elim06

והיא הייתה לי מדינה אחרת

2018-03-102018-03-10 מאת elim06

לאחר כמעט שעה של נסיעה מונוטונית איטית ,בחום המעיק של חודש אוגוסט ,אימץ נהג האוטובוס את שרירי ידיו וסובב את ההגה לצד שמאל . האוטובוס על שלל ריחותיו ואגלי הזיעה הרבים שניגרו ממצחיהם של הנוסעים ,פנו שמאלה ,מרחוב הרכבת אל רחוב סלומון בואכה נווה שאנן , וכמו בסרטי מדע בדיוני נפרשו בפניו מראות ,רעשים קולות וריחות מעולמות אחרים .כמו כל חייל ,לבישת המדים בבוקר יום א הפילה עליו עייפות ,אשר כמו במטה קסם נמוגה עת נכנס האוטובוס,למתחם הסובות הענק. חיי המושב השקטים עד כדי שעמום התחלפו באחת עם צלילי קסטות מזרחיות , ריחות פלאפל , קריאות הבסטיונרים , ותמונות העירום מעל אולם הקולנוע המפורסם. ועל כולם כמו תבלין מיוחד מארצות רחוקות נמסך ריח אדי הדלק והפיח של שלל האוטובוסים …"תחנה מרכזית " ,הכריז הנהג כמו רצה כבר לסיים את משמרתו ולשוב אל ביתו . הוא הביט מבעד לחלון נפעם כל פעם מחדש ממרק הדגים האנושי שנע בקצב קייץ תל אביבי בינות לסובות האוטובוסים. הוא אסף את התיק הירוק ,הניח את רצועת הנשק מעבר לכתפו ונפלט החוצה , "צעד קטן לי , מרחק עצום מהמושב ".

חיילצ'יק פנה אליו בחור צעיר עם זקן , תפילין כבר הנחת היום ? , הוא חייך במבוכה וסימן שהוא חייב להגיע לתחנה לחיפה ." ישמור עליך אלוהים ,פופאי" , תודה הוא ענה ..ובדרך לסובה של הקו לחיפה הספיק עוד לקנות " מקבורגר" …זה היה חדש עבורו .. מן לחמניה עגולה עם קציצה ,ולחיילים אפילו כוס מיץ פטל חינם . .הוא הספיק לשמוע את זוהר ארגוב שר על נכון להיום , וחיים משה ששר על לינדה בטרם טיפס לאוטובוס הנוסע לחיפה …הרחק הרחק ממרק הדגים המהביל דוחה/מושך/מסקרן הזה….בעוד כמה דק' יתחלף הנוף במראה הים וכביש החוף…

במקום הכי נמוך בתל אביב
אסור לך להפנות את הגב
השקט מאיים להתלקח
מישהו יפסיד עצמו בקרב.

בחמש נגמר הלילה
בחוץ ודאי השמש כבר עולה
ואני איתך הלילה
כי נגמרו לי השמיים
ושכחתי איך להתחיל מהתחלה
ומעבר לזה כל הזמן אוהבת אותך.(אסתר שמיר-1981)

שמש אביבית של חודש מרץ ,אירופה מפשירה מגל הקור שפקד אותה וכעת מכה בחוף המזרחי של ארה'ב ,ופינתנו לעומתם לוקחת בנדנה , מנגב זיעה ,וכוס מיץ פטל עולה על קו 411 ונוסעת אל העיר הגדולה …אל תל אביב …לתוככי התחנה המרכזית.

חידון קטן לפתיחה ?…מי מכיר את פירוש המושג "תמח'ת " ??…נכון למי שענה..התחנה המרכזית החדשה של תל אביב …זקני צפת ודאי יודעים במה מדובר וצעירי העדה ודאי מדמיינים מבנה זכוכית גבוה , עם אורת לד בשלל צבעים , מוסיקת מעליות וכרוז דיגיטלי שמודיע על שכיחת תיקים בטרמינל 3….אז זה לא כך..המציאות קצת שונה.

אבן הפינה של התחנה המרכזית החדשה הונחה למעשה כבר לפני 51 שנה ב-1967, והקמת השלד הושלמה צ'יק צא'ק תוך ….רק 9 שנים ב-1976. אולם בשנה זו הוקפאה הבנייה מסיבות כלכליות , עד שהקבלן מרדכי יונה (מבעלי חפציבה , שמחזיק עד היום 53% מהבעלות על התחנה) רכש את המבנה ,המשיך את הבניה , והביא לפתיחתו בשנת-1993. התחנה יושבת על מגרש בשטח 44 אלף מ"ר, והיא כוללת 230 אלף מ"ר שטח בנוי בשבעה מפלסים – מה שמזכה אותה בתואר תחנת האוטובוסים המרכזית הגדולה בעולם….מי אמר שאנחנו לא מנצחים אף פעם ?

רעיון בנייתה של תחנה מרכזית חדשה וגדולה הועלה לראשונה על ידי אריה פילץ ב-1963. בתכנון התחנה עסק האדריכל רם כרמי יחד עם האדריכלים צבי קומט ויעל רוטשילד. הבנייה החלה ב-14 בדצמבר 1967, ומומנה ממכירתן של שבע מאות וחמישים חנויות בתחנה העתידה לקום לציבור הרחב, שקיווה למסחר פורח, בדומה לזה שהיה בתחנה המרכזית שפעלה באותה עת (וקרויה כיום התחנה המרכזית הישנה).

כמו שצייננו קודם ,הבנייה חודשה רק ב-1983, עם רכישת הפרויקט על ידי הקבלן מרדכי יונה (באמצעות חברת חפציבה שבשליטתו) בשותפות עם הקואופרטיבים אגד ודן. יונה המשיך בבניית התחנה, וכעבור עשור נוסף ב-17 לאוגוסט שנת 93 ,כ-26 שנה לאחר תחילת בנייתה ,נפתחה התחנה לקהל הרחב עם המון שמחה ותקווה . המבנה נועד להיות גם מרכז קניות ענק, מעבר לתפקודו התחבורתי. מספר שנים לאחר פתיחת התחנה נעשה ניסיון למתג את מרכז הקניות שלה תחת השם "קניון תל אביב", ונעשו ניסיונות שונים לשפר את חזות המבנה ולהפכו למסביר פנים יותר למבקרים, בעיקר על ידי שילוט הכוונה מסיבי. אולם הניסיונות לא הביאו לשינוי של ממש באופי המבנה המגושם וברמת השירותים שהוא מציע, והמיתוג החדש לא הביא לשיפור משמעותי.

במקור, נבנתה התחנה עם שישה מפלסים פתוחים לציבור – קומות 1–6. והקומה השביעית שימשה בתור קומת הגג של התחנה וחניון לאוטובוסים, ולכן לא הייתה פתוחה לציבור. אולם לאחר שהתברר שבקומות 1 ו-2 שורר זיהום אוויר כבד מאוד בשל חוסר באוורור, ב-2 ביוני 2002 נפתחה קומה 7 לציבור בתור אולם נוסעים. ומאז 2004 אין גישה לקומות 1-2 שננטשו והפכו למפלסי רפאים. אך בזה לא תמה בעיות התחנה…הן רק התחילו.

הקומות הנטושות הפכו עד מהרה למקום מקלט ,לחסרי בית ,זנות וסמים . וזה גרם לרבים מתוך המעטים שנהגו לפקוד את התחנה ,להדיר את רגליהם משם. וכך מבנה גרנדיוזי הפך במהרה לפיל לבן .

התחנה כוללת מערכת סבוכה למדי של גשרים, כבישים ומחלפים שנועדו לסייע לאוטובוסים להגיע מגובה כביש הכניסה אל הקומות השונות. מערכות כבישים אלו כמו גם עצם בניית התחנה, גרמו נזק סביבתי גדול לתושבים הגרים סביב התחנה, נזק שנמדד במיליוני שקלים, ללא חישוב הנזק החברתי הכרוך בו. מחאת התושבים החלה עם בניית הגשר שהוביל את האוטובוסים אל הקומה השישית של המבנה בצמוד לבתיהם ( מרחק הושט ידך וגע בם). התושבים התאגדו ופנו בתלונה אל היועץ המשפטי לממשלה בזמנו , אהרון ברק, שקבע כי יש לפצות את התושבים. ברק הטיל על הגורמים השונים שבנו את התחנה להחליט ביניהם על מי ייפול עול הפיצויים. בינתיים נפסקה בניית התחנה ונרגעו הרוחות. כאשר חודשה בניית התחנה הובטח לתושבים שבעייתם תיפתר, אלא שהדבר לא קרה בפועל. ב-1995 שנתיים לאחר פתיחתה הוגשה תביעת נזיקין על ידי כמה תושבים על ירידת ערך דירותיהם, כמו גם על המטרדים הרבים שהביאה עימה התחנה. התביעה הסתבכה והגיעה עד לבית המשפט העליון, עד שלבסוף הושגה הכרעה. כעת הוחזר התיק לבית המשפט העליון לשם סיכומו.

גורמים במשטרה אישרו בעבר כי "מאז הקמתה, התחנה המרכזית הלכה והידרדרה. כך גם כל השכונה מסביבה. כמו כן הוסיפו כי " אנו עדים להתקהלויות רבות של נוער במצוקה,שמגיע לתחנה המרכזית החדשה מכל רחבי הארץ. אלה נערים ונערות שנפלטו מבתיהם, חלקם בפנימיות וחלקם כבר נפלטו מכל מסגרת אחרת. הם מגיעים לתחנה המרכזית החדשה ומשם הדרך לסמים ולרחוב היא קצרה". לדברי אותם גורמים, כמות השוטרים שמופקדת על אזור התחנה המרכזית הינה מעל לתקן. ישנו רובע שלם במשטרת מחוז תל אביב שאמון רק על אזור התחנה המרכזית.

עם הזמן ותלונות התושבים נעשו מאמצים כאלו ואחרים על מנת לשפר את המצב , וב2010 אמר מנהל התחנה באותם ימים חיים אביגל כי אכן מדובר במתחם מורכב מאוד. "אין כזה מקום בארץ, עוברים בתחנה כמאה אלף בני אדם מדי יום, לצד 750 בתי עסק ". והוסיף " רישתנו את התחנה ב-80 מצלמות הפרוסות ברחבי המתחם – מצלמות המשדרות למוקד ביטחון שמתצפת על המתרחש בכל רגע נתון. זאת בנוסף ל-300 מאבטחים הפועלים במתחם. הורדנו את מפלס האלימות, הפרצות והפריצות בתחנה המרכזית בצורה דרסטית".

אדריכלים ומומחי בניה שונים שבחנו את הפרויקט ,העלו מספר בעיות עיקריות שהביאו לכשלון הפרויקט הענק : ריחוק ופיזור הרציפים על פני מספר מפלסים דבר שמאריך את זמן המעבר בין קוי אוטובוס , ריחוק התחנה מקוי הרכבת ,יעילות קוי נסיעה אלטרנטיבית גבוהה יותר (מוניות שירות ,קוי אוטובוס ממסופים אחרים) , שילוט בעייתי והיתמצאות לא נוחה ברחבי התחנה , משך הזמן הארוך בין התחלת הבניה ועד להשמשת התחנה יצר אלטרנטיבות לנוסעים ,ולכשנפתחה התחנה כבר ירדה הרלוונטיות שלה , ועוד כהנה וכהנה סיבות.

למרות מאמצי ניהול שונים ורעיונות כאלו ואחרים גם כיום ,התחנה אינה מקום סימפטי לשהות בו אחר רדת החשיכה ,ובשנים האחרונות מנסה עיריית תל אביב למרות בעיית הבעלויות המורכבת של התחנה ,להביא להריסתה ובניית שתי מסופי נוסעים נפרדים במקומה ,ולהפוך את השטח למגורים ופארק עירוני.

"התחנה החדשה" והרצון למחוק את טעויות העבר מוליך אותנו באופן טבעי אל להקה ישראלית, שמשלבת השפעות ים תיכוניות ומוזיקת רוק , להקה שהוקמה ע'י בחור חביב תושב שדרות וחבר מהקיבוץ השכן ….להקת Tea packs

בשנת 1988 נפגש קובי אוז , מוזיקאי מתחיל ומאוד מוכשר משדרות , עם גל פרמן נגן גיטרה חובב מקיבוץ אור הנר הסמוך. השניים צירפו אליהם ללהקה מספר חברים מקיבוצים מאזור שדרות, ושינו את הרכבם תדירות, בעיקר עקב גיוס של חברים בלהקה לצה"ל. שם הלהקה המקורי היה "ההוצאה לפועל", לאחר שהלהקה עברה מהדרום לתל אביב שונה שמה ל"טיפקס". השם נבחר מכיוון שרצו חברי הלהקה "למחוק" את הגבולות בין האנשים בישראל. הלהקה שינתה את שמה באנגלית ל"Tea Packs" (שקיות תה) ב-1995 כדי להבדיל בין המוצר ללהקה.

שנת 1992 הוציאה הלהקה אלבום ראשון בחברת "הד ארצי", בשם "שביל קליפות הגרעינים". האלבום כלל מוזיקה מעורבת: פופ עם השפעות של רוק ומוזיקה מזרחית. מילות השירים עסקו במחאה לצד שירים פשוטים יותר. האלבום זכה להצלחה מזערית עם צאתו, והתפרסם מתוכו שיר אחד בלבד, "הרבי ג'ו כפרה", שכתב אוז יחד עם רכט , שיר נהדר עם הומור המדבר על כל תעשיית הקמעות/ברכות שכל כך רווחת בדרום .

בתחילת 1993 הקליטה הלהקה את אלבומה השני, "האחרון בעשירון התחתון".השיר המפורסם ביותר באלבום היה לאחד מלהיטיה הגדולים של הלהקה: "בתוך נייר עיתון", שכתב אוז על פי לחן מרוקאי עממי. אוז כתב והלחין את יתר השירים באלבום, ביניהם "זמנים קטנים" ו"עננה". האלבום זכה לפרסום רב יותר מקודמו, ואף להצלחה מסחרית.

הלהקה המשיכה להוציא אלבומים- 5 במספר , ולהופיע בהצלחה ברחבי הארץ ואפילו באירויזיון עד פירוקה בשנת 2009 , ופרישת קובי אוז לקריירת סולו , אולם היא שבה והתאחדה בשנת 2013 ומופיעה עד לימים אלו בהצלחה רבה.

אחד הדברים האהובים בטיפקס זה שאם יש להם אמירות חברתיות או מחאה מסוימת, זה תמיד נעשה בעדינות, בהומור, לא משהו בוטה מידי. כמו 'אנשים מגולגלים בתוך נייר עיתון' בתחילת הדרך, שזה שיר בלחן מרוקאי טוניסאי עממי שאומר דברים קשים אך בצורה נעימה, ולא בוטה. או 'התחנה הישנה' שמבחינת המוסיקה שלו נשמע שיר געוגועים כזה, סשה ארגוב. כך שהאמירות שלהם מאוד קלות לעיכול.

אגב יש לא מעט שרואים באוז מעין גירסא עדכנית לסנדרסון , השילוב של יכולת הלחנה נהדרת ,כתיבה שנונה , ושילוב לא מעט הומור בשירים מזכירים בהחלט את סנדרסון . ובפרט העובדה שקובי גם כותב ספרים ( מצחיקים ומומלצים – "משה חוואטו והעורב "," עבריין צעצוע" ) .

ואיך מתחברים הדברים ? השבוע בראיון שנערך עימו בערוץ הראשון סיפר קובי אוז , על כתיבת השיר "התחנה הישנה" ובו סיפר על חווית הירידה בתחנה המרכזית הישנה , זו שהוחלפה ע'י נשוא פינתנו. תיאוריו את התחנה המרכזית הישנה השיבו אותי שנים רבות לאחור , ומילות השיר המתארות את חווית המעבר בתחנה המהבילה של קייץ תל אביבי של שנות ה60-90 ,על שלל צבעיה ,ריחותיה בעיותיה ומאידך הדברים החמים שבה, מזכרירים לרבים מאיתנו את תקופת השירות הצבאי ,או הילדות בה הייתה התחנה מעין מנהרת זמן המעבירה אותנו ממקום אחד למשנהו ,ובדיוק השבוע סיים הבכור טירונות וחשבתי שזה מדהים שהדור הנוכחי לא מכיר כלל את החוויה של לרדת בתחנה הישנה…זו שהוחלפה ע'י החדשה…שתוחלף בקרוב באחרת….כמו התחנות כך גם אצלנו ..חילופי דורות… וכמו שאמרה מזי כהן בשירו של קובי ערן :" הוא חוזר אל הדרך. ואת תחנה בזמן." לחובבי הנוסטלגיה שימו אוזניות ,ותקשיבו למילים ,ולסרטון הנהדר לשיר שערכו יחד קובי עוז ….ועימנואל הלפרין הגדול…

שבת נעימה לכולם

הירידה הזו לרחוב החם
היתה בשבילי נתיב לעולם
של שיכור מוכר מלבי קר
עם בוטנים וסירופ אדום של סוכר
חגורה בעשר וקלטת מתנה
מיץ ענבים ועיתון להמתנה
קולנוע שמקרין סרטים של זימה
וכובע של פרסי עם רקמה

הייתי יורד בתחנה הישנה
והיא הייתה לי מדינה אחרת
מדינה של מציאות בהמתנה
כשגשם יורד וכשהשמש בוערת

פתאום אני שייך ולפעמים אני אחר
בתוך עולם צפוף וממהר
בשדרות הנעליים הזולות
בדוכני פלאפל עם כל התוספות
שירותים ציבוריים שריחם למרחוק
נהגי מוניות שלא למדו לשתוק
שיכור ועיוור מסתכלים על העולם
אברכים מרוויחים מצוות חינם

Do i wonna know ?

2018-03-032018-03-06 מאת elim06

הצעידה הקשה והטמפ' הנמוכות רוקנו את ראשו מכל מחשבה , דממה כבדה ומעיקה השתלטה על המרחב העצום והלבן שנמשך עד לקצה האופק אותו יכלו הוא וחבריו לראות . ממש כמו טייס הטס מעל הים אשר מתקשה להבחין היכן מתחיל הים והיכן נגמרים השמים כך גם הם התקשו להבחין היכן הסתימו השמים ומהיכן מתחילה היבשה . הלבן הכל כך קסום עד להחריד שיבש את דעתם והקור היבש שחדר לעצמות הקשה עד כאב את הנשימה.ממש כמו בשיר של הזמר הישראלי ששמע בביקורו בישראל דן תורן , "לבן בחלום שחור" .כך חשו הוא וחבריו למשלחת המחקר בעודם פוסעים לכיוון תחנת המחקר -rotra. זה לא באמת משנה אם הטמפ היא 35 או 45 מתחת לאפס ,אדי הנשימה שפלט מפיו קפאו בעודם באויר וצנחו מטה כקריסטלים. כל כך רחוק מהבית כל כך קרוב אל הלב חשב לעצמו ,לורי וודאי יושבת בסלון ביתם שבלונדון , סמוכה אל האח שבנו בקייץ האחרון מכספי קרן ההשתלמות שפדו . ג'ין ודני ישחקו לצידה מונופול….והוא ימשיך במשימתו…חקר המקום הקפוא הזה…אם לא לעצמו חשב …אז בוודאי למען עתיד ילדיו .

שבת ראשונה של חודש מרץ ,השמש עושה דרכה במעלה השמיים ,פרחים בגווני אדום וצהוב ממלאים כל פינה , ובקרוב יפנו מקום לצבעי הסגול עת יפסע האביב עוד כמה צעדים לתוך לוח השנה, ומנגד באירופה גל קור נדיר בעוצמתו עם טמפרטורות של למטה מ-20 מתחת לאפס…מה גורם לזה ??….ופינתנו עוטה לבוש כבד וחם ושמה פעמיה הי דרומה ..הי דרומה .היי דרומית לאילת …..לאנטארקיטקה.

יבשת אנארקטיקה מצוייה במקום הכי דרומי שניתן להגיע אליו..הקוטב הדרומי .שמה נגזר מהביטוי אנטי – ארקטיקה כלומר היבשת שמול הקוטב הצפוני (ארקטיקה).

ב־28 בינואר 1820 גילתה לראשונה משלחת חקר רוסית את יבשת אנטארקטיקה. בראש המשלחת עמד פביאן תדאוש גוטליב פון בלינגסהאוזן שהיה אדמירל בחיל הים של האימפריה הרוסית. הוא פיקד על מסע החקר הרוסי השני סביב כדור הארץ. ויומיים לאחר מכן הגיע למקום אדוארד ברנספילד ימאי בריטי ממוצא אירי-קתולי, מגלה ארצות . לאורך השנים תבעו מדינות שונות ריבונות על היבשת החמישית בגודלה, אולם מאז 1959 הושעו כל התביעות הללו.

עם שטח של כ-14,000,000 קמ"ר אנטארקטיקה היא היבשת החמישית בגודלה (אחריה רק אוסטרליה).אנטארקטיקה היא המקום הקר בעולם, ורובה ככולה (97 אחוז )מכוסה קרח,בעובי משתנה של עד 2 ק'מ ולאורך כל השנה. באנטארקטיקה אין תושבי קבע בגלל תנאי מזג האוויר הקשים, אולם ממשלות רבות ברחבי העולם מחזיקות בה תחנות מחקר, שחלקן מאוישות כל השנה וחלקן מאוישות רק בקיץ.

למעשה לאף מדינה אין ריבונות על שטחה של אנארקטיקה ,מספר מדינות תובעות ריבונות על חלקים שונים מהיבשת אך לאף אחת מהן אין הכרה רשמית בכך.הסכמי הברית האנטארקטית שנחתמו בשנת 1951 שוללים את ריבונותן של מדינות אלו על השטחים. ארצות הברית ורוסיה לא טענו מעולם לריבונות על שטחים באנטארקטיקה, אבל הכריזו שהן שומרות לעצמן, כמעצמות, את הזכות לעשות כן.כמו כן התחייבו 45 המדינות שחתמו על הברית כי כל מה שיעשה ביבשת יעשה לצרכי מחקר סביבתי בלבד ,עם התחייבות לשמור על המקום נקי מכל זיהום ,ומכל שימוש בחומרי נפץ ובכללם ניסויי אטום.

חוקרים רבים המצויים בעיקר בחודשי הקיץ "החמים" ,רואים ביבשת זו מעין נייר לקמוס של כדור הארץ . הייותו נקי מזיהומים והקור הקיצוני והיבש מספקים תמונת "פריז"( FREEZ) של מה שאולי היה כאן לפני מליוני שנים. הסביבה נטולת זיהומים של אבק לחות ואור מספקת חלון הצצה נפלא אל היקום הסובב אותנו כמו מבעד לעדשה נקיה ,( נקיה אפילו יותר מחלונות הבית בערב פסח,) דרכה ניתן לבחון את ההיסטוריה של היקום ( אור שמגיע ממרחק אלפי שנות אור ) ואת היבשת עצמה שמספקת תמונת מצב של כדור הארץ מלפני מליוני שנים, ממש כמו מסע במנהרת הזמן עם טוני ודאג.

בגלל הקור העז ושכבת הקרח העצומה ,מהווה אנטארקטיקה מעין מערכת מזוג אויר לכלל כדור הארץ .משבי רוחות בחגורת קוי הרוחב שבין 50 ל- 60 דרום יוצרות זרמי מים קרים עשירים בדגה הנעים באוקינוס הדרומי ,מתקררים ומשם נעים לכלל האוקינוסים .( ממש כמו מע' קירור ברדיאטור המכונית).

שטחה העצום של אנארקטיקה נאמד ב14 מליון קמ'ר , המספר אינו מדויק ,מאחר ושבחלקים גדולים של קו החוף גולשים הקרחונים המכסים את היבשת אל תוך הים ,וקשה לדעת בדיוק היכן נגמרת היבשת. בשנה ממוצעת גדלה אנטארקטיקה בממוצע בכ-1000 ק'מ מקו החוף . הים שסביבה פשוט קופא ובקייץ יפשיר וישוב לקו החוף הרגיל מעין טבעת ים קפוא ברוחב של 1000 ק'מ סביב היבשת שנוצר ונעלם חליפות כל שנה.

לאוקיינוס הדרומי ישנם שתי שלוחות ימיות (ים רוס וים וודל )שחודרות לתוך היבשת פנימה ומגיעות עד למרחק של 1300 ק'מ בלבד מהקוטב הדרומי . ים רוס מגיע בקייץ עד לקו רוחב 85 דרום ומשם והלאה הוא מדף קרח.ים וודל קשה יותר לכניסה מאחר ואיי שאטלנד הסוגרים עליו מאיטים את תנועת המים ויוצרים לעיתים מצב שאף בקייץ מימיו קופאים.

בסה'כ מכילה אנארקטיקה 91 אחוז מכמות הקרח בעולם ( מספיק לקרר המון שישיות של קולה ) מדענים מעריכים כי אם יופשר קרח זה יעלה גובה פני האוקינוסים בעולם ב-60 מטר !!!(הלך על פתח תקווה ).גילה המוערך של היבשת במיקומה הנוכחי נאמד במאה מליון שנים ,וההערכות הם שהיא ניתקה בעבר הרחוק מיבשת העבר –גונדוונה ביחד עם דרום אמריקה ואוסטרליה ואפריקה מהם נפרדה ונדדה דרומה עד למיקומה הנוכחי.

מתחת לשכבת הקרח העצומה מצויים כשבעים אגמי ענק של מים מתוקים חלקם מגיעים לגדלים של 250 ק'מ אורך ורוחב של 60 ק'מ . מדענים מניחים כי הסיבה לתופעה שאגמים אלו לא קופאים קשורה לחום המגיע ממרכז כדור הארץ ומחמם את קרקעית אגמים אלו ומונע את קפיאתם.

מחקרים של השנים האחרונות מעידים על תהליך של הפשרת הקרח ביבשת וגלישתם של קרחונים אט אט אל הים , בשנת 2006 ניתק מהיבשת קרחון בגודל של 11 אלף קמ'ר ( מחצית מדינת ישראל) ,החל משנת 2009 בשל התחממות כדור הארץ נשפכים כ-60 קילומטרים רבועים של קרח ממדפי הקרח של אנטארקטיקה אל הים סביב היבשת. כמויות הקרח האדירות מקררות את המים סביב אנטארקטיקה מה שמעצים את משטר ועוצמת הרוחות בחגורה המקיפה את היבשת וזו מנעיה אויר וזרמי מים קרים הלאה ,וגורמת לשינויים בזרמי המים באוקיינוסים ולתופעות טבע חריגות בכל רחבי העולם בשנים האחרונות (אל ניניו ,איסט מונסטר וכדומה ).

ישנה גם תיירות מגוונת באנטארקטיקה ,אשר מפוקחת ומבוקרת ,ניתן לטוס מעליה ולהגיע עד הקוטב בטיסות מניו זילנד או אוסטרליה , או בשייט מארגנטינה , המגיע עד סמוך לחופי היבשת ומשם בסירות זודיאק לצורכי הליכה שיטוט צילום ואפילו סקי. אך הכל תחת בקרה קפדנית ושמירה מוגברת על הסביבה.

לא נרחיב את היריעה בנושא מגוון עצום של בע'ח הנע סביב ובתוך היבשת הקרה אך נציין רק שתי תופעות מרהיבות המתרחשות ביבשת זו . הראשונה היא כמובן הזוהר הדרומי בלילות קרים ובהירים בדומה לזוהר הצפוני , והשניה היא אבק יהלומים , תופעה יחודית לאנטארקטיקה בה עננים מגיעים לגובה הקרקע כמעט ומי העננים מתגבשים לקריסטלי מים יפהיפיים כמו אבק יהלומים…ולסיום יש מדענים הסבורים כי היבשת אינה חתיכה אחת היינו גוש יבשתי מחובר אלה יבשת ועוד שרשרת איים שהמים והקרח שקפאו עליהם עד לגובה 2 ק'מ , איחדו אותם לכדי יבשת….. .

ומאנטארקטיקה נפליג במוסיקה אל להקת אינדי רוק בריטית מהיי גרין (High Green), פרבר של שפילד שבצפון אנגליה…הלא היא הארקטיק מונקיז ( קופיפי הקוטב ) Arctic Monkeys.

הלהקה הוקמה בשנת 2001. אלכס טרנר וג'יימי קוק שהיו שכנים, ביקשו גיטרות חשמליות כמתנה לחג המולד. לאחר שלימדו עצמם לנגן, השניים הקימו להקה עם חברי התיכון של טרנר, אנדי ניקולסון ומאט הלדרס. ניקולסון כבר ניגן בגיטרה בס, כך שלהלדרס נשאר תפקיד המתופף. ג'יימי קוק הציע את שם הלהקה, עליו חשב עוד טרם הלהקה הוקמה. לפי הלדרס "הוא תמיד רצה להיות בלהקה שתיקרא ארקטיק מאנקיז".מוזר אבל זה מה שרצה.

לאחר מספר הופעות הלהקה הקליטה עצמה וחילקה דיסקים צרובים שלהם בהופעות. כשמעריצי הלהקה החלו לשתף את השירים ביניהם, קהל המאזינים שנחשף למוזיקה התרחב. הלהקה הודיעה כי היא תומכת בשיתוף הקבצים, מאחר שלדעתם כך אנשים נחשפו אל המוזיקה שלהם.

כמו הקרחון העצום שניתק מאנארקטיקה בשנת 2006 כך גם אלבום הבכורה, Whatever People Say I Am, That's What I'm Not, יצא בסוף ינואר 2006 וזכה להצלחה גדולה. האלבום מכר 363,735 עותקים בשבוע הראשון בבריטניה ולמכירות רבות בארצות הברית. האלבום הגיע למקום החמישי במצעד "האלבומים הבריטים הטובים ביותר" על ידי המגזין הבריטי NME. מאז הוציאה עוד ארבעה אלבומים מצליחים.

ואיך הדברים מתחברים ? אז היום לפני 56 שנים 3/3/62 הוכרזה הטרטוריה הבריטית על חלק מאנארקטיקה ( לא ריבונות) .הטריטוריה הבריטית באנטארקטיקה (באנגלית: British Antarctic Territory) היא שטח בריטי של הממלכה המאוחדת החל מהקוטב הדרומי ועד קו רוחב 60° דרום, בין קווי אורך 20° מערב ו-80° מערב. בריטניה טענה לחלק זה כבר בשנת 1908 אולם עד שנת 62 היה שטח זה כחלק משטח איי פוקלנד ( ומכאן האיבה השוררת בין ברטניה וארגנטינה).

הטריטוריה כוללת חלק מיבשת אנטארקטיקה, וכן את מדף הקרח רון-פילכנר, ים ודל, חלקו של חצי האי האנטארקטי הקרוי ארץ פאלמר, וכן את איי שטלנד הדרומיים ואיי אורקני הדרומיים.

גודלו של השטח הוא 1.7 מליון קמ'ר ובו תחנת המחקר רות'רה ובה בדרך כלל עד 250 אנשי מחקר.

תחנת המחקר רות'רה

ומה עוד קרה באנארקטיקה ב-2006 ? נכון ניתק קרחון עצום אל הים בה בשנה שלהקת האינדי הבריטית הוציאה את אלבומה הראשון ..וללהקה קוראים…קופיפי הקוטב…

והשיר של הלהקה DO I WANNA KNOW , מבקש לדעת איזה עוד סודות היא מסתירה ,ואילו אסים היא עוד מסתירה בשרוול ? , ממש כמו החוקרים שמבקשים לדעת את הסודות שמסתירה היבשת הקפואה , סודות אפלים ומרתקים מזמנים רחוקים…. הקצב נהדר…..הם טובים הקופיפים מהקוטב – 590 מליון צפיות.. ..אז שימו אוזניות ,הוסיפו ווליום ולחצו פליי. בשבוע הבא סודות חדשים..רוצים לדעת ??.

שבת חמה ונעימה לכולם .

Do i wanna know ??

Have you got color in your cheeks'
Do you ever get the feeling that you can't shift the tide
That sticks around like something's in your teeth
And some aces up your sleeve
I had no idea that you're in deep
I dreamt about you near me every night this week
How many secrets can you keep'
'Cause there's this tune I found that makes me think of you somehow
When I play it on repeat
Until I fall asleep
Spilling drinks on my settee
If this feeling flows both ways
(Sad to see you go)
Was sorta hoping that you'd stay
(Baby we both know)
That the nights were mainly made for saying
things that you can't say tomorrow day

Knockin' on Heaven's Door

2018-02-242018-02-23 מאת elim06

מבעד לחושך הנימסך על פני המים הכל נראה אותו דבר ,שחור משחור .ורק נתזי המים המלוחים והקרים של חודש פברואר המוטחים בפנים העייפות ,דליי הקיא בפינות הסיפון ,והטילטולים העזים ,הם שהעידו על ההימצאות במימיו הקרים של הים השחור ,שכמו שמו העיד על האוירה הכללית.

הצפיפות הייתה נוראית ,תכולת האוניה הייתה הרבה מעל הטונא'ז המותר ע'פי הרשיונות 764 במקום 400,הריחות הקשים ואינספור הבעיות הבריאותיות שהתרכזו בכל מטר מרובע של סיפון ,לא הביאו אף לא אחד מן הנוסעים לידי קיטור או רטינה. התקווה הייתה חזקה יותר מהכל .עשרה שבועות של המתנה וסבל לא יתואר לא שברו את רוחם .מאורעות הזמן שקדם לכך והחשש מהפשיזם שפשה ברומניה של אותם ימים דחפו אותם אל מצבם הנוכחי.

האוניה היטלטלה באיטיות בגלל מנועה התקול ושבבי התקווה עלו וירדו כגלים המכים בדופן האוניה. לאורה החלש של השמש שהחלה לעלות באופק הבחין אחד הנוסעים בשובל לבן הנע במהירות על פני המים ,ועוד בטרם הספיק להבין במה מדובר ,נשמע לפתע פיצוץ מחריש אוזנים. דמויי האדם החלו לצעוק לעזרה …והים הוא כאילו לא חש במתרחש ,אדיש לנעשה על גליו ,המשיך להכות במימיו המלוחים באוניה . הצעקות ..נמשכו עוד כשעה,ולאחריהם ירד שקט על פני המים ,ורוח אלוהים ריחפה על פני תהום…והים ..הוא בשלו המשיך כאילו כלום לא אירע …וגליו כיסו את הכל….

שבת חמימה של חודש אדר ,הילדים בהכנות אחרונות להחליף את אסתר המלכה או את השוטר השכונתי. חלקם ידמו לגבינה אחרים לליצן ובסופו של שבוע זה ישא החזן קולו ויקרא " ויהי בימי אחשוורוש" ומצהלות הילדים יתערבבו בקולות הרעשנים…ופינתנו מטה הגה " לימינה 30 " וחוזרת לאחור. 76 שנים בדיוק אל לילו החשוך של ה24/2/1942 .אל מימיו של הים השחור ..אל אוניית המעפילים "סטורמה" אשר כמו בספרי עגנון…שמה יעיד על סיפורה..

סטרומה' הייתה אונייה בולגרית שנבנתה בשנת 1867 בניוקאסל, אנגליה, כספינת נהר, ורוב הפלגותיה היו בעיקר בדנובה.בשנת 1941 ארגנו אנשי התנועה הרוויזיוניסטית ברומניה, את הפלגת האונייה כדי לברוח מרומניה הפשיסטית, לאיסטנבול מרחק 14 שעות הפלגה.ב־11 בדצמבר 1941 עלו על סיפון האונייה, שעגנה בנמל קונסטנצה שברומניה, 103 ילדים, 272 נשים ו-393 גברים מבין יהודי רומניה. הכוונה הייתה להגיע לאיסטנבול ומשם להמשיך לישראל שהייתה באותם ימים תחת שלטון בריטי. המרחק לאיסטנבול לא היה גדול אולם מצבה הרעוע של הספינה הישנה ובעיות מנוע קשות לאחר היציאה לים ,הביאו לעיכובים קשים שבסופם נגררה לנמל איסטנבול .

האניה סטרומה עוגנת מול חופי תורכיה, פברואר 1942

המארגנים קוו לקבל בטורקיה סרטיפיקטים , (במסגרת ההקצאה השנתית של 2500 שהתירו הבריטים) ,ולהגיע באמצעותם לארץ ישראל. בין הנוסעים היו שישה בעלי סרטיפיקטים שהורשו לעלות לחוף ולהמשיך בדרך היבשה לארץ ישראל.סטרומה עגנה באיסטנבול במשך כעשרה שבועות. ממשלת טורקיה התנתה את שהות האונייה בחופיה בכך שמדינה אחרת תסכים לקלוט את הפליטים, אך מדינה כזו לא נמצאה, למרות השהות הארוכה של האונייה בנמל. במקביל סירבו השר הבריטי לעיניני המזרח התיכון וולטר גינס (הלורד מיין) ,והנציב בישראל הרולד מקייכל לאפשר את הכנסת הנוסעים לישראל, למרות מצבם הקשה ותחינות אנשי הסוכנות.

הנוסעים הושארו בהסגר ונאסר עליהם לרדת מהאונייה, פרט לשמונה . המעפילים שנותרו על הספינה חיו על אספקה שקיבלו מהקהילה היהודית באיסטנבול, עד שגם אספקה זו אזלה. בתוך האונייה הנתונה בתת-תנאים פרצה מחלת הדיזנטריה והנוסעים סבלו מקור, מצפיפות, מזוהמה ומרעב. הבריטים לחצו על הטורקים להחזיר את הנוסעים לארץ המוצא של ההפלגה, רומניה. ניסיונות של הג'וינט לפעול בדרכים אחרות מול השלטון הטורקי להתיר לנוסעים לרדת לחוף ולשהות בינתיים במחנה זמני, כשלו אף הם. השלטון הבריטי בארץ ישראל חשש מפריצת הסכר ומגל של פליטים יהודים שינהר בדרך האחורית לחופי ארץ ישראל וביקשו לחסום את דרך העלייה מארצות הבלקן דרך טורקיה.

מתוך היאוש וכדי למנוע את שילוחם חזרה לרומניה חבלו הנוסעים במכונות האונייה. לבסוף החליטו הטורקים להיפטר מהבעיה בכל מחיר. בליל 23 בפברואר 1942 'סטרומה', עם מנוע מקולקל ובלא עוגן, נקשרה לספינת גרר טורקית שגררה אותה ללב ים, אל מחוץ למים הטריטוריאליים הטורקיים, והותירה אותה שם בלא מזון ומים, על מאות האנשים שהצטופפו על סיפונה.

למחרת בבוקרו של ה-24 לפברואר 1942 ,הבחינה צוללת רוסית בכלי השייט שלא היה מזוהה מבחינתה , ועל פי הנחיות פתיחה באש באותם ימים ,הונחה מפקד הצוללת להטביע כל כלי שייט בלתי מזוהה הנכנס למימי הים השחור ,וכך עשה . הצוללת שיגרה טורפדו שפגע בגוף הספינה הרעועה והישן ותוך זמן קצר שקעה הספינה על כלל נוסעיה 764 במספר, פרט לשניים במצולות הים.

השניים שניצלו מהטביעה היו המעפיל הצעיר דוד סטוליאר ואחד מקציני האונייה, שהצליחו לטפס על קורה והיו סנטימטרים ספורים מעל קו המים. במשך הזמן ניסו שני הניצולים לעודד אחד את השני כדי לשרוד ובמשך הלילה הקר שבא שרו, דיברו וצעקו. הם חששו שאם יפסיקו – לא יחזיקו מעמד בקור העז ששרר במים וגופם יקפא. לפנות בוקר התברר לסטוליאר שהקצין לא החזיק מעמד ומת, והוא נותר הניצול היחיד מן האונייה. דייגים טורקים גילו במקרה את הניצול והעלו אותו לספינתם. דוד סטוליאר נכלא בידי הטורקים ולאחר מאמצים של הקהילה היהודית במקום שוחרר ועלה לארץ ישראל בדרך היבשה. לאחר מכן התגייס…. לצבא הבריטי עד לסוף מלחמת העולם השנייה. עם שחרורו הצטרף להגנה ובמלחמת העצמאות לחם כמקלען.

במהלך השנים עלו סברות שונות לגבי זהות הגורם המטביע ,היו שטענו למוקש ימי ,או אולי צוללת גרמנית ,אולם מחקרים הביאו את החוקרים לצוללת רוסית שמפקדה אף קיבל אות לשבח על הטבעתה של ספינת המעפילים סטורמה(הוא לא ידע שמדובר באונית נוסעים) .

האסון נחשב לאחד האסונות הימיים הקשים ביותר מבחינת מספר האנשים שטבעו .המחתרות בארץ והלח'י בראשן הטילו את האחריות על הלורד מויין ועל הנציב הבריטי בארץ הרולד מקמייכל והחליטו להורגם .

קבוצה של לוחמי לח"י, בפיקודו של יהושע כהן, תקפה ב-8 באוגוסט 1944, שייירה בה נסע הנציב העליון הבריטי, הרולד מקמייכל, בדרכו מירושלים ליפו. ביפו עמדה להערך לכבודו מסיבת פרידה לפני שנמלט מן הארץ מאימת המחתרת.

לחיסולו של הלורד מוין שהיה במצרים נבחרו שניים מלוחמי לח"י – אליהו חכים ואליהו בית צורי. הם קיימו מעקב ממושך אחרי שיגרת יומו של מוין. ב-6 בנובמבר1944 , כשחזר הלורד מוין ממשרדו לביתו ביצעו את ההוצאה להורג ביריות אקדח מקרוב. הם נמלטו מן המקום באופניים אך נתפסו על ידי שוטרים מצריים. הם הודו מייד במעשה והפכו את בית המשפט לבמה בינלאומית להסברת עמדת לח"י ולהוקעת הבריטים.הם זכו לאהדה גם בקרב דעת הקהל המצרית שראתה בהם לוחמים נגד הבריטים השנואים. אולם הבריטים ששלטו במצרים כפו על בית המשפט הצבאי המצרי להטיל עליהם עונש מוות. הם הוצאו להורג ב-22 במרץ 1945.

חיסולו של מוין עורר זעזוע בעולם כולו, ובמיוחד בדעת הקהל הבריטית, והיה בין המאיצים להסתלקות הבריטים מארץ ישראל.

הסטורמה הונצחה באנדטה בבית הקברות בבוקרשט שברומניה ,וכו בישראל : כיר סטורמה בחולון ,בשכונה א' בבאר שבע הוקם בית כנסת אשכנזי ע"ש סטרומה, בקומתו העליונה של בית הכנסת ישנו מוזאון לזכר הפליטים. בית כנסת אשכנזי נוסף בשם זה פועל בשכונת גיורא ברמלה.

כיכר ואנדרטת סטורמה בעיר חולון

וסיפורה של הסטורמה לוקח אותנו מוסיקלית 31 שנים מאוחר יותר אל שנת 1973 . בשנה זו הוציא הבמאי האמריקאי סם פקינפה את סרטו Pat Garrett and Billy the Kid . בסרט כיכבו ג'ימס קוברן ,כריס כריסטופרסון ..ובוב דילן ..כן כן בוב דילן הזמר…לסרט חיבר דילן ידידנו את שירו הנפלא " נוקש על שערי גן עדן" (Knockin' on Heaven's Door) .השיר הפך ללהיט הראשון של דילן שהגיע לראש מצעד האמריקאי (ב-1973), לאחת מקלאסיקות הרוק , ולאחד השירים המוכרים ביותר של דילן.

השיר כמו מבקש להפסיק את הלחימה ,מושר מפיו של לוחם עייף שכבר תש כוחו ואינו חפץ עוד בלחימה וברובה ,ופונה לאימו שתוריד ממנו את המעמסה את התג המחייב ואת הרובה בטרם יתדפק על שערי גן עדן.

במקור השיר בוצע בסגנון פולק רוק בקצב איטי, אך במהלך השנים הוא זכה למספר רב של גרסאות כיסוי בסגנונות ובמקצבים שונים.בין הגרסאות המפורסמות לשיר זה ניתן לציין את הגירסאות של אריק קלפטון , מארק קנופלר הגדול , אבריל לאבין ,דונה דה לה ריי , ואפילו רוג'ר ווטרס מהפינק פלוייד , ואחת המושמעות ביותר היא הגרסא של להקת רובים ושושנים " guns & roses" .

וכיצד הדברים מתחברים ??? אז היום בדיוק לפני 76 שנים טובעה ספינת המעפילים "סטורמה "אשר נוסעיה התדפקו על שערי העולם החופשי לעזרה , והיום בשבת שלפני פורים שנקראת "שבת זכור" ,מהקריאה בשבת :" זכור את אשר עשה לך העמלק בצאתך ממצרים…" אנו מצווים לזכור ולא לשכוח,האגדה מספרת שהמן-כוכב אירועי פורים היה אף הוא מזרע עמלק …והמהדרים טוענים שגם היטלר…אז בשבת בה נפגשים סיפור הספינה , אנשים המבקשים להימלט מזרע עמלק שבגרמניה , ולהגיע לארצם המיוחלת , בה בשבת שאנו קוראים לזכור את אשר עשה העמלק…פינתנו מבקשת לזכור דבר נוסף . בימים בהם מתדפקים על שערי ארצנו אנשים המבקשים מקלט מתלאובות המלחמה הרצחנית באפריקה , חשוב שנזכור את אשר עשה העמלק ,אך חשוב גם שנזכור כי גם אנו היינו פעם במצב דומה כי "גרים היינו בארץ נוכריה" ונמלטנו מציפורני מבקשי נפשנו והתדפקנו על שערי הארץ …שערי גן עדן ,אך היא הייתה סגורה…ואף אחד לא בא לעזרנו..בשבת זכור…כדאי שנזכור שהזכרון הוא הפכפך…

שבת נעימה וחמה לכולם …וחג פורים שמח ושקט לכולנו.

Mama take this badge from me
I can't use it anymore
It's getting dark too dark to see
Feels like I'm knockin' on heaven's door

Knock-knock-knockin' on heaven's door

Mama put my guns in the ground
I can't shoot them anymore
That cold black cloud is comin' down
Feels like I'm knockin' on heaven's door

חלפו האביבים חצי מאה עברה ,ותלתלים הפכו שיבה בנתיים (נעמי שמר )

2018-02-102018-02-09 מאת elim06

הרעש בחדר נשמע לה כרחשם של עדת יתושים ענקית…ומטרידה ,כמו רחשם של עשרות מאווררים ישנים הפועלים בהרמוניה לקויה .סלילים נעו הלוך ושוב ,חוטים בצבעי אדום לבן וצהוב נשזרו כמו היה ערב החוג לרקמה . היא נגשה אל חדר האריגה דרך דלת אפורה .בפינת החדר הפונה אל החלון החלה המכונה לפלוט בד צבעוני ,ועליו שלל דוגמאות בסדר מסוים. היא נטלה את הבד הרקום בהתה בו למשך מספר שניות ,וחיוך גדול נמסך על פניה ….אכן שתיים ועוד שתיים…שווה ארבע…זה עובד….הסדר הבלתי יאמן של החורים וצורת הטוויה המסובכת ,עורר בה שמחה ,ובליבה עלתה המחשבה כי אין ספק שמאז מנגנון אנטיקיטרה מהמאה הראשונה לפני הספירה ,שנמצא ליד יוון ועד לרגע זה עברה האנושות כברת דרך בלתי תיאמן..היא רצה לחדרו של זוז'ף ,אני חייבת להראות לו ….היא רק לא ידעה שהג'יני עזב את הבקבוק, ועוד רגע ישנה את העולם בו היא ואנו חיים…ומה שבאמת לא יאמן הוא מה צופן לנו העתיד…( העוזרת של זוז'ף זאקארד ,צרפת 1801,ממציא הנול המופעל ע'י כרטיסיות הניקוב ).

בוקר שבת חמה באופן חריג , כל שרידי הקור והגשם כמו לא היו אלה חלום ישן ,הדרום אדום , המדבר צהוב ,והשמים כחולים ,ובני הנעורים חוזרים בשניים .אבל על חוף ירדן כמו מאומה לא קרה ,ופינתנו עושה השבוע כבוד …למחשב….כן..כן זה כולל את המכשיר בו אתם אוחזים בזה הרגע ,וקוראים,נכון גם הוא מחשב .מניין הוא הגיע?? ולאן הוא הולך ??,ולמה דווקא היום?

ובכן נתחיל בהגדרה :מחשב הוא בעצם "מערכת המסוגלת לבצע פקודות מוכנות מראש באופן עצמאי" ,לקבל נתונים ,לבצע עליהם איזושהיא מניפולציה עפ'י כללים ופקודות מוכנים מראש ולפלוט החוצה פלט מתוכנן כלשהו…

מנגנון אנטיקיטרה יוון מאה ראשונה לפנה'ס

מכשירים עתיקים לעריכת חישובים, אבות אבותיו של המחשב המודרני, היו כבר בעבר כדוגמאת הסטונהג' באנגליה , החשבונייה,ועד למנגנון אנטיקיטרה- מכונה יוונית עתיקה המחשבת את תזוזת הכוכבים (מתוארכת ל־150–100 לפני הספירה).להבדיל ממחשב ,מכונות חישוב ידעו לתת תוצאות רק אם היה מפעיל שיפעיל אותן ,העצמאות הייתה מהן והלאה..

. צ'ארלס בבג' היה הראשון שהגה ותכנן מחשב הניתן לתכנות עוד ב־1820, אך המכשיר לא נבנה במהלך חייו, בשל קשיים כלכליים איתם נאלץ להתמודד, השינויים הרבים שהכניס למכונה שתכנן ובעיקר – בשל היכולות הטכנולוגיות המוגבלות של אותה תקופה.

שפופרת ריק מסוג טריודה כפולה

עד סוף המאה ה־19 הופיעו בעולם מספר חידושים, כמו נול הכרטיס המנוקב ושפופרת הריק שלימים יתגלו שניהם כשימושיים בתחום המחשוב. הכרטיסים המנוקבים שימשו כבר בתחילתה של המאה ה-20 לצורך עיבוד נתונים רחב־היקף בארצות הברית, שבוצע במכונות טבולציה.בשנות ה־30 וה־40 של המאה ה־20 נבנו בהדרגה מכשירי חישוב חזקים יותר וגמישים יותר. עם השנים החלו להופיע במכשירים תכונות דומות למחשב המודרני, כגון הסתמכות על אלקטרוניקה דיגיטלית במקום אנלוגית (פותחה בעיקר על ידי קלוד שנון ב־1937 , עם אפשרויות תכנות רחבות יותר של המכונות). קשהלהצביע על מכונה אחת מסוימת מבין אותן מכונות כ"מחשב הדיגיטלי הראשון" , אולם ניתן לציין את : מחשב אתנסוף ברי – מכונת חישוב ספרתית שבנו ג'ון אטנסוף וקליפורד ברי ב־1938 והשתמשה בחישוב בשפופרת ריק, במספרים בינאריים ובזיכרון מתחדש. וכמו כן את Z3, מחשב שפיתח הגרמני קונראד צוזה ב-1941, שהיה המחשב הראשון שהציג אריתמטיקה בינארית והיה נוח יחסית לתכנות. מחשב זה התבסס על רכיבים מכניים.

המחשב אניאק (1946-1954)

ב־1946 נבנה בארה'ב אניאק, מחשב המבוסס על הבסיס העשרוני (אפס ואחד יש / אין זרם ). מחשב זה היה המחשב האלקטרוני הרב־תכליתי הראשון. במקור לא היה מחשב זה גמיש במיוחד, וכדי לתכנתו היה צורך לחווט את המחשב בכל פעם מחדש.
הצוות שפיתח את אניאק זיהה את הקושי בתכנות מחדש של המחשב, ולכן הציע ב־1948 תכנון נוח ואלגנטי בהרבה מזה שהיה קיים עד אז; תכנון זה יכונה בהמשך "ארכיטקטורת פון נוימן". מודל זה הפך לבסיסם של מרבית המחשבים המודרניים עד ימינו.המחשבים המבוססים על שפופרות ריק הוחלפו במחשבים מבוססי טרנזיסטורים. מחשבים אלה היו קטנים יותר, מהירים יותר, זולים יותר, ויציבים הרבה יותר. הללו תרמו לכך שאת המחשבים מבוססי הטרנזיסטורים ניתן היה לייצר באופן מסחרי החל מסוף שנות החמישים.

נחזור מעט לאחור לשנת 1896 שנה שבה הוקם תאגיד בשם Tabulating Machine Company ,מניח שרובנו לא מכיר את התאגיד האמריקאי הזה , אך הוא בנה מכונות לעיבוד כרטיסי ניקוב ששימשו את מפקד האוכלוסין בארה'ב…בשנת 1911 שינה את שמו ל: CTR (Computing Tabulating Recording Corporation,) רובנו מכיר אותו בעיקר לאחר ששינה את שמו שוב בפברואר 1924 ל….IBM.

משנות ה-20 עד שנות ה-50 של המאה ה-20, התאגיד גדל והתרחב לשווקים בינלאומיים כשהוא מתבסס בעיקר על כרטיסי ניקוב. מנכ'ל החברה תומאס ג . ווטסון פיתח ב-IBM סגנון ניהול ייחודי, ונטע מעין "גאוות יחידה", שגבלה לעיתים בפולחן אישיות כלפי עצמו וכלפי הארגון.במהלך מלחמת העולם השנייה תרמה IBM למאמץ המלחמתי ע'י מערכות עיבוד נתונים ופיצוח צפנים של גרמניה הנאצית ,אבל גם בייצור רובים ( ??? קרבין ובראוניג למי ששואל) .חברת בת שלה בנושא חישוב שפעלה בגרמניה הולאמה ע'י גרמניה וחלק מהידע זלג גם לידי גרמניה הנאצית.

הרווארד סימן 1

בשנת 1944 ייצר IBM עבור אוניברסיטת הרווארד את הרווארד סימן 1, שיש הרואים בו את המחשב הראשון בעולם.בשנות ה-50 הפך IBM ליצרן דומיננטי בתעשיית המחשבים שהחלה להתפתח, והעסיק כ- 35 אלף עובדים. ההשקעה במחקר ופיתוח נתנה פירות והעניקה ל- IBM יתרון בייצור המחשב המרכזי הראשון המבוסס על טכנולוגיית טרנזיסטורים, IBM 7030, שהיה פריצת דרך מבחינת מזעור עוצמת מחשוב. המחשב הראשון של הסדרה נמכר למעבדה הלאומית לוס אלמוס ב-1961. ב-1959 יוצר המחשב הראשון מסדרת IBM 1401, שיועד עבור עסקים בינוניים ויצר בכך שוק חדש למחשוב האלקטרוני. ב-1957 פיתחו מדעני החברה את שפת התכנות FORTRAN.

נדלג מעט קדימה אל שנת 1981 בו מכריזה IBM לראשונה על המחשב האישי ( כבר לא מכונות ענק לגופים גדולים). ה-PC פרץ את הדרך להבאת המחשב אל שולחן העבודה בכל משרד, ומאוחר יותר גם אל בתים פרטיים. אך לא לעולם חוסן החברה שהתגאתה באיכות מוצריה פרסמה את המפרט הפנימי של המחשב דבר שהביא גל עצום של מחשבים תואמי PC ,מהמזרח בעיקר ,שכבשו את העולם והביאו מחשב לכל בית משרד ואדם..התחרות הביאה במהירות להוזלה , להאצת פיתוח ,ולשיפורים בל יאמנו .

ולמה עשינו את כל המסע הזה אל IBM ??

מהסיבה שהיום בדיוק לפני 22 שנה (10/2/96) נעשה המחשב מספיק חכם ומהיר כדי לגבור על אלוף העולם בשחמט גארי קספרוב ,שחמטאי רוסי ממוצא יהודי בדרגת רב-אמן, אלוף העולם בשחמט משנת 1985 עד שנת 2000 (ועד 2005 באופן לא רשמי). קספרוב הוא אחד מגדולי השחמטאים בכל הזמנים…ולראשונה הפסיד משחק…למחשב.

המחשב שבנתה IBM 'שכינויו היה "כחול עמוק" היה הראשון שניצח את אלוף העולם במשחק בודד ,והפסיד בכלל המשחקים ,שנה מאוחר יותר שודרג המחשב ל: "כחול עמוק יותר" ,וניצח את קספרוב בסט משחקים (2.5-3.5).

כחול עמוק 1996

ומאז ועד ימינו יכולות המחשב הלכו והתעצמו בקצב מעריכי ,זה כבר בכל תחום ובדרך כלל עושה זאת טוב יותר מאיתנו ( הוא מנווט טוב מאיתנו , נוהג טוב מאיתנו ,מנהל את מסחר ניירות הערך העולמי מהר ויעיל יותר ( 88-90% מכלל הסחר הבורסאי הוא דיגיטלי) , מנהל עבורנו את היומן ,מתריע על בעיות בריאות בטרם אנו יודעים עליהם ,מכיר את העדפות העניין שלנו ברשת ,את סוגי המוזיקה החביבים עלינו ואפילו את תוכן ספרי הקריאה המועדף עלינו ,עד לרמה של זאנר ספרותי כזה או אחר ,מוצרי קניה שאנו מתעניינים בהם,היכן נמצא הילד ולאן הלך הכלב ,ועוד ועוד ועוד…השמיים כבר אינם הגבול.

מחשב העל road runner שהחליף את כחול עמוק יותר ב-2008

אז מזל טוב ל"כחול עמוק " שחוגג 22 לנצחונו הראשון על האדם וזה מוליך אותנו במוסיקה אל הזמר-יוצר, פזמונאי, מלחין, מוזיקאי, שחקן ומעבד מוזיקלי ישראלי. זוכה "פרס אקו"ם" בתחום המוזיקה….אמיר דדון.

אמיר יליד באר שבע (1975)ניגן מגיל צעיר בפסנתר וגיטרה , בהמשך עברה משפחתו לגור באילת שם נהג לנגן עם להקות נוער שונות ,בהמשך התגייס לצה'ל ,שירת כלוחם בגיבעתי ,ולאחר שחרורו עבר לעיר הגדולה -תל אביב.

בשנת 1998 היה חבר בלהקת "פרה קדושה", שהוציאה אלבום אחד בשם "Two Good". דדון השתתף בהלחנה ובכתיבת השירים באלבום.בשנת 2008 הקליט יחד עם ההרכב "הפרויקט של עידן רייכל" את האלבום "בין קירות ביתי", בו ביצוע את השיר "שאריות של החיים". השיר יצא גם כסינגל וזכה להצלחה גדולה ופרסום.

הבחור ממש רב פעלים ,בשנת 2010 הוציא אמיר את אלבום הסולו הראשון שלו, "אמיר דדון". טרם הוצאת האלבום, יצאו לרדיו הסינגלים: "חלל", "בזמן האחרון" (שכתב יהונתן גפן), "גלים", "חצי" ו"אור גדול", שהיה ללהיט גדול.באותה שנה גם השתתף במחזמר "לילה לא שקט", המבוסס על שיריו של שלמה ארצי.ובשנת 2011 קיבל אמיר את "פרס אקו"ם" בקטגוריית "תגלית השנה".

בהמשך דרכו שיתף אמיר פעולה והופיע יחד עם שלמה ארצי ,שיחק בתיאטרון הבימה במחזמר " עלובי החיים" של ויקטור הוגו , ולפני חצי שינה החל להופיע בקברט שכתבה קרן פלס "לילה אחד באפריל" ולפני כשבועיים יצא אלבומו השלישי…הבחור מאיץ בקצב אקספוננציאלי…

אז איך הדברים מסתדרים ??

אז כשאמא באה הנה יפה וצעירה , פה לא היה עדיין בית ,חלפו האביבים וחצי מאה עברה ,יובל שנים וכמו המחשב ששינה את עולמנו והפך את המרחבים הציבוריים והחברתיים לבלי הכר ,כך גם אנו יוצרים עושים בונים ומשנים את הנוף הגיאוגרפי והחברתי ,וכל אחד מאיתנו על אוטוסטרדת החיים הגדולה והאינסופית מקבל ולוקח שאריות של חיים כדברי אמיר …וזה מתכנס ליום בו ניצח המחשב לראשונה את האדם 10/2/96 ואולי כעת השינויים יהיו אחרים ? מהירים יותר ? משפיעים יותר ? ,האם נסתגר בחדרים ?,עם הרשתות החברתיות והכל יעשה ע'י הבינה המלאכותית ?לאן הולך שוק העבודה ? וכיצד ולאיזה כיוון נחנך את ילדינו ? והאם המחשבים ישאירו לנו משהו ? מה הזמן מסמן לנו זה הכל שאריות של החיים ??

לעתיד פיתרונים ….כמו שאמרנו בפתיחה הג'יני כבר מחוץ לבקבוק.

שבת נעימה לכולם.

מה הזמן מסמן לי
זה הכל שאריות של החיים

ולחיות את הרגע
להתחיל לאסוף את השברים

אולי אצא יותר
אתחיל קצת למהר
להתחיל להסתדר
ולעשות קצת רעש

אולי מקום אחר
מקום יותר בוער
להתחיל קצת לקלקל
ולתקן עוד פעם

כי רעות שכזאת לעולם ,לא תיתן את ליבנו לשכוח(חיים גורי)

2018-02-032022-02-04 מאת elim06

חלפו להן 25 שנה…

רות קיבלתי ..יש אישור המראה ,רס'ן אבישי שלח מבטו אל מבעד לשמשה ,"הגשם לא חדל אך גובה בסיס העננים עלה וניתן כעת להיכנס" ,הרהר לעצמו . "וודא בבקשה שעדן ורונן קיבלו את האישור "ביקש רס'ן אבישי מטייס המשנה רס'ן ישראל חושני . הוא משך את המצערת וניתן היה לשמוע את צווחת זוג מנועי הג'נרל אלקטריק של ה CH-53 -יסעור פה אצלנו , בעודם מושכים את גוף המתכת הענק כלפי מעלה בפעם האחרונה.

(הרהורים אפשריים לקברניט מסוק בלילה חורפי של ה-4 לפברואר.)

שמש יפה של שבת ראשונה של חודש פברואר היא כל מה שהיה חסר בדיוק היום לפני 25 שנה בלילה חשוך וגשום של שנת 1997,פינתנו מורידה טמפ' , מחשיכה את האופק וחוזרת אל ליל ה-4 לפברואר שנת 1997 .

בלילה אפל וקר זה אירע אחד מהאסונות הצבאיים הגדולים שידעה ארצנו הקטנה ולמודת הסבל. שני מסוקים מדגם CH-53 שמכונה בישראל יסעור התנגשו האחד בשני והביאו ברגע אחד ,למותם של 73 חיילים וקצינים ,מחטיבות הנחל' גולני ושריון ,וכן אנשי תמיכה , וצוותי שני המסוקים.

הרקע לטיסה : לאחר שבשנת 1985 התבסס צה'ל בלבנון על על קו מוצבים שבין הגבול הבינלאומי לבין גבול רצועת הבטחון. אחת הבעיות המרכזיות הייתה התנועה המנהלתית , אל המוצבים ומהן לצרכי אספקה ותחלופה של הלוחמים . מאחר והדרכים היו קבועות וידועות הן היוו מטרה נוחה יחסית ללוחמי החיזבאלה שפגעו ללא הרף בשיירות שנעו בהם (זוכרים בוודאי את המארבים לרכבי הספארי והשיירות).

לפיכך החליט צה'ל לשנע לוחמים ואספקה אל המוצבים ומהם באמצעות מסוקי יסעור.

בליל ה-3 לפב' , נועדו שני המסוקים להטיס לוחמים אל מוצבי דלעת והבופור וכוח נוסף למוצב שרייפה , סהכ 65 לוחמים (בעקבות אסון הנ'ד שאירע שני עשורים לפני כן (11/1977) נקבע כי לא יטוסו יותר מ-33 לוחמים במסוק ). בעקבות מז'א סוער הוחלט לדחות את הטיסה, ולמחרת ב-4 לחודש אחר הצהריים כשעלה גובה בסיס העננים הוחלט לבצע את הטיסה .המסוקים יצאו מבסיס תל נוף אל בסיס מחניים שבצפון שם אספו את החיילים אשר עברו תדרוך לפני הטסה והמתינו לאישור המראה.

בשעה 1848 נתקבל האישור ושני המסוקים עלו לאויר . המסוק לבופור נשא 33 איש, והמסוק השני שיועד למוצב דלעת נשא 32 איש . דקה לאחר ההמראה ביקש קברניט המסוק רס"ן לוי מהבקר אישור לחצות את הגבול ללבנון ,אישור החצייה התעכב כמה דקות, ובינתיים הנחה הבקר את המסוקים לטוס במעגל המתנה. בשעה 18:56 אישר הבקר למסוקים לחצות את הגבול ,הדיווח האחרון היה "אנחנו חוצים" . שלוש דקות לאחר מכן נעלמו המסוקים מן המכ"ם .

בדיעבד הובן במהירות כי המסוקים התנגשו האחד בשני . מהתנגשות התרסק האחד סמוך לבתי שאר ישוב ואילו השני בסמוך לקיבוץ דפנה, כל נוסעי המסוק קיפחו את חייהם .על פני הקרקע לא נפגעו אזרחים בגוף….אך רבים רבים בנפש…לנצח..

מצפה ה-73 במגדל העמק

וועדת חקירה שהוקמה מיד לאחר האסון בראשות מפקד חיל האויר לשעבר דויד עברי חקרה את התאונה מכל כיוון אפשרי.נערכו 37 ישיבות ,ביקורים בבסיסי המסוקים ,חקירות טכניות ואף טיסות שיחזור ועוד על מנת להבין את אשר אירע ,אולם הוועדה לא הצליחה להבין את שאירע בדיוק , אלה ברמת ההשערות. ( במסוקים לא הייתה קופסא שחורה ).

הוועדה קבעה כי:

..."על אף מאמציה, לא הצליחה להגיע למסקנות ברורות וחד משמעיות באשר לסיבות התאונה. האירועים בשניות האחרונות לקראת ההתנגשות יישארו תעלומה…לצערנו, האמת נלקחה עם קרבנות האסון לעולמם."

אתר ההנצחה לחללי אסון המסוקים נחנך בתחילת 2008, סמוך למקום שבו התרחש האסון, ליד בית העלמין של קיבוץ דפנה בגליל העליון. האנדרטה בנויה בצורת מסוק יסעור. בפתח האנדרטה מזרקת מים שקטה, ועליה שמות ההרוגים באסון. מסביבה דשא בצורת להבי המסוק עם 73 אבנים לזכר 73 הנספים. שביל מקשר בין האבנים לבין אבן נטויה (המתארות את גוף המסוק וכנף המסוק בהתאמה), שעליה כתובים פרטי האסון .

תאונה קשה זו הביאה להקמת ארגון ארבע אימהות ,ושלוש שנים מאוחר יותר…ב-24 למאי שנת 2000 ת יצא צה'ל מלבנון לאחר כמעט 16 שנה ו-654 הרוגים.

לאחר הנסיגה, שרר בגבול הצפון שקט יחסי, שהופר לעתים בהתקפות בודדות של ארגון חזבאללה לאורך הגבול – במיוחד באזור הר דב.

הרגיעה באה לסיומה באופן חד ב-12 ביולי 2006, עם חטיפת שני חיילי צה"ל אלדד רגב ואהוד גולדווסר בידי חזבאללה…בתגובה לאירוע זה, פתחה ישראל בלחימה בחזבאללה בתוך שטח דרום לבנון, שהתפתחה למלחמת לבנון השנייה….

שהיית צה'ל במלחמת לבנון הראשונה כמו שהיית הצבא האמריקאי בויאטנם ,הולידו המון בעיות דילמות וסוגיות שלא תמיד ברורות ערב היציאה למלחמה . ספרים רבים נכתבו על כך . בעניין לבנון נכתבו ספרים שניסו לנתח את הנכונות הפוליטית של המלחמה ,את נכונות מהלכי הקרב במהלכה ,הנכונות לשיתופי הפעולה המוזרים עם הכוחות המקומיים, ועוד סוגיות רבות ושונות ,אולם פינתנו ממליצה על שני ספרים אחרים שמביאים את נקודת המבט של החיילים הפשוטים בשטח בשני המוצבים אליהם היו המסוקים אמורים להעביר לוחמים.."אם יש גן עדן" ספרו של רון לשם ,שגם הפך לסרט עטור פרסים בשם "בופור" בבימויו של הבמאי יוסף סידר ( "הערת שוליים") . הסרט ובעיקר הספר מתאר את תקופת שהייתו של לוחם חי'ר במוצב הבופור , והספר השני הוא ספרו של לוחם ששירת במוצב דלעת בשם מתי פרידמן "דלעת –מוצב אחד בלבנון" ,זהו למעשה סיפור על חיילים בחזית של מלחמה כמעט נשכחת.(המהדורה באנגלית של דלעת נבחרה לרשימת 100 הספרים הטובים של השנה בעיתון "ניו יורק טיימס", ולאחד מ־10 הספרים הטובים של השנה באתר "אמאזון".).מומלצים ביותר…כי אחרי כל הגיגי הפולטיקאים והדיבורים הגבוהים של מנהיגים וגנרלים …בסוף בשטח נמצאים הלוחמים …ומאחור נותרות המשפחות עם הכאב והמטען הנפשי אותן ישאו לכל חייהם.

וזה מוליך אותנו במוסיקה אל שירו של דון מקלין " אמריקן פאי " .השיר ראה אור בסוף שנת 1971, טיפס מהר מאד לראש המצעדים ומכר מיליוני עותקים. העובדה שמדובר היה בשיר שאורכו 8:30 דקות !!!! , לא מנעה ממנו להגיע לשם ואף לא הרתיעה את תחנות הרדיו, שהפכו אותו ללהיט. כשנשאל דון מקלין לגבי משמעותו של השיר "American Pie" הוא השיב שהשיר מספר על שינוי מהותי שהתחולל בחברה האמריקנית דאז – משהו בחוויה האמריקנית שהיה ונעלם. "American Pie" היה שיר נוסטלגי לאמריקה של שנות ה- 50, אמריקה התמימה, הפשוטה, השמרנית; אמריקה של פאי תפוחים מסורתי ושברולט. אמריקה של אלביס פרסלי ושל רוקנ'רול, אמריקה גאה שבוטחת במנהיגיה, אמריקה שעתידה לאבד את תמימותה בשנות השבעים הסוערות עם מאבקים חברתיים ,שינויי סגנון וכמובן ומלחמת ויאטנם.

כל אחד מהבתים בשיר מסתיים במשפט "The day the music died", היום שבו מתה המוזיקה. משפט זה מיוחס לתאונת מטוס שהתרחשה ב- 1959. ב- 3 בפברואר של אותה שנה התרסק מטוס קל במדינת איווה שבארה"ב, ובהתרסקות נהרגו שלושת המוזיקאים: באדי הולי, ריצ'י וואלס ("לה במבה") וג'י.פי ריצ'ארדסון. מותם של שלושת הזמרים הגדולים האלה נתפס כאירוע מכונן לשינוי שעתיד לבוא על מוזיקת הרוקנ'רול. עבור מקלין, היום הזה סימל יותר מכל את מותה של המוזיקה. אגב הפזמון מסתיים בשורה: "This will be the day that I die", בפרפראזה ללהיט של באדי הולי עצמו שנהרג -"That'll Be the Day", שמסתיים בשורה המצמררת שמבשרת על מותו – "That'll be the day that I die".

בשנות ה-50 עבד מקלין כנער בחלוקת עיתונים ,ב -3 לפברואר 59 , בזמן עבודתו כמחלק עיתונים שמע על התרסקות המטוס ומותם של גיבורי ילדותו. הוא שב לתקופה בה המוזיקה התאפיינה בפשטות וגרמה לו לחייך ויותר מכל לרקוד – לחלוץ את נעליו לצלילי הרוקנ'רול ולפזז על רחבת הריקודים.

אולם מעבר לגעגעוע לאמריקה הישנה ,ישנה גם ביקורת בשירו של מקלין . 'American Pie' מציג נקודת מבט אחרת, פחות אטרקטיבית ופחות ורודה על שנות ה-60 האמריקאיות בכך שהוא תוקף את המיתוסים הגדולים של דור ילדי הפרחים ואת הקונצנזוס שרווח באותן שנים פרועות והוא לא חס על אף אחד ,גם לא על הביטלס ששינו את הרוקנרול ( "The marching band refused to yield" ) או על בוב דילן (Oh, and while the king was looking down"
"The jester stole his thorny crown
) שהדיח את אלביס המלך ותפס את מקומו. ובהמשך יעביר ביקורת על להקת הרולינג סטונס , שלדעתו הכניסה אלימות לרוק ( רצח מעריץ אפרו-אמריקאי בהופעה באלטמונט קליפורניה בשנת 69 ) ,וכן ביקורת על גני'ס ג'ופלין ואורח חייה שהוביל למותה הלא מפתיע.

אך כמו שנהוג לאמר בימינו ,הכל יחסי ,עבור מקלין המוסיקה מתה לפני 50 שנה, עבור מבוגרים ממנו היא מתה עוד הרבה לפני, ועבור אחרים היא מתה ממש לאחר התקופה אותה הוא מבקר. עבור רבים היא מתה כשהצורבים של המוסיקה הביתיים ותוכנות שיתוף הקבצים הפכו לנורמה, ועבור אחרים זו התקופה שדווקא בה היא פורחת ומלבלבת כפי שמעולם לא פרחה…הכל יחסי לזמן למקום.

וכיצד מתחברים הדברים ,שירו של מקלין ,נכתב על היום בו המוסיקה מתה ,3/2/59 היום לפני 53 שנים בדיוק ,כתוצאה מהתרסקות מטוס בו שהו גיבורי המוסיקה של מקלין , ובשיר געגעוע למדינה שאיבדה את תמימותה , והיום לפני 25 שנה 4/2/97 איבדו גם אנו את תמימותנו …וכיום אנחנו רואים דברים קצת אחרת , המחיר יקר מנשוא.. 73 ממיטב בנינו , נהרגו באסון המסוקים מעל שמי שאר ישוב …אך מוכרחים להמשיך לנגן..

שתי תאונות אויריות שנחרטו כל כך עמוק בנפשן של האומות השונות…אך מנפילות כל כך קשות ניתן רק לעלות …המוסיקה היום בהחלט לא מתה ..היא השתנתה ולבשה גוונים רבים ,חלקם אהובים חלקם פחות וכל דור יחשוב שהמוסיקה שקדמה לו הייתה טובה יותר , מבחן הזמן מראה שלא כך הם פני הדברים . ומדינתנו והאומה בה אנו חיים ,שינסה מותנייה עשתה חשיבה מחדש ,נאבקה בתוך עצמה ושלוש שנים מאוחר יותר יצאה מלבנון. ושירה על היום בו מתה המוסיקה ,לוחמים שהלכו וגעגוע למה שהיה פה פעם ,כולם מתכנסים בשבוע בו הלך לעולמו אחד מגדולי המשוררים והלוחמים -חיים גורי (1923-2018) ..שכתב "ונזכור את כולם "…את יפי הבלורית והתואר ״…נזכור ומהם נצמח.

שבת יפה ונעימה לכולם.

( ממליץ לכולם לקרוא את השיר המלא בלינק https://www.azlyrics.com/lyrics/donmclean/americanpie.html)

(מצרף הפעם דווקא את גרסת הקאבר המקוצרת בביצוע מדונה שיצאה בשנת 2000)

A long, long time ago
I can still remember how that music used to make me smile
And I knew if I had my chance
That I could make those people dance
And maybe they'd be happy for a while

But February made me shiver
With every paper I'd deliver
Bad news on the doorstep
I couldn't take one more step

I can't remember if I cried
When I read about his widowed bride
But something touched me deep inside
The day the music died

[Chorus:]
So bye, bye, Miss American Pie
Drove my Chevy to the levee but the levee was dry
And them good ole boys were drinking whiskey 'n rye
Singin' this'll be the day that I die
This'll be the day that I die

…..

….

I met a girl who sang the blues
And I asked her for some happy news
But she just smiled and turned away
I went down to the sacred store
Where I'd heard the music years before
But the man there said the music wouldn't play

And in the streets, the children screamed
The lovers cried and the poets dreamed
But not a word was spoken
The church bells all were broken

And the three men I admire most
The Father, Son and the Holy Ghost
They caught the last train for the coast
The day the music died

On such a winter's day

2018-01-272018-01-27 מאת elim06

הם פסעו בתוך הצמחיה העבותה ספוגה במים ,כל חייל במחלקה שנעה בתוך הג'ונגל האסייתי נשא עימו 15 ק'ג ציוד ועוד טון של מטען נפשי וסיפור אישי , וכעת הכל ספוג במים ,דבר שלא הקל את המשא. עינהם צופיות היו לכל הכיוונים ,"תמיד יצאנו לטיולים ארוכים ותמיד חיפשנו בחור בשם 'צ'ארלי'." כך יתאר זאת מאוחר יותר אחד החיילים במכתב שישלח לאימו , ועל הגשם הוא יכתוב " יום אחד החל לרדת גשם …והוא נמשך ארבעה חודשים". הם נעו בשקט כמעט מוחלט ,הגשם שניתך בעוז על העלים הסתיר את רחש צעדיהם בסבך. מי הגשם שניגרו ממצחם ומקסדותיהם על פניהם הקשו את הראיה ,והפכו את הסיור לכמעט חסר כל תועלת .אבל נוהל זה נוהל ,והסמל אמר שחובה עליהם לפתוח את הציר המוביל אל שולי הכפר. על פי חקירת אחד מתושבי הכפר לפני מספר ימים הגיע המודיעין למסקנה כי שיירות הנשק לוויטקונג עוצרות בכפר לעיתים קרובות. את ג'ים זה כבר לא כל כך הטריד ,הוא חש כי המרץ שהיה לו לפני שנה כשהגיע לכאן לראשונה ,הולך ונשחק….עוד שבועיים נותרו לי ,ואני מקבל העברה , עוד שבועיים של גשם ובוץ מזופת ,ואני חוזר הבייתה לאלבמה החמה אל עצי הפיקוס הגדולים ואל לורי . הגעגועים הלמו בו לרגע ארוך ונעים ,אך צעקות חבריו ופיצוץ עז קטעו את החלום באיווחת הבזק מסמא ,הוא עוד הספיק לראות צורה של שמש גדולה בטרם נעצמו עינייו.

GOOD MORNING….VIATNAM

בוקר של שבת גשומה ,זו השלישית כבר לאחר דצמבר יבש , ותפילות משרד החקלאות ,וכמו נפתחו ארובות השמיים וגשם מבורך שוטף את הארץ , ופינתנו עולה על מסוק בל 212 , מריחה את ניחוח הנפלאם על הבוקר , ונוסקת מזרחה אל הרפובליקה הסוציאליסטית של וייטנאם , מדינה בדרום-מזרח אסיה אשר גובלת ברפובליקה העממית של סין בצפון, בלאוס ובקמבודיה במערב, ובמפרץ טונקין במזרח ובדרום.

רוב כלכלתה של וייטנאם מתבססת על חקלאות, אם כי רק רבע משטח המדינה ראוי לעיבוד. הגידול העיקרי במדינה הוא אורז. וייטנאם היא ממגדלות האורז החשובות והגדולות בעולם, ואף שהיא צריכה לדאוג לאוכלוסייתה הגדולה (96 מיליון ב-2016 ), נשארים לה עודפי אורז ליצוא. בנוסף, מגדלים במדינה גם עצי גומי, תירס, קני סוכר, פלפל, תה, טבק ובטטות. בערי הצפון, כמו האנוי והיפונג, יש תעשייה כבדה, המבוססת על מרבצי הפחם והברזל באזור. כמו כן בצפון נמצאים מרבצי מתכות אחרות, אך כרייתם נמצאת רק בתחילת דרכה. וייטנאם הייתה אחת המדינות העניות בעולם, מלחמתה הארוכה בין סוף שנות השישים עד שנות השבעים הכבידה לחלוטין על כלכלתה. היא הייתה נתונה לחרם של ארצות הברית עד שנת 1994. אולם בשנת 1987 חל שינוי בכלכלה של וייטנאם כאשר פתחה את שעריה בפני תיירים ( קרוב ל-10 מליון עפי מפקד מ-2014 והמספרים עולים מהר ).

אבל למה דווקא ויאטנם ? ועוד בימים גשומים כאלו ?? התשובה היא כי בדיוק היום 27/1 לפני 45 שנה (1973) חתמו ארה'ב וויאטנם על הסכם הפסקת אש, המסמל את סיומה של מלחמת וייטנאם, המלחמה הראשונה בה נוצחה ארצות הברית.

למלחמת ויאטנם שמות רבים ,האמריקאים קראו לה " מלחמת ויאטנם" , באירופה היה כינויה " מלחמת הודו סין השניה " , ואילו הויאטנימים קראו לה " המלחמה האמריקאית".

איך זה התחיל ??,אז נחזור מעט אחורהבזמן. אז בוועידת ז'נבה ב-1954, שכונסה על ידי המעצמות עם סיום מלחמת הודו-סין הראשונה, הוחלט לחלק באופן זמני את וייטנאם לשני חלקים, כשהגבול בין שני החלקים נקבע על קו הרוחב 17 מעלות צפון. בחלק הצפוני הוקמה על ידי הווייט מין מדינה קומוניסטית שבירתהּ האנוי בהנהגת הו צ'י מין, ובחלק הדרומי הוקמה מדינה אנטי-קומוניסטית שבירתהּ סייגון בהנהגת הקיסר באו דאי.

עוד נקבע בז'נבה כי החלוקה היא זמנית, עד שייתקיימו בחירות כלליות לבחירת מנהיג לכלל האומה, שנקבעו ליולי 1956. אולם בניגוד להסכם , כבר באוקטובר 1955 הודח הקיסר באו דאי בידי נו דין דיים, איש עסקים וייטנאמי אנטי-קומוניסט, שזכה לתמיכת ארצות הברית. דיים הפך לשליט דרום וייטנאם וסירב לקיים מערכת בחירות, מתוך הבנה כי בבחירות אלו יעלו הקומוניסטים לשלטון, דבר שהוא לא רצה וארה'ב שהייתה בתוך המלחמה הקרה עם בריה'מ סרבה לקבל ולכן תמכה בו.

גם בתוך עמו (דרום ויאטנם) לא זכה נו דיים לתמיכה בשל מספר סיבות , בניהם שייכותו לאליטה הכלכלית שעשתה בכלכלה כרצונה ( מעניין גם היום אצלנו אין חיבה יתרה לאליטות ) בעוד מרבית העם חקלאי -עני, סיבה נוספת היתה היותו קתולי (מול רוב בודהיסטי) ,ולבסוף שילובם של משתפי פעולה צרפתיים בממשלתו .

וארה'ב ? היא בשלה ,ומאחר ודגלה בתפיסת " הדומינו" היינו שנפילת מדינה אחת ליידי הקומוניזם תגרור מדינות נוספות לכך ,היא תמכה בנו דיים . במטרה לחזק את שלטונו , החלה ארצות הברית להשקיע כסף ולשלוח מומחי מינהל, אנשי צבא ומשטרה לסייגון. במקביל, החלו להתארגן בכפרי דרום וייטנאם יחידות גרילה שכונו וייטקונג, שהתנגדו למה שנתפס בעיניהם כממשל הבובות הדרום וייטנאמי בסייגון, ושנתמכו בידי צפון וייטנאם הקומוניסטית ובידי רבים מאזרחי דרום וייטנאם.

הוויטקונג בדרום בסיוע כוחות הצפון ששלחו סיוע נרחב דרך לאוס וקמבודיה ,פגעו בצורה קשה בשלטון הדרום , ממשלת דיים נעזרה ביועצים צבאיים אמריקנים, בפיקודו של הגנרל פול הרקינס, אך איבדה שליטה על אזורים נרחבים.

בשנת 1961, היה הנשיא קנדי נחוש בדעתו למנוע ניצחון קומוניסטי בווייטנאם. הוא שלח כוחות שיטור ויחידות לחימה ראשונות – הכומתות הירוקות (געגועים לרמבו ? )– במטרה לעזור לממשלת דרום וייטנאם להקים צבא יעיל.אך השלטון בדרום סבל מסכסוכים פנימיים ומשחיתויות.מנהיג הדרום, דיים, התגלה כמנהיג בלתי ראוי, אחרי שהורה לפזר באלימות קשה הפגנה של מתנגדי שלטון בודהיסטים. צריך לזכור כי שני שלישים מתושבי הדרום היו בודהיסטים, ודיים, הנוצרי-קתולי, נתפס בעינהם כדיקטטור.

וכך מתחיל הבוץ הויאטנמי ( שסמיך יותר מבוץ החולה משבוע שעבר ) להיות עמוק יותר ויותר , ארה'ב בעזרת סוכנות הביון CIA מנסה לעשות הפיכה להחליף את מי שעד לפני רגע תמכה בו -את דיים ע'י חיסולו . אך גם השלטון החדש אינו יציב והפיכות הפכו לדבר שבשגרה ,נשיא ארה'ב קנדי מורה ליחידות קומנדו אמריקאיות להכנס לויטנאם ולסייע בקרבות.

לאחר רצח קנדי ב-22 בנובמבר 1963, מורה גו'נסון מחליפו לתגבר את היועצים וכך עולה מספרם ב-1963 ל21 אלף .בעקבות שתי תקריות פגיעה בכלי שייט אמריקאים במפרץ טונקין באישור הסנאט מוציא ג'ונסון לפועל את מבצע "רעם מתגלגל".המטרות העיקריות של המבצע היו פגיעה מוראלית בצבא הצפון, השמדת מטרות צבאיות לרבות פעולות לדיכוי הגנת נ"מ (טילי קרקע-אוויר) ופגיעה בנתיב הו צ'י מין( בו העביר הצפון סיוע למחתרת בדרום).

מכאן והלאה הלך המצב והתדרדר הפעולות לא עצרו כלום ,הם רק הלכו והחריפו והמעורבות האמריקאית הלכה וגדלה וגררה אחריה גם את בנות בריתה של ארה'ב (צרפת אוסטרליה ,ניו זילנד) למעורבות ואר'הב הכריזה על גיוס חובה ,המעורבות בויאטנם הלכה וגדלה למימידי ענק.

המון קרבות ומבצעים נערכו במהלך הלחימה ,נסיונות לפיוס ומו'מ שונים עלו על שרטון ומספר האבידות הלך וגדל מחד והבנת הצורך והתועלת שבמלחמה הלכה וקטנה .עם השנים, התגברה התנגדות ההציבור האמריקאי למלחמה. הפגנות וסרבנות גיוס נעשו נפוצות יותר ויותר. בשל גל המחאה ההולך וגובר, הוכרזה הפסקת ההפצצות בצפון וייטנאם על ידי הנשיא לינדון ג'ונסון ב-31 במרץ 1968. אך ההסלמה במלחמה לא אחרה לבוא כאשר הורה ריצ'רד ניקסון, נשיאה החדש של ארצות הברית, על הפצצות בלאוס ופלישה לשטח קמבודיה על מנת לחסום את נתיב הו צ'י מין שנתיים מאוחר יותר בשנת 1970.

המלחמה בויאטנם הייתה קשה ואכזרית בסה'כ מפריצתה ועד סיומה ארכה כ-15 שנים במהלכה איבדו קרוב ל-2 מליון !!!! ויאטנמים את חייהם וכמו כן 58 אלף !!! חיילים אמריקאים ( 30 אלף קמבודים ,521 אוסטרלים ואפילו 37 ניו זילנדים) ,התקפות גררו התקפות תגובה ,נסיונות כיבוש דרכים ובסיסים גררו קרבות גרילה קשים בג'ונגלים והפצצות מאסיביות מהאויר…וכך זה נמשך ונמשך…

הקזת הדם המאסיבית נמשכה עד לינואר 1973 . לאחר מו'מ נחתם הסכם שביתת הנשק שהושג בין הצדדים הלוחמים ב-27 בינואר 1973 בפריז. ההסכם קבע כי ארצות הברית תפנה את כל כוחותיה מוייטנאם. מאוחר יותר באותה שנה, נאסרה כל פעילות צבאית אמריקנית בהודו-סין על ידי הקונגרס האמריקאי.

אחד הדברים המעניינים הוא סדרי הגודל של הלחימה מול התוצאות .זה ממש דויד וגוליית בגרסא המודרנית( הצבא האמריקאי 1.6 מליון חיילים בשיאו , מטוסים ספינות ,טנקים ומה לא מול 0.46 מליון חיילי ויאטנם רובם לוחמי גרילה), ואם נמנה את מס' ההרוגים או את מספר הקרבות ( והיו רבים מספור ) בהן ניצח הצבא האמריקאי נראה כי המספרים נוטים חד משמעית לכיוון האמריקאי , אולם בסופו של דבר היו אלו דווקא האמריקאים שנסוגו ועזבו את ויאטנם עפ'י הסכם פריז…היום לפני 45 שנים בס'הכ.

אך ישנה גם תקווה בסיפור העצוב לקחו 15 שנות לחימה וכמעט 2 מליון הרוגים עד שנפל האסימון וכיום פחות מיובל אחרי,….. יחסי שלום ומסחר ותיירות משגשגים בין ארה'ב לויאטנם…אז עוד לא אבדה תקוותנו.

עשרות אם לא מאות שירים נכתבו סביב נושא מלחמת ויאטנם אך פינתנו בוחרת לנוע לעבר סרט דווקא ( וגם כאלו נעשו רבים בהשראת המלחמה –פלטון,שיער ,אפוקליפסה עכשיו , המבורגר היל ,פול מטאל ג'אקט , בוקר טוב ויאטנם ,ועוד רבים טובים וקשים) ופינתנו בוחרת את "פורסט גאמפ".

"הוא בא ממסורת צבאית עתיקה. מישהו מהמשפחה שלו לחם ומת בכל אחת ממלחמות ארצות הברית. אני מניח שאפשר לומר שהיו לו הרבה ציפיות לעמוד בהן."

את הסרט הנפלא יצר הבמאי רוברט זמיקס בשנת 1994 בכיכובו של טום הנקס שגם זכה באוסקר על תפקידו בסרט זה באותה שנה.

רוב הסרט מבוסס על קריינות של פורסט גאמפ שמספר את סיפור חייו לאנשים מזדמנים כאשר הוא ממתין לאוטובוס.דרך סיפור חייו המופלא של פורסט ,בחור טוב לב אך מוגבל מנטאלית , נשזרת ההיסטוריה האמריקאית על שלל גווניה ,בעיותיה ,הדילמות החברתיות שבה ,וסוגיות פוליטיות במהלך שנות ה-50 ואפילו ה-40 המוקדמות ועד ימינו אלו.שזירת האירועים נעשית באופן מופלא ,מצחיק ועצוב בו זמנית עם מוסיקה נהדרת שערך מוסיקאלית אלן סילברסטרי.

"אמא תמיד אמרה שטיפש הוא מי שנוהג בטיפשות."

בסרט נעשה שימוש בסמלי תרבות אמריקאיים ידועים – כאלביס פרסלי, ג'ון לנון, ריצ'רד ניקסון, חברת אפל ,נייק ,רצח קנדי ומאבקי השחורים לשיוויון – בהם פוגש גאמפ בחייו כבדרך אגב. פורסט גאמפ זוכה להגשים את חלומותיו של כל אמריקאי; הוא מתעשר, מצליח ומתחתן עם אישה יפה. הוא פוגש בנשיאים אמריקאים ומשתתף במאורעות היסטוריים ממש במקרה – אך לרוב אינו מודע לחשיבות הדברים, והוא נקלע אליהם כדרך הגורל המופלא.

הסרט זכה ב-6 פרסי אוסקר !!! מתוך 13 מועמדיות !!! ( הסרט הטוב ,הבמאי ,השחקן הראשי ,שחקן משנה ,תסריט ,ואיפור ) מפאת אורך הפינה נצטמצם (נקדיש לו אולי פינה בעתיד).

ואיך הכל מתחבר ?? גשם …והורים.

"אמא תמיד אמרה שהחיים הם כמו קופסת שוקולד, אתה אף פעם לא יודע מה אתה הולך לקבל."

בבוקר שמביטים מהחלון ורואים את הגשם ,את השמים האפורים ועלי העצים החומים ,המשפט הראשון שעולה לראש זה לאמר לילד "הי ילד שים מעיל..יורד בחוץ גשם" כך היה השבוע החולף ( כן ירבו ) וכך גם הבוקר …וזה מזכיר לי את התיאור ששולח פורסט לאימו כשהוא מתאר את הגשם ( חובה לכל מי שעדיין לא ראה את הסרט ) "" יום אחד החל לרדת גשם …והוא נמשך ארבעה חודשים"…" יש גשם מלמעלה ,יש מלמטה , יש גשם מהצד ויש גשם מאחור.." והורה ששומע על תלאות ילדיו במזג האויר חושב לעצמו …"אח ..אח ..ביום גשם כזה ..הלוואי והיה במקום קצת יותר חם.." וזה בדיוק מופיע בשיר בפסקול הסרט …שירם של להקת "האבות והאימאות "קליפורניה חולמת"….wish i was in l.a…….אז ביום בו מלאו 45 שנה לסיום אחת המלחמות המיותרות והכואבות ,וחסרת כל הישגים בעידן החדש , מלחמה שכל מה שרצו החיילים בה ..זה להיות ב L.A…. …תתלבשו חם ושימו מעיל כי גשם בחוץ….כך תמיד אומרת אמא…ומחר אומרים החזאים…שוב תזרח השמש או כמו שנאמר בשיר סצנת הסיום בסרט שיער let the sun shine……התחלנו בכנסיית השכל וסיימנו בכנסיה…כך יצא..

שבת חמה ונעימה לכולם ומי שלא ראה את הסרט ..נו …נו …נו…לרוץ…on such a winter day…..

All the leaves are brown All the leaves are brown
And the sky is grey And the sky is grey
I've been for a walk I've been for a walk
On a winter's day On a winter's day
I'd be safe and warm I'd be safe and warm
If I was in L.A. If I was in L.A.

California dreaming California dreaming
On such a winter's day

Stopped into a church
I passed along the way
Well, I got down on my knees Got down on my knees
And I pretend to pray I pretend to pray
You know the preacher likes the coal
(Preacher lights the coal)
He knows I'm gonna stay Knows I'm gonna stay

California dreaming California dreaming
On such a winter's day

יש חור בדלי יא יוסף ,יא יוסף..

2018-01-202018-01-20 מאת elim06

חלפה שנה מאז אירועי החורף הקר ביותר שנמדד בישראל ,חשב לעצמו ,באמת חתיכת חורף ,בעיתון היה כתוב כי מאז החלו לרשום את המדידות המטאורולוגיות בישראל בשנת 1870 ,לא נחזה כזה חורף ,טמפ' כל כך נמוכות ,כמויות מים עצומות במושגי ארץ הקודש ..ואפילו שלג בחייפה ..חדרה ..וגם נתניה ותל אביב….זקני צפת לא זוכרים איפוא המשקפיים אז אין מה לצטט אותם חייך לעצמו.

וכעת הוא עומד ובוהה בימה הבוצית מולה הוא ניצב ביחד עם חבריו לעבודה ,כמה בוץ ,"איך נצא מהבוץ הזה ? "שאל את עצמו , כן הוא יודע שיש תוכניות אבל בכל זאת כל כך הרבה מים ובוץ…חייבים לצאת ממנו….(20 לינואר 1951,גדות החולה).

שבת בבוקר ,ביום שלאחר הסערה , הראשונה של חודש שבט והראשונה של בני מזל דלי לשנת 2018 .הכל סביבנו רווי מים מאירועי הגשם האחרונים , האדמה בשבילי הלולים במושב בוצית משהו ,מראה שזמן רב לא זכינו לו ופינתנו נוסעת נסיעה קלה צפונה מהבוץ המושבי אל הבוץ והמים של שנת 1951 בימת החולה.

היום מלאו 67 שנים (20/1/1951) לתחילת מבצע ייבוש אגם החולה (יש שקראו לה ימת החולה).

פוטנציאל הקרקעות הפוריות של עמק החולה עורר כבר בסוף המאה ה-19 יוזמות לייבוש הביצה והרחבת השטחים המעובדים לצרכי חקלאות . רק בתחילת המאה ה-20 ב-1914, לאחר כמה ניסיונות כושלים מטעם הממשלה העות'מאנית, מסרה הממשלה את הזיכיון לייבוש לחברה פרטית בבעלות אנשי עסקים מביירות, אולם אירועי המלחמה דחו את הביצוע. לאחר מלחמת העולם הראשונה קיבלו החוכרים זיכיון מחודש מידי ממשלת המנדט הבריטי והשטח הועבר לידיהם בתחילת 1929. בשנת 1933 בנו החוכרים את גשר בנות יעקב מחדש ובשנת 1934 בנו סכר על הירדן מצפון לגשר והחלו בהעמקת והרחבת תוואי נהר הירדן על מנת לנקז את מימי החולה ביתר יעילות. שטח הזיכיון כלל כ-56.5 קמ"ר, שכללו כ-21.5 קמ"ר ביצות, כ-17 קמ"ר אגם החולה וכ-18.5 קמ"ר אדמה. במאי 1933 הושגה הסכמה בין חברת הכשרת היישוב לאחד החוכרים על מכירת הזיכיון לחברת הכשרת היישוב. בספטמבר 1934 אושרה ההעברה על ידי הנציב העליון והשטח הועבר לידי חברת הכשרת היישוב בסוף נובמבר 1934. חברת הכשרת היישוב הזמינה תוכנית לייבוש מחברת הנדסה בריטית "רנדל פלמר וטריטון" אך שיקולים שונים ובהם ערעור מהנדס המים שמחה בלאס, חישובי עלות ותועלת, וכן המרד הערבי ושוב פעם מלחמה ,הפעם זו מלחמת העולם השנייה,הם שגרמו לעיכוב מימוש התוכנית עד לאחר קום המדינה.

מאז ימי ילדותנו נהגנו לייחס את המלחמה במלריה לייבוש אגם החולה ,אולם אין קשר ,המלריה הודברה כבר מספר שנים קודם לכך ע'י רופא וחוקר ישראלי בנושא המלריה בשם גדעון מר ,אשר ביחד עם חברו האנטמולוג ד'ר צבי סליטרניק (חתן פרס ישראל לרפואה על עבודת חייו במיגור מחלת המלריה בארץ ישראל ) מיגרו את המלריה .וכך כל שנותר הוא רק…לייבש את החולה.

פעולת הייבוש שארכה כ-7 שנים , החלה בשנת 1951 והושלמה ב-1958. התכנון ההנדסי של המבצע נעשה על ידי מדור מיוחד שהוקם באגף המים שבמשרד החקלאות בראשות המהנדס א. קובלנוב, הביצוע הופקד על ידי הקרן הקיימת בידי חברה הנדסית אמריקאית ("זנזיבר-דקר"), והוא מומן בכספי המדינה, הקרן הקיימת וקרן היסוד. הסורים שישבו די קרוב ( ימי טרום ששת הימים) התנגדו להליך ייבוש החולה ונהגו לירות ולהפגיז מדי פעם את העוסקים במלאכה . בסה'כ במהלך 7 שנות העבודה נהרגו 40 עובדים ,ונפצעו כ-100.

הייבוש שנעשה בתנאי הצפה( על מנת להקל את חפירת תעלות הניקוז) נעזר בסכר זמני שהוקם ,אותו פתחו בגמר ביצוע התעלות , כמו כן הורחב אפיק הירדן על מנת שיוכל להעביר כמות מים גדולה יותר דרומה.

הרצון להשגת שטחי חקלאות פוריים ע'י ייבוש החולה לווה גם בהתנגדות . היו מומחים שטענו כי ייבוש החולה יחשוף אדמות כבול לא יעילה לחקלאות שתשקע עם הזמן ,ועל מנת להופכה לשמישה יהיה צורך בהשקעות ענק. וכמו כן יאבד מקור מים מתוקים . אך גם מבחינה סביבתית ושימור הטבע היו מתנגדים לתהליך ,המתנגדים התארגנו לכדי מחאה שהביאה להקמתה של "החברה להגנת הטבע" שזה היה ראשון מאבקיה שהביא בין השאר להקמת שמורת החולה בחלק מהאתר לצרכי מחקר תיירות ושימור.

עיטם לבן זנב

נחשון אפריקאי

לבנון החולה

לאחר ייבוש החולה הצטמצמו מאוד איזורי המחייה של מיני בע'ח וחלקם כדוגמת העופות "עיטם לבן הזנב ", "נחשון אפריקאי" ומיני דגים כגון "נון הגליל ","לבנון החולה " , נכחדו לגמרי. אך בכך לא תמו השלכות ייבוש החולה , בדיעבד הסתבר כי צדקו המומחים ואכן אדמת הכבול שקעה ,וקשה היה לגדל בה חקלאות , וכמו כן נטתה מדי זמן להידלק ולייצור שרפות . ובנוסף לכך החלו חומרים ששקעו בעבר בחולה להיסחף למימי הירדן וממנו לכנרת וגרמו לשיבוש האיזון האקולוגי ולפגיעה במימי הכנרת. ובקיצור ניתן לאמר כי בפועל לא התממשו הציפיות החקלאיות ממבצע הייבוש ונזקו המצטבר עלה על תועלתו.

לאחר ההכרה בנזק הבלתי-הפיך שנוצר מייבוש האגם והביצות.החלה רק בשנות ה-90 מלאכת השיקום של החולה. חלק משטחי הביצות לשעבר הוצפו מחדש ונוצר וכך נוצר אגמון החולה. רשות הטבע והגנים וקק"ל מבצעות במקום עבודות לניתוב המים ושיקום אוכלוסיית בעלי החיים. שיקום הנזקים מתבצע במספר מישורים: החזרה של בעלי חיים למקום, הכוללת את השבת העופות הנודדים לאזור, הצפה מבוקרת של שטחים ובקרת אזורי צמיחה וכיום משגשגת לה שמורת החולה ומבקרים רבים פוקדים אותה לאורך השנה.

ומימת החולה רווית אדמת הכבול אנו נעים מערבה אל מקום נפלא לטיול , בירת הבירה ג'יינס, ומקום אתרי הצילום של "משחקי הכס" אשר מסמליה המפרסמים ביותר הוא בלוקי הכבול המשמשים לבעירה בתנורי התושבים ולחימום הבתים…אל אירלנד …ובעצם אל להקת הרוק האירית…הקרנבריז.

את הלהקה הקימו בשנת 1990 נואל ומייק הוגאן, שני אחים ממחוז לימריק שבדרום מערב אירלנד.וביחד עם חבר נוסף בשם פרגל לולר הם קראו ללהקה "The cranberry saw us" (בעברית: החמוצית ראתה אותנו וכן משחק מילים על cranberry sauce – רוטב חמוציות).בהמשך הדרך עזב סולן הלהקה ובמקומה הגיעה בחורה בשם דולורס או'ריורדן שהכירה את חברתו של קווין (הסולן שעזב את הלהקה )וזכתה בתפקיד הסולנית. או'ריורדן בעלת הקול הנפלא והיחודי הפגינה בנוסףלשירה גם יכולות נגינה נהדרות וכישורי תמלול וכאשר חברי הלהקה הציגו בפניה מנגינה שהלחינו, חיברה לה מילים באותו יום. השיר שנוצר נקרא לימים Linger והפך ללהיט.

בתחילה מכרה הלהקה קלטות ביתיות שהפכו להיט ונחטפו מהחניות , החברים עברו להקלטות אולפן דיגטליות ,צעד שפתח להם אשנב לעולם הגדול.

אלבום הבכורה שלהם Everybody Else Is Doing It, So Why Can't We? לא צלח יפה , והביא למתחים בין חברי הלהקה ולשינוי המפיק המוסיקלי של הלהקה ,הפריצה הגדולה הגיע בקייץ 93 כאשר הלהקה נסעה לארה'ב לשמש מופע חימום ללהקה מצליחה אחרת בשם "סוויד". הדבר הביא לחשיפה של הלהקה בארה'ב והם החלו להיות מושמעים בערוצי המוסיקה וה-MTV ללא הרף . אלבומה השני של הלהקה No Need to Argue ( אין צורך להתווכח), ששוחרר בסוף השנה זכה להצלחה רבה יותר מהקודם וכבש את מצעדי הפזמונים גם בקנדה ואירופה. הלהקה הוציאה לאור ארבעה סינגלים מאלבום זה ובראשם Zombie, שנחשב ללהיטם המצליח ביותר. (מדובר בשיר על מעגל של אלימות ושכחה, ובמרכזו היסטוריה עקובה מדם.במסגרת המאבקים בתוך אירלנד הקתולית והפרוטסטנתית ונכתב בעקבות מות 2 ילדים בצפון אירלנד ע'י ירי של הצבא הבריטי).

כמו מרבית המוסיקאים האירים ,גם הקרנבריז שילבו בשיריהם סוגיות חברתיות ופוליטיות מעבר לנושאים הרגילים המאבקים הפולטיים עקובי הדם באירלנד, המלחמה בצ'צניה ,העבדות וסחר העבדים המודרני , ובפרט תרם לכך הקשר של חברי הלהקה עם סולן U2 בונו , אולם להבדיל משני האמנים יוצאי אירלנד שינייד אוקונור וסולן U2 בונו ,שמרו הקרנבריז על אמונתם הדתית ועל הקשר ההדוק עם אירלנד והכנסיה.

הלהקה לא נסקה לגבהים מדהימים אך שיריה הושמעו המון בערוצי הרדיו וערוצי המוסיקה בכבלים , מסעות ההופעה של הלהקה היו גם עצמאים ובעיקר כלהקת חימום ללהקות גדולות יותר כדוגמאת ה"רולינג סטונס". בסה'כ הוציאה הלהקה 6 אלבומים ,כשהאחרון יצא בשנת 2012.

ואיך הכל מסתדר ? השבוע תתכנס בדאבוס שבשוויץ "ועידת דאבוס השנתית "בה יידונו בן השאר דרכים לשמירת הסביבה ,( אגב פרופ' יובל נוח אמור לשאת שם הרצאה-כבוד) והיום מלאו 67 שנים לתחילת פרויקט ייבוש החולה ,וזה קורה בדיוק ביום הראשון של …מזל דלי…והיכן יש המון כבול ממש כמו בחולה ?? נכון באירלנד ממלכת החמוציות והבירה. וכזכור ייבוש החולה פגע בטבע ובבע'ח שחיו שם עד לאותה עת ,הפר את האיזון האקולוגי שהוביל גם לפגיעה במימי הכנרת … ונשאלת השאלה של "חוכמת הבדיעבד" ,למה לא הקשבנו לאינסטינקט החייתי שבנו שאומר ששינוי האיזון בטבע יביא לפגיעה, (כמו שהתריעו מומחים)..בסופו של דבר בנו ….??? …האמת שתמיד קל להיות חכם בדיעבד……ונחשו מי שר על אינסטינקט חייתי ?..נכון הקרנבריז.…וכמה עצוב …כי כמו נבואה והחששות שמתממשים במילות השיר …השבוע ביום שלישי נפטרה במפתיעה ,מסיבה לא ברורה סולנית הלהקה דולורס או'ריורדן בגיל 46 בלבד (6 בספטמבר 1971 – 15 בינואר 2018) .קולה המיוחד וקרבתה לכנסיה הקתולית גרמו להזמנתה מספר פעמים לשיר ביחד עם מקהלת הוותיקן בטקסים רשמיים . חייה הפרטיים היו רוויי קשיים ומיעטה לחייך, גם לא בהופעות ומעט מאוד בקליפי הלהקה. נסיבות פטירתה הפתאומית נאסרו לפרסום עפ'י בקשת משפחתה ואנו הפסדנו מבצעת נהדרת.

אז שנשמור על הטבע ועל האיזונים בו ונשמור גם על עצמנו …שימו לב למילות השיר הנפלא ולקולה הנהדר…

(למיטיבי לכת מצורף בהמשך השיר zombie שנכתב בהשראת המאבק האירי ובמות שני ילדים במהלכו בשנת 1993 ממטען שפוצץ ה-IRA, השיר חצה את הגבול שבין פופ לפוליטיקה, הפך בן לילה להמנון נגד אלימות והצית קול אחר של דולורס או'ריורדן, שהלכה השבוע לעולמה).

שבת חמה ונעימה לכולם

Suddenly something has happened to me
As I was having my cup of tea
Suddenly I was feeling depressed
I was utterly and totally stressed
Do you know you made me cry
Do you know you made me die

And the thing that gets to me
Is you'll never really see
And the thing that freaks me out
Is I'll always be in doubt
It is a lovely thing that we have
It is a lovely thing that we
It is a lovely thing, the animal
The animal instinct

So take my hands and come with me
We will change reality
So take my hands and we will pray
They won't take you away
They will never make me cry, no
They will never make me die

And the thing that gets to me
Is you'll never really see
And the thing that freaks me out
Is I'll always be in doubt

שיר המחאה הקשה ,שהיווה סמל למעורבות פולטית מוסיקלית zombie…..

The gods may throw a dice

2018-01-132018-01-13 מאת elim06

ונפתח בסיפור קטן , בימים ההם בזמן הזה והשנה היא 1980 , וילך נער אחד מבני ישראל וישב לעת ערב קייצי של חודש יולי, אל מול מסך הטלויזיה. ובמסך יסיח השדרן אודות להקת זהובי השיער והאדמונית ,ויסביר השדרן על הצלחת הלהקה מאז ימי האירוויזיון ,ועל תקליטם החדש שיצא ,השביעי במספר כך אמר, ומתוכו סח על השיר הראשון שיצא להשמעה ,ואז גם יוקרן סירטון ,וירא הילד בסירטון אישה זהובת שיער ועצב על פניה,ותשיר האישה שיר עצוב ,ותהיינה המילים לא ברורות לו ,ויראה את הבעות פניה וניכר בם שצערה גדול הוא. ויטב הלחן והשיר המתנגן בעיני הנער ויערבו לאוזנו . ובימים הבאים יחפש ויתור ללא ליאות את מילותיו של השיר . ויהי ערב ויהי בוקר ועוד ערב ועוד בוקר , וימצא הנער לאחר מספר ימים בהם שוטט במגזיני "להיטון עולם הקולנוע" ,ובמחברות אנגלית של אחיו ואחותו וימצא אותן ותיטבנה המילים בעיניו .וירא כי טוב. וישב לו ימים רבים וילמד אותן בע'פ לעיתים בלי להבין את משמעותן…אך השיר היה כה עצוב שמילותיו נחרתו בזכרונו עד לימים אלו ,ובזמן הזה גם ארבעים שנה אחרי,כשיסע עם בנו ברכב ימלמל לעצמו את המילים ,ובדימיונו יראה את פניה העצובות של זהובת השיער ……אגב שמו המקורי של השיר שנכתב ע'י בני וביורן בשנת 1980 היה……"סיפור חיי"……

שבת שניה של החודש הראשון של השנה ה2018 מאז נולד יהושוע הנגר ,השמש שבה לביקור חורפי ופינתנו מעלה על נס ,את מי שנותר בצל וכמעט שלא טעם מטעמה של התהילה .

השבוע (8/1/1823) לפני 135 שנה נולד בן שביעי למשפחת וולאס הפשוטה באסק שבאנגליה , אבי המשפחה ספרן עני אך מכובד ואימו החליטו לקרוא לו אלפרד .

למשפחה היו מעט נכסים שהניבו הכנסה צנועה, אך העסקים לא עלו יפה והמשפחה נקלעה לקשיים כלכליים. כשהיה אלפרד בן 14, לא יכלו עוד הוריו לממן את לימודיו והוא נשלח לגור עם אחד מאחיו בלונדון.הוא החל לעבוד במדידת-קרקעות עם אח אחר, ואז כמורה לשרטוט מפות.

את זמנו הפנוי בילה וולאס בספריות, קורא את הפרסומים החדשים ביותר במדע, או באיסוף חרקים – תחביב שפיתח בימים שבילה באוויר הפתוח כמודד קרקעות. הוא יצר קשר עם חוקר חרקים בשם הארי בייטס (Bates), שהדריך אותו בתחום זה.

בין הספרים שקרא ידידנו ראסל , הוא פגש את "מסעה של הביגל" שכתב החוקר צ'ארלס דרווין בו תיאר את חמש שנות הפלגתו מסביב לעולם, מסע שנערך כאשר וולאס היה עדיין תלמיד בית ספר. וולאס רצה לצאת גם הוא בעקבות אותם חוקרים, לגלות מקומות חדשים ולאסוף חרקים ביערות גשם טרופיים. וכך ב-1848, בהיותו בן 25 בלבד, הוא הגשים את חלומו ויצא עם מדריכו בייטס לברזיל.

רצון זה נחמד ותחביב זה יופי אך צריך גם מימון למין מסע שכזה ולכן בשלב זה, איסוף של חרקים וחיות אחרות כבר לא היה רק תחביב בלבד , אלא בסיס למחקר וגם מקור פרנסה. וולאס ובייטס התכוונו להקים אוספים פרטיים ולמכור חלק מהפרטים למוזיאונים או אספנים אחרים בבריטניה, וכך לממן את המסע. וולאס קיווה גם שהדגימות שיאסוף יעזרו לו לבחון את התיאוריה החדשה שהחלה לצבור תומכים בעולם המדע, לפיה מינים אינם קבועים, אלא משתנים ונוצרים זה מזה.…ריח של אבולוציה נישא באויר.

במשך ארבע שנות מסע טרח ועמל ידידנו על איסוף אלפי מינים של חרקים ובע'ח ,רישומם ומעקב אחר אורח חייהם , ודימיון מבני גופן . הוא וידידו תיעדו הכל על אלפי מסמכים ורישומים ,וראסל אף חיבר שלושה מאמרים בנושא ששלח לפירסום באנגליה. עם תום ארבע שנים עלה ידידנו על הספינה בדרכו חזרה לברטניה ועימו חומרי המחקר שלו מהשנתיים האחרונות , לרוע המזל, פרצה שריפה באנייה בלב ים. וולאס והצוות נמלטו בסירת הצלה, ולאחר עשרה ימים אספה אותם ספינה שעברה במקום השיבה אותם ללונדון. אך המטען כולו עלה באש ושקע במצולות: כל מה שוולאס הצליח להציל מהשנתיים האחרונות של מסעו היו כמה דפים של רשימות.

ראסל ידידנו איש נחוש ולא נשבר, וכך שנתיים לאחר מכן ייצא שוב למסע מחקר הפעם לארכיפלג המלאיי , לא לפני שהספיק לפרסם בברטניה שישה מאמרים ושני ספרים.

מסעו הפעם ארך שמונה שנים בהן ליקט למעלה מ-120 אלף מינים שונים של בע'ח ( 80 אלף חיפשיות) ,כאשר כל הזמן העסיקה אותו השאלה כיצד נוצרו זנים אלו ? , ואיך התאימו עצמם לשינוי שחל בסביבת המחייה שלהם ??, כאמור, הרעיונות האבולוציוניים כבר היו באוויר בתקופה זו. דרווין עדיין לא פרסם דבר מהתיאוריה שלו, אך חוקרים אחרים, כמו למשל הצרפתי ז'אן בטיסט למארק (Lamarck), הציעו דרכים שונות שבהן מינים עשויים להתפתח זה מזה.

בשנת 1858 חשב ראסל שאולי יש לו רעיון לפתרון השאלה :"חשבתי לשאול את השאלה, למה חלק [מהיצורים החיים] מתים וחלק שורדים? והתשובה הייתה ברורה, אלו שמתאימים טוב יותר שורדים… ובהתחשב בשונות העצומה בין פרט לפרט, שהכרתי מניסיוני כאספן, אפשר לראות שכל שינוי שדרוש בשביל התאמה של מין לתנאים משתנים עשוי להופיע… בדרך זו כל חלק בבעל החיים ישתנה בדיוק לפי דרישות הסביבה, ואלו שלא ישתנו ימותו". ,כך הוא כתב באוטוביוגרפיה שלו.

את הרעיון שלא בע'ח משתנה לפי הסביבה , אלה הסביבה משתנה ובע'ח גם כן משתנים , ובע'ח שמותאם לסביבה ישרוד והאחרים יכחדו ..את הרעיון הזה שלימים יקרא " הברירה הטיבעית" שלח ראסל לחוקר צ'ארלס דרווין שכבר עבד שנים רבות על הנושא.

אין פלא שהמכתב הפך את עולמו של החוקר הוותיק דארווין , והניע אותו לפרסם בפעם הראשונה את רעיונותיו, עם המאמר של וולאס. ושנה לאחר מכן הוציא דארוין לאור את ספרו, "על מוצא המינים בדרך הברירה הטבעית או שימור גזעים מועדפים במאבק החיים", בו פרש את התיאוריה בפירוט רב הרבה יותר.

הספר הפך עולמות בכל רחבי העולם .הקהילה המדעית והדתית היו כמרקחה , ודארווין היה שיחת היום בכל פינה ופינה.

אך לא בכל תאמו מחקריהם של וואלס ודארווין ,יש להניח כי את גישתו של וואלס חיבבו אנשי הדת יותר משל דארווין.

וולאס ודרווין הגיעו שניהם לאותן מסקנות לגבי מנגנון הברירה הטבעית, אך בנושאים אחרים התגלעו ביניהם חילוקי דעות קשים. וולאס הספיריטואליסט והאמין בהישארות הנשמה לאחר המוות, וסירב לקבל את אחת המסקנות המהפכניות ביותר שעלו מהתיאוריה המשותפת שלו ושל דרווין: שהאדם, על כל הישגיו ויכולותיו, הוא בעל חיים שהתפתח בצורה טבעית כמו כל מין אחר.

הברירה הטבעית, טען וולאס, לא יכולה להסביר את היצר האמנותי של האדם, את המוזיקליות, את הגאונות של גדולי המתמטיקאים, את המוסר והפילוסופיה. הוא האמין שכוח הנובע מ"העולם הבלתי נראה של הרוח" התערב באבולוציה ליצירת המודעות והיכולות המנטליות הגבוהות של האדם. דרווין חלק עליו נחרצות.

אך עם הזמן כמעט ונשתכח וואלס וכל הקרדיט ניתן לדארווין…שזכה בכל התהילה..

וזה מוליך אותנו מוסקלית מעט יותר צפונה אל מולדת הוולבו , אל ביתה של בילבי הילדה עם הצמות ,ומקום הולדתו של נילס הולגרסן…אל שבדיה ואל הלהקה המצליחה ביותר בכל הזמנים , הלהקה שעשירה יותר מבית המלוכה השוודי,,,להקת אבבא.

ABBA (ראשי תיבות שמות החברים-אניטה ,ביורן ,בני ,אנני)

מייסדי הלהקה היו הזמרים וכותבי השירים של הלהקה, ביורן אולבאוס ובני אנדרסון, שנפגשו במסיבה באביב 1966 והחליטו שעליהם "לאחד כוחות" וליצור מוזיקה ביחד. הרעיון לא התממש בהתחלה, משום שבני היה באותו הזמן קלידן בלהקה שוודית פופולרית בשם Hep stars. בהופעה במאלמה הכיר בני את הזמרת אנני-פריד לינגסטד. היא הייתה אז בת עשרים ונהגה להופיע עם זמרים שונים.ב-1969 נפגשו ביורן ואנייטה פלטסקוג בתוכנית בטלוויזיה השוודית והתאהבו. בתחילה הופיעו והקליטו רק ביורן ובני ביחד, בהמשך הצטרפו הבנות.הלהקה פעלה בשנים 71-82.

כוכבם זרח באמצעות תחרות הזמר הגדולה של אותה תקופה , האירוויזיון..בפברואר 1973 ניסתה הלהקה להגיע לתחרות האירוויזיון עם השיר Ring Ring. השיר לא הצליח להיכנס לתחרות, אך למרות זאת, הצליח בקרב הקהל השוודי כשהגיע למקום השלישי בקדם האירוויזיון (המלודיפסטיבלן). שנה אחר כך, באירוויזיון 1974, השתתפה הלהקה שוב עם השיר Waterloo, וזכתה בתחרות…ופה כבר החלה ההיסטריה.בשלב הזה החלה הלהקה שזכתה לחשיפה להוציא להיטים בקצב מסחרר , Mamma Mia (1976), Fernando (1976), Dancing Queen (1976), Knowing Me, Knowing You (1977), The Name Of The Game (1977), Take A Chance On Me (1978), The Winner Takes It All (1980), Super Trouper (1980).

אבבא נודעו גם בשל התלבושות הצבעוניות שלהם, שבאותו הזמן התאימו מאוד לתקופה (שנות ה-70). גם הקליפים שלהם התפרסמו מאוד, והיו לדוגמה ראשונה לז'אנר שכזה. רוב הקליפים בוימו בידי הבמאי המופלא לאסה הלסטרום (שגם ביים את הסרט שלהם, ABBA – The Movie) ,ויותר מאוחר את הסרט הנהדר "שוקולד" (ג'ולייט בינוש וג'וני דאפ). חלק מהקליפים נחשבים לקלאסיקה. רוב הקליפים נאספו ב-"DVDs ABBA Gold" וב-The Definitive Collection.

הגרסה המקובלת היא שמשברים בזוגיות בקרב חברי הלהקה הם שהביאו לפירוק הלהקה בשנת 82 , אך הגירושים אינם הגורם היחיד שהביא לפירוקה. אנייטה וביורן התגרשו כבר ב-1980, אחרי תשע שנים של נישואים, שבמהלכן נולדו להם שני ילדים – לינדה וכריסטיאן. למרות הגירושים, הם המשיכו לעבוד יחד במסגרת הלהקה במשך שלוש שנים פוריות נוספות. בדיעבד היו אלה שנות השיא של הלהקה. הגירושין של פרידה ובני ב-1981 הפכו את האווירה בקרב חברי הלהקה לקשה וטעונה יותר. וכך בשנת 82 חדלה הלהקה להקליט ולהופיע , ונסיונות רבים ומאוד מפתים לאיחוד לא צלחו.

בנות הלההקה פנו לקריירות סולו .בשנת 1982 הוציאה פרידה את אלבום הסולו Something's Going On. היא אמנם הוציאה לאור מספר אלבומי סולו קודמים במקביל לעבודתה בלהקה, אך Something's Going On הופק על ידי פיל קולינס מג'נסיס והוקלט באנגלית, בעוד שאת אלבומי הסולו הקודמים שלה הפיק בעלה דאז וחבר הלהקה, בני אנדרסון, והם הופצו רק בשוודיה. אנייטה הוציאה ב-1983 אלבום סולו באנגלית בשם Wrap Your Arms Around Me בהפקת מיק צ'פמן, שהתפרסם עוד קודם לכן בין היתר כמפיק של להקת בלונדי.

והבנים בלהקה לשעבר עברו בעיקר לכתיבת מחזות זמר..

להקת אבבא יצרה מוסיקה קלה ,משפחתית קליטה ומאוד פופולארית שזכתה לכינוי "מוסיקת אמצע הדרך" , חלק מהמבקרים סנטו בהם ללא רחם ,על כי אינם עמוקים דיים , ואינם עוסקים בסוגיות חברתיות .אולם הביקורות הלא מחמיאות לא תמיד היו הוגנות או מדויקות. הן התעלמו מרבדים עמוקים יותר ביצירה של אבבא ומחדשנותה. הטקסטים של חלק מהשירים הפחות ידועים של הלהקה כן דנים בסוגיות חברתיות שנויות במחלוקת או בעניינים פולטיים רגישים. כך למשל "היי היי הלן" (באנגלית: Hey Hey Helen) שמופיע כבי סייד (כינוי לצד השני של תקליט סינגל)של הסינגל מאמה מיה ונכלל באלבום "ABBA" עוסק בפמיניזם ובאמהוּת חד הורית. גם השיר "מה לגבי ליווינגסטון" (What About Livingstone) מתוך האלבום "Waterloo" מבטא תמיכה במסעות המאוישים לירח, סוגיה שהייתה אז שנויה במחלוקת עקב העלות הכספית האדירה של תוכנית אפולו. גם באלבומים מאוחרים יותר דנו שירי הלהקה בסוגיות רגישות כגון אימי השירות החשאי במדינות הגוש הקומוניסטי בתקופת המלחמה הקרה (השיר The Visitors), או החשש מפני מלחמה (בשיר Soldiers).וזה בלי להזכיר את החדשנות הטכנית בעריכת השירים בצורה דיגיטלית ..ושימוש בעושר רחב של צלילים בשיריהם דבר שהיה בתחילת דרכו באותה עת.

בסה'כ הוציאה הלהקה 8 אלבומי אולפן ו-10 אלבומי אוסף ומכרה למעלה מ-300 מליון תקליטים ומוכרת עד היום .( היא שניה במכירות רק לביטלס).

אז איך הכל מתחבר ?

השנה מלאו 37 (ז'ל שנים) לצאת האלבום ששמע אותו נער ממלמל המילים ,ו-135 שנה להולדתו של אלפרד ראסל וולאס. ראסל ידידנו חקר טרח ,בדק והעמיק בנושא האבולוציה ,ומהי האבולוציה אם לא סיפור חיינו…אך רגע לפני פרסומו של ראסל .. ,פרסם צארלס דארווין את ספרו ולקח את כל הקופה…והמנצח לוקח הכל או כפי שהיטיבה לבטא זאת סולנית להקת אבבא אנייטה פלסקוג באותו שיר שמילמל הנער ביולי 80…." The Winner Takes It All"….או בשמו המקורי של השיר .."סיפור חיי"..

שבת נעימה וחמימה …שרק ננצח…ואם לא…אז שנלמד מההפסד…שבת שלום

I don't wanna talk
About the things we've gone through
Though it's hurting me
Now it's history
I've played all my cards
And that's what you've done too
Nothing more to say
No more ace to play

The winner takes it all
The loser standing small
Beside the victory
That's her destiny

I was in your arms
Thinking I belonged there
I figured it made sense
Building me a fence
Building me a home
Thinking I'd be strong there
But I was a fool
Playing by the rules

The gods may throw a dice
Their minds as cold as ice
And someone way down here
Loses someone dear

מי מכיר אותך טוב יותר ממני ..?

2018-01-062018-01-06 מאת elim06

טיפות הגשם הכבדות ,ומשב הרוח הקשו עליו את השמיעה . הכומר המשיך בדבריו ,ודיבר על הצורך בלהיות אנשים ישרים והוגנים כפי שהיה המנוח ." מי לא אהב אותו ? , אל מי לא נשא בכל עת פנים מחייכות ? "" וזה מה שנשאיר אחרינו ,פנים מחייכות ומאור פנים .." הקהל סביב הקבר הנהן בהסכמה שקטה , והוא תהה לעצמו האם במשך כל השנים הארוכות בהן שהה בבתי העלמין ,האם שמע אי פעם הספד שאמר שהמנוח או המנוחה היו למשל לא נחמדים …או שזכרוני בוגד בי …או שלא היו כאלו חשב לעצמו…

הקהל התפזר אט אט מחלקת הקבר, ובית הקברות נעשה שומם קר ורטוב, וגם הערב שירד והחושך כבר הקשו על הראות . הוא ניגש אל עבר שיחי הפטל שהקיפו את שער בית הקברות ,ושלף מתוכם את חפירה ושב אל הקבר הטרי…מזל שהאדמה לא מהודקת חשב לעצמו והניף את האת אל על ….

בוקר של שבת שלאחר הסערה שהבטיחו החזאים , ובין אם תפילת הגשם בשבוע שעבר עזרה או לא ,..הגשם הגיע ושטף כל פינה נסתרת בחיינו. ולרגע קצר ידעו נחלי הארץ עדנה ויזרמו אל הים .ופינתנו נוסעת לה למרות הקור אל אירופה של תחילת המאה ה-16.בכדי לפגוש את יוצר האטלס הראשון…לא ..לא אטלס של כדור הארץ …כי אם האטלס שלנו ..של גוף האדם…יוצר האטלס האנושי הרופא הפְלֶמִי אַנְדְרֶאַס וֶסַלְיוּס (Vesalius), מייסד מדע האנטומיה המודרני.

וסליוס היה נצר למשפחה בעלת מסורת רפואית ארוכה, שמוצאה כנראה מהעיר וסל (Wesel), כיום בגרמניה, שהיא המקור לשם המשפחה. סבא רבא שלו היה מרצה לרפואה באיטליה ואחר כך בעיר לוון (Leuven) בבלגיה של ימינו. סבו היה רופא החצר של המלך מקסמיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, ואביו היה הרוקח של מקסמיליאן ואחר כך המזכיר האישי של יורשו, קרל החמישי כך שדי היה ברור אנדריאס ידידנו יעסוק בתחום.

כבר במהלך לימודי הרפואה שלו בפריס התקומם וֶסַלְיוּס נגד השיטה ללימוד אנטומיה שהתבססה על כתבי הרופא היווני גַאלֶנוּס, בן המאה השנייה, הכתבים של גאלנוס התבססו בעיקר על ניתוח בעלי חיים. המרצה היה יושב על כסא מוגבה וקורא את הטקסט, בעוד עוזריו מנתחים את גופות החיות לעיני התלמידים. לא אחת זיהה וסליוס טעויות בכתבים, והיה נוטל לעצמו את מלאכת הניתוח, מה שלא זיכה אותו באהדת המרצים.הוא טען שעל מנת לרפא ולהבין את גוף האדם ..יש ללמוד את גוף האדם ולא את גוף הצפרדע ,החזיר או החתול..אך איך לומדים את גוף האדם ?? ,תחילה בשקט ובהמשך קצת יותר בגלוי החל לאסוף עצמות וחלקי גופות מבית הקברות ולחקור אותן בדקדוק.

בשנת 1537 הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת פַּדוּאָה באיטליה , ומיד מונה שם לפרופסור לכירורגיה ואנטומיה .

בפדואה המשיך וסליוס לנתח גופות שאסף מבתי קברות, ולחקור לעומק את האנטומיה של גוף האדם. הוא לימד אנטומיה בכמה אוניברסיטאות נוספות, תוך הדגמות מעשיות של ניתוחי גופות לעיני סטודנטים. הוא נעזר בגופות ליצירת איורים מדויקים, ולהדרכת אמנים שתיעדו את הפרטים האנטומיים החשובים. בהדרגה החל לסכם את ממצאיו במאמרים מחקריים, מלווים באיורים אנטומיים מדוקדקים.

ב-1543 הוציא לאור את ספרו המפורסם – De humani corporis fabrica "על מבנה גוף האדם" – שבעה כרכים של ממצאיו ושל איורים אנטומיים מדויקים ביותר, לפחות חלקם כנראה מעשה ידי יַאן וַאן קַלְקַר, תלמידו של הצייר האיטלקי הנודע טִיצִיאַן. הספר, שהיה למעשה האטלס האנטומי המקיף והמדויק הראשון, חולל מהפכה בתחום הרפואה ולימודי הרפואה. הוא עודד הסתכלות אנטומית מקצועית ואובייקטיבית, תוך בחינת הראיות והממצאים, והתעלמות מתפיסות קודמות ומעמדות דתיות בנוגע לאנטומיה של האדם. הספר אמנם אינו חף מטעויות אך הוא היה מדויק בהרבה מקודמיו, וניפץ מיתוסים רבים.

אנדריאס בחן את גוף האדם לראשונה מדעית ולא על פי תפיסות האמונה הדתית שרווחה באותה תקופה , בין השאר הראה כי לגבר ולאשה אותו מספר צלעות ,ולא כפי שנתפש באותה עת כי לגבר אחת פחות בגלל סיפור אדם וחווה , הוא אף הראה כי עצם הלסת אחת היא ולא שניים , וחדרי ליבו של האדם אטומים ולא מחוררים כפי שנהוג היה לחשוב לפני 500 שנה ,הוא תיאר במדויק את מערכת השרירים ואת השלד, תרם רבות להבנת מערכת הדם וזיהה מרכיבים חשובים במערכת העצבים.

על מנת להקל על הסטודנטים ללימודי רפואה הוציא ידידנו את ספרו המקוצר " אפיטום" ובו תמצית מחקריו בספר קטן יותר אותו הניח כי יהיה קל יותר ללומדי הרפואה לרכוש.

זמן קצר לאחר פרסום ספרו מונה וסליוס לרופאו של הקיסר קרל החמישי, שהיה גם מלך ספרד. הוא נאלץ להפסיק לעסוק במחקר האנטומי, ובילה 11 שנים במסעות עם הקיסר, בטיפול בפצועים ובחולים, ברקיחת תרופות ובהתכתבות עם רופאים אחרים.גם אנשי הדת לא הקלו עליו ולא אחת נתבע ע'י הכנסיה על כי סתר את דברי הדת הקדושה במחקריו ,והאנקוזציה אף גזרה עליו דין מוות ,בטענתה כי הוא ניתח אציל חשוב …עוד בטרם נדם ליבו …,הוא נעזר ביכולותיו הכלכליות וניסה להתמודד משפטית מולם אך נאלץ לבסוף לנוס בסיוע הקיסר….לארץ ישראל בכדי למצוא שם מחסה.

עם הגיעו לישראל ב-1564 ,קיבל הודעה כי יוכל לחזור ולקבל משרת פרופ' בפדואה , ידידנו ששמח על ששפר גורלו עלה לאוניה ויצא בשייט חזרה לכיוון איטליה ,,,אך רצה הים אחרת ואונייתו נקלעה לסערה בים מול האי זקינטוס שביוון , הוא בקושי שרד והגיע לחוף אך נפטר זמן קצר לאחר מכן ,חודשיים לפני יום הולדתו ה-50.

עם השנים התבררה חשיבות תרומתו. ספרו הפך מודל לספרי רפואה רבים שבאו בעקבותיו ושיטות העבודה שלו היו לתקן המקובל במחקר הרפואי. הספרים מהמהדורות הראשונות שיצאו בחייו או זמן קצר לאחר מכן הם כיום פריטי אספנות מבוקשים, ואלה ששרדו שמורים במוזיאונים ובמוסדות מחקר.

וזה לוקח אותנו במוסיקה אל העיר רחובות שם נולד באוגוסט 1950 בן לציפורה ולדניאל גוב לבית כץ ,הזוג השמח החליט לקרוא לבנם גדעון …לימים יקצרו זאת לגידי.

כילד, סבל גוב ממחלת האסטמה (כמו חלק גדול -קרוב ל-30% מקרב הקוצ'ינים) , ומשום כך, בחרה משפחתו לעבור להתגורר באילת, בתקווה שהאקלים שם ייטיב את מצבו. באילת גדל גוב והתחנך. כנער לא תכנן גוב להיות זמר, ורק כאשר התגייס לצה"ל בשנת 1969 נבחן, בהמלצתו של יאיר רוזנבלום, ללהקת הנח"ל. הוא התקבל ללהקה, ובה החלה קריירת השירה והמשחק שלו. בתוכנית הלהקה, "הפלנ"חניק", שעלתה בשנת 1972, היה גוב בין הסולנים הבולטים בלהקה, בין השאר בשירים "נאום תשובה לרב חובל איטלקי", "הפרוטה והירח", "מעבר לנהר" ו"בלדה על יצחק שדה". בתוכנית זו שירת עם ירדנה ארזי, אפרים שמיר, יהודה עדר, דורית פן (שדה), ראובן גבירץ, איציק בן מלך, ומי שעתידה להיות אשתו, ענת מיבר.

פריצתו הגדולה הראשונה של גוב לתודעת הקהל הישראלי התרחשה על במת "פסטיבל הזמר והפזמון" 1973 בשיר "יעלה ויבוא" . באותה שנה הקים גוב יחד עם כמה מחבריו ללהקת הנח"ל (אפרים שמיר, דני סנדרסון, אלון אולארצ'יק ומאיר פניגשטיין) ושניים נוספים (יוני רכטר ויצחק קלפטר) את להקת כוורת. הלהקה הוציאה שלושה אלבומים, ייצגה את ישראל באירוויזיון 1974 עם "נתתי לה חיי" וזכתה ארבע פעמים ברצף בתואר "להקת השנה" במצעד הפזמונים העברי השנתי של קול ישראל.בשנת 1977, לאחר פירוקה של כוורת, היה גוב חבר בלהקת פרנסה טובה יחד עם יהודית רביץ ושמוליק בילו. הלהקה הקליטה גרסאות כיסוי לשירים ישנים אך לא הגיעה לכדי הוצאת אלבום אולפן.

בשנת 1978 הצטרף גוב ללהקתו של דני סנדרסון, גזוז, ואיתה הקליט את שני אלבומיה, "גזוז" ו"גלגול שני". באותה שנה ביצע גוב את השיר "שלוש בלילה בעיר" בפסטיבל הזמר והפזמון, והגיע למקום האחרון בתחרות. השיר נכלל באלבומו הראשון כסולן, שיצא באותה השנה ונשא את השם "תקליט ראשון". לצד "סורו מני" ו"זמר לספינה" הוותיקים, הופיעו באלבום גם שירים חדשים כ"העיקר זה הרומנטיקה" (עלי מוהר/יוני רכטר), "בואי נישאר" (יעקב גלעד/יצחק קלפטר) ו"בלעדייך" (דן מינסטר/יוני רכטר). את האלבום הפיק מוזיקלית יוני רכטר. באותה שנה הצטרף למופע "הכבש השישה עשר" יחד עם רכטר, דויד ברוזה ויהודית רביץ.

בשנים 1979–1993 הופיע גוב לסירוגין כמנחה וכשחקן בתוכנית הבידור המצליחה "זהו זה!", ששודרה במסגרת הטלוויזיה החינוכית, ועדיין משודרת היום מדי פעם בלופים בערוץ החינוכית.בשנות השמונים הרבה גוב להופיע בפסטיבל שירי הילדים; בשנת 1981 הוא הנחה את הפסטיבל לצד ציפי שביט והתחרה עם השיר "תנו לגדול בשקט" ("אפונה וגזר…"), שהגיע למקום האחרון. בשנת 1982 הוא הנחה לצד תיקי דיין והתחרה עם השיר "חורף" שזכה במקום השלישי. בשנת 1983 שר את השיר "הופה היי" וזכה במקום השני. בשנת 1984 הנחה לצד רבקה מיכאלי והתחרה עם השיר "אין לי כסף", שזכה במקום השני, ובשנת 1985 עם השיר "עם כל החבר'ה" שזכה במקום השלישי.

בשנת 1991 יצא האלבום המצליח ביותר של גוב, "אין עוד יום". האלבום עם שלל מלחינים וכותבים ,את מלאכת העיבוד לאלבום זה עשה אלון אולארצ'יק, שגם הלחין חלק מהשירים, בהם "נערה במשקפיים" (מילים: יהונתן גפן) ו"למה לבך כמו קרח", שכתב חיים חפר וגוב שר בדואט עם אלי לוזון. בנוסף לאלה בלטו באלבום השירים "נאחז באוויר" (חנה גולדברג/עובד אפרת), "אין עוד יום" (צוף פילוסוף), "אני שוב מתאהב" (יונה וולך/פילוסוף) ו"בשדה ירוק" (מאיר אריאל/דני סנדרסון). בעקבות האלבום זכה גוב בתואר "זמר השנה" במצעד הפזמונים העברי השנתי של רשת ג'. האלבום מכר יותר מ-70,000 עותקים. אגב השיר "אני שוב מתאהב" הוקלט במקור בשנת 1990 בלחן של יורם צדוק ובביצוע ורדינה כהן.

פועלו של גידי גוב עוד גדול ומגוון ורב פעלים ,בין השאר הנחה תוכניות רדיו וטלויזיה (לילה גוב ) , עשה עשרות דואטים וקאברים נפלאים עם כמעט כל זמר אפשרי בארץ וכל סגנון שניתן להעלות על הדעת , הוא שיחק גם בסרטים שהמפורסמים שבהם "הלהקה","מסע אלונקות" , "ודיזגוף 99" ובשנים האחרונות סרטו משנת 2011 "השנים הכי יפות". עשה תוכניות על אוכל לבדו (גידי הולך לאכול) וביחד עם אהרוני , מסעות אוכל מופלא בעולם , יצא למופעים עם מוני ובראבא ועוד ועוד עשייה מבורכת מגוונת ונפלאה שקצרה היריעה מלפרט.

אז איך הכל מסתדר …?

לפני כשבוע צויין בעולם 503 שנה להולדתו של האיש שתרם כה רבות לרפואה ומחבר האטלס הרפואי הראשון , ידידנו אַנְדְרֶאַס וֶסַלְיוּס , 31/12/1514 , ומי היה הרופא הראשון של תל אביב ??…נכון..ד"ר חיים איסר חיסין (3 בינואר 1865 – 26 בספטמבר 1932) רופא, עסקן ציוני, איש ביל"ו…..ו..כמובן סבא רבא של גידי גוב.

ולגידי יש שיר נפלא ליום חורפי וגשום ,שיר שכתב אמיר בניון ,שכל כך מתאים לסיפור חייו ,מחד היותו כל כך רב גווני ועשיר בעשייה ,והיה כל מה שרק נרצה שיהיה ,ומאידך אהבתו הגדולה לאישתו המחזאית המופלאה ענת גוב ז'ל , "מי תרצי שאהיה"…

שבת חמה ונעימה לכולם בשורות טובות ישועות ואחלא מזג אויר.

אז מי תרצי שאהיה
את יכולה לבחור בכל אחד
אחד שיקנא לך, ואחד שלא
או אחד שמנגן בזמן שאת שורטת
את הלב שלו, את הלב שלו.

אז מי שתרצי שאהיה,
אני כאן כדי לשחק למענך
אביר מאיזו אגדה, לפחות לעכשיו
או אחד שמחייך בזמן שתצחקי
מהכאב שלו, מהכאב שלו, ומשלך.

אז מי תרצי שאהיה,
מי מכיר אותך טוב יותר ממני,
אני תלוי בך ואני גם לא
ואין כמוני מבצע כל משחק שתדרשי
ממני, ממני וממך.

מה הזמן מזמן לי..זה הכל שאריות של החיים (אמיר דדון).

2017-12-302017-12-30 מאת elim06

אדים מהבילים מעמדות הקיטור לאורך הכביש הרטוב ברחוב ,יצרו דמויות מוזרות ומתעתעות בחלונו , מוצאי שבת הגיע . על קולב בסמוך למיטתו הייתה תלויה חליפת שלושה חלקים : חולצה מגוהצת בצבע אדום עז , מעלייה ווסט לבן,ג'קט בלבן בוהק,ומכנס לבן מעומלן אותם גיהץ לפני שעה קלה.

את נעלי הפלטפורמה המבהיקות צחצח בשלישית ועדיין לא היה סמוך ובטוח בדבר זוהרן . היא הביטה בבנה הצעיר מבעד לרווח של דלת חדרו .ממכשיר הסטריאו המהבהב בשלל צבעים בקעו צלילי מוסיקה קצבית , וכדור שברי הזכוכית שנתלה בסמוך למנורת התקרה הפיץ שלל נקודות אור על קירות החדר ,ולרגע נדמה היה לה כי בנה שט בחללית מבעד לאלפי כוכבים וגלקסיות רחוקות ,כששובל המוסיקה נשרך אחריו כעשן. הוא הבריש את שערו לאחור ,מיקם כל שערה במקומה ,וידא כי החולצה יושבת היטב וחגורתו מהודקת כראוי. בתנועה אלגנטית אסף בשני אצבעות את הג'קט והניפו לאחור מעבר לכתפו הימנית . להישאר בחיים מלמל לעצמו וחייך…הלילה עוד גדול..וקדחת פשטה בעיר…קדחת מוצאי שבת…

יום שבת אחרון של שנת 2017 , הגשם שהתארח לרגע קצר נעלם ,והשמש צצה לה מבעד לעננים ,ונראה כי יש לה כוונות להישאר ופינתנו מושכת שיערה לאחור , וממריאה מערבה אל ארה'ב של סוף שנות השבעים. בעוד בארץ הקודש מהפכות …הימין ובגין עולים לשלטון…ביתר ירושלים קוטפת את הגביע הראשון עם מלמילאן ,איציק ג'אנו ,ודני נוימן ( ויוסי מזרחי בשער) , באנטבה מגיע זרועו הארוכה של צ'הל ומשיבה משם את בניה שנחטפו ……ובניו יורק עולה וצומחת קדחת חדשה…קדחת הדיסקו.

הדיסקו הוא סגנון של מוזיקת ריקודים בקצב גבוה שהתחילה בשלהי שנות ה-60 .מקור השם דיסקו הוא מצרפתית בכלל ונטבע כמושג כבר ב-1941 , מועדני הלילה בהם ניגנו תקליטים לריקודים נקראו דיסקוטקים ( דיסק-תקליט בצרפתית ,טק -תיבת נגינה) .

קשה לאפיין נקודה אחת בה התפתח סגנון הדיסקו, מאחר שמרכיבים רבים של מוזיקת דיסקו קיימים בתקליטים מוקדמים רבים ,תחילה נוצרו רוב שירי הדיסקו למען קהל מועדוני הריקודים בלבד ולא לקהל כללי של מאזיני רדיו, אך היו גם מקרים הפוכים. להיטי רדיו פופולריים הושמעו בדיסקוטקים כל עוד היה להם קצב קל למעקב של כ-120 BPM שנוח לריקוד קצבי ותזזיתי.

הדיסקו הושפע מוזיקלית ממוסיקת הפאנק, מוזיקת נשמה (Soul music), סלסה והסגנונות הלטיניים וההיספנים שהשפיעו על הסלסה.

תופעות חברתיות שהשפעיו על מוזיקת הדיסקו כללו התגברות כח הצריכה המוזיקלי של קבוצות אתניות – שחורים והיספנים, התגברות העצמאות הנשית ,וליברליות מינית מגדרית ואתנית של קבוצות שונות בחברה האמריקאית רבת הגוונים.

גלוריה גיינור

אנשי הכפר

בוני אם

בלונדי

דונה סאמר

הדיסקו החל למעשה לצמוח בסוף שנות השישים אך נסק מאמצע שנות השבעים עם להיטים כמו "Love to love you baby" של מלכת הדיסקו הראשונה דונה סאמר ,להקת בוני אם ,חמישיית הג'קסונים ,גלורייה גיינור ,להקת אנשי הכפר ,אבבא,להקת בלונדי ועוד ,אולם הדחיפה הגדולה באה בעקבות הסרט "שגעון המוזיקה " שמציין בימים אלו 40 שנה.

הסרט, מפתיע לגלות, נולד בכלל ממאמר בעיתון שנשא את הכותרת "Tribal Rites of the New Saturday Night", ובתרגום חופשי לעברית: טקסי הפולחן השבטיים החדשים של מוצאי שבת. זו הייתה כתבה של ניק קוהן, עיתונאי מצפון אירלנד שהגיע לארצות הברית כדי לכתוב למגזין "ניו יורק". קוהן תיעד מקרוב את הצעירים במנהטן, את הכמיהות והחלומות של מי שהיוו את תרבות הנגד של סוף שנות ה־70.

בפרברים של ניו יורק הוא גילה שמשהו אחר מתרחש מתחת לפני השטח והתקשורת מתעלמת ממנו. "בזמן שמנהטן שקועה עדיין בשנות ה־60, תקועה במשחקים המדכאים של הדקדנס, דור חדש גדל מסביב לה", כתב קוהן, "בחורים בני 16־20, טעונים באנרגיה ורעבים למשהו אחר".

לדבריו הצעירים של אותם ימים שיוועו למשהו אחר ,גבורי וודסטוק ,וכוכבי הרוקנרול כבר לא עיניינו אותם ,בני הדור החדש לוקחים מעט סיכונים. מסיימים את לימודיהם בבית הספר בצייתנות, מחפשים עבודה, חוסכים ומתכננים. ופעם בשבוע, בלילות מוצאי שבת, מגיע הרגע הגדול שבו הם יכולים להשתחרר.

הכוכב של קוהן בכתבה היה וינסנט, דור שלישי למשפחה איטלקית מברוקלין, שעובד בעבודה משמימה בחנות לכלי עבודה, וש"בלילות שבת, כשהיה צועד לתוך מועדון 'אודיסיאה 2001', כולם נסוגו לאחור ופינו לו מקום כדי שהוא יוכל להגיע למרכז הרחבה ולהתחיל לרחף… על רחבת הריקודים השלטון שלו היה אבסולוטי".בנקודה זו זיהו מפיקי הסרט את הפוטנציאל הם קנו ב-40,000 דולר את הזכויות של הכתבה ,והפכו אותה לתסריט…ג'ון טרבולטה ( שחקן די מתחיל בסדרות טלויזיה) קיבל את תפקיד טוני מונרו ( וינסנט מהכתבה ), את המוסיקה לסרט כתבו האחים גיב ( הבי-ג'יז) ….והסרט שעלה בסהכ 3.5 מליון דולר הפך להצלחה מטאורית ולתופעה חברתית חסרת תקדים,בכל רחבי העולם אנשים… נעו , דיברו , רקדו והתלבשו ממש כמו בסרט.

ארבעה ימים לאחר שיצא לאקרנים החזיר הסרט את ההשקעה שעמדה על 3.5 מיליון דולר. תוך שנתיים הוא הכניס למפיקיו 237 מיליון דולר והפך בזאת לאחד הסרטים המצליחים ביותר של שנות ה־70.

הפסקול של הסרט התמקם למשך 18 שבועות רצופים במקום הראשון במצעד מכירות האלבומים באנגליה ונמכר בכ–40 מיליון עותקים בכל העולם.

אולם המהפכה הייתה זמנית. הדיסקו היה בשיאו במשך שלוש שנים קצרות, ואז החלה דעיכתו המהירה. בתחילת שנות ה־80 הוא כבר הגיע למעמד של מוזיקה נוסטלגית וגעגועי רטרו לפוליאסטר, לכדורי בדולח מסתובבים, לאורות בוהקים ולמועדונים.

שני עשורים מאוחר יותר בשנת 1996 גילה קוהן כי הדמות של וינסנט מהכתבה המדוברת היה פרי דמיונו בלבד ,וכל כוונתו הייתה לבטא את תחושת המחנק של צעירים שכל יכולתם לפרוק את התחושות הללו הייתה ברחבת הריקודים…אך את הנעשה אין להשיב והסגנון כבר נוצר בשנים האחרונות ומדי פעם מנסים אומנים שונים לשלב את סגנון הדיסקו בשיריהם ( מדונה ,רוד סטיוארט ,רולינג סטון ,ובישראל למשל טיפקס ,צביקה פיק ( הרקדן האוטומטי) ,ואפילו שלום חנוך.אך כסגנון מרכזי הדיסקו פינה את מרכז הבמה כבר בתחילת שנות השמונים.

וזה מוביל אותנו במוסיקה בצורה טבעית אל שלישית האחים לבית גיב…הלא הם " הבי-ג'יז" (Brothers Gibb) .

חברי ההרכב היו שלושת האחים לבית גיב: בארי, והתאומים מוריס ורובין הבריטים שנולדו באנגליה ועברו לגור באוסטרליה , ב-1967 לאחר תשע שנים באוסטרליה שבו לבריטניה מולדתם והאמרגן רוברט סטיגווד החתים אותם בחברת Polidor. להיטם Spicks and specks הוצא כסינגל ראשון אך לא נכנס למצעד. הסינגל הבא New York mining disaster 1941 הוא שהפך אותם למפורסמים משני צידי האוקיינוס האטלנטי..בנוסף היה גם האח הצעיר אנדי , אשר גם לו הייתה קריירה מוסיקה כזמר עצמאי( שר את שיר הנושא לסרט "גריז").

בתקופה זו הביאה הצלחתם למתח בלהקה וכל אחד פרש לקריירה עצמאית ,אולם ההצלחה דעכה לאחר הפיצול ,והדעיכה הובילה אותם להתאחד שנית ,רק ב-1975 חזרו הבי ג'יז להצליח. הלהיט Jive talking החזיר אותם לצמרת המצעד הבריטי ולמקום הראשון במצעד האמריקאי. זה היה הראשון משמונה להיטים שכבשו את הפסגה בארצות הברית בחמש השנים הבאות, כששניים מהם, Night fever ו-Tragedy, הגיעו גם למקום הראשון בבריטניה. בין שירי הדיסקו המפורסמים של הלהקה היו: Stayin' alive ו-You should be dancing. במיוחד תרמה להצלחה ההשתתפות עם שבעה שירים בפסקול הסרט "שיגעון המוזיקה" (Saturday night fever), שצעד 18 שבועות בראש המצעד הבריטי ו-25 שבועות בראש המצעד האמריקאי ומכר למעלה מ-30 מיליון עותקים .

ההצלחה והפרסום של הסרט ,הביאו גם לסרט המשך (פחות מצליח) בשם ל"הישאר בחיים" ולשיתוף פעולה של בארי עם הזמרת ברברה סטייסנד ,לה כתב את השיר הנפלא "WOMAN IN LOVE " .

הבי ג'יז השפיעו רבות על המוזיקה העולמית, הם כונו "מלכי הדיסקו". זכו בשבעה פרסי "גראמי" וכן זכו להיכנס להיכל התהילה של הרוקנ'רול. שירתם, שאופיינה בהרמוניה של קולות גבוהים, הפכה עם השנים לקלסיקה. ברצף של שירי דיסקו קליטים עיצבו הבי ג'יז את פני המוזיקה של שנות ה-70. בשנת 2004, העניק הנסיך צ'ארלס ללהקת הבי ג'יז את אות מסדר האימפריה הבריטית בארמון בקינגהאם בזכות תרומתם למוזיקה.מגזין הרוק "רולינג סטון" דירג את הבי ג'יז במקום ה-12 בדירוג הלהקות הטובות בעולם.

אך כמה עצוב וטרגי ( TRAGIDY) שחברי הלהקה שלהיטם הגדול היה להישאר בחיים…ממש כמו סגנון הדיסקו לא נשארו כל כך…בשנת 1988 מת אחיהם הצעיר של הלהקה אנדי גיב, לאחר שימוש מופרז בסמים, והוא בן 30 בלבד. אך פה לא תמה הטרגדיה חמש שנים לאחר מכן שנת 2003 נפטר האח מוריס גיב באופן מפתיע מדום לב.

האחים שנותרו , בארי ורובין הודיעו תחילה כי יסירו את השם "בי ג'יז", אולם לאחר מספר שנים שבו להשתמש בו במספר הופעות משותפות.אך רצה הגורל אחרת והלהקה חדלה מלהתקיים באופן סופי בעקבות מותו של רובין גיב מסרטן במאי 2012, מה שהותיר את בארי גיב לשריד האחרון מבין האחים, שנשאר בחיים.

אז כיצד הכל מתחבר…?? מה צופן העתיד ??

מחר הוא יום הולדתה של מלכת הדיסקו הראשונה דונה סאמר (31/12/48) ובימים אלו מציינים במוסיקה מלאת 40 שנה לעידן הדיסקו , שאת דחיפתו ותהילתו הגדולה קיבל משלישיית האחים גיב ,אגב גם התאומים גיב (מוריס ורובין ) נולדו החודש (22/12/44) , זה התחיל נהדר ונסק לגבהים של הצלחה , אך לצערינו הסתיים פחות שמח ,פחות להישאר בחיים ( staying a live) ויותר טרגי…(tragidy) . קשה לצפות מה יביא עימו העתיד , וכמעט לא ניתן לדעת לאן תוליך אותנו הדרך…ומחר בדטרויט שבארה'ב מציינים כי לפני 16 שנה (31/12/01) נפתחה באופן חגיגי קפסולת הזמן הראשונה בהיסטוריה , קפסולה שטמנו תושבי דטרויט לפני בדיוק מאה ושש עשרה שנים ,ב 31/12/1901 . כאשר פתחו את הקפסולה שהייתה טמונה 100 שנה ,ניתן היה לקרוא את דברי אלו שטמנו אותה . בתיבת הנחושת נמצאו מכתבים שהוכיחו לדעת קוראיהם כי תושבי דטרויט במאה ה-19 הופתעו מההישגים שלהם באותם ימים, אבל היו נרגשים יותר מאלו שעוד יהיו בעתיד.במכתב ציינו הכותבים מלפני מאה ושש עשרה שנים , את יכולות הקומוניקציה ה"מתקדמת" בתחום הטלפונים והטלגרפים בעזרתם ניתן להגיע לכל מקום – במדינה. הכותבים גם הופתעו מההתקדמות המשמעותית שנעשתה בתחום התיירות. המטיילים לפי הכתוב יכולים היו להגיע באותם ימים לשיקאגו ברכבת – בפחות משמונה שעות!!! ולניו יורק – בפחות מ-20 שעות!!!. המכתב שהוטמן מסתיים במשאלה של התושבים: "אנו מרשים לעצמנו לבטא תקווה נעלה אחת – לא משנה אם המאה הבאה תכשל בתחום החומרי, אתם צריכים להיות מודעים שיושר זה הדבר החשוב ביותר".

אז אננו יודעים מה ילד יום,ואננו יכולים לדעת מה צופן לנו העתיד ,גם שהכל נראה זוהר ומצליח ההמשך יכול להשתנות ,ממש כמו הדיסקו שנסק..ונעלם ,ולפי החברים בדטרויט ,הכי חשוב שנשמור על ה…… …יושר ,והפינה מוסיפה גם אופטימיות ומוסיקה טובה.

שבת נעימה לכולם …ותזכרו לכל שבת יש קדחת מוצאי שבת ,Saturday Night fever…

שנה אזרחית טובה בריאה מלאת אהבה ומעשירה לכולם שתהיינה לנו המון סיבות לרקוד..

ומה יותר נעים וענוג לבוקר זה משירם של הבי ג'יז …כמה עמוקה אהבתך…ומי שירצה דיסקו…מייד אחריו להישאר בחיים…ולמיטיבי הלכת דונה סאמר וווסטלייף בביצוע משותף נהדר ל"לא עוד דמעות "( "מספיק זה מספיק") ,שמתחיל שקט ומתפוצץ לאחר שתי דק….

I know your eyes in the morning sun
I feel you touch me in the pouring rain
And the moment that you wander far from me
I wanna feel you in my arms again

And you come to me on a summer breeze
Keep me warm in your love then you softly leave
And it's me you need to show
How deep is your love

How deep is your love,
How deep is your love
I really mean to learn
'Cause we're living in a world of fools
Breaking us down
When they all should let us be
We belong to you and me