מחבר elim06

13 מידיה…12 שבטיה ….אחד אלוהינו ,אלוהינו ,שבשמים ובארץ….

מאת elim06

החניון היה חשוך כמעט כולו . למעט פנסי התאורה הבודדים שיצרו הילות צהובות ,מרבית השטח היה אפל. הוא הרים עיניו והביט אל הילות הפנסים. הגשם שניתך ארצה היבהב עת חלפו טיפות הגשם מבעד לאלומות הצהובות בדרכן ארצה .

הוא מיהר אל המכונית שחנתה בשולי החניון. לחיצה על שלט הרכב …אך שום דבר לא קורה , הוא נלחץ לרגע ולחץ שוב. הפנסים הבהבו פעמיים ,ודלתות הרכב נפתחו. הוא זינק פנימה וסגר אחריו את הדלת . רעש הגשם הניתך על גג המכוניתלא נתן לו מנוח . הרכב הישן ניעור לחיים לאחר כמה שיעולי מנוע שחפתיים .הוא לחץ על דוושת הקלאצ' עד לסופו דחף בימינו את ידית ההילוכים לראשון וזינק אל הכביש.

מוזר חשב לעצמו…מדוע אין עוד רכבים בחוץ ? , בדרך כלל בשעות שכאלו ניתן לראות רכבים רבים בדרכם אל או מ…אך הערב ..שקט שרר , למעט מטחי הגשם לא שמע כל צליל . הוא חלף על פני מסעדת " הסעודה האחרונה " ,שסגורה הייתה למרבה הפליאה , גם אורות רציף הנמל מספר 13 מימין הדרך לא העידו על פעילות כלשהיא. המכונית צלחה את השלולית במרכז הכביש ונעלמה בחשיכה. מחלון הבית הסמוך נשמעה ברכת אנשי הבית "שלום עליכם מלאכי השלום"….לילה אפל כיסה את העיר.

סוף שבוע חורפי משהו פוקד את ארצנו ,ונותן אוירה אירופית לשבת השניה של שנת 2023. החורף על פי לוח השנה כבר פה , אך על פי מדד הגשמים הוא תקוע כנראה בפקקים באיילון ובושש להגיע. הצמחים קצת מתבלבלים ,פריחות מוקדמות וחצאי שלכת מעידים כי אכן משהו אפל ומסתורי קורה פה …אפל ומסתורי אתם שואלים ? אז כן והשבוע פינתנו תוציא מאפלה לאור…את "יום שישי ה-13".

מי לא שמע אי פעם בחייו את הצירוף "יום שישי ה-13 " ? , חובבי האמונות הטפלות ,וודאי כבר מנשקים ראשי שום , שוברים ביצה על חלון המכונית , או פולטים "חמסה , חמסה,חמסה "…"טפו טפו טפו "….אבל מניין הגיע הדבר הזה שכל כך מפחיד אנשים ברחבי העולם ? , בימאים עשו על זה סרטים , בעלי חברות ספנות ,בעלי ובעלות רשתות מלונות מייחסים לכך חשיבות …בואו ננסה לראות למה .

מסקרים שנעשו עולה כי עשרות מיליוני בני אדם בעולם מאמינים כי המספר 13 נושא אנרגיות שליליות ומסוכנות מאוד, וכי יום שישי ה-13 הוא יום שבו יש מזל רע במיוחד.

האמת היא שזה די מוזר כל הנושא הזה של "יום שישי ה-13" . על פי חובבי האמונות התפלות , ( וכאלה לא חסר )מסמל הצירוף הזה מזל רע במיוחד. זהו יום מועד לאסונות ופורענויות. ימאים לא ייצאו לים ביום שכזה , חובבי אתגרים ינסו מזלם יום לפני או אחרי, זוגות לא יתחתנו בו ,לא יצאו לטיול…..ולא יגזרו ציפורניים…. ,ואפילו עורכי דין עם ציון פסיכומטרי מעל 740…יעדיפו לחתום על חוזה או הסכם דווקא ביום אחר. זה די מעניין בהתייחס לכך שאחרי הכל 13 הוא המספר שבא אחרי המספר 12, מספר שבתרבויות רבות מייצג את השלמות..(12 חודשי שנה עגולה ומחזורית , 12 שבטים , מספר זוגי מושלם (מתחלק ל2,3,4,6) . אז למה דווקא 13 הוא בעייתי ?

בכתבה שמופיעה באתר "בא במייל " ,לפני כעשור , מסביר תומאס גילוביץ', ראש המחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת קורנל, הפחד מיום שישי ה-13 יכול להיות מוסבר על ידי ההנחה שאנשים פוחדים ממזל רע ועשויים לקשר באופן אוטומטי בין התרחשויות רעות שקרו להם במקרה בתאריך הזה לבין האמונה כי התאריך עצמו הוא מקור הרשע, ועל כן להשליך את צירוף המקרים לתוצר שיטתי.

חתול שחור מביא מזל רע , בעיקר אם אתה עכבר

תופעה זו אינה חדשה, אנשים מגלים נטייה לייצר הקשרים קוסמיים בין אירועים, תאריכים, סימנים וגורמי שמיים עוד משחר ההיסטוריה, על זה בדיוק מבוססות האמונות הטפלות, אך המגמה הזו הלכה והשתכללה – דניאל וגנר, פסיכולוג ופרופסור באוניברסיטת הארווארד סבור כי היום אנשים לא מסתפקים בהקשרים הקוסמיים אלא מנסים לשלוט בהם, חושבים שהם יכולים "לשחק עם המזל"!

גם אצלנו ביהדות יש דוגמאות דומות ..תשעה באב ,17 בתמוז , נחשב ליום שבו אנשים רבים יעדיפו לשמור על פרופיל נמוך , לא לטייל, לא ללכת לים וכו' ולאו דווקא מטעמי אבל על חורבן בית המקדש , הנימוק יהיה בד'כ "תראה , אנחנו לא מאמינים בזה , אבל למה לקחת סיכון "….

למה דווקא 13 ושישי ? אז מקור האמונה הזו הוא כנראה נוצרי . אגדה אורבנית פופולרית קושרת אמונות אלו ביום שישי, 13 באוקטובר 1307, בו פשט מלך צרפת פיליפ היפה על כל מעוזי מסדר אבירי היכל שלמה (ה"טמפלרים") ועצר את רוב אבירי ובכירי המסדר. האבירים שנעצרו עונו קשות עד שהודו שעסקו בכפירה, מינות, הומוסקסואליות ועבודת השטן. למעשה, ביום זה בימי הביניים נפל אחד המסדרים המפוארים של אירופה. עם זאת ישנם התולים את הפחד מהמספר 13 בנסיבות קדומות עוד יותר: בסעודה האחרונה של ישו שהתרחשה ביום חמישי בערב סעדו 13 אנשים, ישו ו-12 השליחים, יחד עם יהודה איש קריות….וביום שישי האחד ה-13.. נצלב.

הסעודה האחרונה

האם ישנם עוד הסברים לחשש מיום שישי ה-13 ? ,יש גם יש.

כדרכם של מיתוסים אגדות ובעיקר מסורות , ככל שזה עובר יותר ידיים , הסיפור הולך וגדל , והמיתוס צובר נפח בהתאם לאינטרס של מי שמספר אותו . יש אנגלים שמייחסים זאת לאסון השריפה הגדולה בלונדון בשנת 1666…זה אומנם אירע ביום שישי ( הקדשנו לשריפה מפורסמת זו פינה בעבר ) , אך למרבה הפלא זה קרה בלילה שבין ה5-6 לספטמבר ,ולא 13……אחרים מייחסים זאת לעובדה שבאי האנגלי נהגו לתלות את הפושעים בימי שישי, ומספר המדרגות שהובילו אל הגרדום היה 13… כך או אחרת יום שישי ה-13 נתפס כמעט כעובדה ממש כמו אגדות ישו שהלך על המים , או אלוהים שירד בהר סיני , או מוחמד שדהר על סוסו השמימה…..לכו תתווכחו עם אמונות.

יום שישי ה-13 השתרש כל כך בתרבות העכשווית שאפילו קיבל מינוח מדעי בפסיכולוגיה …פראסקבדקטריאפוביה – הפחד מיום שישי ה-13….סרטי אימה רבים נעשו תחת מיתוס זה , ערים בעולם כולל ישראל מציעות סיורי תיירים ברחבי העיר בימי שישי שכאלו ועוד ועוד מיני מנהגים ומסורות.

מבחינת לוח השנה אירוע כזה של יום שישי ה-13 לחודש יכול להתרחש בין פעם אחת לשלוש פעמים בשנה …ולכן בפעם הבאה שתקבעו טיסה / סקי / ספורט אתגרי/ חתימת חוזה או אירוע משפחתי אז שימו לב …אם ה-1 לאותו חודש נופל על יום ראשון….שבועיים אחרי יגיע לו יום שישי ה-13.

המצחיק בכל הסיפור הוא שממחקרים של חברות הביטוח, עולה כי זהו אחד הימים הכי בטוחים מבחינת תאונות מול ימי שישי אחרים. מאידך,ובכלל לא מצחיק ,אי אפשר להתווכח עם צרפתי לאחר אירועי נובמבר 2015 הקשים..שאירעו ביום שישי 13 לנוב…בפריז עם ערב של 130 הרוגים…כך או אחרת זה ביצה ותרנגולת האמונה מובילה למקרה שמוביל לחיזוק האמונה וחוזר חלילה.

ואיזכור יום שישי ה-13 מביא אותנו לזמר ושיר שכבר הופיעו בעבר בפינה , אך מייד תבינו למה הם נקראו לדגל שוב.

השיר הוא שירו של הזמר אנדרו הוזייר בירן המוכר יותר כהוזייר , והשיר הוא "קח אותי לכנסיה" TAKE ME TO CHURCH.

רק רקע קצר לשיר, השיר יצא בספט 2013 ,כסינגל ראשון מתוך המיני-האלבום Take Me to Church. השיר נכתב ע'י הוזייר והופק ע'י רוב קירוון. בשיר המחבר משתמש במונחים דתיים ומיתולוגיים כדי לתאר התאהבות. הווידאו שליווה את השיר מתאר מערכת יחסים בין שני גברים, ואת תגובתה האלימה של הקהילה בה הם חיים כאשר מתגלה הקשר.

השיר נכנס למצעד הפזמונים האירי באוקטובר 2013 ודורג במקום הראשון במשך ארבעה שבועות. במאי 2014 ביצע הוזייר את השיר בתוכניתו של דייוויד לטרמן "לייט נייט עם דייוויד לטרמן" וכחודש לאחר מכן, השיר הועבר לתחנת רדיו רוק-מודרני אמריקאית. בדצמבר 2014 דורג השיר במקום השני במצעד בילבורד הוט 100 האמריקאי ונכנס לראשונה לרשימת חמשת הגדולים. בהמשך דורג כאחד מחמשת השירים הגדולים גם במצעדים במדינות נוספות כגון אוסטרליה, קנדה, אירלנד, איטליה, ניו זילנד ובריטניה. השיר היה מועמד לפרס גראמי בקטגוריית "שיר השנה".

אז למה דווקא הוזייר ולמה יום שישי ה-13 דווקא היום ?

נו ..למי שעדיין לא שם לב אז היום זה …..אההה יום שישי ה-14 …וואי וואי איזה מזל….אפשר לנשום לרווחה …אז זהו שלא. אמונות תפלות ואמונות בכלל נעות להן סביבנו ומקיפות אותנו מכל עבר . מה אמת ומה תפל ,כל אחד יחליט לעצמו. אבל בעת האחרונה רוחות מטרידות עד מאוד מנשבות בארץ. התחושה שפושה במרחב הציבורי היא כי הנה עוד רגע ישטפו את הארץ שלל איסורים והגבלות .

קריאות נגד להטבי'ם , קריאות לאסור מנהיגים פוליטיים באזיקים , הגדרות של "בוגדים" , או לא פטריוטים מספיק , הגדרות מי יותר "יהודי " ומי פחות , מי רשאי לעלות ארצה כיהודי ומי לא , מי יכול להילחם למען המדינה אך לא יוכל להיקבר בבית עלמין צבאי במידה ונפל בקרב .התחושה של קהלים הולכים וגדלים בזמן האחרון , שהנה הארץ הכל כך מיוחדת הזו שנבנתה מאודים עשנים של שואה ותקומה ,זו שרבים חרפו נפשם ונפלו למען קיומה , זו שלא קמה בניסי שמיים אלה במו ידי בני ובנות אדם שחשבו שאחרי כל הרדיפות ,סוף כל סוף יהיה לעם הנודד משכן קבע . משכן בו תקום חברת מופת ,שוויונית ,עוזרת ,הומנית ,כזו שמבינה לאן מובילה גזענות , כי היא נפגעה הכי קשה מזה ,כזו שתרחק ממיון אנשים לסוגים והעדפה של חלקים "נבחרים"…אך התחושה שפושטת …שלא היא.

והיום זהו יום שישי ה-14…אנחנו ממש קרובים ליום שישי ה-13..מרחק פסיעה ..וזה כבר לא אמונה טפלה….זו אמונה דורסת.

והוזייר במילים לא פשוטות מדבר , על ההומופוביה בחסות הכנסייה….כל עם ומנהיגיו הדתיים ,מוטב לו שיבחן את עצמו….ואנחנו מוטב שנתעורר לפני יום שישי ה-13.

שבת שקטה ונעימה לכולם , והלוואי וכל זה אינו אלה הזיה רעה או הגזמה פרועה.

(הסרטון וידאו המצורף אינו קל ,הוא מעביר מסר ישירות לבטן ,למי שרוצה להסתפק בהסבר על השיר מצרף קישור : https://musicaroo.com/take-me-to-church-lyrics-meaning/ )

My lover's got humor
She's the giggle at a funeral
Knows everybody's disapproval
I should've worshiped her sooner
If the Heavens ever did speak
She's the last true mouthpiece
Every Sunday's getting more bleak
A fresh poison each week
"We were born sick", you heard them say it
My church offers no absolutes
She tells me, "Worship in the bedroom"
The only Heaven I'll be sent to
Is when I'm alone with you
I was born sick, but I love it
Command me to be well
A-, Amen, Amen, Amen


Take me to church
I'll worship like a dog at the shrine of your lies
I'll tell you my sins and you can sharpen your knife
Offer me that deathless death
Good God, let me give you my life

"בואו ברינה עדת אמוני , בואו ונעלה אל הר אדו-ני" ( מתוך ספר שירה קוצ'יני )

מאת elim06

אילו זה לא היה קורה.

אילו לא עלו הורינו ארצה לפני 69 שנים ,היינו אנחנו ובני גילנו ,אולי סוחרים זעירים בעיר דרומית בשולייה המערבים של תת יבשת הודו. משקימים היינו עם שחר , מעמיסים את חפצינו על סירה ושטים אל עיר התעשייה טריוונדרום להביא סחורה . על כתפינו וודאי הייתה מונחת מטלית לנגב את אגלי הזיעה בחום המעיק . שולי חולצתינו היו רטובים כמו גם כפות רגלינו שהיו וודאי יחפות.

את הסחורה היינו רוכשים תוך ויכוח קולני או תחת שתיקה בעזרת מטלית שהייתה מונחת על ידינו ואת המחיר היינו סוגרים בסימני אצבעות וידיים ,ללא קול , ובלי שאף סוחר אחר לא ידע את המחיר , כנהוג בשוק התבלינים.

ילדינו היו מניחים תיק על צווארם לובשים את תלבושת בית הספר , ואצים להם עם שחר אל המוסד החינוכי . בדרך היו עוצרים בוודאי בחנות שהייתה על צד הדרך , קונים אפאם מתוק במחיר של 1/2 רופי וממהרים בטרם ישמע הצלצול.

אימותינו וודאי היו מניחות סירים על רמץ גחלים ,ובוחשות בנחת את התבשיל . ריחות התבלינים העזים , וניחוחות הדגים המטוגנים היו עושים דרכם עד לשערי בית הספר ומפריעים את ריכוז התלמידים.

גנדי היה מופיע לביקור בשיעורי היסטוריה , וישנו היה קופץ לביקור בכתבי התיאולוגיה , וישראל הייתה מוזכרת …אולי בשיעורי גאוגרפיה או אולי בחדר שליד בית הכנסת בשיעור שאחרי שעות הלימוד בבית הספר.

בחגים היינו עוטים בגדים בשלל צבעים התואמים את מסורת החג ,ירוק לסוכות ,אדום בשמחת תורה , לבן בכיפור ,ומתפללים לשנה הבאה בירושלים….

וכך אני מפליג על כנפי החלום של אילו ……ולפתע צילצול הטלפון מחזיר אותי למציאות , אני קם שוטף פנים ,ברדיו מודיע השדרן כי מירי מונתה לשרת התרבות , מעוז לחינוך , ודרעי לאוצר…ואני רוצה לחזור לישון…לחזור להודו.

שבת לפני אחרונה של שנת 2022 . בעוד שבוע בדיוק יציין העולם הנוצרי את סיומה של השנה , עצי אשוח זוהרים , סנטה קלאוס עושה שעות נוספות במזחלת…מתנות תיפתחנה ,והמון אורות ונשיקות יציינו את בואה של 2023…ופינתנו השבוע תעלה על נס את העיר…קוצ'ין.

קוצ'י…הידועה גם בשמה הקודם קוצ'ין, היא העיר השנייה בגודלה במדינת קרלה בהודו, ואחת מערי הנמל העיקריות של הודו. העיר המכונה גם "מלכת הים הערבי", ממוקמת במחוז ארנקולם, כ-220 קילומטר צפונית לבירת מדינת קרלה, טריוונדרום.

במשך מאות שנים רבות עד לשלטון הבריטי בהודו וגם במהלכו הייתה קוצ'י מקום מושבה של נסיכות קוצ'י. בקוצ'י ובארבע כפרים קטנים סביבה הייתה קהילה יהודית (שמנתה בתחילת שנות ה-40 כ 1800-2000 איש ), אשר עלתה ברובה לישראל בשנות החמישים של המאה העשרים.

קוצ'י הייתה מרכז של סחר התבלינים ההודי במשך מאות שנים ועד ימינו אלה . ההתייחסות הכתובה הראשונה לקוצ'י מצויה בספרים שכתב הנוסע הסיני מה חואן במהלך ביקורו בקוצ'י במאה ה-15 כחלק ממסעו של האדמירל הסיני ג'נג חה.

קוצ'י היא נמל טבעי על הים הערבי הממוקם בקצה הצפוני של רצועת אדמה צרה שאורכה כ-19 קילומטר ורוחבה פחות מקילומטר וחצי. במקומות רבים המופרדת מהיבשה על ידי לשונות ים ושפכי הנהרות המתנקזים מהרי גהט המערביים. קוצ'י נחשבת לנמל הטבעי הבטוח ביותר בהודו.

רשתות הדייגים בנמל קוצ'ין

קוצין שהייתה עיר נמל ומסחר נחשקת בפני משלחות תאבות בצע מאירופה ,הפכה יעד לכיבושים . הפורטוגזים, בפיקודו של פדרו אלברש קברל (מגלה ארצות וחוקר , נחשב לאירופאי הראשון שגילה את ברזיל), הגיעו לקוצ'י לראשונה ב-24 בדצמבר 1500 ושלטו בה 162 שנה ,עד ה-7 בינואר 1663. בתאריך זה הגיעו וכבשו ההולנדים את העיר. 159 שנה מאוחר יותר …הולנד העבירה את העיר והשטחים סביבה לשלטון בריטניה בתמורה לאי בנגקה (באינדונזיה) כתוצאה מהחוזה האנגלו-הולנדי של 1814.

עד להגעתם של הפורטוגזים היו הנוצרים היחידים בקוצ'ין נוצרים של סנט תומאס. מאז בואם של הפורטוגזים הפכה הדת הקתולית להיות הדת השולטת בעיר. כ-35% מתושבי העיר הם קתולים, אחד הריכוזים הנוצריים הגדולים ביותר בהודו. בשנת 1524 נקבר בכנסיית "סנט פרנסיס" מגלה הארצות הפורטוגזי ואסקו דה גאמה, עצמותיו הועברו לפורטוגל ב-1539.

איור המתאר את נחיתת הפורטוגלים בהודו

קוצ'ין נשארה בירת מדינת קרלה מסוף המאה ה-18 עד שהצטרפה לאיחוד ההודי ב-1947. קוצ'ין הייתה הנסיכות הראשונה שהצטרפה לאיחוד מרצון.

על פי מפקד משנת 2012 חיים בעיר קוצין כיום קצת יותר מ 2,400,000 תושבים .אחוז יודעי הקרוא וכתוב הוא מהגבוהים בהודו ( למעלה מ-92% ) ,הדתות העיקריות בקוצ'י הן נצרות הינדואיזם ואסלאם כמו כן יש מיעוטים זעירים של יהודים וסיקים.

קוצ'ין של היום

נפח המסחר בקוצ'י הוא הגדול ביותר בקרלה. כלכלת העיר מבוססת בעיקר על מגזר השירותים. באזורי המסחר העיקריים מצויים קמעונאים של זהב וטקסטיל, יצוא פירות־ים ותבלינים, תוכנה, תיירות, שירותי בריאות, בנקאות ומספנות. קוצ'י היא משכן הבורסה הבינלאומית לפלפל, שבה נקבע מחירו העולמי של הפלפל השחור.

מקורות הכנסה נוספים: מרכזי הייטק ענקיים , העברות כספים מקרובי משפחה המתגוררים בארצות חוץ, ותיירות ושירותים נלווים שהפכו לתורמים משמעותיים להכנסות העיר.

השפה הנפוצה בקוצ'י היא מלאיאלאם (שפת הורנו ), אם כי בחוגי העסקים מדברים אנגלית. תושבים רבים מבינים אנגלית, הינדית וטמילית.

המטבח הקוצ'יני הוא שילוב של המטבח של דרום הודו עם השפעות מהמטבח האירופאי. המטבח של צפון הודו והמטבח הסיני הפכו פופולריים גם הם בקוצ'י.

על יהדות קוצ'ין ממנה הגיעו הורינו כבר דברנו בעבר לה הוקדשה פינה , ולכן נציין רק כמה אנקדוטות קצרות .

על הזמן המדויק שהגיעו ראשוני השבט היהודי לקוצ'ין ועלו בחוף מלאבר, אין יודעים במדויק. אפשרויות ישנן למכביר.

משפחה של יהודי קוצ'ין. צילום מסביבות 1900(האנציקלופדיה היהודית)

אחת הגרסאות הרווחות הינה כי ראשוני יהודי קוצ'ין הם למעשה שבט מיהודי תימן שהגיעו לשם אחרי חורבן בית ראשון, ויהודים שהיו סוחרים בפילפל וקנמון עלו לראשונה בחוף מלאבד ויסדו את הקהילה היהודית שם. גרסה אחרת מספרת כי המקורות עוד מוקדמים יותר עוד מימי שלמה המלך שהיה לו קשר מסחרי עם חוף מלאבר בדרום מערב הודו.

מולוו'ארצ'י-עוף בפלפל (תבשיל קוציני מסורתי)

כך או אחרת ראשוני היהודים בהודו ישבו בקארלה בעיר נמל בשם קארנגור צפונית לקוצ'ין של ימינו , והסברה היא כי בעקבות שטפון גדול / או פלישת הפורטגלים בשנת 1500 ,נפוצו היהודים ל-5 ישובים בהם חיו והישובים היו :פארור , ארנקולם , קוצ'ין , מאלה , צ'נמנגלאם. בישובים אלו גרו היהודים בצורה מרוכזת סביב בתי כנסת ברחובות שקיבלו את הכינוי המובן JEW STREET . עם הקמת מדינת ישראל מכרו מרבית היהודים את כל רכושם ומימנו בעצמם את הגעתם ארצה.

והעיר קוצ'ין שבחבל קארלה שבהודו לוקחת אותנו במוזיקה אל היוצר והזמר המוסלמי ….כן כן , לא להיבהל יוסוף אסלאם….למי שלא מכיר הוא מוכר יותר בשמו …קאט סטיבנס.

קט סטיבנס (Cat Stevens) הוא זמר-יוצר בריטי, ופעיל חברתי. אלבום הבכורה שלו יצא בשנת 1967 וזכה להצלחה רבה, ואחריו הוציא אלבומים נוספים ולהיטים רבים שהפכו לפופולריים בעולם, ביניהם "Matthew and Son", "Wild World", "Peace Train", "The First Cut Is the Deepest" ועוד.

קאט נולד בשם סטיבן דמיטרי ג'ורג'יו (Steven Demetre Georgiou) בשכונת מרילבון בלונדון שבממלכה המאוחדת למשפחה נוצרית-קתולית. הבן השלישי לאב יווני-קפריסאי ולאם שוודית. הוריו עבדו במסעדה בקרבת כיכר פיקדילי. הם התגרשו כשהיה בן שמונה, אבל המשיכו לעבוד ביחד במסעדה.

ידידנו התעניין במוזיקה ובציור מגיל צעיר, ולמד לבד לנגן בפסנתר. בגיל 15 אביו קנה לו גיטרה והוא ניגן בה שירים של הביטלס ולאחר מכן שירים שכתב בעצמו. בגיל 16 שהה בשוודיה עם אימו במשך כמה חודשים, בהם למד ציור. לאחר שובו ללונדון הוא איבד עניין בלימודים והתרכז רק במוזיקה ובאמנות.

בגיל 19 סטיבנס חלה בשחפת והתאשפז במצב קשה בבית חולים במערב סאסקס. הטיפול ארך מספר חודשים, ולאחריו נדרש לשנה של החלמה. בעקבות חוויה זו כתב את השיר Trouble. במהלך תקופה זו סטיבנס החל לחפש אחר משמעות החיים, ולמד מדיטציה, יוגה ומטאפיזיקה. הוא החל לקרוא על דתות אחרות, והפך לצמחוני. בתקופה זו כתב חלק גדול משיריו.

ב-1970, לאחר החלמתו ממחלת השחפת, החליט סטיבנס לשנות את הסגנון המוזיקלי התזמורתי שאפיין את שני אלבומיו הראשונים. השנים 1970–1973 הביאו אותו לשיאים חדשים של פופולריות, לא רק בבריטניה אלא גם בארצות הברית ובמדינות רבות בעולם.

הסינגל הראשון של סטיבנס מתקופה זו, "Lady D'Arbanville", נכתב על חברתו באותו זמן, פטי דארבנוויל, והוא נמכר במעל למיליון עותקים. בשיר משתתף גם פיטר גבריאל בנגינה על חליל. לאחר שנפרד ממנה, הוציא את הלהיט "Wild World". כל אלבומיו מאותה תקופה זכו לתואר "אלבום זהב", ובפרט האלבום "Tea for the Tillerman" הוכתר כ"אלבום פלטינה משולש", נכלל ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים, ושירים רבים ממנו הפכו ללהיטים.

בשנת 1973 עבר סטיבנס לריו דה ז'ניירו, ברזיל, על מנת להתחמק מתשלומי מס גבוהים בבריטניה. עם זאת, את רווחיו מאותה תקופה הוא תרם לארגון אונסק"ו.

סטיבנס שחיפש את עצמו ואת משמעות הקיום נדד בין תפיסות שונות :זן ,בודהיזם ,נומרולוגיה ,אסטרולוגיה ועוד ,יד המקרה הביאה לכך שבאותו זמן אחיו הבכור דייוויד התגייר , ונשא לאישה בחורה ישראלית צעירה. ביולי 1977, במהלך ביקור בישראל, קנה דייוויד עותק של הקוראן בירושלים והביא אותו לסטיבנס כמתנת יום הולדת. זו הייתה עבורו נקודת המפנה במעבר לאסלאם.

לאחר תהליך ארוך וחיפוש עצמי הוא מחליט בשנת 76 להתאסלם ובשנת 77 משנה את שמו ליוסוף אל אסלאם.

הוא הפסיק להקליט שירים חדשים ומיעט להופיע. הופעתו האחרונה בתקופה זו הייתה בקונצרט צדקה ב-22 בנובמבר 1979 באצטדיון ומבלי, למען קרן החירום הבינלאומית של האומות המאוחדות לילדים. הבחור מאז מופיעה רק מידי פעם במופעי צדקה או אירועים שמוקדשים לנושאים שונים. בשנת 2014 נבחר להיכל התהילה של הרוק אנד רול, והוצג בטקס על ידי ארט גרפונקל. באותה שנה יצא גם סרט תיעודי המתעד את מסע ההופעות שלו מדובאי ועד ניו יורק.

אז למה קוצי'ן ולמה קאט סטיבנס דווקא היום?

אז היום מלאו בדיוק 522 שנים לנחיתת הפורטוגלים בקרלה שבהודו . היום לפני 522 החל להתגלגל לו הכדור שהביא לכך שיהודי קארלה יפוצו מהעיר קארנגור לחמשת הישובים בהם גרו עד עלייתם ארצה . הארץ עליה חלמו ועלו מתוך אמונה שלמה כי זו הארץ עליה ערגו כל ימי היותם בהודו . וקאט טיבנס ? אז היום בדיוק לפני 55 (23/12/77)שנה שינה קאט סטיבנס את שמו ליוסוף איסלאם .

לסטיבנס ישנו שיר נפלא שנקרא WILD WORLD , -עולם פראי ,בשיר הוא מבקש מבתו היוצאת אל החיים להיות זהירה , כי העולם מסביב ..איך נאמר פראי משהו. ובחזרה להורים שלנו שהגיעו מקוצין הרחוקה לפה . אז במבט שלהם לאחור האם לזו המדינה הם קיוו ? , שיוויון , אחדות ? , עזרה לחלש ? בית לכל היהודים תהה אשר תהה דעתם ?… האם זו המדינה אותה עבדו כל כך קשה לבנות , קיפחו את חייהם ושילמו בדמם ? בימים האחרונים מדי פעם עולה הספק . אולי סטיבנס צדק וזהו אכן עולם פראי.

שבת נעימה וחורף נעים לכולם.

Now that I've lost everything to you
You say you wanna start something new
And it's breaking' my heart you're leaving'
Baby, I'm grieving'

But if you wanna leave, take good care
I hope you have a lot of nice things to wear
But then a lot of nice things turn bad out there

Oh, baby, baby, it's a wild world
It's hard to get by just upon a smile
Oh, baby, baby, it's a wild world
I'll always remember you like a child, girl

You know I've seen a lot of what the world can do
And it's breaking my heart in two
Because I never wanna see you a sad girl
Don't be a bad girl

But if you wanna leave, take good care
I hope you make a lot of nice friends out there
But just remember there's a lot of bad and beware

"הדרך היחידה לחשוף את גבולות האפשרי היא להעז קצת מעבר אליהם לתוך הבלתי אפשרי." (א.ס. קלארק)

מאת elim06

הדלת נטרקה בשקט מאחריו . הוא הידק את שולי הצווארון מצינת הבוקר , ויצא אל השביל המוליך אל החניה .קרני שמש ראשונות האירו את שמי הסתיו מבעד לשבכת עננים דמויי צמר. השמים נצבעו כתום ושיוו מראה של סוף העולם . על המסלעה שמולו הבחין בשלל עלי רקפות שהגיחו החוצה ,מייד שהודיעו להם שהחורף מגיע.

זה מעניין , הרהר לעצמו , " איך זה תמיד ,ברגע שצריך , הרקפות מגיחות מתוך זיזי הסלעים ,הסדקים שבשביל , או מבעד לכל מיני חרכים אשר בימי הקייץ הלוהטים ,נראה היה כאילו אין שם כלום , ופתאום עכשיו הם קופצים החוצה כאילו הבינו שחרכים וסלעים אלו זקוקים ולו לזמן מה לדבר שיוסיף להם חן ויופי…אבל הוא מיהר לבטל מחשבה זו , מה זה שיחשוב כך ? , הרי רקפות הינן חסרות תודעה ,אבל נחמד להשתעשע …בכאילו.

הוא נכנס לטנדר , הניע את המנוע ששקוע היה בשנת לילה נעימה . כמה שיעולים , התעטשות פיח באגזוז , והוא נעור לחיים. ברדיו שנדלק הודיע השדרן : "בוקר טוב לכל המאזינים…..כל כוחותינו שבו לבסיסם…..פקקים באיילון , דני מתזמן 45 דק…מייד אחרינו שירו של בנה של נעמי שמר…"…הוא יצא אל יום עבודה נוסף…

שבת שלישית של חודש דצמבר , היום ה-350 של שנת 2022 והשבוע ה-49 , נותרו עוד רק 15 יום לסיום מסענו בשנה הנוכחית , ולאחריה נצא למסע חדש ב-2023..עצי אשוח במרבית בתי אירופה ואמריקה ,מקשטים את חגיגות השנה החדשה..ופינתנו השבוע תזכיר בקצרה את ..סר ארתור צ'ארלס קלארק.

את עיקר פרסומו רכש כסופר מדע בדיוני פורה במיוחד , שהעלה על הכתב כמות עצומה של רעיונות מקוריים. בין היתר חזה את רשת
האינטרנט העולמית ואת המחשב האישי ,עוד הרבה טרם נוצרו.

קלארק נולד במיינהד (Minehead) במחוז סאמרסט שבאנגליה. כילד היה קורא נלהב של מגזיני מדע בדיוני אמריקאיים. לאחר שסיים את בית הספר התיכון, יכולתו הכספית לא אפשרה לו ללמוד באוניברסיטה, והוא החל לעבוד כפקיד. במהלך מלחמת העולם השנייה שירת בחיל האוויר המלכותי כמומחה ראדאר; ספרו "Glide Path" מבוסס על חוויותיו מתקופה זו. לאחר המלחמה למד מתמטיקה ופיזיקה בקינגס קולג' לונדון.

לווין שנע סביב כדור הארץ

בשנת 1945 פירסם מאמר מדעי קצר המתאר רשת תקשורת כלל עולמית המבוססת על ממסרים קבועים במסלול גיאו-סטציונרי. לא להיבהל בבקשה מהמושג ,מייד נסביר. נחשוב לרגע על אדם בשם דני הנוהג במכונית וחולף על פני אדם אחר למשל יוסי ,הוא יבחין ביוסי מרגע שיתקרב אליו ועד לרגע שיתרחק ממנו מספיק . אולם אם גם יוסי ייסע במכונית מימין לדני ,ושניהם ינועו באותו כיוון ובאותה מהירות הם יבחינו האחד בשני כל הזמן.

קלארק טען במאמרו הנ'ל כי אם נקח לווין לחלל ונציב אותו בגובה רב (36 אלף ק'מ ) ונגרום לו לנוע במהירות השווה למהירות סיבוב כדור הארץ …יווצר מצב שהלווין יביט כל הזמן על אותו איזור ( בגובה הזה – הלווין יבחין בערך ב 1/4 מכדור הארץ) ….. המסלול בו ינוע הלווין באותה מהירות נקרא מסלול גיאו-סטציונרי… בזמנו זה נשמע קצת מופרך..אך בדיעבד הסתבר שצדק. הלווין הראשון ששוגר למסלול כזה יצא לדרך 18 שנה מאוחר יותר -ביולי 1963.

לווינים שונים במסלולים סביב כדור הארץ

כיום כל אותם מאות ואף אלפי , לווינים שמקיפים את כדור הארץ במסלולים אלו ,מהווים את הבסיס לתקשורת העולמית , לניווט הלוויני שלנו ברכבים בכלי הטייס והשייט , וכן לשידורי הטלויזיה והרדיו ..ועוד ועוד.

את הקריירה כסופר מדע בדיוני התחיל בשנת 1937 ופרסם מספר סיפורים בפנזינים-מגזינים חובבניים למדע בדיוני. סיפורו המקצועי הראשון, "Loophole" פורסם באפריל 1946 במגזין "Astounding Science Fiction" וחודש לאחר מכן יצא ספרו הראשון, "Rescue Party".

ב-1948 כתב את הסיפור הקצר "The Sentinel" ( הזקיף) בעבור תחרות של ה-BBC. על אף שנדחה, סיפור זה שינה את הקריירה של קלארק. בנוסף להיותו הבסיס לספר "2001: אודיסיאה בחלל", ספרו המפורסם ביותר, הוא הציג פן מיסטי וקוסמי לעבודתו של קלארק. רבים מספריו המאוחרים יותר עסקו אף הם בנושא של אנושות מתקדמת מבחינה טכנולוגית, אך בעלת דעות קדומות, המתעמתת עם גזע חייזרים תבוני נעלה.

בספריו "העיר והכוכבים", "קץ הילדות" , וסדרת אודיסיאה, עימות זה אף מוביל לפריצת דרך המאיצה את האנושות לשלב הבא בהתפתחותה. בתקופה זו פנה אליו הבמאי סטנלי קובריק והציע שיתוף פעולה ביצירת "סרט המדע הבדיוני הטוב ביותר שנעשה אי-פעם". קלארק השתתף בכתיבת התסריט המבוסס על טיוטת הספר. התוצאה הייתה הסרט "2001: אודיסיאה בחלל". הסרט, והספר שהוציא קלארק אחר כך, זכו להצלחה כבירה. הסרט אודיסאה בחלל" זכה להצלחה רבה וגם לפרס האוסקר על אפקטים מיוחדים.


בשנת 1956 עבר קלארק להתגורר בסרי לנקה (אז ציילון), בתחילה בעיר אונואטונה ולאחר מכן בבירה קולומבו. הוא החזיק באזרחות כפולה, סרי-לנקית ובריטית. אחת הסיבות למעבר, לטענתו, הייתה האפשרות לצלול לאורך כל השנה. מגוריו במדינה היוו את ההשראה לספרו "מזרקות גן העדן".

בתחילת שנות ה-2000 התפרסמו עליו כתבות שקשרו אותו לפדופיליה בצהובון סרי לנקי , לאחר חקירת המשטרה הוא נוקה מכל חשד והצהובון אף פרסם התנצלות פומבית , קלארק אף זכה לתואר אבירות בריטית. כמו כן גם זכה בפרסי הוגו ונבולה. ב-1986 היה הסופר השביעי שזכה בפרס ה"גרנד מאסטר" (הקרוי החל מ-2002 פרס דיימון נייט), פרס מפעל חיים המחולק לסופר מדע בדיוני אחד, פעם בשנה, לצדו של טקס חלוקת פרס נבולה.

מאוחר יותר חלה בתסמונת פוסט-פוליו והיה מרותק לכיסא גלגלים. קלארק נפטר בגיל 90 בקולומבו בירת , סרי לנקה ונקבר לצלילי הסימפוניה המפורסמת "כה אמר זרתוסטרא" של ריכארד שטראוס שהיתה גם מוסיקת הפתיחה של הסרט "2001-אודיסיאה בחלל"..

על קברו נכתב :"כאן מונח ארתור סי קלארק. הוא מעולם לא התבגר, אבל לא הפסיק לגדול.".

וארתור סי קלארק לוקח אותנו במוסיקה ממש בקצרה אל הזמר הכותב והמלחין ,ומרצה בביהס למוסיקה-רימון , אריאל הורביץ.

הורוביץ הוא בנם של הפזמונאית והמלחינה נעמי שמר ושל הסופר והמשורר מרדכי הורוביץ. לאחר שירותו הצבאי בחיל המודיעין ביחידת המזל"טים , החל ללמוד מוזיקה בבית הספר "רימון", שם פגש את יהודה עדר, שהיה אחד ממוריו. עדר אהב את יצירתו של הורוביץ, הפגיש אותו עם חברת התקליטים "הליקון" וגם הפיק מוזיקלית את אלבום הבכורה שלו. האלבום, שנקרא "יאללה ביי", הקנה להורוביץ מעמד של כותב להיטים ותמלילן מבריק בזכות השיר "סיגל נחמיאס", שגם הפך להמנון המאבק למען זכויות חיילי המילואים באותה שנה, וכמו כן השירים "הכל כתוב", "יאללה ביי" ו"זה בשבילך". האלבום עצמו נמכר ביותר מ-15,000 עותקים.

שנתיים לאחר צאת אלבומו כתב הורוביץ והלחין את מרבית שירי אלבום הבכורה של אשתו תמר גלעדי, "תמר גלעדי". שיר הנושא של האלבום, "האהבה מתה", נבחר כשיר השנה של אקו"ם לשנת 2000. חודשים ספורים לאחר מכן יצא אלבומו השני של הורוביץ, "רנה" , השיר שנכתב על השחקנית רנה זלווינגר (יומנה של בריגיט ג'ונס) ,היה להיט ענק בישראל.

רנה זלווינגר

בשנת 2007 הוציא הורוביץ את אלבומו הרביעי, "זמן אמת", בחברת התקליטים "התו השמיני". חלק מהאלבום הופק על ידי עובד אפרת וחלק על ידי תמיר קליסקי מלהקת "אתניקס". מהאלבום הזה בלטו הסינגלים "תמיד תאמין", ו"כל מי שאת" שכתב הורוביץ בימיה האחרונים של אמו, נעמי שמר. שיריה של שמר אוזכרו במספר שירים באלבום.

בשנת 2009, בזמן מבצע עופרת יצוקה, הוציא הורוביץ את "רקפות בין הסלעים", שיר שכתב בזמן המבצע, תוך כדי הופעות במקלטים. השיר זכה להשמעות רבות. במהלך מבצע צוק איתן הוציא הורוביץ את השיר "עשרים אלף איש" לזכרו של שון כרמלי, חייל בודד שנהרג במהלך המבצע, ושבהלווייתו השתתפו 20,000 איש.

סמ'ר שון כרמלי ז'ל

בסוף ינואר 2017, פרסם הורוביץ את השיר "ברלין" ובו אמירה נוקבת על גל הירידה הישראלית לברלין.

בשנת 2016 הקים את עמותת "הפינג'אן הדיגיטלי" יחד עם אמנים כמו אהובה עוזרי, דני רובס ויאיא כהן אהרונוב. העמותה חתמה, בחסות ההסתדרות, על הסכם עם הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות להקמת אפליקציית מובייל להזרמת מוזיקה ישראלית. היישומון שפותח בסופו של דבר על ידי הספרייה הלאומית ובחסות משרד התרבות והספורט נקרא "שירי" , הרעיון נהדר , אך הוא לא תפס תאוצה ,ולא צלח מול הישומים של ספוטיפיי ואפל מיוזיק.

אז למה ארתור סי קלארק ולמה אריאל הורביץ דווקא היום ?

היום מלאו 105 שנה להולדתו של ארתור סי קלארק המדען , וסופר המדע הבדיוני הגדול ,שעל פי תסריט שלו ושל סטנלי קיובריק נעשה הסרט " אודיסאה 2001" שבהמשך הפך לספר…אז מזל טוב למר קלארק אי שם בשמי מרומים ,אם נשמתו מרחפת לה בגלקסיות רחוקות במסעה האינסופי.

והשבוע בעת עבודתי באחת הגינות ( החורף ממשש ובא למי ששכח ) , הבחנתי כי לפתע הגיחו מאות של רקפות מכל מיני פינות בטרסות של הגינה שהיו מוצלות ולאחר שהורדנו לא מזמן שלושה עצים , חדר אור פנימה וגרם לכל הרקפות לצאת ממחבואן ולצבוע את הגינה , וכשיצאתי משם התנגן לו שירי הנפלא של אריאל הורביץ : "רקפות בן הסלעים" , ותסלחו לי על רגשנות היתר ,אבל קשה היה שלא לקשר למה שקורה סביבנו.

במשך כל השבוע שומעים , על מאבקים בין הימין לשמאל ( פעם היה משהו כזה ) , בין חילוניים לדתיים , בין ישראלים לערבים ,בעיות כלכליות ,פשע ומוסר במגמות הפוכות , ולעיתים הייאוש קצת מחלחל לו לראש . אבל אז מסתכלים סביבנו ואני רואה את שני הבנים שלנו את בני ובנות מחזורם , את הבנות התאומות של בני הדודים והבן של הגיסה , ובנים ובנות של חברים , ואלה רק במעגל הקרוב שאני מכיר ממש …והחבריה הצעירים האלה נוהגים ממש כמו בשירו של אריאל הורביץ :

" וכשהיא לפתע צריכה
שמישהו ישכב בבוץ בתוך שוחה
לא תאמין איך הם מופיעים
כמו רקפות בין הסלעים"

ברגע שנקראו להתייצב עשו זאת , כמו רבים ורבות ,טובות וטובים מבני ובנות הארץ . והם נותנים תקווה ,שיש עוד דור צעיר שאכפת לו וחשובה לו המדינה על אף ולמרות כל הקשיים שבה. כי אפשר ויש הרבה מה לתקן אבל בנתיים צריך לבוא ולהכנס תחת האלונקה , נרצה או לא נרצה …אין לנו ארץ אחרת.

החורף עוד רגע נכנס פנימה ויוריד גשמיו , מי יתן ובכל שאר המישורים ,החברתי , הכלכלי המוסרי והערכי…יגיע האביב…ובאביב הם כולם ישובו חזרה.

שבת נעימה לכולם.

בין הצפירות בכביש לרחובות המלוכלכים
בין משפחות הפשע לטלוויזיה השטחית
כמו רקפות בין הסלעים
הפנים היפים של הארץ מתחבאים

בין הישנים ברחוב לדקירות במועדון
בין מה שבדרך כלל קוראים בעיתון
כמו רקפות בין הסלעים
הפנים היפים של הארץ מתחבאים

וכשהיא לפתע צריכה
שמישהו ישכב בבוץ בתוך שוחה
לא תאמין איך הם מופיעים
כמו רקפות בין הסלעים

בין הדגלים הכתומים לחולצה הכחולה
בין שוק הפשפשים לקריית הממשלה
כמו רקפות בין הסלעים
הפנים היפים של הארץ מתחבאים

וכשהיא לפתע צריכה…

בין מגדלי הפאר למרכז הקליטה
בין פועלים זרים לשדות החיטה
כמו רקפות בין הסלעים
הפנים היפים של הארץ מתחבאים

וכשהיא לפתע צריכה…

What love but second hand emotion ?( T.T 1984)

מאת elim06

"כמו בכל שנה ,כך זה גם השנה " , היא חשבה לעצמה. למה לא קובעים תאריך ? , פעם אחת ולתמיד , שנדע מתי יוצא החג . נכון גם למוסלמים לא תמיד ברור מתי יוצא הרמאדן ,גם לא חודשיים לפני . נו אבל איך זה אמור לנחם אותי ? , אם האחרים לא יודעים מתי החג שלהם אז גם אני ככה ? , היא רטנה שוב ושוב בעודה עורכת את השולחן .

על שולחן בפינת האוכל נפרשה מפה לבנה מבד בגווני פנינה בוהקים . סביבו הועמדו 12 כסאות כמספר בני הבית ומש" סטיוארט שמצטרפת אליהם לארוחה , עם זוג התאומים המרגיז ( שנה שעברה הם שברו את הוואזה האהובה עליה , להורים ההמומים אמרה " שטויות , גם ככה לא אהבתי אותה ", ונשכה שפתייה בחיוך). בליבה עמוק התפללה לטלפון המבטל את בואם ,בגלל מזג האויר החורפי , אך האורות והקולות מכיוון החניה בחוץ סיפרו לה כי תפילותיה נדחו ברוב קולות.

ברדיו התנגן לו שירו של חיים משה : " תודה על כל מה שבראת , תודה על מה שלי נתתה , על צחוק של ילד , ושמי התכלת…" …ממש תודה ,הרהרה ..ממש תודה.

שבת אחרונה של חודש נובמבר . הגשמים כבר פה תחילתם בצפון , ומישור החוף ,ולאחריהם מצטרף המרכז והדרום ,ואת החגיגה יחתום הנגב. ברוך הבא לחורף .הסוודרים הורדו ממרומי הארון , מעילים נשלפו , אש ניצתה בקמינים והמושב מריח כמו פקיעין .

ופינתנו השבוע תעלה על נס את אחד החגים המאוחרים שהתמסדו , אך אחד הנפוצים ביותר….."חג ההודיה". Thanksgiving Day.

פה בישראל אנו מברכים על היבול החקלאי בחג השבועות בשלהי האביב , סלים עם תנובה , טרקטורים עם ילדים , פרות צועדות בשבילים ,חלב גבינות ושמלות לבנות מלוא העין…שמח. מנהג דומה נחוג גם בארה'ב. חג ההודיה (באנגלית: Thanksgiving Day) הוא למעשה חג אזרחי ולא דתי ,הנחוג באמריקה הצפונית, שבו מבטאים אסירות תודה על יבולי הסתיו והכרת תודה כללית לאלוהים. על אף שלחג שורשים נוצריים, במשך שנים רבות נערך גם כחגיגה חילונית, ואף על ידי חלק מתושבי צפון אמריקה שאינם נוצריים.

מתי חוגגים ? , אז זהו שזה לא אחיד… בארצות הברית נחוג החג ביום חמישי הרביעי של חודש נובמבר, על פי מועד שנקבע בארצות הברית בשנת 1941 בהחלטה מיוחדת , לא של הכומר הראשי , כי אם על ידי הקונגרס ובחתימתו של הנשיא פרנקלין רוזוולט. בקנדה לעומת זאת הוא נחוג ביום שני השני של חודש אוקטובר. לחובבי החגים ניתן לחגוג בקנדה…להמתין שישה שבועות , לנסוע לארה'ב ,ולחגוג את אותו חג בדיוק שוב.

מה המקור של החג ? לא מקור עליון , ולא תורה למשה מסיני…חג ההודיה שורשיו בתחילת ימיה של אמריקה. מקור המנהג בקשיי התאקלמות רבים של המתיישבים הראשונים שלא הצליחו לגדל חיטה ומצבם הכלכלי והבריאותי התדרדר מאוד. העזרה הגיע דווקא ממקור לא צפוי. תושבים אלו התאוששו רק לאחר שקיבלו עזרה מהאינדיאנים. כדי להודות על היבול שקיבלו הוחלט לערוך סעודה חגיגית. הסעודה כללה את יבולי השנה האופייניים למושבות הראשונות (תירס, דלעת, בטטות ותפוחי אדמה) עם הזמן התפשט מנהג זה לשאר המושבות, עד שב-1863 החליט הנשיא לינקולן להפוך את היום לחג לאומי. לינקולן קורא אותו יום להודיה, תהילה, תשובה ותפילה.

חג ההודיה הראשון – ציור מאת ז'אן לואי ג'רום פריס (1863–1930)

פה בארץ הצבי , כשקרבים ימי כיפור , מוכרז "צבע אדום " בלולים , התרנגולות בלחץ , עוד רגע ירחפו מעל ראשי מאמינים ויוכרזו ככפרות , ובשלב הבא יהוו מרכיב חשוב בקדרת מרק עוף לצד תפוח אדמה וגזר..בארה'ב המנהג קצת אחרת..שם נוהגים לחון את תרנגולי ההודו ( טוב לא את כולם …רק כמה נציגים…השאר יחוו את את חומו של התנור מקרוב , ויזדהו עם חבריהם ממנהג הכפרות).

במסגרת חג זה מתרחשת חנינה נשיאותית המכונה "חנינת תרנגול ההודו" בה מעניק נשיא ארצות הברית בכבודו ובעצמו "חנינה" לתרנגול הודו לרגל החג, ובכך מציל אותו ממוות.

מקורה של המסורת במנהגם של אנשי התאחדות מגדלי תרנגולי ההודו ומועצת הלול והביצים בארצות הברית להעניק מדי שנה תרנגול חי לנשיא, לצורך הגשתו בארוחת חג ההודיה. תחילתו של מנהג זה בימי כהונתו של הנשיא הארי טרומן.

הנשיא הראשון שידוע ששחרר את התרנגול שהוענק לו היה ג'ון קנדי, שעשה זאת באופן ספונטני ולא רשמי כשאמר "בואו פשוט נשמור אותו". הנשיא שהחל את מסורת החנינה הנשיאותית היה ג'ורג' בוש האב. "הוא לא יסיים על שולחן ארוחת הערב של אף אחד, לא הבחור הזה", אמר בוש על התרנגול שהוענק לו ב-1989. מאז העניקו כל נשיאי ארצות הברית חנינות רשמיות לתרנגולים שניתנו להם. החנינה ניתנת בטקס הנערך בגן הוורדים של הבית הלבן, במהלכו נוהגים הנשיאים להשמיע הערות מבודחות.

וכך עם חלוף השנים התמסדו להם מנהגים שונים ,והפכו לחלק מחיי האומה וחלקם אף הוגדרו בחוק.

חוק חג ההודיה

מועד החג נקבע בארצות הברית בשנת 1941 בהחלטה מיוחדת של הקונגרס ובחתימתו של הנשיא רוזוולט. החג חל תמיד ביום חמישי האחרון של חודש נובמבר. השנה נערך החג אתמול בתאריך: 24.11.2022.

סעודת החג מהווה את מוקד החג. זוהי ארוחת ערב גדולה, שמתחילה בשעות אחר הצהריים. אוכלים בה בעיקר תרנגול הודו צלוי, ולכן מכונה החג גם "יום תרנגול ההודו". מעריכים כי כ-45 מיליון תרנגולי הודו נאכלים בארצות הברית ביום זה, אם כי יש הסוברים שהערכות אלה מוגזמות…ויש שמעריכים אף יותר ומעריכים ב..70 מיליון.

בנוסף לסעודת החג והחנינה הנשיאותית , ישנה גם תהלוכה . כמו בתהלוכות דומות שנערכות ברחבי אירופה ( פסחנט בשוויץ ,הקרנבלים במדיירה, פסטיבלי מסכות בונציה וכו' ) התהלוכות בארה'ב מאופיינות בבובות הענק , בשלל ליצנים, תזמורות, רקדנים ורקדניות, בלוני הליום ענקיים וססגוניים ועוד אטרקציות לכל בני המשפחה. התהלוכה מתחילה בשעה 9:00 בבוקר ונמשכת כמה שעות. במרוצת השנים נעלם אט אט , האופי הדתי הבלעדי של "יום ההודיה" וכיום מדובר בחג חילוני, שבו מתכנסת המשפחה לסעודת החג , והמוטיב העיקרי שבו הוא רגש האהדה שבני המשפחה חשים זה לזה בצד הַחֲבֵרוּת שאדם רוחש לחברים והשכנים.

וכמו כל חג ,אנו תמיד זקוקים ליום מנוחה נוסף לאחריו , אצלנו הומצא ה"איסרו חג " , בארה'ב קצת יותר יצירתיים…."יום שישי השחור"…הידוע בכינויו "בלאק פריידי"…ומניין לו שמו המוזר ??

מבוקר המחרת של חג ההודיה מתחילים ידידנו ביבשת אמריקה בהכנות לחגיגות סוף השנה ההולכת וקרבה אל סופה…הכריסמס . ומה נחמד יותר מלפצוח במסע קניות? . רשתות הקמעונאות שרוצות למשוך את הלקוחות אליהן מכריזות על הנחות ענק. שעל שמן קרוי "יום שישי השחור". השנה יום שישי השחור חל ב-26 לנובמבר…היום…והוא ימשך עד ערב הכריסמס.

אז למה שחור ??…השם נעוץ בהליך טכני וחשבונאי פשוט . בדוחות רווח והפסד של הרשתות הקמעונאיות נהוג לסמן הפסדים באדום ואילו רווח מסומן בשחור …אז אמרנו שביום חמישי זה חג ההודיה , ולמחרת יום שישי מתחילים בקרנבל קניות….אז יום שישי זה כונה יום שישי השחור כי מרבית הרשתות ציינו בדוחותיהם רווחים נאים …בצבע שחור ומכאן הכינוי BLACK FRIDAY.

חג ההודיה , ויום שישי השחור לוקחים אותנו במוסיקה אל זמרת הבלוז והרוק והשחקנית ……השוויצרית (??)….ילידת אמריקה…מרגול האמריקאית הלא היא …טינה טרנר !!!

חייה של טינה היו לא קלים , וכללו משברים ,קשיי קיום עליות ומורדות .כבר הזכרנו אותה בפינתנו בעבר ולכן נקצר ונציין כי נולדה בשם אנה מיי בולוק (Anna Mae Bullock) בנאטבוש, טנסי שבארצות הברית. גדלה בחיק סבה וסבתה מצד אביה שהיו נוצרים-בפטיסטים אדוקים, וגם שימשו כאנשי כמורה בכנסייה המקומית.

טרנר החלה את דרכה המוזיקלית בשנת 1958 בעזרתו של המוזיקאי והמפיק אייק טרנר שהיה זה שהעניק לה את שם הבמה טינה, ולמעשה גם את שם משפחתה לאחר שנשא אותה לאישה בשנת 1962. תחילה שימשה טרנר כזמרת ליווי בהופעותיוכבר שהייתה בת 18, אך עד מהרה תפסה טרנר את קדמת הבמה לצידו של אייק ולהקתו.

ההצלחה המוזיקלית של שניהם והתקופה היפה, הפכה במהרה למערכת יחסים אלימה נפשית ופיזית, כאשר טינה נאלצה להתמודד עם התמכרותו של אייק לסמים ואלימות קשה מצידו, אך זה לא נתן לה לעצור אותה. אחרי גירושיה מאייק, היא כתבה ספר אוטוביוגרפי שהפך להיות סרט מצליח בשם "Wha's love got to do with it". מאז, שברה טרנר אינספור שיאים וקטפה הישגים כמו הופעה בפני הקהל הכי גדול בעולם כאשר 184 אלף איש הדיעו לצפות בה בריו דה ז'נרו.

לאחר שנמלטה טינה מאייק שהכה אותה קשות , היא נותרה חסרת כל , וחייה אצל חברים וחברות . את יחסיה עם האידיוט היא סיימה לאחר שהסכימה לקחת על עצמה את החובות הכבדים בהם היו נתונים בגלל ביטול מסע ההופעות שבוטל עקב מצבו של אייק. בתקופה קשה זו מצאה טינה נחמה נפשית דווקא בחיק הבודהיזם. הכח ששאבה מהבודהיזם סייע לה לפצוח בקריירת סולו שהעלתה אותה להישגים נפלאים.

ב־1984 הגיעה טרנר חזרה אל ראשי המצעדים, וזאת הודות לאלבומה "רקדנית פרטית". אלבום זה כלל שלושה להיטים שהגיעו לראשי המצעדים וכן שני שירים שזכו בפרסי גראמי: "מה לאהבה ולכל זה?" ו"עדיף לך להיות טוב אלי". ב־1985 זכתה טרנר בארבעה פרסי גראמי על אלבומה "רקדנית פרטית". עד היום, נחשב אלבום זה לאחד מהאלבומים הנמכרים בכל הזמנים.

מאז הלך כוכבה וזרח. היא הופיעה במספר סרטים לצד מל גיבסון, ארנולד שוורצנר , הקליטה דואטים עם זמרים /זמרות מצליחים , השתתפה במופע הדיוות הגדול ,נטלה חלק בפרויקטים שונים של סיוע ועוד ועוד ….

טינה טרנר, לצד זוכי פרס מרכז קנדי לשנת 2005

היא זכתה בפרס מרכז קנדי , על שמה כוכב בשדרות הוליווד, נכנסה להיכל התהילה של הרוקנרול האמריקאי קטפה פרסי גראמי , ופרס אביר מסדר האומנויות…משנת 2000 פרשה טינה מהופעות כמעט לחלוטין , למעט מספר גיחות אורח במספר מופעים .

בשנת 2013, בגיל 73, טרנר כיכבה על שער מגזין האופנה האירופאי ווג ובכך הפכה לאישה המבוגרת ביותר שהופיעה אי פעם על שער הגיליון. ולפני שנתיים הוציאה עם הדי ג'י הנורבגי קייגו חידוש ללהיטה "What's Love Got to Do with It".

כיום בגיל 83 היא כמעט ואינה בעין הציבור היא חיה בציריך שבשוויץ.

אז למה חג ההודיה וטינה טרנר דווקא היום ?

התשובה וודאי ברורה , אמש נחוג בארה'ב חג ההודיה והיום זה יום שישי השחור שבא בעקבותיו ,והיום מלאו 233 שנים (26/11/1789) לאישורו של הקונגרס את הצעתו של רוזוולט להפוך טקס ההודיה לחג לאומי.

וטינה טרנר ?? היום זה יום הולדתה ה-83 , אז חג שמח לכל אוכלי ההודו , קניות חכמות ולא מיותרות לכל הרוכשים במסע הקניות של יום שישי השחור , שהפך לטרנד עולמי …וכמובן מזל טוב לטינה טרנר , עד 125 עם המון כח בריאות ושירה עוצמתית כמו שרק היא ( ומרגול כמובן ) יכולים.

ומה אם לא שירה הנהדר של טינה משנת 1984,השיר שהחזיר אותה לבמות , ראוי לסגור את הפינה. השיר מדבר אומנם על מערכת יחסים שהיא לא סוגה באהבה ,אלה בעיקר פיזית ומכח האינרציה…טינה שלא אהבה בתחילה את השיר ,הסכימה עם המפיק והשיר הפך להיסטריה ..והיסטוריה.

שבת נעימה לכולם וחורף חמים ונעים לכל המצטנפים בפוך .

You must understand, though the touch of your hand
Makes my pulse react
That it's only the thrill of boy meeting girl
Opposites attract
It's physical
Only logical


You must try to ignore that it means more than that
Oh-oh, what's love got to do, got to do with it?
What's love but a second-hand emotion?


What's love got to do, got to do with it?
Who needs a heart when a heart can be broken?
Oh-oh, what's love got to do, got to do with it?
What's love but a second-hand emo-
Oh-oh, what's love got to do, got to do with it?
Who needs a heart when a heart can be broken?

"היו מלחמות וניצחנו כמה רחוק שהגענו הפכנו להיות שלמים" (ע.ר. חביב)

מאת elim06

הדרך ארכה היא ורבה ..רבה …הדרך ארוכה היא ורבה רבה " , כך זימזם לעצמו בעודו פוסע עדנות בשביל אל הלא נודע. האמת היא שעד עכשיו לא היה קושי מיוחד , הוא לא בדיוק הבין לאן הולכים , אך הוא כבן ממושמע סמך על אביו ,ומאחר ואביו לא אמר ,הניח כי מדובר במסע מנהלתי . אולי למסור משהו לדודים שגרו רחוק , אולי להביא איזה כבש חדש וטוב לעדר מעיר רחוקה , או אולי סתם מסע לשיפור הכושר שהרי בזמן האחרון מאז פטירת מתושלח בגיל צעיר של 956 שנה , אמרה לו אימו שחשוב לשמור על פעילות גופנית. זו סגולה לאריכות ימים , ולכן כאשר ביקש ממנו אביו להעמיס על גבו גם גזרי עץ לאש ,הוא נאות בשמחה ..שהלא מאמץ גופני מאריך חיים , חשב לעצמו.

וכך פסעו הם בינות לשיחים הירוקים במעלה התלול אל ראש ההר . מדי פעם נאלץ להסיט ענפים שהפריעו בשביל ,אך בסך הכל בגילו הצעיר 38 , האדרנלין שזרם כמים , ורצונו לרצות את אביו ,גרמו לו לעלות את המדרון במהירות רבה אל סופו.

"תגיד אבא " , הוא פנה לאביו ,"לקחנו את המדליק גחלים איתנו ?" , כן ענה אביו …." ומה עם העצים ,אתה מסתדר ? שאל אביו .

כן ,הוא ענה …"קטן עלי ,אמא אמרה שזה בריא פעילות גופנית ,ולכן שמחתי להצטרף אליך למסע , בסהכ זה בסדר ,אבל עכשיו בעליה זה קצת קשה , כל העצים האלה"

"זה קשה ?" , הרהר לעצמו האב , ואני עוד צריך לחזור את כל הדרך לבד …….לפתע הבחינו במשעול קטן המוליך לראש ההר , הגענו חייך הבן …כן נכון ענה האב אך החיוך נעלם מפניו.

בעמק שמתחת פעו הכבשים כעדר שאין לו הופכין..לילה ירד על ההר ,בעוד מספר שעות תזרח לה האמונה.

טרק חוצה חרן-הר המוריה

שבת לפני אחרונה של חודש נובמבר ,סופה של שנת 2022 הולך וקרב , החורף מראה סימנים של " היי לכולם תיכף אני בא " , הלילות קרים ודי גשומים , והימים קצרים ,החושך ממהר להגיע מעט אחר חדשות השעה חמש בערב .ופינתנו השבוע תסע אל שווצריה היפה , אל הגיבור השוויצרי המפורסם וילהלם טל.

לכולנו האסוציאציה הראשונה שעולה עם הזכרת שוויץ , היא ניטראליות . ושוויץ כיום היא אכן כזו ,מלחמות אצלם זה בעיקר בספרים..,אך בעברה היו גם מלחמות ומאבקים ….כמה בעבר ??…טוב נו המאה ה-13.

באותם ימים שוויץ נתונה לשלטון האימפריה האוסטרית. האוסטרים ממנים את הרמן גסלר כמושל האזורי. כמו כל עם שנשלט על ידי אומה חזקה שכבשה אותו , כך גם השוויצרים . במחוזות השונים קמים מתנגדים לשלטון הזר. באחד המחוזות , מחוז קטן בשם קנטון חי לו איכר בשם וילהלם טל. חקלאי חביב שלמעט כישורי החקלאות שלו , נודע גם כקלע מיומן בחץ וקשת.

האגדה מספרת כי המושל האוסטרי גסלר ( מעין גרסא שווצרית להמן ) החליט להתעמר בשוויצרים , וכך בוקר בהיר אחד , הוא מציב בכיכר העיר עמוד ובראשו הונח כובע….למה כובע ?אתם שואלים , כי כך רצה , ובנוסף גם דרש שכולם .. ישתחוו לכובע …( נו ? מזכיר קצת את מרדכי היהודי והמן ??)
ומי מסרב כמובן ?? ….ידידנו וילהלם טל. החקלאי הגאה ממש לא מתכוון להשתחות , וגסלר הכועס מורה על מעצרו. וכמו בכל מאבק לאומי ..העצור הופך לגיבור וגסלר אינו חפץ לצאת אידיוט…הוא רוצה לפגוע במעמדו של וילהלם .


הוא פונה אליו: "ידועים ומוכרים כישורך בירי חץ וקשת ולכן יש לך שתי אפשרויות. או שתירה חץ מקשת ותפגע בתפוח, ותשוחרר,או שתוצא להורג …רק דבר קטן…ושולי….. התפוח יהיה מונח על הראש של בנך. ..חתיכת דילמא.

וממש כמו בזמן פנדלים בגמר המונדיאל מגיע היום , קהל גדול מגיע לאירוע . המתח בשיאו וילהלם נוטל את החץ והקשת , ניגש אל קו הירי ,מצמצם את עיניו ודורך קשתו . מבעד לעיניו העצומות למחצה הוא מבחין בבנו המזיע , בתפוח האדום המונח על שערו הבהיר , שקט שורר ,מיתר נמתח ….החץ יוצא לדרכו….טס לו לעבר..ה…תפוח פוגע בתפוח …והקהל מריע….כולם שמחים …יורם ארבל שואג "ככה כן בונים חומה"..אופוריה גדולה….אבל אז…תמיד יש אבל.

יהירות המנצח לא פוסחת גם על החקלאי ממחוז קוטון …הגאון שרק הרגע הציל את עצמו ואת בנו .. ממלמל בקול ,מייד אחרי הירי , ידעתי שאם הילד היה נפגע , או אז את חיצי הבא הייתי יורה ..בגסלר…שוד ושבר ..ממש כמו בוועדת חוץ ובטחון אצלנו …גם אמירה זו הודלפה לאוזניו של גסלר…והוא כידוע המושל…

הוא אומנם הבטיח לשחרר, אבל לא הבטיח לקיים ( הוא גם מעולם לא אמר "בלי טריקים ובלי שטיקים") בעל השליטה הוא בעל הדעה …וככזה הוא עוצר את אדון טל בשנית. וכמו בסרט טורקי שלא נגמר גם אחרי שלוש שעות ..טל הזועם נשבע לנקום בגסלר . הוא מועבר כאסיר על ספינה.

וממש כמו בסיפור יונה הנביא ,הופס.. בדרך פקדה את הספינה סערה גדולה , שטלטלה כהוגן את הספינה , ומנעה ממנה להגיע לחוף מבטחים. את יונה זרקו לים כדי להינצל , האוסטרים קצת יותר פרקטיים ,ולטל היה קצת יותר מזל, בזכות כוחו ומיומנותו, הרשו לו ליטול את ההגה ולנווט את הספינה ליעדה. לאחר שהביא את הספינה אל החוף, הוא הושם בכלא ,אך הוא ברח מכלאו , חזר למחוז והרג את גסלר ביריית חץ. כאשר חזר טל לעירו הוא התקבל שם כגיבור וכמנצח. האגדות מספרות שמאוחר יותר נלחם בקרב מורגרטן ב-1315 וצלח אותו בשלום..אולם מת בשיטפון ב-1350….נו טוב גם למזל יש גבול.

תבוסה סמלית זאת של האוסטרים הציתה את אש המרד בקרב העם השווייצרי, אשר התקומם לבסוף וזכה בעצמאות. מעלליו של טל הופיעו לראשונה בבלדות מן המאה ה-15 ותועדו לאחר מכן בטקסטים היסטוריים שונים.

גם המחזאי הגרמני פרידריך שילר השתמש באגדה זו כבסיס למחזהו "וילהלם טל" (1804). המחזה התקבל בשווייץ כ"מחזה הלאומי", ונחשב לאחת מפסגות הזרם הקלאסי בספרות הגרמנית. המחזה תורגם לעברית על ידי חיים נחמן ביאליק.

סלבדור דאלי צייר שני ציורים של וילהלם טל בשנת 1931: "The Old Age of William Tell" ו-"William Tell and Gradiva", ובשנת 1933 צייר את "The Enigma of William Tell". בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20 לימדו בישראל את המחזה "וילהלם טל" של פרידריך שילר, והוא אף נכלל בתוכנית לבחינות הבגרות.

"The Old Age of William Tell" ציורו של דאלי

והיו גם אחרים שקבלו השראה מהחקלאי ממחוז קוטון….אדולף היטלר היה נלהב ממחזהו של שילר ואזכר אותו בספרו "מיין קאמפף". גם ג'ון וילקס בות', המתנקש בחיי נשיא ארצות הברית אברהם לינקולן, הושפע, כשהוא מאמץ את הצדדים השליליים בסיפור.

ומסיפורו של וילהלם אנו עוברים במוסיקה אל הזמר-יוצר, מלחין, פזמונאי, מוזיקאי ושחקן ישראלי…עידן רפאל חביב.

עידן נולד ברחובות ב-7 בפברואר 1980בן לרפאל ועדנה .הוא גדל ברעות. התגייס ב-1999 ושירת כלוחם וכקצין בשייטת 13. עם שחרורו החל בדרכו המוזיקלית. הוא אוטודידקט, ומנגן על גיטרה ופסנתר.

בשנת 2006 בעת שהותו בטיול בדרום אמריקה, כתב, הלחין וביצע שיר הנקרא "עוז", לזכרו של סמ"ר עוז צמח שנהרג בקרב במלחמת לבנון השנייה.

סמר עוז צמח ז'ל

בשנת 2011 הוציא את אלבום הבכורה "כל פעם קצת", בהפקתו המוזיקלית של גלעד שמואלי. חוברת האלבום אוירה כולה על ידי חביב וכוללת איורים רבים בצבעי מים. מתוך האלבום התפרסמו הסינגלים "מחכה", "אין פה מקום" ו"כל פעם קצת". השיר "מחכה" הגיע למקום הראשון במצעדי תחנות הרדיו בישראל, צבר מעל לעשרה מיליון צפיות ב-YouTube, ודורג במצעד השנתי ה'תשע"א במקום ה-9 בגלגלצ ובמקום ה-19 ברשת ג'.

הבחור שכשמו הוא באמת חביב ,גם השתתף פעמיים בתוכנית הריאליטי "הישרדות" , וכן שיחק בשלוש מיני סדרות קומיות של הוט ( אבודים באפריקה , אבודים באסיה , מתים לרגע ) , השתתף בפרסומות ועוד ועוד..

בסה'כ הוציא עידן 3 אלבומי אולפן ובעזרת מילים לחנים וגוון קול מאוד יחודי ונעים, הוא מהווה כיום חלק משמעותי במיינסטרים של המוסיקה הישראלית.

אז למה וילהלם טל השבוע ולמה עידן חביב ?

איתרע מזלי השבוע , ויצא לי להיות בהרצאה של חוקר חז'ל פרופסור אביגדור שנאן . נושא ההרצאה היה : " עקידת יצחק- נסיון ? ואם כן של מי ?.

אביגדור שנאן

לאורך ההרצאה הציג המרצה את הדילמה עימה התעסקו חכמי חז'ל : " למה אלוהים צריך נסיון ? , הלא הוא יודע הכל מראש ?" , לצורך כך הוציאו חז'ל מספר תשובות מעניינות ומוזרות ( זה נועד לחשל את אברהם , הנסיון הוא בכלל של יצחק , להראות לגויים מסביב ועוד תשובות שונות) , אבל אותי לאורך כל ההרצאה הטרידה שאלה אחת , איך יתכן שהאיש הולך לשחוט את בנו ,תהה אשר תהה הסיבה , ואנו כחברה רואים בו צדיק נעלה , אבי האומה ,מאמין מופלא באלוהים וכו ??…האם באמת יצאנו מדעתינו ?? למה זה לא קופץ בכלל כשאלה ראשונה ?..שהרי היום ,האיש היה מוכנס לבית חולים באופן מיידי…ומה לגבי המחיר ? האמא ? , שרה ? ,עם היוודע לה מעשיו של אברהם היא מתה משברון לב…לזה אין כל התייחסות …למה ?.

רמברנדט, עקדת יצחק, 1635

אבל אז חשבתי שבעצם זה לא כל כך מוזר כמו שאני טוען ,אולי ישנם קווי דמיון בין מה שעשה אברהם , למה שאנו עושים היום. גם אנו מביאים ילדים לעולם ,מאכילים אותם , משקים , מטיילים יחד , מחנכים , שמחים בשמחתם , עצובים בעצבונם ,חווים יחד בעיות ומשברים ..ואז בגיל 18 מוסרים אותם לצבא/מדינה ,מתוך תפיסה ואמונה שבטחון הארץ המובטחת הוא הדבר הנעלה ביותר… ולצערינו למוד הנסיון חלקם לא שבים. האם הדמיון מקרי ?

כן , אני יודע . אנחנו לא חיים בשוויץ , ופה זה לא מרכז הלסינקי, וסביבנו יהום הסער. אבל בעוד 150 שנה ,כאשר ישאלו "בעבור מה מסרו הללו את ילדיהם ? "…איזו תשובה ניתן ??, מקווה ומייחל שלא נצטרך.

והשבוע כמה סימלי..יקראו בבית הכנסת את פרשת "חיי שרה " על קבורת שרה לאחר מעשיו של "אבינו". וכדי לסגור מעגל אצלנו בעוד 10 ימים גם הבן השני עולה על מדים..וזה מטריד.

ועידן חביב ?? לבחור יש שיר מקסים בשם :" שלמים" , השיר עוסק בזוג לאחר שנים ארוכות יחד , לאחר צליחת משברים ,מלחמות וקשיים מגיעים לחיים שלמים יחד..וחשבתי שגם במשפחה עם הילדים ,אנו חווים קשיים, משברים ,בעיות ,שמחות ורגעי עצב . וכל אלה יחד יוצרים עבורנו איזשהוא תא משפחתי שהוא שלם . כל משפחה והשלם שלה. ממש כמו בשיר.

מי יתן ויצאו הילדים וישובו בשלום ,שתמיד יהיה האייל שנתקע בסבך ברגעים הקשים …ואנחנו נשאר שלמים.

שבת נעימה לכולם.

את מכינה את השבת ומתפללת
אני יכול להסתכל על זה שעות
ואיך את שרה לעצמך ומתביישת
בא לי להיות
האיש הזה שמנגן לך
תראי הפכנו להיות יותר דומים
וגם אם לא תבקשי תמיד אתן לך
את כל החיים
בואי אליי, כמו הרוח לגלים
את יפה שאין מילים לדבר
בואי אליי, כמו השקט ללילות
את בכל התפילות שבלב
וכל השנים שעברנו
כמה בדרך אספנו
תראי הפכנו להיות גדולים
היו מלחמות וניצחנו
כמה רחוק שהגענו
הפכנו להיות שלמים

ארצם של החופשיים… והאמיצים ?

מאת elim06

גם ברגעים של שקט , כשהיה מניח את כלי מלאכתו ,נשען מלוא גופו לאחור , מניח את ידיו מאחורי ראשו ופולט אויר מלוא ראותיו , גם אז לא היה בטוח כי אדם חופשי הוא. הוא אומנם לא היה אזוק בידיו באזיקים , וגם סוהר לא עמד מולו , אך נפשו לא ידעה מנוח.

מחשבות רבות ומגוונות הטרידו את מנוחתו כל העת . מה יהיה עם הילדים ? , האם תצלח דרכם בבית הספר ? , האם יעמדו במבחני הכניסה לאוניברסיטה ? , האם הצעיר שבהם יהיה מקובל ולא יוחרם ? , היספיק שכרו החודש לכלכל את כל צרכם ? והאם יבריא סבו שחש ברע בעת האחרונה ?….מחשבות …מחשבות ..מחשבות.

אני כבר לא ילד , הרהר בינו לבין עצמו . הרי כל אחד צריך לדאוג לעצמו , חשב . ואם אכן כל אחד יעשה זאת המון דאגות ירדו ממנו ? , או שאולי זו בעיה של אופי ששייכת רק לו ?…

הוא נזכר בשיחה שערך לא מזמן עם חבר קרוב שלו , תגיד לי שאל אותו חברו ,שנראה היה עליז מתמיד : " הדברים האלו , אם אתה דואג , הם נפתרים ??….." , החבר לא חיכה לתשובה והמשיך ..: " הרי אם לא , אז מה התועלת שבדאגה ? , ואם כן…אז למה לדאוג ?"….השאלה הביכה אותו …אולי החבר צודק ??…

הוא התרומם מעל מקום מושבו , הניח את הקסדה על ראשו , חיבר עצמו לכבל האבטחה ,והמשיך להבריש , הפסל אותו תיחזק הרי היה ענק ועבודתו עוד ארוכה ומייגעת.

שבת אחרונה של חודש אוקטובר ,ניצני חורף כבר הבליחו בשבוע האחרון , בעיקר לאורך החוף ובדרומה של ארץ הצבי , המטירו השבוע ענני גשם 6-15 מ'מ , שטפו מעט את אבק העצים העייפים , אך בעיקר לכלכו את המכוניות שנוקו זה אך יום לפני , שהרי מי באמת האמין לחזאי שירד גשם ?…והשבוע פינתנו תיגע קלות במושג….חירות.

על פי ההגדרה במילון …חירות היא חופש , ההיפך משיעבוד .

אך מהוא חופש ?

חופש על פי הרשת הוא מושג מופשט אשר מתאר, באופן כללי, היעדר אילוצים, הכרחה או כפייה, ואפשרויות פעולה לא מוגבלות. שאלת החופש נוגעת להיבטים רבים בחיי האדם, והיא נידונה בהקשרים רבים: בפילוסופיה, בענפים שונים של מדעי החברה – ובמיוחד במדעי המדינה, בפסיכולוגיה, בסוציולוגיה ובאנתרופולוגיה – בחקיקה אזרחית ובקרימינולוגיה, בדת, במדעי המוח, ובמדעי הקוגניציה.

מושג החופש מתחלק לסוגים שונים של חופש בעלי משמעות בתחומים שונים, כגון חירות האדם, עצמאות, חירות המחשבה, חופש הביטוי, חופש דת , חופש העיסוק וכו'.

החופש החברתי מוכר כאחת מזכויות האדם. החופש החברתי מהווה ערך יסוד בחברות רבות, והוא עילה לוויכוחים ומאבקים פוליטיים ואידאולוגיים רבים. הוויכוחים נסובים בדרך כלל לא על השאלה האם מגיעות לאדם זכויות או לא , אלה כמה ? , ועד היכן מגיעות אותן זכויות המעוגנות בחופש .

הדברים וגבולות החופש אינם חדים וברורים וניתנים לפירושים שונים . לכולנו זכורה המהפכה הצרפתית , שסיסמתה הייתה חירות , שיוויון ואחווה , . על פניו נשמע נהדר , אך עם הזמן הסתבר למובילי המאבק שהכל נחמד כאשר מיישמים זאת על "האחרים" , אך כאשר הם עצמם הביעו דעה קצת פחות לוחמנית , מצאו אף הם את עצמם תחת סכין הגיליוטינה מוצאים להורג תחת אותה סיסמא שהנהיגו.

למשך תקופות רבות של ההיסטוריה האנושית, חלק גדול מבני האדם לא היו חופשיים. בתקופה הקדומה היו חברות שלמות שהמבנה החברתי שלהן הורכב משני מעמדות, אדונים ועבדים. אנשים נחטפו, נשבו במלחמות, נולדו לעבדים, או נמכרו (לעיתים בידי הוריהם) בכיכר השוק וכך הפכו לעבדים.

אותם אנשים נחשבו לרכוש בעליהם ונאלצו לעבוד את בעליהם ללא תמורה, לעיתים עד יום מותם, ללא כל זכות ערעור. ערך חייהם של עבדים היה לא כשל בני אנוש, אלא קרוב יותר לחיות או רכוש. בחברות רבות ( ולעיתים אף אצלנו ביהדות) , אדון שהרג את עבדו בשל סיבה מוצדקת היה פטור מכל עונש, ואדון שהרג את עבדו של אחר צריך היה לשלם לו פיצויים.

מצב זה של עבדות אנושית היה נהוג כלפי בני יבשת אפריקה עד למאות האחרונות, במיוחד ביבשת אמריקה. ונהוג אף היום אם כי בתצורה שונה של עבדות בעיקר ברחבי אסיה ( תעשיות האלקטרוניקה ,והלבוש הזול ) , ובאפריקה ( תעשיית היהלומים ,מחצבי ליתיום , זהב ,תעשיית קני הסוכר, והשוקולד ) , מה שמהווה , מוצר יוקרה כגון יהלומים ,ותכשיטי זהב בצידו האחד של העולם ,הוא פרי עבדות של בני אדם, ובעיקר נשים וילדים בצידו האחר .

תחילתו של השינוי נעוצה אולי דווקא בימי הביניים .( אומרים שתמיד הכי חשוך לפני עלות השחר ) בתקופת הרנסאנס החל להתפתח תהליך החופש המודרני כפי שאנו מכירים אותו בימינו. הריבוד החברתי הפאודלי התערער וההון הפך חשוב מהייחוס, ולמעשה שבר הליברליזם את עול הגילדות מעל האנשים, והצליח לשחרר אותם מהמסגרות המקובעות של הסדר הפאודלי, והנצרות הפרוטסטנטית שברה את עולה של הקתוליות, והחלה לאפשר חופש מחשבה לבני אירופה.

אם החופש כל כך נפלא , מה מונע מצב שבו כולם חופשיים ?

לפי הפסיכולוגים אריך פרום, וויקטור פראנקל, שתי גישות ותפיסות מתנגדות לחופש האנושי והן הסמכותנות והתואמנות (קונפורמיות).

הסמכותנות היא החינוך לציות עיוור וכניעה אוטומטית כלפי ישויות חיצוניות ובהן ממסדים, רעיונות ואנשים. המודלים הנפוצים הקיימים הם בדרך כלל שלטונות טוטליטריים וממסדים דתיים, ששניהם דורשים מהאנשים החוסים בצילם לוותר על החופש האישי המוקנה להם, ולהביע את עצמם רק באופנים שמסגרות אלו קובעות ומאפשרות להם. הציות שכשלעצמו שהוא חסר משמעות וערכיות, הופך לערך נעלה ולמעלה טובה בעיני מסגרות כאלו, ואי הציות נתפס כעבירה חמורה שעונשה בצידה.

התואמנות (קונפורמיות), המתבטאת בציות, סתגלנות, הליכה בתלם וקבלת מרותן של הנורמות החברתיות באופן אוטומטי וללא כל ערעור…חוק העדר …אם כולם נוהגים כך , כנראה שזה נכון ,לא רוצה להיות שונה..וגם לא בוחן אם זה טוב או רע לי/לחברה וכו' .

לא נאריך בנושא ורק נציין שחופש הוא כמו כל דבר אחר…יחסי ותלוי חברה , זמן ומקום. תלי תילים של ספרים נכתבו בשבחה ופועלה של החירות.

והנגיעה הקלה בחירות מוליכה אותנו במוסיקה אל ..הולנד אל ההרכב המוזיקלי של ארבעה גברים בשם JACKPOT…

בשנות השבעים פרחו בעולם הרכבים מוזיקליים ממדינות שונות ,אשר למרות מוצאם שרו דווקא באנגלית . כמה דוגמאות לכך : חברות הלהקה הגרמנית PUSSICAT-חתלתול עם להיטים כגון מיסיסיפי , להקת אבבא משוודיה עם שלל עצום של להיטים באנגלית , וההרכב JACKPOT מהולנד , האחיות בקרה מספרד ( YES SIR I CAN BUGI)…ועוד.

ההרכב של JACKPOT ,הינו הרכב פופ מאמסטרדם שבהולנד אשר פעל בשנים 72-77 , ארבע שנים בלבד. החברים הני סיס ואן דן ברגה הכירו מאז 1961, כשהיו בתזמורת ריקודים בשם מיתרי המוזיקה. עם התזמורת הזו הם הוציאו את הסינגל La me da ma do בשנת 1966, אבל זה לא היה הצלחה גדולה. בסוף שנות השישים ובתחילת שנות השבעים הם היו פעילים בלהקת הגיבוי של בן קרמר.

הלהקה התפרסמה בזכות הלהיטים הנגישים והשירה הקלילה שלהם. לאחר הצלחה מתונה בשנת 1973 עם הסינגל ג'יני ג'יני, הקבוצה פרצה בשנת 1974 עם השיר"האם כולם מאושרים"( IS EVERYBODY HAPPY ?) , שישה חודשים אחריו הגיע גם השיר "אחד ואחד הם שתיים " . במצעד הלהיטים ההולנדי שני השירים הגיעו לעשירייה הראשונה וב- BRT Top 30 הפלמי שני השירים אף הפכו ללהיטים מספר 1.

להקה זו כבר הופיעה בעבר בפינה ולכן נקצר.

אז למה החירות ולמה להקה זו דווקא היום ?

אז היום מלאו בדיוק 136 שנים לחניכתו של פסל החירות ,אחד מסמליה המובהקים ביותר של העיר ושל ארצות הברית. עם השנים הפך הפסל לסמל ערכים ליברלים, כגון הזכות לחיים, חירות ורדיפה אחרי האושר, ומסמל את אופייה של ארצות הברית כחברת מהגרים.

הפסל ניתן כמתנה מממשלת צרפת לעם האמריקני ונחנך בדיוק היום (28/10/1886) . אי החירות, ובו הפסל, נמצא בנמל ניו יורק, כשלושה קילומטרים מדרום-מערב לקצה הדרומי של מנהטן. האי נקרא במקור האי בדלו (Bedloe's Island), אך מראשית המאה ה-20 כונה "אי החירות", וזה הוכר כשמו הרשמי ב-1956. בשנת 1924 הוכר הפסל כמונומנט לאומי, ובשנת 1984 הכריז עליו ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.

על קיר כן הפסל לוח ברונזה שעליו חקוקות מילות השיר "הקולוסוס החדש" של המשוררת היהודייה-אמריקנית, אמה לזרוס, שנכתב ב-1883 לכבודו של הפסל. וכך כותב השיר :

בתרגום לעברית :

הב לי את בניך היגעים, העניים,
ערב רב של המונים כמהים לנשום כבני חורין,
את פליטת חופייך האומללה,
שלח אותם אלי, חסרי הבית וסחופי הסער,
את לפידי אשא לצד שער הזהב

וחשבתי לעצמי כמה המושג חירות הוא יחסי /זמני ותלוי עמדה ..ואינטרס ( כמו מרבית הדברים בחיינו ) . בשער הכניסה ל"ארץ החירות " מופיעה לו הטקסט הזה . סמל החירות , דווקא במדינה ששעבדה עד לא מזמן , מאות אלפי עבדים שחטפה מאפריקה בכח והביאה לאמריקה . מדינה שטבחה מאות אלפי אינדיאנים עד שנותרו מעטים שהכניסה לשמורות , משל היו חיות בפינות ליטוף בספארי . מדינה ש"גיהצה" את ויאטנם , כתשה את קמבודיה , את עירק , ואת אפגניסטן והיחידה שהשתמשה-פעמיים באטום…..והכל בשם החירות והחופש …דווקא שם ..בכניסה למדינה זו ..מתנוסס לו פסל החירות….

ואולי אם הייתה קצת יותר אהבה , נכון זה נאיבי , והעולם מתחלק לטורף ונטרף , אבל אולי אם הייתה קצת יותר אהבה ,בין האנשים , כמו זו בשיר …אולי שמו של הפסל היה קצת יותר מוצדק.

והשבוע פה אצלנו צדדים שונים של חירות ושיוויון ,לראשונה אישר הרמטכ'ל שיבוץ נשים לוחמות גם בשריון , מפלגות ימין קיצוני ,ושמאל קיצוני רשאיות להתמודד בשם חופש הביטוי והבחירה ,לעליון שופטת נשיאה ,ובמפלגות אחרות אין ולו גם אישה אחת ,ואנחנו בסבב 157 של הבחירות לכנסת , מקווה שכולנו נבחר את מה שיביא לכולנו ..חירות שיוויון ואחווה.

שבת נעימה לכולם

Sing my love song
Sing my love song
When I'm far away from you
Sing this love song
Just like I've done
Sing my song when you feel blue

When I'm away, darling,
the days will be longer

Night will be dark and you will be alone
Try to remember my song to feel stronger
Sing it, my love, when I'm gone

Sing my love song
Sing my love song
When I'm far away from you
Sing this love song
Just like I've done
Sing my song when you feel blue

So many hours we spent down together
Telling each other how great love can be
Now I must go, I will write some letters
One day you'll wait here for me
Sing my love song
Sing my love song

"הַלֵּב שֶׁלִּי נִקְרַע לִשְׁנַיִם מָה שֶׁלֹּא רָאֲתָה שִׁפְחָה עַל הַמַּיִם כְּמוֹ סוּפָה מִן הַיָּם ,הוֹלֵם כְּמוֹ תֻּפָּהּ שֶׁל מִרְיָם , פּוֹעֵם וְאֵין תְּרוּפָה בָּעוֹלָם" (ישי ריבו)….ורק…. אני אוכל להפוך מספדי למחול.

מאת elim06

מה אנחנו יודעים עליו ?נו…על הלב שלנו ?

אז מכל השרירים שבגופנו , הוא זה העובד הכי קשה ,או כמעט הכי קשה .( שרירי קרנית העיניים עובדות מעט יותר ) .

מהו אופן הפעולה שלו ? אז על רגל אחת, ומאוד בגדול -ללב שני חדרים עם מחיצה בניהם, חדר ימני מקבל דם משומש מאברי הגוף ,את הדם הוא שולח דרך העורק היראתי לריאות ושם הדם מועשר בחמצן ונשלח לחדר השמאלי אשר שולח אותו לאברי הגוף ומהם חזרה דרך הורידים לוריד החלול העליון וממנו לחדר הימני. וחוזר חלילה . התכווצויות שריר הלב הן שיוצרות את פעולת השאיבה /דחיסה של הלב.

למי שתוהה למה הוא מתאמץ כל כך ? זה לא בגלל האופי ההיפר אקטיבי שלו . יש לו אחריות , והוא צריך לשלוח דם לכל 75 טריליון !! תאי הדם שבגופנו . וזה הרבה מאוד דם…לזה ששואל כמה הרבה ? , אז דמיינו יקב גדול…מאוד גדול..לאורך חיי אדם ממוצע שולח הלב כמות דם המקבילה ל 1.5 מליון חביות !!.

והלב אינו עצלן . עוד משחר ילדותו הוא עובד קשה , פעימות ראשונות יוצאות לדרך עוד כשהעובר בן 4 שבועות , והוא אינו חדל לעבוד עד רגע הכרזת המוות. ויש לו מרץ ואנרגיה , כך מספרים , שיכולה לדחוף בכל יום משאית למרחק 30 ק'מ. בעיות בתפקודו הן הגורם תמותה מספר אחד בעולם . אבל היי , אל יאוש , השכלה ,אושר וכושר הוכחו כמשפרות את תפקודו ואת אורך חייו.

הוא גם לא ממש מתעקש לחיות דווקא בתוך הגוף , הלב יכול לתפקד גם מחוצה לו , אם נספק לו חמצן וקצת חשמל. ולבחור שיושב מצד ימין ושואל כמה חזקה היא משאבת הלב ?… אז לחצו על כדור טניס חזק והרפו…זו עוצמת הדחיפה של ליבנו.

וכמו תמיד המין היפה מסתבר גם זריז יותר , ליבן של נשים פועם בממוצע מעט מהר יותר , ואולי , רק אולי בגלל זה נחשב הלב בתרבויות שונות.. כמרכז הרגש. אבל היי… אל תקחו זאת ללב

שבת של אחרי החגים ,הלילות מקדימים את בואם ,והשמש מתעצלת לזרוח עד לאחר השעה שש ורבע בבוקר ,וגשם קל החל יורד . הערבים נעשים קרירים , דורבן חצוף אוכל לנו צמחים בגינה , ובצידי דרכים תנים מייללים ומבשרים את בוא הסתיו , שלושים יום עברו חלפו והחורף קרב . ופינתנו השבוע תעלה על נס את סדרת האנימציה "הלב".

הספר "הלב" הוא יומנו של תלמיד בשם אנריקה שגר בעיר טורינו ואינו עוזב את העיר. ועלילת הסדרה הלב היא למעשה סיפור בתוך סיפור, שמחנך הכיתה מספר לאנריקה ונקרא "מן האפנינים אל האנדים"…העלילה הפנימית של הספר ..הופקה לסדרה.

הלב הופקה ביפן לסדרת אנימה בת 52 פרקים שביים ותסרט איסאו טאקאהטה (קבר הגחליליות), ועוסקת במסעו של הילד האיטלקי מרקו רוסי בחיפוש אחרי אימו. שמה המקורי של הסדרה ביפן היה : "3,000 מייל בחיפוש אחר אמא".

ביפן שודרה הסדרה כחלק מרצועת השידור שהייתה ידועה בשם "World masterpiece theater" וכללה בתוכה סדרות רבות שכולן היו מבוססות על יצירת ילדים קלאסית כזו או אחרת. בישראל שודרה הסדרה בטלוויזיה החינוכית בשנים 1983–1984 בפעם הראשונה ( תאריך הפרק הראשון היה 15/09/1983 ,לפני 39 שנה ) ומאז שודרה פעמים רבות בשידורים חוזרים באותו ערוץ, בערוץ הילדים ובערוץ ג'וניור, והפכה לאחת מסדרות הילדים המוכרות בישראל.

שיר הפתיחה של הסדרה שהולחן על ידי יקויצ'י סקטה, תורגם לגרסה העברית על ידי לאה נאור (פזמונאית, סופרת, מתרגמת ותסריטאית ישראלית, ממקימי קיבוץ נחל עוז , מכותבי קשקשתא ,שלוש ארבע חמש וחצי ,קרוסלה , בבית של פיסטוק ,ועוד '.), ובוצע על ידי הזמרת אילנית.

על מה הסדרה ? , הסדרה מתמקדת בסיפורו של מרקו, ילד צעיר ואנרגטי החי עם משפחתו בעיר הנמל ג'נובה שבאיטליה במהלך תקופת השפל בשנת 1881. פייטרו, אביו של מרקו, הוא מנהל מרפאה לטיפול בחולים עניים. אימו שרואה שהפרנסה קשה מחליטה לנסוע לארגנטינה לעבוד שם . בתחילה יש קשר מכתבים עימה אבל אז ניתק הקשר .ומרקו הקטן יוצא למסע ארוך , מלווה בידידו הקוף ששייך לאחיו טוני ..קופיפו , על מנת לברר מה עלה בגורל אימו.

המסע ארוך ומפותל , לאורך 52 הפרקים שכילדים נראו לנו כמו הנצח , מרקו מתגנב לאוניה , עובד בכל מיני עבודות , פוגש אנשים ודמויות מוזרות , חווה הרפתקאות וסכנות , ומתקדם אט אט לעבר המקום בו נמצאת אימו …בארגנטינה , כי כמו דברי השיר העברי …"הלב קורא לאמא". חווית הצפייה שלי לפחות כילד הייתה כל כך מתישה , ( יאללא , שימצא כבר את אמא שלו , ויפסיק לבכות , למה למשוך עוד פרק ? ועוד עם השיר העצוב הזה ?)….אבל זה נמשך ונמשך , ומה היה בסוף ?….מי שרוצה יצטרך לצפות בסדרה . למי שמתעקש מצרף לינק לפרקי הסדרה :

https://www.popy.co.il/videos/movies-and-series/marco-1

הסדרה הלב הגיעה בזמנו כמעט לכל בית בישראל . הילדים וחלק גדול מההורים עקבו בכל פרק אחר עלילות מרקו שמחפש את אימו .

בערב שידור הפרק הלפני אחרון, רפי רשף פתח את התוכנית ערב חדש בידיעה "אתם יכולים להירגע, מרקו מצא את אמא שלו" (24/09/1984)….דבר דומה קרה בסבב השידור השני של הסדרה . כאשר ביום בו התקבלה ההחלטה הגורלית ,לבטל את פרוייקט הלביא, כשדן מרגלית פתח את ערב חדש במילים: "ערב טוב. והידיעה הכי חשובה היא, שהיום בשעה 10:00 מצא מרקו את אמא שלו" (30/8/1987)..אז כן הסדרה אכן הגיע לכל חדרי הלב של הצופים בישראל.

וסדרת הילדים "הלב" לוקחת אותנו במוסיקה אל להקת The Kursaal Flyers.

להקת הפופ הבריטית נוסדה בשנת 1973 , ע'י מספר חברים שניגנו בהרכבים שונים והחליטו להתאחד ללהקה בשם המוזר The Kursaal Flyers . הלהקה נוסדה בעיר Southend-on-Sea שבדרום מערב אנגליה במחוז אססקס.

את השם הם בחרו על שם הפליירים של אולם מופעים מפורסם בשם KURSAAL שהיו תלויים על גבי קרונות רכבת. חברי הלהקה היו : שירה-Paul Shuttleworth , בנג'ו – Richie Bull , גיטרה מובילה –Graeme Douglas , תופים – Will Birch , גיטרה- Vic Collins , גיטרה בס –Dave Hatfield .

ללהקה לא היו הצלחות גדולות והם שרו בעיקר גרסאות קאבר לשירים של אחרים ובהמשך החלו לכתוב לעצמם , למעט להיטם הגדול משנת 76 שהגיע לטופ 20 הבריטי באותה שנה :" "Little Does She Know". את תקליטם הראשון (Chocs Away) הם הוציאו בשנת 1975.

Paul Shuttleworth במופע איחוד 2001

הלהקה פיתחה סגנון צבעוני ויחודי של מוסיקת פופ שהצליחה בעיקר בפאבים ומועדונים אנגליים של אמצע שנות השמונים. זה שרד מספר שנים ,אך לאחר לא מעט שינויי הרכב הלהקה התפרקה בשנת 1977 . בהמשך היו מספר נסיונות לאיחוד ולמופעים מחודשים ובסה'כ הוציאה הלהקה שלושה תקליטים ומסע הופעות בודד.

אז למה הסדרה הלב ולמה להקת The Kursaal Flyers דווקא היום ?

אדמונדו דה אמיצ'יס

אז מזל טוב , כי היום מלאו 176 שנים להולדתו של הסופר האיטלקי אדמונדו דה אמיצ'יס ( 21/10/1846…נפטר ב-1908) , האיש שכתב את הספר "הלב".

אדמונדו גדל בעיר טורינו ( שם גדל גם הנריקה גיבור ספרו )שבצפון איטליה, ולאחר בית ספר יסודי נשלח על ידי הוריו לפנימיה צבאית.

הרעיון של השפעה חיובית של חיי צבא כדרך חינוך המעצבת את האדם מבחינה מוסרית ערכית ושליטה עצמית ניכר בכתביו.

יצירתו הספרותית הראשונה הייתה "חיי צבא" שנכתבה ב-1868 שכתב לאחר שהשתתף בקרבות על קוסטוזה במלחמת העצמאות האיטלקית הראשונה . לאחר מכן המשיך לכתוב כעיתונאי, הייתה לו קריירה ארוכה כעיתונאי שכללה בין השאר דיווחים על מסעות בספרד, הולנד, מרוקו וקונסטנטינופול. אך פרסומו הגדול הגיע דווקא בעיקר בזכות ספרו "הלב". הספר כאמור נכתב על ילד בשם הנריקו מטורינו שהמחנך שלו מקריא לו ספר ,אשר עלילתו מספרת על מרקו וחיפושיו אחר אימו , הסיפור בתוך הספר כאמור הפך לסדרה. אז מזל טוב לך אדמונדו אי שם בגן העדן של הסופרים.

והלהקה המשונה ? מה לה דווקא היום ?

אז זה דווקא השיר שלהם עם המילים הדי מוזרות שהפך ללהיטם הגדול Little Does She Know שהקפיץ לא מעט רוקדים במסיבות הדיסקו של שנות ילדותינו . ניסיתי להבין את משמעות שם השיר ..וההסבר שמצאתי היה שהכוונה למישהו או משהיא שאמורים לדעת משהו על חייהם , והם אינם יודעים זאת. ועל זה באמת מדברות מילות השיר.

וזה ממש כמו מרקו , מהסדרה הלב משנות ילדותינו , שחיפש אחר אימו , ובכל פרק היה משהו שהוא לא ידע ופרט שקירב אותו אל אימו ( "כמו הים, כמו לב הים
ליבו של מרקו – סוער בו…..") ,תמיד יש משהו שליבו של מרקו לא ידע כשם שירם של החבריה מאנגליה.

וחשבתי על זה השבוע , מה אנחנו בבסיס הכי עמוק שלנו מחפשים ?… אם לא אהבת אם ואת המילה הטובה שתאמר לנו . וזה לא משנה מי והיכן אנחנו . גם הרקולס , סופרמן או שמשון הגיבור ,אם נכניס אותם למערה חשוכה ואז נעמיד מולם מפלצת אימתנית ונדליק את האור , הדבר הראשון שיצעקו יהיה : "אימאלה ". וזה ממש לא משנה בין אם זה האיש הפשוט ,ראש הממשלה , הרמטכ'ל או נשיאת אינטל העולמית ברגע שאמא קוראת…הכל מתרכז בה..ולשם הלב הולך.

והלב שלנו ?מה אנחנו באמת יודעים עליו ? , וכמה אנחנו שומרים שימשיך לעבוד ? ואם נחזור רגע לפתיח כדאי לזכור שאושר ,כושר , והשכלה עוזרים לו לפעום יותר שנים. זקני הכפר נוהגים לאמר שאם נקפיד לתפעל את שלושת המרכיבים הללו כראוי במשך 110 שנים …זו תהיה סגולה לאריכות ימים.

שבת שקטה ונעימה לכולם .

( ואם זה שילוב של ים-לב ואמא אז ,הפינה מוקדשת לאימי אסתר (1938-2022) שהשבוע מלאו שלושים לפטירתה ועל מצבתה כתבנו " אשת חייל שדלתות ליבה , מטבחה וביתה , פתוחים היו לכל אחד ואחד" )

התמונה היחידה בה מופיעה כל המשפחה יוני שנת 1974 מימין לשמאל אבי נחמיה ז'ל ,אחי מיכאל ז'ל , אימי אסתר ז'ל , אחותי מירי ,ואני.

Little does she know that I know that she knows
That I know shes two-timin me
Little does she know that I know that she knows
That I know shes cheatin on me

I was outside the one stop
When I saw her in the corner
And I didn't like what I see

Little does she know that I know that she knows
That I know shes two-timin me

She was sharing her spin dryer with a guy in a tie-dye
When she saw my reflection in the chrome
I knew that shed seen me cause she dropped her bikini
The one that I got her in Rome

"נומה, בן. הלילה רד. ליל סער על המים." (אלתרמן 1972 -הטור השביעי)

מאת elim06

הייתה זו שנת 99 .

בחוץ אמר הקיץ את מילותיו האחרונות לאותה שנה . ימים חמים שלאחר החגים .אומנם חודש נובמבר ,ועל פי לוח השנה צריך היה החורף או לפחות קרוב משפחתו -הסתיו לקפוץ לביקור , אך אתם יודעים , יש כאלה שאי אפשר לסמוך עליהם . והם אכן לא באו . את מקומם תפסו ימים חמים ודווקא בשנה זו נזדמן לזוגתי ואנוכי לצאת את הארץ לראשונה…לחו'ל…והיעד הראשון היה צור מחצבתנו…המקום ממנו גורשו 420 שנה קודם הורי סבי סבינו… מלגה שבספרד..

ארזנו מזוודה וספר מדריך לפיד ( האב טומי ) לספרד ,את הילד שזה אך לפני שנה נולד הפקדנו למשמרת אצל הסבתא ,שירכנו רגלינו במדרגות כבש המטוס . נהג המטוס הניע , העביר לראשון…חצי קלא'צ ויצאנו לדרך.

המטוס ריחף לו בין ענני נוצה דלילים , שריצדו מעל קפריסין , עבר קומולונימבוסים עבי מים מעל הים האגאי ,משך מערבה חלף את מלטה , ומשם גלש בניוטרל ( בלי גז ) , עד שגלגלי המטוס השיקו את הגומי השחור עם אספלט בית הנתיבות עליו נרשם באותיות קידוש והבדלה : " ברוכים הבאים למלגה ".

מבית הנתיבות הייתה לנו הסעה . קופסת סרדינים מוארכת , עם נהג. יחד עם עוד 30 ישראלים ניסה הנהג להגיע למלון ( אני לא בטוח שהוא הניע את הרכב , הרעש וההמולה של הנוסעים מנע כל אפשרות שמיעה ,ראיה או אפילו נשימה) .חסרי חמצן עם סטורציה 45 נעצר הרכב אל מול המלון , ממנו הגחנו החוצה כמו נתז של שמפניה בגמר אליפות העולם בכדורגל….על המבואה ,מעל לכניסה התנוסס לו שלט גדול ….. MIGEL DE SERVANTES HOTEL.

מלון מיגל דה סרוואנטס-מלגה

למה אני מטריח אתכם בצרותיו העתיקות של נוסע לחו'ל ?? מייד נתחיל.

שבת נעימה של חודש אוקטובר ,החצבים כבר משנים צבעם , חדי העין ודאי יבחינו בעלים ראשונים של כלניות מבצבצים להם בגינות או בשדות הפתוחים , עלי הרקפות ששרדו את הקייץ החם זוכים לעדנה מחודשת ,הימים מתקצרים ובשש וחצי בערב רחובות המושב נעשים שקטים יותר…הסתיו כבר פה. והשבוע פינתנו תסע אחורה בזמן 451 שנים אל סוף המאה ה-16 , אל חופו הצפוני של מצר הים המקשר בין מפרץ פטרס למפרץ לפנטו (כיום מפרץ קורינתוס). שם נערך הקרב האחרון בהיסטוריה ….של ספינות שמונעות על ידי…משוטים….קרב לפנטו.

אונית גליאה גדולה בצי הליגה הקדושה

הקרב נערך לא רחוק מאיתנו ,בסמוך לעיר פמגוסטה המצויה בצפון מזרחה של קפריסין שכנתנו. באותה העת , הקרב הבין גושי בעולם לא היה בין רוסיה לארה'ב וגם לא נאט'ו נגד ברית וורשה , אלה מאבקי דת בין האיסלם בראשות האימפריה העות'מנית ובין אירופה הנוצרית או כפי שכונתה הברית …"הליגה הקדושה.

חופי פמגוסטה כיום

בעיר פמגוסטה של שנת 1571 לאחר מספר קרבות קטנים בהן ניצחה האמפרייה העות'מנית נותרו מתיישבים וונציאנים .ב-1 אוגוסט 1571, נכנעו הוונציאנים לאחר שהובטח להם שיוכלו לעזוב את קפריסין באופן חופשי. למרות זאת, מפקד הכוח העותמאני, לאלה מוסטפא פאשה, שאיבד כ-50,000 איש במהלך המצור, הפר את הבטחתו וכלא את הוונציאנים .

ב-17 אוגוסט נתפס ונהרג מפקד המבצר מרקו אנטוניו ברגדין וגופתו נתלתה על נס העותמאנים יחד עם ראשיהם של יתר מפקדי הכוח הוונציאני…הפרת ההבטחה ומעשיו של מוסטפא פאשה עוררו את חמת הקתולים.

ספינת צי עות'מנית

בראש צי הליגה הקדושה נישא דגל שקיבל את ברכת האפיפיור. הדגל הועבר לממלכת נאפולי (אז בשליטת פליפה השני, מלך ספרד) ב-14 אוגוסט 1571. "הליגה הקדושה" הייתה למעשה איחוד של מספר מדינות קתוליות באזור הים התיכון ומטרתו שבירת השליטה העות'מאנית במערב הים התיכון. השותפים העיקריים בו היו ונציה, מדינות בית הבסבורג ( לימים אוסטריה ); ספרד, נאפולי, וממלכת שתי הסיציליות, מדינת האפיפיור, ומספר מדינות קטנות: רפובליקת ג'נובה, דוכסות סבויה, מסדר אבירי מלטה ואחרים. לרשות הכוחות הנוצריים, בפיקודו העליון של דון חואן עמדו יותר מ-200 אוניות, רובן "גליאות" – ספינות משוטים בגודל בינוני ובהן 6 "גליאסות" – ספינות משוטים ענקיות עם מאות חיילים על סיפונן. בסך הכל מנה הצבא הנוצרי כ-30,000 חיילים (מלבד החותרים).

מנגד ממש כמו במשחקי מלחמה של ילדים , הצי שעמד לרשותו של סופי עלי פאשה המפקד העליון של צי האימפריה העות'מאנית, נתמך גם על ידי אולוץ' עלי ושודד הים שירוקו (אנ'). הוא עמד על כ-290 אוניות, רובן גליאות ובהן יותר מ-25,000 חיילים, מלבד החותרים.

ציור היערכות הכוחות בקרב

הכוחות היו שקולים למדי, כי למרות היתרון המספרי של הטורקים בכמות האוניות, האוניות הנוצריות היו גדולות יותר וחמושות טוב יותר. בנוסף לכך, החימוש האישי של האירופאים היה כבד יותר והיו להם כלי ירי רבים יותר.

ב-7 באוקטובר 1571 נערך הקרב בין הצי של הליגה הקדושה , לבין הצי הטורקי (האימפריה העות'מאנית), ליד עיר החוף היוונית לפנטו (נפפקטוס). היה זה הקרב הימי הגדול האחרון בהיסטוריה בין ציי אניות מלחמה המונעות במשוטים. הקרב התרחש בסמוך לחופו הצפוני של מצר הים המקשר בין מפרץ פטרס למפרץ לפנטו (כיום מפרץ קורינתוס).

לא נפרט את מהלכי הקרב הרבים והסבוכים , רק נציין שלא כמו היום ,שקרבות ימיים נערכים בטווחים גדולים , השיטה אז הייתה התנגשות , ירי תותחים , עלייה על ספינת האויב וירי אישי בין חיילים….בקיצור שמח.

במהלך הקרב הצליחו הנוצרים לעלות על סיפונה של ספינת הפיקוד המוסלמית, שעליה ניטש קרב קשה בין חיילים ספרדים לטורקים משבע גליאות. פעמיים נהדפו הנוצרים, אך בפעם השלישית, עם התגבורת שהגיעה עם אלוורו, הצליחו להכניע את הספינה. עלי פאשה נהרג והדבר גרם לירידת מוראל טוטאלית בצד העות'מני….וכך שלוש שעות בלבד מתחילתו של הקרב , בסביבות השעה ארבע אחר הצהריים תם הקרב בניצחון הליגה הקדושה.

תוצאות הקרב היו עגומות לשני הצדדים. בשלושת שעות הקרב איבדו הנוצרים 7500 לוחמים ( את החותרים לא ספרו ) , העות'מנים איבדו 30000 לוחמים וחותרים , ועוד 15000 חותרים שהיו עבדים שוחררו.

רגע קצר מתוך שלוש שעות קרב

קרב זה היה קרב אוניות המשוטים הגדול האחרון בהיסטוריה. המוזר הוא מה שקרה בהמשך…להיסטוריה הגיון משלה….הליגה הקדושה התפרקה כל אחת שבה לביתה…ונציה אף כרתה שלום עם הטורקים (ב-1573), שהחלו לבנות מחדש את כוחם הימי במהירות, ותבוסתם לא מנעה מהם לכבוש את המבצרים מסביב לתוניס. אך למרות זאת, מאז התבוסה לא היו נתונים יותר חופי אירופה הנוצרים לאיום מוסלמי ממשי, ונשבר כוחה של האימפריה העות'מאנית, במיוחד בחלק המערבי של הים התיכון.

ואזכור קרב לפונטו לוקח אותנו בקצרה אל שירם הנפלא של להקת חיל הים למילים של נתן אלתרמן וללחן של נעמי שמר…:" על אם הדרך".

המולדת לאחר לכידתה נוטה על צד

השיר נכתב על ידי אלתרמן לאור מאורעות ספינת המעפילים "מולדת" . "על אם הדרך עץ עמד", הוא תמהיל של שיר ערש והעפלה, השיר פורסם בפעם הראשונה ב"הטור השביעי" של נתן אלתרמן בעיתון "דבר" ב־4 באפריל 1947. חמישה ימים קודם לכן השתלטו הבריטים על אוניית המעפילים "מולדת". כשהאונייה נתפסה על ידי הבריטים היא נטתה בצורה מסוכנת על צידה, ועמדה לטבוע. הבריטים נענו למעשה לקריאות ההצלה של מפקדי "מולדת", בעת שהמים חדרו לתוך חדר המכונות שלה ומשאבות המים כבר חדלו מפעולתן. המשחתות הבריטיות ואנשיהן הצילו את המעפילים מטביעה, אך מייד לאחר מכן גירשו אותם מהארץ.

גיבורי השיר הם בני שלושה דורות סבא, אבא ,נכד…וגם עץ אחד שגדל לו אי שם בגולה על ידי הסבא. הסבא נוהג היה לכבוש פניו בעץ בעת תפילתו ופניו הופנו לירושלים , שנים מאוחר יותר נרדף הבן על ידי זרים בגולה , ועל העץ הוא נעקד והוכה , ואילו הנכד עשה מהעץ תורן לספינתו עליה הוא מפליג ארצה.

ב־31 במארס, זמן קצר אחרי המאבק הקשה בין המעפילים לבריטים , על סיפון "מולדת", נשלחו רוב מעפילי הספינה באוניות גירוש בריטיות לקפריסין..אל ניקוסיה שם הושמו במעצר. רק החולים והנשים ההרות נשארו בארץ.

נתיב ההפלגה של האוניה מולדת

סיפור "מולדת" הסעיר את רוחו של אלתרמן: "כורעת הספינה על צד / עולה שלופת ציפורן!", כאילו צייר המשורר בשירו את מצבה של האונייה, רגע לפני שהבריטים הצילו אותה מטביעה, ותיאר את תפקידיו המתחלפים של גזע העץ הכרות:
"על אם הדרך עץ נכרת/ נכרת ויהי לתורן…//

הס, ילד. שער התהילה/ לתורן ייפתח./ הוא גם היום עמוד תפילה/ הוא גם היום מזבח//

על אם הדרך עץ עמד/ ולא יפול אפיים./ נום, ילד. הספינה על צד/ חותרה, בוקעת מים."

את השיר ביצעה להקת חיל הים בשנת 72 ,ללחן מופלא של נעמי שמר ובביצוע נהדר של הסולנית חיה ארד.

חיה ארד

השיר נפלא ומומלץ לעיין במילותיו הנהדרות , ולהאזין לקולה של חיה .

אז איך הדברים מתחברים ??

היום מלאו בדיוק 433 שנה לקרב לפנטו שנערך פה בסמוך אלינו בסמוך לאי קפריסין . על מנת לשחרר את הכלואים הוונציאנים על ידי צי "הליגה הקדושה " , ושירו של אלתרמן "על אם הדרך" , נכתב בעקבות אירועי אוניית המעפילים " מולדת"…שלאחר מאבק נשלחו נוסעייה…והושמו במעצר בניקוסיה שבקפריסין….הראשון מאבק ימי לשחרור כלואים , והשני מאבק ימי שלאחריו נכלאו אנשים..באותו האי ..קפריסין.

מיגל דה סרוואנטס

ולמה הלאתי אתכם בהתחלה עם תלאותינו בטיול הראשון לספרד ??, אז ראשית , חדי העין וודאי שמו לב כי עת נסענו , אי אז לטיול , ציין בכורינו מלאת שנה להיוולדו , והיום הוא מציין 24. שנית חדי האוזן מגרדים ראשם ואומרים " מה זה חשוב שמו של המלון אליו הגענו ?….MIGEL DE CERVANTES….מוכר לכם השם ?? כמובן , זה הסופר והמחזאי הספרדי המפורסם ..מי שכתב את " עלילות דון קיחוטה מלאמנשה"….או כפי שנקרא אצלנו …דון קישוט……ואותו מיגל דה סרוונטס…איבד את ידו השמאלית….בקרב לפנטו בשנת 1571 היום לפני 433 שנה ושעתיים.

שיהיה חג סוכות שמח ושבת שלום ומזל טוב יואבי שלנו, איש למאנשה.

על אם הדרך עץ עמד.
עמד נופל אפיים.
נומה, בן. הלילה רד.
ליל סער על המים.
הס, ילד. הספינה על צד
נוטה מזעף רוח.


על אם הדרך עץ עמד,
אין ציץ ואין תפוח.
אל זה העץ אי פעם, בן,
אבי אמך הגיע.
וצל ערבית בעץ קינן
ובד הוא לא הניע.
כבש בו ראש אבי אמך,
פניו לירושלים.
נשא בבכי תפילת מנחה,
עם אלוהיו בשניים.


אל זה העץ אביך, בן,
נקשר, עקוד בחבל.
ברזל ושוט הכוהו, בן,
וחם תימר ההבל.
וכשהיה כאש אדום
השוט החד מחרב,
צנח אביך ארצה דום,
לעת מנחה, עם ערב.
צנח ממזבחו לאט,
פניו לירושלים.


הס, ילד. הספינה על צד
כורעה, נושקת מים.
כורעת הספינה על צד,
עולה שלופת ציפורן!
על אם הדרך עץ נכרת,
נכרת ויהי לתורן…
הס, ילד. שער התהילה
לתורן יפתח.
הוא גם היום עמוד תפילה,
הוא גם היום מזבח.


על אם הדרך עץ עמד
ולא יפול אפיים.
הס, ילד. הספינה על צד
חותרה, בוקעת מים.
על אם הדרך עץ עמד
ולא יפול אפיים.
הס, ילד. הספינה על צד
חותרה, בוקעת מים

זה סוף הקיץ ,סוף הדרך ,תן להם לשוב הלום (נעמי .ש 1973)

מאת elim06

שרביטי חצבים בגווני לבן בהיר וחיוור התנדנדו ברוח הנעימה של שעת בין הערביים . קרני שמש צהבהבות ליטפו ברוך את מורדות הגבעה עליה נח לו בשקט המושב . השקט צרח מכל פינה .את הדממה הפרה מדי פעם יללת חתול תועה ,שבוודאי שאל עצמו " לאן נעלמו כולם ?".

ספונים היו בביתם. סועדים את הארוחה המפסקת , זו המקדימה את הצום . בגדים לבנים גוהצו ,והונחו על קולב . השמש עשתה עוד צעד קטן בדרכה אל הים , גווניה קהו והפכו אדמדמים . בעוד רגע יצאו הילדים מהבית . הם יעברו בבתי הדודים והדודות הגדולים . יגעו הם בכף ידם ברגלי הדודים וינשקו ,"גמר חתימה טובה " , הם יאחלו , ובתגובה יזכו לברכה.

חתול מרוט על גג פח אשפה ירקרק ,ילעס לו בשקט שאריות עוף שידע ימים יפים יותר . ממרום מושבו יבחין באנשי הכפר ,לבושים לבן ,פוסעים מכל עבר אל בית הכנסת ,זה יזכיר לו את תנועת המים הרצים אל הניקוז בשולי הכביש בעתות חורף. השמש כבר נעלמה לה מעבר לרכס ,אך שרידי האור מהשנה הקודמת עוד מעטרים את השמיים .

על הדוכן בבית הכנסת עלה החזן נחמיה . איש מרשים היה , גבוה, רציני, פניו טובות , זקנו הלבן עשוי היטב ,גלימה לבנה כסתה את בגדיו הצחים כשלג ,והגיעה עד לנעלי הבד הלבנות שלרגליו. לראשו הטופי (כיפה קוצ'ינית) . לנו כילדים הוא נראה היה כענק . שקט שרר בבית הכנסת . הוא נשא עיניו מזרחה אל עבר ארון הקודש ופצח בקול בוכה :" אחות קטנה תפילותיה…..תחל שנה וברכותיה".

שבת אחרונה שלפני יום כיפור 2022 .עוד שנה גדושת אירועים חלפה לה , ואם אנחנו מצליחים לקרוא את הכתוב , אז יהיו שיאמרו שכנראה כך נכתב לנו לפני שנה . ביהדות מציין יום הדין את היום בו עומדים לפני הקב"ה כל ברואי העולם, ונותנים דין על מעשיהם. בתנ"ך מופיע יום הדין העתידי בשמות "יום ה'", או יום "למשפט"..התהליך על פי היהדות מתחיל שנה אחורה .

במשך השנה האדם חיי את חייו , עושה דברים טובים וגם רעים , לאחר אחד עשר חודשים מגיע החודש אחרון של השנה , חודש אלול בו משכימים בכל בוקר לבקשת "סליחות" על מה שעשינו שלא כראוי , ואז מגיע מועד המשפט בראש השנה ,בו כל יהודי על פי האמונה עומד למשפט על מעשיו , בתהליך מעט יותר קצר ממשפט נתניהו. כעת יש רק עשרה ימים , המכונים " עשרת ימי תשובה " בהם הנידון /נידונה מבקשים על נפשם עד יום הדין , "יום כיפור "…

בנצרות רווחים תיאורי יום הדין (ארמגדון -על שם המלחמה הסופית על פי האמונה הנוצרית שתתרחש בהר מגידו ) בספרות הדתית, ויותר מכול בבשורה על-פי מתי ( אחת מארבע הבשורות בברית החדשה. בשורה זו מופיעה ראשונה בכתבי הקודש הנוצריים, לפני הבשורות על-פי מרקוס, לוקאס, ויוחנן. מתוארכת לזמן קצר לפני חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירה. ) , שם מתואר האל היושב על כיסאו ושולח את ה"כבשים" שמימינו למלכות השמים ואת ה"עזים" שמשמאלו לעונש נצחי עם השטן ומלאכיו.

תיאור יום הדין בכתב יד מאמצע המאה ה-13

האיסלאם קצת פחות סימפטי בתיאור יום הדין . באסלאם, יום הדין נקרא "יאום אלקיאמה" (يوم القيامة, "יום התחייה"). ביום זה יקומו המתים מקברותיהם, הכופרים יכירו בכפירתם ויעמדו למשפט האל. במשפט זה ייפתח ספר המכיל את כל מעשי האדם מלידתו, האל ידון את האדם ברחמים. לאחר הדין יצעדו בני האדם מעל תהום אש הגיהנום על גשר דקיק, רק אלו המאמינים והתמימים יגיעו אל העבר השני, שם גן העדן; כל החוטאים והכופרים יפלו מהגשר אל להבות הגיהנום .

הבודהיזם שלו למעלה ממליארד מאמינים ,קצת יותר נחמד .את הדין האדם נותן לעצמו….אין אלוהים בסיפור. בודהיזם היא דת לא-תאיסטית, כלומר שאינה עוסקת או תלויה בקיום או אי קיום של אל או אלים. מעשינו קובעים את עתידנו . רוב ענפי הבודהיזם מאמינים בקארמה, יחס של סיבתיות בין כל מה שקרה לבין מה שיקרה. אירועים שקורים הם תוצאה ישירה של אירועים שקרו בעבר.

לא יודע היכן כל אחד מכם על ציר האמונה , אבל אני הולך לקולנוע .

יום הדין / עמידה למשפט , נאשמים והאשמות סיפקו מאות אם לא אלפי תסריטים להוליווד סיבה ותוצאה הן בבסיסו של כל סרט. ולכבוד יום הכיפורים הקרב בחרתי לי שלושה סרטי יום הדין ומשפט שהייתי ממליץ למי שהזמן עומד לרשותו.

הראשון הוא ארמגדון (Armageddon) הוא סרט קולנוע שובר קופות מסוגת הפעולה, מדע בדיוני וסרט אסונות. הוא יצא בשנת 1998, בבימויו של מייקל ביי ובכיכובם של ברוס ויליס, ליב טיילר ובן אפלק.

העלילה עוקבת אחר צוות קידוח בארות נפט המתמחה בקידוחים לעומקים גבוהים במיוחד מתחת לפני הים. הצוות, בראשותו של הארי סטאמפר (ברוס וויליס) נקרא לדגל כאשר אסטרונומים מבחינים באסטרואיד גדול המאיים לפגוע בכדור הארץ ולגרום למותם המיידי של כמחצית מתושבי העולם, ולמותם המאוחר יותר של שאר בני האדם, כתוצאה מהשלכות ההתנגשות. השיטה : פיצוץ גרעיני באסטרואיד שיסיט אותו מהמסלול. את הקידוח יבצע הצוות הנבחר ולתוכו ישליך פצצה גרעינית….הפיצוץ אמור להסיט את האסטרואיד ולהציל את עולמנו.

ארמגדון באמונה הנוצרית הוא…יום הדין. הסרט הוא סרט אקשן עתיר כוכבים (תרתי משמע ) ,עם מוסיקה נהדרת . אומנם ישנם בסרט כמה בעיות שלא מסתדרות עם חוקי הפיזיקה , אבל היי זה היופי בהוליווד , ומקסימום נדבר על זה אם נגיע לעסקת טיעון במשפט. …אגב אם תאמרו מדע בדיוני אומר לכם לאו דווקא . רק השבוע דווחו בסוכנות החלל האמריקנית כי מה שהיה עד לפני כמה שנים מדע בדיוני, הפך עכשיו למציאות. במסגרת הניסוי התרסקה בשעה 2:14 יום רביעי השבוע (שעון ישראל) משימת DART על האסטרואיד הקטן דימורפוס. מדובר בניסוי שמטרתו לנסות לשנות את מסלולו של עצם בחלל, כדי שבעתיד יהיה ניתן להסיט אסטרואידים שעלולים לפגוע בכדור הארץ.

הסרט השני גם הוא מסוגת מדע בדיוני הוא " שליחות קטלנית 2-יום הדין".

המדובר הוא בסרט פעולה משנת 1991. הסרט נכתב, הופק ובוים על ידי ג'יימס קמרון (טיטאניק ,אווטאר , שקרים אמיתיים , מצולות ועוד ). הסרט מדבר על השפעת דברים שאנו עושים כיום על עתידנו ,על עתיד האנושות בכלל .דברים שנראים לנו כקידמה ופריצות דרך טכנולוגיות עלולים לעיתים לסטות ממסלולן ולהוביל לשואה עולמית , והדרך למנוע אותן על פי הסרט היא לנוע אחורה בזמן …ולנסות לבטלן .

בסרט , בעתיד המחשבים והמכונות מגיעים למצב של מודעות עצמית . הם מנתקים עצמם משליטת בני האדם ויוזמים מלחמה עולמית על מנת להיפטר מכל בני האדם. בני האדם מנהלים מלחמה נגד המכונות . המכונות מצידן שולחות רובוט אחורה בזמן כדי שייפטר מהילד שאמור להוביל את המרד כשיגדל , אך למרבה המזל גם הוא שולח רובוט שיגן עליו בעודו ילד….מסובך ? ממש לא . הסרט זכה בארבע פרסי אוסקר והוא מומלץ ביותר.

הסרט עשוי בצורה מרשימה , ומעורר המון מחשבות , על מה זה טוב ומי הוא הרע , ובפרט כיום כאשר אנו מביטים סביב ורואים את הנזק שאנו יוצרים לכדור בו אנו חיים , עולה שאלה זו אף יותר.

והסרט השלישי הוא "בחורים טובים ".

סרט קולנוע שביים רוב ריינר ב-1992, בכיכובם של טום קרוז, ג'ק ניקולסון ודמי מור. הסרט הוא דרמה משפטית על פרשת מותו של חייל חיל הנחתים האמריקני בבסיס מפרץ גואנטנמו בקובה.

החייל ויליאם סנטיאגו מת בשנתו לאחר שחבריו לצוות, רב"ט הרולד דוסון (ג'יימס מרשל) וטר"ש לאודן דאוני, דחפו לו סמרטוט לפה. זאת בתור צעד ענישה על שאיים להלשין על רב"ט דוסון שירה שלא כנדרש מעבר לגדר המפרידה בין הבסיס לקובה. צעד ענישה זה מכונה בז'רגון הנחתים "קוד אדום", והוא דומה לזובור או "שמיכה" בז'רגון הצה"לי. בחיל הנחתים מקובל לראות צעד זה כצעד משמעת שנועד לחנך את הנחת שהתנהג באופן לא ראוי, אם כי צעד זה אינו מעוגן בפקודות הצבא.

פרקליטה צבאית ( דמי מור ) , ופרקליט צבאי צעיר וחצוף ( טום קרוז) עם העוזר המסור ( קווין פולאק הנהדר) ,מנווטים דרכם במשפט על מנת להגן על צמד החיילים שהביא למות החייל , ומנסים להבין מי פה האשם ??…משחק נהדר ,דילמות משפטיות מענינות , שאלת האחריות במצב שגרה ובעיתות לחימה….סרט משובח שביים הבמאי המופלא רוב ריינר ( "אני והחבריה" , מייק מהסדרה "ארצ'י באנקר").

וזה לוקח אותנו במוסיקה אל שירה של נעמי שמר "לו יהי".

השיר חובר בסביבות מלחמת יום הכיפורים (שהשנה חלף יובל לפריצתה) , ובוצע בעצם ימיה. מאז נעשה לאחד מסמליה, וכן באופן כללי לשיר המסמל תקווה.

עוד לפני המלחמה החליטה נעמי שמר לכתוב מילים עבריות לשירם של הביטלס "Let It Be". לדבריה, היא לא אהבה את תרגום שם השיר ל"שיהיה", וחשבה שיש לתת לו את השם "לו יהי". עם פרוץ הקרבות, כתבה את המילים המבטאות תקווה לסיום מהיר של המלחמה ולשלומם של חיילי צה"ל ("זה סוף הקיץ, סוף הדרך, תן להם לשוב הלום / כל שנבקש – לו יהי"). אף כי פול מקרטני עצמו פירש את מילות השיר בצורה שונה מהבנתה של נעמי שמר והסביר כי "Let it Be" הוא "אל תדאג – הנח לדברים להיות כפי שהם".

כשהשמיעה שמר את השיר לזמרת חוה אלברשטיין כדי שתבצעו, טען מרדכי הורוביץ, בן זוגה של שמר, שחזר משירות מילואים, כי יש להתאים לשיר זה מנגינה מקורית, במקום הלחן של "Let It Be", ואמר לה: "אני לא אתן לך לבזבז את השיר על מנגינה של זרים; זו מלחמה יהודית ותכתבי לה מנגינה יהודית". שמר שינתה את הלחן כך שיתאים למילים העבריות. בערב חג הסוכות 1973 ביצעה אותו שמר בתוכנית מיוחדת של הטלוויזיה הישראלית "מפגש אמנים", וזמן קצר לאחר מכן הקליטה אותו יחד עם שלישיית הגשש החיוור. אלברשטיין, שמר ו"הגששים" שרו אותו בפני החיילים הלוחמים, והוא הפך לשיר המבטא את הכאב והתקווה שקיננו בהם בעת המלחמה.

הבית השני של השיר ("אם המבשר עומד בדלת, תן בשורה טובה בפיו, כל שנבקש – לו יהי") הושמט לאחר מכן מרוב הביצועים (למעט מהביצוע של חוה אלברשטיין), מפני שנעמי שמר התרשמה שמילותיו אינן מתאימות לאווירה הקשה שהייתה בתקופת המלחמה ולמספר המשפחות שקיבלו בשורות איוב.

אז למה כל הנושאים האלו היום ? …די ברור , יום כיפור ההולך וקרב אלינו ביום שלישי הקרוב

מצבו של כדור הארץ ההולך ונהרס במו ידינו מתחבר עם הסרט "שליחות קטלני-יום הדין" , מאיר את הנקודה שהעתיד שלנו תלוי במה שנעשה או לא בהווה . ואם במעשים שיכולים לשנות עתיד אנו עוסקים , אז הסרט השני "ארמגדון" מתחבר לחללית DART שהתנגשה השבוע באסטרואיד על מנת להסיטו ממסלול התנגשות בכדור הארץ.

והסרט השלישי " בחורים טובים ", מתחבר למשפט .בו אנו שואלים בעצם מי הטוב ומי הרע בכל סיפור. האם אנחנו יודעים את כל האמת , ו"האם אנחנו מסוגלים להתמודד עם האמת ?" …שאלה ששואל בסרט קולונל נתן ג'אספ המהולל , את סרן קאפי הצעיר…האם אנחנו באמת מסוגלים ?

והיום מלאו 31 שנה ליום פטירתו (30/9/91) של האלוף במילואים שמואל גונן ( גורדיש ) , מי שרוב האשמות בדבר הכשלונות הנוראים בתחילת מלחמת יום הכיפורים בגזרה הדרומית נתלו בו , ובדיעבד נתברר שזה ממש לא אשמתו….אז האם 50 שנה אחרי אנחנו מסוגלים להתמודד עם האמת ??. האם אנחנו רוצים בכלל ?, והאם ניתן את הדין על מלחמת יום הדין ??

תהה התשובה אשר תהה, מאחל לכולנו שנה חדשה נפלאה וטובה יותר מקודמתה…וכל שנבקש לו יהי.

עוד יש מפרש לבן באופק
מול ענן שחור כבד
כל שנבקש לו יהי
ואם בחלונות הערב
אור נרות החג רועד
כל שנבקש לו יהי


לו יהי, לו יהי
אנא לו יהי
כל שנבקש לו יהי
לו יהי, לו יהי
אנא לו יהי
כל שנבקש לו יהי


אם המבשר עומד בדלת
תן מילה טובה בפיו
כל שנבקש לו יהי
אם נפשך למות שואלת
מפריחה ומאסיף
כל שנבקש לו יהי

בתוך שכונה קטנה מוצלת
בית קט עם גג אדום
כל שנבקש לו יהי
זה סוף הקיץ סוף הדרך
תן להם לשוב הלום
כל שנבקש לו יהי

"כך נראה יומו של העכבר" (פורטיס סחרוף 1990).או …למה מיקי ..מאוס ?

מאת elim06

הוא ישב לו בשקט על הכורסא האפורה ונאנח . שנים רבות חלפו מאז עטה לאחרונה את הגלימה. ממקום מושבו יכל להבחין באותה גלימה . דרך החור העגול שבקיר , זה הסמוך לרצפה ,הבליח אור עמום שהאיר את הארון הפתוח . הגלימה שמוראות השנים נתנו בה את אותותיהם תלויה הייתה על קולב שידע ימים טובים יותר. גם אותות הגבורה על דש המעיל נמלאו אבק, מזה שנים שלא הציל אף אחד , ימיו כגיבור כמעט נשכחו.

מי זוכר בכלל ,מה עשה בימי צעירותו ?. היום ,כך סיפרו לו נכדיו העולם שייך לצעירים ,ושינויים עושים בטיק טוק ובטוויטר….מה זה כל הוירטואלי הזה ?…חשב לעצמו ,למה לא ללבוש גלימת גיבור על , להפשיל שרוולים ולהתחיל לעבוד ??

הוא העביר אצבע אפורה וסילסל בשפמו , פרוותו האפרורית הייתה חלקה חרף גילו המתקדם . אני מרגיש כמו עכבר שרץ במבוך מילמל לעצמו , מרגיש ממש.. מאוס.

מבעד לרדיו התנגן שירו של פורטיס בערוץ העברי , הוא האזין לסופו של השיר:

"חוזר הביתה הרוס מהחיים
פותח דואר, מופצץ מהמיסים
האישה צורחת, הסירים גולשים…..

התחושה חונקת, מהקופסא אין שום מוצא
לאט לאט הוא משתגע, מזיע וצועק
האדון בתוך מלכודת והוא רוצה לצאת
כך נראה יומו של העכבר
בית חם וילדים האישה על קרם פנים
ואוירה שלילית
כך נראה יומו של העכבר".

הוא נאנח שוב , ולחץ על שלט הטלויזיה , 75 ימים לבחירות הכריז הקריין , בכנס בחירות שנערך……."…הוא שינה ערוץ , אך גם שם אותה תעמולה שגרתית…."חייב לצאת מזה" מלמל לעצמו , הוא קם וניגש לעטות אולי בפעם האחרונה את הגלימה...לעוף מעלה מעלה מעלה ,עם כל השירים והמנגינות.

(מיקי מאוס , גיבור על בדימוס , ישראל 2022 , בחור הקיר של אחד הבתים מפרויקט דיור בר השגה).

שבת חמה של חודש אוגוסט , הטמפ גבוהות . 34 מעלות בחוץ . בחדשות השבוע דיווחו על אירופה המתייבשת ,ההייד פארק בלונדון צהוב כמו הנגב , הסירות על נהר וורדון בצרפת בהן רק לפני מספר שנים עשינו שייט …… לא מושכרות לתיירים..כי לא נותר אגם, הן מונחות על הקרקע הסדוקה. שריפות ענק בדרום צרפת…ואז מבול מפתיע בפריז וגם בלונדון…גלי החום מחד וגשמי הרס מאידך הופכים אט אט לתופעות שבשגרה…ואצלנו בארץ הצבי ?…חום יציב לעת עתה…בגולני שואלים עד מתי אוגוסט 22 ?

ופינתנו השבוע תדבר על סיפור החלילן מהמלין.

החלילן מהמלין (בגרמנית: Der Rattenfänger von Hameln, "לוכד העכברושים מהָמֶלְן") היא אגדת עם נפוצה, שגרסאות שלה ידועות כבר מימי הביניים ועלילתה מתרחשת בעיר המלין (היא הָמֶלְן – Hameln – שבגרמניה).

עפ האגדה כך היה : בעיר המלין פרצה מגפה של עכברושים. כאשר תושבי המלין נוכחו לדעת שכל מלחמתם במכרסמים הקטנים הייתה ללא הועיל, והייאוש וחוסר התקווה תפסו את מקום מאבקם, הגיע לעיר חלילן מסתורי ובפיו הצעה שאי אפשר לסרב לה: הוא הודיע שיגרש את כל העכברושים מהעיר תמורת תשלום. ראשי העיר לא האמינו לו אך נאותו לשלם במידה וכך יעשה.

יום אחרי כן נטל החלילן את חלילו והחל מנגן נעימה ברחובות העיר, והנה, להפתעת התושבים, החלו צצים מכל בית ופינת רחוב עכברושים לרוב ונמשכים באורח קסם אחר צלילי החליל. כשנאספו גדודים-גדודים של עכברושים, יצא החלילן את העיר ופנה אל נהר הווזר. בהגיעו אליו, נכנס אל תוך המים בעודו מחלל וכל העכברושים שנמשכו אחריו טבעו כולם בנהר.

אך משהגיע החלילן לבקש את שכרו , לעגו לו אנשי העיר וסירבו לעמוד בתשלום. מה עשה החלילן ? שוב נטל את חלילו , והחל מנגן הפעם לקול צלילי החליל ,יצאו כל ילדי העיר והלכו בעקבותיו , שוב כמו העכברים ,אך הפעם אל פתח שנפער בהר ונבלעו בתוכו….וכך העניש החלילן את תושבי העיר ".

מוסר ההשכל שנתבקש מן הסיפור היה ,שצריך לעמוד בהבטחות ….התחייבת ??….תשלם !!.

ציור על זכוכית של החלילן מהמלין משנת 1592.

מי כתב את הסיפור הראשון ??..לא ברור ,אך הגרסא שכתבה אליזבת בארת בראונינג

הפכה את הסיפור הזה למוכר ואהוב באנגליה, עד כדי כך שרוב האנגלים סבורים שבראונינג היא שהמציאה את הסיפור. הגרסה שאיירה קייט גרינאווי נחשבת לגרסה הקלאסית.

האזכור הראשון של הסיפור היה כנראה על חלון זכוכית בכנסייה בהמלין בסביבות 1300. החלון תואר בכמה מקומות בין המאה ה-14 למאה ה-17 אבל הוא נהרס. החלון נחשב מבוסס על זיכרון של טרגדיה היסטורית בתולדות העיר. אבל למרות המחקר הנרחב, אין עדויות חד משמעיות לגבי אותו אירוע היסטורי. העכברושים נחשבים בדרך כלל כתוספת מאוחרת לסיפור, וישנן מספר תאוריות לגבי מהות האירוע, ביניהם טענה כי הילדים השתתפו במסע הצלב של הילדים.

עד כמה מדובר באמת ,או באגדה קשה לאמר , אך במשך תקופה ארוכה היה בהמלין חוק שאסר על שירה ומוזיקה ברחוב מסוים בהמלין, כאות כבוד לקורבנות. הנהר היחיד הקרוב להמלין הוא נהר וזר, ואם יש משהו בסיפור טביעת העכברושים הרי שזה בנהר זה.

פסל החלילן בעיר לייפציג

סיפורי מוסר השכל היו נהוגים בעבר על מנת ללמד את קהל הקוראים איזשהוא לקח . אולם זה לא תמיד נעים לספר לילדים סיפור עם סוף טראגי…לעזרתם של הילדים הישראלים לפחות נחלץ אליעזר שמאלי אשר פירסם בעיתון דבר(02/10/1931)במוסף הילדים את גירסתו שנקראה "גירוש העכברים".

הסיפור שיצר ,מבוסס על סיפור החלילן מהמלין, שהוסב לארץ ישראל: את המושבה "ירדניה" פקדה מכת עכברים, ולטיפול בבעיה הוזמן שייח' ערבי, שבאמצעות כדורי מזון פיתה את העכברים לעבור את הירדן על גשר צר שבנה למטרה זו. לאחר שעברו העכברים לגדה המזרחית, הרסו אנשי ירדניה את הגשר. "ולשייח' ניתן שכרו ביד נדיבה: חמש תרנגולות ותרנגולים שבעה".

אך לא רק אנחנו אוהבים סוף טוב . סופר הילדים הצרפתי, שארל פרו, חיבר סיום אופטימי לאגדה זו, לגרסתו, ילד אחד, בעל מום ברגלו, איחר ולא הספיק להיכנס לתוך ההר לפני שנסגר וכך נשאר ילד יחיד בעיר וכל ההורים אימצו אותו. הילד השתעמם ללא חברת ילדים נוספים והיה הולך אל ההר, איפה שהילדים נעלמו – יום אחד מצא שם בדשא חליל וכשניסה לנגן בו את הנעימה של החלילן הידוע, נפתח ההר והילדים יצאו ללא פגע ומאז הקפידו בעיר לשלם את חובותיהם….סוף יותר טוב מזה לא ניתן לבקש….גם הילדים חזרו ,גם העכברים הלכו …והכי חשוב ..הפוליטקאים למדו לקיים הבטחות….."המחייה."

ואיזכור החלילן לוקח אותנו במוסיקה אל היוצר הנהדר ,שהלך השבוע לעולמו …צביקה פיק.

פיק נולד בעיר ורוצלב שבפולין בשם הנריק פיק, בנם היחיד של בוריס ופאולינה פיק. סבו ניהל קונסרבטוריון ודודו היה פרופסור למוזיקה. בגיל חמש החל בלימודי מוזיקה קלאסית ולאחר שהמשפחה עלתה לישראל בעליית גומולקה בשנת 1957, המשיך את לימודי המוזיקה בקונסרבטוריון שברמת גן. בבקרים למד לימודים סדירים, ובשעות הערב תרגל צ'ייקובסקי ובאך. כבר בגיל 15 הופיע כגיטריסט, קלידן וזמר בלהקות "טלסטאר", "השמנים והרזים" ו"השוקולדה", לאחר שהושפע עמוקות מלהקות הרוק של התקופה – הבי ג'יז, הביטלס והרולינג סטונז.

בגיל 18 שוחרר משירות צבאי משום שעבד כמוזיקאי כדי לסייע למשפחתו, שהייתה בקשיים כלכליים לאחר מותו של אביו. פיק פרץ לתודעת הקהל הישראלי כאשר נבחר לתפקיד קלוד, התפקיד הראשי במחזמר "שיער", בו הפגין את הופעתו החיצונית שנחשבה חריגה בישראל באותה עת, גינוניו הססגוניים והופעתו המינית. דמותו הארוכה (191 ס"מ) והסגפנית, עטורת השיער הארוך והעטופה במלמלות וקטיפות, בנוסח היפי, הדהימה את הקהל, את התקשורת הישראלית ואת עולם הבידור הישראלי, ויצרה סביבו דימוי של מישהו "לא מכאן". על תפקידו במחזמר "שיער" זכה בתואר "שחקן השנה".

יש שרואים בפיק זמר מן הפריפריה המוסיקאלית שטיפס מעלה כסיפור סינדרלה . צביקה פילס דרכו מעלה עם המון כשרון ,נחישות ועבודה קשה. הוא לא עבר את המסלול לכוכבות שהיה נהוג באותם ימים דרך שירות באחת מהלהקות הצבאיות, אלה כתב הלחין וגם שר במועדונים שונים ובכל מקום שניתן היה. הקהל הרחב אהב אותו בצורה פנומנלית , הופעותיו היו לשם דבר עם ההיסטריה סביבו. גמלוני משהו ,צבעוני ומאוד פרוע בלבוש ואיפור. סממנים שלא היו מוכרים בארץ . המבקרים שבתחילה לעגו לו , בלעו את הכובע כאשר החל להלחין ,לא רק שירים פשוטים אלה גם שירי משוררים בשפה גבוהה יותר ,כנתן יהונתן (נאסף תשרי-מת אב)) ,ואלכסנדר פן ( לא אני הוא האיש ) ,יונתן גפן (אל תגידי כן ) שאול שטרניחובסקי ( שושנת פלאים) , ועוד רבים ,ואהבת הקהל רק חיזקה זאת. פיק היה מהאמנים הישראלים הראשונים שזכו לגילויי הערצה קיצוניים בדמות מעריצות ומעריצים היסטריים. התעלפויות בהופעות, מחסומי משטרה ושומרי ראש צמודים בכל אשר הלך.

כמה קשה עבד ? , ב-1973 הלחין פיק את "שושנת פלאים", למילים של שאול טשרניחובסקי, עבור ערב שירי משוררים נוסף שיזמו בגלי צה"ל. השיר לא התקבל לערב ונדחה ולאחר שהזמר יוני נמרי שמע אותו, הוא הקליט אותו לראשונה. ביצוע שזכה להצלחה מדהימה במצעדי הפזמונים. את השיר הקליט גם פיק עצמו, ביצוע שנכלל באלבומו "פיק", שיצא באוגוסט אותה שנה, וכלל גם את "שמע ישראל", "סימנים" (עם נגינת גיטרה של יצחק קלפטר), "הרקדן האוטומטי" (אותו ביצע עם רותי נבון), "מחשבות" (בליווי של הצ'רצ'ילים החדשים), "איתך ובלעדייך". כמו כן הלחין לנבון את השיר "בין האצבעות" שכתבה מירית שם-אור, שזכה להצלחה, והקליט אותו גם לאלבום שלו עצמו…..צרור להיטים משוגע שמושמע עד לעצם ימינו אלה.

זכיה באירוויזיון עם השיר דיווה

מפעל חייו של פיק ידע עליות ומורדות , אך המשיך לייצר להיטים ומעריצים באופן שאין דומה לו . הוא כתב , הלחין וגם שר .הן לעצמו והן לאומנים אחרים ורבים. (עפרה חזה, ריקי נבון ,מאיה בוסקילה , דנה אינטרנשיונל , יוני נמרי , ריקי גל , הכל עובר חביבי ועוד רבים וטובים אשר תקצר הפינה מלפרט. בין להיטיו הגדולים : "אני אוהב אותך לאה" , "שושנת פלאים "," לגור איתו ", "מוסיקה" ,"מעלה מעלה" ,"מת אב ומת אלול", "על חטא" ," לא אני הוא האיש"," דימדומים" , " אלף נשיקות". " אהבה בסוף הקייץ" ,"הרקדן האוטומטי "..ועוד ועוד ועוד…..

ניתן להרחיב במפעל חייו של פיק עוד דפים רבים אך קצרה פינתנו.

אז למה החלילן מהמלין היום ולמה צביקה פיק ?

החודש מלאו 180 שנה לפרסום הגרסא הראשונה הכתובה של סיפור החלילן (8/1882).וכידוע לכולם , אנו כרגע בעיצמו של סבב מספר 1246 של הבחירות לכנסת ישראל , ומסביבנו יהום הסער . כל אדם ומפלגה מבטיחים הבטחות ( מיגור טרור , הורדת יוקר מחיה , דיור בר קיימא, שקט ושלווה, יישוב מאדים ,ופלאפל בדמשק )..אבל אם למדנו לקח מהסבבים הקודמים , ומאלו שיבואו בעתיד , וכן מסיפור החלילן , זה שעל הבטחות פוליטיקאים , לא בדיוק ניתן ורצוי לסמוך….ואת המחיר האמיתי משלמים לאחר הבחירה.

יכול להיות שהפעם הסוף יהיה יותר ידידותי מסבבים קודמים , ואולי הגיע העת לנסות ולארגן סוף חדש לסיפור. כזה שבו הבטחות מקיימים , והילדים וההורים שמחים…ולא צועדים לתוך לוע ההר….אולי.

וצביקה פיק ? ,המאסטרו הלך השבוע לעולמו בגיל 72 , וממש כמו החלילן מהמלין גם הוא בניגוניו המופלאים משך אותנו קרוב לחמישה עשורים ללכת בעקבות המלודיות המופלאות שייצר , שישארו עוד שנים רבות בארסנל השירים הישראלי.

לאחר לבטים קשים באיזה משיריו לבחור החלטתי לבסוף לצרף את אחד משירי האהבה היפים שלו ( לא מזמן ציינו טו באב )…השיר נקרא "על חטא" מילים ולחן צביקה פיק , שימו לב לכתיבה הנהדרת , וכמובן הלחן.

שבת שקטה ונעימה לכולם .

והוא מכה על חטא
והוא מכה על תוהו
והוא מרעיד מיתר פקע איבו בכדי
והוא דמום כהד
ומרצד כמוהו
הוא מצטמר למנגינת לכה דודי

והוא בוער כלב
והוא כבה כעין
והוא דולק בלהב נר נשמת אדם
והוא חומר כגו
והוא כבד כיין
הוא מתנודד למנגינת בשר ודם

את יחידה כצל
את בודדה כנחל
את תצעני לכל, לכל עובר ושב
את מתוקה כליל
את חמוקה כשחל
את מפקה כנחל בשרב