On such a winter's day 

הם פסעו בתוך הצמחיה העבותה ספוגה במים ,כל חייל במחלקה שנעה בתוך הג'ונגל האסייתי נשא עימו 15 ק'ג ציוד ועוד טון של מטען נפשי וסיפור אישי , וכעת הכל ספוג במים ,דבר שלא הקל את המשא. עינהם  צופיות היו לכל הכיוונים ,"תמיד יצאנו לטיולים ארוכים ותמיד חיפשנו בחור בשם 'צ'ארלי'." כך יתאר זאת מאוחר יותר אחד החיילים במכתב שישלח לאימו , ועל הגשם הוא יכתוב " יום אחד החל לרדת גשם …והוא נמשך ארבעה חודשים". הם נעו בשקט כמעט מוחלט ,הגשם שניתך בעוז על העלים הסתיר את רחש צעדיהם בסבך. מי הגשם שניגרו ממצחם ומקסדותיהם על פניהם הקשו את הראיה ,והפכו את הסיור לכמעט חסר כל תועלת .אבל נוהל זה נוהל ,והסמל אמר שחובה עליהם לפתוח את הציר המוביל אל שולי הכפר. על פי חקירת אחד מתושבי הכפר לפני מספר ימים הגיע המודיעין למסקנה כי שיירות הנשק לוויטקונג עוצרות בכפר לעיתים קרובות. את ג'ים זה כבר לא כל כך הטריד ,הוא חש כי המרץ שהיה לו לפני שנה כשהגיע לכאן לראשונה ,הולך ונשחק….עוד שבועיים נותרו לי ,ואני מקבל העברה , עוד שבועיים של גשם ובוץ מזופת ,ואני חוזר הבייתה לאלבמה החמה אל עצי הפיקוס הגדולים ואל לורי  . הגעגועים הלמו בו לרגע ארוך ונעים ,אך צעקות חבריו ופיצוץ עז קטעו את החלום באיווחת הבזק מסמא ,הוא עוד הספיק לראות צורה של שמש גדולה בטרם נעצמו עינייו.

GOOD MORNING….VIATNAM

בוקר של שבת גשומה ,זו השלישית כבר לאחר דצמבר יבש , ותפילות משרד החקלאות ,וכמו נפתחו ארובות השמיים וגשם מבורך שוטף את הארץ , ופינתנו עולה על מסוק בל 212 , מריחה את ניחוח הנפלאם על הבוקר , ונוסקת מזרחה אל הרפובליקה הסוציאליסטית של וייטנאם , מדינה בדרום-מזרח אסיה אשר גובלת ברפובליקה העממית של סין בצפון, בלאוס ובקמבודיה במערב, ובמפרץ טונקין במזרח ובדרום.

רוב כלכלתה של וייטנאם מתבססת על חקלאות, אם כי רק רבע משטח המדינה ראוי לעיבוד. הגידול העיקרי במדינה הוא אורז. וייטנאם היא ממגדלות האורז החשובות והגדולות בעולם, ואף שהיא צריכה לדאוג לאוכלוסייתה הגדולה (96 מיליון ב-2016 ), נשארים לה עודפי אורז ליצוא. בנוסף, מגדלים במדינה גם עצי גומי, תירס, קני סוכר, פלפל, תה, טבק ובטטות. בערי הצפון, כמו האנוי והיפונג, יש תעשייה כבדה, המבוססת על מרבצי הפחם והברזל באזור. כמו כן בצפון נמצאים מרבצי מתכות אחרות, אך כרייתם נמצאת רק בתחילת דרכה. וייטנאם הייתה אחת המדינות העניות בעולם, מלחמתה  הארוכה בין סוף שנות השישים עד שנות השבעים הכבידה לחלוטין על כלכלתה. היא הייתה נתונה לחרם של ארצות הברית עד שנת 1994.  אולם בשנת 1987 חל שינוי בכלכלה של וייטנאם כאשר פתחה את שעריה בפני תיירים ( קרוב ל-10 מליון עפי מפקד מ-2014 והמספרים עולים מהר ).

אבל למה דווקא ויאטנם ? ועוד בימים גשומים כאלו ?? התשובה היא כי בדיוק היום 27/1 לפני 45 שנה (1973) חתמו ארה'ב וויאטנם  על הסכם הפסקת אש, המסמל את סיומה של מלחמת וייטנאם, המלחמה הראשונה בה נוצחה ארצות הברית.

למלחמת ויאטנם שמות רבים ,האמריקאים קראו לה " מלחמת ויאטנם" ,  באירופה היה כינויה  " מלחמת הודו סין השניה " , ואילו הויאטנימים קראו לה " המלחמה האמריקאית".

איך זה התחיל ??,אז נחזור מעט אחורהבזמן. אז בוועידת ז'נבה ב-1954, שכונסה על ידי המעצמות עם סיום מלחמת הודו-סין הראשונה, הוחלט לחלק באופן זמני את וייטנאם לשני חלקים, כשהגבול בין שני החלקים נקבע על קו הרוחב 17 מעלות צפון. בחלק הצפוני הוקמה על ידי הווייט מין מדינה קומוניסטית שבירתהּ האנוי בהנהגת הו צ'י מין, ובחלק הדרומי הוקמה מדינה אנטי-קומוניסטית שבירתהּ סייגון בהנהגת הקיסר באו דאי.

עוד נקבע בז'נבה כי  החלוקה היא זמנית, עד שייתקיימו בחירות כלליות לבחירת מנהיג לכלל האומה, שנקבעו ליולי 1956. אולם בניגוד להסכם , כבר באוקטובר 1955 הודח הקיסר באו דאי בידי נו דין דיים, איש עסקים וייטנאמי אנטי-קומוניסט, שזכה לתמיכת ארצות הברית. דיים הפך לשליט דרום וייטנאם וסירב לקיים מערכת בחירות, מתוך הבנה כי בבחירות אלו יעלו הקומוניסטים לשלטון, דבר שהוא לא רצה וארה'ב שהייתה בתוך המלחמה הקרה עם בריה'מ סרבה לקבל ולכן תמכה בו.

גם בתוך עמו (דרום ויאטנם) לא זכה נו דיים לתמיכה בשל מספר סיבות , בניהם שייכותו לאליטה הכלכלית שעשתה בכלכלה כרצונה ( מעניין גם היום אצלנו אין חיבה יתרה לאליטות ) בעוד מרבית העם חקלאי -עני, סיבה נוספת היתה היותו קתולי (מול רוב בודהיסטי) ,ולבסוף שילובם של משתפי פעולה צרפתיים בממשלתו .

וארה'ב ? היא בשלה ,ומאחר ודגלה בתפיסת " הדומינו" היינו שנפילת מדינה אחת ליידי הקומוניזם תגרור מדינות נוספות לכך ,היא תמכה בנו דיים . במטרה לחזק את שלטונו , החלה ארצות הברית להשקיע כסף ולשלוח מומחי מינהל, אנשי צבא ומשטרה לסייגון. במקביל, החלו להתארגן בכפרי דרום וייטנאם יחידות גרילה שכונו וייטקונג, שהתנגדו למה שנתפס בעיניהם כממשל הבובות הדרום וייטנאמי בסייגון, ושנתמכו בידי צפון וייטנאם הקומוניסטית ובידי רבים מאזרחי דרום וייטנאם.

הוויטקונג בדרום בסיוע כוחות הצפון ששלחו סיוע נרחב דרך לאוס וקמבודיה ,פגעו בצורה קשה בשלטון הדרום , ממשלת דיים נעזרה ביועצים צבאיים אמריקנים, בפיקודו של הגנרל פול הרקינס, אך איבדה שליטה על אזורים נרחבים.

בשנת 1961,  היה הנשיא קנדי נחוש בדעתו למנוע ניצחון קומוניסטי בווייטנאם. הוא שלח כוחות שיטור ויחידות לחימה ראשונות – הכומתות הירוקות (געגועים לרמבו ? )– במטרה לעזור לממשלת דרום וייטנאם להקים צבא יעיל.אך השלטון בדרום סבל מסכסוכים פנימיים ומשחיתויות.מנהיג הדרום, דיים, התגלה כמנהיג בלתי ראוי, אחרי שהורה לפזר באלימות קשה הפגנה של מתנגדי שלטון בודהיסטים. צריך לזכור כי שני שלישים מתושבי הדרום היו בודהיסטים, ודיים, הנוצרי-קתולי, נתפס בעינהם כדיקטטור.

וכך מתחיל הבוץ הויאטנמי ( שסמיך יותר מבוץ החולה משבוע שעבר ) להיות עמוק יותר ויותר , ארה'ב בעזרת סוכנות הביון CIA מנסה לעשות הפיכה להחליף את מי שעד לפני רגע תמכה בו -את דיים  ע'י חיסולו . אך גם השלטון החדש אינו יציב והפיכות הפכו לדבר שבשגרה ,נשיא ארה'ב קנדי מורה ליחידות קומנדו אמריקאיות להכנס לויטנאם ולסייע בקרבות.

לאחר רצח קנדי ב-22 בנובמבר 1963, מורה גו'נסון מחליפו לתגבר את היועצים וכך עולה מספרם ב-1963 ל21 אלף .בעקבות שתי תקריות פגיעה בכלי שייט אמריקאים במפרץ טונקין באישור הסנאט מוציא ג'ונסון לפועל את מבצע "רעם מתגלגל".המטרות העיקריות של המבצע היו פגיעה מוראלית בצבא הצפון, השמדת מטרות צבאיות לרבות פעולות לדיכוי הגנת נ"מ (טילי קרקע-אוויר) ופגיעה בנתיב הו צ'י מין( בו העביר הצפון סיוע למחתרת בדרום).

מכאן והלאה הלך המצב והתדרדר הפעולות לא עצרו כלום ,הם רק הלכו והחריפו והמעורבות האמריקאית הלכה וגדלה וגררה אחריה גם את בנות בריתה של ארה'ב (צרפת אוסטרליה ,ניו זילנד) למעורבות ואר'הב הכריזה על גיוס חובה ,המעורבות בויאטנם הלכה וגדלה למימידי ענק.

המון קרבות ומבצעים נערכו במהלך הלחימה ,נסיונות לפיוס ומו'מ שונים עלו על שרטון ומספר האבידות הלך וגדל מחד והבנת הצורך והתועלת שבמלחמה הלכה וקטנה .עם השנים, התגברה התנגדות ההציבור האמריקאי למלחמה. הפגנות וסרבנות גיוס נעשו נפוצות יותר ויותר. בשל גל המחאה ההולך וגובר, הוכרזה הפסקת ההפצצות בצפון וייטנאם על ידי הנשיא לינדון ג'ונסון ב-31 במרץ 1968. אך ההסלמה במלחמה לא אחרה לבוא כאשר הורה ריצ'רד ניקסון, נשיאה החדש של ארצות הברית, על הפצצות בלאוס ופלישה לשטח קמבודיה על מנת לחסום את נתיב הו צ'י מין שנתיים מאוחר יותר בשנת 1970.

המלחמה בויאטנם הייתה קשה ואכזרית בסה'כ מפריצתה ועד סיומה ארכה כ-15 שנים במהלכה איבדו קרוב ל-2 מליון !!!! ויאטנמים את חייהם וכמו כן 58 אלף !!! חיילים אמריקאים ( 30 אלף קמבודים ,521 אוסטרלים ואפילו 37 ניו זילנדים) ,התקפות גררו התקפות תגובה ,נסיונות כיבוש דרכים ובסיסים גררו קרבות גרילה קשים בג'ונגלים והפצצות מאסיביות מהאויר…וכך זה נמשך ונמשך…

הקזת הדם המאסיבית נמשכה עד לינואר 1973 . לאחר מו'מ נחתם הסכם שביתת הנשק שהושג בין הצדדים הלוחמים ב-27 בינואר 1973 בפריז. ההסכם קבע כי ארצות הברית תפנה את כל כוחותיה מוייטנאם. מאוחר יותר באותה שנה, נאסרה כל פעילות צבאית אמריקנית בהודו-סין על ידי הקונגרס האמריקאי.

אחד הדברים המעניינים הוא סדרי הגודל של הלחימה מול התוצאות .זה ממש דויד וגוליית בגרסא המודרנית( הצבא האמריקאי 1.6 מליון חיילים בשיאו  , מטוסים ספינות ,טנקים ומה לא מול 0.46 מליון חיילי ויאטנם רובם לוחמי גרילה), ואם נמנה את מס' ההרוגים או את מספר הקרבות ( והיו רבים מספור ) בהן ניצח הצבא האמריקאי נראה כי המספרים נוטים חד משמעית לכיוון האמריקאי , אולם בסופו של דבר היו אלו דווקא האמריקאים שנסוגו ועזבו את ויאטנם עפ'י הסכם פריז…היום לפני 45 שנים בס'הכ.

אך ישנה גם תקווה בסיפור העצוב לקחו 15 שנות לחימה וכמעט 2 מליון הרוגים עד שנפל האסימון וכיום פחות מיובל אחרי,….. יחסי שלום ומסחר ותיירות משגשגים בין ארה'ב לויאטנם…אז עוד לא אבדה תקוותנו.

עשרות אם לא מאות שירים נכתבו סביב נושא מלחמת ויאטנם אך פינתנו בוחרת לנוע לעבר סרט דווקא ( וגם כאלו נעשו רבים בהשראת המלחמה –פלטון,שיער ,אפוקליפסה עכשיו , המבורגר היל ,פול מטאל ג'אקט , בוקר טוב ויאטנם ,ועוד רבים טובים  וקשים) ופינתנו בוחרת את "פורסט גאמפ".

"הוא בא ממסורת צבאית עתיקה. מישהו מהמשפחה שלו לחם ומת בכל אחת ממלחמות ארצות הברית. אני מניח שאפשר לומר שהיו לו הרבה ציפיות לעמוד בהן." 

את הסרט הנפלא יצר הבמאי רוברט זמיקס בשנת 1994 בכיכובו של טום הנקס שגם זכה באוסקר על תפקידו בסרט זה באותה שנה.

רוב הסרט מבוסס על קריינות של פורסט גאמפ שמספר את סיפור חייו לאנשים מזדמנים כאשר הוא ממתין לאוטובוס.דרך סיפור חייו המופלא של פורסט ,בחור טוב לב אך מוגבל מנטאלית , נשזרת ההיסטוריה האמריקאית על שלל גווניה ,בעיותיה ,הדילמות החברתיות שבה ,וסוגיות פוליטיות במהלך שנות ה-50 ואפילו ה-40 המוקדמות ועד ימינו אלו.שזירת האירועים נעשית באופן מופלא ,מצחיק ועצוב בו זמנית עם מוסיקה נהדרת שערך מוסיקאלית אלן סילברסטרי.

"אמא תמיד אמרה שטיפש הוא מי שנוהג בטיפשות."

בסרט נעשה שימוש בסמלי תרבות אמריקאיים ידועים – כאלביס פרסלי, ג'ון לנון, ריצ'רד ניקסון, חברת אפל ,נייק ,רצח קנדי ומאבקי השחורים לשיוויון  – בהם פוגש גאמפ בחייו כבדרך אגב. פורסט גאמפ זוכה להגשים את חלומותיו של כל אמריקאי; הוא מתעשר, מצליח ומתחתן עם אישה יפה. הוא פוגש בנשיאים אמריקאים ומשתתף במאורעות היסטוריים ממש במקרה – אך לרוב אינו מודע לחשיבות הדברים, והוא נקלע אליהם כדרך הגורל המופלא.

הסרט זכה ב-6 פרסי אוסקר !!! מתוך 13 מועמדיות !!! ( הסרט הטוב ,הבמאי ,השחקן הראשי ,שחקן משנה ,תסריט ,ואיפור ) מפאת אורך הפינה נצטמצם (נקדיש לו אולי פינה בעתיד).

ואיך הכל מתחבר ?? גשם …והורים.

"אמא תמיד אמרה שהחיים הם כמו קופסת שוקולד, אתה אף פעם לא יודע מה אתה הולך לקבל."

בבוקר שמביטים מהחלון ורואים את הגשם ,את השמים האפורים ועלי העצים החומים ,המשפט הראשון שעולה לראש זה לאמר לילד "הי ילד שים מעיל..יורד בחוץ גשם" כך היה השבוע החולף ( כן ירבו ) וכך גם הבוקר …וזה מזכיר לי את התיאור ששולח פורסט לאימו כשהוא מתאר את הגשם ( חובה לכל מי שעדיין לא ראה את הסרט ) "" יום אחד החל לרדת גשם …והוא נמשך ארבעה חודשים"…" יש גשם מלמעלה ,יש מלמטה , יש גשם מהצד ויש גשם מאחור.." והורה ששומע על תלאות ילדיו במזג האויר חושב לעצמו …"אח ..אח ..ביום גשם כזה ..הלוואי והיה במקום קצת יותר חם.." וזה בדיוק מופיע בשיר בפסקול הסרט …שירם של להקת "האבות והאימאות "קליפורניה חולמת"….wish i was in l.a…….אז ביום בו מלאו 45 שנה לסיום אחת המלחמות המיותרות והכואבות ,וחסרת כל הישגים בעידן החדש , מלחמה שכל מה שרצו החיילים בה ..זה להיות ב L.A…. …תתלבשו חם ושימו מעיל כי גשם בחוץ….כך תמיד אומרת אמא…ומחר אומרים החזאים…שוב תזרח השמש או כמו שנאמר בשיר סצנת הסיום בסרט שיער let  the sun shine……התחלנו בכנסיית השכל וסיימנו בכנסיה…כך יצא..

שבת חמה ונעימה לכולם ומי שלא ראה את הסרט ..נו …נו …נו…לרוץ…on such a winter day…..

 

All the leaves are brown  All the leaves are brown 
And the sky is grey  And the sky is grey 
I've been for a walk  I've been for a walk 
On a winter's day  On a winter's day 
I'd be safe and warm  I'd be safe and warm
If I was in L.A.  If I was in L.A. 

California dreaming  California dreaming 
On such a winter's day 

Stopped into a church 
I passed along the way 
Well, I got down on my knees  Got down on my knees  
And I pretend to pray  I pretend to pray  
You know the preacher likes the coal 
(Preacher lights the coal) 
He knows I'm gonna stay Knows I'm gonna stay 

California dreaming  California dreaming  
On such a winter's day 

 

 

 

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s