מחבר elim06

משבי רוח חמה ונעימה של יום שישי ,מסיעים שאריות אויר של קייץ לעבר החלון ,כמו צופה הוא אל ערבות הסרנגטי באפריקה ,ופינתנו מקדישה עצמה השבוע לאחד מגדולי היוצרים/קומיקאים/סטיריקנים ואנשי טלויזיה –מוטי קירשנבאום שהשבוע ימלא שנה למותו.
מוטי (24 בספטמבר 1939 – 25 בספטמבר 2015) יליד הארץ נולד בכפר סבא למד בביאליק בנתניה ולאחר מכן בבית ספר חקלאי ,התנדב לנחל המוצנח ,ולאחר שחרורו למד קולנוע וטלויזיה בארהב (UCLA) הוא נקרא לארץ בשנת 66 על מנת לסייע בהקמת רשות השידור.
מוטי ערך את חדשות מבט ולאחר מכן את תוכנית הסאטירה הבועטת הראשונה "ניקוי ראש" ,ועסק בכל תחומי השידור האפשריים ,ערך תוכניות תעודה רבות על הקורה בארץ ,בחברה ובצבא ובפוליטיקה ,וכן הייתה אהבתו הגדולה –אפריקה ,המקום ובעיקר בע'ח עניינו אותו. לא מעט סרטים צילם וערך תחילה לבדו ובהמשך עם בנו על בע'ח בסרנגטי .
בשנת 1993 מונה למנכ"ל רשות השידור על ידי שרת התקשורת שולמית אלוני. במהלך כהונתו נאלץ להתמודד עם ירידה חדה בצפייה בערוץ הראשון עם פריצתו של הערוץ המסחרי לאוויר. אחד מהישגיו כמנכ"ל היה העלאת הסדרה התיעודית "תקומה". הוא סיים את תפקידו כמנכ"ל רשות השידור בשנת 1997
פועלו ועשייתו מרובים הן בתחום הסאטירה והבידור והן בתחום הטלויזיה והתיעוד ,על פועלו קיבל בשנת 2009 פרס מפעל חיים יחד עם עמיתו וחברו ירון לונדון ,וכן סבר פלוצקר.
אהבה גדולה וענקית שלו היה הספורט ,מוטי אהב ספורט בכל צורה שהיא ,הבין ,עקב ופירשן עם המון הומור במשך קרוב ל15 שנה כל יום שישי בתוכניתו של מולי שפירא את אירוע הספורט השבועיים .
ומה מקדם את הספורט ??….הטוטו.
אז ספורט ,טוטו וסרנגטי מובילים אותנו אל השיר השבועי של להקת רוק אמריקאית שנוסדה בשנת 1977 בידי כמה מהמוזיקאים הידועים בקליפורניה.
ללהקה קוראים –טוטו.
חברי הלהקה היו : ג'ף פורקרו , דיוויד האנגייט ,סיימון פיליפס , ומייק פורקרו ,בהמשך היו שינויים בהרכב .
בשנת 1977 החלו לעבוד על אלבומה הראשון של הלהקה, שמאוחר יותר נקרא "Toto", ע"ש הלהקה. אחרי יציאת האלבום החדש והראשון, "Toto", השירים "Hold The Line", "I'll Supply the Love" ו-"Georgy Porgy" התפרסמו ובמהרה הפכו ללהיטים. הלהקה השיגה פרסום רב והייתה מועמדת לפרס הגראמי "האומן החדש הטוב ביותר".
בסה'כ הוציאה הלהקה 13 אלבומים ,עברה שינויים בהרכב ,התפרקה והיתאחדה , אך להיטיה נותרו למזכרת נצח לה ולמוטי קירשנבאום היקר, שכל כך אהב את אפריקה.
אצטט קטע משירם אפריקה:
The wild dogs cry out in the night
As they grow restless, longing for some solitary company
I know that I must do what's right
As sure as Kilimanjaro rises like Olympus above the Serengeti
I seek to cure what's deep inside, frightened of this thing that I've become

It's gonna take a lot to drag me away from you
There's nothing that a hundred men or more could ever do
I bless the rains down in Africa
Gonna take some time to do the things we never had

Hurry boy, she's waiting there for you
מנוחה נכונה מוטי ,יחד עם פילים ג'ירפות וספורטאי עבר.
האריות שבו אל מקום מרבצם.
שבת נעימה לכולם.

יום חמישי כבר רחוק מאחור וערב שבת דוחק את שישי בעקבותיו ,ישנו עבר וישנו עתיד וכמעט שאין הווה כל רגע הופך לעבר ,ופינתנו מציינת היום את קרב פלודן (9/9/1513)  .

בקרב זה שמתרחש היום לפני 503 שנים נגמלים  ג'ימס הרביעי מלך סקוטלנד ומרבית אציליו מעישון .הם מובסים בקרב אל מול אנגליה ובראשה המלך הנרי השמיני.

כיצד ניתגלגל ג'ימס לקרב זה ?

ג'ימס הרביעי הוכתר למלך סקוטלנד עוד בשנת 1488 בהיותו בן 15 כשעמד בראש מרד האצילים כנגד ….אביו ג'ימס השלישי ,שהיה מלך קשה ועריץ .לאחר הדחתו של אביו וגמילתו מעישון החל בנו גי'מס לשלוט בסקוטלנד . למרבה ההפתעה הוא נחשב למלך מוצלח דווקא ,כשדיכא מרידה נגדו כבר בגיל 16 ,וביצע רפורמות במערכת המשפט הסקוטית ,התמודד היטב עם מתנגדיו ,והיה איש משכיל שדבר שפות רבות ,טיפח את האומנות ותמך בציירים ואנשי תרבות .

הוא כונן אף יחסי שלום עם אנגליה וצרפת וחתם עימם על בריתות .

אולם לצערו הרב אנגליה וצרפת לא הסתדרו  ,וכשפרצה המלחמה בין צרפת לאנגליה ,התלבט ידידנו ג'ימס במי לתמוך ,שהרי שנהם בני בריתו ,לצערו הוא בחר לתמוך בצרפת ויצא לקרב בפלודן שבצפון אנגליה מול הצבא האנגלי מתוך הנחה  שהימצאותו של הנרי מלך אנגליה רחוק תעיב על יכולות צבאו….הוא טעה  בגדול ,והובס בקרב זה ביחד עם מרבית אציליו .

עקב סיכסוכו  עם האפיפיור הוא לא נקבר ומקום מנוחתו לא ידוע .

ככה זה כשאנו לא יודעים להיכן  או למי אנו שייכים ,לכאן או לכאן   ?  ויש לזה השלכות .

גם אצלנו ישנה תהייה דומה להיכן אנו שייכים ? למקום בו אנו חיים או למולדתנו ? ,למשל להודו –קוצ'ין המקום ממנו באנו ,או לישראל בה אנו חיים.

התהיה לגבי השאלה להיכן אני שייך מביאה אותנו אל עופרה חזה ושירה געגועים :

יום יום אני תוהה
אם כל שייכותי
צומחת ממקומי
יום יום אני תוהה
אם זהו חלומי
אם זהו רצוני

לתעות בתוך, לתעות בתוך הסבך
אשר כמו פיתוי רועד מול מעוני
אשר כמו פיתוי רועד, רועד מול מעוני

אבל אני ממקום רחוק
ממקום רחוק
אבל אני ממקום רחוק
ממקום רחוק .

עפרה חזה(19 בנובמבר 1957 – 23 בפברואר 2000)  הייתה זמרת ושחקנית בינלאומית. מבין הזמרות הידועות ביותר בישראל, ומהבודדות  באותה עת שפיתחו קריירה בינלאומית .

עופרה שנולדה בשכונת התקווה בת זקונים תשיעית במספר לזוג הורים יוצאי תימן. חזה למדה בבית הספר "עוזיאל" ובו מומש כישרון השירה שלה לראשונה כשצורפה כסולנית למקהלת בית הספר. בגיל אחת עשרה השתתפה במקהלה של מנשה לב רן ולשם כך נסעה אחת לשבוע ל"בית ברגר" שמחוץ לשכונתה.

בגיל 13 הבחין בה בצלאל אלוני במתנ'ס  המקומי ,בחן אותה ,ומאז הלכו הם יחד בשביל המקצועי עד יומה האחרון.

הצלחותיה של עופרה הלכו והתעצמו ,מפסטיבל לפסטיבל הלכה וצמחה זמרת נפלאה עם קול פעמונים צלול כבדולח ,לה משוייכים עשרות להיטים ,עופרה השתתפה בסרטים ומחזות  ויצגה את ישראל  בשנת 83 עם שירו של אהוד מנור –"חי" .ובמישור העיסקי זכתה להצלחה גדולה הן בארץ והן בעולם עם תקליטי "שירי תימן " ובעיקר באנגליה….. ארצו של הנרי השמיני  שניצח בקרב פלודן 500 שנה לפני .

בשנת 2000 חלה התדרדרות במצבה הבריאותי של עופרה וב 12 לפברואר הובהלה לבית החולים ,וכשבועיים לאחר מכן נפטרה  והיא בת 43 בלבד.

וכיום אנחנו פה והיא "במקום אחר " כמילות השיר….געגועים

יום יום אני תוהה
אם כל חלומותי
יבנו לי מקום
יום יום אני תוהה
אם כל שאיפותיי
יהיו רק כחלום

אשר תמיד, תמיד עם בוא האור
בוכה בי רק העצב והזכרון

כי אני ממקום אחר
ממקום אחר

שבת שקטה ונעימה לכולם .

שוב שישי ושוב חם ,חצבים החלו פורחים בגינות והימים מתקצרים ,רעינו משכבר הימים שבו להם מעבר לים ,מי ממונטנגרו ומי מסלובקיה  או אירלנד ,ילדינו שבו להם אל ספסלי בית המדרש ,ופינתנו מציינת היום מלאת שנה לשריפה הגדולה ביער הנשיא ליד תעוז ,21 שנה וחודשיים לשריפה הגדולה בשער הגיא (2/7/95) ,וגם 348 שנה לשריפה הגדולה של לונדון. (2/9/1666).

השריפה הגדולה של לונדון, כפי שכונתה פרצה ביום ראשון בבוקר, ה-2 בספטמבר 1666 במאפייה בסימטת פודינג, אשר הייתה שייכת לאופה תומאס פארינור האופה המלכותי של צ'ארלס השני מלך אנגליה. ככל הנראה פארינור שכח לכבות את תנורו בטרם הלך לישון.האש  לא היססה והיתפשטה במהירות ,אחזה בבתים הסמוכים ,ומשם הלאה ולבסוף כילתה את מרבית העיר שהייתה בירת הממלכה הבריטית. השריפה של 1666 הייתה אחד האסונות הגדולים ביותר בהיסטוריה של לונדון. השריפה כילתה למעלה מ-13,200 בתים, 87 כנסיות, 6 קפלות, 44 אולמות גילדות, את הבורסה המלכותית, בית המכס, קתדרלת סנט פול, הגילדהול, ארמון בריידוול, ארבעה גשרים על נהר התמזה ושלושה משערי העיר. השריפה הפכה 100,000 מתושבי העיר לחסרי בית – למעלה משישית מתושבי העיר באותה עת. לא ידוע כמה אנשים נהרגו בשריפה. בעבר חשבו שמספרם היה מועט, ועומד על שישה. אולם מחקרים חדשים משערים שמספר ההרוגים היה כמה אלפים, מאחר והחשיבו אז רק את האנשים שנספו מהמעמד הגבוה. ככל הנראה, כולל האנשים ממעמד הביניים.

נזקי השריפה היו גדולים כל כך משום שבאותם ימים היו מרבית בתי העיר עשויים קש ועץ.

קוריוז קטן מהאירוע מספר כי לשמע השריפה הורה המלך לשליחו בשם פיפס להודיע לראש העיר  להרוס שורה של מבנים על מנת ליצור חייץ ,הנ'ל ניגש לראש העיר ומסר לו זאת  והורה לו לבצע זאת .הנ'ל טען כי האנשים עייפים ולא מקשיבים .השליח פיפס שמע וחזר לביתו לארוחת הצהריים הדשנה שלו וטיפס לגג לצפות בשריפה והשאר היסטוריה. לא היה על מי לסמוך…..ועד שהתארגנו לכבות כבר עזבה הרכבת האחרונה את התחנה.

לונדון ואש וחשמל באויר וזה מוליך אותנו אל E.L.O   הלא הם הלהקה הבריטית =תזמורת אורות החשמל electric light orchestra . אשר התפרסמו בעיקר בזכות להיטם "הרכבת האחרונה ללונדון "  ELO         הייתה   להקת רוק בריטית מצליחה בשנות השבעים ושנות השמונים.

הלהקה הוקמה על ידי ג'ף לין יחד עם רוי ווד ובב בוון מלהקת "The Move ב-1971 בברמינגהם. היא פעלה עד שנת 1986 בהרכב משתנה והוציאה בסה'כ  13 אלבומים.

הלהקה התאפיינה בתחילת דרכה בשימוש רב בכלי מיתר שונים ובהמשך שינתה כיוון למוסיקה יותר אלקטרונית .

מניח שרבים מכירים רבים מלהיטי הלהקה כמו : LAST TRAIN TO LONDON'    או  DON’T BRING ME DOWN    ,   XANADO עם אוליביה ניוטון ג'ון , EVIL WOMAN,   MR BLUE SKY ועוד רבים רבים ונפלאים .

רוחות  קלות מנשבות ,עלי שלכת עפים ברוח החמה ,לעיתים אנו חווים קושי ולא תמיד יודעים אם ואיך נתגבר ,האם יש מישהוא עליו נוכל לסמוך ?האם תכבה האש לבד ?  או שנצטרך לשנס מותניים ,דילמא  ?,מבוכה ?

תרשו לי לצטט משירם הנפלא "מבוכה (   CONFUSION) :

Everywhere the sun is shining.
All around the world it's shining.
But cold winds blow across your mind.
Confusion–it's such a terrible shame.
Confusion–you don't know what you're sayin'.
You've lost your love and you just can't carry on.
You feel there's no-one there for you to lean on.

שמח שלנו יש חברים  כי אז הדילמא קטנה יותר  ,

יש תמיד על מי  לסמוך או להישען…וכשיש מכשולים ….יחד מתגברים על כל קושי

עד שהעשן נמוג.

שבת נעימה ושנה מוצלחת לכולם.

צהרי יום שישי האחרון של אוגוסט ,הילדים מתנמנמים להם ,נהנים מרגעי חופש אחרונים ,חושבים כיצד עבר עליהם הקייץ ,ופינתנו מציינת היום מלאת 217 שנה (26/8/1789) להכרזתה של האסיפה המכוננת הלאומית של צרפת ,על מסמך זכויות האזרח בעקבות המהפיכה הצרפתית.
המהפיכה הצרפתית באה לאחר שנים של דיכוי וניצול מעמדי .בחברה של אותם זמנים חולק העם ל-3 מעמדות בסדר יורד :כמורה-אצולה-שאר העם(פרולטוריון).
הניצול האכזרי וסחיטת המעמד העובד לטובת המעמדות שמעליו ,הוביל למהפכה שלאחריה כוננה האסיפה הלאומית של צרפת ב- -17 ביוני 1789 ששימשה כממשלה זמנית.
חרף הקשיים שנערמו חברו לאסיפה נציגי שלוש המעמדות.
בעקבות מאמציו של לואי השישה עשר והמעמד הראשון למנוע מנציגי העם להפגש, האספה נאלצה להעתיק את דיוניה למגרש הטניס המלכותי. במגרש זה הם נשבעו את "שבועת מגרש הטניס", שבה הם מבטיחים לשוב ולהתכנס עד אשר צרפת תקבל חוקה חדשה. לאחר שלא הצליח לפזר את האספה בכח, לואי הכיר בסמכותה והצטרף אליה וב-27 ביוני. האספה שינתה את שמה ל"האספה המכוננת הלאומית", והחלה לתפקד כרשות מחוקקת.
בסהכ שימשה האספה כמנגנון שילטוני בצרפת כשנתיים וב-1791 פורקה עת נכנסה החוקה לתוקף.
הצהרת זכויות האדם והאזרח (בצרפתית: La Déclaration des droits de l'homme et du citoyen) היא אחד מהמסמכים היסודיים ביותר של המהפכה הצרפתית, המגדיר את הזכויות של כל יחיד ואת הזכויות הקולקטיביות של האומה.
שלא כמו הכרזת העצמאות של ארצות הברית, היא אמורה להיות בעלת משמעות אוניברסלית. היא מגדירה לא רק את הזכויות של אזרחים צרפתים אלא של "כל בני האדם ללא יוצא מן הכלל".
"סעיף ראשון – בני אדם נולדו והינם חופשיים ושווים בזכויותיהם. ניתן להצדיק הבחנות בחברה רק בשל התועלת הכללית".
עקרונות אלה שנוסחו בהצהרה הם בעלי ערך חוקתי בחוק הצרפתי בן ימינו, ואפשר להשתמש בהם על מנת להתנגד לחקיקה או לפעולות ממשלתיות אחרות.זה ממש מעניין כי בימים אלו ממש בצרפת מתנהל דיון סוער בנושא לבוש הבורקיני …זכות או חובה ?
אך אלו דברים שקרו מזמן ,אלו היו ימים באמת ,וזה מוביל אותנו אל הזמרת השבועית -מרי הופקינס . מרי היא זמרת פופ ופולק וולשית ילידת 1950 ,שהייתה למעשה הזמרת הראשונה שהוחתמה בתקליטי-אפל של הביטלס ,חברת הפקה של החיפושיות.
מרי הופקין נולדה בפונטרדאו שבוויילס ,וכילדה לקחה מרי שיעורי שירה שבועיים, ושרה במקהלת הכנסייה המקומית.
במאי 1968, עת מלאו לה 18, השתתפה הופקין בתחרות שירה בתוכנית הטלוויזיה הבריטית "אופרטוניטי נוקס"); 'הזדמנות דופקת בדלת'), וניצחה בה. הדוגמנית טוויגי, שצפתה בתוכנית, התקשרה לפול מקרטני והמליצה על הזמרת הצעירה. מקרטני שלח למשפחת הופקין מברק בו ביקש מהם לטלפן לחברת אפל רקורדס, שנוסדה כמה שבועות קודם לכן, ולבקש את מר"בראון".
בטלפון, הזמין בראון, שלא היה אלא מקרטני שהשתמש בשם בדוי כדי לא להפחידה, לראיון. הופקין נסעה ללונדון, אל משרדי אפל רקורדס, ושרה וניגנה בפני פול מקרטני. מקרטני, שהתרשם מהופקין, החתים אותה על חוזה, וכך הייתה הופקין לאחת מראשוני הזמרים שחתמו בחברת התקליטים של הביטלס.
אחד משירייה הגדולים היה :אילו היו ימים ידידי (Those Were The Days) הלחן לשיר הוא משיר עם רוסי ומילותיו נערכו מספר פעמים בכמה שפות וישנה גם גרסה ישראלית שהותיקים שביננו וודאי זוכרים .
השיר מתגעגע לימים ,לחברים ,ולהווי של פעם ,וגם היום לאחר שגדלנו ,האם למדנו מהעבר ? האם התבגרנו באמת או נותרנו ילדים ?
אצטט מתוכו קטע קטן :
Once upon a time there was a tavern
Where we used to raise a glass or two
Remember how we laughed away the hours
And dreamed of all the great things we could do

Those were the days my friend
We thought they'd never end
We'd sing and dance forever and a day
We'd live the life we choose
We'd fight and never lose
For we were young and sure to have our way.
אני מניח שגם מארי אנטואנט בהניחה את ראשה למרגלות הגליוטינה ,הרהרה לעצמה על הימים של פעם ומלמלה….אילו היו ימים
שבת נעימה לכולם ….ואם אין חלה תקדשו על עוגות.

קרני שמש אחרונות צובעות את שמי הערב בצבעי צהוב ואדום ,והמפל בקצה הים אוסף לחיקו את החמה .ערב חג האהבה נושק לשבת ,ופינתנו מברכת את קוראיה בברכת טו-באב שמח. יום חג זה מתקשר היום בעיקר לאהבה ורומנטיקה . גברים בסוסים האוספים אל חיקם נשים בכרמים .אולם ליום זה שנחשב ליום שמחה מנו בעבר שש סיבות שונות . נציין רק שניים מתוכן :ביום זה הותר לגברים משבט בנימין לארוב לנשים בכרמי הזיתים על מנת שיוכלו לבחור ולשאת נשים משאר שבטי ישראל ,לאחר שהוחרמו ובצדק בעקבות הסיפור הנורא של פילגש בגבעה.
סיבה נוספת היא שביום זה הותרו נישואים בין שבטיים בישראל. עם כניסת בני ישראל לארץ , בעקבות פרשת בנות צלופחד היה מצב בו הותרו נישואים רק בתוך השבטים על מנת למנוע מצב בו נחלות משבט אחד תעבורנה בעקבות נישואים מעורבים משבט אחד למשנהו ( למשל במקרה בו בת ירשה את נחלת הוריה ,ולאחר נישואיה ,נחלתה תהיה שייכת לבעל משבט אחר) .
יש המייחסים לחג משמעויות אחרות כחג חקלאי בכלל המציין את המעבר מתקופת האסיף לתקופת הבציר .אך אנו נישאר בתחום הנעים והרומנטי המוביל אותנו אל שירו הנפלא של הזמר דן היל (62).
דן – זמר וכותב שירים יליד 1954 בטורונטו שבקנדה . החל לכתוב שירים כבר בגיל 17 ,ובהמשך עבד בהובלת ציוד משרדי ביום והופיע בערבים ,ואח לסופרת לורנס היל . בשנת 75 הוציא את אלבומו הראשון :"YOU MAKE ME WANT TO BE" ובסהכ הוציא עד היום כ-11 אלבומים .בשנת 77 כתב את הבלדה SOMETIMES WHEN WE TOUCH אשר הביאה לו את עיקר פירסומו . הצלחתו הבאה הייתה רק בשנת 87 כשהקליט דואט עם וונדה שפרד הנהדרת (ששיריה אגב מלוים את פסקול סדרת הטלויזיה הנפלאה "אלי מקביל").
הבלדה של דן נקשרת לי בזכרונות ילדות ביחד עם רדיו טייפ סוני וקסטות .(המושג קלטות הגיע מאוחר יותר), כילד עם אחי אצל יגאל פולק בימי שישי אחה'צ , וברקע להקת חתלתול ,להקת סמוקי , שגעון המוסיקה צלילי העוד ומכנסי פדלפון.
שירו של דן הוא בלדה מקסימה .בשיחה שהייתה לי פעם עם העורך המוסיקלי המיתולוגי –בני דודקביץ (שכן שלנו גר ברמת רזיאל) הוא סיפר שהשיר הזה נאסר בתחילה להשמעה בישראל ברדיו בטענה שמעודד אהבה חד מינית. (לא מבין למה )ובהמשך הותר לשידור. השיר מדבר על העליות והמורדות במערכת יחסים ,אי הבנות ,כעסים ,שיפוט מוטעה ,הבנה ,וחרטה .שיר נפלא .למי שזוכר אותו מתוכו אצטט את הבית הראשון והפזמון :

You ask me if I love you
And I choke on my reply
I'd rather hurt you honestly
Than mislead you with a lie
And who am I to judge you
In what you say or do
I'm only just beginning
To see the real you
And sometimes when we touch
The honesty's too much
And I have to close my eyes
And hide
I want to hold you till I die
Till we both break down and cry
I want to hold you till the fear in me subsides
• אגב כך היום הוא גם יום פטירתו (1977) של הקומיקאי גראוצו מרקס מהאחים מרקס נציין לזכרו את אחד ממשפטיו האלמותיים : "אלה העקרונות שלי, ואם הם לא מוצאים חן בעיניך… טוב, יש לי אחרים."
השמש כבר שוקעת ,והדי פרסות הסוסים בכרמים כמעט ולא נשמעות ,שובו לכם לאוהליכם ,חבקו את שאהבתם ותהנו משבת נעימה וחג אהבה שמח.

[08:00, 12/8/2016] ‪+972 50-498-8520‬: צהרי יום שישי שני של החודש החם בשנה ,הבל אדים יוצר תעתועי ראייה מעל האספלט הלוהט ,ופינתנו נוסעת אחורה בזמן אל שנת 586 לפנה'ס ,חודש אב לוהט בארץ האבות נבוכדנצאר מלך בבל מחריב את בית המקדש הראשון , 70 שנה לאחר מכן בחסות הצהרת כורש מלך פרס ,נבנה בית המקדש השני בהנהגת זרובבל מבית דוד ויהושע בן יהוצדק הכהן הגדול ,.
הבית השני היה בנוי צנוע יותר מהראשון ,אך ב-19 לפנהס משפץ אותו הורדוס –,והופכו למפואר יותר.
הבית מחזיק עד שנת 70 לספירה ,בשנה זו באותו תאריך חביב של ט' באב מגיע תורו של השלטון הרומי החולף בישראל במסגרת התרחבותו הטריטוריאלית ומניעיו הכלכליים ,להרוס את בית המקדש ,יש הסוברים שזה בגלל חטאי העם.
ככל יתר הדברים הנעשים בארץ גם בנייתו של מקדש ב לוותה בויכוחים ומחלוקות קשות ,על פי המסופר בספר נחמיה היו הבנאים חגורים חרב ואיזמל ( האחת לבניה והשניה לחימה במתנגדים ) "הַבּוֹנִים בַּחוֹמָה וְהַנֹּשְׂאִים בַּסֶּבֶל עֹמְשִׂים בְּאַחַת יָדוֹ עֹשֶׂה בַמְּלָאכָה וְאַחַת מַחֲזֶקֶת הַשָּׁלַח. וְהַבּוֹנִים אִישׁ חַרְבּוֹ אֲסוּרִים עַל-מָתְנָיו וּבוֹנִים" .
בית שני מחזיק זמן ארוך יחסית (586 שנה לפי הגירסה המקובלת) עד הגעת האימפריה הרומית
חורבנו של הבית השני בא לאחר 4 שנים של המרד הגדול שהחל בשנת 66 והגיע לקיצו עם חורבן הבית והרס ירושלים .ולבסוף עם נפילת מצדה (שנת 73) .המרד נידון מראש לכישלון ,עוצמתה האדירה של האימפריה הרומית האפילה על הכח המורד ,אולם בעייתם העיקרית של המורדים הייתה חילוקי הדעות בין הדתיים יותר להלניסטים ,לשומרונים לסוריים ולקבוצות אחרות באוכלוסיה .
ויכוחים ועימותים פנימיים בעם היו מאז ומתמיד הענף האולימפי החזק של העם היושב בציון ,ענפים נוספים בהם נחלנו הצלחה מסחררת ולא מעט מדליות היו :"בכי ויללנות" , "הטלת אשמה לרוחק " (על אחרים ) ," וריצת בריחה מאחריות "
לזכרם קבעו חכמים כבר אחרי חורבנו של הבית הראשון את ט באב כיום צום ותענית .איזכור ראשון לתענית מופיע בספר זכריה בשלהי העבודות לבניית בית המקדש השני.
וזה מביא אותנו במוסיקה אל הצמד הבריטי "דמעות לפחדים" להקת פופ נהדרת שהוקמה בשנת 81 ופעילה עד היום (הדיסק הראשון שלי ) הלהקה הוקמה בידי רולאנד אורזבל וקורט סמית', שהם החברים העיקריים בה, כאשר שאר הנגנים מתחלפים בתדירות גבוהה.
ללהקה שיר שנקרא "כל אחד רוצה לשלוט בעולם –EVRYBODY WANT CONTROL THE WORLD
אך אצרף דווקא את השיר " עולם מטורף" שהלחן שלו ומילותיו מתמזגים טוב יותר עם ט באב
All around me are familiar faces
Worn out places, worn out faces
Bright and early for their daily races
Going nowhere, going nowhere
Their tears are filling up their glasses
No expression, no expression
Hide my head I want to drown my sorrow
No tomorrow, no tomorrow

And I find it kinda funny
I find it kinda sad
The dreams in which I'm dying
Are the best I've ever had
I find it hard to tell you
I find it hard to take
When people run in circles
It's a very, very mad world mad world
צום קל וטעים לכולם

צהרי יום שישי ראשון של חודש אוגוסט ,שקט נעים עוטף אט אט את בתי היישוב ופינתנו מציינת היום מלאת 71 שנה (6/8/45) להטלת פצצת האטום על העיר הירושימה ביפן על ידי ארהב. בשעה 0816 ,בבוקר יום גורלי זה ,הטיל מפציץ אמריקי מסוג B-29 שכינויו "אנולה גיי" לראשונה פצצת אטום בשם "ילד קטן" על עיר התעשייה היפנית השישית בגודלה . היותה של העיר מישורית וגובה הפיצוץ (800 מטר)הביאו לכדי נזק מקסימלי ,בפיצוץ העצום ובשלבים שלאחר מכן נהרגו קרוב ל150 אלף בני אדם ,ועוד בטרם הבינו כולם את גודל הזוועה ,הוטלה לאחר שלושה ימים פצצה נוספת (שכונתה הפעם "איש שמן" )על העיר נאגסקי ,שם מניין ההרוגים הגיע ל 60-70 אלף ,ואשר הביאה לכניעתה של יפן. ימי חיי האנושות מתחלקים כמעט לשניים –לפני ואחרי הטלת הפצצות .ויכוחים שונים ורבים היו לגבי הצורך ומידת הנכונות של שימוש בפצצות כל כך הרסניות ,ומבלי לדעת את ההשלכות ,וכן האם נכון לפגוע באזרחים במהלך לחימה על מנת לסיים מלחמה ? ,על משמעות הפגיעה האקולוגית הכוללת (שם נחוותה לראשונה חויית גשם גרעיני שחור ותוצאותיו ,השלכות הגנטיות של פגיעות קרינה ),ופגיעה בחפים מפשע ועל השאלה מי הרע בסיפור ? האמריקאים או היפנים ?.(בפרל הרבור 4 שנים לפני נהרגו כ 2459 אמריקאים ,והיפנים היו הרעים-והפעם 200 אלף יפנים רובם ככולם אזרחים אז מי פה הרע בראי ההיסטורי) וכן האם בכך נמנעה שפיכות דמים גדולה יותר ? שאלות אלו ורבות אחרות עוד תמשכנה להדהד שנים רבות לאחר ששקע אבק הפיצוץ. וכל שיוותרו אלו זכרונות לעיר ולבית שהיופעם וגעגועים אליהם .וזה מוליך אותנו אל השיר השבוע של מי שמכונה "הבוס" ,הלא הוא : ברוס פרדריק ג'וזף ספרינגסטין ,זמר אמריקאי יליד 49 מניו ג'רזי שבארהב ,אחד מעמודי התווך ללא ספק של המוסיקה בשני העשורים האחרונים ,ענק ויוצר מוזיקל י חשוב , במהלך הקריירה, מכר ספרינגסטין יותר מ-64 מיליון אלבומים בארצות הברית ויותר מ-120 מיליון אלבומים בעולם, מה שממצב אותו כאחד מהאמנים הרווחים בעולם.
על עבודתו, זכה ספרינגסטין בפרסים רבים, אשר כללו 20 זכיות בפרסי הגראמי, 2 גלובוס הזהב, וזכייה אחת בפרס האוסקר על שיר הנושא לסרט המצויין פילדלפיה .( עם טום הנקס שזכה אף הוא באוסקר כשחקן ראשי.( בנוסף, הוא חבר בהיכל התהילה של כותבי השירים והן בהיכל התהילה של הרוק אנד רול (החל משנת 1999.
ברוס שר בשיריו את חיי האנשים ,את הקשיים היום יומיים של מעמד הפועלים ,את הגעגועים לאהבה פשוטה ,נופים יפים ותמימות שאט אט נגוזה ,כמו גם את ביקורתו על הנעשה (מלחמת ויטנאם , הרס מפעלים בדרום האמריקאי ,מתח בין שחורים ללבנים,ועוד ) למתמידים שביננו ,שבוע שעבר דיברנו על רעב תפוחי האדמה באירלנד שהביא לגלי הגירה בין השאר לארהב-ברוס הינו בן לאב מהגר מאירלנד ואם מהגרת מאיטליה.
כמו מעט הניצולים מהעיר הירושימה שיצאו ליום עבודה שיגרתי בבוקר, שעולמם חרב ברגע נורא אחד ,והם וודאי מתגעגעים לעיר ולתמימות של פעם ,כך גם ברוס שר על העיר שהייתה פעם אלייה הוא מתגעגע מחד וגם רוצה לעזוב מאידך בשירו MAY HOME TOWN.

I was eight years old and running with a dime in my hand
Into the bus stop to pick up a paper for my old man
I'd sit on his lap in that big old Buick and steer as we drove through town
He'd tousle my hair and say son take a good look around this is your hometown
This is your hometown
לכולנו זכרונות וגעגועים ,נקווה ששום דבר לא יפר את השלווה .שבת נעימה לכולם

צהריים חמים ומהבילים לכולם ,ברגעים אלו ממש מתחמם לו "החרוף" יחד עם תפוחי אדמה בדרכו אל התיק האדום המלווה את ההליכה בשבת ,ופינתנו מעלה על נס ,את "רעב תפוחי האדמה" שמציין בימים אלו 168 שנה (1848)
רעב תפוחי האדמה הגדול היכה באירלנד של אותם ימים בצורה קשה מאחר והמשק החקלאי האירי באותן שנים היה מבוסס כמעט כולו על גידול תפו'א שניתן היה לגדלו בקלות , תפוח האדמה הגיע לאירופה מהרי האנדים שבאמריקה הדרומית במאה ה-16 והפך עד מהרה לגידול חקלאי מרכזי. אל אירלנד הוא הגיע ב-1650 והפך ליבול העיקרי שגידלו החוואים והאיכרים האירים). זהו גידול המכיל פחמימות רבות, והוא קל מאוד לתִרבות ולגידול. אפילו חלקות אדמה קטנות יכלו לספק כמות קלוריות המספיקה לקיומה של משפחה וכן להאכלת חזירים, ובכך ליצור מקור לבשר ולהכנסה נוספת. .באותם ימים ניתנו מרבית האדמות באירלנד לידי פרוטסטנטים שהפלו את הקתולים .מרבית הקתולים שימשו רק כחקלאי -עיבוד ,וכל סחורתם הייתה שייכת לבעלי האחוזות הפרוטסטנטים שחיו באנגליה בכלל ,ואירלנד שימשה עבורם שטח גידול בלבד.
ב-1845 הכה הכימשון ברחבי אירופה, והפך את תפוחי האדמה לעיסה ספוגית ובלתי אכילה.
העיתון האירי "פרימנ'ס ג'ורנל" כתב בכותרתו הראשית מ-27 ביוני 1846 כי המחלה הגיעה לאירלנד והשמידה יבולים במחוז מאיו. בשנת 1847, הזכורה בהיסטוריה האירית כ"47' השחורה", הושמדו במחלה רוב היבולים באי כולו.
במשך שלוש השנים הבאות הלך והחמיר המצב ואומדנים גסים מדברים על 750 אלף שמתו ברעב כתוצאה מאובדן היבולים .הדבר הביא לגלי הגירה אירים אל ארה'ב קנדה,אנגליה ,ניו זילנד ואוסטרליה ,שם נוצרו באותם שנים פזורות איריות ,(הכנופיות האיריות למשל בסרט כנופיות ניו יורק ) .
לרעב הייתה השפעה גדולה על רגישותם של  האירים לאסונות דומים ברחבי העולם. באופן מסורתי הרפובליקה האירית מוצאת את עצמה בשורה הראשונה של המדינות המסייעות לרעבים ברחבי העולם. אין זה מקרה שהזמר האירי בוב גלדוף הוא שסייע בשנת 1985 לרעבים באתיופיה. לאגודתו, "Live Aid" תרמו יותר אירים מאשר בני כל אומה אחרת. נשיאת אירלנד מרי רובינסון ביקרה ברואנדה על מנת להלחם בהשמדת העם וברעב, והפכה לנציבת האו"ם לזכויות האדם. השנים עברו וחלפו מלחמות ומאבקים קשים ביותר באנגלים ,מחתרות ופיגועים ומו'מ לשלום..ואירלנד היתנתקה מואסליות התקדמה והפכה למדינהעצמאית גאה ומובילה.
אז למטיילים באירלנד של היום עם כל היופי והירוק ,העבר והקשיים כמו נמחקו וזכרונות מרים והתקוות לעתיד , ראויות להרמת כוס או שתיים וזה מביא אותנו ל –LP
זמרת רוק פופ ואינדי רוק אמריקאית.

( LP ( Laura Pergolizzi היא זמרת וכותבת שירים (לריהנה ,כריסטינה אגילרה ועוד) די צעירה (38)מניו יורק שחיה כיום בלוס אנגלס בעלת גוון קול מאוד מוזר ומיוחד להפליא שהוציאה כבר ארבע אלבומים ומתוך האחרון השיר : " lost on you" למי שמאזין עם אוזניות שימו לב לשילוב השריקות וקולות הרקע ומתוכו אצטט :
When you get older, plainer, saner
Will you remember all the danger
We came from?
Burning like embers, falling, tender
Longing for the days of no surrender
Years ago
And will you know
Let's raise a glass or two
To all the things I've lost on you
שבת נעימה ורגועה לכולם ,עיצמו עיניים ,שימו ווליום ותחלמו על כבש ניו זילנדי עם תפוחי אדמה