מחבר elim06

שמש אדמדמה בגווני אדום  וצהוב ליטפה את גלי הים וצבעה אותם בצבעים פסיכודליים . השקיעות  באוקטובר הגיעו מוקדם יותר .ימי הסתיו הלכו והתקצרו ,וניתן היה להבחין בשקיעה  כולה במשמרת הערב שהחלה בארבע אחר הצהריים עד לשעה שמונה בערב.כמו אתמול כך גם היום הוא עלה לעמדת הצופה בגשר ,נשא עיניו ימינה ושמאלה בתורו אחר מכשולים ,כלי שייט או טייס בנתיב ,או כל דבר אחר.

על דופן ימין ניתן היה להבחין ביופיה של שקיעת סתיו אדמדמה …הוא לא ידע שהשקיעה תגיע דווקא מדופן שמאל…הגלים היו בינוניים ,משהו כמו מטר ועשרים  מכיוון צפון מזרח והרוח הייתה צפון מזרחית בעוצמה בינונית.מפעיל המכ'ם העייף שישב לא רחוק , סרק את הצג בפעם המי יודע כמה ,  אך הכל היה שקט ורגוע. מכיוון המטבח בסיפון הנמוך יותר עלו ריחות ארוחת הערב המתבשלת ,וקולות תורני המטבח כמעט ולא הפריעו את השקט….

מחוגי השעון הורו על השעה 1725 ,ולפתע ברגע אחד ניערו כל ההתרעות ,פעמוני האזעקה צווחו מלא האוזן , במערכת הקריזה נשמע הקריאה "עמדות קרב..עמדות קרב..עמדות קרב" ,,,,צופה הגשר וצופה המכם צווחו יחד לתוך מע' הקשר: " טיל ..טיל ..טיל ..כיוון אדום 35 ..210 ….טווח קרוב…בכיוון… סטיקס"….מפקד הספינה סא'ל שושן הפנה מבטו שמאלה ופניו הלבינו …אי אפשר היה לטעות ..כדור אש עצום טס לעברם….סטיקס באדום 35 טווח קרוב…..פחות מדקה מאוחר יותר…התפוצצות אדירה ורעש עצום ואז באחת פסקו האזעקות…את מקומם תפסו זעקות הכאב..הקריאות לעזרה..ושקט …והירח ?? הוא עלה וזרח כאילו כלום לא קרה.

(ערב שבת 21 לאוק' 1967…20 ק'מ צפונית לחופי צפון סיני).

בוקר שבת נעימה של סתיו ארצישראלי..השליש האחרון של חודש אוקטובר יצא לדרך, ופינתנו מציינת מלאת 51 שנים לטביעתה של אח'י (אוניית חיל הים) אילת.

 

הזמנים הם ימי הזוהר שלאחר מלחמת ששת הימים. המורל הישראלי בשמים .לאחר מלחמת בזק בת שישה ימים מצליח צה'ל למגר כמעט לחלוטין את היכולות ההתקפיות של כל מדינות ערב. גיבור התרבות בימים אלו הם הגנרלים , לובשי  המדים ובפרט בעלי הדרגות, שהיו על תקן כוכבי על.

חצי האי סיני נכבש חודשים ספורים קודם לכן מידי המצרים , וחיל הים נדרש להפגין ריבונות ונוכחות בטריטוריות החדשות.

המצרים שהיו בהלם אחרי התבוסה הניחו שלא יוכלו לכבוש מחדש את השטחים שנכבשו ולכן החליטו לפתוח במלחמת התשה.החיכוכים היו בעיקר לאורך תעלת סואץ והמוצבים שהיוו את קו הגבול החדש עם מצריים.

בחיל הים שררה תחושת פיספוס, צה'ל קוטף את התהילה של ששת הימים ,ואילו הוא כמעט ולא צבר הישגים.בחיל  השתוקקו לשפץ את הדימוי שדבק בהם, לגעת בתהילת הניצחון ולהשתתף באופוריה שאחזה בחברה הישראלית. וכך סמוך לחצות של ה-11 ביולי 1967, במהלך סיור חופים בצפון סיני, היתה אח'י אילת (ביחד עם שתי ספינות טורפדו) מעורבת בתקרית שנויה במחלוקת. הכוח הישראלי איתר כוח ימי מצרי ששייט במים בינלאומיים מול חוף רומני וטיבע שתי ספינות טורפדו מצריות על אנשי צוותן. לא היו ניצולים..לימים הועלו האשמות שונות לגבי פקודת הסיור שניתנה לכלי השייט אולם לאחר אותו אירוע ,ספינות חיל הים המשיכו לסייר באזור במשך כל הקיץ.

קו הסיור הקבוע היה לאורך חופי צפון סיני כשהנקודה המערבית ביותר נמצאת מחוץ למיים הריבוניים של מצריים ( 12 מייל) אך בקירבתם.

 

  

ביום שישי  20 לאוקטובר 1967 יצאה המשחתת אח'י אילת(ק-40) לסיור מול חופי צפון סיני. במשך כיום וחצי נעה המשחתת הלוך ושוב על קו הסיור ,כאשר בכל פעם שהגיעה לקצהו המערבי של קו הסיור היה הטווח לחוף 13 מייל בלבד ,וניתן היה להבחין בה בקלות.

באותם ימים קיבלה מצרים מבריה'מ טילים מסוג סטיקס ( מטוס זעיר מסוג מיג 17 שהוסב לטיל והועמס בחצי טון חנ'מ) ..הטווח של הסטיקס היה 25 מייל…המידע הנ'ל היה בידי צה'ל ,חיל המודיעין, וכן בידי חיל הים…אבל יהירות כבר אמרנו ??

 

וכך במהלך  יום שישי ה20/10 , משהתקרבה אח"י אילת לנקודה המערבית של קו הסיור,היא מיתגלית ע'י ספינת סיור מצרית שמעבירה את נתוניה לבסיס פורט סעיד …אח'י אילת שלא מודעת לגילוייה ממשיכה בקו הסיור כרגיל…

למחרת, יום שבת 21 באוקטובר בשעה 5:30 בבוקר, דיווחה ספינת משמר מצרית שהמטרה (אח'י אילת ) התקרבה למרחק 13 מייל. בשעה 7:10 הודיע מפקד בסיס פורט סעיד על המטרה הבלתי מזוהה למפקדה המרכזית של חיל הים המצרי באלכסנדריה וביקש הנחיות. במקביל העלה את הכוננות בבסיס פורט סעיד.מפקד בסיס פורט סעיד מורה כבר בשעה 1105 לשני ספינות טילים להיות מוכנות ,האחת לירי והשנייה לגיבוי במידה ויהיה צורך בירי נוסף. המצרים גם עורכים תרגיל הטעיה ברשתות הקשר על מנת לבלבל את מצותתי הקשר מחיל המודיעין בספינה..אולם לרוע המזל המצותתים מחיל קשר לא הצטרפו להפלגה..בשעה 12:10 התקבלה החלטה של שליט מצרים גמאל עבד אל נאצר והממשלה המצרית להשמיד את הספינה הישראלית והפקודה הועברה למפקדת חיל הים המצרי….למרבה הצער…המודיעין הישראלי בארץ יירט את הפקודה…אך מסיבה לא ברורה, לא העבירה לחיל הים וגם לא לאילת..

בשעה 1725 מגיע האילת לטווח 13.5 מייל מהחוף (מייל וחצי מחוץ למיים הטריטוריאלים של מצריים) ,באותו זמן יצא סטי'ל מדגם קומאר 504 מפתח נמל פורט סעיד, כיוון את חרטומו אל המטרה הפליג שלוש דקות כדי לייצב את מערכות הניהוג וירה שני טילי סטיקס. בזה אחר זה. זמן התגובה של הספינה היה אפסי..הטילים פגעו במרכז המשחתת. הפיצוצים – חצי טון חומר נפץ כל אחד – שיתקו לחלוטין את מערכות ההנעה והקשר. בבסיס התורן פרצה שריפה והמשחתת נעמדה נוטה על צדה השמאלי.

במשך כשעה וחצי ניסו אנשי הספינה הפגועה לסתום פרצות, לכבות דליקות ולהגיש עזרה לנפגעים ,ובמקביל לאחר אילתור מכמה חלקי מכשירי קשר הצליחו להעביר קריאה לעזרה לצה'ל.

שעה מאוחר יותר מדווח מפקד הסטי'ל המצרי כי אין צורך בירי נוסף, מאחר והמטרה לדעתו  טובעה, אולם שעה וחצי מאוחר יותר ניתן היה להבחין כי הספינה הפגועה עדיין צפה..

ירי סטיקס מסטי'ל דגם קומאר

מפקד קומאר 504 סרן אבו שאקר העלה את הסברה שזו אוניה ישראלית נוספת ..המשחתת אח"י יפו (ק-42), כשלמעשה הייתה זו אח"י אילת שטרם שקעה, והורה לסרן לטפי ג'אד-אללה מפקד קומאר 501 לתקוף אותה.

בשעה 19:44 יצא הקומאר 501 מפתח נמל פורט סעיד, ירה שני טילי סטיקס נוספים לעבר האילת ונחפז בכל המהירות חזרה לכיוון נמל  דמיאט. באילת  היו שתי פגיעות.הראשונה טיל שפגע בירכתי האונייה באזור תותח מס' 3. הטיל לא התפוצץ אך גרם להתלקחות שריפה מעל מחסני התחמושת. ארגזי תחמושת שהיו על הסיפון החלו מתפוצצים וסיכנו את חייהם של 36 הניצולים שנלכדו בירכתיים. בשלב זה כבר  הודיע מפקד האונייה סא'ל יצחק שושן על נטישת המשחתת. לוחמי חיל הים, שעד אז לא נטשו את ספינתם, קפצו למים חגורים בחגורות הצלה.

למרבה הצער התפוצצות הטיל הרביעי ארעה במים במרחק כ-30 מטר מירכתי המשחתת הטובעת, מרבית ההרוגים היו דווקא הניצולים ששהו במים ונהרגו מהדף פיצוץ הטיל הרביעי.

על פי העדויות, מרגע פגיעת הטילים באוניה פעלו מפקדי האוניה וצוותה באומץ נדיר, הפגיעות ריסקו מדורים באוניה ,וכלאו אנשי צוות במדורים ללא יכולת לצאת , הצוות פעל בתושייה והמון יוזמה על מנת לארגן פתרונות מאולתרים לכיבוי השריפות,לחילוץ הלכודים והנפגעים וכן על מנת ליצור קשר עם צה'ל ,(מערכות הקשר ברובן התרסקו),וכן לתת מענה הנצלה לאנשי הצוות שנותרו בחיים. כבר בפגיעה הראשונה נשרפו שתי סירות ההצלה של האוניה בעודן על הסיפון. מתוך 13 רפסודות ההצלה הקשיחות נותרו לאחר הפיצוצים והשריפות רק שלוש תקינות ועליהן הועמסו הפצועים. מרבית צוות האנייה נשאר במים בזכות חגורות ההצלה האישיות השאיפה הייתה להשאר יחד. לפי ההוראות המקדימות הם התרחקו מהמשחתת למניעת היסחפות. למרבה הצער פגע הטיל האחרון במים וגרם למרבית ההרוגים.

 

החילוץ היה מורכב ומסובך ,נטלו בו חלק מטוסים,מסוקים, לוחמי שייטת 13, צוללנים ,אנשי חבלה ,ומודיעין וצוותי רפואה.

..החילוץ האווירי הופעל ונוהל  מבסיס אל עריש בפיקוד רב"טית צעירה בשם  ברכה ליכטנברג סמלת המבצעים התורנית שניהלה את ההצלה מהים והפינוי מחוף רומני ישירות או דרך אל עריש במשך שעות רבות מרגע קבלת ההודעה ועד שאחרון הניצולים עזב את האזור. היא הקימה בית חולים שדה מאולתר במוסך המטוסים אליהם פונו הפצועים תחילה בטרם יועברו לארץ.

 

רב"טית   ברכה ליכטנברג

פעולות החילוץ ארכו מספר ימים ובסופם  פוצץ גוף הספינה והוטבע. באירוע אחי אילת נהרגו בסה'כ 35 לוחמים ועוד 15 הוכרזו ככאלה שמקום קבורתם לא נודע, ונפצעו 91. בהמשך הוקמו וועדות חקירה ,הוסקו מסקנות ונערכו שינויים מבניים בחייל ,שונו נהלי עבודה בתוך החיל פנימה וכן עבודה עם יחידות אחרות בצבא ,  בנוסף שודרגו יכולות הלחימה וההתגוננות בחיל ברמה העיונית ובעיקר הטכנית. ועדת בדיקה אחת קבעה שלמודיעין הגיע מידע על ההתקפה כבר בבוקר בשעה 1115 ,מידע  שלא הועבר לחיל הים, אבל הוויכוחים מה בדיוק אירע לספינה אח"י אילת ולמה – נמשכו שנים רבות. …האם הלקח נלמד….יתכן ..היהירות הייתה תמיד עקב האכילס שלנו….ב-2003 מגיעה התזכורת בזמן מלחמת לבנון השנייה…..אירוע אח'י חנית..

ואירוע אח'י אילת לוקח אותנו במוסיקה אל הזמרת ..חיה יונאי….רבים ישאלו ..אבל מי זו חיה יונאי..??

חיה יונאי היא חיה ארד לשעבר סולנית להקת חיל הים בשנות השמונים המוקדמות (71-73) ,ארד, או חיה יונאי כפי שהיא נקראת כיום, לא בדיוק חלמה להיות זמרת. שנים רקדה בלט, ומי שסלל לה את הדרך לקריירת הזמר הקצרה שלה, כמו לג'ודי שוורץ, סולנית הלהיט "פרחים בקנה"(הימנון חיל התותחנים) , היה צבי (קיקי) רוטשטיין, לימים ב"הכל עובר חביבי", שזימן אותן ללהקת "הצופים", שהקים בחיפה. במקביל רקדה חיה  בלהקת המחול העירונית.בניגוד לשוורץ, וללא מעט זמרים יוצאי עיר הכרמל, חיה איננה תוצר של אחת מחבורות הזמר ."אני לא מסוגלת לשיר במקהלה",  "אולי בגלל טראומה מבית הספר. הקול שלי קצת חריג, לטוב ולרע, היא אומרת. "יותר מדי דומיננטי"…בשנת 1971 השתתפה בתכניתה "שירת הים". ארד הייתה אחד מכוכבות התכנית, ובין היתר הייתה סולנית השיר "על אם הדרך", שהגיע למקום הרביעי במצעד השנתי תשל"ב (1972). שיר נוסף מהתכנית שזכה להצלחה היה "חסקה", שהגיע למקום התשיעי במצעד.

ההצלחה האירה לה פנים ושירי הלהקה זכו לפופולריות גבוה והקריירה נראתה מבטיחה ,.לאחר שחרורה מהצבא, היה לארד כל מה שצריך כדי להמשיך בקריירה, לרבות משרד אמרגנות ידוע וחוזה בחברת תקליטים.

אולם הנסיבות הכתיבו מהלך אירועים שונה. לאחר שחזרה ממסע הופעות של יוצאי להקות צבאיות בתפוצות, פרצה מלחמת יום הכיפורים והיא הסתפחה לצוות הווי שחרש את סיני. בעודה ממלאת את חובתה, נמוג כלא היה חוזה ההקלטות שלה. במקום זאת הפכה למעין זמרת יצוא ויצאה תכופות להופעות בחו"ל.חיה שינתה כיוון וטיפחה משפחה וכיום בת 62 , היא אמא לבן ובת וסבתא נמרצת לארבעה נכדים.שנים לאחר הלהקה, היא ממשיכה לשיר על אש קטנה. כשזקוקים בחיפה לאמן בטקס רשמי בעיר, קוראים לה לדגל.ארד עובדת בעיריית חיפה כמנצחת על פרויקטים באגף התרבות ומנכ"לית ועדת האימוץ של חיל הים, "החיל שמאז ועד היום הוא חלק ממנה והיא חלק ממנו".

ואאיך הדברים מתחברים ??..עץ נטוי ונעורים שבאו פתע אל סופם..

אתמול צייננו במושב בחניכת שביל עצי אלון שנה לפטירתו בטרם עת של חבר יקר ואהוב ..אלון אסקיו ..ומחר נציין 51 שנה לטביעתה של אח'י אילת …ומה מחבר עץ שנפל על צד הדרך , עם תלאותיה של ספינה בים …וחיל הים ??..נכון חיה ארד בשירה מימי להקת חיל הים "על אם הדרך"…השיר נכתב ע'י נתן אלתרמן ,והולחן נעמי שמר, ומתאר את תלאותיה של ספינה בים ,,והוא מקביל זאת לעץ נטוי העומד על צד הדרך..בעת הסערה..וכך מתחבר יום השנה לאלון..עם יום השנה לאח'י אילת ולחיל הים שלהקתו שרה את השיר..

שבת קרירה ונעימה לכולם ..שנדע רק ימים טובים ומאושרים…או לפחות בעיקר כאלו.

עַל אֵם הַדֶּרֶךְ עֵץ עָמַד.
עָמַד נוֹפֵל אַפַּיִם.
נוּמָה, בֵּן. הַלַּיְלָה רַד.
לֵיל סַעַר עַל הַמַּיִם.

הַס, יֶלֶד. הַסְּפִינָה עַל צַד
נוֹטָה מִזַּעַף רוּחַ.
עַל אֵם הַדֶּרֶךְ עֵץ עָמַד,
אֵין צִיץ וְאֵין תַּפּוּחַ.

אֶל זֶה הָעֵץ אֵי פַּעַם, בֵּן,
אֲבִי אִמְּךָ הִגִּיעַ.
וְצֵל עַרְבִית בָּעֵץ קִנֵּן
וּבַד הוּא לֹא הֵנִיעַ.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ארוחת הערב הייתה עבורו מדורת השבט הביתית, מאז היה נער אהב את ההתכנסות המשפחתית סביב שולחן האוכל. כל בני הבית מגיעים. מי לאחר יום עבודה,  ומי לאחר יום לימודים. הקטנים כבר היו רחוצים ומקולחים ,ריח סבון הרחצה התערבב עם ריחות האוכל. חביתה, ביצה עין, או מרק ירקות מעלה אדים, וריחות של דרמפון , זיעת משחק הכדורגל בחצר וקולות צחוק או ויכוח התערבבו להם מידי ערב.

חביבים היו עליו חידודי הלשון של אימו. ולעיתים הצטרפו אליהם גם דודו דודתו והאחיינים ואז כבר היה ממש שמח סביב השולחן.חידות ,חוויות מהעבודה ומבית הספר ,סיפורי ילדות ולעיתים אף שירה מילאו את חלל פינת האוכל הצפופה.דודו הרעים בקול, אומנם אותם שירים בכל פעם והוא גם נהג לזייף , אך מה זה משנה,  העיקר להיות שמח כפי שנהג דודו שמחה לאמר.

אבל היום, הערב כבר אינו כפי שזכר מימי ילדותו. סביב שולחן האוכל אומנם יושבים כל בני הבית. רחש המזלגות שובר מדי פעם את השקט האופף את אדי המרק.היבהובים בצהוב ולבן מסגירים את פעילות מסכי הטלפונים. כל אחד ואחד ספון במכשירו, וכולם יחד טמונים במעמקי הפסייבוק,המייל והטוויטר…שקט רועם מתגלגל סביב השולחן, ורק ציפצופי האנגריבירד מפרים את השקט.

איפוא טעינו שואל הוא את עצמו, איפוא לא עצרנו את זה ?, האם ישנה עוד אפשרות ? , והאם בכלל ישנו עוד צורך לשוב לאחור? ….

(שאלות ששואל עצמו איש חביב ,בהסיבו לארוחת ערב..מתישהו בעתיד הנוכחי ).

 

שבת נעימה של חודש אוקטובר ,מר חשוון בלוח העיברי ורוח סתיו קלה מבשרת כי החורף בוא יבוא ,ופינתנו מעלה על נס את ה……סלולארי…כן, כן המכשיר הנייד בו אתם אתם מביטים.

האם שאלתם את עצמכם פעם מתי הומצא הטלפון הסלולארי? אותו מכשיר שכמעט לא ניתן לתאר את חיינו בלעדיו? התשובה  אינה פשוטה, שכן ישנן מספר גרסאות לסיפור ההמצאה.

הטלפון הקוי, זה הפועל על חיבור חוטי ידוע ומוכר מזה זמן רב (החל מ 10 במרץ 1876 -אלכסנדר גרהם בל ),אך הרעיון למכשיר בו ניתן לתקשר ללא חיבור קוי הינו צעיר יחסית. הרעיון של מכשיר בו ניתן לנהל שיחה ללא חוטים הופיעה כבר בשנת 1935 בספרו הנהדר של סופר הילדים אריך קסטנר (" אמיל והבלשים", "אורה הכפולה", "פצפונת ואנטואן", "האיש הקטן "…ועוד) בספרו הנפלא  (מומלץ לכל הורה לספר לילדיו..או נכדיו) "35 במאי" מתואר הקטע הבא : "דני וסוסו המדבר התפעלו במיוחד מ"מראה האדם שהיה נוסע על המדרכה לפניהם ופתאום ירד אל הכביש, הוציא מכיס מעילו שפופרת-טלפון, השמיע לתוכה מספר וקרא: "מרים? שמעי נא, היום אאחר לבוא לארוחת הצהרים. עלי לסור עוד למעבדה. להתראות חמודה!". אחר כך החזיר את הטלפון לתוך כיסו, שוב עלה על הסרט הנע, והחליק לדרכו תוך קריאה בספר".

 

סביר להניח כי ב-1935 (לפני תחילת מלחמת העולם השניה) ,סיפור דמיוני זה של קסטנר נראה היה הזוי לחלוטין ..ואכן חלפו 10 שנים  עד שנוצרו היכולות לממש רעיון מוזר מעין זה ..מכשיר טלפון ללא חוטים…. ביוני 1946 הציגה חברת AT&T, אז קונצרן התקשורת הגדול בארצות הברית, באמצעות מעבדות המחקר שלה "סאותווסטרן בל", את הטלפון הראשון שמופעל מכלי רכב ללא צורך בקו תקשורת נייח. זה קרה בסנט לואיס, מיזורי, וההמצאה החדשה הייתה גדולה, כבדת משקל ורבת הפרעות, ובנוסף לכך טווח הכיסוי היה מוגבל לאזור מסוים.(המימסור אגב נעשה בעזרת רכב שנסע בין אנטנות..).

אימוץ הרעיון של טלפון נייד לא התקבל בסחף גדול בתחילתו, כמעט 30 שנה אחרי הפיתוח הראשון של הטלפון הנייד (הלא סלולרי), הותקנו בסך הכל 45 אלף מכשירים ברחבי ארצות הברית, ורשימת ההמתנה כללה עוד  20 אלף . קצב התקנת התחנות לא עמד בביקוש, ולרשות הצרכן פעלו כ-30 תחנות בסיס ,כך שהעומס היה כבד ויקר.

הטכנולוגיה עשתה מאז מספר רב של זינוקים ,בשיטות השידור -מעבר לשידור דיגיטלי במקום אנלוגי ,יכולות הנדידה השתפרו ,צורות איפנון השידור אצו קדימה ,מחשבים נכנסו לסיפור ועוד מאות אם לא אלפי פיתוחים הביאו אותנו הלום אל עידן הסמארטפון …כבר לא רק מכשיר לניהול שיחה..רבים כיום כבר כמעט לא זוכרים בכלל שניתן גם…. לשוחח עימו.

כיום כולנו נוגעים בסמארטפון אלפי פעמים ביום, מבלים שעות מול המסך שלהם בהפעלה של כל מיני אפליקציות, ובאופן כללי לא יכולים לדמיין את חיינו בלעדיהם, אלא שלאהבה הזאת יש מחיר .אנחנו מחזיקים אותו בהישג יד פחות או יותר 24 שעות ביממה, ומשתמשים בו בדרכים רבות מספור, כולל התייעצות עם היישומים שלו (וויז, מז'א, פייסבוק, טוויטר, יומן, מייל, הזמנת נופש, כושר,תמונות, ועוד ) ובדיקת ההודעות וההתראות שלו עשרות ויותר פעמים ביום. המכשיר הופך למעשה למחסן של עצמנו, מתעד ופולט את המילים, הצלילים והתצלומים שמגדירים את מה שאנחנו חושבים, מה החוויות שלנו ומי אנחנו. בסקר של גאלופ מ-2015, יותר ממחצית מבעלי האייפונים אמרו שהם לא יכולים לדמיין את חיים ללא המכשיר הזה…שלוש שנים מאוחר יותר סביר להניח שחלפנו את רף 80 האחוז ..אם לא יותר.

 

מחקרים פסיכולוגיים שנעשו הראו תופעה מעניינת כי ככל שזמינות מכשירי הטלפון גדלה (ביד..בכיס ..או מונח במגירה וכו' ) יכולת הריכוז שלנו וההתעסקות בבעיות מורכבות יותר קטנה…(מחקר של ה"ג'ורנל לפסיכולוגיה ניסויית" (Journal of Experimental Psychology) מ-2015).במאמר מאפריל השנה ב"ג'ורנל של האגודה למחקר צרכני" ,כתבו החוקרים ש"שילוב הטלפונים החכמים בחיי היומיום" גורם כנראה ל"בריחת מוחות" שיכולה להפחית כישורים מנטליים חיוניים כמו "למידה, חשיבה הגיונית, חשיבה מופשטת, פתרון בעיות ויצירתיות".

ומה קורה במישור החברתי ??..גם פה מראים מחקרים שונים כי המכשירים נמצאים אצלנו בראש כל העת ומשנים את כישורינו החברתיים, ובניסויים שונים כדוגמאת זה שנערך באוניברסיטת אסקס שבאנגליה הפגישו החוקרים 142 זוגות שונים לדייט ,חלקם נתבקשו לבוא ללא טלפונים ולאחרים הותר המכשיר. ולאחר מכן נמצאה מובהקות מוחלטת של גילויי חיבה ואמפטיה רבים יותר בין הזוגות …ללא המכשירים .

מחקרים אחרים מראים  שאנחנו לא טובים במיוחד בהבחנה בין המידע שאנחנו שומרים בראש למידע שאנחנו מוצאים בטלפונים או במחשבים שלנו. שאנשים מעלים מידע במכשירים שלהם,  סובלים במקרים רבים מאשליות של אינטליגנציה. הם נוטים לחשוב כאילו היכולות השכליות שלהם יצרו את המידע הזה, לא המכשירים שלהם. "הופעת 'דור האינפורמציה' יצרה לכאורה דור של אנשים שחושבים שהם יודעים יותר מבעבר", הסיקו החוקרים. זאת, למרות ש"הם אולי יודעים אפילו פחות על העולם שמקיף אותם".

הראיות לכך שהטלפונים יכולים להיכנס לנו לראש עד כדי כך הן מפחידות. הן מאותתות שהמחשבות וגם הרגשות שלנו אינם מוגנים , והם יכולים להיות מוטים על ידי כוחות חיצוניים שלא תמיד אנחנו מודעים להם. אפילו בעידן המדיה ( טלויזיה , רדיו, ) הטלפון הפך ל"סופר מסיח", מאחר ויכולתיו מרובות על פני כל מדייה קיימת אחרת. נסו לדמיין אלבום תמונות ישן מכל ימי חייכם.., יומן פגישות, מדריך טיולים, משקפת שמציצה למדינות רחוקות, ארון משחקים, וחבר מדען מופלא שיודע הכל..נסו לדמיין את כל אלה בכף ידכם…לא צריך להתאמץ הם שם בתוך 180 גר' של מכשיר חכם.

נתונים, כתבה פעם סופרת הרומנים והמבקרת סינתיה אוזיק, הם "זיכרון בלי היסטוריה". האבחנה הזו מצביעה על הבעיה של מתן היתר לטלפונים החכמים שלנו לשלוט במוחנו. כשאנחנו מצמצמים את יכולתנו לחשוב בהיגיון ולהיזכר או מעבירים את היכולות הללו למכשיר, אנחנו מקריבים את היכולת שלנו להפוך מידע לידע.

הפילוסוף וויליאם ג'יימס אמר  ב-1892, "אמנות הזכירה היא אמנות החשיבה". רק צבירת מידע בזיכרון הביולוגי שלנו יכולה לארוג את הקישורים השכליים העשירים שיוצרים את מהות הידע האנושי, ולאפשר חשיבה ביקורתית ותפיסתית.אנחנו צריכים לתת למוח שלנו יותר מרחב לחשוב. וזה אומר קצת יותר מרחק בינינו לבין הטלפונים שלנו.

 

והנגיעה הקטנה בהשפעות הטלפון השונות ( ישנם עוד רבות רבות ומורכבות )..לוקחות אותנו במוסיקה אל להקה בריטית ,להקת רוק-פופ ורוק מתקדם שהוקמה בבריטניה ב-1969 ופעילה עד היום.ללהקה קוראים סופרטרמפ..

להקת סופרטרמפ הוקמה ב 1969 כשמליונר שווייצרי בשם סאם הציע למוזיקאי ריק דיוויס שהיה חבר בלהקת ה JOINT להקים להקה לפי טעמו של ריק ובמימונו של סאם. בסופו של דבר הוקם ההרכב שנקרא בתחילה DADDY אך לאחר זמן קצר שינה את שמו ל SUPERTRAMP.

תמיד בסרטים ובסיפורים שני הנסיונות הראשונים להצלחה נכשלים ,ורגע לפני שהגיבור נואש ,זה מצליח והוא זוכה בתהילה . כך קרה גם ללהקה ההרכב הראשון וגם ההרכב השני שלה הוציאו כל אחד תקליט ולא זכו להצלחה..אבל אז הגיע ההרכב השלישי שהתבסס על מקימי הלהקה ריק דיוייס, ורוג'ר הודג'סון שצירפו אליהם את ג'ון הליוול (כלי נשיפה), דוגי תומסון (בס) ובוב סייבנברג (תופים).

בין הלהיטים הגדולים של הלהקה ניתן לציין את DREAMER, GIVE A LITTLE BIT, THE LOGICAL SONG, TAKE THE LONG WAY HOME, BREAKFAST IN AMERICA, IT'S RAINING AGAIN האלבומים יצאו בשנים 1974 עד 1983.לאחר ההמסע המוצלח עזב רוג'ר את הלהקה לטובת קריירת סולו שלא צלחה ,ובהמשך נעשו מספר נסיונות של איחוד הלהקה להופעות משותפות אולם ההצלחה לא חזרה על עצמה .ריק דיוייס והלהקה המשיכו להופיע עד ימים אלו ,אך בעצימות נמוכה…בכל זאת להקה ותיקה אוטוטו חמישים…

ילדים…זה לא טוויטר

ואיך הדברים מתחברים ??

אז היום לפני 35  (13/10/85)שנה בדיוק נערכה בשיקגו שיחת הטלפון הסלולארי הראשונה… בסה'כ 35 שנה חלפו..מאותו מכשיר במשקל של כמעט קילוגרם שלם שידע רק ליצור קשר לצורך שיחה…למכשירי היום השוקלים 180 גרם בממוצע…וכל חיינו מצויים בתוכם…בתוך 35 שנה דחסנו חיים שלמים ,זכרונות חוויות ותמונות…לתוך כף היד..זה ממש לא הגיוני….וזה עושה געגועים לימים שהיינו קצת צעירים יותר ,ובוודאי תמימים יותר,ציוצים היו של ציפורים ,ופנים היו אמיתיות,שאלות חיפשו מענה לא וירטואלי ,לכל אדם פשוט.. והיום אנו מאבדים אט אט את הקו שבין המציאות לוירטאול..עד שכמעט קשה לנו לאמר מי באמת אנחנו..ממש כפי שלהקת סופרטרמפ שרה בשירה "THE LOGICAL SONG"…שיר הגיוני…

שבת נעימה לכולם..צאו אל החלון…יש שם על העץ ציפורים אמיתיות.

 

When I was young, it seemed that life was so wonderful, a miracle, it was beautiful, magical
And all the birds in the trees, well they'd be singing so happily, joyfully, playfully, watching me
But then they send me away to teach me how to be sensible, logical, responsible, practical
And they showed me a world where I could be so dependable, clinical, intellectual, cynical

There are times when all the world's asleep

The questions run too deep for such a simple man
Won't you please, please tell me what we've learned
I know it sounds absurd but please tell me who I am

 

 

 

 

 

רחש  צמרות עצי הדקל קטע את השקט שנפרש לעת ערב על הכפר השוכן במרכזה של הדלתא הירוקה.רוחות צפון מערביות מכיוון הים השיאו עננים כבדים המבשרים על החורף ההולך וקרב ואור ברקים רחוקים האיר את שמי הערב חליפות .קרירות נעימה הזדחלה לה אל בין הסימטאות  הצרים של הכפר מית אבו אל קום , וסילקה את שאריות השרב מצהרי היום. מבעד לחלונות ניתן היה לשמוע את שדרן הרדיו בקולו הרשמי מדבר על כך שלדעת פרשנים וחוגים המקורבים לשלטון המלחמה הגדולה מתקרבת אל סופה.

רעש צעדים נמרצים על מדרכת האבן ,העיר חמור מנומנם מרבצו , הוא פער עיניו למראה יסמין ,המיילדת הכפרית אשר אצה אל הבית בסמוך לחנות האופנועים. אם היה מדבר ודאי היה אומר שכנראה בעלת הבית עומדת ללדת , לא כולם בכפר התלהבו מנישואי אב הבית לאשה ממוצא סודני . החמור לא יכול היה לדבר ואת מחשבותיו שמר לעצמו…שעה מאוחר יותר נשמע קול בכי חרישי של תינוק שזה אך נולד….לחופש נולד ? או שמא למלחמה ? …שנים מאוחר יותר יכתוב הילד הנולד את ספרו " סיפור חיי"…ושם תימצאנה התשובות.

(מית אבו אל קום 25/12/1918-שלהי מלחמת העולם הראשונה ,לפנות ערב )

שבת ראשונה של חודש אוקטובר , חצבים בצידי דרכים ובגינות מבשרים כי הסתיו כבר פה ,הימים מתקצרים והלילות מתארכים ופינתנו מעלה על נס את זכרו של איש מיוחד ,מי שנחשב בזמנו לגודל אויביה של מדינת ישראל ,ולימים לאיש שלום אמיץ וחכם ,זוכה פרס נובל לשלום , נשיאה לשעבר של מצרים..מֻחַמַּד אַנְוַר אלסַאדַאת.

 

סאדאת נולד ב-25/10/1918 בכפר מית אבו אל קום , כפר קטן במרכזה של הדלתא הפוריה בשפכו של הנילוס אל ים התיכון. אמצע הדרך בין אלכסנדריה שעל החוף ובין בירת מצרים קהיר. בן לאב מיצרי ואם ממוצא סודני.

בגיל 20 הצטרף סאדאת לאקדמיה הצבאית ,ובמהלך מלחמת העולם השנייה הוא ראה בגרמניה בת ברית ראויה ,השלטונות הבריטים במצרים שלחו אותו למאסר בן שלוש שנים על כך, כשנשאל על זה שנים מאוחר יותר אמר כי לא הסכים עם הגישה הפשיסטית של גרמניה ,אלה ראה בה אויבת של אויבו…בריטניה ,ולכן צידד בה.

סאדאת נמנה עם חבורת "הקצינים החופשיים" בראשות גמאל עבדול נאצר ,שהשתתפו ב"מהפכת הקצינים החופשיים" או כפי שכונתה "מהפכת ה-23 ביולי " שהורידה מהשלטון את המלך פארוק בשנת 1952, והעלתה  לשלטון את מוחמד נגיב , ובכך תם השלטון המלוכני במצרים  שהפכה כעת לרפובליקה,סאדאת גם היה איש הקשר בין קבוצת הקצינים לבין תנועת האחים המוסלמים במצרים.

בשנת 1957 הפך סאדאת למזכ"ל האיחוד הלאומי – המפלגה הממלכתית היחידה במצרים.בשנים 1959–1969 בתפקיד שימש יו"ר האספה הלאומית (בדומה ליו'ר הכנסת). בתפקיד זה שימש גם במלחמת ששת הימים .מלחמה אשר תוצאותיה הקשות עבור ארצו היוו אבן דרך מאוד חשובה ומרכזית בתפיסתו המדינית כפי שהעיד: "הוכיתי בתדהמה מוחלטת מהתבוסה שלנו… לא חדלתי מלחיות אותה יומם וליל" .תוצאות המלחמה הביאו את סאדאת להחלטה הנחושה להשיב את הכבוד האבוד ואת האדמות שנכבשו ממצרים .בדרכי שלום… ואם יהיה צורך ,גם במלחמה.

 

בשנת 69 מתמנה סאדאת לסגנו של נשיא מצרים נאצר .שנה מאוחר יותר מת נאצר שהיה נשיא נערץ במצרים , מהתקף לב וסאדאת סגנו תופס את מקומו ,ומתמנה לנשיא.שלטונו התאפיין ב"גם וגם" ,מחד יד חזקה ושלטון נוקשה ומאידך ליברליות ושיתוף ,הוא פתח את מצרים להשקעות מהמערב בעיקר לארה'ב ,אך גם לרוסיה ,נלחם בקנאות של קיצוני  האחים המוסלמים , אך פעל במקביל להאדרת האיסלם…כאשר בכל זמן הזה מלווה אותו תחושת המפלה במלחמת ששת הימים.

בסיום מלחמת ההתשה ב-71 ,הגיש סאדאת לשליח האו"ם גונאר יארינג את תנאי השלום המצריים.הייתה זו הפעם הראשונה בה הצהיר נשיא מצרים כי הוא מוכן להכיר בישראל ולהגיע עמה לשלום , תנאי הפתיחה שהציב לא היו מקובלים על הצד הישראלי בראשות גולדה ויארינג פרש מהתיווך.בהמשך ניסה סאדאת דרך ארה'ב וקיסנג'ר מספר פעמים לייצור קשר למשא ומתן עם ישראל ,אך הגישה הישראלית שהייתה יהירה מאוד ,ודחתה זאת כל העת מתוך תחושה של "אנחנו החזקים ובתנאים כאלה אין מה לדבר"…בהמשך נאותה ישראל לעסקה שהציעה ארה'ב אך סאדאת סירב..וחוזר חלילה..עד ל-6 באוק' 73…מלחמת יום כיפור.

בצהרי ה -6 לאוק' -1973, פתח  סאדאת, ביחד עם סוריה, במלחמת יום הכיפורים נגד מדינת ישראל. המלחמה באה על ישראל בהפתעה, בזכות מאמץ מצרי להסוואתה ועקב כישלון "הקונספציה" הישראלית שגרסה כי אין סיכוי שמצרים תפתח במלחמה כוללת, לאחר שצה״ל הפגין את עליונותו במלחמת ששת הימים.( הררי מילים וספרים נכתבו על מלחמה זאת ,סיבותיה,והגורמים לכישלונה/נצחונה ,ולא נכנס לעומקה).

מטרתו של סאדאת במלחמה זו לא הייתה ניצחון מוחץ-כפי שנדמה היה לנו, אלא השגת מטרות צבאיות מוגבלות ופגיעה בישראל, שתביא להפשרת הקיפאון המדיני הממושך, וכן תשקם את המוניטין של מצרים לאחר תבוסתה במלחמת ששת הימים. מבחינה זאת תוצאות המלחמה היוו הישג למצרים, על אף שמבחינה צבאית, רוב מטרותיה של מצרים, מעבר לימי הלחימה הראשונים, לא הושגו.

המלחמה היוותה את המנוף שיוציא את עגלת המו'מ המדיני מהקפאון בו היה נתון.סאדאת לא קפה על שמריו ,ומייד בתום המלחמה החל בגישושי שלום , במהלך דצ' 74 כבר החל להעביר מברקים דרך תיווכו של השאח הפרסי  לרבין ,בדבר הנכונות למו'מ לשלום בין ישראל למצרים.

 

שנה מאוחר יותר ,סאדאת הפתיע, כשהצהיר כי על מנת להשיג שלום, הוא מוכן אף להגיע לביקור בישראל. ראש הממשלה דאז מנחם בגין קיבל את הצעתו, והזמין את סאדאת לביקור רשמי בישראל.

הביקור עצמו כמעט ולא התקיים. בערב ה-18 בנובמבר,יום לפני מועד ההגעה, איתר המודיעין הישראלי תנועת כוחות מצריים בגדה המזרחית של תעלת סואץ,  בהתייעצות שכונסה, המליץ יגאל ידין שלא לקחת סיכון ולגייס מילואים – צעד שהיה מוביל, מטבע הדברים, למתיחות רבה ולביטול הביקור – אך למזלנו בגין דחה את המלצתו,וכל השאר היסטוריה.

ב-19 בנובמבר 1977 נחת סאדאת בנמל תעופה בן-גוריון ובכך היה למנהיג הערבי הראשון שבא לביקור בישראל, ופתח תקופה חדשה בהיסטוריה של המזרח התיכון.

המו'מ שנערך בחסות נשיא ארה'ב ג'ימי קרטר היה ארוך ומייגע ונערך בעיקרו בקמפ דיוויד ,וב 26/3/79 נחתם הסכם קמפ דייויד המפורסם שהביא בהמשך לשלום השורר ביננו למצרים כבר 45 שנה..

ההסכם התקבל בזעם בעולם הערבי , וגם בתוך מצרים  הייתה התנגדות קשה מצד ארגונים מוסלמים מילטנטים. וכך 8 שנים לאחר מלחמת יום כיפור ,ב- 6 באוקטובר 1981, בעת שצפה במצעד השנתי שציין את הניצחון של מצרים במלחמת יום כיפור, נרצח סאדאת על ידי אנשי הג'יהאד המצרי ("הג'יהאד החדש") אשר השתתפו במצעד כשהם לובשים מדי צבא.סגנו חוסני מובארק הצליח להינצל ,והחליפו על כס הנשיאות.

חצי שנה מאוחר יותר ,ב־25 באפריל 1982 השלימה ישראל את נסיגתה מסיני, ובכך הושלם יישומו של הסכם השלום ההיסטורי. דווקא באותו יום בחר בגין לשלוח מכתב אישי, בשמו ובשם אשתו עליזה, לג'יהאן, אלמנתו של סאדאת.
"ליבנו, מאדאם, יוצא ביום זה אלייך ואל ילדייך ונכדייך", כתב בגין באותו מכתב, "אנואר סאדאת, זכרו לברכה, היה צריך להיות איתנו כדי לראות את התהילה של מאמציו להשכין שלום ולהשיג פיוס בין העמים הטובים של מצרים וישראל.
"כדי להוכיח שהזיכרון שלו לא מת, אלא יחיה לנצח בליבם של נשים וגברים בעלי רצון טוב, עלינו לעבוד למען המטרה הקדושה – 'לא עוד מלחמה, לא עוד שפיכות דמים, שלום, סלאם, שלום בינינו העמים'. אנחנו מחבקים אותך, חברה יקרה שלנו. עליזה ומנחם בגין".

ואנשים אמיצים אלו  לוקחים  אותנו מוסיקלית אל ההרכב  הותיק " האחים והאחיות".

הלהקה הוקמה בשנת 1971 על ידי גידי קורן, אז סטודנט לרפואה. השם "האחים והאחיות" נהגה על ידי האמרגן איתן גפני, מתוך השפעה ישירה מהלהקה האמריקאית המצליחה האמהות והאבות (The Mamas & The Papas). תחילה נקראה הלהקה "סטודניק", אך היא לא זכתה להצלחה. לאחר תקופה בה לא זכה ההרכב להצלחה מיוחדת, הוחלפו כל חברי הלהקה פרט לשבי קציר, והלהקה החלה לייצר להיטים ראשונים (ביניהם "מעות קטנות"), אותם הפיק שלמה ארצי.

לאורך שנות פעילותה, שינתה הלהקה מספר פעמים את הרכבה. הרכב הלהקה המקורי כלל את שפירית אברך (שפי), שולי ארז (כיום בריסקין), שבי קציר, ופלטי יעקבי אליהם הצטרף איציק כהן. שנה לאחר מכן פורק ההרכב ולקציר צורפו מוני ארנון, סוזי מילר ונעמי רותם (בוגרת להקת פיקוד צפון).למרות שינויי ההרכב הרבים, הוקפד שמספר חברי הלהקה לא יעלה על ארבעה, שני בנים ("אחים") ושתי בנות ("אחיות"), דבר שהוביל לכינוי "להקת אבבא הישראלית".

השנים הרבות בהן פעלה הלהקה, שינוי ההרכבים הרב והעובדה כי פנו לילדים ולמבוגרים כאחד, כל אלה מקשים על ציון סגנון מוזיקלי אחד ללהקה. יחד עם זאת, לאחים ולאחיות צליל ייחודי אשר מתאפיין בעיקר בהרמוניות הקוליות. כל חברי הלהקה שרים ומנגנים, וההרכב המכיל שני קולות גבריים ושני קולות נשיים ויוצר קול יחסית ייחודי בזמר העברי.

הלהקה שרה שירים מפרי עיטם של מיטב היוצרים והכותבים כגון נתן יונתן ("אם זר קוצים כואב" ,"אניטה וחואן" ,"אם העולם ") ,זאב ז'בוטינסקי ("עיר שלום") ,גידי קורן (" שובי דובי" ,"זלמן", ") וכן משירי חברי הלהקה עצמם ,מוני ארנון -"תמונה שבורה" ,ועוד…

כיום פנו חברי הלהקה לקרירות עצמאיות בתחומים שונים ,סוזי ומוני עדיין שרים ומופעים.

ואיך הדברים מתחברים , השבוע אמר לי מישהו (בהקשר אחר ) שארבע ועוד ארבע הם שמונה . הוא הוסיף ואמר  ש ..8 שזה סימונו של האינסוף..

והיום זה ה-6 לאוקטובר יום פריצת מלחמת יום כיפור על פי תוכניתו של סאדאת…ארבע שנים לאחרייה נחת מטוסו של סאדאת בישראל ..וארבע שנים לאחר מכן ב 6/10/81 .., נרצח סאדאת וזיכרונו נאסף אל האינסוף לאחר 8 שנים…האויב המר שהפך לידיד  ,שכרת עימנו ברית שלום אמיצה ,נאסף אל הנצח…היום לפני 37 שנים.

ונתן יהונתן בשירו בכל מקום ,כתב על כך ש" בסוף הדרך, בסוף הדרך
יש תהום לאמיצים." ,ואכן לעיתים לאנשים אמיצים מחכה בסוף הדרך ..תהום..נקווה שבעזרת הפינה לא יהה זה תהום השיכחה..

את השיר הלחין גידי קורן וביצעו אותו "האחים והאחיות"..

שימו לב למילות השיר.

שבת נעימה לכולם ..ושלום עושים עם אויבים אז   אולי עוד יבוא שלום עלינו..

 

 

בכל מקום
יש תהום לאמיצים
וצל לעייפים
ומעין שקרירותו נגרת.

בסוף הדרך, בסוף הדרך
יש תהום לאמיצים.

בכל שחרית
יש טל לרועדים
ואור לאוהבים
ואבנים קרות ועשב פרא.

בכל ערבית
יש קץ לסוערים
ועץ לערירים
וסלע לשוכבים בסוף הדרך

 

 

 

בערבים אחרונים של השנה כשהשמש מעבר לצמרות העצים בדרכה לשקוע ,אני נזכר בנסיעה לירושלים . אוטובוס מדגם ליילנד מס 67 של אגד ,גונח קשות ופולט עשן בעליות לירושלים . כל סיבוב נראה כנצח . כל מטר  בעליה של הקסטל נראה כשנת לימודים .  אתה מתחיל אותה בבית מאיר בכיתה ג ,ומסיים אותה במוסד לעיורים ע'ש הרב קוק בכניסה לעיר כשאתה כבר בגיל בר מצווה . הבניין הזה של מוסד הרב קוק באותם ימים נראה היה  כעצום מידות על 6 או 8 קומותיו . מעין גורד שחקים שמימי ולנער המגיע מהמושב אל העיר ,מראה חיבורו של הבניין לשמיים נוסך משמעות שונה לכינוי " עיר הנצח".

יורדים בתחנה המרכזית ,עם שלוש תבניות ביצים צרורות בחוט בכל יד , ומשם פוסעים  אל שוק מחנה יהודה ,שם ימכרו  ביצים ויהפכו לכסף לצורך קניות. ריח השוק ואוירת החגים נמהלים בתערובת משכרת של ירק טרי ,שפע של פירות ,נתחי בשר תלויים וריח דגים וחמוצים . ביציאה מהשוק לרחוב יפו, עוצרים בחנות הבגדים קונים חולצה לבנה לכיפור ,ואחת צבעונית לסוכות ושמחת תורה. בהמשך אם יש מספיק אז גם זוג נעלים חדשות ומכנסיים ,והכל כפול 2 , סט לי ואחד לאחי . שוב הכל נצרר בחוט סיזל חום .צרור בכל יד ומשם לשוק לקניית הדגים,בשר הכבש ,והפירות לברכת שהחיינו , ולא שכחנו פחית קטנה של "פיצוחי גת" -50 גרם יקרים מפז של קשוא מומלח ..

אט אט המשקל בכל יד נעשה כבד ,מדי פעם עוצרים ,לוקחים אויר וממשיכים . לעיתים נוגסים במנת פלאלפל ,או שותים מיץ גזר ( אומרים שזה טוב לעיניים…ראיתם פעם שפן עם משקפיים ??.. ) וכך ,מעט לאחר השקיעה ואנחנו כבר בדרך לתחנה המרכזית ,מזיעים ,עייפים אך שמחים ומאושרים….החג בפתח.

עוד רגע יכנס החג ,על השולחן תונח מפה לבנה, ועליה יפרס שלל השוק . חלקו מבושל ,מטוגן או מסוכר…ובערב בבית הכנסת ישא נחמיה החזן כסוף השיער קולו בניגון קסום על סף שירה או בכי " אחות קטנה ..תפילותיה "…והקהל  בהרמוניה לאחריו יסיים את הקטע  ב " תחל שנה וברכותיה" …היינו ילדים וזה היה מזמן..מזמן…

שבת אחרונה של חודש אלול , על פי המסורת היהודית שמו של חודש אלול נגזר מהיחסים הקרובים בין בונה עולם לעמו הבאים לידי קרבה יתרה בימי חודש זה ( אלול-ר'ת " אני לדודי ודודי לי.)…ופינתנו פורשת כנפיים ונוסעת מערבה בעקבות שניים מקוראיה…אל דרומה של יבשת אמריקה אל פרו ובוליביה ,אקוודור ונצואלה וגם קולומביה..ומה משותף לכולן ?? האיש עם אחד השמות הפחות קצרים שאנו מכירים הלא הוא : סימון חוסה אנטוניו דה לה סנטיסימה טרינידד בוליבר אי פּאלסיוס….לצורך העניין אנו נקצר לסימון בוליבר.

סימון נחשב לאחד המצביאים החשובים ביותר בהיסטוריה של דרום אמריקה ונחשב לאבי האומה של מספר מדינות המכונות " המדינות האחיות"  ( אקוודור וונצואלה,קולומביה ,פרו וכמובן בוליבייה שנקראת על שמו ).

בוליבר נולד  בונצואלה ב-24 ביולי 1783. למשפחה אמידה שמקורה בחבל הבסקים מאיזור הפירנאים  שבין ספרד לצרפת ,שהיגרה לאמריקה והיתישבה בוונצואלה שם צברה המשפחה הון ונכסים .אולם כבר בגיל שלוש נפטר אביו ושש שנים מאוחר יותר גם אימו והוא נותר עם אחיו חואן ועם ירושה ענקית . מי שלמעשה גידל אותו היה דודו . ב-1797 התגייס ושירת כקאדט בגדוד של אביו. שנתיים מאוחר יותר ,ב-1799 נסע לספרד להשלמת לימודיו . מאחר והפרוטה לא חסרה בביתם זכה סימון בוליבר לחינוך משובח .הוא למד במדריד והיה מקורב לחצר המלכותית. במדריד הכיר את מריה   תרזה רודריגז דה לה טורו ,שהייתה גם היא בת למשפחה עשירה מקראקס, ונישא לה ב-1802. לצערם הרב נישואיהם לא נמשכו זמן רב ,שמונה חודשים מאוחר יותר נפטרה מריה לאחר שחלתה בקדחת.

סימון שב לצרפת וחיי שם חיי רווקות למשך תקופה נוספת . באותה עת נחשף להיסטוריה של אירופה , לסיפורים על נפוליאון , ולרעיונות ליברלים של חופש משלטון תחת עולו של עם אחר . שם גיבש את הרעיון בצורך לשחרורה של דרום אמריקה מעול השלטון הספרדי המעיק.

וכך לקראת שנת 1807 שב סימון בחזרה לוונצואלה ושם החל לפעול למימוש רעיון השחרור.

רקע קצר :החל מסוף המאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19 נתונים חלקים גדולים בעולם לשלטון הספרדי , החל בחלקים שונים באירופה ,מזרח תיכון ועד  אמריקה הלטינית. כמו תמיד לאורך ההיסטוריה ( והזכרנו זאת בעבר בפינות קודמות ,באימפריה המונגולית וכן העותמאנית, ותקופת נפוליאון) , באופן יחסי תמיד כמעט קל לכבוש ולהשתלט על מדינות ,אך ככל שהאימפריה גדולה ומבוזרת כך קשה לשלוט ולנהל אותה. וכך בתחילת המאה ה-19 מתחילות מרידות ,בחלקים שונים של הקולוניות של ספרד ,נפוליאון מאירופה מהווה השראה לתושבי אמריקה הלטינית בכלל ולידידנו סימון בוליבר בפרט.

וכך כאשר נודע בוונצואלה כי נפוליאון כלא את פרדיננד מלך ספרד ,התארגנה מייד חונטה (ראשי מועצה שלטונית שהיו תחת מרות ספרד) והחלו את תהליך ההפיכה לקראת עצמאות.הם שולחים את בוליבר לגייס את פרנסיסקו מירנדה מברטניה וביחד הם שבים לונצואלה וביחד מנהלים את המאבק לשחרור וונצואלה.ובאפריל 1810 הם מכריזים על שחרור ונצואלה משלטון ספרד ובסוף אותה שנה כבר מוגדרת חוקה לרפוליקה של ונצואלה.

אך החיים לא קלים כל כך …רבים מתושבי ונצואלה צידדו בספרד ונלחמו יחד עם גנרלים ספרדים כנגד בני עמם המבקשים עצמאות. ביולי 1812 ניהלו מירנדה ובוליבר ששימש כסגנו קרב בנמל פורטו נגד הצבא הספרדי ותומכיו ,מירנדה נתפס ונשלח לכלא עד סוף ימיו ,וידידנו בוליבר הצליח להימלט לאי קורסיאו שבים בקריבי.

בוליבר לא אמר נואש ,הוא הצליח לארגן מחדש צבא והחל שוב במסע צבאי לכיבוש מחדש של ונצואלה ,בסדרת קרבות לא קלים השתלט מחדש על קראקס, והקים בשנית את רפוליקת ונצואלה השנייה…אך שוב לא לאורך זמן..שוב התקוממות ושוב הימלטות הפעם לגרנדה החדשה (פנמה) ,שם החל לארגן מרידה כנגד ספרד לעצמאות בהצלחה זמנית ושוב חזרו הספרדים וידידנו נמלט ..הפעם לג'מייקה.

את הזמן הבא העביר בוליבר בארגון מחדש של כוחות המתנגדים לכיבוש ,הוא גייס אזרחים ,מליציות שונות של שכירי חרב, והרפתקנים חובבי לחימה וניסה לארגנם לגוף לוחם.

ביוני 1824 לאחר שנים רבות של לחימה ,נצחונות ולא מעט הפסדים ניצח בוליבר וצבאו בקרב קובובו את צבא ספרד שנאלץ לוותר על שליטתו  ולסגת ולהכיר בעצמאותן של קולומביה וונצואלה.

זמן קצר לאחר מכן נבחר בוליבר לנשיא קולומביה ,ובוגוטה נבחרה לעיר הבירה . אך ידידנו המשיך את מלחמתו לגירוש ספרד לגמרי משטחי אמריקה ,וביחד עם חוזה סן מרטין הוביל לנצחונות באקוודור ובהמשך גם  בפרו .ב1825 הקים בפרו העליונה מדינה חדשה שנקראה על שמו…בוליביה. לאור מלחמותיו העיקשות ואומץ ליבו הוא הוכר כגיבור במרבית מדינות אמריקה הלטינית וזכה לכינויים כדוגמאת "נפוליאון של דרום אמריקה", ,משחרר דרום אמריקה "  וכדומה.

חלומו של בוליבר לאיחוד מדינות דרום אמריקה לא צלח , שנים אחדות לאחר גירוש השלטון הספרדי ,החלו להישמע קולות לבדלנות לאומית..כל מדינה רצתה שלטון ועצמאות וכך חזונו לדרום אמריקה מאוחדת החל להתפורר זמן לא רב לאחר שנוסד.

הוא נפטר זמן קצר אחרי שהתפטר מנשיאותו בשנת 1830..ושנים מאוחר יותר הוכרז גיבור לאומי בכל מדינות אמריקה הלטינית.

ובוליבר מוליך אותנו במוסיקה אל ענק אחר שלו נקדיש בעתיד פינה בפני עצמה , אך רק נציין כמ נק' מחייו…היוצר ,השחקן ,הכותב והמגיש הענק..יוסי בנאי.

יוסי בנאי נולד בשכונת מחנה יהודה בירושלים ב-5 בנובמבר 1932 למשפחה ענייה ומרובת ילדים. ב-1951 שרת במחזור הראשון של להקת הנח"ל. אחר כך למד שלוש שנים משחק אצל פאני לוביץ' והתקבל לתיאטרון "הבימה". בשנות החמישים נסע לצרפת והתרשם מהשאנסונים של בראסנס, ז'אק ברל ואדית פיאף. עם חזרתו ארצה החל במשחק בתיאטרון ובהופעות בידור.

יוסי  נודע גם כזמר בעל קול עמוק וסגנון הגשה ייחודי, ובייחוד מוכרת אהבתו לשאנסונים צרפתיים.יוסי נודע גם כקריין. הוא קרא טקסטים באירועים ותוכניות רבות. בין היתר שימש כקריין בתסכיתי רדיו ובסדרת הטלוויזיה התיעודית על תולדות הציונות "עמוד האש"

אף על פי שעזב את ירושלים לאחר הצבא, הייתה העיר מושא געגועיו, הוא הרבה לבקר בה והיה מזוהה עמה. בנאי כתב את השיר הידוע ביותר שלו "אני וסימון ומואיז הקטן" על סמך חוויות ילדותו בירושלים עליו ועל שני חבריו, האחים סימון ומואיז יאיר, שביחד העלו הצגות בפארק, רדפו על גגות אחרי יונים ונשבעו אמונים לכל הילדות, כמילות השיר. על בסיס דמותו של אברהם סוראמלו, דמות ססגונית מירושלים, הוא כתב וביצע את תוכנית הבידור "שובו של הסוראמלו" והוציא ספר מסיפוריו העממיים.

 

ב-1998 זכה בפרס ישראל על פועלו בתחום התיאטרון. בן השאר העלה מספר ערבי יחיד של שירים וסיפורים: "פרצוף של צועני" – ערב שירי ברסאנס. "שובו של הסוראמללו". "אני וסימון ומואיז הקטן". "מיומנו של ישראלי שפוי". כמו כן השתתף כשחקן בסרטים רבים, שיחק במופעי בידור רבים, וכתב שירים ומערכונים עבור אמנים רבים כגון הגששים ,רבקה מיכאלי,שיתף פעולה עם נעמי שמר (מדינה אחת פעמיים ים..) ,ועוד.

בסה'כ השתתף יוסי בהוצאת 32 !!!! אלבומים , השתתף ב-16 תוכניות בידור , הוציא 8 ספרים ונטל חלק ב-9 סרטים….איש ענק…עוד נעלה את פועלו על נס בעתיד.

בנאי נפטר ב-11 במאי 2006 בגיל 74 ממחלת הסרטן, ונקבר למחרת בבית הקברות של גבעת השלושה.

ואיך הדברים מתחברים ??

מחר בערב כשהשמש תחל לשקוע ,ירד השקט על היישוב ,המוני ישראל יציינו את השנה החדשה מי בתפילה ומי בסעודה ,מי במפגש חברים ומי בסתם ערב שקט ונעים. וללא מעטים מאיתנו ערב ראש השנה וההכנות אליו מעלים לא מעט זכרונות ילדות נוגים .

ומחרתיים 10/9 יום שני של ראש השנה אצלנו,אבל רחוק במערב  יציינו בלימה בירת פרו 95 שנה למינויו של סימון בוליבר לנשיאה הראשון פרו העצמאית.

ומי מחבר באותו שיר את זכרונות הילדות המתוקים את מחנה יהודה  ואת סימון …??? נכון יוסי בנאי הגדול ..שהרי היינו ילדים וזה היה מזמן  , אני וסימון ( אולי בוליבר ) ומואיז הקטן.

שנה נהדרת לכולם בריאות ושלווה ..וברגישות עם הדבש.

 ולפעמים כשאני כך לבדי
אני חוזר לסמטאות ילדותי
אל נעורי שנעלמו עם השנים
לחברים שלי ההם הישנים
אני חוזר אל הצבעים והקולות
אל העיניים התמימות והגדולות
אני חוזר אל השכונה אל עץ התות
אל עפיפון אדום אדום קשור לחוט
היינו ילדים וזה היה מזמן
אני וסימון ומואיז הקטן 

בנעלי שבת עם כובע של בארט
ובעברית יפה עם עין ועם חית
דהרנו על ענן עשוי מכריות
ובאקדח פקקים הטבענו אוניות
הייתי טרזן , וסימון ארול פלין
ומואיז הקטן קפץ כמו גונגה דין
ובלילות החורף הקרים מאוד
היינו מתכסים בכל החלומות
היינו ילדים וזה היה מזמן
אני וסימון ומואיז הקטן

באפלולית ששררה בחדר קשה היה להבחין בתווי פנייה היפות , אדי קיטור שעלו מעם הסירים שרחשו על תנור האבן , ורוח הפרצים שחדרה דרך שברי הזכוכית בחלונות בשריקה חרישית ,נסכו פחד ואימה על כל הנמצאים .  שעת חצות הלכה וקרבה ומבעד ללבני הקיר השבורות ניתן היה להבחין באור הירח שנתכסה ונגלה חליפות , עת חלפו אותו ענני החורף  הקר של חודש נובמבר.

רחשים  ומלמולים שונים שיוו למקום תחושה של בית תפילה ,או קיומו של טקס פגאני כלשהו , שפישרו לא היה לגמרי ברור. היא השילה את הגלימה השחורה מכתפייה וראשה והניחתה על בליטת עץ  שביצבצה מבעד לאבני הקיר. בסמוך הבחינה כי החנייה הייתה מלאה ,כל תשע עשרה מתלי המטאטאים היו תפוסים…אולם לפתע צעקות השבר שהגיעו מהחדר הסמוך עוררו אותה מהרהוריה ,וזיעה קרה ניגרה ממצחה אל גבות עינייה וכתפייה…"כן …כן…זה נכון"…נשמעה צורחת אישה  בסמוך…"כן  ,כן היו לו אוזניים של ארנבת…זה אני עשיתי לו אותן "…שמעה אותה מוסיפה לצווח…."אתם רואים  ? "שאג לפתע קול גברי נמוך, " זו היא …זו היא המכשפה"…" לשרוף אותה….לשרוף אותה…קראו קולות רבים.."…היא נטלה במהירות  את גלימתה ופנתה  לאחור ..היא הורידה את המטאטא האדום מהמתלה , וטרקה בשקט את הדלת מאחור …היא עוד הספיקה לעטות את הברדס של הגלימה לראשה בטרם ניתקו רגליה   משני צידיו של  המטאטא מהקרקע , ונסקה אל על….והתנים…יללו עצמם לדעת בכל אותו הלילה.

שבת בהירה של היום ה-231 של שנה זו עוד 134 לסיומה ושלושה שבועות לסיומה העיברי ,ופינתנו נוטלת מטאטא היברידי וממריאה מערבה אל אחת התקופות האפלות והידועות לשימצה (והיו הרבה) של ארה'ב אל העיירה האמריקאית סיילם שבקולוניית מסצ'וסטס ',בצפון מזרח ארה'ב מערבית לניו יורק ,של סוף המאה ה-17 ..לא תאמינו .. שנת 1692.

 

רקע תקופתי: ארה'ב סוף המאה ה-17 , התיישבות בעיירות אמריקאיות קתולויות או פוריטניות דתיות . המחייה באותן שנים מבוססת על גידולי בקר ומסחר זעיר בעיירות קטנות  הגובלות בשטחים השייכים לשבטים אינדיאנים .הגידול הטבעי בעיירות מצריך יותר שטחי מרעה והדבר בא על  חשבון שטחים השייכים לאינדיאנים ,מה שגורר עימותים לא קלים והתקפות הדדיות.מאחר שרוב המתיישבים היו פוריטנים המחויבים לשלטון הדת בכל תחומי חייהם, התגלו חילוקי דעות רבים הנוגעים לדת. בעיקר לאור אסונות, כגון אובדן יבול ומִקְנֶה, מחלות ומוות של ילדים. אסונות טבע שונים, פורשו באופן ישיר כמעשי שמיים בעקבות זעם האל. לפי אמונתם של הפוריטנים (שמזכירה מאוד את היהדות ), נקבע עם לידתו של כל אדם אם הוא נדון לגן עדן או לגיהנום. הם נהגו לחפש רמזים וסימנים, שאותם נתן האל, לתכליתו של כל אדם. לפי אמונתם, במקביל לעולם הגלוי…, התקיים עולם בלתי נראה, המנוהל על ידי האלוהים ושליחיו ……. המלאכים…. והשטן.

וכך בעיירה סיילם ,של שנת 1692, חלתה בטי פאריס בתו הצעירה בת העשר של סמואל פאריס,  איש אמיד, סוחר ובעל קרקעות ,שלקח על עצמו את תפקיד כומר העיירה סיילם.בטי לקתה בתסמינים מוזרים שכללו עוויתות כאב, הזיות וחום. כאשר ברקע התקופה עמד ספר פופולרי שיצא לאור בשם, "השגחות אלוהיות חקוקות בזיכרון", מאת קוטון מאת'ר, אשר תיאר מקרה של עיסוק בכישוף מאותה התקופה וכלל תיאור תסמינים דומים לאלו של בטי, דבר שתמך באמונה שהלכה ונפוצה במהירות הבזק  כי ייתכן והילדה נפלה קרבן למעשה כישוף.

הסיפור הלך וצבר תאוצה כאשר שני נערות נוספות גילו תסמינים דומים של חום ועויתות..והמצב התדרדר לאחר ששניים מהבנות הצביעו על שני נשים וטענו שהן האחראיות לסיבלן…ולא רק זה ,הן גם ראו אותן מרחפות בשמיים….לציבור המאמין היה כבר "ברור" כי מדובר במכשפות….ובחודש פברואר של אותה שנה נעצרו השניים והועמדו למשפט…באשמת …כישוף.

ראוי לציין כי קהל המאמינים בכישוף הינו קהל "נאור וליברלי השומר על שיוויון",היינו שלא רק הנשים הואשמו בכישוף ,בעולם באותם זמנים גם גברים רבים ממעמדות שונים באנגליה ,מוסקבה ושוויץ הואשמו בכישוף ,ואפילו ילדים..ובע'ח  לא יצאו "מקופחים" והואשמו גם הם….וכך כאשר נמצאה ילדה אינדיאנית ,שכפי הנראה הייתה מעט מעורערת בנפשה…מה יותר ברור מזה..שגם היא מכשפה..? והיא עוסקת בזה עם עוד כמה נשים ..??ברור לא..?

המשפט התקיים כמשפט פלילי לפי החוק, ובהשתתפות חבר מושבעים.נערכו עדויות ,ונעשו "מיבדקים ומבחנים" לאימות המכשפות…

כולן, ללא יוצא מן הכלל, מצאו את מותם בדרך כזו או אחרת – בין אם בעינויים או הוצאה להורג לאחר הודאה כפויה בעקבות עינויים, או תוך כדי מבחני כישוף.. פרט לשלושת המקרים האחרונים, כל המקרים שנשמעו בפני בית המשפט וחבר המושבעים, ושהואשמו בכישוף, הוכרזו כאשמים ונגזר עליהם דין מוות. איש לא נמצא חף מפשע. סדרת ההוצאות להורג החלה ב-10 ביוני 1692 והסתיימה ב-22 בספטמבר 1692. במהלכה נתלו 19 אנשים , בניהם היו  שלוש עשרה נשים ושישה גברים כולל  כומר. רוב הנשים היו צעירות מעט לאחר גיל ההתבגרות.

 

עד כמה מגוכחים היו משפטי המכשפות ניתן לראות באופן בו הואשמו או נבדקו בקשר להיותן מכשפות ( אם מישהו חלם על מישהי שהיא מכשפה…היא הועמדה לדין ,ודי היה שמישהי/ מישהו  לא  אהוד/ה ,אם מישהו יטען שהיא/הוא עוסקים בכישוף הם הועמדו  לדין . או אם למשל היה למישהו/מישהי פגם או כתם לידה כלשהו בגוף (למי אין) זה היווה הוכחה להיותה מכשפה ועוד מבחנים הזויים כגון מבחן עוגת המכשפות, מבחני הטבעה , ועוד.. (למעוניינים ,ניתן למצוא ברשת  מבחנים למכשפות..).

רבים ומגוונים  היו  מבחני מכשפות השונים ,אחת המגוחכות ביותר הייתה מבחן הטבילה :המבחן היה כל כך חד משמעי, שהוא היה למעשה סוג של הוצאה להורג. התובעים היו קושרים את הגפיים של האשה אל סלע גדול וזורקים אותה אל תוך אגם. הרעיון מאחורי השיטה הזאת היה פשוט מאוד. אם האישה צפה בחזרה, אז היא מכשפה. אם היא טובעת, אז היא חפה מפשע…..צא ולמד…על זה נאמר WIN WIN SITUATION….

רק לאחר מספר חודשים ,זכו תושבי סיילם להארה ,והחלו לקנן  ספקות בליבם  לאור  העובדה כי דווקא אצלם בסיילם קיים מספר כה גדול של אנשים העוסקים בכישוף.וכן לאור העובדה כי  גם אנשים מכובדים  היו בין  האשמים. הסיפור המוזר החל לגווע כשגם בארזים נפלה שלהבת (תרתי משמע) לאחר שאפילו הכומר בורוז, שהיה כומר העיירה בעבר, נידון למוות. בתפילה שנשא לפני מותו בפני הציבור, ציטט פסוקים מהתנ"ך, מה שלכאורה לא היה ביכולתו לעשות אילו היה נציגו של השטן ועוסק בכישוף ( שהרי לכולם ידוע ( "ומוכח מדעית ") שנציג שטן לא יכול לצטט מהתנ'ך…טרוויאלי ווטסון ..).

וכך בחודש נובמבר 1692, לאחר כחצי שנה של דיונים בבתי המשפט, פיזר המושל את בית הדין. המורשעים בדין שנגזר עליהם עונש מוות נותרו במאסר והמתינו לגזר דינם עוד שלושה חודשים. בחודש ינואר 1693 חנן המושל את כל העצירים הנידונים למוות .

ספרי ההיסטוריה מציינים את המאורעות הללו לא רק בעקבות העינויים האכזריים, אלא גם בגלל ההאשמות הכוזבות נגד אותן נשים. ומשם טבעו את הביטוי 'ציד מכשפות', שמשמעותו רדיפה חסרת בסיס אחר אדם פרטי או קבוצה מסויימת בחברה עם דעות או אורח חיים שחורג מהנורמה.

בשנים האחרונות פועל בעיירה סיילם מוזיאון המוקדש כולו לאירועי ציד המכשפות שתוארו כאן. (ניתן לראותו ולטייל בו בגוגל מפס – The Witch House בעיירה SALEM ) במוזיאון מתואר בדרך של מצגת הנמשכת כשלושים דקות את האירועים שהתרחשו בכפר. לצד המצגת על האירועים יש תצוגה קטנה המוקדשת להתייחסות התרבותית למכשפות. מפעילי המוזיאון מנסים להעביר מסר בדבר הצורך להיזהר מפני אמונות טפלות, המביאות לציד של שעיר לעזאזל, המשלם מחיר לא מוצדק על אמונות ותפיסות בלתי שיוויוניות

וצייד המכשפות לוקח אותנו מוסיקלית אל הזמרת והיוצרת אל קינג.

אל נולדה   ב-3 ביולי 1989  בשם טאנר אל שניידר (Tanner Elle Schneider) בלוס אנג'לס, קליפורניה שבארצות הברית להורים ממוצא יהודי ,  השחקן הקומי רוב שניידר, ורעייתו לונדון קינג. הוריה התגרשו ואמה נישאה מחדש. היא גדלה בדרום אוהיו עם אימא. וכשהייתה בת 9 אביה החורג הביא לה דיסק של להקת "All Girl Hard Rock". בו ראתה רגע מכונן שלאחריו החליטה שהיא רוצה לעסוק במוזיקה.

קינג ידועה בעיקר בשל להיטה הגדול ביותר בכל הקריירה שלה הנקרא, "Ex's & Oh's" אשר זכה להצלחה עולמית והפך לאחד מהסינגלים הנמכרים ביותר בארצות הברית בשנת 2015 ובכלל.

היא הייתה מועמדת בשנת 2016 לשש מועמדיות שונות לפרסי גראמי ומוסיקה  וזכתה באחת ( מופע הווקאל של השנה), ובשנה שאחרי הייתה שוב מועמדת לחמישה פרסים שונים .סה'כ הוציאה אל שני אלבומים , הראשון עבר את סף 3 מליון עותקים , והסרטון הרשמי של להיטה הגדול EX'S & OH'S עבר את רף 120 מליון צפיות…

ואיך זה מתקשר אלינו ?

מחר ימלאו 326 שנה (19/8/1692) להוצאתם להורג של כומר וחמש נשים בעיירה סיילם במסגרת צייד מכשפות שנערך שם , ובימים אלו רבים המיקרים בהם נשים מוקצות ומודרות מכל מיני תחומי מחיה בחיים המודרניים ( שלטים ,שירה ,תפקידים,ועבודות ,נסיעה באוטובוסים ,או סתם חציית שביל או רחוב )……ובכלל אנשים רבים נרדפים ומוקצים רק כי דעתם שונה ימין …ושמאל ..רק חול ושכול..נטיות מיניות או שוני מגדרי…ונדמה כי לא למדנו דיינו מרדיפת מכשפות , אבל אז מגיע הזמרת אל ,שהופכת את הקערה על פיה ..עם מראה מדליק עטור קעקועים  ,ועם שירה הסופר קיצבי  EX'S & OHS ושרה בצורה מלאת ביטחון על האקסים שלה בהם היא עושה כרצונה ( ממש מעשה כשפים..)…והם מנסים לצוד אותה,אך היא השולטת.(שימו לב למילים של השיר,הן נשמעות כמעט כמו עדות באחד ממשפטי המכשפות..) ,יתכן שאם הייתה חייה לפני שלוש מאות…הייתה עולה על המוקד …אז בכל זאת עשינו כברת דרך…אבל יש עוד עוד  הרבה מה לשפר…יאללא ..תביאו את המטאטא..זזים…

שבת נעימה לכולם …הוקוס פוקוס ועוד שבוע עבר…

 

Well, I had me a boy, turned him into a man
I showed him all the things that he didn't understand
Whoa, and then I let him go
Now, there's one in California who's been cursing my name
'Cause I found me a better lover in the UK
Hey, hey, until I made my getaway

One, two, three, they gonna run back to me
'Cause I'm the best baby that they never gotta keep
One, two, three, they gonna run back to me
They always wanna come, but they never wanna leave
Ex's and the oh, oh, oh's they haunt me
Like ghosts they want me to make 'em all
They won't let go
Ex's and oh's

I had a summer lover down in New Orleans
Kept him warm in the winter, left him frozen in the spring
My, my, how the seasons go by
I get high, and I love to get low
So the hearts keep breaking, and the heads just roll
You know that's how the story goes