זהירות..הנה זה בא…תחזיקו חזק….נשמעו צעקות מכל עבר ..ואז היכה הגל העצום בדופן הספינה…גל שחור ומבעית…גובהו כגובה בניין של ארבע קומות..צבעו שחור כשחור הלילה ..טעמו מלוח.. וריחו כריח אימה טהורה…ברגע אחד הוטח הכל מצד אחד של הספינה לצד השני…ואז היו כמה רגעי חסד עד לגל הבא…וכך חוזר חלילה במשך כ-8 שעות …היאוש רבץ וחלחל אל ליבותיהם של כל שוכני הספינה…את ארוחתם האחרונה מלפני יום ,כבר הקיאו לים למאכל הדגים.
זה בגללו ,קרא לפתע אחד הנוסעים . "הוא יושב בחדרו ולא עושה דבר כדי לעזור ,בעוד אנחנו נאבקים לשרוד"…."בואו נשליך אותו לים"..קרא מלח אחר …"כן , כן , אולי זה ירגיע את אל הים " פלט שלישי…"השליכו..השליכו אותו לים..גם כך אינו מועיל"…
הוא הביט בהם אדיש ,שריר לא זע בפניו למודי הסבל ,גם לא כאשר אחזו בידיו ורגליו וגררוהו אל דופן הספינה …"רגע..רגע .אתם ראיתם את זה ? שאל מישהו ,,ראיתם את הדג העצום ??"…"איזה דג ??ענה האחר "בואו נשליך אותו ונסגור עניין" …והוא נותר אדיש גם כאשר הוטל באויר כלפי מעלה אל הים האפל מעבר לדופן הספינה המטלטלת…אולם אז אירע מה שאחרון הימאים לא ראה מימיו…לוע אדיר של דג עצום הגיח מהמים ופער פה ענק ,הוא בלע את האיש בשלמות ,הכה בזנבו במים…וצלל אל המעמקים…והאפילה…..המלחים בדופן לא ידעו לספר מאוחר יותר מה הפליא אותם יותר..גודלו העצום של הדג..או העובדה שעם צלילתו מטה ..הפך הים…ברגע אחד לחלק כראי…מרחוק במזרח , החלה השמש לעלות.
שבת שניה של חודש נובמבר ,קרירות סתוית פושה בכל סמטא ,סתווניות ראשונות צובעות מורדות החורש בוורוד ..ובעוד 47 יום תשתנה לה השנה ופינתנו מעלה על נס את הספר " הלוייתן"..בהמשך הפך שמו ליצירה הקנונית.."מובי דיק".
מוֹבִּי דִיק (באנגלית: Moby-Dick) הוא רומן מאת הסופר והמשורר האמריקאי ..הרמן מלוויל. הספר יצא לאור לראשונה בתאריך 18 באוקטובר 1851 בלונדון בגרסה מצונזרת בשם "הלווייתן" (The Whale). כחודש מאוחר יותר , ב־14 בנובמבר אותה שנה פורסם הספר במלואו בארצות הברית.
סגנון הרומן היה מהפכני לזמנו, והוא כלל תיאורי שיטות שונות לציד לווייתנים, סיפורי הרפתקאות והרהורי המספר השזורים בתוך הנושאים בסיפור, בשילוב עם אזכורים בנושאי ספרות, היסטוריה, מיתולוגיה, דת, פילוסופיה ומדע. אף שהרומן לא התקבל באהדה כשפורסם, הוא נחשב כיום לחלק מהספרות הקנונית בשפה האנגלית, והציב את מלוויל בשורה הראשונה של הסופרים האמריקאים. הספר מופיע במקום השישי !!! ברשימת 100 הספרים הטובים ביותר בכל הזמנים.
הרומן "מובי דיק" מלווה את צוות הספינה "פקווד" (Pequod), ובראשם הקברניט , אחאב, במסע ציד לווייתנים מסביב לעולם. תוך כדי המסע נחשף הקיבעון של אחאב, שדוחף אותו באובססיביות לנקום בלווייתן הלבן העצום בגודלו, מובי דיק. בהיתקלות קודמת אתו גרם מובי דיק לאחאב לאבד את רגלו, וחרש צלקת עמוקה לאורך גופו.
העלילה מבוססת בחלקה על מקרה אמיתי שאירע לספינת ציד לווייתנים ושמה "אסקס", שיצאה מננטקט מסצ'וסטס בשנת 1820 וטבעה. כאשר הייתה הספינה במרחק של כ־3,700 ק"מ מהחוף המערבי של דרום אמריקה, הותקפה על ידי לווייתן עצום-ממדים מהמין ראשתן גדול-ראש (Sperm Whale), והוא ניפץ את ספינתם ונמלט. ניצול הספינה, אוון צ'ייס, פרסם את הסיפור ב-"Narrative of the Most Extraordinary and Distressing Shipwreck of the Whale-Ship Essex". בכתיבת "מובי דיק" נשען מלוויל גם על ניסיונו שלו כמלח, ובמיוחד על מסעותיו באוניית ציד לווייתנים מ-1841 עד 1842. פרט ל"מובי דיק" אין בכתביו של מלוויל התייחסות אחרת לתקופה זו, ועל כן אין לדעת אם "מובי דיק" הוא רומן מפתח (כספריו הקודמים) או ספר בדיוני לחלוטין.
קראו לי ישמעאל" – המשפט הפותח את הרומן – הוא אחד ממשפטי הפתיחה הידועים ביותר בספרות בשפה האנגלית. ישמעאל – מלח צעיר שהפליג בספינות סוחר בלבד – השתוקק לצאת לציד לווייתנים והגיע לפונדק בניו בדפורד, מסצ'וסטס. הוא נאלץ לחלוק מיטה אחת עם קוויקווג, מטיל צלצל פולינזי שכל גופו מכוסה בכתובות קעקע. בתוך זמן קצר הפכו השניים לידידים בלב ובנפש, ויצאו יחדיו לחפש ספינה בנאנטקט. למחרת נכנס ישמעאל לכנסייה ושמע דרשה ממטיף ידוע – האב מייפל. נושא הדרשה היה סיפור יונה הנביא והלווייתן ולקחו.
בננטקאט הצטרפו ישמעאל וידידו לצוות שהפליג בספינה "פקווד". קוויקווג התקבל כמטיל צלצל מומחה בזכות כשרונותיו ובשל ניסיונו הרב, וישמעאל – כמלח פשוט. הם לא ראו את רב החובל של הספינה, אחאב, אך שמעו רבות על אודותיו.
בימי ההפלגה הראשונים הסתגר אחאב בתאו, ואת צוות המלחים הנהיגו הקצינים: סטארבק, סטאב ופלאסק. משהופיע לבסוף אחאב על הסיפון, הטילה דמותו המרשימה אימה על ישמעאל ועל שאר המלחים – צלקת ממכת ברק נמתחה מפניו לאורך צווארו, ובמקום רגל היה לו קב העשוי עצם לווייתן.
אחאב אסף את הצוות ודרש ממנו להתלכד סביב מטרת ההפלגה – ציד מובי דיק. היה זה לווייתן גדול ממדים מהמין ראשתן גדול-ראש בעל הראש הלבן. רק סטארבק ניסה לעמוד מול הקפטן הכריזמטי ולשכנעו כי מטרותיהם הן, למעשה, איסוף שמן לווייתנים וחזרה הביתה בשלום. בסופו של דבר גם סטארבק נכנע בפני אחאב.
לאחר ציד הלוויתן הראשון נפתרה תעלומת הדמויות הנסתרות שנראו בחלקן בעבר. אחאב הסתיר בספינה צוות נוסף, ובראשו איש ים פרסי ושמו פדאללה. אחאב, חרף רגלו הקטועה, השתתף בציד בפועל.
החיים באוניה תחת הקפטן מטיל האימה מחד ,האובססיה לנקום במובי דיק האימתני , דמויות מוזרות ומטילות אימה וצלצל , נביא מוזר בשם אליהו , טקסי מוות מוזרים..,והרצון לשוב הביתה נמהלים ברומן ביד אומן של הסופר…מה היה בסוף..?…מי שחפץ לדעת ..יצטרך לרוץ ולקרוא..
וספרו של הרמן מלוויל לוקח אותנו במוסיקה אל יוצרת , תמלילנית, זמרת, שחקנית אמריקאית ופעילה לזכויות אדם שהקריירה שלה נפרשת על פני ארבעה עשורים בשם …סינת'יה אן סטפני…או כפי שכולם מכירים אותה….. "סינדי" לאוֹפֶּר.
לאופר פרצה לתודעה לאחר שהוציאה את אלבומה She's So Unusual בשנת 1983, שזיכה אותה בפרס הגראמי לתגלית השנה והפך אותה לאמנית הראשונה בהיסטוריה עם 4 להיטים מאלבום בכורה בחמישייה הראשונה במצעד הבילבורד הוט 100.
היא נולדה ברובע קווינס שבניו יורק ב- 22 ליוני 1953, לפרד לאופר (מהגר גרמני) ולקת'רין דומיניק (מסיציליה). יש לה אחות גדולה בשם אלן ואח קטן בשם פרד…חייה ידעו זמנים לא קלים..כבר מגיל צעיר לאופר החלה לצבוע את שיערה בצבעים שונים ולהתלבש שונה. צבע השיער הראשון שלה היה ירוק, לכבוד יום פטריק הקדוש, כשהיא רק בת 9. בילדותה אהבה מאוד מוזיקה ואמנות וחיפשה כל הזמן דרכים לבטא את עצמה. הוריה התגרשו כאשר הייתה צעירה מאוד. בתקופה זו אמה עבדה בעבודות מזדמנות בתור מלצרית כדי לפרנס את סינדי והאחים שלה. האם אף עודדה אותה להיות פעילה ויצירתית. בגיל 12, היא החלה ללמוד לנגן בגיטרה, והתחילה לכתוב שירים. השיר הראשון שלמדה לנגן על גיטרה היה "Greensleeves". לאופר עברה בין 4 בתי ספר שונים ולבסוף נשרה מהלימודים ונסעה לטייל בקנדה עם כלבה ספרקי, במטרה למצוא את עצמה. לאחר מכן חזרה לניו יורק.
ב-1978, כשכבר גיבשה זהות מוזיקלית משלה וסגנון ייחודי, פגשה לאופר את המוזיקאי ג'ון תורי וביחד הם הקימו את להקת הרוקאבילי בלו אנג'ל, אשר הוציאו אלבום יחיד ב-1980 על שם הלהקה. חברות תקליטים ומבקרי מוזיקה רבים שמו לב לפוטנציאל של הזמרת, שמיעתה האבסולוטית, יכולתה לשיר ב-4 אוקטבות וסגנונה המוזיקלי המקורי, והתעניינו בהחתמתה של לאופר בלבד בלעדי חבריה ללהקה, אך הזמרת הצעירה סירבה לכולם מכיוון שהיא לא הייתה מוכנה לעזובאת חבריה ללהקה. הלהקה זכתה לעיקר הפופולריות שלה במועדוני הלילה בניו יורק ואף הסינגל "I'm Gonna be Strong" נכנס למקום ה-37 במצעד ההולנדי. עם זאת, כאשר הלהקה רצתה להקליט עוד אלבום, חברת התקליטים מנעה מהם להמשיך ליצור עד ש"יהיה להם לפחות להיט אחד". כאשר האלבום נכשל, לאופר הגיעה לפשיטת רגל והלהקה התפרקה.
אלבום הבכורה של סינדי לאופר, She's So Unusual, יצא ב-1983. והפך להיט ענק .הוא נמכר בשישה מיליון עותקים בארצות הברית לבדה ועוד עשרה מיליון בשאר העולם. לאופר, אז בת 30, היתה במשך זמן מה מפורסמת אפילו יותר ממדונה. היא הוציאה בשנות ה-80 – העשור המוזיקלי המשמעותי שלה – עוד שני אלבומים מוצלחים, True Colors ב-1986 וA Night to Remember ב-1989. הם נמכרו היטב, אבל לא כמו אלבום הבכורה. היו גם בהם להיטים, אבל לא בשפע כמו באלבום הראשון…לא רבים יודעים אבל השיר שהעלה אותה לתודעה הציבורית היה "נערות רק רוצות לכייף" GIRLS WONNA JUST HAVE FUN….היה למעשה שיר ישן משנת 79 של הזמר רוברט האזארד.
ב-1985 לאופר לקחה חלק בשיר מרובה האמנים "We Are the World", כשהיא שרה את החלק הסופרני של הגשר. בהקלטת השיר לאופר גרמה רעש בהקלטות, שנבעו מהתכשיטים הרבים שענדה. היא הקליטה את שיר הנושא של התוכנית האמריקאית "Pee-wee's Playhouse" בשם אלן שו. באותה שנה סטיבן ספילברג בחר בלאופר לכתיבת המוזיקה לסרטו "הגוניס" ונתן לה יד חופשית לבחור את הזמרים שיופיעו בפסקול הסרט.
בהמשך סינדי מופיע בסרטים ובסדרות ( אפילו קיבלה אמי על משחקה בסידרה "משתגעים מאהבה") ,נפטרת מהצבעים הרבים, והלבוש הבולט , וכן מקולות השירה המעט ילדותיים והופכת לזמרת מיינסטרים בוגרת ומשובחת , מוציאה אלבום אקוסטי, כותבת מחזמר, אלבום בלוז ואפילו ביוגרפיה ,מופיעה ומתראיינת עד ימינו אלה. סה'כ הוציאה 12 אלבומי אולפן ו-14 אלבומי אוסף שונים.
אז למה מובי דיק ולאופר דווקא היום ?
אז היום מלאו 169 שנים בדיוק ליציאתו לאור של הספר "מובי דיק (14/11/1851) ,אחת מיצירות הספרות הקנוניות ,הסיפור משלב פסיכולוגיה ,תפיסות דתיות ,מתח והווי ספינות צייד לוויתנים יחד במקשה אחת, ובהם מופיע אפילו אליהו הנביא , המנבא לקוראים את שעתיד לאירע בהמשך . וביקום מקביל השבוע היתעמתו להם מעבר לים הגדול שני אמריקאים על הלגיטימיות שלהם לכהן כנשיא . האחד נבחר, השני בחר בעצמו . ושניהם מתכתשים עד לנצחון ,ובתווך הסוקרים שניסו לנבא את התוצאות ,וטעו פעם אחר פעם.
וכן הרמן מלויל מחבר מובי דיק , וסינדי לאופר הם אמריקאים , האחד מעלה בספרו את דמות הנביא והשניה שרה את שירה הנפלא על " פעם אחר פעם "…האחד על מאבק השניה על אהבה..
אז נאחל לסינדי הנפלאה המשך יצירה ושירה, ולאמריקאים שיפסיקו להיאבק האחד בשני , ושיגיעו עם נשיא לחוף מבטחים , כדי שאותנו ושאר העולם לא יבלע לוויתן האנרכיה….שבת שקטה ונעימה לכולם.
Lying in my bed, I hear the clock tick and think of you
Caught up in circles
Confusion is nothing new
Flashback, warm nights
Almost left behind
Suitcase of memories
Time after
Sometimes you picture me
I'm walking too far ahead
You're calling to me, I can't hear
What you've said
Then you say, "go slow"
And I fall behind
The second hand unwinds
If you're lost you can look and you will find me
Time after time
If you fall, I will catch you, I'll be waiting
Time after time
If you're lost, you can look and you will find me
Time after time
If you fall, I will catch you, I will be waiting
Time after time
במחשבה שניה 