"לפעמים האמת לא מספיקה. לפעמים, אנשים ראויים ליותר מן האמת. לפעמים, אנשים ראויים שאמונם בדברים לא יהיה לשווא." (כריסטופר נולאן באטמן- "האביר האפל" ).

ריח מי הים המלוחים נישא באויר. עלטה שקטה החליקה על פני המים . סירות הזודיאק נגשו חרישית אל דופן הספינה אליה הם ירדו בזה אחר זה 16 בחורים ,מיטב הנוער . חסונים ,יפים צעירים ומאמינים בדרך .הם בחנו זה את ציודו של זה , סייעו האחד לשני להדק את הרצועות ולוודא ששום ציוד לא נשכח בספינה שהביאה אותם עד לנקודה זו. כל אחד מהנוכחים הריץ ברגעים אלו בראשו את פרטי המבצע ,מסלול הנווט ,הוראות הקשר ,ופרטי המטרה לשמה יצאו לדרך. רחש הגלים המתנפצים על דופן כלי השייט ,כמו הסתיר את רעש המחשבות. לאחר מכן התיישבו על דופן הסירות ,אחזו היטב בחבלי החיים והיטיבו את מכשירי הקשר , הם נופפו לשלום לחברים בסטי'ל ,הודו להם על ברכות ה "בהצלחה" ,והפנו את חרטום הסירות מזרחה ,אל עבר היעד …בתוך חצי דקה הם נעלמו בחשיכה שירדה מסביב ,שאון הסירות נעלם אף הוא לאחר כמה שניות והשקט ירד על הים התיכון .

לא רחוק משם , אולי 180-200 ק'מ מאותה נק' בלב ים , בבית קטן עם גג אדום, על מורדות הכרמל הקיץ תינוק משנתו ,בכיו החיש אליו את אימו …היא נגשה אל הפעוט שבכה חרש ולקחה אותו אל חיקה " מה קרה חמוד ? " שאלה , הוא עצר את בכיו והביט בה.." לא נורא מתוק ,זה רק חלום ,אל תפחד ,זה רק היה חלום"…היא שלחה מבטה אל מבעד לחלון החדר ,בשדרה שממול ניכרו אותות הסתיו הקרב….עץ הצפצפה השיר עליו על הארץ….

לילה אחד באנצריה" - גבורת הלוחמים - חדשות ביטחון - ערוץ 7 חדשות, פוליטיקה,  תרבות, יהדות ועוד

שבת ראשונה של חודש ספטמבר 248 ימים חלפו מתחילת שנת 2020 ורק עוד 117 נותרו..ופינתנו תיגע השבוע נגיעה קטנה במושג אמון , והפעם על האמון בן המדינה , לבין העם המאכלס אותה.

הרעיון הכללי של מדינה ,הינו מערכת המושתת על אוכלוסיה בעלת היסטוריה ,ערכים ותרבות משותפת המאכלסים שטח בגבולות מסויימים ופועלים תחת ריבונות לשם הגשמת מטרותיהם התרבותייות/ ערכיות /היסטוריות.

למדינות יש מודלים שונים .

מדינה דו לאומית ( שני לאומים שונים מאכלסים את אותה מדינה ,כגון בלגיה)

, מדינת לאום אתנית-תרבותית – ( מדינה המזוהה עם לאום אתני-תרבותי אחד מרכזי שמהווה את הרוב במדינה. ( לדוגמא ישראל ) המדינה מבטאת את זכותו של לאום זה להגדרה עצמית.

מדינה רב לאומית – מדינה המזוהה עם יותר משני לאומים אתניים-תרבותיים מרכזיים , למשל שוויץ. וכמובן מדינת לאום פוליטית / מדינת כלל אזרחיה – כמו ארה'ב למשל המגדירה את השייכות הלאומית של אזרחיה על בסיס הערכים המשותפים שלהם ולא על בסיס שייכותם האתנית-תרבותית.

הרעיון הלאומי | gali-ezrahut

לא משנה מה צורת המדינה תהיה , על מנת שהמדינה תוכל לתפקד כמערכת חיים וכללים תקינים נדרש קיום בסיסי של אמון בן האזרחים לבין המדינה . על האזרחים להאמין כי המדינה פועלת לטובתם ולטובת עתיד כלל החברה ,וכאשר האמון הזה חזק ומבוסס ,יאותו האזרחים להקריב מעצמם על מנת לקיים את המדינה . הקרבתם תהיה תשלום חלק מהכנסתם למיסים , ציות לחוקים גם אם אינם נוחים ( למשל לחנות היכן שרק מותר , לא לקחת כל מה שרואים , לנסוע על פי החוק ) להתגייס לצבא ולמאבקים אותם מנהלת המדינה , וכו'..

בואו נחזור רגע לאחור …לפני 23 שנים , ספט שנת 97 , שנה לא קלה למדינת ישראל , בנימין נתניהו נבחר לראשות הממשלה ,ובניגוד לרצונו הוא חותם בינואר 97 על הסכם אוסלו, אולם המצב לא נעשה רגוע יותר..פיגוע רדף פיגוע. טבח בנהריים, 16 הרוגים בשוק מחנה יהודה, רצח נהג מונית, אסון המסוקים, ברצועת הביטחון בדרום לבנון נמשך ציד הברווזים מצד חיזבאללה כאשר צה"ל מתבוסס בפקודת הדרג הפוליטי בבוץ הלבנוני עם ממוצע שנתי של 26 הרוגים ו־88 פצועים בשנים 1993–1997. האוירה בארץ אינה טובה ,תחושה קשה של אי אמון של הציבור בהנהגה המדינית. עזיבת לבנון לא הייתה עדין חלק מהשיח…והפתרון שהסתמן בצה'ל ובהנהגה המדינית היה חיסול בכירים בארגוני הטרור על מנת להוריד את הלהבות ..ולהרגיע את דעת הקהל , (אסטרטגית -לא היה כל השפעה לחיסולים).

הילדה מהפיגוע ב"אפרופו" מתגייסת

וכך יוצאים לדרך שורה של מבצעי חיסול חלקם מוצלחים חלקם פחות ואנו מגיעים לאוקטובר 97 .צה'ל חיפש כל דרך כדי לגמור חשבון עם חיזבאללה, וניהל מעקב מודיעיני אחרי מועמדים אטרקטיביים, ביניהם בכיר בארגון אמל, שכוח השייטת היה אמור לחסלו . בתחילה דובר על כוח מוסק שיירד סמוך לכפרו של הבכיר, יחדור, יחסל ויחזור למסוקים. חיל האוויר סירב בגלל סיכון המסוקים, והביצוע הוטל על השייטת…מבצע שיקרא "שירת הצפצפה".

הרעיון היה הנחת מטעני חבלה אצל הבכיר ,התרחקות והפעלת המטענים . הבעיה הייתה שבתקופה שקדמה למבצע נכשלו מספר מבצעים בגלל תקלה במנגנוני המטענים. פתרון הבעיה הוטל על יחידת יפת"ח (יחידה לפיתוח אמצעי לחימה) של אט"ל שפיתחה מטענים אלו.

אישור המבצע עובר במהלך שבועיים בין כל הדרגים ,מפקד היחידה..מפקד חיל הים ..רמטכ'ל…שר ביטחון וראש ממשלה..המתנגד היחיד..ראש מספן מודיעין שייקה ברוש (טען שאין מספיק מידע מודיעיני)..

בליל ה-5 לאוק יוצא הכח לדרך . תחילה הוא מושט אל החוף מול היעד , משם הוא נע בסירות עד לטווח 800 מ' מהחוף, ולאחר שחייה הגיע לחוף בין צור לצידון לקראת השעה 21:00 כשלפניו תנועה רגלית של כ-3 ק"מ וחצי. הלוחמים החלו בצעידה ליעד כאשר הם נושאים על עצמם משקלים חריגים 30-50 ק'ג של ציוד ואמל'ח.

בצה"ל ציינו 70 שנה להקמת שייטת 13 | Israel Defense

הם נעים בשקט לעבר היעד ,אולם מיד לאחר שהכוח הקדמי, שמנה 5 לוחמים בהובלת סרן רוני פולט, חצה צומת דרכים בין שני שטחי פרדס, במקום שכונה ברשת הקשר הישראלית מפגש ציר "דרך הערבה" ו"צומת אלנבי" מתרחש פיצוץ עז. הפיצוץ גורם לנתק בין הכוח הקדמי לכוח העיקרי – 11 הלוחמים שנותרו מאחור. מיד לאחר שהופעל המטען החלו יריות לעבר הכוח הקדמי ונשמעות קריאות בערבית – עדות שחיזקה את הטענה שמדובר היה במארב מתוכנן. הלוחמים השיבו אש תוך שימוש באמצעים לראיית לילה. במהלך הקרב התפוצץ גם המטען שנשא הכוח האחורי.11 לוחמים נהרגו, בהם מפקד הכוח סא"ל יוסי קורקין. ארבעה נפצעו, בהם אחד מהכוח האחורי ( ניר כספי ) והנותרים – מהכוח הקדמי. הקשר סער ישראלי, יחד עם שלומי ספורטה ואלי אספנדי שכבו בנקודה אחת והשיבו ירי. סער, שהיה קשר הכוח, העביר בקור רוח מדהים , דיווח בקשר אודות מיקום הכוח ומצב הלוחמים, והזעיק את כוח החילוץ. בפעולת החילוץ נהרג בחילופי האש גם רופא כח החילוץ סרן ד"ר מאהר דגש….לפנות בוקר הורה הרמטכ"ל ליפקין-שחק לכוח החילוץ להתפנות מהשטח, ובסביבות השעה 04:30 נחת מסוק ופינה את הלוחמים. גופתו של אחד ההרוגים, רב-סמל איתמר איליה, נותרה בשטח, והוחזרה לישראל ביוני 1998 יחד עם חלקי גופות של חיילים נוספים שנהרגו בפעולה.

ידיעות אחרונות on Twitter: "#היום_לפני 20 שנה אירע "אסון השייטת", האירוע  הקשה ביותר בתולדות יחידת העילית "שייטת 13", בו נספו 12 לוחמים וארבעה נפצעו…  https://t.co/DeY5XKxxSq"

מייד עם גמר החילוץ החלו לצוץ שאלות ותהיות לגבי האירוע הקשה. ( שימו לב לקטע העיתון מיום המחרת , בצידו הימני למטה ) היו שמועות וגרסאות שונות ומשונות , החל ממארב מתוכנן של חיזבאללה , למארב אקראי שהכח נתקל בו ,דרך עלייה על מטעני צד …או לחילופין כשל במטענים שנשא הכח עצמו …כל צד בעיין הציג את הגרסא שתאמה את הצד שלו באירוע ..

העיתונאי רן אדליסט מהעיתון מעריב כתב באפריל 2017 את מאמרו : "מטען הכאב..לא מארב ולא כשל מזל'ט" ובו הוא מעלה שאלות נוקבות לגבי ההסברים השונים לאירוע "אסון השייטת"..ועל הצורך של המדינה לחשוף את האמת .

על פי מאמרו , בדיווחים בתקשורת דובר על היתקלות במטען עוין ובמארב חיזבאללה. בסבב התחקירים הפנימיים ביחידות הרלוונטיות התברר שהמטענים יצאו לדרך כשמישהו, אי־שם במהלך אישור התקינות שלהם, עיגל פינות. הקצין האחראי לבטיחות ביפת"ח לא הסכים לחתום על תקינות המטענים אפילו אחרי התדרוך האחרון שהיה יום לפני המבצע…ונאות רק למחרת לחתום..אלה היו אותם מטענים שלא פעלו במבצעים הקודמים, והתקנתם מחדש התבססה על אלתור.

מומחה מהיחידה לסילוק פצצות היה הראשון שטיפל בציוד שהגיע במסוק אמר כי "המטען שהוכן עבור מבצע זה אינו מתאים להובלה על גבם של חיילים, והוא בנוי בצורה לא מקצועית, המסכנת את נושאי המטען"….הוא לא זומן לשום וועדת חקירה ( והיו חמישה ). עפ'י אדליסט "הוועדות האלה זימנו עדים, הסתייעו בתחקירים הצה"ליים, אבל לא הניחו את האצבע על כשל המטענים. איש מהמעורבים לא התנדב לכרוך סביב צווארו שלו את החבל. קשה לשאת באחריות למחדל שגרם למותם של 12 חיילים, שלא לדבר על כתם החרפה המבצעית שלא ניתן להתנקות ממנו."..

מטעני הכאב: לא מארב ולא כשל מזל"ט. אסון השייטת נבע ממחדל מבצעי | מעריב

על כל הגרסאות המוצעות להסבר האירוע מאפילה הגרסא שכנראה לא היה זה מארב ,אלה כשל פנימי של הציוד ,וחילופי האש היו למעשה פיצוצים קטנים של שאריות ציוד שנשמעו כקולות ירי..ויעיד על כך המסוק שעמד כמעט שעה על הקרקע בזמן החילוץ…הפרטים עוד רבים ומסובכים ,וכנ'ל שלל הגרסאות ,כולל הצהרותיו של מנכ'ל חיזבאלה על ירוט שידור המל'ט ( במילה אחת שטויות) ,ואנו לא נאריך בהם.

מדיה

תהה האמת אשר תהה עליה לצאת לאור ,מכמה סיבות . הראשונה היא הפקת לקחים על מנת שאסון מסוג זה לא יארע שוב. שנית מתוך המחוייבות שלנו כמדינה כלפי הלוחמים וכלפי המשפחות ששלחו את היקר להם מכל ,לצאת ולהגן בגופם על המדינה ,מחויבותה של המדינה היא לאמר את האמת ,קשה ככל שתהיה , על מנת לשמור על האמון בן העם למדינה בה הוא חי.

ושירת הצפצפה לוקחת אותנו בקצרה במוסיקה אל שירו של הזמר יוצר האמריקאי אנטוני המילטון. ….FREEDOM שבוצע בדואט עם זמרת הנשמה איליינה בוינטון.השיר התפרסם בעיקר בפס הקול של סרטו של קוונטין טרנטינו "ג'נגו חסר מעצרים" .

Anthony Hamilton and Elayna Boynton- "Freedom" | Anthony hamilton, Anthony,  Baseball hats

ולמה דווקא השיר הזה ??

אז נחזור רגע להתחלה , דיברנו על הצורך של האמון של האזרח במדינה על מנת שזו תוכל לתפקד ולהתקיים , ללא האמון האזרח לא ישלם מיסים לא יציית לחוק ובוודאי לא יקריב את חייו בעבורה. ופה בארץ התרגלנו למצב בו כל בן או בת 18 ,מסיימים את בית הספר בתקופה הכי יפה בחיים שלהם עוטים מדים והולכים לתת את מיטב שנותיהם היפות..למדינה.

הדבר אינו מובן מאליו ואינו הגיוני בעולם נורמאלי ( כמובן שישנו הצורך ,אחרת זה לא היה קורה) , והם הולכים עם אמונה עמוקה בנכונות ונחיצות מעשיהם ,יהיו אשר יהיו..ואנו כהורים "סומכים " על המערכת שתבחן את עצמה תעשה את המקסימום על מנת לשמור על חייהם ועל המדינה שלנו בצורה הטובה ביותר ללא טיוח וללא כל הסתרת עובדות , שאחרת למה שננהג כך ?.

הצג את תמונת המקור

ואותם צעירים ,במקום לצאת אל החופש הגדול של חייהם ,יוצאים לדרך עם תחושה של משא כבד ואחריות המוטלים על כתפיהם ,נכונים לעשות הכל למען המטרה ,גם שיש לעיתים ספקות או חרטות ,והכל למען זה שיהיה לנו חופש..שנהיה אנחנו חופשיים.. ממש כמו הדוברים בשיר. והיום מלאו 23 שנים בדיוק לאסון השייטת,משך זמן ארוך אף יותר מגילם של מרבית הנופלים ,תעשה המדינה טוב אם תמלא את חלקה בהסכם הלא כתוב עם אזרחיה ומשפחות בניה ותציג להם את האמת…לא האמת זו הנוחה לה אלה האמת העולה מתחקירים אמיתיים נטולי עניין וצד ( גרסת חיזבאלה ,על ירוט שדר המזל'ט אינה רצינית ,ולא נאריך בזה)….וכל זאת על מנת שגם הם יהיו חופשיים..הגיע זמן..ללא ספק באה העת ….אנחנו שבועיים לפני יום הדין. ואם נחזור רגע לכותרת ……אז בשמם של האבירים באפילה ,דווקא כריסטופר נולאן אומר יותר מהכל…בסרטו "האביר האפל".

שבת שקטה ונעימה לכולם.

הפעם לשם שינוי אצרף דווקא את גרסת הקאבר הנהדרת של קלאודיה צ'רווינסקה לשיר

Felt like the weight of the world was on my shoulders
Should I break or retreat and then return
Facing the fear that the truth, I discover
No telling how, all these will work out
But I've come to far to go back now.


I am looking for freedom, looking for freedom
And to find it cost me everything I have
Well I am looking for freedom, looking for freedom
And to find it, may take everything I have


I know all too well it don't come easy
The chains of the world they seem to movin' tight
I try to walk around if I'm stumbling so come
Tryin' to get up but the doubt is so strong
There's gotta be a winning in my bones


I'm looking for freedom, looking for freedom
And to find it, cost me everything I have

ריתם אנד בלוז ..לחופש הגדול

"לעיתים" ,חשב לעצמו , "הזמן נע יותר מהר ,ולעיתים לאט יותר ". אבל זה ממש מוזר משום שכאשר ניסה לעקוב אחר מחוגי השעון במיקרים השונים , לא הצליח להבחין בשינויי קצב של המחוגים…

"זה ממש מוזר ,הרי אם צב וארנבת יוצאים לריצה יחד ,מייד ניתן יהיה לראות את הפער שנפער בין השניים בגלל מהירויותהם השונות..אבל המחוגים לעומת זאת…..נאדה…נראה בול אותו דבר….ומה זה בכלל הקול הזה שאני שומע ? …ומי צועק את שמי ???"

"אנטוני, זו פעם אחרונה שאני קוראת לך ", הוא ניעור באחת למשמע צעקותיה של המורה "מה יהיה הסוף ,תגיד לי ?" , "אני מצטער המורה " ,הוא מלמל במבוכה ," אני ממש מצטער" ענה , ובליבו מחשבה אחת בלבד…עוד שעתיים יצלצל הפעמון בפעם האחרונה בשנה זו …והוא יצא לחופש …או אולי לחופשה הגדולה…ובליבו החל מתנגן לו בלוז …בלוז מרומם…הבלוז של החופש הגדול…FREEDOM.

images (4)

שבת אחרונה של חודש יוני ,ולרגע נדמה היה כי הרעיון  שהחור באוזון נגרם מאנחת הרווחה העצומה שפלטו השבוע מאות אלפי התלמידים שאתמול היה זה להם זה היום האחרון של שנת הלימודים. זה אולי היה לרגע הגיוני אולם הרעיון הזה  נשלל מיד  כי באותה העת חדלו מלנשום מאות אלפי הורים ,כי יש להם חודשים להעסיק את הקטנטנים ולהישאר שפויים , אז כנראה שלחור באוזון ישנם גורמים אחרים.

אומנם כולם מכנים זאת החופש הגדול , אך אם נדייק, מן הראוי לקרוא לו החופשה הגדולה , מאחר וחופשה  בעיברית זו הפסקה בשגרת היום יום למטרות מנוחה ונופש  , ואילו  חופש הוא מושג מופשט המבטא שחרור ממגבלות פיזיות ,פסיכולוגיות אשר מונעות מן האדם לנהוג כרצונו .( יהיו תלמידים ואולי גם מורים, שיאמרו שזה אותו דבר .) . ישנם ויכוחים רבים בעניין אורכה ותיזמונה של החופשה הגדולה ,מאחר ואנו חיים בחברה העובדת על מנת לקיים את שגרת חייה , ונושא העסקת הילדים ,במקביל לשגרת העבודה הוא בעייתי בלשון המעטה , כי עבודה וחופש כפי שאמרנו… הם הפכים.

 

ואם בעבודה וחופש עסקינן אז  לפני שבועיים צייננו חופש גדול אחר …20 שנה לצאתו לחופשי של טרומן ברנבק…כן חלפו להם 20 שנה מאז שעלה לאקרנים אחד הסרטים המבריקים ,ויש המכנים אותו נבואי ..סרטו של הבמאי פיטר ויר "המופע של טרומן" ,על פי התסריט המופלא של אנדרו ניקול.

הורד (1)

 

הסרט מספר את סיפורו של טרומן (הרמז מופיע כבר בשמו טרומןאיש אמיתי) ברבנק ( שמה של העיר המצויה בסמוך ללוס אנג'לס בה מפיקים תוכניות ריאליטי). טרומן הוא למעשה תינוק שאומץ ע'י תאגיד שידור ענק ( לא משפחה מאמצת אלה גוף עסקי ) ,שיצר תוכנית ריאליטי סביב השעון וסביב חייו של טרומן . כל חייו משודרים לקהל מבלי שהוא יודע, שפרט אליו ,כל העולם מסביבו מורכב משחקנים,כולל הוריו חבריו ואישתו , והמציאות בה הוא חי מתוכננת מראש ע'י במאי הריאליטי הגדול בעולם .טרומן חי את חייו בצורה די שבלונית כתינוק,ילד ,נער , צובר חוויות טובות ורעות אכזבות שמחה וצער ,והכל מבויים והוא אינו יודע זאת .הוא אפילו מתחתן ועובד בחברת ביטוח , ואין לו מושג שהוא חי באולפן עצום מידות ,הבנוי על אי בשם סיהייבן (גן עדן בים..??)  שאפילו השמש , הרוח ,והגשם מוכוונים ע'י האולפן….האולפן בו הכל קורה כל כך גדול שניתן אפילו לראותו מהחלל ,וזה מעלה את האבסורד בכך שישנם חיים מדומים כל כך גדולים הכוללים שחקנים ,רחובות , בתים , וכולם בעולם צופים בזה בשידור חי ,אפילו מהחלל …ורק טרומן בעצמו לא רואה זאת…

הכל טוב ויפה…..עד שיום אחד במהלך נסיעה…נופל בסמוך לו , מהשמיים…פנס תאורה של תיאטרון… טרומן לא בדיוק מבין מהיכן בשמיים צנח לו הפנס….ומכאן מתחילה העלילה לקבל תפנית…. למי שעדיין לא ראה, כדאי  לרוץ ולראות את הההמשך. סרט מופלא.

images (2)

אפשר לראות בסרט שיצא לפני 20 שנה  (1998) ,מעין נבואה על רשתות הטלויזיה שיתמכרו ויימכרו את הצופים לתכני ריאליטי רדודים בעבור בצע כסף מפרסום ,וכן נבואה על הרדידות המחשבתית בקרב הצופים שמתמכרים ליצר המציצנות לחייו של  האחר, עם המון כיסויים והסברים על כביכול "חוויית ניסויי חברתי מרתק" ,רק שבניסוי הזה עכברי המעבדה הם אנושיים ולא משמשים לצורך מציאת תרופה ,כי אם לצורכי בצע כסף ופרסום של ההפקות הגדולות.

אחרים רואים במשחקי המצבים ,ובשאלות העולות מצפייה בסרט מעין הדמיה למערכת היחסים בין האדם לבוראו,הבמאי בתפקיד הבורא הכל יכול משחק בחייו של טרומן למטרותיו הוא  ,גם לנו בחיים יש אירועים שקורים סביבנו אותם אין אנו מבינים , והסרט מציג את האפשרות של יחסי במאי שחקן כאפשרות להבנת המציאות שלנו.

images (1)

הסרט זכה להצלחה צנועה יחסית (120 מליון דולר ושלוש מועמדויות לאוסקר ),את התפקיד של טרומן מגלם השחקן הקנדי הנהדר ,ג'ים קארי ,אשר עד אז התפרסם בעיקר בקומדיות שטוטניקיות , ומתגלה בסרט כשחקן אופי מדהים . מייד לאחר הסרט הוא לוהק לשני סרטים רציניים ומומלצים אחרים "איש על הירח " של הבמאי מילוש פורמן , ו "שמש נצחית בראש צלול"משנת 2004, בבימוי הבמאי הצרפתי מישל גונדרי, על פי תסריט של צ'ארלי קאופמן..

אחת הנקודות המענינות בסרט , היא העובדה שהיום בתוכניות הריאליטי אנשים מנסים לעשות הכל ,כולל הכל על מנת להגיע לחשיפה/פרסום , להתערטל ,לריב ,לאהוב ולשנוא רק כדי לזכות ב-15 דק' של תהילה ,אחריהם יעלמו לתהום השיכחה  ,ואילו בסרט שלנו  טרומן מנסה לעשות הכל על מנת לזכות במעט אנונימיות…חופש מהתהילה המקיפה אותו 24/7.

 

נקודה מעניינת נוספת היא העובדה שבאותה עת בה יצא הסרט נעשה בהוליווד סרט נוסף שביים הבמאי הנפלא רון הווארד (נפלאות התבונה ," אפולו 13" , "צופן דה וינצי" ,"התופת" ..ועוד) ,לסרט קראו אד.טי .וי. ובו מגלם השחקן מתיו מקונהי ,בחור פשוט בשם אד שהופך מרצונו להיות גיבור של ערוץ ריאליטי..שעוקב אחריו 24 שעות.הבחור רוצה את הפרסום ומתמכר לו..עד לרגע  שמתבבר לו מחירו. לעומתו על טרומן ידידנו המציאות נכפתה ברגע אימוצו על יד תאגיד השידור,ללא ידיעתו או הסכמתו.

הורד (2)

"המופע של טרומן"  הוא  סרט פשוט נפלא ולמי שלא ראה עדיין ,יותר ממומלץ לראותו ,ולמי שכבר ראה …בכל פעם נוספת שתראו ,תשימו לב לפרטים נוספים ..

אז החופש הגדול (סליחה חופשה ) והחופש שמחפש טרומן ,לוקחים אותנו במוסיקה אל הזמר ,מלחין ומפיק אנטוני המילטון.

images

אנטוני נולד בשרלוט קרולינה בינואר 1971 , וכבר בגיל 10 החל לשיר בלהקת בית הספר בו למד.בגיל 21 שוכנע ע'י מפיק מוסיקלי לעזוב את שרלוט ולעבור לניו יורק ,שם חתם חוזה הקלטות עם חברת אפטאון רקורדס.הוא כתב לעצמו שירים ,וכן עבור אומנים אחרים בסגנון הרית'ם אנד בלוז  וכן שירי נשמה.אלבומו השני (Comin' from Where I'm From (2003 הגיע למכירות   של פלטינה .הוא היה מועמד ל-12…!!!!! פרסי גראמי ..כבוד ..ובישראל עיקר פרסומו הגיע משירו הנהדר שהופיע בפס קול הסרט " ג'אנגו חסר מעצורים " של הבמאי קוונטין טרנטינו משנת 2012.

אז כיצד קשורים הדברים ?? מניח שכבר שמתם לב…החופש…

ביום שישי יצאו מאות אלפי התלמידים בבתי הספר אל החופשה הגדולה לה המתינו , והשבוע צויין בעולם הקולנוע 20 שנה לצאת סרטו הנפלא של פיטר ויר " המופע של טרומן" סרט קומי/דיסטופי שכמו חזה את מצבה של המדיה היום. ובסרט מנסה טרומן לצאת לחופשי מהחיים אותם הוא חי ,בלי כל יכולת שליטה עליהם …ובסרט ג'אנגו חסר מעצורים…גם מדובר על הרצון לחופש של העבדים בארה'ב בתקופה שלפני מלחמת האזרחים….ומתוך פסקול הסרט נמצא שירו של אנטוני המילטון …FREEDOM

אז לכל ההורים /הסבים וסבתות…שנכונים להם חודשיים מעט עמוסים ,זה לא עול כפי שלעיתים נדמה לנו , נצלו את הזמן המשותף בכייף ולא כמעמסה כבדה על הכתפיים ,עוד נתגעגע לימים אלו.

שבת נעימה לכולם. ו….יחי החופש הגדול…

 

 

Ooh

Ooh

Felt like the weight of the world was on my shoulders…
Pressure to break or retreat at every turn;
Facing the fear that the truth I discovered;
No telling how all this will work out;
But I've come too far to go back now.

~I am looking for freedom,
Looking for freedom…
And to find it cost me everything I have.
Well I am looking for freedom,
Looking for freedom…
And to find it may take everything I have!

I know all too well it don’t come easy;
The chains of the world they seem to move in tight;
I try to walk around it,
But stumbling’s so familiar;
Try to get up but the doubt is so strong;
There’s gotta be a wind in my bones…