תגית: חירות

"מי פה אמר שאין אלוהים ? ..מי ? …מה זה אין הוכחות ? ..יש ,

אני אומר לך , מה עזוב אותי ? ..נו תקשיב רגע , רק רגע אני אומר לך , בחיי לפעמים אתה כזה נודניק…תקשיב רגע סיפור שהיה..סיפור אמיתי …תשמע

. היה זה ערב יום רביעי , כשבוע לפני ערב פסח , לפני כמעט 3 עשורים , אל בית החולים התל אביבי מיהרו זוג נשוי , הבעל הגיר אגלי זיעה מראשו , והאשה בקור רוח השמור לנשים ,ניסתה להרגיעו , "אל תדאג ,זה כמו שלמדנו בקורס הכנה ללידה , קצת נשימות , קצת לחיצות ואנחנו אחרי , אני אומרת לך .." , אבל הוא בשלו ,הרגיש ונרעד כמו בחודש עשירי…,בכל זאת פעם ראשונה " זוזו" הוא צעק לבאי חדר המיון , "היא יולדת , איפוא הרופאה ? , זוזו…." אחות רחמניה אצה אל הזוג ,הם הושיבו את האשה על כסא גלגלים , ושעטו לכיוון חדר הלידה..שעתיים מאוחר יותר ,חייכה הרופאה אל האשה …"מזל טוב זה בן "…האם הטרייה חבקה את הרך הנולד , ואילו הבעל צנח בכסאו עייף ומותש.

ובאותן שעות בדיוק במרחק של 57 ק'מ לכיוון דרום מזרח ,באיזור התעשייה הצפוני של העיירה המנומנמת , נעצרה ברחבת הכניסה של "כינור דויד" , מכונית גי אמ סי עטויית פרחים , ממנה הגיחו בני זוג ושירכו רגליהם פנימה..חיוכים , נשיקות ,אורחים , חופה , סלואו ראשון ובורקס…לאחריו יגיע השוס….רבע עוף….ובסוף הערב טיפ לרב המלצרים המגונדר , ולתקליטן …

"נו מה ?? , אתה רוצה לשגע אותי , איך הסיפורים האלה מוכיחים שיש אלוהים ?? ", חכה אני אומר לו …נו מה אתה ממהר…חכה עד הסוף ותבין….

שבת שניה של חודש אפריל , החורף פינה באחת את מקומו לקייץ חם ושרבי , וכמו בכל שנה , תצפיתנים שבמרום הבחינו בכל מנקי החלונות לחג הקרב , ומייד שילחו בהם אובך , שרב , שחין ודבר ,שיחרבו את חלונות החג ואת ניגובי האבק מעל השידות…חשבתם שפרעה טבע בים ??…תבדקו זאת שוב ..הוא מחייך מלמעלה.

ומאחר וחג החירות ממשש ובא , נסור לרגע קט אל עולם השירה ונשלה מתוכו את המשורר והמלחין ,וזמר השאנסונים היהודי צרפתי….ג'ורג מוסטקי.

ז'ורז' מוּסְטָקי (בצרפתית: Georges Moustaki;‏ 3 במאי 1934 – 23 במאי 2013) היה משורר, מלחין וזמר צרפתי יהודי מפורסם. הבחור היה בין הראשונים שכתב והלחין בעצמו את מילות שיריו.

מוסטקי נקרא בתחילה בשם….. יוּסף מוסטקי . הוא בכלל נולד באלכסנדריה שבמצרים. בן לנסים ולשרה, יהודים-יוונים רומניוטים ( כינוי שניתן לעדה יהודית שאינה אשכנזית ואינה ספרדית, שבניה חיו בחבל הבלקן ובאסיה הקטנה.) , שהיגרו מהאי קורפו וניהלו באלכסנדריה חנות ספרים. בביתו דיברו יוונית ואיטלקית, וברחוב ספג את הערבית המצרית. הוריו היו קשורים לתרבות הצרפתית, ומוסטקי ואחיותיו נשלחו ללמוד בבית ספר צרפתי. המלחין והזמר הישראלי יוסף מוסטקי ( התפרסם כמחבר אחד הלחנים לשירה של רחל המשוררת, "זמר נוגה" וכמחבר והמבצע של השיר "ים ושקיעה") .הוא קרוב משפחתו.

בשנת 1951, בגיל 17, עבר מוסטקי יחד עם משפחתו לפריז. הוא הושפע מהזמר ומשורר השאנסון ז'ורז' ברסנס, ולכבודו הוא שינה את שמו הפרטי לז'ורז'. בהשראתו הוא החל לכתוב שירה ולהשתלב בחיי הבוהמה של העיר.

מוסיקה נמשכת למוסיקה וכך ,בשנת 1958 פגש מוסטקי לראשונה את זמרת השנסון הנודעת אדית פיאף. בין פיאף, שהייתה אז בת 43, ובין מוסטקי בן ה-24 התפתח רומן. מוסטקי כתב לה את השיר "מילורד" (Milord), אותו שרה בשנה לאחר מכן, ושהפך לאחד משיריה הנודעים ביותר. השניים נפצעו בתאונת דרכים, דבר שהחמיר מאוד את מצבה הבריאותי של פיאף, שנפטרה חמש שנים מאוחר יותר.

מוסטקי הפך לזמר בשנת 1966, עם הוצאתו לאור של אלבומו הראשון, "Le Metèque", שזכה להצלחה מיידית. בשנים לאחר מכן פרסם מוסטקי עשרות אלבומים שרבים מהם זכו להצלחה. כמו כן הוא פרסם ספרים וכתב מוזיקה למספר סרטים.

הפילוסופיה של מוסטקי באה לידי ביטוי בשירו "הצהרה" משנת 1973, בו כתב: "אני מכריז על מצב קבוע של אושר וזכותו של כולם לכל פריבילגיה. אני אומר שהסבל הוא חילול קודש כשיש ורדים ולחם לבן לכולם".

מוסטאקי הפך לאזרח צרפתי רק ב-1985.

בשנת 2008, לאחר קריירה של 50 שנה במהלכה הופיע בכל יבשת, הקליט מוסטקי את אלבומו האחרון, Solitaire. בשנת 2009, באולם קונצרטים עמוס בברצלונה, הוא אמר לקהל ההמום שהוא נותן את ההופעה הפומבית האחרונה שלו, מכיוון שהוא לא יהיה מסוגל יותר לשיר בגלל מחלת ריאות בלתי הפיכה.

חלק משיריו של מוסטאקי, (שביקר והופיע פעמים אחדות בישראל) תורגמו לעברית. פרט ל"אַת חירותי", זכורים, "הגבירה בחוּם" (תרגם יעקב שבתאי בביצוע אילנה רובינא ויוסי בנאי), "פרצוף של צועני" (תרגם ניסים אלוני וביצוע של יוסי בנאי).

מאחר ופסח -חג החירות קרב ,אנו נעלה על נס את שירו הנפלא אותו תרגם יורם טהר לב "את חירותי " ( "מא ליברטה").את השיר משמיעים הרבה בימי חג החירות, אלא שפרט למילה "חירות" אין קשר בין השיר לחג.

יורם טהר לב ז'ל , (אתמול מלאו 90 יום ללכתו ), שתרגם את השיר, מספר כי את השיר הביאה לו הזמרת חוה אלברשטיין, כדי שיתרגם אותו מילה במילה מצרפתית. את השיר המקורי "מא ליברטה", ומוסיף טהר לב: "זה כמעט השיר היחיד בחיי שבו ניסיתי לעשות תרגום מדויק לשיר לועזי, כי מאוד אהבתי את השיר ואת הרעיון שלו. לוותר על החופש למען האהבה. ניצחון הרגש על השכל"…

בשיר הנפלא מתמודדת הדמות , נראה שבהצלחה, עם מצבי חיים לא פשוטים (בדידות, כאב, צער) . היא מספרת על נפלאות החירות הפרטית כאשר זו ישנה : "

את חירותי
שמרתי לי אותך
כמו כוכב בסער….

את חירותי
לשמור בריתי איתך
את חולצתי מכרתי
סבלתי הרבה וכאבתי בלי די
רק למען אמון בי תתני
נטשתי ארצי וטובי ידידי
ושלך רק הנני.

החירות ככוכב קטן מול כל הסער , למענה של אותה חירות מכרה הדוברת את חולצתה את ארצה ואף את טובי ידידיה למען אותה ברית שכרתה עם החירות אותה כל כך אהבה ורצתה .

עם החירות אשר מדומה בשיר ממש לאדם , ניהלה הדוברת יחסים אנושיים כמעט :

את שלימדת אותי לחייך
למראה הרפתקה שחלפה לה
ללקק את פצעי במיסתור ולקום
וללכת לי הלאה

אולם אז בלילה קר אחד ,ניקרו דרכיה של דוברת השיר עם "האהבה ", כפי הנראה אהבת חייה….אשר בעבורה היא נפרדת מהחירות אותה אהבה והלכה עימה עד כה .

בלילה קר אחד
הפרתי את בריתנו
כך לבדי
ערקתי מהשביל
עליו פסענו שנינו.

בגדתי בך חירותי הטובה
אל הכלא פסעתי בצער
אל הכלא החם אשר שמו אהבה
נאספתי כמו נער.

הדמות השרה נעזרת במילים קשות: “עריקה”, “בגידה”, “הפרת ברית” על מנת לתאר את היעדר החירות בעקבות האהבה. ניתן כמעט לראות את התמונה הכמעט אפלה . “לילה קר, כניסה לכלא, סוהרת נועלת את השער..” החירות מוצגת בשיר כסתירה לאהבה, מטשטשת ומעוורת את עיני האוהב “כלא חם”, “סוהרת יפה”.

וזה מחזיר אותנו לחגיגות חג החירות. לאור השיר לעיל , האם החירות היא בהכרח רק טוב ?? ,האם חירות מושלמת ,לא משאירה אותנו חסרי כיוון או יעד מוגדר לחיינו ? , האם האהבה משמעה אובדן החירות ? , שאלות מעניינות ….שווה לחשוב עליהן לפני ה "מה נשתנה ?"..

ונחזור רגע להוא מהתחלה יש אלוהים ,אין אלוהים ?

אז שלשום יצא הבן שנולד לזוג מהפתיח לחגוג את יום הולדתו ה-27 , הוא חברתו וזוג נוסף החליטו כי המקום הראוי לחוג את האירוע הוא מסעדה בתל אביב בשם "נאם" . ותנחשו מי ישב בשולחן הסמוך אליהם ??…..נכון הזוג שנישא באותו ערב בו נולד הבחור כשבוע לפני חג החירות שנת 95 , בני הזוג חגגו ..27 שנות נישואים ויתרו על החירות למען הכלא אשר שמו אהבה ….אז עכשיו תגידו לי אתם מה הסיכוי ? מה הסיכוי ששני סיפורים ואנשים המתרחשים באותו ערב בשני מקומות מרוחקים , יפגשו אחרי 27 שנים באותו היום , באותה השעה בדיוק , באותה מסעדה , ללא כל תיאום ?? ….נו ? עדיין חושבים שאין אלוהים ?? וזה עוד בחג החירות בשבוע שאנו מציינים עשור לפטירת ג'ורג מוסטקי שכתב את השיר , ו-90 יום לפטירתו של יורם טהר לב שתרגם אותו כל כך יפה.

מאחל לזוג , עוד שנים רבות של אהבה וחירות , ולבחור הצעיר רק טוב…כל החיים לפניו.

חג שמח ,טעים ונעים לכולם , עם חירות המון אהבה ומוסיקה אביבית ומהנה.

את חירותי
שמרתי לי אותך
כמו כוכב בסער
את חירותי
עזרת לי לעמוד
בכל כאב וצער.
ולצעוד בדרכי גורלי
עד תבוא גם עליי השלכת
ולרקום חלומות על קרני הלבנה
וללכת ללכת
את חירותי
למען רצונך
את שבועותי הפרתי
את חירותי
לשמור בריתי איתך
את חולצתי מכרתי
סבלתי הרבה וכאבתי בלי די
רק למען אמון בי תתני
נטשתי ארצי וטובי ידידי
ושלך רק הנני.
את חירותי
הורית לי לוותר
על תפנוקים ונועם
את חירותי
לימדת את ליבי
גם בבדידות לשמוח.
את שלימדת אותי לחייך
למראה הרפתקה שחלפה לה
ללקק את פצעי במיסתור ולקום
וללכת לי הלאה
את חירותי
בלילה קר אחד
הפרתי את בריתנו
כך לבדי
ערקתי מהשביל
עליו פסענו שנינו.
בגדתי בך חירותי הטובה
אל הכלא פסעתי בצער
אל הכלא החם אשר שמו אהבה
נאספתי כמו נער
וסוהרת יפה בתנועה רחבה
נעלה את השער

"שירד כבר ,שירד כבר הלילה "חשב לעצמו. "כמה עוד יוכל אבא לסבול "..השמש נטתה לצידה המערבי של החווה , והאירה הכל באור בגווני זהב וחאקי . שיחי סירה שנתלשו התגלגלו להם ברחבה הגדולה שלפני ביתו של האדון. הוא יכל להבחין בהם כאשר חצו את החרך ממנו הביט החוצה מתוך אסם התבואה.

שערות ראשו נמלאו אניצי תבואה ,וחתיכות קש . הוא כבר סיים להאכיל את סוסי החווה , הכבשים ,ועוד מספר פרות שהיו במכלאה . גם לכלבים הגיש את מזונם , וכעת המתין לשובו של אביו. הדאגה לשלומו הפכה את ההמתנה לקשה יותר עם כל רגע שחלף . הוא נשא את עיניו אל קו האופק והבחין באבק המיתמר במרחק . " זה אבא " חשב לעצמו , "הוא בוודאי עושה דרכו חזרה אל החווה , הם בטח סיימו את קטיף הכותנה ,וכעת יוכל לתת מנוחה לגופו הדואב " . הוא דאג לאביו . בימים האחרונים למרות החיוך ששלח לעברו כל בוקר לפני יציאתו לקטיף ,הבחין כי אביו נהג לאחוז ולעסות את מותניו , ונדמה היה לו כי אף הבחין בסימנים כחולים שחורים בקצה גבו. " עד מתי ? " חשב לעצמו "עד מתי ימשך הסבל הזה ?" למה אנשים נוהגים כך האחד בשני ? , האם לאבא ולי לא מגיע קצת ,רווחה ושמחה מדי פעם ? , אולי זה תלוי גם בנו " , חשב לעצמו.

השמש חלפה את קו צמרות העצים כלפי מטה והאור הצהוב הפך אדמדם ,שקיעה נוגה העלימה את אבק הדרך..ונדמה היה לו כי שמע את קולו של אביבו מפזם שיר בלוז חרישי.

שבת שלישית של חודש מרץ , האביב בכל פינה . במורדות הר כרמילה הסמוך למושב ניתן להבחין בפרחי הדגנית בצבעי כחול עמוק, אחרוני הנוריות מפזרות כתמי אדום על מורדות נחל כרמילה ,לעזרתם באים פרחי הצבעוני הכתומים-אדומים ,הלוטם מביא מהבית את צבעו הוורוד ..חגיגה של חופש ,שמש ושלל צבעים..חג החירות בפתח , ואם בחירות עסקינן ,תעלה פינתו השבוע את ספרה המפורסם של הארייט ביצ'ר סטואו…"אוהל הדוד תום"

ביצ'ר סטאו נולדה בקונטיקט. אביה היה כומר קלוויניסטי אדוק. הרייט הייתה אחת מאחד עשר ילדים, אשר הנודע שביניהם היה הנרי וורד ביצ'ר , אחד הפעילים הנודעים לביטול העבדות. היא הייתה מורה למשך זמן מה. בסינסינטי פגשה בעבדים שחורים, ומאוחר יותר נטלה חלק בפעילות להברחת עבדים מהדרום. ב-1843 הוציאה את ספרה הראשון "המייפלאואר: רשימות, רישומים וטיפוסים מבין צאצאי החלוצים".

סיפור הספר "אוהל הדוד תום" התחיל את דרכו בהמשכים בעיתון "נשיונל אירה" (National Era, "העידן הלאומי" בתרגום חופשי), שפורסם מדי שבוע החל מיוני 1851. בתחילה תוכנן להיות סיפור קצר, אך לבסוף התפרש על פני ארבעים פרקים. המו"לים היו ספקניים לגבי הדפסתו בספר, אך בסופו של דבר יצא הספר ב-20 למרץ 1852, כשמונה שנים לפני פרוץ מלחמת האזרחים.

לאחר שפורסם הספר אזלו עותקיו מהשוק במהירות, ובתי הדפוס עמלו על הדפסת מהדורות חדשות שלו ללא הרף. בספר יש תיאור קשה של ייסורי עבד שחור המשרת בנאמנות את בעליו, אדם טוב לב ונוח שמוקיר את נאמנותו. עקב שינוי נסיבות, העבד מתגלגל ממקום למקום , , מציל נערה לבנה מטביעה בנהר ,ונקנה ע'י אביה , אמור להיות משוחרר ,אך אדונו נרצח ,והוא מועבר מיד ליד ומגיע בסופו של דבר להיות עבדו של אדון אכזר ורע לב. הוא לא מוחה ומקבל עליו את הדין למרות ההשפלות והמכות. ..עד לסוף שאותו לא נגלה.

לספר הייתה השפעה גדולה על דעת הקהל בארצות הברית נגד תופעת העבדות. יש הסבורים כי האווירה שהקרין הרומן עודדה את פרוץ מלחמת האזרחים האמריקנית ואת התנועה לשחרור העבדות.

כיוון שבאותה תקופה זכויות היוצרים לא היו מעוגנות בחוק, יצא, במקביל לפרסום הרומן, מופע בימתי הנושא את השם "המופע של תום" (Tom Show).

שמונה שנים לאחר צאת הספר , ב-1860, נבחר אברהם לינקולן לנשיא מטעם המפלגה הרפובליקנית והביס את יריביו הדרומיים שדגלו בהרחבת האזורים המדינות שבהם הייתה מותרת העבדות. לאחר שנבחר לינקולן, פרשו מדינות הדרום מארגון המדינות, צעד שהפך לסיבה לפרוץ מלחמת האזרחים האמריקנית .

ישנה אנקדוטה המספרת שכאשר פגש הנשיא לינקולן את הסופרת סטואו, אמר לה: "אז זוהי האישה הקטנה שהתחילה את המלחמה הגדולה הזו". אחרים טענו שלספר הייתה השפעה כה חזקה על הקוראים הבריטים, שבריטניה נמנעה בגללו מלהצטרף למדינות הקונפדרציה במלחמת האזרחים.

לשאלות לגבי כוחו של הספר, ענתה הארייט ביצ'ר סטואו: "לא אני כתבתי את 'אוהל הדוד תום'. אלוהים הכתיב לי את הסיפור ואני רק רשמתי את המילים מפיו".

דמותו של הדוד תום נתפסה הצורה אחרת עם חלוף הזמנים . כשיצא הספר, הדמות של "הדוד תום" נחשבה לדמות חיובית – לסוג של קדוש מעונה. אולם עם חלוף השנים , בעשור השני של המאה ה-20, הדברים השתנו . לאחר מותו של בוקר טי. וושינגטון, מנהיג והוגה מוביל ,בן הדור הראשון למנהיגים אפרו-אמריקאים שהשתחררו מעבדות , אשר עודד שיתוף פעולה עם הממסד הלבן, ויחד עם עליית תנועות לאומיות שחורות קיצוניות יותר , כמו זו של מרקוס גארבי (מייסד תנועת החזרה לאפריקה. מוציא לאור, עיתונאי ואיש עסקים אשר הקדיש את חייו למען המאבק הלאומי השחור). בימים הללו , כל מה שהיה ניתן להבין כהתרפסות כלפי לבנים נהיה שלילי. ( מזכיר לא מעט את שקורה אצלנו ) אחד המקרים הראשונים שהכינוי נשמע ברבים היה כאשר הכומר הלאומני השחור, ג'ורג' אלכסנדר מגווייר, אמר בפני הכנס של האגודה לשיפור האוניברסלי לשחורים ב-1919: "כושי 'הדוד תום' חייב ללכת, ובמקומו חייב לבוא מנהיג חדש לגזע השחור… לא איש שחור עם לב לבן, אלא איש שחור עם לב שחור." . עד היום משמש הכינוי "הדוד תום" בקהילה האפרו-אמריקאית ככינוי גנאי לשחור המתרפס ללבנים ומנסה לחקות את מנהגיהם, תוך ביטול עצמי של זהותו.

והנגיעה הקלה ,בספר "אוהל הדוד תום " לוקח אותנו במוסיקה אל המשוררת והעורכת הישראלית צרויה להב .

צרויה נולדה וגדלה בקיבוץ איילת השחר בשם צרויה חפרי. צרויה שירתה בלהקה הצבאית בצוות הווי חטיבת הצנחנים. בעת שירותה פגשה את לואי להב, לימים אחד המפיקים המוזיקליים הבולטים בישראל. לאחר השירות, בהיותה בת תשע עשרה וחצי, נישאה ללהב והשניים נסעו לארצות הברית, שם נולדה בתם היחידה טל, שנהרגה בתאונה בגיל שלוש וחצי.

במהלך היותם בארה'ב , בתחילת שנות השבעים שרה וניגנה (בכינור) ב-E Street Band, להקת הליווי של ברוס ספרינגסטין – בהופעות ובאלבומים The Wild, The Innocent and The E Street Shuffle ו-Born to Run. בשנת 1975 חזרו צרויה ולואי להב לישראל.

שנתיים מאוחר יותר הגרש הזוג ,וצרויה פנתה ללימודי משחק ואף הופיעה במספר הצגות . בתחילת שנות השמונים הייתה חברה בלהקת הברירה הטבעית. לאחר פרישתה מן הלהקה לא הופיעה עוד והקדישה את עיקר מרצה לכתיבת שירה ופרוזה.

שיריה הולחנו ובוצעו על ידי מיטב המוזיקאים והמבצעים בישראל. מוזיקאי שהרבה להלחין את שיריה של להב הוא רמי קלינשטיין, שהלחין משיריה הן עבור עצמו ("הים כבר לא", "על הגשר הישן", "תשארי עוד קצת") והן עבור ריטה ("חמצן", "ימי התום", "לאלף נמר", "שרה ברחובות"). גם יהודית רביץ הלחינה אחדים משיריה, כ"דרך המשי" ו"נעמיד פני יתומים". עוד ביצעו משיריה מאיר בנאי, דויד ברוזה, גידי גוב, ריקי גל ("תפילות הילדים "), יהודה פוליקר , ואחרים. בשנת 2003 הוציאה להב אלבום בשם "הים כבר לא", ובו 16 מן השירים שכתבה במרוצת השנים.

ספרה הראשון, "כפכפי העץ של אנדרה" (2002), המבוסס על סיפורו האמיתי של אריה בן-פלאי, שילדותו עברה עליו בהולנד בתקופת השואה, זכה בעיטור אנדרסן הבינלאומי, בפרס לספר ביכורים של משרד התרבות והספורט ובפרס יד ושם למפעלים חינוכיים לשנת תשס"ב, על כתיבת ספר לילדים ולנוער בנושא השואה. ספרה השני, "מלכת הביצות רוקדת טנגו" (2004), זכה בפרס אקו"ם לשנת 2005.‏

בשנת 2011 הוענק לצרויה להב פרס אקו"ם על מפעל חיים בתחום הזמר העברי למחברת. להב מלמדת בבית הספר לאמנויות המילה בירושלים.

אז למה אוהל הדוד דום וצרויה להב דווקא היום ?..התשובה היא שלוש נשים שמחברות עבדות ,חירות אוהל…וגם תום.

אז כידוע לכולם לפני שבוע החל חודש ניסן ,תחילתו של האביב ,ובעוד שבוע נסב לחגוג את ערב הפסח …חג החירות..

ומחר ה-20 לחודש מרץ ימלאו בדיוק 149 לצאתו של הספר ,"אוהל הדוד תום " , של הסופרת הארייט ביצ'ר סטואו , אשר לא מעט אנשים סבורים שהיה אחד המשפיעים על הסיבות למלחמת האזרחים בארה'ב שהביאה לסיומה של תקופת העבדות בארה'ב .ופה אצלנו נחגוג בעוד שבוע את חג החירות , זכר ליציאת מצריים……ואיך צרויה להב קשורה ??…אז אפרופו אוהל הדוד תום …צרויה כתבה את השיר הנפלא לריטה …ימי התום…ובכדי לסגור מעגל השבוע יצא לאור בהוצאת "מודן" , ספרה של ריטה יהאן פארוז ( הזמרת הנהדרת ריטה למי שלא מכיר ) , "צ'אדור נוטף מי גשם" , שמתאר את חייה באירן ,עלייתה לארץ והקליטה הקשה פה… ומי ערכה את הספר ???…נכון צרויה להב… ולמי ששואל מה זה צ'אדור…..התשובה היא שזו מילה בפרסית שפירושה….. אוהל…

אוהל הדוד תום—ימי התום –צרויה להב ויציאה לחירות שלנו ושל ריטה ..

שבת שקטה ונעימה לכולם , ,,,,אפשר להוריד הילוך עם הנקיונות, אנחנו כבר לא עבדים.

שיר נהדר ,קול נפלא ומילים יפות..לפני שנה נבחר לשיר האהוב ביותר על הקהל משירי ריטה.

וכשתגיעי לבית שלו
ותמצאי אותו שמה
ספרי שאני מחכה בלילות
ואל תספרי עד כמה

אמרי לו עדיין אני נמצאת
מסרי אהבה ושלום
בקשי שירים עוד כוס לחיי
ולזכר ימי התום

זמן שנשאר
ואין רחמים
אין לי שום חרטות או תקוות לעצמי
זהו כל מה שיש

אז מה מחבר בסופו של דבר
שני אנשים יחד
צל חלומות, משקל העבר
משא של בדידות ופחד

אני עייפה מלכסות יותר
עייפה מלרדוף
בין הברירות לשלם ולוותר
אני אשלם עד הסוף

קור מקפיא מחשבות שרר ביום ראשון האחרון בשעת לילה מאוחרת בפארק "דרום מערב" קרוב לשפת המים בעיר וושינגטון . מחוגי השעון הורו על השעה אחת אחר חצות . סביב פסל האיש הפורש ידיו התגודדו 17 איש לבושים במיטב מחלצותיהם . טוקסידו שחור לגופם על חולצה לבנה ועניבת פפיון שחורה. הם נסובו סביב שולחן עליו הוגשו להם בשעה מוזרה זו : סטייק פילה מיניון משובח , ותפוחי אדמה אפויים , ובהמשך עישנו סיגר ,ולגמו מגביעי השמפניה,ולבסוף אף הצטלמו יחד למזכרת …ממש כמו שעשו מושאי הערצתם של אותה חבורה 107 שנים קודם…נישגבים מעשי הבורא ?? לאו דווקא.

במרחק 9125 ק'מ מזרחית מאותו אירוע משונה ,עסקו המוני אנשים מרביתן נשים בהכנות קדחתניות לערב ליל הסדר . ארונות נוקו ואובקו ,חלונות פורקו ומורקו . מצעים הוחלפו ,כלי אוכל הוטמנו במחסן וכשרים תפסו את מקומם . רהיטים נמשכו בפוליטורה , ספות ומזרנים נשאבו עד חנק ,שואבי אבק נפלו על משמרתם ,ומרצפות הבתים ראו מים יותר משראו חלוקי הנחל בתחתיתו של נהר הירדן. נשים התרוצצו בשווקים קנו חזרת ,חרוסת ,מיני כרפס ,כנף של עוף וחלקים של כבש שהתנדב לשמח לבב אנוש.  ואז אצו אל המטבחים  לבשל לטגן ,לאדות וקצוץ את מיטב התבשילים…עד ששקעה השמש . וכך לליל הסדר הן הגיעו עם לשון שדבקה לחיכן , "אם אשכחך מצריים",  הן מילמלו בכוחתיהן האחרונים ," עבדים היינו במצריים " פצחו הבנים בשירה , ואילו הן חשבו לעצמן…"מה באמת נשתנה הלילה הזה"…

שבת של אביב משונה עולה על הארץ , משכימי קום (שמעידים על עצמם שלא נותרו בליל הסדר אמש עד מאוחר) , רואים את החמה בעלייתה ,מבינות לענני החורף שמסרב לפנות מקומו . הפרחים פורחים בשלל צבעים אביב הגיע פסח בא ,ומחר בחרמון יירד שלג מספרים החזאים…ופינתנו תעסוק הפעם בנשים…ליתר דיוק בפמניזם .

הנושא מאוד רחב ואנו ניגע רק בקצה קצהו.

"פמיניזם" הוא שם של תנועה למען שוויון זכויות לנשים, הנקראת גם "התנועה לשחרור האישה". המלה "פמיניזם" מקורה במלה הלטינית feme, שפירושה אישה או נקבה.

נושא שיוויון הזכויות אינו דבר ברור מאליו . מטבע היווצרו של המין האנושי ,ממש כמו כל יצורי הטבע ..הזכויות היו שמורות רק לחזקים. בתחילת הדרך הגברים שהיו הצד החזק ראו באישה חפץ ותו לא. ,ככל שחלפו השנים דפוסי תרבות שונים החלו לשנות את המצב ,בצורה מאוד מאוד איטית , ובהדרגתיות בלתי נסבלת כמעט. מאות שנים מנסה החברה האנושית להתמודד עם נושא חרות האדם באשר הוא אדם, ועם נושא השוויון בין כל בני-האדם.

הדתות הגדולות אומנם שיפרו את המצב מעט ביחס לגישה המאוד רכושנית שהייתה רווחת בקרב בני האדם השבטיים כלפי נשים. גם המבקרים המודרניים של היהדות על גישתה המאוד פטרונית כלפי האשה ,מודים שביחס לתקופה בה נוצרה ,הייתה היהדות באופן יחסי  "ליברלית" כלפי הנשים.

במשך רוב ההיסטוריה האנושית התמצו תפקידיהם של הגברים והנשים בקיום מצוות "פרו ורבו ומלאו את הארץ", כלומר – במילוי ייעודם הביולוגי:
גברים – בתפקידי הולדה, ונשים – בתפקידן כיולדות ומגדלות ילדים, כדי להגדיל את המין האנושי.
התפקידים המסורתיים שהיו נפוצים במשך מאות שנים נבעו מהתפקידים הביולוגיים – הגבר ממלא תפקידים הקשורים בייצוג המשפחה כלפי חוץ,הגנה וצייד, ותפקידה של האישה היה טיפוח תפקידי הפנים, ודאגה לחיים בבית, כמו ניקיון ובישול. עם השנים נושא ההגנה והצייד פחת ועבר להיות פרנסה..והנשים נותרו עם גידול ילדים ,בישול ונקיון…

בשנת 1789 התאספה בצרפת "האספה הלאומית" (הפרלמנט הצרפתי) ויצאה בהצהרה מפורסמת הנקראת "הצהרת זכויות האדם". בהצהרה זו נאמר, כי לכל בני-האדם הצרפתים זכויות שוות. באותה שנה התחוללה בצרפת מהפכה, הידועה בשם "המהפכה הצרפתית".
מאותה תקופה ואילך, במאתיים השנים האחרונות, אנו מוצאים, כי תהליך דומה עובר בעולם על ארצות ועל תרבויות שונות. מאז המהפכה הצרפתית חותרות קבוצות שונות בחברה לשפר את מעמדן, ולוחמות לשוויון זכויותיהם.

בשנת 1848 פורסם המניפסט (גילוי הדעת) הראשון של תנועת הנשים בארצות-הברית ,ובו תביעה להכיר בכמה זכויות של האישה הנשואה:

הזכות להחזיק ברכוש משל עצמה
הזכות לחופש תנועה
הזכות להגנה מפני אלימות בעלה
הזכות לגירושין
הזכות לחופש פעילות כלכלית
הזכות לחופש לעסוק במקצועות חופשיים (שהיו סגורים בפניהן, כמו רפואה ועריכת דין)
מתן חינוך שווה לבנות
וזכות הצבעה…כן זה לא היה כזה ברור ,בעת ההיא .

בשנת 1903, קם באנגליה גוף של נשים (לא רק נשואות ), שקראו לעצמן סופרז'יסטיות (סופרז'יזם, בלטינית Suppragium, פירושו קול, זכות הצבעה). הסופרז'יסטיות דרשו "רחמן ליצלן " שוויון זכויות כמו לגברים , ורשות השתתפות בהצבעות ובבחירות יחד עם כל האזרחים הגברים במדינה. הן פתחו במאבק נמרץ לעורר את דעת הקהל לעוול החברתי הנעשה לנשים, ארגנו אסיפות פוליטיות, שעוררו את זעם השלטונות, חלקן נאסרו והכריזו על שביתות רעב.

בעקבות המאבקים של תנועות הנשים החלו מדינות המערב בחמישים השנים האחרונות לחוקק חוקים המבטיחים את שוויון זכויות הנשים .

המאה העשרים הביאה לשינוי ולשיפור ניכר בחיי הנשים בתחום המשפחה, החינוך, התעסוקה והפוליטיקה. המאבקים לשוויון נמשכו מאז ועד ימינו אלה , בכל פעם ,נדבך נוסף מצטרף אל קודמיו וזכויות הנשים במרבית מדינות המערב שוות על פי חוק ( אם כי במציאות עדיין ישנו פער גדול בין החוקים לבין מימושם ) ,והנשים תופסות יותר ויותר עמדות מפתח בניהול ,כלכלה , פוליטיקה, משפט ,צבא ,ואפילו רבנות ,מעוזים גבריים שמסתבר ל"מרבה ההפתעה" שגם נשים יכולות לנהל .( ובהרבה פעמים אף טוב יותר…).

והעלאת נושא זה על קצה המזלג  לוקחת אותנו במוסיקה אל שתי נשים חזקות ויוצרות ומבצעות על . הראשונה היא הזמרת אנני לנוקס ,לשעבר סולנית להקת היוריתמיקס ( שהופיעה באחת הפינות בעבר ולכן לא נרחיב אודותיה ) , ואל רעותה הזמרת הנפלאה ארתה פרנקלין – זמרת גוספל, מוזיקת נשמה ורית'ם אנד בלוז אמריקאית שנולדה בממפיס שבטנסי, וגדלה בדטרויט שבמישיגן. כונתה במשך שנים "מלכת שירי הנשמה" או "גברת נשמה".

עיתוני מוזיקה, דוגמת "רולינג סטון", הגדירו אותה כאחת הזמרות המעולות מאז ומתמיד, ושיבחו את יכולתה לחדור בשירתה, בכל נושא שהוא, אל עומק הנשמה (ומכאן הכינוי "גברת נשמה") ואת האמונה הפנימית העמוקה, ששירתה חדורה בה. עומדת במקום השני ברשימת הזמרות הפופולריות עטורות הפרסים בהיסטוריה של פרסי הגראמי, אחרי אליסון קראוס.

פרנקלין זכתה בשמונה-עשר פרסי גראמי, מתוכם אחד-עשר על הביצוע הווקאלי הטוב ביותר של זמרת רית'ם אנד בלוז, הישג ללא תקדים, ובשמונה מהם זכתה ברציפות. מדינת מישיגן הגדירה את קולה כ"פלא טבע". ב-2005 העניק לה הנשיא ג'ורג' ווקר בוש את מדליית החירות הנשיאותית, עיטור הכבוד האזרחי הגבוה ביותר בארצות הברית.

.

ולמה שניהם ? , כי השניים מבצעים דואט נפלא של להקת היוריתמיקס בשם " אחיות עושות זאת בשביל עצמן" …Sisters Are Doin' It for Themselves...עוצמה נשית במלוא מובן המילה ..מילים וביצוע.

אז כיצד מתכנסים הדברים ?? מה בין חבורת הגברים שאוכלים סטייק לפנות בוקר , פמיניזם , והדואט ? ולמה דווקא היום ??

אז היום אנו מציינים את חג הפסח ,ומעלים את נושא היציאה מעבדות לחירות .כל אחד והעבדות שלו ,כל אחת והחירות שלה …( לאור נקיונות הפסח נשאלת השאלה ,האם באמת יצאנו מעבדות  ? ואולי מוטב היה להישאר במצרים ?)….ואתמול ערב החג ה19-4 הוא גם התאריך בו מלאו שלוש שנים לפטירתה בטרם עת של שחקנית מדהימה ומופלאה , אשר ביצירותיה העלתה על נס את מאבק הנשים לחירות חופש ושיוויון…השחקנית הישראלית הנהדרת רונית אלקבץ  (27 בנובמבר 1964 – 19 באפריל 2016).

רונית היא השחקנית היחידה שזכתה שלוש פעמים בפרס אופיר על משחק ראשי. בסרטיה הנפלאים ובמשחקה הכל כך אמין ( גט ,שחור ,ביקור התזמורת ,ולקחת לך אישה ,צלקת , שבעה ועוד…)העלתה לדיון חברתי ותרבותי את מעמד הנשים במאה הנוכחית בתחומי החיים השונים ( נישואין ,גט , מעמד בתוך המשפחה , במוסדות ,יחס מזלזל ברווקות ועוד ). למרבה הצער ,אלקבץ נפטרה ב-19 באפריל 2016, בגיל 51, לאחר מאבק ממושך במחלת סרטן הריאות.

אוקי , אז פמיניזם ,חירות ורונית אלקבץ , אבל מה עם הסטייקים על הבוקר ?…אז המדובר הוא בחבורה מעניינת של 16 גברים  החברים ב "חברת הגברים של הטיטאניק -MEN'S TITANIC SOCIETY , המתכנסים מדי שנה ב-15 לאפריל בשעה אחת בלילה…אם זה נשמע לכם מוכר , אז כי זה תאריך טביעתה של הטיטאניק , והשעה בה ירדה למצולות.( השבוע לפני 107 שנים). אותם גברים מוזרים מתכנסים מדי שנה ,בפארק האמור בסמוך לפסל ואוכלים את התפריט שהוגש במחלקה הראשונה בארוחת הערב האחרונה בטיטאניק ( סטייק פילה מניון ותפוחי אדמה ) והם עושים זאת בכדי להוקיר את זכרם של…הגברים בטיטאניק  שטבעו ( תרתי משמע ) את הביטוי " נשים וילדים קודם" ( LADIES AND KIDS FIRST) ,בשעת טביעת האוניה ,הם נותרו מאחור והעמיסו את הנשים והילדים קודם על סירות ההצלה …והם עצמם שקעו למצולות. 72 אחוז מהגברים באוניה ו 20 אחוז מהנשים שקעו מטה ( 1514 איש ואישה סה'כ מתוך 2200).

וכך מתכנסים להם יחד חירות ,פמיניזם , וגברים שמכבדים נשים באותו מקום.

שיהיה חג שמח טעים ונעים לכולנו..צאו אל החופש הוא שם מעבר לדלת…רק סובבו את הידית

שבת נפלאה לכולם. שימו ווליום…אפשר גם לרקוד..

Now there was a time when they used to say
That behind every – great man.
There had to be a – great woman.
But in these times of change you know
That it's no longer true.
So we're comin' out of the kitchen
'Cause there's somethin' we forgot to say to you (we say)

Sisters are doin' it for themselves.
Standin' on their own two feet.
And ringin' on their own bells.
Sisters are doin' it for themselves.

Now this is a song to celebrate
The conscious liberation of the female state!
Mothers, daughters and their daughters too.
Woman to woman
We're singin' with you.
The inferior sex got a new exterior
We got doctors, lawyers, politicians too.
Everybody, take a look around.
Can you…