קול קורא לנדוד…לנדוד.

"וכשפרצו השיטפונות שכח את כל מה שהבטיח 
אל הצלילים של החליל הושיט ידיים בסופה 
במחול טירוף בקני הסוף נסחף שיכור כמו חול ברוח 
גם הסלעים פרשו כנפיים כמו אנפה 

וכשחזר שוב על סוסו להעמיק את מוט האוהל 
על היריעות היא בחוטים ובצבעים מילים רקמה 
ברוך שובך בוגד אחוז היטב במוט האוהל 
כי גם אותי סופה נודדת סחפה" ( מתוך שיר אהבה בדואי-יצחק קלפטר)

732013_532015_59230

 

למשוך את הרגל החוצה , ולהניח אותה שוב על הקרקע. שוב היא שוקעת בחול , והוא חשב לעצמו שרכות אינה בהכרח דבר חיובי . במקרה של חולות המדבר ,זה הדבר הקשה והמעיק ביותר שניתן לחשוב עליו בשעה שאויר בטמפ' של 43 מעלות מכה בפניך ,ועושה לך טיפול פילינג גם שזה לא מה  שביקשת. השיירה לפניו נתארכה עד לדיונה הבאה ונראה היה לו כאילו צועדים הם במקום ….הנוף לפני ואחרי השיירה נראה בדיוק כמו לפני שעה…וזה לא שהם עצרו..הם נעים ללא הפסקה כבר קרוב לארבע שעות ,עת סיימו לאכול ארוחת בוקר.  הגשש בראש השיירה אמר שבעוד חמש שעות יגיעו אל נווה מדבר שם יוכלו להעביר את לילם ולרפות את שריריהם החבוטים. הוא גיחך לעצמו כמה מתאימות הן מילות שירו של המשורר היהודי החביב עליו.. אהוד מנור…"אין לי ארץ אחרת ,גם אם אדמתי בוערת"…והחול  כפי שחש ברגליו ,אכן בער בצהרי היום הארוך ,ארוך הזה.

 

בוקר שבת ראשונה של חודש יוני ,153 יום מתחילה ו -212 ימים לסיומה של השנה הנוכחית .  מז'א עושה עימנו חסד קטן  בסופו של שבוע נעים זה ,ופינתנו מעלה על נס את פועלו של ….עבד אלמג'יד ח'דר אלמזאריב….סביר להניח שלא רבים מכירים את פועלו של הבחור הזה שהיה "רק"…סגן אלוף בצה'ל….מפקדה של סיירת שקד….בעל עיטור המופת ,ושלושה צ'לשים.מן המעוטרים שבחיילנו….אז איך יכול להיות שלא כולם מכירים ??…….. ,טוב בואו ונצא לדרך.

344500

ידידנו עבד אלמג'יד ח'דר אלמזאריב נולד ביוני 1920 בכפר נאעורה שבאיזור הגלבוע כ-10 ק'מ מזרחית לעפולה . בן לשבט הבדואי אלמזאריב השוכן באזור נהלל והגלבוע. בגיל 16,עם המון אדרנלין..  הצטרף לכנופיות שנהגו להצית את צינור הנפט כירכוכ-חיפה. אך בגלל סכסוך פנימי בכנופיה נמלט ל"קבוצת שמרון" שהורכבה מבני המושב  נהלל, וקשר קשרים עם "ההגנה" דרך בחור צעיר בשם..  משה דיין. בהמשך חייו שנישאל מדוע עשה זאת ענה ""היהודים שהכרתי היו כולם יפים", סיפר , "והגעתי להחלטה שזה עם שצריך לעזור לו".וכך אכן עשה.

בשנת 1947 עבד כפועל פשוט בבתי הזיקוק. כאשר נודע לו על הטבח שערכו פורעים ערבים בפועלים יהודים, רץ לביתן החשמלאים בבתי הזיקוק, והזהיר אותם להימלט לפני בוא ההמון הפורע. בכך הציל 6 חשמלאים מצוות בתי הזיקוק.

אך ידידינו לא הסתפק בכך שנה מאוחר יותר מוקמת המדינה , ועבד אלמג'ד ….לא פחות ולא יותר…..מתגייס לצה'ל..

בצבא הוא משנה את שמו ל….עמוס ירקוני. לדבריו, היו מספר סיבות להחלפת השם: ראשית-השם היה קל יותר להיגוי בפי חבריו לנשק, רובם יהודים אשר השפה הערבית אינה שפת האם שלהם , שנית -סיבות ביטחוניות. אך למען האמת השם "ירקוני" מקורו בשם המשפחה המקורי שלו בערבית: ח'דר שפרושו בעברית – ירוק.

2638593553

בצה"ל הוא הוצב  ב"חיל המיעוטים" . תחילה הציבו אותו לעבוד במטבח, אך הוא לא קלף תפוחי אדמה ולא גזר אפילו יום אחד. במקום זאת הפך לגשש מעולה, שהניח למעשה את היסודות לתורת הגישוש שצה"ל פועל לאורה עד היום הזה . הוא נפצע פעמיים במהלך שירותו בהתקלויות . אך כל זה לא מנע ממנו  בשנת 1953 לעבור קורס קצינים.   הוא סיים בהצטיינות את קורס הקצינים ועבר ליחידת הסיור בפיקוד מרכז ודרום. ירקוני נחשב לגשש בעל חושים אגדיים. הוא לימד את החיילים איך עולים על עקבות, והם הלכו אחריו בעיניים עצומות. ב-1955 הציע לו קצין הקשר למיעוטים בצה"ל, חיים לבקוב, להקים את יחידות הגששים בסיירות המובחרות.  בהמשך השתלב עמוס ירקוני  בפיקוד של יחידת המיעוטים ואחר-כך בסיירת שקד, שפעלה כיחידה עצמאית קטנה מאד של פיקוד דרום לאיתור בלימת ותפיסת חוליות מסתננים, מרגלים, אנשי מודיעין ופדאיונים מגבולות מצרים וירדן.

בחורף 1959 במהלך מרדף אחר חוליית מחבלים שהסתתרו בתוך שיחייה עבותה בביצות חממה שמצפון לאשקלון, נפתחה עליו לפתע אש מטווח קצר וצרור שפגע בידו השמאלית שגרם בהמשך לקטיעתה. למרות הפציעה הקשה הוא המשיך להילחם וסירב להתפנות לבית החולים. אלוף פיקוד הדרום אברהם יפה אמר אז: "עמוס ישוב ל'שקד'. אם משה דיין מצליח בלי עין – ירקוני יצליח בלי יד".  ירקוני אכן המשיך לפקד על היחידה ולהפעיל רובה כאשר הניח את הקנה על הפרוטזה שלו. "כולם ניסו לחקות אותו", סיפר באחד הטקסים האלוף  צבי זמיר (לימים ראש המוסד הרביעי), שהכיר את ירקוני בעת שהיה אלוף פיקוד הדרום. "שקד בפיקודו היתה ליחידה מיוחדת, מקצועית ומודל לחיקוי. בעקבותיה קמו יחידות סיור בפיקודים אחרים"..

אם בשנים הראשונות של היחידה נאספו אליה מיחידות שונות לא בצורה מסודרת, הרי משנת 1961 ואילך, החל עמוס לגייס מחזורים שעברו ראשית טירונות בחטיבת הצנחנים. לאחר סיום תפקידו כמפקד סיירת שקד, מונה למושל מרכז סיני. ירקוני השתחרר מצה"ל בשנת 1969 בדרגת סגן אלוף..

עמוס ירקוני הלך לעולמו בשנת 1991, ונקבר בבית העלמין הצבאי קריית שאול.

250px-Bedouin_Soldiers_Memorial_Yarkoni-1 (1)

וזה מוליך אותנו במוסיקה אל המלחין ….יוחנן זראי.

יוחנן זראי –  (14 בפברואר 1929 – 29 בדצמבר 2016) נולד  בבודפשט שבהונגריה. את לימודיו עשה באקדמיות למוזיקה בבודפשט ובאוסטריה. בשנת  1950 עלה לישראל .

YE1049637_l

 

יוחנן הלחין מספר רב של שירים ללהקות צבאיות שונות, בהם "רוח סתיו", "אחד גבוה ושניים קטנים", "כוכב הצפון" ושירי הזיכרון  נוגים כמו "אחי הצעיר יהודה" ו"מי שחלם". כמו כן עבד בקול ישראל בניצוח, וחיבר מוזיקה לתסכיתי רדיו רבים.

זראי גם הלחין מוזיקה ושירים להצגות תיאטרון ולסרטי קולנוע ישראלים, בין היתר עבד יחד עם הפזמונאית נעמי שמר על ההפקה המוזיקלית של המחזמר "חמש-חמש" והלחין את פסקול סרטו של אפרים קישון "סאלח שבתי" עם השירים "לי ולך" ו"משיח הזקן".

במהלך שנות השישים הלחין שירים לאמנים מובילים ושיתף פעולה רבות עם הפזמונאים חיים חפר ודידי מנוסי. בין שיריו: "אם רק תבואי בחמש", "צריף ישן", "תן לגמור מילה" ו"תפוח הזהב" בביצוע שלישיית גשר הירקון, "שיר הקטר", "הסלע האדום", "למה לא אמרת לי" ו"שיר ההד" בביצוע אריק לביא. חלק משיריו בוצע על ידי אשתו, הזמרת ריקה זראי, כשבין להיטיה היו "גן השקמים" ו"קול אורלוגין".

בשנת 1971 ירד לגרמניה, שם עבד עם ילדים פגועים באמצעות תרפיה במוזיקה.

בשנת 1992 עבר לגור בהולנד. בהמשך עבר לגור בשווייץ.

יוחנן היה נשוי לזמרת ריקה זראי מסוף שנות החמישים ועד לגירושיהם בתחילת שנות ה-70, בשנת 1959 נולדה להם הבת, יעל.

יוחנן זראי נפטר בגיל 87 , ב-29 בדצמבר 2016.
ואיך הדברים מסתדרים ??

ראשית אתמול מלאו 98 שנה להולדתו של עמוס ירקוני ,הבדואי שהפך למייסד תורת הגישוש בצה'ל ומפקד סיירת שקד ,וכשחושבים על הליכה במדבריות יהודה והנגב כפי שעושים הבדואים בנדודיהם ,או מטיילים באורחותיהם ,אחד השירים  שעולה בראש הוא שיר ההד הנפלא בביצועו של אריק לביא…אותו כתב יעקוב שבתאי והלחין כאמור …ידידנו יוחנן זראי ז'ל.

אז צאו טיילו ושירו או זמזמו ,…..וההד……הוא יהדהד לו בינות לוואדיות ולצוקים

שבת נעימה לכולם 

(לחדי העין והאוזן שימו לב כי כל בית בשיר הוא …במקום אחר בארץ..מסיני ועד הבשן ,גשש אמיתי.)

 

בוקר עלה בהרים הכחולים
טיפסתי נושם בשבילים עתיקים
נולד בי שיר זמר נושן:
"הו, מה כחול!"
והד לי ענה מהרי הבשן:
"הו, מה כחול, כחול, כחול, כחול!"

שמש מכה על ראשי הגבעות
קרוע בגדי ופני לוהטות
שירי אז עלה בצמא:
"הו מה עייף!"
והד לי ענה מאבני החומה:
"הו מה עייף, עייף, עייף, עייף!"

ערב יורד ובגיא דמדומים
פסעתי בודד בשבילים אדומים
שירי מתגלגל במדרון:
"הו מה בודד!"
והד לי ענה מהרי גוש עציון
"הו מה בודד, בודד, בודד, בודד!"

ליל ירד בין צוקי הר נבו
צבוע בוכה אל מדבר וחולו
קולי מחפש את רעי
"הו מה רחוק!"
והד לי ענה מפסגת הר סיני:
"הו מה רחוק, רחוק, רחוק, רחוק!"

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s