מחבר elim06

"וכשפרצו השיטפונות שכח את כל מה שהבטיח 
אל הצלילים של החליל הושיט ידיים בסופה 
במחול טירוף בקני הסוף נסחף שיכור כמו חול ברוח 
גם הסלעים פרשו כנפיים כמו אנפה 

וכשחזר שוב על סוסו להעמיק את מוט האוהל 
על היריעות היא בחוטים ובצבעים מילים רקמה 
ברוך שובך בוגד אחוז היטב במוט האוהל 
כי גם אותי סופה נודדת סחפה" ( מתוך שיר אהבה בדואי-יצחק קלפטר)

למשוך את הרגל החוצה , ולהניח אותה שוב על הקרקע. שוב היא שוקעת בחול , והוא חשב לעצמו שרכות אינה בהכרח דבר חיובי . במקרה של חולות המדבר ,זה הדבר הקשה והמעיק ביותר שניתן לחשוב עליו בשעה שאויר בטמפ' של 43 מעלות מכה בפניך ,ועושה לך טיפול פילינג גם שזה לא מה  שביקשת. השיירה לפניו נתארכה עד לדיונה הבאה ונראה היה לו כאילו צועדים הם במקום ….הנוף לפני ואחרי השיירה נראה בדיוק כמו לפני שעה…וזה לא שהם עצרו..הם נעים ללא הפסקה כבר קרוב לארבע שעות ,עת סיימו לאכול ארוחת בוקר.  הגשש בראש השיירה אמר שבעוד חמש שעות יגיעו אל נווה מדבר שם יוכלו להעביר את לילם ולרפות את שריריהם החבוטים. הוא גיחך לעצמו כמה מתאימות הן מילות שירו של המשורר היהודי החביב עליו.. אהוד מנור…"אין לי ארץ אחרת ,גם אם אדמתי בוערת"…והחול  כפי שחש ברגליו ,אכן בער בצהרי היום הארוך ,ארוך הזה.

בוקר שבת ראשונה של חודש יוני ,153 יום מתחילה ו -212 ימים לסיומה של השנה הנוכחית .  מז'א עושה עימנו חסד קטן  בסופו של שבוע נעים זה ,ופינתנו מעלה על נס את פועלו של ….עבד אלמג'יד ח'דר אלמזאריב….סביר להניח שלא רבים מכירים את פועלו של הבחור הזה שהיה "רק"…סגן אלוף בצה'ל….מפקדה של סיירת שקד….בעל עיטור המופת ,ושלושה צ'לשים.מן המעוטרים שבחיילנו….אז איך יכול להיות שלא כולם מכירים ??…….. ,טוב בואו ונצא לדרך.

ידידנו עבד אלמג'יד ח'דר אלמזאריב נולד ביוני 1920 בכפר נאעורה שבאיזור הגלבוע כ-10 ק'מ מזרחית לעפולה . בן לשבט הבדואי אלמזאריב השוכן באזור נהלל והגלבוע. בגיל 16,עם המון אדרנלין..  הצטרף לכנופיות שנהגו להצית את צינור הנפט כירכוכ-חיפה. אך בגלל סכסוך פנימי בכנופיה נמלט ל"קבוצת שמרון" שהורכבה מבני המושב  נהלל, וקשר קשרים עם "ההגנה" דרך בחור צעיר בשם..  משה דיין. בהמשך חייו שנישאל מדוע עשה זאת ענה ""היהודים שהכרתי היו כולם יפים", סיפר , "והגעתי להחלטה שזה עם שצריך לעזור לו".וכך אכן עשה.

בשנת 1947 עבד כפועל פשוט בבתי הזיקוק. כאשר נודע לו על הטבח שערכו פורעים ערבים בפועלים יהודים, רץ לביתן החשמלאים בבתי הזיקוק, והזהיר אותם להימלט לפני בוא ההמון הפורע. בכך הציל 6 חשמלאים מצוות בתי הזיקוק.

אך ידידינו לא הסתפק בכך שנה מאוחר יותר מוקמת המדינה , ועבד אלמג'ד ….לא פחות ולא יותר…..מתגייס לצה'ל..

בצבא הוא משנה את שמו ל….עמוס ירקוני. לדבריו, היו מספר סיבות להחלפת השם: ראשית-השם היה קל יותר להיגוי בפי חבריו לנשק, רובם יהודים אשר השפה הערבית אינה שפת האם שלהם , שנית -סיבות ביטחוניות. אך למען האמת השם "ירקוני" מקורו בשם המשפחה המקורי שלו בערבית: ח'דר שפרושו בעברית – ירוק.

בצה"ל הוא הוצב  ב"חיל המיעוטים" . תחילה הציבו אותו לעבוד במטבח, אך הוא לא קלף תפוחי אדמה ולא גזר אפילו יום אחד. במקום זאת הפך לגשש מעולה, שהניח למעשה את היסודות לתורת הגישוש שצה"ל פועל לאורה עד היום הזה . הוא נפצע פעמיים במהלך שירותו בהתקלויות . אך כל זה לא מנע ממנו  בשנת 1953 לעבור קורס קצינים.   הוא סיים בהצטיינות את קורס הקצינים ועבר ליחידת הסיור בפיקוד מרכז ודרום. ירקוני נחשב לגשש בעל חושים אגדיים. הוא לימד את החיילים איך עולים על עקבות, והם הלכו אחריו בעיניים עצומות. ב-1955 הציע לו קצין הקשר למיעוטים בצה"ל, חיים לבקוב, להקים את יחידות הגששים בסיירות המובחרות.  בהמשך השתלב עמוס ירקוני  בפיקוד של יחידת המיעוטים ואחר-כך בסיירת שקד, שפעלה כיחידה עצמאית קטנה מאד של פיקוד דרום לאיתור בלימת ותפיסת חוליות מסתננים, מרגלים, אנשי מודיעין ופדאיונים מגבולות מצרים וירדן.

בחורף 1959 במהלך מרדף אחר חוליית מחבלים שהסתתרו בתוך שיחייה עבותה בביצות חממה שמצפון לאשקלון, נפתחה עליו לפתע אש מטווח קצר וצרור שפגע בידו השמאלית שגרם בהמשך לקטיעתה. למרות הפציעה הקשה הוא המשיך להילחם וסירב להתפנות לבית החולים. אלוף פיקוד הדרום אברהם יפה אמר אז: "עמוס ישוב ל'שקד'. אם משה דיין מצליח בלי עין – ירקוני יצליח בלי יד".  ירקוני אכן המשיך לפקד על היחידה ולהפעיל רובה כאשר הניח את הקנה על הפרוטזה שלו. "כולם ניסו לחקות אותו", סיפר באחד הטקסים האלוף  צבי זמיר (לימים ראש המוסד הרביעי), שהכיר את ירקוני בעת שהיה אלוף פיקוד הדרום. "שקד בפיקודו היתה ליחידה מיוחדת, מקצועית ומודל לחיקוי. בעקבותיה קמו יחידות סיור בפיקודים אחרים"..

אם בשנים הראשונות של היחידה נאספו אליה מיחידות שונות לא בצורה מסודרת, הרי משנת 1961 ואילך, החל עמוס לגייס מחזורים שעברו ראשית טירונות בחטיבת הצנחנים. לאחר סיום תפקידו כמפקד סיירת שקד, מונה למושל מרכז סיני. ירקוני השתחרר מצה"ל בשנת 1969 בדרגת סגן אלוף..

עמוס ירקוני הלך לעולמו בשנת 1991, ונקבר בבית העלמין הצבאי קריית שאול.

וזה מוליך אותנו במוסיקה אל המלחין ….יוחנן זראי.

יוחנן זראי –  (14 בפברואר 1929 – 29 בדצמבר 2016) נולד  בבודפשט שבהונגריה. את לימודיו עשה באקדמיות למוזיקה בבודפשט ובאוסטריה. בשנת  1950 עלה לישראל .

יוחנן הלחין מספר רב של שירים ללהקות צבאיות שונות, בהם "רוח סתיו", "אחד גבוה ושניים קטנים", "כוכב הצפון" ושירי הזיכרון  נוגים כמו "אחי הצעיר יהודה" ו"מי שחלם". כמו כן עבד בקול ישראל בניצוח, וחיבר מוזיקה לתסכיתי רדיו רבים.

זראי גם הלחין מוזיקה ושירים להצגות תיאטרון ולסרטי קולנוע ישראלים, בין היתר עבד יחד עם הפזמונאית נעמי שמר על ההפקה המוזיקלית של המחזמר "חמש-חמש" והלחין את פסקול סרטו של אפרים קישון "סאלח שבתי" עם השירים "לי ולך" ו"משיח הזקן".

במהלך שנות השישים הלחין שירים לאמנים מובילים ושיתף פעולה רבות עם הפזמונאים חיים חפר ודידי מנוסי. בין שיריו: "אם רק תבואי בחמש", "צריף ישן", "תן לגמור מילה" ו"תפוח הזהב" בביצוע שלישיית גשר הירקון, "שיר הקטר", "הסלע האדום", "למה לא אמרת לי" ו"שיר ההד" בביצוע אריק לביא. חלק משיריו בוצע על ידי אשתו, הזמרת ריקה זראי, כשבין להיטיה היו "גן השקמים" ו"קול אורלוגין".

בשנת 1971 ירד לגרמניה, שם עבד עם ילדים פגועים באמצעות תרפיה במוזיקה.

בשנת 1992 עבר לגור בהולנד. בהמשך עבר לגור בשווייץ.

יוחנן היה נשוי לזמרת ריקה זראי מסוף שנות החמישים ועד לגירושיהם בתחילת שנות ה-70, בשנת 1959 נולדה להם הבת, יעל.

יוחנן זראי נפטר בגיל 87 , ב-29 בדצמבר 2016.
ואיך הדברים מסתדרים ??

ראשית אתמול מלאו 98 שנה להולדתו של עמוס ירקוני ,הבדואי שהפך למייסד תורת הגישוש בצה'ל ומפקד סיירת שקד ,וכשחושבים על הליכה במדבריות יהודה והנגב כפי שעושים הבדואים בנדודיהם ,או מטיילים באורחותיהם ,אחד השירים  שעולה בראש הוא שיר ההד הנפלא בביצועו של אריק לביא…אותו כתב יעקוב שבתאי והלחין כאמור …ידידנו יוחנן זראי ז'ל.

אז צאו טיילו ושירו או זמזמו ,…..וההד……הוא יהדהד לו בינות לוואדיות ולצוקים

שבת נעימה לכולם 

(לחדי העין והאוזן שימו לב כי כל בית בשיר הוא …במקום אחר בארץ..מסיני ועד הבשן ,גשש אמיתי.)

בוקר עלה בהרים הכחולים
טיפסתי נושם בשבילים עתיקים
נולד בי שיר זמר נושן:
"הו, מה כחול!"
והד לי ענה מהרי הבשן:
"הו, מה כחול, כחול, כחול, כחול!"

שמש מכה על ראשי הגבעות
קרוע בגדי ופני לוהטות
שירי אז עלה בצמא:
"הו מה עייף!"
והד לי ענה מאבני החומה:
"הו מה עייף, עייף, עייף, עייף!"

ערב יורד ובגיא דמדומים
פסעתי בודד בשבילים אדומים
שירי מתגלגל במדרון:
"הו מה בודד!"
והד לי ענה מהרי גוש עציון
"הו מה בודד, בודד, בודד, בודד!"

ליל ירד בין צוקי הר נבו
צבוע בוכה אל מדבר וחולו
קולי מחפש את רעי
"הו מה רחוק!"
והד לי ענה מפסגת הר סיני:
"הו מה רחוק, רחוק, רחוק, רחוק!"

בוקר טוב אמיר
אז בוא נשיר ביחד שיר
נשיר באהבה לאמא שהביאה לנו אור
נגיד לאמא שאוהבים אותה……

בים הוא שקט פתאום הוא סוער
שמש גדולה ולילה קודר
יש אהבות
ויש מלחמות
פעם זה כך ופעם זה כך

(בוקר טוב אמיר-מילים אריק איינשטין….לחן יצחק קלפטר)

צהרי יום שלישי חמים של ה-15 לחודש מאי שנת 2018 ,מסייע למנחם לסדר דברים בתא המטען של הטנדר הלבן , מכיוון הכיס האחורי נשמע צליל הודעה. אני שולח ידי לאחור ושולף את המכשיר . על המסך הודעה מקבוצת " ס'ד -הגל השקט"….זה אודי…ובפיו בשורת איוב…"חברינו בן המחזור בקורס אמיר רובינשטין..נפטר"…..וברגע אחד הזמן נעצר לזמן ארוך….הצבע נעלם מהפנים …השקט משתלט במהירות על המולת הרחוב…והמח מסרב להאמין..אמיר ?…יפה התואר ?ירוק העיניים? האיש החכם האופטימי והמצחיק של החבורה ?….הכאב החד מתפשט בגוף במהירות מעוות ומפתל כל עצב חשוף ,הולם ברקה עד כי ניתן לחוש את הלמות הלב בראש. זה לא יתכן אני ממלמל לעצמי,,,,כאילו שזה יכול לשנות משהו.."זה לא הגיוני" ,אני ממשיך למלמל…אבל השמש לא משנה ממהלכה ונעה אט אט כלפי מערב..היא והתקווה ישקעו מעבר לים.

את אמיר הכרתי לפני בדיוק 30 שנה , יותר מהזמן שאני מכיר את זוגתי שתחיה . התגייסנו יחד לקורס חובלים  בפברואר שנת 87 , ונפגשנו לראשונה בבקו'ם בתל אביב . מושבניק בן רשפון ,רזה וגבוה. בתחילה היה שקט ובלט בעיקר עם בלורית זהובה והירוק העמוק  שבעיניים . עם חיוך ממזרי ולב רחב .לכל מי שרק זקוק לעזרה ,עצה או עידוד. יחד ירדנו דרומה על האוטובוס הצבאי לקציעות אל בסיס הטירונות של גבעתי שם עשינו טירונות חי'ר קצרה בנגב הצחיח .יחד רצנו, וביחד סחבנו אלונוקות . ירינו ,קפצנו זחלנו וטיפסנו ,הגרנו זיעה כעס ולא מעט קללות על מדים ירוקים ,וכובעים רחבי שוליים . טירונים שזה אך ניתקו עצמם מבית הספר. יחד עלינו ג'בלאות וירדנו מורדות, חלקנו צלחו אחרים נשרו…חלק שתקו ואחרים קיטרו… ,ואמיר ?? אמיר…גם כשקשה אמיר  תמיד מחייך…

עוברים לעכו ,טירונות ים ,שוב סוחבים  שוב מסעות,הולכים ,רצים מנווטים. שוחים צוללים ומטלפים וגם לומדים. ריצות אלונקה על שפת הים-הספורט החביב עלינו (שלא מרצון) , המדים שוב נרטבים מזיעה ומי ים אך הלב מתרונן .  בדיסקוטק הסמוך של מלון חוף התמרים ניתן לשמוע מדי לילה את השיר הצרפתי VOYAGE VOYAGE (מסע ,מסע) הם רוקדים ואנחנו רצים  .  מפליגים במפרשיות ובסירות גומי ,סוחבים ,וגם מקיאים…ואמיר..??..נו טוב הוא מחייך….ואפילו יש לו הומור. ולעיתים גם כמה בדיחות לספר…

והימים חולפים ,עוד שלב עובר , עולים על ספינות הבט'ש-הדבורים . סיורים ,לימודים, בט'ש והמון הקאות והפיטר פן הזה ..אמיר..העקשן ..מחייך.  הקורס מתקדם הלימודים מתרבים ועוברים לכלים הגדולים יותר -אל ספינות הטילים האחריות גדלה והמשימות קשות ומעיקות יותר  ..ואמיר ??..לא משתנה הוא תמיד מחייך…והימים חולפים ושנתיים רצות להן , וכבר מגיע טקס הסיום.  אמיר הגבוה כשמו ,בראש הצועדים ,חיוך רחב , מצטיין   ,זורק את הקסקט אל על ,שמחה גדולה וקטרזיס גדול זיקוקים וכובעים לבנים מרקדים בשמי הלילה הקר  של ינואר 89 בנמל חייפה …הזיקוקים כבים והמסך יורד על מערכה ראשונה.

אמיר רביעי משמאל שורה אחורית

מערכה שניה – השירות בספינות .4 שנים ארוכות ושירות שוחק,איש איש וספינתו ,איש איש ומשימותיו ואנשי הצוות שלו  . הפלגות אימון והפלגות מבצעיות. כמעט שלא נפגשים למעט בתדריכים ובתחקירים ,איש איש וספינתו ,ספינה ספינה ומשימותיה . וכך אימון רודף מבצע , ומבצע רודף אימון ,בקושי רואים את החברים מהקורס ,,,אבל שכבר יוצא  ונפגשים באיזה פאב בחיפה …אמיר הוא תמיד  הכוכב..שנון וחד עם שלל חוויות ובדיחות ,וחיקויים,וזכרונות  . אך גם תובנות מסקנות ולקחים מתערבבים בכל מפגש ושיחה…והחיוך אותו חיוך..והימים חולפים והשנים רצות  החברים משתחררים איש איש לדרכו ולביתו ואמיר נשאר בצבא ..דווקא הוא שכל הזמן רצה לעזוב נשאר,המשיך לפיקוד ,תחילה על גף סיורי ים , ובהמשך סיים תואר שני בכלכלה ושירת באגף תקציבים עד לפרישתו לפנסיה לפני 4 שנים ..האורות כבים מערכה ב הגיעה לסיומה.

מערכה שלישית–שחרור אל האזרחות שב אמיר  עם שמחה גדולה ורצון עז להשלים חוסרים .הוא חגג את חיי האזרחות  בכל דקה ורגע פנויים . חיבתו העזה לידע בכלל ,ולשירה עיברית והיסטוריה בפרט הביאו אותו לחקור ולנבור בסיפורים שמאחרי השירים והמשוררים שכתבו אותם.הוא הכיר כל משורר עיברי וכל מלחין או מנצח יהודי מאז תחילת המאה שעברה ועד ימינו אלה ,אנציקלופדיה מחייכת של השירה העיברית. את תובנותיו פירסם במאות פוסטים נפלאים בדף הפייסבוק שלו  שתמיד נפתחו במילים " פינתנו הדלה מציינת היום…"מאות חברים מכל רחבי הארץ ומחוצה לה רוו נחת מפינותיו הנפלאות ,מהידע הרב ,מאהבת השירה העברית ,מחדוות השפה מהשנינות וגם..מההומור .

את חיי האזרחות ניצל אמיר גם על מנת להשלים את חיי המשפחה שגרעו ימיו בצבא ,אבא למופת היה , וכל רגע פנוי בילה עם טלי והילדים בטיולים , צלילות , ובתחרויות הספורט.  שוטט ימים רבים עם עלמה -ביתו הקטנה ברחבי המושב לימדה כל פרח וצמח ,כל ציפור או חיה שפגשו ובמסיבות בבית הספר ובגן, אבא של שבת ושל חג ,ומדליק הנרות הקבוע בכל טקסי שבת ,חנוכה פורים ופסח.  אמיר שלח ידו גם בבישולים נפלאים ובעשיית חמוצים וכבושים וריבות תוצרת בית  . וגם ביישוב סייע לרבים מבני המושב הוותיקים לנבור בארכיונים בארץ ובחו'ל ולאתר את שרידי משפחותיהם ,או את שרידי בתיהם באירופה של אחרי מלחמת העולם השנייה.ארגן והוביל את כל טקסי הזכרון והמורשת של המושב בהנאה וחדווה ..והעתיד..הוא לרגע קצר  נראה ורוד  .

אבל אז יום בהיר אחד,לפני כשנה רק  חודש לאחר מפגש מחזור שערכנו לציון 28 שנים  לגיוס ,אמיר חלה. תחילה בשקט ,בהמשך שיתף באומץ את כולנו והמליץ לנו ללכת להיבדק..כי מה לעשות הגענו לגיל.. הוא נאבק כארי במחלה ,למד בדק וחקר כל פן שלה ,שמר על אופטימיות מחד ועל רציונליות מאידך . וגם כשכאב ודאב ,המשיך לשדר שהכל בסדר ואף נהג לסייע במידע שצבר לחולי המחלקה האונקולוגית בה טופל . רק בשבוע שעבר הגיע לארץ דיויד ,בן מחזור שלנו  שגר בארה'ב . החברים ערכו פגישה מצומצמת ,בדיעבד זה היה רגע של פרידה ..אף אחד מאיתנו לא שיער שתהה זו הפגישה האחרונה..ביום שלישי האחרון כשבוע לאחר המפגש, נפטר אמיר …והאורות כבים והמסך יורד על המערכה אחרונה….

אפילוג– תסלחו לי על הנימה האישית כל כך של הפינה , חשבתי השבוע לדבר על נושאים אחרים (סכר שלוש הערוצים בסין  , או אולי לורנס איש ערב,שהיום זה יום מיוחד עבורם ) אך  אירועי השבוע ופטירתו של אמיר  רעי הטוב ואביה הרוחני של פינתנו השבועית הביאוני לסטות מדרך הישר.

אמיר  מורי ורבי…( האדמו'ר…נהגנו לקרוא לך )..השבוע מציינת הפינה שכל כך הרבנו לדבר עליה , את הפוסט ה-120 שלה….ואנו בדרך כלל , כשאנו רוצים לברך מישהו באריכות ימים אנו מאחלים לו עד 120…ודווקא אתמול ,יום שישי בצהרי היום  ..כל כך בטרם עת הבאנו אותך אמיר למנוחת עולמים.

אז נוח לך בשלום אמיר אהובי וחברי היקר , נפלאה אהבתך לי ,ונעמו לי שיחותיך וחברתך,היכן שלא תהיה עכשיו ,על גבי עננים,בין אדוות הגלים  ,או בינות למשלחות של מלאכי מרום . נוח לך מהסבל והכאב ,חזור לחייך ושמור לנו מקום ליד כסא הכבוד,או ליד שולחן הפוקר, עם אותו חיוך ….וכמו שנהגנו לאמר עוד נשוב ניפגש על המים ….או אולי בשמיים ( אמיר רובינשטיין 1968-2018)

וזה מוליך אותנו במוסיקה בקצרה אל שיר שכבר העלתי בעבר שירו הנפלא של אברהם טל.."הימים עוברים"…ומילות השיר מבטאות יותר מכל את הצריך ביטוי….

מבקש את סליחתכם ,אם ציערתי אתכם ,נפגש שוב בשבוע הבא…ועד אז תזכרו שחיים רק פעם אחת ,ואין לחים חזרה גנרלית.זה ..זה.. ,אז חייכו ,אהבו וחבקו את היקרים לכם..כי הימים עוברים…והשנים חולפות….וביננו… מה פה חשוב באמת ??

שבת שלום.

אם תלכי לי
בשנייה עולמי יקרוס
ואם אלך לך תצטערי
על הזמנים בהם היינו יחד
ושתקנו

הימים עוברים והשנים רצות
ואיפה את ואני באמת
ילדים הולכים אמהות בוכות
תגידי, מה פה חשוב באמת?

כמה נתעסק עוד בכאב
וכמה נתעכב עוד על השונה
ואיפה לא היינו מי שאנחנו באמת

הימים עוברים והשנים רצות
ואיפה את ואני באמת
ילדים הולכים אמהות בוכות
תגידי, מה פה חשוב באמת?

"רות קיבלתי ,נועל מעבר מדורים 21 ,5 , ו13 …מדורים נעולים " …."אוקי ניתן להתחיל להשוות לחצים …" , ג'ם משך את הידית האדומה על דופן קיר ימין כלפי מטה ורחש האויר הזורם נשמע ברקע. אדי קיטור נפלטו אל המסדרון האפלולי ונשאבו חיש קל אל מפוח האויר התלוי ממעל.

על הצג העליון בזוית העין ניתן היה להבחין כי צוות המשימה דרוך ומוכן ,ואנה סימנה עם האגודל כי הם ערוכים ליציאה. ג'ם הבחין בסימון ." שימרו על עצמכם והיו זהירים " פלט אל תוך מכשיר הקשר …הם סימנו לו וחייכו וברקע נשמע שאון פתיחת דלת דופן המעבורת כלפי חוץ . הדלת השתפלה כלפי מטה ,עד שנגעה בקרקע הסלעית אשר מתחת לגוף החללית ,ויצרה מעין כבש הליכה ,עליה פסעו כעת השלושה.

הוא חייך לעצמו אנחנו כבר ב-12 למאי שנת 2185 אבל לפני קצת יותר משבוע יכול היה לאמר להם may the 4th be with you …הוא תמיד חיבב חידודי לשון ,אך הפעם הייתה לכך גם משמעות.

השלושה פסעו חרש אל החושך השורר בחוץ , הלוך ופסוע ,עד שניתן היה לראות רק את אלומות פנסי היד שלהם כחרבות אור באפלת הכוכב…הדממה הכתה בו באחת…..

בוקר שבת שניה של חודש מאי ,בבית הכנסת יסיימו היום את ספר ויקרא ובעוד שבוע יסיימו המונים לספור את העומר ,ופינתנו עולה על מסך הכסף ונוסקת אל החלל העמוק והרחוק שם מתרחשת עלילת סדרת הסרטים….ALIEN….או כפי שהיא מוכרת בישראל ..סדרת "הנוסע השמיני".

הסרט הראשון בסדרת הנוסע השמיני הופק לפני כמעט ארבע עשורים בשנת 1979 ע'י הבמאי רידלי סקוט..אז במאי צעיר יחסית ..ובתפקיד הראשי שיחקה גם שחקנית צעירה ופחות מוכרת בשם סיגוני וויבר.

הסרט הוא מסוגת סרטי האימה בתוך ז'אנר המדע הבדיוני , ומספר את קורותיהם של שבעה אסטרונאוטים במשלחת מחקר , בחללית "נוסטרמו " הנוחתים בכוכב מסתורי ומרוחק על מנת לחקור צורת חיים חדשה שמערכות הספינה גילו.

צוות החללית,המונה שבעה אנשים ,מגלה על הכוכב מעין ביצים ,ולאחר שאחד מאנשי הצוות מותקף באופן מסתורי ע'י תכולת אחת הביצים , הצוות ממהר לפנותו חזרה ולשוב אל החללית…אולם כאן רק מתחילות הצרות. נוסע נוסף ומיסתורי נמצא כעת על הספינה המנסה להימלט מהכוכב…והנוסע הזה השמיני במספר , מסוכן מאין כמוהו.

בעוד בארצות הברית ובריטניה הוצג הסרט תחת השם "חוצן" (ALIEN), בתרגום שם הסרט לעברית הוחלט להתבסס על השם שהיה מקובל בצרפת ומדינות אירפאיות נוספות – "הנוסע השמיני". השם מייצג את העובדה כי החוצן הוא הנוסע השמיני על ספינת החלל  בנוסף לשבעת הנוסעים האנושיים. שם זה נבחר שכן מילים לדוגמת "חייזר" או "חוצן" לא היו מוכרות לקהל הישראלי של סוף שנות השבעים.

על פניו מדובר בעוד סרט מפחיד  ,אולם סרט זה היה מראשוני הסרטים בסגנון סרטי האימה בו לא רק שגיבורי הסרט מצויים במסגרת סגורה כלשהיא וגיבוריו נאבקים בזה אחר זה בסכנה , אלה שלראשונה נוסף המימד של היות גיבורי העלילה….בחלל……. ….שם אף אחד לא שומע את צעקותיהם.

הסרט הראשון שהופק בשנת 1979 נעשה בתקציב של 11 מליון דולר ,היה להצלחה והכניס לקופת המפיקים למעלה מ-103 מליון. הוא היה מועמד לעשרות פרסים בחלקם אף זכה ( אוסקר ב-1980 על האפקטים , פרס בפט'א לבמאי , לאפקטים ,ולאיפור ,וכן פרסי סאטורן לשחקנית המשנה ,לתסריט ,ולסרט המדע בדיוני הטוב בשנת 1980 ,ועוד פרסים רבים ומועמדויות אין ספור)

במאי הסרט ,סר רידלי סקוט ,שהיה אז במאי צעיר ,הוא כיום אחד הבמאים המוערכים ביותר בקולנוע ,וחתום על הצלחות קולנועיות כמו סרט המדע בדיוני הטוב ביותר שנעשה " בלייד ראנר" , וכן על "גלדיטור" , "בלק הוק דאון " ,"תלמה ולואיז" ,"חניבעל" ,"להציל את מארק ויטני" ועוד רבים וטובים .

מי שגם הייתה שחקנית צעירה ובתחילת דרכה היא השחקנית הראשית בסרט – סיגורני וויבר.סיגורני מגלמת את דמותה של הקצינה השלישית בספינה סגן ריפלי , והיא בתפקיד הראשי ,נאבקת בצורה הירואית עם המון כריזמה כנגד אותו יצור נוראי שעלה לחללית ומחסל את אנשי הצוות בזה אחר זה.  צריך לזכור שמדובר בסרט אקשן ומתח מלפני כמעט 40 שנה ואת תפקיד הראשי והלוחמני מגלמת… אשה צעירה…כבוד !!!.כיום מאחורי השחקנית שובל ארוך של תפקידים נפלאים בסרטים רבים  (גורילות בערפל ,נערה עובדת ,קופיקאט ,שמונה צדדים לאמת ,אווטאר ,ועוד..סה'כ למעלה מ-55 סרטים ) והמון פרסים כולל 2 פרסי גלובוס הזהב עבור "שחקנית משנה" ,פרס סאטורן לשחקנית הטובה ביותר (1987) ,ועוד מגוון זכיות והוקרות . כיום עוסקת סיגורני גם בתחום ההפקה.

את האוסקר היחיד  שגרף הסרט" הנוסע השמיני ",הוא קיבל עבור האפקטים המיוחדים , ועיצוב דמותו המפחידה של הנוסע השמיני.  מי שהיה אחראי על עיצובו של דמות החייזר היה הנס רודי גייגר – צייר, פסל ומעצב שווייצרי.גייגר שסבל מנדודי שינה וכל ציוריו מושפעים מהתנסותו במחלה. הוא הוכשר במקור כארכיטקט,אולם כישרונו בציור התגלה דווקא …במסגרת טיפול באמנות שעשה על מנת לטפל בבעיות השינה.

כמעט לכל אורך הקריירה שלו גייגר השתמש בעיקר במברשת אוויר כדי ליצור נופים חדגוניים, סוריאליסטים ומפחידים. הסגנון המובהק והייחודי לו בא לידי ביטוי ביצירותיו בשילוב הגוף האנושי ומכונות בטכניקה המתוארת כ"ביומכניקה".

יצירותיו ועיצוביו באו לידי ביטוי בליין מוצרים שונים ברחבי העולם ,חברת משקפי הספורט אוקלי ,הוציאה סדרת משקפיים בעיצובו .כמו כן ישנו סגנון עיצוב בארים שנקרא "בר גייגר" .  חברת הגיטרות "איבנז" הוציאה ליין פרי עיצובו , אך בעיקר אומצו ציוריו ועיצוביו  האפלים ע'י מקעקעים רבים ברחבי העולם.

בידיעה שהסרט נעשה בשנת 79 ,ללא שימוש במחשבים ואמצעי אנימציה שיש כיום זה עדיין מדהים עד כמה זה מפחיד ומרתק  גם בימים אלו  . כשרואים את הסרט תחושת האימה והפחד משתלטת על הצופה ומכניסה אותו עמוק אל תוך הסרט…אז לבעלי עצבים חזקים וחובבי הזאנר מומלץ לצפות.

לסרט יצאו 5 סרטי המשך שנעשו ע'י במאים שונים , אך לדעת רבים ,הראשון הוא המוצלח ביותר.

ומרב אומן בציור וקולנוע….לרב אומן אחר…….

החייזר  שלנו לא ממש חברמן…אבל הוא יקח אותנו במוסיקה ….לתימן…

למה תימן ? כי שם נולד הרב שלום (סאלם) קֹורח שהיה רב ומשורר, יהודי תימני .(ה'תרל"ג, 1873 – י"ג בחשוון ה'תשי"ג, 1 בנובמבר 1952). (לצערי לא הצלחתי למצוא תמונה שלו).

לא רבים מכירים אותו אותו .שלום היה בנו של רבי יחיא קורח ונולד בעיר צנעה שבתימן . כשהיה בן שתים עשרה עזב את לימודיו והחל לעבוד. תחילה למד אריגה, אצל ר' אברהם משרקי, שהיה גם אחד מטובי המשוררים בצנעא, וכך למד ממנו גם שירה. לאחר שלוש שנים, בעקבות המאמץ הפיזי הכרוך באריגה, עבר לעבוד כצורף תכשיטים אצל חיים כְּסאר. לאחר ארבע שנות עבודה עם כסאר, החל לעבוד כצורף עצמאי. עבודותיו נודעו באיכותן, והוא המשיך לעבוד במקצוע זה עד שנת 1898, אז החל רעב  בתימן ולא היה דורש למעשה ידיו.

בשל הרעב עזב את צנעא ועבר לעיר אלחימה ,והחל לעבוד בהוראה לילדים קטנים .לאחר חמש שנים שב חזרה לצנעה ,אך נאלץ לעוזבה שוב בעקבות המצור שערכו המורדים התימנים על העיר  בשנים 1903–1905 , הפעם לקריית אלקאבל הסמוכה, אליה ברחו רבים מתושבי צנעא. כשחזרה הרווחה שב לבירה, והמשיך בלימוד תינוקות.  הוא מונה לנשיא בית הספר החדש בצנעא לצד הרב עמרם קורח, קרוב משפחה רחוק. באותה תקופה חיבר לא מעט ספרים וגם פיוטים.

רבי שלום (סאלם) עלה לישראל בחשוון שנת ה'תש"י (1950) , במסגרת מבצע מרבד הקסמים.בישראל חי שלוש שנים, ושימש כרב בשיכון "עמידר".  הוא נפטר בשנת 1953 בירושלים.

ולמה דווקא רבי שלום קורח ?? ומה הקשר לנוסע השמיני ? ולמה היום ??

התשובה היא אומנות ואמנות ונשים שמנפצות תפיסות.

אז היום הוא יום מותו של האומן השווצרי הנס רודי גייגר (12 במאי 2014 ),האיש שזכה באוסקר על עיצובו של החייזר מהסרט "הנוסע השמיני " .

ומה הקשר  לרבי שלום קורח ??…..התשובה היא שגם הוא היה אומן ..תחילה יצירותיו כצורף ובהמשך הפיוטים היפים שכתב , בעברית נפלאה  ( כמו במשפט "אנא קושב כל תפילה ,ענני")…, אומנות המשחק במילים .

בכרזת הפרסום של הסרט נכתב " בחלל אף אחד לא שומע אותך צורח "…..ובסרט עצמו לא מעט פעמים גיבורת הסרט מצויה במרדף/הימלטות מפני החייזר ,ולרגעים נדמה כי אין מי שישמע אותה , או מי שיענה לה..

ולעיתים כשאנחנו לבד ,לבד , רק עם עצמנו ,ביחוד בשעת צרה או בעיתות משבר ,גם האתאיסטים ( מודה באשמה ) שביננו נושאים תפילה קטנה , למישהו … , למשהו שישמע אותנו  ואולי יענה לנו ,או יענה לבקשותינו. כי אולי בחלל אף אחד לא שומע ,אבל בלב פנימה יש סיכוי שכן … . ואין נפלאות  ממילותיו של רבי שלום קורח לבטא את בקשת העזרה בעיתות מצוקה בפיוטו  " ענני".

את מילות הפיוט  של רבי שלום קורח הלחינה זמרת צעירה חוצת גבולות מגדר ומגזר, שהוציאה לפני שנה את אלבום הבכורה שלה , שמה של הזמרת הוא נרקיס . זמרת דתייה מהיישוב ניצן שמופיעה מול קהל מעורב.נרקיס היא אחת התופעות המרעננות במוסיקה הישראלית ,ושיריה מעטרים את הפלייליסט של גלגל'צ , ובעידן ההקצנה בנושא שירת נשים ,דווקא היא שרה את שיר השירים , לצד איימי ויינהאוס וביונסה ומדברת על הגשר מהודו להודו לה'. ממש כמו סגן ריפלי גם היא מנפצת גבולות תפיסה ומגדר .

אז שתהיה שבת נהדרת לכולם. בשורות טובות ובריאות לכולם.

(כדאי לשים אוזניות ולעצום עיניים-הביצוע נפלא)

אנא אדון כל הבריות ענני כי אני אליך עיני תליות 
אנא בורא ניב שפתיים ענני כי אני אליך שיטחתי כפיים 
אנא גיבור ונורא ענני כי אני אליך אקרא 
אנא דובר צדקות ענני כי אני אליך אשפוך צעקות 

אנא המושיע מכל צרה ענני כי אני צועק מצרה 
אנא ועד ואדיר ענני כי אני תפילותיי לך אסדיר 
אנא זוכר כל נשכחות ענני כי אני רבו עלי אנחות 
אנא חוקר כליות ענני כי אני בין שיני אריות 

אנא טוב וישר ענני כי אני נדכה ליבי נשבר
אנא יוצר כל עולמים ענני כי אני משל בעמים
אנא לובש צדקה ענני כי אני בין צר ומצוקה
אנא מפרנס כל בריה ענני כי אני עירום ועריה

אנא נורא עלילות ענני כי אני בצרות גדולות
אנא סומך נופלים ענני כי אני בייסורים גדולים
אנא עונה אילמים ענני כי אני במכאובות עצומים
אנא פודה מכל רעה ענני כי אני במצודה רעה

אנא צופה כל נסתרים ענני כי אני בחים מרורים
אנא קושב כל תפילה ענני כי אני יושב באפילה

נמאס לי…נימאס לי כבר …כמה יין עוד יכול אדם בגילי לשתות…וכבר אמר לי המלאך רכבאל לא פעם …אם שותים ,לא עולים על חמור , ואני אמרתי לו , נשבע לכם שאמרתי לו ,שזה לא אני , זו המסורת …אנני יכול לאכזב כל כך הרבה ילדים לזה שאגיע , שאלגום מעט יין ,אגיד מילה טובה ,ואמשיך. ואתם יודעים  מה ? , ביננו בשבילם זה באמת לא משהו , אבל אני שצריך לעבור בערב אחד כל כך הרבה בתים , וכל כך הרבה כוסות יין ,חלקם ממש לא משהו , היום עם המבצעים של 4 במאה ,אני חייב לאמר שאיכות היין ירדה.פעם קברנה סובניון של גמלא היה משהו. היום כל מוישה וחצי פותח יקב ..ומי אוכל אותה ? ..אני ..אליהו.

כבר דיברתי פעם עם סנטה , אומנם לו בדצמבר יש הרבה יותר בתים לבקר , אבל הוא מסודר . בתור חבר וועד היסתדרות גורמי שמיים  ,אירגן לעצמו הבחור חתיכת תלבושת ,אתם יודעים ,כובע פונפון ,נעלי צמר נוחות ,והכי חשוב שלושה איילים שמסיעים אותו ,עם מערכת מולטימדיה וניווט עם וויז .ואני מה ? מתבדל , מכל העמים אני מתבדל ,כמו עבד נרצע ממש,בגד בלוי וחמור לבן ..והיין לא משהו…נו כבר נהיה מאוחר ואם אמשיך לקטר עוד יעלה השחר ואפספס כמה בתים….האם הם יבחינו שלא באתי ??? ואני עובד עם חמור ,למסורת אני עבד…

שבת אחרונה  של חודש מרץ ושניה של החודש הראשון למנין העיברי-ניסן ,ופינתנו בחג החירות ,חג היציאה משעבוד לגאולה ,מעבדות לחופש ,מעלה על המצה את ..העבדות.

בהגדרה -עבדות הוא מונח המציין משטר עבודה המאופיין בבעלות ושליטה רבה של אדם על אדם אחר שנחשב לרכושו. בעבדות האדם המשועבד איננו חופשי  לקבוע את התנהלותו וסדר היום שלו, ואדונו הוא שקובע בעבורו את כל או רוב סגנון חייו ודרכי התנהלותו.

בני ישראל ירדו למצרים בתקופת יעקב אבינו ,ירדו שבעים נפש ולאחר קצת יותר מארבע מאות שנה של עבדות ( עפ'י המסורת היהודית ) ,יצאו משם כשישים ריבו ( סביב 600 אלף ) איש.ממצב בו חייהם היו מסורים  בידי פרעה ונוגשיו ,יצא העם העיברי  לחופשי ,  האם קבלת החופש היטיבה עימו ?..עד היום לא ברור.

העבדות הייתה מאז ומעולם ,העמים בעת העתיקה נהגו במקרים רבים בעמים אותם כבשו ככח עבודה למימוש גחמותיהם ובניית ארמונותיהם ,מתן שירותים וכדומה. ביהדות שלפני 2000 שנה נקבעו כללים כיצד יש לנהוג בעבד.  היהדות בהסתמך על מציאות זאת של עבדות טבעית בעולם, חקקה חוקי הגנה ומערכת זכויות הנוגעים לעבדים ועבדות. לולא חוקים אלו טבעי היה שיתייחסו מעבידים אל עבדיהם החלשים כפי שהתייחסו  אליהם במשך ההיסטוריה. אם זו למשל התקופה הפיאודלית של "ימי הביניים", סחר העבדים מאפריקה  במאות ה16-19 בארה'ב , ופועלי מכרות הפחם במאה ה-19 בעיקר באירופה , או לחילופין עבודות הכפיה במחנות הריכוז בגרמניה ובסיביר ובבתי הכלא לשבויים של היפנים. כנגד זה חקקה היהדות "עבדות חוקית" בה נחשב העבד קנין כספו של האדון "כי כספו הוא" (שמות כ"א). כשם שהאדון דואג לרכושו וכספו כך עליו לדאוג למצבו הכלכלי, הבריאותי וכו' של העבד.היהדות דורשת מהאדון לנהוג בהגינות ובכבוד בעבד ,אין להעליבו ואין לדרוש ממנו עבודה אותה לא יהיה הוא עצמו מוכן לעשות תמורת תשלום.

כמו כן דורשים כללי העבד ביהדות כי על האדון לדאוג ,לצרכי הוריו של העבד ולתנאי מגורים הוגנים ,ובכל מקרה במלאת שבע שנים יצא העבד לחופשי ,אלה אם כן יחליט העבד מעצמו כי טוב לו אצל אדונו ,וברצונו להישאר עימו. או אז על האדון לקחת את העבד העיברי ( לא כן באמה,או עבד גוי ) אל דלת הבית (המזוזה) ולרצוע את אוזנו ,ואז העבד הינו עבד לעולם ( עד מות אדוניו, העבד אינו עובר בירושה),ומכן הביטוי "עבד נרצע".

נהוג לחשוב כי במאה ה-21 ,מושגי העבדות אינם רלוונטים ,אולם מחקר של האו'ם שהתפרסם בשבוע האחרון ,מעלה כי עדיין היום ישנם קרוב ל-30 מליון איש החיים בתנאי עבדות ( 15 מליון במזרח אסיה -מקור  המוצרים הזולים המיובאים אלינו , 9 מליון באפריקה , למעלה ממליון נשים שנמכרות ונסחרות בעולם בעסקי הזנות , ו השאר מפוזרים בכל רחבי העולם בחקלאות הכותנה ,תעשיית הברזל והמתכות השונות ,בתי הקברות לאוניות ,מטוסים ואלקטרוניקה ועו'ד…..רווחתו של האחד היא עבדותו של האחר.

מדוע העבדות  בימינו מתרחבת ?

ישנן סיבות רבות לכך ,אחת הסיבות המשמעותיות  היא  הגידול הדרמטי באוכלוסיה, שחל במחצית השנייה של המאה ה-20, בעיקר בארצות מתפתחות וביתר שאת  במזרח . גידול זה דלדל מחד את משאביהן הדלים ממילא של מדינות אלה, ומאידך יצר היצע עצום של כוח עבודה זול וחלש – קורבן קל לשעבוד. לגידול הדמוגרפי נלוו שינויים נוספים הקשורים לתהליכי הגלובליזציה. דוגמא מובהקת לכך היא המעבר מחקלאות לצרכי  קיום לגידולים לייצוא, שהביא לפינוי המוני של איכרים מאדמותיהם ולנהירה של כוח עבודה לא-מקצועי אל הערים.

כמו כן שינויים שחלו במערכת הבינלאומית, גרמו למוקדים מסוימים לתפקד כמוקדי אספקת עבדים. כך למשל קרה לאחר התפרקותה של ברית המועצות לשעבר, בשנות התשעים, כאשר אזורי הבלקן והקווקז שבו להיות מוקדי אספקה של עבדים. חלקם היו נשים ונערות שנחטפו או שועבדו במרמה להיות שפחות מין. התופעה הפכה את קוסובו ליעד מרכזי בסחר המין האירופי, בעקבות הצבת כוחות האו"ם באזור. (התפוררות הגוש הסובייטי ותופעת הסחר בנשים לא פסחה על ישראל. כ-3,000 נשים משועבדות, מגיעות בממוצע כל שנה לארץ).

העבדים המודרנים נמצאים אפילו במטבח ובארון הבגדים שלנו. כולנו נהנים, במידה זו או אחרת, ממוצריה. עבדים בפקיסטן אורגים לנו שטיחים בעבודת יד, באיים הקריביים הם מגדלים סוכר, באפריקה קקאו. במזרח הרחוק מייצרים את נעלי הספורט שאנו נועלים, בהודו תופרים לנו בגדים והרשימה עוד ארוכה.

העבדות הקלאסית ,כמו זו ממנה נגאלנו בחג הזה ,קיימת היום במעט מאוד מקומות ,בעיקר אפריקה ,במדינות בהן שלטון צבאי רודה בחלשים ומעביד אותם בכרייה או חקלאות , הדוגמה הבולטת בימינו היא הממשל הצבאי בבורמה, המשעבד באורח קבע חלק מהאוכלוסייה לתקופות לא מוגדרות. .כמו כן  כיום העבדות הינה בעיקרה עבדות חוב ( אנשים העובדים אצל מעסיק עד לסילוק חובם ) , עבדות ילדים ( ילדים המועסקים בתת תנאים על מנת להוזיל את הליכי הייצור) ,עבדות המין , ועבדות חוזית ( אנשים המועסקים בדרך כלל במדינות זרות ,ע'י הסכם ,כאשר בחלק הארי מההסכמים תנאי העבודה רחוקים מדברי ההסכם-בעיקר כח אדם מהמזרח ,שמשועבד באמירויות ומדינות המפרץ ,בישראל ,ואף באירופה).

בשנים האחרונות נוסף גם המימד של מהגרי העבודה המגיעים בעיקר מאפריקה ,אל מדינות אירופה וגם ישראל . הללו נתפסים כחסרי הגנה ,ומנוצלים עפ'י רוב בידי מעסיקים מזדמנים בתנאים לא נאותיים בלשון המעטה.

אז יתכן שיצאנו מעבדות לחירות ,אך הואקום קיים , אחרים תפסו את מקומנו והעבדות חיה ובועטת.

ועבדות זו מובילה אותנו במוסיקה אל שירו של יליד שיכון המזרח שבראשון לציון ,זוהר עורקבי או כפי שכולם מכירים-זוהר ארגוב.

חייו של זוהר היו רצופים עליות תלולות ונפילות אפיים ארצה ,והמון עניין ושיח לגבי האיש ופועלו לטוב ולרע. הדמות של זוהר ראויה לפינה משלה אך אנו נתמקד בשירו " נכון להיום" (את השיר כתב שאול בן שאול ,והלחין אבנר גדסי) .השיר זכה אגב כך לביצועים רבים ולאחרונה חידשו אייל גולן.

השיר "נכון להיום" הופיע לראשונה באלבום "נכון להיום" – אלבומו השלישי של זוהר ארגוב שיצא לאור ב-1982. האלבום הכיל את השיר "הפרח בגני" – אחד מלהיטיו הגדולים של ארגוב ושיר הנחשב לאחד מציוני הדרך המרכזיים בתולדות המוזיקה המזרחית בישראלית. השיר, שזכה לפופולריות עצומה לאחר שהגיע למקום הראשון בפסטיבל הזמר המזרחי שנערך באותה השנה, סלל את דרכו של ארגוב אל מרכז הבמה של המוזיקה הישראלית.

במרכז השיר "נכון להיום" עומדת תנועה מתמדת בין האפשרויות הקיימות בחייו של אדם: חופש ושעבוד, עצב ושמחה, שחור ואור. למעשה, השיר מתאר רצף של עליות וירידות מתמידות בין שלל האפשרויות שניצבות בפני האדם בחיים המודרניים, ומולן גם ניצבת האפשרות של פרישה ממרוץ החיים. השיר מתאר את חלוף הזמן על ידי תלישת הדפים מלוח השנה. כל דף מסמן יום שחלף.

הדובר בשיר  עובר לפרט את מניין ימיו: יום ראשון עבורו הוא עצוב, ביום שני הוא שמח, ויום שלישי עבורו הוא "יום חדש". אנו למדים שמדובר באדם בעל מצבי רוח משתנים, יום חיובי ויום שלילי, אבל לאחר יומיים שבהם הוא חווה תנודות במצב רוחו מגיע "יום חדש", כלומר יום שהכול בו אפשרי.

ומה עושה הדובר ביומו החדש? שוכב על הגב, כלומר נח, פורש מהמרוץ החומרני, מוותר על עולם העבודה, מביט בשמים, 'מתהפך על הבטן', ואז "המוח רץ". כלומר, בעוד גופו שוכב ונח, המוח שלו עובד במלוא המרץ, מתמלא במחשבות.

"או… עובד כמו חמור
במזוזה אני עבד
והמוח רץ".

בהמשך יזכיר גם הזמר כי מרוב עבודתו כמו חמור , הופך האיש מחומר לאבק.

ואיך זה מתחבר ? אז היום ,סופו של חודש נוסף למנינם ,בעוד רגע יתלש דף אחרון מלוח השנה של מרץ ,בו ביום שאנו חוגגים בחג הפסח ,יציאה מעבדות לחירות ,וזוהר בשירו של שאול מציין כי תחושתו  במשך השבוע היא כשל עבד נרצע , שנמכר לחיי עבודה מרצון ,כמו העבד העיברי המבקש להישאר אצל אדונו והנ'ל רוצע את אוזנו …במזוזה…או כמו שזוהר מציין …"למזוזה אני עבד..". ואנו מן הראוי שנזכור ,שהחופש שלנו הוא לעיתים העבדות של האחר.

אז נאחל לכולנו חג חירות שמח , שנהייה חופשיים מכל עבדות שהיא אם מרצון ואם מבחירה , אם שלנו ואם של אחרים ,ולא נהיה נרצעים לשום אדון.בין אם הוא אחר ובין אם אלו שאיפותינו וגחמותינו המשעבדות אותנו לעיתים יתר על הנחוץ לנו ,ולעיתים מביאה לעבדותם של אחרים אי שם הרחק מאיתנו. חג שמח וחופש נעים לכולם .

יום יום אני תולש מהלוח דף

יום ראשון עצוב
יום שני אני שמח
ויום שלישי הוא יום חדש

שבו אשכב על הגב
אתהפך על הבטן
והמוח רץ
או… עובד כמו חמור
במזוזה אני עבד

והמוח רץ

יום יום אני הופך מחומר לאבק
יום ראשון שחור
יום שני אני זורח
ויום שלישי כוכב חדש

שבו אשכב על הגב…

יום יום אני ממתין לסוף הטוב
יום ראשון כמעט
יום שני את נעלמת
ויום שלישי אני לבד

ואז אשכב על הגב…

ריח גלי הים המלוחים הניתזים על הסלעים לאורך החוף, עלה באפם של הקהל הרב שגדש את האמפי החדיש שחנך הקיסר לא מזמן על שפת ימה של קסריה . המוני האדם נעו בשורות מסודרות במעלה המדרגות . עטויי טוגות בגווני הלבן והכחול , כוסות יין בידיהם וחיוך רווי נחת על פניהם…עוד מפגש של שבת תרבות…אין כמו כמה גלאדיטורים לארוחת הבוקר של האריות בזירה…הרי בכל זאת על תרבות צריך לשמור……………….במורד הזירה מתחת לפני הקרקע נע לו הכפיר במעגלים . מזה יומיים שלא נשנש איזה עבד או שניים,או לפחות שבוי קטן ועסיסי, ובטנו קרקרה חמאס…מה אני ? חיה ? תהה בינו לבין עצמו.האם לא מגיע לי ארוחה מדי פעם ? , בכל זאת אני מכניס לא מעט כסף לקיסר ירום הודו ,וגם משפר את האהדה הפולטית אליו ,לפחות איזה עבד קטן וכחוש ..סתם לשבור את הצום ?? , משהו ללעוס מה כבר בקשתי…………………ובאותו הזמן ,במסדרון סמוך מעבר לקירות האבן שהפרידו בין שתי התאים ישב לו שימי ,תמיד חייך לעצמו כאשר נזכר כי המורה לאנגלית נתנה לו את השם "שימי סטאר" …איזה כוכב ואיזה נעליים  ,אני תקוע פה בקולוסיאום ועוד רגע אהפוך למנת הפתיחה של כפיר בן לייש ,ומה אז  ? איזה אור ואיזה דרור ….לרגע הוא צלל לתהומות היאוש  ,אך לפתע עלה בזכרונו השיר שיכתב 1500 שנה לאחר מותו באוקראינה בכלל  …איך אני מכיר שיר שעוד לא נכתב ?? "כל העולם כולו גשר צר מאוד , והעיקר לא לפחד כלל" ?…איך זה יתכן  ? ,זה יכול לקרות רק באגדות…הרבה זמן לא נותר לו לחשוב . הוא העלה מבט קשוח בעיניו ,סירק שיערו לאחור,צמצם את עיניו ושיווה לעצמו מראה קשוח , בכל זאת ..תרבות כבר אמרנו .."אותי לא ינצחו…עם הנצח לא מפחד..לא מפחד כלל" הוא מלמל לעצמו …וברקע נשמע קולו של הכרוז " גבירותי ורבותי ,כבוד הקיסר אדריאנוס גאה להציג בפניכם את המופע "האריה שלא אהב תות….מול שימי סטאר" …הקהל הריע ושערי הכלובים הורמו אל על…האריה ושימי ..זינקו אל הזירה בנחישות לסיים את הסאגה……

בוקר שבת אחרונה שלפני ליל הסדר ,ההכנות בשיאן ,חלונות שעוד רגע יקבלו את פני האובך הבא נשטפים היטב , שרידי חמץ אחרונים נאכלים בחופזה ,נשיא חברת האקונומיקה מחייך מלא האוזן ,ובעוד שבוע תחל הספירה של העומר,ופינתנו מעלה על נס ..את הנס…נס המורד שמעון בר כוכבא או אם לדייק נתכנס רק לסיפור בר כוכבא והאריה .

כבר במפגש עם הגננת בגן לקראת ל'ג בעומר שמענו לראשונה על עלילות הגבורה של בר כוכבא והאריה , עפי' האגדה במהלך המרד הגדול של יהודי ארץ ישראל נגד שלטון האימפריה הרומית בימי הקיסר אדריאנוס, בין השנים 132-‏136 לספירה ,נתפס מנהיג המרד שמעון בר כוכבא ,והושלך למאסר .מאוחר יותר עפ'י האגדה הוא הושלך לזירה בקיסריה ,בה אמור היה להילחם על מנות פתיחה ועד למנה אחרונה מול אריה אימתני ורעבתן. אך בר כוכבא אמיץ מאין כמהו ,כיאה למנהיג מרד ,זינק על האריה ובעזרת כוחו ותושייתו השתלט עליו עלה על גבו ורכב איתו אל החופש מהזירה בקסריה בואכה היישוב בית'ר. ואנו  כילדי גן ממושמעים שרנו מלוא גרון " הוא היה גיבור ,הוא קרא לדרור ,כל העם אהב אותו ,הוא היה גיבור".

רבים מניחים כי הסיפור על בר כוכבא והאריה הוא קדום מאוד, אולם מתברר שהסיפור הוא חדש באופן יחסי; אין לו כל זכר באגדות הקדומות (והמועטות יחסית) על בר כוכבא, וגם לא בסיפורים על אודותיו מימי הביניים. החוקרת יעל זרובבל שעסקה בהרחבה בתולדות הסיפור והגיעה למסקנה שתחילתו בסיפור בהמשכים מראשית המאה ה-20. לאמתו של דבר הסיפור נכתב מעט קודם.
אגדת האריה הופיעה לראשונה בעברית באמצע המאה ה-19 במרכזו של רומן היסטורי ששמו "הריסות ביתר". רומן זה ראה אור לראשונה בליטא ב-1858, והיה עיבוד של המתרגם קלמן שולמן לרומן Isralitischer Musenalmanach
פרי עטו של הרב שמואל מאיר מהעיר הכינגן שבפרוסיה שיצא לאור18 שנה קודם בשנת 1840.

קלמן שולמן עסק בתרגום לעברית של יצירות ספרות והיסטוריה שונות ובעיבודן, והתפרסם בראש ובראשונה הודות לתרגום ספרו של אז'ין סי "מסתורי פריז", בשנים 1857-1860 שהיה הרומן המודרני הראשון שתורגם לעברית.בספרו השני "הריסות ביתר " תואר בפעם הראשונה סיפור מאבקו של בר כוכבא באריה ורכיבתו עליו. מתואר כיצד כיצד בר כוכבא ההרואי נזרק לזירת הקרב בקיסריה, נלחם באריה, גובר עליו באגרופיו, עולה עליו ורוכב עליו כל הדרך מקיסריה עד לביתר, ושם נהפך האריה לבן לווייתו הנאמן של הגיבור.
קטע פנטסטי זה מהווה סטייה ברורה ויוצאת דופן בסיפור כולו שהוא בגדר רומן היסטורי רגיל.

לא ברור למעשה אם את סיפור האריה כתב הרב שמואל מאיר ,או שזו תוספת של המתרגם שולמן בזמן התרגום .( ההנחה היא שזו תוספת של המתרגם , מאחר וקשה להניח כיצד יכנס אריה לחוייותיו של רב מגרמניה).שולמן עצמו מציין בהקדמתו לסיפור כי "פעמים רבות הוספתי על דבריו ופעמים רבות נטיתי מדרכו, כאשר תאריך עיניך קורא יקר, בשומך את דבריו ואת דברי נגדך, ותתבונן בהם".הוא לא מציין מה מקורי ומה לא ,אך מאיר את עיני קוראיו .

עלילות גבורה ואריות לא היו דבר זר במיתוסי גבורה ,מקורות ההשראה לסיפור יוצא הדופן היו מן הסתם הסיפורים הזכורים על שמשון הגיבור שגבר בכוח הזרוע על האריה, וכמוהו גם דוד הצעיר בעת שהיה רועה את צאנו, לפני שהפך למלך נאלץ לגבור על כמה וכמה חיות, בכלל זה על אריה.  אגדות-עם על בעלי חיים המסייעים לגיבורים (על פי רוב נסיכים ומלכים), השפיעו על כתיבתו של שולמן. ואולם, למרות שקשרים בין חיות ובני אדם מקובלים למדיי בספרות העממית, קשה למצוא סיפורים שבהם הגיבור האנושי הופך להיות ידיד ובן לוויה של אריה ,זו כבר תוספת מעניינת ומקורית של שולמן (או של המקרה..תלוי את מי שואלים).

סיפורי גבורה עם אריה הופיעו כבר בעת העתיקה ,במשליו של  איסופוס  מופיע הסיפור "אנדרקולס והאריה " שם מסופר על גלאדיטור המושלך לזירה ושם הוא מבחין כי האריה הניצב מולו  כואב בגלל קוץ הנעוץ ברגלו , הבחור האמיץ מסייע לאריה עם הקוץ והם הופכים לידידים ומשוחררים לחופשי..

כפי הנראה כל עם אוהב גבורה ומעריץ גיבורים ,הספר "הריסות ביתר" זכה להצלחה גדולה: הוא הופיע לראשונה ב-1858, ובהוצאה שנייה ומורחבת ב-1884, ולאחר מכן שוב ב-1900 וב-1909. אבל מסע הניצחון של התרגום/עיבוד של שולמן לא הסתיים בזה , הוא זכה לכבוד הנדיר שיעבדו את ספרו ליידיש ב-1890 ,לאנגלית ב-1879 ( THE FALL OF BETHER ) ולספרדית יהודית .ובהמשך גם ללאדינו ב-1904 ולערבית עברית ב-1896 ושוב ב-1934 . העיבוד של שולמן זכה לכבוד הנדיר שהוא יופץ בעיבודים נוספים ברוב קהילות ישראל…וכך נולדת ומופצת האגדה.

בהמשך סופרים ומשוררים נוספים האדירו ופיתחו את הסיפור ,הסיפור הופיע שוב בפואמה "ביתרה" שכתב המשורר שאול טשרניחובסקי, כנראה בשנת 1903. בפואמה תואר בר כוכבא כמי שרכב על האריה ונמלט עליו מהזירה הרומאית, ונראה שטשרניחובסקי התבסס אף הוא על סיפורו של שולמן.

מעבר למורשת וסיפורת לאגדת בר כוכבא הייתה גם השפעה ,כמה שנים לאחר מכן התפרסם בציבור סיפורו של מיכאל הלפרין, איש העלייה השנייה ומהתומכים המובהקים בהגנה העצמית היהודית בארץ ישראל. הלפרין, כזכור, נכנס בשנת-1911 לכלוב אריות בקרקס ביפו, בתגובה לאתגר שהציג בפניו של בעל הקרקס הערבי, ונשאר שם לצד האריות כשהוא שר את המנון "התקווה". הוא יצא מן הכלוב בשלום והוכיח מעבר לכל ספק שגם יהודי איננו מוכרח לפחד מאריות… אירוע זה השאיר רושם רב בלבבות. ניתן רק לתהות האם הלפרין קיבל אף הוא השראה למעשהו האמיץ מסיפורי בר כוכבא והאריה.

יצירות רבות נכתבו בהשראת האגדה ("ביתרה"של שטרנחובסקי ,שירו של לוין קיפניס -"איש היה בישראל ,בר כוכבא שמו ", "בר כוכבא-תעלומת חייו ומותו" של לואי סובול , "גיבורי אריות"של קיפניס ,ספרו של יגאל ידין על בר כוכבא ועוד רבים רבים ) .כל עם זקוק למיתוסי גבורה בכדי לשמור על עצמו מאוחד , ואין כמו רגשי גבורה והערצה בכדי ללכדו.

ולמה דווקא בר כוכבא עכשיו ?? ראשית כי בעוד שבוע נחל לספור את העומר  (למחרת ליל הסדר -" וספרתם לכם ממחרת השבת ") ,ועפי' האגדה במהלך ימי העומר מתו תלמידי רבי עקיבה -מורו ורבו של מנהיג המרד -בר כוכבא.

אך מעבר לכך מחר 25/3 הוא גם יום מותו של גיבור אריה אחר ,הלא הוא ריצארד הראשון מלך אנגליה או כפי שנודע בכינויו "ריצארד לב הארי"  ,למעשה זה היום בו נפצע אנושות מפגיעת חץ בזמן מצור בצרפת (בגלל סירובו ללבוש שריון), דבר אשר הוביל למותו שבועיים מאוחר יותר ב-6 באפריל.

אגדות רבות קשורות בריצ'רד לב הארי: אחת מהן מספרת כי בהיותו במאסר גבר על אריה מורעב שהוכנס לתאו. הוא דחף את ידו ללוע הארי והצליח לעקור את ליבו ומכאן כינויו.

ריצ'רד הראשון, אולי הסמל המוכר ביותר של האבירות בימי הביניים, עלה לשבת על כסא המלוכה של אנגליה רק בגיל 31 ,הוא לא היה יורש טבעי אך תככים מזימות ותקלות שונות הביאוהו לכסא המלכות .

ריצ'רד לב הארי שלט באנגליה פחות מעשר שנים, מתוכן הוא בילה את מרבית זמנו באדמותיו שבצרפת או במסע הרפתקאות במסגרת מסעות הצלב של התקופה ,בהן הגיע אף לישראל, תוך שהוא מותיר את גורל ארצו ואירופה כולה בידי אנשיו ובראשם אימו המרשעת (ככה אומרים). למרות חוסר העניין שלו בשליטה בפועל בממלכה, נתיניו של ריצ'רד העריצו אותו, מסתבר שכאשר אתה שליט נערץ ,אין קשר בין מעשיך לבין מידת הערצת ההמון אותך ,וגם כמעט אלף שנים לאחר מותו שמו עדיין מוכר היטב לכל אנגלי.והאגדות על גבורתו ומעשיו מאפילות על טעיותיו הרבות ,אך זה אופיין של אגדות ומיתוסים.הרי בסופו של דבר הביא המרד של בר כוכבא שואה איומה ונוראית על העם בישראל…אבל הוא עדיין יהיה ..גיבור.

ואך לפני כחודש  (י'א באדר )ציינו את יום ניפילתו של אריה שואג בתל חי ,יוסף טרומפלדור  לוחם יהודי, מנהיג ציוני סוציאליסטי, וחלוץ. שמהלך חייו, גבורתו ונפילתו בקרב תל חי הפכוהו לדמות מופת ציונית ולגיבור לאומי.

ושלושת האריות מובילים אותנו לשירו הנהדר של דני סנדרסון ,שנכתב במקור עבור שלישיית הגשש החיוור " זו שמעל לכל המצופה"  .השיר נכלל בתכניתם של הגששים "אופסייד סטורי". הוא נכנס למצעדי הפזמונים השבועיים של הגל הקל ב־18.11.1974, וב־23.12.1974 הגיע לראש המצעד לשבוע אחד. בסך הכול צעד השיר 10 שבועות, עד 29.1.1975, ובמצעד השנתי תשל"ה (1975) של התחנה דורג במקום ה־17.

השיר הוא שיר אהבה נפלא , של אוהב לאהובת ליבו  שאינה יודעת ,וגרה לא רחוק ממנו אותה הוא רואה בחנות ליד ביתו.סנדרסון משלב הומור נפלא בשיר אהבה מקסים.

ולמה השיר הזה דווקא ??

מפני שלזמר הליווי הנפלא של סנדרסון מזה שנים קוראים…

…..כפיר בן לייש….ומה יותר אריה מזה ?

שבת נעימה לכולם.

היא נושמת עצמאית, היא כולה מלכה
בת תשע עשרה עם אופציה להארכה
יש לה גוף שמתאר את הרי שומרון
וכל מה שנשאר לה מופקד לחיסכון

מפני שהיא אומרת דבר פשוט
אם ביחד אז רק לחוד
בפינה שממול עובר,
היא יודעת שאני בא לראות אותה ולא אחר

שיערה נופל לצד זה מראה נדיר
ושתי עיניה הכחולות גומרות סדיר
היא שומרת אמונים לעצמה בלבד
ויש לה שיא אולימפי בסתם להיות לבד

מפני שהיא אומרת דבר פשוט…

תוכניות מאושרות ואני עצוב
אוכל לעצמי ת'לב ובמרק יש זבוב
בקיוסק ליד ביתי, היא נמצאת כל יום
אך כמה פעמים, אפשר לקנות עיתון

מפני שהיא אומרת דבר פשוט…

היא אומרת דבר פשוט
אם ביחד אז רק לחוד
רק לשבת על כוס קפה,
עם הזאת שהיא תמיד מעל לכל המצופה