הבזק של אור ואז יורד השקט , ומתוכו עולה זכרון ילדות רחוק. צהרי קייץ חמים, מסתיים לו עוד יום בגן, השנה היא שנת 72 ,,אולי 73 . אנו נחפזים אל הקיר הסמוך לדלת הכניסה של הגן, לאורכו תלויים שורה של ווי תליה, עליהם רובצים מאז ארוחת הבוקר התיקים שלנו. כל אחד ואחת מאיתנו נוטל מעם הוו את תיקו ויוצאים אל השביל המוליך אל השער. שם עמד לו "נחמיה החזן" הגבוה כארז ( כך לפחות היה נדמה לנו באותם הימים),שהיה בבוקר השומר בגן ובשאר היום חזן. ולאחריו אל שער גן הילדים.
…וכשאנו מגיעים לשער, אנו מבחינים בדבר שלא מוכר לנו ,…דרך העפר הצהובה, זו המתפתלת בין בתי המושב…הפכה שחורה…והיא גם מעלה אדים…היינו כחולמים .חנה הגננת ריכזה את כולנו לצד נחש העקלתון השחור והמפחיד, וכולנו בהינו בו בתימהון….אליהו חי ז'ל , אביה של ריקי שראה אותנו , הסביר שלנחש השחור יש שם…קוראים לו כביש, הוא כרגע חם ,כי זה לא מכבר סללו אותו, ועליו קל יותר לנוע…ההסבר נראה לי באותה עת קסום והגיוני לאור האדים העולים מהכביש החם…..ואז פלאש בהיר התמונות נעלמות ומראות אחרים עולים לפריים…
כשמתפזרים להם אדי האספלט עולה תמונה אחרת , גיל 7 או אולי 8 , אחר הצהריים של יום קייץ ואנו משחקים ליד הלולים הישנים ( שכבר אינם) אלו הסמוכים לבתי הסוכנות הישנים..שגם כמעט ואינם….ומתוך הזכרון עולה קולו של אחד הילדים שטוען שראה שועל…או אולי זאב…או אולי בע'ח כזה , עם זנב שרץ מהר לכיוון היער שעל ההר ….היער המדובר הוא כיום ההרחבה של היישוב. באותה עת היה זה יער עבות ( לפחות בעינינו ) ,עמוס עצים , שיחים, רקפות, מחילות וסלעים…בדיוק מה ששועל נמלט , או זכרון עמום זקוקים לו…ואנו כילדים לכששמענו את הידיעה על השועל ,מייד נמלכנו בדעתנו כי יש לתפסו..איך ולמה ?? לאלוקים פתרונים , אבל מייד אצנו רצנו . ניסנו להכין חץ וקשת מענפים עקומים וגומיות מאולתרות , חלקנו הסתפק בענפים עקומים…וכך חמושים מכף רגל ועד ראש יצאנו ללכוד את המה שזה לא יהיה…..שוטטנו בגבעה במשך שעה ארוכה ,השמש החלה לשקוע..אך לא דובים ולא שועל…אפילו לא קצה זנבו..אך לפתע שמענו קול קורא….מה זה היה ?? אולי זה הוא .?? נו …השועל..???………..לא היה זה קולה של אמא שקורא לחזור הבייתה ,להתקלח ולאכול ארוחת ערב..עוד "כמעט הרפתקאה " התאדתה לה אל תהום השכחה,ואנו שבנו הבייתה…למציאות.
שבת ראשונה של חודש נובמבר, גשמי השבוע שעבר נשכחו כלא היו, ואת מקומם תפסו רוחות מזרחיות יבשות שמחקו כל זכר לרטיבות שהפיכה בנו תקוות לחורף….ופינתנו פונה לשוב הבייתה…אל הנוסטלגיה.
היום נהוג לראות בנוסטלגיה משהו סנטימנטלי ואפילו כמעט רומנטי,אך המושג נוסטלגיה מגיע מצירוף המילים היווניות Nostos – שיבה או חזרה, ו-Algos – כאב. ..למה כאב ???מאחר והוא הוצע לראשונה במאה ה-17 על ידי הרופא השוויצרי יוהנס הופר. הופר שעבד עם חיילים במצבים קשים, קיבל השראה מהמיתולוגיה היוונית, ובעיקר מהמשלים של הומרוס. הוא ייחס סימפטומים גופניים של כאב, ונפשיים של געגועים של החיילים אותם פגש לכמיהה שלהם לחזור הביתה. כמו אודיסאוס במיתולוגיה היוונית שסירב להצעתה של הנימפה היפה קליפסו להישאר עימה באי אוֹגִיגִיָה ולקבל חיי נצח, בגלל געגועיו עד כדי כאב לאשתו פנלופה.
לא תמיד נתפסה נוסטלגיה כחוויה חיובית. הופר כאמור התייחס לנוסטלגיה כאל מחלה רפואית, ובכך קיבע את האופן שבו התייחסו אליה עד סוף המאה ה-19. (תאמינו או לא, הגורמים או ההסברים שניתנו ל"מחלת הנוסטלגיה" היו שונים ומשונים למשל שדים שמצאו את ביתם במוחו האמצעי של האדם הנוסטלגי , או גם שינויים קיצוניים בלחץ האטמוספרי שמשפיעים על המוח…אך הגדיל לעשות הסבר יצירתי אחר שדיבר על הדהוד בלתי פוסק של פעמוני פרות מהרי האלפים השוויצרים שפגעו בעוד התוף..והם שגרמו לרגשות נוסטלגים..שביאו דיכאון וכאב).
המאה ה-20,הביאה שינוי גישה והחלו להתייחס אל התופעה כאל הפרעה פסיכיאטרית שכללה סימפטומים של חרדה, עצבות ואינסומניה (נדודי שינה ). לקראת אמצע המאה גישות פסיכו-דינאמיות התייחסו לנוסטלגיה כאל תשוקה לא מודעת לחזור לשלב מוקדם בחיים והיא קוטלגה כהפרעה כפייתית מדכאת, אך בהמשך קיבלה התייחסות כאל גרסה של דיכאון כתוצאה מאבל ואובדן.
רק בעשורים המאוחרים של המאה ה-20 נוסטלגיה נפרדה מהגעגועים הביתה . מחקרים מאותה תקופה הראו שאנשים מקשרים מילים כמו חום ילדות וכמיהה, לנוסטלגיה יותר מאשר לגעגועים הביתה. בעוד שהמחקר בנוגע לגעגועים התמקד בעיקר בקשיים פסיכולוגיים (כגון חרדת היפרדות) שעשויים להתעורר אצל צעירים בעת מעבר מסביבת הבית שלהם, נוסטלגיה נמצאה כחוצת קבוצות גיל.
וכך עם הזמן התבססה ההגדרה העכשווית לפיה נוסטלגיה היא למעשה כמיהה סנטימנטלית בעלת אפקט חמוץ מתוק, וחוזרת על עצמה לעבר. מתוק כי היא מאפשרת לנו להחיות רגעים טובים, ומריר בגלל ההכרה שאותם רגעים לא יחזרו עוד. וכך למרות שנוסטלגיה החלה דרכה כמחלה…היא קיבלה עם הזמן אופי חיובי בסה'כ.
אי שם עמוק בתוך תוכנו
טמונים קולות וזכרונות
מראות רבים שכבר שכחנו
ספרי פלאים ומנגינות
במחקרים שנעשו ,דיווחו אנשים על תחושות נוסטלגיות חזקות יותר ברגעי משבר או בדידות ,ומאידך דיווחו הנשאלים על שיפור בתחושת המועקה ברגע שהוצפו בתחושות נוסטלגיות…היינו שהגעגועים לנק' זמן בעבר עודדו אותם…
אך מה מעורר נוסטלגיה ???…כבמטה קסם לנוסטלגיה מעוררים שונים . פעם תהיה זו שיחה להעלאת זכרונות ופעם אחרת יהיה זה שיר ישן שמתנגן …לעיתים יהיה זה מראה של מקום מעברנו…ולעיתים יהיו אלה ריחות וניחוחות שונים המפעילים את תאי הזכרון הרדומים… כפי שהיטיב לתאר אהוד מנור בשירו "חלומות שמורים" שעוסק בדיוק באותן תחושות נוסטלגיות.
ולפעמים שריד של ריח
או צליל מוכר או קצה מילה
משיב אליך גן פורח
מחזיר אל קו ההתחלה
ושוב אתה חולם כילד
ושוב אתה תמים כאז
אתה נזכר בכל התכלת
הכל נשמר דבר לא גז.
נחקרים אף הוסיפו לתאר, כי לנוסטלגיה אפקט נוסף של……חמימות…מדיווחי הנשאלים עולה כי תחושת חמימות הציפה אותם, והדבר קיבל יתר ביטוי באם הם היו במקום קר…היינו שלתחושות הנוסטלגיות הייתה גם השפעה על מחזור הדם…שהביאה לתחושת חמימות…
אך אחד הדברים הנפלאים עליהם דיברו הנחקרים היא ,על תחושות של אהבה ,שייכות , ואמפטיה לאדם האחר ..וגם אופטימיות יתרה שנסכו בהם אותן תחושות נוסטלגיות.
אותן זכרונות נוסטלגיים, נתנו לאלו שחשו בהן פרספקטיבה קצת יותר רחבה למצב בו היו נתונים ונסכה בהם אופטימיות, שהקושי בו הם נתונים באותו רגע עוד יחלוף , והם יתגברו , כי יש בשביל מי.. (דמות אהובה), ויש גם דרך (זה קרה בעבר וצלחנו את הקושי)…ובעיקר כי זה לא סוף העולם..זה קרה ,זה קורה..וכנראה עוד יקרה בעתיד…הנוסטלגיה נותנת לנו לעיתים פרספקטיבה רחבה יותר של החוויה בהאנו מצויים.
אז בפעם הבאה שמישהו (סבתא או סבא, או חבר נודניק) יספר לכם על חוויותיו מהעבר, נסו לא לפהק בשעמום ,זה אולי טוב לו אך יכול להועיל גם לכם.
ונוסטלגיה לוקחת אותנו במוסיקה אל הזמר והיוצר ,האיש והגיטרה…דיויד ברוזה.
ברוזה נולד בשם דויד סיימון ברוויק ברוזה בעיר חיפה שעל רכס הכרמל. אמו היא הזמרת שרונה אהרון. סבו היה ממקימי נווה שלום..כאן ממש סמוך אלינו. נעוריו עברו עליו בספרד, שם שימש אביו בשליחות, והוא הושפע רבות מהמוזיקה והתרבות הספרדית. בנעוריו למד בפנימיה באנגליה,שב לספרד לתיכון , וב-1974 חזר לישראל כדי להתגייס.
לאחר שחרורו מהצבא החל ברוזה ביחד עם הגיטרה את דרכו העצמאית כזמר בהופעות קטנות בפאבים ומועדונים.למזלו ולמזלנו הטוב יהונתן גפן אשר הופיע באותה עת ,הבחין בו וצירף אותו למופעו "שיחות סלון" כחלק מ"להקה טובה" יחד עם יעל לוי ויצחק קלפטר. כעבור מספר שבועות עזב קלפטר את המופע, וברוזה תפס את מקומו. אלבום המופע, שיצא ב-1978, כלל את ביצועיו של ברוזה עם יעל לוי ל"שיר אהבה בדואי" ,שכתב יצחק קלפטר, ו"עד עולם אחכה", וכן את השיר הראשון המשותף של ברוזה וגפן, "יהיה טוב", שנכתב במהלך המופע לכבוד ביקורו של נשיא מצרים, אנואר סאדאת (נשוא פינתנו מלפני שלושה שבועות), בישראל, והפך ללהיטו הגדול ואולי המזוהה עימו ביותר.
שיתוף הפעולה בין ברוזה לגפן המשיך גם הלאה, באלבום והמופע לילדים "הכבש השישה עשר", שם הלחין וביצע ברוזה את השיר "ברקים ורעמים". ברוזה וגפן המשיכו בשיתוף פעולה שהתבטא בתרומה הרבה של גפן לקריירה של ברוזה, בכתיבת חלק משיריו ובתרגום שירים מספרדית עבורו. לימים העיד ברוזה כי גפן הפך לחברו הטוב, והוא הושפע ממנו רבות הן כמבצע והן כאדם.
בהמשך הקריירה הפיק וביצע ברוזה שירים שונים לסרטים ולמופעי ילדים ומבוגרים ,ואף ניסה קרירה בחו'ל.-1980 יצא אלבום הבכורה שלו- "דויד ברוזה". האלבום כלל שיר מתוך "שיחות סלון: "שיר אהבה בדואי", ביצוע חדש לשיר "יהיה טוב" (שכלל בית נוסף שלא נכלל בביצוע המקורי) וכן שירים חדשים, שבהם ניכרת השפעת המוזיקה הספרדית כמו "סניוריטה".בהמשך השנה יצא תקליט המופע "דויד ויהונתן" ובשנת 82 יצא התקליט השני "קלף " שלווה במסע הופעות, אולם סיבוב ההופעות שליווה את האלבום נקטע עם פרוץ מלחמת לבנון הראשונה.
הפריצה הגדולה הגיעה בשנת 83..ב-1983 הוציא ברוזה את האלבום "האשה שאיתי", שהכיל שירים ספרדיים מתורגמים לעברית, כחלק מההשפעות הספרדיות שספג בנעוריו. את השירים תרגם חברו יהונתן גפן והפיק ועיבד לואי להב. רבים מהשירים באלבום, כמו "האשה שאיתי", "בליבך" וכמובן , כמובן "סיגליות", הפכו ללהיטים גדולים. באלבום נכלל גם שיר אחד מקורי שהלחין ברוזה בעצמו למילים של גפן, בשם "הרומבה". אלבום זה הוא אחד האלבומים הנמכרים ביותר בישראל עד היום, הוא נמכר בלמעלה מ-200,000 עותקים!!!!! (פלטינה מחומשת). גם סיבוב ההופעות שנלווה לאלבום הצליח מאוד. בעקבות הצלחת האלבום נבחר ברוזה לזמר השנה של קול ישראל במצעד הפזמונים לשנת תשמ"ג.
בשיא הצלחת "האשה שאיתי" נסע ברוזה לניו יורק, ומאז הוא מתגורר בארצות הברית ומחלק את זמנו בין אמריקה לבין ישראל. לדבריו, עזב "כדי לחפש משהו אחר, בשביל להרחיב אופקים". הוא הוציא מספר אלבומים באנגלית וכן הוציא ב-2000 ו-2005 שני אלבומים בספרדית, שזכו לביקורות משבחות בספרד ובאמריקה הלטינית.
ב-1991 יצא אלבומו "נשיקה גנובה". שניים מהלהיטים הבולטים של האלבום היו לחנים של ברוזה לשירים של מאיר אריאל: "מתחת לשמיים" ו"בצהרי יום". שיר נוסף מהאלבום שזכה להצלחה הוא "ביקור מולדת", שהלחין ברוזה למילים של יהונתן גפן.
מאז ועד היום הוציא ברוזה מספר תקליטים , והוא מרבה להופיע ברחבי הארץ וכן בחו'ל . דיויד ידוע כאומן שמרבה להופיעה בפני חיילים ,ובמהלך מרבית מלחמות ישראל ,החל במלחמת לבנון הראשונה ועד למלחמת "צוק איתן", הוא נוהג להופיע בהתנדבות לחיילים ולאזרחים במקלטים.
ב-28 באוקטובר 2008 החליט מלך ספרד חואן קרלוס להעניק לדויד ברוזה עיטור כבוד עבור פועלו הרב במוזיקה הספרדית ופועלו למען השלום. העיטור הוענק ב-5 באוגוסט 2009 מידי הממונה על שגרירות ספרד בישראל.
בסה'כ הוציא ברוזה 17 אלבומים בעברית ו-12 באנגלית וספרדית.
אז כיצד הדברים מתחברים ??
פינתנו נוגעת לא מעט פעמים בנקודות עבר ,מחשבות על עתיד ,וטובלת לעיתים בשירים נוסטלגים..ומה מתאר יותר נוסטלגיה משירו הנהדר של ברוזה "ביקור מולדת"..נניח למילים לצלילים להסביר…שבת נפלאה לכולם…."עוד יהיה טוב..יהיה טוב..כן"
חזרתי הביתה אחרי עשרים שנה
במבט ראשון דבר לא השתנה
שני סוסים קשורים לעץ התאנה
קרטון על הבטון עם "חץ לחתונה"
רקפות עוטפות זרי סלעים כהים
שלוליות מקרקרות את שיר הצפרדעים
הזקנים יושבים בחוץ ומדברים
ספלים סדוקים של תה, בסקוויטים עם חורים
אבל לאן נעלמו הילדים
ששיחקתי איתם
איפה כל הילדים
איפה הם כולם
מי לקח לי אותם
במחשבה שניה 