"נומה, בן. הלילה רד. ליל סער על המים." (אלתרמן 1972 -הטור השביעי)

הייתה זו שנת 99 .

בחוץ אמר הקיץ את מילותיו האחרונות לאותה שנה . ימים חמים שלאחר החגים .אומנם חודש נובמבר ,ועל פי לוח השנה צריך היה החורף או לפחות קרוב משפחתו -הסתיו לקפוץ לביקור , אך אתם יודעים , יש כאלה שאי אפשר לסמוך עליהם . והם אכן לא באו . את מקומם תפסו ימים חמים ודווקא בשנה זו נזדמן לזוגתי ואנוכי לצאת את הארץ לראשונה…לחו'ל…והיעד הראשון היה צור מחצבתנו…המקום ממנו גורשו 420 שנה קודם הורי סבי סבינו… מלגה שבספרד..

ארזנו מזוודה וספר מדריך לפיד ( האב טומי ) לספרד ,את הילד שזה אך לפני שנה נולד הפקדנו למשמרת אצל הסבתא ,שירכנו רגלינו במדרגות כבש המטוס . נהג המטוס הניע , העביר לראשון…חצי קלא'צ ויצאנו לדרך.

המטוס ריחף לו בין ענני נוצה דלילים , שריצדו מעל קפריסין , עבר קומולונימבוסים עבי מים מעל הים האגאי ,משך מערבה חלף את מלטה , ומשם גלש בניוטרל ( בלי גז ) , עד שגלגלי המטוס השיקו את הגומי השחור עם אספלט בית הנתיבות עליו נרשם באותיות קידוש והבדלה : " ברוכים הבאים למלגה ".

מבית הנתיבות הייתה לנו הסעה . קופסת סרדינים מוארכת , עם נהג. יחד עם עוד 30 ישראלים ניסה הנהג להגיע למלון ( אני לא בטוח שהוא הניע את הרכב , הרעש וההמולה של הנוסעים מנע כל אפשרות שמיעה ,ראיה או אפילו נשימה) .חסרי חמצן עם סטורציה 45 נעצר הרכב אל מול המלון , ממנו הגחנו החוצה כמו נתז של שמפניה בגמר אליפות העולם בכדורגל….על המבואה ,מעל לכניסה התנוסס לו שלט גדול ….. MIGEL DE SERVANTES HOTEL.

מלון מיגל דה סרוואנטס-מלגה

למה אני מטריח אתכם בצרותיו העתיקות של נוסע לחו'ל ?? מייד נתחיל.

שבת נעימה של חודש אוקטובר ,החצבים כבר משנים צבעם , חדי העין ודאי יבחינו בעלים ראשונים של כלניות מבצבצים להם בגינות או בשדות הפתוחים , עלי הרקפות ששרדו את הקייץ החם זוכים לעדנה מחודשת ,הימים מתקצרים ובשש וחצי בערב רחובות המושב נעשים שקטים יותר…הסתיו כבר פה. והשבוע פינתנו תסע אחורה בזמן 451 שנים אל סוף המאה ה-16 , אל חופו הצפוני של מצר הים המקשר בין מפרץ פטרס למפרץ לפנטו (כיום מפרץ קורינתוס). שם נערך הקרב האחרון בהיסטוריה ….של ספינות שמונעות על ידי…משוטים….קרב לפנטו.

אונית גליאה גדולה בצי הליגה הקדושה

הקרב נערך לא רחוק מאיתנו ,בסמוך לעיר פמגוסטה המצויה בצפון מזרחה של קפריסין שכנתנו. באותה העת , הקרב הבין גושי בעולם לא היה בין רוסיה לארה'ב וגם לא נאט'ו נגד ברית וורשה , אלה מאבקי דת בין האיסלם בראשות האימפריה העות'מנית ובין אירופה הנוצרית או כפי שכונתה הברית …"הליגה הקדושה.

חופי פמגוסטה כיום

בעיר פמגוסטה של שנת 1571 לאחר מספר קרבות קטנים בהן ניצחה האמפרייה העות'מנית נותרו מתיישבים וונציאנים .ב-1 אוגוסט 1571, נכנעו הוונציאנים לאחר שהובטח להם שיוכלו לעזוב את קפריסין באופן חופשי. למרות זאת, מפקד הכוח העותמאני, לאלה מוסטפא פאשה, שאיבד כ-50,000 איש במהלך המצור, הפר את הבטחתו וכלא את הוונציאנים .

ב-17 אוגוסט נתפס ונהרג מפקד המבצר מרקו אנטוניו ברגדין וגופתו נתלתה על נס העותמאנים יחד עם ראשיהם של יתר מפקדי הכוח הוונציאני…הפרת ההבטחה ומעשיו של מוסטפא פאשה עוררו את חמת הקתולים.

ספינת צי עות'מנית

בראש צי הליגה הקדושה נישא דגל שקיבל את ברכת האפיפיור. הדגל הועבר לממלכת נאפולי (אז בשליטת פליפה השני, מלך ספרד) ב-14 אוגוסט 1571. "הליגה הקדושה" הייתה למעשה איחוד של מספר מדינות קתוליות באזור הים התיכון ומטרתו שבירת השליטה העות'מאנית במערב הים התיכון. השותפים העיקריים בו היו ונציה, מדינות בית הבסבורג ( לימים אוסטריה ); ספרד, נאפולי, וממלכת שתי הסיציליות, מדינת האפיפיור, ומספר מדינות קטנות: רפובליקת ג'נובה, דוכסות סבויה, מסדר אבירי מלטה ואחרים. לרשות הכוחות הנוצריים, בפיקודו העליון של דון חואן עמדו יותר מ-200 אוניות, רובן "גליאות" – ספינות משוטים בגודל בינוני ובהן 6 "גליאסות" – ספינות משוטים ענקיות עם מאות חיילים על סיפונן. בסך הכל מנה הצבא הנוצרי כ-30,000 חיילים (מלבד החותרים).

מנגד ממש כמו במשחקי מלחמה של ילדים , הצי שעמד לרשותו של סופי עלי פאשה המפקד העליון של צי האימפריה העות'מאנית, נתמך גם על ידי אולוץ' עלי ושודד הים שירוקו (אנ'). הוא עמד על כ-290 אוניות, רובן גליאות ובהן יותר מ-25,000 חיילים, מלבד החותרים.

ציור היערכות הכוחות בקרב

הכוחות היו שקולים למדי, כי למרות היתרון המספרי של הטורקים בכמות האוניות, האוניות הנוצריות היו גדולות יותר וחמושות טוב יותר. בנוסף לכך, החימוש האישי של האירופאים היה כבד יותר והיו להם כלי ירי רבים יותר.

ב-7 באוקטובר 1571 נערך הקרב בין הצי של הליגה הקדושה , לבין הצי הטורקי (האימפריה העות'מאנית), ליד עיר החוף היוונית לפנטו (נפפקטוס). היה זה הקרב הימי הגדול האחרון בהיסטוריה בין ציי אניות מלחמה המונעות במשוטים. הקרב התרחש בסמוך לחופו הצפוני של מצר הים המקשר בין מפרץ פטרס למפרץ לפנטו (כיום מפרץ קורינתוס).

לא נפרט את מהלכי הקרב הרבים והסבוכים , רק נציין שלא כמו היום ,שקרבות ימיים נערכים בטווחים גדולים , השיטה אז הייתה התנגשות , ירי תותחים , עלייה על ספינת האויב וירי אישי בין חיילים….בקיצור שמח.

במהלך הקרב הצליחו הנוצרים לעלות על סיפונה של ספינת הפיקוד המוסלמית, שעליה ניטש קרב קשה בין חיילים ספרדים לטורקים משבע גליאות. פעמיים נהדפו הנוצרים, אך בפעם השלישית, עם התגבורת שהגיעה עם אלוורו, הצליחו להכניע את הספינה. עלי פאשה נהרג והדבר גרם לירידת מוראל טוטאלית בצד העות'מני….וכך שלוש שעות בלבד מתחילתו של הקרב , בסביבות השעה ארבע אחר הצהריים תם הקרב בניצחון הליגה הקדושה.

תוצאות הקרב היו עגומות לשני הצדדים. בשלושת שעות הקרב איבדו הנוצרים 7500 לוחמים ( את החותרים לא ספרו ) , העות'מנים איבדו 30000 לוחמים וחותרים , ועוד 15000 חותרים שהיו עבדים שוחררו.

רגע קצר מתוך שלוש שעות קרב

קרב זה היה קרב אוניות המשוטים הגדול האחרון בהיסטוריה. המוזר הוא מה שקרה בהמשך…להיסטוריה הגיון משלה….הליגה הקדושה התפרקה כל אחת שבה לביתה…ונציה אף כרתה שלום עם הטורקים (ב-1573), שהחלו לבנות מחדש את כוחם הימי במהירות, ותבוסתם לא מנעה מהם לכבוש את המבצרים מסביב לתוניס. אך למרות זאת, מאז התבוסה לא היו נתונים יותר חופי אירופה הנוצרים לאיום מוסלמי ממשי, ונשבר כוחה של האימפריה העות'מאנית, במיוחד בחלק המערבי של הים התיכון.

ואזכור קרב לפונטו לוקח אותנו בקצרה אל שירם הנפלא של להקת חיל הים למילים של נתן אלתרמן וללחן של נעמי שמר…:" על אם הדרך".

המולדת לאחר לכידתה נוטה על צד

השיר נכתב על ידי אלתרמן לאור מאורעות ספינת המעפילים "מולדת" . "על אם הדרך עץ עמד", הוא תמהיל של שיר ערש והעפלה, השיר פורסם בפעם הראשונה ב"הטור השביעי" של נתן אלתרמן בעיתון "דבר" ב־4 באפריל 1947. חמישה ימים קודם לכן השתלטו הבריטים על אוניית המעפילים "מולדת". כשהאונייה נתפסה על ידי הבריטים היא נטתה בצורה מסוכנת על צידה, ועמדה לטבוע. הבריטים נענו למעשה לקריאות ההצלה של מפקדי "מולדת", בעת שהמים חדרו לתוך חדר המכונות שלה ומשאבות המים כבר חדלו מפעולתן. המשחתות הבריטיות ואנשיהן הצילו את המעפילים מטביעה, אך מייד לאחר מכן גירשו אותם מהארץ.

גיבורי השיר הם בני שלושה דורות סבא, אבא ,נכד…וגם עץ אחד שגדל לו אי שם בגולה על ידי הסבא. הסבא נוהג היה לכבוש פניו בעץ בעת תפילתו ופניו הופנו לירושלים , שנים מאוחר יותר נרדף הבן על ידי זרים בגולה , ועל העץ הוא נעקד והוכה , ואילו הנכד עשה מהעץ תורן לספינתו עליה הוא מפליג ארצה.

ב־31 במארס, זמן קצר אחרי המאבק הקשה בין המעפילים לבריטים , על סיפון "מולדת", נשלחו רוב מעפילי הספינה באוניות גירוש בריטיות לקפריסין..אל ניקוסיה שם הושמו במעצר. רק החולים והנשים ההרות נשארו בארץ.

נתיב ההפלגה של האוניה מולדת

סיפור "מולדת" הסעיר את רוחו של אלתרמן: "כורעת הספינה על צד / עולה שלופת ציפורן!", כאילו צייר המשורר בשירו את מצבה של האונייה, רגע לפני שהבריטים הצילו אותה מטביעה, ותיאר את תפקידיו המתחלפים של גזע העץ הכרות:
"על אם הדרך עץ נכרת/ נכרת ויהי לתורן…//

הס, ילד. שער התהילה/ לתורן ייפתח./ הוא גם היום עמוד תפילה/ הוא גם היום מזבח//

על אם הדרך עץ עמד/ ולא יפול אפיים./ נום, ילד. הספינה על צד/ חותרה, בוקעת מים."

את השיר ביצעה להקת חיל הים בשנת 72 ,ללחן מופלא של נעמי שמר ובביצוע נהדר של הסולנית חיה ארד.

חיה ארד

השיר נפלא ומומלץ לעיין במילותיו הנהדרות , ולהאזין לקולה של חיה .

אז איך הדברים מתחברים ??

היום מלאו בדיוק 433 שנה לקרב לפנטו שנערך פה בסמוך אלינו בסמוך לאי קפריסין . על מנת לשחרר את הכלואים הוונציאנים על ידי צי "הליגה הקדושה " , ושירו של אלתרמן "על אם הדרך" , נכתב בעקבות אירועי אוניית המעפילים " מולדת"…שלאחר מאבק נשלחו נוסעייה…והושמו במעצר בניקוסיה שבקפריסין….הראשון מאבק ימי לשחרור כלואים , והשני מאבק ימי שלאחריו נכלאו אנשים..באותו האי ..קפריסין.

מיגל דה סרוואנטס

ולמה הלאתי אתכם בהתחלה עם תלאותינו בטיול הראשון לספרד ??, אז ראשית , חדי העין וודאי שמו לב כי עת נסענו , אי אז לטיול , ציין בכורינו מלאת שנה להיוולדו , והיום הוא מציין 24. שנית חדי האוזן מגרדים ראשם ואומרים " מה זה חשוב שמו של המלון אליו הגענו ?….MIGEL DE CERVANTES….מוכר לכם השם ?? כמובן , זה הסופר והמחזאי הספרדי המפורסם ..מי שכתב את " עלילות דון קיחוטה מלאמנשה"….או כפי שנקרא אצלנו …דון קישוט……ואותו מיגל דה סרוונטס…איבד את ידו השמאלית….בקרב לפנטו בשנת 1571 היום לפני 433 שנה ושעתיים.

שיהיה חג סוכות שמח ושבת שלום ומזל טוב יואבי שלנו, איש למאנשה.

על אם הדרך עץ עמד.
עמד נופל אפיים.
נומה, בן. הלילה רד.
ליל סער על המים.
הס, ילד. הספינה על צד
נוטה מזעף רוח.


על אם הדרך עץ עמד,
אין ציץ ואין תפוח.
אל זה העץ אי פעם, בן,
אבי אמך הגיע.
וצל ערבית בעץ קינן
ובד הוא לא הניע.
כבש בו ראש אבי אמך,
פניו לירושלים.
נשא בבכי תפילת מנחה,
עם אלוהיו בשניים.


אל זה העץ אביך, בן,
נקשר, עקוד בחבל.
ברזל ושוט הכוהו, בן,
וחם תימר ההבל.
וכשהיה כאש אדום
השוט החד מחרב,
צנח אביך ארצה דום,
לעת מנחה, עם ערב.
צנח ממזבחו לאט,
פניו לירושלים.


הס, ילד. הספינה על צד
כורעה, נושקת מים.
כורעת הספינה על צד,
עולה שלופת ציפורן!
על אם הדרך עץ נכרת,
נכרת ויהי לתורן…
הס, ילד. שער התהילה
לתורן יפתח.

הוא גם היום עמוד תפילה,
הוא גם היום מזבח.


על אם הדרך עץ עמד
ולא יפול אפיים.
הס, ילד. הספינה על צד
חותרה, בוקעת מים.
על אם הדרך עץ עמד
ולא יפול אפיים.
הס, ילד. הספינה על צד
חותרה, בוקעת מים