What love but second hand emotion ?( T.T 1984)

"כמו בכל שנה ,כך זה גם השנה " , היא חשבה לעצמה. למה לא קובעים תאריך ? , פעם אחת ולתמיד , שנדע מתי יוצא החג . נכון גם למוסלמים לא תמיד ברור מתי יוצא הרמאדן ,גם לא חודשיים לפני . נו אבל איך זה אמור לנחם אותי ? , אם האחרים לא יודעים מתי החג שלהם אז גם אני ככה ? , היא רטנה שוב ושוב בעודה עורכת את השולחן .

על שולחן בפינת האוכל נפרשה מפה לבנה מבד בגווני פנינה בוהקים . סביבו הועמדו 12 כסאות כמספר בני הבית ומש" סטיוארט שמצטרפת אליהם לארוחה , עם זוג התאומים המרגיז ( שנה שעברה הם שברו את הוואזה האהובה עליה , להורים ההמומים אמרה " שטויות , גם ככה לא אהבתי אותה ", ונשכה שפתייה בחיוך). בליבה עמוק התפללה לטלפון המבטל את בואם ,בגלל מזג האויר החורפי , אך האורות והקולות מכיוון החניה בחוץ סיפרו לה כי תפילותיה נדחו ברוב קולות.

ברדיו התנגן לו שירו של חיים משה : " תודה על כל מה שבראת , תודה על מה שלי נתתה , על צחוק של ילד , ושמי התכלת…" …ממש תודה ,הרהרה ..ממש תודה.

שבת אחרונה של חודש נובמבר . הגשמים כבר פה תחילתם בצפון , ומישור החוף ,ולאחריהם מצטרף המרכז והדרום ,ואת החגיגה יחתום הנגב. ברוך הבא לחורף .הסוודרים הורדו ממרומי הארון , מעילים נשלפו , אש ניצתה בקמינים והמושב מריח כמו פקיעין .

ופינתנו השבוע תעלה על נס את אחד החגים המאוחרים שהתמסדו , אך אחד הנפוצים ביותר….."חג ההודיה". Thanksgiving Day.

פה בישראל אנו מברכים על היבול החקלאי בחג השבועות בשלהי האביב , סלים עם תנובה , טרקטורים עם ילדים , פרות צועדות בשבילים ,חלב גבינות ושמלות לבנות מלוא העין…שמח. מנהג דומה נחוג גם בארה'ב. חג ההודיה (באנגלית: Thanksgiving Day) הוא למעשה חג אזרחי ולא דתי ,הנחוג באמריקה הצפונית, שבו מבטאים אסירות תודה על יבולי הסתיו והכרת תודה כללית לאלוהים. על אף שלחג שורשים נוצריים, במשך שנים רבות נערך גם כחגיגה חילונית, ואף על ידי חלק מתושבי צפון אמריקה שאינם נוצריים.

מתי חוגגים ? , אז זהו שזה לא אחיד… בארצות הברית נחוג החג ביום חמישי הרביעי של חודש נובמבר, על פי מועד שנקבע בארצות הברית בשנת 1941 בהחלטה מיוחדת , לא של הכומר הראשי , כי אם על ידי הקונגרס ובחתימתו של הנשיא פרנקלין רוזוולט. בקנדה לעומת זאת הוא נחוג ביום שני השני של חודש אוקטובר. לחובבי החגים ניתן לחגוג בקנדה…להמתין שישה שבועות , לנסוע לארה'ב ,ולחגוג את אותו חג בדיוק שוב.

מה המקור של החג ? לא מקור עליון , ולא תורה למשה מסיני…חג ההודיה שורשיו בתחילת ימיה של אמריקה. מקור המנהג בקשיי התאקלמות רבים של המתיישבים הראשונים שלא הצליחו לגדל חיטה ומצבם הכלכלי והבריאותי התדרדר מאוד. העזרה הגיע דווקא ממקור לא צפוי. תושבים אלו התאוששו רק לאחר שקיבלו עזרה מהאינדיאנים. כדי להודות על היבול שקיבלו הוחלט לערוך סעודה חגיגית. הסעודה כללה את יבולי השנה האופייניים למושבות הראשונות (תירס, דלעת, בטטות ותפוחי אדמה) עם הזמן התפשט מנהג זה לשאר המושבות, עד שב-1863 החליט הנשיא לינקולן להפוך את היום לחג לאומי. לינקולן קורא אותו יום להודיה, תהילה, תשובה ותפילה.

חג ההודיה הראשון – ציור מאת ז'אן לואי ג'רום פריס (1863–1930)

פה בארץ הצבי , כשקרבים ימי כיפור , מוכרז "צבע אדום " בלולים , התרנגולות בלחץ , עוד רגע ירחפו מעל ראשי מאמינים ויוכרזו ככפרות , ובשלב הבא יהוו מרכיב חשוב בקדרת מרק עוף לצד תפוח אדמה וגזר..בארה'ב המנהג קצת אחרת..שם נוהגים לחון את תרנגולי ההודו ( טוב לא את כולם …רק כמה נציגים…השאר יחוו את את חומו של התנור מקרוב , ויזדהו עם חבריהם ממנהג הכפרות).

במסגרת חג זה מתרחשת חנינה נשיאותית המכונה "חנינת תרנגול ההודו" בה מעניק נשיא ארצות הברית בכבודו ובעצמו "חנינה" לתרנגול הודו לרגל החג, ובכך מציל אותו ממוות.

מקורה של המסורת במנהגם של אנשי התאחדות מגדלי תרנגולי ההודו ומועצת הלול והביצים בארצות הברית להעניק מדי שנה תרנגול חי לנשיא, לצורך הגשתו בארוחת חג ההודיה. תחילתו של מנהג זה בימי כהונתו של הנשיא הארי טרומן.

הנשיא הראשון שידוע ששחרר את התרנגול שהוענק לו היה ג'ון קנדי, שעשה זאת באופן ספונטני ולא רשמי כשאמר "בואו פשוט נשמור אותו". הנשיא שהחל את מסורת החנינה הנשיאותית היה ג'ורג' בוש האב. "הוא לא יסיים על שולחן ארוחת הערב של אף אחד, לא הבחור הזה", אמר בוש על התרנגול שהוענק לו ב-1989. מאז העניקו כל נשיאי ארצות הברית חנינות רשמיות לתרנגולים שניתנו להם. החנינה ניתנת בטקס הנערך בגן הוורדים של הבית הלבן, במהלכו נוהגים הנשיאים להשמיע הערות מבודחות.

וכך עם חלוף השנים התמסדו להם מנהגים שונים ,והפכו לחלק מחיי האומה וחלקם אף הוגדרו בחוק.

חוק חג ההודיה

מועד החג נקבע בארצות הברית בשנת 1941 בהחלטה מיוחדת של הקונגרס ובחתימתו של הנשיא רוזוולט. החג חל תמיד ביום חמישי האחרון של חודש נובמבר. השנה נערך החג אתמול בתאריך: 24.11.2022.

סעודת החג מהווה את מוקד החג. זוהי ארוחת ערב גדולה, שמתחילה בשעות אחר הצהריים. אוכלים בה בעיקר תרנגול הודו צלוי, ולכן מכונה החג גם "יום תרנגול ההודו". מעריכים כי כ-45 מיליון תרנגולי הודו נאכלים בארצות הברית ביום זה, אם כי יש הסוברים שהערכות אלה מוגזמות…ויש שמעריכים אף יותר ומעריכים ב..70 מיליון.

בנוסף לסעודת החג והחנינה הנשיאותית , ישנה גם תהלוכה . כמו בתהלוכות דומות שנערכות ברחבי אירופה ( פסחנט בשוויץ ,הקרנבלים במדיירה, פסטיבלי מסכות בונציה וכו' ) התהלוכות בארה'ב מאופיינות בבובות הענק , בשלל ליצנים, תזמורות, רקדנים ורקדניות, בלוני הליום ענקיים וססגוניים ועוד אטרקציות לכל בני המשפחה. התהלוכה מתחילה בשעה 9:00 בבוקר ונמשכת כמה שעות. במרוצת השנים נעלם אט אט , האופי הדתי הבלעדי של "יום ההודיה" וכיום מדובר בחג חילוני, שבו מתכנסת המשפחה לסעודת החג , והמוטיב העיקרי שבו הוא רגש האהדה שבני המשפחה חשים זה לזה בצד הַחֲבֵרוּת שאדם רוחש לחברים והשכנים.

וכמו כל חג ,אנו תמיד זקוקים ליום מנוחה נוסף לאחריו , אצלנו הומצא ה"איסרו חג " , בארה'ב קצת יותר יצירתיים…."יום שישי השחור"…הידוע בכינויו "בלאק פריידי"…ומניין לו שמו המוזר ??

מבוקר המחרת של חג ההודיה מתחילים ידידנו ביבשת אמריקה בהכנות לחגיגות סוף השנה ההולכת וקרבה אל סופה…הכריסמס . ומה נחמד יותר מלפצוח במסע קניות? . רשתות הקמעונאות שרוצות למשוך את הלקוחות אליהן מכריזות על הנחות ענק. שעל שמן קרוי "יום שישי השחור". השנה יום שישי השחור חל ב-26 לנובמבר…היום…והוא ימשך עד ערב הכריסמס.

אז למה שחור ??…השם נעוץ בהליך טכני וחשבונאי פשוט . בדוחות רווח והפסד של הרשתות הקמעונאיות נהוג לסמן הפסדים באדום ואילו רווח מסומן בשחור …אז אמרנו שביום חמישי זה חג ההודיה , ולמחרת יום שישי מתחילים בקרנבל קניות….אז יום שישי זה כונה יום שישי השחור כי מרבית הרשתות ציינו בדוחותיהם רווחים נאים …בצבע שחור ומכאן הכינוי BLACK FRIDAY.

חג ההודיה , ויום שישי השחור לוקחים אותנו במוסיקה אל זמרת הבלוז והרוק והשחקנית ……השוויצרית (??)….ילידת אמריקה…מרגול האמריקאית הלא היא …טינה טרנר !!!

חייה של טינה היו לא קלים , וכללו משברים ,קשיי קיום עליות ומורדות .כבר הזכרנו אותה בפינתנו בעבר ולכן נקצר ונציין כי נולדה בשם אנה מיי בולוק (Anna Mae Bullock) בנאטבוש, טנסי שבארצות הברית. גדלה בחיק סבה וסבתה מצד אביה שהיו נוצרים-בפטיסטים אדוקים, וגם שימשו כאנשי כמורה בכנסייה המקומית.

טרנר החלה את דרכה המוזיקלית בשנת 1958 בעזרתו של המוזיקאי והמפיק אייק טרנר שהיה זה שהעניק לה את שם הבמה טינה, ולמעשה גם את שם משפחתה לאחר שנשא אותה לאישה בשנת 1962. תחילה שימשה טרנר כזמרת ליווי בהופעותיוכבר שהייתה בת 18, אך עד מהרה תפסה טרנר את קדמת הבמה לצידו של אייק ולהקתו.

ההצלחה המוזיקלית של שניהם והתקופה היפה, הפכה במהרה למערכת יחסים אלימה נפשית ופיזית, כאשר טינה נאלצה להתמודד עם התמכרותו של אייק לסמים ואלימות קשה מצידו, אך זה לא נתן לה לעצור אותה. אחרי גירושיה מאייק, היא כתבה ספר אוטוביוגרפי שהפך להיות סרט מצליח בשם "Wha's love got to do with it". מאז, שברה טרנר אינספור שיאים וקטפה הישגים כמו הופעה בפני הקהל הכי גדול בעולם כאשר 184 אלף איש הדיעו לצפות בה בריו דה ז'נרו.

לאחר שנמלטה טינה מאייק שהכה אותה קשות , היא נותרה חסרת כל , וחייה אצל חברים וחברות . את יחסיה עם האידיוט היא סיימה לאחר שהסכימה לקחת על עצמה את החובות הכבדים בהם היו נתונים בגלל ביטול מסע ההופעות שבוטל עקב מצבו של אייק. בתקופה קשה זו מצאה טינה נחמה נפשית דווקא בחיק הבודהיזם. הכח ששאבה מהבודהיזם סייע לה לפצוח בקריירת סולו שהעלתה אותה להישגים נפלאים.

ב־1984 הגיעה טרנר חזרה אל ראשי המצעדים, וזאת הודות לאלבומה "רקדנית פרטית". אלבום זה כלל שלושה להיטים שהגיעו לראשי המצעדים וכן שני שירים שזכו בפרסי גראמי: "מה לאהבה ולכל זה?" ו"עדיף לך להיות טוב אלי". ב־1985 זכתה טרנר בארבעה פרסי גראמי על אלבומה "רקדנית פרטית". עד היום, נחשב אלבום זה לאחד מהאלבומים הנמכרים בכל הזמנים.

מאז הלך כוכבה וזרח. היא הופיעה במספר סרטים לצד מל גיבסון, ארנולד שוורצנר , הקליטה דואטים עם זמרים /זמרות מצליחים , השתתפה במופע הדיוות הגדול ,נטלה חלק בפרויקטים שונים של סיוע ועוד ועוד ….

טינה טרנר, לצד זוכי פרס מרכז קנדי לשנת 2005

היא זכתה בפרס מרכז קנדי , על שמה כוכב בשדרות הוליווד, נכנסה להיכל התהילה של הרוקנרול האמריקאי קטפה פרסי גראמי , ופרס אביר מסדר האומנויות…משנת 2000 פרשה טינה מהופעות כמעט לחלוטין , למעט מספר גיחות אורח במספר מופעים .

בשנת 2013, בגיל 73, טרנר כיכבה על שער מגזין האופנה האירופאי ווג ובכך הפכה לאישה המבוגרת ביותר שהופיעה אי פעם על שער הגיליון. ולפני שנתיים הוציאה עם הדי ג'י הנורבגי קייגו חידוש ללהיטה "What's Love Got to Do with It".

כיום בגיל 83 היא כמעט ואינה בעין הציבור היא חיה בציריך שבשוויץ.

אז למה חג ההודיה וטינה טרנר דווקא היום ?

התשובה וודאי ברורה , אמש נחוג בארה'ב חג ההודיה והיום זה יום שישי השחור שבא בעקבותיו ,והיום מלאו 233 שנים (26/11/1789) לאישורו של הקונגרס את הצעתו של רוזוולט להפוך טקס ההודיה לחג לאומי.

וטינה טרנר ?? היום זה יום הולדתה ה-83 , אז חג שמח לכל אוכלי ההודו , קניות חכמות ולא מיותרות לכל הרוכשים במסע הקניות של יום שישי השחור , שהפך לטרנד עולמי …וכמובן מזל טוב לטינה טרנר , עד 125 עם המון כח בריאות ושירה עוצמתית כמו שרק היא ( ומרגול כמובן ) יכולים.

ומה אם לא שירה הנהדר של טינה משנת 1984,השיר שהחזיר אותה לבמות , ראוי לסגור את הפינה. השיר מדבר אומנם על מערכת יחסים שהיא לא סוגה באהבה ,אלה בעיקר פיזית ומכח האינרציה…טינה שלא אהבה בתחילה את השיר ,הסכימה עם המפיק והשיר הפך להיסטריה ..והיסטוריה.

שבת נעימה לכולם וחורף חמים ונעים לכל המצטנפים בפוך .

You must understand, though the touch of your hand
Makes my pulse react
That it's only the thrill of boy meeting girl
Opposites attract
It's physical
Only logical


You must try to ignore that it means more than that
Oh-oh, what's love got to do, got to do with it?
What's love but a second-hand emotion?


What's love got to do, got to do with it?
Who needs a heart when a heart can be broken?
Oh-oh, what's love got to do, got to do with it?
What's love but a second-hand emo-
Oh-oh, what's love got to do, got to do with it?
Who needs a heart when a heart can be broken?

"היו מלחמות וניצחנו כמה רחוק שהגענו הפכנו להיות שלמים" (ע.ר. חביב)

הדרך ארכה היא ורבה ..רבה …הדרך ארוכה היא ורבה רבה " , כך זימזם לעצמו בעודו פוסע עדנות בשביל אל הלא נודע. האמת היא שעד עכשיו לא היה קושי מיוחד , הוא לא בדיוק הבין לאן הולכים , אך הוא כבן ממושמע סמך על אביו ,ומאחר ואביו לא אמר ,הניח כי מדובר במסע מנהלתי . אולי למסור משהו לדודים שגרו רחוק , אולי להביא איזה כבש חדש וטוב לעדר מעיר רחוקה , או אולי סתם מסע לשיפור הכושר שהרי בזמן האחרון מאז פטירת מתושלח בגיל צעיר של 956 שנה , אמרה לו אימו שחשוב לשמור על פעילות גופנית. זו סגולה לאריכות ימים , ולכן כאשר ביקש ממנו אביו להעמיס על גבו גם גזרי עץ לאש ,הוא נאות בשמחה ..שהלא מאמץ גופני מאריך חיים , חשב לעצמו.

וכך פסעו הם בינות לשיחים הירוקים במעלה התלול אל ראש ההר . מדי פעם נאלץ להסיט ענפים שהפריעו בשביל ,אך בסך הכל בגילו הצעיר 38 , האדרנלין שזרם כמים , ורצונו לרצות את אביו ,גרמו לו לעלות את המדרון במהירות רבה אל סופו.

"תגיד אבא " , הוא פנה לאביו ,"לקחנו את המדליק גחלים איתנו ?" , כן ענה אביו …." ומה עם העצים ,אתה מסתדר ? שאל אביו .

כן ,הוא ענה …"קטן עלי ,אמא אמרה שזה בריא פעילות גופנית ,ולכן שמחתי להצטרף אליך למסע , בסהכ זה בסדר ,אבל עכשיו בעליה זה קצת קשה , כל העצים האלה"

"זה קשה ?" , הרהר לעצמו האב , ואני עוד צריך לחזור את כל הדרך לבד …….לפתע הבחינו במשעול קטן המוליך לראש ההר , הגענו חייך הבן …כן נכון ענה האב אך החיוך נעלם מפניו.

בעמק שמתחת פעו הכבשים כעדר שאין לו הופכין..לילה ירד על ההר ,בעוד מספר שעות תזרח לה האמונה.

טרק חוצה חרן-הר המוריה

שבת לפני אחרונה של חודש נובמבר ,סופה של שנת 2022 הולך וקרב , החורף מראה סימנים של " היי לכולם תיכף אני בא " , הלילות קרים ודי גשומים , והימים קצרים ,החושך ממהר להגיע מעט אחר חדשות השעה חמש בערב .ופינתנו השבוע תסע אל שווצריה היפה , אל הגיבור השוויצרי המפורסם וילהלם טל.

לכולנו האסוציאציה הראשונה שעולה עם הזכרת שוויץ , היא ניטראליות . ושוויץ כיום היא אכן כזו ,מלחמות אצלם זה בעיקר בספרים..,אך בעברה היו גם מלחמות ומאבקים ….כמה בעבר ??…טוב נו המאה ה-13.

באותם ימים שוויץ נתונה לשלטון האימפריה האוסטרית. האוסטרים ממנים את הרמן גסלר כמושל האזורי. כמו כל עם שנשלט על ידי אומה חזקה שכבשה אותו , כך גם השוויצרים . במחוזות השונים קמים מתנגדים לשלטון הזר. באחד המחוזות , מחוז קטן בשם קנטון חי לו איכר בשם וילהלם טל. חקלאי חביב שלמעט כישורי החקלאות שלו , נודע גם כקלע מיומן בחץ וקשת.

האגדה מספרת כי המושל האוסטרי גסלר ( מעין גרסא שווצרית להמן ) החליט להתעמר בשוויצרים , וכך בוקר בהיר אחד , הוא מציב בכיכר העיר עמוד ובראשו הונח כובע….למה כובע ?אתם שואלים , כי כך רצה , ובנוסף גם דרש שכולם .. ישתחוו לכובע …( נו ? מזכיר קצת את מרדכי היהודי והמן ??)
ומי מסרב כמובן ?? ….ידידנו וילהלם טל. החקלאי הגאה ממש לא מתכוון להשתחות , וגסלר הכועס מורה על מעצרו. וכמו בכל מאבק לאומי ..העצור הופך לגיבור וגסלר אינו חפץ לצאת אידיוט…הוא רוצה לפגוע במעמדו של וילהלם .


הוא פונה אליו: "ידועים ומוכרים כישורך בירי חץ וקשת ולכן יש לך שתי אפשרויות. או שתירה חץ מקשת ותפגע בתפוח, ותשוחרר,או שתוצא להורג …רק דבר קטן…ושולי….. התפוח יהיה מונח על הראש של בנך. ..חתיכת דילמא.

וממש כמו בזמן פנדלים בגמר המונדיאל מגיע היום , קהל גדול מגיע לאירוע . המתח בשיאו וילהלם נוטל את החץ והקשת , ניגש אל קו הירי ,מצמצם את עיניו ודורך קשתו . מבעד לעיניו העצומות למחצה הוא מבחין בבנו המזיע , בתפוח האדום המונח על שערו הבהיר , שקט שורר ,מיתר נמתח ….החץ יוצא לדרכו….טס לו לעבר..ה…תפוח פוגע בתפוח …והקהל מריע….כולם שמחים …יורם ארבל שואג "ככה כן בונים חומה"..אופוריה גדולה….אבל אז…תמיד יש אבל.

יהירות המנצח לא פוסחת גם על החקלאי ממחוז קוטון …הגאון שרק הרגע הציל את עצמו ואת בנו .. ממלמל בקול ,מייד אחרי הירי , ידעתי שאם הילד היה נפגע , או אז את חיצי הבא הייתי יורה ..בגסלר…שוד ושבר ..ממש כמו בוועדת חוץ ובטחון אצלנו …גם אמירה זו הודלפה לאוזניו של גסלר…והוא כידוע המושל…

הוא אומנם הבטיח לשחרר, אבל לא הבטיח לקיים ( הוא גם מעולם לא אמר "בלי טריקים ובלי שטיקים") בעל השליטה הוא בעל הדעה …וככזה הוא עוצר את אדון טל בשנית. וכמו בסרט טורקי שלא נגמר גם אחרי שלוש שעות ..טל הזועם נשבע לנקום בגסלר . הוא מועבר כאסיר על ספינה.

וממש כמו בסיפור יונה הנביא ,הופס.. בדרך פקדה את הספינה סערה גדולה , שטלטלה כהוגן את הספינה , ומנעה ממנה להגיע לחוף מבטחים. את יונה זרקו לים כדי להינצל , האוסטרים קצת יותר פרקטיים ,ולטל היה קצת יותר מזל, בזכות כוחו ומיומנותו, הרשו לו ליטול את ההגה ולנווט את הספינה ליעדה. לאחר שהביא את הספינה אל החוף, הוא הושם בכלא ,אך הוא ברח מכלאו , חזר למחוז והרג את גסלר ביריית חץ. כאשר חזר טל לעירו הוא התקבל שם כגיבור וכמנצח. האגדות מספרות שמאוחר יותר נלחם בקרב מורגרטן ב-1315 וצלח אותו בשלום..אולם מת בשיטפון ב-1350….נו טוב גם למזל יש גבול.

תבוסה סמלית זאת של האוסטרים הציתה את אש המרד בקרב העם השווייצרי, אשר התקומם לבסוף וזכה בעצמאות. מעלליו של טל הופיעו לראשונה בבלדות מן המאה ה-15 ותועדו לאחר מכן בטקסטים היסטוריים שונים.

גם המחזאי הגרמני פרידריך שילר השתמש באגדה זו כבסיס למחזהו "וילהלם טל" (1804). המחזה התקבל בשווייץ כ"מחזה הלאומי", ונחשב לאחת מפסגות הזרם הקלאסי בספרות הגרמנית. המחזה תורגם לעברית על ידי חיים נחמן ביאליק.

סלבדור דאלי צייר שני ציורים של וילהלם טל בשנת 1931: "The Old Age of William Tell" ו-"William Tell and Gradiva", ובשנת 1933 צייר את "The Enigma of William Tell". בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20 לימדו בישראל את המחזה "וילהלם טל" של פרידריך שילר, והוא אף נכלל בתוכנית לבחינות הבגרות.

"The Old Age of William Tell" ציורו של דאלי

והיו גם אחרים שקבלו השראה מהחקלאי ממחוז קוטון….אדולף היטלר היה נלהב ממחזהו של שילר ואזכר אותו בספרו "מיין קאמפף". גם ג'ון וילקס בות', המתנקש בחיי נשיא ארצות הברית אברהם לינקולן, הושפע, כשהוא מאמץ את הצדדים השליליים בסיפור.

ומסיפורו של וילהלם אנו עוברים במוסיקה אל הזמר-יוצר, מלחין, פזמונאי, מוזיקאי ושחקן ישראלי…עידן רפאל חביב.

עידן נולד ברחובות ב-7 בפברואר 1980בן לרפאל ועדנה .הוא גדל ברעות. התגייס ב-1999 ושירת כלוחם וכקצין בשייטת 13. עם שחרורו החל בדרכו המוזיקלית. הוא אוטודידקט, ומנגן על גיטרה ופסנתר.

בשנת 2006 בעת שהותו בטיול בדרום אמריקה, כתב, הלחין וביצע שיר הנקרא "עוז", לזכרו של סמ"ר עוז צמח שנהרג בקרב במלחמת לבנון השנייה.

סמר עוז צמח ז'ל

בשנת 2011 הוציא את אלבום הבכורה "כל פעם קצת", בהפקתו המוזיקלית של גלעד שמואלי. חוברת האלבום אוירה כולה על ידי חביב וכוללת איורים רבים בצבעי מים. מתוך האלבום התפרסמו הסינגלים "מחכה", "אין פה מקום" ו"כל פעם קצת". השיר "מחכה" הגיע למקום הראשון במצעדי תחנות הרדיו בישראל, צבר מעל לעשרה מיליון צפיות ב-YouTube, ודורג במצעד השנתי ה'תשע"א במקום ה-9 בגלגלצ ובמקום ה-19 ברשת ג'.

הבחור שכשמו הוא באמת חביב ,גם השתתף פעמיים בתוכנית הריאליטי "הישרדות" , וכן שיחק בשלוש מיני סדרות קומיות של הוט ( אבודים באפריקה , אבודים באסיה , מתים לרגע ) , השתתף בפרסומות ועוד ועוד..

בסה'כ הוציא עידן 3 אלבומי אולפן ובעזרת מילים לחנים וגוון קול מאוד יחודי ונעים, הוא מהווה כיום חלק משמעותי במיינסטרים של המוסיקה הישראלית.

אז למה וילהלם טל השבוע ולמה עידן חביב ?

איתרע מזלי השבוע , ויצא לי להיות בהרצאה של חוקר חז'ל פרופסור אביגדור שנאן . נושא ההרצאה היה : " עקידת יצחק- נסיון ? ואם כן של מי ?.

אביגדור שנאן

לאורך ההרצאה הציג המרצה את הדילמה עימה התעסקו חכמי חז'ל : " למה אלוהים צריך נסיון ? , הלא הוא יודע הכל מראש ?" , לצורך כך הוציאו חז'ל מספר תשובות מעניינות ומוזרות ( זה נועד לחשל את אברהם , הנסיון הוא בכלל של יצחק , להראות לגויים מסביב ועוד תשובות שונות) , אבל אותי לאורך כל ההרצאה הטרידה שאלה אחת , איך יתכן שהאיש הולך לשחוט את בנו ,תהה אשר תהה הסיבה , ואנו כחברה רואים בו צדיק נעלה , אבי האומה ,מאמין מופלא באלוהים וכו ??…האם באמת יצאנו מדעתינו ?? למה זה לא קופץ בכלל כשאלה ראשונה ?..שהרי היום ,האיש היה מוכנס לבית חולים באופן מיידי…ומה לגבי המחיר ? האמא ? , שרה ? ,עם היוודע לה מעשיו של אברהם היא מתה משברון לב…לזה אין כל התייחסות …למה ?.

אבל אז חשבתי שבעצם זה לא כל כך מוזר כמו שאני טוען ,אולי ישנם קווי דמיון בין מה שעשה אברהם , למה שאנו עושים היום. גם אנו מביאים ילדים לעולם ,מאכילים אותם , משקים , מטיילים יחד , מחנכים , שמחים בשמחתם , עצובים בעצבונם ,חווים יחד בעיות ומשברים ..ואז בגיל 18 מוסרים אותם לצבא/מדינה ,מתוך תפיסה ואמונה שבטחון הארץ המובטחת הוא הדבר הנעלה ביותר… ולצערינו למוד הנסיון חלקם לא שבים. האם הדמיון מקרי ?

כן , אני יודע . אנחנו לא חיים בשוויץ , ופה זה לא מרכז הלסינקי, וסביבנו יהום הסער. אבל בעוד 150 שנה ,כאשר ישאלו "בעבור מה מסרו הללו את ילדיהם ? "…איזו תשובה ניתן ??, מקווה ומייחל שלא נצטרך.

והשבוע כמה סימלי..יקראו בבית הכנסת את פרשת "חיי שרה " על קבורת שרה לאחר מעשיו של "אבינו". וכדי לסגור מעגל אצלנו בעוד 10 ימים גם הבן השני עולה על מדים..וזה מטריד.

ועידן חביב ?? לבחור יש שיר מקסים בשם :" שלמים" , השיר עוסק בזוג לאחר שנים ארוכות יחד , לאחר צליחת משברים ,מלחמות וקשיים מגיעים לחיים שלמים יחד..וחשבתי שגם במשפחה עם הילדים ,אנו חווים קשיים, משברים ,בעיות ,שמחות ורגעי עצב . וכל אלה יחד יוצרים עבורנו איזשהוא תא משפחתי שהוא שלם . כל משפחה והשלם שלה. ממש כמו בשיר.

מי יתן ויצאו הילדים וישובו בשלום ,שתמיד יהיה האייל שנתקע בסבך ברגעים הקשים …ואנחנו נשאר שלמים.

שבת נעימה לכולם.

את מכינה את השבת ומתפללת
אני יכול להסתכל על זה שעות
ואיך את שרה לעצמך ומתביישת
בא לי להיות
האיש הזה שמנגן לך
תראי הפכנו להיות יותר דומים
וגם אם לא תבקשי תמיד אתן לך
את כל החיים
בואי אליי, כמו הרוח לגלים
את יפה שאין מילים לדבר
בואי אליי, כמו השקט ללילות
את בכל התפילות שבלב
וכל השנים שעברנו
כמה בדרך אספנו
תראי הפכנו להיות גדולים
היו מלחמות וניצחנו
כמה רחוק שהגענו
הפכנו להיות שלמים

ארצם של החופשיים… והאמיצים ?

גם ברגעים של שקט , כשהיה מניח את כלי מלאכתו ,נשען מלוא גופו לאחור , מניח את ידיו מאחורי ראשו ופולט אויר מלוא ראותיו , גם אז לא היה בטוח כי אדם חופשי הוא. הוא אומנם לא היה אזוק בידיו באזיקים , וגם סוהר לא עמד מולו , אך נפשו לא ידעה מנוח.

מחשבות רבות ומגוונות הטרידו את מנוחתו כל העת . מה יהיה עם הילדים ? , האם תצלח דרכם בבית הספר ? , האם יעמדו במבחני הכניסה לאוניברסיטה ? , האם הצעיר שבהם יהיה מקובל ולא יוחרם ? , היספיק שכרו החודש לכלכל את כל צרכם ? והאם יבריא סבו שחש ברע בעת האחרונה ?….מחשבות …מחשבות ..מחשבות.

אני כבר לא ילד , הרהר בינו לבין עצמו . הרי כל אחד צריך לדאוג לעצמו , חשב . ואם אכן כל אחד יעשה זאת המון דאגות ירדו ממנו ? , או שאולי זו בעיה של אופי ששייכת רק לו ?…

הוא נזכר בשיחה שערך לא מזמן עם חבר קרוב שלו , תגיד לי שאל אותו חברו ,שנראה היה עליז מתמיד : " הדברים האלו , אם אתה דואג , הם נפתרים ??….." , החבר לא חיכה לתשובה והמשיך ..: " הרי אם לא , אז מה התועלת שבדאגה ? , ואם כן…אז למה לדאוג ?"….השאלה הביכה אותו …אולי החבר צודק ??…

הוא התרומם מעל מקום מושבו , הניח את הקסדה על ראשו , חיבר עצמו לכבל האבטחה ,והמשיך להבריש , הפסל אותו תיחזק הרי היה ענק ועבודתו עוד ארוכה ומייגעת.

שבת אחרונה של חודש אוקטובר ,ניצני חורף כבר הבליחו בשבוע האחרון , בעיקר לאורך החוף ובדרומה של ארץ הצבי , המטירו השבוע ענני גשם 6-15 מ'מ , שטפו מעט את אבק העצים העייפים , אך בעיקר לכלכו את המכוניות שנוקו זה אך יום לפני , שהרי מי באמת האמין לחזאי שירד גשם ?…והשבוע פינתנו תיגע קלות במושג….חירות.

על פי ההגדרה במילון …חירות היא חופש , ההיפך משיעבוד .

אך מהוא חופש ?

חופש על פי הרשת הוא מושג מופשט אשר מתאר, באופן כללי, היעדר אילוצים, הכרחה או כפייה, ואפשרויות פעולה לא מוגבלות. שאלת החופש נוגעת להיבטים רבים בחיי האדם, והיא נידונה בהקשרים רבים: בפילוסופיה, בענפים שונים של מדעי החברה – ובמיוחד במדעי המדינה, בפסיכולוגיה, בסוציולוגיה ובאנתרופולוגיה – בחקיקה אזרחית ובקרימינולוגיה, בדת, במדעי המוח, ובמדעי הקוגניציה.

מושג החופש מתחלק לסוגים שונים של חופש בעלי משמעות בתחומים שונים, כגון חירות האדם, עצמאות, חירות המחשבה, חופש הביטוי, חופש דת , חופש העיסוק וכו'.

החופש החברתי מוכר כאחת מזכויות האדם. החופש החברתי מהווה ערך יסוד בחברות רבות, והוא עילה לוויכוחים ומאבקים פוליטיים ואידאולוגיים רבים. הוויכוחים נסובים בדרך כלל לא על השאלה האם מגיעות לאדם זכויות או לא , אלה כמה ? , ועד היכן מגיעות אותן זכויות המעוגנות בחופש .

הדברים וגבולות החופש אינם חדים וברורים וניתנים לפירושים שונים . לכולנו זכורה המהפכה הצרפתית , שסיסמתה הייתה חירות , שיוויון ואחווה , . על פניו נשמע נהדר , אך עם הזמן הסתבר למובילי המאבק שהכל נחמד כאשר מיישמים זאת על "האחרים" , אך כאשר הם עצמם הביעו דעה קצת פחות לוחמנית , מצאו אף הם את עצמם תחת סכין הגיליוטינה מוצאים להורג תחת אותה סיסמא שהנהיגו.

למשך תקופות רבות של ההיסטוריה האנושית, חלק גדול מבני האדם לא היו חופשיים. בתקופה הקדומה היו חברות שלמות שהמבנה החברתי שלהן הורכב משני מעמדות, אדונים ועבדים. אנשים נחטפו, נשבו במלחמות, נולדו לעבדים, או נמכרו (לעיתים בידי הוריהם) בכיכר השוק וכך הפכו לעבדים.

אותם אנשים נחשבו לרכוש בעליהם ונאלצו לעבוד את בעליהם ללא תמורה, לעיתים עד יום מותם, ללא כל זכות ערעור. ערך חייהם של עבדים היה לא כשל בני אנוש, אלא קרוב יותר לחיות או רכוש. בחברות רבות ( ולעיתים אף אצלנו ביהדות) , אדון שהרג את עבדו בשל סיבה מוצדקת היה פטור מכל עונש, ואדון שהרג את עבדו של אחר צריך היה לשלם לו פיצויים.

מצב זה של עבדות אנושית היה נהוג כלפי בני יבשת אפריקה עד למאות האחרונות, במיוחד ביבשת אמריקה. ונהוג אף היום אם כי בתצורה שונה של עבדות בעיקר ברחבי אסיה ( תעשיות האלקטרוניקה ,והלבוש הזול ) , ובאפריקה ( תעשיית היהלומים ,מחצבי ליתיום , זהב ,תעשיית קני הסוכר, והשוקולד ) , מה שמהווה , מוצר יוקרה כגון יהלומים ,ותכשיטי זהב בצידו האחד של העולם ,הוא פרי עבדות של בני אדם, ובעיקר נשים וילדים בצידו האחר .

תחילתו של השינוי נעוצה אולי דווקא בימי הביניים .( אומרים שתמיד הכי חשוך לפני עלות השחר ) בתקופת הרנסאנס החל להתפתח תהליך החופש המודרני כפי שאנו מכירים אותו בימינו. הריבוד החברתי הפאודלי התערער וההון הפך חשוב מהייחוס, ולמעשה שבר הליברליזם את עול הגילדות מעל האנשים, והצליח לשחרר אותם מהמסגרות המקובעות של הסדר הפאודלי, והנצרות הפרוטסטנטית שברה את עולה של הקתוליות, והחלה לאפשר חופש מחשבה לבני אירופה.

אם החופש כל כך נפלא , מה מונע מצב שבו כולם חופשיים ?

לפי הפסיכולוגים אריך פרום, וויקטור פראנקל, שתי גישות ותפיסות מתנגדות לחופש האנושי והן הסמכותנות והתואמנות (קונפורמיות).

הסמכותנות היא החינוך לציות עיוור וכניעה אוטומטית כלפי ישויות חיצוניות ובהן ממסדים, רעיונות ואנשים. המודלים הנפוצים הקיימים הם בדרך כלל שלטונות טוטליטריים וממסדים דתיים, ששניהם דורשים מהאנשים החוסים בצילם לוותר על החופש האישי המוקנה להם, ולהביע את עצמם רק באופנים שמסגרות אלו קובעות ומאפשרות להם. הציות שכשלעצמו שהוא חסר משמעות וערכיות, הופך לערך נעלה ולמעלה טובה בעיני מסגרות כאלו, ואי הציות נתפס כעבירה חמורה שעונשה בצידה.

התואמנות (קונפורמיות), המתבטאת בציות, סתגלנות, הליכה בתלם וקבלת מרותן של הנורמות החברתיות באופן אוטומטי וללא כל ערעור…חוק העדר …אם כולם נוהגים כך , כנראה שזה נכון ,לא רוצה להיות שונה..וגם לא בוחן אם זה טוב או רע לי/לחברה וכו' .

לא נאריך בנושא ורק נציין שחופש הוא כמו כל דבר אחר…יחסי ותלוי חברה , זמן ומקום. תלי תילים של ספרים נכתבו בשבחה ופועלה של החירות.

והנגיעה הקלה בחירות מוליכה אותנו במוסיקה אל ..הולנד אל ההרכב המוזיקלי של ארבעה גברים בשם JACKPOT…

בשנות השבעים פרחו בעולם הרכבים מוזיקליים ממדינות שונות ,אשר למרות מוצאם שרו דווקא באנגלית . כמה דוגמאות לכך : חברות הלהקה הגרמנית PUSSICAT-חתלתול עם להיטים כגון מיסיסיפי , להקת אבבא משוודיה עם שלל עצום של להיטים באנגלית , וההרכב JACKPOT מהולנד , האחיות בקרה מספרד ( YES SIR I CAN BUGI)…ועוד.

ההרכב של JACKPOT ,הינו הרכב פופ מאמסטרדם שבהולנד אשר פעל בשנים 72-77 , ארבע שנים בלבד. החברים הני סיס ואן דן ברגה הכירו מאז 1961, כשהיו בתזמורת ריקודים בשם מיתרי המוזיקה. עם התזמורת הזו הם הוציאו את הסינגל La me da ma do בשנת 1966, אבל זה לא היה הצלחה גדולה. בסוף שנות השישים ובתחילת שנות השבעים הם היו פעילים בלהקת הגיבוי של בן קרמר.

הלהקה התפרסמה בזכות הלהיטים הנגישים והשירה הקלילה שלהם. לאחר הצלחה מתונה בשנת 1973 עם הסינגל ג'יני ג'יני, הקבוצה פרצה בשנת 1974 עם השיר"האם כולם מאושרים"( IS EVERYBODY HAPPY ?) , שישה חודשים אחריו הגיע גם השיר "אחד ואחד הם שתיים " . במצעד הלהיטים ההולנדי שני השירים הגיעו לעשירייה הראשונה וב- BRT Top 30 הפלמי שני השירים אף הפכו ללהיטים מספר 1.

להקה זו כבר הופיעה בעבר בפינה ולכן נקצר.

אז למה החירות ולמה להקה זו דווקא היום ?

אז היום מלאו בדיוק 136 שנים לחניכתו של פסל החירות ,אחד מסמליה המובהקים ביותר של העיר ושל ארצות הברית. עם השנים הפך הפסל לסמל ערכים ליברלים, כגון הזכות לחיים, חירות ורדיפה אחרי האושר, ומסמל את אופייה של ארצות הברית כחברת מהגרים.

הפסל ניתן כמתנה מממשלת צרפת לעם האמריקני ונחנך בדיוק היום (28/10/1886) . אי החירות, ובו הפסל, נמצא בנמל ניו יורק, כשלושה קילומטרים מדרום-מערב לקצה הדרומי של מנהטן. האי נקרא במקור האי בדלו (Bedloe's Island), אך מראשית המאה ה-20 כונה "אי החירות", וזה הוכר כשמו הרשמי ב-1956. בשנת 1924 הוכר הפסל כמונומנט לאומי, ובשנת 1984 הכריז עליו ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.

על קיר כן הפסל לוח ברונזה שעליו חקוקות מילות השיר "הקולוסוס החדש" של המשוררת היהודייה-אמריקנית, אמה לזרוס, שנכתב ב-1883 לכבודו של הפסל. וכך כותב השיר :

בתרגום לעברית :

הב לי את בניך היגעים, העניים,
ערב רב של המונים כמהים לנשום כבני חורין,
את פליטת חופייך האומללה,
שלח אותם אלי, חסרי הבית וסחופי הסער,
את לפידי אשא לצד שער הזהב

וחשבתי לעצמי כמה המושג חירות הוא יחסי /זמני ותלוי עמדה ..ואינטרס ( כמו מרבית הדברים בחיינו ) . בשער הכניסה ל"ארץ החירות " מופיעה לו הטקסט הזה . סמל החירות , דווקא במדינה ששעבדה עד לא מזמן , מאות אלפי עבדים שחטפה מאפריקה בכח והביאה לאמריקה . מדינה שטבחה מאות אלפי אינדיאנים עד שנותרו מעטים שהכניסה לשמורות , משל היו חיות בפינות ליטוף בספארי . מדינה ש"גיהצה" את ויאטנם , כתשה את קמבודיה , את עירק , ואת אפגניסטן והיחידה שהשתמשה-פעמיים באטום…..והכל בשם החירות והחופש …דווקא שם ..בכניסה למדינה זו ..מתנוסס לו פסל החירות….

ואולי אם הייתה קצת יותר אהבה , נכון זה נאיבי , והעולם מתחלק לטורף ונטרף , אבל אולי אם הייתה קצת יותר אהבה ,בין האנשים , כמו זו בשיר …אולי שמו של הפסל היה קצת יותר מוצדק.

והשבוע פה אצלנו צדדים שונים של חירות ושיוויון ,לראשונה אישר הרמטכ'ל שיבוץ נשים לוחמות גם בשריון , מפלגות ימין קיצוני ,ושמאל קיצוני רשאיות להתמודד בשם חופש הביטוי והבחירה ,לעליון שופטת נשיאה ,ובמפלגות אחרות אין ולו גם אישה אחת ,ואנחנו בסבב 157 של הבחירות לכנסת , מקווה שכולנו נבחר את מה שיביא לכולנו ..חירות שיוויון ואחווה.

שבת נעימה לכולם

Sing my love song
Sing my love song
When I'm far away from you
Sing this love song
Just like I've done
Sing my song when you feel blue

When I'm away, darling,
the days will be longer

Night will be dark and you will be alone
Try to remember my song to feel stronger
Sing it, my love, when I'm gone

Sing my love song
Sing my love song
When I'm far away from you
Sing this love song
Just like I've done
Sing my song when you feel blue

So many hours we spent down together
Telling each other how great love can be
Now I must go, I will write some letters
One day you'll wait here for me
Sing my love song
Sing my love song

"הַלֵּב שֶׁלִּי נִקְרַע לִשְׁנַיִם מָה שֶׁלֹּא רָאֲתָה שִׁפְחָה עַל הַמַּיִם כְּמוֹ סוּפָה מִן הַיָּם ,הוֹלֵם כְּמוֹ תֻּפָּהּ שֶׁל מִרְיָם , פּוֹעֵם וְאֵין תְּרוּפָה בָּעוֹלָם" (ישי ריבו)….ורק…. אני אוכל להפוך מספדי למחול.

מה אנחנו יודעים עליו ?נו…על הלב שלנו ?

אז מכל השרירים שבגופנו , הוא זה העובד הכי קשה ,או כמעט הכי קשה .( שרירי קרנית העיניים עובדות מעט יותר ) .

מהו אופן הפעולה שלו ? אז על רגל אחת, ומאוד בגדול -ללב שני חדרים עם מחיצה בניהם, חדר ימני מקבל דם משומש מאברי הגוף ,את הדם הוא שולח דרך העורק היראתי לריאות ושם הדם מועשר בחמצן ונשלח לחדר השמאלי אשר שולח אותו לאברי הגוף ומהם חזרה דרך הורידים לוריד החלול העליון וממנו לחדר הימני. וחוזר חלילה . התכווצויות שריר הלב הן שיוצרות את פעולת השאיבה /דחיסה של הלב.

למי שתוהה למה הוא מתאמץ כל כך ? זה לא בגלל האופי ההיפר אקטיבי שלו . יש לו אחריות , והוא צריך לשלוח דם לכל 75 טריליון !! תאי הדם שבגופנו . וזה הרבה מאוד דם…לזה ששואל כמה הרבה ? , אז דמיינו יקב גדול…מאוד גדול..לאורך חיי אדם ממוצע שולח הלב כמות דם המקבילה ל 1.5 מליון חביות !!.

והלב אינו עצלן . עוד משחר ילדותו הוא עובד קשה , פעימות ראשונות יוצאות לדרך עוד כשהעובר בן 4 שבועות , והוא אינו חדל לעבוד עד רגע הכרזת המוות. ויש לו מרץ ואנרגיה , כך מספרים , שיכולה לדחוף בכל יום משאית למרחק 30 ק'מ. בעיות בתפקודו הן הגורם תמותה מספר אחד בעולם . אבל היי , אל יאוש , השכלה ,אושר וכושר הוכחו כמשפרות את תפקודו ואת אורך חייו.

הוא גם לא ממש מתעקש לחיות דווקא בתוך הגוף , הלב יכול לתפקד גם מחוצה לו , אם נספק לו חמצן וקצת חשמל. ולבחור שיושב מצד ימין ושואל כמה חזקה היא משאבת הלב ?… אז לחצו על כדור טניס חזק והרפו…זו עוצמת הדחיפה של ליבנו.

וכמו תמיד המין היפה מסתבר גם זריז יותר , ליבן של נשים פועם בממוצע מעט מהר יותר , ואולי , רק אולי בגלל זה נחשב הלב בתרבויות שונות.. כמרכז הרגש. אבל הייאל תקחו זאת ללב

שבת של אחרי החגים ,הלילות מקדימים את בואם ,והשמש מתעצלת לזרוח עד לאחר השעה שש ורבע בבוקר ,וגשם קל החל יורד . הערבים נעשים קרירים , דורבן חצוף אוכל לנו צמחים בגינה , ובצידי דרכים תנים מייללים ומבשרים את בוא הסתיו , שלושים יום עברו חלפו והחורף קרב . ופינתנו השבוע תעלה על נס את סדרת האנימציה "הלב".

הספר "הלב" הוא יומנו של תלמיד בשם אנריקה שגר בעיר טורינו ואינו עוזב את העיר. ועלילת הסדרה הלב היא למעשה סיפור בתוך סיפור, שמחנך הכיתה מספר לאנריקה ונקרא "מן האפנינים אל האנדים"…העלילה הפנימית של הספר ..הופקה לסדרה.

הלב הופקה ביפן לסדרת אנימה בת 52 פרקים שביים ותסרט איסאו טאקאהטה (קבר הגחליליות), ועוסקת במסעו של הילד האיטלקי מרקו רוסי בחיפוש אחרי אימו. שמה המקורי של הסדרה ביפן היה : "3,000 מייל בחיפוש אחר אמא".

ביפן שודרה הסדרה כחלק מרצועת השידור שהייתה ידועה בשם "World masterpiece theater" וכללה בתוכה סדרות רבות שכולן היו מבוססות על יצירת ילדים קלאסית כזו או אחרת. בישראל שודרה הסדרה בטלוויזיה החינוכית בשנים 1983–1984 בפעם הראשונה ( תאריך הפרק הראשון היה 15/09/1983 ,לפני 39 שנה ) ומאז שודרה פעמים רבות בשידורים חוזרים באותו ערוץ, בערוץ הילדים ובערוץ ג'וניור, והפכה לאחת מסדרות הילדים המוכרות בישראל.

שיר הפתיחה של הסדרה שהולחן על ידי יקויצ'י סקטה, תורגם לגרסה העברית על ידי לאה נאור (פזמונאית, סופרת, מתרגמת ותסריטאית ישראלית, ממקימי קיבוץ נחל עוז , מכותבי קשקשתא ,שלוש ארבע חמש וחצי ,קרוסלה , בבית של פיסטוק ,ועוד '.), ובוצע על ידי הזמרת אילנית.

על מה הסדרה ? , הסדרה מתמקדת בסיפורו של מרקו, ילד צעיר ואנרגטי החי עם משפחתו בעיר הנמל ג'נובה שבאיטליה במהלך תקופת השפל בשנת 1881. פייטרו, אביו של מרקו, הוא מנהל מרפאה לטיפול בחולים עניים. אימו שרואה שהפרנסה קשה מחליטה לנסוע לארגנטינה לעבוד שם . בתחילה יש קשר מכתבים עימה אבל אז ניתק הקשר .ומרקו הקטן יוצא למסע ארוך , מלווה בידידו הקוף ששייך לאחיו טוני ..קופיפו , על מנת לברר מה עלה בגורל אימו.

המסע ארוך ומפותל , לאורך 52 הפרקים שכילדים נראו לנו כמו הנצח , מרקו מתגנב לאוניה , עובד בכל מיני עבודות , פוגש אנשים ודמויות מוזרות , חווה הרפתקאות וסכנות , ומתקדם אט אט לעבר המקום בו נמצאת אימו …בארגנטינה , כי כמו דברי השיר העברי …"הלב קורא לאמא". חווית הצפייה שלי לפחות כילד הייתה כל כך מתישה , ( יאללא , שימצא כבר את אמא שלו , ויפסיק לבכות , למה למשוך עוד פרק ? ועוד עם השיר העצוב הזה ?)….אבל זה נמשך ונמשך , ומה היה בסוף ?….מי שרוצה יצטרך לצפות בסדרה . למי שמתעקש מצרף לינק לפרקי הסדרה :

https://www.popy.co.il/videos/movies-and-series/marco-1

הסדרה הלב הגיעה בזמנו כמעט לכל בית בישראל . הילדים וחלק גדול מההורים עקבו בכל פרק אחר עלילות מרקו שמחפש את אימו .

בערב שידור הפרק הלפני אחרון, רפי רשף פתח את התוכנית ערב חדש בידיעה "אתם יכולים להירגע, מרקו מצא את אמא שלו" (24/09/1984)….דבר דומה קרה בסבב השידור השני של הסדרה . כאשר ביום בו התקבלה ההחלטה הגורלית ,לבטל את פרוייקט הלביא, כשדן מרגלית פתח את ערב חדש במילים: "ערב טוב. והידיעה הכי חשובה היא, שהיום בשעה 10:00 מצא מרקו את אמא שלו" (30/8/1987)..אז כן הסדרה אכן הגיע לכל חדרי הלב של הצופים בישראל.

וסדרת הילדים "הלב" לוקחת אותנו במוסיקה אל להקת The Kursaal Flyers.

להקת הפופ הבריטית נוסדה בשנת 1973 , ע'י מספר חברים שניגנו בהרכבים שונים והחליטו להתאחד ללהקה בשם המוזר The Kursaal Flyers . הלהקה נוסדה בעיר Southend-on-Sea שבדרום מערב אנגליה במחוז אססקס.

את השם הם בחרו על שם הפליירים של אולם מופעים מפורסם בשם KURSAAL שהיו תלויים על גבי קרונות רכבת. חברי הלהקה היו : שירה-Paul Shuttleworth , בנג'ו – Richie Bull , גיטרה מובילה –Graeme Douglas , תופים – Will Birch , גיטרה- Vic Collins , גיטרה בס –Dave Hatfield .

ללהקה לא היו הצלחות גדולות והם שרו בעיקר גרסאות קאבר לשירים של אחרים ובהמשך החלו לכתוב לעצמם , למעט להיטם הגדול משנת 76 שהגיע לטופ 20 הבריטי באותה שנה :" "Little Does She Know". את תקליטם הראשון (Chocs Away) הם הוציאו בשנת 1975.

Paul Shuttleworth במופע איחוד 2001

הלהקה פיתחה סגנון צבעוני ויחודי של מוסיקת פופ שהצליחה בעיקר בפאבים ומועדונים אנגליים של אמצע שנות השמונים. זה שרד מספר שנים ,אך לאחר לא מעט שינויי הרכב הלהקה התפרקה בשנת 1977 . בהמשך היו מספר נסיונות לאיחוד ולמופעים מחודשים ובסה'כ הוציאה הלהקה שלושה תקליטים ומסע הופעות בודד.

אז למה הסדרה הלב ולמה להקת The Kursaal Flyers דווקא היום ?

אדמונדו דה אמיצ'יס

אז מזל טוב , כי היום מלאו 176 שנים להולדתו של הסופר האיטלקי אדמונדו דה אמיצ'יס ( 21/10/1846…נפטר ב-1908) , האיש שכתב את הספר "הלב".

אדמונדו גדל בעיר טורינו ( שם גדל גם הנריקה גיבור ספרו )שבצפון איטליה, ולאחר בית ספר יסודי נשלח על ידי הוריו לפנימיה צבאית.

הרעיון של השפעה חיובית של חיי צבא כדרך חינוך המעצבת את האדם מבחינה מוסרית ערכית ושליטה עצמית ניכר בכתביו.

יצירתו הספרותית הראשונה הייתה "חיי צבא" שנכתבה ב-1868 שכתב לאחר שהשתתף בקרבות על קוסטוזה במלחמת העצמאות האיטלקית הראשונה . לאחר מכן המשיך לכתוב כעיתונאי, הייתה לו קריירה ארוכה כעיתונאי שכללה בין השאר דיווחים על מסעות בספרד, הולנד, מרוקו וקונסטנטינופול. אך פרסומו הגדול הגיע דווקא בעיקר בזכות ספרו "הלב". הספר כאמור נכתב על ילד בשם הנריקו מטורינו שהמחנך שלו מקריא לו ספר ,אשר עלילתו מספרת על מרקו וחיפושיו אחר אימו , הסיפור בתוך הספר כאמור הפך לסדרה. אז מזל טוב לך אדמונדו אי שם בגן העדן של הסופרים.

והלהקה המשונה ? מה לה דווקא היום ?

אז זה דווקא השיר שלהם עם המילים הדי מוזרות שהפך ללהיטם הגדול Little Does She Know שהקפיץ לא מעט רוקדים במסיבות הדיסקו של שנות ילדותינו . ניסיתי להבין את משמעות שם השיר ..וההסבר שמצאתי היה שהכוונה למישהו או משהיא שאמורים לדעת משהו על חייהם , והם אינם יודעים זאת. ועל זה באמת מדברות מילות השיר.

וזה ממש כמו מרקו , מהסדרה הלב משנות ילדותינו , שחיפש אחר אימו , ובכל פרק היה משהו שהוא לא ידע ופרט שקירב אותו אל אימו ( "כמו הים, כמו לב הים
ליבו של מרקו – סוער בו…..") ,תמיד יש משהו שליבו של מרקו לא ידע כשם שירם של החבריה מאנגליה.

וחשבתי על זה השבוע , מה אנחנו בבסיס הכי עמוק שלנו מחפשים ?… אם לא אהבת אם ואת המילה הטובה שתאמר לנו . וזה לא משנה מי והיכן אנחנו . גם הרקולס , סופרמן או שמשון הגיבור ,אם נכניס אותם למערה חשוכה ואז נעמיד מולם מפלצת אימתנית ונדליק את האור , הדבר הראשון שיצעקו יהיה : "אימאלה ". וזה ממש לא משנה בין אם זה האיש הפשוט ,ראש הממשלה , הרמטכ'ל או נשיאת אינטל העולמית ברגע שאמא קוראת…הכל מתרכז בה..ולשם הלב הולך.

והלב שלנו ?מה אנחנו באמת יודעים עליו ? , וכמה אנחנו שומרים שימשיך לעבוד ? ואם נחזור רגע לפתיח כדאי לזכור שאושר ,כושר , והשכלה עוזרים לו לפעום יותר שנים. זקני הכפר נוהגים לאמר שאם נקפיד לתפעל את שלושת המרכיבים הללו כראוי במשך 110 שנים …זו תהיה סגולה לאריכות ימים.

שבת שקטה ונעימה לכולם .

( ואם זה שילוב של ים-לב ואמא אז ,הפינה מוקדשת לאימי אסתר (1938-2022) שהשבוע מלאו שלושים לפטירתה ועל מצבתה כתבנו " אשת חייל שדלתות ליבה , מטבחה וביתה , פתוחים היו לכל אחד ואחד" )

התמונה היחידה בה מופיעה כל המשפחה יוני שנת 1974 מימין לשמאל אבי נחמיה ז'ל ,אחי מיכאל ז'ל , אימי אסתר ז'ל , אחותי מירי ,ואני.

Little does she know that I know that she knows
That I know shes two-timin me
Little does she know that I know that she knows
That I know shes cheatin on me

I was outside the one stop
When I saw her in the corner
And I didn't like what I see

Little does she know that I know that she knows
That I know shes two-timin me

She was sharing her spin dryer with a guy in a tie-dye
When she saw my reflection in the chrome
I knew that shed seen me cause she dropped her bikini
The one that I got her in Rome

"נומה, בן. הלילה רד. ליל סער על המים." (אלתרמן 1972 -הטור השביעי)

הייתה זו שנת 99 .

בחוץ אמר הקיץ את מילותיו האחרונות לאותה שנה . ימים חמים שלאחר החגים .אומנם חודש נובמבר ,ועל פי לוח השנה צריך היה החורף או לפחות קרוב משפחתו -הסתיו לקפוץ לביקור , אך אתם יודעים , יש כאלה שאי אפשר לסמוך עליהם . והם אכן לא באו . את מקומם תפסו ימים חמים ודווקא בשנה זו נזדמן לזוגתי ואנוכי לצאת את הארץ לראשונה…לחו'ל…והיעד הראשון היה צור מחצבתנו…המקום ממנו גורשו 420 שנה קודם הורי סבי סבינו… מלגה שבספרד..

ארזנו מזוודה וספר מדריך לפיד ( האב טומי ) לספרד ,את הילד שזה אך לפני שנה נולד הפקדנו למשמרת אצל הסבתא ,שירכנו רגלינו במדרגות כבש המטוס . נהג המטוס הניע , העביר לראשון…חצי קלא'צ ויצאנו לדרך.

המטוס ריחף לו בין ענני נוצה דלילים , שריצדו מעל קפריסין , עבר קומולונימבוסים עבי מים מעל הים האגאי ,משך מערבה חלף את מלטה , ומשם גלש בניוטרל ( בלי גז ) , עד שגלגלי המטוס השיקו את הגומי השחור עם אספלט בית הנתיבות עליו נרשם באותיות קידוש והבדלה : " ברוכים הבאים למלגה ".

מבית הנתיבות הייתה לנו הסעה . קופסת סרדינים מוארכת , עם נהג. יחד עם עוד 30 ישראלים ניסה הנהג להגיע למלון ( אני לא בטוח שהוא הניע את הרכב , הרעש וההמולה של הנוסעים מנע כל אפשרות שמיעה ,ראיה או אפילו נשימה) .חסרי חמצן עם סטורציה 45 נעצר הרכב אל מול המלון , ממנו הגחנו החוצה כמו נתז של שמפניה בגמר אליפות העולם בכדורגל….על המבואה ,מעל לכניסה התנוסס לו שלט גדול ….. MIGEL DE SERVANTES HOTEL.

מלון מיגל דה סרוואנטס-מלגה

למה אני מטריח אתכם בצרותיו העתיקות של נוסע לחו'ל ?? מייד נתחיל.

שבת נעימה של חודש אוקטובר ,החצבים כבר משנים צבעם , חדי העין ודאי יבחינו בעלים ראשונים של כלניות מבצבצים להם בגינות או בשדות הפתוחים , עלי הרקפות ששרדו את הקייץ החם זוכים לעדנה מחודשת ,הימים מתקצרים ובשש וחצי בערב רחובות המושב נעשים שקטים יותר…הסתיו כבר פה. והשבוע פינתנו תסע אחורה בזמן 451 שנים אל סוף המאה ה-16 , אל חופו הצפוני של מצר הים המקשר בין מפרץ פטרס למפרץ לפנטו (כיום מפרץ קורינתוס). שם נערך הקרב האחרון בהיסטוריה ….של ספינות שמונעות על ידי…משוטים….קרב לפנטו.

אונית גליאה גדולה בצי הליגה הקדושה

הקרב נערך לא רחוק מאיתנו ,בסמוך לעיר פמגוסטה המצויה בצפון מזרחה של קפריסין שכנתנו. באותה העת , הקרב הבין גושי בעולם לא היה בין רוסיה לארה'ב וגם לא נאט'ו נגד ברית וורשה , אלה מאבקי דת בין האיסלם בראשות האימפריה העות'מנית ובין אירופה הנוצרית או כפי שכונתה הברית …"הליגה הקדושה.

חופי פמגוסטה כיום

בעיר פמגוסטה של שנת 1571 לאחר מספר קרבות קטנים בהן ניצחה האמפרייה העות'מנית נותרו מתיישבים וונציאנים .ב-1 אוגוסט 1571, נכנעו הוונציאנים לאחר שהובטח להם שיוכלו לעזוב את קפריסין באופן חופשי. למרות זאת, מפקד הכוח העותמאני, לאלה מוסטפא פאשה, שאיבד כ-50,000 איש במהלך המצור, הפר את הבטחתו וכלא את הוונציאנים .

ב-17 אוגוסט נתפס ונהרג מפקד המבצר מרקו אנטוניו ברגדין וגופתו נתלתה על נס העותמאנים יחד עם ראשיהם של יתר מפקדי הכוח הוונציאני…הפרת ההבטחה ומעשיו של מוסטפא פאשה עוררו את חמת הקתולים.

ספינת צי עות'מנית

בראש צי הליגה הקדושה נישא דגל שקיבל את ברכת האפיפיור. הדגל הועבר לממלכת נאפולי (אז בשליטת פליפה השני, מלך ספרד) ב-14 אוגוסט 1571. "הליגה הקדושה" הייתה למעשה איחוד של מספר מדינות קתוליות באזור הים התיכון ומטרתו שבירת השליטה העות'מאנית במערב הים התיכון. השותפים העיקריים בו היו ונציה, מדינות בית הבסבורג ( לימים אוסטריה ); ספרד, נאפולי, וממלכת שתי הסיציליות, מדינת האפיפיור, ומספר מדינות קטנות: רפובליקת ג'נובה, דוכסות סבויה, מסדר אבירי מלטה ואחרים. לרשות הכוחות הנוצריים, בפיקודו העליון של דון חואן עמדו יותר מ-200 אוניות, רובן "גליאות" – ספינות משוטים בגודל בינוני ובהן 6 "גליאסות" – ספינות משוטים ענקיות עם מאות חיילים על סיפונן. בסך הכל מנה הצבא הנוצרי כ-30,000 חיילים (מלבד החותרים).

מנגד ממש כמו במשחקי מלחמה של ילדים , הצי שעמד לרשותו של סופי עלי פאשה המפקד העליון של צי האימפריה העות'מאנית, נתמך גם על ידי אולוץ' עלי ושודד הים שירוקו (אנ'). הוא עמד על כ-290 אוניות, רובן גליאות ובהן יותר מ-25,000 חיילים, מלבד החותרים.

ציור היערכות הכוחות בקרב

הכוחות היו שקולים למדי, כי למרות היתרון המספרי של הטורקים בכמות האוניות, האוניות הנוצריות היו גדולות יותר וחמושות טוב יותר. בנוסף לכך, החימוש האישי של האירופאים היה כבד יותר והיו להם כלי ירי רבים יותר.

ב-7 באוקטובר 1571 נערך הקרב בין הצי של הליגה הקדושה , לבין הצי הטורקי (האימפריה העות'מאנית), ליד עיר החוף היוונית לפנטו (נפפקטוס). היה זה הקרב הימי הגדול האחרון בהיסטוריה בין ציי אניות מלחמה המונעות במשוטים. הקרב התרחש בסמוך לחופו הצפוני של מצר הים המקשר בין מפרץ פטרס למפרץ לפנטו (כיום מפרץ קורינתוס).

לא נפרט את מהלכי הקרב הרבים והסבוכים , רק נציין שלא כמו היום ,שקרבות ימיים נערכים בטווחים גדולים , השיטה אז הייתה התנגשות , ירי תותחים , עלייה על ספינת האויב וירי אישי בין חיילים….בקיצור שמח.

במהלך הקרב הצליחו הנוצרים לעלות על סיפונה של ספינת הפיקוד המוסלמית, שעליה ניטש קרב קשה בין חיילים ספרדים לטורקים משבע גליאות. פעמיים נהדפו הנוצרים, אך בפעם השלישית, עם התגבורת שהגיעה עם אלוורו, הצליחו להכניע את הספינה. עלי פאשה נהרג והדבר גרם לירידת מוראל טוטאלית בצד העות'מני….וכך שלוש שעות בלבד מתחילתו של הקרב , בסביבות השעה ארבע אחר הצהריים תם הקרב בניצחון הליגה הקדושה.

תוצאות הקרב היו עגומות לשני הצדדים. בשלושת שעות הקרב איבדו הנוצרים 7500 לוחמים ( את החותרים לא ספרו ) , העות'מנים איבדו 30000 לוחמים וחותרים , ועוד 15000 חותרים שהיו עבדים שוחררו.

רגע קצר מתוך שלוש שעות קרב

קרב זה היה קרב אוניות המשוטים הגדול האחרון בהיסטוריה. המוזר הוא מה שקרה בהמשך…להיסטוריה הגיון משלה….הליגה הקדושה התפרקה כל אחת שבה לביתה…ונציה אף כרתה שלום עם הטורקים (ב-1573), שהחלו לבנות מחדש את כוחם הימי במהירות, ותבוסתם לא מנעה מהם לכבוש את המבצרים מסביב לתוניס. אך למרות זאת, מאז התבוסה לא היו נתונים יותר חופי אירופה הנוצרים לאיום מוסלמי ממשי, ונשבר כוחה של האימפריה העות'מאנית, במיוחד בחלק המערבי של הים התיכון.

ואזכור קרב לפונטו לוקח אותנו בקצרה אל שירם הנפלא של להקת חיל הים למילים של נתן אלתרמן וללחן של נעמי שמר…:" על אם הדרך".

המולדת לאחר לכידתה נוטה על צד

השיר נכתב על ידי אלתרמן לאור מאורעות ספינת המעפילים "מולדת" . "על אם הדרך עץ עמד", הוא תמהיל של שיר ערש והעפלה, השיר פורסם בפעם הראשונה ב"הטור השביעי" של נתן אלתרמן בעיתון "דבר" ב־4 באפריל 1947. חמישה ימים קודם לכן השתלטו הבריטים על אוניית המעפילים "מולדת". כשהאונייה נתפסה על ידי הבריטים היא נטתה בצורה מסוכנת על צידה, ועמדה לטבוע. הבריטים נענו למעשה לקריאות ההצלה של מפקדי "מולדת", בעת שהמים חדרו לתוך חדר המכונות שלה ומשאבות המים כבר חדלו מפעולתן. המשחתות הבריטיות ואנשיהן הצילו את המעפילים מטביעה, אך מייד לאחר מכן גירשו אותם מהארץ.

גיבורי השיר הם בני שלושה דורות סבא, אבא ,נכד…וגם עץ אחד שגדל לו אי שם בגולה על ידי הסבא. הסבא נוהג היה לכבוש פניו בעץ בעת תפילתו ופניו הופנו לירושלים , שנים מאוחר יותר נרדף הבן על ידי זרים בגולה , ועל העץ הוא נעקד והוכה , ואילו הנכד עשה מהעץ תורן לספינתו עליה הוא מפליג ארצה.

ב־31 במארס, זמן קצר אחרי המאבק הקשה בין המעפילים לבריטים , על סיפון "מולדת", נשלחו רוב מעפילי הספינה באוניות גירוש בריטיות לקפריסין..אל ניקוסיה שם הושמו במעצר. רק החולים והנשים ההרות נשארו בארץ.

נתיב ההפלגה של האוניה מולדת

סיפור "מולדת" הסעיר את רוחו של אלתרמן: "כורעת הספינה על צד / עולה שלופת ציפורן!", כאילו צייר המשורר בשירו את מצבה של האונייה, רגע לפני שהבריטים הצילו אותה מטביעה, ותיאר את תפקידיו המתחלפים של גזע העץ הכרות:
"על אם הדרך עץ נכרת/ נכרת ויהי לתורן…//

הס, ילד. שער התהילה/ לתורן ייפתח./ הוא גם היום עמוד תפילה/ הוא גם היום מזבח//

על אם הדרך עץ עמד/ ולא יפול אפיים./ נום, ילד. הספינה על צד/ חותרה, בוקעת מים."

את השיר ביצעה להקת חיל הים בשנת 72 ,ללחן מופלא של נעמי שמר ובביצוע נהדר של הסולנית חיה ארד.

חיה ארד

השיר נפלא ומומלץ לעיין במילותיו הנהדרות , ולהאזין לקולה של חיה .

אז איך הדברים מתחברים ??

היום מלאו בדיוק 433 שנה לקרב לפנטו שנערך פה בסמוך אלינו בסמוך לאי קפריסין . על מנת לשחרר את הכלואים הוונציאנים על ידי צי "הליגה הקדושה " , ושירו של אלתרמן "על אם הדרך" , נכתב בעקבות אירועי אוניית המעפילים " מולדת"…שלאחר מאבק נשלחו נוסעייה…והושמו במעצר בניקוסיה שבקפריסין….הראשון מאבק ימי לשחרור כלואים , והשני מאבק ימי שלאחריו נכלאו אנשים..באותו האי ..קפריסין.

מיגל דה סרוואנטס

ולמה הלאתי אתכם בהתחלה עם תלאותינו בטיול הראשון לספרד ??, אז ראשית , חדי העין וודאי שמו לב כי עת נסענו , אי אז לטיול , ציין בכורינו מלאת שנה להיוולדו , והיום הוא מציין 24. שנית חדי האוזן מגרדים ראשם ואומרים " מה זה חשוב שמו של המלון אליו הגענו ?….MIGEL DE CERVANTES….מוכר לכם השם ?? כמובן , זה הסופר והמחזאי הספרדי המפורסם ..מי שכתב את " עלילות דון קיחוטה מלאמנשה"….או כפי שנקרא אצלנו …דון קישוט……ואותו מיגל דה סרוונטס…איבד את ידו השמאלית….בקרב לפנטו בשנת 1571 היום לפני 433 שנה ושעתיים.

שיהיה חג סוכות שמח ושבת שלום ומזל טוב יואבי שלנו, איש למאנשה.

על אם הדרך עץ עמד.
עמד נופל אפיים.
נומה, בן. הלילה רד.
ליל סער על המים.
הס, ילד. הספינה על צד
נוטה מזעף רוח.


על אם הדרך עץ עמד,
אין ציץ ואין תפוח.
אל זה העץ אי פעם, בן,
אבי אמך הגיע.
וצל ערבית בעץ קינן
ובד הוא לא הניע.
כבש בו ראש אבי אמך,
פניו לירושלים.
נשא בבכי תפילת מנחה,
עם אלוהיו בשניים.


אל זה העץ אביך, בן,
נקשר, עקוד בחבל.
ברזל ושוט הכוהו, בן,
וחם תימר ההבל.
וכשהיה כאש אדום
השוט החד מחרב,
צנח אביך ארצה דום,
לעת מנחה, עם ערב.
צנח ממזבחו לאט,
פניו לירושלים.


הס, ילד. הספינה על צד
כורעה, נושקת מים.
כורעת הספינה על צד,
עולה שלופת ציפורן!
על אם הדרך עץ נכרת,
נכרת ויהי לתורן…
הס, ילד. שער התהילה
לתורן יפתח.

הוא גם היום עמוד תפילה,
הוא גם היום מזבח.


על אם הדרך עץ עמד
ולא יפול אפיים.
הס, ילד. הספינה על צד
חותרה, בוקעת מים.
על אם הדרך עץ עמד
ולא יפול אפיים.
הס, ילד. הספינה על צד
חותרה, בוקעת מים

זה סוף הקיץ ,סוף הדרך ,תן להם לשוב הלום (נעמי .ש 1973)

שרביטי חצבים בגווני לבן בהיר וחיוור התנדנדו ברוח הנעימה של שעת בין הערביים . קרני שמש צהבהבות ליטפו ברוך את מורדות הגבעה עליה נח לו בשקט המושב . השקט צרח מכל פינה .את הדממה הפרה מדי פעם יללת חתול תועה ,שבוודאי שאל עצמו " לאן נעלמו כולם ?".

ספונים היו בביתם. סועדים את הארוחה המפסקת , זו המקדימה את הצום . בגדים לבנים גוהצו ,והונחו על קולב . השמש עשתה עוד צעד קטן בדרכה אל הים , גווניה קהו והפכו אדמדמים . בעוד רגע יצאו הילדים מהבית . הם יעברו בבתי הדודים והדודות הגדולים . יגעו הם בכף ידם ברגלי הדודים וינשקו ,"גמר חתימה טובה " , הם יאחלו , ובתגובה יזכו לברכה.

חתול מרוט על גג פח אשפה ירקרק ,ילעס לו בשקט שאריות עוף שידע ימים יפים יותר . ממרום מושבו יבחין באנשי הכפר ,לבושים לבן ,פוסעים מכל עבר אל בית הכנסת ,זה יזכיר לו את תנועת המים הרצים אל הניקוז בשולי הכביש בעתות חורף. השמש כבר נעלמה לה מעבר לרכס ,אך שרידי האור מהשנה הקודמת עוד מעטרים את השמיים .

על הדוכן בבית הכנסת עלה החזן נחמיה . איש מרשים היה , גבוה, רציני, פניו טובות , זקנו הלבן עשוי היטב ,גלימה לבנה כסתה את בגדיו הצחים כשלג ,והגיעה עד לנעלי הבד הלבנות שלרגליו. לראשו הטופי (כיפה קוצ'ינית) . לנו כילדים הוא נראה היה כענק . שקט שרר בבית הכנסת . הוא נשא עיניו מזרחה אל עבר ארון הקודש ופצח בקול בוכה :" אחות קטנה תפילותיה…..תחל שנה וברכותיה".

שבת אחרונה שלפני יום כיפור 2022 .עוד שנה גדושת אירועים חלפה לה , ואם אנחנו מצליחים לקרוא את הכתוב , אז יהיו שיאמרו שכנראה כך נכתב לנו לפני שנה . ביהדות מציין יום הדין את היום בו עומדים לפני הקב"ה כל ברואי העולם, ונותנים דין על מעשיהם. בתנ"ך מופיע יום הדין העתידי בשמות "יום ה'", או יום "למשפט"..התהליך על פי היהדות מתחיל שנה אחורה .

במשך השנה האדם חיי את חייו , עושה דברים טובים וגם רעים , לאחר אחד עשר חודשים מגיע החודש אחרון של השנה , חודש אלול בו משכימים בכל בוקר לבקשת "סליחות" על מה שעשינו שלא כראוי , ואז מגיע מועד המשפט בראש השנה ,בו כל יהודי על פי האמונה עומד למשפט על מעשיו , בתהליך מעט יותר קצר ממשפט נתניהו. כעת יש רק עשרה ימים , המכונים " עשרת ימי תשובה " בהם הנידון /נידונה מבקשים על נפשם עד יום הדין , "יום כיפור "…

בנצרות רווחים תיאורי יום הדין (ארמגדון -על שם המלחמה הסופית על פי האמונה הנוצרית שתתרחש בהר מגידו ) בספרות הדתית, ויותר מכול בבשורה על-פי מתי ( אחת מארבע הבשורות בברית החדשה. בשורה זו מופיעה ראשונה בכתבי הקודש הנוצריים, לפני הבשורות על-פי מרקוס, לוקאס, ויוחנן. מתוארכת לזמן קצר לפני חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירה. ) , שם מתואר האל היושב על כיסאו ושולח את ה"כבשים" שמימינו למלכות השמים ואת ה"עזים" שמשמאלו לעונש נצחי עם השטן ומלאכיו.

תיאור יום הדין בכתב יד מאמצע המאה ה-13

האיסלאם קצת פחות סימפטי בתיאור יום הדין . באסלאם, יום הדין נקרא "יאום אלקיאמה" (يوم القيامة, "יום התחייה"). ביום זה יקומו המתים מקברותיהם, הכופרים יכירו בכפירתם ויעמדו למשפט האל. במשפט זה ייפתח ספר המכיל את כל מעשי האדם מלידתו, האל ידון את האדם ברחמים. לאחר הדין יצעדו בני האדם מעל תהום אש הגיהנום על גשר דקיק, רק אלו המאמינים והתמימים יגיעו אל העבר השני, שם גן העדן; כל החוטאים והכופרים יפלו מהגשר אל להבות הגיהנום .

הבודהיזם שלו למעלה ממליארד מאמינים ,קצת יותר נחמד .את הדין האדם נותן לעצמו….אין אלוהים בסיפור. בודהיזם היא דת לא-תאיסטית, כלומר שאינה עוסקת או תלויה בקיום או אי קיום של אל או אלים. מעשינו קובעים את עתידנו . רוב ענפי הבודהיזם מאמינים בקארמה, יחס של סיבתיות בין כל מה שקרה לבין מה שיקרה. אירועים שקורים הם תוצאה ישירה של אירועים שקרו בעבר.

לא יודע היכן כל אחד מכם על ציר האמונה , אבל אני הולך לקולנוע .

יום הדין / עמידה למשפט , נאשמים והאשמות סיפקו מאות אם לא אלפי תסריטים להוליווד סיבה ותוצאה הן בבסיסו של כל סרט. ולכבוד יום הכיפורים הקרב בחרתי לי שלושה סרטי יום הדין ומשפט שהייתי ממליץ למי שהזמן עומד לרשותו.

הראשון הוא ארמגדון (Armageddon) הוא סרט קולנוע שובר קופות מסוגת הפעולהמדע בדיוני וסרט אסונות. הוא יצא בשנת 1998, בבימויו של מייקל ביי ובכיכובם של ברוס ויליסליב טיילר ובן אפלק.

העלילה עוקבת אחר צוות קידוח בארות נפט המתמחה בקידוחים לעומקים גבוהים במיוחד מתחת לפני הים. הצוות, בראשותו של הארי סטאמפר (ברוס וויליס) נקרא לדגל כאשר אסטרונומים מבחינים באסטרואיד גדול המאיים לפגוע בכדור הארץ ולגרום למותם המיידי של כמחצית מתושבי העולם, ולמותם המאוחר יותר של שאר בני האדם, כתוצאה מהשלכות ההתנגשות. השיטה : פיצוץ גרעיני באסטרואיד שיסיט אותו מהמסלול. את הקידוח יבצע הצוות הנבחר ולתוכו ישליך פצצה גרעינית….הפיצוץ אמור להסיט את האסטרואיד ולהציל את עולמנו.

ארמגדון באמונה הנוצרית הוא…יום הדין. הסרט הוא סרט אקשן עתיר כוכבים (תרתי משמע ) ,עם מוסיקה נהדרת . אומנם ישנם בסרט כמה בעיות שלא מסתדרות עם חוקי הפיזיקה , אבל היי זה היופי בהוליווד , ומקסימום נדבר על זה אם נגיע לעסקת טיעון במשפט. …אגב אם תאמרו מדע בדיוני אומר לכם לאו דווקא . רק השבוע דווחו בסוכנות החלל האמריקנית כי מה שהיה עד לפני כמה שנים מדע בדיוני, הפך עכשיו למציאות. במסגרת הניסוי התרסקה בשעה 2:14 יום רביעי השבוע (שעון ישראל) משימת DART על האסטרואיד הקטן דימורפוס. מדובר בניסוי שמטרתו לנסות לשנות את מסלולו של עצם בחלל, כדי שבעתיד יהיה ניתן להסיט אסטרואידים שעלולים לפגוע בכדור הארץ.

הסרט השני גם הוא מסוגת מדע בדיוני הוא " שליחות קטלנית 2-יום הדין".

המדובר הוא בסרט פעולה משנת 1991. הסרט נכתב, הופק ובוים על ידי ג'יימס קמרון (טיטאניק ,אווטאר , שקרים אמיתיים , מצולות ועוד ). הסרט מדבר על השפעת דברים שאנו עושים כיום על עתידנו ,על עתיד האנושות בכלל .דברים שנראים לנו כקידמה ופריצות דרך טכנולוגיות עלולים לעיתים לסטות ממסלולן ולהוביל לשואה עולמית , והדרך למנוע אותן על פי הסרט היא לנוע אחורה בזמן …ולנסות לבטלן .

בסרט , בעתיד המחשבים והמכונות מגיעים למצב של מודעות עצמית . הם מנתקים עצמם משליטת בני האדם ויוזמים מלחמה עולמית על מנת להיפטר מכל בני האדם. בני האדם מנהלים מלחמה נגד המכונות . המכונות מצידן שולחות רובוט אחורה בזמן כדי שייפטר מהילד שאמור להוביל את המרד כשיגדל , אך למרבה המזל גם הוא שולח רובוט שיגן עליו בעודו ילד….מסובך ? ממש לא . הסרט זכה בארבע פרסי אוסקר והוא מומלץ ביותר.

הסרט עשוי בצורה מרשימה , ומעורר המון מחשבות , על מה זה טוב ומי הוא הרע , ובפרט כיום כאשר אנו מביטים סביב ורואים את הנזק שאנו יוצרים לכדור בו אנו חיים , עולה שאלה זו אף יותר.

והסרט השלישי הוא "בחורים טובים ".

סרט קולנוע שביים רוב ריינר ב-1992, בכיכובם של טום קרוז, ג'ק ניקולסון ודמי מור. הסרט הוא דרמה משפטית על פרשת מותו של חייל חיל הנחתים האמריקני בבסיס מפרץ גואנטנמו בקובה.

החייל ויליאם סנטיאגו מת בשנתו לאחר שחבריו לצוות, רב"ט הרולד דוסון (ג'יימס מרשל) וטר"ש לאודן דאוני, דחפו לו סמרטוט לפה. זאת בתור צעד ענישה על שאיים להלשין על רב"ט דוסון שירה שלא כנדרש מעבר לגדר המפרידה בין הבסיס לקובה. צעד ענישה זה מכונה בז'רגון הנחתים "קוד אדום", והוא דומה לזובור או "שמיכה" בז'רגון הצה"לי. בחיל הנחתים מקובל לראות צעד זה כצעד משמעת שנועד לחנך את הנחת שהתנהג באופן לא ראוי, אם כי צעד זה אינו מעוגן בפקודות הצבא.

פרקליטה צבאית ( דמי מור ) , ופרקליט צבאי צעיר וחצוף ( טום קרוז) עם העוזר המסור ( קווין פולאק הנהדר) ,מנווטים דרכם במשפט על מנת להגן על צמד החיילים שהביא למות החייל , ומנסים להבין מי פה האשם ??…משחק נהדר ,דילמות משפטיות מענינות , שאלת האחריות במצב שגרה ובעיתות לחימה….סרט משובח שביים הבמאי המופלא רוב ריינר ( "אני והחבריה" , מייק מהסדרה "ארצ'י באנקר").

וזה לוקח אותנו במוסיקה אל שירה של נעמי שמר "לו יהי".

השיר חובר בסביבות מלחמת יום הכיפורים (שהשנה חלף יובל לפריצתה) , ובוצע בעצם ימיה. מאז נעשה לאחד מסמליה, וכן באופן כללי לשיר המסמל תקווה.

עוד לפני המלחמה החליטה נעמי שמר לכתוב מילים עבריות לשירם של הביטלס "Let It Be". לדבריה, היא לא אהבה את תרגום שם השיר ל"שיהיה", וחשבה שיש לתת לו את השם "לו יהי". עם פרוץ הקרבות, כתבה את המילים המבטאות תקווה לסיום מהיר של המלחמה ולשלומם של חיילי צה"ל ("זה סוף הקיץ, סוף הדרך, תן להם לשוב הלום / כל שנבקש – לו יהי"). אף כי פול מקרטני עצמו פירש את מילות השיר בצורה שונה מהבנתה של נעמי שמר והסביר כי "Let it Be" הוא "אל תדאג – הנח לדברים להיות כפי שהם".

כשהשמיעה שמר את השיר לזמרת חוה אלברשטיין כדי שתבצעו, טען מרדכי הורוביץ, בן זוגה של שמר, שחזר משירות מילואים, כי יש להתאים לשיר זה מנגינה מקורית, במקום הלחן של "Let It Be", ואמר לה: "אני לא אתן לך לבזבז את השיר על מנגינה של זרים; זו מלחמה יהודית ותכתבי לה מנגינה יהודית". שמר שינתה את הלחן כך שיתאים למילים העבריות. בערב חג הסוכות 1973 ביצעה אותו שמר בתוכנית מיוחדת של הטלוויזיה הישראלית "מפגש אמנים", וזמן קצר לאחר מכן הקליטה אותו יחד עם שלישיית הגשש החיוור. אלברשטיין, שמר ו"הגששים" שרו אותו בפני החיילים הלוחמים, והוא הפך לשיר המבטא את הכאב והתקווה שקיננו בהם בעת המלחמה.

הבית השני של השיר ("אם המבשר עומד בדלת, תן בשורה טובה בפיו, כל שנבקש – לו יהי") הושמט לאחר מכן מרוב הביצועים (למעט מהביצוע של חוה אלברשטיין), מפני שנעמי שמר התרשמה שמילותיו אינן מתאימות לאווירה הקשה שהייתה בתקופת המלחמה ולמספר המשפחות שקיבלו בשורות איוב.

אז למה כל הנושאים האלו היום ? …די ברור , יום כיפור ההולך וקרב אלינו ביום שלישי הקרוב

מצבו של כדור הארץ ההולך ונהרס במו ידינו מתחבר עם הסרט "שליחות קטלני-יום הדין" , מאיר את הנקודה שהעתיד שלנו תלוי במה שנעשה או לא בהווה . ואם במעשים שיכולים לשנות עתיד אנו עוסקים , אז הסרט השני "ארמגדון" מתחבר לחללית DART שהתנגשה השבוע באסטרואיד על מנת להסיטו ממסלול התנגשות בכדור הארץ.

והסרט השלישי " בחורים טובים ", מתחבר למשפט .בו אנו שואלים בעצם מי הטוב ומי הרע בכל סיפור. האם אנחנו יודעים את כל האמת , ו"האם אנחנו מסוגלים להתמודד עם האמת ?" …שאלה ששואל בסרט קולונל נתן ג'אספ המהולל , את סרן קאפי הצעיר…האם אנחנו באמת מסוגלים ?

והיום מלאו 31 שנה ליום פטירתו (30/9/91) של האלוף במילואים שמואל גונן ( גורדיש ) , מי שרוב האשמות בדבר הכשלונות הנוראים בתחילת מלחמת יום הכיפורים בגזרה הדרומית נתלו בו , ובדיעבד נתברר שזה ממש לא אשמתו….אז האם 50 שנה אחרי אנחנו מסוגלים להתמודד עם האמת ??. האם אנחנו רוצים בכלל ?, והאם ניתן את הדין על מלחמת יום הדין ??

תהה התשובה אשר תהה, מאחל לכולנו שנה חדשה נפלאה וטובה יותר מקודמתה…וכל שנבקש לו יהי.

עוד יש מפרש לבן באופק
מול ענן שחור כבד
כל שנבקש לו יהי
ואם בחלונות הערב
אור נרות החג רועד
כל שנבקש לו יהי


לו יהי, לו יהי
אנא לו יהי
כל שנבקש לו יהי
לו יהי, לו יהי
אנא לו יהי
כל שנבקש לו יהי


אם המבשר עומד בדלת
תן מילה טובה בפיו
כל שנבקש לו יהי
אם נפשך למות שואלת
מפריחה ומאסיף
כל שנבקש לו יהי

בתוך שכונה קטנה מוצלת
בית קט עם גג אדום
כל שנבקש לו יהי
זה סוף הקיץ סוף הדרך
תן להם לשוב הלום
כל שנבקש לו יהי

"כך נראה יומו של העכבר" (פורטיס סחרוף 1990).או …למה מיקי ..מאוס ?

הוא ישב לו בשקט על הכורסא האפורה ונאנח . שנים רבות חלפו מאז עטה לאחרונה את הגלימה. ממקום מושבו יכל להבחין באותה גלימה . דרך החור העגול שבקיר , זה הסמוך לרצפה ,הבליח אור עמום שהאיר את הארון הפתוח . הגלימה שמוראות השנים נתנו בה את אותותיהם תלויה הייתה על קולב שידע ימים טובים יותר. גם אותות הגבורה על דש המעיל נמלאו אבק, מזה שנים שלא הציל אף אחד , ימיו כגיבור כמעט נשכחו.

מי זוכר בכלל ,מה עשה בימי צעירותו ?. היום ,כך סיפרו לו נכדיו העולם שייך לצעירים ,ושינויים עושים בטיק טוק ובטוויטר….מה זה כל הוירטואלי הזה ?…חשב לעצמו ,למה לא ללבוש גלימת גיבור על , להפשיל שרוולים ולהתחיל לעבוד ??

הוא העביר אצבע אפורה וסילסל בשפמו , פרוותו האפרורית הייתה חלקה חרף גילו המתקדם . אני מרגיש כמו עכבר שרץ במבוך מילמל לעצמו , מרגיש ממש.. מאוס.

מבעד לרדיו התנגן שירו של פורטיס בערוץ העברי , הוא האזין לסופו של השיר:

"חוזר הביתה הרוס מהחיים
פותח דואר, מופצץ מהמיסים
האישה צורחת, הסירים גולשים
…..

התחושה חונקת, מהקופסא אין שום מוצא
לאט לאט הוא משתגע, מזיע וצועק
האדון בתוך מלכודת והוא רוצה לצאת
כך נראה יומו של העכבר
בית חם וילדים האישה על קרם פנים
ואוירה שלילית
כך נראה יומו של העכבר
".

הוא נאנח שוב , ולחץ על שלט הטלויזיה , 75 ימים לבחירות הכריז הקריין , בכנס בחירות שנערך……."…הוא שינה ערוץ , אך גם שם אותה תעמולה שגרתית…."חייב לצאת מזה" מלמל לעצמו , הוא קם וניגש לעטות אולי בפעם האחרונה את הגלימה...לעוף מעלה מעלה מעלה ,עם כל השירים והמנגינות.

(מיקי מאוס , גיבור על בדימוס , ישראל 2022 , בחור הקיר של אחד הבתים מפרויקט דיור בר השגה).

שבת חמה של חודש אוגוסט , הטמפ גבוהות . 34 מעלות בחוץ . בחדשות השבוע דיווחו על אירופה המתייבשת ,ההייד פארק בלונדון צהוב כמו הנגב , הסירות על נהר וורדון בצרפת בהן רק לפני מספר שנים עשינו שייט …… לא מושכרות לתיירים..כי לא נותר אגם, הן מונחות על הקרקע הסדוקה. שריפות ענק בדרום צרפת…ואז מבול מפתיע בפריז וגם בלונדון…גלי החום מחד וגשמי הרס מאידך הופכים אט אט לתופעות שבשגרה…ואצלנו בארץ הצבי ?…חום יציב לעת עתה…בגולני שואלים עד מתי אוגוסט 22 ?

ופינתנו השבוע תדבר על סיפור החלילן מהמלין.

החלילן מהמלין (בגרמנית: Der Rattenfänger von Hameln, "לוכד העכברושים מהָמֶלְן") היא אגדת עם נפוצה, שגרסאות שלה ידועות כבר מימי הביניים ועלילתה מתרחשת בעיר המלין (היא הָמֶלְן – Hameln – שבגרמניה).

עפ האגדה כך היה : בעיר המלין פרצה מגפה של עכברושים. כאשר תושבי המלין נוכחו לדעת שכל מלחמתם במכרסמים הקטנים הייתה ללא הועיל, והייאוש וחוסר התקווה תפסו את מקום מאבקם, הגיע לעיר חלילן מסתורי ובפיו הצעה שאי אפשר לסרב לה: הוא הודיע שיגרש את כל העכברושים מהעיר תמורת תשלום. ראשי העיר לא האמינו לו אך נאותו לשלם במידה וכך יעשה.

יום אחרי כן נטל החלילן את חלילו והחל מנגן נעימה ברחובות העיר, והנה, להפתעת התושבים, החלו צצים מכל בית ופינת רחוב עכברושים לרוב ונמשכים באורח קסם אחר צלילי החליל. כשנאספו גדודים-גדודים של עכברושים, יצא החלילן את העיר ופנה אל נהר הווזר. בהגיעו אליו, נכנס אל תוך המים בעודו מחלל וכל העכברושים שנמשכו אחריו טבעו כולם בנהר.

אך משהגיע החלילן לבקש את שכרו , לעגו לו אנשי העיר וסירבו לעמוד בתשלום. מה עשה החלילן ? שוב נטל את חלילו , והחל מנגן הפעם לקול צלילי החליל ,יצאו כל ילדי העיר והלכו בעקבותיו , שוב כמו העכברים ,אך הפעם אל פתח שנפער בהר ונבלעו בתוכו….וכך העניש החלילן את תושבי העיר ".

מוסר ההשכל שנתבקש מן הסיפור היה ,שצריך לעמוד בהבטחות ….התחייבת ??….תשלם !!.

ציור על זכוכית של החלילן מהמלין משנת 1592.

מי כתב את הסיפור הראשון ??..לא ברור ,אך הגרסא שכתבה אליזבת בארת בראונינג

הפכה את הסיפור הזה למוכר ואהוב באנגליה, עד כדי כך שרוב האנגלים סבורים שבראונינג היא שהמציאה את הסיפור. הגרסה שאיירה קייט גרינאווי נחשבת לגרסה הקלאסית.

האזכור הראשון של הסיפור היה כנראה על חלון זכוכית בכנסייה בהמלין בסביבות 1300. החלון תואר בכמה מקומות בין המאה ה-14 למאה ה-17 אבל הוא נהרס. החלון נחשב מבוסס על זיכרון של טרגדיה היסטורית בתולדות העיר. אבל למרות המחקר הנרחב, אין עדויות חד משמעיות לגבי אותו אירוע היסטורי. העכברושים נחשבים בדרך כלל כתוספת מאוחרת לסיפור, וישנן מספר תאוריות לגבי מהות האירוע, ביניהם טענה כי הילדים השתתפו במסע הצלב של הילדים.

עד כמה מדובר באמת ,או באגדה קשה לאמר , אך במשך תקופה ארוכה היה בהמלין חוק שאסר על שירה ומוזיקה ברחוב מסוים בהמלין, כאות כבוד לקורבנות. הנהר היחיד הקרוב להמלין הוא נהר וזר, ואם יש משהו בסיפור טביעת העכברושים הרי שזה בנהר זה.

פסל החלילן בעיר לייפציג

סיפורי מוסר השכל היו נהוגים בעבר על מנת ללמד את קהל הקוראים איזשהוא לקח . אולם זה לא תמיד נעים לספר לילדים סיפור עם סוף טראגי…לעזרתם של הילדים הישראלים לפחות נחלץ אליעזר שמאלי אשר פירסם בעיתון דבר(02/10/1931)במוסף הילדים את גירסתו שנקראה "גירוש העכברים".

הסיפור שיצר ,מבוסס על סיפור החלילן מהמלין, שהוסב לארץ ישראל: את המושבה "ירדניה" פקדה מכת עכברים, ולטיפול בבעיה הוזמן שייח' ערבי, שבאמצעות כדורי מזון פיתה את העכברים לעבור את הירדן על גשר צר שבנה למטרה זו. לאחר שעברו העכברים לגדה המזרחית, הרסו אנשי ירדניה את הגשר. "ולשייח' ניתן שכרו ביד נדיבה: חמש תרנגולות ותרנגולים שבעה".

אך לא רק אנחנו אוהבים סוף טוב . סופר הילדים הצרפתי, שארל פרו, חיבר סיום אופטימי לאגדה זו, לגרסתו, ילד אחד, בעל מום ברגלו, איחר ולא הספיק להיכנס לתוך ההר לפני שנסגר וכך נשאר ילד יחיד בעיר וכל ההורים אימצו אותו. הילד השתעמם ללא חברת ילדים נוספים והיה הולך אל ההר, איפה שהילדים נעלמו – יום אחד מצא שם בדשא חליל וכשניסה לנגן בו את הנעימה של החלילן הידוע, נפתח ההר והילדים יצאו ללא פגע ומאז הקפידו בעיר לשלם את חובותיהם….סוף יותר טוב מזה לא ניתן לבקש….גם הילדים חזרו ,גם העכברים הלכו …והכי חשוב ..הפוליטקאים למדו לקיים הבטחות….."המחייה."

ואיזכור החלילן לוקח אותנו במוסיקה אל היוצר הנהדר ,שהלך השבוע לעולמו …צביקה פיק.

פיק נולד בעיר ורוצלב שבפולין בשם הנריק פיק, בנם היחיד של בוריס ופאולינה פיק. סבו ניהל קונסרבטוריון ודודו היה פרופסור למוזיקה. בגיל חמש החל בלימודי מוזיקה קלאסית ולאחר שהמשפחה עלתה לישראל בעליית גומולקה בשנת 1957, המשיך את לימודי המוזיקה בקונסרבטוריון שברמת גן. בבקרים למד לימודים סדירים, ובשעות הערב תרגל צ'ייקובסקי ובאך. כבר בגיל 15 הופיע כגיטריסט, קלידן וזמר בלהקות "טלסטאר", "השמנים והרזים" ו"השוקולדה", לאחר שהושפע עמוקות מלהקות הרוק של התקופה – הבי ג'יז, הביטלס והרולינג סטונז.

בגיל 18 שוחרר משירות צבאי משום שעבד כמוזיקאי כדי לסייע למשפחתו, שהייתה בקשיים כלכליים לאחר מותו של אביו. פיק פרץ לתודעת הקהל הישראלי כאשר נבחר לתפקיד קלוד, התפקיד הראשי במחזמר "שיער", בו הפגין את הופעתו החיצונית שנחשבה חריגה בישראל באותה עת, גינוניו הססגוניים והופעתו המינית. דמותו הארוכה (191 ס"מ) והסגפנית, עטורת השיער הארוך והעטופה במלמלות וקטיפות, בנוסח היפי, הדהימה את הקהל, את התקשורת הישראלית ואת עולם הבידור הישראלי, ויצרה סביבו דימוי של מישהו "לא מכאן". על תפקידו במחזמר "שיער" זכה בתואר "שחקן השנה".

יש שרואים בפיק זמר מן הפריפריה המוסיקאלית שטיפס מעלה כסיפור סינדרלה . צביקה פילס דרכו מעלה עם המון כשרון ,נחישות ועבודה קשה. הוא לא עבר את המסלול לכוכבות שהיה נהוג באותם ימים דרך שירות באחת מהלהקות הצבאיות, אלה כתב הלחין וגם שר במועדונים שונים ובכל מקום שניתן היה. הקהל הרחב אהב אותו בצורה פנומנלית , הופעותיו היו לשם דבר עם ההיסטריה סביבו. גמלוני משהו ,צבעוני ומאוד פרוע בלבוש ואיפור. סממנים שלא היו מוכרים בארץ . המבקרים שבתחילה לעגו לו , בלעו את הכובע כאשר החל להלחין ,לא רק שירים פשוטים אלה גם שירי משוררים בשפה גבוהה יותר ,כנתן יהונתן (נאסף תשרי-מת אב)) ,ואלכסנדר פן ( לא אני הוא האיש ) ,יונתן גפן (אל תגידי כן ) שאול שטרניחובסקי ( שושנת פלאים) , ועוד רבים ,ואהבת הקהל רק חיזקה זאת. פיק היה מהאמנים הישראלים הראשונים שזכו לגילויי הערצה קיצוניים בדמות מעריצות ומעריצים היסטריים. התעלפויות בהופעות, מחסומי משטרה ושומרי ראש צמודים בכל אשר הלך.

כמה קשה עבד ? , ב-1973 הלחין פיק את "שושנת פלאים", למילים של שאול טשרניחובסקי, עבור ערב שירי משוררים נוסף שיזמו בגלי צה"ל. השיר לא התקבל לערב ונדחה ולאחר שהזמר יוני נמרי שמע אותו, הוא הקליט אותו לראשונה. ביצוע שזכה להצלחה מדהימה במצעדי הפזמונים. את השיר הקליט גם פיק עצמו, ביצוע שנכלל באלבומו "פיק", שיצא באוגוסט אותה שנה, וכלל גם את "שמע ישראל", "סימנים" (עם נגינת גיטרה של יצחק קלפטר), "הרקדן האוטומטי" (אותו ביצע עם רותי נבון), "מחשבות" (בליווי של הצ'רצ'ילים החדשים), "איתך ובלעדייך". כמו כן הלחין לנבון את השיר "בין האצבעות" שכתבה מירית שם-אור, שזכה להצלחה, והקליט אותו גם לאלבום שלו עצמו…..צרור להיטים משוגע שמושמע עד לעצם ימינו אלה.

זכיה באירוויזיון עם השיר דיווה

מפעל חייו של פיק ידע עליות ומורדות , אך המשיך לייצר להיטים ומעריצים באופן שאין דומה לו . הוא כתב , הלחין וגם שר .הן לעצמו והן לאומנים אחרים ורבים. (עפרה חזה, ריקי נבון ,מאיה בוסקילה , דנה אינטרנשיונל , יוני נמרי , ריקי גל , הכל עובר חביבי ועוד רבים וטובים אשר תקצר הפינה מלפרט. בין להיטיו הגדולים : "אני אוהב אותך לאה" , "שושנת פלאים "," לגור איתו ", "מוסיקה" ,"מעלה מעלה" ,"מת אב ומת אלול", "על חטא" ," לא אני הוא האיש"," דימדומים" , " אלף נשיקות". " אהבה בסוף הקייץ" ,"הרקדן האוטומטי "..ועוד ועוד ועוד…..

ניתן להרחיב במפעל חייו של פיק עוד דפים רבים אך קצרה פינתנו.

אז למה החלילן מהמלין היום ולמה צביקה פיק ?

החודש מלאו 180 שנה לפרסום הגרסא הראשונה הכתובה של סיפור החלילן (8/1882).וכידוע לכולם , אנו כרגע בעיצמו של סבב מספר 1246 של הבחירות לכנסת ישראל , ומסביבנו יהום הסער . כל אדם ומפלגה מבטיחים הבטחות ( מיגור טרור , הורדת יוקר מחיה , דיור בר קיימא, שקט ושלווה, יישוב מאדים ,ופלאפל בדמשק )..אבל אם למדנו לקח מהסבבים הקודמים , ומאלו שיבואו בעתיד , וכן מסיפור החלילן , זה שעל הבטחות פוליטיקאים , לא בדיוק ניתן ורצוי לסמוך….ואת המחיר האמיתי משלמים לאחר הבחירה.

יכול להיות שהפעם הסוף יהיה יותר ידידותי מסבבים קודמים , ואולי הגיע העת לנסות ולארגן סוף חדש לסיפור. כזה שבו הבטחות מקיימים , והילדים וההורים שמחים…ולא צועדים לתוך לוע ההר….אולי.

וצביקה פיק ? ,המאסטרו הלך השבוע לעולמו בגיל 72 , וממש כמו החלילן מהמלין גם הוא בניגוניו המופלאים משך אותנו קרוב לחמישה עשורים ללכת בעקבות המלודיות המופלאות שייצר , שישארו עוד שנים רבות בארסנל השירים הישראלי.

לאחר לבטים קשים באיזה משיריו לבחור החלטתי לבסוף לצרף את אחד משירי האהבה היפים שלו ( לא מזמן ציינו טו באב )…השיר נקרא "על חטא" מילים ולחן צביקה פיק , שימו לב לכתיבה הנהדרת , וכמובן הלחן.

שבת שקטה ונעימה לכולם .

והוא מכה על חטא
והוא מכה על תוהו
והוא מרעיד מיתר פקע איבו בכדי
והוא דמום כהד
ומרצד כמוהו
הוא מצטמר למנגינת לכה דודי

והוא בוער כלב
והוא כבה כעין
והוא דולק בלהב נר נשמת אדם
והוא חומר כגו
והוא כבד כיין
הוא מתנודד למנגינת בשר ודם

את יחידה כצל
את בודדה כנחל
את תצעני לכל, לכל עובר ושב
את מתוקה כליל
את חמוקה כשחל
את מפקה כנחל בשרב

שלא נאבד את הראש…

"הוד מלכותו אתה חייב לעזור לי , כן אני יודע שהמצב הכלכלי לא בשיאו , אבל אין מה לעשות , על מנת למגר את הפשע ולהיפטר מאנשים שראשם סחרחר ,אנחנו חייבים לשמור את העסק עובד במלא הספקו. אתה יודע הרי שבזמן האחרון המכונה עובדת ללא הרף ….לא הוד מלכותו אמרתי הרף…עם ה…..לא ערף.

אז אתה שומע הוד מעלתו ? מחירי המתכת עלו , עלויות ההשחזה והנקיון עלו , ואם אנחנו רוצים לשמור על צרפת מכל ה- BAD GAYS , צריך להשקיע , ככה נוכל לישון עם ראש שקט ,הוד מלכותו…"

הוא הביט בשארל ממרום כסא המלך ,ולאחר פנה אל סגנו …" הנרי ,אני מורה לך לתת למר שארל 16000 לירות על מנת לשדרג את העסק , וכן להרים את התשלום החודשי אליו ב15% …תוספת יוקר" ….הנרי בהה במלכו בפליאה ואחר הנהנן כי רשם לפניו ( צרפת ,ארמון המלוכה בפריז ,שלהי המאה ה-19)…

שבוע שלישי של חודש יוני ,ילדינו סיימו את שנת הלימודים ,וקמו מספסלי הכיתות בדרכם אל החופש הגדול , הים ,והארטיקים…חלקם יצאו לקורסי מדצ'ים , חלקם ידריכו בקייטנות ,יש שיצאו לטיולים בארץ ובחו'ל ,ויש שילכו לעבוד . לחלקם תהיה זו חופשה אחרונה בטרם יעטו מדים וילכו לצבא.

פינתנו שעולה השבוע , שינתה מתכונתה תצא מדי פעם ,ולא באופן שבועי. בהזדמנות זו אני מודה לכל המגיבים לפינה האחרונה , הופתעתי מכמות התגובות ומהחום, המון תודה .

אז בואו נתחיל בשאלה מהוא בעצם האושר ??

האם הוא מצב קיומי ? האם זו צורת חיים ? או אולי זה רק רגע קצר שחולף ? , שמא זה חיוך של אהוב/ה , צחוקו המתגלגל של ילד ? , שליטה וכח ? הון עתק בחשבון הבנק? או אולי השפעה וכבוד ? אולי הוא מסתכם בשלוש כפים ?

סביר להניח כי שאלה זו וודאי העסיקה רבים .אך לא מעט פעמים כאשר אנו שואלים , נשמעת התשובה הבאה ? " אם אתה קם בבוקר ,ויוצא לעבודה עם חיוך …מצאת את יעודך , אתה מאושר…" , על פניו זה נשמע לא רע , אתה עוסק במשהו שגורם לך לפרנס את משפחתך , ולצאת את ביתך בכל בוקר עם חיוך…

אבל אז עולה השאלה , תלוי במה את/ה עוסק/ת . נניח שאתה שוזר פרחים לימי הולדת ומשמח אנשים…?…אושר . ואם את רופאה שמצילה חולים ….?….אושר….אם את מורה המעניקה כלים וידע לתלמידים ?….אושר…נגר שבונה רהיטים ללקוחותיו ?…אושר……….אבל מה אם אתה צריך לקום בבוקר ולצאת לעבודה כ….מוציא להורג ?? …אושר ???…יוצא עם חיוך לדרך ???…ובגמר היום יכול לאמר לעצמך ….עוד יום מוצלח נגמר ??…למה אני שואל …תיכף נדע.

שארל אנרי סנסון

פינתנו השבוע תעסוק בעסק המשפחתי של משפחת סנסון …ודאי יהיה מי שירים גבה וישאל " מי לעזאזל זו משפחת סנסון …תהרוג אותי אני לא יודע "…..טוב אז לגבי " התהרוג אותי " עדיף לא לאמר בקול כי עיסוקה המשפחתי של משפחת סנסון היה ….הוצאה להורג.

הימים הם ימי המחצית השניה של המאה ה-18 .המקום צרפת ,….החווה את המהפכה שתשנה את פני העולם כולו…מעולם ישן של מעמדות דתי ומלוכני ואריסי …לדמוקרטיה ,שיוויון וחירות מושגים די חדשים ומהפכניים באותה עת.

המונים מסתערים על הבסטילייה

מטבען של מהפכות ,הן דורשות בשלב כלשהו דרך להיפטר מכל מי שעומד בדרכן ובמקרה של המהפיכה הצרפתית על הכוונת היו המלכים , האצילים , האליטה העשירה וכל מי שתמך בהם…אך מה עושים עם כל אותם אנשים ?? , הפתרון שעלה בראשם הוא להיפטר מראשם של העומדים בדרכם ….לא מילולית…אלה פיזית. ולשם כך הם נעזרים בכלי אשר יוצר לראשונה באנגליה ( " מערפת " בעברית תקינה ) או כמו שהכרנו בהמשך..גיליוטינה.

המכשיר כונה לראשונה "גרדום הליפקס" , ונבנה באנגליה עבור המתת הבקר. הרעיון היה שזה מוות מהיר ללא סבל מתמשך לבעל החיים. המכשיר הנוראי קיבל שמות שונים במהלך המאה ה-14 כאשר החל לשמש ככלי להוצאה להורג של פושעים ברחבי אירופה. באיטליה זכה לשם "מאנינה" (נשמע חביב ) , ואילו בסקוטלנד האפרורית והגשומה זכה לכינוי "הבתולה הקדושה "( מה קדוש בה רק השד יודע ).

ז'וזף אינייאס גיוטן

אגב את שמו הפופולרי כיום "גיליוטינה" , קיבל הכלי מהפיזיקאי ז'וזף גיוֹטֵן (Guilliotin), חבר באספה הלאומית בצרפת. ביוזמתו נחקק חוק הקובע שכל עונשי המוות יוצאו לפועל במתקן זה ללא תלות במעמדם החברתי של הנידונים למוות, וזאת כדי לשמור על שוויון בין המעמדות. מה שנקרא אם כבר צדק ..אז עד הסוף.

אנו נשוב כעת למאה ה-18 אל צרפת המהפכנית ואל מש סמסון.

כאמור המהפיכה מתגלגלת , הקהל דורש להמית את כל "הרעים" אשר גרמו לסבלו , והביקוש לפתרון מוות מהיר מעלה את הרעיון להשתמש באותו מכשיר שיוצר עבור בהמות. המעניין הוא שיוזם הרעיון להשתמש בו היה דווקא רופא..מתוך מחשבה אמיתית , שכך לא יסבול הנידון מכאבי ראש מיותרים , כאלו שגם אדוויל פורטה לא יעזור.

שנים לפני כן , בשנת 1688 הצליח שארל סנסון (Charles Sanson 1658-1695) לזכות בתפקיד התליין הראשי של פריז ומאז התפקיד עבר במשפחת סנסון מאב לבן עד שנת 1840. הרופא המדובר היה נינו של מייסד השושלת, -שארל הנרי (1739-1807), אשר עתיד היה להיכנס להיסטוריה.

שארל אנרי אומנם רצה להיות רופא , אך חוליו של אביו אילץ אותו להכנס לעסק המשפחתי. ידידנו קיבל מהמלך לואי ה-16 את גלימת התליינים האדומה ואת התואר Monsieur de Paris ( למי שמכיר את פריז , מכאן שם הרחוב ליד הקונסיירז'רי).

בסרטי הקולנוע ובספרי ההרפתקאות למיניהן תמיד נתפש האיש על הגרדום כאיש רע עם מבט חמור סבר ומאיים , שארל הנרי לא תאם לתיאור . הוא מתואר כאדם די נחמד , אשר בזמנו החופשי, כאשר לא כרת ראשים, אהב מאוד לנגן על צ'לו וכינור , ואף סיפק עבודה לחברים . (טוביאס שמידט, חבר אשר בנה לו את כלי הנגינה……. בנה לו מאוחר יותר גם את הגיליוטינה , בוודאי הוסיף טא'צ אומנתי למכשיר).

לואי ה-16 תורם נדיב …ולקוח של הגיליטינה

כמו כל כלי עבודה הדורש טיפול 10,000 גם הגרדום שעבד ללא הרף ( הרף..לא ערף) ,נדרש לטיפול ותחזוקה , מאחר ומדובר בכלי "לטובת הציבור" , והמצב הכלכלי לא היה משהו ,פנה בשנת 1787 הנרי אל המלך לואי ה-16 על מנת שיסייע בתקציב שיפוצים. לגורל יש דרך מעניינת לגלגל את הענינים , הנרי קיבל העלאה במשכורת וסכום חד פעמי של כ-16,000 לירות לתחזוקה שוטפת. שאלת מליון הדולר היא האם לואי ה-16 היה עושה זאת אם היה יודע שבתוך מספר שנים הוא יהפוך לאחד ה"קליינטים" של ההשקעה.

הבחור שלנו למען האמת לא "מת" על המקצוע שלו , וגם די אהב את רעיון המלוכה , וביקש לפרוש מעיסוקו . ההמון שלא אהב את חיבתו למלך חשב להיפטר גם ממנו….אולם בגלל הביקוש הגבוה של הוצאות להורג הוא נותר בחיים..בכל זאת מקצוען בתחומו . וכך ב21 לינואר 1793 נאלץ הנרי לממש את השיפוץ , דווקא עם המשקיע… המלך לואי ה-16.

כבר אמרנו שלגורל יש לא מעט ציניות בדרכיו ? , אז הנה עוד דוגמא..שארל הנרי שעסק בהוצאה להורג ולא חיבב את עיסוקו , חשב להעביר את העסק לבנו גבריאל שהיה עוזרו , אולם הנ'ל שתפקידו היה להציג את הראש לקהל הנלהב לאחר הביצוע , באחד הפעמים ,הניף את ידיו לתרועות הקהל ,אך אז מעד מהגרדום כלפי מטה ..ונהרג.

ואם בהומור ציני עסקינן , אז אנרי המשיך את לעבוד בעסק של אביו עד מותו בגיל 73 בשנת 1840, מה שהפך אותו ,ככל הנראה, לתליין עם הפז"מ הארוך בהיסטוריה. בנו אנרי-קלמנט סלד מהמקצוע אך נאלץ להמשיך את המסורת המשפחתית. על מנת להתמודד עם המצוקה הנפשית ניהל אורח חיים פזרני, בתקווה שישכח מתלאות היום בעבודה . עד אשר מרוב פזרנות …בשנת 1847 נאלץ למשכן את הגיליוטינה שלו. כתוצאה מכך להוצאה להורג הבאה שלו הוא נאלץ להגיע עם גרזן…המלך ששמע על כך פיטר אותו , והורה לרכוש מחדש את הגליוטינה ,ומינה לו מחליף.

התליין בדימוס החליט להעביר את זמנו בכתיבת זכרונות וכתב ביוגרפיה משפחתית בשם "7 דורות של הוצאות להורג 1688-1847). אז למי שמעוניין לתפוס ראש שקט על ספר וכוס קפה….בבקשה.

הגיליוטינה הפציעה מדי פעם בספרים מחזות וסרטים עד שהגיע למשכנה הסופי במוזיאון מדאם טוסו בלונדון. היא מופיעה בספר עלובי החיים של ויקטור הוגו המתאר אותה כייצור מפחיד, הלועט את קורבנותיו בתאוות דם נקמנית. למעשה זוהי בעצם אלגוריה למערכת הצדק הצרפתית של אותה תקופה.

בסרט "האלמנה מסן פייר" (צרפת 2000 ,סרטו של פטריס לקונט, עם ג'ולייט בינוש) מתוארת סיטואציה, שבה אנשי אי צרפתי בודד מחכים חודשים רבים לבואה של הגיליוטינה, על מנת שיוכלו להוציא להורג רוצח.

בספר "סקרלט פימפרנל" (הראשון בסדרת הרומנים ההיסטוריים מאת הברונית אמה אורצ'י) , בהמשכיו ובעיבודים הרבים שנעשו לו, מסופר סיפורו של אציל אנגלי בימי המהפכה הצרפתית, שבעזרת קבוצה קטנה של שותפים (שאינם מודעים לזהותו האמיתית) מציל צרפתים מאימת הגיליוטינה.

רוטשילד -מחאת צדק חברתי

הסופר אלבר קאמי , הביע את מחשבותיו על נושא עונש המוות ,יעילותו ומשמעויותיו בספר "הרהורים על הגיליוטינה" , ואפילו פה אצלנו במסגרת הביאנלה לאומנות שנערכה בהרצליה בין השנים 2007-2009 , הוצגה ברחבה בשנת 2007 גיליוטינה מעץ מאת האומן אריאל קליינר. וכן במחאת "הצדק החברתי הוצבה אחת בשדרות רוטשילד בתל אביב

בספרי "חומריו האפלים" ( טרילוגיית ספרי פנטזיה, שכתב פיליפ פולמן. הטרילוגיה יצאה לאור באנגליה בשנים 1995–2000) של פיליפ פולמן, מופיעה "הגליוטינה הכסופה" המשמשת לניתוק האדם מהדמון שלו, המייצג חלק מרכזי בנפשו של האדם.

בקיצור ניתן לאמר באופן סרקסטי ,שקשה להוציא את הראש מהגיליוטינה ,אך קשה יותר את הגיליוטינה מהראש.

ובכדי להרים את הראש למעלה לאחר מעללי הגיליוטינה ,נעבור בחדות במוסיקה אל זמרת שכבר הופיעה בעבר פעמיים בפינתנו , והפעם למרבה ההפתעה שוב מרימה את הראש למעלה , לשחקים , הלוא היא הזמרת ליידי גאגא.

מאחר וכבר סיפרנו עליה בעבר נציין רק מס דברים בקצרה. סטפני ג'ואן אנג'לינה ג'רמנוטה (באנגלית: Stefani Joanne Angelina Germanotta; נולדה ב-28 במרץ 1986), הידועה בשם הבמה ליידי גאגא (Lady Gaga), היא אשת אשכולות מדהימה : זמרת, דוגמנית, אשת עסקים, פזמונאית ומלחינה , וגם שחקנית אמריקאית.

בשנת 2007 החלה להופיע במועדונים ופסטיבלים ושנה לאחר מכן, הפכה לזמרת בינלאומית עם אלבום הבכורה "The Fame".במשך שנות הקריירה שלה, גאגא מכרה מעל 150 מיליון סינגלים ו-30 מיליון אלבומים ובכך נכללת ברשימת האמנים שיאני המכירות בכל הזמנים ומוכתרת כמוזיקאית הרביעית המרוויחה ביותר בעשור של 2010.

הישגיה כוללים 14 שיאי גינס, 13 פרסי גראמי, 2 פרסי גלובוס הזהב, פרס אוסקר מתוך כ-4 מועמדויות, 18 פרסי VMA, ו-3 מועמדויות לפרס אמי. בשנת 2015 היא הוכרזה כאמנית השנה של בילבורד ובמקום הרביעי ברשימת המוזיקאיות הגדולות ביותר בערוץ VH1 ב-2012. במגזין טיים, הגיעה למקום השני בסקר האנשים המשפיעים ביותר בעשור האחרון. תרומתה של גאגא לקהילה והאקטיביזם החברתי שלה כוללים עבודה הקשורה למודעות לבריאות הנפש ולזכויות קהילת הלהט"ב. בשנת 2012, הקימה את הארגון ללא מטרת רווח, "Born This Way Foundation" המתמקד בהעצמת בני נוער, עזרה בבריאות הנפש ומניעת בריונות.

אפשר להאריך ולספר בשבחה אך אנו נעצור כאן.

אז למה גיליוטינה היום ולמה דווקא ליידי גאגא ?

אז היום ה17/6 ימלאו בסהכ 84 שנים !!! להוצאה להורג האחרונה בצרפת באמצעות גיליוטינה..לא לפני 150-200 שנה אלה רק 84. (17/6/1939) הנידון האחרון היה אז'ן ויידמן שהוצא להורג באשמת רצח רקדנית אמריקאית.

המהפכה הצרפתית שיצאה לדרך על מנת להביא לצדק שוויון וחירות השתמשה בכלי נורא זה על מנת להיפטר ממה שהוגדר בתחילה כאויבי העם , אט אט המושג הלך והתרחב , ובהמשך אף הוגי המהפכה מסרו ראשם לגיליוטינה ( רובספייר שהיה מגדול הוגי הדעות שהובילו את המהפכה..היה בעצמו מאחרוני הלקוחות של הגליוטינה. כמו גם לואי ה-16 שהשקיע בעסק של מש' שארל מצא עצמו לבסוף מאבד את הראש…באותה השקעה….חשוב לדעת להשקיע נכון…לך תדע לאן זה מוביל..)

וליידי גאגא…היא פה כדי להרים לנו את הראש בחזרה למעלה…לשחקים . איך היא עושה זאת ? שירה hold my hand , הוא בימים אלו ממש , שיר הנושא לשובר הקופות הכי גדול שהיה אולי בעשור האחרון "אהבה בשחקים: מאבריק" ( TOP GUN -MAVERICK) שיצא לפני שלושה שבועות וכבר מגרד את הכנסות של מיליארד דולר בזמן הכי מהיר.

לכל הוותיקים שגדלו על הסרט הראשון מלפני 36 שנה ,הסרט הוא המשך לסרט הראשון והשיר הוקדש לזכרונות של גיבור הסרט פיט מיטשל לחברו ( גוס ) שנהרג בסרט הקודם . הסרט אינו סרט מופת אך הוא נהדר קצבי עם אפקטים מדהימים (שטום קרוז מבצע בעצמו) . והקליפ יעיד על כך.

אז שתהיה לכולם שבת נהדרת , ושהראש ישאר תמיד למעלה ..ומחובר.

Hold my hand, everything will be okay
I heard from the heavens that clouds have been grey
Pull me close, wrap me in your achin' arms
I see that you're hurtin', why'd you take so long


To tell me you need me? I see that you're bleeding
You don't need to show me again
But if you decide to, I'll ride in this life with you
I won't let go 'til the end

אחרית דבר..הכל ישוב אל המצולות ,זולת הקצף הלבן.

"אליק נולד מן הים.

כך היה מספר אבא שעה שהיינו יושבים יחד לארוחת ערב על מרפסת הבית הקטן בערבי הקייץ. מסביב היו מרובים מגרשי החול הריקים , ועל גבי הקירות והתקרה היו לטאות קטנות נמלטות מן האור. ובאבא ובי , האח הבכור שגדל כבר כדי חידוד והבדל בין חידוד לאמת , היה מתעורר הרצון להקניט את האח הקטן" . ( פתיחת הספר "במו ידיו ( פרקי אליק) " מאת משה שמיר ).

שבת אחרונה של חודש מאי , הקייץ כאן כדי להישאר , ואנו שחובבי חום גדולים איננו , מסתגרים לנו בצל קורתינו ,עד תשקע השמש , ובימים בהם משחק מזלנו , מגיע עם ערב משב אויר קריר ומגרש מהסף את אדי היום המהבילים. בשעות קרירות שכאלה שמחים אנו על כי קבענו משכננו באיזור ההר. האויר החם עולה מעלה ואילו זה הקריר גולש לו במורדות ואולי אף ישפך כמו מי הנחלים אל הים . השבוע פינתנו תעלה על נס את "הנאום המגומגם" , הנאום שנשא אחד מראשי הממשלה הטובים שידעה ארצנו הקטנה ,למודת השואו אוף , אך למרות הישיגיו של האיש , הנאום קיבע את תדמיתו של האיש כהססן …

ראש הממשלה ה-3 לוי אשכול

הימים הם ימי טרום מלחמת ששת הימים שנת 1967 . המדינה הצעירה שצמחה בזריזות תוך 20 שנה בסהכ . עשתה את צעדייה הראשונים כמדינה מסודרת עם מוסדות שלטון שיטור וחוק , עם צבא שזה לא מכבר היה אוסף של מחתרות וחילוקי דעות , וכעת הינו צבא מאורגן וסדור. המדינה שזה אך יצאה מתקופת מיתון וצנע ,עסקה בעיקר בביסוס וחיזוק הצבא.

צה"ל נאבק על בסיס יום-יומי עם חוליות חבלה של אש"ף וארגונים אחרים, והגיב בפעולות תגמול. הגדולה בפעולות אלה הייתה פעולת סמוע ב־13 בנובמבר 1966, שבה חדר כוח צה"ל לירדן, ופוצץ עשרות בתים בכפר סמוע, לאור יום. תגובתו של אשכול לפעולות החבלה הייתה בתחילה פשרנית. אמרתו "הפנקס פתוח והיד רושמת" נועדה לרמוז לכך שישראל תגיב להתנכלויות בזמן ובמקום שייראו לה; אך המסר לא התקבל על דעת הציבור, וההנהגה הצבאית אף התעמתה עם אשכול בדרישה להחריף את התגובות ולנקוט בקו ביטחוני אקטיביסטי. נראה כי פעולת סמוע עצמה הייתה בהיקף גדול בהרבה ממה שאישר אשכול.

כנהוג במדינה מתוקנת הדרג המדיני מכתיב מדיניות , הדרג הצבאי מציע דרכי פעולה ,אותן מאשר או לא הדרג המדיני. אולם כאשר ישנה מתיחות , משתנים פני הדברים, וסדר הפעולות ותקינותם לעיתים משתנה . בשלב מסוים המאבק בין הממסד הצבאי להנהגה האזרחית קיבל אופי אישי, למשל בתקריות כמו זו מספטמבר 1966, שבה התבטא הרמטכ'ל יצחק רבין כי ישראל צריכה לפגוע בשלטון הסורי, ובתגובה אסר אשכול קטגורית על אלופי צה"ל להתבטא בנושאי מדיניות. מאבק זה עתיד היה להסלים ולהחריף ככל שהתקרבה מלחמת ששת הימים, כאשר – בהדרגה – הן ההנהגה הצבאית, והן העם, איבדו אמונם בכוחו של אשכול להתמודד עם בעיות הביטחון של המדינה.

המדינות מסביבנו לא נטו לחבב בלשון המעטה את הרך שזה אך נולד , הן פצחו בשורה של איומים של השמדה. בראש המדינות הללו עמדה המדינה החזקה באיזור עד אותם ימים ..מצרים .( אפשר לצאת ממצרים , אבל אי אפשר להוציא את מצרים מאיתנו ,הייתה התחושה) , נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר נשא סדרה של נאומים , הזהרות ואיומים על מדינת ישראל .

ב-15 במאי 1967 נערך בירושלים מצעד יום העצמאות. על בימת הכבוד עמדו אשכול, ולידו הרמטכ"ל יצחק רבין. עוד במהלך המצעד הגיעו לאוזני הנוכחים ידיעות כי גמאל עבד אל נאצר נשיא מצרים הכניס לסיני כוחות צבא גדולים, בניגוד להסכמי שביתת הנשק. עם חדירת הכוחות המצריים לסיני, ובעקבות דרישתו של נאצר, הורה מזכ"ל האו"ם או תאנט על פינוי כוחות האו"ם שהיו מוצבים בסיני. פעולה זו הביאה למעשה לכך שנאצר שלט במצרי טיראן – מה שיצר בפועל מצור ימי על מדינת ישראל.!!!

בתוך יומיים, מ-19 במאי ואילך, גויס כוח המילואים של מדינת ישראל והועמד בכוננות. החלה "תקופת המתנה", במהלכה שותק המשק הישראלי עקב גיוס מרבית כח העבודה הכשיר לשירות מילואים ב"צו 8". חרדה קיומית ירדה על המדינה. המדינה עסקה בהכנות למלחמה שעוד רגע תפתח עלינו , ברחובות הערים נחפרו שוחות , הוקצו שטחים לבתי עלמין גדולים , מנער ועד סב , מהכפר ועד העיר ,עסקו כולם בביצורים , השחרת פנסי מכוניות וחלונות הבתים , ארגון צידה למקלטים ,והמתנה מורטת מהמלחמה הקרבה.

בחיל הים ישנה אימרה :" כשהגלים מתחזקים , החזקים מתגלים" , וכך היה המצב פה באותם ימים .המתח של תקופת ההמתנה הקצין את אי האמון בין העם וההנהגה הצבאית לבין ראש הממשלה , רבים קראו לפעול ולתקוף ראשונים את מדינות ערב ,בניהם אלופים בצבא ,ואילו אשכול ניסה למצות כל מהלך מדיני שימנע מלחמה. נציגי ישראל דילגו בעולם על מנת למצות כל אפשרות מדינית להימנע ממלחמה ,אך ללא הועיל . ישראל קבלה אזהרות הן מארהב והן מברית המועצות לבל תתקוף , האיומים גברו ואף ירדן הצטרפה לברית עם מצרים וסוריה.

בהצבעה שנערכה בממשלה בשעות הלילה של ה27/5 היו הדעות חלוקות בשאלת היציאה למלחמה. תשעה שרים, בהם אשכול, תמכו ביציאה מיידית למלחמה, ותשעה תמכו בהמתנה. ..תיקו . אשכול לא הצליח להכריע בין המחנות, ודחה את המשך הדיון למחרת.

למחרת בערב ה-28 במאי 1967, נשא ראש הממשלה נאום לאומה ששודר ברדיו. לקראת הנאום נוצרו כמה נוסחים, ואשכול עשה במהירות הגהה לנוסח המודפס. הנאום שודר בשידור חי, אך הנאום שהודפס עבר ברגע האחרון שינויים בכתב יד על יד שר ההסברה ישראל גלילי בכתב יד, וכשהגיע אשכול לפסקה ששונתה בנוסח המודפס, במקום "כמו כן נקבעו קווי פעולה להזזת הכוחות" נכתב "כמו כן נקבעו קווי פעולה להסגת הכוחות"; אשכול לא הבין את התיקון שנעשה, ונשמע מגומגם לרגע , רגע קריטי כשהרייטניג בשיאו. תקלה זו יצרה רושם קשה בציבור כאילו בראשות הממשלה יושב אדם הססן, חסר יכולת הכרעה, ולכן המדינה נתונה בסכנה גדולה.

לאחר הנאום ברדיו , שיצר רושם קשה ,מיהר אשכול לישיבת המטכ'ל , מצב הרוח במטה היה סוער, עד כדי כך שאריאל שרון, מפקד אוגדה 38 במינוי חרום במלחמה, דיבר על נקיטת יוזמה צבאית…… מבלי להמתין להוראה מהדרג המדיני….האלופים אריאל שרון, עזר ויצמן, אברהם יפה והרמטכ"ל יצחק רבין , הטיחו באשכול מילים קשות, והוא עזב את הישיבה בכעס…אפילו עיתון הארץ כתב במאמר המערכת של אותו היום כי אשכול "אינו ראוי להניג את המדינה במצב הנוכחי…".

הלחץ הפנימי נמשך וב-1 ביוני מפקיד אשכול את תיק הביטחון בידי משה דיין. כן צורפו לממשלה נציגי גח"ל – מנחם בגין ויוסף ספיר, כשרים בלי תיק. הייתה זו ממשלת האחדות הראשונה שהוקמה במדינת ישראל, אשר באותה עת כונתה "ממשלת ליכוד לאומי". עם מינויו של דיין כשר הביטחון איבד אשכול את ההנהגה הביטחונית, ולמעשה העביר לידי דיין את ההכרעה על היציאה למלחמה ועל מהלכה.

ההמשך ידוע ומפורסם…..מספר ימים מאוחר יותר ב-5 ליוני נפתחה מלחמת ששת הימים שהסתיימה בנצחון בזק מרשים של ישראל על כל המדינות שסביבה ,נוק אאוט היסטורי , שמחד יצר מציאות שאנו מתמודדים איתה עד היום ( מה גורל כל אותם שטחים ואזרחים שסופחו למדינה) , ומאידך קיבע בחברה שלנו את התפיסה שהכל פה מתחיל ונגמר בצבא . והצבא של היום הוא פרה קדושה שהס מלבקרו….והכל התחיל מגמגום מחד ,שנבע מאי הבנת טקסט.

ונאומו של אשכול לרדיו לוקח אותנו בקצרה במוסיקה אל שירה של איימי מקדולנד זמרת ויוצרת סקוטית .מקדונלד שנולדה בעיר בישופבריגס שבסמוך לעיר גלאזגו שבסקוטלנד, גילתה את אהבתה למוזיקה כבר בגיל צעיר. היא החלה ללמוד לנגן בגיטרה הישנה של אביה שהיה בעברו אף הוא, נגן גיטרה. מאז, מקדונלד פיתחה את כישוריה המוזיקליים, למדה לנגן בגיטרה ובפסנתר, באופן עצמאי ואוטודידקטי ואף החלה בכתיבת שירים ובהלחנתם, בין היתר, בהשראת להקת "טראוויס". מקדונלד החלה בגיל 15 להופיע בפאבים ובבתי קפה ברחבי גלאזגו.

סגנונה המוזיקלי של מקדונלד מתאפיין בסגנון פולק רוק אקוסטי ומלווה לעיתים בנגיעות קאנטרי. הסגנון נשמע לעיתים כמלודיה פשוטה אך איכותית.

מקדונלד ידועה באהבתה למכוניות, וכמו כן חובבת טיפוס על קירות טיפוס.

אז למה נאומו של אשכול ולמה איימי דווקא היום ?

לאחר כמעט שבע שנים של הפינה השבועית ( למעלה מ-340 פינות , 293 מתוכם הועלו בבלוג , לפני כן היו רק בוואטסאפ למי שזכרונו עדיין לא לברכה ) , לאורך השנים פגשנו יחד ממציאים וממציאות , מדינאים /מדינאיות , אנשי שירה ורוח ,סופרים , מגלי ארצות ,וחוקרים / חוקרות שונים , אירועים היסטוריים ,סרטים , במאים ,שחקנים ,דמויות תנכי'ות ,ונושאי עניין מגוונים כגון עבדות ,שחרור ,תפיסת מציאות ועוד ..הגיע העת למנוחה.

פינתנו תסיים את מתכונתה הנוכחיית , ותעבור למתכונת פחות תדירה . למי שיהיה מעוניין לעלעל בה הבלוג ישאר באויר בשנה הקרובה , וניתן יהיה לעיין בו . בעתיד נעלה מדי פעם נושא כלשהו ..אך לא באופן סדיר.

הפינות היו עבורי , הדרך לנסות ולסקרן עוד אנשים בנושאים שהם מעבר לנושאים היומיומיים בהן אנו עוסקים בשגרה ( ילדים , עבודה ,מושב ,מינהל וכו' ) , לפתוח חלון לעוד כמה דברים מעניינים שקרו ,שקורים ושעוד יקרו ( זוכרים את הגשושית שבדרך לקצה מערכת השמש ?) והכל במילים ובמוסיקה.

ומחר ימלאו 55 שנה לנאום המגומגם של אשכול האיש שכמה מילים עשו עוול לפועלו הרב . לימים הוגדר אשכול כראש הממשלה הטוב ביותר שידעה ישראל ( נבחר לראשות ממשלה בעל כורחו , תוך הערמת קשיים מצידו של בן גוריון , בנה את הצבא , הוביל את המדינה בתקופת הצמיחה ממצב של צנע, הקים את המוביל הארצי , ראש הממשלה בנצחון ששת הימים ,דמוקרט מושבע ותומך נלהב של מערכת המשפט ) , שקול , לא שולף מהמותן , ורודף פתרונות מדיניים ושקולים…אך בתודעה והזכרון יש מעליו צל ענק בעקבות אותו גמגום גורלי… והכל בגלל כמה מילים…

אמיר במרכז אמצע הקורס שנת 1987

כמו כן השבוע מלאו גם 4 שנים לפטירתו של חברי הטוב, מורי ורבי אמיר רובנשטיין ז'ל (1969-2018) , חבר לשירות הצבאי בים ולזמן שאחריו. האיש שליווה אותי בתחילת דרכה של הפינה.

נושא הים…..למי שעקב אחרי הפינה וזוכר ,רבות מן הפינות נגעו בנושאים הקשורים ….לים . הטיטאניק, הצוללת דקר , הסופר ג'ורג אמאדו , שיר אהובת הספן , סיפור מובי דיק ,מגלי ארצות כמגלן ,פיראטים יהודים , וסיר פרנסיס דרייק , אסון המעבורת ,מלחמות הצוללות במלחמת העולם השניה , ועוד פינות רבות ……זה לא היה מכוון , אך כנראה שהשהיה הארוכה בים , מעלים איזשהו געגוע למים או גם לאמיר.

היום אגב , מלאו 28 שנה למציאת הדקר , שנעלמה כשבועיים לפני הולדתי ובעטיה הגעתי לחיל הים ואותה גם יצא לי לחפש במהלך השירות ,והפתיח מתוך ספרו של משה שמיר …"אליק בא מן הים " , ספר מומלץ שקראתי בילדותי…אולי בו טבוע ההסבר.

הכל מילים..מילים..מילים שר גרוניך , הפינה , נאום אשכול , וגם שירה של איימי….שנודה על האמת לא קשור לנושא במילותיו …אולי למעט שמו …." אלה החיים"…בסוף הכל זה מילים , אבל המוסיקה היא קיצבית וכייפית.

רגע לפני חתימת שורות אלו , קבלתי מגיסתי היקרה את ספרו של רוברט מקיי..סיפור…אכן הכל בסוף זה עניין של מילים.

שבת נעימה לכולם ,תודה שהייתם איתי לאורך השנים . תהיו סקרנים ,ותקפידו לפתוח חלונות …יש הרבה מה לראות בחוץ וגם הסאונד נפלא.

Oh, the wind whistles down
The cold dark street tonight
And the people, they were dancing
To the music vibe
And the boys chase the girls with curls in their hair
While the shy tormented youth sit way over there
And the songs get louder each one better than before
And you're singing the songs thinking this is the life

And you wake up in the morning and your head feels twice the size
Where you gonna go, where you gonna go, where you gonna sleep tonight?
And you're singing the songs thinking this is the life
And you wake up in the morning and your head feels twice the size
Where you gonna go, where you gonna go, where you gonna sleep tonight?

Where you gonna sleep tonight?

HAVE YOU COME HERE TO PLAY JEASUSS ?

"תשמע " , הוא אמר לי . "זה לא כמו שאתה חושב . כל מה שאתה רואה סביבך אינו אמיתי . החדר שלך אינו באמת בצבע קרם , חתול המחמד שלך ,אינו שחור , ואפילו בני המשפחה שלך אינם בני המשפחה שלך …זה רק נדמה לך.."

הבטתי בו בתמיהה ," מה לא אמיתי ? , אמיתי וחצי , הנה אני רואה מולי את הקיר של החדר והוא בדיוק בצבע קרם כמו שצבעתי אותו , את החתול שיושב כרגע על הברכיים שלי אני יכול ללטף ולחוש את רכות פרוותו , ובני המשפחה ? , הלוא לפני רגע סיימנו ארוחת ערב ,שהייתה טעימה ,צחקנו , דיברנו ,התווכחנו ….מה לא אמיתי בזה ?…תגיד שתית שתיה חריפה ??".

הוא הביט בי במבט שלא אמר הרבה , עיניו בהו בי בתערובת של רחמים ועייפות מנסיון להסביר…"תגיד לי" , הוא אמר , "אמרת לי שאתמול בלילה התעוררת בבהלה משנתך בגלל חלום שחלמת ..נכון ? "כן " ,עניתי לו ,"לאן אתה חותר ? " …זהו שאני לא יודע מהיכן להתחיל , אבל אולי החלום שלך מאמש יעזור לי להסביר לך את המציאות "…."החלום שלי ?" , שאלתי …"כן " , ענה "דרכו אולי תבין "…הוא השפיל מבט , עצם את עיניו , החל להסביר ופקח את עיני…..ברוך הבא למחילת הארנב …

שבת אחרונה של חודש אפריל , הקייץ כבר פה במלוא הדרו , הדרום האדום הפך צהוב , בחבל עדולם נצבעו הוואדיות באדום פרגים , האובך ממצריים החשיך את הלוחות הסולאריים ,את הרכבים ואת כל ירוק היערות ,שהפכו צהובים. פסח חלף עבר לו , יום העצמאות ויום הזכרון מאחורינו, ולפתע טפטופח גשם הופיעו… והשבוע פינתנו תבצעreloading לסדרת הסרטים "המטריקס"..

למי שעדיין לא ראה (נו …נו ..נו ) נציין כי מדובר בסרט פורץ דרך מחשבתית . המטריקס (באנגלית: The Matrix) הוא סרט קולנוע אמריקאי מסוג המדע הבדיוני שיצא בשנת 1999, בוים על ידי האחיות וצ'אוסקי ( לשעבר האחים וצ'אוסקי) , הראשון בטרילוגיית סרטי המטריקס. הסרט מתאר עתיד דיסטופי בו האנושות כלואה באופן לא מודע בתוך מציאות מדומה, המטריקס, שנבנתה על ידי מכונות מתקדמות במטרה להשתמש בגוף האנושי כמקור חשמל. אחרי שהאקר מחשבים צעיר לומד על טבעה האמיתי של המציאות בה הוא חי, הוא מצטרף לקבוצת מורדים כדי להילחם באותן המכונות.

הסרט "המטריקס", ולמעשה כל הטרילוגיה של המטריקס (שלישיית סרטי המטריקס), הם מהסרטים המסוגננים והמרהיבים בקולנוע של העשורים האחרונים. אבל הרבה מעבר לכך , המטריקס הוא גם סרט בעל משמעויות פילוסופיות מעניינות ועמוקות מאד. למעשה המטריקס מתכתב עם סוגיות פילוסופיות עמוקות הנוגעות לאמת ועד כמה חיינו הם אמיתיים, או שהם מדומיינים ומתומרנים על ידי גורמים אחרים ( אלוהים , מכונות ,מחשבים ). רעיונות הסרט מהדהדים נושאים שעלו כבר לפני דורות רבים, כמו ב"משל המערה" של אפלטון או ברעיונות של הפילוסוף הצרפתי דקארט שטען בבן השאר כי לא תמיד ניתן לסמוך על החושים שלנו.

לכל מי שמרים לרגע גבה בגיחוך ,בואו נעשה לרגע בדיקה קטנה . מהיא בעצם המציאות בה אנו חיים ??…המציאות היא למעשה אוסף של אירועים ,חוויות ,תחושות ומראות אשר אנו חווים דרך 5 החושים שלנו . המראות דרך העיניים , ריחות דרך האף , צלילים דרך האוזניים וכו'…

בחורה צעירה או נגן סקסופון ??

כל חוש מקבל פרטים מהסביבה מעביר אותם אל המח …והמח שלנו יוצר תמונת המציאות בה אנו חיים ( לדוגמא : אני כעת בחדר צהוב ,מבשל מרק ירקות חריף ,ושומע בוב מארלי ). עד כאן הכל נפלא. אז בואו נקח עוד צעד קדימה…נניח מצב ובו ניתן היה לחבר כבל למח ודרכו להזין למח ריחות מראות צלילים וכו'..ישירות למח ללא צורך בעיניים אף אוזניים וכו'…במצב כזה המח היה בונה תמונת מציאות על פי מה שהוזן לתוכו….כלומר המציאות עבורנו הייתה בעצם זו שהמח הוזן בה….על פי מה שקבע זה שהזין את הכבל….המח לא היה מכיר מציאות אחרת…ולמי שעדיין איתי נשאלת השאלה…. ומי אמר שזה לא ככה כעת ??? , האם יתכן שכל חוויותינו אינם אלה אוסף של נתונים שמוזנים לתוך מח המונח היכן שהוא ? ( ישנו מושג בסיסי בפסיכולוגיה העוסק בשאלה זו "מח בקופסא"-BRAIN IN A VET) .

לשם מגיע הסרט …ולמציאות המדומיינת על ידי בני האדם ..קוראים –המטריקס. על פי הסרט , העולם אינו אלה קבצי נתונים המוזנים ישירות למוחות בני האדם….

בעבר, למי שזוכר העלינו פה את "משל המערה" של אפלטון . המשל נכתב על ידי אפלטון כתגובה על המתת חברו הטוב סוקרטס. הכעס היה על זה שהורגים אדם חכם שניסה להסביר לאחרים שהם לא מבינים את המציאות נכון , והם מתוך בורות במקום לנסות להבין הורגים אותו.

למי שלא זוכר/ת להלן המשל בקצרה : " קבוצת אסירים נקשרים במערה כך שגבם אל הכניסה , והם לא יכולים להסתובב . בכניסה למערה נעים אנשים הנושאים קרטונים עם צורות של בעלי חיים. האור שמגיע מצייר צלליות של בעלי חיים על הקירות והאסירים בטוחים שבעלי חיים מסתובבים בחוץ . לאחר שנים , משתחרר אחד האסירים ויוצא החוצה ומבין את התרמית , לאחר זמן ארוך הבחור שב פנימה והוא מנסה להסביר לחבריו האסירים את אשר ראה, אך אלו צוחקים ומלגלגלים עליו ואומרים לו כי אינו יודע או מבין על מה הוא מדבר והעולם והמציאות הם כפי שהם מכירים אותם, ואין שום דבר אחר. כאשר האסיר לשעבר ממשיך בתיאורים שלו, מתחילים לאיים עליו שאר האסירים כי הם יהרגו אותו אם ימשיך לספר להם שקרים ומעשיות על "עולם ומציאות שונים".

מה שרואים האסירים במשל ..מול המציאות

הרעיון שיתכן שהמציאות אותה אנו חווים אינה המציאות האמיתית כאמור אינו חדש . גם הפילוסוף הצרפתי דה קארט העסיק עצמו בשאלה הזו. דה קארט טען שיתכן והמציאות אינה כפי שאנו חושבים משום שלא ניתן לסמוך לגמרי על החושים שלנו .( למשל ישנם המון תדרים שהעיין שלנו אינה קולטת ( אינפרא אדום , אולטרא סגול למשל ) , ישנם תדרי שמע כמעט אינסופיים שהאוזן האנושית לא קולטת …וכנל לגבי ריחות …כלומר החושים שלנו מספקים לנו תמונה חלקית וקטנה מאוד מתמונת המציאות כפי שהיא באמת…אז האם המציאות שלנו היא אכן כפי שאנו רואים וחושבים שהיא ?? …נסו לדמיין אדם המציץ לעולם החיצוני מתוך כלוב סגור דרך חריר קטן מאוד …הרי מה שיתפס בעיניו כמציאות …זה רק מה שיעבור דרך אותו חריר קטנטן.

בסרט בחור בשם ניאו , מחולץ מתוך המטריקס על ידי איש בשם מורפיוס . מורפיוס מאמין שניא הוא האחד שיש לו את היכולת לחלץ את בני האדם מהמקום בו הם שבויים על ידי מכונות ולהוציא אותם אל המציאות האמיתית.

הסרט עורר הדים רבים בהמון מובנים . במישור הטכני הסרט הציג אפקטים שלא נראו עד אז בקולנוע , צילומי 360 מעלות לסצנה , וכמובן המושג "זמן קליע ".

לא תאמינו , אבל אפילו ביהדות גילו בסרט עניין . רבנים שצפו ב"מטריקס" משוכנעים שהיוצרים שִלבו את סודותיה של תורת הקבלה ביצירה הקולנועית רבת הרבדים. על פי מוסף יהדות באתר YNET ," הטרילוגיה זוכת האוסקרים שנוצרה בשנת 1999, בכיכובו של קיאנו ריבס, נתפסת עד היום כיצירת מופת בעלת ערך פילוסופי רוחני עמוק. כמה עמוק? "מי שעשה את הסרט הזה רצה לספר לעולם שיש משיח", טוען הרב גדעון הולנד. הוא מוסיף "בתוך הסיפור הזה אתה מוצא במדויק את הדרך שבה ספר הזוהר מספר את הגאולה – ומה יהיה בה"….

דוגמא פשוטה אחרת יכולה לבוא מחיינו היומיומיים. שוו בדמיונכם מצב בו אדם פצוע והוא שוכב על הרצפה. לא רחוק ממנו צופים במקרה שניים . האחד אדם בוגר , ואילו השני ילד קטן . אל הפצוע מגיע במקרה רופא ומחליט כי יש לבצע במקום ניתוח על מנת להציל את חייו. הוא מבצע את הנדרש בעוד הפצוע נאנק מכאבים. עכשיו בואו נביט רגע איך קלטו את הענין שני הצופים . הבוגר כנראה שיבין כי הרופא מציל את חיי האיש , ואילו הילד הקטן לא יבין את הכאב שהרופא גורם לפצוע ויחשוב שהוא מציק לו . בעיניהם , שני הצופים ראו בדיוק אותו דבר …אך במוחות השניים , נוצרו סיפורים שונים .

אפשר לתת עוד דוגמאות למכביר , אך אנו נקצר , ברשת יש אינסוף מאמרים /סרטים/כתבות בנושא המציאות והמטריקס .

ותפיסת המציאות לוקחת אותנו במוסיקה אל להקה שהופיע בעבר לא אחת בפינתנו ..הלהקה האירית הנהדרת U2.

לא נאריך אך רק נספר מספר פרטים למי שעדיין ( נו..נו..נו) לא מכיר את הלהקה.

U2 (בעברית: יו-טו או יו-2; בתרגום חופשי לעברית; גם אתה) היא להקת רוק אירית מדבלין, אשר נוסדה ב-1976. חברי הלהקה הם בונו, דה אדג', אדם קלייטון ולארי מולן ג'וניור. היא נחשבת לאחת מלהקות הרוק המצליחות בעולם מאז שנות ה-80 של המאה ה-20, ופעילה פוליטית במיוחד בהקשר של זכויות אדם.

הלהקה החלה את דרכה כאשר לארי מולן ג'וניור, שהיה אז בן 14, פרסם בלוח המודעות של התיכון בו למד מודעה בחיפוש אחר מוזיקאים עבור להקה חדשה. החזרה הראשונה של הלהקה התרחשה במטבח של מולן ג'וניור.

באפריל 1977 הלהקה הופיעה לראשונה בתשלום מול קהל בבית ספר תיכון באירלנד. זמן קצר לאחר מכן, שינתה הלהקה את שמה ל-"The Hype". במרץ 1978 הלהקה שינתה את שמה ל-"U2". שם זה עושה שימוש בלשון קיצור ב SMS (אנ') ובסלנג אינטרנטי.

בהמשך הלהקה הולכת ומתפרסמת ,החברים כותבים את המוסיקה ואף את המילים , הופכים להצלחה מטאורית , ואינם פוחדים לאמר את דעתם בנושאים פוליטיים , זכויות אדם , עזרה רפואית וטיפול במחלות , וממנפים את הצלחתם לסייע לנזקקים במדינות שונות.

אם שואלים כמה הצליחה הלהקה ? …להלן כמה נתונים :

U2 מכרה מעל ל-170 מיליון אלבומים והיא אחת הלהקות שמכרו הכי הרבה אלבומים בהיסטוריה. האלבום החמישי של הלהקה, The Joshua Tree, הוא אחד האלבומים הנמכרים ביותר בעולם עם מכירות של יותר מ-25 מיליון עותקים. U2 נמצאת במקום ה-21 ברשימת הלהקות שמכרו הכי הרבה יחידות בארצות הברית עם 52 מיליון יחידות. הלהקה נמצאת במקום השלישי יחד עם לד זפלין במספר הפעמים שאלבומים של להקה הגיעו למקום הראשון במצעד האמריקאי עם שבעה שאלבומים. ללהקה היו 10 אלבומים ושבעה סינגלים במקום הראשון בבריטניה. הלהקה נמצאת במקום 11 בהיסטוריה מבחינת זמן במצעדים בבריטניה עם 1,452 שבועות !!!.

על פי מגזין הבילבורד, U2 הרוויחה 1.67 מיליארד דולר ממכירת כרטיסים מ-1990 ועד 2016, מקום שני אחרי הרולינג סטונז. מבין 25 הלהקות המרוויחות ביותר מהופעות, U2 הייתה היחידה שמכרה את כל הכרטיסים לכל ההופעות שלה בין 2000 ל-2009.

אז למה תפיסת המציאות ולמה יו טו דווקא היום ?

לפני כשבועיים יצא לאקרנים הסרט ה-4 בסדרת המטריקס. ( מטריקס התחיה) , אני חייב לציין כי מעמדתי כצופה זוטר , הייתה הצפייה מאכזבת , למעט נושא האפקטים המרשימים. מבחינת הסיפור …זה לא עבד. וזה החזיר אותי אחורה אל הסרט הראשון " המטריקס" , אשר ניער אותי כהוגן עת צפיתי בו לראשונה ועדיין מפעים כל פעם מחדש . הרעיון שהמציאות בה אנו חיים ( או לפחות חושבים כך )…אינה מה שאכן קורה בפועל….למי ששואל ..למה זה חשוב ?…התשובה היא סקרנות …אם היא לא כך , אז איך המציאות באמת ? …והאים יש לנו דרך להגיע לראיית מציאות נכונה ?…והאם זה רצוי בכלל ? אולי שאולי עדיף להישאר במצב שבו אנו חיים….כמו האסירים במערה, במשל של אפלטון ??..ראוי לחשוב על זה.

ואיך U2 קשורים לזה ?…אז יש להם שיר נפלא , שנבחר אגב בשנת 2000 לשיר העשור , בשם ONE….אחד….בדיוק כמו שמו של גיבור המטריקס ניאו ( היפוך אותיות של ONE) , בסרט הוא מועלה כאפשרות להיות האחד שיוציא את בני האדם מתוך המטריקס….ביהדות קראנו לו המשיח….השיר נפלא כדאי לעיין במילים…

שיהיה לכולם שבת שקטה ושלווה ואולי יום אחד נבין אחרת את המציאות בה אנו חיים.

Is it getting better?
Or do you feel the same?
Will it make it easier on you now?
You got someone to blame
You say, one love, one life
When it's one need in the night
One love, we get to share it

Leaves you baby if you don't care for it
Did I disappoint you?
Or leave a bad taste in your mouth?
You act like you never had love
And you want me to go without
Well it's too late tonight

To drag the past out into the light
We're one but we're not the same
We get to carry each other, carry each other
One!

Have you come here for forgiveness?
Have you come to raise the dead?
Have you come here to play Jesus?
To the lepers in your head
Did I ask too much? More than a lot

You gave me nothin' now it's all I got
We're one but we're not the same
Well we hurt each other then we do it again