מחבר elim06

הגמל השמיע נהירה ארוכה ,ואדים עלו מנחיריו , האויר הקר וחד כסכין כמו דקר את ראותיו שהתאמצו למשוך אויר נקי .הערבות הקפואות והיבשות אשר כה רבות מהן חצה במהלך חייו  לא רחוק מימת אורל נדמו לו כאוקיינוס צהוב . הוא שרך את דרכו באיטיות דרומה ,היעד היה ישוב קטן של 15-20 בתים המצוי בסמוך לקוסמודרום בייקונר או כפי שנהגו לכנות אותו המקומיים "טיורה טאם" . מאז שהיה קטן חלם להגיע לחלל ,אך כמי שגר בכפר נידח בצפון קזחסטן סיכוייו לממש זאת לא היו גדולים , מה גם שסבל כרונית משחפת שהלכה ושבה חליפות , דבר שסגר את הגולל על החלום הקסום . אך על הרצון לראות את השיגור לא ויתר ."גם אם אלך בגיא צלמוות לא אירא רע " שינן לעצמו .יהא אשר יהא אני אראה את השיגור גם אם  זה זה יהיה הדבר האחרון שאראה ,השמועות אמרו כי למרות איסור כניסה לשטח המקיף את הקוסמודרום ,ניתן יהיה להבחין בשיגור משוליו של הכפר.."קדימה" קרא לעבר הגמל . הוא כיסה את פניו עד לעיניים עם הפרווה  העבה ושלח מבטו אל האופק..

סוף דצמבר קרב ,וממטרים אין ,החקלאים משוועים לגשם וחזאים חמורי סבר מדווחים על סיכוי לשנת בצורת נוספת ,ונראה כי תהליך התרחבות המדבר הולך ונותן אותותיו גם על ארצנו הקטנה וההולכת ונעשית צחיחה, ופינתנו ממריאה צפון מזרחה אל הערבות הצחיחות והקרות של קזחסטן ..שם מתרחשת עלילת סיפרו הנהדר של צ'יינגיז אייטמטוב ," והיום אינו כלה ".

העלילה ברומן מתרחשת על פני יום אחד ביישוב קטן שנקרא בוראנלי-בוראני, השוכן בערבת המדבר הגדולה של קזחסטן, הסארוזק. היישוב הקטן שוכן, בסמוך לצומת מסילת הברזל ותושביו אחראים לתפעולה השוטף. גיבור העלילה, ידיגיי, לוקח את גופת חברו שנפטר, קזנגפ לקבורה דתית, בבית קברות העתיק אנה-בית המרוחק מן היישוב,הדרך אל בית הקברות מעלה בו זכרונות וחוויות מן העבר,דרכם אנו למדים על הדמויות.

אך מסע הקבורה אינו הציר היחידי בעלילה ,בנוסף לכך, מתרחשת עלילת משנה, בה שני קוסמונאוטים, אמריקאי וסובייטי, יוצרים קשר עם ציוויליזציה תבונית כלשהיא בכוכב בת יערה. השניים יוצאים מפאריטט, תחנת החלל המופעלת בשיתוף אמריקאי-סובייטי (מזכיר את תחנת החלל מיר ,בה עסקנו די מזמן באחת הפינות). המיקום של אתר השיגור, בסמוך למסילת הברזל של ידיגיי, וכך משתלבת עלילת המשנה בסיפור העיקרי של הרומן.

ובנוסף לכך ישנו מרכיב שלישי בסיפור ,המספר על מורה המואשם על לא עוול בכפו בבגידה במשטר הסובייטי ע'י איש משטרה המבקש לקדם עצמו אל מול השלטונות ע'י לכידתו כביכול של "בוגד ".

העלילה נעה בין שלוש עלילות המשנה בצורה מעוררת הערצה , ניתן לחוש בצורה כמעט חייה את קשיי החיים בכפר הנידח והקפוא בערבות השוממות של קזחסטן, ובו זמנית להזדהות עם פחדיו וחוסר האונים  של המורה  הנוסע אל העיר הגדולה ברכבת והמואשם בבגידה,  ולהיסחף במסתורין הפוקד את שני האסטרונאוטים עם גילוי האות התבוני של " אולי ..צורת חיים נוספת ביקום שלנו.

את הספר כתב צ'ינגיז אייטמטוב (1928-2008) הנחשב לאחד הסופרים החשובים של ארצו קירגיזסטן. (נקרא על שמו של ג'ינגיס חאן).

בספר ניתן בפירוש לחוש את נגיעות חייו של הסופר על בעלילה ,אייטמטוב נולד ב-1928 לנגינה וטורקול אייטמטוב שהיו עובדי ציבור ואחזו במשרות שונות במפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות. בשנת 1937 בזמן שלטון האימים של סטלין נאסר אביו במוסקבה נאשם ב"בורגנות לאומנית" והוצא להורג.(מזכיר את סיפור המורה בספרו ) כשהיה בן 14 הפסיק אייטמטוב את לימודיו והחל לעבוד בעבודות שונות בן השאר היה עוזר המזכיר של סובייט הכפר, גובה מסים, עוזרו של מהנדס, סבל ועוד עבודות מזדמנות.

בין 1956 ל-1958 למד במכון גורקי לספרות במוסקבה, ב-1958 החל לכתוב בעיתון פראבדה  עד 1966. בשנת -1959 הצטרף למפלגה הקומוניסטית והמשך דרכו רצופה בתפקידים בשדה הפוליטיקה והרוח בין השאר מילא את התפקידים הבאים: יושב ראש אגודת הקולנועים (1964–1985) ויושב ראש אגודת הסופרים בקירגיזסטן (החל מ-1985), חבר הוועד המרכזי של המפלגה הקומנוניסטית בקירגיזסטן, ציר בסובייט העליון של ברית המועצות, חבר מועצת הנשיאות ויועץ למיכאל גורבצ'וב נשיא ברית המועצות ,גורבצו'ב אשר שינה את בריה'מ עם הכרזת הפרסטרויקה והגלוסנאסט.

ידידנו פנה לכתיבה כבר בין 1952 ל-1954 פרסם אייטמטוב שני ספרים ברוסית: "נער העיתונים דיזיניו" ו"אשים" ב-1954 פרסם את סיפורו הראשון בקירגיזית "גשם לבן". בשנת 1958 פרסם את סיפורו "ג'מילה" וזכה בזכותו לפרסום והערכה גם בארצות המערב ,ספר זה נחשב לאחד מסיפורי האהבה היפים יותר.

את ספרו "והיום אינו כלה " הוציא   לאור בברית המועצות בשנת 1980  ( שמו של הספר במקור הוא "יותר ממאה נמשך היום") ובשנת 1991, לאחר התפרקות ברית המועצות, הוסיף אייטמטוב לספר פרק שכנראה לא יכול היה לפרסם תחת השלטון הסובייטי, בו מוצגת נקודת המבט האופורטוניסטית של חוקר משטרתי, המבקש להתקדם בדרגות כדי ליהנות ממנעמי השלטון, על ידי האשמות שווא של אזרחים תמימים בדבר בגידה במולדת .

ב-1963 זכה בפרס לנין על קובץ סיפוריו "סיפורי ערבה והר" שהכיל בין השאר את "ג'מילה", כמו כן זכה בפרס המדינה על הנובלה שלו "שלום גלוסארי". ב-1993 זכה בפרס אוסטריה לספרות אירופאית.כשנשאל הסופר הישראלי מאיר שליו בדבר הספר שהכי השפיע כל כתיבתו , הוא ציין את "והיום אינו כלה".כפי שוודאי הבנתם הספר יותר ממומלץ.

בערוב ימיו שימש אייטמטוב כשגריר קירגיזסטן בבלגיה, באיחוד האירופי, בנאט"ו, באונסק"ו, בהולנד ובלוקסמבורג, והתגורר בבריסל.

אייטמטוב היה חבר האקדמיה האירופית לאמנות ומדעים, וחבר באקדמיה למדעים של קירגיזסטן.

הוא נפטר ב-10 ביוני 2008.

וזה מוביל אותנו  בקצרה במוסיקה אל הזמרת האנגליה טסמין ארצ'ר .

 

ארצ'ר נולדה בברדפורד שבאנגליה באוגוסט 1963. בשנת 1980, למדה קלדנות  בקולג' ברדפורד, ועבדה כפקידה בבית משפט בלידס. לאחר מכן, החלה לעבוד עם מוזיקאים והצטרפה להרכבים מוזיקליים כזמרת ליווי.בשנת 1990, ארצ'ר חתמה חוזה עם חברת התקליטים EMI. טסמין ארצ'ר היתה ב-92' הסינדרלה שכולם אוהבים לאהוב. היא הגיעה משומקום  בסערה וכבשה את המקום הראשון במצעד הבריטי עם השיר הפילוסופי הנפלא "Sleeping Satellite".  בשנת 93 זכתה בפרס תגלית השנה במוסיקה הבריטית.ההמשך נראה מבטיח, אבל הוא הבטיח בעיקר מפחי נפש: הסינגלים הבאים של ארצ'ר – "In Your Care", "Lords Of The New Church" ו"Arienne" הצליחו פחות ופחות .

בשנת 1996 הוציאה אלבום שני אך לא הצליחה לשחזר את הצלחת האלבום הראשון , בנוסף התערערו יחסייה עם חברת התקליטים והיא פרשה ממוסיקה , ונסיון לשוב אחר מספר שנים לא הוביל להצלחה..והיא מפורסמת בעיקר בזכות להיטה Sleeping Satellite , וכך ממש כמו כוכב שביט , הבליחה לרגע באור גדול ואז נעלמה ממש כמו הרכבי מוסיקה דומים בשנות ה-90 (אניגמה , טניטה טיקראם ,האדוואיי , סיל ועוד..).

ואיך הכל מתחבר ?

השבוע מלאו 14 שנה לכניסתה של הגשושית "מארס אקספרס"  ,של סוכנות החלל האירופית וסוכנות החלל האיטלקית. הגשושית שוגרה ב-2 ביוני 2003 מהקוסמודרום בבייקונור שבקזחסטן באמצעות משגר סויוז-פרגאט, והחלה במסעה לעבר מאדים. השימוש במילה "אקספרס" (כמו אוטובוס אקספרס) במשימה זו מתייחס במקור לפרק הזמן הקצר יחסית של מסעה, שבוצע בעת שכדור הארץ ומאדים היו להערכת אסטרונומים במרחק הקצר ביותר ב-60 אלף השנים האחרונות, אולם הוא גם מתאר היטב את המהירות והיעילות שבה תוכננה ונבנתה הגשושית. .

מייד עם כניסתה למסלול ב25/12 שנת 2003 שיגרה מתוכה את הרכב שטח "בייגל 2" שחדר לאטמוספרת מאדים ונחת עליו ,אך הקשר עימו אבד וחשש עלה לגורלו שמא התרסק ,אך בצילומים שסיפקה הגשושית לאחר -8 שנים  ב-2011 נמצא בייגל 2  חיי ושלם…… אך ללא קשר.

היא עדיין נעה סביב הכוכב ומספקת לנו נתוני מחקר על הכוכב הרחוק והמסקרן אותו היא מקיפה כל 7.5 שעות.

ואיך זה קשור לספר ?? ,,כמו מארס אקספרס המחפשת סימני חיים ומיים על מאדים ,כך גם הקוסמונאטים בספר מחפשים סימני חיים נוספים בגלקסיה ,,,,אך לא די בכך , את הגשושית מארס אקספרס שיגרו לחלל מ….נכון …קוסמדרום בייקונור שבקזחסטן….שם גם מתרחשת עלילת ספרו של אייטמטוב. והזמרת טסמין ארצ'ר שרה בלהיטה הכי גדול על המירוץ לירח ,על מה שאיבדנו בדרך ועל דעיכת החלום …ומה היא מארס אקספרס וכמובן ידידנו בייגל 2 , אם לא עוד  Sleeping Satellite ??

שבת נעימה לכולם שנקרא נחלום ואולי יום אחד עוד נגיע.

המשאית הכבדה התקדמה על פני הכביש בקצב משביע רצון , ברדיו השמיע השדר מוסיקה לכבוד החג הקרב ,וסיפר על מתכון סופגניות שקיבל מסבתו . הנסיעות האלה מתישות חשב לעצמו , ורצועת עזה אף פעם לא הייתה מהנופים החביבים עליו .ברדיו מסר השדרן כי את השיר הבא מקדישים בני מחזור גיוס פברואר 87 של צוות ים למ'מ הכי מורעל "סגן צחי" ,לרגל סיום שלב הימ'פ . הוא חייך פנימה ונזכר בימי שירותו הצבאי , כמה שנים חלפו מאז ,ניסה לחשב והתכופף להנמיך את הווליום . עיניו הוסטו לרגע קט מהכביש ,והוא הבחין באיחור במונית הפועלים שנעה מולו ,רגליו לחצו בכל הכח על דוושת הבלם ,המשאית רק האטה מעט ,ולא הצליחה לבלום ,ופגעה בעוצמה רבה בשני מוניות שמולו ,הרעש היה מחריש אוזניים ,מתכות התעקמו , זכוכיות התנפצו צעקות נשמעו מכל עבר ,ואז צנח השקט ,אותו שקט שליווה אותו מאז שנת 67 במשך 20 שנה….השקט שלפני הסערה ? עוד הספיק לתהות בטרם החלה ההתגודדות מסביב ,הוא זינק אל הקרקע והחל לרוץ , רכב ישראלי חולף אסף אותו אל קירבו והתרחק במהירות, למחרת דיווח השדר ברדיו על גל מהומות וידויי אבנים שהחל ברצועת עזה.

בוקר שבת נעימה , השנייה מתוך ארבע שמזמן לנו החודש האחרון של שנת 2017 ,ופינתנו מציינת מלאת 30 שנה ( כן הזמן עובר מהר כשנהנים) לאינתיפאדה הראשונה.

היום  9/12 ,לפני 30 שנה החלה למעשה התקוממות פלסטינאית שפרצה בין השאר ,  לאחר תאונת דרכים בה פגע נהג משאית בשם הרצל בוקובזה ללא כוונה במונית בה נסעו ברצועת עזה עובדים פלסטינאים .כתוצאה מהתאונה נהרגו ארבע משמונה יושבי המונית .הנהג שהבחין בהמון המתגודד סביבו נמלט ונאסף ע'י רכב אחר.( בהמשך נשפט ויצא זכאי ) ,אולם  יום למחרת התאונה כבר הייתה התפרצות זעם ספונטנית של המונים ,(שטענו שהדבר היה מכוון )שהתפשטה מעזה לערי הגדה והכפרים ברחבי יהודה שומרון  ,ונמשכה כשש שנים של ידויי אבנים ,בקבוקי תבערה ירי ופיגועי טרור.

בישראל של 87 לא צפו את ההתקוממות העממית, וסמכו על השקט המדומה שנמשך 20 שנה ממלחמת ששת הימים ,ההתקוממות שהחלה כהתפרצות ספונטנית ולא מתוכננת כפי שניתן היה לחשוב, נוצלה עד מהרה ע'י  ארגון אש'ף שהיה במגמת החלשות ותפס הזדמנות לקחת קרדיט בקרב האוכלוסיה על מהלך שלא הוא יזם,אלה עודד וגיבה , ורכב על גלי האיבה.

לצה"ל של 87 לא היו תכניות מסודרות להתמודדות עם מה שהפך למרי אזרחי . צה'ל הגדול היה בנוי עד לאותה עת להתמודדות מול צבא אויב ולא כנגד אוכלוסיה אזרחית .באותה עת עדיין לא היו קיימות חטיבות מרחביות ,ובשלב הראשון הציף שר הבטחון דאז יצחק רבין ז'ל את השטחים ביחידות צבא ,ואף הוציא את האמירה המפורסמת " לשבור להם את הרגליים והידיים" ,לימים הסתבר כי כל האמצעים היו חסרי תועלת ולא מנעו את הזעם והתסכול שעברו מכפר לכפר ומעיר לעיר כאש בשדה קוצים,וכל פלסטיני שנפגע רק ליבה יותר את האש.

המון דרכים ויוזמות נעשו על מנת לבלום את האינתיפאדה , מעבר מטיפול צבאי לטיפול בדגש משטרתי , שימוש באמצעים מגוונים ,כגון חצצית ( רכב המיידה חצץ על מפגינים , נוסה אף על מסוקים) זרנוקי מים , בניית מודיעין שטח אינטנסיבי , הוקמו יחדות מסתערבים שמשון ודובדבן,חוסלו מנהיגים באש'ף (הבולט שבהם במסגרת מבצע " תצוגת תכלית " אבו ג'יהד בתוניס ועוד רבים "וטובים" ),ועוד.

אף אחד מהצעדים לא הביא לבלימת המרי ,בצר לנו נוסתה שיטה מעניינת של חיזוק האופזיציה התוך פלסטינית של אש'ף ע'י ישראל במגמה להחליש את כוחו של האירגון …האופוזיציה שנבחרה הייתה…האחים המוסלמים…הימור גרוע בדיעבד ,הטעות הגדולה הובנה רק לאחר שאלה ייסדו את החמאס שחטף ורצח חיילים.נקודה מעניינת היא שטעות די דומה אירעה לנו כמה שנים לפני כן בלבנון שם ניסתה ישראל להקים אופוזיציה לאש'ף ע'י סיוע של הדרכה ונשק לאירגון שהיה קטן בזמנו …..לאירגון קראו חיזבאלה ,וגם שם זה לא צלח.

הררי דפים נכתבו ומחקרים רבים דנו וניסו להבין את האירוע שהביא במשך שש שנים למותם של 148 ישראלים וכ-1500 פלסטינאים ( והיוה רקע משמעותי לאינתיפאדה הבאה), יש שייחסו זאת לחזרתם של מרבית 1200 המגורשים ללבנון לאחר רצח ניסים טולדנו ז'ל .המגורשים ששבו ארצה בניהם : מחמוד א זאהר , ועבד אל עזיז רנטיסי הפכו במהרה לגיבורים ולמנהיגי המרי.

מה שעצר את המומנטום של האינתיפאדה הראשונה לא היו החלטות של הדרג המדיני או פעולות של צה"ל, אלא הפלישה של סדאם חוסיין לכווית בקיץ 1990 ופרוץ מלחמת המפרץ חצי שנה לאחר מכן, אירועים שהסיטו את תשומת הלב הערבית והעולמית הרחק מכאן וגרמו לדעיכה משמעותית של ההתקוממות. לא משהו שמישהו בישראל יכול לקחת עליו קרדיט.

אחת המסקנות שאולי עלו מאירועי האינתיפאדה הראשונה ,ועל אחת כמה וכמה בעקבות האינתיפאדה השנייה , היא שכאשר יש לאוכלוסיה מה להפסיד ,יקטן הסיכוי למרי , (ניתן לראות זאת בשקט היחסי השורר כיום ברמאללא ושכם (שהיו בירות הטרור בעבר )שחווות צמיחה בשנים האחרונות) ,ומאידך כאשר אין מה להפסיד ,יגדל הסיכוי למרי.

דבר אחר הוא הרעיון של טיפוח אופוזיציה לאוייב שלנו , זה לא עבד עם החיזבאללא , לא עם החמאס , לא לאמריקאים עם הוויטקונג ..זה רעיון שפשוט לא עובד .אולי  עלינו לסמוך יותר  על עצמנו ,ולחשוב על רעיונות מקוריים לנטרול המוטיבציה לפעול כנגדנו. 30 שנה אחרי ,האינתיפאדה הראשונה ו-16 שנה אחרי השנייה ,ואלפי הרוגים משני הצדדים אולי יצליחו לגרום לנו לשנות צורת חשיבה …אולי..לא בטוח.אולי סוף סוף יקרה פה נס גדול….

ו"מבירא עמיקתא " אנו נעים במוסיקה אל הזמר והיוצר הישראלי הצעיר עידן עמדי.

עידן נולד בירושלים ,בפב' 88 שלושה חודשים לאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה , כבן למש' עמדי המוכרת מאוד בירושלים , הוא נולד וגדל שם כל חייו, תחילה בשכונת נחלאות ובהמשך בפסגת זאב, שם גם סיים את לימודיו בתיכון.

מאז גיל 15 הוא כותב שירים, בעיקר למגירה, אולם חלק מהם גם שודרו בעבר בתחנת רדיו מקומית. החשיפה הגדולה הגיע לאחר שחרורו מהצבא שם שירת בהנדסה קרבית ,הוא הגיע לאודישן של התוכנית "כוכב נולד" בעונתה השמינית .לאודישן הוא הגיע עם שיר מקורי שכתב על שירותו הצבאי.

עידן הצליח לעלות בשלבי התוכנית עד לשלב הגמר שם זכה במקום השני מול דיאנה גולבי. עם סיום התוכנית יצא שירו לרדיו וזכה להצלחה גדולה , והגיע אף למקום הראשון במצעד.הוא המשיך לשחרר סינגלים לרדיו מדי זמן ,ושיתף פעולה עם מבצעים שונים ,הבולט שבהם הזמר שולי רנד בביצוע נפלא לשיר  "אייכה". ב-2011 הוציא את אלבום הבכורה "עידן עמדי" וב-2012 כבר קיבל אלבום זהב על מכירת 20000 עותקים.בסה'כ הוציא עידן עד היום ארבעה אלבומים ,ומופיע ברחבי הארץ.

ואיך הכל קשור ?

היום 9/12/17 אנו מציינים בדיוק 30 שנה לפרוץ האינתפאדה הראשונה , אירוע שהוציא אותנו מהשאננות בה שקענו ב-20 שנה שקדמו לה .המון תובנות העלתה האינתיפאדה , לאחדים את ההבנה שלנצח על חרבנו נחיה ,ואין פתרון זולת היותנו החזקים בסיפור , לאחרים נפלה ההבנה שאין פתרון זולת הפתרון המדיני ,והויכוח הוא כנראה על  המחיר.

אנני יודע אצל מי הפתרונים , אך בשבוע שבו אנו חוגגים את כניסת המכבים לבית המקדש בירושלים, טיהורו לאחר הניצחון והדלקת המנורה וקביעת החנוכה ,(לא הרבה מאוד זמן אחרי נחרב הבית השני), בו בשבוע מכריז נשיא המדינה החזקה בעולם על ירושלים כבירתה של ישראל , שב ועולה החשש מפריצתה של ה"אינתיפאדה השלישית " , כולנו תקווה שאירוע זה לא יקרה ונשכיל לנהל את המדינה בצורה שקטה ונכונה ,ללא צורך לאבד חיי אדם משני צידי המתרס של הסיכסוך האינסופי הזה. המחיר של המאבק הוא כבד ואינו נגמר עם שוך הקרבות , הוא נצרב בתודעה ובזכרון ועולה מדי פעם ואומר לנו " אני הפחד ,נעים להכיר " , כפי ששר עמדי בשירו ,"כאב של לוחמים".

נקווה שהפעם נעבור זאת בשלום ,וירושלים לא תהיה הניצוץ שיצית מחדש את הסכסוך ,אולי יום אחד ,אולי מתישהוא…אולי…ואז נוכל לאמר:

 

"יהי שלום בחילך ,שלווה בארמנותייך" .. גם בימים ההם, וגם  בזמן הזה.

שבת שקטה ונעימה וחג אורים שמח לכולם.

ערב ראשון של לבד,
יושב וכותב לך מכתב
על כל הדברים שהיו
כל מה שקרה בדיוק

אותיות מופיעות על הקיר
אני הפחד נעים להכיר
הדמויות אוהבות לשחק
זזות כאן בבית הריק, הריק

ואת, את לא יודעת כמה
ממך ניסיתי להסתיר
את כל הסיוטים בלילה
צרחות ודם על המדים
את לא מבינה כבר למה
אני מזמן כבר לא אני
תמונות רצות מאותו לילה
דמעות, כאב של לוחמים

 

 

 

הערב ירד על המחנה , שאריות אבק המדבר שדבקו לנעליו שיוו להן מראה מיושן , ממש פז'מניק חשב לעצמו . את הבית יצא בתחילת השבוע ,וזמן רב עד שישוב לראותו .מקום חדש  ,מסגרת חדשה ,מערכת קודי התנהגות חדשים , זה מותר וזה אסור ועל זה נדרש אישור ….אח אח…כמו יפים היו ימי בחינות הבגרות ( הוא מעולם לא האמין שיתגעגע אליהם ). היו גם רגעים יפים במשך היום , המטלות שקיבלו בסה'כ בוצעו בצורה סבירה הירהר , יש מה לשפר וכך באמת יקרה בהמשך ,אך לעת עתה זה בסדר , וישנם גם רגעי משבר ,של תהיה  מה יהיה ? , האם אעמוד בדרישות ? האם אני מסוגל ? , הוא לא ידע לבטח , אך חוש פנימי הורה לו לא לוותר ולהמשיך הלאה ,יהיה אשר יהיה , אני הולך קדימה וחושב חיובי , מלמל לעצמו את המנטרה ששמע לא אחת בטרם לבש מדים.לחשוב חיובי , לחשוב חיובי…הוא חייך לעצמו ,מחר יום חדש ,וכמו בכל בוקר ,גם לאחר משברים…השמש תזרח מחר בבוקר ,ותאיר יום חדש.

151 ק'מ צפונית משם ,היא פתחה את הדלת בעדינות , שום רחש לא נשמע מעם החדר , השמיכה וכיסוי המיטה נותרו מתוחים ,האוזניות  האדומות , אוסף המציתים ונעלי הבלנסטון עמדו ללא ניעה ,היא חשה את משבר הגעגוע מתנפץ אלי דפנות ליבה ,ואט אט התגנבה למוחה ההבנה ..בשלוש שנים הבאות ,כך יראה החדר ,והוא והיא  וכולם יוצאים לדרך חדשה …לחשוב חיובי מלמלה לעצמה ,ועצמה עין …מחר יום חדש וכל משבר עובר וממנו רק צומחים.

 

 

בוקר חמים של שבת ראשונה של חודש דצמבר , מזג האויר כאילו לא שמע על לוח השנה ,או על רעיון העונות , ואויר חמים מכיוון שכנינו ממזרח מעלה את הטמפ' ומוריד את הלחות ואת סף הסובלנות , ופינתנו נוסעת לה מערבה אל ארה'ב של אמריקה ,אל סוף שנות השלושים של המאה הקודמת ,אל " השפל הגדול ".השפל הכלכלי הגדול נחשב לאסון הכלכלי החמור ביותר בתולדות ארצות הברית.

במהלך תקופה זו הייתה גאות אינפלציונית בארצות הברית, רובה ביוזמת הבנק הפדרלי של ארצות הברית, עם עידוד של בנקים להלוות לציבור סכומי כסף הולכים וגדלים, גם כאשר הכיסוי לאותן הלוואות לא היה מובטח או ברור(מזכיר את משבר 2008). הצמיחה שהתבססה על הגדלת אשראי  הגיעה לקיצה בסוף שנת 1928, כשנה לפני פרוץ המשבר באופן רשמי, והשפל הכלכלי החל, באופן לא מוכרז, כבר ביולי 1929.

הרקע שהוביל למשבר היה עמוס בכוונות טובות , הבנק הפדרלי הזרים אשראי זול  לבנקים ולציבור ובעיקר לתעשייה ולאיגודים החקלאיים החזקים ,וכן לבנקים באירופה ,במגמה לעודד פעילות ותעסוקה , אולם נושא הבטוחות להלוואות לא נעשה כראוי ,והערבויות הלכו והצטמצמו במקביל לגידול באשראי. הדבר יצר אפקט כדור שלג , האשראי הזול עודד לקיחת הלוואות והשקעתן בבורסה מה שיצר גאות מדומה של הכלכלה.

מתחילת שנת 1928, הייתה הבנה אצל גורמים בבנק הפדרלי כי המשך הזרמת הכספים בהיקף הולך וגדל לא יצליח למנוע משבר לאורך זמן, והבנק החל נוקט מדיניות פסיבית ונמנע מהרחבה יזומה של אשראי. מסוף שנת 1928, אחרי שהוכרעו הבחירות לנשיאות, החל הבנק בפעולה זהירה ואיטית של צמצום האשראי. משמעות שינויים אלו בפעולת הבנק הייתה התרחשות בלתי־נמנעת של חששות שיובילו למשבר בתוך כשנה.

הרברט הובר, שנכנס לתפקיד הנשיא של ארה'ב שישה חודשים לפני ההתמוטטות בוול סטריט ב-24 באוקטובר 1929 היה חסיד מובהק של הגישה הפרוגרסיבית בתחום הניהול הכלכלי. כמהנדס מכרות מצליח, היה הובר משוכנע כי משימת ניהולו של ממשל באופן מדעי, מדיד, יעיל ומדויק, ממש כפי שמנהלים מכרה. ניהול כזה, היה משוכנע, יניב שגשוג נצחי וחופש משפל כלכלי.

עם פרוץ המשבר דחה הובר את הצעת שר האוצר שלו, מלון, לנקוט במדיניות ריסון תקציבי, הפחתת מסים והימנעות ממעורבות נוספת, כפי שנהגו נשיאים קודמים בטיפול במשברים דומים. הובר סבר כי גישה מיושנת זו אינה מתאימה לרוח "הכלכלה החדשה". במקומה דבק הובר ברעיון כי כדי להבטיח שגשוג לאורך זמן יש לשמר ולהרחיב את הביקוש הצרכני המצטבר. כדי להשיג זאת נדרש שימור של שכר גבוה והימנעות מפיטורי עובדים, כיוון שהשכר הגבוה והתעסוקה המלאה הם הכלים העיקריים המאפשרים את המשך הצריכה והשגשוג.

במהלך שנת 1930 המשיך הובר בהרחבת הפרויקטים הציבוריים ובמאמצים אינפלציוניים. צעד שנוי במחלוקת שנקט באותה שנה היה חוק המכסים סמוּט-האוּלי, שהעלה באופן ניכר את מכסי הייבוא לארצות הברית והיה אות הפתיחה להעלאת מכסים כללית בכל רחבי העולם, עובדה שפגעה מאוד בסחר הבינלאומי (ויש שגורסים שזו אחת הסיבות להגעת מלחמת העולם השניה). הובר, מצדו, היה משוכנע בסוף 1930 כי הרע מכל כבר חלף, והתהדר בהצלחה להימנע מירידה גדולה יותר בתעסוקה ובשמירה על ירידה סבירה בצריכה בחנויות.

לקראת סוף שנת 1931 החל המצב הכלכלי להחמיר במידה ניכרת, וכפה אפילו על אילי התעשייה, שהצטרפו להובר במאבקו לשמר את גובה השכר והתעסוקה, להוריד את השכר ולפטר עובדים ,אחוז האבטלה נסק ל-25. התפתחויות אלו הובילו את הובר לגיבוש תוכנית כלכלית משלו ("הניו דיל" של הובר), שבליבו "חברת אשראי לאומית" שתסייע לבנקים קטנים בהלוואות, מערכת כלל ארצית שתאפשר מתן הלוואות, והרחבה נוספת של העבודות הציבוריות. ההחמרה במצב החלה לעורר קריאות יאוש בתוך החברה האמריקאית ל" מוסוליני כלכלי" , היינו דמות חזקה שתכפה צעדים כלכליים ,ותוציא את אמריקה מהמשבר (משהו כמו הקריאות היום למנהיג כמו פוטין ).

צעדים רבים ושונים ננקטו במגמה לבלום את הירידה בכח הקנייה ,אך מרביתם נחלו כשלון ואי האימון הציבורי במערכת הבנקאית הלך וגדל , למעלה מ5000 בנקים נסגרו .כמות הכסף בידי הציבור הוכפלה בעוד התוצר הולך  ויורד .

(בתמונה  המפורסמת פלורנס אוונס תומפסון, אם לשבעה בת 32 שנודדה עם משפחתה בדרכים לאחר שאיבדה את ביתה ופרנסתה).

בנובמבר 1932 הובס הובר בבחירות על ידי מועמד המפלגה הדמוקרטית, מושל מדינת ניו יורק פרנקלין דלאנו רוזוולט, במערכת בחירות שנסובה כולה סביב כישלונו של הנשיא המכהן והתקוות שנתלו ב"ניו דיל" שהבטיח רוזוולט.

בין בחירתו של רוזוולט וכניסתו לתפקיד, במרץ 1933, החל המצב להידרדר משפל לצניחה חופשית, כשאלפי בנקים מתמוטטים במהלך חודש פברואר, ומביאים מושלי מדינות רבות להכריז על "חופשות בנקים" כפויות כדי למנוע פשיטת רגל של בנקים נוספים.

כשעזב הובר את הבית הלבן, מלווה ברחש של בוז ושנאה, הייתה ארצות הברית נתונה בעומקו של השפל הקשה בתולדותיה. הייצור צנח ביותר ממחצית, התוצר הלאומי הגולמי צנח בכמעט מחצית, האבטלה ניצבה עיקשת על 25 אחוז מכוח העבודה, ואילו ההשקעות בבניין עסקים חדשים התכווצו בכמעט 85 אחוז. הובר תלה את קולר כישלונו במצב הכלכלי הקשה ברחבי העולם ובמבנה הרעוע והכושל של המערכת הפיננסית. כשלונותיו העיקריים, לפי תפישתו, היו בניסיון לעשות שימוש בעבודות ציבוריות ובהזרמת כספים באמצעות מערכת הבנק הפדרלי — שני צעדים שלא היו יכולים לשמש, לדעתו, פתרון ממשי לבעיות מבניות…..

גם רוזוולט לא הצליח לבלום את השפל…."למזלו הטוב או הרע "של העולם ושל אמריקה…. הגיע…מלחמת העולם השנייה שהביאה לבלימה ואח'כ לצמיחה ע'י הורדת שכר/רמת חיים ואספקת עבודה במימדים עצומים..מה שגרר צמיחה בהמשך ,והפיכתה של ארה'ב למעצמת על .

ומלב ליבו של השפל הגדול ,אנו נעים במוסיקה עדיין בתוך תחומי ארה'ב אל להקה שהוקמה 30 שנה לאחר השפל הגדול , תחילה כונתה הלהקה " ארבע מטרות"  (FOUR AIMS)ובהמשך שינו לארבע פסגות ,(THE FOUR TOPS) על מנת לבדלם מרביעיית האחים אמס (THA FOUR AMES) .

ארבע הפסגות (באנגלית: Four Tops) הוא הרכב מוזיקלי אמריקני שכולל ארבעה זמרים. עיקר הצלחתה של הרביעייה היה בשנות ה-60. הרביעייה שרה בסגנון דו-וופ, מוזיקת נשמה, רית'ם אנד בלוז, דיסקו וסגנונות קרובים נוספים. הלהקה נוסדה בקולג' של העיר דטרויט -עיר תעשיית הרכב האמריקאית , על ידי ארבעה צעירים אפרו-אמריקאים בשנת 1954 – לוי סטאבס, עבדול פאקיר, רנאלדו בנסון ולורנס פייטון, הלהקה נשארה פעילה בהרכב זה עד מותו של פייטון בשנת 1997. הם החלו לשיר במקרה במסיבת יום הולדת ,והחליטו לשתף פעולה .כאשר הסגנון היה גא'ז וריתם אנד בלוז. הפריצה הגדולה הגיע ב-67 עם תקליטם "עומד בצל האהבה" שזכה להצלחה במצעדים, והוביל להצלחה בהופעות וחוזה עבודה עם חב' התקליטים מוטאון, אך גם כאשר מוטאון עברה ללוס אנגלס נשארה הלהקה בדיטרוייט.הלהקה המשיכה לנגן ולהופיעה ובשנת 83 הכריזו על חגיגת 25 שנה ללהקה במסע הופעות בארה'ב. הם נכנסו להיכל התהילה של המוסיקה האמריקאית בשנת 90 והמשיכו לנגן עד שנת 97 בה נפטר פייטון, לאחר תקופה קצרה שונה ההרכב והלהקה ממשיכה להופיעה עד היום.

ואיך הכל מתחבר ? משברים ויציאה מהם .השבוע מלאו 87 שנה לפניית נשיא ארה'ב הרברט הובר  לקונגרס האמריקאי בבקשה לתוכנית סיוע ציבורית בתקציב של 150 מיליון דולר על מנת לנסות לצאת מהמשבר הגדול , ולהבדיל גם אנו חוינו משברון לא קל וגייסנו את הבכור לצבא. ובחיי היום יום לא אחת אנו נתקלים במשבר כזה או אחר ולרגע קצר ולעיתים קצת פחות מתייאשים וחושבים מה יהיה? איך נעבור את זה ,למשל משברים בשירות צבאי , משברים בחיי הזוגיות , בעיות בעסק או במערכות יחסים כאלו ואחרות , ואז אנו נזכרים בדבר טוב שנותן תקווה ומוטיבציה להמשיך ולעלות למעלה .לעיתים זה משפחה , לפעמים זה חבר/ה טובים , לפעמים זו אמביצייה פנימית ואמונה עצמית ביכולת , בכל מקרה אותם גורמים מושכים אותנו למעלה שלא נשאר בשפל ונתרומם .

ועל כך שרים חברי "ארבע הפסגות בשירם :" REACH OUT" ,אז לחיילים שהתגייסו השבוע ,ולכל מי שלעיתים קצת מרגיש שקשה ומבולבל ,זכרו שתמיד יש חבר/ה , משפחה אוהבים שיתן לכם יד ,ואוהב אתכם למרות הקשיים או המישברים המתנפצים לפיתחכם ,אז  REACH OUT ,קחו אויר וביחד נגיע לפסגות……..לארבע הפסגות…..WE'LL BE THERE……

שימו אוזניות ותנו לקצב לחלחל פנימה…

שבת נעימה.

 

Now if you feel that you can't go on 
Because all of your hope is gone,
And your life is filled with much confusion 
Until happiness is just an illusion,
And your world around is crumblin' down; 

Darling, reach out (come on girl, reach on out for me) 
Reach out (reach out for me.)
I'll be there, with a love that will shelter you.
I'll be there, with a love that will see you through.
I'll be there to always see you through.

When you feel lost and about to give up 
'Cause your best just ain't good enough
And you feel the world has grown cold, 
And you're drifting out all on your own, 
And you need a hand to hold:

 

 

טוב אז בא נראה שלא שכחנו כלום ,מזמרה ..יש, מספרי דשא ..יש ,שקית לאיסוף עלים ..יש …כפפות ,מקושון קטן עם ידית מעץ ..יש, כובע רחב שוליים ,מריצה עם גלגל בודד מקדימה , וקוצץ קנטים לדשא…יש,יש ,יש. נראה היה לי שלא שכחתי כלום . הנחתי את הכלים בידיים מחופות כפפות על גבי המריצה ויצאתי לדרך ..היום אני צריך לטפל במדרגה הרביעית עד המדרגה השביעית של האגף הדרום מערבי של הגן ,את שולי הדשא יש ליישר , ולגזום את שיחי ההדס לצורתם הכדורית.ללקט את פרחי ההיבסקוס ועליו הישנים שנפלו ולהוציא ענפים יבשים מדקל הצ'יקס…ולאחר ארוחת הצהריים , יחלק פיטר את המשימות להמשך היום .

ריח אויר מלוח קידם את פני בצאתי מהמחסן ,רוח מערבית נשאה עימה זרם אויר מלוח וריח ים , ניחוח משכר של סתיו חייפאי של לאחר הגשם מילא את האף והריאות. השפלתי מבטי כלפי מטה , כל חלקות הגן עד למורדות הנמוכים הופיעו בשללגוונים של ירוק , האוניות בנמל פלטו עשן מארובותיהן ,ונתב גוררת צפרו ,כמו רצו לאמר חג שמח….איך הם יודעים שאלתי את עצמי…כנראה שהם לא ..עצמי ענה לי. אבל מה זה משנה…שיהיה חג שמח.

סוף שבוע לפני אחרון של חודש נובמבר , גשמי השבוע ירדו ברוך ושטפו כל פינה שיח ועץ ,והירוק הגיח לו מבעד לשמלת האבק הקייצית אותה עטה בשמונה החודשים האחרונים ,החורף הגיע למחוזותינו ופינתנו נוסעת היום מזרחה אל לב ליבו של האיום האירני , אל העיר שיראז שבדרום מערב אירן ( מקום מושבם של שתי המדענים האירנים מארץ נהדרת) שם נולד ב-20/11/1819 סייד עלי מוחמד שיראזי.

אביו, סייד מוחמד רזא שיראזי , נפטר זמן קצר לאחר שנולד, ודודו חאג'י מירזא סייד עלי, שהיה סוחר, הוא שגידל אותו.עם הגיעו לבגרות, הצטרף עלי מוחמד לבית המסחר של משפחתו והיה לסוחר. מקורות אוהדים מתארים את אמינותו ואדיקותו, שהפכוהו לחביב הסוחרים עמם עבד. הוא אף מתואר כאדם נדיב, במיוחד כלפי העניים. במסגרת עבודתו בבית המסחר המשפחתי, נשלח הבאב לערים שונות, ביניהן בושהר וכרבלאא. בכרבלאא נחשף  לראשונה לאסכולה השיח'ית, והפך לאחד מחסידיו של סייד כאט'ם רשתי , ראש האסכולה השיח'ית באותה תקופה.

כמו שהנוצרים מחכים למשיח , וגם אנחנו מצפים למשיח בן דויד, כך גם בפרס של אמצע המאה התשע עשרה הייתה ציפייה למשיח/גואל , ישות נבואית שתגיע ותארגן עולם טוב יותר למאמיניה  ,והשייח סייד כאטם רישתי דחק עוד טרם מותו במאימיניו לצאת ולמצוא את הגואל המיוחל. אחד ממאמיניו חסיד בשם מולא חוסן,שמע בעצתו ,צם 40 יום ויצא לדרכו  לחפש את הגואל .

עם הגעתו לשיראז ב-23 במאי 1844, מולא חוסיין פגש אדם צעיר, שלבש טורבן ירוק (שסימל את היותו סייד – מצאצאיו של מוחמד). הזר, שהיה עלי מוחמד (סוחר הבדים ), הזמין את מולא חוסיין לביתו.

.
עלי מוחמד שאל את מולא חוסיין מהם מעשיו בשיראז, ומולא חוסיין ענה כי הוא מחפש את "המובטח". הבאב שאל אותו בתגובה כיצד ניתן לזהות את "המובטח" הזה, ואז מולא חוסיין ענה: "הוא יהיה משושלת יוחסין טהורה, ממוצא מהולל, והוא בעל יכולות מולדות, והוא חסר כל פגם גופני". להפתעתו של מולא חוסין, הבאב הכריז  (בהמון ענווה )כי כל התכונות הללו קיימות בו.

למולא חוסיין היה עוד סימן אחד שעל פיו ניתן לזהות את "המובטח". הוא שמע מסייד כאט'ם כי "המובטח" יכתוב פירוש על סורת יוסף, ה-12 בקוראן, מבלי שיתבקש לעשות זאת. עלי מוחמד הגשים את הדרישה הזו גם כן, וכתב את הפירוש לאחר שהכריז על עצמו כ"באב".

מולא חוסיין בושרואי היה חסידו הראשון של הבאב. אך תוך חמישה חודשים, 17 שיח'ים אחרים, מחסידיו של סייד כאט'ם, הכירו בנפרד בבאב כ"התגלותו של האל".הבחור החל צובר מאמינים ואולם הדת השיעית שראתה בו איום הכריזה עליו ככופר וכמפיץ שקרים ,הוא נעצר מספר פעמים ולבסוף נידון למוות ,אל מול כיתת יורים .ביום הוצאתו להורג נקהל קהל גדול ברחבת העיר ,עלי מוחמד ומאמין נוסף הועמדו מול כיתת יורים ואז ניתנה הוראת "אש"….אך לאחר שהתפוגג העשן ( כך על פי עדיות ) ,לא נמצאו הנידונים ….החיפושים אחריהם נפתחו והם נמצאו לבסוף בתאם ..בכלא בריאים ושלמים…הם נלקחו בשנית ,הפעם הם יצאו פחות בריאים ופחות שלמים והוצאו להורג  …המאמינים ראו באירוע המוזר נס גדול..

גופותיהם הושלכו מחוץ לעיר אך נאספו ע'י מאמינים ונקברו תחילה באספהאן , בהמשך הועברו לדמשק ובהמשך לעכו שבישראל.

אחת המורשות העיקריות שהותיר אחריו עלי מוחמד היה ספרו "ספר אל-באיאן"  שנכתב בשפה הפרסית והערבית.

המסר של הבאב ובהאא אוללה הוא שישנו אל אחד, שמתגלה בפני האנושות לאורך השנים וחושף את רצונו. כל הדתות הן בעלות מוצא אלוהי משותף, וניתנו על ידי נביאים שהם שליחי האל, בהם משה, בודהה, מוחמד, קרישנה, ישו, זרתוסטרא והבאב. הם מייצגים שלבים  בהתפתחות הרוחנית של האנושות. בפי השליח האחרון ברצף לתפיסתו , בהאא אוללה, הייתה בשורה למתחבטים מול האתגרים המוסריים והרוחניים של העולם המודרני, ובשורה זאת, על פי האמונה,שתקרא מעתה בהאית , תעמוד למשך אלף שנים. והיא מדגישה שלום כלל-עולמי, התקדמות מדעית ,חשיבות גדולה לנוי ואסטתיקה ,והתנהגות מוסרית.

כיום מונה הדת הבאהית ,כ-6 מליון מאמינים ברחבי העולם , ומרכזה העולמי הינו בחייפה ,ומקום קבורתו של עלי מוחמד ,הוא בגנים בעכו.

את עבודת התחזוקה של המרכז והגנים המנוהלת מכספי תרומות מבצעים מאמינים ומתנדבים הבאים ארצה לתקופת שירות בה הם עובדים בגנים מתפללים ומתחזקים אותם.

ומפה אנו נעים במוסיקה צפון מערבה חוצים את האוקינוס ונוחתים בארצות הברית לפי גרסה אחת בצפון דקוטה ,אחרים טוענים ויניפג שבקנדה שם כפי הנראה נולדה ב26/9/47 אחת מזמרות הקאנטרי המצליחות והטובות שהיו :" ליין אנדרסון".כבת לזמרת קאנטרי (ליז אנדרסון ) ואב כותב שירים ,היה די ברור לאן תפנה את כישוריה .את צעירותה העבירה בפייר אוקס-קליפורניה וכבר בגיל שש החלה לשיר בתחרויות סוסים מחוזיות ,וכן בתוכנית הטלויזיה "קראוון קאנטרי" .בהמשך עבדה כמזכירה בתחנת רדיו ויצרה קשרים עם כותבי מוסיקה , מלחינים ועורכים שעבדו עם אמא.

אחד מהם בחור בשם סלים ווליאמסון בעל חברת תקליטים שהבחין בכישוריה הזמין אותה להקליט וכך בגיל 19 ,בשנת 1966 יצא תקליטה הראשון. מכאן והלאה הלך כוכבה של ליין וזרח.11 משיריה הגיעו לראש המצעד האמריקאי , 18 הגיעו לטופ -10 ,ו-50 לטופ-40.היא אף הייתה מועמדת ל-7 פרסי אמי ,זכתה ב-1 , היא גם זכתה בתואר זמרת העשור (1970-1980) ,ומספר פעמים זכתה בתואר הקול הנשי הכי טוב בכלל , ובמוסיקת הקאנטרי.

קול הדבש שלה ,המראה הכל אמריקאי ,ותוכניות הטלויזיה בהן הופיעה סייעו לה לפתח קריירה מוסיקלית מוצלחת.

בסה'כ הוציאה ליין 35 אלבומים ,17 אלבומי אוסף ואלבום הופעה חיה , ו-74 סינגלים, הישגים מרשימים לכל הדעות..

בשנת 2014 בגיל 67 היא נפטרה מהתקף לב לאחר שחלתה בדלקת ריאות.

ואיך הכל קשור ? מחר ה-26 לנובמבר הוא יום הברית , יום חג לדת הבאהית  שבו הבהאים חוגגים את מינויו של עבדול בהאא כממשיך דרכו של מייסד הדת הבהאית ונביאה, הבהאא אוללה , ואחת מעקרונות הדת הוא טיפוח ואסטתיקה גננית ..הנביא כנביאים אחרים אומנם הבטיח שלום עולמי ועוד מיני הבטחות השמורות לטקס מלכת יופי , אך לא הבטיח גן של וורדים….ולהיטה הגדול ביותר של ליין היה "גן של וורדים (מעולם לא הבטחתי )" , אז חג שמח לבהאים , בזכותם חיפה ועכו זכו לשלושה קבין של יופי ,ונוחי לך ליין אנחנו כבר נסתדר עם הגנים שנותרו

שבת נעימה לכולם.

I beg your pardon I never promised you a rose garden
Along with the sunshine there's gotta be a little rain sometime
When you take you gotta give so live and let live and let go oh oh oh oh
I beg your pardon I never promised you a rose garden

I could promise you things like big diamond rings
But you don't find roses growin' on stalks of glover
So you better think it over
When it's sweet talking you could make it come true
I would give you the world right now on a silver platter
But what would it matter
So smile for a while and let's be jolly love shouldn't be so melancholy
Come along and share the good times while we can

 

 

 

צריך לנהוג ביתר עוצמה חשב עמי לעצמו , אנחנו כל הזמן שותקים ,וההנהלה עושה בנו כרצונה . זה לא הגיוני שנעבוד כל כך הרבה שעות בתמורה לשכר כה נמוך , ומה עם דמי הבראה ? , ימי מחלה ? וערך שעות נוסף בעבור משמרות לילה ? , הן כל מפעל כיום נוהג לתת לעובדיו תנאים אלו  כדבר שבשגרה . לכולם נהיר היום ששעות הלילה המאוחרות קשות יותר משעות היום…

עם הכנסו למלתחת העובדים פגש עמי בציון ורמי  שני חבריו למשמרת  , הוא מיהר לשוח בפניהם את שעל ליבו ,והללו מיהרו להסכים איתו , "ודאי שמגיע לנו "ענו לו , "זה לא יכול להמשך כך"  הוסיפו עוד ,"חייבים לארגן הפגנה גדולה ", אמר . מה גדולה ? ענו לו ענקית , שהמפעל ירעד  , די לניצול  , אנו דורשים צדק" . האוירה במלתחה הלכה וצברה מטען נפיץ , הם הרימו את הטונים  וצעדו יחד תוך כדי שיחה קולנית לעבר החניה …ליד רכב ההסעה למפעל עמדה מכוניתו של מר יהויכין מנהל המפעל ,ומר יהויכין נצפה מניח את תיקו בתא המטען …החבורה ניגשה אליו , עם רגשות טעונים.

מר יהויכין פנו לעברו …" זה לא יכול להמשך כך , אנו חייבים לדבר על נושא השכר שלנו ,אחרת תהיה פה מהפכה…" , מר יהויכין  נעמד במקומו ,חייך בעדינות ואמר " עמי ציון ורמי היקרים , התפרצתם לדלת פתוחה  , רק הבוקר הנחתי את סגני עדי , להפיץ את השינויים המהפכניים בנושא תגמול עובדים , תמחור שעות נוספות ושעות לילה ,הבראה ,ימי מחלה וקופת פנסיה לכל עובד "….השלושה נותרו המומים….כל רעיון המפכה הגדולה נגוז באחת ..הם חייכו במבוכה…"בכל אופן"המשיך ואמר " אם ישנו דבר נוסף שתרצו לדון בו יותר מאשמח להיפגש איתכם." הוא לחץ את ידיהם באדיבות , ברכם לשלום ונסע לדרכו …צפירות רכב ההסעה ההמתין להם העירו אותם מתדהמתם , הם פסעו לעברו , עוד יום בא אל קיצו …ומחר יום חדש.

בוקר שבת של היום ה-322 של שנת 2017 עוד 44 יום תחל הספירה מחדש ופינתנו בשקט של יום שבת פונה צפון מערבה אל עבר הגבול הצפוני של אוסטריה שם יושבת לה צכייה .

ולמה להגיע לשם במזג אויר סתוי כזה  ? אה כי בדיוק השבוע (17/11/1989) ממש לא מזמן , במהלך סתיו העמים ( התפרקות המדינות של ברית המועצות לשעבר וגרורותיה ) אירעה לה "מהפכת הקטיפה"…..

מהפכה זו כונתה מהפכת הקטיפה על שום שחוללה שינוי משמועותי כמעט ללא שפיכות דמים כלל ..זה החל בהפגנת סטודנטים שקטה  בברטיסלבה ב16/11  ,ולמחרת הפגנה נוספת הפעם בפראג ,והפעם הגיבה המשטרה בכח  ודיכאה את ההפגנה , הדבר עורר גל של הפגנות קטנות נוספות בכל רחבי המדינה , אירועים אלו כאשר ברקע עוד ועוד מדינות קומוניסטיות חדלות מלהתקיים ,ובשלב הסופי הפגנת 500 אלף איש בפראג ב-20/11/89  הביאו את המפלגה הקומוניסטית השלטת להודיע כי היא מוותרת על מונופול השלטון . גדרות התיל הוסרו מהגבול עם מערב גרמניה ואוסטריה ב־5 בדצמבר. ב־10 בדצמבר, הנשיא הקומוניסטי גוסטב הוסק ממנה את הממשלה הלא-קומוניסטית-ברובה הראשונה מאז 1948 ומתפטר. אלכסנדר דובצ'ק נבחר ליושב ראש הפרלמנט הפדרלי ב־28 בדצמבר וואצלב האוול מונה לנשיא צ'כוסלובקיה ב־29 בדצמבר.

 

ביוני 1990 נערכו הבחירות הדמוקרטיות הראשונות בצ'כוסלובקיה מאז 1948 והוקמה ממשלה לא-קומוניסטית.

שנות השלטון הקומוניסטי לא היטיבו כלל עם העם ,המצב הכלכלי היה בכי רע וכל פתיחות למערב נאסרה , גם כאשר במוסקבה עלה לשלטון גורבצו'ב והכריז על פרסטרויקה , ועל גלאסנוסט , לא מיהרה הממשלה בצכייה לאמץ זאת ,ואז הגיעו ההפגנות השקטות הללו וחוללו מהפיכה שספק אם מאבק מזוין היה עושה זאת טוב יותר.

 

וכך לאחר 41 שנה של שלטון קומוניסטי חסר כל אופזיציה ,הגיעה הדמוקרטיה אל צכייה .

 

וממהפכת הקטיפה אנו נעים במוסיקה אל  הזמר/ יוצר/ מלחין /נגן ומעבד ובעצם מה לא , הכל כך מוכשר דני רובס.

דני נולד בקיבוץ שובל לאבא יוצא מרוקו ואמא ילידת מצרים, גדל והתחנך ברחובות. עם גיוסו לצה"ל שובץ בחיל התותחנים, סיים את מסלול ההכשרה ללוחמים ושובץ בגדוד תותחנים. הוא יצא לקורס קצינים ועם סיומו שב לגדוד. בהמשך שימש מפקד סוללה , והשתחרר בדרגת סגן. בתחילת שירותו במילואים המשיך לשרת כקצין תותחנים, אך לאחר מספר שנים הפך לזמר מילואים וכן לבוחן עבור הלהקות הצבאיות.

את דרכו המוזיקלית החל רובס כגיטריסט ליווי לזמרים מצליחים ביניהם אריק סיני, מתי כספי ,ושלמה ארצי. ואת הופעת השירה הראשונה שלו עשה עם בנותיו בשנת 1989 …שנת מהפיכת הקטיפה..

בשנים 1999-1997 שימש רובס כמנהל האמנותי של פסטיבל ערד.

 

ב-1999 השתתף רובס בהרכב "4X4" ("ארבע על ארבע") יחד עם אורי הרפז, דני ליטני ויואל לרנר. לאחר הוצאת אלבומם, שלא זכה להצלחה, ופירוק ההרכב, המשיך להופיע עם ליטני במופע משותף שבו שרו השניים ממיטב שיריהם.

לדני שירים רבים ונפלאים בנהם ניתן למנות את : "פנים ושמות", "לא נרדמת תל אביב" ,"אני בא הבייתה" ,"זה לא אני" ," מכתב" ( שכתב לאחיו יואב ז'ל שנפטר מסרטן) ,"מחר הוא יחזור" , "איך הוא שר" (שלא נכתב על זוהר ארגוב ,למרות הדמיון המדהים ) ועוד שירים רבים ונפלאים.

והרקע המקוצר על דני נועד להביא אותנו לשירו הנפלא "רכבות 80-88-68 ".

דני ידוע כחובב מושבע של הביטלס ואף הקדיש להם מופע מיוחד , ואת השיר הזה כתב בעקבות רציחתו של גו'ן לנון .השיר מגולל את שזירת חייו של דני עם מותו של גו'ן לנון בשלוש נק' זמן 1980-1988-1968, שלושה אירועים שמתחברים לסיפור אחד.

השיר פותח בשנת 1980 עת דני  ואשתו החליטו לעבור דירה לצידו השני של רחוב דיזנגוף בו גרו . המובילים העבירו במשך היום את הציוד ודני שחזר בלילה מהופעה נשאר לישון על מזרן בדירה הישנה ,ורצף שירי ביטלס שהושמעו ברדיו העיר אותו ביחד עם ההודעה של יואב קוטנר כי גו'ן לנון נרצח….

שמונה שנים מאוחר יותר שנת 1988 לאקרנים עולה הסרט הדוקומנטרי  IMAGEN   המספר על הביטלס ובעיקר על לנון באמצעות שלל ראיונות עם אנשים שונים . בניהם סינטיה – אשתו הראשונה של לנון. בראיון היא מספרת שהיו כבר בעבר סימנים על כך שנישואיהם לא ימשכו ,ודרכיהם יפרדו והיא ציינה את שנת 1968 כנקודת ציון. איך ידעה כבר ב-68 שדרכיהם תיפרדנה ??

שנת 1968- הביטלס מגיעים להודו למפגש עם הארי קרישנה ,המולה סביבם,קהל גדול מסביב , ובגמר המפגש  הם מגיעים לרציף הרכבת לנסיעה  ,גו'ן שציודו נסחב ע'י אחד העוזרים התקדם בזריזות ,ואילו סינטיה השתרכה מעט מאחור ולא הצליחה להצמד אליו , הוא עלה לרכבת וכשהיא רצתה לעלות סימנו אנשי הבטחון שאין מקום ,ההמון הקיף אותה, והרכבת יצאה לדרכה…לימים היא תראה בזה סימן מוקדם לפרידה עתידית שאכן הגיעה . בעת רציחתו היה לנון נשוי ליוקו אונו.

השיר נפלא ומרגש וניכר בקולו  הכמעט נשבר ובכתיבתו של רובס את אהבתו לביטלס..ולג'ון.

ואיך זה מתחבר ?…מהפכות…

התחלנו במהפכה גדולה שעברה בשקט , מהפיכת הקטיפה בצ'כייה , שם עברו בשנת 89 מקומוניזם לדמוקרטיה , ללא כל שפיכות דמים …..משם עברנו למהפכנים מוסיקלים די רועשים –הביטלס  שנעצרו ע'י שפיכת דם-רציחתו של  גו'ן לנון שבעצמו היה מהפכן שקט לכיוון של שלום ואחווה עולמים . ומי שמחבר בניהם הוא מעריצם הגדול דני רובס  שאגב נישא בשלישית נחשו היכן…..בפראג שבצ'כיה.

אז לפני שמתחילים במהפיכה הבאה בואו נמצא דרכים יותר נעימות לבצען , צכייה הוכיחה שאפשר גם אחרת

IMAGEN

שבת נעימה לכולם

 

אז החלטנו לעבור למקום פחות יקר,

ברחוב קטן בצד השני של הכיכר

בדצמבר תל אביבי מפלח וקר ושנינו.

התחלות חדשות אלף תשע מאות שמונים,

ארוחות מוכנות, מסעות מתוכננים –

העולם והאושר נכנעו ושכבו לרגלינו

לא היה בעולם דבר שיפריד ביננו.

קמת מוקדם והלכת לדירה החדשה,

להזיז ארגזים לדבר עם האשה,

ואני עוד ישן עם טרנזיסטור קטן שהבאנו.

ואז Lucy in the sky טלטל אותי לקום

ו- a day in the life קפה מהקומקום

וקריין שנשבר כשהודיע שלנון איננו

ומותו כמו חייו סימן חיי ומותנו

פולח כמו כאב בגשם אז חציתי את הרחוב אלייך,

ועמדנו חבוקים באור חיוור אני זוכר את מגע ידייך.

איך רכבות נוסעות רכבות באות עמוסות מטען בחושך

וצללים מנופפים אלי שלום מהיר.

רכבות לוקחות אותך אותי למקום רחוק מאיתנו,

ואנחנו משלמים את המחיר.

בדצמבר תל אביבי קולנוע מיושן

בסרט Imagine בפני קהל קטן

השעון נעצר בשמונים ושמונה עלינו.

שם אשתו הראשונה סיפרה בקול שקט,

על רכבת להודו מסע אל האמת

היא סיפרה עליהם ואני חשבתי עלינו.

כמו שלנון היה אמרה, כמו שג'ון איננו

בהמולה היא נשארה על הרציף המון סגר עליה.

היא ידעה שהרכבת שנסעה לקחה אותו מסיפור חייה

איך רכבות נוסעות…

 

בתוך המזוודה שלך אולי יש עוד תקוה אולי אי שקט

בשלי יש את המוזיקה שלו ועוד תמונה עצובה מסרט

איך רכבות נוסעות…

האמת היא שהוא לא היה מאמין גדול , כל הטקסים והרעש סביבם ,הללו נראו לו פאגניים לחלוטין . לאחר  ששמע מפי סבתו על  גורל  משפחתה  ,ועל גורל חלק ממשפחת דודו בשואה נתמעטה אמונתו  בבורא עולם עד למינימום האפשרי של ברית מילה וביקור נימוסין בבית הכנסת בתפילת נעילה של כיפור . אם ישנו מישהו המשגיח מלמעלה ,הרהר בינו לבין עצמו…דרכיו אינם מקובלות עלי  ".

הוא הניח על ראשו את הכיפה שקיבל מהמאבטח בשער  , ונטל את חבילת הנרות הלבנים שרכש ביציאה מהחניה .מרחוק כבר ניתן היה לראות את המוני האדם נעים במעגל אנושי סביב מה שנראה בעיניו כתנור אפיית לחמים גדול ,בו בערה  אש  . את רחשי התפילה ומילמולי הבקשות  ,קשה היה שלא לשמוע …הוא קרב  אל מעגל הסובבים והחל ממלמל לעצמו ,"בריאות…בריאות זה כל מה שאני מבקש " ,הוא חזר ומלמל זאת שוב ושוב בעודו מקיף בפעם השלישית את האש , את הנרות השליך כמו כולם  פנימה…הם נמסו ויצרו שלולית שעווה דמויית ענן לבן…המראה היה מיסטי ומטיל מורא לרגע…הוא נפנה מעם הקהל ופסע חזרה אל מכוניתו…למה אני עושה את זה ? שאל את עצמו  , " אם זה לא מועיל זה לוודאי לא יזיק  " עצמו ענה לו . "אבל אם יש גם סיכוי קלוש שזה יעזור.. שווה לי  לנסות" , חזר עצמו וענה לו….ביציאה שלח ידו ודלה ממעמקי כיסו מספר מטבעות , אותן שילשל אל קופת צדקה בצבע לבן דהוי  עליה היה רשום " לחיזוק מוסדות הרב יעקב איפרגן – הרנטגן "……הוא הניע את המכונית  , העביר לגלגל'צ ולחץ על הגז….בדרכו אל בית החולים.

 

בוקר שבת שניה של חודש נומבר , הגשם המהיר של סוף השבוע שטף את העצים והשיחים והצבע הירוק חזר ללחי האורנים  והברושים המקיפים את המושב ופינתנו נוסעת לה צפון מערבה אל לנפ שבגרמניה שם נולד לפני  172 שנה  (27/3/1845) ילד קטן בן לסוחר בדים ועקרת בית , לילד קראו ויליאם .

את שנותיו הראשנות עד סיום לימודיו עשה בהולנד ומשם נדדה משפחתו לשוייץ שם למד באוניברסיטה שבציריך לימודי הנדסה ,ושם גם קיבל את הדוקטורט שלו בפיזיקה. הבחור לא התבלט במיוחד  למעט יכולתו החריגה לבנות מכשירים שונים.  וכך באורח חיים שגרתי וללא כל יחוד הגיע לגיל 50…אולם דבר מעניין אחר קרה כמה שנים לפני כן….

כמה שנים  קודם  , בשנת 1857  פיתח ממציא גרמני בשם היינריך גסלר את השפורפרת הקטודית , שהיא למעשה שפורפרת זכוכית ממנה נשאב האויר ויש בה ריק . בקצוות שלה חיברו אנודה וקטודה ודרכה העבירו זרם .

כמה פיזיקאים  ערכו ניסויים בשפופרות כאלה, וגילו קרניים העוברות דרך הריק כשמעבירים זרם חשמלי באלקטרודות הנעוצות בשני קצות השפופרת. טיבן של הקרניים היה בגדר תעלומה: רבים סברו כי זו צורה לא מוכרת של קרינה אלקטרומגנטית, כמו האור הנראה, ואילו אחרים טענו בתוקף שהקרניים הן אלומות חלקיקים שעדיין אינם מוכרים למדע.

הנושא הזה מאוד סיקרן את ידידנו וילאם ובהגיעו לגיל 50  חגג בביתו יובל שנים עם עוגה והחל לחקור את הקרניים הללו . הוא ניסה לבחון את  יכולתם לעבור דרך חומרים שונים במצב רגיל ,בחדר חשוך , או כאשר עוטפים את השפורפרת בכל מיני חומרים . הפליאה אותו העובדה שהקרניים עוברות דרך חומרים שונים מבלי לעשות בם חור…

הוא החל לחפש חומר שדרכו לא יצליחו הקרניים לעבור ולשם כך נטל מטיל עופרת אחז בידו ,החשיך את החדר והפעיל את השפורפרת …למרבה תדהמתו ראה על הקיר הקרנה של הקרניים שיצרו את תמונת עצמות ידו למעט הקטע המוחשך שנחסם ע'י העופרת……וכך התגלו קרני ה-איקס או כפי שוודאי ניחשתם שמו המלא של וילאם קונרד , הוא ….וילאם קונרד רנטגן .

ידידנו הסתגר במעבדה במשך כמה שבועות, בוחן שוב ושוב בדרכים שונות את פעולת הקרניים המסתוריות, שבינתיים נתן להן את הכינוי קרני X. כשהיה משוכנע בתגליתו ביקש מאשתו, אנה ברטה, להניח לכמה דקות את כף ידה על לוח צילום והפעיל את המכשיר. על הלוח נראו בבירור עצמות האצבעות, ואף טבעת הנישואין שענדה, מוקפים בהילה החיוורת של הבשר.תמונה זו הפכה לאחד התמונות  המפורסמות בעולם בהיסטוריה של הצילום.

לאחר כמה שבועות פרסם מאמר ,שהיכה גלים ( תרתי משמע ) , דיווחים הופיעו בעיתונות הפופולרית , ובתוך כמה שבועות פרסמו שני כתבי העת המדעיים החשובים ביותר, Nature ו-Science, תרגום של המאמר לאנגלית. רנטגן הוזמן להציג את הפיתוח לקיסר וילהלם בברלין.

 

הפוטנציאל הרפואי העצום מומש במהירות מסחררת. כבר במהלך 1896 נפתחה מחלקה ראשונה לרדיולוגיה רפואית בבית חולים בגלזגו שבסקוטלנד, ועד מהרה השימוש בקרני X הפך כלי מרכזי באבחון רפואי בכל רחבי העולם. וכבר במלחמת העולם הראשונה התקינה הפיזיקאית הנודעת מארי קירי מכונות רנטגן על משאיות, ושיגרה מכוני אבחון ניידים לחזית לסייע בטיפול הרפואי בחיילים.

רנטגן עצמו הפך לאדם מפורסם מאוד, וזכה בשלל פרסים ואותות הוקרה. ב-1901 הוא היה החתן הראשון של פרס נובל בפיזיקה, זכה לעושר רב אותו הפסיד במיתון הגדול של גרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה. למרבה הצער, איש לא היה מודע בימים ההם לסכנות של חשיפה רבה ומצטברת לקרינה, והצילומים.את שנותיו האחרונות עשה בביתו הכפרי בוויילהיים שמחוץ למינכן, עד שמת ב-1923 מסרטן המעי, קרוב לוודאי תוצאה של החשיפה הרבה לקרני X במהלך חייו ועבודתו.

 

וזה מוליך אותנו במוסיקה אל העיר הרצליה ,שם לפני 34 שנה נולדה למשפחת גושקס ילדה קטנה וחמודה לה החליטו ההורים לקרוא אפרת.

את דרכה המוסיקלית החלה אפרת כילדה בלהקת לי-רון בהרצליה . בלימודים בתיכון למדה במגמת גא'ז אצל מורה בשם ..מיקה קרני.

גוש עזבה לפני סיום הלימודים, כשבגיל 18-16 למדה מוזיקה בבית הספר למוזיקה "רימון". בסיום השנה השנייה פרשה גם משם. גוש התגייסה לצה"ל אך שוחררה ממנו ,ועברה לחיות תקופת מה באמסטרדם.

בשנת 2002 החלה להופיע יחד עם יוני בלוך ,ושנה מאוחר יותר כבר שרה עבור פסקול הסרט הישראלי " האסונות של נינה " . בשנת 2004 יצא הסינגל הכפול הראשון שלה, "ג'ורג'יה" / "שחזור". "שחזור", שהועלה לאתר "במה חדשה", התייצב בראש רשימת היצירות המוזיקליות המבוקשות באתר, והורד יותר מ-50,000 פעמים.

בערב יום העצמאות ה-60 למדינת ישראל הופיעה גוש בטקס הדלקת המשואות המסורתי בהר הרצל בירושלים. גוש השתתפה בדואט "ביחד מפחד" באלבומו החמישי של עברי לידר, "בקצב אחיד בתנועות של הגוף", שיצא בספטמבר 2008.

עוד ב-2010 השתתפה גוש בשירה של להקת עוזי נבון ומכרים "אם זה מוכרח להיות הסוף" תחת שם הבמה "שושנה ברדלס". באותה שנה לוהקה גוש למחזמר "לילה לא שקט" המבוסס על שיריו של שלמה ארצי. גוש גילמה במחזה ברמנית המנסה להיגמל מאלכוהול ולעזוב את העיר ביחד עם בן זוגה.

עד היום הוציאה אפרת סה'כ 3 אלבומים ,אך שיתפה פעולה עם זמרים רבים ומגוונים ,שיחקה בסרטים ומחזות .

ואיך זה קשור אלינו ?

השבוע (7/11/1895) מלאו 122 שנה , לראיית האור , לתצלום הרנטגן הראשון בהיסטוריה , זה שהביא לפריצת דרך בתחומי הרפואה והמחקר המדעי בעיקר בתחום חקר הגבישים ( קריסטולוגרפיה ) חקר חלבונים ותאים ועוד… והשבוע מלאו שבעה ללכתו של חברינו היקר אלון ,האלון החסון נאסף אל עצי האורן והברוש הירוקים אשר  סביב בית העלמין במושב ,ולרגע היינו בתחושה של "אבדה לפתע הדרך ,ביער הסבוך ולא רואים את האור".

ובשירה של אפרת גוש " לראות את האור" היא מדברת על הרצון ללמוד את שירת העלים ולראות את האור , ומילות השיר כל כך נוגעות בתחושות של השבוע הזה.

כי ראיתי את דרכי נעלמת

ביער סבוך, בין קירות חורשים

ובתוך האדמה המדממת

רגלי ננעצו, היכו שורשים

ולרגע יכולתי לשמוע

עלים מלמדים שירתם

ורציתי לעלות גבוה

לפרוח איתם

……….

אומרים השמיים כחולים מעלינו

מלאים באורות

אולי יום אחד אוכל גם אני לראות

לראות…

ונפלתי לארץ, בשקט

עצמתי עיני, אטמתי ליבי

והרגשתי איך אני מתפרקת

מכל כאבי, מכל בדידותי

ולרגע יכולתי לברוח

כנוצה על כנפה של ציפור

והצלחתי לעלות גבוה

לראות את האור

לראות את האור

 

 

שבת שקטה ונעימה לכולם , שנראה את האור.

 

רוח מזרחית חמה העיפה תלתלים של סירה קוצנית בין בתיו של הרחוב המאובק, ורק  נהירות סוסים ופרדות , או לחילופין צלילי ציריה החורקים של המסבאה המקומית הפרו את הדממה בצהרי היום הלוהט.

מהקומה השניה של המסבאה עלו מידי פעם קולות צחוק ,וכרכרת עץ עם חישורי ברזל חלודים משהו שחנתה בסמוך,הפיחו לרגע חיים בסמוקינג וואלי . בעוד רגע תעמוד השמש מעליו  וצילו יהיה מינימלי , וקרניה היוקדות יצרבו את פניו חרושי הקמטים. עינייו ניצטמצמו למינימום ההכרחי ומבטו נשלח אל מעבר לאבק.. אל ההרים שהיתמרו מרחוק.

כמו תמיד בשעות אלו ,ובחום הזה הרבע הנמוך של מבטו ,זה הסמוך לקרקע הלוהטת התנועע ימינה ושמאלה ,פאטה מורגנה הרהר בינו לבין עצמו ,ובמבט לתמונה המתנודדת הבחין בצלליות שלושת הרוכבים  ,תחילה הבחין בכובעיהם ולאחריו ראה בבירור את הסוסים הכהים משרכים דרכם אל העמק כששובל אבק נע בעקבותיהם כעמוד ענן…הוא פלט את שאריות הסיגר אל הקרקע ,ומעך זאת בעקב מגפיו. קמטיו נחרשו ואצבעות ידיו נקפצו..

 

שבת אחרונה של חודש אוקטובר , הסתיו ניכר רק בשעות האור המתמעטות ,וברוחות החמות המנשבות ממזרח ומייבשות כל פינה …,חוץ מפינתנו שמעלה על נס  חצי יובל (אוגוסט 2002) לצאתו של אחד הסרטים הטובים שנעשו בהוליווד ( מקום 36 עפ'י אתר IMDB   בדרוג הסרטים של כל הזמנים ) , והכוונה היא לסרטו הנהדר של השחקן / מפיק ובמאי קלינט איסטווד…"הבלתי נסלח" (UNFORGIVEN) .

הסרט שזכה לשבחים רבים מצד המבקרים ( נדיר כשמדובר במערבונים) ,נחשב ליצירת מופת של קלינט איסטווד וכאחד מהמערבונים הטובים ביותר עד היום.  ועשור לאחר מכן נכנס הסרט   לארכיון הסרטים הלאומי של ארצות הברית.

את הסרט הקדיש קלינט לשניים ממוליכי דרכו בתחילתה סרג'יו ליאונה , ודון סיגל שביימו אותו בצעירותו  במערבוני הספגטי בהם התפרסם ( סרגי'ו ליאונה היה איטלקי ).

לאחר כמעט ארבעים שנה בקולנוע כאחד הקאובויים הכי מפורסמים ( "בעבור חופן דולרים" , הצלפים , "תלה אותם גבוה " , " הטוב הרע והמכוער"," איש ההפקר ","עיר ושמה גהינום" , "הנוקם" ..ועוד ) בהם גילם קלינט את הבחור הטוב עפ'י רוב ,זה שנלחם ברעים ותמיד מעניש את הפושעים  , החליט איסטווד לשנות פאזה ובמערבון מאוחר זה מגלם איסטווד את דמותו של הרוצח הנורא  לשעבר  וויל מאני .הסרט סוגר מעגלים בצורה מעוררת כבוד ומעלה שאלות של גבולות הטוב והרע . ממש כמו בקומדיה האנושית של  באלזק " אבא גוריו ", שם גם עולה הדילמה של מי הוא באמת הטוב ומי הרע בסיפור, ומסתבר לעיתים שהרושם הראשוני שלנו מוטעה ומובנה מתבניות חשיבה קבועות,כך גם בסרט זה הופך קלינט את תבניות החשיבה שלנו על פיהן.

וויל מאני הוא רוצח שכיר לשעבר שפרש לחיי משפחה בחווה רחוקה יחד עם אשתו ושני ילדיו ומנסה לחיות חיים הגונים , אך קשיי הקיום,הדוחק  ומות אישתו ,מביאים אותו להיענות לבקשת פרוצה שעבדה בבית בושת בעיירה ,אשר נחתכה באכזריות ע'י בחור ,לרצוח את אותו בחור שפגע בה בתמורה לתשלום. וויל המזדקן אשר מצוי בגמילה מאלכוהול , כבר אינו האיש שהיה . ראייתו חלשה ידיו רועדות ,אך מאידך התחדדו אצלו חושי הצדק ..דבר שחסר לו בצעירותו.

למשימת החיסול אשר בעבר היה עושה ללאכל קושי לבדו , מתלווים הפעם בחור צעיר ויהיר-סקולפילד קיד ,שמגלם את כל מה שוויל היה בצעירותו ( ג'יימס וולוט ששיחק עימו ב "איש ההפקר" ) וחברו הוותיק נד אותו מגלם מורגן פרימן הנפלא. ואת תפקיד הרע מגלם ג'ין הקמן המופלא בדמותו של השריף המושחת של העיירה.

בסרט זה מנפץ איסטווד את כל הסטיגמות עליהם נבנו המערבונים . הגיבור הוא אלכוהוליסט  , ידיו רועדות ,והוא לא רואה טוב , בעברו הוא בכלל היה רוצח אכזר,והוא בכלל לא צלף ,גם לא מקרוב ואילו הרע יכול להיות דווקא השריף אשר בדרך כלל ייצג את החוק והצדק במערבונים ,ועולה גם השאלה בדבר הטעם בנקמה, מה זה נותן ??…והאם זה עוזר במשהו לנפגע…

הסרט בבימויו וכיכובו של קלינט איסטווד זכה בארבעה פרסי אוסקר:  הסרט הטוב ביותר, פרס שחקן המשנה הטוב ביותר, פרס הבימוי  (שיא מבוגר לגיל במאי שזכה -74) וכן פרס העריכה. ובכך שבר הסרט  את אמירתו הקודמת של קלינט שטען שלא יזכה לעולם באוסקר כי הוא " אינו יהודי , הוא מרוויח יותר מדי , וכי אינו שם קצוץ "(תרגום מעודן ). לאחר ארבע הזכיות בסרט זה  הוא זכה בעוד שניים נוספים ובעוד שישה מועמדיות , והוא נחשב כיום לאחד מבימאי העל של הוליווד בזכות יכולתו המופלאה להעביר סיפור בצורה כל כך אמינה.

כמה אנקדוטות לגבי הסרט:

קלינט צילם לסרט סצנה קטנה של מחווה בה הופיעה אימו –רות  ,אולם בעריכה קוצץ הקטע מאחר והסרט היה ארוך מדי.

תסריט הסרט הסתובב שנים רבות לפני כן בהוליווד ,ובמאי העל פרנסיס פורד קופולה חשב להציע את תפקיד וויל לשחקן ג'ון מלקוביץ . הוא סירב כמו גם גין הקמן. כמה שנים מאוחר יותר רכש קלינט את התסריט והציע שוב להקמן הפעם הוא הסכים..והשאר היסטוריה.

זהו המערבון השלישי שזכה באוסקר ( רוקד עם זאבים (1990) ,קימרון (1932)  עשו זאת קודם.)

הסרט צולם בזמן שיא -39 ימים ,בעלות של 15 מליון דולר והכנסות של 160 מליון.

הסרט יותר ממומלץ לחובבי הקולנוע בכלל ,ולמעריצי איסטווד בפרט, ובכלל המון שאלות של טוב ורע עולות לאחר צפייה בסרט.

 

וסרט זה מוליך אותנו לזמר/ מלחין/ פיזמונאי מופלא מאיר אריאל.

 

אריאל גדל בקיבוץ משמרות. בצעירותו התנסה בכתיבת שירה, ושיריו הולחנו על ידי חברו לקיבוץ שלום חנוך במסגרת "המשמרון", חבורת הזמר של הקיבוץ. גם חנן יובל לקח חלק בתהליך היצירה דאז.

עם גיוסו לצה"ל, התנדב לצנחנים, ושובץ בגדוד 890. בצנחנים עבר אריאל מסלול הכשרה כלוחם וקורס מ"כים חי"ר. בשנת 1966 נשא לאישה את תרצה הגדיש מכפר סאלד. בפרוץ מלחמת ששת הימים שירת כלוחם במילואים בחטיבה 55, חטיבת צנחנים במילואים, שלחמה בירושלים. בהשראת המלחמה כתב את השירים למיני-אלבום "ירושלים של ברזל" (1967). המיני-אלבום, ובעיקר השיר "ירושלים של ברזל" אשר נכתב בהשראת השיר "ירושלים של זהב" של נעמי שמר, פרסמו את אריאל בציבור הרחב, במיוחד לאחר ששר את "ירושלים של ברזל" בכנס לוחמים, מה שעורר הדים רבים והדביק לו את הכינוי "הצנחן המזמר".

בפרוץ מלחמת יום הכיפורים לחם אריאל בחזית הדרום, בין היתר בקרב על העיר סואץ. שם, במהלך שירות המילואים הממושך בתקופה שלאחר הפסקת האש, נכתב על ידו השיר "לילה שקט עבר על כוחותנו בסואץ" שבו מבוטא הלך-רוחו לגבי המציאות והמאורעות שחווה בחזית. אחרי המלחמה שב לקיבוץ משמרות ולמשפחתו, ואף התמנה למשרת מזכיר הקיבוץ. הוא המשיך ליצור, וב-1978 הוציא את אלבומו הראשון "שירי חג ומועד ונופל", הכולל בין היתר את השירים "ארול", "טרמינל לומינלט", "תקווה", ו"שיר כאב".

פועלו ויחודו של מאיר מצריך פינה בפני עצמה בעתיד , אך נציין רק כי לצערינו בה' באב תשנ"ט (18 ביולי 1999) נפטר מאיר אריאל, בגיל 57, ממחלת קדחת הבהרות, הנגרמת על ידי חיידק מסוג ריקציה המועבר בעקיצת קרציה. קברו נמצא בבית העלמין של קיבוץ משמרות. הותיר אחריו את רעייתו, תרצה, ושלושה ילדים, והמון המון שירים מופלאים ומיוחדים עם עיברית ששמורה ליחידי סגולה.

ואיך קשורים הדברים ?

לא מעט פעמים אנו שואלים את עצמנו מה נכון ומה לא ? ,מה צודק ומה לא? , מי פה הטוב או הרע במה שקורה סביבנו , ולא מעט פעמים מסתבר לנו שאנו משחקים דמויות שאנו רוצים להיות והם לא אנחנו באמת.

כמו בשאלות שעולות בסרטו של איסטווד ,וממש כמו בשירו של מאיר אריאל  "בצהרי היום "(פארפרזה למערבון עם שם דומה ) ,שיר נפלא שחיבר מאיר והלחין דיוויד ברוזה :

העיירה עושה את עצמה מתנמנמת

אותנו זה אפילו לא מצחיק

חוצים ברחבה בכמו חגיגיות סמויה

עוזבים לשמש שתעיק

צרור נקישות טמבור עוצר אותנו כאחד

נימה וחצי מהצל

עומדים בשמש לא ניד, לא זיע, מחכים

נימה וחצי מהצל…..

עודנו עומדים לא זיע, לא ניד

נימה וחצי מהצל

כשאיזו מקומית פתאום נועצת אף בשמש

ופה שבאוזנינו ממלל

תראו תראו את ה"גארי קופרים" האלה

"קלינט איסטוודים" דמי קולו, "יענו" בזים לשרב

הגיע הזמן שכבר תוציאו את הלשון הארוכה שלכם

מתרבות המערב

 

 

שבת שקטה ונעימה לכולם , ומי יתן ונדע את התשובות

 

תמיד בשעות המוקדמות של הבוקר ,חשבה לעצמה  , רגע לפני הזריחה ,לפני שקרניים ראשנות יציצו מבעד לגגות הבתים ואור בגווני אדום צהוב יתחיל  להעיר את העיר ,באותן שעות השקט הוא הכי מרגיע  . המשמרת תסתיים בעוד שעתיים ,מאורעות הלילה שעוד רגע בא אל קיצו  ,נסכו בה עייפות אין קץ כמו גם סיפוק , במשך הלילה נותח ילד  ששאף חרוז אל ריאותיו תוך כדי משחק עם חברו . צעיר בשנות ה-30 לחייו קיבל את כתפו בחזרה לאחר ניתוח ארוך ,לאחר שנפל עם אופניו במורדות ההרים בם רכב , וגם עצב היה שם עת קשיש לבן שער וחיוך של טוב לב ,חייך את חיוכו האחרון  על שולחן הניתוחים.. עוד משמרת חלפה ובעוד רגע קט יבליח יום חדש  , ההמונים ימהרו לדרכם , מי לעבודה ומי לבית הספר  , מי לאהוביו  , ומי לשדות בהם עבד. והיא בסה'כ רוצה כעת  לצאת רגע אל השמש  הממששת ובאה ולהירדם…יום חדש עולה על העיר.

שבת של  היום ה-294 של שנה זו  ,עוד 71 יום תחל לה שנה חדשה, הזמן חולף..  , ופינתנו מעלה על נס אירוע מכונן אשר התרחש  היום לפני 163 שנה במהלכה של מלחמת קרים.

מלחמת קרים (1853–1856) נערכה בין האימפריה הרוסית מצד אחד, ובין האימפריה העות'מאנית המתפוררת בימייה האחרונים, האימפריה הבריטית, האימפריה הצרפתית וממלכת סרדיניה מצד שני. במלחמה זו ניצחו המעצמות המתועשות, צרפת ובריטניה, בסיועה של האימפריה העות'מאנית, את רוסיה, האגררית (חקלאית) והמפגרת מבחינה טכנולוגית. המלחמה התנהלה בזירות רבות, וקיפחה את חייהם של 143,000 חיילים , והחזית העיקרית בה הייתה בדרומה של רוסיה, בחצי-האי קרים שבדרום אוקראינה המודרנית לחופו הצפוני של הים השחור, ומכאן שמה. ( המון סימליות יש בפלישתה של רוסיה כיום אל חצי האי קרים ).

זוהי המלחמה הכמעט-מודרנית הראשונה, שכן במהלכה הייתה השפעה רבה לפיתוחים טכנולוגיים מודרניים כמו הרכבת, הטלגרף ומנוע הקיטור. וכמו כן זוהי המלחמה הראשונה שתועדה באמצעות תמונות מצולמות.

אך האירוע המשמעותי יותר שאירע במלחמה זו  הוא יציאתה , ,היום לפני 163 שנים ,של פלורנס נייטיגל לחזית הלחימה על מנת לטפל בחיילים הבריטים שנפצעו בה.

פלורנס נייטינגייל (באנגלית: Florence Nightingale;‏ 12 במאי 1820 – 13 באוגוסט 1910), אחות, סופרת וסטטיסטיקאית אנגליה. מייסדת מקצוע הסיעוד המודרני.

פלורנס נייטינגייל נולדה בפירנצה שבאיטליה למשפחה בריטית עשירה ומיוחסת מהמעמד הגבוה, ונקראה על שם עיר מולדתה –פירנצה.

מגיל צעיר  נמשכה  אל מקצוע הסיעוד מתוך תחושת שליחות וייעוד. בחירתה במקצוע זה בשנת 1844 הייתה למורת רוחם של אמה ואחותה, מאחר שהוא נחשב באותה עת למקצוע נחות שאינו מתאים לאישה במעמדה.

בשנות העשרים לחייה כבר  פעלה למען שיפור השירות הרפואי שניתן לעניים. פעילותה הפוליטית הביאה לרפורמה במכלול התנאים הסוציאליים שניתנו לעניים על פי חוק.

בשנת 1846 ביקרה נייטינגייל בגרמניה ולמדה שם על החידושים בתחום הרפואה.

בשנת 1850 ביקרה בדיסלדורף, גרמניה ופגשה שם את הכומר תיאודור פלינדר, מייסד מסדר הדיאקוניסות,  -( מסדר של נשים המקדישות עצמן לריפוי וסיעוד לחולים וחסרי ישע, תוך דגש על הדרכה דתית נוצרית בנוסף לסיוע הגופני. הן מתפקדות כאחיות, מורות ומטפלות בחשוכי-מרפא בבתי-חולים ובתי-יתומים של המיסיון הפרוטסטנטי)  שהקים במקום בית חולים נוצרי. נייטינגייל שימשה כמדריכה במקום וציינה את השהות בו כנקודת מפנה בחייה.

.ואז  הגיע מלחמת קרים , מצבם של החולים במרפאות הצבאיות כשנייטינגייל הגיעה לחזית הלחימה בטורקיה היה קשה מאוד: צוותי המרפאות עבדו עבודה קשה, ולא קיבלו תמיכה מדרגים גבוהים יותר. היה מחסור בתרופות וציוד ורמת ההיגיינה הייתה נמוכה. נייטינגייל וצוות של 23 המתנדבות שהביאה איתה ניקו וארגנו את המרפאות מחדש. למרות המאמצים שהושקעו, שיעור התמותה בבית החולים המשיך לעלות. חיילים רבים יותר מתו בבית החולים ממחלות מדבקות מאשר בקרב. תנאי האיוורור הירודים בבית החולים, הצפיפות, חוסר ההיגיינה ומערכת הניקוז הגרועה של הביוב החמירו את מצבם של הפצועים. רק במרץ 1855, כמעט חצי שנה לאחר בואה של נייטינגייל, משלחת מטעם הממשלה הבריטית דאגה לצנרת ולאוורור, ושיעורי התמותה צנחו פלאים.

נייטינגייל הפכה לגיבורה לאומית וחזרה לאנגליה ב-7 באוגוסט 1857. פרסומה סייע בידה לכונן את מקצוע הסיעוד ולתת לו מעמד של מקצוע . בתקופה זו נענתה נייטינגייל לבקשתה של המלכה ויקטוריה ומלאה תפקיד מרכזי בייסודה של הוועדה המלכותית לבריאות הצבא שבראשה עמד סידני הרברט. אף על פי שלא הורשתה להשתתף בוועדה עצמה, בשל היותה אשה, היא זו שכתבה את הדוח שהוציאה הוועדה, שכלל נתונים סטטיסטיים מפורטים ואף הייתה שותפה ביישום מסקנותיו. הדוח הביא לארגון מחדש של כל המערך הרפואי הצבאי ולייסודו של בית ספר צבאי ללימודי רפואה.

ב-9 ביולי 1860 חנכה בית ספר להכשרת אחיות שנבנה מהכסף שהצטבר בקרן שהקימה . בית הספר נקרא על שמה. המחזור הראשון של אחיות סיים את לימודיו בבית הספר ב-16 במאי והחל לעבוד במרפאה שבדיור הציבורי בליברפול.

 

נייטינגייל כתבה את הספר "רשימות על טיפול בחולים" שהתפרסם ב-1860. לספר זה ניתנה חשיבות גדולה ביותר בתוכנית הלימודים בבית הספר שהקימה ובבתי ספר אחרים שהוקמו בעקבותיו. הספר נמכר בכמויות גדולות גם לציבור הרחב וקנה לו שם כמבוא בסיסי לסיעוד. נייטינגייל הקדישה את שארית חייה לקידום מקצוע הסיעוד, לשיכלולו ולהפיכתו למקצוע המוכר היום.

בשנת 1869 הקימה את הקולג' לרפואה לנשים בשיתוף עם אליזבת בלקוול. האחיות שהוכשרו בבתי הספר לאחיות על פי השיטה של נייטינגייל הפכו לחלק חשוב ומשמעותי בבתי חולים רבים.

ב-1883 קיבלה נייטינגייל את אות הצלב האדום המלכותי מידי המלכה ויקטוריה. ב-1907 הייתה לאשה הראשונה שקיבלה את אות מסדר ההצטיינות המכובד.

עד היום בכל שנה מוגדר יום הולדתה של פלורנס כיום האחות הבינלאומי.

 

 

ומאחות רחמניה מבריטניה נמריא מערבה במוסיקה אל   החבורה של :"

פיל אהרט (תופים וכלי הקשה) ,בילי גריר (גיטרה באס ושירה) , דייוויד רג'סדייל (כינור, גיטרה, שירה) , ריצ'רד וויליאמס (גיטרה אקוסטית ומובילה)  , דייוויד מניון (קלידים, שירה) ,רוני פלאט (קלידים, שירה)….מי שלא ניחש …להקת קנזס.

קנזס (באנגלית: Kansas) היא להקת רוק מתקדם אמריקאית שנוסדה בתחילת שנות ה-70. הלהקה פעילה מעל 40 שנה. הלהקה התפרסמה בזכות להיטיה Dust in the Wind ו-Carry On Wayward Son, והפיקה שמונה אלבומי זהב, שלושה אלבומי פלטינה משושה ואלבום פלטינה חי אחד. שירי ואלבומי הלהקה הופיעו במשך 200 שבועות במצעדי מגזין בילבורד לאורך שנות ה-70 ושמונים, והסינגל Carry On Wayward Son היה הסינגל השני המושמע ביותר ברדיו האמריקני בקטגוריית הרוק בשנת 1995, והראשון בקטגוריה זו בשנת 1997.

אם הצלחה נמדדת במכירות, אזי קנזס הצליחו באופן מסחרר. שלושה מאלבומיהם הגיעו לפלטינה משושה (6), אלבום הופעה שלהם הגיע לפלטינה וסינגל אחד לזהב, לאחר שנמכר במעל מיליון עותקים.

קנזס פעילים משנת 1974 ועד היום, כבר מעל ל-40 שנה. עד היום הוציאה הלהקה 15 אלבומי אולפן (אריך-נגן), 5 אלבומים בגרסה מחודשת, 3 אלבומי הופעות ו-2 אלבומים באריזות מהודרות.

ולמה דווקא הלהקה הזאת ? , בגלל שירם הנפלא. " אבק ברוח"

את השיר כתב גיטריסט הלהקה קרי ליברן Kerry Livgren, אחרי שקרא ספר שירה של אינדיאנים. השורה שצדה אתת עיניו הייתה – "For All We Are Is Dust In The Wind". כיוון המחשבה – מה ערך יש להצלחה, לעניינים חומריים מול המציאות הזו , אחרי הכל בראיה רחבה של זמן ומרחב כל חיינו אינם אלה כאבק ברוח….

ובמלחמות הגדולות רבים מאבדים את חייהם ,עבור מטרות " נעלות ,נשגבות" ובמימד הרחב של הזמן הם כמו אבק ברוח ,ספק אם היו שווים את מותם של רבים כל כך .

ופלורנס בחייה ניסתה לתת לחיינו קצת יותר ערך ומשמעות  ..מאבק ברוח ..כבוד האדם , אנושיות וחמלה ..והזכות להמשיך לחיות ,הם יוותרו גם אחרי שהרוח תשכח…..

וכל זה בשבוע הולדתה של האחות  האחרת …, פה קרוב אלינו….שבת נעימה לכולם.

I close my eyes 
Only for a moment and the moment's gone 
All my dreams 
Pass before my eyes, a curiosity 

Dust in the wind 
All they are is dust in the wind 

Same old song 
Just a drop of water in an endless sea 
All we do 
Crumbles to the ground, though we refuse to see 

Dust in the wind 
All we are is dust in the wind 

Now, Don't hang on 
Nothing lasts forever but the earth and sky 
It slips away 
And all your money won't another minute buy 

Dust in the wind 
All we are is dust in the wind 
Dust in the wind 
All we are is dust in the wind 
Dust in the wind 
All we are is dust in the wind 
Dust in the wind 
All we are is dust in the wind