I feel the need the need for speed

היה קר…ממש קר באותו חורף בכפר קלושינו שבמחוז סמולנסק . מחוז זעיר בסה'כ 49 אלף קמ'ר . זה אומנם פי שניים וחצי ממדינת ישראל ,אך ברוסיה העצומה המחוז היה נקודה קטנה במערב המדינה הענקית . ובתוך אותו מחוז נידח שוכן היה לו כפר קטן , קלושינו שמו . באותו חורף בשלהי מלחמת העולם השנייה מגיעים כוחות הצבא הגרמני אל הכפר הקטן,אשר היה בשוליים המערביים של רוסיה. …לתושבי הכפר לא היה סיכוי רב ,הוא נכבש כהרף עין.

בכפר עומד היה בית קטן, ובו גרו זוג איכרים חרוצים וארבעת ילדיהם . חיילי הצבא הגרמני שכבשו ללא כל מאמץ את הכפר ,ריכזו במהירות את התושביו ולקחו את הבן הבכור ואחותו הגדולה לעבודות כפיה .את ההורים ושני הבנים הקטנים השאירו..לא היה בם צורך.

הבן הקטן יורי , הביט במשפחתו המתפרקת , לאחר מכן נשא עיניו מעלה ,אל שמי הלילה הקרים , כוכבים ריצדו מעל והירח בהק באור נגוהות…"אני חייב לצאת מכאן…אני חייב לצאת מכאן ..הכי רחוק שרק אוכל "חשב לעצמו….הוא רק לא ידע עד כמה רחוק יגיע.

שבת אחרונה של חודש מרץ , הקורונה מתפשטת ברחבי העולם , מרבית האיזורים המיושבים בסגר כזה או אחר . אנשים ספונים בביתם ולא יכולים לצאת . הגשמים כאילו משתפים פעולה וממשיכים לרדת גם בפתחו של חודש אפריל…למרות שהאביב כבר פה….ופינתנו מעלה על נס את האיש הראשון אשר טס לחלל…אז תנו כבוד לקוסמונאוט הרוסי ..יורי גאגרין.

הקטע האדום זה מחוז סמולנסק

יורי נולד ב-9 במרץ 1934, בכפר קלושינו שבמחוז סמולנסק, ברית המועצות (היום רוסיה), למשפחת איכרים בת 4 ילדים. בזמן מלחמת העולם השנייה נלקחו אחותו ואחיו הבכורים לעבודות כפייה בגרמניה הנאצית, לאחר שהכפר בו התגוררו נכבש על ידי הצבא הגרמני השועט.

בצעירותו גילה גגארין עניין בחקר החלל. בהשראת מורו למתמטיקה, ששירת כטייס קרב במלחמת העולם השנייה, חלם להיות טייס. גגארין למד בבית-הספר להנדסאים בסרטוב, ובמקביל ללימודיו למד להטיס מטוס קל. עם סיום לימודיו, בהיותו בן 21, התגייס לחיל האוויר הסובייטי ב-1955. אז החל בהכשרה לטיסה-קרבית בבית-הספר לטיסה צבאית באורנבורג, אותה סיים ב-1957 בהצטיינות וקיבל את כנפי הטיסה. כחניך מצטיין הוצע לגגארין להצטרף לסגל ההדרכה בבית-הספר, אולם הוא סירב והוצב בבסיס של הצי הסובייטי בעיירה לוסטארי שבמחוז מורמנסק. גגארין שירת כטייס קרב בלהק של מטוסי מיג-15 שהשתייך לצי הצפוני.

ב-1960 נבחר גגארין, בנוסף ל-19 טייסים אחרים, לקחת חלק בתוכנית החלל הסובייטית. חברי הקבוצה עברו תהליך הכשרה פיזי ופסיכולוגי אינטנסיבי, במטרה להכינם לטיסה הראשונה שלהם לחלל. בסופו של התהליך נבחרו על ידי חיל האוויר הסובייטי שני המועמדים הסופיים לביצוע הטיסה: יורי גגארין כמועמד עיקרי וגרמן טיטוב כמחליפו ( דיברנו בעבר על זה שאף אחד לא זוכר איך קראו לסגן של בר כוכבא ).

לקפסולה שבאמצעותה המריא גגארין לחלל יכול היה להכנס רק מי שגובהו פחות ממטר שישים, גובהו של יורי הספיק לכך. האגדה מספרת לנו כיצד נולדת מסורת..: בדרך לשיגור המרגש של האדם הראשון בחלל, גגארין ביקש מנהג האוטובוס לחללית לעצור רגע כדי שהוא יוכל לצאת לפיפי. …נוהג זה הפך למסורת של שאר הקוסמונאוטים שבאו אחריו: בדרך לשיגור, האוטובוס עוצר תמיד (כבר לא צריך לבקש), הקוסמונאוטים יוצאים לעשות את צרכיהם ואפילו מקפידים לעשות זאת על אותו הגלגל – אחורי ימני – בדיוק כפי שעשה יורי.

וכך ב-12 באפריל 1961 שוגרה החללית ווסטוק 1 (Vostok 1), ובה גגארין ,שהיה בן 27 בסה'כ , מאתר השיגור קוסמודרום בייקונור שבקזחסטן (אותו בסיס שיגור שמופיע בספר "והיום אינו כלה ") , ובכך הפך גגארין לאדם הראשון ששהה בחלל.

שלא כמו בטיסות של היום ,במהלך טיסתו לחלל גגארין לא עשה דבר ואף הקפיד לא לגעת במערכות החללית, הכל נעשה אוטומאטית . טיסתו ארכה כ-108 דקות, והובילה ליתרון לברית המועצות על ארצות הברית במרוץ לחלל. בזמן שהייתו בחלל זמזם גגארין את מנגינת השיר "המולדת שומעת, המולדת יודעת" שנכתב ב-1951. שורותיו הראשונות של השיר הן: "המולדת שומעת, המולדת יודעת / היכן בנה טס בשמיים". בזמן היותו בחלל קודם גגארין לדרגת רב סרן.

עם נחיתתו, הפך גגארין לגיבור תרבות, והתפרסם בכל רחבי העולם. הוא ביקר, בין השאר, בבריטניה, גרמניה, קנדה ויפן, כדי לקדם את ההישג של ברית המועצות במרוץ החלל. לאחר זמן קצר בו שימש בתפקיד פוליטי בסובייט העליון, חזר גגארין ל"עיר הכוכבים" (מרכז סוכנות החלל הסובייטית), והחל לעסוק בעיצוב חלליות הניתנות לשימוש רב-פעמי (מעבורת חלל). הוא עבד ב"עיר הכוכבים" כ-7 שנים. כשאתה סלב ..הקידום הוא מהיר.. במהלך עבודתו קודם גגארין בדרגות, לדרגת סגן-אלוף של חיל-האוויר הסובייטי (מקביל לאלוף משנה) ב-1962 ושנה לאחר מכן לדרגת אלוף משנה.

כמו כל דמות נערצת , מות הדמות תמיד לוט בערפל….ובייחוד אם זה קורה בגיל צעיר כל כך ..34.

ב-27 במרץ 1968 התרסק מטוס מיג-15 שגגארין ומדריך הטיסה ולדימיר סירוגין טסו בו, במהלך טיסת אימונים שגרתית, ושניהם נהרגו. עד היום לא ידועה בוודאות סיבת ההתרסקות.

18 שנים מאוחר יותר ,ב-1986 הגיעו חוקרים למסקנה כי כניסת מטוסו של גגארין למערבולות אוויר שיצרו המבערים האחוריים של מטוס סוחוי-11 הביאה לאי-יציבותו ולאיבוד שליטה…אז אולי זאת הייתה סיבת המוות… אולם ב-2003 פורסמו מסמכים מסווגים לפיהם ערך הק.ג.ב. חקירה משלו, אשר בעקבותיה דחה תאוריות שונות והגיע למסקנה כי הבעיה הייתה בכלל מזג האויר…פקחי הטיסה בבסיס חיל האוויר דיווחו לגגארין על מצב מזג האוויר לא מעודכן, בעוד מזג האוויר באזור הטיסה היה למעשה גרוע מכדי לאשר טיסה.

לפי חקירת הק.ג.ב., ניסיונו של הטייס להתחמק מפגיעת ציפור או מהתנגשות עם מטוס אחר גרמה לאיבוד השליטה שכתוצאה ממנו התרסק.

אך גם זה לא הסוף..ב-2005 קידם חוקר ההתרסקות המקורי תאוריה, לפיה הושאר פתח אוורור פתוח בתא הטייס על ידי צוות הקרקע או הטייס הקודם. כתוצאה מכך, ייתכן כי הטייסים סבלו ממחסור בחמצן שהביא לאיבוד השליטה ולהתרסקות מטוסם. ב-2007 הביא הקרמלין לביטול חקירה נוספת של מותו של גגארין ביוזמת מומחים שהיו מעורבים בחקירה המקורית.

לאחר יותר מארבעים שנה חשף הקוסמונאוט אלכסיי ליאונוב את הסיבה למותו של גגארין וחברו לטיסה -על פי אלכסיי , באותו יום נערך ניסוי טיסה של מטוס חדש מסוג סוחוי 15, שאמור היה לטוס בגובה רב מאוד, אך משום מה פרצה אש באחורי המטוס והוא טס נמוך, בקרבת מטוסו של גגארין וגרם לו להיכנס לסחרור וליפול ארצה.

על כל פנים , גופתו של גגארין נשרפה, ואפרו נקבר לרגלי החומה בבית הקברות של חומת הקרמלין, בו קבורים אנשי מפתח רבים מהתקופה הסובייטית. על שמו נקראו ערים ומחוזות ברחבי ברית המועצות, ובהם העיר גזאטסק, הסמוכה לכפר הולדתו קלושינו, ששמה שונה ל"גגארין". בנוסף, נקראים על שמו מכתש גגארין (Gagarin Crater) בצד הרחוק ("הצד החשוך") של הירח (צולם לראשונה ב-1959, על ידי הגשושית לונה 3), האסטרואיד 1772 גגארין (התגלה בפברואר 1968, על ידי האסטרונומית הסובייטית לודמילה צ'רניש) ואוניית תקשורת וחקר חלל סובייטית.

לאחר מותו הוצבה במוסקבה אנדרטה גדולה בדמותו בכיכר הנושאת את שמו סמוך לאקדמיה הרוסית למדעים.

על שמו מוענקת מדליית הזהב על שם יורי גגארין על ידי הפדרציה הבינלאומית לאווירונאוטיקה. גביע האליפות של ליגת ה-KHL, ליגת ההוקי קרח הבכירה של רוסיה, נקרא "גביע גגארין" על שמו.

וזה לוקח אותנו במוסיקה אל להקת ברלין..

הלהקה הוקמה בשנת 76 במחוז אורנג' 'בקליפורניה , על ידי ג'ון קרופורד (גיטרה בס), דן ואן פטטן (תופים), כריס רויז-וולקו (גיטרה), וטי קוב (שירה) ). בתחילה נקראה הלהקה " הצעצועים"…עברה שינויים תכופים בהרכבה ,חברי הלהקה יצאו וחזרו ולבסוף שונה שמה ל "ברלין"…אגב השם נבחר כדי לגרום להם להיראות אירופיים ואקזוטיים.

הסינגל הראשון של הלהקה, "A Matter of Time" , יצא בשנת 1979 . הלהקה לא הייתה יציבה ,חילוקי דעות לגבי ההרכב בינה ובין חברת התקליטים נמשכו עד 1980 בה נכנסה טורי נון כסולנית והלהקה חותמת על הסכם עם חברת "אניגמה רקורדס" ומוציאים סינגל כפול.

הנסיקה הגדולה שלהם קורית בשנת 86 עם להיטם :" עוצר את נשימתי" ( TAKE MY BREATH AWAY)..הם חורכים לא מעט מצעדים ברחבי העולם…אך קצת יותר משנה מאוחר יותר הלהקה מתפרקת…בהמשך יעשו נסיונות איחוד זמני שלא צלחו במבחן הזמן.

אז למה יורי גגרין היום ולמה ברלין ??

אז אתמול 27/3 הוא יום מותו (1968) של יורי גגרין האדם הראשון ששהה בחלל לפני 52 שנה בדיוק . כאמור הוא סיים את לימודי הטיסה בהצטיינות והתבקש להיות מדריך בבית הספר לטיסה.. וסירב..ובהמשך באמת הפך למדריך….מזכיר לכם מישהו ???… צודקים כל חובבי הקולנוע שענו טום קרוז ..הלא הוא מווריק מתוך הסרט האלמותי TOP GUN שיצא בשנת 86…גם שם פונה אליו מנהל בית הספר לטיסה לאחר שסיים את הקורס ומבקש ממנו בתור מצטיין לשוב להדרכה…הוא מחייך ויוצא…ובסוף יחזור…ומה היה הלהיט שליווה את פסקול הסרט..נכון TAKE MY BREATH A WAY …של להקת ברלין..

כמה פרטים על הסרט שזכה לשם בעברית " אהבה בשחקים":

הסרט לא שייך לזאנר סרטי הדרמה הכבדים .הוא קליל ,רומנטי, עם אקשן נהדר, מוסיקה מעולה ,צילום מרהיב ..וטום קרוז וקלי מקגיליס…מה עוד צריך ?

הסרט הופק בתקציב פעוט יחסית של 15 מיליון דולר (משרד ההגנה האמריקאי השתתף במימון). ומכפיל הרווח שלו ..קצת יותר מסביר…עד כה הוא הכניס למעלה מ־350 מיליון דולר.

הסרט הוקרן לראשונה לפני 34 שנה, ב־16 במאי 1986. בעקבותיו נהרו אלפי צעירים אמריקאים להתנדב ולשרת בצי (זינוק של לא פחות מ־500%!), שנראה על המסך כל כך אטרקטיבי. בסתר לבם אולי קיוו גם לפגוש שם את צ’רלי-מדריכת הטיסה היפה.

כשהסרט יצא לאקרנים, טום קרוז (מווריק) היה בן 24. זה היה סרטו השביעי בחמש שנות מסך ראשונות ודי צולעות. סרטו השישי (והכושל) היה “אגדה”, שביים הבמאי הנהדר רידלי סקוט (“בלייד ראנר”,"הנוסע השמיני", "גלדייטור"), אחיו של במאי “אהבה בשחקים”, טוני סקוט. “אהבה בשחקים”, עוד יתברר בהמשך, יהיה הסרט החשוב בחייו והוא זה שהפך את קרוז לאחד הכוכבים הגדולים והעשירים בהוליווד בשלושת העשורים הבאים ,עד ימינו אלה.

אנתוני אדוארדס, שגילם את גוס –חברו וטייס המשנה של מווריק, לא פיתח קריירה קולנועית מרשימה, אבל אתם בטח זוכרים אותו מסדרת הטלוויזיה המצליחה E.R כד”ר מארק גרין. על משחקו שם (במשך שמונה עונות רצופות) זכה בפרס גלובוס הזהב ובשלל פרסים אחרים.

אגב הקייץ צריך היה לצאת הסרט TOP GUN 2 -MAVRIK….טום קרוז החולירע עדיין במיטבו ונראה צעיר כמו אז…ורק אנחנו הוספנו 34 שנים לגיל…לכל חובבי האקשן והקצב..נקווה שהקורונה לא תעכב את הסרט יותר מדי..

שבת נעימה והמון בריאות לכולם…הקפידו על הכללים..וזיכרו השמיים אינם הגבול ,אבל הבריאות לפני הכל…שבת שלום.