הדרך לשדה התעופה תמיד יפה יותר מאותה דרך ביום עבודה. לשקיעה מכיוון מערב גווני אדום נעימים מתמיד. שדות החקלאים משני צידי כביש מס 1 נראים לפתע ירוקים יותר. הכרמים בוואדי שמתחת למנזר השתקנים בין נווה שלום ומחלף שער הגיא מסנוורים ביופיים וממלאים את החזה בגאווה . שורות שורות כחיילים במסדר הם עומדים גאים ומציגים את אשכולותיהם הסגלגלים בקיץ , ואת חלודת עליהם הקורוזיים בסתיו. רק למתי מעט ידוע הסוד , מי הוא זה המגדל אותם לדרך תורה ומצוות…
ואם תהיה הטיסה בלילה , או אז יהיה לפתע כביש מס 1 …רגוע כתינוק שגמע מלא כרסו מטרנה חמה ומתוקה. כן זה אותו כביש מס 1, הפקוק בכל שעה שיורה השעון ביום , הוא יהפוך אורו לזורם בשעת לילה מאוחרת . האורות הצהובים יחלפו את חלונות הרכב בהבהוב שקט ,כמו מברכים הם את אלו הנוסעים לשלום …ברוכים היוצאים בשערי הארץ .צאתכם לשלום….חכו…חכו שתחזרו.
שבת אחרונה לפני יום הדין . מזה זמן רב שלא נפגשנו ,בבית הקפה הדיגיטלי של פינתנו השבועית. ימים לא קלים ומסעירים את הנפש והגוף חולפים במחוזותינו , ולא קלה היא הכתיבה בימים טרופים שכאלה. לפחות לא עבורי.
ומה שנראה נחוץ כל כך הוא מעט אסקפיזם , ומה יותר מאסקפ מנסיעה לחו'ל ?? .והפעם נחרוג מעט מהפורמט הקבוע ( גם סוג של אסקפיזם) ונעשה משהו שונה.
לפני כשבוע יצאנו עבדכם הנאמן , גיסתו היקרה , ועוד כשבעה א/נשים מופלאות/ים מרחבי הארץ לריטריט כתיבה בעיירה הקטנה סנט-פטרו הסמוכה לעיר ברשוב שברומניה. חוויה מערבבת חושים ,מסעירה ,ולא אגזים אם אומר… מכוננת בעיני . את הריטריט הנחתה הסופרת איריס אליה הכהן (שחרחורת ,גלבי ,דושינקא נשמה ,סבתא טורבו , ועוד רבים וטובים) והדריך בשטח ניר שגב הנהדר.
ברשוב
באחד הסשנים של הכתיבה ,נזרקה לאויר המשימה לכתוב על "מה חשוב לשים במזוודה ?" , כל אחת ואחד מהמשתתפים בריטריט העלה על הכתב את אשר העלתה במוחו אותה שאלה , ולכל אחד סגנונו הוא . ותאמינו לי (זה קצת קשה בעידן הנוכחי) , נכתבו דברים מופלאים.
כחריגה מן ההרגל ארצה לשתף אתכם במה שהעלתה בי המשימה.
סטופ….מעט רקע למי שלא מכיר אותי ….אני מריץ את הזמן לאחור.. שנת 2009 ,מתארגנת קבוצה מהמושב לטיול שורשים בהודו ,כמה חודשי הכנה, מסלול, אתרים ,מלונות מנהלות…וכשמגיע יום הטיסה אנו מגיעים כולנו לשדה התעופה …בידוקים , שליחת מזוודות , הגעה למשטרת הגבולות לפני הדיוטי…כל הקבוצה עוברת…ועבדכם נעצר במשטרת הגבולות…צו איסור יציאה מהארץ…נסיונוץ להבין מה ?למה? איך ?וכמה לא הועילו המטוס המריא הקבוצה נסעה ואנוכי אימי ואחותי נותרנו בנמל התעופה ושבנו כלאחר שבנו….גם שנים רבות אחרי נותר תמיד הפחד בכל הגעה לשדה התעופה..עד כאן הרקע…
ולהלן קטע הכתיבה מתוך הריטריט ברומניה :
מה הכי חשוב לשים במזוודה ?
ואז הרגע הזה ,הרגע בו אני רוכס את הריץ רץ והמזוודה נסגרת . או אז מכרסם בי החשש ,שמא שכחתי את הדבר החשוב ההוא , נו זה שאני בדיוק לא זוכר אם שמתי או לא.
תסריט בלהות עולה לראשי. אני רואה בו את פקיד משטרת הגבולות בבוטקה האפור ,הוא נועץ בי מבט נוסף , עיניו מצטמצמות ,והוא מסנן בשקט לתוך מכשיר קשר… ״ תעצרו אותו ,הוא הביא דרכון של אשה , תעצרו אותו ״ , ואני שמבין מה קורה, מנסה רק להסביר ששמתי אותו על השידה הירוקה ,ובדיוק הטלפון צילצל ,ולא שמתי לב שזה הדרכון של זוגתי שתחיה ,
אבל את האשמדאי האוזבקי זה לא מעניין ,החולירע גם לא מבין עברית.
אני מתחיל לזוז בחוסר שקט , הוא מבחין בזיעה הנגרת על לחיי הימנית , ויוצא מהבוטקה האפור. אני נסוב לאחור , מעיף את המזוודה שנפתחת לרווחה וכל תוכנה עף החוצה, ופותח בריצה. אני מותיר אחרי שובל של גרביים ספייר ,תחתונים, כובע שמש ונעלי אילת. מהצד אני עוד מספיק לשמוע אישה אחת שאומרת ״ מה זה ? ,תחתונים מנומרות ?? ופורצת בצחוק . לי אין זמן להסביר , חיי יקרים לי.
אני רץ על חיי ,האוויר בריאותי אוזל ,האוזבקי עם השפם מדדה אחרי בכבדות ,בזוית העין אני קולט מעבר למעקה ירוק מזוודות שנעות במהירות , בכוחות אחרונים אני מזנק מעל למעקה על אחת ירוקה ומתיישב עליה . אני מבחין באשמדאי עם השפם, נעצר, מתנשף בכבדות ועצבני אש. אני מחייך לעצמי, מבין שהצליח לי , ומשקיף עליו מתרחק אט אט וקטן קטן לו, ואני לעומתו מפליג מלוא המפרש על המזוודה הירוקה אל האופק. אבל אז אני מסובב את הראש ונופלת לי ההבנה , שמסוע המזוודות עגול , ובצד השני ממתין לי עם אלת עץ כבדה ושוקר חשמלי ,חברו הצנום של אשמדאי…. חבטה אחת הגונה ואני שוקע בעולם שכולו טוב.
שעה מאוחר יותר ,ספון בתא מצחין מאחורי סורג חלוד, ובריח מקריז ,מונה את השעות לחבל התליה או אולי לכסא החשמלי ,שואל את עצמי , למה לא נעזרת בה ? ,הרי היא תמיד יודעת מה צריך להיות במזוודה . ואני ברוב טיפשותי הגברית אמרתי ״ היי עזבי אני יכול להסתדר , כולה מזוודה, היינו המון פעמים בחול״…
ולפתע קול מרעים קורא באזני ,
לשמעו , אני חדל מהרהורי .
״אסיר 592661 לעמוד ״ קורא הרב כלאי המשופם. הוא שם את השק על ראשי . האסירים מהתאים הסמוכים לוחשים בקצב איטי ובקול נמוך dead man walking *2 , הם חוזרים על זה שוב ושוב וקולם עולה אט אט .
הוא מושיב אותי על הכסא החשמלי , זה נוח לך ? הוא שואל , ואם לא תזמינו כיסא חדש מאיקאה ? אני שואל בחזרה… ואני מבין ששוב טעיתי , לבעל השפם יש ילד להוציא מהמעון אחרי העבודה ,והוא לא במצב רוח לענות לי.
לאחר מכן הוא לוחש לי באוזן ״ אל תדאג זה כבל usb typ c , איכותי מאוד, קנינו בעלי אקספרס ,לא תרגיש כלום. וזה גם לא זרם חילופין , הוא ממשיך ללחוש, זה זרם ישר ,אפשר לסמוך עליו ,מעולם לא פישל .
זה טוב או רע ? אני שואל שוב בטיפשותי , אבל האשמדאי בשלו ,הוא בא לעבודה , ואחר כך הוא עוד צריך לקחת את הילד לג׳ימבורי , השאלות שלי לא ממש מעסיקות אותו.
ברוב יאושי אני עוצם עיניים וממלמל,״ שמע ישראל הדרכון אלוהינו הדרכון אחד״….אני עוד מספיק לשמוע את המשופם פורץ בצחוק בעת שהוא מעלה את השאלטר . זרם חשמלי עובר לי בגוף , אורות מהבהבים ,תנועות גוף לא רצוניות….ואני נעור בבעתה.
איזה מזל אני עדיין במיטה בבית . המזוודה על הרצפה , טוב שזכרתי לקחת נעלים גבוהות ,זה הכי חשוב אני מהרהר, זה מחבר אותי לקרקע בכל מקום בעולם ,שומר את רגלי יבשות בטרקים , מונע כאבי ברכיים אבל הכי חשוב….זה מבודד מחשמל.
ציפי , אני קורא לזוגתי , תגידי יש לנו מתאם ל usb typ c ???
עד כאן הקטע , למי שעדיין ער ,אציין שלבסוף הכל הסתדר , למחרת התברר שנעצרתי במקום בחור מטבריה , שמס זהות שלו כמו שלי …למעט ספרה אחת שהוקלדה בטעות על ידי עורך הדין שביקש להוציא נגדו צו איסור יציאה…
וזה לוקח אותנו במוסיקה אל להקת THE MOTORS …המנועים.
המנועים , הייתה להקת פאב-רוק בריטית ,שהוקמה בשנת 1977 ע'י על ידי חברי דאקס דלוקס לשעבר ניק גארווי ,ואנדי מקמאסטר יחד עם הגיטריסט רוב הנדרי (שהוחלף במאי 1977 על ידי בראם צ'ייקובסקי ) והמתופף ריקי סלוטר. הם החלו להוציא שירים בינואר 77 וכבר במרץ אותה שנה הופיעו לראשונה. באותו חודש הופיעו ב-3 שירים במופע "תוכנית הרדיו של ג'ון פיל" ובמאי אותה שנה כבר הוחתמו לחוזה הקלטות ב VERGINS RECORDS .
בסהכ הוציאה הלהקה 3 אלבומים עד הפסקת פעילותה בשנת 1980.
אז איך מתחברים הדברים ?
לפני כשבועיים ,ברומניה שנשאלה השאלה מה לשים במזוודה לטיסה , נזכרתי באותו אירוע בו נעצרתי , ואמש כאשר ראיתי את הפרק האחרון בסדרת הטלויזיה של ערוץ 11 "האחת" , על טייסת הפאנטומים 201 במלחמת יום כיפור , בסופה נישאל אלוף בדימוס גיל רגב ( היה טייס צעיר באותה מלחמה נוראית) ,מה הוא אומר היום לנכדו שהולך לצבא…הוא ענה בדמעות " שישמור על עצמו…לא טוב למות בעד הארץ…מוטב לחיות" וזה צבט בלב ..ועורר המון מחשבות על המקום שהגענו אליו , וממנו אנחנו מחפשים אסקפיזם. וכמו שהוא ואנחנו אוהבים את היקרים לנו , כך גם נחרטה באוזני השורה מלהיטם הגדול של THE MOTORS ….AIRPORT , נמל התעופה , זה המחבר בין האסקפיזם , מה שאירע לי בביקורת הגבולות ,הריטריט על המזוודה , וטייסי חיל האויר ביום כיפור ,ולאן שהגענו.
המשותף לכולם הוא כדברי השיר : AIRPORT…..You took the one I love so far away….המלחמה ,יום כיפור ושדה התעופה..
שתהיה שנה קצת יותר סבירה לכולנו .ושכל אלו שאנו אוהבים לא יהיו רחוקים.
So many destination, faces going to so many places
Where the weather is much better and the food is so much cheaper
Well, I help her with her baggage for her baggage is so heavy
I hear the plane is ready by the gateway to take my love away
And I can't believe that she really wants to leave me
And it's getting me so, it's getting me so
Airport
Airport, you've got a smiling face
You took the one I love so far away
Fly her away, fly her away
Airport
Airport, you've got a smiling face
You took my lady to another place
Fly her away, fly her away
במחשבה שניה 
אהבתי:)
אהבתיאהבתי