במחשבה שניה

הוא ישב לו בשקט על הכורסא האפורה ונאנח . שנים רבות חלפו מאז עטה לאחרונה את הגלימה. ממקום מושבו יכל להבחין באותה גלימה . דרך החור העגול שבקיר , זה הסמוך לרצפה ,הבליח אור עמום שהאיר את הארון הפתוח . הגלימה שמוראות השנים נתנו בה את אותותיהם תלויה הייתה על קולב שידע ימים טובים יותר. גם אותות הגבורה על דש המעיל נמלאו אבק, מזה שנים שלא הציל אף אחד , ימיו כגיבור כמעט נשכחו.

מי זוכר בכלל ,מה עשה בימי צעירותו ?. היום ,כך סיפרו לו נכדיו העולם שייך לצעירים ,ושינויים עושים בטיק טוק ובטוויטר….מה זה כל הוירטואלי הזה ?…חשב לעצמו ,למה לא ללבוש גלימת גיבור על , להפשיל שרוולים ולהתחיל לעבוד ??

הוא העביר אצבע אפורה וסילסל בשפמו , פרוותו האפרורית הייתה חלקה חרף גילו המתקדם . אני מרגיש כמו עכבר שרץ במבוך מילמל לעצמו , מרגיש ממש.. מאוס.

מבעד לרדיו התנגן שירו של פורטיס בערוץ העברי , הוא האזין לסופו של השיר:

"חוזר הביתה הרוס מהחיים
פותח דואר, מופצץ מהמיסים
האישה צורחת, הסירים גולשים…..

התחושה חונקת, מהקופסא אין שום מוצא
לאט לאט הוא משתגע, מזיע וצועק
האדון בתוך מלכודת והוא רוצה לצאת
כך נראה יומו של העכבר
בית חם וילדים האישה על קרם פנים
ואוירה שלילית
כך נראה יומו של העכבר".

הוא נאנח שוב , ולחץ על שלט הטלויזיה , 75 ימים לבחירות הכריז הקריין , בכנס בחירות שנערך……."…הוא שינה ערוץ , אך גם שם אותה תעמולה שגרתית…."חייב לצאת מזה" מלמל לעצמו , הוא קם וניגש לעטות אולי בפעם האחרונה את הגלימה...לעוף מעלה מעלה מעלה ,עם כל השירים והמנגינות.

(מיקי מאוס , גיבור על בדימוס , ישראל 2022 , בחור הקיר של אחד הבתים מפרויקט דיור בר השגה).

שבת חמה של חודש אוגוסט , הטמפ גבוהות . 34 מעלות בחוץ . בחדשות השבוע דיווחו על אירופה המתייבשת ,ההייד פארק בלונדון צהוב כמו הנגב , הסירות על נהר וורדון בצרפת בהן רק לפני מספר שנים עשינו שייט …… לא מושכרות לתיירים..כי לא נותר אגם, הן מונחות על הקרקע הסדוקה. שריפות ענק בדרום צרפת…ואז מבול מפתיע בפריז וגם בלונדון…גלי החום מחד וגשמי הרס מאידך הופכים אט אט לתופעות שבשגרה…ואצלנו בארץ הצבי ?…חום יציב לעת עתה…בגולני שואלים עד מתי אוגוסט 22 ?

ופינתנו השבוע תדבר על סיפור החלילן מהמלין.

החלילן מהמלין (בגרמנית: Der Rattenfänger von Hameln, "לוכד העכברושים מהָמֶלְן") היא אגדת עם נפוצה, שגרסאות שלה ידועות כבר מימי הביניים ועלילתה מתרחשת בעיר המלין (היא הָמֶלְן – Hameln – שבגרמניה).

עפ האגדה כך היה : בעיר המלין פרצה מגפה של עכברושים. כאשר תושבי המלין נוכחו לדעת שכל מלחמתם במכרסמים הקטנים הייתה ללא הועיל, והייאוש וחוסר התקווה תפסו את מקום מאבקם, הגיע לעיר חלילן מסתורי ובפיו הצעה שאי אפשר לסרב לה: הוא הודיע שיגרש את כל העכברושים מהעיר תמורת תשלום. ראשי העיר לא האמינו לו אך נאותו לשלם במידה וכך יעשה.

יום אחרי כן נטל החלילן את חלילו והחל מנגן נעימה ברחובות העיר, והנה, להפתעת התושבים, החלו צצים מכל בית ופינת רחוב עכברושים לרוב ונמשכים באורח קסם אחר צלילי החליל. כשנאספו גדודים-גדודים של עכברושים, יצא החלילן את העיר ופנה אל נהר הווזר. בהגיעו אליו, נכנס אל תוך המים בעודו מחלל וכל העכברושים שנמשכו אחריו טבעו כולם בנהר.

אך משהגיע החלילן לבקש את שכרו , לעגו לו אנשי העיר וסירבו לעמוד בתשלום. מה עשה החלילן ? שוב נטל את חלילו , והחל מנגן הפעם לקול צלילי החליל ,יצאו כל ילדי העיר והלכו בעקבותיו , שוב כמו העכברים ,אך הפעם אל פתח שנפער בהר ונבלעו בתוכו….וכך העניש החלילן את תושבי העיר ".

מוסר ההשכל שנתבקש מן הסיפור היה ,שצריך לעמוד בהבטחות ….התחייבת ??….תשלם !!.

מי כתב את הסיפור הראשון ??..לא ברור ,אך הגרסא שכתבה אליזבת בארת בראונינג

הפכה את הסיפור הזה למוכר ואהוב באנגליה, עד כדי כך שרוב האנגלים סבורים שבראונינג היא שהמציאה את הסיפור. הגרסה שאיירה קייט גרינאווי נחשבת לגרסה הקלאסית.

האזכור הראשון של הסיפור היה כנראה על חלון זכוכית בכנסייה בהמלין בסביבות 1300. החלון תואר בכמה מקומות בין המאה ה-14 למאה ה-17 אבל הוא נהרס. החלון נחשב מבוסס על זיכרון של טרגדיה היסטורית בתולדות העיר. אבל למרות המחקר הנרחב, אין עדויות חד משמעיות לגבי אותו אירוע היסטורי. העכברושים נחשבים בדרך כלל כתוספת מאוחרת לסיפור, וישנן מספר תאוריות לגבי מהות האירוע, ביניהם טענה כי הילדים השתתפו במסע הצלב של הילדים.

עד כמה מדובר באמת ,או באגדה קשה לאמר , אך במשך תקופה ארוכה היה בהמלין חוק שאסר על שירה ומוזיקה ברחוב מסוים בהמלין, כאות כבוד לקורבנות. הנהר היחיד הקרוב להמלין הוא נהר וזר, ואם יש משהו בסיפור טביעת העכברושים הרי שזה בנהר זה.

סיפורי מוסר השכל היו נהוגים בעבר על מנת ללמד את קהל הקוראים איזשהוא לקח . אולם זה לא תמיד נעים לספר לילדים סיפור עם סוף טראגי…לעזרתם של הילדים הישראלים לפחות נחלץ אליעזר שמאלי אשר פירסם בעיתון דבר(02/10/1931)במוסף הילדים את גירסתו שנקראה "גירוש העכברים".

הסיפור שיצר ,מבוסס על סיפור החלילן מהמלין, שהוסב לארץ ישראל: את המושבה "ירדניה" פקדה מכת עכברים, ולטיפול בבעיה הוזמן שייח' ערבי, שבאמצעות כדורי מזון פיתה את העכברים לעבור את הירדן על גשר צר שבנה למטרה זו. לאחר שעברו העכברים לגדה המזרחית, הרסו אנשי ירדניה את הגשר. "ולשייח' ניתן שכרו ביד נדיבה: חמש תרנגולות ותרנגולים שבעה".

אך לא רק אנחנו אוהבים סוף טוב . סופר הילדים הצרפתי, שארל פרו, חיבר סיום אופטימי לאגדה זו, לגרסתו, ילד אחד, בעל מום ברגלו, איחר ולא הספיק להיכנס לתוך ההר לפני שנסגר וכך נשאר ילד יחיד בעיר וכל ההורים אימצו אותו. הילד השתעמם ללא חברת ילדים נוספים והיה הולך אל ההר, איפה שהילדים נעלמו – יום אחד מצא שם בדשא חליל וכשניסה לנגן בו את הנעימה של החלילן הידוע, נפתח ההר והילדים יצאו ללא פגע ומאז הקפידו בעיר לשלם את חובותיהם….סוף יותר טוב מזה לא ניתן לבקש….גם הילדים חזרו ,גם העכברים הלכו …והכי חשוב ..הפוליטקאים למדו לקיים הבטחות….."המחייה."

ואיזכור החלילן לוקח אותנו במוסיקה אל היוצר הנהדר ,שהלך השבוע לעולמו …צביקה פיק.

פיק נולד בעיר ורוצלב שבפולין בשם הנריק פיק, בנם היחיד של בוריס ופאולינה פיק. סבו ניהל קונסרבטוריון ודודו היה פרופסור למוזיקה. בגיל חמש החל בלימודי מוזיקה קלאסית ולאחר שהמשפחה עלתה לישראל בעליית גומולקה בשנת 1957, המשיך את לימודי המוזיקה בקונסרבטוריון שברמת גן. בבקרים למד לימודים סדירים, ובשעות הערב תרגל צ'ייקובסקי ובאך. כבר בגיל 15 הופיע כגיטריסט, קלידן וזמר בלהקות "טלסטאר", "השמנים והרזים" ו"השוקולדה", לאחר שהושפע עמוקות מלהקות הרוק של התקופה – הבי ג'יז, הביטלס והרולינג סטונז.

בגיל 18 שוחרר משירות צבאי משום שעבד כמוזיקאי כדי לסייע למשפחתו, שהייתה בקשיים כלכליים לאחר מותו של אביו. פיק פרץ לתודעת הקהל הישראלי כאשר נבחר לתפקיד קלוד, התפקיד הראשי במחזמר "שיער", בו הפגין את הופעתו החיצונית שנחשבה חריגה בישראל באותה עת, גינוניו הססגוניים והופעתו המינית. דמותו הארוכה (191 ס"מ) והסגפנית, עטורת השיער הארוך והעטופה במלמלות וקטיפות, בנוסח היפי, הדהימה את הקהל, את התקשורת הישראלית ואת עולם הבידור הישראלי, ויצרה סביבו דימוי של מישהו "לא מכאן". על תפקידו במחזמר "שיער" זכה בתואר "שחקן השנה".

יש שרואים בפיק זמר מן הפריפריה המוסיקאלית שטיפס מעלה כסיפור סינדרלה . צביקה פילס דרכו מעלה עם המון כשרון ,נחישות ועבודה קשה. הוא לא עבר את המסלול לכוכבות שהיה נהוג באותם ימים דרך שירות באחת מהלהקות הצבאיות, אלה כתב הלחין וגם שר במועדונים שונים ובכל מקום שניתן היה. הקהל הרחב אהב אותו בצורה פנומנלית , הופעותיו היו לשם דבר עם ההיסטריה סביבו. גמלוני משהו ,צבעוני ומאוד פרוע בלבוש ואיפור. סממנים שלא היו מוכרים בארץ . המבקרים שבתחילה לעגו לו , בלעו את הכובע כאשר החל להלחין ,לא רק שירים פשוטים אלה גם שירי משוררים בשפה גבוהה יותר ,כנתן יהונתן (נאסף תשרי-מת אב)) ,ואלכסנדר פן ( לא אני הוא האיש ) ,יונתן גפן (אל תגידי כן ) שאול שטרניחובסקי ( שושנת פלאים) , ועוד רבים ,ואהבת הקהל רק חיזקה זאת. פיק היה מהאמנים הישראלים הראשונים שזכו לגילויי הערצה קיצוניים בדמות מעריצות ומעריצים היסטריים. התעלפויות בהופעות, מחסומי משטרה ושומרי ראש צמודים בכל אשר הלך.

כמה קשה עבד ? , ב-1973 הלחין פיק את "שושנת פלאים", למילים של שאול טשרניחובסקי, עבור ערב שירי משוררים נוסף שיזמו בגלי צה"ל. השיר לא התקבל לערב ונדחה ולאחר שהזמר יוני נמרי שמע אותו, הוא הקליט אותו לראשונה. ביצוע שזכה להצלחה מדהימה במצעדי הפזמונים. את השיר הקליט גם פיק עצמו, ביצוע שנכלל באלבומו "פיק", שיצא באוגוסט אותה שנה, וכלל גם את "שמע ישראל", "סימנים" (עם נגינת גיטרה של יצחק קלפטר), "הרקדן האוטומטי" (אותו ביצע עם רותי נבון), "מחשבות" (בליווי של הצ'רצ'ילים החדשים), "איתך ובלעדייך". כמו כן הלחין לנבון את השיר "בין האצבעות" שכתבה מירית שם-אור, שזכה להצלחה, והקליט אותו גם לאלבום שלו עצמו…..צרור להיטים משוגע שמושמע עד לעצם ימינו אלה.

מפעל חייו של פיק ידע עליות ומורדות , אך המשיך לייצר להיטים ומעריצים באופן שאין דומה לו . הוא כתב , הלחין וגם שר .הן לעצמו והן לאומנים אחרים ורבים. (עפרה חזה, ריקי נבון ,מאיה בוסקילה , דנה אינטרנשיונל , יוני נמרי , ריקי גל , הכל עובר חביבי ועוד רבים וטובים אשר תקצר הפינה מלפרט. בין להיטיו הגדולים : "אני אוהב אותך לאה" , "שושנת פלאים "," לגור איתו ", "מוסיקה" ,"מעלה מעלה" ,"מת אב ומת אלול", "על חטא" ," לא אני הוא האיש"," דימדומים" , " אלף נשיקות". " אהבה בסוף הקייץ" ,"הרקדן האוטומטי "..ועוד ועוד ועוד…..

ניתן להרחיב במפעל חייו של פיק עוד דפים רבים אך קצרה פינתנו.

אז למה החלילן מהמלין היום ולמה צביקה פיק ?

החודש מלאו 180 שנה לפרסום הגרסא הראשונה הכתובה של סיפור החלילן (8/1882).וכידוע לכולם , אנו כרגע בעיצמו של סבב מספר 1246 של הבחירות לכנסת ישראל , ומסביבנו יהום הסער . כל אדם ומפלגה מבטיחים הבטחות ( מיגור טרור , הורדת יוקר מחיה , דיור בר קיימא, שקט ושלווה, יישוב מאדים ,ופלאפל בדמשק )..אבל אם למדנו לקח מהסבבים הקודמים , ומאלו שיבואו בעתיד , וכן מסיפור החלילן , זה שעל הבטחות פוליטיקאים , לא בדיוק ניתן ורצוי לסמוך….ואת המחיר האמיתי משלמים לאחר הבחירה.

יכול להיות שהפעם הסוף יהיה יותר ידידותי מסבבים קודמים , ואולי הגיע העת לנסות ולארגן סוף חדש לסיפור. כזה שבו הבטחות מקיימים , והילדים וההורים שמחים…ולא צועדים לתוך לוע ההר….אולי.

וצביקה פיק ? ,המאסטרו הלך השבוע לעולמו בגיל 72 , וממש כמו החלילן מהמלין גם הוא בניגוניו המופלאים משך אותנו קרוב לחמישה עשורים ללכת בעקבות המלודיות המופלאות שייצר , שישארו עוד שנים רבות בארסנל השירים הישראלי.

לאחר לבטים קשים באיזה משיריו לבחור החלטתי לבסוף לצרף את אחד משירי האהבה היפים שלו ( לא מזמן ציינו טו באב )…השיר נקרא "על חטא" מילים ולחן צביקה פיק , שימו לב לכתיבה הנהדרת , וכמובן הלחן.

שבת שקטה ונעימה לכולם .

והוא מכה על חטא
והוא מכה על תוהו
והוא מרעיד מיתר פקע איבו בכדי
והוא דמום כהד
ומרצד כמוהו
הוא מצטמר למנגינת לכה דודי

והוא בוער כלב
והוא כבה כעין
והוא דולק בלהב נר נשמת אדם
והוא חומר כגו
והוא כבד כיין
הוא מתנודד למנגינת בשר ודם

את יחידה כצל
את בודדה כנחל
את תצעני לכל, לכל עובר ושב
את מתוקה כליל
את חמוקה כשחל
את מפקה כנחל בשרב

"אליק נולד מן הים.

כך היה מספר אבא שעה שהיינו יושבים יחד לארוחת ערב על מרפסת הבית הקטן בערבי הקייץ. מסביב היו מרובים מגרשי החול הריקים , ועל גבי הקירות והתקרה היו לטאות קטנות נמלטות מן האור. ובאבא ובי , האח הבכור שגדל כבר כדי חידוד והבדל בין חידוד לאמת , היה מתעורר הרצון להקניט את האח הקטן" . ( פתיחת הספר "במו ידיו ( פרקי אליק) " מאת משה שמיר ).

שבת אחרונה של חודש מאי , הקייץ כאן כדי להישאר , ואנו שחובבי חום גדולים איננו , מסתגרים לנו בצל קורתינו ,עד תשקע השמש , ובימים בהם משחק מזלנו , מגיע עם ערב משב אויר קריר ומגרש מהסף את אדי היום המהבילים. בשעות קרירות שכאלה שמחים אנו על כי קבענו משכננו באיזור ההר. האויר החם עולה מעלה ואילו זה הקריר גולש לו במורדות ואולי אף ישפך כמו מי הנחלים אל הים . השבוע פינתנו תעלה על נס את "הנאום המגומגם" , הנאום שנשא אחד מראשי הממשלה הטובים שידעה ארצנו הקטנה ,למודת השואו אוף , אך למרות הישיגיו של האיש , הנאום קיבע את תדמיתו של האיש כהססן …

הימים הם ימי טרום מלחמת ששת הימים שנת 1967 . המדינה הצעירה שצמחה בזריזות תוך 20 שנה בסהכ . עשתה את צעדייה הראשונים כמדינה מסודרת עם מוסדות שלטון שיטור וחוק , עם צבא שזה לא מכבר היה אוסף של מחתרות וחילוקי דעות , וכעת הינו צבא מאורגן וסדור. המדינה שזה אך יצאה מתקופת מיתון וצנע ,עסקה בעיקר בביסוס וחיזוק הצבא.

צה"ל נאבק על בסיס יום-יומי עם חוליות חבלה של אש"ף וארגונים אחרים, והגיב בפעולות תגמול. הגדולה בפעולות אלה הייתה פעולת סמוע ב־13 בנובמבר 1966, שבה חדר כוח צה"ל לירדן, ופוצץ עשרות בתים בכפר סמוע, לאור יום. תגובתו של אשכול לפעולות החבלה הייתה בתחילה פשרנית. אמרתו "הפנקס פתוח והיד רושמת" נועדה לרמוז לכך שישראל תגיב להתנכלויות בזמן ובמקום שייראו לה; אך המסר לא התקבל על דעת הציבור, וההנהגה הצבאית אף התעמתה עם אשכול בדרישה להחריף את התגובות ולנקוט בקו ביטחוני אקטיביסטי. נראה כי פעולת סמוע עצמה הייתה בהיקף גדול בהרבה ממה שאישר אשכול.

כנהוג במדינה מתוקנת הדרג המדיני מכתיב מדיניות , הדרג הצבאי מציע דרכי פעולה ,אותן מאשר או לא הדרג המדיני. אולם כאשר ישנה מתיחות , משתנים פני הדברים, וסדר הפעולות ותקינותם לעיתים משתנה . בשלב מסוים המאבק בין הממסד הצבאי להנהגה האזרחית קיבל אופי אישי, למשל בתקריות כמו זו מספטמבר 1966, שבה התבטא הרמטכ'ל יצחק רבין כי ישראל צריכה לפגוע בשלטון הסורי, ובתגובה אסר אשכול קטגורית על אלופי צה"ל להתבטא בנושאי מדיניות. מאבק זה עתיד היה להסלים ולהחריף ככל שהתקרבה מלחמת ששת הימים, כאשר – בהדרגה – הן ההנהגה הצבאית, והן העם, איבדו אמונם בכוחו של אשכול להתמודד עם בעיות הביטחון של המדינה.

המדינות מסביבנו לא נטו לחבב בלשון המעטה את הרך שזה אך נולד , הן פצחו בשורה של איומים של השמדה. בראש המדינות הללו עמדה המדינה החזקה באיזור עד אותם ימים ..מצרים .( אפשר לצאת ממצרים , אבל אי אפשר להוציא את מצרים מאיתנו ,הייתה התחושה) , נשיא מצרים גמאל עבד אל נאצר נשא סדרה של נאומים , הזהרות ואיומים על מדינת ישראל .

ב-15 במאי 1967 נערך בירושלים מצעד יום העצמאות. על בימת הכבוד עמדו אשכול, ולידו הרמטכ"ל יצחק רבין. עוד במהלך המצעד הגיעו לאוזני הנוכחים ידיעות כי גמאל עבד אל נאצר נשיא מצרים הכניס לסיני כוחות צבא גדולים, בניגוד להסכמי שביתת הנשק. עם חדירת הכוחות המצריים לסיני, ובעקבות דרישתו של נאצר, הורה מזכ"ל האו"ם או תאנט על פינוי כוחות האו"ם שהיו מוצבים בסיני. פעולה זו הביאה למעשה לכך שנאצר שלט במצרי טיראן – מה שיצר בפועל מצור ימי על מדינת ישראל.!!!

בתוך יומיים, מ-19 במאי ואילך, גויס כוח המילואים של מדינת ישראל והועמד בכוננות. החלה "תקופת המתנה", במהלכה שותק המשק הישראלי עקב גיוס מרבית כח העבודה הכשיר לשירות מילואים ב"צו 8". חרדה קיומית ירדה על המדינה. המדינה עסקה בהכנות למלחמה שעוד רגע תפתח עלינו , ברחובות הערים נחפרו שוחות , הוקצו שטחים לבתי עלמין גדולים , מנער ועד סב , מהכפר ועד העיר ,עסקו כולם בביצורים , השחרת פנסי מכוניות וחלונות הבתים , ארגון צידה למקלטים ,והמתנה מורטת מהמלחמה הקרבה.

בחיל הים ישנה אימרה :" כשהגלים מתחזקים , החזקים מתגלים" , וכך היה המצב פה באותם ימים .המתח של תקופת ההמתנה הקצין את אי האמון בין העם וההנהגה הצבאית לבין ראש הממשלה , רבים קראו לפעול ולתקוף ראשונים את מדינות ערב ,בניהם אלופים בצבא ,ואילו אשכול ניסה למצות כל מהלך מדיני שימנע מלחמה. נציגי ישראל דילגו בעולם על מנת למצות כל אפשרות מדינית להימנע ממלחמה ,אך ללא הועיל . ישראל קבלה אזהרות הן מארהב והן מברית המועצות לבל תתקוף , האיומים גברו ואף ירדן הצטרפה לברית עם מצרים וסוריה.

בהצבעה שנערכה בממשלה בשעות הלילה של ה27/5 היו הדעות חלוקות בשאלת היציאה למלחמה. תשעה שרים, בהם אשכול, תמכו ביציאה מיידית למלחמה, ותשעה תמכו בהמתנה. ..תיקו . אשכול לא הצליח להכריע בין המחנות, ודחה את המשך הדיון למחרת.

למחרת בערב ה-28 במאי 1967, נשא ראש הממשלה נאום לאומה ששודר ברדיו. לקראת הנאום נוצרו כמה נוסחים, ואשכול עשה במהירות הגהה לנוסח המודפס. הנאום שודר בשידור חי, אך הנאום שהודפס עבר ברגע האחרון שינויים בכתב יד על יד שר ההסברה ישראל גלילי בכתב יד, וכשהגיע אשכול לפסקה ששונתה בנוסח המודפס, במקום "כמו כן נקבעו קווי פעולה להזזת הכוחות" נכתב "כמו כן נקבעו קווי פעולה להסגת הכוחות"; אשכול לא הבין את התיקון שנעשה, ונשמע מגומגם לרגע , רגע קריטי כשהרייטניג בשיאו. תקלה זו יצרה רושם קשה בציבור כאילו בראשות הממשלה יושב אדם הססן, חסר יכולת הכרעה, ולכן המדינה נתונה בסכנה גדולה.

לאחר הנאום ברדיו , שיצר רושם קשה ,מיהר אשכול לישיבת המטכ'ל , מצב הרוח במטה היה סוער, עד כדי כך שאריאל שרון, מפקד אוגדה 38 במינוי חרום במלחמה, דיבר על נקיטת יוזמה צבאית…… מבלי להמתין להוראה מהדרג המדיני….האלופים אריאל שרון, עזר ויצמן, אברהם יפה והרמטכ"ל יצחק רבין , הטיחו באשכול מילים קשות, והוא עזב את הישיבה בכעס…אפילו עיתון הארץ כתב במאמר המערכת של אותו היום כי אשכול "אינו ראוי להניג את המדינה במצב הנוכחי…".

הלחץ הפנימי נמשך וב-1 ביוני מפקיד אשכול את תיק הביטחון בידי משה דיין. כן צורפו לממשלה נציגי גח"ל – מנחם בגין ויוסף ספיר, כשרים בלי תיק. הייתה זו ממשלת האחדות הראשונה שהוקמה במדינת ישראל, אשר באותה עת כונתה "ממשלת ליכוד לאומי". עם מינויו של דיין כשר הביטחון איבד אשכול את ההנהגה הביטחונית, ולמעשה העביר לידי דיין את ההכרעה על היציאה למלחמה ועל מהלכה.

ההמשך ידוע ומפורסם…..מספר ימים מאוחר יותר ב-5 ליוני נפתחה מלחמת ששת הימים שהסתיימה בנצחון בזק מרשים של ישראל על כל המדינות שסביבה ,נוק אאוט היסטורי , שמחד יצר מציאות שאנו מתמודדים איתה עד היום ( מה גורל כל אותם שטחים ואזרחים שסופחו למדינה) , ומאידך קיבע בחברה שלנו את התפיסה שהכל פה מתחיל ונגמר בצבא . והצבא של היום הוא פרה קדושה שהס מלבקרו….והכל התחיל מגמגום מחד ,שנבע מאי הבנת טקסט.

ונאומו של אשכול לרדיו לוקח אותנו בקצרה במוסיקה אל שירה של איימי מקדולנד זמרת ויוצרת סקוטית .מקדונלד שנולדה בעיר בישופבריגס שבסמוך לעיר גלאזגו שבסקוטלנד, גילתה את אהבתה למוזיקה כבר בגיל צעיר. היא החלה ללמוד לנגן בגיטרה הישנה של אביה שהיה בעברו אף הוא, נגן גיטרה. מאז, מקדונלד פיתחה את כישוריה המוזיקליים, למדה לנגן בגיטרה ובפסנתר, באופן עצמאי ואוטודידקטי ואף החלה בכתיבת שירים ובהלחנתם, בין היתר, בהשראת להקת "טראוויס". מקדונלד החלה בגיל 15 להופיע בפאבים ובבתי קפה ברחבי גלאזגו.

סגנונה המוזיקלי של מקדונלד מתאפיין בסגנון פולק רוק אקוסטי ומלווה לעיתים בנגיעות קאנטרי. הסגנון נשמע לעיתים כמלודיה פשוטה אך איכותית.

מקדונלד ידועה באהבתה למכוניות, וכמו כן חובבת טיפוס על קירות טיפוס.

אז למה נאומו של אשכול ולמה איימי דווקא היום ?

לאחר כמעט שבע שנים של הפינה השבועית ( למעלה מ-340 פינות , 293 מתוכם הועלו בבלוג , לפני כן היו רק בוואטסאפ למי שזכרונו עדיין לא לברכה ) , לאורך השנים פגשנו יחד ממציאים וממציאות , מדינאים /מדינאיות , אנשי שירה ורוח ,סופרים , מגלי ארצות ,וחוקרים / חוקרות שונים , אירועים היסטוריים ,סרטים , במאים ,שחקנים ,דמויות תנכי'ות ,ונושאי עניין מגוונים כגון עבדות ,שחרור ,תפיסת מציאות ועוד ..הגיע העת למנוחה.

פינתנו תסיים את מתכונתה הנוכחיית , ותעבור למתכונת פחות תדירה . למי שיהיה מעוניין לעלעל בה הבלוג ישאר באויר בשנה הקרובה , וניתן יהיה לעיין בו . בעתיד נעלה מדי פעם נושא כלשהו ..אך לא באופן סדיר.

הפינות היו עבורי , הדרך לנסות ולסקרן עוד אנשים בנושאים שהם מעבר לנושאים היומיומיים בהן אנו עוסקים בשגרה ( ילדים , עבודה ,מושב ,מינהל וכו' ) , לפתוח חלון לעוד כמה דברים מעניינים שקרו ,שקורים ושעוד יקרו ( זוכרים את הגשושית שבדרך לקצה מערכת השמש ?) והכל במילים ובמוסיקה.

ומחר ימלאו 55 שנה לנאום המגומגם של אשכול האיש שכמה מילים עשו עוול לפועלו הרב . לימים הוגדר אשכול כראש הממשלה הטוב ביותר שידעה ישראל ( נבחר לראשות ממשלה בעל כורחו , תוך הערמת קשיים מצידו של בן גוריון , בנה את הצבא , הוביל את המדינה בתקופת הצמיחה ממצב של צנע, הקים את המוביל הארצי , ראש הממשלה בנצחון ששת הימים ,דמוקרט מושבע ותומך נלהב של מערכת המשפט ) , שקול , לא שולף מהמותן , ורודף פתרונות מדיניים ושקולים…אך בתודעה והזכרון יש מעליו צל ענק בעקבות אותו גמגום גורלי… והכל בגלל כמה מילים…

כמו כן השבוע מלאו גם 4 שנים לפטירתו של חברי הטוב, מורי ורבי אמיר רובנשטיין ז'ל (1969-2018) , חבר לשירות הצבאי בים ולזמן שאחריו. האיש שליווה אותי בתחילת דרכה של הפינה.

נושא הים…..למי שעקב אחרי הפינה וזוכר ,רבות מן הפינות נגעו בנושאים הקשורים ….לים . הטיטאניק, הצוללת דקר , הסופר ג'ורג אמאדו , שיר אהובת הספן , סיפור מובי דיק ,מגלי ארצות כמגלן ,פיראטים יהודים , וסיר פרנסיס דרייק , אסון המעבורת ,מלחמות הצוללות במלחמת העולם השניה , ועוד פינות רבות ……זה לא היה מכוון , אך כנראה שהשהיה הארוכה בים , מעלים איזשהו געגוע למים או גם לאמיר.

היום אגב , מלאו 28 שנה למציאת הדקר , שנעלמה כשבועיים לפני הולדתי ובעטיה הגעתי לחיל הים ואותה גם יצא לי לחפש במהלך השירות ,והפתיח מתוך ספרו של משה שמיר …"אליק בא מן הים " , ספר מומלץ שקראתי בילדותי…אולי בו טבוע ההסבר.

הכל מילים..מילים..מילים שר גרוניך , הפינה , נאום אשכול , וגם שירה של איימי….שנודה על האמת לא קשור לנושא במילותיו …אולי למעט שמו …." אלה החיים"…בסוף הכל זה מילים , אבל המוסיקה היא קיצבית וכייפית.

רגע לפני חתימת שורות אלו , קבלתי מגיסתי היקרה את ספרו של רוברט מקיי..סיפור…אכן הכל בסוף זה עניין של מילים.

שבת נעימה לכולם ,תודה שהייתם איתי לאורך השנים . תהיו סקרנים ,ותקפידו לפתוח חלונות …יש הרבה מה לראות בחוץ וגם הסאונד נפלא.

Oh, the wind whistles down
The cold dark street tonight
And the people, they were dancing
To the music vibe
And the boys chase the girls with curls in their hair
While the shy tormented youth sit way over there
And the songs get louder each one better than before
And you're singing the songs thinking this is the life
And you wake up in the morning and your head feels twice the size
Where you gonna go, where you gonna go, where you gonna sleep tonight?
And you're singing the songs thinking this is the life
And you wake up in the morning and your head feels twice the size
Where you gonna go, where you gonna go, where you gonna sleep tonight?
Where you gonna sleep tonight?

"מי פה אמר שאין אלוהים ? ..מי ? …מה זה אין הוכחות ? ..יש ,

אני אומר לך , מה עזוב אותי ? ..נו תקשיב רגע , רק רגע אני אומר לך , בחיי לפעמים אתה כזה נודניק…תקשיב רגע סיפור שהיה..סיפור אמיתי …תשמע

. היה זה ערב יום רביעי , כשבוע לפני ערב פסח , לפני כמעט 3 עשורים , אל בית החולים התל אביבי מיהרו זוג נשוי , הבעל הגיר אגלי זיעה מראשו , והאשה בקור רוח השמור לנשים ,ניסתה להרגיעו , "אל תדאג ,זה כמו שלמדנו בקורס הכנה ללידה , קצת נשימות , קצת לחיצות ואנחנו אחרי , אני אומרת לך .." , אבל הוא בשלו ,הרגיש ונרעד כמו בחודש עשירי…,בכל זאת פעם ראשונה " זוזו" הוא צעק לבאי חדר המיון , "היא יולדת , איפוא הרופאה ? , זוזו…." אחות רחמניה אצה אל הזוג ,הם הושיבו את האשה על כסא גלגלים , ושעטו לכיוון חדר הלידה..שעתיים מאוחר יותר ,חייכה הרופאה אל האשה …"מזל טוב זה בן "…האם הטרייה חבקה את הרך הנולד , ואילו הבעל צנח בכסאו עייף ומותש.

ובאותן שעות בדיוק במרחק של 57 ק'מ לכיוון דרום מזרח ,באיזור התעשייה הצפוני של העיירה המנומנמת , נעצרה ברחבת הכניסה של "כינור דויד" , מכונית גי אמ סי עטויית פרחים , ממנה הגיחו בני זוג ושירכו רגליהם פנימה..חיוכים , נשיקות ,אורחים , חופה , סלואו ראשון ובורקס…לאחריו יגיע השוס….רבע עוף….ובסוף הערב טיפ לרב המלצרים המגונדר , ולתקליטן …

"נו מה ?? , אתה רוצה לשגע אותי , איך הסיפורים האלה מוכיחים שיש אלוהים ?? ", חכה אני אומר לו …נו מה אתה ממהר…חכה עד הסוף ותבין….

שבת שניה של חודש אפריל , החורף פינה באחת את מקומו לקייץ חם ושרבי , וכמו בכל שנה , תצפיתנים שבמרום הבחינו בכל מנקי החלונות לחג הקרב , ומייד שילחו בהם אובך , שרב , שחין ודבר ,שיחרבו את חלונות החג ואת ניגובי האבק מעל השידות…חשבתם שפרעה טבע בים ??…תבדקו זאת שוב ..הוא מחייך מלמעלה.

ומאחר וחג החירות ממשש ובא , נסור לרגע קט אל עולם השירה ונשלה מתוכו את המשורר והמלחין ,וזמר השאנסונים היהודי צרפתי….ג'ורג מוסטקי.

ז'ורז' מוּסְטָקי (בצרפתית: Georges Moustaki;‏ 3 במאי 1934 – 23 במאי 2013) היה משורר, מלחין וזמר צרפתי יהודי מפורסם. הבחור היה בין הראשונים שכתב והלחין בעצמו את מילות שיריו.

מוסטקי נקרא בתחילה בשם….. יוּסף מוסטקי . הוא בכלל נולד באלכסנדריה שבמצרים. בן לנסים ולשרה, יהודים-יוונים רומניוטים ( כינוי שניתן לעדה יהודית שאינה אשכנזית ואינה ספרדית, שבניה חיו בחבל הבלקן ובאסיה הקטנה.) , שהיגרו מהאי קורפו וניהלו באלכסנדריה חנות ספרים. בביתו דיברו יוונית ואיטלקית, וברחוב ספג את הערבית המצרית. הוריו היו קשורים לתרבות הצרפתית, ומוסטקי ואחיותיו נשלחו ללמוד בבית ספר צרפתי. המלחין והזמר הישראלי יוסף מוסטקי ( התפרסם כמחבר אחד הלחנים לשירה של רחל המשוררת, "זמר נוגה" וכמחבר והמבצע של השיר "ים ושקיעה") .הוא קרוב משפחתו.

בשנת 1951, בגיל 17, עבר מוסטקי יחד עם משפחתו לפריז. הוא הושפע מהזמר ומשורר השאנסון ז'ורז' ברסנס, ולכבודו הוא שינה את שמו הפרטי לז'ורז'. בהשראתו הוא החל לכתוב שירה ולהשתלב בחיי הבוהמה של העיר.

מוסיקה נמשכת למוסיקה וכך ,בשנת 1958 פגש מוסטקי לראשונה את זמרת השנסון הנודעת אדית פיאף. בין פיאף, שהייתה אז בת 43, ובין מוסטקי בן ה-24 התפתח רומן. מוסטקי כתב לה את השיר "מילורד" (Milord), אותו שרה בשנה לאחר מכן, ושהפך לאחד משיריה הנודעים ביותר. השניים נפצעו בתאונת דרכים, דבר שהחמיר מאוד את מצבה הבריאותי של פיאף, שנפטרה חמש שנים מאוחר יותר.

מוסטקי הפך לזמר בשנת 1966, עם הוצאתו לאור של אלבומו הראשון, "Le Metèque", שזכה להצלחה מיידית. בשנים לאחר מכן פרסם מוסטקי עשרות אלבומים שרבים מהם זכו להצלחה. כמו כן הוא פרסם ספרים וכתב מוזיקה למספר סרטים.

הפילוסופיה של מוסטקי באה לידי ביטוי בשירו "הצהרה" משנת 1973, בו כתב: "אני מכריז על מצב קבוע של אושר וזכותו של כולם לכל פריבילגיה. אני אומר שהסבל הוא חילול קודש כשיש ורדים ולחם לבן לכולם".

מוסטאקי הפך לאזרח צרפתי רק ב-1985.

בשנת 2008, לאחר קריירה של 50 שנה במהלכה הופיע בכל יבשת, הקליט מוסטקי את אלבומו האחרון, Solitaire. בשנת 2009, באולם קונצרטים עמוס בברצלונה, הוא אמר לקהל ההמום שהוא נותן את ההופעה הפומבית האחרונה שלו, מכיוון שהוא לא יהיה מסוגל יותר לשיר בגלל מחלת ריאות בלתי הפיכה.

חלק משיריו של מוסטאקי, (שביקר והופיע פעמים אחדות בישראל) תורגמו לעברית. פרט ל"אַת חירותי", זכורים, "הגבירה בחוּם" (תרגם יעקב שבתאי בביצוע אילנה רובינא ויוסי בנאי), "פרצוף של צועני" (תרגם ניסים אלוני וביצוע של יוסי בנאי).

מאחר ופסח -חג החירות קרב ,אנו נעלה על נס את שירו הנפלא אותו תרגם יורם טהר לב "את חירותי " ( "מא ליברטה").את השיר משמיעים הרבה בימי חג החירות, אלא שפרט למילה "חירות" אין קשר בין השיר לחג.

יורם טהר לב ז'ל , (אתמול מלאו 90 יום ללכתו ), שתרגם את השיר, מספר כי את השיר הביאה לו הזמרת חוה אלברשטיין, כדי שיתרגם אותו מילה במילה מצרפתית. את השיר המקורי "מא ליברטה", ומוסיף טהר לב: "זה כמעט השיר היחיד בחיי שבו ניסיתי לעשות תרגום מדויק לשיר לועזי, כי מאוד אהבתי את השיר ואת הרעיון שלו. לוותר על החופש למען האהבה. ניצחון הרגש על השכל"…

בשיר הנפלא מתמודדת הדמות , נראה שבהצלחה, עם מצבי חיים לא פשוטים (בדידות, כאב, צער) . היא מספרת על נפלאות החירות הפרטית כאשר זו ישנה : "

את חירותי
שמרתי לי אותך
כמו כוכב בסער….

את חירותי
לשמור בריתי איתך
את חולצתי מכרתי
סבלתי הרבה וכאבתי בלי די
רק למען אמון בי תתני
נטשתי ארצי וטובי ידידי
ושלך רק הנני.

החירות ככוכב קטן מול כל הסער , למענה של אותה חירות מכרה הדוברת את חולצתה את ארצה ואף את טובי ידידיה למען אותה ברית שכרתה עם החירות אותה כל כך אהבה ורצתה .

עם החירות אשר מדומה בשיר ממש לאדם , ניהלה הדוברת יחסים אנושיים כמעט :

את שלימדת אותי לחייך
למראה הרפתקה שחלפה לה
ללקק את פצעי במיסתור ולקום
וללכת לי הלאה

אולם אז בלילה קר אחד ,ניקרו דרכיה של דוברת השיר עם "האהבה ", כפי הנראה אהבת חייה….אשר בעבורה היא נפרדת מהחירות אותה אהבה והלכה עימה עד כה .

בלילה קר אחד
הפרתי את בריתנו
כך לבדי
ערקתי מהשביל
עליו פסענו שנינו.

בגדתי בך חירותי הטובה
אל הכלא פסעתי בצער
אל הכלא החם אשר שמו אהבה
נאספתי כמו נער.

הדמות השרה נעזרת במילים קשות: “עריקה”, “בגידה”, “הפרת ברית” על מנת לתאר את היעדר החירות בעקבות האהבה. ניתן כמעט לראות את התמונה הכמעט אפלה . “לילה קר, כניסה לכלא, סוהרת נועלת את השער..” החירות מוצגת בשיר כסתירה לאהבה, מטשטשת ומעוורת את עיני האוהב “כלא חם”, “סוהרת יפה”.

וזה מחזיר אותנו לחגיגות חג החירות. לאור השיר לעיל , האם החירות היא בהכרח רק טוב ?? ,האם חירות מושלמת ,לא משאירה אותנו חסרי כיוון או יעד מוגדר לחיינו ? , האם האהבה משמעה אובדן החירות ? , שאלות מעניינות ….שווה לחשוב עליהן לפני ה "מה נשתנה ?"..

ונחזור רגע להוא מהתחלה יש אלוהים ,אין אלוהים ?

אז שלשום יצא הבן שנולד לזוג מהפתיח לחגוג את יום הולדתו ה-27 , הוא חברתו וזוג נוסף החליטו כי המקום הראוי לחוג את האירוע הוא מסעדה בתל אביב בשם "נאם" . ותנחשו מי ישב בשולחן הסמוך אליהם ??…..נכון הזוג שנישא באותו ערב בו נולד הבחור כשבוע לפני חג החירות שנת 95 , בני הזוג חגגו ..27 שנות נישואים ויתרו על החירות למען הכלא אשר שמו אהבה ….אז עכשיו תגידו לי אתם מה הסיכוי ? מה הסיכוי ששני סיפורים ואנשים המתרחשים באותו ערב בשני מקומות מרוחקים , יפגשו אחרי 27 שנים באותו היום , באותה השעה בדיוק , באותה מסעדה , ללא כל תיאום ?? ….נו ? עדיין חושבים שאין אלוהים ?? וזה עוד בחג החירות בשבוע שאנו מציינים עשור לפטירת ג'ורג מוסטקי שכתב את השיר , ו-90 יום לפטירתו של יורם טהר לב שתרגם אותו כל כך יפה.

מאחל לזוג , עוד שנים רבות של אהבה וחירות , ולבחור הצעיר רק טוב…כל החיים לפניו.

חג שמח ,טעים ונעים לכולם , עם חירות המון אהבה ומוסיקה אביבית ומהנה.

את חירותי
שמרתי לי אותך
כמו כוכב בסער
את חירותי
עזרת לי לעמוד
בכל כאב וצער.
ולצעוד בדרכי גורלי
עד תבוא גם עליי השלכת
ולרקום חלומות על קרני הלבנה
וללכת ללכת
את חירותי
למען רצונך
את שבועותי הפרתי
את חירותי
לשמור בריתי איתך
את חולצתי מכרתי
סבלתי הרבה וכאבתי בלי די
רק למען אמון בי תתני
נטשתי ארצי וטובי ידידי
ושלך רק הנני.
את חירותי
הורית לי לוותר
על תפנוקים ונועם
את חירותי
לימדת את ליבי
גם בבדידות לשמוח.
את שלימדת אותי לחייך
למראה הרפתקה שחלפה לה
ללקק את פצעי במיסתור ולקום
וללכת לי הלאה
את חירותי
בלילה קר אחד
הפרתי את בריתנו
כך לבדי
ערקתי מהשביל
עליו פסענו שנינו.
בגדתי בך חירותי הטובה
אל הכלא פסעתי בצער
אל הכלא החם אשר שמו אהבה
נאספתי כמו נער
וסוהרת יפה בתנועה רחבה
נעלה את השער

הם ישבו בשורה 14 , בצידו השמאלי והפחות מואר של האולם הנוצץ . התזמורת ניגנה בעוצמה את שירה של הזמרת הצעירה , אומרים שהיא כנראה תהייה מלכת הפופ הבאה. הם לא כל כך התחברו לרעש האלקטרוני , ולצרורות המילים הבלתי נגמרות . זיקוקים האירו את תקרת האולם , ואורות התאורה ריצדו בשלל צבעים . רקדניות דלות לבוש ורקדנים תפוחי שרירים קיפצו אנא והנה , והקהל מחא כפיו בהנאה …אבל הם …לא ממש היו בעניין.

את בית הספר לתסריטאות , שהיה מרחק שעה וחצי מכפרם הם נהגו לפקוד מידי יום בשלוש שנים האחרונות . בכל בוקר הקיצו לקול געיית הפרות , ויחד עלו הם על האוטובוס אל העיר הגדולה. עד לפני חודש לא חשבו כלל שתסריט הביכורים שכתבו , יהיה בכלל מועמד…

וכעת , חודש אחרי …הם ישבו שני בני הכפר , חנוטים בחליפות טוקסידו שחורות וחולצות לבנות , את גרונם לפת פפיון כחלחל ,וליבם הלם בחוזקה , עת המוסיקה הלכה ודעכה וקולו של מגיש הפרס הכריז …." והאוסקר על התסריט הטוב ביותר הולך ל….." , הם זינקו ממקומם בצווחות שמחה.…זרח כוכבם …

שבת ראשונה של חודש אפריל, רק בשבוע שעבר ירד שלג בחרמון ובהרי הגולן , ואילו השבת שרב !!….32 מעלות , נראה כאילו בעל הבית השתגע .צידי הדרכים פורחים באחת וללא כל דירוג , בשלל צבעים : רקפות ,כלניות , פרגים , תורמוסים , סחלבים , בני חצב יקינטוני , אדמומיות , ומקור חסידה ,עכנאי ולשון הפר ,ועוד רבים וטובים ..כולם פורחים באחת..אביב הגיע פסח בא.

שבועיים קשים עברו על היושבים בציון , סדרת אירועי טירור נפשעים ו-11 הרוגים הפכו את בוא האביב לקשה השנה , אבל שום דבר לא יעצור אותנו ,מוכרחים להמשיך לנגן , כי את המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק.

והשבוע תגע הפינה , בטקס שנערך השבוע …טקס חלוקת פרסי האוסקר.

פרסי האקדמיה (באנגלית: Academy Awards; ידוע גם כפרסי האוסקר, באנגלית: The Oscars) הוא פרס המוענק על ידי האקדמיה האמריקאית לקולנוע ונחשב לפרס היוקרתי ביותר בעולם בתחום הקולנוע.

הטקס נערך בלוס אנג'לס ומאז 2002 מתקיים בתיאטרון דולבי (לשעבר היה כינויו" תיאטרון קודאק"). הטקס משודר ברשת ABC משנת 1976 , כבר 26 שנה .

איך מתבצע התהליך ?

ראשית כדי להיות מועמד נדרש תנאי סף : הסרט היה צריך לצאת בשנה שלפני הטקס ולעמוד בקריטריון טכני – רזולוציה של לפחות 1080 על 2048 פיקסלים.

האקדמיה האמריקאית לקולנוע מונה סהכ כ-6000 חברים . חברי הקדמיה מחולקים לקבוצות לפי קטגוריות , מעין וועדות משנה ,כל וועדה כזאת מגישה שמות של מועמדים בתחום עיסוקה .לאחר מכן נערכת הצבעה בה נוטלים חלק כל חברי האקדמיה שמצביעים עבור כל קטגוריה וקטגוריה.

מניין השם של הפרס ??למה דווקא אוסקר ??

ישנן לפחות שתי גרסאות באשר למקור השם "אוסקר":

לפי מילון אוקספורד, את הכינוי "אוסקר" הגתה ככל הנראה מרגרט ווריק, עובדת האקדמיה לקולנוע, כשהעירה שהפסלון מזכיר מאוד את דודה, אוסקר. בזמן שכינתה ווריק את הפסל בשם אוסקר, נכח עיתונאי בשם סידני סקולסקי, אשר דיווח על מציאת השם "אוסקר" באחד מטורי הדעה שלו.
לפי אחת מהביוגרפיות של השחקנית בטי דייוויס, נטען שבטי עצמה קראה לפסלון בשם אוסקר, על שם בעלה הראשון הרמון אוסקר נלסון.

עצם המועמדות לפרס האוסקר, אף ללא זכייה בו, נחשבת ונחשקת מאוד בענף הקולנוע, מאחר שהצגת המועמדות מתבצעת על ידי הוועדות השונות באקדמיה, ולא על ידי בעלי עניין בסרטים, עובדה המעניקה למועמדות חשיבות ותואר בפני עצמן, עקב האובייקטיביות שבבחירה.

בשנים האחרונות לאור גישות ליבלריות יותר ,דרישות לשיוויון ,וטענות לאפליה , החליטה האקדמיה על השינויים הבאים : החל משנת 2024 ניתן יהיה לזכות בפרס "הסרט הטוב ביותר" רק אם היצירה תעמוד בכללים חדשים: אחד השחקנים הראשיים או שחקן משנה בולט יהיה ממוצא אסייתי, אפריקני, מזרח תיכוני, היספאני ויוצא באלה. עוד הוחלט כי סרט יעמוד בקריטריונים רק אם 30 אחוזים מכלל השחקנים בתפקידים משניים ומעלה יהיו נשים, להטב"קים, בני קבוצה אתנית שאינה מיוצגת מספיק, בעלי מגבלות פיזיות או קוגניטיביות, או שלחלופין קו העלילה הראשי יתמקד בקבוצה כזו…..טוב או לא טוב…הסרטים הזוכים בעתיד יעידו.

הטקס אורך בממוצע שלוש וחצי שעות (לשם השוואה, הטקס הראשון ארך 15 דקות בלבד). בשנת 2010, הודיעה האקדמיה שבמטרה להימנע מטקס ארוך מדי, לזוכים אסור למסור נאום תודה של יותר מ-45 שניות. בכל זאת מדובר ב-40 מליון צופים בארה'ב , וכמה מיליארדים ברחבי העולם….

כמה אנקדוטות מענינות מטקקסי האוסקר .

הוגה הרעיון של הקמת האקדמיה היה….מהגר יהודי מבלארוס מפיק סרטים שרצה שהסרטים יעשו יותר לרוחו , והמחשבה שלו הייתה שאם יוענקו פרסים , הסרטים יעשו למורת רוחה של האקדמיה…לאיש קראו לואיס מאייר , מי שלימים הקים את אחד האולפנים העצומים…MGM ( מטרו גולדן מאייר ).

כמה שוקל הפרס ?? הפסלון מעוצב בצורת אביר אוחז בחרב גדולה, הניצב על גליל של סרט קולנוע בנוי מחמש שכבות, המייצגות כל אחד מהענפים המובילים בתעשיית הסרטים. (שחקנים , במאים ,תסריטאים , טכנאים ומפיקים ) ,הפסלון עשוי מסגסוגת של בדיל, נחושת ואנטימון ומצופה בזהב ובסיסו משיש שחור. גובהו 34 ס"מ ומשקלו כ־3.85 ק"ג. את הפרס נאסר על הזוכים למכור אלה אם כן יוצעו חזרה לאקדמיה תמורת דולר בודד .

לכבוד גדול נחשבת הנחיית הטקס .שיאן ההנחיות היה השחקן בוב הופ 19 פעמים !!, ואחריו השחקן בילי קריסטל 9 פעמים.

רק שחקן אחד היה מועמד פעמיים לזכייה לאחר מותו :ג'ימס דין ( "קדמת עדן" ,"הענק") , ושני שחקנים זכו לאחר מותם על תפקידם (פיטר פינץ על תפקידו ב"רשת שידור" , והית לאדג'ר על תפקידו המופלא ב "האביר האפל" ).

3 סרטים בהיסטוריה קבעו שיא זכיות משותף לסרט -11 פרסים "בן חור" ," טיטאניק" , "שר הטבעות-שיבת מלך" ).

הזוכה הצעירה ביותר שזכתה באוסקר היתה טאטום אוניל שזכתה בפרס שחקנית המשנה בסרט "ירח של נייר " משנת 1973…והיא בגיל 10 בלבד. הזוכה הצעירה ביותר בתפקיד שחקנית ראשית הייתה מרלי מטלין שהייתה בת 21 ,בסרט הנהדר "ילדים חורגים לאלוהים ". הזוכה המבוגרת ביותר הייתה השחקנית המופלאה ג'סיקה טאנדי -הלא היא טואנדה מ"עגבניות ירוקות מטוגנות " ,על תפקידה הנהדר כמיס דייזי בסרט "הנהג של מיס דייזי" משנת 1989.

פופולאריות , אהבת קהל ושיאי צפייה לא תמיד הועילו בסיכוי לזכות . שחקנים מצליחים כמו בראד פיט , הריסון פורד , טום קרוז, שון קונרי , ומאט דיימון שנחשבים סופרסטארים ..מעולם לא זכו על משחקם. במאים מדהימים כמו סטנלי קובריק (התפוז המכני , פול מטאל ג'קט ) ,צ'ארלי צאפלין , היצ'קוק ,וגם רוברט אלטמן…..לא זכו מעולם.

האם לזכות באוסקר זה טוב או רע ? תלוי את מי שואלים , לעיתים זה מועיל , ומעלה את רף השכר והביקוש לזוכים אולם לעיתים מאותו רגע הגרף רק יורד . ישנו מושג נוסף שנקרא " קללת השחקנית הזוכה" לא מעט שחקניות שזכו בפרס נפרדו מבני הזוג שלהן מעט לאחר הזכייה ( קיייט וינסלט , סנדרה בולוק , הילארי סוונק , ריס וויטרספון )…אמיתי או סתם אמונה ??..זה וודאי נושא לסרט.

ישנם עוד מאות פרטים וסיפורים מאחרי הפרסים של עולם האשליות והדמיון אך מפאת קוצר הפינה , אנו נעצור כאן.

והאוסקר לוקח אותנו בקצרה במוסיקה אל הזמרת והיוצרת האמריקנית קים קרנס.

קארנס נולדה ב־20 ביולי 1945 בפסדינה שבקליפורניה. אביה, ג'יימס ריימונד קארנס, היה עורך דין ואמה הייתה מנהלת בית חולים. קארנס אמרה שהיא ידעה כבר בגיל שלוש כי היא תגדל להיות זמרת וכותבת שירים.

אלבום הסולו הראשון שלה, Rest on Me , ראה אור בשנת 1972 בהפקתו של ג'ימי באוון לאחר שקארנס חתמה על חוזה עם Amos Records.

בשנת 1975 הוציאה קארנס את אלבומה השני, שכלל את הלהיט הראשון שלה במצעדי הפזמונים: "You're A Part of Me". השיר הגיע למקום ה־32 במצעד השירים העכשוויים למבוגרים.

הצלחתה הגדולה מגיעה בשנת 80 , היא מקליטה דואט עם כוכב הקאנטרי הענק קני רוג'רס השיר "Don't Fall in Love with a Dreamer", הפך ללהיט מרכזי במצעד הבילבורד הוט 100 בשנת 1980 (מקום רביעי), במצעד שירי הקאנטרי (מקום 3)…שנה לאחר מכן היא מקליטה את שירן של ג'קי דהשנון ודונה וייס "Bette Davis Eyes", שנכתב והולחן בשנת 1974. השיר הופך ללהיט ענק ומככב במצעדי הפיזמונים שבועות ארוכים.

קרנס הייתה מועמדת 11 פעם לפרסי הגראמי וזכתה פעמיים . סה'כ הוציאה עד היום 11 אלבומים , האחרון שבהם יצא ב-2004.

אז למה אוסקר ולמה קים קרנס דווקא השבוע ?

לאור השבועיים הלא קלים שעברנו , חשבתי שאולי נדרש מעט אסקפיזם , ומהוא האסקפיזם המושלם אם לא הקולנוע…והשבוע נערך טקס חלוקת פרסי האקדמיה לקולנוע של שנת 2022.

היה טקס נוצץ , היו מועמדים , היו זוכות וזוכים , סרטים , במאים , שחקניות, תסריטאים ,טכנאי קול ותמונה, מפיקים , אנימטורים , יוצרי אפקטים ,מאפרים ומעצבי תלבושות…..אבל כולם דיברו השבוע על רק על דבר אחד …..על האירוע המביש שבו במהלך הטקס סטר השחקן זוכה האוסקר , וויל סמית למנחה הטקס כריס רוק בשידור חיי אל מול מליוני צופים בגלל שהאחרון סיפר בדיחה על שיערה של רעייתו ג'דה פינקוט סמית… זה היה רגע הזוי ששני גברים נראו די כמו טמבלים שרבים האחד לועג לאשה , האחר כביכול בכוח הזרוע מנסה לשמור על כבודה , ואילו ג'יידה עצמה, הביטה בהם ,די בגיחוך/חמלה ונראתה כמו הדבר הנורמלי היחיד באולם ,לא אחת שמתרגשת מהערה על חשבונה ולא מזה שגבר מכה במטרה להגן עליה…היא יודעת היטב מה היא , ומי היא..והם…שיריבו…

אין כל כוונה לנקוט עמדה בנוגע למעשה , אלה להביט לרגע על הנקודה שלא רק בקולנוע , גם בחיים האמיתיים , כוכבים זורחים באחת , ובאחת הם גם נופלים ..

וקים קרנס ?? לה יש את השיר הנהדר על העיניים של השחקנית העבר הנהדרת בטי דיוויס על שיערה וידייה…זו שעל שם בעלה…נקרא פרס האוסקר…ולפי מילות השיר…גם בטי דייויס לא עושה חשבון לאף אחד….

שבת נעימה ואסקפיסטית לכולנו….מותר מדי פעם.

Her hair is Harlow gold
Her lips a sweet surprise
Her hands are never cold
She's got Bette Davis eyes
She'll turn her music on you
You won't have to think twice
She's pure as New York snow
She got Bette Davis eyes
And she'll tease you, she'll unease you
All the better just to please you
She's precocious, and she knows just what it
Takes to make a pro blush
She got Greta Garbo's standoff sighs, she's got Bette Davis eyes