תגית: להקת חיל הים

הייתה זו שנת 99 .

בחוץ אמר הקיץ את מילותיו האחרונות לאותה שנה . ימים חמים שלאחר החגים .אומנם חודש נובמבר ,ועל פי לוח השנה צריך היה החורף או לפחות קרוב משפחתו -הסתיו לקפוץ לביקור , אך אתם יודעים , יש כאלה שאי אפשר לסמוך עליהם . והם אכן לא באו . את מקומם תפסו ימים חמים ודווקא בשנה זו נזדמן לזוגתי ואנוכי לצאת את הארץ לראשונה…לחו'ל…והיעד הראשון היה צור מחצבתנו…המקום ממנו גורשו 420 שנה קודם הורי סבי סבינו… מלגה שבספרד..

ארזנו מזוודה וספר מדריך לפיד ( האב טומי ) לספרד ,את הילד שזה אך לפני שנה נולד הפקדנו למשמרת אצל הסבתא ,שירכנו רגלינו במדרגות כבש המטוס . נהג המטוס הניע , העביר לראשון…חצי קלא'צ ויצאנו לדרך.

המטוס ריחף לו בין ענני נוצה דלילים , שריצדו מעל קפריסין , עבר קומולונימבוסים עבי מים מעל הים האגאי ,משך מערבה חלף את מלטה , ומשם גלש בניוטרל ( בלי גז ) , עד שגלגלי המטוס השיקו את הגומי השחור עם אספלט בית הנתיבות עליו נרשם באותיות קידוש והבדלה : " ברוכים הבאים למלגה ".

מבית הנתיבות הייתה לנו הסעה . קופסת סרדינים מוארכת , עם נהג. יחד עם עוד 30 ישראלים ניסה הנהג להגיע למלון ( אני לא בטוח שהוא הניע את הרכב , הרעש וההמולה של הנוסעים מנע כל אפשרות שמיעה ,ראיה או אפילו נשימה) .חסרי חמצן עם סטורציה 45 נעצר הרכב אל מול המלון , ממנו הגחנו החוצה כמו נתז של שמפניה בגמר אליפות העולם בכדורגל….על המבואה ,מעל לכניסה התנוסס לו שלט גדול ….. MIGEL DE SERVANTES HOTEL.

למה אני מטריח אתכם בצרותיו העתיקות של נוסע לחו'ל ?? מייד נתחיל.

שבת נעימה של חודש אוקטובר ,החצבים כבר משנים צבעם , חדי העין ודאי יבחינו בעלים ראשונים של כלניות מבצבצים להם בגינות או בשדות הפתוחים , עלי הרקפות ששרדו את הקייץ החם זוכים לעדנה מחודשת ,הימים מתקצרים ובשש וחצי בערב רחובות המושב נעשים שקטים יותר…הסתיו כבר פה. והשבוע פינתנו תסע אחורה בזמן 451 שנים אל סוף המאה ה-16 , אל חופו הצפוני של מצר הים המקשר בין מפרץ פטרס למפרץ לפנטו (כיום מפרץ קורינתוס). שם נערך הקרב האחרון בהיסטוריה ….של ספינות שמונעות על ידי…משוטים….קרב לפנטו.

הקרב נערך לא רחוק מאיתנו ,בסמוך לעיר פמגוסטה המצויה בצפון מזרחה של קפריסין שכנתנו. באותה העת , הקרב הבין גושי בעולם לא היה בין רוסיה לארה'ב וגם לא נאט'ו נגד ברית וורשה , אלה מאבקי דת בין האיסלם בראשות האימפריה העות'מנית ובין אירופה הנוצרית או כפי שכונתה הברית …"הליגה הקדושה.

בעיר פמגוסטה של שנת 1571 לאחר מספר קרבות קטנים בהן ניצחה האמפרייה העות'מנית נותרו מתיישבים וונציאנים .ב-1 אוגוסט 1571, נכנעו הוונציאנים לאחר שהובטח להם שיוכלו לעזוב את קפריסין באופן חופשי. למרות זאת, מפקד הכוח העותמאני, לאלה מוסטפא פאשה, שאיבד כ-50,000 איש במהלך המצור, הפר את הבטחתו וכלא את הוונציאנים .

ב-17 אוגוסט נתפס ונהרג מפקד המבצר מרקו אנטוניו ברגדין וגופתו נתלתה על נס העותמאנים יחד עם ראשיהם של יתר מפקדי הכוח הוונציאני…הפרת ההבטחה ומעשיו של מוסטפא פאשה עוררו את חמת הקתולים.

בראש צי הליגה הקדושה נישא דגל שקיבל את ברכת האפיפיור. הדגל הועבר לממלכת נאפולי (אז בשליטת פליפה השני, מלך ספרד) ב-14 אוגוסט 1571. "הליגה הקדושה" הייתה למעשה איחוד של מספר מדינות קתוליות באזור הים התיכון ומטרתו שבירת השליטה העות'מאנית במערב הים התיכון. השותפים העיקריים בו היו ונציה, מדינות בית הבסבורג ( לימים אוסטריה ); ספרד, נאפולי, וממלכת שתי הסיציליות, מדינת האפיפיור, ומספר מדינות קטנות: רפובליקת ג'נובה, דוכסות סבויה, מסדר אבירי מלטה ואחרים. לרשות הכוחות הנוצריים, בפיקודו העליון של דון חואן עמדו יותר מ-200 אוניות, רובן "גליאות" – ספינות משוטים בגודל בינוני ובהן 6 "גליאסות" – ספינות משוטים ענקיות עם מאות חיילים על סיפונן. בסך הכל מנה הצבא הנוצרי כ-30,000 חיילים (מלבד החותרים).

מנגד ממש כמו במשחקי מלחמה של ילדים , הצי שעמד לרשותו של סופי עלי פאשה המפקד העליון של צי האימפריה העות'מאנית, נתמך גם על ידי אולוץ' עלי ושודד הים שירוקו (אנ'). הוא עמד על כ-290 אוניות, רובן גליאות ובהן יותר מ-25,000 חיילים, מלבד החותרים.

הכוחות היו שקולים למדי, כי למרות היתרון המספרי של הטורקים בכמות האוניות, האוניות הנוצריות היו גדולות יותר וחמושות טוב יותר. בנוסף לכך, החימוש האישי של האירופאים היה כבד יותר והיו להם כלי ירי רבים יותר.

ב-7 באוקטובר 1571 נערך הקרב בין הצי של הליגה הקדושה , לבין הצי הטורקי (האימפריה העות'מאנית), ליד עיר החוף היוונית לפנטו (נפפקטוס). היה זה הקרב הימי הגדול האחרון בהיסטוריה בין ציי אניות מלחמה המונעות במשוטים. הקרב התרחש בסמוך לחופו הצפוני של מצר הים המקשר בין מפרץ פטרס למפרץ לפנטו (כיום מפרץ קורינתוס).

לא נפרט את מהלכי הקרב הרבים והסבוכים , רק נציין שלא כמו היום ,שקרבות ימיים נערכים בטווחים גדולים , השיטה אז הייתה התנגשות , ירי תותחים , עלייה על ספינת האויב וירי אישי בין חיילים….בקיצור שמח.

במהלך הקרב הצליחו הנוצרים לעלות על סיפונה של ספינת הפיקוד המוסלמית, שעליה ניטש קרב קשה בין חיילים ספרדים לטורקים משבע גליאות. פעמיים נהדפו הנוצרים, אך בפעם השלישית, עם התגבורת שהגיעה עם אלוורו, הצליחו להכניע את הספינה. עלי פאשה נהרג והדבר גרם לירידת מוראל טוטאלית בצד העות'מני….וכך שלוש שעות בלבד מתחילתו של הקרב , בסביבות השעה ארבע אחר הצהריים תם הקרב בניצחון הליגה הקדושה.

תוצאות הקרב היו עגומות לשני הצדדים. בשלושת שעות הקרב איבדו הנוצרים 7500 לוחמים ( את החותרים לא ספרו ) , העות'מנים איבדו 30000 לוחמים וחותרים , ועוד 15000 חותרים שהיו עבדים שוחררו.

קרב זה היה קרב אוניות המשוטים הגדול האחרון בהיסטוריה. המוזר הוא מה שקרה בהמשך…להיסטוריה הגיון משלה….הליגה הקדושה התפרקה כל אחת שבה לביתה…ונציה אף כרתה שלום עם הטורקים (ב-1573), שהחלו לבנות מחדש את כוחם הימי במהירות, ותבוסתם לא מנעה מהם לכבוש את המבצרים מסביב לתוניס. אך למרות זאת, מאז התבוסה לא היו נתונים יותר חופי אירופה הנוצרים לאיום מוסלמי ממשי, ונשבר כוחה של האימפריה העות'מאנית, במיוחד בחלק המערבי של הים התיכון.

ואזכור קרב לפונטו לוקח אותנו בקצרה אל שירם הנפלא של להקת חיל הים למילים של נתן אלתרמן וללחן של נעמי שמר…:" על אם הדרך".

השיר נכתב על ידי אלתרמן לאור מאורעות ספינת המעפילים "מולדת" . "על אם הדרך עץ עמד", הוא תמהיל של שיר ערש והעפלה, השיר פורסם בפעם הראשונה ב"הטור השביעי" של נתן אלתרמן בעיתון "דבר" ב־4 באפריל 1947. חמישה ימים קודם לכן השתלטו הבריטים על אוניית המעפילים "מולדת". כשהאונייה נתפסה על ידי הבריטים היא נטתה בצורה מסוכנת על צידה, ועמדה לטבוע. הבריטים נענו למעשה לקריאות ההצלה של מפקדי "מולדת", בעת שהמים חדרו לתוך חדר המכונות שלה ומשאבות המים כבר חדלו מפעולתן. המשחתות הבריטיות ואנשיהן הצילו את המעפילים מטביעה, אך מייד לאחר מכן גירשו אותם מהארץ.

גיבורי השיר הם בני שלושה דורות סבא, אבא ,נכד…וגם עץ אחד שגדל לו אי שם בגולה על ידי הסבא. הסבא נוהג היה לכבוש פניו בעץ בעת תפילתו ופניו הופנו לירושלים , שנים מאוחר יותר נרדף הבן על ידי זרים בגולה , ועל העץ הוא נעקד והוכה , ואילו הנכד עשה מהעץ תורן לספינתו עליה הוא מפליג ארצה.

ב־31 במארס, זמן קצר אחרי המאבק הקשה בין המעפילים לבריטים , על סיפון "מולדת", נשלחו רוב מעפילי הספינה באוניות גירוש בריטיות לקפריסין..אל ניקוסיה שם הושמו במעצר. רק החולים והנשים ההרות נשארו בארץ.

סיפור "מולדת" הסעיר את רוחו של אלתרמן: "כורעת הספינה על צד / עולה שלופת ציפורן!", כאילו צייר המשורר בשירו את מצבה של האונייה, רגע לפני שהבריטים הצילו אותה מטביעה, ותיאר את תפקידיו המתחלפים של גזע העץ הכרות:
"על אם הדרך עץ נכרת/ נכרת ויהי לתורן…//

הס, ילד. שער התהילה/ לתורן ייפתח./ הוא גם היום עמוד תפילה/ הוא גם היום מזבח//

על אם הדרך עץ עמד/ ולא יפול אפיים./ נום, ילד. הספינה על צד/ חותרה, בוקעת מים."

את השיר ביצעה להקת חיל הים בשנת 72 ,ללחן מופלא של נעמי שמר ובביצוע נהדר של הסולנית חיה ארד.

השיר נפלא ומומלץ לעיין במילותיו הנהדרות , ולהאזין לקולה של חיה .

אז איך הדברים מתחברים ??

היום מלאו בדיוק 433 שנה לקרב לפנטו שנערך פה בסמוך אלינו בסמוך לאי קפריסין . על מנת לשחרר את הכלואים הוונציאנים על ידי צי "הליגה הקדושה " , ושירו של אלתרמן "על אם הדרך" , נכתב בעקבות אירועי אוניית המעפילים " מולדת"…שלאחר מאבק נשלחו נוסעייה…והושמו במעצר בניקוסיה שבקפריסין….הראשון מאבק ימי לשחרור כלואים , והשני מאבק ימי שלאחריו נכלאו אנשים..באותו האי ..קפריסין.

ולמה הלאתי אתכם בהתחלה עם תלאותינו בטיול הראשון לספרד ??, אז ראשית , חדי העין וודאי שמו לב כי עת נסענו , אי אז לטיול , ציין בכורינו מלאת שנה להיוולדו , והיום הוא מציין 24. שנית חדי האוזן מגרדים ראשם ואומרים " מה זה חשוב שמו של המלון אליו הגענו ?….MIGEL DE CERVANTES….מוכר לכם השם ?? כמובן , זה הסופר והמחזאי הספרדי המפורסם ..מי שכתב את " עלילות דון קיחוטה מלאמנשה"….או כפי שנקרא אצלנו …דון קישוט……ואותו מיגל דה סרוונטס…איבד את ידו השמאלית….בקרב לפנטו בשנת 1571 היום לפני 433 שנה ושעתיים.

שיהיה חג סוכות שמח ושבת שלום ומזל טוב יואבי שלנו, איש למאנשה.

על אם הדרך עץ עמד.
עמד נופל אפיים.
נומה, בן. הלילה רד.
ליל סער על המים.
הס, ילד. הספינה על צד
נוטה מזעף רוח.

על אם הדרך עץ עמד,
אין ציץ ואין תפוח.
אל זה העץ אי פעם, בן,
אבי אמך הגיע.
וצל ערבית בעץ קינן
ובד הוא לא הניע.
כבש בו ראש אבי אמך,
פניו לירושלים.
נשא בבכי תפילת מנחה,
עם אלוהיו בשניים.

אל זה העץ אביך, בן,
נקשר, עקוד בחבל.
ברזל ושוט הכוהו, בן,
וחם תימר ההבל.
וכשהיה כאש אדום
השוט החד מחרב,
צנח אביך ארצה דום,
לעת מנחה, עם ערב.
צנח ממזבחו לאט,
פניו לירושלים.

הס, ילד. הספינה על צד
כורעה, נושקת מים.
כורעת הספינה על צד,
עולה שלופת ציפורן!
על אם הדרך עץ נכרת,
נכרת ויהי לתורן…
הס, ילד. שער התהילה
לתורן יפתח.
הוא גם היום עמוד תפילה,
הוא גם היום מזבח.

על אם הדרך עץ עמד
ולא יפול אפיים.
הס, ילד. הספינה על צד
חותרה, בוקעת מים.
על אם הדרך עץ עמד
ולא יפול אפיים.
הס, ילד. הספינה על צד
חותרה, בוקעת מים

שמש אדמדמה בגווני אדום  וצהוב ליטפה את גלי הים וצבעה אותם בצבעים פסיכודליים . השקיעות  באוקטובר הגיעו מוקדם יותר .ימי הסתיו הלכו והתקצרו ,וניתן היה להבחין בשקיעה  כולה במשמרת הערב שהחלה בארבע אחר הצהריים עד לשעה שמונה בערב.כמו אתמול כך גם היום הוא עלה לעמדת הצופה בגשר ,נשא עיניו ימינה ושמאלה בתורו אחר מכשולים ,כלי שייט או טייס בנתיב ,או כל דבר אחר.

על דופן ימין ניתן היה להבחין ביופיה של שקיעת סתיו אדמדמה …הוא לא ידע שהשקיעה תגיע דווקא מדופן שמאל…הגלים היו בינוניים ,משהו כמו מטר ועשרים  מכיוון צפון מזרח והרוח הייתה צפון מזרחית בעוצמה בינונית.מפעיל המכ'ם העייף שישב לא רחוק , סרק את הצג בפעם המי יודע כמה ,  אך הכל היה שקט ורגוע. מכיוון המטבח בסיפון הנמוך יותר עלו ריחות ארוחת הערב המתבשלת ,וקולות תורני המטבח כמעט ולא הפריעו את השקט….

מחוגי השעון הורו על השעה 1725 ,ולפתע ברגע אחד ניערו כל ההתרעות ,פעמוני האזעקה צווחו מלא האוזן , במערכת הקריזה נשמע הקריאה "עמדות קרב..עמדות קרב..עמדות קרב" ,,,,צופה הגשר וצופה המכם צווחו יחד לתוך מע' הקשר: " טיל ..טיל ..טיל ..כיוון אדום 35 ..210 ….טווח קרוב…בכיוון… סטיקס"….מפקד הספינה סא'ל שושן הפנה מבטו שמאלה ופניו הלבינו …אי אפשר היה לטעות ..כדור אש עצום טס לעברם….סטיקס באדום 35 טווח קרוב…..פחות מדקה מאוחר יותר…התפוצצות אדירה ורעש עצום ואז באחת פסקו האזעקות…את מקומם תפסו זעקות הכאב..הקריאות לעזרה..ושקט …והירח ?? הוא עלה וזרח כאילו כלום לא קרה.

(ערב שבת 21 לאוק' 1967…20 ק'מ צפונית לחופי צפון סיני).

בוקר שבת נעימה של סתיו ארצישראלי..השליש האחרון של חודש אוקטובר יצא לדרך, ופינתנו מציינת מלאת 51 שנים לטביעתה של אח'י (אוניית חיל הים) אילת.

 

הזמנים הם ימי הזוהר שלאחר מלחמת ששת הימים. המורל הישראלי בשמים .לאחר מלחמת בזק בת שישה ימים מצליח צה'ל למגר כמעט לחלוטין את היכולות ההתקפיות של כל מדינות ערב. גיבור התרבות בימים אלו הם הגנרלים , לובשי  המדים ובפרט בעלי הדרגות, שהיו על תקן כוכבי על.

חצי האי סיני נכבש חודשים ספורים קודם לכן מידי המצרים , וחיל הים נדרש להפגין ריבונות ונוכחות בטריטוריות החדשות.

המצרים שהיו בהלם אחרי התבוסה הניחו שלא יוכלו לכבוש מחדש את השטחים שנכבשו ולכן החליטו לפתוח במלחמת התשה.החיכוכים היו בעיקר לאורך תעלת סואץ והמוצבים שהיוו את קו הגבול החדש עם מצריים.

בחיל הים שררה תחושת פיספוס, צה'ל קוטף את התהילה של ששת הימים ,ואילו הוא כמעט ולא צבר הישגים.בחיל  השתוקקו לשפץ את הדימוי שדבק בהם, לגעת בתהילת הניצחון ולהשתתף באופוריה שאחזה בחברה הישראלית. וכך סמוך לחצות של ה-11 ביולי 1967, במהלך סיור חופים בצפון סיני, היתה אח'י אילת (ביחד עם שתי ספינות טורפדו) מעורבת בתקרית שנויה במחלוקת. הכוח הישראלי איתר כוח ימי מצרי ששייט במים בינלאומיים מול חוף רומני וטיבע שתי ספינות טורפדו מצריות על אנשי צוותן. לא היו ניצולים..לימים הועלו האשמות שונות לגבי פקודת הסיור שניתנה לכלי השייט אולם לאחר אותו אירוע ,ספינות חיל הים המשיכו לסייר באזור במשך כל הקיץ.

קו הסיור הקבוע היה לאורך חופי צפון סיני כשהנקודה המערבית ביותר נמצאת מחוץ למיים הריבוניים של מצריים ( 12 מייל) אך בקירבתם.

 

  

ביום שישי  20 לאוקטובר 1967 יצאה המשחתת אח'י אילת(ק-40) לסיור מול חופי צפון סיני. במשך כיום וחצי נעה המשחתת הלוך ושוב על קו הסיור ,כאשר בכל פעם שהגיעה לקצהו המערבי של קו הסיור היה הטווח לחוף 13 מייל בלבד ,וניתן היה להבחין בה בקלות.

באותם ימים קיבלה מצרים מבריה'מ טילים מסוג סטיקס ( מטוס זעיר מסוג מיג 17 שהוסב לטיל והועמס בחצי טון חנ'מ) ..הטווח של הסטיקס היה 25 מייל…המידע הנ'ל היה בידי צה'ל ,חיל המודיעין, וכן בידי חיל הים…אבל יהירות כבר אמרנו ??

 

וכך במהלך  יום שישי ה20/10 , משהתקרבה אח"י אילת לנקודה המערבית של קו הסיור,היא מיתגלית ע'י ספינת סיור מצרית שמעבירה את נתוניה לבסיס פורט סעיד …אח'י אילת שלא מודעת לגילוייה ממשיכה בקו הסיור כרגיל…

למחרת, יום שבת 21 באוקטובר בשעה 5:30 בבוקר, דיווחה ספינת משמר מצרית שהמטרה (אח'י אילת ) התקרבה למרחק 13 מייל. בשעה 7:10 הודיע מפקד בסיס פורט סעיד על המטרה הבלתי מזוהה למפקדה המרכזית של חיל הים המצרי באלכסנדריה וביקש הנחיות. במקביל העלה את הכוננות בבסיס פורט סעיד.מפקד בסיס פורט סעיד מורה כבר בשעה 1105 לשני ספינות טילים להיות מוכנות ,האחת לירי והשנייה לגיבוי במידה ויהיה צורך בירי נוסף. המצרים גם עורכים תרגיל הטעיה ברשתות הקשר על מנת לבלבל את מצותתי הקשר מחיל המודיעין בספינה..אולם לרוע המזל המצותתים מחיל קשר לא הצטרפו להפלגה..בשעה 12:10 התקבלה החלטה של שליט מצרים גמאל עבד אל נאצר והממשלה המצרית להשמיד את הספינה הישראלית והפקודה הועברה למפקדת חיל הים המצרי….למרבה הצער…המודיעין הישראלי בארץ יירט את הפקודה…אך מסיבה לא ברורה, לא העבירה לחיל הים וגם לא לאילת..

בשעה 1725 מגיע האילת לטווח 13.5 מייל מהחוף (מייל וחצי מחוץ למיים הטריטוריאלים של מצריים) ,באותו זמן יצא סטי'ל מדגם קומאר 504 מפתח נמל פורט סעיד, כיוון את חרטומו אל המטרה הפליג שלוש דקות כדי לייצב את מערכות הניהוג וירה שני טילי סטיקס. בזה אחר זה. זמן התגובה של הספינה היה אפסי..הטילים פגעו במרכז המשחתת. הפיצוצים – חצי טון חומר נפץ כל אחד – שיתקו לחלוטין את מערכות ההנעה והקשר. בבסיס התורן פרצה שריפה והמשחתת נעמדה נוטה על צדה השמאלי.

במשך כשעה וחצי ניסו אנשי הספינה הפגועה לסתום פרצות, לכבות דליקות ולהגיש עזרה לנפגעים ,ובמקביל לאחר אילתור מכמה חלקי מכשירי קשר הצליחו להעביר קריאה לעזרה לצה'ל.

שעה מאוחר יותר מדווח מפקד הסטי'ל המצרי כי אין צורך בירי נוסף, מאחר והמטרה לדעתו  טובעה, אולם שעה וחצי מאוחר יותר ניתן היה להבחין כי הספינה הפגועה עדיין צפה..

ירי סטיקס מסטי'ל דגם קומאר

מפקד קומאר 504 סרן אבו שאקר העלה את הסברה שזו אוניה ישראלית נוספת ..המשחתת אח"י יפו (ק-42), כשלמעשה הייתה זו אח"י אילת שטרם שקעה, והורה לסרן לטפי ג'אד-אללה מפקד קומאר 501 לתקוף אותה.

בשעה 19:44 יצא הקומאר 501 מפתח נמל פורט סעיד, ירה שני טילי סטיקס נוספים לעבר האילת ונחפז בכל המהירות חזרה לכיוון נמל  דמיאט. באילת  היו שתי פגיעות.הראשונה טיל שפגע בירכתי האונייה באזור תותח מס' 3. הטיל לא התפוצץ אך גרם להתלקחות שריפה מעל מחסני התחמושת. ארגזי תחמושת שהיו על הסיפון החלו מתפוצצים וסיכנו את חייהם של 36 הניצולים שנלכדו בירכתיים. בשלב זה כבר  הודיע מפקד האונייה סא'ל יצחק שושן על נטישת המשחתת. לוחמי חיל הים, שעד אז לא נטשו את ספינתם, קפצו למים חגורים בחגורות הצלה.

למרבה הצער התפוצצות הטיל הרביעי ארעה במים במרחק כ-30 מטר מירכתי המשחתת הטובעת, מרבית ההרוגים היו דווקא הניצולים ששהו במים ונהרגו מהדף פיצוץ הטיל הרביעי.

על פי העדויות, מרגע פגיעת הטילים באוניה פעלו מפקדי האוניה וצוותה באומץ נדיר, הפגיעות ריסקו מדורים באוניה ,וכלאו אנשי צוות במדורים ללא יכולת לצאת , הצוות פעל בתושייה והמון יוזמה על מנת לארגן פתרונות מאולתרים לכיבוי השריפות,לחילוץ הלכודים והנפגעים וכן על מנת ליצור קשר עם צה'ל ,(מערכות הקשר ברובן התרסקו),וכן לתת מענה הנצלה לאנשי הצוות שנותרו בחיים. כבר בפגיעה הראשונה נשרפו שתי סירות ההצלה של האוניה בעודן על הסיפון. מתוך 13 רפסודות ההצלה הקשיחות נותרו לאחר הפיצוצים והשריפות רק שלוש תקינות ועליהן הועמסו הפצועים. מרבית צוות האנייה נשאר במים בזכות חגורות ההצלה האישיות השאיפה הייתה להשאר יחד. לפי ההוראות המקדימות הם התרחקו מהמשחתת למניעת היסחפות. למרבה הצער פגע הטיל האחרון במים וגרם למרבית ההרוגים.

 

החילוץ היה מורכב ומסובך ,נטלו בו חלק מטוסים,מסוקים, לוחמי שייטת 13, צוללנים ,אנשי חבלה ,ומודיעין וצוותי רפואה.

..החילוץ האווירי הופעל ונוהל  מבסיס אל עריש בפיקוד רב"טית צעירה בשם  ברכה ליכטנברג סמלת המבצעים התורנית שניהלה את ההצלה מהים והפינוי מחוף רומני ישירות או דרך אל עריש במשך שעות רבות מרגע קבלת ההודעה ועד שאחרון הניצולים עזב את האזור. היא הקימה בית חולים שדה מאולתר במוסך המטוסים אליהם פונו הפצועים תחילה בטרם יועברו לארץ.

 

רב"טית   ברכה ליכטנברג

פעולות החילוץ ארכו מספר ימים ובסופם  פוצץ גוף הספינה והוטבע. באירוע אחי אילת נהרגו בסה'כ 35 לוחמים ועוד 15 הוכרזו ככאלה שמקום קבורתם לא נודע, ונפצעו 91. בהמשך הוקמו וועדות חקירה ,הוסקו מסקנות ונערכו שינויים מבניים בחייל ,שונו נהלי עבודה בתוך החיל פנימה וכן עבודה עם יחידות אחרות בצבא ,  בנוסף שודרגו יכולות הלחימה וההתגוננות בחיל ברמה העיונית ובעיקר הטכנית. ועדת בדיקה אחת קבעה שלמודיעין הגיע מידע על ההתקפה כבר בבוקר בשעה 1115 ,מידע  שלא הועבר לחיל הים, אבל הוויכוחים מה בדיוק אירע לספינה אח"י אילת ולמה – נמשכו שנים רבות. …האם הלקח נלמד….יתכן ..היהירות הייתה תמיד עקב האכילס שלנו….ב-2003 מגיעה התזכורת בזמן מלחמת לבנון השנייה…..אירוע אח'י חנית..

ואירוע אח'י אילת לוקח אותנו במוסיקה אל הזמרת ..חיה יונאי….רבים ישאלו ..אבל מי זו חיה יונאי..??

חיה יונאי היא חיה ארד לשעבר סולנית להקת חיל הים בשנות השמונים המוקדמות (71-73) ,ארד, או חיה יונאי כפי שהיא נקראת כיום, לא בדיוק חלמה להיות זמרת. שנים רקדה בלט, ומי שסלל לה את הדרך לקריירת הזמר הקצרה שלה, כמו לג'ודי שוורץ, סולנית הלהיט "פרחים בקנה"(הימנון חיל התותחנים) , היה צבי (קיקי) רוטשטיין, לימים ב"הכל עובר חביבי", שזימן אותן ללהקת "הצופים", שהקים בחיפה. במקביל רקדה חיה  בלהקת המחול העירונית.בניגוד לשוורץ, וללא מעט זמרים יוצאי עיר הכרמל, חיה איננה תוצר של אחת מחבורות הזמר ."אני לא מסוגלת לשיר במקהלה",  "אולי בגלל טראומה מבית הספר. הקול שלי קצת חריג, לטוב ולרע, היא אומרת. "יותר מדי דומיננטי"…בשנת 1971 השתתפה בתכניתה "שירת הים". ארד הייתה אחד מכוכבות התכנית, ובין היתר הייתה סולנית השיר "על אם הדרך", שהגיע למקום הרביעי במצעד השנתי תשל"ב (1972). שיר נוסף מהתכנית שזכה להצלחה היה "חסקה", שהגיע למקום התשיעי במצעד.

ההצלחה האירה לה פנים ושירי הלהקה זכו לפופולריות גבוה והקריירה נראתה מבטיחה ,.לאחר שחרורה מהצבא, היה לארד כל מה שצריך כדי להמשיך בקריירה, לרבות משרד אמרגנות ידוע וחוזה בחברת תקליטים.

אולם הנסיבות הכתיבו מהלך אירועים שונה. לאחר שחזרה ממסע הופעות של יוצאי להקות צבאיות בתפוצות, פרצה מלחמת יום הכיפורים והיא הסתפחה לצוות הווי שחרש את סיני. בעודה ממלאת את חובתה, נמוג כלא היה חוזה ההקלטות שלה. במקום זאת הפכה למעין זמרת יצוא ויצאה תכופות להופעות בחו"ל.חיה שינתה כיוון וטיפחה משפחה וכיום בת 62 , היא אמא לבן ובת וסבתא נמרצת לארבעה נכדים.שנים לאחר הלהקה, היא ממשיכה לשיר על אש קטנה. כשזקוקים בחיפה לאמן בטקס רשמי בעיר, קוראים לה לדגל.ארד עובדת בעיריית חיפה כמנצחת על פרויקטים באגף התרבות ומנכ"לית ועדת האימוץ של חיל הים, "החיל שמאז ועד היום הוא חלק ממנה והיא חלק ממנו".

ואאיך הדברים מתחברים ??..עץ נטוי ונעורים שבאו פתע אל סופם..

אתמול צייננו במושב בחניכת שביל עצי אלון שנה לפטירתו בטרם עת של חבר יקר ואהוב ..אלון אסקיו ..ומחר נציין 51 שנה לטביעתה של אח'י אילת …ומה מחבר עץ שנפל על צד הדרך , עם תלאותיה של ספינה בים …וחיל הים ??..נכון חיה ארד בשירה מימי להקת חיל הים "על אם הדרך"…השיר נכתב ע'י נתן אלתרמן ,והולחן נעמי שמר, ומתאר את תלאותיה של ספינה בים ,,והוא מקביל זאת לעץ נטוי העומד על צד הדרך..בעת הסערה..וכך מתחבר יום השנה לאלון..עם יום השנה לאח'י אילת ולחיל הים שלהקתו שרה את השיר..

שבת קרירה ונעימה לכולם ..שנדע רק ימים טובים ומאושרים…או לפחות בעיקר כאלו.

עַל אֵם הַדֶּרֶךְ עֵץ עָמַד.
עָמַד נוֹפֵל אַפַּיִם.
נוּמָה, בֵּן. הַלַּיְלָה רַד.
לֵיל סַעַר עַל הַמַּיִם.

הַס, יֶלֶד. הַסְּפִינָה עַל צַד
נוֹטָה מִזַּעַף רוּחַ.
עַל אֵם הַדֶּרֶךְ עֵץ עָמַד,
אֵין צִיץ וְאֵין תַּפּוּחַ.

אֶל זֶה הָעֵץ אֵי פַּעַם, בֵּן,
אֲבִי אִמְּךָ הִגִּיעַ.
וְצֵל עַרְבִית בָּעֵץ קִנֵּן
וּבַד הוּא לֹא הֵנִיעַ.