"נומה, בן. הלילה רד. ליל סער על המים." (אלתרמן 1972 -הטור השביעי)

הייתה זו שנת 99 .

בחוץ אמר הקיץ את מילותיו האחרונות לאותה שנה . ימים חמים שלאחר החגים .אומנם חודש נובמבר ,ועל פי לוח השנה צריך היה החורף או לפחות קרוב משפחתו -הסתיו לקפוץ לביקור , אך אתם יודעים , יש כאלה שאי אפשר לסמוך עליהם . והם אכן לא באו . את מקומם תפסו ימים חמים ודווקא בשנה זו נזדמן לזוגתי ואנוכי לצאת את הארץ לראשונה…לחו'ל…והיעד הראשון היה צור מחצבתנו…המקום ממנו גורשו 420 שנה קודם הורי סבי סבינו… מלגה שבספרד..

ארזנו מזוודה וספר מדריך לפיד ( האב טומי ) לספרד ,את הילד שזה אך לפני שנה נולד הפקדנו למשמרת אצל הסבתא ,שירכנו רגלינו במדרגות כבש המטוס . נהג המטוס הניע , העביר לראשון…חצי קלא'צ ויצאנו לדרך.

המטוס ריחף לו בין ענני נוצה דלילים , שריצדו מעל קפריסין , עבר קומולונימבוסים עבי מים מעל הים האגאי ,משך מערבה חלף את מלטה , ומשם גלש בניוטרל ( בלי גז ) , עד שגלגלי המטוס השיקו את הגומי השחור עם אספלט בית הנתיבות עליו נרשם באותיות קידוש והבדלה : " ברוכים הבאים למלגה ".

מבית הנתיבות הייתה לנו הסעה . קופסת סרדינים מוארכת , עם נהג. יחד עם עוד 30 ישראלים ניסה הנהג להגיע למלון ( אני לא בטוח שהוא הניע את הרכב , הרעש וההמולה של הנוסעים מנע כל אפשרות שמיעה ,ראיה או אפילו נשימה) .חסרי חמצן עם סטורציה 45 נעצר הרכב אל מול המלון , ממנו הגחנו החוצה כמו נתז של שמפניה בגמר אליפות העולם בכדורגל….על המבואה ,מעל לכניסה התנוסס לו שלט גדול ….. MIGEL DE SERVANTES HOTEL.

מלון מיגל דה סרוואנטס-מלגה

למה אני מטריח אתכם בצרותיו העתיקות של נוסע לחו'ל ?? מייד נתחיל.

שבת נעימה של חודש אוקטובר ,החצבים כבר משנים צבעם , חדי העין ודאי יבחינו בעלים ראשונים של כלניות מבצבצים להם בגינות או בשדות הפתוחים , עלי הרקפות ששרדו את הקייץ החם זוכים לעדנה מחודשת ,הימים מתקצרים ובשש וחצי בערב רחובות המושב נעשים שקטים יותר…הסתיו כבר פה. והשבוע פינתנו תסע אחורה בזמן 451 שנים אל סוף המאה ה-16 , אל חופו הצפוני של מצר הים המקשר בין מפרץ פטרס למפרץ לפנטו (כיום מפרץ קורינתוס). שם נערך הקרב האחרון בהיסטוריה ….של ספינות שמונעות על ידי…משוטים….קרב לפנטו.

אונית גליאה גדולה בצי הליגה הקדושה

הקרב נערך לא רחוק מאיתנו ,בסמוך לעיר פמגוסטה המצויה בצפון מזרחה של קפריסין שכנתנו. באותה העת , הקרב הבין גושי בעולם לא היה בין רוסיה לארה'ב וגם לא נאט'ו נגד ברית וורשה , אלה מאבקי דת בין האיסלם בראשות האימפריה העות'מנית ובין אירופה הנוצרית או כפי שכונתה הברית …"הליגה הקדושה.

חופי פמגוסטה כיום

בעיר פמגוסטה של שנת 1571 לאחר מספר קרבות קטנים בהן ניצחה האמפרייה העות'מנית נותרו מתיישבים וונציאנים .ב-1 אוגוסט 1571, נכנעו הוונציאנים לאחר שהובטח להם שיוכלו לעזוב את קפריסין באופן חופשי. למרות זאת, מפקד הכוח העותמאני, לאלה מוסטפא פאשה, שאיבד כ-50,000 איש במהלך המצור, הפר את הבטחתו וכלא את הוונציאנים .

ב-17 אוגוסט נתפס ונהרג מפקד המבצר מרקו אנטוניו ברגדין וגופתו נתלתה על נס העותמאנים יחד עם ראשיהם של יתר מפקדי הכוח הוונציאני…הפרת ההבטחה ומעשיו של מוסטפא פאשה עוררו את חמת הקתולים.

ספינת צי עות'מנית

בראש צי הליגה הקדושה נישא דגל שקיבל את ברכת האפיפיור. הדגל הועבר לממלכת נאפולי (אז בשליטת פליפה השני, מלך ספרד) ב-14 אוגוסט 1571. "הליגה הקדושה" הייתה למעשה איחוד של מספר מדינות קתוליות באזור הים התיכון ומטרתו שבירת השליטה העות'מאנית במערב הים התיכון. השותפים העיקריים בו היו ונציה, מדינות בית הבסבורג ( לימים אוסטריה ); ספרד, נאפולי, וממלכת שתי הסיציליות, מדינת האפיפיור, ומספר מדינות קטנות: רפובליקת ג'נובה, דוכסות סבויה, מסדר אבירי מלטה ואחרים. לרשות הכוחות הנוצריים, בפיקודו העליון של דון חואן עמדו יותר מ-200 אוניות, רובן "גליאות" – ספינות משוטים בגודל בינוני ובהן 6 "גליאסות" – ספינות משוטים ענקיות עם מאות חיילים על סיפונן. בסך הכל מנה הצבא הנוצרי כ-30,000 חיילים (מלבד החותרים).

מנגד ממש כמו במשחקי מלחמה של ילדים , הצי שעמד לרשותו של סופי עלי פאשה המפקד העליון של צי האימפריה העות'מאנית, נתמך גם על ידי אולוץ' עלי ושודד הים שירוקו (אנ'). הוא עמד על כ-290 אוניות, רובן גליאות ובהן יותר מ-25,000 חיילים, מלבד החותרים.

ציור היערכות הכוחות בקרב

הכוחות היו שקולים למדי, כי למרות היתרון המספרי של הטורקים בכמות האוניות, האוניות הנוצריות היו גדולות יותר וחמושות טוב יותר. בנוסף לכך, החימוש האישי של האירופאים היה כבד יותר והיו להם כלי ירי רבים יותר.

ב-7 באוקטובר 1571 נערך הקרב בין הצי של הליגה הקדושה , לבין הצי הטורקי (האימפריה העות'מאנית), ליד עיר החוף היוונית לפנטו (נפפקטוס). היה זה הקרב הימי הגדול האחרון בהיסטוריה בין ציי אניות מלחמה המונעות במשוטים. הקרב התרחש בסמוך לחופו הצפוני של מצר הים המקשר בין מפרץ פטרס למפרץ לפנטו (כיום מפרץ קורינתוס).

לא נפרט את מהלכי הקרב הרבים והסבוכים , רק נציין שלא כמו היום ,שקרבות ימיים נערכים בטווחים גדולים , השיטה אז הייתה התנגשות , ירי תותחים , עלייה על ספינת האויב וירי אישי בין חיילים….בקיצור שמח.

במהלך הקרב הצליחו הנוצרים לעלות על סיפונה של ספינת הפיקוד המוסלמית, שעליה ניטש קרב קשה בין חיילים ספרדים לטורקים משבע גליאות. פעמיים נהדפו הנוצרים, אך בפעם השלישית, עם התגבורת שהגיעה עם אלוורו, הצליחו להכניע את הספינה. עלי פאשה נהרג והדבר גרם לירידת מוראל טוטאלית בצד העות'מני….וכך שלוש שעות בלבד מתחילתו של הקרב , בסביבות השעה ארבע אחר הצהריים תם הקרב בניצחון הליגה הקדושה.

תוצאות הקרב היו עגומות לשני הצדדים. בשלושת שעות הקרב איבדו הנוצרים 7500 לוחמים ( את החותרים לא ספרו ) , העות'מנים איבדו 30000 לוחמים וחותרים , ועוד 15000 חותרים שהיו עבדים שוחררו.

רגע קצר מתוך שלוש שעות קרב

קרב זה היה קרב אוניות המשוטים הגדול האחרון בהיסטוריה. המוזר הוא מה שקרה בהמשך…להיסטוריה הגיון משלה….הליגה הקדושה התפרקה כל אחת שבה לביתה…ונציה אף כרתה שלום עם הטורקים (ב-1573), שהחלו לבנות מחדש את כוחם הימי במהירות, ותבוסתם לא מנעה מהם לכבוש את המבצרים מסביב לתוניס. אך למרות זאת, מאז התבוסה לא היו נתונים יותר חופי אירופה הנוצרים לאיום מוסלמי ממשי, ונשבר כוחה של האימפריה העות'מאנית, במיוחד בחלק המערבי של הים התיכון.

ואזכור קרב לפונטו לוקח אותנו בקצרה אל שירם הנפלא של להקת חיל הים למילים של נתן אלתרמן וללחן של נעמי שמר…:" על אם הדרך".

המולדת לאחר לכידתה נוטה על צד

השיר נכתב על ידי אלתרמן לאור מאורעות ספינת המעפילים "מולדת" . "על אם הדרך עץ עמד", הוא תמהיל של שיר ערש והעפלה, השיר פורסם בפעם הראשונה ב"הטור השביעי" של נתן אלתרמן בעיתון "דבר" ב־4 באפריל 1947. חמישה ימים קודם לכן השתלטו הבריטים על אוניית המעפילים "מולדת". כשהאונייה נתפסה על ידי הבריטים היא נטתה בצורה מסוכנת על צידה, ועמדה לטבוע. הבריטים נענו למעשה לקריאות ההצלה של מפקדי "מולדת", בעת שהמים חדרו לתוך חדר המכונות שלה ומשאבות המים כבר חדלו מפעולתן. המשחתות הבריטיות ואנשיהן הצילו את המעפילים מטביעה, אך מייד לאחר מכן גירשו אותם מהארץ.

גיבורי השיר הם בני שלושה דורות סבא, אבא ,נכד…וגם עץ אחד שגדל לו אי שם בגולה על ידי הסבא. הסבא נוהג היה לכבוש פניו בעץ בעת תפילתו ופניו הופנו לירושלים , שנים מאוחר יותר נרדף הבן על ידי זרים בגולה , ועל העץ הוא נעקד והוכה , ואילו הנכד עשה מהעץ תורן לספינתו עליה הוא מפליג ארצה.

ב־31 במארס, זמן קצר אחרי המאבק הקשה בין המעפילים לבריטים , על סיפון "מולדת", נשלחו רוב מעפילי הספינה באוניות גירוש בריטיות לקפריסין..אל ניקוסיה שם הושמו במעצר. רק החולים והנשים ההרות נשארו בארץ.

נתיב ההפלגה של האוניה מולדת

סיפור "מולדת" הסעיר את רוחו של אלתרמן: "כורעת הספינה על צד / עולה שלופת ציפורן!", כאילו צייר המשורר בשירו את מצבה של האונייה, רגע לפני שהבריטים הצילו אותה מטביעה, ותיאר את תפקידיו המתחלפים של גזע העץ הכרות:
"על אם הדרך עץ נכרת/ נכרת ויהי לתורן…//

הס, ילד. שער התהילה/ לתורן ייפתח./ הוא גם היום עמוד תפילה/ הוא גם היום מזבח//

על אם הדרך עץ עמד/ ולא יפול אפיים./ נום, ילד. הספינה על צד/ חותרה, בוקעת מים."

את השיר ביצעה להקת חיל הים בשנת 72 ,ללחן מופלא של נעמי שמר ובביצוע נהדר של הסולנית חיה ארד.

חיה ארד

השיר נפלא ומומלץ לעיין במילותיו הנהדרות , ולהאזין לקולה של חיה .

אז איך הדברים מתחברים ??

היום מלאו בדיוק 433 שנה לקרב לפנטו שנערך פה בסמוך אלינו בסמוך לאי קפריסין . על מנת לשחרר את הכלואים הוונציאנים על ידי צי "הליגה הקדושה " , ושירו של אלתרמן "על אם הדרך" , נכתב בעקבות אירועי אוניית המעפילים " מולדת"…שלאחר מאבק נשלחו נוסעייה…והושמו במעצר בניקוסיה שבקפריסין….הראשון מאבק ימי לשחרור כלואים , והשני מאבק ימי שלאחריו נכלאו אנשים..באותו האי ..קפריסין.

מיגל דה סרוואנטס

ולמה הלאתי אתכם בהתחלה עם תלאותינו בטיול הראשון לספרד ??, אז ראשית , חדי העין וודאי שמו לב כי עת נסענו , אי אז לטיול , ציין בכורינו מלאת שנה להיוולדו , והיום הוא מציין 24. שנית חדי האוזן מגרדים ראשם ואומרים " מה זה חשוב שמו של המלון אליו הגענו ?….MIGEL DE CERVANTES….מוכר לכם השם ?? כמובן , זה הסופר והמחזאי הספרדי המפורסם ..מי שכתב את " עלילות דון קיחוטה מלאמנשה"….או כפי שנקרא אצלנו …דון קישוט……ואותו מיגל דה סרוונטס…איבד את ידו השמאלית….בקרב לפנטו בשנת 1571 היום לפני 433 שנה ושעתיים.

שיהיה חג סוכות שמח ושבת שלום ומזל טוב יואבי שלנו, איש למאנשה.

על אם הדרך עץ עמד.
עמד נופל אפיים.
נומה, בן. הלילה רד.
ליל סער על המים.
הס, ילד. הספינה על צד
נוטה מזעף רוח.


על אם הדרך עץ עמד,
אין ציץ ואין תפוח.
אל זה העץ אי פעם, בן,
אבי אמך הגיע.
וצל ערבית בעץ קינן
ובד הוא לא הניע.
כבש בו ראש אבי אמך,
פניו לירושלים.
נשא בבכי תפילת מנחה,
עם אלוהיו בשניים.


אל זה העץ אביך, בן,
נקשר, עקוד בחבל.
ברזל ושוט הכוהו, בן,
וחם תימר ההבל.
וכשהיה כאש אדום
השוט החד מחרב,
צנח אביך ארצה דום,
לעת מנחה, עם ערב.
צנח ממזבחו לאט,
פניו לירושלים.


הס, ילד. הספינה על צד
כורעה, נושקת מים.
כורעת הספינה על צד,
עולה שלופת ציפורן!
על אם הדרך עץ נכרת,
נכרת ויהי לתורן…
הס, ילד. שער התהילה
לתורן יפתח.

הוא גם היום עמוד תפילה,
הוא גם היום מזבח.


על אם הדרך עץ עמד
ולא יפול אפיים.
הס, ילד. הספינה על צד
חותרה, בוקעת מים.
על אם הדרך עץ עמד
ולא יפול אפיים.
הס, ילד. הספינה על צד
חותרה, בוקעת מים

סביב המדורה ישבנו, סיפרנו צ'יזבט ושרנו במלוא גרון…"הרוח נושבת קרירה, נוסיף עוד קיסם למדורה… קיסם..?, זה מה שיעשה את ההבדל ??.." ( ד.ס הגדול ).

אפל וחשוך היה הלילה .רק אור עששית בודדת על המזח הרעוע האיר את שפת הרציף . באור הקלוש ניתן היה לראות את אדוות הגלים הקטנים המתנפצים על המדרגה שיורדת אל המים . הוא ירד אל הסירה הקשורה ,חבילה גדולה של סחורה על כתפיו ,קשורה היטב בסדין לבן איתו נהג לצרור את שקנה. הוא הניח את החבילה על ספסל ריק בסמוך אליו בחלקה הקדמי של הסירה ששטה בנהר לכיוון העיר ארנקולם בה חיה משפחתו.
השייט לא היה ארוך ,שעתיים ומחצית נוספת של שעה. את זמנו העביר בחשכה במחשבות כיצד ואיך ימכור את הסחורה שנשא עימו. לאחר שעה של שייט הביט על המים בצידי הסירה ואז נשא מבטו אל חלקה האחורי של הסירה…בסופה על הספסל האחרון הבחין בדמות בודדה, לבושה לבן מכף רגל ועד ראש . גם הראש כוסה בברדס לבן שהסתיר את פני האיש…איך לא ראיתי אותו עד עכשיו מלמל לעצמו …מתי הוא עלה לסירה ?…פחד מוזר חלחל במורד גבו וזיעה קרה כיסתה את פניו…מי זה האיש ?..ולמה הוא לבוש כך ?..
עוד טרם הגיע הסירה למחוז חפצו , ערם את חפציו על גבו ,ומייד עם הצמדה למזח ,דילג בזריזות החוצה והחל פוסע ברחוב החשוך לכיוון ביתו ..נושף ומתנשף הביט מדי פעם לאחור…למרבה חרדתו נדמה היה לו שהדמות בלבן ..פוסעת אף היא בעקבותיו.." שמע ישראל" …מלמל לעצמו והחיש צעדיו…ושוב מבט לאחור..ונדמה היה לו כי אף הדמות החישה צעדיה.
הוא נעצר במקומו מבועת..חשב לרגע ,ואז שלף מכיסו סכין קטנה שהייתה באמתחתו ..צייר לעצמו עיגול בקרקע…מלמל תפילה..ואז נעץ את הסכין במרכזו של המעגל…נשא רגליו ואץ אל הבית כל עוד נפשו בו….
למחרת כשהאיר היום ,נזכר באשר אירע ושב אל הדרך בה הלך אמש …בהגיעו לשם הבחין בעיגול המצויר על החול…סכינו לא הייתה שם ..אך כתם אדמומי היה במרכז…כעת לא היה בטוח אם לפחוד יותר או פחות…

Halloween Horror Night Photo Background Thin Vinyl Photograph  Backdrops|photographic backdrops|photo backgroundvinyl backdrop - AliExpress

שבת ראשונה של השנה העברית החדשה תשפ'א…והשלישית של חודש ספט ..שנת הלימודים נפתחה בצליעה וממשיכה לדשדש עצמה לדעת…או שלא לדעת…וכל יום אנו שומעים מעל גלי האתר ומסך הטלויזיה סיפורי אגדות על כמה אנחנו מעולים…מובילים…מנצחים …אבל בפועל אנחנו בעיקר ..חולים….אז מה בעצם קורה פה זה הכל אגדות ??….טוב אז לא יודע אם הכל אגדות אבל הפינה השבוע דווקא כן.

Grimm's Kinder- und Hausmärchen, Erster Theil (1812).cover.jpg

והשבוע פינתנו תיגע נגיעה קלה באגדות האחים גרים ( יעקוב וויליאם גרים)…האחים נולדו בגרמניה בהנאו שברוזנות הסן-קאסל למשפחה בת תשעה ילדים.אביהם, פיליפ וילהלם גרים, משפטן ומנהל אדמיניסטרטיבי, לקח אותם עוד בילדותם עמו לעבודתו כשופט ונוטריון. הוא לימד אותם את יסודות המשפט ושאף לכך שגם ילמדו משפטים וימשיכו את המסורת המשפחתית. דודתם, יוליאנה שרלוטה פרידריקה גרים, שהייתה אלמנה חשׂוכת ילדים, השקיעה רבות מזמנה בחינוכם של יעקוב ואחיו הצעיר וילהלם (בין היתר לימדה אותם לקרוא וסיפרה להם סיפורים מן התנ"ך). בתחילה הם החלו בלימודי המשפט ,אולם מאסו בזה והחלו להימשך לאגדות העם.

מעשיות האחים גרים (בגרמנית: Kinder- und Hausmärchen, בתרגום מילולי: "מעשיות הילדים והבית") הן אסופה מפורסמת של 200 מעשיות גרמניות, שנערכה על ידי האחים גרים , ופורסמו לראשונה בשני כרכים: הראשון בחג המולד של 1812, אשר כלל 86 מעשיות, והשני ב-1815, אשר כלל 70 מעשיות. האחים וילהלם ויעקב שהיו פילולוגים וחוקרי ספרות במיקצועם פירסמו ב-1812 קובץ "אגדות –עם " בשם "סיפורים לילדים ולבית " ספר שהפך לרב מכר ענק אחד הנמכרים ביותר בתולדות השפה הגרמנית כלל אגדות מפורסמות כמו סינדרלה ,כיפה אדומה ,היפהפייה הנרדמת ,הנזל וגרטל ורבים רבים אחרים ויצא מאז בעוד מהדורות רבות כל אחת יותר מורחבת מקודמותיה . הסיפורים תורגמו ליותר מ-160 שפות..רב מכר עולמי.

אגדות הילדים שיכולות לעזור לילדיכם

מעשיות אלו נחשבות חלק בלתי נפרד מן הפולקלור הגרמני והכלל-אירופאי הימי-ביניימי. מלאכת העריכה של מעשיות אלו בוצעה על ידי איסוף של מעשיות קיימות רבות ממספר רב של מספרים המכונים בשפת המחקר אינפורמטורים שהיו בעיקרן עקרות-בית גרמניות. במלאכה זו של איסוף המעשיות הוכוונו האחים גרים על ידי אוספים של סיפורים קודמים ובעיקר אלו של לודוויג אכים פון ארנים וקלמנס ברנטאנו, אך בשונה מהם לא הוסיפו קטעים או כתבו מחדש מעשיות. עם זאת, האחים גרים עיבדו את מרבית מעשיותיהם, ובעיקר הוסיפו יסודות עממיים שאופייניים לפולקלור הגרמני.עם הזמן רכשו מעשיות האחים גרים מעמד סמלי בתרבות הגרמנית כמייצגי הפולקלור הגרמני, וזאת בשל הנאמנות הרבה לפולקלור זה.

סיפורים כמו "סינדרלה", "שלגיה", "עמי ותמי" ו"כיפה אדומה" נולדו כסיפורי עם באירופה, והיו לחלק מהתרבות האירופית במשך שנים רבות. סיפורים אלה הועברו מפה לאוזן במשך דורות, אך לא היה להם מחבר או יוצר אחד, והם אינם קורים בזמן ומקום מוגדרים. הם בדרך כלל קורים " פעם אחת"…,"לפני שנים רבות"…."בארץ רחוקה רחוקה", אבל לא ידוע לנו מעבר לכך. אגדות אלה משקפות את רוח התקופות בהן התפתחו, ימים בהם היה מסוכן לילדים ביערות החשוכים,( לא שכיום זה מומלץ ) וזמנים בהן נשים נזקקו לאביר שיציל אותן..( תודה לאל היום הרבה פחות נשים "זקוקות למושיע"). סיפורים אלה התגלגלו במשך מאות שנים עד שמצאו את דרכם אל חיקם של האחים גרים.

הערות על סינדרלה אז והיום

בילדותנו נהגנו לשמוע לא מעט סיפורי מעשיות של האחים גרים ( סינדרלה , הזאב ושבעת הגדיים/חזירונים , הנזל וגרטל ,כיפה אדומה , הסנדלר והגמדים , שילגייה...ועוד רבים וזכורים) ..בזמנו הסיפורים נשמעו כאחלה סיפורים לילדים לפני שינה..אולם במשקפיים בני ימינו ספק אם היו צולחים ולו ערב סיפורים בודד.. בקרב אנשי ספרות ומחנכים מתקיימים חילוקי דעות לגבי התאמתן של אגדות האחים גרים לילדים. ( מטעמי מסרים חינוכיים ,לעיתים מסרים אנטישמיים ( הסיפור "יהודי בקוצים" ),הפחדה ,בלבול במסרים ועיוות המציאות וכו' ). כולם יודעים לספר את סיפורה של סינדרלה, וצפינו באדיבות דיסני הוליווד ובוליווד באינספור סרטים שמבוססים על אגדה זו, אבל כמה פרטים חשובים נשכחו מאחור. לדוגמה, העובדה שהנעל של סינדרלה שנדבקת למדרגות הארמון..נדבקת למעשה בגלל זפת ששפך עליהן הנסיך, במטרה למנוע מנערת חלומותיו לברוח ממנו. או החלק בו האחיות החורגות קוצצות חלקים מהרגליים שלהן בשביל לנסות להתאים לנעל הזכוכית…והעובדה שהסיפור מציג את שאיפת חייה של כל נערה לזכות בחתונה עם נסיך ( גם אם הוא אידיוט ,חמדן ,אלים וטיפש ).. כליאת נסיכות בצריח של טירה ..ביקוע הזאב שטרף את הסבתא ( בשלמותה )….סיפורים די טראומתיים לספר לילדים…בטח לפני שינה , ועוד כהנה וכהנה אגדות שבימינו אנו הדעת לא תסבול.

הסיפור האמיתי מאחורי אגדות ילדים... - YouTube

עפ'י כתבה מרתקת של אור אלוני ,ממעריב לנוער במרץ 19 ,סיפורי המעשיות היו הרבה יותר נוראיים ,מפחידים במקור ,ועם הזמן עברו עידון והתאמה לרוח הזמן והתפיסות החינוכיות ,וחלקים מהמעשיות הושמטו. כדוגמא לכך מביא אור את המעשייה על רפונזל (פעמונית) …. ( בעלי לב חלש מתבקשים לדלג לפסקה הבאה ..)מעשייה זו היא כנראה הרבה יותר אפלה וברוטלית ממה שאתם זוכרים. זה מתחיל ביחסי השכנות בין זוג כפרי למכשפה. הזוג חומד צמח מגינתה של המכשפה. אבל לא רק שהזוג חומד את הצמח, פרחי פעמונית בעלי צוף מתוק, אלא שהאישה מפתחת אובססיה אל פרח זה ורוצה לטעום מהצוף שלו כל כך, עד שמאיימת על בעלה שתתאבד אם לא יגנוב משכנתם. מפה לשם, הבעל מתחיל לגנוב מגנה של המכשפה באופן קבוע, עד שיום אחד היא תופסת אותו במעשה. המכשפה מסכימה לא להרוג את הבעל בתמורה לכך שייתן לה את התינוק הראשון שיוולד להם. התינוק הוא תינוקת, וזו רפונזל. המכשפה כולאת אותה במגדל גבוה, רחוק ומבודד, אליו ניתן להגיע, כמו שכולם יודעים, רק דרך טיפוס על שערה הארוך של רפונזל. הסיפור מסתבך כאשר נסיך נקלע למקום ומטפס אל המגדל. הוא ורפונזל מתאהבים והוא מתחיל לבקר את רפונזל בחשאי. המכשפה מגלה על כך רק כאשר רפונזל נכנסת להריון ושואלת את המכשפה, בתמימותה, מדוע הבטן שלה נהייתה גדולה כל כך. הסיפור באמת נהיה מעניין כאשר המכשפה חותכת את שיערה של רפונזל, משלשלת אותו מטה כדי לפתות את הנסיך. כשזה מגיע למגדל, דוחפת אותו המכשפה מטה והוא נופל אל תוך שיח קוצני, מה שהופך אותו לעיוור!…הפי אנד זה בטח לא. מה שחייב חלק מהגרסאות להשמיט את המשך הסיפור ברגע שהנסיך עולה עם הצמה להציל את רפונזל….אגדות ומעשיות כנראה מתאימות עצמן לרוח הזמן יותר מאשר לרוח המקור…ובמקרה הזה בצדק.

מה התרומה של דון קישוט לתרבות האנושית? - אנציקלופדיית אאוריקה

והנגיעה הקלה במעשיות האחים גרים לוקחת אותנו במוסיקה אל אחד השירים המתוקים שכתב והלחין חבר מוביל בלהקת כוורת ,משורר מלחין ,סטיריקאן וסופר הלא הוא דני סנדרסון…"זה הכל בשבילך" השיר שהוא בעצם שיחה בן דון קישוט הלוחם הרומנטיקן-חולמני לבן נשואת אהבתו (אלדונסה לורנסו,- דולסיניאה).השיר הוצע בזמנו ע'י דני ליהודית רביץ שסירבה ,ולמזלנו מזי כהן הנהדרת הסכימה לשתף פעולה.

גפן מגזין המושבות |

דון קישוט גיבור השיר הוא איש כבן חמישים בעל תפיסת מציאות המושפעת מקריאה מופרזת של סיפורי אבירים, שאמנם היו נפוצים מאוד בראשית המאה ה-17 בספרד, אך בחוגי המשכילים נחשבו כבר לאנכרוניסטיים ומגוחכים. דון קישוט מדמה עצמו לאביר שהוטלה עליו שליחות ומנהל מלחמות צדק אבודות, שאין לו כל סיכוי לנצח בהן.( מכאן הביטוי "נלחם בתחנות רוח").

אז למה מעשיות האחים גרים ולמה סנדרסון דווקא היום ?

מטבעם ימים אלו של ימים נוראים , של חגי תשרי טרום יום הדין מפילים מורא ואימה על יושבי הארץ והינם כר פורה לכל מיני אגדות עם ומעשיות שצצות ועולות ונטמעות אט אט במסורת ובמורשת , ממש כמו הסיפור בפתיח אותו נהגה אימי לספר לי בילדות , גיבור הסיפור היה הסבא שלה..והיום זה גם יום מותו של יעקב גרים (20/9/1863) שאסף וליקט סיפורי מעשיות שהפכו למפורסמים מסוגם.

ובשבוע שאנו שומעים סיפורי מעשיות סביבנו וכבר לא יודעים במה להאמין ( יש סגר ,אין סגר, לומדים, לא לומדים, עובדים לא עובדים , מותר לרוץ אבל רק 500 מטר אלה אם כן אתה מתפלל תוך כדי ,משמש כשליח פיצה ודובר צ'רקסית -תשאלו מה קשור צ'רקסית…אענה .."את כל השאר כן הבנתם ??")….בשבוע הזה גם קראתי את ספרו הממש חביב ומצחיק של סנדרסון " תאמינו לי" והשבוע גם יצא לאור לקט סיפורים של העדה הקוצ'ינית- "קול שורשים" ,שאספה וליקטה טובה קסטיאל חברתנו.

אז עם כל כך הרבה מעשיות מסביב ביום הזה כל מה שנשאר לנו זה ..לשיר

שתהיה שנה נהדרת לכולם..בריאות ..אהבת אמת ומוסיקה טובה..ושנתעורר מהמעשייה בה אנו חיים ונתפלל שאיננו נלחמים מלחמות אבודות. .כמו דון קישוט..ואם רוצים לצחוק..קיראו את ספרו הקצר של סנדרסון "תאמינו לי"….לא תפסיקו לחייך…תאמינו לי.

שנה טובה..

זה הכל בשבילך,
הביטי לשקיעה,
עדיין לא עבר זמנה.
הכוכבים זורחים
חינם כל השנה.

לאן הברווזים
עפים כשהאגם קפוא?
כל יום קורים ניסים
גם לנו עוד יקרו
והכל בשבילך…

הו דון קישוט
אל תהיה כל כך תמים,
בעולם ילד
אין מקום לסתם חולמים.
הו דון קישוט
תתעורר למעני,
כך או כך תישאר

האביר שלי.