"כך נראה יומו של העכבר" (פורטיס סחרוף 1990).או …למה מיקי ..מאוס ?

הוא ישב לו בשקט על הכורסא האפורה ונאנח . שנים רבות חלפו מאז עטה לאחרונה את הגלימה. ממקום מושבו יכל להבחין באותה גלימה . דרך החור העגול שבקיר , זה הסמוך לרצפה ,הבליח אור עמום שהאיר את הארון הפתוח . הגלימה שמוראות השנים נתנו בה את אותותיהם תלויה הייתה על קולב שידע ימים טובים יותר. גם אותות הגבורה על דש המעיל נמלאו אבק, מזה שנים שלא הציל אף אחד , ימיו כגיבור כמעט נשכחו.

מי זוכר בכלל ,מה עשה בימי צעירותו ?. היום ,כך סיפרו לו נכדיו העולם שייך לצעירים ,ושינויים עושים בטיק טוק ובטוויטר….מה זה כל הוירטואלי הזה ?…חשב לעצמו ,למה לא ללבוש גלימת גיבור על , להפשיל שרוולים ולהתחיל לעבוד ??

הוא העביר אצבע אפורה וסילסל בשפמו , פרוותו האפרורית הייתה חלקה חרף גילו המתקדם . אני מרגיש כמו עכבר שרץ במבוך מילמל לעצמו , מרגיש ממש.. מאוס.

מבעד לרדיו התנגן שירו של פורטיס בערוץ העברי , הוא האזין לסופו של השיר:

"חוזר הביתה הרוס מהחיים
פותח דואר, מופצץ מהמיסים
האישה צורחת, הסירים גולשים
…..

התחושה חונקת, מהקופסא אין שום מוצא
לאט לאט הוא משתגע, מזיע וצועק
האדון בתוך מלכודת והוא רוצה לצאת
כך נראה יומו של העכבר
בית חם וילדים האישה על קרם פנים
ואוירה שלילית
כך נראה יומו של העכבר
".

הוא נאנח שוב , ולחץ על שלט הטלויזיה , 75 ימים לבחירות הכריז הקריין , בכנס בחירות שנערך……."…הוא שינה ערוץ , אך גם שם אותה תעמולה שגרתית…."חייב לצאת מזה" מלמל לעצמו , הוא קם וניגש לעטות אולי בפעם האחרונה את הגלימה...לעוף מעלה מעלה מעלה ,עם כל השירים והמנגינות.

(מיקי מאוס , גיבור על בדימוס , ישראל 2022 , בחור הקיר של אחד הבתים מפרויקט דיור בר השגה).

שבת חמה של חודש אוגוסט , הטמפ גבוהות . 34 מעלות בחוץ . בחדשות השבוע דיווחו על אירופה המתייבשת ,ההייד פארק בלונדון צהוב כמו הנגב , הסירות על נהר וורדון בצרפת בהן רק לפני מספר שנים עשינו שייט …… לא מושכרות לתיירים..כי לא נותר אגם, הן מונחות על הקרקע הסדוקה. שריפות ענק בדרום צרפת…ואז מבול מפתיע בפריז וגם בלונדון…גלי החום מחד וגשמי הרס מאידך הופכים אט אט לתופעות שבשגרה…ואצלנו בארץ הצבי ?…חום יציב לעת עתה…בגולני שואלים עד מתי אוגוסט 22 ?

ופינתנו השבוע תדבר על סיפור החלילן מהמלין.

החלילן מהמלין (בגרמנית: Der Rattenfänger von Hameln, "לוכד העכברושים מהָמֶלְן") היא אגדת עם נפוצה, שגרסאות שלה ידועות כבר מימי הביניים ועלילתה מתרחשת בעיר המלין (היא הָמֶלְן – Hameln – שבגרמניה).

עפ האגדה כך היה : בעיר המלין פרצה מגפה של עכברושים. כאשר תושבי המלין נוכחו לדעת שכל מלחמתם במכרסמים הקטנים הייתה ללא הועיל, והייאוש וחוסר התקווה תפסו את מקום מאבקם, הגיע לעיר חלילן מסתורי ובפיו הצעה שאי אפשר לסרב לה: הוא הודיע שיגרש את כל העכברושים מהעיר תמורת תשלום. ראשי העיר לא האמינו לו אך נאותו לשלם במידה וכך יעשה.

יום אחרי כן נטל החלילן את חלילו והחל מנגן נעימה ברחובות העיר, והנה, להפתעת התושבים, החלו צצים מכל בית ופינת רחוב עכברושים לרוב ונמשכים באורח קסם אחר צלילי החליל. כשנאספו גדודים-גדודים של עכברושים, יצא החלילן את העיר ופנה אל נהר הווזר. בהגיעו אליו, נכנס אל תוך המים בעודו מחלל וכל העכברושים שנמשכו אחריו טבעו כולם בנהר.

אך משהגיע החלילן לבקש את שכרו , לעגו לו אנשי העיר וסירבו לעמוד בתשלום. מה עשה החלילן ? שוב נטל את חלילו , והחל מנגן הפעם לקול צלילי החליל ,יצאו כל ילדי העיר והלכו בעקבותיו , שוב כמו העכברים ,אך הפעם אל פתח שנפער בהר ונבלעו בתוכו….וכך העניש החלילן את תושבי העיר ".

מוסר ההשכל שנתבקש מן הסיפור היה ,שצריך לעמוד בהבטחות ….התחייבת ??….תשלם !!.

ציור על זכוכית של החלילן מהמלין משנת 1592.

מי כתב את הסיפור הראשון ??..לא ברור ,אך הגרסא שכתבה אליזבת בארת בראונינג

הפכה את הסיפור הזה למוכר ואהוב באנגליה, עד כדי כך שרוב האנגלים סבורים שבראונינג היא שהמציאה את הסיפור. הגרסה שאיירה קייט גרינאווי נחשבת לגרסה הקלאסית.

האזכור הראשון של הסיפור היה כנראה על חלון זכוכית בכנסייה בהמלין בסביבות 1300. החלון תואר בכמה מקומות בין המאה ה-14 למאה ה-17 אבל הוא נהרס. החלון נחשב מבוסס על זיכרון של טרגדיה היסטורית בתולדות העיר. אבל למרות המחקר הנרחב, אין עדויות חד משמעיות לגבי אותו אירוע היסטורי. העכברושים נחשבים בדרך כלל כתוספת מאוחרת לסיפור, וישנן מספר תאוריות לגבי מהות האירוע, ביניהם טענה כי הילדים השתתפו במסע הצלב של הילדים.

עד כמה מדובר באמת ,או באגדה קשה לאמר , אך במשך תקופה ארוכה היה בהמלין חוק שאסר על שירה ומוזיקה ברחוב מסוים בהמלין, כאות כבוד לקורבנות. הנהר היחיד הקרוב להמלין הוא נהר וזר, ואם יש משהו בסיפור טביעת העכברושים הרי שזה בנהר זה.

פסל החלילן בעיר לייפציג

סיפורי מוסר השכל היו נהוגים בעבר על מנת ללמד את קהל הקוראים איזשהוא לקח . אולם זה לא תמיד נעים לספר לילדים סיפור עם סוף טראגי…לעזרתם של הילדים הישראלים לפחות נחלץ אליעזר שמאלי אשר פירסם בעיתון דבר(02/10/1931)במוסף הילדים את גירסתו שנקראה "גירוש העכברים".

הסיפור שיצר ,מבוסס על סיפור החלילן מהמלין, שהוסב לארץ ישראל: את המושבה "ירדניה" פקדה מכת עכברים, ולטיפול בבעיה הוזמן שייח' ערבי, שבאמצעות כדורי מזון פיתה את העכברים לעבור את הירדן על גשר צר שבנה למטרה זו. לאחר שעברו העכברים לגדה המזרחית, הרסו אנשי ירדניה את הגשר. "ולשייח' ניתן שכרו ביד נדיבה: חמש תרנגולות ותרנגולים שבעה".

אך לא רק אנחנו אוהבים סוף טוב . סופר הילדים הצרפתי, שארל פרו, חיבר סיום אופטימי לאגדה זו, לגרסתו, ילד אחד, בעל מום ברגלו, איחר ולא הספיק להיכנס לתוך ההר לפני שנסגר וכך נשאר ילד יחיד בעיר וכל ההורים אימצו אותו. הילד השתעמם ללא חברת ילדים נוספים והיה הולך אל ההר, איפה שהילדים נעלמו – יום אחד מצא שם בדשא חליל וכשניסה לנגן בו את הנעימה של החלילן הידוע, נפתח ההר והילדים יצאו ללא פגע ומאז הקפידו בעיר לשלם את חובותיהם….סוף יותר טוב מזה לא ניתן לבקש….גם הילדים חזרו ,גם העכברים הלכו …והכי חשוב ..הפוליטקאים למדו לקיים הבטחות….."המחייה."

ואיזכור החלילן לוקח אותנו במוסיקה אל היוצר הנהדר ,שהלך השבוע לעולמו …צביקה פיק.

פיק נולד בעיר ורוצלב שבפולין בשם הנריק פיק, בנם היחיד של בוריס ופאולינה פיק. סבו ניהל קונסרבטוריון ודודו היה פרופסור למוזיקה. בגיל חמש החל בלימודי מוזיקה קלאסית ולאחר שהמשפחה עלתה לישראל בעליית גומולקה בשנת 1957, המשיך את לימודי המוזיקה בקונסרבטוריון שברמת גן. בבקרים למד לימודים סדירים, ובשעות הערב תרגל צ'ייקובסקי ובאך. כבר בגיל 15 הופיע כגיטריסט, קלידן וזמר בלהקות "טלסטאר", "השמנים והרזים" ו"השוקולדה", לאחר שהושפע עמוקות מלהקות הרוק של התקופה – הבי ג'יז, הביטלס והרולינג סטונז.

בגיל 18 שוחרר משירות צבאי משום שעבד כמוזיקאי כדי לסייע למשפחתו, שהייתה בקשיים כלכליים לאחר מותו של אביו. פיק פרץ לתודעת הקהל הישראלי כאשר נבחר לתפקיד קלוד, התפקיד הראשי במחזמר "שיער", בו הפגין את הופעתו החיצונית שנחשבה חריגה בישראל באותה עת, גינוניו הססגוניים והופעתו המינית. דמותו הארוכה (191 ס"מ) והסגפנית, עטורת השיער הארוך והעטופה במלמלות וקטיפות, בנוסח היפי, הדהימה את הקהל, את התקשורת הישראלית ואת עולם הבידור הישראלי, ויצרה סביבו דימוי של מישהו "לא מכאן". על תפקידו במחזמר "שיער" זכה בתואר "שחקן השנה".

יש שרואים בפיק זמר מן הפריפריה המוסיקאלית שטיפס מעלה כסיפור סינדרלה . צביקה פילס דרכו מעלה עם המון כשרון ,נחישות ועבודה קשה. הוא לא עבר את המסלול לכוכבות שהיה נהוג באותם ימים דרך שירות באחת מהלהקות הצבאיות, אלה כתב הלחין וגם שר במועדונים שונים ובכל מקום שניתן היה. הקהל הרחב אהב אותו בצורה פנומנלית , הופעותיו היו לשם דבר עם ההיסטריה סביבו. גמלוני משהו ,צבעוני ומאוד פרוע בלבוש ואיפור. סממנים שלא היו מוכרים בארץ . המבקרים שבתחילה לעגו לו , בלעו את הכובע כאשר החל להלחין ,לא רק שירים פשוטים אלה גם שירי משוררים בשפה גבוהה יותר ,כנתן יהונתן (נאסף תשרי-מת אב)) ,ואלכסנדר פן ( לא אני הוא האיש ) ,יונתן גפן (אל תגידי כן ) שאול שטרניחובסקי ( שושנת פלאים) , ועוד רבים ,ואהבת הקהל רק חיזקה זאת. פיק היה מהאמנים הישראלים הראשונים שזכו לגילויי הערצה קיצוניים בדמות מעריצות ומעריצים היסטריים. התעלפויות בהופעות, מחסומי משטרה ושומרי ראש צמודים בכל אשר הלך.

כמה קשה עבד ? , ב-1973 הלחין פיק את "שושנת פלאים", למילים של שאול טשרניחובסקי, עבור ערב שירי משוררים נוסף שיזמו בגלי צה"ל. השיר לא התקבל לערב ונדחה ולאחר שהזמר יוני נמרי שמע אותו, הוא הקליט אותו לראשונה. ביצוע שזכה להצלחה מדהימה במצעדי הפזמונים. את השיר הקליט גם פיק עצמו, ביצוע שנכלל באלבומו "פיק", שיצא באוגוסט אותה שנה, וכלל גם את "שמע ישראל", "סימנים" (עם נגינת גיטרה של יצחק קלפטר), "הרקדן האוטומטי" (אותו ביצע עם רותי נבון), "מחשבות" (בליווי של הצ'רצ'ילים החדשים), "איתך ובלעדייך". כמו כן הלחין לנבון את השיר "בין האצבעות" שכתבה מירית שם-אור, שזכה להצלחה, והקליט אותו גם לאלבום שלו עצמו…..צרור להיטים משוגע שמושמע עד לעצם ימינו אלה.

זכיה באירוויזיון עם השיר דיווה

מפעל חייו של פיק ידע עליות ומורדות , אך המשיך לייצר להיטים ומעריצים באופן שאין דומה לו . הוא כתב , הלחין וגם שר .הן לעצמו והן לאומנים אחרים ורבים. (עפרה חזה, ריקי נבון ,מאיה בוסקילה , דנה אינטרנשיונל , יוני נמרי , ריקי גל , הכל עובר חביבי ועוד רבים וטובים אשר תקצר הפינה מלפרט. בין להיטיו הגדולים : "אני אוהב אותך לאה" , "שושנת פלאים "," לגור איתו ", "מוסיקה" ,"מעלה מעלה" ,"מת אב ומת אלול", "על חטא" ," לא אני הוא האיש"," דימדומים" , " אלף נשיקות". " אהבה בסוף הקייץ" ,"הרקדן האוטומטי "..ועוד ועוד ועוד…..

ניתן להרחיב במפעל חייו של פיק עוד דפים רבים אך קצרה פינתנו.

אז למה החלילן מהמלין היום ולמה צביקה פיק ?

החודש מלאו 180 שנה לפרסום הגרסא הראשונה הכתובה של סיפור החלילן (8/1882).וכידוע לכולם , אנו כרגע בעיצמו של סבב מספר 1246 של הבחירות לכנסת ישראל , ומסביבנו יהום הסער . כל אדם ומפלגה מבטיחים הבטחות ( מיגור טרור , הורדת יוקר מחיה , דיור בר קיימא, שקט ושלווה, יישוב מאדים ,ופלאפל בדמשק )..אבל אם למדנו לקח מהסבבים הקודמים , ומאלו שיבואו בעתיד , וכן מסיפור החלילן , זה שעל הבטחות פוליטיקאים , לא בדיוק ניתן ורצוי לסמוך….ואת המחיר האמיתי משלמים לאחר הבחירה.

יכול להיות שהפעם הסוף יהיה יותר ידידותי מסבבים קודמים , ואולי הגיע העת לנסות ולארגן סוף חדש לסיפור. כזה שבו הבטחות מקיימים , והילדים וההורים שמחים…ולא צועדים לתוך לוע ההר….אולי.

וצביקה פיק ? ,המאסטרו הלך השבוע לעולמו בגיל 72 , וממש כמו החלילן מהמלין גם הוא בניגוניו המופלאים משך אותנו קרוב לחמישה עשורים ללכת בעקבות המלודיות המופלאות שייצר , שישארו עוד שנים רבות בארסנל השירים הישראלי.

לאחר לבטים קשים באיזה משיריו לבחור החלטתי לבסוף לצרף את אחד משירי האהבה היפים שלו ( לא מזמן ציינו טו באב )…השיר נקרא "על חטא" מילים ולחן צביקה פיק , שימו לב לכתיבה הנהדרת , וכמובן הלחן.

שבת שקטה ונעימה לכולם .

והוא מכה על חטא
והוא מכה על תוהו
והוא מרעיד מיתר פקע איבו בכדי
והוא דמום כהד
ומרצד כמוהו
הוא מצטמר למנגינת לכה דודי

והוא בוער כלב
והוא כבה כעין
והוא דולק בלהב נר נשמת אדם
והוא חומר כגו
והוא כבד כיין
הוא מתנודד למנגינת בשר ודם

את יחידה כצל
את בודדה כנחל
את תצעני לכל, לכל עובר ושב
את מתוקה כליל
את חמוקה כשחל
את מפקה כנחל בשרב

שלא נאבד את הראש…

"הוד מלכותו אתה חייב לעזור לי , כן אני יודע שהמצב הכלכלי לא בשיאו , אבל אין מה לעשות , על מנת למגר את הפשע ולהיפטר מאנשים שראשם סחרחר ,אנחנו חייבים לשמור את העסק עובד במלא הספקו. אתה יודע הרי שבזמן האחרון המכונה עובדת ללא הרף ….לא הוד מלכותו אמרתי הרף…עם ה…..לא ערף.

אז אתה שומע הוד מעלתו ? מחירי המתכת עלו , עלויות ההשחזה והנקיון עלו , ואם אנחנו רוצים לשמור על צרפת מכל ה- BAD GAYS , צריך להשקיע , ככה נוכל לישון עם ראש שקט ,הוד מלכותו…"

הוא הביט בשארל ממרום כסא המלך ,ולאחר פנה אל סגנו …" הנרי ,אני מורה לך לתת למר שארל 16000 לירות על מנת לשדרג את העסק , וכן להרים את התשלום החודשי אליו ב15% …תוספת יוקר" ….הנרי בהה במלכו בפליאה ואחר הנהנן כי רשם לפניו ( צרפת ,ארמון המלוכה בפריז ,שלהי המאה ה-19)…

שבוע שלישי של חודש יוני ,ילדינו סיימו את שנת הלימודים ,וקמו מספסלי הכיתות בדרכם אל החופש הגדול , הים ,והארטיקים…חלקם יצאו לקורסי מדצ'ים , חלקם ידריכו בקייטנות ,יש שיצאו לטיולים בארץ ובחו'ל ,ויש שילכו לעבוד . לחלקם תהיה זו חופשה אחרונה בטרם יעטו מדים וילכו לצבא.

פינתנו שעולה השבוע , שינתה מתכונתה תצא מדי פעם ,ולא באופן שבועי. בהזדמנות זו אני מודה לכל המגיבים לפינה האחרונה , הופתעתי מכמות התגובות ומהחום, המון תודה .

אז בואו נתחיל בשאלה מהוא בעצם האושר ??

האם הוא מצב קיומי ? האם זו צורת חיים ? או אולי זה רק רגע קצר שחולף ? , שמא זה חיוך של אהוב/ה , צחוקו המתגלגל של ילד ? , שליטה וכח ? הון עתק בחשבון הבנק? או אולי השפעה וכבוד ? אולי הוא מסתכם בשלוש כפים ?

סביר להניח כי שאלה זו וודאי העסיקה רבים .אך לא מעט פעמים כאשר אנו שואלים , נשמעת התשובה הבאה ? " אם אתה קם בבוקר ,ויוצא לעבודה עם חיוך …מצאת את יעודך , אתה מאושר…" , על פניו זה נשמע לא רע , אתה עוסק במשהו שגורם לך לפרנס את משפחתך , ולצאת את ביתך בכל בוקר עם חיוך…

אבל אז עולה השאלה , תלוי במה את/ה עוסק/ת . נניח שאתה שוזר פרחים לימי הולדת ומשמח אנשים…?…אושר . ואם את רופאה שמצילה חולים ….?….אושר….אם את מורה המעניקה כלים וידע לתלמידים ?….אושר…נגר שבונה רהיטים ללקוחותיו ?…אושר……….אבל מה אם אתה צריך לקום בבוקר ולצאת לעבודה כ….מוציא להורג ?? …אושר ???…יוצא עם חיוך לדרך ???…ובגמר היום יכול לאמר לעצמך ….עוד יום מוצלח נגמר ??…למה אני שואל …תיכף נדע.

שארל אנרי סנסון

פינתנו השבוע תעסוק בעסק המשפחתי של משפחת סנסון …ודאי יהיה מי שירים גבה וישאל " מי לעזאזל זו משפחת סנסון …תהרוג אותי אני לא יודע "…..טוב אז לגבי " התהרוג אותי " עדיף לא לאמר בקול כי עיסוקה המשפחתי של משפחת סנסון היה ….הוצאה להורג.

הימים הם ימי המחצית השניה של המאה ה-18 .המקום צרפת ,….החווה את המהפכה שתשנה את פני העולם כולו…מעולם ישן של מעמדות דתי ומלוכני ואריסי …לדמוקרטיה ,שיוויון וחירות מושגים די חדשים ומהפכניים באותה עת.

המונים מסתערים על הבסטילייה

מטבען של מהפכות ,הן דורשות בשלב כלשהו דרך להיפטר מכל מי שעומד בדרכן ובמקרה של המהפיכה הצרפתית על הכוונת היו המלכים , האצילים , האליטה העשירה וכל מי שתמך בהם…אך מה עושים עם כל אותם אנשים ?? , הפתרון שעלה בראשם הוא להיפטר מראשם של העומדים בדרכם ….לא מילולית…אלה פיזית. ולשם כך הם נעזרים בכלי אשר יוצר לראשונה באנגליה ( " מערפת " בעברית תקינה ) או כמו שהכרנו בהמשך..גיליוטינה.

המכשיר כונה לראשונה "גרדום הליפקס" , ונבנה באנגליה עבור המתת הבקר. הרעיון היה שזה מוות מהיר ללא סבל מתמשך לבעל החיים. המכשיר הנוראי קיבל שמות שונים במהלך המאה ה-14 כאשר החל לשמש ככלי להוצאה להורג של פושעים ברחבי אירופה. באיטליה זכה לשם "מאנינה" (נשמע חביב ) , ואילו בסקוטלנד האפרורית והגשומה זכה לכינוי "הבתולה הקדושה "( מה קדוש בה רק השד יודע ).

ז'וזף אינייאס גיוטן

אגב את שמו הפופולרי כיום "גיליוטינה" , קיבל הכלי מהפיזיקאי ז'וזף גיוֹטֵן (Guilliotin), חבר באספה הלאומית בצרפת. ביוזמתו נחקק חוק הקובע שכל עונשי המוות יוצאו לפועל במתקן זה ללא תלות במעמדם החברתי של הנידונים למוות, וזאת כדי לשמור על שוויון בין המעמדות. מה שנקרא אם כבר צדק ..אז עד הסוף.

אנו נשוב כעת למאה ה-18 אל צרפת המהפכנית ואל מש סמסון.

כאמור המהפיכה מתגלגלת , הקהל דורש להמית את כל "הרעים" אשר גרמו לסבלו , והביקוש לפתרון מוות מהיר מעלה את הרעיון להשתמש באותו מכשיר שיוצר עבור בהמות. המעניין הוא שיוזם הרעיון להשתמש בו היה דווקא רופא..מתוך מחשבה אמיתית , שכך לא יסבול הנידון מכאבי ראש מיותרים , כאלו שגם אדוויל פורטה לא יעזור.

שנים לפני כן , בשנת 1688 הצליח שארל סנסון (Charles Sanson 1658-1695) לזכות בתפקיד התליין הראשי של פריז ומאז התפקיד עבר במשפחת סנסון מאב לבן עד שנת 1840. הרופא המדובר היה נינו של מייסד השושלת, -שארל הנרי (1739-1807), אשר עתיד היה להיכנס להיסטוריה.

שארל אנרי אומנם רצה להיות רופא , אך חוליו של אביו אילץ אותו להכנס לעסק המשפחתי. ידידנו קיבל מהמלך לואי ה-16 את גלימת התליינים האדומה ואת התואר Monsieur de Paris ( למי שמכיר את פריז , מכאן שם הרחוב ליד הקונסיירז'רי).

בסרטי הקולנוע ובספרי ההרפתקאות למיניהן תמיד נתפש האיש על הגרדום כאיש רע עם מבט חמור סבר ומאיים , שארל הנרי לא תאם לתיאור . הוא מתואר כאדם די נחמד , אשר בזמנו החופשי, כאשר לא כרת ראשים, אהב מאוד לנגן על צ'לו וכינור , ואף סיפק עבודה לחברים . (טוביאס שמידט, חבר אשר בנה לו את כלי הנגינה……. בנה לו מאוחר יותר גם את הגיליוטינה , בוודאי הוסיף טא'צ אומנתי למכשיר).

לואי ה-16 תורם נדיב …ולקוח של הגיליטינה

כמו כל כלי עבודה הדורש טיפול 10,000 גם הגרדום שעבד ללא הרף ( הרף..לא ערף) ,נדרש לטיפול ותחזוקה , מאחר ומדובר בכלי "לטובת הציבור" , והמצב הכלכלי לא היה משהו ,פנה בשנת 1787 הנרי אל המלך לואי ה-16 על מנת שיסייע בתקציב שיפוצים. לגורל יש דרך מעניינת לגלגל את הענינים , הנרי קיבל העלאה במשכורת וסכום חד פעמי של כ-16,000 לירות לתחזוקה שוטפת. שאלת מליון הדולר היא האם לואי ה-16 היה עושה זאת אם היה יודע שבתוך מספר שנים הוא יהפוך לאחד ה"קליינטים" של ההשקעה.

הבחור שלנו למען האמת לא "מת" על המקצוע שלו , וגם די אהב את רעיון המלוכה , וביקש לפרוש מעיסוקו . ההמון שלא אהב את חיבתו למלך חשב להיפטר גם ממנו….אולם בגלל הביקוש הגבוה של הוצאות להורג הוא נותר בחיים..בכל זאת מקצוען בתחומו . וכך ב21 לינואר 1793 נאלץ הנרי לממש את השיפוץ , דווקא עם המשקיע… המלך לואי ה-16.

כבר אמרנו שלגורל יש לא מעט ציניות בדרכיו ? , אז הנה עוד דוגמא..שארל הנרי שעסק בהוצאה להורג ולא חיבב את עיסוקו , חשב להעביר את העסק לבנו גבריאל שהיה עוזרו , אולם הנ'ל שתפקידו היה להציג את הראש לקהל הנלהב לאחר הביצוע , באחד הפעמים ,הניף את ידיו לתרועות הקהל ,אך אז מעד מהגרדום כלפי מטה ..ונהרג.

ואם בהומור ציני עסקינן , אז אנרי המשיך את לעבוד בעסק של אביו עד מותו בגיל 73 בשנת 1840, מה שהפך אותו ,ככל הנראה, לתליין עם הפז"מ הארוך בהיסטוריה. בנו אנרי-קלמנט סלד מהמקצוע אך נאלץ להמשיך את המסורת המשפחתית. על מנת להתמודד עם המצוקה הנפשית ניהל אורח חיים פזרני, בתקווה שישכח מתלאות היום בעבודה . עד אשר מרוב פזרנות …בשנת 1847 נאלץ למשכן את הגיליוטינה שלו. כתוצאה מכך להוצאה להורג הבאה שלו הוא נאלץ להגיע עם גרזן…המלך ששמע על כך פיטר אותו , והורה לרכוש מחדש את הגליוטינה ,ומינה לו מחליף.

התליין בדימוס החליט להעביר את זמנו בכתיבת זכרונות וכתב ביוגרפיה משפחתית בשם "7 דורות של הוצאות להורג 1688-1847). אז למי שמעוניין לתפוס ראש שקט על ספר וכוס קפה….בבקשה.

הגיליוטינה הפציעה מדי פעם בספרים מחזות וסרטים עד שהגיע למשכנה הסופי במוזיאון מדאם טוסו בלונדון. היא מופיעה בספר עלובי החיים של ויקטור הוגו המתאר אותה כייצור מפחיד, הלועט את קורבנותיו בתאוות דם נקמנית. למעשה זוהי בעצם אלגוריה למערכת הצדק הצרפתית של אותה תקופה.

בסרט "האלמנה מסן פייר" (צרפת 2000 ,סרטו של פטריס לקונט, עם ג'ולייט בינוש) מתוארת סיטואציה, שבה אנשי אי צרפתי בודד מחכים חודשים רבים לבואה של הגיליוטינה, על מנת שיוכלו להוציא להורג רוצח.

בספר "סקרלט פימפרנל" (הראשון בסדרת הרומנים ההיסטוריים מאת הברונית אמה אורצ'י) , בהמשכיו ובעיבודים הרבים שנעשו לו, מסופר סיפורו של אציל אנגלי בימי המהפכה הצרפתית, שבעזרת קבוצה קטנה של שותפים (שאינם מודעים לזהותו האמיתית) מציל צרפתים מאימת הגיליוטינה.

רוטשילד -מחאת צדק חברתי

הסופר אלבר קאמי , הביע את מחשבותיו על נושא עונש המוות ,יעילותו ומשמעויותיו בספר "הרהורים על הגיליוטינה" , ואפילו פה אצלנו במסגרת הביאנלה לאומנות שנערכה בהרצליה בין השנים 2007-2009 , הוצגה ברחבה בשנת 2007 גיליוטינה מעץ מאת האומן אריאל קליינר. וכן במחאת "הצדק החברתי הוצבה אחת בשדרות רוטשילד בתל אביב

בספרי "חומריו האפלים" ( טרילוגיית ספרי פנטזיה, שכתב פיליפ פולמן. הטרילוגיה יצאה לאור באנגליה בשנים 1995–2000) של פיליפ פולמן, מופיעה "הגליוטינה הכסופה" המשמשת לניתוק האדם מהדמון שלו, המייצג חלק מרכזי בנפשו של האדם.

בקיצור ניתן לאמר באופן סרקסטי ,שקשה להוציא את הראש מהגיליוטינה ,אך קשה יותר את הגיליוטינה מהראש.

ובכדי להרים את הראש למעלה לאחר מעללי הגיליוטינה ,נעבור בחדות במוסיקה אל זמרת שכבר הופיעה בעבר פעמיים בפינתנו , והפעם למרבה ההפתעה שוב מרימה את הראש למעלה , לשחקים , הלוא היא הזמרת ליידי גאגא.

מאחר וכבר סיפרנו עליה בעבר נציין רק מס דברים בקצרה. סטפני ג'ואן אנג'לינה ג'רמנוטה (באנגלית: Stefani Joanne Angelina Germanotta; נולדה ב-28 במרץ 1986), הידועה בשם הבמה ליידי גאגא (Lady Gaga), היא אשת אשכולות מדהימה : זמרת, דוגמנית, אשת עסקים, פזמונאית ומלחינה , וגם שחקנית אמריקאית.

בשנת 2007 החלה להופיע במועדונים ופסטיבלים ושנה לאחר מכן, הפכה לזמרת בינלאומית עם אלבום הבכורה "The Fame".במשך שנות הקריירה שלה, גאגא מכרה מעל 150 מיליון סינגלים ו-30 מיליון אלבומים ובכך נכללת ברשימת האמנים שיאני המכירות בכל הזמנים ומוכתרת כמוזיקאית הרביעית המרוויחה ביותר בעשור של 2010.

הישגיה כוללים 14 שיאי גינס, 13 פרסי גראמי, 2 פרסי גלובוס הזהב, פרס אוסקר מתוך כ-4 מועמדויות, 18 פרסי VMA, ו-3 מועמדויות לפרס אמי. בשנת 2015 היא הוכרזה כאמנית השנה של בילבורד ובמקום הרביעי ברשימת המוזיקאיות הגדולות ביותר בערוץ VH1 ב-2012. במגזין טיים, הגיעה למקום השני בסקר האנשים המשפיעים ביותר בעשור האחרון. תרומתה של גאגא לקהילה והאקטיביזם החברתי שלה כוללים עבודה הקשורה למודעות לבריאות הנפש ולזכויות קהילת הלהט"ב. בשנת 2012, הקימה את הארגון ללא מטרת רווח, "Born This Way Foundation" המתמקד בהעצמת בני נוער, עזרה בבריאות הנפש ומניעת בריונות.

אפשר להאריך ולספר בשבחה אך אנו נעצור כאן.

אז למה גיליוטינה היום ולמה דווקא ליידי גאגא ?

אז היום ה17/6 ימלאו בסהכ 84 שנים !!! להוצאה להורג האחרונה בצרפת באמצעות גיליוטינה..לא לפני 150-200 שנה אלה רק 84. (17/6/1939) הנידון האחרון היה אז'ן ויידמן שהוצא להורג באשמת רצח רקדנית אמריקאית.

המהפכה הצרפתית שיצאה לדרך על מנת להביא לצדק שוויון וחירות השתמשה בכלי נורא זה על מנת להיפטר ממה שהוגדר בתחילה כאויבי העם , אט אט המושג הלך והתרחב , ובהמשך אף הוגי המהפכה מסרו ראשם לגיליוטינה ( רובספייר שהיה מגדול הוגי הדעות שהובילו את המהפכה..היה בעצמו מאחרוני הלקוחות של הגליוטינה. כמו גם לואי ה-16 שהשקיע בעסק של מש' שארל מצא עצמו לבסוף מאבד את הראש…באותה השקעה….חשוב לדעת להשקיע נכון…לך תדע לאן זה מוביל..)

וליידי גאגא…היא פה כדי להרים לנו את הראש בחזרה למעלה…לשחקים . איך היא עושה זאת ? שירה hold my hand , הוא בימים אלו ממש , שיר הנושא לשובר הקופות הכי גדול שהיה אולי בעשור האחרון "אהבה בשחקים: מאבריק" ( TOP GUN -MAVERICK) שיצא לפני שלושה שבועות וכבר מגרד את הכנסות של מיליארד דולר בזמן הכי מהיר.

לכל הוותיקים שגדלו על הסרט הראשון מלפני 36 שנה ,הסרט הוא המשך לסרט הראשון והשיר הוקדש לזכרונות של גיבור הסרט פיט מיטשל לחברו ( גוס ) שנהרג בסרט הקודם . הסרט אינו סרט מופת אך הוא נהדר קצבי עם אפקטים מדהימים (שטום קרוז מבצע בעצמו) . והקליפ יעיד על כך.

אז שתהיה לכולם שבת נהדרת , ושהראש ישאר תמיד למעלה ..ומחובר.

Hold my hand, everything will be okay
I heard from the heavens that clouds have been grey
Pull me close, wrap me in your achin' arms
I see that you're hurtin', why'd you take so long


To tell me you need me? I see that you're bleeding
You don't need to show me again
But if you decide to, I'll ride in this life with you
I won't let go 'til the end

אחרית דבר..הכל ישוב אל המצולות ,זולת הקצף הלבן.

"אליק נולד מן הים.

כך היה מספר אבא שעה שהיינו יושבים יחד לארוחת ערב על מרפסת הבית הקטן בערבי הקייץ. מסביב היו מרובים מגרשי החול הריקים , ועל גבי הקירות והתקרה היו לטאות קטנות נמלטות מן האור. ובאבא ובי , האח הבכור שגדל כבר כדי חידוד והבדל בין חידוד לאמת , היה מתעורר הרצון להקניט את האח הקטן" . ( פתיחת הספר "במו ידיו ( פרקי אליק) " מאת משה שמיר ).

שבת אחרונה של חודש מאי , הקייץ כאן כדי להישאר , ואנו שחובבי חום גדולים איננו , מסתגרים לנו בצל קורתינו ,עד תשקע השמש , ובימים בהם משחק מזלנו , מגיע עם ערב משב אויר קריר ומגרש מהסף את אדי היום המהבילים. בשעות קרירות שכאלה שמחים אנו על כי קבענו משכננו באיזור ההר. האויר החם עולה מעלה ואילו זה הקריר גולש לו במורדות ואולי אף ישפך כמו מי הנחלים אל הים . השבוע פינתנו תעלה על נס את "הנאום המגומגם" , הנאום שנשא אחד מראשי הממשלה הטובים שידעה ארצנו הקטנה ,למודת השואו אוף , אך למרות הישיגיו של האיש , הנאום קיבע את תדמיתו של האיש כהססן …

ראש הממשלה ה-3 לוי אשכול

הימים הם ימי טרום מלחמת ששת הימים שנת 1967 . המדינה הצעירה שצמחה בזריזות תוך 20 שנה בסהכ . עשתה את צעדייה הראשונים כמדינה מסודרת עם מוסדות שלטון שיטור וחוק , עם צבא שזה לא מכבר היה אוסף של מחתרות וחילוקי דעות , וכעת הינו צבא מאורגן וסדור. המדינה שזה אך יצאה מתקופת מיתון וצנע ,עסקה בעיקר בביסוס וחיזוק הצבא.

צה"ל נאבק על בסיס יום-יומי עם חוליות חבלה של אש"ף וארגונים אחרים, והגיב בפעולות תגמול. הגדולה בפעולות אלה הייתה פעולת סמוע ב־13 בנובמבר 1966, שבה חדר כוח צה"ל לירדן, ופוצץ עשרות בתים בכפר סמוע, לאור יום. תגובתו של אשכול לפעולות החבלה הייתה בתחילה פשרנית. אמרתו "הפנקס פתוח והיד רושמת" נועדה לרמוז לכך שישראל תגיב להתנכלויות בזמן ובמקום שייראו לה; אך המסר לא התקבל על דעת הציבור, וההנהגה הצבאית אף התעמתה עם אשכול בדרישה להחריף את התגובות ולנקוט בקו ביטחוני אקטיביסטי. נראה כי פעולת סמוע עצמה הייתה בהיקף גדול בהרבה ממה שאישר אשכול.

כנהוג במדינה מתוקנת הדרג המדיני מכתיב מדיניות , הדרג הצבאי מציע דרכי פעולה ,אותן מאשר או לא הדרג המדיני. אולם כאשר ישנה מתיחות , משתנים פני הדברים, וסדר הפעולות ותקינותם לעיתים משתנה . בשלב מסוים המאבק בין הממסד הצבאי להנהגה האזרחית קיבל אופי אישי, למשל בתקריות כמו זו מספטמבר 1966, שבה התבטא הרמטכ'ל יצחק רבין כי ישראל צריכה לפגוע בשלטון הסורי, ובתגובה אסר אשכול קטגורית על אלופי צה"ל להתבטא בנושאי מדיניות. מאבק זה עתיד היה להסלים ולהחריף ככל שהתקרבה מלחמת ששת הימים, כאשר – בהדרגה – הן ההנהגה הצבאית, והן העם, איבדו אמונם בכוחו של אשכול להתמודד עם בעיות הביטחון של המדינה.

המדינות מסביבנו לא נטו לחבב בלשון המעטה את הרך שזה אך נולד , הן פצחו בשורה של איומים של השמדה. בראש המדינות הללו עמדה המדינה החזקה באיזור עד אותם ימים ..מצרים .( אפשר לצאת ממצרים , אבל אי אפשר להוציא את מצרים מאיתנו ,הייתה התחושה) , נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר נשא סדרה של נאומים , הזהרות ואיומים על מדינת ישראל .

ב-15 במאי 1967 נערך בירושלים מצעד יום העצמאות. על בימת הכבוד עמדו אשכול, ולידו הרמטכ"ל יצחק רבין. עוד במהלך המצעד הגיעו לאוזני הנוכחים ידיעות כי גמאל עבד אל נאצר נשיא מצרים הכניס לסיני כוחות צבא גדולים, בניגוד להסכמי שביתת הנשק. עם חדירת הכוחות המצריים לסיני, ובעקבות דרישתו של נאצר, הורה מזכ"ל האו"ם או תאנט על פינוי כוחות האו"ם שהיו מוצבים בסיני. פעולה זו הביאה למעשה לכך שנאצר שלט במצרי טיראן – מה שיצר בפועל מצור ימי על מדינת ישראל.!!!

בתוך יומיים, מ-19 במאי ואילך, גויס כוח המילואים של מדינת ישראל והועמד בכוננות. החלה "תקופת המתנה", במהלכה שותק המשק הישראלי עקב גיוס מרבית כח העבודה הכשיר לשירות מילואים ב"צו 8". חרדה קיומית ירדה על המדינה. המדינה עסקה בהכנות למלחמה שעוד רגע תפתח עלינו , ברחובות הערים נחפרו שוחות , הוקצו שטחים לבתי עלמין גדולים , מנער ועד סב , מהכפר ועד העיר ,עסקו כולם בביצורים , השחרת פנסי מכוניות וחלונות הבתים , ארגון צידה למקלטים ,והמתנה מורטת מהמלחמה הקרבה.

בחיל הים ישנה אימרה :" כשהגלים מתחזקים , החזקים מתגלים" , וכך היה המצב פה באותם ימים .המתח של תקופת ההמתנה הקצין את אי האמון בין העם וההנהגה הצבאית לבין ראש הממשלה , רבים קראו לפעול ולתקוף ראשונים את מדינות ערב ,בניהם אלופים בצבא ,ואילו אשכול ניסה למצות כל מהלך מדיני שימנע מלחמה. נציגי ישראל דילגו בעולם על מנת למצות כל אפשרות מדינית להימנע ממלחמה ,אך ללא הועיל . ישראל קבלה אזהרות הן מארהב והן מברית המועצות לבל תתקוף , האיומים גברו ואף ירדן הצטרפה לברית עם מצרים וסוריה.

בהצבעה שנערכה בממשלה בשעות הלילה של ה27/5 היו הדעות חלוקות בשאלת היציאה למלחמה. תשעה שרים, בהם אשכול, תמכו ביציאה מיידית למלחמה, ותשעה תמכו בהמתנה. ..תיקו . אשכול לא הצליח להכריע בין המחנות, ודחה את המשך הדיון למחרת.

למחרת בערב ה-28 במאי 1967, נשא ראש הממשלה נאום לאומה ששודר ברדיו. לקראת הנאום נוצרו כמה נוסחים, ואשכול עשה במהירות הגהה לנוסח המודפס. הנאום שודר בשידור חי, אך הנאום שהודפס עבר ברגע האחרון שינויים בכתב יד על יד שר ההסברה ישראל גלילי בכתב יד, וכשהגיע אשכול לפסקה ששונתה בנוסח המודפס, במקום "כמו כן נקבעו קווי פעולה להזזת הכוחות" נכתב "כמו כן נקבעו קווי פעולה להסגת הכוחות"; אשכול לא הבין את התיקון שנעשה, ונשמע מגומגם לרגע , רגע קריטי כשהרייטניג בשיאו. תקלה זו יצרה רושם קשה בציבור כאילו בראשות הממשלה יושב אדם הססן, חסר יכולת הכרעה, ולכן המדינה נתונה בסכנה גדולה.

לאחר הנאום ברדיו , שיצר רושם קשה ,מיהר אשכול לישיבת המטכ'ל , מצב הרוח במטה היה סוער, עד כדי כך שאריאל שרון, מפקד אוגדה 38 במינוי חרום במלחמה, דיבר על נקיטת יוזמה צבאית…… מבלי להמתין להוראה מהדרג המדיני….האלופים אריאל שרון, עזר ויצמן, אברהם יפה והרמטכ"ל יצחק רבין , הטיחו באשכול מילים קשות, והוא עזב את הישיבה בכעס…אפילו עיתון הארץ כתב במאמר המערכת של אותו היום כי אשכול "אינו ראוי להניג את המדינה במצב הנוכחי…".

הלחץ הפנימי נמשך וב-1 ביוני מפקיד אשכול את תיק הביטחון בידי משה דיין. כן צורפו לממשלה נציגי גח"ל – מנחם בגין ויוסף ספיר, כשרים בלי תיק. הייתה זו ממשלת האחדות הראשונה שהוקמה במדינת ישראל, אשר באותה עת כונתה "ממשלת ליכוד לאומי". עם מינויו של דיין כשר הביטחון איבד אשכול את ההנהגה הביטחונית, ולמעשה העביר לידי דיין את ההכרעה על היציאה למלחמה ועל מהלכה.

ההמשך ידוע ומפורסם…..מספר ימים מאוחר יותר ב-5 ליוני נפתחה מלחמת ששת הימים שהסתיימה בנצחון בזק מרשים של ישראל על כל המדינות שסביבה ,נוק אאוט היסטורי , שמחד יצר מציאות שאנו מתמודדים איתה עד היום ( מה גורל כל אותם שטחים ואזרחים שסופחו למדינה) , ומאידך קיבע בחברה שלנו את התפיסה שהכל פה מתחיל ונגמר בצבא . והצבא של היום הוא פרה קדושה שהס מלבקרו….והכל התחיל מגמגום מחד ,שנבע מאי הבנת טקסט.

ונאומו של אשכול לרדיו לוקח אותנו בקצרה במוסיקה אל שירה של איימי מקדולנד זמרת ויוצרת סקוטית .מקדונלד שנולדה בעיר בישופבריגס שבסמוך לעיר גלאזגו שבסקוטלנד, גילתה את אהבתה למוזיקה כבר בגיל צעיר. היא החלה ללמוד לנגן בגיטרה הישנה של אביה שהיה בעברו אף הוא, נגן גיטרה. מאז, מקדונלד פיתחה את כישוריה המוזיקליים, למדה לנגן בגיטרה ובפסנתר, באופן עצמאי ואוטודידקטי ואף החלה בכתיבת שירים ובהלחנתם, בין היתר, בהשראת להקת "טראוויס". מקדונלד החלה בגיל 15 להופיע בפאבים ובבתי קפה ברחבי גלאזגו.

סגנונה המוזיקלי של מקדונלד מתאפיין בסגנון פולק רוק אקוסטי ומלווה לעיתים בנגיעות קאנטרי. הסגנון נשמע לעיתים כמלודיה פשוטה אך איכותית.

מקדונלד ידועה באהבתה למכוניות, וכמו כן חובבת טיפוס על קירות טיפוס.

אז למה נאומו של אשכול ולמה איימי דווקא היום ?

לאחר כמעט שבע שנים של הפינה השבועית ( למעלה מ-340 פינות , 293 מתוכם הועלו בבלוג , לפני כן היו רק בוואטסאפ למי שזכרונו עדיין לא לברכה ) , לאורך השנים פגשנו יחד ממציאים וממציאות , מדינאים /מדינאיות , אנשי שירה ורוח ,סופרים , מגלי ארצות ,וחוקרים / חוקרות שונים , אירועים היסטוריים ,סרטים , במאים ,שחקנים ,דמויות תנכי'ות ,ונושאי עניין מגוונים כגון עבדות ,שחרור ,תפיסת מציאות ועוד ..הגיע העת למנוחה.

פינתנו תסיים את מתכונתה הנוכחיית , ותעבור למתכונת פחות תדירה . למי שיהיה מעוניין לעלעל בה הבלוג ישאר באויר בשנה הקרובה , וניתן יהיה לעיין בו . בעתיד נעלה מדי פעם נושא כלשהו ..אך לא באופן סדיר.

הפינות היו עבורי , הדרך לנסות ולסקרן עוד אנשים בנושאים שהם מעבר לנושאים היומיומיים בהן אנו עוסקים בשגרה ( ילדים , עבודה ,מושב ,מינהל וכו' ) , לפתוח חלון לעוד כמה דברים מעניינים שקרו ,שקורים ושעוד יקרו ( זוכרים את הגשושית שבדרך לקצה מערכת השמש ?) והכל במילים ובמוסיקה.

ומחר ימלאו 55 שנה לנאום המגומגם של אשכול האיש שכמה מילים עשו עוול לפועלו הרב . לימים הוגדר אשכול כראש הממשלה הטוב ביותר שידעה ישראל ( נבחר לראשות ממשלה בעל כורחו , תוך הערמת קשיים מצידו של בן גוריון , בנה את הצבא , הוביל את המדינה בתקופת הצמיחה ממצב של צנע, הקים את המוביל הארצי , ראש הממשלה בנצחון ששת הימים ,דמוקרט מושבע ותומך נלהב של מערכת המשפט ) , שקול , לא שולף מהמותן , ורודף פתרונות מדיניים ושקולים…אך בתודעה והזכרון יש מעליו צל ענק בעקבות אותו גמגום גורלי… והכל בגלל כמה מילים…

אמיר במרכז אמצע הקורס שנת 1987

כמו כן השבוע מלאו גם 4 שנים לפטירתו של חברי הטוב, מורי ורבי אמיר רובנשטיין ז'ל (1969-2018) , חבר לשירות הצבאי בים ולזמן שאחריו. האיש שליווה אותי בתחילת דרכה של הפינה.

נושא הים…..למי שעקב אחרי הפינה וזוכר ,רבות מן הפינות נגעו בנושאים הקשורים ….לים . הטיטאניק, הצוללת דקר , הסופר ג'ורג אמאדו , שיר אהובת הספן , סיפור מובי דיק ,מגלי ארצות כמגלן ,פיראטים יהודים , וסיר פרנסיס דרייק , אסון המעבורת ,מלחמות הצוללות במלחמת העולם השניה , ועוד פינות רבות ……זה לא היה מכוון , אך כנראה שהשהיה הארוכה בים , מעלים איזשהו געגוע למים או גם לאמיר.

היום אגב , מלאו 28 שנה למציאת הדקר , שנעלמה כשבועיים לפני הולדתי ובעטיה הגעתי לחיל הים ואותה גם יצא לי לחפש במהלך השירות ,והפתיח מתוך ספרו של משה שמיר …"אליק בא מן הים " , ספר מומלץ שקראתי בילדותי…אולי בו טבוע ההסבר.

הכל מילים..מילים..מילים שר גרוניך , הפינה , נאום אשכול , וגם שירה של איימי….שנודה על האמת לא קשור לנושא במילותיו …אולי למעט שמו …." אלה החיים"…בסוף הכל זה מילים , אבל המוסיקה היא קיצבית וכייפית.

רגע לפני חתימת שורות אלו , קבלתי מגיסתי היקרה את ספרו של רוברט מקיי..סיפור…אכן הכל בסוף זה עניין של מילים.

שבת נעימה לכולם ,תודה שהייתם איתי לאורך השנים . תהיו סקרנים ,ותקפידו לפתוח חלונות …יש הרבה מה לראות בחוץ וגם הסאונד נפלא.

Oh, the wind whistles down
The cold dark street tonight
And the people, they were dancing
To the music vibe
And the boys chase the girls with curls in their hair
While the shy tormented youth sit way over there
And the songs get louder each one better than before
And you're singing the songs thinking this is the life

And you wake up in the morning and your head feels twice the size
Where you gonna go, where you gonna go, where you gonna sleep tonight?
And you're singing the songs thinking this is the life
And you wake up in the morning and your head feels twice the size
Where you gonna go, where you gonna go, where you gonna sleep tonight?

Where you gonna sleep tonight?

HAVE YOU COME HERE TO PLAY JEASUSS ?

"תשמע " , הוא אמר לי . "זה לא כמו שאתה חושב . כל מה שאתה רואה סביבך אינו אמיתי . החדר שלך אינו באמת בצבע קרם , חתול המחמד שלך ,אינו שחור , ואפילו בני המשפחה שלך אינם בני המשפחה שלך …זה רק נדמה לך.."

הבטתי בו בתמיהה ," מה לא אמיתי ? , אמיתי וחצי , הנה אני רואה מולי את הקיר של החדר והוא בדיוק בצבע קרם כמו שצבעתי אותו , את החתול שיושב כרגע על הברכיים שלי אני יכול ללטף ולחוש את רכות פרוותו , ובני המשפחה ? , הלוא לפני רגע סיימנו ארוחת ערב ,שהייתה טעימה ,צחקנו , דיברנו ,התווכחנו ….מה לא אמיתי בזה ?…תגיד שתית שתיה חריפה ??".

הוא הביט בי במבט שלא אמר הרבה , עיניו בהו בי בתערובת של רחמים ועייפות מנסיון להסביר…"תגיד לי" , הוא אמר , "אמרת לי שאתמול בלילה התעוררת בבהלה משנתך בגלל חלום שחלמת ..נכון ? "כן " ,עניתי לו ,"לאן אתה חותר ? " …זהו שאני לא יודע מהיכן להתחיל , אבל אולי החלום שלך מאמש יעזור לי להסביר לך את המציאות "…."החלום שלי ?" , שאלתי …"כן " , ענה "דרכו אולי תבין "…הוא השפיל מבט , עצם את עיניו , החל להסביר ופקח את עיני…..ברוך הבא למחילת הארנב …

שבת אחרונה של חודש אפריל , הקייץ כבר פה במלוא הדרו , הדרום האדום הפך צהוב , בחבל עדולם נצבעו הוואדיות באדום פרגים , האובך ממצריים החשיך את הלוחות הסולאריים ,את הרכבים ואת כל ירוק היערות ,שהפכו צהובים. פסח חלף עבר לו , יום העצמאות ויום הזכרון מאחורינו, ולפתע טפטופח גשם הופיעו… והשבוע פינתנו תבצעreloading לסדרת הסרטים "המטריקס"..

למי שעדיין לא ראה (נו …נו ..נו ) נציין כי מדובר בסרט פורץ דרך מחשבתית . המטריקס (באנגלית: The Matrix) הוא סרט קולנוע אמריקאי מסוג המדע הבדיוני שיצא בשנת 1999, בוים על ידי האחיות וצ'אוסקי ( לשעבר האחים וצ'אוסקי) , הראשון בטרילוגיית סרטי המטריקס. הסרט מתאר עתיד דיסטופי בו האנושות כלואה באופן לא מודע בתוך מציאות מדומה, המטריקס, שנבנתה על ידי מכונות מתקדמות במטרה להשתמש בגוף האנושי כמקור חשמל. אחרי שהאקר מחשבים צעיר לומד על טבעה האמיתי של המציאות בה הוא חי, הוא מצטרף לקבוצת מורדים כדי להילחם באותן המכונות.

הסרט "המטריקס", ולמעשה כל הטרילוגיה של המטריקס (שלישיית סרטי המטריקס), הם מהסרטים המסוגננים והמרהיבים בקולנוע של העשורים האחרונים. אבל הרבה מעבר לכך , המטריקס הוא גם סרט בעל משמעויות פילוסופיות מעניינות ועמוקות מאד. למעשה המטריקס מתכתב עם סוגיות פילוסופיות עמוקות הנוגעות לאמת ועד כמה חיינו הם אמיתיים, או שהם מדומיינים ומתומרנים על ידי גורמים אחרים ( אלוהים , מכונות ,מחשבים ). רעיונות הסרט מהדהדים נושאים שעלו כבר לפני דורות רבים, כמו ב"משל המערה" של אפלטון או ברעיונות של הפילוסוף הצרפתי דקארט שטען בבן השאר כי לא תמיד ניתן לסמוך על החושים שלנו.

לכל מי שמרים לרגע גבה בגיחוך ,בואו נעשה לרגע בדיקה קטנה . מהיא בעצם המציאות בה אנו חיים ??…המציאות היא למעשה אוסף של אירועים ,חוויות ,תחושות ומראות אשר אנו חווים דרך 5 החושים שלנו . המראות דרך העיניים , ריחות דרך האף , צלילים דרך האוזניים וכו'…

בחורה צעירה או נגן סקסופון ??

כל חוש מקבל פרטים מהסביבה מעביר אותם אל המח …והמח שלנו יוצר תמונת המציאות בה אנו חיים ( לדוגמא : אני כעת בחדר צהוב ,מבשל מרק ירקות חריף ,ושומע בוב מארלי ). עד כאן הכל נפלא. אז בואו נקח עוד צעד קדימה…נניח מצב ובו ניתן היה לחבר כבל למח ודרכו להזין למח ריחות מראות צלילים וכו'..ישירות למח ללא צורך בעיניים אף אוזניים וכו'…במצב כזה המח היה בונה תמונת מציאות על פי מה שהוזן לתוכו….כלומר המציאות עבורנו הייתה בעצם זו שהמח הוזן בה….על פי מה שקבע זה שהזין את הכבל….המח לא היה מכיר מציאות אחרת…ולמי שעדיין איתי נשאלת השאלה…. ומי אמר שזה לא ככה כעת ??? , האם יתכן שכל חוויותינו אינם אלה אוסף של נתונים שמוזנים לתוך מח המונח היכן שהוא ? ( ישנו מושג בסיסי בפסיכולוגיה העוסק בשאלה זו "מח בקופסא"-BRAIN IN A VET) .

לשם מגיע הסרט …ולמציאות המדומיינת על ידי בני האדם ..קוראים –המטריקס. על פי הסרט , העולם אינו אלה קבצי נתונים המוזנים ישירות למוחות בני האדם….

בעבר, למי שזוכר העלינו פה את "משל המערה" של אפלטון . המשל נכתב על ידי אפלטון כתגובה על המתת חברו הטוב סוקרטס. הכעס היה על זה שהורגים אדם חכם שניסה להסביר לאחרים שהם לא מבינים את המציאות נכון , והם מתוך בורות במקום לנסות להבין הורגים אותו.

למי שלא זוכר/ת להלן המשל בקצרה : " קבוצת אסירים נקשרים במערה כך שגבם אל הכניסה , והם לא יכולים להסתובב . בכניסה למערה נעים אנשים הנושאים קרטונים עם צורות של בעלי חיים. האור שמגיע מצייר צלליות של בעלי חיים על הקירות והאסירים בטוחים שבעלי חיים מסתובבים בחוץ . לאחר שנים , משתחרר אחד האסירים ויוצא החוצה ומבין את התרמית , לאחר זמן ארוך הבחור שב פנימה והוא מנסה להסביר לחבריו האסירים את אשר ראה, אך אלו צוחקים ומלגלגלים עליו ואומרים לו כי אינו יודע או מבין על מה הוא מדבר והעולם והמציאות הם כפי שהם מכירים אותם, ואין שום דבר אחר. כאשר האסיר לשעבר ממשיך בתיאורים שלו, מתחילים לאיים עליו שאר האסירים כי הם יהרגו אותו אם ימשיך לספר להם שקרים ומעשיות על "עולם ומציאות שונים".

מה שרואים האסירים במשל ..מול המציאות

הרעיון שיתכן שהמציאות אותה אנו חווים אינה המציאות האמיתית כאמור אינו חדש . גם הפילוסוף הצרפתי דה קארט העסיק עצמו בשאלה הזו. דה קארט טען שיתכן והמציאות אינה כפי שאנו חושבים משום שלא ניתן לסמוך לגמרי על החושים שלנו .( למשל ישנם המון תדרים שהעיין שלנו אינה קולטת ( אינפרא אדום , אולטרא סגול למשל ) , ישנם תדרי שמע כמעט אינסופיים שהאוזן האנושית לא קולטת …וכנל לגבי ריחות …כלומר החושים שלנו מספקים לנו תמונה חלקית וקטנה מאוד מתמונת המציאות כפי שהיא באמת…אז האם המציאות שלנו היא אכן כפי שאנו רואים וחושבים שהיא ?? …נסו לדמיין אדם המציץ לעולם החיצוני מתוך כלוב סגור דרך חריר קטן מאוד …הרי מה שיתפס בעיניו כמציאות …זה רק מה שיעבור דרך אותו חריר קטנטן.

בסרט בחור בשם ניאו , מחולץ מתוך המטריקס על ידי איש בשם מורפיוס . מורפיוס מאמין שניא הוא האחד שיש לו את היכולת לחלץ את בני האדם מהמקום בו הם שבויים על ידי מכונות ולהוציא אותם אל המציאות האמיתית.

הסרט עורר הדים רבים בהמון מובנים . במישור הטכני הסרט הציג אפקטים שלא נראו עד אז בקולנוע , צילומי 360 מעלות לסצנה , וכמובן המושג "זמן קליע ".

לא תאמינו , אבל אפילו ביהדות גילו בסרט עניין . רבנים שצפו ב"מטריקס" משוכנעים שהיוצרים שִלבו את סודותיה של תורת הקבלה ביצירה הקולנועית רבת הרבדים. על פי מוסף יהדות באתר YNET ," הטרילוגיה זוכת האוסקרים שנוצרה בשנת 1999, בכיכובו של קיאנו ריבס, נתפסת עד היום כיצירת מופת בעלת ערך פילוסופי רוחני עמוק. כמה עמוק? "מי שעשה את הסרט הזה רצה לספר לעולם שיש משיח", טוען הרב גדעון הולנד. הוא מוסיף "בתוך הסיפור הזה אתה מוצא במדויק את הדרך שבה ספר הזוהר מספר את הגאולה – ומה יהיה בה"….

דוגמא פשוטה אחרת יכולה לבוא מחיינו היומיומיים. שוו בדמיונכם מצב בו אדם פצוע והוא שוכב על הרצפה. לא רחוק ממנו צופים במקרה שניים . האחד אדם בוגר , ואילו השני ילד קטן . אל הפצוע מגיע במקרה רופא ומחליט כי יש לבצע במקום ניתוח על מנת להציל את חייו. הוא מבצע את הנדרש בעוד הפצוע נאנק מכאבים. עכשיו בואו נביט רגע איך קלטו את הענין שני הצופים . הבוגר כנראה שיבין כי הרופא מציל את חיי האיש , ואילו הילד הקטן לא יבין את הכאב שהרופא גורם לפצוע ויחשוב שהוא מציק לו . בעיניהם , שני הצופים ראו בדיוק אותו דבר …אך במוחות השניים , נוצרו סיפורים שונים .

אפשר לתת עוד דוגמאות למכביר , אך אנו נקצר , ברשת יש אינסוף מאמרים /סרטים/כתבות בנושא המציאות והמטריקס .

ותפיסת המציאות לוקחת אותנו במוסיקה אל להקה שהופיע בעבר לא אחת בפינתנו ..הלהקה האירית הנהדרת U2.

לא נאריך אך רק נספר מספר פרטים למי שעדיין ( נו..נו..נו) לא מכיר את הלהקה.

U2 (בעברית: יו-טו או יו-2; בתרגום חופשי לעברית; גם אתה) היא להקת רוק אירית מדבלין, אשר נוסדה ב-1976. חברי הלהקה הם בונו, דה אדג', אדם קלייטון ולארי מולן ג'וניור. היא נחשבת לאחת מלהקות הרוק המצליחות בעולם מאז שנות ה-80 של המאה ה-20, ופעילה פוליטית במיוחד בהקשר של זכויות אדם.

הלהקה החלה את דרכה כאשר לארי מולן ג'וניור, שהיה אז בן 14, פרסם בלוח המודעות של התיכון בו למד מודעה בחיפוש אחר מוזיקאים עבור להקה חדשה. החזרה הראשונה של הלהקה התרחשה במטבח של מולן ג'וניור.

באפריל 1977 הלהקה הופיעה לראשונה בתשלום מול קהל בבית ספר תיכון באירלנד. זמן קצר לאחר מכן, שינתה הלהקה את שמה ל-"The Hype". במרץ 1978 הלהקה שינתה את שמה ל-"U2". שם זה עושה שימוש בלשון קיצור ב SMS (אנ') ובסלנג אינטרנטי.

בהמשך הלהקה הולכת ומתפרסמת ,החברים כותבים את המוסיקה ואף את המילים , הופכים להצלחה מטאורית , ואינם פוחדים לאמר את דעתם בנושאים פוליטיים , זכויות אדם , עזרה רפואית וטיפול במחלות , וממנפים את הצלחתם לסייע לנזקקים במדינות שונות.

אם שואלים כמה הצליחה הלהקה ? …להלן כמה נתונים :

U2 מכרה מעל ל-170 מיליון אלבומים והיא אחת הלהקות שמכרו הכי הרבה אלבומים בהיסטוריה. האלבום החמישי של הלהקה, The Joshua Tree, הוא אחד האלבומים הנמכרים ביותר בעולם עם מכירות של יותר מ-25 מיליון עותקים. U2 נמצאת במקום ה-21 ברשימת הלהקות שמכרו הכי הרבה יחידות בארצות הברית עם 52 מיליון יחידות. הלהקה נמצאת במקום השלישי יחד עם לד זפלין במספר הפעמים שאלבומים של להקה הגיעו למקום הראשון במצעד האמריקאי עם שבעה שאלבומים. ללהקה היו 10 אלבומים ושבעה סינגלים במקום הראשון בבריטניה. הלהקה נמצאת במקום 11 בהיסטוריה מבחינת זמן במצעדים בבריטניה עם 1,452 שבועות !!!.

על פי מגזין הבילבורד, U2 הרוויחה 1.67 מיליארד דולר ממכירת כרטיסים מ-1990 ועד 2016, מקום שני אחרי הרולינג סטונז. מבין 25 הלהקות המרוויחות ביותר מהופעות, U2 הייתה היחידה שמכרה את כל הכרטיסים לכל ההופעות שלה בין 2000 ל-2009.

אז למה תפיסת המציאות ולמה יו טו דווקא היום ?

לפני כשבועיים יצא לאקרנים הסרט ה-4 בסדרת המטריקס. ( מטריקס התחיה) , אני חייב לציין כי מעמדתי כצופה זוטר , הייתה הצפייה מאכזבת , למעט נושא האפקטים המרשימים. מבחינת הסיפור …זה לא עבד. וזה החזיר אותי אחורה אל הסרט הראשון " המטריקס" , אשר ניער אותי כהוגן עת צפיתי בו לראשונה ועדיין מפעים כל פעם מחדש . הרעיון שהמציאות בה אנו חיים ( או לפחות חושבים כך )…אינה מה שאכן קורה בפועל….למי ששואל ..למה זה חשוב ?…התשובה היא סקרנות …אם היא לא כך , אז איך המציאות באמת ? …והאים יש לנו דרך להגיע לראיית מציאות נכונה ?…והאם זה רצוי בכלל ? אולי שאולי עדיף להישאר במצב שבו אנו חיים….כמו האסירים במערה, במשל של אפלטון ??..ראוי לחשוב על זה.

ואיך U2 קשורים לזה ?…אז יש להם שיר נפלא , שנבחר אגב בשנת 2000 לשיר העשור , בשם ONE….אחד….בדיוק כמו שמו של גיבור המטריקס ניאו ( היפוך אותיות של ONE) , בסרט הוא מועלה כאפשרות להיות האחד שיוציא את בני האדם מתוך המטריקס….ביהדות קראנו לו המשיח….השיר נפלא כדאי לעיין במילים…

שיהיה לכולם שבת שקטה ושלווה ואולי יום אחד נבין אחרת את המציאות בה אנו חיים.

Is it getting better?
Or do you feel the same?
Will it make it easier on you now?
You got someone to blame
You say, one love, one life
When it's one need in the night
One love, we get to share it

Leaves you baby if you don't care for it
Did I disappoint you?
Or leave a bad taste in your mouth?
You act like you never had love
And you want me to go without
Well it's too late tonight

To drag the past out into the light
We're one but we're not the same
We get to carry each other, carry each other
One!

Have you come here for forgiveness?
Have you come to raise the dead?
Have you come here to play Jesus?
To the lepers in your head
Did I ask too much? More than a lot

You gave me nothin' now it's all I got
We're one but we're not the same
Well we hurt each other then we do it again

if you love somebody set them free(sting)

"מי פה אמר שאין אלוהים ? ..מי ? …מה זה אין הוכחות ? ..יש ,

אני אומר לך , מה עזוב אותי ? ..נו תקשיב רגע , רק רגע אני אומר לך , בחיי לפעמים אתה כזה נודניק…תקשיב רגע סיפור שהיה..סיפור אמיתי …תשמע

. היה זה ערב יום רביעי , כשבוע לפני ערב פסח , לפני כמעט 3 עשורים , אל בית החולים התל אביבי מיהרו זוג נשוי , הבעל הגיר אגלי זיעה מראשו , והאשה בקור רוח השמור לנשים ,ניסתה להרגיעו , "אל תדאג ,זה כמו שלמדנו בקורס הכנה ללידה , קצת נשימות , קצת לחיצות ואנחנו אחרי , אני אומרת לך .." , אבל הוא בשלו ,הרגיש ונרעד כמו בחודש עשירי…,בכל זאת פעם ראשונה " זוזו" הוא צעק לבאי חדר המיון , "היא יולדת , איפוא הרופאה ? , זוזו…." אחות רחמניה אצה אל הזוג ,הם הושיבו את האשה על כסא גלגלים , ושעטו לכיוון חדר הלידה..שעתיים מאוחר יותר ,חייכה הרופאה אל האשה …"מזל טוב זה בן "…האם הטרייה חבקה את הרך הנולד , ואילו הבעל צנח בכסאו עייף ומותש.

ובאותן שעות בדיוק במרחק של 57 ק'מ לכיוון דרום מזרח ,באיזור התעשייה הצפוני של העיירה המנומנמת , נעצרה ברחבת הכניסה של "כינור דויד" , מכונית גי אמ סי עטויית פרחים , ממנה הגיחו בני זוג ושירכו רגליהם פנימה..חיוכים , נשיקות ,אורחים , חופה , סלואו ראשון ובורקס…לאחריו יגיע השוס….רבע עוף….ובסוף הערב טיפ לרב המלצרים המגונדר , ולתקליטן …

"נו מה ?? , אתה רוצה לשגע אותי , איך הסיפורים האלה מוכיחים שיש אלוהים ?? ", חכה אני אומר לו …נו מה אתה ממהר…חכה עד הסוף ותבין….

שבת שניה של חודש אפריל , החורף פינה באחת את מקומו לקייץ חם ושרבי , וכמו בכל שנה , תצפיתנים שבמרום הבחינו בכל מנקי החלונות לחג הקרב , ומייד שילחו בהם אובך , שרב , שחין ודבר ,שיחרבו את חלונות החג ואת ניגובי האבק מעל השידות…חשבתם שפרעה טבע בים ??…תבדקו זאת שוב ..הוא מחייך מלמעלה.

ומאחר וחג החירות ממשש ובא , נסור לרגע קט אל עולם השירה ונשלה מתוכו את המשורר והמלחין ,וזמר השאנסונים היהודי צרפתי….ג'ורג מוסטקי.

ז'ורז' מוּסְטָקי (בצרפתית: Georges Moustaki;‏ 3 במאי 1934 – 23 במאי 2013) היה משורר, מלחין וזמר צרפתי יהודי מפורסם. הבחור היה בין הראשונים שכתב והלחין בעצמו את מילות שיריו.

מוסטקי נקרא בתחילה בשם….. יוּסף מוסטקי . הוא בכלל נולד באלכסנדריה שבמצרים. בן לנסים ולשרה, יהודים-יוונים רומניוטים ( כינוי שניתן לעדה יהודית שאינה אשכנזית ואינה ספרדית, שבניה חיו בחבל הבלקן ובאסיה הקטנה.) , שהיגרו מהאי קורפו וניהלו באלכסנדריה חנות ספרים. בביתו דיברו יוונית ואיטלקית, וברחוב ספג את הערבית המצרית. הוריו היו קשורים לתרבות הצרפתית, ומוסטקי ואחיותיו נשלחו ללמוד בבית ספר צרפתי. המלחין והזמר הישראלי יוסף מוסטקי ( התפרסם כמחבר אחד הלחנים לשירה של רחל המשוררת, "זמר נוגה" וכמחבר והמבצע של השיר "ים ושקיעה") .הוא קרוב משפחתו.

בשנת 1951, בגיל 17, עבר מוסטקי יחד עם משפחתו לפריז. הוא הושפע מהזמר ומשורר השאנסון ז'ורז' ברסנס, ולכבודו הוא שינה את שמו הפרטי לז'ורז'. בהשראתו הוא החל לכתוב שירה ולהשתלב בחיי הבוהמה של העיר.

מוסיקה נמשכת למוסיקה וכך ,בשנת 1958 פגש מוסטקי לראשונה את זמרת השנסון הנודעת אדית פיאף. בין פיאף, שהייתה אז בת 43, ובין מוסטקי בן ה-24 התפתח רומן. מוסטקי כתב לה את השיר "מילורד" (Milord), אותו שרה בשנה לאחר מכן, ושהפך לאחד משיריה הנודעים ביותר. השניים נפצעו בתאונת דרכים, דבר שהחמיר מאוד את מצבה הבריאותי של פיאף, שנפטרה חמש שנים מאוחר יותר.

מוסטקי הפך לזמר בשנת 1966, עם הוצאתו לאור של אלבומו הראשון, "Le Metèque", שזכה להצלחה מיידית. בשנים לאחר מכן פרסם מוסטקי עשרות אלבומים שרבים מהם זכו להצלחה. כמו כן הוא פרסם ספרים וכתב מוזיקה למספר סרטים.

הפילוסופיה של מוסטקי באה לידי ביטוי בשירו "הצהרה" משנת 1973, בו כתב: "אני מכריז על מצב קבוע של אושר וזכותו של כולם לכל פריבילגיה. אני אומר שהסבל הוא חילול קודש כשיש ורדים ולחם לבן לכולם".

מוסטאקי הפך לאזרח צרפתי רק ב-1985.

בשנת 2008, לאחר קריירה של 50 שנה במהלכה הופיע בכל יבשת, הקליט מוסטקי את אלבומו האחרון, Solitaire. בשנת 2009, באולם קונצרטים עמוס בברצלונה, הוא אמר לקהל ההמום שהוא נותן את ההופעה הפומבית האחרונה שלו, מכיוון שהוא לא יהיה מסוגל יותר לשיר בגלל מחלת ריאות בלתי הפיכה.

חלק משיריו של מוסטאקי, (שביקר והופיע פעמים אחדות בישראל) תורגמו לעברית. פרט ל"אַת חירותי", זכורים, "הגבירה בחוּם" (תרגם יעקב שבתאי בביצוע אילנה רובינא ויוסי בנאי), "פרצוף של צועני" (תרגם ניסים אלוני וביצוע של יוסי בנאי).

מאחר ופסח -חג החירות קרב ,אנו נעלה על נס את שירו הנפלא אותו תרגם יורם טהר לב "את חירותי " ( "מא ליברטה").את השיר משמיעים הרבה בימי חג החירות, אלא שפרט למילה "חירות" אין קשר בין השיר לחג.

יורם טהר לב ז'ל , (אתמול מלאו 90 יום ללכתו ), שתרגם את השיר, מספר כי את השיר הביאה לו הזמרת חוה אלברשטיין, כדי שיתרגם אותו מילה במילה מצרפתית. את השיר המקורי "מא ליברטה", ומוסיף טהר לב: "זה כמעט השיר היחיד בחיי שבו ניסיתי לעשות תרגום מדויק לשיר לועזי, כי מאוד אהבתי את השיר ואת הרעיון שלו. לוותר על החופש למען האהבה. ניצחון הרגש על השכל"…

בשיר הנפלא מתמודדת הדמות , נראה שבהצלחה, עם מצבי חיים לא פשוטים (בדידות, כאב, צער) . היא מספרת על נפלאות החירות הפרטית כאשר זו ישנה : "

את חירותי
שמרתי לי אותך
כמו כוכב בסער
….

את חירותי
לשמור בריתי איתך
את חולצתי מכרתי
סבלתי הרבה וכאבתי בלי די
רק למען אמון בי תתני
נטשתי ארצי וטובי ידידי
ושלך רק הנני.

החירות ככוכב קטן מול כל הסער , למענה של אותה חירות מכרה הדוברת את חולצתה את ארצה ואף את טובי ידידיה למען אותה ברית שכרתה עם החירות אותה כל כך אהבה ורצתה .

עם החירות אשר מדומה בשיר ממש לאדם , ניהלה הדוברת יחסים אנושיים כמעט :

את שלימדת אותי לחייך
למראה הרפתקה שחלפה לה
ללקק את פצעי במיסתור ולקום
וללכת לי הלאה

אולם אז בלילה קר אחד ,ניקרו דרכיה של דוברת השיר עם "האהבה ", כפי הנראה אהבת חייה….אשר בעבורה היא נפרדת מהחירות אותה אהבה והלכה עימה עד כה .

בלילה קר אחד
הפרתי את בריתנו
כך לבדי
ערקתי מהשביל
עליו פסענו שנינו.

בגדתי בך חירותי הטובה
אל הכלא פסעתי בצער
אל הכלא החם אשר שמו אהבה
נאספתי כמו נער
.

הדמות השרה נעזרת במילים קשות: “עריקה”, “בגידה”, “הפרת ברית” על מנת לתאר את היעדר החירות בעקבות האהבה. ניתן כמעט לראות את התמונה הכמעט אפלה . “לילה קר, כניסה לכלא, סוהרת נועלת את השער..” החירות מוצגת בשיר כסתירה לאהבה, מטשטשת ומעוורת את עיני האוהב “כלא חם”, “סוהרת יפה”.

וזה מחזיר אותנו לחגיגות חג החירות. לאור השיר לעיל , האם החירות היא בהכרח רק טוב ?? ,האם חירות מושלמת ,לא משאירה אותנו חסרי כיוון או יעד מוגדר לחיינו ? , האם האהבה משמעה אובדן החירות ? , שאלות מעניינות ….שווה לחשוב עליהן לפני ה "מה נשתנה ?"..

ונחזור רגע להוא מהתחלה יש אלוהים ,אין אלוהים ?

אז שלשום יצא הבן שנולד לזוג מהפתיח לחגוג את יום הולדתו ה-27 , הוא חברתו וזוג נוסף החליטו כי המקום הראוי לחוג את האירוע הוא מסעדה בתל אביב בשם "נאם" . ותנחשו מי ישב בשולחן הסמוך אליהם ??…..נכון הזוג שנישא באותו ערב בו נולד הבחור כשבוע לפני חג החירות שנת 95 , בני הזוג חגגו ..27 שנות נישואים ויתרו על החירות למען הכלא אשר שמו אהבה ….אז עכשיו תגידו לי אתם מה הסיכוי ? מה הסיכוי ששני סיפורים ואנשים המתרחשים באותו ערב בשני מקומות מרוחקים , יפגשו אחרי 27 שנים באותו היום , באותה השעה בדיוק , באותה מסעדה , ללא כל תיאום ?? ….נו ? עדיין חושבים שאין אלוהים ?? וזה עוד בחג החירות בשבוע שאנו מציינים עשור לפטירת ג'ורג מוסטקי שכתב את השיר , ו-90 יום לפטירתו של יורם טהר לב שתרגם אותו כל כך יפה.

מאחל לזוג , עוד שנים רבות של אהבה וחירות , ולבחור הצעיר רק טוב…כל החיים לפניו.

חג שמח ,טעים ונעים לכולם , עם חירות המון אהבה ומוסיקה אביבית ומהנה.

את חירותי
שמרתי לי אותך
כמו כוכב בסער
את חירותי
עזרת לי לעמוד
בכל כאב וצער.

ולצעוד בדרכי גורלי
עד תבוא גם עליי השלכת
ולרקום חלומות על קרני הלבנה
וללכת ללכת
את חירותי
למען רצונך
את שבועותי הפרתי

את חירותי
לשמור בריתי איתך
את חולצתי מכרתי
סבלתי הרבה וכאבתי בלי די
רק למען אמון בי תתני
נטשתי ארצי וטובי ידידי
ושלך רק הנני.
את חירותי
הורית לי לוותר
על תפנוקים ונועם

את חירותי
לימדת את ליבי
גם בבדידות לשמוח.
את שלימדת אותי לחייך
למראה הרפתקה שחלפה לה
ללקק את פצעי במיסתור ולקום
וללכת לי הלאה
את חירותי
בלילה קר אחד

הפרתי את בריתנו
כך לבדי
ערקתי מהשביל
עליו פסענו שנינו.
בגדתי בך חירותי הטובה
אל הכלא פסעתי בצער
אל הכלא החם אשר שמו אהבה
נאספתי כמו נער
וסוהרת יפה בתנועה רחבה

נעלה את השער

"וגם הכוכבים דולקים על אש קטנה " (משינה) .

הם ישבו בשורה 14 , בצידו השמאלי והפחות מואר של האולם הנוצץ . התזמורת ניגנה בעוצמה את שירה של הזמרת הצעירה , אומרים שהיא כנראה תהייה מלכת הפופ הבאה. הם לא כל כך התחברו לרעש האלקטרוני , ולצרורות המילים הבלתי נגמרות . זיקוקים האירו את תקרת האולם , ואורות התאורה ריצדו בשלל צבעים . רקדניות דלות לבוש ורקדנים תפוחי שרירים קיפצו אנא והנה , והקהל מחא כפיו בהנאה …אבל הם …לא ממש היו בעניין.

את בית הספר לתסריטאות , שהיה מרחק שעה וחצי מכפרם הם נהגו לפקוד מידי יום בשלוש שנים האחרונות . בכל בוקר הקיצו לקול געיית הפרות , ויחד עלו הם על האוטובוס אל העיר הגדולה. עד לפני חודש לא חשבו כלל שתסריט הביכורים שכתבו , יהיה בכלל מועמד…

וכעת , חודש אחרי …הם ישבו שני בני הכפר , חנוטים בחליפות טוקסידו שחורות וחולצות לבנות , את גרונם לפת פפיון כחלחל ,וליבם הלם בחוזקה , עת המוסיקה הלכה ודעכה וקולו של מגיש הפרס הכריז …." והאוסקר על התסריט הטוב ביותר הולך ל….." , הם זינקו ממקומם בצווחות שמחה.זרח כוכבם

שבת ראשונה של חודש אפריל, רק בשבוע שעבר ירד שלג בחרמון ובהרי הגולן , ואילו השבת שרב !!….32 מעלות , נראה כאילו בעל הבית השתגע .צידי הדרכים פורחים באחת וללא כל דירוג , בשלל צבעים : רקפות ,כלניות , פרגים , תורמוסים , סחלבים , בני חצב יקינטוני , אדמומיות , ומקור חסידה ,עכנאי ולשון הפר ,ועוד רבים וטובים ..כולם פורחים באחת..אביב הגיע פסח בא.

שבועיים קשים עברו על היושבים בציון , סדרת אירועי טירור נפשעים ו-11 הרוגים הפכו את בוא האביב לקשה השנה , אבל שום דבר לא יעצור אותנו ,מוכרחים להמשיך לנגן , כי את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק.

והשבוע תגע הפינה , בטקס שנערך השבוע …טקס חלוקת פרסי האוסקר.

פרסי האקדמיה (באנגלית: Academy Awards; ידוע גם כפרסי האוסקר, באנגלית: The Oscars) הוא פרס המוענק על ידי האקדמיה האמריקאית לקולנוע ונחשב לפרס היוקרתי ביותר בעולם בתחום הקולנוע.

הטקס נערך בלוס אנג'לס ומאז 2002 מתקיים בתיאטרון דולבי (לשעבר היה כינויו" תיאטרון קודאק"). הטקס משודר ברשת ABC משנת 1976 , כבר 26 שנה .

איך מתבצע התהליך ?

ראשית כדי להיות מועמד נדרש תנאי סף : הסרט היה צריך לצאת בשנה שלפני הטקס ולעמוד בקריטריון טכני – רזולוציה של לפחות 1080 על 2048 פיקסלים.

האקדמיה האמריקאית לקולנוע מונה סהכ כ-6000 חברים . חברי הקדמיה מחולקים לקבוצות לפי קטגוריות , מעין וועדות משנה ,כל וועדה כזאת מגישה שמות של מועמדים בתחום עיסוקה .לאחר מכן נערכת הצבעה בה נוטלים חלק כל חברי האקדמיה שמצביעים עבור כל קטגוריה וקטגוריה.

מניין השם של הפרס ??למה דווקא אוסקר ??

ישנן לפחות שתי גרסאות באשר למקור השם "אוסקר":

לפי מילון אוקספורד, את הכינוי "אוסקר" הגתה ככל הנראה מרגרט ווריק, עובדת האקדמיה לקולנוע, כשהעירה שהפסלון מזכיר מאוד את דודה, אוסקר. בזמן שכינתה ווריק את הפסל בשם אוסקר, נכח עיתונאי בשם סידני סקולסקי, אשר דיווח על מציאת השם "אוסקר" באחד מטורי הדעה שלו.
לפי אחת מהביוגרפיות של השחקנית בטי דייוויס, נטען שבטי עצמה קראה לפסלון בשם אוסקר, על שם בעלה הראשון הרמון אוסקר נלסון.

בטי דייויס

עצם המועמדות לפרס האוסקר, אף ללא זכייה בו, נחשבת ונחשקת מאוד בענף הקולנוע, מאחר שהצגת המועמדות מתבצעת על ידי הוועדות השונות באקדמיה, ולא על ידי בעלי עניין בסרטים, עובדה המעניקה למועמדות חשיבות ותואר בפני עצמן, עקב האובייקטיביות שבבחירה.

בשנים האחרונות לאור גישות ליבלריות יותר ,דרישות לשיוויון ,וטענות לאפליה , החליטה האקדמיה על השינויים הבאים : החל משנת 2024 ניתן יהיה לזכות בפרס "הסרט הטוב ביותר" רק אם היצירה תעמוד בכללים חדשים: אחד השחקנים הראשיים או שחקן משנה בולט יהיה ממוצא אסייתי, אפריקני, מזרח תיכוני, היספאני ויוצא באלה. עוד הוחלט כי סרט יעמוד בקריטריונים רק אם 30 אחוזים מכלל השחקנים בתפקידים משניים ומעלה יהיו נשים, להטב"קים, בני קבוצה אתנית שאינה מיוצגת מספיק, בעלי מגבלות פיזיות או קוגניטיביות, או שלחלופין קו העלילה הראשי יתמקד בקבוצה כזו…..טוב או לא טוב…הסרטים הזוכים בעתיד יעידו.

צוות הסרט הקוריאני "פרזיטים" לאחר הזכיה.

הטקס אורך בממוצע שלוש וחצי שעות (לשם השוואה, הטקס הראשון ארך 15 דקות בלבד). בשנת 2010, הודיעה האקדמיה שבמטרה להימנע מטקס ארוך מדי, לזוכים אסור למסור נאום תודה של יותר מ-45 שניות. בכל זאת מדובר ב-40 מליון צופים בארה'ב , וכמה מיליארדים ברחבי העולם….

כמה אנקדוטות מענינות מטקקסי האוסקר .

הוגה הרעיון של הקמת האקדמיה היה….מהגר יהודי מבלארוס מפיק סרטים שרצה שהסרטים יעשו יותר לרוחו , והמחשבה שלו הייתה שאם יוענקו פרסים , הסרטים יעשו למורת רוחה של האקדמיה…לאיש קראו לואיס מאייר , מי שלימים הקים את אחד האולפנים העצומים…MGM ( מטרו גולדן מאייר ).

לואיס ולוריין מאייר

כמה שוקל הפרס ?? הפסלון מעוצב בצורת אביר אוחז בחרב גדולה, הניצב על גליל של סרט קולנוע בנוי מחמש שכבות, המייצגות כל אחד מהענפים המובילים בתעשיית הסרטים. (שחקנים , במאים ,תסריטאים , טכנאים ומפיקים ) ,הפסלון עשוי מסגסוגת של בדיל, נחושת ואנטימון ומצופה בזהב ובסיסו משיש שחור. גובהו 34 ס"מ ומשקלו כ־3.85 ק"ג. את הפרס נאסר על הזוכים למכור אלה אם כן יוצעו חזרה לאקדמיה תמורת דולר בודד .

3.85 קג של הכרה בינלאומית

לכבוד גדול נחשבת הנחיית הטקס .שיאן ההנחיות היה השחקן בוב הופ 19 פעמים !!, ואחריו השחקן בילי קריסטל 9 פעמים.

רק שחקן אחד היה מועמד פעמיים לזכייה לאחר מותו :ג'ימס דין ( "קדמת עדן" ,"הענק") , ושני שחקנים זכו לאחר מותם על תפקידם (פיטר פינץ על תפקידו ב"רשת שידור" , והית לאדג'ר על תפקידו המופלא ב "האביר האפל" ).

הית לאדג'ר

3 סרטים בהיסטוריה קבעו שיא זכיות משותף לסרט -11 פרסים "בן חור" ," טיטאניק" , "שר הטבעות-שיבת מלך" ).

הזוכה הצעירה ביותר שזכתה באוסקר היתה טאטום אוניל שזכתה בפרס שחקנית המשנה בסרט "ירח של נייר " משנת 1973…והיא בגיל 10 בלבד. הזוכה הצעירה ביותר בתפקיד שחקנית ראשית הייתה מרלי מטלין שהייתה בת 21 ,בסרט הנהדר "ילדים חורגים לאלוהים ". הזוכה המבוגרת ביותר הייתה השחקנית המופלאה ג'סיקה טאנדי -הלא היא טואנדה מ"עגבניות ירוקות מטוגנות " ,על תפקידה הנהדר כמיס דייזי בסרט "הנהג של מיס דייזי" משנת 1989.

גסיקה טנדי

פופולאריות , אהבת קהל ושיאי צפייה לא תמיד הועילו בסיכוי לזכות . שחקנים מצליחים כמו בראד פיט , הריסון פורד , טום קרוז, שון קונרי , ומאט דיימון שנחשבים סופרסטארים ..מעולם לא זכו על משחקם. במאים מדהימים כמו סטנלי קובריק (התפוז המכני , פול מטאל ג'קט ) ,צ'ארלי צאפלין , היצ'קוק ,וגם רוברט אלטמן…..לא זכו מעולם.

האם לזכות באוסקר זה טוב או רע ? תלוי את מי שואלים , לעיתים זה מועיל , ומעלה את רף השכר והביקוש לזוכים אולם לעיתים מאותו רגע הגרף רק יורד . ישנו מושג נוסף שנקרא " קללת השחקנית הזוכה" לא מעט שחקניות שזכו בפרס נפרדו מבני הזוג שלהן מעט לאחר הזכייה ( קיייט וינסלט , סנדרה בולוק , הילארי סוונק , ריס וויטרספון )…אמיתי או סתם אמונה ??..זה וודאי נושא לסרט.

ישנם עוד מאות פרטים וסיפורים מאחרי הפרסים של עולם האשליות והדמיון אך מפאת קוצר הפינה , אנו נעצור כאן.

והאוסקר לוקח אותנו בקצרה במוסיקה אל הזמרת והיוצרת האמריקנית קים קרנס.

קארנס נולדה ב־20 ביולי 1945 בפסדינה שבקליפורניה. אביה, ג'יימס ריימונד קארנס, היה עורך דין ואמה הייתה מנהלת בית חולים. קארנס אמרה שהיא ידעה כבר בגיל שלוש כי היא תגדל להיות זמרת וכותבת שירים.

אלבום הסולו הראשון שלה, Rest on Me , ראה אור בשנת 1972 בהפקתו של ג'ימי באוון לאחר שקארנס חתמה על חוזה עם Amos Records.

בשנת 1975 הוציאה קארנס את אלבומה השני, שכלל את הלהיט הראשון שלה במצעדי הפזמונים: "You're A Part of Me". השיר הגיע למקום ה־32 במצעד השירים העכשוויים למבוגרים.

הצלחתה הגדולה מגיעה בשנת 80 , היא מקליטה דואט עם כוכב הקאנטרי הענק קני רוג'רס השיר "Don't Fall in Love with a Dreamer", הפך ללהיט מרכזי במצעד הבילבורד הוט 100 בשנת 1980 (מקום רביעי), במצעד שירי הקאנטרי (מקום 3)…שנה לאחר מכן היא מקליטה את שירן של ג'קי דהשנון ודונה וייס "Bette Davis Eyes", שנכתב והולחן בשנת 1974. השיר הופך ללהיט ענק ומככב במצעדי הפיזמונים שבועות ארוכים.

קרנס הייתה מועמדת 11 פעם לפרסי הגראמי וזכתה פעמיים . סה'כ הוציאה עד היום 11 אלבומים , האחרון שבהם יצא ב-2004.

אז למה אוסקר ולמה קים קרנס דווקא השבוע ?

לאור השבועיים הלא קלים שעברנו , חשבתי שאולי נדרש מעט אסקפיזם , ומהוא האסקפיזם המושלם אם לא הקולנוע…והשבוע נערך טקס חלוקת פרסי האקדמיה לקולנוע של שנת 2022.

היה טקס נוצץ , היו מועמדים , היו זוכות וזוכים , סרטים , במאים , שחקניות, תסריטאים ,טכנאי קול ותמונה, מפיקים , אנימטורים , יוצרי אפקטים ,מאפרים ומעצבי תלבושות…..אבל כולם דיברו השבוע על רק על דבר אחד …..על האירוע המביש שבו במהלך הטקס סטר השחקן זוכה האוסקר , וויל סמית למנחה הטקס כריס רוק בשידור חיי אל מול מליוני צופים בגלל שהאחרון סיפר בדיחה על שיערה של רעייתו ג'דה פינקוט סמית… זה היה רגע הזוי ששני גברים נראו די כמו טמבלים שרבים האחד לועג לאשה , האחר כביכול בכוח הזרוע מנסה לשמור על כבודה , ואילו ג'יידה עצמה, הביטה בהם ,די בגיחוך/חמלה ונראתה כמו הדבר הנורמלי היחיד באולם ,לא אחת שמתרגשת מהערה על חשבונה ולא מזה שגבר מכה במטרה להגן עליה…היא יודעת היטב מה היא , ומי היא..והם…שיריבו…

אין כל כוונה לנקוט עמדה בנוגע למעשה , אלה להביט לרגע על הנקודה שלא רק בקולנוע , גם בחיים האמיתיים , כוכבים זורחים באחת , ובאחת הם גם נופלים ..

וקים קרנס ?? לה יש את השיר הנהדר על העיניים של השחקנית העבר הנהדרת בטי דיוויס על שיערה וידייה…זו שעל שם בעלה…נקרא פרס האוסקר…ולפי מילות השיר…גם בטי דייויס לא עושה חשבון לאף אחד….

שבת נעימה ואסקפיסטית לכולנו….מותר מדי פעם.

Her hair is Harlow gold
Her lips a sweet surprise
Her hands are never cold
She's got Bette Davis eyes
She'll turn her music on you
You won't have to think twice
She's pure as New York snow
She got Bette Davis eyes

And she'll tease you, she'll unease you
All the better just to please you
She's precocious, and she knows just what it
Takes to make a pro blush
She got Greta Garbo's standoff sighs, she's got Bette Davis eyes

Looks like we made it Look how far we've come, my baby (שינייה טווין- עדיין האחד)

והפעם בנופך אישי.

האחד התיישב במושב הנהג , האחר מימינו , ושניהן במושב האחורי . סיבוב ימינה של המפתח , האוטו הלבן הניע בנהימה קלה ויצא אל הדרך . כבר ביציאה משטח שדה התעופה של העיירה השקטה אוולו , ניתן היה להבחין בערמות הלבנות של השלג האבקתי משני צידי הדרך בתחילה , ובהמשך הן הלכו ונפרשו עד להיכן שהעין משגת לראות .

הגבעות , המישורים , הכבישים , ההרים , וגגות הבתים ,הכל לבן . בהמשך גם החורשות והיערים נצבעו חלב . הרכב גמע את הדרך , והעיניים את המראות , והלבן הלך ותפס את מלוא התמונה . לרגע קל הבליח זכרון ספרו של של ז'וזה סארמנגו – "על העיוורון " , בספרו הוא תיאר עולם דיסטופי שבו באופן הדרגתי אך מהיר כל הני האדם מתעוורים בעקבות וירוס כלשהוא , אך למרבה הפליאה , לא חשך עולמם , כי אם הלבין….הכל הפך לבן , בהיר מאוד כאילו טבעו הם באוקיינוס חלב בלתי מובן.

הוראות הוויז בקולו של רס'ר הבסיס שבקעו ממכשיר הטלפון ,השיבו אותנו למציאות ,והכל לבן מסביב . שקט קר ושליו ..השמש כבר שקעה כמעט במערב , והלבן כעת נמתח לכל רוחב שדה הראיה …אגמים , נהרות , עצים ומבנים ..הכל לבן , קפוא , וחרישי. בפס הכביש המתפתל טיפס לו צפונה רכב לבן , ואנשים בו ארבע. לילה קר ירד על חוג הקוטב.

שבת שלישית של חודש מרץ ,אומנם שבנו למכורתינו לפני יותר משבוע , אך מראות לפלנד ,הותירו בנו משקען ( תרתי משמע לחובבי תשבץ הגיון ) , עמוק בזכרון , וכמו באה לסייע בכך ,חלפה השבוע רמה סיבירית באזורינו והביאה גל קור ,ארוך יחסית . מומחי מזג האויר ידעו השבוע לספר כי גל קור כזה ארוך ,לא ראתה ארצנו 112 שנה….ופינתנו תספר השבוע על גל קור אחר שהיה לפני 108 שנים . ולא בחוג הצפוני..זה מהפתיח , אלה דווקא בזה הדרומי ..סיפורו המופלא והמדהים של ארנסט שקלטון...עם צוות האוניה אנדיורנס..

ארנס שקלטון

סֵר ארנסט הנרי שקלטון (אנגלית: Ernest Henry Shackleton; ‏15 בפברואר 1874 – 5 בינואר 1922) היה מגלה ארצות בריטי שהשתתף במספר משלחות חשובות לחקר היבשות אירופה ואוסטרליה. שקלטון התפרסם במיוחד בעקבות עמידתו בראש משלחת חקר שיצאה למשימה לחציית אנטארקטיקה בשנת 1914 והצלחתו להשיב את כל צוות המשלחת בשלום….מה המיוחד במסע ??..מייד נדע , אך ראשית בואו נכיר קצת את הבחור.

שקלטון נולד בקילקי שבאירלנד, אז , עדיין תחת שלטון הממלכה המאוחדת, לאב אנגלי-אירי שמשפחתו מקורה ביורקשייר ולאם מקומית. לאחר סיום לימודיו ב-1890 שירת כקצין בצי הסוחר הבריטי. לבחור היתה כריזמה ,ויכולת מנהיגות יוצאת דופן.

בשנים 1901–1903 היה שקלטון אחד המשתתפים במשלחת סקוט לכיבוש הקוטב הדרומי. אולם בשלב מסוים הורה סקוט על השבתו לבריטניה, באמתלה של דאגה לבריאותו. הסיבה האמיתית להדחתו מהמשלחת הייתה כנראה הפופולריות הרבה לה זכה בקרב חבריה, שסקוט ראה בה איום על מנהיגותו. יש הטוענים שהיריבות בין השניים נבעה גם מהעובדה ששקלטון השתייך לצי הסוחר, וסקוט לצי המלכותי.

הר הגעש ארבוס באנטארקטיקה

בשנים 1907–1909 ניסה שקלטון לארגן משלחת משלו לקוטב הדרומי, בספינה "נמרוד". אף שהמשלחת זכתה למספר הישגים נאים, כגון ההעפלה הראשונה בהיסטוריה לראש הר ארבוס ( הר הגעש הפעיל הדרומי ביותר בכדור הארץ. ההר נמצא באי רוס, והוא מתנשא לגובה 3,794 מטרים.), לא עלה בידה להגיע לקוטב הדרומי לאחר ששקלטון החליט שלא לסכן את חיי אנשיו, עקב בעיות אספקה , ולהחזירם בחיים. מאוחר יותר העיר שקלטון בעניין זה כי "עדיף להיות חמור חי מאשר אריה מת".

אך אנשים עם חזון..אינם מוותרים , הבחור רצה לחצות את הקוטב הדרומי ( יבשת אנטארקטיה ) מצפון לדרום…לא פחות . אולם מי ירצה לעשות זאת לדעתכם ??

בשנת 1914 מפרסם הבחור את ההודעה הבאה : " "מבוקשים אנשים להרפתקה מסוכנת. משכורת צנועה, קור עז, חודשים ארוכים של אפלה מוחלטת, סכנה מתמדת, חזרה הביתה מוטלת בספק. במקרה של הצלחה, מובטחים כבוד והכרה", ..נשמע מפתה ?? , … תתפלאו אבל נאסף צוות שהיה מוכן.

מפת הנתיבים הימיים של "אנדיורנס", "ג'יימס קיירד" ו"אורורה", הנתיב היבשתי של מצבורי הצידה של קבוצת ים רוס, והנתיב היבשתי המתוכנן של קבוצת ים ודל, שהיה אמור להוביל ארנסט שקלטון במשלחת הטראנס-אנטארקטית שלו בשנים 1915-1914:

הפלגה בים היא דבר אחד, הפלגה בים גבוה היא דבר אחר , אך הפלגה בים שקופא….היא כבר חוויה מסוג הרבה יותר מסוכן..

הרעיון בגדול היה יציאה של שתי אוניות האחת מאיי גורג'יה הדרומית שתנחת בים וודל -בחלק הצפוני של אנטארקטיקה ותתחיל לחצות אותו דרומה דרך הקוטב הדרומי. משלחת שניה אמורה הייתה לצאת מאוסטרליה לכיוון ים רוס , להגיע לשם ולהניח נקודות אספקה של מזון וציוד בחלק הדרומי עבור המשלחת שתגיע מצפון , על מנת שזו לא תשא על עצמה כמויות ציוד עצומות….נשמע קשה ,אך יש בתוכנית הגיון..אך תוכניות לחוד , ומז'א לחוד.

המשלחת הטראנס-אנטארקטית האימפריאלית, שבראשה עמד שקלטון, יצאה מלונדון ב-1 באוגוסט 1914 בספינה "אנדיורנס", ומטרתה כאמור הייתה לחצות את יבשת אנטארקטיקה, ממפרץ ואסל, דרך הקוטב הדרומי אל האי רוס הנמצא בצדה השני. "אנדיורנס" יצאה לדרכה מספר ימים לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה. כאשר נודע לשקלטון על פרוץ המלחמה, הוא שיגר מברק לשר הימייה הבריטי, בחור בשם וינסטון צ'רצ'יל, והציע לו להעמיד את "אנדיורנס" וצוותה לרשות הצי הבריטי, אולם צ'רצ'יל שראה רחוק כתמיד ענה לו במלה אחת "המשיכו!".

אנדיורנס

יומיים לאחר שיצאה מג'ורג'יה הדרומית נתקלה "אנדיורנס" בגושי קרח קוטבי (polar pack ice) שהאט את התקדמותה. במשך שבועות אחדים פילסה הספינה את דרכה בעד הקרח, כשהיא גומאת פחות מ-30 מיל ימיים (56 קילומטרים) ביממה. ב-15 בינואר 1915 נמצאה "אנדיורנס" מרחק 200 מיל (320 ק"מ) מיעדה, מפרץ ואסל. למחרת בבוקר הבחינו אנשי הספינה כי הקרח הנטרד הולך ונעשה עבה יותר, ובשעות אחר הצהריים החלה מתפתחת סערה עזה. הספינה לא יכלה להוסיף ולהתקדם בתנאים אלה, ותפסה מחסה בצלו של הר קרח גדול. במהלך היומיים הבאים נותרה "אנדיורנס" על מקומה, כשהיא נעה לסירוגין קדימה ואחורה בצלו של ההר.

ב-18 בינואר נחלשה הסערה, ו"אנדיורנס" פרשה את מפרשה הקדמי העילי והפעילה את מנועה בסיבובים נמוכים. טריד הקרח נישא עם הרוח והתרחק והספינה החלה מתקדמת באיטיות, אך שעות אחדות אחר כך נתקלה בו שוב. שקלטון ואנשיו החליטו לנוע דרך טריד הקרח עצמו, ובשעה 5 אחר הצהריים החלה הספינה מפלסת לה דרך בעדו. עד מהרה נתברר כי מדובר בקרח מסוג שונה מזה בו נתקלו קודם לכן. לא חלף אלא זמן קצר בלבד והאונייה כותרה בקרח עבה אך פתיתי ורך. "אנדיורנס" נלכדה מבלי יכולת לנוע. הסערה הלכה והתחזקה, והרוחות העזות הוסיפו לנשוב עוד כשישה ימים מכיוון צפון לעבר היבשה….וכך נלכדה הספינה בים קרח מבלי יכולת לנוע לאחור..אך עם מפקד נחוש ומיומן.

"אנדיורנס" נלכדה בקרח של ים ודל ב-24 בינואר 1915, לפני שהגיעה אל מפרץ ואסל, ועל אף מאמצים חוזרים ונשנים לחלצה, נסחפה צפונה בתוך הקרח הדחוס, במשך כל החורף האנטארקטי של 1915. במשך חודשים עמדה הספינה בלחצי מצופי הקרח שהתנגשו בה והעיקו עליה מכל צדדיה, עד שלבסוף, ב-24 באוקטובר, ריסק לחץ הקרח את דפנות האוניה ואילץ את 28 חברי המשלחת להוריד ציוד ומזון ממנה, להימלט אל מצופי הקרח שהקיפו אותה.

במשך חמישה חודשים התקיימו חברי המשלחת בתנאים קשים ביותר על מצוף קרח, שהתבקע והצטמצם יותר ויותר, אך ללא נתיב מים פתוח שיאפשר להם לממש את תוכניתם להיחלץ ממנו בסירות הצלה אל אחד האיים.

ב-9 באפריל, כשכל אנשי המשלחת מלבד שני השומרים ישנו באוהליהם, נבקע בבת אחת מצוף הקרח במקום שבו ניצב אחד האוהלים. שני חלקי האוהל נמשכו לכאן ולכאן על בקיעי המצוף עד שנקרעו, ואחד מן הימאים שישן באוהל נפל עם שק השינה שלו המיימה. שקלטון, בהפגנת תושייה וכוח פיזי יוצאים מגדר הרגיל, הסתער מיד על הבקע בקרח ועל אף החשיכה, הצליח למשות את הימאי בתוך שק השינה שלו ולהרימו אל פני המצוף. שניות לאחר מכן התנגשו שני חלקי המצוף שנבקע זה בזה בעוצמה. ….

האנדיורנס נבקעת ושוקעת אט אט בקרח

מי שחשב שכעת יוכלו להרגע..טעה . התבקעות המצוף חייבה את האנשים לנוס ממנו על נפשותיהם ולהתחיל במסע ימי רב-תלאות, נתונים לחסדי רוחות עזות , טמפ שנעו סביב מינוס -25-35 , סערה וזרמי ים, בשלוש סירות הצלה, שאותן הצליחו להשאיר יחד ולא להיסחף אל הים הפתוח. ארנסט שקלטון, טום קרין ופרנק וורסלי הנהיגו את שלוש הסירות ולאחר שישה ימים הצליחו לנווט אותן בקשיים רבים אל מפרצון מוקף סלעים בחופו של אי הפיל השומם.

הגעה לאיי פיל והרמת הסירות למקום מעט גבוה יותר.

כעת מצויים בקצה יבשת אנארקטיקה , על אי פיל השומם . ללא כל יכולת לתקשר ולבקש סיוע , במקום בו לא חולפות כל אוניות היה עליהם לגבש ולהגות דרך להיחלץ .

הנתיב מאיי פיל לאיי ג'ורג'יה הדרומית

כמפקד המסע ,הגה שקלטון את הרעיון הנועז הבא : הוא יצא על אחת הסירות עם 6 אנשים נוספים ,הם יפילגו לכיוון איי ג'ורג'יה הדרומית ממנה יצאו לדרך…מרחק של 1300 ק'מ !!!!! בים הפתוח וכשיגיעו לשם יגייסו אונייה וישובו לחלץ את שאר אנשי הצוות ….נדרשת כריזמה ענקית ויכולת מנהיגות יוצאת דופן , וזה מה שהיה לבחור. האנשים הסכימו לרעיון . שקלטון בחר למסע את הצוות באופן מבריק . הוא לקח את שלושת הטובים ביותר , ושלושת החלשים ביותר בצוות בכדי להגדיל את סיכויי המסע ומאידך לא לפגוע במורל הנותרים….מבין שלוש סירות ההצלה שהיו להם , נחשבה "ג'יימס קיירד" לחזקה ביותר ובעלת הסיכוי המיטבי לעמוד בתלאות המסע. שקלטון כינה אותה על שם ג'יימס קיי קיירד, יצרן יוטה מדנדי ופילנתרופ, שכספי התמיכה שלו עזרו לממן את המשלחת.

שקלטון וששת אנשי הצוות עולים על הסירה "ג'יימס קרייד"

שקלטון, וורסלי, קרין, הארי מקניש, ג'ון וינסנט וטימותי מקארתי, היטלטלו במשך שבועיים ארוכים קרים ונוראיים בגלי ענק שאיימו להטביעם, בתנאים שסיכנו את עצם קיומם והכבידו יותר ויותר על חייהם. טעות של מעלה אחת בניווט יכל לשלוח אותם לאוקיינוס העצום ,שם יעלמו ויאבדו לנצח . אולם לבסוף, ב-10 במאי 1916 בשעה 5 אחר הצהריים, הצליחו להידחק במעבר צר כל כך שחייב אותם להרים ברגע האחרון את המשוטים אל תוך הסירה, ונחתו על היבשה של איי ג'ורג'יה בחלקם הדרומי. הבעיה הייתה שהיישוב באי היה בצידו הצפוני. הדבר הראשון שעשו היה להסתער על פלג מי-קרחון שניגר על החוף ולהרוות את צמאונם הנורא, לאחר שהמים שלקחו עמם אזלו לחלוטין.

ציור המתאר את נחיתת ה"ג'יימס קיירד" על חוף ג'ורג'יה הדרומית ב-10 במאי 1916

ב-19 במאי, אחרי שנחו והשיבו לעצמם משהו מכוחותיהם שתשו במסע הימי המפרך, יצאו שלושה מחברי המשלחת – שקלטון, וורסלי וקרין – לטיפוס על ההרים, ללא אוהלים או שקי שינה, עם קרדום, חבל, מצפן, פתילייה ומזון לשלושה ימים. בטיפוס, ירידה וגלישה במדרון ארוך ותלול, שלא ידעו מה בסופו, הגיעו לבסוף ב-21 במאי אל תחנת ציידי הלווייתנים במפרץ סטורמנס וזכו, לראשונה לאחר חצי שנה, לרחצה, גילוח ובגדים שלמים ונקיים. למחרת הפליג וורסלי בספינת התחנה אל צדו השני של האי, שם השאירו את שלושת חבריהם.

הנתיב הרגלי לחציית איי ג'ורג'יה הדרומית

מפקד אמיתי לא מוותר גם בתנאים הכי קשים . בואו של החורף הדרומי ותנאי הקרח הקשים גרמו לכך שיותר משלושה חודשים עברו לפני ששקלטון יכול היה לבצע את חילוץ האנשים מאי הפיל. ניסיונו הראשון היה עם הספינה הבריטית "שמי הדרום", ולאחר מכן השאילה לו ממשלת אורוגוואי ספינה. בחיפושים באיי פוקלנד מצא את הספינה "אמה" לניסיונו השלישי, אבל מנוע הספינה התפוצץ. בפונטה ארנס, צ'ילה, השיג שקלטון גוררת קיטור בשם "ילצ'ו", בפיקוד לואיס פארדו, וסוף-סוף, ב-30 באוגוסט הצליח להגיע אל אי הפיל. האנשים יצאו כולם אל החוף לחזות בפלא הספינה שבאה לחלצם. הם הדליקו חבית דלק והניפו מעיל בלוי על תורן כדגל, אבל הדגל המאולתר נתקע בחצי התורן ולבו של שקלטון, שראה אותו מסיפון הספינה, נפל – לו אבד אפילו אחד מאנשיו הייתה זו לו מכה נוראה. הוא ספר את הניצולים דרך משקפתו, בזה אחר זה, ואז הכריז בצהלה, "כולם שם!" כל הקבוצה חולצה מאי הפיל והגיעה אל פונטה ארנס ב-3 בספטמבר 1916.

דאגתו של שקלטון לשלום אנשיו, כפי שהתבטאה כבר בזמן משלחת ה"נמרוד", היא שאפשרה להם לעמוד במשימת ההיחלצות בשלום מאנטארקטיקה, כאשר לרשותם עומדות שלוש סירות הצלה זעירות ומעט אספקה . כאשר נשאל אחד מחברי הצוות כיצד הצליחו לבצע את הלא-ייאמן, הוא ענה "במלה אחת: שקלטון!".

שקלטון השכיל לשמור על מורל גבוה בקרב אנשיו ולהימנע מסכסוכים וממתיחויות ביניהם. הוא דאג כי יימצאו בידיהם מצלמות וכלי נגינה, וערך מסיבות וערבי מוזיקה ושירה. הוא עודד את חברי הצוות לתעד את המסע ביומניהם והבטיח להם שוב ושוב כי הם יחיו לספר לאחרים את אשר אירע. אך הדבר החשוב מכול היה יכולתו להפוך את המסע מכישלון להצלחה. כאשר עמדו חברי הצוות והביטו בספינתם השוקעת אל מתחת לקרח, עמד שקלטון בנקודה מעט מרוחקת מהם, ואז אסף אותם אליו ואמר להם, "עכשיו אנו הולכים הביתה". כך הטיל עליהם משימה חדשה ומאתגרת לא פחות ממשימתם המקורית – משימה בה עמדו בהצלחה גדולה.

ספינתו של הצוות האחר, בפיקודו של קפטן אניאס מקינטוש, שיצאה לצדה השני של אנטארקטיקה כדי להכין נקודות אספקה עבור משלחתו של שקלטון, נסחפה בים קרח אף היא, ולמרות זאת הצליח צוות זה למלא את משימתו ולהשאיר אספקה עבור המשלחת שמעולם לא הגיעה. בדצמבר 1916 ארגן שקלטון משלחת הצלה אשר חילצה את מרבית אנשיו של מקינטוש מאנטארקטיקה. לא כולם שרדו.

במעשיו שימש שקלטון השראה למנהיגים אחרים אשר מצאו את עצמם במצב דומה, למשל לאסטרונאוט האמריקאי ג'יימס לװל, מפקד טיסת אפולו 13 (סיפור מרתק של מנהיגות בתנאים קשים ).

אז למה שקלטון דווקא היום ??

בשבוע שעבר לאחר 108 שנים , גילו חוקרי קוטב (9/3/22) במעמקי ים וודל את שרידי אונייתו המבוקעת של שקלטון "האנדיורנס " …אגב פירוש השם הוא….כח סבל..

ובימים אלו לאור הקורה בעולם ,נראה שמנהיגות קצת חסרה לנו.

נחתום בשירה של שאנייה טווין …"אתה עדיין האחד "…המילים הם לאהובה , אך מתאימות גם לסיפורו של שקלטון …אולי עוד ימצא המנהיג האחד לעולם החופשי.

שבת נעימה וחמימה לכולם.


Looks like we made it
Look how far we've come, my baby
We mighta took the long way
We knew we'd get there someday

They said, "I bet they'll never make it"
But just look at us holding on
We're still together, still going strong, mm
You're still the one I run to
The one that I belong to

You're still the one I want for life
(You're still the one)
You're still the one that I love
The only one I dream of
You're still the one I kiss goodnight

זכרו כי גרים הייתם בארץ נוכריה

הקור של חודש מרץ ,ידוע היה כהפכפך . על פי לוח השנה ,אנו מצויים בסופו של החורף , בצידי הדרכים השקדיות פורחות ושלל תורמוסים תורמים לטבע את הצבע הכחול/סגלגל , השדות נצבעים ירוק , והתחושה היא כי תיכף מגיע לו האביב החמים והנעים .

אולם אז מתקדרים השמים , עננים שעשו דרכם במערב ,מצטופפים יחדיו , ומסתירים את השמש מיושבי מטה . האור מסתלק לו ,ולוקח איתו את החמימות . הוא מותיר אחריו כבימי החורף ,שמיים קודרים ,אור אפרפר ומדכדך. וטיפות הגשם יורדות תחילה בלאט , ולאחר מכן נפתחות ארובות השמים , וגשם שוטף ואף שלג יורדים בעוז אפיים ארצה.

כך היה גם באותו הלילה . הגשם העז הצליף בשיירה העגומה והשקטה שעשתה דרכה מערבה . שם לפחות , קיוו אנשי השיירה יהיה אולי פחות קר ,וגם יותר בטוח . הם הותירו מאחור ,בתים שטיפחו במשך שנים , גינות ומרפסות בהם שתלו את הצמחים שאהבו , זכרונות ילדות , קברי הורים סבים וסבתות , אך יותר מכל הותירו שם את השקט הנפשי לו נזקקו יותר מכל ברגע זה.

מרחוק ניתן היה להבחין באורות נק ' מעבר הגבול , כוחותיהם כמעט כלו ,והחורף הסרבן היכה בהם ללא רחם , כמו חבר עם אויביהם . …" לעצור , ולא לזוז "..נשמע קול קורא לעברם…הם הביטו איש ברעותו וייחלו לאישור לחצות את הגבול…( לילה קר אי שם באירופה של חודש מרץ).

שבת שניה של חודש מרץ , בחוץ הגשם יורד על גגות הבתים והחצרות , לפעמים זה נדמה כאילו הוא מתריס בנו " כל הזמן קיטרתם שאין גשם , כיניתם אותי -בצורת , אז הנה אני פה ,וכרגע לא חושב לעזוב , מה תעשו ? ,ופורים ?? , נכון , יש שלג כנראה בירושלים….פעם הבא אל תקטרו ואל תכנו אותי בשמות.." …ואנו נרכין ראש בהכנעה ונקבל את דבריו , האמת… מי יכול להתווכח איתו ?.

שבנו ארצה אל מכורתינו מארצם של הסמואים ואיילי הצפון ,והשבוע תעלה פינתנו את סיפור הנפת דגל הדיו באום רש רש…

דגל הדיו הוא דגל ישראל מאולתר, עשוי בד לבן ודיו, שהונף ב-10 במרץ 1949, ט' באדר ה'תש"ט, על ידי חיילי חטיבת הנגב, לאחר כיבוש משטרת אוּם רַשְרַש (כיום אילת), במסגרת מבצע עובדה. צילום המעמד הפך לאחד מסמלי מלחמת העצמאות והפך עם השנים לגרסה הישראלית המקבילה להנפת הדגל באיוו ג'ימה , סיפור מעניין בפני עצמו וסמל לאומי בארהב עליהם דיברנו באחת הפינות לא מזמן.

אום רש רש הייתה למעשה נק מעבר ובה הייתה תחנת משטרה בריטית שפיקחה על תנועת האנשים מזרחה ומערבה ממפרץ ים סוף . מי שמדמיין עיר תיירות ,או נופש באותם ימים , יתאכזב . המשמעות הייתה הרבה יותר אסטרטגית מאשר כיבושה של עיר.

סיפור כיבושה של העיר אילת , היא אום רש רש ,נשמע יותר כמו סיפור הרפתקאות חביב של חבורת נערים יותר מאשר ,מבצע צבאי.

מבצע עובדה, שהחל ב-5 במרץ 1949, נועד לאפשר את כיבוש הנגב בטרם יחתמו הסכמי שביתת הנשק עם ירדן. במהלך המבצע, חיילי חטיבת הנגב וחטיבת גולני נעו דרומה לכיוון אום רשרש, בה שהו באותה עת חיילי הלגיון הערבי של ירדן. חטיבת גולני נעה דרך ציר הערבה, ואילו חטיבת הנגב נעה דרך הר הנגב. מפקדת חטיבת הנגב התמקמה בשדה אברהם.

נחום שריג, מי שהיה , מפקד חטיבת הנגב, הבחין כי לא נמצא בידי החטיבה דגל ישראל, הוא הורה לחייליו לייצר דגל. מי שהופקד על ביצוע המשימה היה פיטר, קצין הקשר .את הבד לדגל לקחו מסדין לבן שאותו מצאה פועה אראל , המזכירה החטיבתית. לפי עדותה, היא גם זו שציירה את הדגל כולו ביד בעזרת דיו.

משמועות שהגיעו לכח הישראלי התברר כי על פי פקודתו של ג'ון באגוט קלאב -קולונל בריטי שפיקד על כח הלגיון הירדני שהיה באום רש רש ,התפנו הכוחות הירדנים….וכך מצאו עצמם 11 חיילים שיצאו ככח חלוץ נעים לעבר העיר .בדרך הבחינו במחסום מצרי שלא בדיוק הבין מה מעשיהם שם …לעיתים צריך יותר מזל משכל…חיילי המחסום המצרים הסכימו תמורת כמה קופסאות סרדינים לתת לחבריה לעקוף את המחסום ולהמשיך לכיוון העיר ללא יריה אחת אפילו…

נחום שריג – מפקד החטיבה , עצמו יצא אחריהם עם שני ג'יפים וחיפש דרך עוקפת, עבירה לכלי רכב. הוא הסתכן בתקרית צבאית כאשר עבר את הגבול עם מצרים בניגוד להוראות: כאשר הגיעו למשטרת ראס א-נקב, ביקשו מהשוטרים המצרים להתקשר למפקדה באל עריש על מנת לקבל אישור מעבר חד-פעמי בשטח סיני ……(שאכן התקבל). שריג פגש את פלוגתו של אדן על האוכף בסמוך לראס א-נאקב (מקום מעבר נטפים של ימינו), אסף אותו ועוד שניים מחייליו, אלכסנדר יולין ("סאשקה הפוליטרוק" , מי שבהמשך הואשם בריגול ונשלח לכלא ),והסייר עמוס קרסניצקי. הם הגיעו רכובים לאום רשרש בשעות אחר הצהריים של אותו יום. כוח חלוץ זה שהגיע לאום רשרש מנה 13 חיילים, רובם קצינים. יתר הפלוגה הגיעה זמן קצר לאחר מכן.

וכך בצהרי היום הגיעה החבורה המוזרה לבניין המשטרה הבריטית ,המ'פ הצעיר אברהם אדן , (מי שלימים יהיה אלוף- מפקד אוגדה גורלית במלחמת יום הכיפורים בשנת 73 ) טיפס על התורן, בעוד חבריו מחזיקים אותו לבל ימוט ( לדעתי היה הרבה יותר קל לחבר את הדגל ואז להעמיד את התורן…אבל אייקון זה אייקון ) …וברגע אחד נרשמה היסטוריה ..ובתמונה זו באה על סיומה מלחמת העצמאות של מדינת ישראל….חיילי חטיבת גולני הגיעו לצערם במקום השני …שעתיים מאוחר יותר.

ואזכור הנפת הדגל באום רש רש ,לוקחת אותנו במוסיקה אל הזמר , הפיזמונאי ,מלחין, וכותב פסי קול , חבר להקת טוטו ,וקלידן האמריקאי סטיב פורקרו ( Steve Porcaro ) .

סטיב הוא היחיד מבין שלישיית האחים פורקרו שנותר בחיים עד היום ( שני אחיו נפטרו בנסיבות שונות ). הבחור זוכה פרסי תקליט השנה , זכה בשלושה פרסי אמי , ומספר מועמודיות לגראמי.

כמו שני אחיו הצעירים גם סטיב החל את דרכו המוסיקלית כמתופף , בגיל 10 קנה לו אביו אורגן קטן תוצרת REEHM ( חברה שהתמחתה בייצור מזגנים וגופי חימום ) , די מהר הוא שיכנע את אביו להחליף לו את המכשיר באורגן רציני יותר של Farfisa…והשאר היסטוריה.

סטיב וחבריו ,שהקימו בהמשך את להקת טוטו , החלו את דרכם המקצועית כנגני ליווי של הזמר גארי רייט . בהמשך הקימו את הלהקה ,כאשר סטיב מנגן על קלידים, וכותב שירים , ואילו אחיו ג'ף ומייק היו מתופף ונגן בס , והאבא עזר עם כלי הקשה.

בגלל אופי קולו שלא תאם את רוח הלהקה , לא ראה עצמו סטיב כזמר , ולכן לא שר ,אף לא כקולות רקע . רק בשלבים מאוחרים יותר החל לשיר בעצמו.

להקת טוטו

בשנת 1987 עזב את הלהקה והתמקד בפיתוח קריירת כתיבה והפקה של שירים לאומנים שונים…בין שאר האומנים , שעבד איתם , הצטלבו דרכיו עם מייקל ג'קסון ,בדיוק ברגע שהנ'ל הפך מאומן ידוע ומצליח…לסופר סטאר עולמי..עם הוצאת התקליט "מותחן " (THRILLER).

לאלבום זה כתב סטיב שני שירים ( HUMAN NEATURE , THE GIRL IS MINE ) ובהמשך יכתוב עוד מספר שירים לאלבומים נוספים.

בהמשך דרכו הפיק סטיב מוסיקה לסדרות טלויזיה , סרטים , יופיע בתוכניות שונות , יאחד את להקת טוטו מחדש ב-2010 למסע הופעות , יוציא אלבום סולו ב-2016 , ועוד כהנה וכהנה פעילויות מוסיקליות רבות ומגוונות.

אז למה דגל הדיו ,ולמה סטיב פורקרו דווקא היום ?

השבת היא שבת שלפני פורים . ביהדות היא מכונה " שבת זכור " , מתוך הציווי " זכור את אשר עשה לך עמלק בצאתך מארץ מצריים" …היהדות מצווה אותנו לזכור את הרוע של העמלק ,כאשר עם ישראל יצא ממצריים ,חלש ,תשוש ונרדף ,וביקש עזרה . באו העמלקים וניסו להשמידם . למה אנו מציינים זאת דווקא בשבת שלפני פורים ?? , כי על פי האמונה היה המן -הכוכב הרע (ה- BAD GUY ) במגילה מזרע עמלק…

איך יכול להיות שעם שנרדף ומבקש עזרה , לא עוזרים לו אלה אף מנסים להשמידו ? אנחנו שואלים , הלא רחמנים בני רחמנים אינם יכולים לנהוג כך ?

אבל אז אני מסתכל על הקורה בימים אלו בעולם . העם האוקראיני נמלט לכל עבר (עד אמש 2.6 מליון פליטים ) , מאימת הצבא הרוסי ,המונים מבקשים סיוע ועזרה , וכל מדינה מצקצקת בלשונה , כולל אנחנו , ומעלה שלל סיבות שונות ומשונות בגינן אינה יכולה לסייע…

אז ביום בו אנו מציינים את סופה של מלחמת העצמאות שלנו -( הנפת הדגל באום רש רש 9/3/1949) , שבת זכור בו אנו מצווים לזכור שלא נהגו בנו כראוי עת אנו היינו פליטים …עולה השאלה מדוע אחרי הכל גם אנו הוגים כך ? האם לא היינו אמורים להבין את צערם של הנמלטים מאימת המלחמה ? מאימת הרודף ? , הלא אנו גם היינו כאלה ,ואנו מצווים לזכור זאת .

והתשובה לעניות דעתי היא ,שזה הטבע האנושי ( לא שזו סיבה מוצדקת , אבל זה לצערנו האופי ) , וזה בדיוק שמו של השיר שכתב סטיב פורקרו למייקל ג'קסון לתקליטו המצליח "מותחן".

לימים שנשאל סטיב על מהות השיר , הוא ענה שהשיר עלה לראשו , כאשר ביתו באה אליו בוכה אחרי בית הספר ,וסיפרה לו על נער שדחף אותה . היא שאלה את אביה סטיב "למה הנער עשה זאת ? " , והוא שהיה מעט נבוך , ענה לה שהנער עשה זאת כי הוא דווקא אוהב , אבל זה הטבע האנושי…HUMAN NEATURE…

אני מקווה שהאופי/טבע של כל מדינות העולם יהיה קצת שונה , וגם אם זה האופי האנושי , אולי נתעלה עליו ונצליח לסייע לאלו הזקוקים בכדי להגיע אל החופש והעצמאות , כי היום זה הם , ביום אחר זה אנחנו .

שבת שקטה ונעימה לכולם .

Looking out
Across the nighttime
The city winks a sleepless eye
Hear her voice
Shake my window
Sweet seducing sighs

Get me out
Into the nighttime
Four walls won't hold me tonight
If this town
Is just an apple
Then let me take a bite

If they say,
Why, why, tell 'em that it's human nature
Why, why, does he do it that way
If they say,
Why, why, tell 'em that it's human nature
Why, why does he do me that way

שלושה חברים יצאו לדרך …בים בם ..בום

נמאס לי …נמאס לי…כמה עוד אפשר להמשיך כך ? , זה כל פעם אותו דבר . אני אומר לכם , זה כל פעם אותו דבר. יודעים שיש משימה או מבצע , מחליטים לבצע . הוא רק אומר מה צריך לארגן ולבדוק לפני שיוצאים , אבל כל העבודה השחורה עלי . אני זה שצריך ללכת ולהשיג את כל הציוד , ואתם יודעים מה זה . לריב עם האפסנאים , להתווכח עם אחראי הסוסים והחמורים מהתחבורה , לשכנע את שמעון מהאספקה שכיכר לחם וחצי סאה סולת ללוחם זה לא מספיק . לבדוק עם רבי שמעיה שמבין קצת בכוכבים איך יהיו תנאי הראיה בליל הביצוע ,והכי חשוב לחלק משימות בתוך הכח ולתרגל את הביצוע עשרות פעמים לפני שיוצאים….

והוא ?? , הוא ניגש ל" דיונים חשובים" , עם הבכירים בקטע הפוליטי , וכל העבודה השחורה עלי . כן אני עושה ומארגן את הכל , אבל בסוף כשחוזרים ,,,,,,אם היו בעיות …הוא יבדוק מה לא עשיתי נכון….אבל אם הביצוע היה מוצלח …הוא זוכה בכל התהילה…מחמאות …מסיבות …קידום…ואני ? מה אני ? …עז ??….מי בכלל זוכר שלאדון בר כוכבא הזה יש סגן…..(55 לספירה… מחשבות והרהורים בראשו של …נו ..איך קראו לו ?…).

שבת אחרונה של חודש פברואר , החורף עדיין פה , אך נראה כאילו שר הוא לנו את שירת הברבור בטרם יפנה מקומו לחברו האביב . השקדיות בשיא תפארתן , הדרום אדום , והצפון זורם ..ופינתנו תעלה הפעם את קרנו של מוחמד נג'יב….נשיאה הראשון , וקצר הקריירה של מצרים.

מוחמד נגיב נולד בסודאן בשנת 1901. שירת בצבא המצרי והתקדם עד לדרגת מייג'ור גנרל ( אצלנו זו המקבילה לאלוף) . במלחמת העצמאות פיקד על החטיבה השנייה של חיל המשלוח המצרי (חיל משלוח שגויס במצרים ונשלח לארץ ישראל במסגרת הפיקוד הערבי העליון של ארצות ערב על מנת לסייע לערביי ארץ ישראל במלחמתם במדינת ישראל.) . נגיב עמד בראש קבוצה שמנתה תשעה קצינים, ובהם: גמאל עבד אל נאצר, אנואר סאדאת, ועבד אל-חכים עאמר. הקבוצה הכריזה על עצמה כוועד המנהל של "תנועת הקצינים החופשיים" ועמדה מאחורי ארגון ההפיכה הצבאית ביום 23 ביולי 1952 נגד המלך פארוק, שהיה משושלת אלבנית שעלתה לשלטון בתקופת העות'מאנים. לאחר ההפיכה הכריזה קבוצת הקצינים על עצמה כ"מועצה המנהלת המהפכנית". המועצה הכתיבה לקבינט האזרחי את אופן ניהול המדינה, והפקיעה ממנו את השליטה על האדמיניסטרציה ומשרות השלטון.

ראשי המהפכה בהנהגת נג'יב , הציבו לעצמם כמה מטרות: לסלק את ההשפעה הבריטית החזקה על השלטון המלוכני במצרים, להחזיר למדינה את כבודה האבוד בעקבות המפלה שספגה במלחמת העצמאות של ישראל , ולבער את השחיתות והבזבזנות שרווחו בממלכתו של המלך פארוק הראשון בעוד הנתינים המצרים כרעו תחת המצב הכלכלי הקשה.

נגיב נבחר לעמוד בראש המדינה וכמפקד העליון עקב הפופולריות שלו בקרב הצבא ועובדת היותו גיבור מלחמת 1948 – מפקד הבריגדה הגדולה בחיל המשלוח המצרי. גם גילו המתקדם וניסיונו, יחסית לקצינים הצעירים האחרים שבקבוצה, היוו שיקול בבחירתו. לראשונה מאז תקופת אלכסנדר הגדול, זכתה מצרים לשליט מצרי.

נגיב אשר כיהן בתפקיד הנשיא וראש הממשלה והמשטר הצבאי נקט כמה צעדים לביסוס שלטונו: הוא ביטל בספטמבר 1952 את החוקה מ-1932, אסר בינואר 1953 על קיום מפלגות פוליטיות למשך שלוש שנים , והוציא בשנת 1954 את תנועת "האחים המוסלמים" אל מחוץ לחוק ועצר יותר מ-4,000 מחבריה. כמו כל שליט שמתבשם מהכוח הוא היה צריך לדעת כי לצעד האחרון הייתה חשיבות רבה מבחינת הצבא , משום שהתנועה האיסלאמיסטית זכתה לפופולריות רבה בקרב העם המצרי.

בתחילתה של המהפכה שחוללו הקצינים העתיד נראה היה וורד ,אולם עד מהרה התגלעו מחלוקות בין הנשיא לבין סגנו, עבד אל נאצר. נגיב רצה להמשיך את המסגרת הפרלמנטרית הרב-מפלגתית של מצרים ולאפשר פעילות פוליטית, ולעומתו נאצר רצה לחסל את המפלגתיות וליצור ממשל אוטוקרטי חזק.

עאבד אל חכים עמאר, נאצר …וסעאדת בימים טובים יותר

לאחר שנאצר כפה את הוצאת ארגון האחים המוסלמים אל מחוץ לחוק, למורת רוחו של נגיב, התפטר הנשיא מכל תפקידיו ב-24 בפברואר 1954. נגיב התבקש לחזור לתפקידיו חודש מאוחר יותר, בסיוע קואליציה פוליטית מקרב מעמד הביניים. אולם צעד זה התפרש כאגרסיבי מצד הקצינים המהפכנים, שהתגבשו סביב נאצר וכפו את מינויו לראשות הממשלה באפריל 1954 במקומו של נגיב, שנותר בתפקיד הנשיאות בלבד.

משפחתו של נאצר.

לאחר ניסיון התנקשות בנאצר בידי האחים המוסלמים באוקטובר 1954 הואשם נגיב בבגידה ובקשירת קשר. הוא הודח מתפקידו ב-14 בנובמבר 1954. לאחר הדחתו הושם נגיב במעצר בית, ממנו שוחרר רק בנובמבר 1971, אחרי מותו של נאצר. נגיב מת בשנת 1984 בקהיר. 29 שנים לאחר מותו , ב-2013 הוענק לו עיטור מסדר הנילוס– עיטור הנחשב לגבוה ביותר במצרים , מידי נשיא מצרים הזמני עדלי מנסור.

ואיזכורו של נגיב לוקח אותנו במוסיקה אל הפיזמונאי הבריטי ברני טופין .

נפלאות הן דרכי הגורל , טופין נולד בצפון אנגליה למשפחת חוואים. בשנת 1967, כשהיה בן 17, ענה ל"מודעת דרושים" אשר הופיע בעיתון , שביקשה למצוא פזמונאי שיעבוד בשיתוף פעולה עם מלחין צעיר אחר. מלחין די אלמוני ולא כל כך ידוע…אבל באותה מודעת דרושים החלה דרך מופלאה של שיתוף פעולה שנמשך למעלה מ-40 שנה . למלחין הצעיר שחיפש פיזמונאי קראו … אלטון ג'ון. שיתוף הפעולה נמשך בלמעלה מ-40 אלבומים עד ימינו אלה.

בשנת 1991 יצא הסרט התיעודי "Two Rooms" (שנלווה להוצאת אלבום נהדר באותו שם) שסקר את דרכם של השניים ואת השילוב המוצלח שהצליחו ליצור. שילוב שהוליד עשרות להיטים נפלאים ( נר ברוח , דניאל , לכן קוראים לזה בלוז, שביל האבנים הצהובות , ועוד ).

לכבוד תחילת העשור הרביעי לשיתוף הפעולה בין השניים, הקליט אלטון ג'ון אלבום שלם למילותיו של טופין, המתייחס לקריירות של השניים ולחיבור המיוחד שלהם. באלבום זה, הופיע טופין לראשונה על גבי עטיפת האלבום.

בשנת 2006 זכה בפרס גלובוס הזהב על שירו "A Love That Will Never Grow Old" (ללחן של המוזיקאי הארגנטינאי גוסטבו סנטאולז'ה ובוצע על ידי זמרת הפולק אמילו האריס) שהופיע בפס-קול סרט הקולנוע "הר ברוקבק". באותה השנה עלה גם על בימות ברודוויי המחזמר הראשון בו שיתפו טופין ואלטון ג'ון פעולה, ונקרא "Lestat".

אז למה מוחמד נגיב וברני טופין דווקא היום?

בדרך כלל לאורך ההיסטוריה , תמיד זוכרים את הדמות המובילה ופחות את האנשים מסביב . לעיתים הדמות המובילה משתיקה את הסובבים אותה . משתמשת בהם לצרכיה ולאחר מכן הם נשכחים , מי זוכר איך קוראים לסגן של בר כוכבא ?? . ולעיתים זה הפוך הסביבה מנצלת את הדמות הראשית ואז זורקת אותה לתהום השכחה וזה מה שקרה בדיוק למוחמד נגיב. האיש שהוביל את מהפכת הקצינים הצעירים ,שהביאה לסיום השלטון המלוכני במצרים ומונה לנשיא הראשון ,אולם תוך פחות משנה וחצי הודח בידי חברו..נאצר , הושם במעצר , בעוד נאצר הוליך אתמצריים למלחמה ב-67 , חברו האחר אנואר סעדאת הוליך את מצרים ב-77 לשלום…ונגיב נבלע בזכרון.

סעדאת מימין ,נגיב במרכז ונאצר משמאלו

היום בדיוק לפני 68 שנים מדיח נאצר את נגיב ולוקח ממנו את השלטון לאחר שנגיב הוביל את המהפכה…..וברני טופין ?? איך הוא קשור ??

ברני חיבר את מילות השיר הנפלאות " נר ברוח" ( CANDEL IN THE WIND) , אותו מבצע אלטון ג'ון לראשונה בשנת 73 ( שנת מלחמת יום כיפור בהובלת סעדאת חברו של נגיב ).

ומילות השיר הן על שחקנית צעירה בשם נורמה ג'ין ,הלא היא מרלין מונרו שהסביבה שלה ניצלה אותה לצרכיה ואז שלחה אותה אל גורלה ( יש שאומרים שאף נרצחה )…שהשנה מציינים 60 שנה למותה.

מילות השיר שונו מעט ( GOOG BYE ENGLISH ROSE ) , ושימשו את אלטון ג'ון בהלוויתה של הנסיכה דיאנה אשר אף גורלה לא שפר ,באופן די דומה לזה של מלין מונרו , גורל של סביבה נצלנית …שמוליכה את גיבוריה לסיום טראגי.

מקווה שנשכיל לדעת לפרגן ולתת יד למי שמוביל ולמי שבתחילת דרכו ,ולא נדרוך עליהם או הם עלינו בדרך למעלה .

שתהיה שבת שקטה ונעימה לכולם .נשתמע בעוד שבועיים עת נשוב מחוג הקוטב…שימו סוודר.

"אמא אומרת שמסכן ,הוא רק מי שחושב שהוא מסכן.."( פורסט גאמפ)

פעם , כשהיינו מעט צעירים יותר , חשבנו שגזענות זה כאשר מישהו ממוצא מסויים מונע ממישהו ממוצא אחר השגת דבר מה ( תפקיד , הצטרפות למקום לימודים או תנאי מחייה וכו' ) ,רק בגלל מוצאו. זה היה נשמע לנו אומנם לא ראוי , אך הגיוני. שהרי כל אחד מנסה לשמור את הטוב לעצמו או לשכמותו.

אולם , לאורך ציר חיינו ,הסתבר שלא תמיד האחר הוא המונע ,אלה דווקא מישהו מאותו מוצא . …תמוה ?? , לאו דווקא .ומעשה שהיה ..כך היה.

בתחילתן של שנות השמונים היה הנער תלמיד בכיתה ט , ועמד הוא לעבור לתיכון. חשבו הוא ואימו כי מוטב להעבירו לבית ספר טוב יותר . מבית הספר האיזורי של המועצה , בו למדו בני כל המושבים באיזור ברובם המכריע בני עדות המזרח , לבית הספר הירושלמי…ליידה ( ליד האוניברסיטה) , אשר שמו יצא למרחוק באותם הימים. מנהל בית הספר בו למד , יוצא עירק לשעבר , לכששמע על כוונתו לעזוב יצא בהכרזות " זה לא בשבילך " , "זה רק לאשכנזים" , "לא יקבלו אותך"…" אם תרצה לחזור לא נקבל אותך"….הנער לא הקשיב…

שלוש שנים מאוחר יותר רצה הבחור ללכת לגיבוש חובלים בחיל הים…שוב יצא אותו מנהל באותן הכרזות בדיוק….ושוב העלם לא הקשיב…וטוב שכך..

שנתיים מאוחר יותר , בגמר הקורס בא העלם לבית הספר , לבוש מדים על מנת לקחת את תעודת הבגרות ממזכירות בית הספר. בכניסה למזכירות פגש את אותו מנהל. לכשראה הלה את העלם חייך והסביר פנים וביקשו אם יוכל ולבא לבית הספר ולדבר עם תלמידי יב על השירות הצבאי…העלם חייך בנימוס ופסע משם החוצה ולא חזר.

שבת שלישית של חודש פברואר , לאחר יומיים של מזג אויר מעט חמים יותר , חוזר לו החורף ומכריז "לא סיימתי איתכם"..וממשיך לפזר את גשמיו. במרבית חלקי הארץ כבר הגענו לממוצע השנתי של כמויות המשקעים . ואפילו במושבנו הקט , אשר לפני כחודש חששנו ,כי שנת בצורת בפתחנו , הצלחנו להגיע לסף 600 מ'מ …וכנראה שהזרוע עוד נטויה. והשבוע תעלה על נס הפינה את יצחק אולשן ( אולשינסקי)…נשיא בית המשפט העליון השני בישראל.

יצחק נולד בקובנה שבליטא בשנת 1895 . בן לסוחר אמיד אשר ידוע היה כמתנגד. מתנגד למה ?…..מתנגד להכל….כאשר היה אביו בן ציונים , התנגד לציונות …כאשר היה בין מתנגדי ציונות …תמך בציונות בלהט…לא פלא איפוא שגם יצחק …נטה לחשוב באופן עצמאי…בגיל מאוד צעיר עלו בו מחשבות על עליה לארץ ישראל….אביו התנגד כמובן , אך הוא לא נרתע…כנער מחונן נתן שיעורים פרטיים וחסך רובל לרובל על מנת לממן את נסיעתו ארצה. אימו שידעה על כוונתו סייעה בידו להכין הצידה לדרך . כשהגיע העת סיפר לאביו אשר נתרצה לבסוף אך בתנאי , שימשיך ללמוד בישראל , ושלא ישנה את אזרחותו לעותומנית לפחות 5 שנים לכשיגיע לישראל ( מאחר ודרכון תורכי ימנע ממנו אפשרות לשוב לרוסיה אם ירצה ).

וכך בגיל 17 , ב-1912 הוא עולה לארץ ישראל לבדו דרך אוניית קיטור ורכבת . לומד בגימנסיה הרצליה . אך שבועיים מהגיעו חולה הבחור במחלה קשה , ותל אביב של אותם ימים אינה יותר מכמה משפחות וכולם מודאגים ממצבו של הנער שהלך ונעשה בכי רע. מהגמנסיה כבר שלחו הודעה בטלגרף להוריו שמצבו של הנער בכי רע…אך אז אירעה התפנית , ולפתע ירד חומו הגבוה והנ'ל החל מחלים. ידידנו ממשיך בלימודיו ומסיים במחזור השלישי של הגימנסיה. אגב בוגר המחזור הראשון הוא משה שרתוק..לימים משה שרת ראש הממשלה השני של המדינה לעתיד. הוא חבר בהסתדרות המצומצמת והאידאליסטית ,המאמינה בעזרה לזולת ובשוויון בין כל החברים. בין חבריו היו דב הוז וזאב גולומב. ובחודש מאי 1918 מתגייס לגדוד העברי , ושירת בו עד לפירוקו של הגדוד, במאי 1921. בדרך עוד הספיק לפעול מחתרתית כנגד העותמנים להיעצר להימלט להיות מגורש ע'י האמפריה המתפרקת .

עם שחרורו מהגדוד העברי הצטרף אולשן ל"הגנה". ב-1923 נסע יצחק ללונדון לצורך לימודיו באוניברסיטת לונדון. את השנתיים הראשונות בלונדון הוא הקדיש ללימודים במדעי החברה במסגרת בית הספר לכלכלה של אוניברסיטת לונדון , ובשנת 1924 נרשם ללימודי התואר הראשון למשפטים, אותם סיים בהצלחה בשנת 1927. בשנה זו חזר לארץ ישראל, אז הוסמך לעריכת דין.

אולשן הצטרף למשרד עורכי הדין של עורך דין עליאש בירושלים, והצליח מאוד במלאכתו. כדוגמה ניתן למנות את ייצוגה של קבוצת יהודים שהוגשו נגדם כתבי אישום במאורעות תרפ"ט, כאשר כל היהודים אשר ייצג, זוכו במשפטם.

ב-1948 עם הקמת המדינה ,נמנה יצחק אולשן על חמשת השופטים הראשונים אשר נבחרו לכהן בבית המשפט העליון, שזה עתה הוקם.

7 שנים מאוחר יותר ,ב-11 בדצמבר 1953 מונה אולשן כממלא מקום קבוע של נשיא בית המשפט העליון, וכעבור שמונה חודשים , ב-1 באוגוסט 1954 נבחר יצחק אולשן לנשיא בית המשפט העליון. עיקר תפקידו של יצחק אולשן כנשיא בית המשפט העליון היה הסדרת נוהלי עבודה תקינים וכן קביעת כללים אתיים לשופטים, כגון הימנעות מהבעת דעות פוליטיות וכדומה.

כמו כן היה חבר בוועדת אולשן-דורי לחקירת פרשת לבון ( עסק הביש ) ,ופסק בערעור במשפטו של ישראל קסטנר.

ב-19 בפברואר 1965, פרש אולשן מכס השיפוט בהגיעו לגיל 70. במקומו נבחר כנשיא בית המשפט העליון השופט שמעון אגרנט ( מי שלימים -1974 יעמוד בראש הוועדה לחקירת מלחמת יום כיפור).

אולשן היה נשוי לשמחה (סימי), בתם של אברהם (אלברט) וציפורה צילה עמיאל. אלברט עמיאל היה בן למשפחה יהודית עשירה ממרוקו שעלתה לירושלים באונייתה הפרטית, בשנת תרל"ה (1875). יצחק וסימי שכלו את בנם יורם בשנת 1972( גיל 38) ממחלה.

אולשן הלך לעולמו בכ"ב בשבט ה'תשמ"ג, 5 בפברואר 1983, ימים ספורים לפני יום הולדתו ה-88.

ונשיא בית המשפט יצחק אולשן לוקח אותנו במוסיקה אל הזמרת והשחקנית בריז'יט אביטבול.

בריז'יט אביטבול נולדה בפריז שבצרפת למשפחה יהודית ממוצא תוניסאי. ב-1971, כשהייתה בת 11, עלתה לישראל עם משפחתה, שעברה להתגורר בנתניה. ב-1972, בגיל 12 שינתה את שמה ל"אילנה אביטל".

את דרכה בעולם המוסיקה החלה בגיל מאוד צעיר . ב-1973, בגיל 13 כבר הקליטה לחברת תקליטים גדולה מצרפת שלושה שירים בצרפתית.

שלוש שנים מאוחר יותר , בגיל 16 הפנה אותה מורה לפיתוח קול למפיק שלמה צח. צח ערך אודישנים לזמרי ליווי ליזהר כהן והתרשם מקולה. היא לא התקבלה כזמרת הליווי, אבל צח החתים אותה אצלו.

ב-1977, בגיל 17 צח יזם את השתתפותה של אביטל בפסטיבל הזמר והפזמון 1977 עם השיר "אותך", שכתב והלחין שייקה פייקוב, השיר הגיע למקום השלישי בפסטיבל , והזניק את הקריירה שלה…וכל השאר היסטוריה.

ב-1978 השתתפה בפסטיבל הזמר הבינלאומי בצ'ילה עם השיר "לאהוב", הגיעה למקום השלישי ואף זכתה בפרס ההופעה הטובה ביותר. בשנה זו יצא אלבומה הראשון, "לאהוב". בשנתיים הבאות היא כמעט שלא הופיעה, והתרכזה בגידול בנה עמית, אשר לימים נעשה גם הוא מוזיקאי.

בספטמבר 1981 יצא תקליטון הבכורה של אביטל בשיר "שלום חבר", לקראת אלבום בצרפתית. השיר נסק לראש מצעד הפזמונים של מונטריאול. בקריירה שלה מחוץ לישראל היא השתמשה בשמות הבמה לנה וסנדי מילר.

בהמשך היא תשתתף בעשרות מופעי שירה , תשחק בסרטים וסדרות טלויזיה , מחזות זמר והצגות , תוציא קלטת לטיפוח נשי , ועוד כהנה וכהנה יוזמות ועשייה רבה ומגוונת.

אז כיצד מתחברים הדברים ?

היום הוא יום הולדתו של נשיאה השני של בית המשפט העליון יצחק אולשן (18/02/1895) , האיש שהגיע חסר כל , לא היה שייך לכל אליטה ,אשר עם הרבה דם יזע ודמעות עלה מעלה עד להיותו נשיא בית משפט עליון , נאבק למימוש זכויות עובדים ועיגונם בחוק. ורעייתו שמחה הייתה בת לעולים ממרוקו. והיום זה גם יום הולדתה של הזמרת/שחקנית /יזמת אילנה אביטל (18/02/1960) אשר הגיע ארצה מתוניס , עמלה קשות מגיל צעיר להצליח ולעלות בתחום בו עסקה , בשתי ידיים, זיעה והרבה כשרון .

שני הדמויות מתחומים שונים , לא האשימו אף אחד עלו וצמחו בזעת אפם כל אחד בתחומו.

והשבוע שמענו ברדיו את דברי הבלע חסרי הרסן של אותו חכ כלפי נשיאת בית המשפט העליון בדבר שנאה קיפוח והפלייה של מזרחים , ונזכרתי באותו הנער מהפתיח . לו היה שומע אז בקולו של המנהל , יתכן שהיה חושב כמו אותו חכ . מזל גדול שלא עשה כך. לפעמים אנחנו מתמכרים לתחושת הקיפוח . וזה בהחלט מסייע להצדיק חוסר עשייה / יוזמה ואי רצון להתאמץ מצידנו…שהרי זה לא אנחנו שאשמים במצבנו…זה בגללם…אחלה תירוץ. זה לא אומר שאין הפליות וקיפוחים , תמיד היו וכנראה שתמיד יהיו . צריך להוקיע במידה ויש , ונדרש תיקון היכן שזה קורה. אך ישנה דרך ,וישנה גם דרך ארץ . ולפני הכל חשוב לבדוק את הפרטים לפני שיוצאים באמירות כל כך עלובות מעליבות וחסרות ביסוס.

נשיאת העליון אסתר חיות

מכתב התשובה של הנשיאה , דבריו של נשיא לשכת עורכי הדין ( מזרחי למהדרין) ,ושני נושאי הפינה הן ההוכחה כי מי שרוצה ומתאמץ , גם יצליח . לא משנה מוצאו ולא משנה שמו . כל אחד בתחום עיסוקו ירצה מאוד יצליח….ויעידו על כך מאות ואלפי דמויות בישראל שמובילות את המשק ,הצבא ,עולם המדע המשפט והרוח בחברה הישראלית ובהם דמויות משלל העדות , המגדרים והתפוצות…זה עוד לא שוויוני , אך המגמה ברורה.

שתמיד נדבק במה שאנו חפצים , ומי יתן וזה גם יצליח ויתממש , זה בעיקר תלוי בנו , ולא באחרים.

שבת נעימה לכולם.

אותך
אילנה אביטל
מילים ולחן: שייקה פייקוב

אותך
שואל הלב ומצפה לראות
אותך
אני חולמת יום וליל
אני רוצה אותך
אותך

רק הד עונה מתוך הערפילים
האם תזכור רוחות הסתיו
אשר ליטפו אותך.

אותך
אני זוכרת יום וליל
אותך
ליבי שואל ומתפלל
אותך
הומה הכאב ולא חדל
אותך…

אותך
אני חולמת עוד לראות
אותך
גם אם חלפו ימים מאות
אותך
לאחוז ביד ולהגות אותך.