המכונית שחלפה את הרחוב הגשום ,העיפה קילוחי מים קרים על המדרכה עת חצתה את השלולית הגדולה בשפת הכביש. רעש הגשם הניתך על גגוני הכניסות ברחוב האפלולי והקר של אותו פרוור נידח בקצהו הדרומי של לונדון ,העיב על הנעשה.
לאורו המתעתע של הפנס הישן ניתן היה להבחין בארבע דמויות עטויות טלאים ופיסות בגדים , נעות בשקט אל הקפלה הצנועה של בית הקברות "סיינט פנקרס" . היה זה ליל ה-22 לחודש ינואר שנת 1975. אל החבורה המוזרה הזאת באותו לילה קודר נילוו גם שתי דמויות מכובדות .על פי לבושן ניתן היה להניח כי השניים הינם אנשי אקדמיה, צורת הילוכם ,ותוכן דיבורם העיד על כך .
ארבעת לבושי הבלואים היו למעשה חסרי בית ,וכל לבושם ומנעלם ניתנו להם ע'י המנוח אותו באו ללוות . ואילו שני המכובדים שצעדו עימם היו למעשה שני מומחי האבולציה המבריקים והגדולים בעולם באותה העת . עמיתים למקצוע ויריבים בדעותיהם למנוח. " הוא לקח את התפיסה הנוצרית ,ברצינות רבה מדי " אמר הכומר שהגיע לנהל את הטקס.
מניין לא היה שם סביב עגלת המת ,והשיח שליווה את העגלה בדרכה אל הקבר נע בין תיאורי טוב ליבו הבלתי מתפשר של הנפטר שזה אך מלאו לו 52 , ובין השאלה באם יש לו קרובי משפחה או שמא הותיר אחריו רכוש או אולי קלסרים וכתבים….עירוב נושאים מוזר למסע לוויה קר ואפלולי..לאחר הליכה קצרה הגיעה החבורה אל חלקת הקבר שב"איסט רוד" המנוח הורד מטה אחר כבוד ורגבי העפר סגרו על הגולל..הקבר לא סומן.
המנוח .."גורג' פרייס , הגיע מאמריקה כדי לפצח את חידת האלטרואיזם וגילה משהו נורא. וכעת הוא שכב בארון, קורבן של ידו שלו"…..(שכתוב ע'פ ספרו של אורן הרמן ..מחיר האלטרואיזם, ידיעות ספרים ).
שוב שבת גשומה ,לאחר שבוע שבו הכינרת עושה את דרכה מעלה,מעל הקו האדום , נחלים סביב הימה פוצחים שירה , ואנו שבנו אל מכורתנו ממקום ייסודה . מבאזל הקרה והמרהיבה ,ממרפסת מלון שלושת המלכים ,שם הגה הרצל את הרעיון אל הדבר עצמו אל פירות אותו רעיון. ופינתנו מקריבה עצמה למען נושא מעניין….זוּלָתָנוּת.
זוּלָתָנוּת (בלועזית: אַלְטְרוּאִיזְם) היא נטייה, רצון או תכונה של עזרה לזולת, המתבטאת בהתנהגות המסבה טוב למישהו אחר ללא תמורה. המונח נטבע על ידי הסוציולוג הצרפתי אוגוסט קונט בצרפתית, כהפך של אגואיזם.
עפ'י תורת האבולוציהשל דרווין ,כל פרט בטבע מכוון את מעשיו על מנת לשפר ולקדם את הישרדותו שלו . היינו כל מעשיו של הפרט נועדו להעלות את סיכוייו להמשכיות ולכן לא ישקיע מאמץ ,או יתן מעצמו בעבור פרט אחר. אולם בטבע לא אחת אנו נתקלים בתופעות בהם פרטים נותנים מעצמם לעיתים עד כדי פגיעה עצמית ,על מנת לקדם פריט אחר . לדוגמא עטלפים מוצצי דם ( ערפדים) הנוהגים לחלוק בסוף לילה את הדם שהשיגו , עם חבריהם שנכשלו בהשגת דם , או צבאים אשר מבחינים באריה המתקרב ללהקה ,מנתרים לגובה רב על מנת להזהיר את חבריהם ,ובכך מושכים את האריה למעשה אליהם..ומצילים את הלהקה.
לו היו חוקי האבולציה כל כך פשוטים ,אזאי היו הצבאים שהבחינו ראשונים באריה , נסים על נפשם ובכך מצילים את עצמם ממוות,והעטלפים היו שומרים את הדם לעצמם ..אך לא כך הם נוהגים..מדוע ?? וגם אנו כבני אדם רואים תופעות מעין אלו לא אחת. הורים שמקריבים עצמם למען ילדיהם , לוחמים המקריבים חייהם למען חבריהם, למשוואה של בני האדם נכנס המשתנה של אהבה-אהבת הורה לצאצאיו ,שאולי משנה את המאזן .אך גם זו בעיה בפני עצמה שהרי האהבה למעשה פוגעת בסיכויי ההישרדות של ההורה או הלוחם ,אז האם האהבה סותרת את חוקי האבולוציה ? ?…יתר על כן במקרה של העטלפים למשל אין עניין של אהבה לצאצא ,כמו גם במקרה של הצבאים ,הפרט מציל את כל העדר …בעייתי משהו ?? .
גם ביהדות הנושא תופס מקום .מונח דומה לזולתנות (אלטרואיזם) ביהדות הוא גמילות חסדים(חסד של אמת-ללא שכר), שאמורה להוות ,אחת מיסודות היהדות, עליה נאמר במסכת אבות:
""על שלושה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים."
עפ'י האמונה היהודית ,השכר יינתן מבונה עולם ,ולא ע'י מקבל החסד , אז אולי יש פה בכל זאת תגמול לנותן, ואין זה אלטרואיזם טהור.
נושא האלטרואיזם , היה תעלומה לא פתורה , מעין " קוץ באצבע" בתורתו של דרווין. החוקר אורן הרמן (יליד ירושלים, 1973. את תאריו הראשונים בביולוגיה ובהיסטוריה רכש באוניברסיטה העברית. את לימודי הדוקטורט עשה באוניברסיטת אוקספורד ואחר כך המשיך למחקר והוראה באוניברסיטת הרווארד), אשר התחקה אחר חייו ופועלו של של החוקר ,נשוא הפתיח העצוב "גו'רג' פרייס" כתב את ספרו "מחיר האלטרואיזם-גו'רג' פרייס והחיפוש אחר מקורות טוב הלב". הספר שזכה בפרס ספר השנה של העיתון "לוס אנג'לס טיימס"..מתחקה אחר חייו ומחקרו של גור'ג פרייס.
.ג'ורג' פרייס ניסה להבין דרך מחקריו עד ליום התאבדותו את הסיבה בגינה קיים אלטרואיזם בטבע. האם הוא באמת כזה ואם כן או לא מהי הסיבה. נאמר רק שהוא מגיע לתובנה מעניינת טרם מותו . ומי שרוצה לקבל תשובה אפשרית לסוד האלטרואיזם …מוזמן לקוראו.
וזה לוקח אותנו במוסיקה אל הזמר והיוצר הקנדי בריאן אדמס. אדמס נולד ב 1959\11\5 בקינגסטון, אונטריו שבקנדה להורים דיפלומטים, אשר התגוררו במהלך שנות השישים בבריטניה, ישראל, פורטוגל ואוסטריה, ולבסוף התמקמו בוונקובר, שם בילה אדמס את שנותיו כנער.
כמו חלק גדול מבין המצליחנים ,הוא נשר מבית ספר בגיל 15, וקנה פסנתר כנף בכסף שהוריו חסכו ללימודיו בקולג'. בגיל 16 הצטרף ללהקה "Sweeney Todd", שהוציאה את האלבום "If Wishes Were Horses", כשאדמס הוא הסולן. האלבום היה לכישלון ואדמס עזב לאחריו את הלהקה. באותה תקופה הוא מימן עצמו במגוון של עבודות מזדמנות, כשוטף כלים ומוכר בחנות תקליטים, בעת עבודתו שם פגש את המתופף ג'ים וולאס, והשניים החלו להיות שותפים מוזיקליים בכתיבת שירים, שיתוף פעולה הנמשך עד היום. הבחור המוכשר מנגן ושר במספר כלי נגינה , גיטרה, גיטרה בס, מפוחית פה, פסנתר, עוגב, ופסנתר אפרייט . בשנת 2009 אדמס התחתן עם אליסיה גרימאלדי, אותה הכיר בזמן שעבדה עבורו כעוזרת אישית.
ולמה נושא האלטרואיזם עלה השבוע ??
התשובה היא טיטוס….לא , לא טיטוס מיוון אלה קפטן לורנס אדוארד גרייס ("טיטוס") אוטס.
אוטס נולד בלונדון, אנגליה בשנת 1880, בן למשפחה עשירה ועתיקת יומין, שהייתה בעלת נחלות באסקס במשך מאות שנים. דודו היה חוקר הטבע וחוקר יבשת אפריקה פרנק אוטס.
בשירותו הצבאי נפצע פרנק פעמיים ועוטר בצלב ויקטוריה. פציעת רגל השאירה אותו צולע ברגל אחת, שהתקצרה בהשוואה לרגל השנייה. בשנת 1910 הצטרף אל משלחתו של רוברט פלקון סקוט אל הקוטב הדרומי, והתקבל בעיקר על סמך ניסיונו עם סוסים, הוא יועד לטפל בסוסי הפוני שאמורים לגרור את הציוד הכבד בחלקו הראשון של המסע. בהמשך בחר בו סקוט לקבוצת חמשת האנשים שיצאו לקטע המסע הסופי אל הקוטב.
קפטן סקוט, קפטן אוטס ועוד 14 חברים במשלחת יצאו מבסיסם במחנה אוונס אל הקוטב הדרומי ב-1 בנובמבר 1911. בנקודות על קוי רוחב שונים, שנקבעו מראש במהלך המסע בן 1440 הק"מ, שלח סקוט קבוצות של אנשי התמיכה של המשלחת בחזרה, עד שב-4 בינואר 1912, בקו רוחב 87° 32' דרום, נשאר רק צוות הקוטב בן חמשת האנשים של סקוט, אדוארד אדריאן וילסון, הנרי רוברטסון באוארס, אדגר אוונס ופרנק אוטס לצלוח את 269 הק"מ האחרונים עד לקוטב. ב-18 בינואר 1912, 79 ימים אחרי שהתחילו במסעם, הגיעו לבסוף אל הקוטב, ושם מצאו את האוהל שחוקר הקטבים הנורווגי רואלד אמונדסן וארבעת אנשי צוותו הותירו מאחוריהם במחנה פולהיים שלהם, אחרי שהשיגו אותם בתחרות והיו הראשונים להגיע אל הקוטב. בתוך האוהל היה פתק מאמונדסן, להודיעם כי קבוצתו הגיעה אל הקוטב הדרומי ב-14 בדצמבר 1911, 35 ימים לפני קבוצתו של סקוט.
מאוכזבים ,ומותשים החלו החמישה את דרכם הקשה חזרה. הקבוצה נתקלה בתנאים קשים באופן קיצוני במסע חזרה, בעיקר עקב מזג אוויר גרוע במידה בלתי מצויה, אספקת מזון ירודה, חבלות שנגרמו בנפילות, והשפעות הצפדינה וכוויות הקור, שחברו יחד להאט את התקדמותם. ב-17 בפברואר 1912, סמוך לרגלי קרחון בירדמור, מת אדגר אוונס, כנראה כתוצאה של פגיעה מנפילה. אוטס ידידנו סבל מכוויות קור קשות ביותר ברגליו ,ופצע פציעתו מהצבא נפתח , הוא הלך ונחלש והאט את קצב הקבוצה . על הקבוצה היה לעבור בקרח הנורא כ-14 ק'מ ליום בין תחנה לתחנת עצירה ,בה הניחו מזון וציוד בדרך הלוך. התקדמותו האיטית יותר של אוטס, שיתר השלושה מיאנו להפקירו מאחור, גרמה לקבוצה לפגר בלוח הזמנים עד לקצב של 4.8 ק'מ בלבד ליום.
ב-15 במרץ אמר אוטס לחבריו, שאיננו יכול להמשיך והציע להם להניחו בשק השינה שלו. הם סירבו. הוא הצליח לגרור את עצמו עוד כמה קילומטרים אותו יום אבל מצבו החריף במשך לילה.
בבוקר ה-16 במרץ ( היום לפני 108 שנים) הקיץ אוטס משנתו וידע, כי עליו להקריב את עצמו כדי לתת לאחרים סיכוי להינצל. המפקד סקוט כתב ביומנו , שאוטס אמר להם, "אני רק יוצא החוצה ואולי אתעכב זמן מה," ויצא, חוסך מעצמו את הכאב והמאמץ של נעילת מגפיו. הוא יצא מן האוהל אל תוך סופת השלג בקור של 40°- צלזיוס, אל מותו. עוד כתב סקוט ביומנו, "ידענו שאוטס האומלל הולך אל מותו, אבל אף כי ניסינו להניאו מכך, ידענו שזה מעשה של אדם אמיץ וג'נטלמן אנגלי." וילסון, במכתבו אל אמו של אוטס, לא הזכיר את דבריו האחרונים, וגם לא את ניסיון חבריו להניאו מן המעשה. הדברים שכתב סקוט נועדו להציג את אוטס כמי שהקריב את עצמו לשם הסיכוי של הצלת חבריו, ולא כמי שסבלו גרם לכך שלא יכול היה עוד לשאת את הקושי והכאב, כפי שגרס וילסון.
קורבנו הנאצל של אוטס לא שינה בסופו של דבר את גורל חבריו. סקוט, וילסון ובאוארס המשיכו להשתרך את 32 הק"מ הבאים אל תחנת המזון "טון אחד" שיכלה להצילם, אבל נבלמו בקו רוחב '79°40 דרום על ידי סופת שלג אימתנית ב-20 במרץ. לכודים באוהלם בגלל מזג האוויר, חלשים, קפואים ומורעבים מכדי להמשיך, מתו לבסוף מקץ תשעה ימים, במרחק 17.6 ק"מ בסך הכל מיעדם. גופותיהם הקפואות נמצאו על ידי משלחת חיפוש ב-12 בנובמבר 1912. גופתו של אוטס לא נמצאה מעולם. סמוך למקום מיתתו המשוער הקימה משלחת החיפוש גלעד וצלב הנושא את הכתובת "במקום זה מת ג'נטלמן אביר באבירים, קפטן ל. א. ג. אוטס, מן האיניסקילינג דראגונס. במרץ 1912, בדרכו חזרה מן הקוטב, הלך מרצונו לקראת מותו בסופת שלגים, בניסיון להציל את חבריו, כורע תחת עומס תלאותיו."
אז איך כל הדברים מתחברים ? היום ה-16 לחודש מרץ יום מותו של לורנס אוטס שתבע את המשפט "אני רק יוצא החוצה ואולי אתעכב קצת", משפט שמהווה סמל ואולי , אולי גם הפתרון לחידת האלטרואיזם…אולי ההקרבה של הפרט היא בכל זאת למען הישרדותו של המין ,כפי שחשב דרווין..לא הפרט עצמו כי אם הכלל. ומה לזה ולבריאן אדמס ??… בשירו המתוק מתוך פסקול הסרט " רובין הוד" ( ארה'ב -1991 , עם קווין קוסטנר ,ומורגן פרימן) , שר את שירו "כל מה שאני עושה , אני עושה זאת למענך" ...Everything I do
I do it for you….
ותגידו לי , מה זה אם לא אלטרואיזם…?
שבת נעימה לכולם .
Look into my eyes
You will see
What you mean to me
Search your heart
Search your soul
And when you find me there, you'll search no more
Don't tell me it's not worth tryin' for
You can't tell me it's not worth dyin' for
You know it's true
Everything I do
I do it for you
Look into your heart
You will find
There's nothin' there to hide
Take me as I am
Take my life
I would give it all, I would sacrifice
במחשבה שניה 