האמת היא שהוא לא היה מאמין גדול , כל הטקסים והרעש סביבם ,הללו נראו לו פאגניים לחלוטין . לאחר ששמע מפי סבתו על גורל משפחתה ,ועל גורל חלק ממשפחת דודו בשואה נתמעטה אמונתו בבורא עולם עד למינימום האפשרי של ברית מילה וביקור נימוסין בבית הכנסת בתפילת נעילה של כיפור . אם ישנו מישהו המשגיח מלמעלה ,הרהר בינו לבין עצמו…דרכיו אינם מקובלות עלי ".
הוא הניח על ראשו את הכיפה שקיבל מהמאבטח בשער , ונטל את חבילת הנרות הלבנים שרכש ביציאה מהחניה .מרחוק כבר ניתן היה לראות את המוני האדם נעים במעגל אנושי סביב מה שנראה בעיניו כתנור אפיית לחמים גדול ,בו בערה אש . את רחשי התפילה ומילמולי הבקשות ,קשה היה שלא לשמוע …הוא קרב אל מעגל הסובבים והחל ממלמל לעצמו ,"בריאות…בריאות זה כל מה שאני מבקש " ,הוא חזר ומלמל זאת שוב ושוב בעודו מקיף בפעם השלישית את האש , את הנרות השליך כמו כולם פנימה…הם נמסו ויצרו שלולית שעווה דמויית ענן לבן…המראה היה מיסטי ומטיל מורא לרגע…הוא נפנה מעם הקהל ופסע חזרה אל מכוניתו…למה אני עושה את זה ? שאל את עצמו , " אם זה לא מועיל זה לוודאי לא יזיק " עצמו ענה לו . "אבל אם יש גם סיכוי קלוש שזה יעזור.. שווה לי לנסות" , חזר עצמו וענה לו….ביציאה שלח ידו ודלה ממעמקי כיסו מספר מטבעות , אותן שילשל אל קופת צדקה בצבע לבן דהוי עליה היה רשום " לחיזוק מוסדות הרב יעקב איפרגן – הרנטגן "……הוא הניע את המכונית , העביר לגלגל'צ ולחץ על הגז….בדרכו אל בית החולים.
בוקר שבת שניה של חודש נומבר , הגשם המהיר של סוף השבוע שטף את העצים והשיחים והצבע הירוק חזר ללחי האורנים והברושים המקיפים את המושב ופינתנו נוסעת לה צפון מערבה אל לנפ שבגרמניה שם נולד לפני 172 שנה (27/3/1845) ילד קטן בן לסוחר בדים ועקרת בית , לילד קראו ויליאם .
את שנותיו הראשנות עד סיום לימודיו עשה בהולנד ומשם נדדה משפחתו לשוייץ שם למד באוניברסיטה שבציריך לימודי הנדסה ,ושם גם קיבל את הדוקטורט שלו בפיזיקה. הבחור לא התבלט במיוחד למעט יכולתו החריגה לבנות מכשירים שונים. וכך באורח חיים שגרתי וללא כל יחוד הגיע לגיל 50…אולם דבר מעניין אחר קרה כמה שנים לפני כן….
כמה שנים קודם , בשנת 1857 פיתח ממציא גרמני בשם היינריך גסלר את השפורפרת הקטודית , שהיא למעשה שפורפרת זכוכית ממנה נשאב האויר ויש בה ריק . בקצוות שלה חיברו אנודה וקטודה ודרכה העבירו זרם .
כמה פיזיקאים ערכו ניסויים בשפופרות כאלה, וגילו קרניים העוברות דרך הריק כשמעבירים זרם חשמלי באלקטרודות הנעוצות בשני קצות השפופרת. טיבן של הקרניים היה בגדר תעלומה: רבים סברו כי זו צורה לא מוכרת של קרינה אלקטרומגנטית, כמו האור הנראה, ואילו אחרים טענו בתוקף שהקרניים הן אלומות חלקיקים שעדיין אינם מוכרים למדע.
הנושא הזה מאוד סיקרן את ידידנו וילאם ובהגיעו לגיל 50 חגג בביתו יובל שנים עם עוגה והחל לחקור את הקרניים הללו . הוא ניסה לבחון את יכולתם לעבור דרך חומרים שונים במצב רגיל ,בחדר חשוך , או כאשר עוטפים את השפורפרת בכל מיני חומרים . הפליאה אותו העובדה שהקרניים עוברות דרך חומרים שונים מבלי לעשות בם חור…
הוא החל לחפש חומר שדרכו לא יצליחו הקרניים לעבור ולשם כך נטל מטיל עופרת אחז בידו ,החשיך את החדר והפעיל את השפורפרת …למרבה תדהמתו ראה על הקיר הקרנה של הקרניים שיצרו את תמונת עצמות ידו למעט הקטע המוחשך שנחסם ע'י העופרת……וכך התגלו קרני ה-איקס או כפי שוודאי ניחשתם שמו המלא של וילאם קונרד , הוא ….וילאם קונרד רנטגן .
ידידנו הסתגר במעבדה במשך כמה שבועות, בוחן שוב ושוב בדרכים שונות את פעולת הקרניים המסתוריות, שבינתיים נתן להן את הכינוי קרני X. כשהיה משוכנע בתגליתו ביקש מאשתו, אנה ברטה, להניח לכמה דקות את כף ידה על לוח צילום והפעיל את המכשיר. על הלוח נראו בבירור עצמות האצבעות, ואף טבעת הנישואין שענדה, מוקפים בהילה החיוורת של הבשר.תמונה זו הפכה לאחד התמונות המפורסמות בעולם בהיסטוריה של הצילום.
לאחר כמה שבועות פרסם מאמר ,שהיכה גלים ( תרתי משמע ) , דיווחים הופיעו בעיתונות הפופולרית , ובתוך כמה שבועות פרסמו שני כתבי העת המדעיים החשובים ביותר, Nature ו-Science, תרגום של המאמר לאנגלית. רנטגן הוזמן להציג את הפיתוח לקיסר וילהלם בברלין.
הפוטנציאל הרפואי העצום מומש במהירות מסחררת. כבר במהלך 1896 נפתחה מחלקה ראשונה לרדיולוגיה רפואית בבית חולים בגלזגו שבסקוטלנד, ועד מהרה השימוש בקרני X הפך כלי מרכזי באבחון רפואי בכל רחבי העולם. וכבר במלחמת העולם הראשונה התקינה הפיזיקאית הנודעת מארי קירי מכונות רנטגן על משאיות, ושיגרה מכוני אבחון ניידים לחזית לסייע בטיפול הרפואי בחיילים.
רנטגן עצמו הפך לאדם מפורסם מאוד, וזכה בשלל פרסים ואותות הוקרה. ב-1901 הוא היה החתן הראשון של פרס נובל בפיזיקה, זכה לעושר רב אותו הפסיד במיתון הגדול של גרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה. למרבה הצער, איש לא היה מודע בימים ההם לסכנות של חשיפה רבה ומצטברת לקרינה, והצילומים.את שנותיו האחרונות עשה בביתו הכפרי בוויילהיים שמחוץ למינכן, עד שמת ב-1923 מסרטן המעי, קרוב לוודאי תוצאה של החשיפה הרבה לקרני X במהלך חייו ועבודתו.
וזה מוליך אותנו במוסיקה אל העיר הרצליה ,שם לפני 34 שנה נולדה למשפחת גושקס ילדה קטנה וחמודה לה החליטו ההורים לקרוא אפרת.
את דרכה המוסיקלית החלה אפרת כילדה בלהקת לי-רון בהרצליה . בלימודים בתיכון למדה במגמת גא'ז אצל מורה בשם ..מיקה קרני.
גוש עזבה לפני סיום הלימודים, כשבגיל 18-16 למדה מוזיקה בבית הספר למוזיקה "רימון". בסיום השנה השנייה פרשה גם משם. גוש התגייסה לצה"ל אך שוחררה ממנו ,ועברה לחיות תקופת מה באמסטרדם.
בשנת 2002 החלה להופיע יחד עם יוני בלוך ,ושנה מאוחר יותר כבר שרה עבור פסקול הסרט הישראלי " האסונות של נינה " . בשנת 2004 יצא הסינגל הכפול הראשון שלה, "ג'ורג'יה" / "שחזור". "שחזור", שהועלה לאתר "במה חדשה", התייצב בראש רשימת היצירות המוזיקליות המבוקשות באתר, והורד יותר מ-50,000 פעמים.
בערב יום העצמאות ה-60 למדינת ישראל הופיעה גוש בטקס הדלקת המשואות המסורתי בהר הרצל בירושלים. גוש השתתפה בדואט "ביחד מפחד" באלבומו החמישי של עברי לידר, "בקצב אחיד בתנועות של הגוף", שיצא בספטמבר 2008.
עוד ב-2010 השתתפה גוש בשירה של להקת עוזי נבון ומכרים "אם זה מוכרח להיות הסוף" תחת שם הבמה "שושנה ברדלס". באותה שנה לוהקה גוש למחזמר "לילה לא שקט" המבוסס על שיריו של שלמה ארצי. גוש גילמה במחזה ברמנית המנסה להיגמל מאלכוהול ולעזוב את העיר ביחד עם בן זוגה.
עד היום הוציאה אפרת סה'כ 3 אלבומים ,אך שיתפה פעולה עם זמרים רבים ומגוונים ,שיחקה בסרטים ומחזות .
ואיך זה קשור אלינו ?
השבוע (7/11/1895) מלאו 122 שנה , לראיית האור , לתצלום הרנטגן הראשון בהיסטוריה , זה שהביא לפריצת דרך בתחומי הרפואה והמחקר המדעי בעיקר בתחום חקר הגבישים ( קריסטולוגרפיה ) חקר חלבונים ותאים ועוד… והשבוע מלאו שבעה ללכתו של חברינו היקר אלון ,האלון החסון נאסף אל עצי האורן והברוש הירוקים אשר סביב בית העלמין במושב ,ולרגע היינו בתחושה של "אבדה לפתע הדרך ,ביער הסבוך ולא רואים את האור".
ובשירה של אפרת גוש " לראות את האור" היא מדברת על הרצון ללמוד את שירת העלים ולראות את האור , ומילות השיר כל כך נוגעות בתחושות של השבוע הזה.
כי ראיתי את דרכי נעלמת
ביער סבוך, בין קירות חורשים
ובתוך האדמה המדממת
רגלי ננעצו, היכו שורשים
ולרגע יכולתי לשמוע
עלים מלמדים שירתם
ורציתי לעלות גבוה
לפרוח איתם
……….
אומרים השמיים כחולים מעלינו
מלאים באורות
אולי יום אחד אוכל גם אני לראות
לראות…
ונפלתי לארץ, בשקט
עצמתי עיני, אטמתי ליבי
והרגשתי איך אני מתפרקת
מכל כאבי, מכל בדידותי
ולרגע יכולתי לברוח
כנוצה על כנפה של ציפור
והצלחתי לעלות גבוה
לראות את האור
לראות את האור
שבת שקטה ונעימה לכולם , שנראה את האור.
במחשבה שניה 