תגית: נלי בליי

"הגזמת…הפעם באמת הגזמת" אמר לו העורך …מה זה הדבר הזה של תחפושת לצורך תחקיר ? , מה נראה לך שאני אדיוט ?…ממתי עיתונאי מתחפש ? מה זה פה ? פורים ?….וחוץ מזה הרי לצורך התחקיר שלך אתה יכול לגשת אל מנהל המפעל לבשר ולשאול אותו לאן מושלכת הפסולת…למה אתה רוצה שנבזבז כסף על תחפושת ? , אתה הרי יודע כמה שברירי הוא תחום העיתונות …אז עוד הוצאות ?? הגזמת ממש הפעם…

אבל הוא חשב אחרת , " תראה " הוא אמר , " אני מודע בהחלט למצב העיתונות בכלל והעיתון שלנו בפרט , אבל אני אומר לך , אחרי הכתבה הזו ,לא יהיה אדם במדינה הזו שלא יקרא את העיתון שלנו…אני על סף חשיפה סנצציונית , הרייטינג של העיתון שלנו ירקיע שחקים , ותוכל לעשות הון ממכירת שטחי פרסום על גבי העיתון"…" הוא המתין רגע בטרם המשיך ,בכדי לבחון את פניו של ג'ים העורך …" אתה עוד תודה לי , אני מבטיח לך ,אחרי התחקיר הזה מספר המנויים של " גני הוד-ניוז " יגיע למספר שש ספרתי….אני מבטיח לך"….ג'ים בהה בו בהיסוס ..אחר רגע נוסף שלח ידו אל המגירה והוציא תיבת עץ קטנה ממנה שלף 175 דולר…." אם לא יהיה שינוי….זה ירד משכרך"…הוא חייך אליו בהכרת תודה ,אסף את הכסף , וניגש אל הדלת..רגע לפני שיצא סובב את ראשו והפליט " אנחנו על סף זינוק…אני מבטיח לך"..ויצא אל הערב הקריר.

שבת אחרונה של חודש ינואר גשמי העוז שירדו כל השבוע הרוו את הקרקע , זרימות בנחלים , שטפונות במישור החוף, ופגעי מז'א כבר כמעט ואינם אייטם תקשורתי ..אפילו פה בחלקת האלוהים הקטנה שלנו צברנו השבוע שלל נאה של מעל -100 מ'מ..אין תלונות . ופינתנו מעלה השבוע את רוחו של אחד מאחרוני הנביאים….לא זה לא חבקוק…זה ז'ול וורן.

וורן ( 8 בפברואר 1828 – 24 במרץ 1905) היה מחבר רומנים, מחזאי, משורר, לבריתן, סופר ילדים, גאוגרף, סופר ספרי מדע בדיוני צרפתי שנחשב לאחד מחלוצי סוגת המדע הבדיוני בספרות. מניח שאין מי שלא קרא מספריו הנפלאים ,שמע אודותיו או צפה בסרט עפ'י אחד מספריו הרבים.

ידידנו ורן נולד ב־8 בפברואר 1828 בעיר נאנט שבמערב בצרפת. הוא היה הבכור בין חמישה ילדים. את ילדותו העביר עם משפחתו על אי בנהר הלואר. בדידות זו חיזקה את דמיונו. האגדה מספרת כי בשנת 1839, בגיל 11, ורן השיג בחשאי מקום כנער סיפון על ספינת סוחר מסוג מפרשית תלת-תרנית בשם קוראלי, תוך שהוא מתכוון להפליג להודו ולחזור עם שרשרת אלמוגים לבת דודתו קרולין. הספינה הייתה אמורה לצאת להודו באותו ערב, אבל עצרה תחילה בנמל Paimboeuf, אליו אביו פייר ורן הגיע בדיוק בזמן כדי לתפוס את בנו ולגרום לו להבטיח שאת מסעותיו הבאים יערוך רק בדמיונו.( בסוף הסתבר כי גם זו אגדה שהומצאה ע'י אחותו…שגם לה היה דמיון מפותח ).

בתום לימודים עבר ורן לפריז, כדי ללמוד משפטים. בשנת 1848 החל לכתוב תמלילים לאופרטות, וכעבור זמן מה גילה את כשרונו הגדול: כתיבת סיפורי מסעות והרפתקאות , שהכנה מדעית וגאוגרפית מפורטת העניקו להם אמינות.

כאשר גילה אביו שז'ול עוסק בכתיבה ואינו לומד משפטים, הפסיק לתמוך בו כלכלית. ורן נאלץ לפרנס עצמו מכתיבה, וגילה שאין זה פשוט. בתקופה זו פגש את הסופרים אלכסנדר דיומא וויקטור הוגו, שהעניקו לו מניסיונם.

פגישה עם טייס כדור פורח והאזנה לסיפוריו הניבו את הרעיון לספר על מסע בכדור פורח באפריקה. אולם הספר נדחה על ידי מו"לים אחרים בטענה שהסיפור "מדעי יתר על המידה". מצבו של ורן השתפר כאשר פגש את המו"ל ז'ול הצל, שהיה, בין השאר, המו"ל של ויקטור הוגו ושל ז'ורז' סנד. בסיועו של הצל שיכתב ורן את הסיפור, ובשנת 1863 הוציאו לאור סיפור בשם "חמישה שבועות בכדור פורח". הסיפור זכה להצלחה רבה ותורגם לשפות אחדות. ורן נעשה עשיר ומפורסם.

משלב זה ואילך החל ידידנו לכתוב ספרים בקצב בלתי נתפס , בסה'כ הוציא 69 ספרים !!!( ישנם עוד ספרים אשר לא ברור ,אם הוא כתבם ).הקצב היה כמעט שניים וחצי ספרים כל שנה , כאשר לפני כל ספר ערך מחקר לגבי התחום בו עסק ספרו. ורן לא היה נביא שיטתו הייתה מאוד הגיונית .הוא נועץ עם מדענים וחוקרים ובדק מהם כיווני המחקר , ועל פיהם כתב ספרים דימיוניים בהנחה שיום אחד אותם מחקרים יהפכו למציאות..בחלק גדול מהמקרים הוא גם צדק.

בין ההמצאות שהפכו למציאות שנים רבות אחרי שכתב עליהם ניתן למצוא את תיאור הספינה "אלבטרוס" ( מתוך ספרו "רובר כובש השחקים" שנכתב ב-1886) שדומה למסוק של ימינו, ותיאורה הושפע מפגישה של ורן עם מהנדסים שתכננו מכונה דומה. מכונות מוטסות תוארו גם בספר נוסף שלו, "עיר בלב מדבר"….הצוללת "נאוטילוס" מתוך הספר "20 אלף מייל מתחת למיים" שנכתב ב-1880…ובספרו "פריז במאה העשרים" ( שנכתב סביב 1882 ,המו"ל, שחשב שהספר המתאר מציאות בלתי אמינה ובעל אופי הפסימי, יפגע בקריירה המתפתחת של ז'ול ורן, והציע לו לגנוז אותו לעשרים שנה. ורן הניח את הספר בכספת ,שם נשאר עד שנתגלה בשנת 1989, ויצא לאור כעבור ארבע שנים). בספר מתואר עולם מפותח ובו לא תאמינו .. גורדי שחקים, מכונות למיזוג אוויר, מכוניות המונעות בדלק, רכבות מהירות, מחשבונים ורשת תקשורת טלגרפית המזכירה את האינטרנט….דברים שלא היו ולא נבראו באותה עת

איור הנאוטילוס עפ'י ספרו של וורן

ספרו של ז'ול ורן "אל הירח" היטיב לתאר כבר בשנת 1870, מסע עתידי של בני-אדם אל הירח. המדקדקים בפרטים יצביעו על כמה דיוקים שלא ייאמנו: ורן תיאר ספינת חלל שיושבים בה שלושה אנשים, המשוגרת מן החוף המרכזי של פלורידה, לא רחוק מן המקום שניצב בו כיום מרכז החלל האמריקאי בקייפ קָנָבֶרָל (Cape Canaveral), ונוחתת בחזרה במרחק של חמישה קילומטרים בלבד מן המקום שפגעה במים החללית אפולו 11 ששוגרה לירח ב־1969. ורן הצליח לתאר באופן מדויק את המהירות שדרושה לחללית לצאת מכוח המשיכה של כדור הארץ, ואף תיאר את השפעת היעדר כוח המשיכה על האסטרונאוטים ואת הלהבות שיעטפו את החללית לכשתשוב לאטמוספירה.

ספריו של וורן הציתו את דמיונותיהם של מליוני ילדים ומבוגרים בכל רחבי העולם , עוררו סקרנות ואולי גם יצירתיות בקרב חוקרים ומדענים במשך עשרות רבות של שנים.

ז'ול ורן נפטר בעקבות מחלת הסכרת ממנה סבל, באמיין, אליה עבר ב־1872, ב־24 במרץ 1905 והוא בן 77. ביתו של ורן בנאנט היה למוזיאון, ואילו בביתו באמיין שוכן כיום "המרכז הבינלאומי ז'ול ורן". מציגים בו את חפציו של ורן לצד ספרים במאות מהדורות, כרזות של סרטים, הזמנות לתערוכות וכל פרט אפשרי מן הביוגרפיה של הסופר.

מן הראוי לציין כי במאה ה-19 וורן לא היה היחיד שנסה לחזות כיצד יראה העתיד ,על פי האתר PC במאמר משנת 2017 של שחר קיסינג'ר , מספר אומנים מצרפת וגרמניה שפעלו בסוף המאה ה-19 אולי היו פחות ספציפיים מז'ול ורן, אבל לא פחות מרתקים: הם יצרו סדרת איורים שעסקה בשאלה "כיצד ייראו החיים בעוד 100 שנה מהיום", אותה הדביקו על גבי קופסאות של סיגריות ואריזות שוקולד. בין היתר, הם הצליחו לנבא את שיחת הווידאו הראשונה כשציירו אנשים שמשוחחים בטלפון וצופים בחבריהם שבצד השני בשידור חי.

הצלחה נוספת ניתן לראות באיור על הרכבת שמעבירה בניינים שלמים על יושביהם, ומזכירה לנו מאוד את הקרוונים המשוכללים, אותם בתים ניידים שניתן להוביל ממקום אחד למשנהו.

איור נוסף מאותה תקופה ,ניסה לחזות כיצד יראה החינוך במאה ה-21 , כיצד יוזרם המידע לילדים…..כשחושבים על האינטרנט היום …זה לא רחוק ( אומנם אין גורס ספרים ,אך רבים נסרקים ועולים לרשת ומשם אלינו..

כשאנו חושבים על הטכנולוגיה שמקיפה אותנו מכל עבר ,דרכי התחבורה ,המטוסים האוניות ,מעבדות המחקר ,התקשורת המתפתחת קשה שלא לתהות עד כמה קרוב היה זול וורן לפני 140 שנה למציאות , גם כשכתב את ספרו "יום בחיי עיתונאי אמריקאי ב-2889" , וכך הוא מתאר אותו כתב בספר את החיים : "בני המאה ה-29 חיים בעולם של אגדות, אף שדומה שאין הם מקדישים לכך מחשבה מרובה. הם מוקפים פלאים מכל עבר, ועל כן הם מתייחסים לכל פלא חדש באדישות. הכול נראה רגיל בעיניהם. אילו רק יכלו להעריך את הרמה שהגיעה אליה החברה בזמננו; אילו רק יכלו להשוות בין ההווה לעבר וכך להיטיב להבין עד לאן התקדמנו!……בניינים שגובהם שלוש מאות מטר והטמפרטורה בהם קבועה בכל עונות השנה; קווי התעופה בשמים המגיעים לכל קצות תבל! לו רק היו משווים בנפשם את המצב ששרר אי־אז, כשתיבות מקרקשות על גלגלים שסוסים — סוסים! — מושכים אותן דרך רחובות מלאים בוץ היו אמצעי התחבורה היחיד. חִשבו על מסילות הברזל מימים עברו, ותוכלו להעריך את הצינורות הפנֵאומטיים המסיעים אותנו היום במהירות של אלף וחמש מאות קילומטר בשעה. והאם לא היו בני זמננו מעריכים את הטלפון ואת הטלפוֹטוֹ הרבה יותר לולא היו שוכחים את הטלגרף?"….

כבר היום בתחילתה של המאה ה-21 ,הרבה לפני המאה ה-29 חלק גדול מהנבואות…כבר התגשם.

זה בהחלט עולם מטורף…ילדים שנולדים היום בהחלט לא יבינו מה זה טלפון ציבורי ,גרמופון , או נסיעה על עגלה וחמור….מה זה מסך שאינו מסך מגע …ולמה צריך לענוד שעון…..ואנחנו ?….אנחנו….העתיד כבר מאחורינו…..

אז למה וורן ? ונסיונות לחזות את העתיד ? ולמה דווקא היום ?

כי היום לפני 130 שנה השלימה את מסעה סביב העולם העיתונאית סופרת, מחברת רומנים, וסופרג'יסטית חלוצת העיתונות החוקרת , וממציאת הטכניקה של כתבת תחקיר בזהות בדויה הלא היא נלי בלי (אליזבת ג'יין קוקרן ).

ב-1888 הציעה נלי בליי למערכת העיתון וורלד לערוך מסע מסביב לעולם באופן דומה למתואר בספרו של ז'ול ורן "מסביב לעולם בשמונים יום". בליי נבחרה למשימה, וב-14 בנובמבר 1889 יצאה בספינה מניו יורק למסע סביב לעולם. 6 שעות מאוחר יותר יצאה לדרך ההפוכה Elizabeth Bisland, כתבת של העיתון המתחרה, קוסמופולטן, שקיבלה משימה להתחרות בבליי ולהגיע לפניה…ספויילר …בלי ניצחה..וסיימה את המסע תוך 72 יום. היום לפני 130 שנה בדיוק.

נסיים בשירם של חברי הצמד האנגלי משנות ה-80 " דמעות לפחדים" מתוך אלבומם הנפלא :" songs from the big chair. (עסקנו בהם באחת הפינות הקודמות ) השיר "עולם מטורף"…

.העתיד לא ברור והעבר מרתק. ההווה הוא כל מה שבאמצע והוא ללא ספק..מטורף.

שבת נעימה לכולם

All around me are familiar faces
Worn out places, worn out faces
Bright and early for their daily races
Going nowhere, going nowhere

Their tears are filling up their glasses
No expression, no expression
Hide my head, I want to drown my sorrow
No tomorrow, no tomorrow

And I find it kinda funny, I find it kinda sad
The dreams in which I'm dying are the best I've ever had
I find it hard to tell you, I find it hard to take
When people run in circles it's a very very
Mad world, mad world