חופש – במחשבה שניה

ארצם של החופשיים… והאמיצים ?

2022-10-28 מאת elim06

גם ברגעים של שקט , כשהיה מניח את כלי מלאכתו ,נשען מלוא גופו לאחור , מניח את ידיו מאחורי ראשו ופולט אויר מלוא ראותיו , גם אז לא היה בטוח כי אדם חופשי הוא. הוא אומנם לא היה אזוק בידיו באזיקים , וגם סוהר לא עמד מולו , אך נפשו לא ידעה מנוח.

מחשבות רבות ומגוונות הטרידו את מנוחתו כל העת . מה יהיה עם הילדים ? , האם תצלח דרכם בבית הספר ? , האם יעמדו במבחני הכניסה לאוניברסיטה ? , האם הצעיר שבהם יהיה מקובל ולא יוחרם ? , היספיק שכרו החודש לכלכל את כל צרכם ? והאם יבריא סבו שחש ברע בעת האחרונה ?….מחשבות …מחשבות ..מחשבות.

אני כבר לא ילד , הרהר בינו לבין עצמו . הרי כל אחד צריך לדאוג לעצמו , חשב . ואם אכן כל אחד יעשה זאת המון דאגות ירדו ממנו ? , או שאולי זו בעיה של אופי ששייכת רק לו ?…

הוא נזכר בשיחה שערך לא מזמן עם חבר קרוב שלו , תגיד לי שאל אותו חברו ,שנראה היה עליז מתמיד : " הדברים האלו , אם אתה דואג , הם נפתרים ??….." , החבר לא חיכה לתשובה והמשיך ..: " הרי אם לא , אז מה התועלת שבדאגה ? , ואם כן…אז למה לדאוג ?"….השאלה הביכה אותו …אולי החבר צודק ??…

הוא התרומם מעל מקום מושבו , הניח את הקסדה על ראשו , חיבר עצמו לכבל האבטחה ,והמשיך להבריש , הפסל אותו תיחזק הרי היה ענק ועבודתו עוד ארוכה ומייגעת.

שבת אחרונה של חודש אוקטובר ,ניצני חורף כבר הבליחו בשבוע האחרון , בעיקר לאורך החוף ובדרומה של ארץ הצבי , המטירו השבוע ענני גשם 6-15 מ'מ , שטפו מעט את אבק העצים העייפים , אך בעיקר לכלכו את המכוניות שנוקו זה אך יום לפני , שהרי מי באמת האמין לחזאי שירד גשם ?…והשבוע פינתנו תיגע קלות במושג….חירות.

על פי ההגדרה במילון …חירות היא חופש , ההיפך משיעבוד .

אך מהוא חופש ?

חופש על פי הרשת הוא מושג מופשט אשר מתאר, באופן כללי, היעדר אילוצים, הכרחה או כפייה, ואפשרויות פעולה לא מוגבלות. שאלת החופש נוגעת להיבטים רבים בחיי האדם, והיא נידונה בהקשרים רבים: בפילוסופיה, בענפים שונים של מדעי החברה – ובמיוחד במדעי המדינה, בפסיכולוגיה, בסוציולוגיה ובאנתרופולוגיה – בחקיקה אזרחית ובקרימינולוגיה, בדת, במדעי המוח, ובמדעי הקוגניציה.

מושג החופש מתחלק לסוגים שונים של חופש בעלי משמעות בתחומים שונים, כגון חירות האדם, עצמאות, חירות המחשבה, חופש הביטוי, חופש דת , חופש העיסוק וכו'.

החופש החברתי מוכר כאחת מזכויות האדם. החופש החברתי מהווה ערך יסוד בחברות רבות, והוא עילה לוויכוחים ומאבקים פוליטיים ואידאולוגיים רבים. הוויכוחים נסובים בדרך כלל לא על השאלה האם מגיעות לאדם זכויות או לא , אלה כמה ? , ועד היכן מגיעות אותן זכויות המעוגנות בחופש .

הדברים וגבולות החופש אינם חדים וברורים וניתנים לפירושים שונים . לכולנו זכורה המהפכה הצרפתית , שסיסמתה הייתה חירות , שיוויון ואחווה , . על פניו נשמע נהדר , אך עם הזמן הסתבר למובילי המאבק שהכל נחמד כאשר מיישמים זאת על "האחרים" , אך כאשר הם עצמם הביעו דעה קצת פחות לוחמנית , מצאו אף הם את עצמם תחת סכין הגיליוטינה מוצאים להורג תחת אותה סיסמא שהנהיגו.

למשך תקופות רבות של ההיסטוריה האנושית, חלק גדול מבני האדם לא היו חופשיים. בתקופה הקדומה היו חברות שלמות שהמבנה החברתי שלהן הורכב משני מעמדות, אדונים ועבדים. אנשים נחטפו, נשבו במלחמות, נולדו לעבדים, או נמכרו (לעיתים בידי הוריהם) בכיכר השוק וכך הפכו לעבדים.

אותם אנשים נחשבו לרכוש בעליהם ונאלצו לעבוד את בעליהם ללא תמורה, לעיתים עד יום מותם, ללא כל זכות ערעור. ערך חייהם של עבדים היה לא כשל בני אנוש, אלא קרוב יותר לחיות או רכוש. בחברות רבות ( ולעיתים אף אצלנו ביהדות) , אדון שהרג את עבדו בשל סיבה מוצדקת היה פטור מכל עונש, ואדון שהרג את עבדו של אחר צריך היה לשלם לו פיצויים.

מצב זה של עבדות אנושית היה נהוג כלפי בני יבשת אפריקה עד למאות האחרונות, במיוחד ביבשת אמריקה. ונהוג אף היום אם כי בתצורה שונה של עבדות בעיקר ברחבי אסיה ( תעשיות האלקטרוניקה ,והלבוש הזול ) , ובאפריקה ( תעשיית היהלומים ,מחצבי ליתיום , זהב ,תעשיית קני הסוכר, והשוקולד ) , מה שמהווה , מוצר יוקרה כגון יהלומים ,ותכשיטי זהב בצידו האחד של העולם ,הוא פרי עבדות של בני אדם, ובעיקר נשים וילדים בצידו האחר .

תחילתו של השינוי נעוצה אולי דווקא בימי הביניים .( אומרים שתמיד הכי חשוך לפני עלות השחר ) בתקופת הרנסאנס החל להתפתח תהליך החופש המודרני כפי שאנו מכירים אותו בימינו. הריבוד החברתי הפאודלי התערער וההון הפך חשוב מהייחוס, ולמעשה שבר הליברליזם את עול הגילדות מעל האנשים, והצליח לשחרר אותם מהמסגרות המקובעות של הסדר הפאודלי, והנצרות הפרוטסטנטית שברה את עולה של הקתוליות, והחלה לאפשר חופש מחשבה לבני אירופה.

אם החופש כל כך נפלא , מה מונע מצב שבו כולם חופשיים ?

לפי הפסיכולוגים אריך פרום, וויקטור פראנקל, שתי גישות ותפיסות מתנגדות לחופש האנושי והן הסמכותנות והתואמנות (קונפורמיות).

הסמכותנות היא החינוך לציות עיוור וכניעה אוטומטית כלפי ישויות חיצוניות ובהן ממסדים, רעיונות ואנשים. המודלים הנפוצים הקיימים הם בדרך כלל שלטונות טוטליטריים וממסדים דתיים, ששניהם דורשים מהאנשים החוסים בצילם לוותר על החופש האישי המוקנה להם, ולהביע את עצמם רק באופנים שמסגרות אלו קובעות ומאפשרות להם. הציות שכשלעצמו שהוא חסר משמעות וערכיות, הופך לערך נעלה ולמעלה טובה בעיני מסגרות כאלו, ואי הציות נתפס כעבירה חמורה שעונשה בצידה.

התואמנות (קונפורמיות), המתבטאת בציות, סתגלנות, הליכה בתלם וקבלת מרותן של הנורמות החברתיות באופן אוטומטי וללא כל ערעור…חוק העדר …אם כולם נוהגים כך , כנראה שזה נכון ,לא רוצה להיות שונה..וגם לא בוחן אם זה טוב או רע לי/לחברה וכו' .

לא נאריך בנושא ורק נציין שחופש הוא כמו כל דבר אחר…יחסי ותלוי חברה , זמן ומקום. תלי תילים של ספרים נכתבו בשבחה ופועלה של החירות.

והנגיעה הקלה בחירות מוליכה אותנו במוסיקה אל ..הולנד אל ההרכב המוזיקלי של ארבעה גברים בשם JACKPOT…

בשנות השבעים פרחו בעולם הרכבים מוזיקליים ממדינות שונות ,אשר למרות מוצאם שרו דווקא באנגלית . כמה דוגמאות לכך : חברות הלהקה הגרמנית PUSSICAT-חתלתול עם להיטים כגון מיסיסיפי , להקת אבבא משוודיה עם שלל עצום של להיטים באנגלית , וההרכב JACKPOT מהולנד , האחיות בקרה מספרד ( YES SIR I CAN BUGI)…ועוד.

ההרכב של JACKPOT ,הינו הרכב פופ מאמסטרדם שבהולנד אשר פעל בשנים 72-77 , ארבע שנים בלבד. החברים הני סיס ואן דן ברגה הכירו מאז 1961, כשהיו בתזמורת ריקודים בשם מיתרי המוזיקה. עם התזמורת הזו הם הוציאו את הסינגל La me da ma do בשנת 1966, אבל זה לא היה הצלחה גדולה. בסוף שנות השישים ובתחילת שנות השבעים הם היו פעילים בלהקת הגיבוי של בן קרמר.

הלהקה התפרסמה בזכות הלהיטים הנגישים והשירה הקלילה שלהם. לאחר הצלחה מתונה בשנת 1973 עם הסינגל ג'יני ג'יני, הקבוצה פרצה בשנת 1974 עם השיר"האם כולם מאושרים"( IS EVERYBODY HAPPY ?) , שישה חודשים אחריו הגיע גם השיר "אחד ואחד הם שתיים " . במצעד הלהיטים ההולנדי שני השירים הגיעו לעשירייה הראשונה וב- BRT Top 30 הפלמי שני השירים אף הפכו ללהיטים מספר 1.

להקה זו כבר הופיעה בעבר בפינה ולכן נקצר.

אז למה החירות ולמה להקה זו דווקא היום ?

אז היום מלאו בדיוק 136 שנים לחניכתו של פסל החירות ,אחד מסמליה המובהקים ביותר של העיר ושל ארצות הברית. עם השנים הפך הפסל לסמל ערכים ליברלים, כגון הזכות לחיים, חירות ורדיפה אחרי האושר, ומסמל את אופייה של ארצות הברית כחברת מהגרים.

הפסל ניתן כמתנה מממשלת צרפת לעם האמריקני ונחנך בדיוק היום (28/10/1886) . אי החירות, ובו הפסל, נמצא בנמל ניו יורק, כשלושה קילומטרים מדרום-מערב לקצה הדרומי של מנהטן. האי נקרא במקור האי בדלו (Bedloe's Island), אך מראשית המאה ה-20 כונה "אי החירות", וזה הוכר כשמו הרשמי ב-1956. בשנת 1924 הוכר הפסל כמונומנט לאומי, ובשנת 1984 הכריז עליו ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.

על קיר כן הפסל לוח ברונזה שעליו חקוקות מילות השיר "הקולוסוס החדש" של המשוררת היהודייה-אמריקנית, אמה לזרוס, שנכתב ב-1883 לכבודו של הפסל. וכך כותב השיר :

בתרגום לעברית :

הב לי את בניך היגעים, העניים,
ערב רב של המונים כמהים לנשום כבני חורין,
את פליטת חופייך האומללה,
שלח אותם אלי, חסרי הבית וסחופי הסער,
את לפידי אשא לצד שער הזהב

וחשבתי לעצמי כמה המושג חירות הוא יחסי /זמני ותלוי עמדה ..ואינטרס ( כמו מרבית הדברים בחיינו ) . בשער הכניסה ל"ארץ החירות " מופיעה לו הטקסט הזה . סמל החירות , דווקא במדינה ששעבדה עד לא מזמן , מאות אלפי עבדים שחטפה מאפריקה בכח והביאה לאמריקה . מדינה שטבחה מאות אלפי אינדיאנים עד שנותרו מעטים שהכניסה לשמורות , משל היו חיות בפינות ליטוף בספארי . מדינה ש"גיהצה" את ויאטנם , כתשה את קמבודיה , את עירק , ואת אפגניסטן והיחידה שהשתמשה-פעמיים באטום…..והכל בשם החירות והחופש …דווקא שם ..בכניסה למדינה זו ..מתנוסס לו פסל החירות….

ואולי אם הייתה קצת יותר אהבה , נכון זה נאיבי , והעולם מתחלק לטורף ונטרף , אבל אולי אם הייתה קצת יותר אהבה ,בין האנשים , כמו זו בשיר …אולי שמו של הפסל היה קצת יותר מוצדק.

והשבוע פה אצלנו צדדים שונים של חירות ושיוויון ,לראשונה אישר הרמטכ'ל שיבוץ נשים לוחמות גם בשריון , מפלגות ימין קיצוני ,ושמאל קיצוני רשאיות להתמודד בשם חופש הביטוי והבחירה ,לעליון שופטת נשיאה ,ובמפלגות אחרות אין ולו גם אישה אחת ,ואנחנו בסבב 157 של הבחירות לכנסת , מקווה שכולנו נבחר את מה שיביא לכולנו ..חירות שיוויון ואחווה.

שבת נעימה לכולם

Sing my love song
Sing my love song
When I'm far away from you
Sing this love song
Just like I've done
Sing my song when you feel blue

When I'm away, darling,
the days will be longer

Night will be dark and you will be alone
Try to remember my song to feel stronger
Sing it, my love, when I'm gone

Sing my love song
Sing my love song
When I'm far away from you
Sing this love song
Just like I've done
Sing my song when you feel blue

So many hours we spent down together
Telling each other how great love can be
Now I must go, I will write some letters
One day you'll wait here for me
Sing my love song
Sing my love song

אמרת שהגשם ישטוף את הדמעות אבל הגשם הפסיק והדמעות ממשיכות הן זולגות אל הקבר החם יורדות בכל העולם.( זאב נחמה ,תמיר קלינסקי)

2021-05-282021-05-28 מאת elim06

"מה"..היא שאלה כמעט בצווחה …"אתה רציני ??"…."למה לא סיפרת לי ?…..וואי איזה כייף ….אבל אמרו לאן ?"….ההתרגשות ניכרה היטב על פניה ,דמעות של אושר זלגו על לחיה הימנית . הוא אחז בידה בעדינות ואמר : " דיברו על זה במשרד כבר תקופה ארוכה , את יודעת ש GP MORGAN רכשו לא מזמן את החברה שלנו ,המטה שלהם נמצא בנברסקה ,בארה'ב ומאחר והרבה יותר קל לנהל את החברה מקרוב…נאלץ כולנו לעבור …לארה'ב…..את יודעת …רילוקיישן."…הוא אמר בשקט..אבל בקולו ניתן היה להבחין במידת ההתרגשות שאחזה בו.." אנחנו צריכים לדבר על זה עם הילדים " היא אמרה והוסיפה " זה לא הולך להיות פשוט…לעזוב בית ,בית ספר , חברים ,לשנות שפת דיבור ,להתרחק מהמשפחה…לרילוקיישן יש גם צדדים פחות זוהרים היא מלמלה לעצמה ,ולרגע נראה היה כי השמחה שאחזה בה כמה דקות קודם , כמו החלה להתערבב עם הבנת המשמעות.

ארה'ב ….מלמל לעצמו ..ארה'ב…ארץ החופש …ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות ..ארצם של שוחרי החופש ..הדמוקרטיה…של האמיצים והחופשיים כמו שאומר ההמנון…עוד בילדותו חלם להגיע לשם , תחילה כדי לטייל בלבד…אבל כעת משסיים את לימודיו והחל לעבוד בחברת ההיי טק APPACHI TECNOLOGIES , נוצרה האפשרות..ממש לעבור ולגור שם…אולי נקבל אזרחות חשב לעצמו..מי יודע…..ארצם של החופשיים מלמל לעצמו בדרך החוצה..הם ניגשו לרכב ,יהיה עליהם לנסוע לבית הספר ולשוחח עם הילדים…אח..אח ..ארה'ב.

בני שבט הנאווחו בקניון דה שלי באריזונה, 1904צילום: EDWARD S. CURTIS / LIBRARY OF CONGRESS

שבת אחרונה של חודש מאי , עושה רושם שהקייץ אט אט מתייצב לו . הטמפ' פחות או יותר יציבות סביב "הרגיל לעונה " בבתי הספר הילדים בתקופת מבחנים , בגרויות , מסיבות סיום ונשפים , בזמן שלא נפגשנו ,עוד הספקנו לצלוח עוד סבב לחימה עונתי ,שענה לשם "שומרי החומות" ,ופינתנו תסע השבוע מערבה אל ארצם של "האמיצים ,,,,החופשיים….ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות" ועוד כהנה קלישאות המתארות את …ארה'ב….שהייתה למעשה…..ארצם של האינדיאנים או כפי שנהוג לכנותם היום…"ילידים אמריקאים" ( Native Americans) , ואנחנו נדבר על אחד הסיפורים האפלים והעצובים יותר בהיסטוריה האמריקאית….נתיב הדמעות של שבט הצ'ירוקי.

האינדיאנים בארצות הברית כיום הם מיעוט אתני קטן, הם מורכבים מעשרות שבטים. בעבר היתה האוכלוסייה הוותיקה ביותר ביבשת. בימי גלוי אמריקה מנו בערך 10 מליון נפש, לאורכה ולרוחבה של היבשת בשנת 1620. עם תחילת ההתישבות הלבנה ועד סוף ה-119הוכחדו ונעלמו מרביתם של השבטים האינדיאניים, ובשנת 2010 מנו בערך 2.900 מליון.

לגבי השאלה איך הגיעו לשם אותם השבטים , עונים החוקרים כי בעבר הרחוק מאוד, לפני כ-10000 שנה לערך הגיעו מתיישבים ראשונים ,אשר נדדו לצפונה של ארה'ב מאירופה (צפון רוסיה) דרך מעבר יבשתי בשם גרינגה ואשר חיבר את אירופה בצפונה , בחיבור יבשתי לצפונה של אמריקה ( אלסקה של ימינו ) ומשם נדדו דרומה . עם השנים בגלל שינויים בכדור הארץ ניתק המעבר היבשתי , האוקיינוס נכנס באמצע , וכיום הוא מעבר ים המכונה "מיצרי ברינג" או ים ברינג בין אלסקה לרוסיה. השבטים שגרו שם כונו בשם "העמים הילידיים".

מקור השם 'אינדיאנים' מתחילה בטעותו של מגלה הארצות כריסטופר קולומבוס, אשר בהגיעו לחופי אמריקה סבר שהגיע להודו (בספרדית: אינדיה – India), ועל כן כינה את המקומיים אינדיאנים, כלומר הודים.

טעות זו לא תוקנה, והשתרשה לאורך דורות בשפות רבות, ובספרדית ובאנגלית, הפכה המילה דו-משמעית, כשהיא מציינת את תושבי הודו (כמשמעותה המקורית) וגם את ילידי יבשת אמריקה. בערבית לעומת זאת משתמשים בשם שמבדיל בינם לבין ההודים המקוריים: "אִלְהֻנוּד אֵלְחֻמֹר" (הודים אדומים).

צ'יפים משבטי הסו, 1905צילום: EDWARD S. CURTIS / LIBRARY OF CONGRESS

הרבה ,הרבה לפני שהגרמנים קבעו את חוקי הגזע החליטה לה האומה האמריקאית הצעירה שקמה זה מכבר לאחר מאבק באימפריה הבריטית ,כי הגיע העת להתרחב מערבה . השטחים הגדולים והקרקעות הפוריות במערב מצאו חן בעיני האמריקאים הצעירים..והם החליטו לקחתם…למרות שבאותם שטחים חיו שבטים אינדיאנים…בעיני האמריקאים הללו נתפסו במקרה "הטוב" ככופרים ובדרך כלל היו חסרי משמעות.

לאורך ההיסטוריה הארוכה ,כאשר עמים היו חסרי משמעות ( היהודים בשואה , הארמנים , האינדיאנים וכו' ) עשו בו העמים האחרים כרצונם…ובמקרה של אמריקה, הדבר נעשה אף בצורה בוטה יותר. נעשה הדבר בניגוד לחוקה האמריקאית הצעירה , ובאמתלות של כפירה דתית…כאשר האמת הייתה הרצון בקרקעות פוריות ,עם מחצבים ופוטנציאל כלכלי.

אז איך עושים זאת ?…איך משיגים את אותם קרקעות ??..פשוט מחוקקים חוק ופועלים על פיו. שהרי אומה שומרת חוק ושוחרת חופש היא אמריקה .

מקנדי ועד וושינגטון: 10 הנשיאים האמריקאים הכי עשירים בכל הזמנים | כלכליסט — נשיא ארה'ב ה-7 אנדרו ג'קסון

שלושה שבועות לאחר שנבחר אנדרו ג'קסון לנשיא ( נשיא ארצות הברית ה-7 (1829–1837).) , הרחיב הפרלמנט המדינתי בג'ורג'יה את ריבונות המדינה על אזורי ההתיישבות של שבט הצ'רוקי, סיפח את אדמתם וביטל את חוקתם, את ממשלתם ואת בתי־המשפט שלהם. מכיוון שקרוב ל־75 אחוזים מבני אומת הצ'רוקי גרו בג'ורג'יה, משמעות החקיקה היתה סוף לעצמאותם כאומה….

ב־28 במאי 1836 חתם הנשיא אנדרו ג'קסון על " חוק עקירת האינדיאנים" . לפי החוק ניתנה לצ'רוקים שהות של שנתיים לפני שיהיה עליהם לעזוב את אדמותיהם ..

שבט הצ'ירוקי כאמור לא היה אויבם של האמריקאים הלבנים , הוא דווקא אימץ חלקים נרחבים מהתרבות החדשה שהגיע אליו מאירופה .הצ'רוקי אימצו את דרך חייו של האדם הלבן, את בגדיו, את דתו ואת צורת ממשלו, ואף ניסחו לעצמם חוקה פנימית משלהם. אחד מבני השבט אף פיתח אלף־בית לשפתם, ואלפים למדו קרוא וכתוב. הם עיבדו את הקרקע, נטעו ושתלו, סללו דרכים ובנו עיירות. אך כל זה היה לשווא. כעת במסגרת החוק החדש , דרשו הלבנים את כל אדמותיהם. תמורת אדמותיהם הפוריות היו בני הצ'רוקי אמורים לקבל נזיד עדשים ..שאף אותו לא קיבלו .הם היו אמורים לקבל חמישה מיליון דולר וחלקת אדמה בערבה, מעבר למיסיסיפי…באיזור צחיח.

PPT - Indian Removal Act of 1830 PowerPoint Presentation, free download - ID:2518886

חלק קטן משבט הצירוקי נמלט , מעטים מאוד התפנו מרצון ,וכאשר חלפו להן השנתיים ,נשלחו כוחות צבא בפיקודו של גנרל וינפילד סקוט לפנות את השבט….

הגנרל "הדגול " נאם לשבט נאום של " אני בא בטוב ,למה להילחם ולשפוך דם לשווא , תעזבו למקום החדש והכל יעבור בשלום , כוחותי כבר בנו 13 מבצרים (בהם ירוכזו בני השבט לפני העברתם לתחנתם האחרונה ) וכוחות רבים נוספים בדרך למה להילחם ?"… מכיוון שידעו בני השבט כי התנגדות תהיה חסרת תועלת, נכנעו הצ'רוקים ללא קרב, ובתוך חודש היו רובם עצורים במבצרים.

ב־6 ביוני 1837 החל מסעם מערבה מן המקום שבו שוכנת היום העיר צ'טנוגה שבמדינת טנסי לעבר אוקלהומה שבמערב ..מדהים הוא הדמיון לאירועים שיקרו 100 שנה מאוחר יותר באירופה…משלוחים ,משלוחים של כמה מאות בכל פעם הועמסו על גבי מעבורות , ומשם הועברו לרכבות -כלי תחבורה שהפחיד מאוד את האינדיאנים , ומשם שוב למעבורות ואז הם הוצעדו בצעדות רגליות ארוכות בדרך ללא כל תקווה ,מעט מזון ,וציוד..100 שנים אחרי זה ארועים דומים "יזכו לכינוי " צעדות מוות. לאורך המסעות המפרכים מתו רבים מבני השבטים. רק מתוך שבט הצ'רוקי מתו כארבעת אלפים איש , במסע למערב – כרבע מכלל בני האומה הצ'רוקית. רובם מתו מהסבל והקושי ותנאי הדרך. מאז זוכרים בני הצ'רוקי את "הנתיב שבו בכו", כ .."נתיב הדמעות".

Amazon.com: The Native American Trail of Tears - Social Studies Classroom Poster: Prints: Posters & Prints — נתיב הדמעות של השבטים האינדיאנים

מזג האוויר היה יבש וחם מאוד, המזון היה מקולקל והמים היו מעופשים. ראשונים מתו הילדים, לאחר מכן הזקנים, ורוב המבוגרים לקו בדיזנטריה. בכל סירה מתו כחמישה אנשים מדי יום. באחת הספינות הראשונות שהגיעו לליטל־רוק שבארקנסו מתו מאה מבין שמונה מאות הצ'רוקים שהחלו את מסעם בה. סֶגֶן צעיר כתב ביומנו ב־1 באוגוסט: "דמי קופא בזוכרי את האירועים שחוויתי".

Indian Removal Act Greeting Cards | Fine Art America

לפני גילויה של יבשת אמריקה ע'י מגלים מאירופה מעריכים החוקרים כי סה'כ אוכלוסיית השבטים הילידים מנתה כ-10.5 מליון נפש שהיו פזורים ברחבי היבשת . כיום לאחר הגעתם של " האמיצים…והחופשיים..נושאי דגל החירות " 550 שנה אחרי…מונה אוכלוסיית האינדיאנים מעט יותר מ 2 מליון נפש. רובם מרוכזים בשמורות וזוכים לסיוע ממשלתי לשימור התרבות.

אמריקה מעולם לא הביע התנצלות רשמית על כך .

ונתיב הדמעות של האינדיאנים לוקח אותנו בקצרה במוסיקה אל היוצר ,זמר ,נגן גיטרה בחסד עליון….אריק קלפטון. …. אגב כינויו נשמע ממש כמו שם אינדיאני…. SLOW HAND….יד איטית.

אריק קלפטון: "החיים ב - 12 תיבות" הסרט הדוקומנטרי - יוסמיוסיק

אריק נולד בעיירה ריפלי שבאנגליה שבחבל סארי כבן מחוץ לנישואים לאמו בת ה-16 ולטייס קנדי ששירת באנגליה במלחמת העולם השנייה. אביו שב לקנדה לפני שקלפטון נולד, והילד גודל על ידי הורי אמו, בהאמינו כי הם הוריו וכי אמו היא אחותו הגדולה. לאחר כמה שנים נישאה אמו לחייל קנדי אחר ועקרה לגרמניה בהשאירה את הילד בהשגחת סבו וסבתו. בגיל 9 גילה אריק הצעיר את האמת, וגילוי זה הפך לחוויה מעצבת עבורו. ליום הולדתו ה-13 קיבל גיטרה כמתנה ולמד לבדו לפרוט עליה.

קלפטון התפרסם בראשונה כשהצטרף ללהקת ציפורי החצר (The Yardbirds) בשנת 1963. לאחר שהלהקה שינתה כיוון מוסיקלי , הוא עזב אותה ב-1965 (במקומו גויס ללהקה הגיטריסט ג'ף בק) והצטרף אל להקת הבלוזברייקרס בהנהגתו של ג'ון מאייל.

Eric Clapton & The Yardbirds – The Yardbird Years (2001, CD) - Discogs

בשנת 1966 עזב קלפטון את הבלוזברייקרס ' והקים יחד עם חברו לבלוזברייקרס, ג'ק ברוס (שירה, גיטרה בס ומפוחית) ועם ג'ינג'ר בייקר (תופים) את להקת קצפת (Cream) שנחשבה כלהקת העל הראשונה ברוק. להקת קצפת שילבה את סגנונות הבלוז והרוק וזכתה להצלחה בבריטניה. בקצפת החל קלפטון לבצע שירים גם כזמר.

למרות הצלחתו האמנותית, נקלעו חייו האישיים של קלפטון למשבר ב-1972. בנוסף לאהבתו המתמשכת והבלתי ממומשת לפאטי בויד-האריסון, הוא חדל להופיע ולהקליט והתמכר להרואין. התוצאה הייתה היעלמותו של קלפטון מבמת הרוק למשך שנתיים ,בסיומם התנקה מסמים ושב להופיע.

ב-1976 עמד קלפטון במרכזה של מחלוקת ושל האשמות בגזענות, לאחר שהתבטא, במהלך קונצרט בברמינגהאם, כנגד זרם ההגירה המתגבר לאנגליה. בסוף שנות השבעים נאבק קלפטון כדי להשתלב בשינוי הטעם המוזיקלי של הקהל הרחב שנטה לעבר מוזיקת הפופ. במקביל, הוא התדרדר לאלכוהוליזם ואושפז. את תקופת ההחלמה שלו עשה באנטיגואה, שבה גם סייע להקים, מאוחר יותר, מרכז שיקום לנפגעי שימוש בסמים ואלכוהוליזם בשם The Crossroads Centre. ב-1979 נישא לפאטי בויד.

ב-20 במרץ 1991 נפל אל מותו קונור, בנם בן הארבע וחצי של קלפטון ושל הדוגמנית האיטלקייה לורי דל סנטו מחלון דירתם בקומה ה-53 בבניין דירות שבניו יורק. את צערו של קלפטון ניתן היה לשמוע בשירו "Tears in Heaven" שנכתב יחד עם ויל ג'נינגס ושהיה חלק מהפסקול של הסרט הנפלא והמומלץ "Rush", פסקול שזכה בפרס גראמי ב-1992. גם אלבומו של קלפטון מאותה שנה, "Unplugged", שבו הוקלטה הופעתו ב-MTV, אשר כללה את "Tears in Heaven", זכה בפרס גראמי באותה שנה.

Rush by Eric Clapton, CD with skyrock91 - Ref:117974248

ב-2016 התגלתה בגופו של קלפטון פגיעה במערכת העצבים שלו שהקשתה עליו לנגן בגיטרה. ב-20 במאי של אותה השנה הוא הוציא את אלבומו ה-22 I Still Do.

ב-2018 קלפטון הודיע שהוא סובל מבעיות שמיעה ובמערכת העצבים, באוקטובר של אותה שנה הוא הוציא את אלבומו ה-23 Happy Xmas.

אז למה נתיב הדמעות ואריק קלפטון דווקא היום ?

היום ה-28 למאי ימלאו 191 שנה (28/05/1830) לחוק הנורא שחוקק הקונגרס האמריקאי " חוק עקירת האינדאנים " (THE INDIAN REMOVAL ACT OF 1830)…חוק שהוביל לאחר שנתיים לנתיב הדמעות של השבטים השונים אל השמורות…ובסופו של דבר לכמעט הכחדתם הסופית….והשנה מלאו 30 שנה למות בנו של אריק קלפטון ,מוות שהביא אותו לכתוב את שירו העצוב "TEARS IN HEAVEN" דמעות בגן העדן…ובימים אלו נודדים שליחים אמריקאים ברחבי העולם ,שליח שלהם אף הגיע לישראל לאחר מבצע "שומר החומות" לאמר לנו כמה זה לא בסדר לפגוע באזרחים חפים מפשע …, שליח אחר מדבר עם הרוסים על הפלישה לחצי האי קרים ופגיעה באזרחים, …אחרים נוסעים לצפון קוריאה ,לוב ,עיראק ואפגניסטן …וכולם יחד מדברים על הצורך בחופש ,שיוויון וצדק…ואי פגיעה באנשים חפים מפשע

וחשבתי כמה זה אירוני , שאומה שטבחה בשבטים האינדיאנים כמעט לחלוטין משיקולים כלכליים בלבד ,שטחים, אוצרות טבע ,זהב ורווחה…מסתובבת כיום בעולם ומטיפה לכולם על חופש ,שיוויון וצדק…כארצם של האמיצים והחופשיים כפי שהם שרים בהמנון…ואולי יום אחד לאחר שובל של דמעות ומנוחה בגן העדן נבין ששובל זה יפסק..אם רק באמת נכיר בזכותם של האחרים גם לחופש ,ואין זה משנה אם הם אינדיאנים ,הודים או צ'רקסים….ובאמת לא משנה היכן הם גרים ואילו אוצרות טבע יש שם..אולי יום אחד נבין זאת , ועד אז …שבת נעימה ושקטה לכולם.

Would you know my name?
If I saw you in heaven
Would it be the same?
If I saw you in heaven
I must be strong
And carry on
'Cause I know I don't belong
Here in heaven

Would you hold my hand?
If I saw you in heaven
Would you help me stand?
If I saw you in heaven
I'll find my way
Through night and day
'Cause I know I just can't stay
Here in heaven

Time can bring you down
Time can bend your knees
Time can break your heart
Have you begging please
Begging please

"לפעמים האמת לא מספיקה. לפעמים, אנשים ראויים ליותר מן האמת. לפעמים, אנשים ראויים שאמונם בדברים לא יהיה לשווא." (כריסטופר נולאן באטמן- "האביר האפל" ).

2020-09-042020-09-04 מאת elim06

ריח מי הים המלוחים נישא באויר. עלטה שקטה החליקה על פני המים . סירות הזודיאק נגשו חרישית אל דופן הספינה אליה הם ירדו בזה אחר זה 16 בחורים ,מיטב הנוער . חסונים ,יפים צעירים ומאמינים בדרך .הם בחנו זה את ציודו של זה , סייעו האחד לשני להדק את הרצועות ולוודא ששום ציוד לא נשכח בספינה שהביאה אותם עד לנקודה זו. כל אחד מהנוכחים הריץ ברגעים אלו בראשו את פרטי המבצע ,מסלול הנווט ,הוראות הקשר ,ופרטי המטרה לשמה יצאו לדרך. רחש הגלים המתנפצים על דופן כלי השייט ,כמו הסתיר את רעש המחשבות. לאחר מכן התיישבו על דופן הסירות ,אחזו היטב בחבלי החיים והיטיבו את מכשירי הקשר , הם נופפו לשלום לחברים בסטי'ל ,הודו להם על ברכות ה "בהצלחה" ,והפנו את חרטום הסירות מזרחה ,אל עבר היעד …בתוך חצי דקה הם נעלמו בחשיכה שירדה מסביב ,שאון הסירות נעלם אף הוא לאחר כמה שניות והשקט ירד על הים התיכון .

לא רחוק משם , אולי 180-200 ק'מ מאותה נק' בלב ים , בבית קטן עם גג אדום, על מורדות הכרמל הקיץ תינוק משנתו ,בכיו החיש אליו את אימו …היא נגשה אל הפעוט שבכה חרש ולקחה אותו אל חיקה " מה קרה חמוד ? " שאלה , הוא עצר את בכיו והביט בה.." לא נורא מתוק ,זה רק חלום ,אל תפחד ,זה רק היה חלום"…היא שלחה מבטה אל מבעד לחלון החדר ,בשדרה שממול ניכרו אותות הסתיו הקרב….עץ הצפצפה השיר עליו על הארץ….

לילה אחד באנצריה" - גבורת הלוחמים - חדשות ביטחון - ערוץ 7 חדשות, פוליטיקה, תרבות, יהדות ועוד

שבת ראשונה של חודש ספטמבר 248 ימים חלפו מתחילת שנת 2020 ורק עוד 117 נותרו..ופינתנו תיגע השבוע נגיעה קטנה במושג אמון , והפעם על האמון בן המדינה , לבין העם המאכלס אותה.

הרעיון הכללי של מדינה ,הינו מערכת המושתת על אוכלוסיה בעלת היסטוריה ,ערכים ותרבות משותפת המאכלסים שטח בגבולות מסויימים ופועלים תחת ריבונות לשם הגשמת מטרותיהם התרבותייות/ ערכיות /היסטוריות.

למדינות יש מודלים שונים .

מדינה דו לאומית ( שני לאומים שונים מאכלסים את אותה מדינה ,כגון בלגיה)

, מדינת לאום אתנית-תרבותית – ( מדינה המזוהה עם לאום אתני-תרבותי אחד מרכזי שמהווה את הרוב במדינה. ( לדוגמא ישראל ) המדינה מבטאת את זכותו של לאום זה להגדרה עצמית.

מדינה רב לאומית – מדינה המזוהה עם יותר משני לאומים אתניים-תרבותיים מרכזיים , למשל שוויץ. וכמובן מדינת לאום פוליטית / מדינת כלל אזרחיה – כמו ארה'ב למשל המגדירה את השייכות הלאומית של אזרחיה על בסיס הערכים המשותפים שלהם ולא על בסיס שייכותם האתנית-תרבותית.

לא משנה מה צורת המדינה תהיה , על מנת שהמדינה תוכל לתפקד כמערכת חיים וכללים תקינים נדרש קיום בסיסי של אמון בן האזרחים לבין המדינה . על האזרחים להאמין כי המדינה פועלת לטובתם ולטובת עתיד כלל החברה ,וכאשר האמון הזה חזק ומבוסס ,יאותו האזרחים להקריב מעצמם על מנת לקיים את המדינה . הקרבתם תהיה תשלום חלק מהכנסתם למיסים , ציות לחוקים גם אם אינם נוחים ( למשל לחנות היכן שרק מותר , לא לקחת כל מה שרואים , לנסוע על פי החוק ) להתגייס לצבא ולמאבקים אותם מנהלת המדינה , וכו'..

בואו נחזור רגע לאחור …לפני 23 שנים , ספט שנת 97 , שנה לא קלה למדינת ישראל , בנימין נתניהו נבחר לראשות הממשלה ,ובניגוד לרצונו הוא חותם בינואר 97 על הסכם אוסלו, אולם המצב לא נעשה רגוע יותר..פיגוע רדף פיגוע. טבח בנהריים, 16 הרוגים בשוק מחנה יהודה, רצח נהג מונית, אסון המסוקים, ברצועת הביטחון בדרום לבנון נמשך ציד הברווזים מצד חיזבאללה כאשר צה"ל מתבוסס בפקודת הדרג הפוליטי בבוץ הלבנוני עם ממוצע שנתי של 26 הרוגים ו־88 פצועים בשנים 1993–1997. האוירה בארץ אינה טובה ,תחושה קשה של אי אמון של הציבור בהנהגה המדינית. עזיבת לבנון לא הייתה עדין חלק מהשיח…והפתרון שהסתמן בצה'ל ובהנהגה המדינית היה חיסול בכירים בארגוני הטרור על מנת להוריד את הלהבות ..ולהרגיע את דעת הקהל , (אסטרטגית -לא היה כל השפעה לחיסולים).

וכך יוצאים לדרך שורה של מבצעי חיסול חלקם מוצלחים חלקם פחות ואנו מגיעים לאוקטובר 97 .צה'ל חיפש כל דרך כדי לגמור חשבון עם חיזבאללה, וניהל מעקב מודיעיני אחרי מועמדים אטרקטיביים, ביניהם בכיר בארגון אמל, שכוח השייטת היה אמור לחסלו . בתחילה דובר על כוח מוסק שיירד סמוך לכפרו של הבכיר, יחדור, יחסל ויחזור למסוקים. חיל האוויר סירב בגלל סיכון המסוקים, והביצוע הוטל על השייטת…מבצע שיקרא "שירת הצפצפה".

הרעיון היה הנחת מטעני חבלה אצל הבכיר ,התרחקות והפעלת המטענים . הבעיה הייתה שבתקופה שקדמה למבצע נכשלו מספר מבצעים בגלל תקלה במנגנוני המטענים. פתרון הבעיה הוטל על יחידת יפת"ח (יחידה לפיתוח אמצעי לחימה) של אט"ל שפיתחה מטענים אלו.

אישור המבצע עובר במהלך שבועיים בין כל הדרגים ,מפקד היחידה..מפקד חיל הים ..רמטכ'ל…שר ביטחון וראש ממשלה..המתנגד היחיד..ראש מספן מודיעין שייקה ברוש (טען שאין מספיק מידע מודיעיני)..

בליל ה-5 לאוק יוצא הכח לדרך . תחילה הוא מושט אל החוף מול היעד , משם הוא נע בסירות עד לטווח 800 מ' מהחוף, ולאחר שחייה הגיע לחוף בין צור לצידון לקראת השעה 21:00 כשלפניו תנועה רגלית של כ-3 ק"מ וחצי. הלוחמים החלו בצעידה ליעד כאשר הם נושאים על עצמם משקלים חריגים 30-50 ק'ג של ציוד ואמל'ח.

בצה"ל ציינו 70 שנה להקמת שייטת 13 | Israel Defense

הם נעים בשקט לעבר היעד ,אולם מיד לאחר שהכוח הקדמי, שמנה 5 לוחמים בהובלת סרן רוני פולט, חצה צומת דרכים בין שני שטחי פרדס, במקום שכונה ברשת הקשר הישראלית מפגש ציר "דרך הערבה" ו"צומת אלנבי" מתרחש פיצוץ עז. הפיצוץ גורם לנתק בין הכוח הקדמי לכוח העיקרי – 11 הלוחמים שנותרו מאחור. מיד לאחר שהופעל המטען החלו יריות לעבר הכוח הקדמי ונשמעות קריאות בערבית – עדות שחיזקה את הטענה שמדובר היה במארב מתוכנן. הלוחמים השיבו אש תוך שימוש באמצעים לראיית לילה. במהלך הקרב התפוצץ גם המטען שנשא הכוח האחורי.11 לוחמים נהרגו, בהם מפקד הכוח סא"ל יוסי קורקין. ארבעה נפצעו, בהם אחד מהכוח האחורי ( ניר כספי ) והנותרים – מהכוח הקדמי. הקשר סער ישראלי, יחד עם שלומי ספורטה ואלי אספנדי שכבו בנקודה אחת והשיבו ירי. סער, שהיה קשר הכוח, העביר בקור רוח מדהים , דיווח בקשר אודות מיקום הכוח ומצב הלוחמים, והזעיק את כוח החילוץ. בפעולת החילוץ נהרג בחילופי האש גם רופא כח החילוץ סרן ד"ר מאהר דגש….לפנות בוקר הורה הרמטכ"ל ליפקין-שחק לכוח החילוץ להתפנות מהשטח, ובסביבות השעה 04:30 נחת מסוק ופינה את הלוחמים. גופתו של אחד ההרוגים, רב-סמל איתמר איליה, נותרה בשטח, והוחזרה לישראל ביוני 1998 יחד עם חלקי גופות של חיילים נוספים שנהרגו בפעולה.

ידיעות אחרונות on Twitter: "#היום_לפני 20 שנה אירע "אסון השייטת", האירוע הקשה ביותר בתולדות יחידת העילית "שייטת 13", בו נספו 12 לוחמים וארבעה נפצעו… https://t.co/DeY5XKxxSq"

מייד עם גמר החילוץ החלו לצוץ שאלות ותהיות לגבי האירוע הקשה. ( שימו לב לקטע העיתון מיום המחרת , בצידו הימני למטה ) היו שמועות וגרסאות שונות ומשונות , החל ממארב מתוכנן של חיזבאללה , למארב אקראי שהכח נתקל בו ,דרך עלייה על מטעני צד …או לחילופין כשל במטענים שנשא הכח עצמו …כל צד בעיין הציג את הגרסא שתאמה את הצד שלו באירוע ..

העיתונאי רן אדליסט מהעיתון מעריב כתב באפריל 2017 את מאמרו : "מטען הכאב..לא מארב ולא כשל מזל'ט" ובו הוא מעלה שאלות נוקבות לגבי ההסברים השונים לאירוע "אסון השייטת"..ועל הצורך של המדינה לחשוף את האמת .

על פי מאמרו , בדיווחים בתקשורת דובר על היתקלות במטען עוין ובמארב חיזבאללה. בסבב התחקירים הפנימיים ביחידות הרלוונטיות התברר שהמטענים יצאו לדרך כשמישהו, אי־שם במהלך אישור התקינות שלהם, עיגל פינות. הקצין האחראי לבטיחות ביפת"ח לא הסכים לחתום על תקינות המטענים אפילו אחרי התדרוך האחרון שהיה יום לפני המבצע…ונאות רק למחרת לחתום..אלה היו אותם מטענים שלא פעלו במבצעים הקודמים, והתקנתם מחדש התבססה על אלתור.

מומחה מהיחידה לסילוק פצצות היה הראשון שטיפל בציוד שהגיע במסוק אמר כי "המטען שהוכן עבור מבצע זה אינו מתאים להובלה על גבם של חיילים, והוא בנוי בצורה לא מקצועית, המסכנת את נושאי המטען"….הוא לא זומן לשום וועדת חקירה ( והיו חמישה ). עפ'י אדליסט "הוועדות האלה זימנו עדים, הסתייעו בתחקירים הצה"ליים, אבל לא הניחו את האצבע על כשל המטענים. איש מהמעורבים לא התנדב לכרוך סביב צווארו שלו את החבל. קשה לשאת באחריות למחדל שגרם למותם של 12 חיילים, שלא לדבר על כתם החרפה המבצעית שלא ניתן להתנקות ממנו."..

מטעני הכאב: לא מארב ולא כשל מזל"ט. אסון השייטת נבע ממחדל מבצעי | מעריב

על כל הגרסאות המוצעות להסבר האירוע מאפילה הגרסא שכנראה לא היה זה מארב ,אלה כשל פנימי של הציוד ,וחילופי האש היו למעשה פיצוצים קטנים של שאריות ציוד שנשמעו כקולות ירי..ויעיד על כך המסוק שעמד כמעט שעה על הקרקע בזמן החילוץ…הפרטים עוד רבים ומסובכים ,וכנ'ל שלל הגרסאות ,כולל הצהרותיו של מנכ'ל חיזבאלה על ירוט שידור המל'ט ( במילה אחת שטויות) ,ואנו לא נאריך בהם.

תהה האמת אשר תהה עליה לצאת לאור ,מכמה סיבות . הראשונה היא הפקת לקחים על מנת שאסון מסוג זה לא יארע שוב. שנית מתוך המחוייבות שלנו כמדינה כלפי הלוחמים וכלפי המשפחות ששלחו את היקר להם מכל ,לצאת ולהגן בגופם על המדינה ,מחויבותה של המדינה היא לאמר את האמת ,קשה ככל שתהיה , על מנת לשמור על האמון בן העם למדינה בה הוא חי.

ושירת הצפצפה לוקחת אותנו בקצרה במוסיקה אל שירו של הזמר יוצר האמריקאי אנטוני המילטון. ….FREEDOM שבוצע בדואט עם זמרת הנשמה איליינה בוינטון.השיר התפרסם בעיקר בפס הקול של סרטו של קוונטין טרנטינו "ג'נגו חסר מעצרים" .

Anthony Hamilton and Elayna Boynton- "Freedom" | Anthony hamilton, Anthony, Baseball hats

ולמה דווקא השיר הזה ??

אז נחזור רגע להתחלה , דיברנו על הצורך של האמון של האזרח במדינה על מנת שזו תוכל לתפקד ולהתקיים , ללא האמון האזרח לא ישלם מיסים לא יציית לחוק ובוודאי לא יקריב את חייו בעבורה. ופה בארץ התרגלנו למצב בו כל בן או בת 18 ,מסיימים את בית הספר בתקופה הכי יפה בחיים שלהם עוטים מדים והולכים לתת את מיטב שנותיהם היפות..למדינה.

הדבר אינו מובן מאליו ואינו הגיוני בעולם נורמאלי ( כמובן שישנו הצורך ,אחרת זה לא היה קורה) , והם הולכים עם אמונה עמוקה בנכונות ונחיצות מעשיהם ,יהיו אשר יהיו..ואנו כהורים "סומכים " על המערכת שתבחן את עצמה תעשה את המקסימום על מנת לשמור על חייהם ועל המדינה שלנו בצורה הטובה ביותר ללא טיוח וללא כל הסתרת עובדות , שאחרת למה שננהג כך ?.

ואותם צעירים ,במקום לצאת אל החופש הגדול של חייהם ,יוצאים לדרך עם תחושה של משא כבד ואחריות המוטלים על כתפיהם ,נכונים לעשות הכל למען המטרה ,גם שיש לעיתים ספקות או חרטות ,והכל למען זה שיהיה לנו חופש..שנהיה אנחנו חופשיים.. ממש כמו הדוברים בשיר. והיום מלאו 23 שנים בדיוק לאסון השייטת,משך זמן ארוך אף יותר מגילם של מרבית הנופלים ,תעשה המדינה טוב אם תמלא את חלקה בהסכם הלא כתוב עם אזרחיה ומשפחות בניה ותציג להם את האמת…לא האמת זו הנוחה לה אלה האמת העולה מתחקירים אמיתיים נטולי עניין וצד ( גרסת חיזבאלה ,על ירוט שדר המזל'ט אינה רצינית ,ולא נאריך בזה)….וכל זאת על מנת שגם הם יהיו חופשיים..הגיע זמן..ללא ספק באה העת ….אנחנו שבועיים לפני יום הדין. ואם נחזור רגע לכותרת ……אז בשמם של האבירים באפילה ,דווקא כריסטופר נולאן אומר יותר מהכל…בסרטו "האביר האפל".

שבת שקטה ונעימה לכולם.

הפעם לשם שינוי אצרף דווקא את גרסת הקאבר הנהדרת של קלאודיה צ'רווינסקה לשיר

Felt like the weight of the world was on my shoulders
Should I break or retreat and then return
Facing the fear that the truth, I discover
No telling how, all these will work out
But I've come to far to go back now.

I am looking for freedom, looking for freedom
And to find it cost me everything I have
Well I am looking for freedom, looking for freedom
And to find it, may take everything I have

I know all too well it don't come easy
The chains of the world they seem to movin' tight
I try to walk around if I'm stumbling so come
Tryin' to get up but the doubt is so strong
There's gotta be a winning in my bones

I'm looking for freedom, looking for freedom
And to find it, cost me everything I have

הרי את מהורסת לי בטבעת זו….( טעות כתיבה ?..לא בטוח)

2020-08-072022-12-30 מאת elim06

כבר בחניה היה אפשר להבחין בשינוי . השומר בכניסה חייך אל הבאים וסימן להם באדיבות להאט . למראה מד החום שאחז בידיו ,הבינו יושבי המכונית את שעליהם לעשות. ארבעת היושבים ברכב מיהרו לעטות מסכות ,כאשר עצר נהג הרכב את רכבו בסמוך לשומר.

"שלום אתם אתם לחתונה של מר וגברת ישראלי ?"..נוסעי המכונית הגיבו בחיוך והנהנו לאות הן. ולמראה מד החום , ממש כמו עברו אילוף ,הגישו אחד אחת את ידם לשומר . הנ'ל אמד את חומם ( ביננו , כולם יודעים שהמכשיר פחות מדויק מדני רופ ,אחרי שלוש כוסות טקילה ,לגבי מזג האויר של אתמול ) , ולאחר שניה קלה סימן להם להמשיך לכיוון החניה המסומנת.

לאחר שירדו מרכבם עטויי מסכות ושטופי אלקוג'ל , הם פסעו לעבר שער הפרחים בכניסה אל הגן..השומר הביט בהם בחיוך…"כמה מהר" , הוא חשב לעצמו " כמה מהר בני האדם משנים הרגלים ,ומסתגלים ומצייטים למציאות חדשה , מה שלא יידרשו לעשות..הם יעשו…הרי אם לפני שנה ,עוד שהיה חייל ,אם היו אומרים לו שיצטרך למדוד חום בכניסה לגן אירועים לאנשים עם בגדים הדורים ומסיכות .." הוא היה בטוח שמדובר במתיחה… אבל לפעמים המציאות עולה על כל דמיון..

שבת שניה של חודשו של אוגוסטוס קיסר רומא , 220 יום חלפו מתחילתה של השנה ורק עוד 145 נותרו לסופה , שערי בית הספר מתחילים להופיע מעבר לאופק מסכי הזום ופינתנו תיגע השבוע נגיעה קלה בנושא העבדים …

עפ'י ההגדרה , עבדות הוא "מונח המציין משטר עבודה המאופיין בבעלות ושליטה רבה של אדם על אדם אחר שנחשב לרכושו ,ובעליו יכול אף למוכרו ( יד שניה מרופא ). בעבדות האדם המשועבד איננו חופשי לקבוע את התנהלותו וסדר היום שלו, ואדונו הוא שקובע בעבורו את כל או רוב סגנון חייו ודרכי התנהלותו.

העבדות הינה מושג עתיק יומין , עפ'י היהדות למשל אדם נמכר לעבד כעונש. אדם לדוגמא שגנב ונתפס ואשר הושת עליו קנס אותו לא יכל לשלם ,הוא היה נמכר לעבד לפרק זמן של עד שש שנים. ועל בעליו חלו כללים וחוקים כיצד לנהוג בו , איך לתגמל אותו וכיצד ומתי ישוחרר . גם ביוון העתיקה הוגדרו כללים וזכויות לעבדים. העבדות הייתה מרכיב חשוב בכלכלת יוון העתיקה. תושבי יוון העתיקה ראו את העבדות לא רק כהכרחית לכלכלת המדינה, אלא כדבר טבעי ומקובל אשר אין לערער עליו…זה מעניין כי הצורך בעבודת העבד הופכת עם הזמן לזו המצדיקה את העבדתו…אבסורד ??..תלוי את מי נשאל.

בדרך כלל העבד יכול לקבל את מזונו וצרכיו האחרים מידי אדונו, ועליו לבצע כל עבודה שתידרש ממנו. פירותיה של עבודה זו יהיו לאדון. זאת בניגוד לעובד השכיר, הנהנה ממשכורת ואיננו תלוי באופן בלעדי במעסיקו לסיפוק מחייתו, מה גם שהשכיר ( בדרך כלל ..לא תמיד) ,עושה זאת מרצונו, בעוד שהעבדות נכפית.

בימי הביניים היה נפוץ באירופה צורת שלטון פיאודלית של וואסלים /צמיתים , אולם העבד שונה מהצמית הפיאודלי. שעבוד הצמית לאדונו מתבטא בתשלום מס שהוא מעלה לאדונו, והוא אחראי לאספקת צרכיו ולהגנתו ( למעשה האדון מגן על זה המייצר עבורו מזון). לעבד, לעומת זאת, אין בעלות על גופו ועל תוצרי מלאכתו, ואף את צורכי הקיום המינימליים שלו אין הוא משיג בעבודתו, אלא כלחם חסד מבעליו.

בארצות האסלאם עבדים בדרך כלל הועסקו בעבודות בית. ניתנה העדפה לשפחות שיכולות היו לשמש גם כפילגשים. העבדים הובאו לארצות האסלאם מאפריקה על ידי סוחרים מוסלמים. כך למשל, חלק מהעבדים הובאו מסודאן לארץ ישראל והתערו במהלך הדורות בקרב ערביי ארץ ישראל- הם החלו לדבר בערבית, לתת לילדיהם שמות ערביים, וגם קיבלו על עצמם את הדת המוסלמית…

מי אינו מכיר את הביטוי " עבד כי ימלוך ", הכוונה היא בדרך כלל לתאר אדם שקיבל תפקיד קטן , ולאט לאט צובר יותר ויותר סמכות ,עד שהפך מנשלט לשולט..ההיסטוריה הראתה שזה לא רק ביטוי.

מוסד חשוב של עבדים באסלאם היו הממלוכים. מדובר בעבדים כחיילים , אשר הובאו כילדים מהערבה האירואסייתית, אוסלמו ושרתו כחיילים בשירות הח'ליף. במקרה הזה ,לאט לאט הם צברו כח ומעמד ..והשתלטו על מצרים והפכו מעבדים לשליטים.

בהיסטוריה רווית הדמים , האנושות יצרה לא מעט מצבים בהם כובשים מאימפריות שונות הפכו את הנכבשים לעבדים /שפחות עבור האומה המנצחת והתייחסו לבני האדם כסחורה בשוק אותה ניתן להעביר מיד ליד בתמורה לכסף או סחורה אחרת. האשורים ,הבבלים , הרומאים ,האימפריה הבריטית , הכובשים הבלגים ,הפורטוגזים ,הספרדים ואפילו ההולנדים החביבים…ובעצם מי לא…חלק ניכר מהכיבושים בעבר לווה בהפיכת הנכבשים לכח עבודה בחינם עבור הכובשים…

האמת היא שכך למעשה נבנו חלק גדול מאימפריות ההווה.

עפ'י כתבה נהדרת של לירון כהן באתר " פוליטקלי קוראת " ( חודש יוני השנה )במהלך המאה ה-16, האירופאים סבלו מרעב גדול בעקבות מלחמות והתקררות אקלימית שפגעה בחקלאות, ונוצר הצורך לשטחי גידול חדשים . לכן יצאו לעולם לחפש מענה, ו"גילו" את יבשת אמריקה. הביטוי עצמו מדגיש עד כמה האירופאים הגדירו את העולם מנקודת מבטם האגוצנטרית, וזו מגמה שנמשכת למעשה בארה"ב של אמריקה עד היום….העולם נתפס ככזה המשרת את צרכי ארה'ב.

באמריקה האירופאים מצאו אדמה פורייה והחלו לגדל גומי, כותנה, קפה, סוכר, טבק ועוד. הילידים האמריקאים ( שבטי אינדיאנים , או שבטים בדרום אמריקה ) התנגדו לכיבוש, ולאחר שנות מאבקים, חוסלו פיזית ותרבותית בידי האירופאים…"נושאי הקידמה"..

אולם ככל שהחקלאות באמריקה שגשגה, האירופאים הרחיבו את העשייה לחקלאות תעשייתית, שדרשה כוח עבודה נרחב יותר. הפתרון היה שעבוד של אנשים לעבודה. באותה עת, המושג "עבדות" התייחס רק לעבדות מקומית שהייתה קיימת אז בעיקר אצל מוסלמים, אך בממדים קטנים ועם אספקת זכויות לעבדים ואפשרות להשתחרר מהעבדות.

המתיישבים באמריקה לקחו את העבדות לרמה אחרת. בתחילת המאה ה- 17 הכנסייה באירופה טענה שהאפריקאים הם לא בני אדם (דה-הומניזציה) לכן מותר להשתמש בהם כחפץ. זו הייתה חותמת כשרות למוסריות של שיעבוד עבדים מאפריקה. ב-1617 יצאה ספינת העבדים הראשונה מאפריקה לצפון אמריקה (וירג'יניה).

השבויים הועברו לעולם החדש, אמריקה, בספינות העבדים ובתנאים אכזריים, אפשר לאמר לא אנושיים. היסטוריונים משערים שלמעלה מ-12.5 מיליון עבדים!!!! הובלו רק לאמריקה, וכמעט 2 מיליון מהם נספו בדרך לשם.

חופיה של אפריקה ,היו במהלך כמעט 400 שנה ( מאות 16-19) כנמלי שילוח ,בהם הועמסו בכח ובהטעיה בני שבטים אפריקאים על אוניות והועברו לאירופה ( מעט) ,ובעיקר לאמריקה ,והם שהניעו את התעשייה החקלאית בעיקר.

באמריקה, האפריקאים המשועבדים היו כוח העבודה העיקרי בהקמת תשתיות (גשרים, נמלים, כבישים, פסי רכבת), עבודה במטעים ובשדות, כריית מחצבים ושירות במשקי הבית של האנשים הלבנים. כך בנו העבדים השחורים את תשתיותיה של אומת "האדם החופשי" בארה"ב…"ארצם של האמיצים ".

הבסיס לעולם המערבי, אותו נושאת בגאווה אומת "העולם החופשי" ארה"ב, נבנה על יסודות העבדות והסחר הטרנס אטלנטי במיליוני בני אדם אפריקאים.

סחר העבדים הטרנס אטלנטי הופסק בסוף המאה ה- 18' באירופה ובעיקר בברטניה, אך העבדות נמשכה בארה"ב עד לאמצע המאה ה – 19 ונאסרה שם סופית רק בשנת 1865.

בתיאוריה אין היום באופן מוצהר עבדות ,אולם למעשה היא קיימת בכל העולם ( לדוגמא תעשיית השוקולד שמבוססת על עבודת פרך של מליוני ילדים בחוף השנהב ,בורקינו פאסה ועוד , תעשיית הזהב והיהלומים אשר נכרים בעבודות פרך, בסיירה ליאון ,ניו גינאה ובשאר רחבי אפריקה , תעשיית התה ,סחר הנשים בתעשיית המין , מפעלי הביגוד הזול מסין המיוצר בעבדות ילדים ,ועוד כהנה וכהנה תעשיות). העניין הוא משחד אנו רוצים לצרוך יותר ולשלם פחות ומאידך אנו מלינים במבע נאור על העבדות כדבר שצריך להיעלם מהעולם…בעוד אנו עצמנו הם אלה שמניעים אותה.

וזה לוקח אותנו במוסיקה אל אחד השירים המושמעים יותר בטו באב הלא הוא חג האהבה והחתונות שצויין השבוע במחוזותינו..לאחר שביכינו את החורבן של בית המקדש בשבוע שעבר, מגיע לו ערב טו' באב עם שלל חתונות , חתנים, וכלות הפוסעים עדנות אל מתחת לכנפי החופה….שירו של יוסי בנאי " אהבה בת 20"..בעתיד נייחד פינה מיוחדת ליוסי הגדול…הוא בהחלט מן הראויים.

אז למה עבדות היום ולמה שיר יום אהבה וחתונות ??

אז עפ'י התיעוד הקיים היום לפני 574 שנים הגיע אוניית העבדים הראשונה מאפריקה לפורטוגל..ושם מוקם לראשונה שוק לממכר עבדים כסחורה…תחילת של העבדות המודרנית… אז אומנם חלפו שנים רבות ואין היום ( כמעט) סחר עבדים כפי שהיה בעבר אך שרידיו עדיין מפוזרים בעולם, והשבוע חשבתי לעצמי אולי זה טבוע בגנים שלנו ? להתייחס לאנשים כסחורה ,אולי בתת מודע הפרט האנושי עדיין חושב שהכל נסוב סביב צרכיו ..ולמענו…

ואיך זה קשור לחתונות ?…"שטר הכתובה" זה הניתן אחר תשואות לאם הכלה מייד בגמר הטקס עתיק היומין….מהוא שטר הכתובה אם לא החשבונית וכתב האחריות אותו מעניק הקונה ( הבעל ..זה שיש לו מעתה בעלות על "המוצר".. להלן הכלה) לאביה של הכלה ( להלן "המוכר") וכל זה במחיר טוב .."שווי פרוטה"….ואנו מחייכים מוחאים כפיים, מריעים ויוצאים במחול… האם זה לא הזוי במקצת ??..ואולי זה שריד גנטי לעידן קדום של סחר..?? ..אולי.

מקווה שבעתיד נקשור קשרים האחד עם השני על בסיס אהבה ונושא "העברת הבעלות" יתאייד מאיתנו אחר כבוד. אולי אם נאהב יותר( גם אם זה נשמע נאיבי)..ניראה שווים את האחר , בין אם הוא לבן ,שחור, צהוב, גבר או אשה ,הטרו , גיי או טראנס……הלוואי….או אז נוכל להביט לאחור להזדהות עם מילותיו של השיר " אהבה בת 20", שמילותיו המקוריות נכתבו והולחנו ע'י ז'אק ברל ותורגמו ע'י נעמי שמר ..ומבצע נפלא יוסי בנאי הגדול.

שבת נעימה שקטה וחופשית לכולם..וחג אהבה שמח לחוגגים

ידענו אש, ידענו רעם
ואהבה בת עשרים
ברחנו זה מזו לא פעם
אבל היינו חוזרים

וחדר זה עודו שומר
זכרון ימים יפים יותר
עקבות סופה אשר פרחה לה
כאן שום דבר אינו דומה
לאשר עבר לאשר חומק
לאשר הולך איתנו הלאה

יפה שלי
את יחידה ומכושפה שלי
מאור השחר עד לבוא לילי
אוהב אותך,
אוהב עדיין.