תגית: חופש ביטוי

בחום ששרר בחוץ ,לבוש קרעי בגדים וזב דם הילך לו האיש. פניו הדוויות  , כתמי הדם המרובים על קרעי בגדיו ועורו החשוף העידו על אירועי  אמש. רק טוב ליבו של בחור צעיר שעבר במקום ,הציל אותו ממוות ודאי. הוא גרר את רגליו על האדמה הנחרכת , שיווה לצל ומעט מים.

עוד בצעירותו הזהירה אותו אימו ," לא כל דבר אתה צריך להגיד , חייך לעיתים חשובים יותר" , אך הוא חלק עליה ,אהבתו לעמו ,לארצו ולמולדתו ,ואמונתו החזקה כי עתידם חשוב אף יותר מחייו ,הביאו אותו לאמר את אשר על ליבו ,את אשר בער בעצמותיו. ביקורתו על הנעשה, ראייתו את עוולות השלטון ,ומחאותיו אותן נשא מעל כל במה שנקרתה בדרכו ,הביאוהו אל מצבו הנוכחי. 

לא אחת עלתה בו התהייה האם בכלל  ישנו מישהו המשגיח ממעל , האם זו אמירת האמת הנובעת ממעמקי בטנו , כביטוי לרצון האל , או שמה אלו רק הזיות בהן לקה כדברי הסובבים אותו. הספקות כירסמו לעיתים את נפשו אף יותר מפצעי הבשר בהם פגעו בו עוברי אורח ורודפיו. הם לא אהבו את שיש לו לאמר. אולי אימי צדקה עלתה בו לא אחת המחשבה. אולי באמת מוטב שאשתוק…אבל אז לפתע האיר אור גדול את צלע ההר שמולה ניצב, וכמו אש גדולה בערה מתוך גופו ..אני חולם הרהר לעצמו..זו רק הזיה ועוד רגע אתעורר ממנה…ואז צנחה האפלה…ומעבר לגבעה נשמעו כבר הלמות פרסות הסוסים ורעש מרכבות הברזל, שבישרו על התגשמות נבואותיו….אך הוא כבר לא היה בין החיים כדי להבין כי צדק.

שבת ראשונה של חודש מארס , החללית הישראלית בראשית בדרך לירח , רקפות צובעות את היערות סביבנו בוורוד , הכדור סב על צירו ופינתנו נותרת פה בארץ חמדת אבות ,אך שטה לה מבעד מנהרת הזמן אל המאה השביעית שלפני הספירה אל צפונה של ירושלים ,אל העיר המקראית ענתות שבחבל בנימין הסמוך אלינו אל שנת 609 לפנה'ס.

דמות ירמיהו, מתוך פרסקו מאת מיכלאנג'לו בתקרת הקפלה הסיסטינית

על פי המסופר בתנ'ך ענתות הייתה עיר הכוהנים , שם נולד לו באותה השנה ירמיהו בן לשושלת כוהנים מבית אבייתר הכהן. אומנם משפחתו של אבייתר הכהן סולקה מכהונה עוד בימי שלמה המלך ,אך הייתה לירמיהו האפשרות לעסוק בכהונה…אך הוא בחר בנבואה..ובעיקר בנבואות זעם ותוכחה.

מעט רקע תקופתי :המאה השביעית לפנה"ס צפנה בחובה שינויים רבים בזירה המדינית של המזרח הקדום. האימפריה האשורית מתפוררת לאחר שלוש מאות שנים של שלטון על סוריה וארץ ישראל, ומתחיל מאבק ממושך בין הממלכה הבבלית שהולכת ומתעצמת במזרח ובין ממלכת מצרים  מדרום מערב , על ירושת השלטון האשורי בשטח שבין הפרת לחצי האי סיני. ארץ ישראל ויהודה המצויות  על צומת דרכים מרכזית במזרח הקדום, נקלעו שלא מרצון לתוך ההתמודדות הצבאית שבין המעצמות…וכשאתה ארנב ראוי שתבחר באריה כבן ברית..אבל מיהו האריה ?

ביהודה שולט המלך יאשיהו .הוא מבחין בהתפוררות אשור ומתחיל להרחיב את ממלכתו לאט לאט צפונה לגליל ,לשומרון ,וגם קצת דרומה לכיוון אשדוד ואשקלון (מה שכונה ארץ פלשת). בעוד אשור מתפוררת ושטחיה נכבשים ע'י האימפריה העולה של בבל , ממהר מלך מצרים בנסיון לסייע לה ועולה צפונה דרך ישראל אל מעבר מגידו .יאשיהו שהניח כי עדיף לעשות ברית עם בבל ובא עם צבאו לסייע בקרב ,אך הוא נהרג בתחילת הקרב במגידו . בנו שהומלך תחתיו מסולק ע'י מלך מצרים ובמקומו ממונה יהויקים.

אבל האימפריה הבבלית החזקה מתגברת וחמש שנים מאוחר יותר עולה נבוכדנצאר מלך בבל על יהודה וכובשה. צריך להבין כי שיקוליו של נבוכדנצאר היו אסטרטגים..מטרתו הייתה מיטוט הממלכה המצרית .יהודה הייתה רק מדינה קטנה בדרך,עוד פרובנציה שניתן לקבל ממנה מיסים תמורת שקט.

הוא לוכד את אשקלון, כובש אותה  ומגלה את תושביה. אולם לצבא הבבלי היו מחדלים רבים ואבדות כבדות , ונבוכדנאצר נאלץ לשוב לבבל כלעומת שבא. כשלון צבאי זה, שהתרחש לעיני כל תושבי יהודה, הוא שהביאם לפרוק עול בבל ולערוק אל המחנה המצרי, צעד שכעבור זמן הביא על יהודה את חורבנה ועל מלכה צדקיהו את מותו.

המצור על ירושלים–אילוסטרציה

לאורך כל תקופה זו מנבא ירמיהו והוא ממשיך את נבואותיו גם לאחר חורבן הבית וגלות בבל. נבואתיו היו מופנות אל המלכים ואל העם ,ואפילו ישירות אל החיילים הנלחמים. ירמיהו מנבא כי הברית עם מצריים היא טעות . הוא מנבא הרג וחורבן ליהודה ע'י בבל. אפילו לגולים לבבל הוא אומר לא לעלות לארץ בשלב הזה עד שבבל תיפול. נבואותיו קשות ומפילות פחד ויראה על שומעיו.

המלכים בתקופת נבואתו התיחסו אליו באופן שונה יאשיהו התעלם ממנו בגלל גילו הצעיר. יהויקים ביקש לחסלו ,כלאו ועינה אותו למען יחדל להטיל בעם מורא .וצדקיהו היה חלש מכדי להתמודד עימו.

מעט נביאים סולקו או נפגעו בשל נבואתם. אך חייו של ירמיהו עמדו לא אחת בסכנה. הוא האמין מאוד בכל ליבו בנכונות דבריו . אהבתו וחששו לגורל עמו הביאו אותו לצעוק "גוואלד" מעל כל במה ,וכלפי כל מלך או תושב. הוא מגדיל ומקצין לעשות ,ואפילו בעת מלחמה כאשר האויב הבבלי צר על העיר ירושלים , הוא עובר בין החיילים ומנסה לשכנע אותם להניח את הנשק ולעבור לצד הבבלי-לערוק ,על מנת שינצלו. ע'פ כל חוק בכמעט כל מדינה דבר מעין זה יחשב לבגידה בעת מלחמה, שאחת דינה למות. אך למרות זאת ובגלל חולשתו של צדקיהו הוא נכלא בחצר המשמרומעונה,אך נותר בחיים וממשיך לזעוק את נבואותיו בנסיון להציל את העם ע'פ האמונה הבוערת בו.

זמן רב חלף מאותם ימים (למעלה מ1600 שנה) , ובחלוף השנים ,ירמיהו הנביא שקיבל תואר "בוגד" בזמנו ,נחשב כיום לאחד מגדולי הנביאים שקמו לעם ישראל . נביא החורבן .הוא הוכנס לתנ'ך ובימי הצום של תשעה באב ניקראות נבואותיו…ואת יהויקים ,יאושיהו וצדקיהו כמעט לא זוכרים…וזה מוזר..האיש מוערך על אומץ ליבו ,הוא לא נפחד מהכלא אליו הושלך ,וגם לא מהמוות .הוא האמין כי לא לעולם חוסן ,ויעבור זמן ( 70 שנה )וגם בבל תתפורר ומוטב לוותר על הכבוד העצמי ,להיכנע להם ולהציל את העם. לצערינו ,הוא נותר עם נבואותיו והחורבן היה נורא וכואב ודבריו  אכן התגשמו כמעט  אחת לאחת.

ולמה עלה נושא ירמיהו השבוע בפינה ? הענין הוא שכרגע כל העם בישראל אוכל שותה לועס ונושם .."בחירות" .ישנם ויכוחים ,ישנן אמירות . מילים נזרקות לאויר ולא תמיד בנימוס ובמחשבה תחילה. לא אחת מכנה מחנה אחד ,את המחנה השני כבוגד . בעיניו של כל צד ,מעשיו של הצד השני יביאו חורבן על עמנו..החי במכורתו זה אך 70 שנה. וכדאי לזכור כי חופש הביטוי הוא מרכיב חיוני בקיומו של משטר דמוקרטי. חופש הביטוי מאפשר לאזרחי המדינה לשמוע דעות ומידע ולהשמיע את דעתם בקשר למועמדים או למפלגות השונות בבחירות, ובכך הוא מאפשר את השתתפות האזרחים בבחירות מתוך עמדה של ידע והבנה של האפשרויות העומדות בפניהם. בחירות ללא חופש ביטוי עשויות להיות הצגה ולא יותר. וחופש ביטוי נועד עבור הדעות "האחרות" ,הקונצנזוס אינו זקוק לחופש ביטוי.

בבחירות כמו בבחירות ,כאשר זה מעביר ביקורת ,וזה מטיח בזה עלבונות , לא אחת עולה השאלה היכן עובר הגבול של מה מותר ומה אסור לאמר ?. מהיא ביקורת ? ומה היא בגידה ? .האם כל דבר ראוי שיאמר כאשר האמת בוערת בליבו של זה האומר אותה ? ומאמין בה בכל מאודו . האם האמונה בצדקת הדרך מכשירה כל אמירה ? ….ומאידך עולה השאלה שמנגד ..אם הדובר חושב שישנה סכנה ממשית ,האם ראוי שיחסוך מילים או יצנן מאבקו בשעה שסכנה קיומית מרחפת מעל עמו ?…השאלות הם קשות והתשובות עליהן הן לא מתחום המתמטיקה,ופינתנו אינה מתיימרת לפתור. דבריו של ירמיהו אשר היו קשים ומבעיתים ,עד כדי מעשי בגידה …בסופו של דבר היו מדוייקים להחריד, ואולי אם היו מקשיבים לו היה העם ניצל ולא נטבח …אולי..זו חכמה של בדיעבד , אבל בהחלט ראויה להרהור נוסף.

ומירמיהו ונבואות אנו נעים במוסיקה  אל שחקן הקולנוע, הבמאי, תסריטאי, מלחין, פזמונאי וזמר ישראלי. זוכה שני פרסי אופיר בשנים 1992 ו-2004 ובפרס שר החינוך לתרבות יהודית בתחום מפעל חיים לשנת 2016….שלום יוסף רנד..הלא הוא שולי רנד.

רנד הוא אחד מהיוצרים הבולטים ביותר של תרבות יהודית מבעלי תשובה חרדיים המשפיעים על התרבות הישראלית הכללית. התסריט שכתב לסרט "האושפיזין" מהווה פריצת דרך של הקולנוע היהודי הדתי לזרם המרכזי. אלבום המוזיקה שהוציא, "נקודה טובה", הפך לאלבום פלטינה,(מומלץ ביותר ), לאחר שמכר בתוך כמה חודשים יותר מ-50,000 עותקים.

רנד נולד וגדל בבני ברק למשפחה דתית לאומית, לפרופסור  וחתן פרס ישראל-לחקר החינוך, יעקב רנד ולרעיתו בלהה. למד בבית הספר היסודי מוהליבר שבעיר ולאחר מכן בישיבת אור עציון, ובישיבת נחלים עד גיל 18, אז יצא בשאלה. ב-1984, לאחר שירותו הצבאי בחיל הרגלים, החל ללמוד בסטודיו למשחק ניסן נתיב וב-1987 סיים את לימודיו שם, לצד יובל זמיר, דן תורן ומיכאל מורים. שולי שהיה שחקן נהדר הופיע בלא מעט מחזות :בפסטיבל עכו: ב-1988 גילם את שיילוק בהצגה "קרנבל בוונציה" מאת משה שמיר שביימה רינה ברוך.ב-1988 גילם את חנן בהצגה "הדיבוק" מאת ש. אנסקי שביים הבמאי הפולני אנז'י ויידה. וב-1990 גילם את ג'ורג' בהצגה הנפלאה "על עכברים ואנשים" מאת ג'ון סטיינבק שביימה נולה צ'לטון.

בשנת 1998 חוזר רנד בתשובה ומצטרף לחסידות ברסלב. הוא תלמידו של הרב שלום ארוש. באותה שנה הקים מגמת תיאטרון בבית הספר לקולנוע מעלה, אולם זו נסגרה לאחר כשנתיים. בשנת 2000 העלה את ההצגה "יארצייט" על פי סיפורו של ש"י עגנון "שני תלמידי חכמים שהיו בעירנו". ההצגה הועלתה כ-600 פעמים, בין השאר גם בפסטיבל ישראל ובתיאטרון החאן. בהצגה זו גילם רנד כ-20 דמויות. הצגה זו זכתה בפרס מרגלית למחזאות. גם בקולנוע מפליא שולי בהופעותיו ובבימויו. סרטו הנהדר "אושפזין" הייתה הצלחה כבירה ,וגם סרטו האחרון "הבלתי רשמיים" שיצא בשנה שעברה והעלה על מסכי הקולנוע את סיפור הקמתה של מפלגת ש'ס,קצר שבחים.

אז נאחל לשולי המשך הצלחה ועשייה מבורכת.

ומה הקשר בין שולי רנד לירמיהו ??הקשר הוא כפול.

ראשית -שולי רנד היה חרדי, חשב שהאמת אחרת ,יצא בשאלה ,עבר לצידו השני של המתרס ,לחיי חילוניות ,ולאחר מכן חזר בתשובה . וכיום מהווה גשר תרבותי נהדר בין שני חלקי החברה המצויים בחיכוך ארוך ומדמם. הוא השכיל להבין שהאמת אינה מונופול של חלק כזה או אחר בחברה ,ויתכן שאם גישה כזאת בימיו של ירמיהו ,דפי ההיסטוריה הקשים היו נראים אחרת לו השכילו בזמנם תושבי הארץ לחשוב ,קצת יותר באמפטיה כלפי דעות שונות ,ונכון הדבר גם לימינו אלה.

ושנית -ירמיהו סובל קשות בגלל נבואותיו ,האמת בוערת בתוכו ,הוא אומר אותה ומושלך לכלא ועובר עינויים ,והוא מתייסר בין הרצון להציל את עמו ובין יסורייו הקשים ,והוא פונה לה' שיעזור לו שהרי את דבריו הוא מעביר אל העם , ושואל מדוע הוא סובל בשל כך ? איפוא אתה הוא שואל…. .  ושולי רנד בשירו הנפלא "אייכה" גם מבטא את קשייו של החוזר בתשובה .החיים אינם קלים לו,וספקות ומכשלות מעיבים על חייו ובקשייו הוא פונה לריבונו של עולם שיעזור לו עם הקשיים בהם הוא סובל…ושואל אותו אייכה…איפוא אתה ??

השיר נפלא וגם שולי שחקן ויוצר נהדר וסימפטי נאחל לו המשך עשיה , ולנו נאחל שנדע מה לאמר ומתי ,ושנדע לקבל גם את האמירות שאינן נוחות לנו כי אולי מי שאומר אותן..אולי..אבל אולי צודק ,וזה לטובתינו. שבת נעימה לכולם.

מצרף את הביצוע הנהדר המשותף שלו יחד עם עידן עמדי.

 ….

…..

בסופו של יום הן אפלט אל החוף
האדמה הרחומה אותי אליה תאסוף
ואז אצעק ואצטדק ואספר
איך בחושך הזה הייתי חותר
ושואל ומבקש וכוסף! אייכה?!