מחבר elim06

"מאפיית " דניאל " ,הורסת לי את הנשמה " חשב לעצמו ניקולס ,בשעה שניגב את שאריות הקמח מעל דלפק העץ. " כל השנים שאבא וסבא השקיעו בטיפוח הפיצרייה שלנו , ועכשיו המאפייה הזאת תקועה לי כמו עצם בגרון " המשיך  להרהר בינו לבין עצמו. במרכזו של רחוב "איטליה" זה השוכן במרכזה של בואנוס איירס , במרחק של 40 מטר לכל היותר שכנו להם מאפיית "דניאל" והפיצרייה של ניקולס .."פיצה ברנרדינה" . מזה כ-25 שנה משכים בכל בוקר ניקולס אל הפיצרייה ,צריך להכין בצק ורטבים ,לוודא שיש חומרי גלם טריים ושעבודת הנקיון של אמש נעשתה כראוי . הוא אף פעם לא היה מרוצה . עוד כשהיה צעיר ונהג להשכים ביחד עם אביו ,כל בוקר, היה עובר בין השולחנות ודלפק המכירה ,מבריק את השולחנות , ומוודא במטבח שהכל נקי ומצוחצח " זכור תמיד " נהג לאמר לו אביו , " לקוח שאינו מרוצה , לא ישוב אלייך , אך לקוח מרוצה ,יביא גם חבריו".

את ההירהורים בהם היה שקוע באותו ערב קטע צילצול בדלת . אל החנות נכנסו שני בחורים צעירים . " אפשר פיצה מרגריטה בבקשה ?" שאל הגבוה ."ודאי " ענה ניקולס , והחל לגלגל בידיו כדור בצק שנטל מעם הקערה שהייתה מכוסה במגבת. " חדשים בעיר ? ,,תיירים ?" פנה בשאלה אל השניים. " לא ממש" , ענה הנמוך עם המשקפיים , "באנו לחטוף ביקור קצר עם מכר ותיק ".

אה יפה , תהנו מהעיר שלנו " המשיך ניקולס ," היכן מתגורר החבר ?" אולי אני מכיר אותו ," זה בסדר" הפטיר הגבוה ," אנחנו רוצים שתהיה לו הפתעה , הוא גר ברחוב  הסמוך ל"מאפיית דניאל" ,מעבר לפינה.  ניקולס שהיה שקוע כמחצית גופו בתוך התנור ,לא שמע את דבריו של הגבוה ,אך חייך אליו בנימוס של מארח. כשהגיש להם את מגש הפיצה עם רוטב העגבניות הריחני אמר " זה הבזיליקום של אישתי , שעושה את הניחוח הנהדר , וגם הזיתים …ואני מוסיף לכם קצת מוצרלה מלמעלה…זה ממני בשביל ה"פינאלה" , השניים נאלמו דום לרגע,כאילו אמר משהו לא בסדר , אך מייד התעשתו וחיוכו להכרת תודה.." תודה רבה " ענו . הם שילמו את החשבון ויצאו את הפיצרייה אל אויר הלילה הקר של העיר ,לאחר  שפסעו כארבעים מטר  פנו שמאלה על פי השלט המורה "רחוב גריבלדי"…בקצהו המרוחק של הרחוב הבהבו לרגע פנסייה של מכונית חונה ,הגבוה הרים את כובעו והניחו מחדש על ראשו,הוא הביט בשעונו והפליט " ממש כמו שעון שוויצרי"… המכונית המרוחקת הניעה את מנועה בנהמה קלה  , גשם החל לטפטף , איש רזה עם משקפיים ,לבוש מעיל ארוך שחור וכובע צעד אל מול השניים….השלטים על קירות המבנה העידו על חגיגות 150 שנה לארגנטינה שעתידות להיות בעיר בימים הקרובים.  השניים האיצו צעדיהם עד כדי ריצה מהירה ,מאחוריהם הגיחה המכונית..גשם עדין המשיך לרדת גם כמה דקות אחרי…בניגוד לשלטי הרחוב , לפעמים החגיגה נגמרת.

רחוב גריבלדי בואנוס איירס כיום

שבת ראשונה של חודש אפריל ,לוח השנה טוען לאביב ,כמו גם שעון הקייץ , אך גשמי השבוע האחרון מעידים , כי שעון לחוד ומז'א לחוד..וכדברי השיר באביב אנו שבים בחזרה. ופינתנו מעלה על נס את מבצע "פיאנלה" .

בבוקרו של  ה-23 למאי שנת 1960 , פסעו שניים מדלת הכניסה של אולם כנסת ישראל  אל תוך המליאה . הראשון היה דויד בן גוריון ,הוא פסע ישירות אל דוכן הנואמים. השני ,איש נמוך וקירח אשר התיישב באחד מכסאות אנשי המנהל. בן גוריון שעלה על דוכן הנואמים היטיב את המיקרופון ואז פתח פיו ואמר :"עלי להודיע לכנסת ישראל כי…." ….הודעתו השאירה את הנוכחים המומים ,והסעירה את העולם…בתקופה הבאה.

בל נקדים את המאוחר ,הסיפור החל שלוש שנים קודם לסצנה הנ'ל . בשנת 1957 ,שולח איש בשם לותר הרמן-ניצול שואה ממחנה דכאו שחי בארגנטינה מכתב אל התובע הכללי של מחוז פרנקפורט שבגרמניה. שמו של התובע פריץ באואר-יהודי ניצול שואה שנעשה לתובע הכללי של פרנקפורט, ושם לעצמו מטרה ללכוד ולהעניש את הנאצים שנמלטו בגמר המלחמה.

במכתבו לפריץ כותב הרמן כי ביתו סילביה , עימה הוא חי בארגנטינה מתרועעת עם בחור צעיר בשם ניק אייכמן ,ובביקור בביתו הבחינה כי הוא חי עם אביו..האם יתכן כי זה אייכמן הידוע לשימצה ?? ,הרמן המליץ לפריץ  באואר לבדוק זאת.

אייכמן שהיה האחראי הראשי למימוש התוכנית להשמדת יהודי אירופה, נעלם בגמר המלחמה והנסיונות לאתרו עלו בתוהו . זמן מה לאחר מכן נעלמו גם אישתו ובנו ,ועלה החשד כי הללו התאחדו עימו היכן שהוא בעולם. באואר הזדרז והעביר את החשדות לישראל ,אל ראש הש.ב ( שירותי הבטחון מה שלימים נעשה "המוסד") אל איסר הראל.  איסר הזדרז לגייס איש בטחון ישראלי שהוקפץ לארגנטינה על מנת לנסות לזהות את החשוד ,נסיון הזיהוי לא צלח ,ואיסר החליט כי זה לא רציני והקפיא את הטיפול בתיק למשך שנה וחצי.

בשלהי שנת 1959 הגיע ארצה  פריץ באואר שזעם על כך שלא נבחן הנושא כראוי. לא רק זאת הוא הביא עימו ראיות לזיהוי סופי , ואף את שמו הבדוי של אייכמן…שנקרא כעת ריקרדו קלמנט…

בן גוריון שנכנס לסוד הענינים פקד על איסר " חי או מת ,הביאוהו לארץ…מוטב חי ". איסר הראל מיהר לשגר לארגנטינה את הטוב בחוקריו : צבי אהרוני , שגם גילה את כתובת מגוריו של אייכמן ברחוב גריבלדי שבבונוס איירס(זה הסמוך לפיצרייה מהפתיח ) .מייד שוגרה לבונוס איירס חוליה בת 9 לוחמים ולוחמת בשם יהודית נסיהו , על המבצע בשטח פיקד רפי (אשר לימים נעשה המשנה לראש המוסד) .

בליל ה-11-5 שנת 1960 המתינו חברי החוליה לריקרדו קלמנט ששב לעת ערב לביתו. צבי מלחין ורפי איתן זינקו עליו במהירות והכניסו אותו למכונית ששעטה מהמקום בדהרה. בבדיקה מהירה גילה רפי את הצלקות שנותרו על גופו של קלמנט כתוצאה מנסיון מחיקת קעקועי ה SS , כל הדרך למקום המחבוא זמזם לעצמו רפי את הימנון הפרטיזנים.."ומצעדינו עוד ירעים , אנחנו פה".

כמה ימים מאוחר יותר, נחת בבונוס איירס מטוס ישראלי שמרבית צוותו היו אנשי מוסד ,שניצלו את חגיגות 150 שנה לארגנטינה ונטמעו יחסית בקלות בתוך זרם התיירים והחוגגים . אנשי המוסד סיממו את אייכמן ,הלבישו אותו מדי אל על  ,שמו בכיסו מסמכים של איש צוות בשם "זאב זכרוני ",  ונשאוהו עימם למטוס כמו היה אחד החוגגים שהשתכר..לאחר המתנה מורטת עצבים עלו כל אנשי הצוות למטוס שהמריא ארצה , חזרה לישראל..וכך תם לו מיבצע " פינאלה".

איסר מיהר לדווח לבן גוריון אך זה דרש שישראלים ניצולים יתנו גם זיהוי בראייה של האיש בטרם ידווח הדבר , וכך נעשה.

 

על דוכן הנואמים בכנסת המשיך בן גוריון את דבריו :" עלי להודיע לכנסת , כי לפני זמן מה לכדו שירותי הבטחון את………אדולף אייכמן יועמד לדין ע'פ חוק לעשיית דין בנאצים ועזריהם 1950 תש'י …"

אייכמן נשפט במשפט ארוך ,קשה, כואב ומתוקשר ,ונידון למוות ב-31-5-62 ,גופתו נשרפה וספינת משמר ישראלית פיזרה את האפר…הרחק מחוץ למים הטריטוריאלים של מדינת היהודים.

וזה לוקח אותנו בקצרה במוסיקה אל הזמר-יוצר, מוזיקאי, שחקן ובדרן ישראלי מאור כהן.

 

בתחילת שנות ה-90 הנהיג את להקת הרוק המשפיעה זקני צפת, ומאז התפרקותה כיהן כסולן במספר הרכבים מוזיקליים, רובם במשותף עם חבריו לשעבר בלהקה. בנוסף, שיחק כהן בסדרת הטלוויזיה "מסודרים" ובתוכניות "ארץ נהדרת" ו"הפרלמנט".

בתחילת דרכו המוזיקלית זכה בתקשורת לכינוי "ילד הפלא של הרוק הישראלי" על רקע הופעותיה החיות הכריזמטיות של להקת זקני צפת במסגרת סצנת הרוק האלטרנטיבי התל אביבית של אז. חלק מהפרויקטים בהשתתפותו של כהן כוללים מוטיבים הומוריסטיים או "שטותניקיים" ברוח הופעותיה של זקני צפת.

מאור כהן נולד ב-1 במאי 1974 ליעקב כהן והאמנית טסי כהן-פפר בשדרות. ב-1978 בהיותו בן 4 עברה משפחתו לאשקלון שם התגוררו עד שהיה בן 11. משם, עבר מאור יחד עם משפחתו לתל אביב, העיר בה גדל.

כהן הקים את להקת "זקני צפת" בשנת 1990 עוד בהיותו תלמיד בתיכון עירוני א' בתל אביב עמה הצליח לפרוץ לראשונה לתודעת הקהל הישראלי בעקבות החשיפה המשמעותית לה הלהקה זכתה. אלבומה הראשון והפרובוקטיבי יחסית לאותה התקופה של הלהקה, וכן הופעותיה הפרועות של הלהקה, יצרו לו תדמית של אמן פרוע וחסר עכבות. כהן הלחין את השירים הראשונים שלו רק באלבום השני והרגוע יותר של זקני צפת, ביניהם הלהיטים "שישי שבת" ו"השכן", אך שני אלבומיה הבאים של הלהקה לא זכו להצלחה מסחרית, למרות הלהיט "זה נכון", והובילו להתפרקותה. הופעתה האחרונה של זקני צפת התקיימה באוגוסט 1996.

פרט לכך עסק מאור בכתיבה והלחנה של שירים לאומנים שונים וגם לתוכנית הסאטירה "ארץ נהדרת ", הופיעה בפרסומות , והשתתף בסרטים וסדרות ישראליות.

אז איך מתחבר מאור כהן למיבצע פינאלה ולמה דווקא עכשיו ??

אז בשבוע שעבר הובא למנוחות רפי איתן(23 בנובמבר 1926 – 23 במרץ 2019) .רפי היה לוחם פלמ'ח ואיש קהילת המודיעין הישראלית ששירת בשירות הביטחון הכללי ובמוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, ולאחר מכן איש עסקים ויושב ראש מפלגת הגימלאים  בכנסת השבע עשרה. כיהן כשר לענייני גמלאים ולענייני ירושלים וכיושב ראש המועצה הלאומית המייעצת להשבת זכויות ורכוש יהודי במשרד ראש הממשלה. איתן נודע בהיותו אחד ממפקדי מבצע לכידת אדולף אייכמן בארגנטינה והבאתו למשפט בישראל.

אוקי אז מיבצע פינאלה עליו פיקד רפי איתן ,שנפטר בשבוע שעבר ,אבל איך מאור כהן ?? ,אז מאור כהן כמו רפי ," הנהיג" את הזקנים…"להקת זקני צפת" והשבוע זה שבוע הבחירות לכנסת …וכולם יחד מתנקזים לשירם השקט של זקני צפת " לא תבואי שישי , שבת…זהו יום הבוחר"

המילים הזויות ולא מובנות  בדיוק, אך אהבתי את המילים " לא אנחנו לא חיות רק בני אדם", ואולי בגלל זה גם את הנוראיים  שבאויבינו אנו מעמידים לדין,  אבל עזבו הלחן נהדר עד נפלא….(אגב זה גם שיר שביזות למי שנשאר שבת בבסיס) ,,,אז שבת נעימה ורגועה לכולם …רק בשמחות..וגם אחרי הבחירות אנחנו עם אחד.!!

לא תבואי שישי שבת
זהו יום הבוחר
לא תבואי שישי שבת
זהו יום הבוחר

זהו יום הבוחר
זהו יום הבוחר
לא תבואי שישי שבת
זהו יום הבוחר

לא אנחנו לא חיות
רק בני אדם
לא אנחנו לא חיות
כן אנחנו העולם

לא תבואי שישי שבת
זהו יום הבוחר

המכונית שחלפה את הרחוב הגשום ,העיפה קילוחי מים קרים על המדרכה עת חצתה את השלולית הגדולה בשפת הכביש. רעש הגשם הניתך על גגוני הכניסות ברחוב האפלולי והקר של אותו פרוור נידח בקצהו הדרומי של לונדון ,העיב על הנעשה. 

לאורו המתעתע של הפנס הישן ניתן היה להבחין בארבע דמויות עטויות טלאים ופיסות בגדים , נעות בשקט אל הקפלה הצנועה של בית הקברות "סיינט פנקרס" . היה זה ליל ה-22 לחודש ינואר שנת 1975. אל החבורה המוזרה הזאת באותו לילה קודר נילוו גם שתי דמויות מכובדות .על פי לבושן ניתן היה להניח כי השניים הינם אנשי אקדמיה, צורת הילוכם ,ותוכן דיבורם העיד על כך .

 ארבעת לבושי הבלואים היו למעשה חסרי בית ,וכל לבושם ומנעלם ניתנו להם ע'י המנוח אותו באו ללוות .  ואילו שני המכובדים שצעדו עימם היו למעשה שני מומחי האבולציה המבריקים והגדולים בעולם באותה העת . עמיתים למקצוע ויריבים בדעותיהם למנוח. " הוא לקח את התפיסה הנוצרית ,ברצינות רבה מדי " אמר הכומר שהגיע לנהל את הטקס.

מניין לא היה שם סביב עגלת המת ,והשיח שליווה את העגלה בדרכה אל הקבר נע בין תיאורי טוב ליבו הבלתי מתפשר של הנפטר שזה אך מלאו לו 52 , ובין  השאלה באם יש לו קרובי משפחה או שמא הותיר אחריו רכוש או אולי קלסרים וכתבים….עירוב נושאים מוזר למסע לוויה קר ואפלולי..לאחר הליכה קצרה הגיעה החבורה אל חלקת הקבר שב"איסט רוד" המנוח הורד מטה אחר כבוד ורגבי העפר סגרו על הגולל..הקבר לא סומן.

המנוח .."גורג' פרייס , הגיע מאמריקה כדי לפצח את חידת האלטרואיזם וגילה משהו נורא. וכעת הוא שכב בארון, קורבן של ידו שלו"…..(שכתוב ע'פ ספרו של אורן הרמן ..מחיר האלטרואיזם, ידיעות ספרים ).

שוב שבת גשומה ,לאחר שבוע שבו  הכינרת עושה את דרכה מעלה,מעל  הקו האדום , נחלים סביב הימה פוצחים שירה , ואנו שבנו אל מכורתנו ממקום ייסודה . מבאזל הקרה והמרהיבה ,ממרפסת מלון שלושת המלכים ,שם הגה הרצל את הרעיון אל הדבר עצמו אל פירות אותו רעיון. ופינתנו מקריבה עצמה למען נושא מעניין….זוּלָתָנוּת.

זוּלָתָנוּת (בלועזית: אַלְטְרוּאִיזְם) היא נטייה, רצון או תכונה של עזרה לזולת, המתבטאת בהתנהגות המסבה טוב למישהו אחר ללא תמורה. המונח נטבע על ידי הסוציולוג הצרפתי אוגוסט קונט בצרפתית, כהפך של אגואיזם.

עפ'י תורת האבולוציהשל דרווין ,כל פרט בטבע מכוון את מעשיו על מנת לשפר ולקדם את הישרדותו שלו . היינו כל מעשיו של הפרט נועדו להעלות את סיכוייו להמשכיות ולכן לא ישקיע מאמץ ,או יתן מעצמו בעבור פרט אחר. אולם בטבע לא אחת אנו נתקלים בתופעות בהם פרטים נותנים מעצמם  לעיתים עד כדי פגיעה עצמית ,על מנת לקדם פריט אחר . לדוגמא עטלפים מוצצי דם ( ערפדים) הנוהגים לחלוק בסוף לילה את הדם שהשיגו , עם חבריהם שנכשלו בהשגת דם , או צבאים אשר מבחינים באריה המתקרב ללהקה ,מנתרים לגובה רב על מנת להזהיר את חבריהם ,ובכך מושכים את האריה למעשה אליהם..ומצילים את הלהקה.

לו היו חוקי האבולציה כל כך פשוטים ,אזאי היו הצבאים שהבחינו ראשונים באריה , נסים על נפשם ובכך מצילים את עצמם ממוות,והעטלפים היו שומרים את הדם לעצמם ..אך לא כך הם נוהגים..מדוע ?? וגם אנו כבני אדם רואים  תופעות מעין אלו לא אחת. הורים שמקריבים עצמם למען ילדיהם , לוחמים המקריבים חייהם למען חבריהם, למשוואה של בני האדם נכנס המשתנה של אהבה-אהבת הורה לצאצאיו ,שאולי משנה את המאזן .אך גם זו בעיה בפני עצמה שהרי האהבה למעשה פוגעת בסיכויי ההישרדות של ההורה או הלוחם ,אז האם האהבה סותרת את חוקי האבולוציה ? ?…יתר על כן במקרה של העטלפים למשל אין עניין של אהבה לצאצא ,כמו גם במקרה של הצבאים ,הפרט מציל את כל העדר …בעייתי משהו ?? .

גם ביהדות הנושא תופס מקום .מונח דומה לזולתנות  (אלטרואיזם) ביהדות הוא גמילות חסדים(חסד של אמת-ללא שכר), שאמורה להוות ,אחת מיסודות היהדות, עליה נאמר במסכת אבות:

""על שלושה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים."

עפ'י האמונה היהודית ,השכר יינתן מבונה עולם ,ולא ע'י מקבל החסד , אז אולי יש פה בכל זאת תגמול לנותן, ואין זה אלטרואיזם טהור.

נושא האלטרואיזם , היה תעלומה לא פתורה , מעין " קוץ באצבע" בתורתו של דרווין. החוקר אורן הרמן  (יליד ירושלים, 1973. את תאריו הראשונים בביולוגיה ובהיסטוריה רכש באוניברסיטה העברית. את לימודי הדוקטורט עשה באוניברסיטת אוקספורד ואחר כך המשיך למחקר והוראה באוניברסיטת הרווארד),  אשר התחקה אחר חייו ופועלו של של החוקר ,נשוא הפתיח העצוב "גו'רג' פרייס" כתב את ספרו "מחיר האלטרואיזם-גו'רג' פרייס והחיפוש אחר מקורות טוב הלב". הספר שזכה בפרס ספר השנה של העיתון "לוס אנג'לס טיימס"..מתחקה אחר חייו ומחקרו של גור'ג פרייס.

.ג'ורג' פרייס ניסה להבין דרך מחקריו עד ליום התאבדותו את הסיבה בגינה קיים אלטרואיזם בטבע. האם הוא באמת כזה ואם כן או לא מהי הסיבה. נאמר רק שהוא מגיע לתובנה מעניינת טרם מותו . ומי שרוצה לקבל תשובה אפשרית לסוד האלטרואיזם  …מוזמן לקוראו.

וזה לוקח אותנו במוסיקה אל הזמר והיוצר הקנדי בריאן אדמס. אדמס נולד ב 1959\11\5  בקינגסטון, אונטריו שבקנדה להורים דיפלומטים, אשר התגוררו במהלך שנות השישים בבריטניה, ישראל, פורטוגל ואוסטריה, ולבסוף התמקמו בוונקובר, שם בילה אדמס את שנותיו כנער.

כמו חלק גדול מבין המצליחנים ,הוא נשר מבית ספר בגיל 15, וקנה פסנתר כנף בכסף שהוריו חסכו ללימודיו בקולג'. בגיל 16 הצטרף ללהקה "Sweeney Todd", שהוציאה את האלבום "If Wishes Were Horses", כשאדמס הוא הסולן. האלבום היה לכישלון ואדמס עזב לאחריו את הלהקה. באותה תקופה הוא מימן עצמו במגוון של עבודות מזדמנות, כשוטף כלים ומוכר בחנות תקליטים, בעת עבודתו שם פגש את המתופף ג'ים וולאס, והשניים החלו להיות שותפים מוזיקליים בכתיבת שירים, שיתוף פעולה הנמשך עד היום. הבחור המוכשר מנגן ושר במספר כלי נגינה , גיטרה, גיטרה בס, מפוחית פה, פסנתר, עוגב, ופסנתר אפרייט . בשנת 2009 אדמס התחתן עם אליסיה גרימאלדי, אותה הכיר בזמן שעבדה עבורו כעוזרת אישית.

ולמה נושא האלטרואיזם עלה השבוע ??

התשובה היא טיטוס….לא , לא טיטוס מיוון אלה  קפטן לורנס אדוארד גרייס ("טיטוס") אוטס.

אוטס נולד בלונדון, אנגליה בשנת 1880, בן למשפחה עשירה ועתיקת יומין, שהייתה בעלת נחלות באסקס במשך מאות שנים. דודו היה חוקר הטבע וחוקר יבשת אפריקה פרנק אוטס.

בשירותו הצבאי נפצע פרנק פעמיים ועוטר בצלב ויקטוריה. פציעת רגל השאירה אותו צולע ברגל אחת, שהתקצרה בהשוואה לרגל השנייה. בשנת 1910 הצטרף אל משלחתו של רוברט פלקון סקוט אל הקוטב הדרומי, והתקבל בעיקר על סמך ניסיונו עם סוסים, הוא יועד לטפל בסוסי הפוני שאמורים לגרור את הציוד הכבד בחלקו הראשון של המסע. בהמשך בחר בו סקוט לקבוצת חמשת האנשים שיצאו לקטע המסע הסופי אל הקוטב.

קפטן סקוט, קפטן אוטס ועוד 14 חברים במשלחת יצאו מבסיסם במחנה אוונס אל הקוטב הדרומי ב-1 בנובמבר 1911. בנקודות על קוי רוחב שונים, שנקבעו מראש במהלך המסע בן 1440 הק"מ, שלח סקוט קבוצות של אנשי התמיכה של המשלחת בחזרה, עד שב-4 בינואר 1912, בקו רוחב 87° 32' דרום, נשאר רק צוות הקוטב בן חמשת האנשים של סקוט, אדוארד אדריאן וילסון, הנרי רוברטסון באוארס, אדגר אוונס ופרנק אוטס לצלוח את 269 הק"מ האחרונים עד לקוטב. ב-18 בינואר 1912, 79 ימים אחרי שהתחילו במסעם, הגיעו לבסוף אל הקוטב, ושם מצאו את האוהל שחוקר הקטבים הנורווגי רואלד אמונדסן וארבעת אנשי צוותו הותירו מאחוריהם במחנה פולהיים שלהם, אחרי שהשיגו אותם בתחרות והיו הראשונים להגיע אל הקוטב. בתוך האוהל היה פתק מאמונדסן, להודיעם כי קבוצתו הגיעה אל הקוטב הדרומי ב-14 בדצמבר 1911, 35 ימים לפני קבוצתו של סקוט.

מאוכזבים ,ומותשים החלו החמישה את דרכם הקשה חזרה. הקבוצה נתקלה בתנאים קשים באופן קיצוני במסע חזרה, בעיקר עקב מזג אוויר גרוע במידה בלתי מצויה, אספקת מזון ירודה, חבלות שנגרמו בנפילות, והשפעות הצפדינה וכוויות הקור, שחברו יחד להאט את התקדמותם. ב-17 בפברואר 1912, סמוך לרגלי קרחון בירדמור, מת אדגר אוונס, כנראה כתוצאה של פגיעה מנפילה. אוטס ידידנו סבל מכוויות קור קשות ביותר ברגליו ,ופצע פציעתו מהצבא נפתח , הוא הלך ונחלש והאט את קצב הקבוצה . על הקבוצה היה לעבור בקרח הנורא כ-14 ק'מ ליום בין תחנה לתחנת עצירה ,בה הניחו מזון וציוד בדרך הלוך. התקדמותו האיטית יותר של אוטס, שיתר השלושה מיאנו להפקירו מאחור, גרמה לקבוצה לפגר בלוח הזמנים עד לקצב של 4.8 ק'מ בלבד ליום.

ב-15 במרץ אמר אוטס לחבריו, שאיננו יכול להמשיך והציע להם להניחו בשק השינה שלו. הם סירבו. הוא הצליח לגרור את עצמו עוד כמה קילומטרים אותו יום אבל מצבו החריף במשך לילה.

בבוקר ה-16 במרץ ( היום לפני 108 שנים) הקיץ אוטס משנתו וידע, כי עליו להקריב את עצמו כדי לתת לאחרים סיכוי להינצל. המפקד סקוט כתב ביומנו , שאוטס אמר להם, "אני רק יוצא החוצה ואולי אתעכב זמן מה," ויצא, חוסך מעצמו את הכאב והמאמץ של נעילת מגפיו. הוא יצא מן האוהל אל תוך סופת השלג בקור של 40°- צלזיוס, אל מותו. עוד כתב סקוט ביומנו, "ידענו שאוטס האומלל הולך אל מותו, אבל אף כי ניסינו להניאו מכך, ידענו שזה מעשה של אדם אמיץ וג'נטלמן אנגלי." וילסון, במכתבו אל אמו של אוטס, לא הזכיר את דבריו האחרונים, וגם לא את ניסיון חבריו להניאו מן המעשה. הדברים שכתב סקוט נועדו להציג את אוטס כמי שהקריב את עצמו לשם הסיכוי של הצלת חבריו, ולא כמי שסבלו גרם לכך שלא יכול היה עוד לשאת את הקושי והכאב, כפי שגרס וילסון.

קורבנו הנאצל של אוטס לא שינה בסופו של דבר את גורל חבריו. סקוט, וילסון ובאוארס המשיכו להשתרך את 32 הק"מ הבאים אל תחנת המזון "טון אחד" שיכלה להצילם, אבל נבלמו בקו רוחב '79°40 דרום על ידי סופת שלג אימתנית ב-20 במרץ. לכודים באוהלם בגלל מזג האוויר, חלשים, קפואים ומורעבים מכדי להמשיך, מתו לבסוף מקץ תשעה ימים, במרחק 17.6 ק"מ בסך הכל מיעדם. גופותיהם הקפואות נמצאו על ידי משלחת חיפוש ב-12 בנובמבר 1912. גופתו של אוטס לא נמצאה מעולם. סמוך למקום מיתתו המשוער הקימה משלחת החיפוש גלעד וצלב הנושא את הכתובת "במקום זה מת ג'נטלמן אביר באבירים, קפטן ל. א. ג. אוטס, מן האיניסקילינג דראגונס. במרץ 1912, בדרכו חזרה מן הקוטב, הלך מרצונו לקראת מותו בסופת שלגים, בניסיון להציל את חבריו, כורע תחת עומס תלאותיו."

אז איך כל הדברים מתחברים ? היום ה-16 לחודש מרץ יום מותו של לורנס אוטס שתבע את המשפט "אני רק יוצא החוצה ואולי אתעכב קצת", משפט שמהווה סמל ואולי , אולי גם הפתרון לחידת האלטרואיזם…אולי ההקרבה של הפרט היא בכל זאת למען הישרדותו של המין ,כפי שחשב דרווין..לא הפרט עצמו כי אם הכלל. ומה לזה ולבריאן אדמס  ??… בשירו המתוק מתוך פסקול הסרט " רובין הוד" ( ארה'ב -1991 , עם קווין קוסטנר ,ומורגן פרימן) , שר את שירו "כל מה שאני עושה , אני עושה זאת למענך" ...Everything I do
I do it for you….

ותגידו לי , מה זה אם לא אלטרואיזם…?

שבת נעימה לכולם .

Look into my eyes
You will see
What you mean to me
Search your heart
Search your soul
And when you find me there, you'll search no more
Don't tell me it's not worth tryin' for
You can't tell me it's not worth dyin' for
You know it's true
Everything I do
I do it for you
Look into your heart
You will find
There's nothin' there to hide
Take me as I am
Take my life
I would give it all, I would sacrifice

בחום ששרר בחוץ ,לבוש קרעי בגדים וזב דם הילך לו האיש. פניו הדוויות  , כתמי הדם המרובים על קרעי בגדיו ועורו החשוף העידו על אירועי  אמש. רק טוב ליבו של בחור צעיר שעבר במקום ,הציל אותו ממוות ודאי. הוא גרר את רגליו על האדמה הנחרכת , שיווה לצל ומעט מים.

עוד בצעירותו הזהירה אותו אימו ," לא כל דבר אתה צריך להגיד , חייך לעיתים חשובים יותר" , אך הוא חלק עליה ,אהבתו לעמו ,לארצו ולמולדתו ,ואמונתו החזקה כי עתידם חשוב אף יותר מחייו ,הביאו אותו לאמר את אשר על ליבו ,את אשר בער בעצמותיו. ביקורתו על הנעשה, ראייתו את עוולות השלטון ,ומחאותיו אותן נשא מעל כל במה שנקרתה בדרכו ,הביאוהו אל מצבו הנוכחי. 

לא אחת עלתה בו התהייה האם בכלל  ישנו מישהו המשגיח ממעל , האם זו אמירת האמת הנובעת ממעמקי בטנו , כביטוי לרצון האל , או שמה אלו רק הזיות בהן לקה כדברי הסובבים אותו. הספקות כירסמו לעיתים את נפשו אף יותר מפצעי הבשר בהם פגעו בו עוברי אורח ורודפיו. הם לא אהבו את שיש לו לאמר. אולי אימי צדקה עלתה בו לא אחת המחשבה. אולי באמת מוטב שאשתוק…אבל אז לפתע האיר אור גדול את צלע ההר שמולה ניצב, וכמו אש גדולה בערה מתוך גופו ..אני חולם הרהר לעצמו..זו רק הזיה ועוד רגע אתעורר ממנה…ואז צנחה האפלה…ומעבר לגבעה נשמעו כבר הלמות פרסות הסוסים ורעש מרכבות הברזל, שבישרו על התגשמות נבואותיו….אך הוא כבר לא היה בין החיים כדי להבין כי צדק.

שבת ראשונה של חודש מארס , החללית הישראלית בראשית בדרך לירח , רקפות צובעות את היערות סביבנו בוורוד , הכדור סב על צירו ופינתנו נותרת פה בארץ חמדת אבות ,אך שטה לה מבעד מנהרת הזמן אל המאה השביעית שלפני הספירה אל צפונה של ירושלים ,אל העיר המקראית ענתות שבחבל בנימין הסמוך אלינו אל שנת 609 לפנה'ס.

דמות ירמיהו, מתוך פרסקו מאת מיכלאנג'לו בתקרת הקפלה הסיסטינית

על פי המסופר בתנ'ך ענתות הייתה עיר הכוהנים , שם נולד לו באותה השנה ירמיהו בן לשושלת כוהנים מבית אבייתר הכהן. אומנם משפחתו של אבייתר הכהן סולקה מכהונה עוד בימי שלמה המלך ,אך הייתה לירמיהו האפשרות לעסוק בכהונה…אך הוא בחר בנבואה..ובעיקר בנבואות זעם ותוכחה.

מעט רקע תקופתי :המאה השביעית לפנה"ס צפנה בחובה שינויים רבים בזירה המדינית של המזרח הקדום. האימפריה האשורית מתפוררת לאחר שלוש מאות שנים של שלטון על סוריה וארץ ישראל, ומתחיל מאבק ממושך בין הממלכה הבבלית שהולכת ומתעצמת במזרח ובין ממלכת מצרים  מדרום מערב , על ירושת השלטון האשורי בשטח שבין הפרת לחצי האי סיני. ארץ ישראל ויהודה המצויות  על צומת דרכים מרכזית במזרח הקדום, נקלעו שלא מרצון לתוך ההתמודדות הצבאית שבין המעצמות…וכשאתה ארנב ראוי שתבחר באריה כבן ברית..אבל מיהו האריה ?

ביהודה שולט המלך יאשיהו .הוא מבחין בהתפוררות אשור ומתחיל להרחיב את ממלכתו לאט לאט צפונה לגליל ,לשומרון ,וגם קצת דרומה לכיוון אשדוד ואשקלון (מה שכונה ארץ פלשת). בעוד אשור מתפוררת ושטחיה נכבשים ע'י האימפריה העולה של בבל , ממהר מלך מצרים בנסיון לסייע לה ועולה צפונה דרך ישראל אל מעבר מגידו .יאשיהו שהניח כי עדיף לעשות ברית עם בבל ובא עם צבאו לסייע בקרב ,אך הוא נהרג בתחילת הקרב במגידו . בנו שהומלך תחתיו מסולק ע'י מלך מצרים ובמקומו ממונה יהויקים.

אבל האימפריה הבבלית החזקה מתגברת וחמש שנים מאוחר יותר עולה נבוכדנצאר מלך בבל על יהודה וכובשה. צריך להבין כי שיקוליו של נבוכדנצאר היו אסטרטגים..מטרתו הייתה מיטוט הממלכה המצרית .יהודה הייתה רק מדינה קטנה בדרך,עוד פרובנציה שניתן לקבל ממנה מיסים תמורת שקט.

 

הוא לוכד את אשקלון, כובש אותה  ומגלה את תושביה. אולם לצבא הבבלי היו מחדלים רבים ואבדות כבדות , ונבוכדנאצר נאלץ לשוב לבבל כלעומת שבא. כשלון צבאי זה, שהתרחש לעיני כל תושבי יהודה, הוא שהביאם לפרוק עול בבל ולערוק אל המחנה המצרי, צעד שכעבור זמן הביא על יהודה את חורבנה ועל מלכה צדקיהו את מותו.

המצור על ירושלים–אילוסטרציה

לאורך כל תקופה זו מנבא ירמיהו והוא ממשיך את נבואותיו גם לאחר חורבן הבית וגלות בבל. נבואתיו היו מופנות אל המלכים ואל העם ,ואפילו ישירות אל החיילים הנלחמים. ירמיהו מנבא כי הברית עם מצריים היא טעות . הוא מנבא הרג וחורבן ליהודה ע'י בבל. אפילו לגולים לבבל הוא אומר לא לעלות לארץ בשלב הזה עד שבבל תיפול. נבואותיו קשות ומפילות פחד ויראה על שומעיו.

המלכים בתקופת נבואתו התיחסו אליו באופן שונה יאשיהו התעלם ממנו בגלל גילו הצעיר. יהויקים ביקש לחסלו ,כלאו ועינה אותו למען יחדל להטיל בעם מורא .וצדקיהו היה חלש מכדי להתמודד עימו.

מעט נביאים סולקו או נפגעו בשל נבואתם. אך חייו של ירמיהו עמדו לא אחת בסכנה. הוא האמין מאוד בכל ליבו בנכונות דבריו . אהבתו וחששו לגורל עמו הביאו אותו לצעוק "גוואלד" מעל כל במה ,וכלפי כל מלך או תושב. הוא מגדיל ומקצין לעשות ,ואפילו בעת מלחמה כאשר האויב הבבלי צר על העיר ירושלים , הוא עובר בין החיילים ומנסה לשכנע אותם להניח את הנשק ולעבור לצד הבבלי-לערוק ,על מנת שינצלו. ע'פ כל חוק בכמעט כל מדינה דבר מעין זה יחשב לבגידה בעת מלחמה, שאחת דינה למות. אך למרות זאת ובגלל חולשתו של צדקיהו הוא נכלא בחצר המשמרומעונה,אך נותר בחיים וממשיך לזעוק את נבואותיו בנסיון להציל את העם ע'פ האמונה הבוערת בו.

זמן רב חלף מאותם ימים (למעלה מ1600 שנה) , ובחלוף השנים ,ירמיהו הנביא שקיבל תואר "בוגד" בזמנו ,נחשב כיום לאחד מגדולי הנביאים שקמו לעם ישראל . נביא החורבן .הוא הוכנס לתנ'ך ובימי הצום של תשעה באב ניקראות נבואותיו…ואת יהויקים ,יאושיהו וצדקיהו כמעט לא זוכרים…וזה מוזר..האיש מוערך על אומץ ליבו ,הוא לא נפחד מהכלא אליו הושלך ,וגם לא מהמוות .הוא האמין כי לא לעולם חוסן ,ויעבור זמן ( 70 שנה )וגם בבל תתפורר ומוטב לוותר על הכבוד העצמי ,להיכנע להם ולהציל את העם. לצערינו ,הוא נותר עם נבואותיו והחורבן היה נורא וכואב ודבריו  אכן התגשמו כמעט  אחת לאחת.

ולמה עלה נושא ירמיהו השבוע בפינה ? הענין הוא שכרגע כל העם בישראל אוכל שותה לועס ונושם .."בחירות" .ישנם ויכוחים ,ישנן אמירות . מילים נזרקות לאויר ולא תמיד בנימוס ובמחשבה תחילה. לא אחת מכנה מחנה אחד ,את המחנה השני כבוגד . בעיניו של כל צד ,מעשיו של הצד השני יביאו חורבן על עמנו..החי במכורתו זה אך 70 שנה. וכדאי לזכור כי חופש הביטוי הוא מרכיב חיוני בקיומו של משטר דמוקרטי. חופש הביטוי מאפשר לאזרחי המדינה לשמוע דעות ומידע ולהשמיע את דעתם בקשר למועמדים או למפלגות השונות בבחירות, ובכך הוא מאפשר את השתתפות האזרחים בבחירות מתוך עמדה של ידע והבנה של האפשרויות העומדות בפניהם. בחירות ללא חופש ביטוי עשויות להיות הצגה ולא יותר. וחופש ביטוי נועד עבור הדעות "האחרות" ,הקונצנזוס אינו זקוק לחופש ביטוי.

בבחירות כמו בבחירות ,כאשר זה מעביר ביקורת ,וזה מטיח בזה עלבונות , לא אחת עולה השאלה היכן עובר הגבול של מה מותר ומה אסור לאמר ?. מהיא ביקורת ? ומה היא בגידה ? .האם כל דבר ראוי שיאמר כאשר האמת בוערת בליבו של זה האומר אותה ? ומאמין בה בכל מאודו . האם האמונה בצדקת הדרך מכשירה כל אמירה ? ….ומאידך עולה השאלה שמנגד ..אם הדובר חושב שישנה סכנה ממשית ,האם ראוי שיחסוך מילים או יצנן מאבקו בשעה שסכנה קיומית מרחפת מעל עמו ?…השאלות הם קשות והתשובות עליהן הן לא מתחום המתמטיקה,ופינתנו אינה מתיימרת לפתור. דבריו של ירמיהו אשר היו קשים ומבעיתים ,עד כדי מעשי בגידה …בסופו של דבר היו מדוייקים להחריד, ואולי אם היו מקשיבים לו היה העם ניצל ולא נטבח …אולי..זו חכמה של בדיעבד , אבל בהחלט ראויה להרהור נוסף.

ומירמיהו ונבואות אנו נעים במוסיקה  אל שחקן הקולנוע, הבמאי, תסריטאי, מלחין, פזמונאי וזמר ישראלי. זוכה שני פרסי אופיר בשנים 1992 ו-2004 ובפרס שר החינוך לתרבות יהודית בתחום מפעל חיים לשנת 2016….שלום יוסף רנד..הלא הוא שולי רנד.

רנד הוא אחד מהיוצרים הבולטים ביותר של תרבות יהודית מבעלי תשובה חרדיים המשפיעים על התרבות הישראלית הכללית. התסריט שכתב לסרט "האושפיזין" מהווה פריצת דרך של הקולנוע היהודי הדתי לזרם המרכזי. אלבום המוזיקה שהוציא, "נקודה טובה", הפך לאלבום פלטינה,(מומלץ ביותר ), לאחר שמכר בתוך כמה חודשים יותר מ-50,000 עותקים.

רנד נולד וגדל בבני ברק למשפחה דתית לאומית, לפרופסור  וחתן פרס ישראל-לחקר החינוך, יעקב רנד ולרעיתו בלהה. למד בבית הספר היסודי מוהליבר שבעיר ולאחר מכן בישיבת אור עציון, ובישיבת נחלים עד גיל 18, אז יצא בשאלה. ב-1984, לאחר שירותו הצבאי בחיל הרגלים, החל ללמוד בסטודיו למשחק ניסן נתיב וב-1987 סיים את לימודיו שם, לצד יובל זמיר, דן תורן ומיכאל מורים. שולי שהיה שחקן נהדר הופיע בלא מעט מחזות :בפסטיבל עכו: ב-1988 גילם את שיילוק בהצגה "קרנבל בוונציה" מאת משה שמיר שביימה רינה ברוך.ב-1988 גילם את חנן בהצגה "הדיבוק" מאת ש. אנסקי שביים הבמאי הפולני אנז'י ויידה. וב-1990 גילם את ג'ורג' בהצגה הנפלאה "על עכברים ואנשים" מאת ג'ון סטיינבק שביימה נולה צ'לטון.

בשנת 1998 חוזר רנד בתשובה ומצטרף לחסידות ברסלב. הוא תלמידו של הרב שלום ארוש. באותה שנה הקים מגמת תיאטרון בבית הספר לקולנוע מעלה, אולם זו נסגרה לאחר כשנתיים. בשנת 2000 העלה את ההצגה "יארצייט" על פי סיפורו של ש"י עגנון "שני תלמידי חכמים שהיו בעירנו". ההצגה הועלתה כ-600 פעמים, בין השאר גם בפסטיבל ישראל ובתיאטרון החאן. בהצגה זו גילם רנד כ-20 דמויות. הצגה זו זכתה בפרס מרגלית למחזאות. גם בקולנוע מפליא שולי בהופעותיו ובבימויו. סרטו הנהדר "אושפזין" הייתה הצלחה כבירה ,וגם סרטו האחרון "הבלתי רשמיים" שיצא בשנה שעברה והעלה על מסכי הקולנוע את סיפור הקמתה של מפלגת ש'ס,קצר שבחים.

אז נאחל לשולי המשך הצלחה ועשייה מבורכת.

ומה הקשר בין שולי רנד לירמיהו ??הקשר הוא כפול.

ראשית -שולי רנד היה חרדי, חשב שהאמת אחרת ,יצא בשאלה ,עבר לצידו השני של המתרס ,לחיי חילוניות ,ולאחר מכן חזר בתשובה . וכיום מהווה גשר תרבותי נהדר בין שני חלקי החברה המצויים בחיכוך ארוך ומדמם. הוא השכיל להבין שהאמת אינה מונופול של חלק כזה או אחר בחברה ,ויתכן שאם גישה כזאת בימיו של ירמיהו ,דפי ההיסטוריה הקשים היו נראים אחרת לו השכילו בזמנם תושבי הארץ לחשוב ,קצת יותר באמפטיה כלפי דעות שונות ,ונכון הדבר גם לימינו אלה.

ושנית -ירמיהו סובל קשות בגלל נבואותיו ,האמת בוערת בתוכו ,הוא אומר אותה ומושלך לכלא ועובר עינויים ,והוא מתייסר בין הרצון להציל את עמו ובין יסורייו הקשים ,והוא פונה לה' שיעזור לו שהרי את דבריו הוא מעביר אל העם , ושואל מדוע הוא סובל בשל כך ? איפוא אתה הוא שואל…. .  ושולי רנד בשירו הנפלא "אייכה" גם מבטא את קשייו של החוזר בתשובה .החיים אינם קלים לו,וספקות ומכשלות מעיבים על חייו ובקשייו הוא פונה לריבונו של עולם שיעזור לו עם הקשיים בהם הוא סובל…ושואל אותו אייכה…איפוא אתה ??

השיר נפלא וגם שולי שחקן ויוצר נהדר וסימפטי נאחל לו המשך עשיה , ולנו נאחל שנדע מה לאמר ומתי ,ושנדע לקבל גם את האמירות שאינן נוחות לנו כי אולי מי שאומר אותן..אולי..אבל אולי צודק ,וזה לטובתינו. שבת נעימה לכולם.

מצרף את הביצוע הנהדר המשותף שלו יחד עם עידן עמדי.

 ….

…..

בסופו של יום הן אפלט אל החוף
האדמה הרחומה אותי אליה תאסוף
ואז אצעק ואצטדק ואספר
איך בחושך הזה הייתי חותר
ושואל ומבקש וכוסף! אייכה?!

 

 

לא פלא שכבר בגיל 8, ידיו היו משורגות בשרירי פלדה כשורשי עצי הפיקוס. הוא הניח את תיק הקש שנתנה לו אימו עם ארוחת הבוקר . מנת סולת בלולה בשמן ,ושני כרעי יונה ,ולקינוח גרגירי חיטה קלויים באש שסבו נהג להכין בשעות הערב המאוחרות ,עם שאריות העצים המפוייחות במרכז החדר בו לנה המשפחה. הוא התיישב בשורה הראשונה בכיתת לימודי השפה כיאה לבן מלך. 

בפתח החדר הופיע דמותו התמירה של המורה חמור הסבר , זקנו הארוך העיד על גילו ,והילכו המהיר הכחיש זאת .פניו הרציניות להחריד הביעו חוסר שביעות רצון גלויה. " להוציא איזמלים " פקד על כיתת הלימוד . בזה אחר זה שלפו כל התלמידים את אבני הצור החדות מתיקי העור ."בוחן פתע בהבעה " הרעים קולו של המורה. " לא ,לא שוב " חשב גילגה לעצמו ," הרי רק אתמול הייתה הכתבה ,וידיו הכואבות יעידו על כך . אולם אף לא אחד מהתלמידים פצה פה . לכולם היה ברור שכאשר המורה אומר…הוא גם מתכוון. תורני הכיתה חילקו לוחות אבן כבדים לכל אחד מהתלמידים.

"שכל אחד מכם " ,פקד המורה , "יכתוב חיבור קצר בן 10 שורות ,למה יש להגביל את תקופת מלכותו של המלך ,ללא יותר מ-12,000 שנים."  אהה..חשב לעצמו גילגה ,המורה בטח שמע בכיכר על זה שא"אלולים" המולך בארידג כבר 28,000 שנה החליט להמשיך את שלטונו לעוד קדנציה….והוא תהה מה יותר קשה , לסתת על אבן או להיות תחת שלטונו של אלולים עוד 12,000 שנים…תוך דקות התמלא חדר הלימוד אבק מסיתות התשובות של התלמידים על לוחות האבן החלקות.  ( ממלכת ארידוג , המאה ה-30 לפני הספירה ,חדר לימוד).

שבת נעימה האחרונה של חודש פברואר . גשמי השנה ניתכו בעוז במרבית חלקי הארץ בחורף הנוכחי .החרמון הלבין ,מפל סער געש, הבניאס רעש ,נחלי הדרום פצחו ברינה ,והכינרת…נו טוב מתקרבים לרצוי..בואו נברך על המצוי ונייחל לרצוי . ופינתנו מעלה השבוע על נס את  הדפוס.

רבים סבורים שהראשונים שעסקו בהדפסה היו הסינים. הסינים השתמשו בצבעים על בסיס שמן אשר נמרחו על אבן חלקה, שעליה ציירו את המקור בדמות ראי. שיטה זו ידועה בשם ליתוגרפיה. על פי ספרי ההיסטוריה, תהליך הדפוס הומצא על ידי בי שנג (Bì Shēng) בשנת 1040.

הדפוס הידוע  (לפחות משוער ) שכנראה היה העתיק ביותר מיוחס לתגלית שנמצאה באי כרייתים ,הידוע בשם דיסקית פייסטוס  . דיסקית זו היא למעשה דיסקית חומר שנמצאה בשנת 1908 באי כרתים. היא מתוארכת לתקופת הברונזה, כ־2000 שנה לפנה"ס. קוטרה הוא כ־15 ס"מ, והיא מלאה משני צדדיה בסמלים המחולקים למילים. השפה בה נכתבה הדסקית כוללת 45 סמלים שונים, ולא ידוע איזו שפה זו.

ייחוד נוסף של הדיסקית הוא שהסימנים בה זהים לגמרי, והוכנו על ידי תבנית, ולפיכך היא נחשבת למוצר הדפוס הקדום ביותר בעולם.( לפני כ-4000 שנה ).

אומרים שהכל התחיל בתנ'ך ,אנני בטוח בנכונות האמירה, אך לגבי הדפוס המודרני  זה אכן כך. הספר המודפס הראשון היה למעשה התנ'ך.( תנ'ך גוטנברג)

בשנת 1326 נולד בעיר מיינץ שבגרמניה  בן למשפחת גנספלייש ,הוריו קראו לו יוהאן.לאימו של יוהאן לא הייתה משפחה ,ולכן אימץ יוהאן את שם משפחתה של אימו…גוטנברג ( כמה סימלי עוד נראה בהמשך).הוא למד צורפות ובמקביל עבד על המצאתו הסודית– הדפוס , שאותה חלק רק עם חברייו הקרובים. נראה שאת המצאתו הגדולה המציא בעיר שטרסבורג, בסביבות שנת 1440-1436..מכונת הדפוס הראשונה (."מכבש התווים הניידים של גוטנברג" ). המצאתו של יוהאן נחשבת לאחת ההמצאות החשובות בתולדות האנושות…לפתע ביום בהיר ניתן היה להפיץ כתבים וידע בצורה קלה והמונית לכל בני האדם שחפצו בכך.

רישום פטנטים לא היה בזמנו ולכן תוך זמן קצר התפשטה ההמצאה ובתי דפוס רבים קמו והתחילו לפעול. בתוך חמישים שנה בלבד עלה מספר הספרים שהופקו באירופה ממאות בודדות לכחצי מיליון. להתפשטות מהירה זו של הספר הכתוב היו השלכות מרחיקות לכת:

1.עלייה בלימוד קרוא וכתוב, שהובילה לעלייה בביקוש לספרים.
2. השכלה נרחבת לכל שכבות החברה, כולל איכרים מהמעמד הנמוך(שידעו לקרוא).
3. הקמת אוניברסיטאות בערים רבות באירופה בגלל הביקוש הגובר להשכלה.
4. ירידה בכוחה של הכנסייה בגלל נגישות רבה יותר לספרי הקודש והפצת דעות נגדה ונגד השלטון.

5.הפצת ידע לא רק בתוך מדינות אלה גם מחוצה להן.

6. יצירת העיתונות ,ועוד  השפעות נוספות ומגוונות.

לו היה חי יוהאן בזמננו אנו ,סביר להניח כי לאחר גילוי הטכניקה ,היה ממהר לרשום פטנט ,מגייס משקיעים ,בונה עסק ,ומבצע אקזיט , עושה רילוקיישן וחי חיי רווחה עד סוף ימיו . אולם גורלו לא בדיוק נע במסלול הזה.

עותק של תנ'ך גוטנברג

בניגוד לחשיבות ההמצאה שלו, מכונת הדפוס שנחשבת להמצאה החשובה ביותר במילניום השני, גורלו האישי של גוטנברג היה רע. ליזם החרוץ והחכם הזה לא היה כסף רב, להקמת בית הדפוס שלו. לכן הוא נזקק להלוואה כספית גדולה. משסיים לבנות את מכונת הדפוס והחל להדפיס ספרים בבית הדפוס שהקים, הוא נדרש להחזיר את הכספים שלווה. אך נדרש זמן רב כדי להרוויח כסף. הנושים שלו, האנשים שלהם היה חייב כסף, זכו במפעל הדפוס שלו, במקום החוב. גוטנברג האומלל לא התאושש מאובדן מפעל חייו, עד יום מותו. האיש שהמציא את הדפוס ושינה את העולם, מת עני וללא ההמצאה שנלקחה ממנו.

בעצם המצאתו הדפיס ידידנו את הספר העתיק בעולם (המודפס )או לחילופין הספר המודפס הראשון..התנ'ך…תנ'ך גוטנברג.

עם כל הכבוד ליוהאן,ממציא הדפוס המודרני ,את תואר הספר הראשון בכלל (לאו דווקא מודפס), קוטף ספר אחר " עלילות גילגמש". גילגמש (במקור בילגמש ) היה, על פי רשימת המלכים השומרית, מלכהּ החמישי של העיר ארך( מקטע הפתיחה). לפי "עלילות גילגמש", הוא היה אל למחצה.

"עלילות גילגמש" הם אפוס מסופוטמי, מהיצירות הספרותיות המוקדמות ביותר בתולדות האנושות, הרבה לפני העידן המודרני . מתקופת אור השלישית, בערך 2100 לפנה"ס.

ליצירה מספר גרסאות שונות בעלות תיארוך שונה. הגרסה המלאה ביותר עד היום, נמצאה בספריית המלך אשורבניפל, שמלך במאה השביעית לפני הספירה בנינוה שבאשור( איזור עירק של היום). החלק הראשון מהיצירה, שפוענח על ידי ג'ורג' סמית בשנת 1872 היה החלק המתאר את המבול. לאחר מחקר נוסף התברר כי סיפור המבול הוא חלק מיצירה גדולה בהרבה, שכינויה הבבלי היה "סדר גילגמש". יצירה זו כוללת שנים עשר שירים, על שנים עשר לוחות אבן נפרדים, ואורך כל שיר הוא כשלוש מאות שורות.

מחבר האפוס הענק הזה שאב ממקורות שומרים שונים קטנים בהיקפם, וערך אותם לכדי יצירה אורגנית אחת.(מזכיר מאוד את ארגון וחתימת התנ'ך שלנו) מקורות אלו נתחברו ככל הנראה בסוף האלף השלישי לפנה"ס בימי המלך שולגי מאור.(לא רחוק ממועד בריאת העולם על פי הדת היהודית).

בשנים מאוחרות יותר נמצאו לוחות אבן שונים באתרים שונים בעולם ,ובינהם אתר מגידו אצלנו , בהם התגלו לוחות בהן נחרטו קטעים מעלילות גלגמש . ההנחה היא כי הכתבים הראשונים היוו השראה וחומר לימוד שהועתקו בהמשך .

בין התנ'ךשלנו כיום ובין "עלילות גילגמש" ישנם קווי דמיון . תאורי גן העדן: יצירת האדם מהעפר, עצי הגן, הנחש וגזילת חיי הנצח , משותפים הן לתנ'ך שלנו והן לעלילות גלגמש. כמו כן אורך חייהם של הקדמונים היה עצום והלך והתקצר הן אצלנו והן ב"עלילות גלגמש". (אצלנו חיו הקדמונים עד אלף כגון מתושלח , ואצל גילגמש עד 30,000 המלך "אלולים"…) אך הדמיון העיקרי שבן הספרים הוא סיפור המבול . בתנ'ך המבול מגיע כי בני האדם פשעו וחטאו ,בעלילות גילגמש מגיע המבול כי בני האדם התרבו …והפריעו את מנוחת האלים…(יתכן שבגלל זה חוקק חוק מנוחת הצהריים בין שתיים לארבע)..מסקנות אירוע המבול מביא את שני הכותבים למסקנות הפוכות…סיפור המבול המסופוטמי (זה של עלילות גילגמש ) מסתיים בהטלת מגבלות שונות על הריבוי האנושי…שיעשו פחות רעש , בעוד מקבילו שלנו , המקראי מסתיים בברכת פריון אלוקית לנוח ומשפחתו: "וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ". הסבר אפשרי הוא כי שתי אמונות חזו באירוע טבע חריג בדמות מבול ..וכל אחת לקחה את הסיפור לכיוון האמונה שלה.

ומהדמיון בין הספר הראשון לספר המודפס הראשון אנו נעים  במוסיקה אל שנתיים נפלאות ומיוחדות  במינן אל השנים 1967-1968 . אלו השנים בהם פעלה בישראל אחת הלהקות בעלת החותם המוזיקלי מהבולטים שהיו בזמר העברי. אל להקת החלונות הגבוהים.

"החלונות הגבוהים" הייתה להקת פופ ישראלית, שחבריה היו אריק איינשטיין (שירה), שמוליק קראוס (גיטרה, שירה, לחנים ועיבוד קולי) וג'וזי כץ (שירה).  בשנתיים בהם פעלה הלהקה היא הפיקה בסה'כ אלבום אחד. ובסה'כ ביחד עם שירים נוספים שביצעה ,הוציאה 11 שירים !!!.

השם שהוצע ללהקה (על ידי אורי זוהר) היה החלונות, כמחווה ללהקת "הדלתות" האמריקאית , אך לבסוף נקבע השם החלונות הגבוהים. בראיון רדיו שהתקיים ב-2008 עם ג'וזי כץ, היא סיפרה כי כאשר התאספו כמה חברים בדירה קטנה בתל אביב וניסו למצוא שם לשלישייה הבחין אורי זוהר דרך המרפסת בשלושה חלונות בבית אל על, ומכאן עלה הרעיון.

גם אופן הקמת הלהקה היה מקרי בהחלט. ב-1966, שמוליק קראוס וג'וזי כץ,שהיו אז זוג נשוי, נהגו להופיע כצמד. קראוס הזמין יום אחד את אריק איינשטיין, לביתם, לשמוע אותם שרים, איינשטיין שמע, הצטרף, שלושת הקולות התאימו וכעבור כשבוע, אלונה איינשטיין, אשתו של אריק, ששמעה אותם גם היא, הציעה שהם יהפכו ללהקה. והשאר היסטריה.

שירי הלהקה נעו בטווח הרחב שבין רומנטיות וליריות למחאה ופרובוקציה.( שיר נוגה(התשמע קולי) ,כל השבוע לך ,הנביא יחזקאל (שנאסר להשמעה בתחילה בגלל חשש לפגיעה ברגשות דתיים) ,חייל השוקולד ( שנאסר להשמעה בתחילה בגלל תקינות ורגישות פוליטית) ).

באפריל 1967 יצא תקליטה היחיד של הלהקה, הנושא גם את שם הלהקה. שירי הלהקה הפכו ללהיטים מבוקשים. הלהקה הקליטה עוד שירים אחדים, בהם "פגישה במילואים", "כמה נעים" ו"בואו ונרים כוסית". שירי הלהקה הוקלטו בצרפתית בהופעה בפריז ויצאו כתקליט. אחרי שנתיים של פעילות, בשנת 1968, התפרקה הלהקה.

ב-27 ביוני 2007, במלאת 40 שנה להופעת האלבום המקורי, הוציאה "הד ארצי" מהדורה מחודשת בעריכת ערן ליטוין שגם כתב את המאמר המצורף להוצאה, במסגרת סדרת "מבראשית", הכוללת את אלבום המקור בתוספת תקליטור בונוס ובו 14 שירים שטרם ראו אור וכוללים הופעות חיות, גרסאות באנגלית ובצרפתית לשירי האלבום , חוברת עם מילות כל השירים, תולדות הלהקה ותמונות ארכיון. כעבור כשבועיים, ב-12 ביולי, הגיע האלבום, בהוצאתו המחודשת, למעמד של אלבום פלטינה, לאחר שנמכרו ממנו למעלה מ-40,000 עותקים.

בשנת 2008 האלבום נבחר האלבום היחיד של הלהקה, כאלבום החשוב במוזיקה הישראלית של שנות ה-60 בסיכום 60 שנה למדינת ישראל בעיתון ידיעות אחרונות. שירם, זמר נוגה(התשמע קולי) שכתבה רחל המשוררת זכה במקום הראשון במצעד שירי ישראל.

אז איך מתכנסים הדברים ?

אז היום בדיוק מציין עולם הדפוס מלאת 564 שנים(23/2/1445) להדפסתו ההיסטורית של יוהאן גוטנברג . והספר הראשון שהודפס אי פעם היה התנ'ך …תנ'ך גוטנברג….והשבוע ציין עולם הזמר העיברי מלאת שש שנים(17/2/2003)  לפטירתו של שמוליק קראוס , מי שהלחין את כל שירי ה"חלונות הגבוהים".

ואיך החלונות הגבוהים קשורים לתנ'ך ?….שירם "איפוא הם כל אבותינו".

שבת נעימה לכולם..ואל תפסיקו לקרוא.. שגוטנברג לא יתאכזב.

איפה אברהם אבינו?
איפה איפה אברהם?
איפה אברהם אבינו
ירחם על בנו יצחק.

איפה הוא יוסף אחינו?
איפה בן פורת יוסף?
איפה הוא יוסף אחינו
שיחלום לי חלומות.

איפה היא רחל אמנו?
איפה איפה היא רחל
איפה היא רחל אמנו
שתזיל הרבה דמעות.

איפה הוא משה רבנו?
איפה איפה הוא משה?
איפה הוא משה רבנו
שיתן את הלוחות.

 

 

 

 

 

בחום הנורא ששרר באותו בוקר ,קשה היה לפקוח עיניים ולהבחין בשרידי הצמח היבש שהתגלגל לו בנחת מגבעת חול אחת לשכנתה. אויר הבוקר לא העיד על העומד לקרות ,וכך כמו בכול יום שגרתי של חודש פברואר יצאה לה משפחת הלטאות קצרות הזנב לסיור ארוחת הבוקר . בראש החבורה צעד סמי אבי המשפחה ,מאחור פסעו שימי וסימה ובמאסף זינבה במרץ האם-יסמין.חרקים זה כבר לא מה שהיה פעם הרהר לו סמי . הסיפורים שסיפר לו אביו על ימים בהם יכול הייתה ללכוד יתוש או איזה זבוב עסיסי על כל צעד ושעל ,העלו בו געגועים לזבובים עברו. והיום כאבי המשפחה הוא זה האחראי הן על ההגנה והן על התזונה…את ענייני החינוך השאיר לרעייתו יסמין. ביננו חשב לעצמו "למי יש כח למסיבות הגן המתישות אחרי יום עבודה במדבר".

בחום ששרר גם החרקים לא ששו אלי לאנצ' ,וכך שוטטה לה המשפחה במשך קרוב לשעה סביב פתח המחילה בנסיונות לצוד איזה זבובון טועה או אם ירצה ה' ,איזה שפירית שמנמנה…דודתו מצד אביו נהגה לאמר שיש לבשלם קודם, אבל אצלם במשפחה העדיפו את התזונה הטריה, "הבישול פוגע בויטמינים",הייתה אימו נוהגת לאמר.

"אתם שומעים את זה ?",  שאל לפתע שימי. כל החבורה נעצרה באחת והרימה ראשה כלפי מעלה .אולם , אף לא לאחד מהם הייתה השהות לענות לו…..כדור אור עצום האיר את פני המדבר באור שזקני הגיהינום לא זוכרים כמותו ,לאחריו הגיעו בהפרש לא גדול גל הדף עצום ואויר בטמפ' של קרוב ל150 מע' ,משפחת הלטאות שהפכה בשלב הזה לזכרון מאובק-ז'ל ,שינתה מצב צבירה לאפר והיתעופפה לה אל המרחק…ולאחר הרעש העצום שנמשך כמעט 40 שניות …הגיעה לה דממת מוות ….והשקט ירד על הארץ (מדבריית לוס אלמוס 16/7/1945).

 

גשמי השבוע הצטרפו להם לגשמי החורף האחרון בחדוות מנצחים ,וביחד צבעו את הארץ הקטנה בצבעי ירוק.עצי היער חזרו לחייך ,התורמוסים הכחילו מקנאה ,והכלניות בנגב הסמיקו מחדווה..ופינתו נוסעת מערבה ,אל מקום בו המים אינם דיירי קבע….אל ניו מקסיקו ..אל לוס אלמוס של שנת 45..שלהי מלחמת העולם השנייה ,גרמניה על סף כניעה, יפן נלחמת בעוז..ופרויקט מנהטן בשלביו האחרונים.

 

ופרויקט מנהטן (באנגלית: Manhattan Project) הוא שם הצופן שנתנו האמריקנים לפרויקט פיתוח הנשק הגרעיני בתקופת מלחמת העולם השנייה. את הפרויקט, שמרכזו היה במעבדות לוס אלאמוס, ניהל הגנרל לסלי גרובס (Leslie Groves)(אנ'), והמנהל המדעי שלו היה רוברט אופנהיימר. בפרויקט השתתפו גדולי המדענים באותה עת, ובהם הפיזיקאים יוסף רוטבלט, נילס בוהר, אנריקו פרמי, אדוארד טלר, ריצ'רד פיינמן, יוג'ין ויגנר, ג'יימס צ'דוויק והאנס בתה

מי מאיתנו אינו חובב גאדג'טים ? ,מי אינו אוהב המצאות חדשות ,ומיני טכנולוגיות פורצות דרך ? . ובכן רובנו אוהב….אך לא בטוח הדבר לגבי הגאדג'ט הזה.

היכולת לביקוע האטום התגלתה בברלין, במעבדתם של אוטו האן ופריץ שטרסמן. בתהליך זה, נבקע גרעין האטום לשניים כאשר פוגע בו נייטרון, וחלק מן המסה של הגרעין הופכת לאנרגיה עצומה. בסוף שנות השלושים של המאה ה־20 החלה להתברר עוצמתו של התהליך. שלושה פיזיקאים יהודים שהגיעו לארצות הברית מהונגריה, לאו סילארד, אדוארד טלר ויוג'ין ויגנר, הבינו כי כתוצאה מתהליך זה עלולה להיווצר "תגובת שרשרת" של ביקוע: הגרעין המתבקע פולט שני נייטרונים או יותר, אחד מהם עשוי לפגוע בגרעין נוסף ולבקעו, וכן הלאה. אם המסה של החומר הבקיע גדולה די הצורך ("מסה קריטית"), תשתחרר מהתהליך בתוך זמן קצר כמות אדירה של אנרגיה. המסקנה כי ניתן לרתום את עוצמת האנרגיה המשתחררת בתגובת שרשרת ליצירת נשק רב עוצמה הייתה מהירה.

פיזיקאים אלו ידעו מניסיונם כי המחקר בתחום זה בגרמניה מתקדם ביותר. רבים מהם חשו על בשרם את אימת המשטר הנאצי, והבינו היטב כי אם תינתן הפצצה בידי היטלר, הוא לא יהסס להשתמש בה. הם שיכנעו את אלברט איינשטיין להתריע על סכנה זו בפני הנשיא רוזוולט. איינשטיין עשה זאת בחותמו על מכתב איינשטיין-סילארד ב־2 באוגוסט 1939, שנכתב על ידי לאו סילארד, ובעקבותיו הורה הנשיא לפתוח במחקר הגרעיני. נקצר את היריעה ונספר כי לצורך הענין הוקמו מעבדות המחקר העיקריות בלוס אלמוס שבני מקסיקו.

ניסוי טריניטי היה שיאה של "תוכנית מנהטן"– התוכנית האמריקאית הסודית לפיתוח נשק גרעיני. במהלך תוכנית מנהטן פותחו שני סוגי פצצות גרעיניות – פצצת אורניום המבוססת על "מנגנון ירי" ופצצת פלוטוניום המבוססת על "מנגנון קריסה". ספקות בנוגע ליעילות מנגנון הקריסה, המורכב והעדין מביניהם, ומחסור באורניום, הביאו להחלטה לבחון בניסוי פצצה מהסוג השני.

הידיעה כי הניסוי בא לבחון נשק שמידת עוצמתו משוערת בלבד ומיוחס משקל כה רב להצלחתו, העמידה קריטריונים מורכבים לבחירת אתר ראוי לקיומו. מטעמי בטיחות ברורים היה על האתר להיות מרוחק מאות קילומטרים ממקום יישוב וריק לחלוטין מאוכלוסייה. היה עליו להיות מבודד לצורך הבטחת סודיות הניסוי, אך עם זאת קרוב דיו למעבדות לוס אלאמוס על-מנת להקל על הליכי שינוע הציוד הכבד והמורכב שנדרש לביצוע הניסוי ומדידת הנתונים. כדי לאמוד נכונה את עוצמת הפיצוץ ותוצאותיו, פני השטח צריכים היו להיות מישוריים ושטוחים כך שדבר לא יעמוד בפני גל ההדף, על מזג האוויר היה להיות יציב, ללא רוחות עזות ועם תנאי ראות טובים.

על פי מדדים אלו, התלבט ביינברידג' בין שמונה אתרים אפשריים ובחר לבסוף באזור שומם בחלקו הדרומי של מדבר ניו מקסיקו, כ-340 קילומטרים דרומית ללוס אלאמוס. שם המקום כמה סימלי היה "חורנאדה דל מוארטו" (Jornada del Muerto, בספרדית: "מסעו של המת").

היה זה הפיצוץ הגרעיני הראשון ,והתחזיות הרשמיות בנוגע לתוצאות הניסוי נעו מכישלון מוחלט עד להערכה (כמעט מדויקת בדיעבד) כי עוצמת הפיצוץ תהיה שקולה לכ-18 אלף טון TNT.(כן זה לא טעות ,אגב לשם קנה מידה ברימון יד יש 80 גרם !!) עם זאת, אי הוודאות באשר לעוצמת ההרס הטמונה בפצצה החדשה, הניבה גם השערות אפוקליפטיות מרחיקות לכת.

לפצצת הניסוי ניתן השם החביב…גאדג'ט..וכך ב-16 ביולי 1945, בשעה 5:29:45 בדיוק, לעיני אנשי הצוות המדעי והצבאי אשר פוזרו במספר בונקרים מרוחקים, התפוצצה "גאדג'ט" במדבר ניו מקסיקו בעוצמה השקולה לכ-20 קילוטון TNT. ברגע הפיצוץ הוארו ההרים סביב האתר באור בהיר כרשף מגנזיום, 40 שניות אחר כך הגיע רעם הפיצוץ לאוזני הצופים, וגל הדף עצום וחם חרך את אדמת המדבר והורגש גם במרחק של 160 קילומטרים. כדור אש צהוב-כתום התפשט במהירות וממנו היתמר עמוד עשן לגובה 12 קילומטרים אשר הלך והתעוות עד שקיבל את צורת הפטרייה המפורסמת, אשר הוטבעה מאז בתודעה האנושית כסמל ההרס והחורבן של הנשק הגרעיני.

אחד מצילומי הצבע הבודדים מניסוי טריניטי

כתבים דיווחו על אזרחים במרחק 240 קילומטרים ממוקד הניסוי אשר חזו בהבזק אור שהאיר את השמים כשמש בצהרי היום, מלווה בפיצוץ אדיר וענן שחור. עוד דווח כי רעם הפיצוץ נשמע והרעיד חלונות במרחק 320 קילומטרים ממוקד הניסוי. המגדל שעליו הוצבה הפצצה התאייד כלא היה ומכתש בעומק של 1.5 מטרים וברדיוס של כ-9 מטרים נפער תחתיו בחול המדבר אשר הותך והפך לזכוכית רדיואקטיבית ירקרקה…

בעיתונות הרישמית פורסם מייד לאחר הניסוי ,כי הצבא פיצץ שאריות תחמושת ישנה…למחרת הניסוי היה נשיא ארה'ב טרומן בועידת פוסטדאם שבגרמניה..והעיר כבדרך אגב כי ארצו פיתחה נשק חדשני בעל עוצמה לא רגילה…ולא יותר מזה.

 

שלושה שבועות בלבד לאחר ניסוי טריניטי , כאשר עדיין לא היה ברור מהן ההשלכות הנילוות ,ומה בדיוק היקף הנזק האפשרי ב-6 לאוגוסט 1945 הוטלה הפצצה האטומית הראשונה על הירושימה ושלושה ימים לאחר מכן הפצצה השנייה על נגסקי שביפן. הפצצות גרמו להרג הגדול ביותר שידעה האנושות מהתקפה אחת . קרוב ל120 אלף נהרגו מהפצצות עצמן ועוד קרוב ל60 אלף נהרגו בהמשך מהשפעות הפצצות ,קרינה ,כוויות ,הדף וכו'.

וניסוי טריניטי בלוס אלמוס לוקח אותנו במוסיקה בקצרה אל להקת הרוק האמריקאית " אירוסמית".

אירוסמית' (Aerosmith) היא להקת הארד רוק אמריקאית פופולרית אשר נוסדה בשנת 1970 ופועלת עד היום. הלהקה נחשבת כלהקה בוסטונית למרות שאף אחד מחבריה אינו מבוסטון.

אירוסמית' זכתה לפופולריות רבה בשנות השבעים, אך הפיצול בתחילת שנות השמונים וצריכתם הרבה של סמים ואלכוהול בקרב חברי הלהקה עמדו להם למכשול. מאז שנת 1984, לאחר שחזרו חברי הלהקה לפעול יחדיו, הפכה אירוסמית' לאחת הלהקות המצליחות בעולם.

חמשת חברי הלהקה המקוריים הם סטיבן טיילר (שירה), ג'ו פרי (גיטרה ראשית), טום המילטון (בס), ג'ואי קרמר (תופים) ובראד וויטפורד (גיטרה שנייה).

שורשיה של אירוסמית' החלו להתפתח בסוף שנות השישים. סטיבן טיילר היה מתופף וזמר רקע מיונקרס, ניו יורק, אשר לקח חלק בסדרה של להקות לא מצליחות. בשנת 1969, בזמן חופשה בסונפי, ניו המפשייר, טיילר פגש בנגן הגיטרה ג'ו פרי אשר עבד באותו הזמן כשוטף כלים בנמל-סונפי וכנגן בלהקה ביחד עם הבסיסט טום המילטון.

המילטון ופרי עברו לבוסטון בספטמבר, שם פגשו במתופף ג'ואי קרמר, גם כן מיונקרס, אשר הכיר את טיילר כבר מלפני כן וקיווה לנגן ביחד איתו בלהקה. קרמר, אשר היה סטודנט במכללת ברקלי למוזיקה, החליט לנשור מן הלימודים ולהצטרף ללהקה. באוקטובר 1970, שלושת הנגנים נפגשו שוב עם סטיבן טיילר. טיילר, אשר היה כאמור מתופף וזמר רקע, סירב לנגן בתופים בלהקה והתעקש על כך שיקח חלק בה רק אם יהיה הסולן. השאר הסכימו, ואירוסמית' הוקמה רשמית.

בתחילת דרכה ההצלחה לא האירה פנים ,ורק תקליטם השלישי שיצא בשנת 75 הפך אותם להצלחה מסחרית . משם החלה העליה. היריעה קצרה ורק נספר כי למרות גילם היחסית מבוגר של חברי הלהקה הם עדיין שרים ומנגנים סביב העולם במסעות הופעה של הארד רוק חזק ובועט . הסולן סטיבן טיילור נחשב לאושיית מוסיקה ,ומופיעה בתוכניות מוזיקה שונות ואפילו מדגמן (יחד עם בר רפאלי בעבר). סטיבן אגב הוא גם אביה הביולוגי של השחקנית /דוגמנית ליב טיילור ( בת האלפים שנישאת למלך בשר הטבעות ).

אז כיצד הדברים מתחברים ??

התשובה היא משפחה ,פיצוץ גרעיני ,ועתיד האנושות.

השבוע צייננו בזרים ופרחים את יום המשפחה . יום שמסמן בדרך כלל חום ואהבה .ולעיתים בעת השיחות בהליכה אנו מדברים על החשש שיש לנו מפני ההולך לקרות בעתיד עם התפתחות הטכנולוגיות השונות ( בינה מלאכותית ,הנדסה גנטית ,כלי נשק מסוכנים ,וכו') ותמיד עולה החשש כי סוף העולם קרב. אולם מנגד עולה גם הטענה כי ,גם בעבר היו חששות כאלו מפני המצאות אחרות שבדיעבד התגלו כמועילות ובדרך כלל מצאה האנושות את הדרך לשמור על עצמה וסוף העולם לא הגיע.

 

ניסוי טריניטי העלה על סדר היום של האנושות ,ובפרט לאחר הטלת שתי פצצות האטום את החשש כי כעת כל מדינה תתחמש בפצצה אטומית והסוף של עולמנו מחכה מעבר לפינה.אולם כנראה שלגורל כוונות משלו . היום פזורות ברחבי העולם אלפי !!! פצצות גרעיניות החזקות פי 50 או יותר מאלו שהוטלו ביפן ,אבל דווקא החשש מהשלכות השימוש בהן…הביאו יותר שלום ופחות מלחמות לעולם …בניגוד בדיוק לחששות שעלו אז.

ומה הקשר לאירוסמית ?? וליום המשפחה ??

השבוע חל יום המשפחה , ובסרט " ארמגדון "( סוף העולם  באמונה הנוצרית ) ,נשלחת חללית לפוצץ אסטרואיד שעומד להתנגש בכדור הארץ…איך ? אתם וודאי שואלים . לא תאמינו ע'י פצצה גרעינית…האטום הוא זה  שמציל את האנושות…הפלה ופלא. ומי חברתו של אחד הגיבורים שנשלחים לחלל ..השחקנית ליב טיילור , ומי שר את שיר הנושא לסרט ??…נכון אביה סטיבן טיילור…הכל נשאר במשפחה. ולמי ששאל למה דווקא השבוע האטום על הפרק ? הסיבה היא שמחר ימלאו 52 שנה בדיוק לפטירת ראש פרויקט מנהטן- רוברט אופנהיימר.

נקווה שתמיד תשכיל האנושות לכוון את הטכנולוגיה החדשה לטובה ולא לארמגדון.

שבת שקטה ונעימה לכולם ויום משפחה נעים לכולנו.

( גם בצפייה ה-100 אותי זה עדיין מרגש)

I could stay awake just to hear you breathing
Watch you smile while you are sleeping
While you're far away dreaming
I could spend my life in this sweet surrender
I could stay lost in this moment forever
Every moment spent with you is a moment I treasure

Don't want to close my eyes
I don't want to fall asleep
'Cause I'd miss you baby
And I don't want to miss a thing
'Cause even when I dream of you
The sweetest dream will never do
I'd still miss you baby
And I don't want to miss a thing

 

"בית המשפט" קרא בקול פקיד הלשכה חמור הסבר . הקהל המצומצם שנכח באולם נעמד על רגליו .הדלת החומה בצידו הימני של הדלפק נפתחה ממנה יצאו שני השופטים והשופטת שהיוו את הרכב השיפוט של המקרה דנן.מבטיהם חמורי הסבר העידו על מורכבות הבעיה עליה התכנסו לדון.פרקליטי ההגנה והתביעה חגו במעגלי טרף סביב שולחנם כעדת נשרים סביב פגר הנאשם או שכר טרחתם ,אלו לטרפו והללו מנגד על מנת להבריחם .הקהל באולם נדרך באחת כאשר היכה אב בית הדין בפטישו לאות שקט…עונת הצייד החלה.

חגי בהה במחזה מהשורה השלישית בקהל ,מדי פעם נאלץ לנוע לימין או שמאל עת אלה שישבו לפניו הסתירו לו את הדובר . מבטו נע בין ההיגד שנתלה על הקיר "יש שופטים בירושלים" ,לבין השופטים ,עדת הנשרים , והנאשם אשר ישב בכסאו .כבוגר שנה שלשית בלימודי משפטים ,ידע כי הכל כבר נידון מראש . תנוחת הישיבה של הנאשם , מילותיו אשר תיאמרנה  בעדותו או במהלך חקירתו , נושאים ועיניינים שיעלה אשר אינם בהכרח קשורים לנושא ,אך יאמרו על מנת להשפיע ולו במעט על השופטים , עורכי הדין , ונציגי התקשורת באולם. את הדגים השמנים בדרך כלל שומרים לסוף נהג לאמר לו עו'ד בני צדיק אשר בלשכתו עשה את הסטא'ז. עלייך ללמוד את נקודת התורפה של הצד השני ,ולנסות ליצור הטייה דרמתית בשלב הנכון…"אז הכל עניין של טיימינג ?" נהג לשאול. " לא , לא הכל …לפעמים גם חשובה האמת…ואם ממש נחוץ אז כדאי להיעזר בעובדות". חגי אף פעם לא ידע האם הדברים נאמרו במידה של ציניות , הומור או קריצת עין..והצדק הירהר לעצמו …מה לגבי הצדק ??.."שקט בבקשה קרא השופט ,"חגי נעור באחת מהירהוריו…." אני דורש צדק" זעק בקול הנאשם , " אני דורש אמות מידה שוות לכולם , היום זה אני מחר זה אתם " הטיח בקהל….חגי נבהל מהמהומה שקמה באולם בית המשפט.."מה אני מחפש בעצם בעיסוק בעריכת דין ? " שאל את עצמו …..הסדרנים אצו רצו ברחבי אולם בית המשפט…והסדר לעת עתה שב על כנו.

שמש יפה ונעימה מאירה שמים כחולים , הטמפ במגמת עליה בשבת הראשונה של חודש פברואר , במערב- בצפונה של אמריקה הצפונית כמעט כולה שרר השבוע מזג אויר קיצוני ,אויר קר שהגיע מהקוטב הצפוני הוריד את הטמפ' עד ל45- מעלות , ובצידו השני של הכדור שלנו …אוסטרליה נמדדו 47+ מעלות …קרוב ל-90 מעלות ואלפי ק'מ מפרידים בין השניים ואנו פה באמצע נהנים משמש נעימה ו-19 מעלות חביבות שלוקחות אותנו השבוע אל וושינגטון שבארה'ב מישכנו של בית המשפט העליון האמריקאי.

בית המשפט העליון האמריקאי ,הינו הסמכות השיפוטית העליונה בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות .הוא בית המשפט היחיד שהקמתו מוגדרת בחוקה. (כל שאר בתי המשפט הפדרליים יסודם בחוקים של הקונגרס) . בסעיף (3),  של החוקה מוצהר:

… The judicial Power of the United States, shall be vested in one supreme Court, and in such inferior Courts as the Congress may from time to time ordain and establish. …

תולדות בית המשפט העליון משקפות את התפתחותה של ארצות הברית. בשנותיו הראשונות הוקדש רוב זמנם של השופטים לשמיעת ערעורים על החלטות פדרליות נמוכות יותר. הנשיא הראשון של בית המשפט היה ג'ון ג'יי. כאשר כל אחד מהשופטים בו היה ממונה על אחד ממחוזותיה של ארצות הברית והרבה להופיע בבית המשפט של אותו מחוז כפוסק.  בשלהי המאה ה-19 היה שיטפון הערעורים כה גדול, עד שהפסיקה בכל תיק הושהתה ל-3 שנים. על מנת להקל ב-1891 הקים הקונגרס את בתי המשפט המחוזיים הפדרליים לערעורים, והשופטים לא היו צריכים להמשיך ולהסתובב במחוזות בעצמם. בית המשפט העליון עצמו, במושבו בפילדלפיה, בניו יורק ולבסוף בוושינגטון, דן במקרים של נידונים מרובי אזרחויות ובעניינים הקשורים לצי, ולהם הקצה את תשומת הלב הרבה ביותר.

כיום זה עובד קצת אחרת. בית המשפט מתכנס בבניין בית המשפט בוושינגטון, הסמוך לבניין הקפיטול. בהרכב יושבים לצד הנשיא עוד שמונה שופטים. בית המשפט יושב תמיד בהרכבו המלא, כך שלמעשה כל שופט נותן פסק דין בכל תיק המובא בפני בית המשפט.

אקטיביזם שיפוטי ומיצוב עמדתו של בית המשפט אל מול בית המחוקקים ,אינה נחלתו של העם היושב בציון בלבד, ולא אהרון ברק יצר אותו יש מאין . זה החל לפני זמן רב ,אי שם בארה'ב .

בתחילת דרכו של בית המשפט העליון בארה'ב , מעמדו בית  המשפט היה לא בטוח במידת-מה, עד הגעתו של "הנשיא הגדול", השופט ג'ון מרשל. מרשל, פדרליסט נלהב, ביסס בשנת 1803, בפסק דין מרבורי נגד מדיסון, את עיקרון הביקורת השיפוטית: זכותו של בית המשפט העליון לבטל את חוקי הקונגרס, אם הם סותרים את החוקה, לפי פרשנות בית המשפט.

הפסיקה שאפשרה את ביטול חוקי הקונגרס היא ציון דרך חשוב מאין כמותו, משום שהחוקה אינה מציינת בפירוש שסמכות כזו ניתנת לבית המשפט העליון,ואף מחוקק בין אם הוא יושב בפרלמנט או בקונגרס ובין אם הוא יושב בכנסת ישראל אינו אוהב את הפיקוח של בית המשפט העליון על חוקיו. אך ידידנו מרשל, במידה רבה של חוכמה פוליטית, עיגן עיקרון זה דווקא בפסק דין שתמך בנשיא תומאס ג'פרסון, וכך ריכך את התנגדותו העזה לאקטיביזם שיפוטי.

 

בית המשפט העליון היווה מגדלור חוקתי בתולדות ארה'ב ,וכמו כל גוף אחר כך גם בית משפט זה הושפע והונהג בהתאם לרוחו של העומד בראשו. בית המשפט היה פרוגרסיבי כמו בעיקר במאה ה-19 בהם לא היסס להיכנס לתחומים האפורים של הגדרת סמכויותיו ,ולפסוק לעיתים בניגוד לעמדת המחוקקים ,ברוח זכויותיו של הפרט ,חופש הביטוי, או כבוד האדם ,או שמרני יותר כמו במאה ה-20 (בעיקר תחת נשיאותו של ויליאם רנקוויסט כנשיא בית המשפט, והגוש השמרני המצדד בו ) בהם למשל נידון נושא כמו זכות הנשים לבצע הפלות בארה'ב, נושא ההפליה המתקנת לשחורים באקדמיה ,וכן עיגון הזכות לקיום יחסים הומוסקסואלים בחוק ועוד.

והנגיעה הקטנה בבית המשפט העליון בארה'ב לוקח אותנו במוסיקה למחנה המעצר פמגוסטה בקפריסין …מה איבדנו שם ?? או ,אז בפברואר 47 מעט לפני שנולדה מדינת ישראל נולד במחנה המעצר שבקפריסין ילד חביב להורים ניצולי שואה , האם ברוניה נמלטה מאושוויץ ,והאב פישל נמלט מהמלחמה ברוסיה..ניסו להגיע לישראל אך הבריטים  כלאום במחנה המעצר בקפריסין, ושם נולד בנם הצעיר ..הם קראו לו..משה מיכאל ברנד.

לאחר עליית המשפחה לארץ התיישבו בחיפה וחיו חיי דחק. משה הילד לא פצה את פיו עד הגיעו לגיל 5. בגיל 12, מאחר שלא השתלב בבית הספר "כרמלי", עבר לקיבוץ גשר. לאחר כשנה שב לבית הוריו ועבד במגוון עבודות מזדמנות (שומר במוזיאון הימי הלאומי, מוכר קרח, סבל ועוד). שוחרר משירות בצה"ל בשל ניתוח שעבר בקיבה בגיל 15.

בגיל 17 הצטרף כזמר ללהקה שהקים אחיו צביקה ונקראה "שוקולד". הם ניגנו במסיבות, ברחובות ובבתי קפה בחיפה ובתל אביב. בהמשך הצטרף ללהקה בשם "אמני השמיים"  שהיו גלגול של להקת "הצעירים העליזים" , והם הופיעו במועדוני הלילה של מלונות דן כרמל בחיפה והילטון תל אביב. הוא ביצע שירים רבים באנגלית ובצרפתית, זאת כאשר ידע לדבר ולקרוא רק עברית…. באותה תקופה שינה משה ברנד את שמו לשם קליט ובינלאומי יותר……מייק סלע.

בשנת 1968 הקים יונתן כרמון, מנהל היכל התרבות, להקה של זמרים ישראלים שיצאו להופעות ברחבי העולם. אלו היו ימי הזוהר שלאחר מלחמת ששת הימים. הלהקה אליה צורף מייק כזמר הופיעה ברחבי העולם. לאחר כשנה עזב את הלהקה וחזר להופיע במועדון מלון הילטון תל אביב, שם ראה אותו בעל מועדון הלילה "באראקה" שבמלון הילטון טהראן, והחתים אותו על חוזה עבודה. במהלך אחת מהופעותיו בטהראן ראתה אותו הזמרת הצרפתיה סילבי וארטאן שהתפעלה מכישרונו והבטיחה לו כי צפוי לו עתיד מזהיר בצרפת.

בעקבות הבטחותיה הגיע בראנט ב־9 ביולי 1969 לפריז עם 3,000 דולר שחסך מהופעותיו בטהראן.קארלוס אירגן מפגש עם המפיק ז'אן רנאר. רנאר הקשיב לבראנט מבצע את השיר "Summertime" והתפעל מאוד מכשרונו. הנ'ל הזמין את מייק סלע להקליט שיר צרפתי שכתב "הניחי לי לאהוב אותך…les mua  temme….הם עבדו על השיר כחודשיים שלמים מכיוון שבראנט, אשר לא דיבר צרפתית, נאלץ לשכתב בצורה פונטית את מילות השיר באותיות עבריות. מאוחר יותר שכנע אותו רנאר לשנות את שם משפחתו מברנד לבראנט כיוון ש-BRAND היה שמה של חברה למוצרי חשמל בצרפת ורנאר חשב ש-BRANT יהיה שם קליט יותר. השיר בוצע לראשונה בפסטיבל המוזיקה הבינלאומי "מידם" (MIDEM) בינואר 1970. הפסטיבל, ששודר בכל רשתות הטלוויזיה, הביא להצלחתו המסחררת של השיר. הסינגל, שיצא למחרת, נמכר בתוך שבועיים ב־50 אלף עותקים.

ההצלחה הגיע במהירות מסחררת מייק בראנט יצא למסע הופעות מטורף (בשנת 73 בלבד הופיע 250 פעם בפני קהלים של 6000-10000 איש ) הלחץ היה עצום ומייק כנראה לא יכל לעמוד בו ,המעריצות ,המירוץ המטורף המעבר מבחור קשה יום לאיש המרוויח מיליונים בין רגע..היה קשה מדי עבורו..

לא בדיוק ברור מתי החל ברנט לצרוך סמים. ב־22 בנובמבר 1974, בעת ששהה במלון בז'נבה, קפץ בראנט מחדר בקומה החמישית, ונפילתו נבלמה  במרפסת בקומה השלישית. ברנט שבר את רגלו ובילה כשישה שבועות בבית החולים. בראיון עמו התחרט על ניסיון ההתאבדות ואמר שהיה זה רגע של טירוף שהוא מקווה שלא יחזור. לאחר שהשתחרר מבית החולים הקליט את הלהיט החדש "Dis-Lui" (אמור לה)….אולם 5 חודשים מאוחר יותר ב-25 באפריל 1975 בראנט שם קץ לחייו בקפיצה ממרפסת דירה שבקומה השישית ברובע ה-16 בפריז. בן 28 היה במותו.

הוא נקבר בישראל בבית העלמין חוף כרמל וקברו הפך לאתר עלייה לרגל למעריציו.

אז איך הדברים מתחברים ??

היום ה2/2 מלאו 239 שנים להיתכנסות הראשונה של בית המשפט העליון באמריקה (2/2/1790) , והיום בבית הכנסת יקרא הקורא בפרשת מישפטים..הפרשה מתארת את מערכת המשפט ומערכת עשיית הצדק שה' דורש מבני ישראל להקים עם כניסתם אל הארץ.

מערכת המורכבת לא רק משופטים אלא גם משוטרים, שכן ללא מערכת של אכיפת החוק לא תוכל מערכת המשפט לפעול ולעשות דין צדק עם האנשים.

המערכת המשפטית נדרשת לא רק לעשות משפט, אלא גם לעשות צדק, "ושפטו את העם משפט צדק". כבר אז הבינו שחברה באשר היא לא תוכל לשרוד ללא משפט וללא דין צדק .וחברה ללא מערכת  משפט הגונה וחזקה סופה לקרוס.

הפרשה ממשיכה ועוסקת בחוקי יסוד, חוקים קונסטיטוציוניים שעניינם משטר, מוסדות השלטון וסדרי השלטון,וזה ביום כינונו של בית המשפט העליון..בארצות הברית.

בפרשה של היום מופיע גם אחד מהפסוקים החביב על מצטטי פתגמים בכלל, ורבנים ,פוליטיקאים  ומנהיגים  בפרט, 'צדק צדק תרדוף'…..וכל זה נאמר בתקופה בה פה אצלנו וגם בארה'ב קוראים קולות שונים ומערערים את מעמדו של בית המשפט, אם באמירות , אם בחקיקה, ואם במינויים שנעשים שלא כראוי… וכדאי שנזכור כי בית המשפט הוא מעוזו האחרון של האזרח הקטן  שמבקש "צדק..צדק תרדוף "…ומעשים כאלו כמותם כהיתאבדות חברתית ולא משנה כמה גבוה הגענו מבחינת הישגנו בתחומים אחרים ..

ומייק בראנט ??..הוא שאומנם נסק גבוה ולבסוף  התאבד ..אך שיריו..הם ישארו עימנו לנצח,  ואתמול אגב היה יום הולדתו.(1/2/47)

אז שנדע לשמור על האיזונים ועל מערכת משפט חזקה ונייטרלית ,והוגנת לטובת כולנו.

שבת נעימה לכולם .

 

 

 

קר ..קר היה על מגרש המסדרים.  רוח באה מן הים והסיעה אויר צונן של חודש ינואר .האויר קר נשא בתוכו אדי מי ים מלוחים מקפריסין ואולי מכריתים,או אולי מאחת ממדינות הים האגאי. קשה היה לנחש את מקור אותם אדי מים צוננים שניתכו על חולצותינו הלבנות להפליא, אשר למרות הקור היו החוצץ היחיד בין חלום למציאות , בכל זאת בני 20 חסרי מורא ושכל  ,אך עם המון גאוה.

כובעי הקסקט הקשיחים המעוטרים בפס הזהב נצצו באור יקרות אל מול קהל אוהד ושקט . על בימת הכבוד ישבו יחד מפקד החיל ,והרמטכ'ל .  מעל רמקולים מנומסים הקריא מושיק טימור בעברית צחה וקול דרמתי ,דברי שבח והלל על הקורס בכלל ועל בוגרי מחזור ס'ד המסיימים דרך ארוכה באותו היום בפרט. ואנו מלאי עזוז של בני 20 , עם תמימות וציונות של 30 שנה אחורה,והרבה אמונה בצדקת הדרך ויושרת ההנהגה , צעדנו שמאל

ימין ..ימין ושמאל לקול תרועת המנגינה ,ולצליל מחיאות הכפיים של הקהל …הכתף שק ,דגל שק ,…לימין הצדע ,ולימין שור..זה אותן פקודות ששמענו אינספור פעמים בשבוע האחרון ולשמחתינו הרבה כעת זו הפעם האחרונה…הספינות שחלפו מאחור בים הפרוש אל מול הרחבה  האירו את שמי חודש ינואר האפלים בשלל זיקוקים ומיני מרעישין ומרעין בישין. מעגל מחזור המסיימים התכנס לעיגול  בינות שורוות שאר מחזורי הקורס…שאגת "עלי ים" נשמע שלוש פעמים ובסופה צעקנו.ים …ים..ים…כובעים בלבן וזהב נזרקו אלעל,עימם נזרקו מעלה כנראה  גם הנאיביות …אימהות מודאגות עם סוודרים ודמעות אצו רצו לכסות את הילדים..

(טקס סיום מחזור ס'ד ינואר 1989).

שמים בהירים של בוקר. בצידם האחד עולה השמש ומנגד שוקע לו הירח ,שבת אחרונה של חודש ינואר עושה את דרכה ,ופינתנו נוסעת אחורה בזמן אל שלהי שנת 1968 .אופוריית ששת הימים עוד חורכת לה בשקט כל פינת צניעות אחרונה ובמימיו הקרים של מערב הים התיכון משרכת דרכה צ-77 בדרכה אל הארץ המובטחת….או שלא.

צ-77 היה שמה הצבאי של הצוללת אח'י (אוניית חיל ים ) דקר .

הדקר הייתה למעשה צוללת בריטית  מדגם T.סה'כ בנה הצי הבריטי 55 צוללות מסוג זה ,הדקר הושקה בבריטניה בספט 43 מעט לפני תום מלחמת העולם השניה ,בשלבים אלו היה הצי הגרמני בשלבי גסיסה אחרונים ועיקר משימותייה היו משימות סיור ואיסוף מודיעין. בגמר המלחמה לא היה לצי הבריטי צורך בכל כך הרבה צוללות .אלה שנשארו בשירות, ובהן "טוטם", יועדו למשימות מעקב ולחימה בצוללות סובייטיות. לצורך כך, עברה הצוללת שיפוצים נרחבים בשנות ה-50 במספנות צ'טהם. השיפוצים כללו הארכת גוף הלחץ, הסרת תותח הסיפון, הסרת צינורות טורפדו חיצוניים, הוספת מצברים, התקנת שני מנועי דיזל חדשים, ועיצוב חדש של גשר הצוללת.

 

ב-1964 נחתמת עסקה בין ישראל לבין בריטניה, שבמסגרתה נרכשו שתי צוללות מדגם T, אה"מ "טרפין" (Turpin) ו"אה'מ טוטם".( אה'מ-אוניית הוד מלכותה). בהמשך צורפה לעסקה צוללת שלישית, אה"מ "טרנצ'ן" (Truncheon). טרפין וטוטם שופצו במספנת הצי הבריטי בעיר פורטסמות', ושמן שונה לאח"י לווייתן ואח"י דקר, בהתאמה. הצוללת השלישית שופצה בישראל ושמה שונה לאח"י דולפין.

הפיקוד על 'אח"י דקר' נמסר לידי רס"ן יעקב רענן, בוגר קורס חובלים מחזור ד'.השיפוץ הושלם במלואו, וכלל ניסויי ים בפורטסמות'. בגמר השיפוץ נמסרה דקר לידיים ישראליות. נס השירות הפעיל הונף על דקר ב-10 בנובמבר שנת  1967.

רס'ן יעקב רענן ביום היציאה לים ב9/1/68

הצוללת הפליגה מפורטסמות' לבסיס השייטת הבריטית בנמל Faslane בקרבת גלזגו שבסקוטלנד שם קיימה סדרת אימוני היבנות(אימונים הבונים את הצוות לפעול המצבי לחימה וחירום שונים) בפיקוח בריטי. בחינת הסיום של אימוני ההיבנות כללה תרגול של 36 שעות בנוכחות מפקד הבסיס הבריטי ומפקד שייטת הצוללות הדר קמחי. הצוללת וצוותה עמדו היטב במבחן ושבו לפורטסמות'.

ב-9 לינואר 68 יצאה הדקר מנמל פורטסמות בדרכה לישראל כשעל סיפונה 69 אנשי צוות. עפ'י תוכנית ההפלגה הייתה אמורה הצוללת להיכנס לג'יברלטר  לתידלוק ומשם להמשיך בשייט /צלילה לישראל בכוונה להגיעה לישראל ב4/2 היישר לטקס החגיגי של סיום קורס חובלים שישתלב בטקס הגעת הצוללת.

הקשר עם הצוללת לאורך ההפלגה היה אלחוטי, בקוד מורס ישירות למפקדת חיל הים. על הצוללת היה לשלוח דו"ח מצב הכולל את מקומה הגאוגרפי ויתרת הדלק אחת ל-24 שעות. כחידוש לעומת הפקודה של אח"י לויתן, נדרשה דקר לשלוח גם הודעות ביקורת קשר כל 6 שעות, שהמפקדה הייתה צריכה לאשר את קבלתן. עוד קבע התדריך, כי במקרה שהצוללת אינה מצליחה ליצור קשר עד 8 שעות משידור הביקורת הקודם, עליה לעלות על פני המים ולא לחזור לצלילה עד השגת הקשר.

ב־24 בינואר, ארבעה ימים לפני העגינה המתוכננת בישראל, נשלח מהצוללת דיווח כי היא ליד כרתים, ובחצות נשלח השדר האחרון. למחרת בבוקר, 25 בינואר, לא שידרה הצוללת דבר, ובחיל הים שיערו כי יש בעיית קשר בשל מזג אוויר סוער במיוחד ששרר בים התיכון. החיפושים החלו יום לאחר ההיעלמות ומטוסי חיל האוויר הוזנקו לאזור. במקביל הגיעו לעזרה ארבע משחתות אמריקניות וספינה בריטית. אח"י דולפין, (צוללת שלישית שנרכשה בסודיות )שהיתה בדרכה לישראל, הצטרפה לאחר שלושה ימים . ב־31 בינואר פרשו ארה"ב ובריטניה מהחיפושים, ואילו ישראל המשיכה לנסות לאתר את הדקר ארבעה ימים נוספים עד שהחזירה את המטוסים והספינות.

צילום מגשר המשחתת אח"י יפו של מצב הים הסוער בעת החיפושים אחר דקר, ינואר 1968.

ביום רביעי 6 במרץ 1968, הכריז שר הביטחון משה דיין בכנסת כי "דקר" ואנשי צוותה נחשבים אבודים. הוכרז יום אבל לאומי ודגלי הלאום ברחבי המדינה הורדו לחצי התורן. בסיום דבריו אמר דיין:

"גילוי הצוללת על קרקע הים אפשרי מבחינה תאורטית אבל אין לנו אמצעים ומכשירים לבצע זאת בכוחות ישראלים …
אם יהיו בידי צה"ל האמצעים הדרושים לכך, נבחן את האפשרות של עריכת חיפושים כאלה, וכן נמשיך לעקוב אחר כל סימן העלול להצביע על מקום ונסיבות טביעתה של דקר …
נתמיד במשימת חייהם ונחשל את זרועה הימית של ישראל."

שנה לאחר היעלמה ,מצא בדואי בחוף הים של אל עריש חפץ בלתי מזוהה . החפץ התגלה כמצוף האיתות של הדקר.( בכל צוללת ישנו מצוף עם משדר המחובר לגוף הצוללת ,ובמצב טביעה הוא משתחרר בצורה אוטומטית ועולה אל פני הים ומשדר את שם הצוללת ומיקומו. הבעיה הייתה שהכבל ניתק מן הצוללת).

מצוף החירום הובא מייד לישראל ונשלח למעבדות שונות בארץ ובעולם לשם ניתוחו. על פי המימצאים שהיו עליו (שרידי צדפות , שאריות מי ים בבקבוקני הציפה, וכו') עלתה המסקנה כי המצוף שהה בעומקים שבין 35-300 מטר טרם שנקרע הכבל המחבר אותו לצוללת. לאור מסקנה זו נערכו חיפושים מדוקדקים בנתיב השייט המתוכנן של הצוללת בו העומק היה מתאים…אך ללא כל תוצאות.

 

 

במשך 30 השנים הבאות נערכו אינספור חיפושים  .כל שביב מידע שהגיע נבדק. משלחות חיפושים שונות ומשונות גדולות וקטנות , נשלחו לחפש על פי כל פיסת מידע שהגיעה.כל שמועה נבדקה  ספינות דייג שטענו שהתנגשו בכלי שייט נחקרו , מפקד ספינה רוסית שדיווח על הטבעת כלי שייט בלתי מזוהה ,מפקד ספינה מצרית שהתגאה בהטבעת צוללת בעברו, נעשו ניתוחים פסיכולוגים של מפקד הצוללת  ז'ל רס'ן יעקב רענן בדבר אפשרות שינוי נתיב ,כל דבר ודבר נבדק  אך גם כל אלו לא הביאו לגילוי הצוללת.

עם גמר המלחמה הקרה ניאותה ארצות הברית להעמיד את יכולות החיפוש והאיתור במים עמוקים שפותחו על ידי צי ארצות הברית, לטובת מציאת הצוללת. החיפושים חזרו והתמקדו בקטע שבו אבד הקשר, לאורך נתיבה המתוכנן של הצוללת לנמל חיפה. ב-28 במאי 1999, 31 שנים וארבעה חודשים לאחר היעלמה, נמצאו שרידיה של "דקר" על ידי אוניית החיפוש של חברת נאוטיקוס. השרידים נמצאו בעומק 3 ק"מ !!! על הנתיב המתוכנן לחיפה, במרחק של בסה'כ…  485 ק"מ מיעדה..מנמל חיפה.

באתר הטביעה בוצע תיעוד מקיף של שרידי הצוללת וסביבתם, אולם שום שרידים מהצוות לא אותרו. הממצא היחיד שנמצא והשתייך לצוות הוא חליפת מדי א' ועליה דרגות רב"ט. כיוון שהחליפה הייתה עטופה במעיל סערה ושקית פלסטית, היא השתמרה במצב טוב. על פי המספר המוטבע על סמל הצוללן זוהו מדים אלו כשייכים לרב"ט יוסף אלמוג (סוויסה), מכונאי מצוות הדקר. לאחר תהליך שימור הועברו המדים לידי בני משפחתו ואלה העבירו אותם לתצוגה לקהל במוזיאון ההעפלה וחיל הים בחיפה.

גוף הצוללת לא נשלה בגלל סבירות גבוהה להתפרקות בשל נזקים כבדים. גשר הצוללת נמשה מן הים ב-1999 ומוצג במוזיאון ההעפלה וחיל הים. המחקר בעניין הצוללת הסתיים בעקבות פנייתו של מפקד חיל הים, ידידיה יערי, לבני המשפחות והסכמתם הסכמה רחבה לסיומו….אגב..סיבת טביעתה נותרה עלומה עד ימינו אלה.

וזה לוקח אותנו בקצרה אל שירה הנפלא של אלישבע (שמה האמיתי -יליזבטה איוואנובנה ז'ירקובה ביחובסקי ),אותו הלחין  שייקה פייקוב ….."שיר הבוקר " את השיר ביצעה בזמנו הזמרת נאווה ברוכין ,מי שהייתה חברת להקת הנשמות הטהורות (עליהם שחנו בעבר באחת הפינות).

וכיצד מתחברים הדברים ? מעגלים וזמנים והתחושה שסיפור הדקר מקיף את חיי כמו הים .

ב 25/1 , אתמול לפני 51 שנה הייתה אמורה הדקר לשדר את אותו שידור שלא הגיע..אל טקס הסיום של ה 4/1/68 היא כבר לא הגיע..שבועיים לאחר מכן נולדתי..

ובגיל 18 איתרע גורלי וקיבלתי זימון לקורס חובלים .מושבניק כפרי ליד ירושלים שכמותי מה לו ולים ?? ,ובעיתות שכאלה פונים למדריכת הנוער במושב…הגרעינרית..ענת היה שמה. היא מייד אמרה כי צריך וכדאי ללכת לשם ,אל הים ..(אביה של ענת הסתבר היה אחד הקצינים בדקר)..וכך קרה .

ובמהלך שירותי ניזדמנה לי האפשרות לצאת אל אחד החיפושים באיזור האי רודס (לא רחוק מהיכן שנמצאה לבסוף).ואנוכי בוגר מחזור סד' (כפי שהבנתם מהפתיח, שהסתיים  לפני 30 שנה ב4/1/89 ..21 שנה בדיוק מהטקס אליו לא הגיע הדקר), מצאתי עצמי  בין המחפשים את הצוללת .שמפקדה היה בוגר מחזור..ד'. הגעתי לים בגלל אביה של ענת שהיה בדקר, ואותה יצאתי לחפש במהלך שירותי .והמעגל הזה נסגר 10 שנים מגמר  הקורס בשנת 99 עם מציאת שרידיה.

ואותו הבוקר עם השידור שלא הגיע , וכבר לא יגיע לעולם ,והנסיעה על גבי הסירה, מעבר לימים אל הכפר הירוק…ממש כמילות  שירה של אלישבע- "שיר הבוקר" כל כך הולמים את הסיפור העצוב .

שתהייה שבת שקטה ונעימה ..ושכל הספינות תשובנה  בשלום לנמל האם.

 

 

בשמיים גיל וצחוק
אור הבוקר מתוק
בא צלצול פעמונים
מן הכפר הרחוק

כסות אדים כחלחלים
במרחק כגלים
בלי ים תעלומות
לעיני מתגלים

לי הים ולי סירה
כה קלה, מהירה
תשאני למרחק
על גלי השירה