צהריים חמים של קייץ ישראלי , האויר היה מהביל . רוחות חמות מכיוון מזרח נשאו איתם אויר מדבר יבש ומעיק. ברחובות הערים השקט שרר . צהרי ט באב להטו בשמי מרום . אנשי אמונה שרו בצום ובתענית ,ועסקי הבידור שבתו ממלאכתם. מכוניות על הכביש הפיחו עשן שחור ומעט חיים ברחבת המרכז המסחרי של בית שמש שלהטה בשמש הקופחת של יום חמישי. בעוד חודש יסתיים לו החופש הגדול וצריך לקנות תיק לבית הספר.המוכר בחנות התיקים עצל ותמה על הלקוחות הנכנסים בשערי חנותו..טורדים את מנוחתו.
בה בעת 111 ק'מ דרומית, בחולות צאלים להטה השמש וצרבה את אבק המדבר . גלגלי הפלדה של מחלקת טנקי המג'ח, עטויי זחלים שעטו בין דיונות החול וענני הפודרה. שאון שרשראות הברזל נמהל בתיקתוקי השעון .הבזקי קולות ומשפטים של רשתות הקשר הצטרפו להרמוניה סואנת ,אשר שיוותה מראה מאיים לענני האבק העצומים הנעים עם הרוח החמה. " כן קיבלתי רות עבור" ,"כאן קודקוד 6-ב לכל הכח " "חיובי רשאי" ,"רות המשך",…שאון ירי מקלעים הבריח תן רחוק… ""חדל אש" , "עצור, עצור ,עצור"….ובאחת נדם הכל . נדם שאון , נדם מדבר, נדם אדם….השמש הוסיפה גווני אדום לצבעה בדרכה לשקוע אל החושך…האבק החל שוקע אט ,אט…והחיים עוברים נתיב ומחשבים מסלול מחדש. על הנגב יורד ליל הסתיו ,ומצית כוכבים חרש ,חרש.
שבת ראשונה של חודש מאי ,והיום ה-125 של השנה האחרונה לעשור הנוכחי .שבת של מעברים . השבוע צייננו פה בארץ חמדת אבות את יום הזכרון לשואה ולגבורה .וביום שלישי הקרוב נציין את יום הזכרון לחללי צה'ל ,ולמחרת נציין את יום העצמאות ה-71 של מדינת ישראל…מדינה שקמה מאפר השואה ובעקבותיה וצמחה למדינה חזקה ולמודת מלחמות .
ופינתנו השבוע מציינת מלאת 137 שנים לאירוע שהיה הזרז לתקומת האומה ,ולתחילתה של שיבת ציון בעידן המודרני . בדיוק היום מלאו 137שנים (4/5/1882 ) לפרסום חוקי מאי , של ימי אלכסנדר השלישי קיסר רוסיה ,שהיו שיאם של "הסופות בנגב" .
מעט רקע :כשנה לפני ,אפריל שנת 1881 פרצו ברחבי רוסיה שורה של פרעות וגלי אנטישמיות שקיבלו את הכינוי " הסופות בנגב". הפרעות פרצו לאחר רצח הצאר אלכסנדר השני על ידי התנועה המהפכנית נרודניה ווליה, ולובו על ידי עיתונים אנטישמיים ונציגי השלטון. בשנה שבין רצח הצאר ועד להתגבשותה של מדיניות חדשה התחולל גל פרעות, אשר הגביר בצורה משמעותית את גל ההגירה של היהודים מהאימפריה הרוסית (בעיקר לארצות הברית), אך גם העלה את אנשי העליה הראשונה לישראל . וחיזק בקרב אחרים את ההכרה בצורך לתנועה יהודית לאומית.
הפרעות החלו בפסח (15 באפריל 1881) בעיר יליזבתגרד (קרופיבניצקי של ימינו) שבחבל אוקראינה. משם התפשטו לעוד חבלים בדרום תחום המושב – אזור קייב, צ'רניגוב, פולטאבה, חרסון ויקטרינוסלב (דניפרופטרובסק), ובמאי 1881 נערך פוגרום ביהודי אודסה; כל אלה באזור אוקראינה. בחג המולד של 1881 ניסו פרובוקטורים רוסים להרחיב את הפוגרום גם לאזורי פולין, שהייתה חלק מהאימפריה הרוסית. אולם הפרעות שהחלו בוורשה נבלמו על ידי ראשי החבל, אצילים פולנים, אשר מנעו את המשכם משנאתם לשלטון הרוסי ולאו דווקא מאהדה ליהודים. במאי 1882 הגיעו הפרעות לבַּאלטָה, שמרבית תושביה יהודים; בפרק זמן של 36 שעות נותרו על תילם 40 מתוך כ-1,000 בתי יהודים.
השלטונות ניסו לתלות את הקולר בצווארם של הקבוצות המהפכניות. אף הצאר, אלכסנדר השלישי, שירש את הכתר מאביו הנרצח, אמר זאת לנציגי היהודים שפנו אליו. עם זאת המשיכו פקידי השלטון לטעון שבעצם האשמה היא ביהודים עצמם.
לאחר שדעת הקהל העולמית החלה להביע את הזדעזעותה מהמאורעות המתרחשים ברוסיה החלה אף הממשלה להרגיש שיש לדכא את המהומות. איגנאטייב הבין שעליו לעשות מעשה, והחל להפעיל את המשטרה לדיכוי המהומות; 3,675 איש נאסרו, ומהם נמצאו אשמים 2,350, אך נגזרו עליהם עונשים קלים יחסית. במאי 1882 פוטר איגנאטייב מתפקידו, ומחליפו, הרוזן דמיטרי טולסטוי, נקט צעדים חמורים והצליח לדכא את הפרעות.
במאי 1882 נקבעו חוקים שמטרתם הייתה להצר את צעדי היהודים, בייחוד מבחינה חברתית וכלכלית. חוקים אלה הותקנו כ"הוראת שעה" ועל כן לא היו צריכים לעבור הליך הצבעה במועצת המלוכה. לחוקים אלה קראו "חוקי מאי" והם:
אסור ליהודים לגור בכפרים, גם בתחום המושב, אלא רק במושבות היהודיות הקיימות.
יופסק קיומם של כל שטרי מכירה וחכירה שבידי היהודים על נדל"ן הנמצאים מחוץ לערים ולעיירות.
אסור ליהודים לסחור בימי ראשון ובחגי הנוצרים.
תקנה זו פגעה לא רק בפרנסת היהודים, אלא אף חיזקה את הטענה שהיהודים אינם עוסקים בפעילות יצרנית. יהודים שחיו בכפרים הועברו לערים הגדולות, דבר שצמצם עוד את אפשרויות הפרנסה. הפקידים נתנו פירוש מרחיב במיוחד, והצרו עוד יותר את חיי היהודים. כיוון שנאסרה ישיבת קבע חדשה בכפרים, הרי כאשר בן משפחה, אפילו חייל, הגיע לביקור אצל משפחתו נחשב הדבר להפרת החוק.
הפרעות יחד עם הקשיים הכלכלים בכלל, ובעקבות "חוקי מאי" בפרט, הביאו יהודים רבים לחפש מפלט בארץ אחרת – הרוב בחרו בארצות הברית. מתחילת הפרעות ועד פרוץ מלחמת העולם הראשונה היגרו מרוסיה כ-2.4 מיליון יהודים: הרוב המכריע כ-2 מיליון עברו לארצות הברית, 150,000 לבריטניה והשאר לארגנטינה (115,000), קנדה ודרום אפריקה.. המיעוט שתמך ברעיונות תנועת "חיבת ציון", בחר בהגירה לארץ ישראל; (כ-3 אחוז) עלו ארצה, והיוו חלק ניכר מן העלייה הראשונה והעלייה השנייה..ופתחו בכך את הדלת לקראת העליות הבאות.
הנקודה ההודית בסיפור -יוסף יחזקאל ראג'פורקר (מורה, מנהל, שופט, סופר, מתרגם, איש דת ומלומד, בן לקהילת "בני ישראל" שבהודו) , חיבר תפילה מיוחדת עקב הפוגרום ופרסמו במכתב לראשי קהילות באימפריה הרוסית ובעיתונות יהודית בהודו ובאירופה.
הפרעות שנעשו במהלך אירועי סופות הנגב וחוקי מאי לוקחים אותנו במוסיקה אל הזמר הנפלא ,כותב מלחין , נגן גיטרה ,עוד ,ובוזיקי מדהים ,סולן להקת בנזין בעבר וכיום בעל קריירת סולו, ומדליק המשואה בערב יום העצמאות הקרוב …שכשנולד קראו לו הוריו ליאונידס פּוליקאריס …אנחנו מכירים אותו כיהודה פוליקר.
פוליקר נולד בקריית חיים כליאונידס פּוליקאריס לשרה וג'קו, הורים ניצולי שואה יוצאי העיר סלוניקי שביוון. בגיל 13 נשלח לפנימיה החקלאית כפר גלים שמדרום לחיפה, אך לאחר שמצא אצל חבר גיטרה החל לנגן בה ופרש מהפנימיה. מאז עבד בבקרים במספרה ובערב ניגן.
בנעוריו היה חבר במספר להקות, ואף על פי שסבל מגמגום קל, הדבר לא ניכר כלל בשירתו. הלהקות בהן היה חבר הן "FBI", "הנמרים" ו"ברקת".
ב-1981 נוצר קשר בין הלהקה ליוצר והמפיק יעקב גלעד, והלהקה שינתה את שמה ל"בנזין". עם שינוי שם הלהקה שינה פוליקר את שמו ליהודה, ומאז נושא שם זה. שני האלבומים שהוציאה הלהקה, "עשרים וארבע שעות" ו"משמרת לילה", זכו להצלחה גדולה, וכללו להיטים כ"יום שישי", "חופשי זה לגמרי לבד" ("24 שעות"), "גשם", "פנים אל מול פנים", "משמרת לילה" ועוד. פוליקר היה מנהיג הלהקה, הלחין כמעט את כל שיריה ואף שימש כסולן ברובם.
במהלך 1985 הוציא פוליקר את אלבומו הראשון, "עיניים שלי". כל שירי האלבום היו שירים נודעים ביוונית שתורגמו לעברית בצורה מילולית על ידי טילדה איסאיאס ומרתה עזרא. אלה הותאמו למלל שירי על ידי יעקב גלעד. האלבום זכה להצלחה גדולה, נמכר ביותר מ-70,000 עותקים, ותרם לחשיפתה של המוזיקה היוונית לציבור הישראלי הרחב. בין שירי האלבום בלטו השירים "עיניים שלי", "בוקר יום ראשון", "אלקו", "כפיים" ו"הקנאה".
ב-1988 הוציא פוליקר את אלבומו השלישי, "אפר ואבק", שעסק ברובו בבני הדור השני לשואה, אשר גדלו בישראל בצל הטראומה שחוו הוריהם. האלבום החל בתוכנית "אחרי המלחמה" בגלי צה"ל, שהופקה עבור יום השואה ב-1986. פוליקר הלחין עבור התוכנית את "כמו פרחים ברוח" ו"התחנה הקטנה טרבלינקה", שתרגמה הלינה בירנבאום, אמו של יעקב גלעד, ממילותיו של המשורר היהודי-פולני ולדיסלב שלנגל שנספה במרד גטו ורשה. את שיר הנושא של האלבום כתב גלעד על מסעה של אמו חזרה לפולין. פרט ל"פרחים ברוח" ול"התחנה הקטנה טרבלינקה" כתב גלעד את כל שירי האלבום, בהם "חלון לים התיכון" המסופר כמכתב של ניצול שואה לקרוביו שנשארו או נספו באירופה, "כשתגדל" ו"שיר אחרי הגשם". חרף נושאו הכאוב, זכה האלבום להצלחה גדולה כאשר מכר יותר מ-70,000 עותקים, ונחשב עד היום על ידי רבים לאחד האלבומים המוערכים ביותר שנוצרו בישראל.
בהמשך ועד ימינו אלה עשה פוליקר פרויקטים מוזיקלים ושיתופי פעולה רבים ומגוונים עם ריטה ,אהוד מנור ,רמי קליינשטין ,יהודית תמיר ,דני בסן ,חווה אלברשטיין ,עדנה לב יהודית הירש ,ארקדי דוכין ,ומי לא בעצם .
נאחל ליהודה ובעיקר לנו עוד שנים רבות ונפלאות של יצירה נהדרת.
אז איך הדברים מתכנסים ?
ימי חייה של המדינה שלנו נעים מגלות לתקומה . מעבדות לחירות . מדיכוי לגבורה ולאורך ציר הזמן מלווים אותה דרך קבע אפר וגם אבק. אפר הקורבנות ואבק הקרבות . דמעות הכאב של האובדן ומחיר תקומתה של המדינה , ימהלו השבוע עם דמעות השמחה על מה שקם פה ב-71 שנים האחרונות.
ובשבוע אחד בו מלאו 137 שנים ל"סופות בנגב " , הפרעות שפרצו באוקראינה -שם התמנה השבוע נשיא….יהודי (ולדימיר זלינסקי ) פרעות שהניעו את הרעיון הציוני , דרך יום השואה שצייננו גם בשבוע זה ,שואה נוראית שההיסטוריה לא ידעה כמותה באכזריותה ובשיטטיות שלה ,שהבהירה לנו עד כמה חשובה עצמאותינו ,ועד ליום העצמאות , עצמאותה של האומה שנרדפה ,כמעט הושמדה וכעת היא פה בארצה . חיה , נושמת ,עצמאית , גאה ,ומצליחה עם לא מעט בעיות ..אך חופשית. בכל אורך הדרך נעו חיינו בין אפר לאבק .אפר הניספים ואבק המלחמות והמחיר הכואב ….והכל בשבוע אחד.
זאת ועוד ,השבוע במצעד החיים שנערך באאושויץ .( השנה בסימן קהילת סלוניקי ) , השתתף גם פוליקר ,וזה בשבוע שבו הוא ציין 31 לצאת אלבום המופת שלו "אפר ואבק " . ואנחנו פה בביתנו הקט במושב מציינים 37 שנים לאותו אבק הנגב שגבה מאיתנו באופן אישי ,כמו ממשפחות רבות אחרות את מחיר תקומתו של העם בארצו.
"אז נזכור את כולם ,את יפי הבלורית והתואר "..שבת נעימה לכולם ויום עצמאות שמח
מי ייתן ונדע רק שלום ושקט.
יום אביב ריחות לילך
בין חורבות העיר שלך
יום יפה לדוג בנהר
בתוכי הלב נשבר
שם היתה ואינה
ילדותך אישה קטנה
אנשים שאיש לא מכיר
אין אפילו בית שיזכיר
ואם את נוסעת לאן את נוסעת
הנצח הוא רק אפר ואבק
לאן את נוסעת לאן את נוסעת
שנים וכלום עוד לא נמחק.
קחי מעיל יהיה לך קר
כסף כיס, גביש סוכר
אם יהיו קשים הימים
הזכרי בי לפעמים
ואם זה עוד מסע נואש
אל הצריף, אל המגרש
במסילת העיר הישנה
איש לא יחכה בתחנה.
במחשבה שניה 