במחשבה שניה

הדרך לשדה התעופה תמיד יפה יותר מאותה דרך ביום עבודה. לשקיעה מכיוון מערב גווני אדום נעימים מתמיד. שדות החקלאים משני צידי כביש מס 1 נראים לפתע ירוקים יותר. הכרמים בוואדי שמתחת למנזר השתקנים בין נווה שלום ומחלף שער הגיא מסנוורים ביופיים וממלאים את החזה בגאווה . שורות שורות כחיילים במסדר הם עומדים גאים ומציגים את אשכולותיהם הסגלגלים בקיץ , ואת חלודת עליהם הקורוזיים בסתיו. רק למתי מעט ידוע הסוד , מי הוא זה המגדל אותם לדרך תורה ומצוות…

ואם תהיה הטיסה בלילה , או אז יהיה לפתע כביש מס 1 …רגוע כתינוק שגמע מלא כרסו מטרנה חמה ומתוקה. כן זה אותו כביש מס 1, הפקוק בכל שעה שיורה השעון ביום , הוא יהפוך אורו לזורם בשעת לילה מאוחרת . האורות הצהובים יחלפו את חלונות הרכב בהבהוב שקט ,כמו מברכים הם את אלו הנוסעים לשלום …ברוכים היוצאים בשערי הארץ .צאתכם לשלום….חכו…חכו שתחזרו.

שבת אחרונה לפני יום הדין . מזה זמן רב שלא נפגשנו ,בבית הקפה הדיגיטלי של פינתנו השבועית. ימים לא קלים ומסעירים את הנפש והגוף חולפים במחוזותינו , ולא קלה היא הכתיבה בימים טרופים שכאלה. לפחות לא עבורי.

ומה שנראה נחוץ כל כך הוא מעט אסקפיזם , ומה יותר מאסקפ מנסיעה לחו'ל ?? .והפעם נחרוג מעט מהפורמט הקבוע ( גם סוג של אסקפיזם) ונעשה משהו שונה.

לפני כשבוע יצאנו עבדכם הנאמן , גיסתו היקרה , ועוד כשבעה א/נשים מופלאות/ים מרחבי הארץ לריטריט כתיבה בעיירה הקטנה סנט-פטרו הסמוכה לעיר ברשוב שברומניה. חוויה מערבבת חושים ,מסעירה ,ולא אגזים אם אומר… מכוננת בעיני . את הריטריט הנחתה הסופרת איריס אליה הכהן (שחרחורת ,גלבי ,דושינקא נשמה ,סבתא טורבו , ועוד רבים וטובים) והדריך בשטח ניר שגב הנהדר.

ברשוב

באחד הסשנים של הכתיבה ,נזרקה לאויר המשימה לכתוב על "מה חשוב לשים במזוודה ?" , כל אחת ואחד מהמשתתפים בריטריט העלה על הכתב את אשר העלתה במוחו אותה שאלה , ולכל אחד סגנונו הוא . ותאמינו לי (זה קצת קשה בעידן הנוכחי) , נכתבו דברים מופלאים.

כחריגה מן ההרגל ארצה לשתף אתכם במה שהעלתה בי המשימה.

סטופ….מעט רקע למי שלא מכיר אותי ….אני מריץ את הזמן לאחור.. שנת 2009 ,מתארגנת קבוצה מהמושב לטיול שורשים בהודו ,כמה חודשי הכנה, מסלול, אתרים ,מלונות מנהלות…וכשמגיע יום הטיסה אנו מגיעים כולנו לשדה התעופה …בידוקים , שליחת מזוודות , הגעה למשטרת הגבולות לפני הדיוטי…כל הקבוצה עוברת…ועבדכם נעצר במשטרת הגבולות…צו איסור יציאה מהארץ…נסיונוץ להבין מה ?למה? איך ?וכמה לא הועילו המטוס המריא הקבוצה נסעה ואנוכי אימי ואחותי נותרנו בנמל התעופה ושבנו כלאחר שבנו….גם שנים רבות אחרי נותר תמיד הפחד בכל הגעה לשדה התעופה..עד כאן הרקע…

ולהלן קטע הכתיבה מתוך הריטריט ברומניה :

מה הכי חשוב לשים במזוודה ?

ואז הרגע הזה ,הרגע בו אני רוכס את הריץ רץ והמזוודה נסגרת . או אז מכרסם בי החשש ,שמא שכחתי את הדבר החשוב ההוא , נו זה שאני בדיוק לא זוכר אם שמתי או לא.
תסריט בלהות עולה לראשי. אני רואה בו את פקיד משטרת הגבולות בבוטקה האפור ,הוא נועץ בי מבט נוסף , עיניו מצטמצמות ,והוא מסנן בשקט לתוך מכשיר קשר… ״ תעצרו אותו ,הוא הביא דרכון של אשה , תעצרו אותו ״ , ואני שמבין מה קורה, מנסה רק להסביר ששמתי אותו על השידה הירוקה ,ובדיוק הטלפון צילצל ,ולא שמתי לב שזה הדרכון של זוגתי שתחיה ,
אבל את האשמדאי האוזבקי זה לא מעניין ,החולירע גם לא מבין עברית.

אני מתחיל לזוז בחוסר שקט , הוא מבחין בזיעה הנגרת על לחיי הימנית , ויוצא מהבוטקה האפור. אני נסוב לאחור , מעיף את המזוודה שנפתחת לרווחה וכל תוכנה עף החוצה, ופותח בריצה. אני מותיר אחרי שובל של גרביים ספייר ,תחתונים, כובע שמש ונעלי אילת. מהצד אני עוד מספיק לשמוע אישה אחת שאומרת ״ מה זה ? ,תחתונים מנומרות ?? ופורצת בצחוק . לי אין זמן להסביר , חיי יקרים לי.

אני רץ על חיי ,האוויר בריאותי אוזל ,האוזבקי עם השפם מדדה אחרי בכבדות ,בזוית העין אני קולט מעבר למעקה ירוק מזוודות שנעות במהירות , בכוחות אחרונים אני מזנק מעל למעקה על אחת ירוקה ומתיישב עליה . אני מבחין באשמדאי עם השפם, נעצר, מתנשף בכבדות ועצבני אש. אני מחייך לעצמי, מבין שהצליח לי , ומשקיף עליו מתרחק אט אט וקטן קטן לו, ואני לעומתו מפליג מלוא המפרש על המזוודה הירוקה אל האופק. אבל אז אני מסובב את הראש ונופלת לי ההבנה , שמסוע המזוודות עגול , ובצד השני ממתין לי עם אלת עץ כבדה ושוקר חשמלי ,חברו הצנום של אשמדאי…. חבטה אחת הגונה ואני שוקע בעולם שכולו טוב.

שעה מאוחר יותר ,ספון בתא מצחין מאחורי סורג חלוד, ובריח מקריז ,מונה את השעות לחבל התליה או אולי לכסא החשמלי ,שואל את עצמי , למה לא נעזרת בה ? ,הרי היא תמיד יודעת מה צריך להיות במזוודה . ואני ברוב טיפשותי הגברית אמרתי ״ היי עזבי אני יכול להסתדר , כולה מזוודה, היינו המון פעמים בחול״…
ולפתע קול מרעים קורא באזני ,
לשמעו , אני חדל מהרהורי .

״אסיר 592661 לעמוד ״ קורא הרב כלאי המשופם. הוא שם את השק על ראשי . האסירים מהתאים הסמוכים לוחשים בקצב איטי ובקול נמוך dead man walking *2 , הם חוזרים על זה שוב ושוב וקולם עולה אט אט .

הוא מושיב אותי על הכסא החשמלי , זה נוח לך ? הוא שואל , ואם לא תזמינו כיסא חדש מאיקאה ? אני שואל בחזרה… ואני מבין ששוב טעיתי , לבעל השפם יש ילד להוציא מהמעון אחרי העבודה ,והוא לא במצב רוח לענות לי.
לאחר מכן הוא לוחש לי באוזן ״ אל תדאג זה כבל usb typ c , איכותי מאוד, קנינו בעלי אקספרס ,לא תרגיש כלום. וזה גם לא זרם חילופין , הוא ממשיך ללחוש, זה זרם ישר ,אפשר לסמוך עליו ,מעולם לא פישל .
זה טוב או רע ? אני שואל שוב בטיפשותי , אבל האשמדאי בשלו ,הוא בא לעבודה , ואחר כך הוא עוד צריך לקחת את הילד לג׳ימבורי , השאלות שלי לא ממש מעסיקות אותו.

ברוב יאושי אני עוצם עיניים וממלמל,״ שמע ישראל הדרכון אלוהינו הדרכון אחד״….אני עוד מספיק לשמוע את המשופם פורץ בצחוק בעת שהוא מעלה את השאלטר . זרם חשמלי עובר לי בגוף , אורות מהבהבים ,תנועות גוף לא רצוניות….ואני נעור בבעתה.
איזה מזל אני עדיין במיטה בבית . המזוודה על הרצפה , טוב שזכרתי לקחת נעלים גבוהות ,זה הכי חשוב אני מהרהר, זה מחבר אותי לקרקע בכל מקום בעולם ,שומר את רגלי יבשות בטרקים , מונע כאבי ברכיים אבל הכי חשוב….זה מבודד מחשמל.

ציפי , אני קורא לזוגתי , תגידי יש לנו מתאם ל usb typ c ???

עד כאן הקטע , למי שעדיין ער ,אציין שלבסוף הכל הסתדר , למחרת התברר שנעצרתי במקום בחור מטבריה , שמס זהות שלו כמו שלי …למעט ספרה אחת שהוקלדה בטעות על ידי עורך הדין שביקש להוציא נגדו צו איסור יציאה…

וזה לוקח אותנו במוסיקה אל להקת THE MOTORS …המנועים.

המנועים , הייתה להקת פאב-רוק בריטית ,שהוקמה בשנת 1977 ע'י על ידי חברי דאקס דלוקס לשעבר ניק גארווי ,ואנדי מקמאסטר יחד עם הגיטריסט רוב הנדרי (שהוחלף במאי 1977 על ידי בראם צ'ייקובסקי ) והמתופף ריקי סלוטר. הם החלו להוציא שירים בינואר 77 וכבר במרץ אותה שנה הופיעו לראשונה. באותו חודש הופיעו ב-3 שירים במופע "תוכנית הרדיו של ג'ון פיל" ובמאי אותה שנה כבר הוחתמו לחוזה הקלטות ב VERGINS RECORDS .

בסהכ הוציאה הלהקה 3 אלבומים עד הפסקת פעילותה בשנת 1980.

אז איך מתחברים הדברים ?

לפני כשבועיים ,ברומניה שנשאלה השאלה מה לשים במזוודה לטיסה , נזכרתי באותו אירוע בו נעצרתי , ואמש כאשר ראיתי את הפרק האחרון בסדרת הטלויזיה של ערוץ 11 "האחת" , על טייסת הפאנטומים 201 במלחמת יום כיפור , בסופה נישאל אלוף בדימוס גיל רגב ( היה טייס צעיר באותה מלחמה נוראית) ,מה הוא אומר היום לנכדו שהולך לצבא…הוא ענה בדמעות " שישמור על עצמו…לא טוב למות בעד הארץ…מוטב לחיות" וזה צבט בלב ..ועורר המון מחשבות על המקום שהגענו אליו , וממנו אנחנו מחפשים אסקפיזם. וכמו שהוא ואנחנו אוהבים את היקרים לנו , כך גם נחרטה באוזני השורה מלהיטם הגדול של THE MOTORS ….AIRPORT , נמל התעופה , זה המחבר בין האסקפיזם , מה שאירע לי בביקורת הגבולות ,הריטריט על המזוודה , וטייסי חיל האויר ביום כיפור ,ולאן שהגענו.

המשותף לכולם הוא כדברי השיר : AIRPORT…..You took the one I love so far away….המלחמה ,יום כיפור ושדה התעופה..

שתהיה שנה קצת יותר סבירה לכולנו .ושכל אלו שאנו אוהבים לא יהיו רחוקים.

So many destination, faces going to so many places
Where the weather is much better and the food is so much cheaper
Well, I help her with her baggage for her baggage is so heavy
I hear the plane is ready by the gateway to take my love away
And I can't believe that she really wants to leave me
And it's getting me so, it's getting me so
Airport
Airport, you've got a smiling face
You took the one I love so far away
Fly her away, fly her away
Airport
Airport, you've got a smiling face
You took my lady to another place
Fly her away, fly her away

אילו זה לא היה קורה.

אילו לא עלו הורינו ארצה לפני 69 שנים ,היינו אנחנו ובני גילנו ,אולי סוחרים זעירים בעיר דרומית בשולייה המערבים של תת יבשת הודו. משקימים היינו עם שחר , מעמיסים את חפצינו על סירה ושטים אל עיר התעשייה טריוונדרום להביא סחורה . על כתפינו וודאי הייתה מונחת מטלית לנגב את אגלי הזיעה בחום המעיק . שולי חולצתינו היו רטובים כמו גם כפות רגלינו שהיו וודאי יחפות.

את הסחורה היינו רוכשים תוך ויכוח קולני או תחת שתיקה בעזרת מטלית שהייתה מונחת על ידינו ואת המחיר היינו סוגרים בסימני אצבעות וידיים ,ללא קול , ובלי שאף סוחר אחר לא ידע את המחיר , כנהוג בשוק התבלינים.

ילדינו היו מניחים תיק על צווארם לובשים את תלבושת בית הספר , ואצים להם עם שחר אל המוסד החינוכי . בדרך היו עוצרים בוודאי בחנות שהייתה על צד הדרך , קונים אפאם מתוק במחיר של 1/2 רופי וממהרים בטרם ישמע הצלצול.

אימותינו וודאי היו מניחות סירים על רמץ גחלים ,ובוחשות בנחת את התבשיל . ריחות התבלינים העזים , וניחוחות הדגים המטוגנים היו עושים דרכם עד לשערי בית הספר ומפריעים את ריכוז התלמידים.

גנדי היה מופיע לביקור בשיעורי היסטוריה , וישנו היה קופץ לביקור בכתבי התיאולוגיה , וישראל הייתה מוזכרת …אולי בשיעורי גאוגרפיה או אולי בחדר שליד בית הכנסת בשיעור שאחרי שעות הלימוד בבית הספר.

בחגים היינו עוטים בגדים בשלל צבעים התואמים את מסורת החג ,ירוק לסוכות ,אדום בשמחת תורה , לבן בכיפור ,ומתפללים לשנה הבאה בירושלים….

וכך אני מפליג על כנפי החלום של אילו ……ולפתע צילצול הטלפון מחזיר אותי למציאות , אני קם שוטף פנים ,ברדיו מודיע השדרן כי מירי מונתה לשרת התרבות , מעוז לחינוך , ודרעי לאוצר…ואני רוצה לחזור לישון…לחזור להודו.

שבת לפני אחרונה של שנת 2022 . בעוד שבוע בדיוק יציין העולם הנוצרי את סיומה של השנה , עצי אשוח זוהרים , סנטה קלאוס עושה שעות נוספות במזחלת…מתנות תיפתחנה ,והמון אורות ונשיקות יציינו את בואה של 2023…ופינתנו השבוע תעלה על נס את העיר…קוצ'ין.

קוצ'י…הידועה גם בשמה הקודם קוצ'ין, היא העיר השנייה בגודלה במדינת קרלה בהודו, ואחת מערי הנמל העיקריות של הודו. העיר המכונה גם "מלכת הים הערבי", ממוקמת במחוז ארנקולם, כ-220 קילומטר צפונית לבירת מדינת קרלה, טריוונדרום.

במשך מאות שנים רבות עד לשלטון הבריטי בהודו וגם במהלכו הייתה קוצ'י מקום מושבה של נסיכות קוצ'י. בקוצ'י ובארבע כפרים קטנים סביבה הייתה קהילה יהודית (שמנתה בתחילת שנות ה-40 כ 1800-2000 איש ), אשר עלתה ברובה לישראל בשנות החמישים של המאה העשרים.

קוצ'י הייתה מרכז של סחר התבלינים ההודי במשך מאות שנים ועד ימינו אלה . ההתייחסות הכתובה הראשונה לקוצ'י מצויה בספרים שכתב הנוסע הסיני מה חואן במהלך ביקורו בקוצ'י במאה ה-15 כחלק ממסעו של האדמירל הסיני ג'נג חה.

קוצ'י היא נמל טבעי על הים הערבי הממוקם בקצה הצפוני של רצועת אדמה צרה שאורכה כ-19 קילומטר ורוחבה פחות מקילומטר וחצי. במקומות רבים המופרדת מהיבשה על ידי לשונות ים ושפכי הנהרות המתנקזים מהרי גהט המערביים. קוצ'י נחשבת לנמל הטבעי הבטוח ביותר בהודו.

קוצין שהייתה עיר נמל ומסחר נחשקת בפני משלחות תאבות בצע מאירופה ,הפכה יעד לכיבושים . הפורטוגזים, בפיקודו של פדרו אלברש קברל (מגלה ארצות וחוקר , נחשב לאירופאי הראשון שגילה את ברזיל), הגיעו לקוצ'י לראשונה ב-24 בדצמבר 1500 ושלטו בה 162 שנה ,עד ה-7 בינואר 1663. בתאריך זה הגיעו וכבשו ההולנדים את העיר. 159 שנה מאוחר יותר …הולנד העבירה את העיר והשטחים סביבה לשלטון בריטניה בתמורה לאי בנגקה (באינדונזיה) כתוצאה מהחוזה האנגלו-הולנדי של 1814.

עד להגעתם של הפורטוגזים היו הנוצרים היחידים בקוצ'ין נוצרים של סנט תומאס. מאז בואם של הפורטוגזים הפכה הדת הקתולית להיות הדת השולטת בעיר. כ-35% מתושבי העיר הם קתולים, אחד הריכוזים הנוצריים הגדולים ביותר בהודו. בשנת 1524 נקבר בכנסיית "סנט פרנסיס" מגלה הארצות הפורטוגזי ואסקו דה גאמה, עצמותיו הועברו לפורטוגל ב-1539.

קוצ'ין נשארה בירת מדינת קרלה מסוף המאה ה-18 עד שהצטרפה לאיחוד ההודי ב-1947. קוצ'ין הייתה הנסיכות הראשונה שהצטרפה לאיחוד מרצון.

על פי מפקד משנת 2012 חיים בעיר קוצין כיום קצת יותר מ 2,400,000 תושבים .אחוז יודעי הקרוא וכתוב הוא מהגבוהים בהודו ( למעלה מ-92% ) ,הדתות העיקריות בקוצ'י הן נצרות הינדואיזם ואסלאם כמו כן יש מיעוטים זעירים של יהודים וסיקים.

נפח המסחר בקוצ'י הוא הגדול ביותר בקרלה. כלכלת העיר מבוססת בעיקר על מגזר השירותים. באזורי המסחר העיקריים מצויים קמעונאים של זהב וטקסטיל, יצוא פירות־ים ותבלינים, תוכנה, תיירות, שירותי בריאות, בנקאות ומספנות. קוצ'י היא משכן הבורסה הבינלאומית לפלפל, שבה נקבע מחירו העולמי של הפלפל השחור.

מקורות הכנסה נוספים: מרכזי הייטק ענקיים , העברות כספים מקרובי משפחה המתגוררים בארצות חוץ, ותיירות ושירותים נלווים שהפכו לתורמים משמעותיים להכנסות העיר.

השפה הנפוצה בקוצ'י היא מלאיאלאם (שפת הורנו ), אם כי בחוגי העסקים מדברים אנגלית. תושבים רבים מבינים אנגלית, הינדית וטמילית.

המטבח הקוצ'יני הוא שילוב של המטבח של דרום הודו עם השפעות מהמטבח האירופאי. המטבח של צפון הודו והמטבח הסיני הפכו פופולריים גם הם בקוצ'י.

על יהדות קוצ'ין ממנה הגיעו הורינו כבר דברנו בעבר לה הוקדשה פינה , ולכן נציין רק כמה אנקדוטות קצרות .

על הזמן המדויק שהגיעו ראשוני השבט היהודי לקוצ'ין ועלו בחוף מלאבר, אין יודעים במדויק. אפשרויות ישנן למכביר.

אחת הגרסאות הרווחות הינה כי ראשוני יהודי קוצ'ין הם למעשה שבט מיהודי תימן שהגיעו לשם אחרי חורבן בית ראשון, ויהודים שהיו סוחרים בפילפל וקנמון עלו לראשונה בחוף מלאבד ויסדו את הקהילה היהודית שם. גרסה אחרת מספרת כי המקורות עוד מוקדמים יותר עוד מימי שלמה המלך שהיה לו קשר מסחרי עם חוף מלאבר בדרום מערב הודו.

כך או אחרת ראשוני היהודים בהודו ישבו בקארלה בעיר נמל בשם קארנגור צפונית לקוצ'ין של ימינו , והסברה היא כי בעקבות שטפון גדול / או פלישת הפורטגלים בשנת 1500 ,נפוצו היהודים ל-5 ישובים בהם חיו והישובים היו :פארור , ארנקולם , קוצ'ין , מאלה , צ'נמנגלאם. בישובים אלו גרו היהודים בצורה מרוכזת סביב בתי כנסת ברחובות שקיבלו את הכינוי המובן JEW STREET . עם הקמת מדינת ישראל מכרו מרבית היהודים את כל רכושם ומימנו בעצמם את הגעתם ארצה.

והעיר קוצ'ין שבחבל קארלה שבהודו לוקחת אותנו במוזיקה אל היוצר והזמר המוסלמי ….כן כן , לא להיבהל יוסוף אסלאם….למי שלא מכיר הוא מוכר יותר בשמו …קאט סטיבנס.

קט סטיבנס (Cat Stevens) הוא זמר-יוצר בריטי, ופעיל חברתי. אלבום הבכורה שלו יצא בשנת 1967 וזכה להצלחה רבה, ואחריו הוציא אלבומים נוספים ולהיטים רבים שהפכו לפופולריים בעולם, ביניהם "Matthew and Son", "Wild World", "Peace Train", "The First Cut Is the Deepest" ועוד.

קאט נולד בשם סטיבן דמיטרי ג'ורג'יו (Steven Demetre Georgiou) בשכונת מרילבון בלונדון שבממלכה המאוחדת למשפחה נוצרית-קתולית. הבן השלישי לאב יווני-קפריסאי ולאם שוודית. הוריו עבדו במסעדה בקרבת כיכר פיקדילי. הם התגרשו כשהיה בן שמונה, אבל המשיכו לעבוד ביחד במסעדה.

ידידנו התעניין במוזיקה ובציור מגיל צעיר, ולמד לבד לנגן בפסנתר. בגיל 15 אביו קנה לו גיטרה והוא ניגן בה שירים של הביטלס ולאחר מכן שירים שכתב בעצמו. בגיל 16 שהה בשוודיה עם אימו במשך כמה חודשים, בהם למד ציור. לאחר שובו ללונדון הוא איבד עניין בלימודים והתרכז רק במוזיקה ובאמנות.

בגיל 19 סטיבנס חלה בשחפת והתאשפז במצב קשה בבית חולים במערב סאסקס. הטיפול ארך מספר חודשים, ולאחריו נדרש לשנה של החלמה. בעקבות חוויה זו כתב את השיר Trouble. במהלך תקופה זו סטיבנס החל לחפש אחר משמעות החיים, ולמד מדיטציה, יוגה ומטאפיזיקה. הוא החל לקרוא על דתות אחרות, והפך לצמחוני. בתקופה זו כתב חלק גדול משיריו.

ב-1970, לאחר החלמתו ממחלת השחפת, החליט סטיבנס לשנות את הסגנון המוזיקלי התזמורתי שאפיין את שני אלבומיו הראשונים. השנים 1970–1973 הביאו אותו לשיאים חדשים של פופולריות, לא רק בבריטניה אלא גם בארצות הברית ובמדינות רבות בעולם.

הסינגל הראשון של סטיבנס מתקופה זו, "Lady D'Arbanville", נכתב על חברתו באותו זמן, פטי דארבנוויל, והוא נמכר במעל למיליון עותקים. בשיר משתתף גם פיטר גבריאל בנגינה על חליל. לאחר שנפרד ממנה, הוציא את הלהיט "Wild World". כל אלבומיו מאותה תקופה זכו לתואר "אלבום זהב", ובפרט האלבום "Tea for the Tillerman" הוכתר כ"אלבום פלטינה משולש", נכלל ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים, ושירים רבים ממנו הפכו ללהיטים.

בשנת 1973 עבר סטיבנס לריו דה ז'ניירו, ברזיל, על מנת להתחמק מתשלומי מס גבוהים בבריטניה. עם זאת, את רווחיו מאותה תקופה הוא תרם לארגון אונסק"ו.

סטיבנס שחיפש את עצמו ואת משמעות הקיום נדד בין תפיסות שונות :זן ,בודהיזם ,נומרולוגיה ,אסטרולוגיה ועוד ,יד המקרה הביאה לכך שבאותו זמן אחיו הבכור דייוויד התגייר , ונשא לאישה בחורה ישראלית צעירה. ביולי 1977, במהלך ביקור בישראל, קנה דייוויד עותק של הקוראן בירושלים והביא אותו לסטיבנס כמתנת יום הולדת. זו הייתה עבורו נקודת המפנה במעבר לאסלאם.

לאחר תהליך ארוך וחיפוש עצמי הוא מחליט בשנת 76 להתאסלם ובשנת 77 משנה את שמו ליוסוף אל אסלאם.

הוא הפסיק להקליט שירים חדשים ומיעט להופיע. הופעתו האחרונה בתקופה זו הייתה בקונצרט צדקה ב-22 בנובמבר 1979 באצטדיון ומבלי, למען קרן החירום הבינלאומית של האומות המאוחדות לילדים. הבחור מאז מופיעה רק מידי פעם במופעי צדקה או אירועים שמוקדשים לנושאים שונים. בשנת 2014 נבחר להיכל התהילה של הרוק אנד רול, והוצג בטקס על ידי ארט גרפונקל. באותה שנה יצא גם סרט תיעודי המתעד את מסע ההופעות שלו מדובאי ועד ניו יורק.

אז למה קוצי'ן ולמה קאט סטיבנס דווקא היום?

אז היום מלאו בדיוק 522 שנים לנחיתת הפורטוגלים בקרלה שבהודו . היום לפני 522 החל להתגלגל לו הכדור שהביא לכך שיהודי קארלה יפוצו מהעיר קארנגור לחמשת הישובים בהם גרו עד עלייתם ארצה . הארץ עליה חלמו ועלו מתוך אמונה שלמה כי זו הארץ עליה ערגו כל ימי היותם בהודו . וקאט טיבנס ? אז היום בדיוק לפני 55 (23/12/77)שנה שינה קאט סטיבנס את שמו ליוסוף איסלאם .

לסטיבנס ישנו שיר נפלא שנקרא WILD WORLD , -עולם פראי ,בשיר הוא מבקש מבתו היוצאת אל החיים להיות זהירה , כי העולם מסביב ..איך נאמר פראי משהו. ובחזרה להורים שלנו שהגיעו מקוצין הרחוקה לפה . אז במבט שלהם לאחור האם לזו המדינה הם קיוו ? , שיוויון , אחדות ? , עזרה לחלש ? בית לכל היהודים תהה אשר תהה דעתם ?… האם זו המדינה אותה עבדו כל כך קשה לבנות , קיפחו את חייהם ושילמו בדמם ? בימים האחרונים מדי פעם עולה הספק . אולי סטיבנס צדק וזהו אכן עולם פראי.

שבת נעימה וחורף נעים לכולם.

Now that I've lost everything to you
You say you wanna start something new
And it's breaking' my heart you're leaving'
Baby, I'm grieving'

But if you wanna leave, take good care
I hope you have a lot of nice things to wear
But then a lot of nice things turn bad out there

Oh, baby, baby, it's a wild world
It's hard to get by just upon a smile
Oh, baby, baby, it's a wild world
I'll always remember you like a child, girl

You know I've seen a lot of what the world can do
And it's breaking my heart in two
Because I never wanna see you a sad girl
Don't be a bad girl

But if you wanna leave, take good care
I hope you make a lot of nice friends out there
But just remember there's a lot of bad and beware

הדרך ארכה היא ורבה ..רבה …הדרך ארוכה היא ורבה רבה " , כך זימזם לעצמו בעודו פוסע עדנות בשביל אל הלא נודע. האמת היא שעד עכשיו לא היה קושי מיוחד , הוא לא בדיוק הבין לאן הולכים , אך הוא כבן ממושמע סמך על אביו ,ומאחר ואביו לא אמר ,הניח כי מדובר במסע מנהלתי . אולי למסור משהו לדודים שגרו רחוק , אולי להביא איזה כבש חדש וטוב לעדר מעיר רחוקה , או אולי סתם מסע לשיפור הכושר שהרי בזמן האחרון מאז פטירת מתושלח בגיל צעיר של 956 שנה , אמרה לו אימו שחשוב לשמור על פעילות גופנית. זו סגולה לאריכות ימים , ולכן כאשר ביקש ממנו אביו להעמיס על גבו גם גזרי עץ לאש ,הוא נאות בשמחה ..שהלא מאמץ גופני מאריך חיים , חשב לעצמו.

וכך פסעו הם בינות לשיחים הירוקים במעלה התלול אל ראש ההר . מדי פעם נאלץ להסיט ענפים שהפריעו בשביל ,אך בסך הכל בגילו הצעיר 38 , האדרנלין שזרם כמים , ורצונו לרצות את אביו ,גרמו לו לעלות את המדרון במהירות רבה אל סופו.

"תגיד אבא " , הוא פנה לאביו ,"לקחנו את המדליק גחלים איתנו ?" , כן ענה אביו …." ומה עם העצים ,אתה מסתדר ? שאל אביו .

כן ,הוא ענה …"קטן עלי ,אמא אמרה שזה בריא פעילות גופנית ,ולכן שמחתי להצטרף אליך למסע , בסהכ זה בסדר ,אבל עכשיו בעליה זה קצת קשה , כל העצים האלה"

"זה קשה ?" , הרהר לעצמו האב , ואני עוד צריך לחזור את כל הדרך לבד …….לפתע הבחינו במשעול קטן המוליך לראש ההר , הגענו חייך הבן …כן נכון ענה האב אך החיוך נעלם מפניו.

בעמק שמתחת פעו הכבשים כעדר שאין לו הופכין..לילה ירד על ההר ,בעוד מספר שעות תזרח לה האמונה.

שבת לפני אחרונה של חודש נובמבר ,סופה של שנת 2022 הולך וקרב , החורף מראה סימנים של " היי לכולם תיכף אני בא " , הלילות קרים ודי גשומים , והימים קצרים ,החושך ממהר להגיע מעט אחר חדשות השעה חמש בערב .ופינתנו השבוע תסע אל שווצריה היפה , אל הגיבור השוויצרי המפורסם וילהלם טל.

לכולנו האסוציאציה הראשונה שעולה עם הזכרת שוויץ , היא ניטראליות . ושוויץ כיום היא אכן כזו ,מלחמות אצלם זה בעיקר בספרים..,אך בעברה היו גם מלחמות ומאבקים ….כמה בעבר ??…טוב נו המאה ה-13.

באותם ימים שוויץ נתונה לשלטון האימפריה האוסטרית. האוסטרים ממנים את הרמן גסלר כמושל האזורי. כמו כל עם שנשלט על ידי אומה חזקה שכבשה אותו , כך גם השוויצרים . במחוזות השונים קמים מתנגדים לשלטון הזר. באחד המחוזות , מחוז קטן בשם קנטון חי לו איכר בשם וילהלם טל. חקלאי חביב שלמעט כישורי החקלאות שלו , נודע גם כקלע מיומן בחץ וקשת.

האגדה מספרת כי המושל האוסטרי גסלר ( מעין גרסא שווצרית להמן ) החליט להתעמר בשוויצרים , וכך בוקר בהיר אחד , הוא מציב בכיכר העיר עמוד ובראשו הונח כובע….למה כובע ?אתם שואלים , כי כך רצה , ובנוסף גם דרש שכולם .. ישתחוו לכובע …( נו ? מזכיר קצת את מרדכי היהודי והמן ??)
ומי מסרב כמובן ?? ….ידידנו וילהלם טל. החקלאי הגאה ממש לא מתכוון להשתחות , וגסלר הכועס מורה על מעצרו. וכמו בכל מאבק לאומי ..העצור הופך לגיבור וגסלר אינו חפץ לצאת אידיוט…הוא רוצה לפגוע במעמדו של וילהלם .

הוא פונה אליו: "ידועים ומוכרים כישורך בירי חץ וקשת ולכן יש לך שתי אפשרויות. או שתירה חץ מקשת ותפגע בתפוח, ותשוחרר,או שתוצא להורג …רק דבר קטן…ושולי….. התפוח יהיה מונח על הראש של בנך. ..חתיכת דילמא.

וממש כמו בזמן פנדלים בגמר המונדיאל מגיע היום , קהל גדול מגיע לאירוע . המתח בשיאו וילהלם נוטל את החץ והקשת , ניגש אל קו הירי ,מצמצם את עיניו ודורך קשתו . מבעד לעיניו העצומות למחצה הוא מבחין בבנו המזיע , בתפוח האדום המונח על שערו הבהיר , שקט שורר ,מיתר נמתח ….החץ יוצא לדרכו….טס לו לעבר..ה…תפוח פוגע בתפוח …והקהל מריע….כולם שמחים …יורם ארבל שואג "ככה כן בונים חומה"..אופוריה גדולה….אבל אז…תמיד יש אבל.

יהירות המנצח לא פוסחת גם על החקלאי ממחוז קוטון …הגאון שרק הרגע הציל את עצמו ואת בנו .. ממלמל בקול ,מייד אחרי הירי , ידעתי שאם הילד היה נפגע , או אז את חיצי הבא הייתי יורה ..בגסלר…שוד ושבר ..ממש כמו בוועדת חוץ ובטחון אצלנו …גם אמירה זו הודלפה לאוזניו של גסלר…והוא כידוע המושל…

הוא אומנם הבטיח לשחרר, אבל לא הבטיח לקיים ( הוא גם מעולם לא אמר "בלי טריקים ובלי שטיקים") בעל השליטה הוא בעל הדעה …וככזה הוא עוצר את אדון טל בשנית. וכמו בסרט טורקי שלא נגמר גם אחרי שלוש שעות ..טל הזועם נשבע לנקום בגסלר . הוא מועבר כאסיר על ספינה.

וממש כמו בסיפור יונה הנביא ,הופס.. בדרך פקדה את הספינה סערה גדולה , שטלטלה כהוגן את הספינה , ומנעה ממנה להגיע לחוף מבטחים. את יונה זרקו לים כדי להינצל , האוסטרים קצת יותר פרקטיים ,ולטל היה קצת יותר מזל, בזכות כוחו ומיומנותו, הרשו לו ליטול את ההגה ולנווט את הספינה ליעדה. לאחר שהביא את הספינה אל החוף, הוא הושם בכלא ,אך הוא ברח מכלאו , חזר למחוז והרג את גסלר ביריית חץ. כאשר חזר טל לעירו הוא התקבל שם כגיבור וכמנצח. האגדות מספרות שמאוחר יותר נלחם בקרב מורגרטן ב-1315 וצלח אותו בשלום..אולם מת בשיטפון ב-1350….נו טוב גם למזל יש גבול.

תבוסה סמלית זאת של האוסטרים הציתה את אש המרד בקרב העם השווייצרי, אשר התקומם לבסוף וזכה בעצמאות. מעלליו של טל הופיעו לראשונה בבלדות מן המאה ה-15 ותועדו לאחר מכן בטקסטים היסטוריים שונים.

גם המחזאי הגרמני פרידריך שילר השתמש באגדה זו כבסיס למחזהו "וילהלם טל" (1804). המחזה התקבל בשווייץ כ"מחזה הלאומי", ונחשב לאחת מפסגות הזרם הקלאסי בספרות הגרמנית. המחזה תורגם לעברית על ידי חיים נחמן ביאליק.

סלבדור דאלי צייר שני ציורים של וילהלם טל בשנת 1931: "The Old Age of William Tell" ו-"William Tell and Gradiva", ובשנת 1933 צייר את "The Enigma of William Tell". בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20 לימדו בישראל את המחזה "וילהלם טל" של פרידריך שילר, והוא אף נכלל בתוכנית לבחינות הבגרות.

והיו גם אחרים שקבלו השראה מהחקלאי ממחוז קוטון….אדולף היטלר היה נלהב ממחזהו של שילר ואזכר אותו בספרו "מיין קאמפף". גם ג'ון וילקס בות', המתנקש בחיי נשיא ארצות הברית אברהם לינקולן, הושפע, כשהוא מאמץ את הצדדים השליליים בסיפור.

ומסיפורו של וילהלם אנו עוברים במוסיקה אל הזמר-יוצר, מלחין, פזמונאי, מוזיקאי ושחקן ישראלי…עידן רפאל חביב.

עידן נולד ברחובות ב-7 בפברואר 1980בן לרפאל ועדנה .הוא גדל ברעות. התגייס ב-1999 ושירת כלוחם וכקצין בשייטת 13. עם שחרורו החל בדרכו המוזיקלית. הוא אוטודידקט, ומנגן על גיטרה ופסנתר.

בשנת 2006 בעת שהותו בטיול בדרום אמריקה, כתב, הלחין וביצע שיר הנקרא "עוז", לזכרו של סמ"ר עוז צמח שנהרג בקרב במלחמת לבנון השנייה.

בשנת 2011 הוציא את אלבום הבכורה "כל פעם קצת", בהפקתו המוזיקלית של גלעד שמואלי. חוברת האלבום אוירה כולה על ידי חביב וכוללת איורים רבים בצבעי מים. מתוך האלבום התפרסמו הסינגלים "מחכה", "אין פה מקום" ו"כל פעם קצת". השיר "מחכה" הגיע למקום הראשון במצעדי תחנות הרדיו בישראל, צבר מעל לעשרה מיליון צפיות ב-YouTube, ודורג במצעד השנתי ה'תשע"א במקום ה-9 בגלגלצ ובמקום ה-19 ברשת ג'.

הבחור שכשמו הוא באמת חביב ,גם השתתף פעמיים בתוכנית הריאליטי "הישרדות" , וכן שיחק בשלוש מיני סדרות קומיות של הוט ( אבודים באפריקה , אבודים באסיה , מתים לרגע ) , השתתף בפרסומות ועוד ועוד..

בסה'כ הוציא עידן 3 אלבומי אולפן ובעזרת מילים לחנים וגוון קול מאוד יחודי ונעים, הוא מהווה כיום חלק משמעותי במיינסטרים של המוסיקה הישראלית.

אז למה וילהלם טל השבוע ולמה עידן חביב ?

איתרע מזלי השבוע , ויצא לי להיות בהרצאה של חוקר חז'ל פרופסור אביגדור שנאן . נושא ההרצאה היה : " עקידת יצחק- נסיון ? ואם כן של מי ?.

לאורך ההרצאה הציג המרצה את הדילמה עימה התעסקו חכמי חז'ל : " למה אלוהים צריך נסיון ? , הלא הוא יודע הכל מראש ?" , לצורך כך הוציאו חז'ל מספר תשובות מעניינות ומוזרות ( זה נועד לחשל את אברהם , הנסיון הוא בכלל של יצחק , להראות לגויים מסביב ועוד תשובות שונות) , אבל אותי לאורך כל ההרצאה הטרידה שאלה אחת , איך יתכן שהאיש הולך לשחוט את בנו ,תהה אשר תהה הסיבה , ואנו כחברה רואים בו צדיק נעלה , אבי האומה ,מאמין מופלא באלוהים וכו ??…האם באמת יצאנו מדעתינו ?? למה זה לא קופץ בכלל כשאלה ראשונה ?..שהרי היום ,האיש היה מוכנס לבית חולים באופן מיידי…ומה לגבי המחיר ? האמא ? , שרה ? ,עם היוודע לה מעשיו של אברהם היא מתה משברון לב…לזה אין כל התייחסות …למה ?.

אבל אז חשבתי שבעצם זה לא כל כך מוזר כמו שאני טוען ,אולי ישנם קווי דמיון בין מה שעשה אברהם , למה שאנו עושים היום. גם אנו מביאים ילדים לעולם ,מאכילים אותם , משקים , מטיילים יחד , מחנכים , שמחים בשמחתם , עצובים בעצבונם ,חווים יחד בעיות ומשברים ..ואז בגיל 18 מוסרים אותם לצבא/מדינה ,מתוך תפיסה ואמונה שבטחון הארץ המובטחת הוא הדבר הנעלה ביותר… ולצערינו למוד הנסיון חלקם לא שבים. האם הדמיון מקרי ?

כן , אני יודע . אנחנו לא חיים בשוויץ , ופה זה לא מרכז הלסינקי, וסביבנו יהום הסער. אבל בעוד 150 שנה ,כאשר ישאלו "בעבור מה מסרו הללו את ילדיהם ? "…איזו תשובה ניתן ??, מקווה ומייחל שלא נצטרך.

והשבוע כמה סימלי..יקראו בבית הכנסת את פרשת "חיי שרה " על קבורת שרה לאחר מעשיו של "אבינו". וכדי לסגור מעגל אצלנו בעוד 10 ימים גם הבן השני עולה על מדים..וזה מטריד.

ועידן חביב ?? לבחור יש שיר מקסים בשם :" שלמים" , השיר עוסק בזוג לאחר שנים ארוכות יחד , לאחר צליחת משברים ,מלחמות וקשיים מגיעים לחיים שלמים יחד..וחשבתי שגם במשפחה עם הילדים ,אנו חווים קשיים, משברים ,בעיות ,שמחות ורגעי עצב . וכל אלה יחד יוצרים עבורנו איזשהוא תא משפחתי שהוא שלם . כל משפחה והשלם שלה. ממש כמו בשיר.

מי יתן ויצאו הילדים וישובו בשלום ,שתמיד יהיה האייל שנתקע בסבך ברגעים הקשים …ואנחנו נשאר שלמים.

שבת נעימה לכולם.

את מכינה את השבת ומתפללת
אני יכול להסתכל על זה שעות
ואיך את שרה לעצמך ומתביישת
בא לי להיות
האיש הזה שמנגן לך
תראי הפכנו להיות יותר דומים
וגם אם לא תבקשי תמיד אתן לך
את כל החיים
בואי אליי, כמו הרוח לגלים
את יפה שאין מילים לדבר
בואי אליי, כמו השקט ללילות
את בכל התפילות שבלב
וכל השנים שעברנו
כמה בדרך אספנו
תראי הפכנו להיות גדולים
היו מלחמות וניצחנו
כמה רחוק שהגענו
הפכנו להיות שלמים

מה אנחנו יודעים עליו ?נו…על הלב שלנו ?

אז מכל השרירים שבגופנו , הוא זה העובד הכי קשה ,או כמעט הכי קשה .( שרירי קרנית העיניים עובדות מעט יותר ) .

מהו אופן הפעולה שלו ? אז על רגל אחת, ומאוד בגדול -ללב שני חדרים עם מחיצה בניהם, חדר ימני מקבל דם משומש מאברי הגוף ,את הדם הוא שולח דרך העורק היראתי לריאות ושם הדם מועשר בחמצן ונשלח לחדר השמאלי אשר שולח אותו לאברי הגוף ומהם חזרה דרך הורידים לוריד החלול העליון וממנו לחדר הימני. וחוזר חלילה . התכווצויות שריר הלב הן שיוצרות את פעולת השאיבה /דחיסה של הלב.

למי שתוהה למה הוא מתאמץ כל כך ? זה לא בגלל האופי ההיפר אקטיבי שלו . יש לו אחריות , והוא צריך לשלוח דם לכל 75 טריליון !! תאי הדם שבגופנו . וזה הרבה מאוד דם…לזה ששואל כמה הרבה ? , אז דמיינו יקב גדול…מאוד גדול..לאורך חיי אדם ממוצע שולח הלב כמות דם המקבילה ל 1.5 מליון חביות !!.

והלב אינו עצלן . עוד משחר ילדותו הוא עובד קשה , פעימות ראשונות יוצאות לדרך עוד כשהעובר בן 4 שבועות , והוא אינו חדל לעבוד עד רגע הכרזת המוות. ויש לו מרץ ואנרגיה , כך מספרים , שיכולה לדחוף בכל יום משאית למרחק 30 ק'מ. בעיות בתפקודו הן הגורם תמותה מספר אחד בעולם . אבל היי , אל יאוש , השכלה ,אושר וכושר הוכחו כמשפרות את תפקודו ואת אורך חייו.

הוא גם לא ממש מתעקש לחיות דווקא בתוך הגוף , הלב יכול לתפקד גם מחוצה לו , אם נספק לו חמצן וקצת חשמל. ולבחור שיושב מצד ימין ושואל כמה חזקה היא משאבת הלב ?… אז לחצו על כדור טניס חזק והרפו…זו עוצמת הדחיפה של ליבנו.

וכמו תמיד המין היפה מסתבר גם זריז יותר , ליבן של נשים פועם בממוצע מעט מהר יותר , ואולי , רק אולי בגלל זה נחשב הלב בתרבויות שונות.. כמרכז הרגש. אבל היי… אל תקחו זאת ללב

שבת של אחרי החגים ,הלילות מקדימים את בואם ,והשמש מתעצלת לזרוח עד לאחר השעה שש ורבע בבוקר ,וגשם קל החל יורד . הערבים נעשים קרירים , דורבן חצוף אוכל לנו צמחים בגינה , ובצידי דרכים תנים מייללים ומבשרים את בוא הסתיו , שלושים יום עברו חלפו והחורף קרב . ופינתנו השבוע תעלה על נס את סדרת האנימציה "הלב".

הספר "הלב" הוא יומנו של תלמיד בשם אנריקה שגר בעיר טורינו ואינו עוזב את העיר. ועלילת הסדרה הלב היא למעשה סיפור בתוך סיפור, שמחנך הכיתה מספר לאנריקה ונקרא "מן האפנינים אל האנדים"…העלילה הפנימית של הספר ..הופקה לסדרה.

הלב הופקה ביפן לסדרת אנימה בת 52 פרקים שביים ותסרט איסאו טאקאהטה (קבר הגחליליות), ועוסקת במסעו של הילד האיטלקי מרקו רוסי בחיפוש אחרי אימו. שמה המקורי של הסדרה ביפן היה : "3,000 מייל בחיפוש אחר אמא".

ביפן שודרה הסדרה כחלק מרצועת השידור שהייתה ידועה בשם "World masterpiece theater" וכללה בתוכה סדרות רבות שכולן היו מבוססות על יצירת ילדים קלאסית כזו או אחרת. בישראל שודרה הסדרה בטלוויזיה החינוכית בשנים 1983–1984 בפעם הראשונה ( תאריך הפרק הראשון היה 15/09/1983 ,לפני 39 שנה ) ומאז שודרה פעמים רבות בשידורים חוזרים באותו ערוץ, בערוץ הילדים ובערוץ ג'וניור, והפכה לאחת מסדרות הילדים המוכרות בישראל.

שיר הפתיחה של הסדרה שהולחן על ידי יקויצ'י סקטה, תורגם לגרסה העברית על ידי לאה נאור (פזמונאית, סופרת, מתרגמת ותסריטאית ישראלית, ממקימי קיבוץ נחל עוז , מכותבי קשקשתא ,שלוש ארבע חמש וחצי ,קרוסלה , בבית של פיסטוק ,ועוד '.), ובוצע על ידי הזמרת אילנית.

על מה הסדרה ? , הסדרה מתמקדת בסיפורו של מרקו, ילד צעיר ואנרגטי החי עם משפחתו בעיר הנמל ג'נובה שבאיטליה במהלך תקופת השפל בשנת 1881. פייטרו, אביו של מרקו, הוא מנהל מרפאה לטיפול בחולים עניים. אימו שרואה שהפרנסה קשה מחליטה לנסוע לארגנטינה לעבוד שם . בתחילה יש קשר מכתבים עימה אבל אז ניתק הקשר .ומרקו הקטן יוצא למסע ארוך , מלווה בידידו הקוף ששייך לאחיו טוני ..קופיפו , על מנת לברר מה עלה בגורל אימו.

המסע ארוך ומפותל , לאורך 52 הפרקים שכילדים נראו לנו כמו הנצח , מרקו מתגנב לאוניה , עובד בכל מיני עבודות , פוגש אנשים ודמויות מוזרות , חווה הרפתקאות וסכנות , ומתקדם אט אט לעבר המקום בו נמצאת אימו …בארגנטינה , כי כמו דברי השיר העברי …"הלב קורא לאמא". חווית הצפייה שלי לפחות כילד הייתה כל כך מתישה , ( יאללא , שימצא כבר את אמא שלו , ויפסיק לבכות , למה למשוך עוד פרק ? ועוד עם השיר העצוב הזה ?)….אבל זה נמשך ונמשך , ומה היה בסוף ?….מי שרוצה יצטרך לצפות בסדרה . למי שמתעקש מצרף לינק לפרקי הסדרה :

https://www.popy.co.il/videos/movies-and-series/marco-1

הסדרה הלב הגיעה בזמנו כמעט לכל בית בישראל . הילדים וחלק גדול מההורים עקבו בכל פרק אחר עלילות מרקו שמחפש את אימו .

בערב שידור הפרק הלפני אחרון, רפי רשף פתח את התוכנית ערב חדש בידיעה "אתם יכולים להירגע, מרקו מצא את אמא שלו" (24/09/1984)….דבר דומה קרה בסבב השידור השני של הסדרה . כאשר ביום בו התקבלה ההחלטה הגורלית ,לבטל את פרוייקט הלביא, כשדן מרגלית פתח את ערב חדש במילים: "ערב טוב. והידיעה הכי חשובה היא, שהיום בשעה 10:00 מצא מרקו את אמא שלו" (30/8/1987)..אז כן הסדרה אכן הגיע לכל חדרי הלב של הצופים בישראל.

וסדרת הילדים "הלב" לוקחת אותנו במוסיקה אל להקת The Kursaal Flyers.

להקת הפופ הבריטית נוסדה בשנת 1973 , ע'י מספר חברים שניגנו בהרכבים שונים והחליטו להתאחד ללהקה בשם המוזר The Kursaal Flyers . הלהקה נוסדה בעיר Southend-on-Sea שבדרום מערב אנגליה במחוז אססקס.

את השם הם בחרו על שם הפליירים של אולם מופעים מפורסם בשם KURSAAL שהיו תלויים על גבי קרונות רכבת. חברי הלהקה היו : שירה-Paul Shuttleworth , בנג'ו – Richie Bull , גיטרה מובילה –Graeme Douglas , תופים – Will Birch , גיטרה- Vic Collins , גיטרה בס –Dave Hatfield .

ללהקה לא היו הצלחות גדולות והם שרו בעיקר גרסאות קאבר לשירים של אחרים ובהמשך החלו לכתוב לעצמם , למעט להיטם הגדול משנת 76 שהגיע לטופ 20 הבריטי באותה שנה :" "Little Does She Know". את תקליטם הראשון (Chocs Away) הם הוציאו בשנת 1975.

הלהקה פיתחה סגנון צבעוני ויחודי של מוסיקת פופ שהצליחה בעיקר בפאבים ומועדונים אנגליים של אמצע שנות השמונים. זה שרד מספר שנים ,אך לאחר לא מעט שינויי הרכב הלהקה התפרקה בשנת 1977 . בהמשך היו מספר נסיונות לאיחוד ולמופעים מחודשים ובסה'כ הוציאה הלהקה שלושה תקליטים ומסע הופעות בודד.

אז למה הסדרה הלב ולמה להקת The Kursaal Flyers דווקא היום ?

אז מזל טוב , כי היום מלאו 176 שנים להולדתו של הסופר האיטלקי אדמונדו דה אמיצ'יס ( 21/10/1846…נפטר ב-1908) , האיש שכתב את הספר "הלב".

אדמונדו גדל בעיר טורינו ( שם גדל גם הנריקה גיבור ספרו )שבצפון איטליה, ולאחר בית ספר יסודי נשלח על ידי הוריו לפנימיה צבאית.

הרעיון של השפעה חיובית של חיי צבא כדרך חינוך המעצבת את האדם מבחינה מוסרית ערכית ושליטה עצמית ניכר בכתביו.

יצירתו הספרותית הראשונה הייתה "חיי צבא" שנכתבה ב-1868 שכתב לאחר שהשתתף בקרבות על קוסטוזה במלחמת העצמאות האיטלקית הראשונה . לאחר מכן המשיך לכתוב כעיתונאי, הייתה לו קריירה ארוכה כעיתונאי שכללה בין השאר דיווחים על מסעות בספרד, הולנד, מרוקו וקונסטנטינופול. אך פרסומו הגדול הגיע דווקא בעיקר בזכות ספרו "הלב". הספר כאמור נכתב על ילד בשם הנריקו מטורינו שהמחנך שלו מקריא לו ספר ,אשר עלילתו מספרת על מרקו וחיפושיו אחר אימו , הסיפור בתוך הספר כאמור הפך לסדרה. אז מזל טוב לך אדמונדו אי שם בגן העדן של הסופרים.

והלהקה המשונה ? מה לה דווקא היום ?

אז זה דווקא השיר שלהם עם המילים הדי מוזרות שהפך ללהיטם הגדול Little Does She Know שהקפיץ לא מעט רוקדים במסיבות הדיסקו של שנות ילדותינו . ניסיתי להבין את משמעות שם השיר ..וההסבר שמצאתי היה שהכוונה למישהו או משהיא שאמורים לדעת משהו על חייהם , והם אינם יודעים זאת. ועל זה באמת מדברות מילות השיר.

וזה ממש כמו מרקו , מהסדרה הלב משנות ילדותינו , שחיפש אחר אימו , ובכל פרק היה משהו שהוא לא ידע ופרט שקירב אותו אל אימו ( "כמו הים, כמו לב הים
ליבו של מרקו – סוער בו…..") ,תמיד יש משהו שליבו של מרקו לא ידע כשם שירם של החבריה מאנגליה.

וחשבתי על זה השבוע , מה אנחנו בבסיס הכי עמוק שלנו מחפשים ?… אם לא אהבת אם ואת המילה הטובה שתאמר לנו . וזה לא משנה מי והיכן אנחנו . גם הרקולס , סופרמן או שמשון הגיבור ,אם נכניס אותם למערה חשוכה ואז נעמיד מולם מפלצת אימתנית ונדליק את האור , הדבר הראשון שיצעקו יהיה : "אימאלה ". וזה ממש לא משנה בין אם זה האיש הפשוט ,ראש הממשלה , הרמטכ'ל או נשיאת אינטל העולמית ברגע שאמא קוראת…הכל מתרכז בה..ולשם הלב הולך.

והלב שלנו ?מה אנחנו באמת יודעים עליו ? , וכמה אנחנו שומרים שימשיך לעבוד ? ואם נחזור רגע לפתיח כדאי לזכור שאושר ,כושר , והשכלה עוזרים לו לפעום יותר שנים. זקני הכפר נוהגים לאמר שאם נקפיד לתפעל את שלושת המרכיבים הללו כראוי במשך 110 שנים …זו תהיה סגולה לאריכות ימים.

שבת שקטה ונעימה לכולם .

( ואם זה שילוב של ים-לב ואמא אז ,הפינה מוקדשת לאימי אסתר (1938-2022) שהשבוע מלאו שלושים לפטירתה ועל מצבתה כתבנו " אשת חייל שדלתות ליבה , מטבחה וביתה , פתוחים היו לכל אחד ואחד" )

Little does she know that I know that she knows
That I know shes two-timin me
Little does she know that I know that she knows
That I know shes cheatin on me

I was outside the one stop
When I saw her in the corner
And I didn't like what I see

Little does she know that I know that she knows
That I know shes two-timin me

She was sharing her spin dryer with a guy in a tie-dye
When she saw my reflection in the chrome
I knew that shed seen me cause she dropped her bikini
The one that I got her in Rome