ומשה היכה בסכר…ויצאו ממנו מים

משב רוח קריר של בוקר קידם את פנייה והסיט את שיערה , ענפי הגומא נעו ימינה ושמאלה ,ואיוושת תנועתם דמתה לרחש גשם שניתך.בנות הלוויה שאיתה שמרו על מרחק סביר עת ניגשה היא אל שפת המים ,בת מלך או לא ,היא עדיין בת אנוש. וככזו גם לה מגיעים רגעי פרטיות .היא הסיטה בידה את הענפים על מנת שתוכל להגיע ממש אל קו המים הצלולים . החכמים של אביה סיפרו לה כי המים מגיעים מימה גדולה מרחק של אלפי פרסאות ממקום מגוריה. ימת ויקטוריה נזכרה בשם המקום המופלא ההוא ,כן ימת ויקטוריה מלמלה לעצמה.מי הנהר הצוננים שלחו גלי קור במעלה רגלה וחיוך נמסך על פניה ,היא אומנם נולדה אל חומו של המדבר ,אך הקרירות הייתה תמיד מועדפת עליה…חשבה לעצמה…את הרהוריה הפסיק לפתע רעש שונה ,היא ניסתה לזהות את הקול..זה נשמע לה ממש כמו..רגע…זה בכי של תינוק…

היא הסיטה את מבטה ימינה אל גדת הנהר ובתוך הסבך על גבי המים הבחינה בתיבה קטנה המטלטלת על פני הנהר .היא שלחה ידה ומשתה את התיבה אליה.קול בכיו של התינוק נתחזק .הנערות שליוו אותה נקבצו במהירות סביבה, היא שלחה ידה בשנית ופתחה את התיבה הקטנה…ומבעד לפתח נצנצו באור הבוקר דמעותיו של תינוק בן מספר שבועות…חיוך של אושר עלה על פניה..

עוד שבת מלהטת הרים של אמצע יולי ,ימי "בין הזמנים" ,היום בערב יבכה העם על חורבן הבית ,ערב ט באב, ופינתנו תדרים מרחק כמה שעות נסיעה ברכב ,אל קצהו המערבי של חצי האי סיני ..אל תעלת סואץ…ואם נהיה מדוייקים אל הסכר הגדול של מצרים ,סכר אסואן.

סכר אסואן הוא למעשה מערכת של שני סכרים על נהר הנילוס המכונים "סכר אסואן הגבוה" ו"סכר אסואן הנמוך". הסכרים, שממוקמים סמוך לעיר אסואן שבמצרים, ומשמשים לאגירת מי הנהר באמצעות הצפת האזור שלפני הסכר , ולוויסות זרימת מי הנהר בהתאם לצורכי המדינה.

ספק אם בנות הלוויה של בת פרעה ידעו כי הנילוס הוא למעשה נהר באורך 6670 ק'מ ,ומתחיל למעשה בימת ויקטוריה הגבוה שבאוגנדה (1150 מ' מעל פני הים )ואגם טאנה ,ועובר דרך קניה,זאיר ,אתיופיה, וסודאן בטרם יצנן את רגליה של בת המלך.הוא מורכב למעשה משני נהרות נילוס ( הלבן ,והכחול) אשר מתאחדים (בסודן )לנהר אחד גדול ,אשר הזרים למעשה בכל שנה כ-35 מיליארד קוב מים אל הים התיכון..כל זה היה נכון עד אשר נבנה סכר אסואן.

מרבית שטחה של מצרים הינו מדבר , כ-95 אחוז. חמישה האחוז הנותרים הינם השטחים לאורך הנילוס בו מרוכזים כ-99 אחוז מסך אוכלוסיית מצרים, 100 מליון תושבים בקירוב.

אחת הבעיות הגדולות של הנילוס בעבר הייתה התלות העונתית בזרימתו ,היינו על פי רוב בשנים של גשמים ושלגים טובים במקורות הנילוס ,היה הנהר עולה על גדותיו ומציף ומשקה את השדות החקלאיים במצריים בעזרת השקיית בעל ,לעיתים זה היה מבורך ולעיתים כשהיו הגשמים מרובים גרם הדבר להצפת יתר והשחתת השדות או לחילופין כשהייתה שנה בעלת פחות משקעים גרם הדבר ליובש.ולשם וויסות כמויות המיים הוקם סכר אסואן.

ב-1899 החלו הבריטים לבנות את הסכר הישן, סמוך ליישוב אסואן. בניית הסכר הושלמה ב-1902. אורכו של הסכר 1,900 מטרים וגובהו 54 מטרים. תכנונו הראשוני של הסכר התגלה מיד כבלתי מתאים ולכן נעשו לו שתי הגבהות.

לבסוף ,ב-1946 הוחלט לבנות סכר שני, 6 ק"מ במעלה הנהר, במקום להגביה בשלישית את הסכר הישן. התכנון הממשי של סכר אסואן החדש החל ב-1952 מיד לאחר מהפכת נאצר.

הבנייה החלה ב-1960. חלקו הראשון של הפרויקט הסתיים בשנת 1964, הסכר הגבוה, אל-סד אל-עאלי , הושלם ב-21 ביולי 1970. את המאגר, ששמו אגם נאצר, החלו למלא ב-1964, בטרם הושלמה בניית הסכר, וב-1976 התמלא המאגר לראשונה.

אורכו של סכר אסואן הגבוה הוא 3,600 מטרים, רוחבו בבסיסו שתחת למים 980 מטרים, ורוחבו בפסגתו 40 מטרים. גובהו של הסכר 111 מטרים. הסכר מכיל 43 מיליון מ"ק של חומר (פי 17 מגודל הפירמידה הגדולה ביותר ). כמות המים המקסימלית שיכולה לעבור דרך הסכר בשנייה אחת היא 11,000 מ"ק.

אורכו של אגם נאצר הוא 550 ק"מ. ורוחבו במקום הרחב ביותר הוא 35 ק"מ. שטח פניו 5,250 קמ"ר (פי 30 מהכנרת ) ותכולתו 157 קמ"ק (קילומטר מעוקב). המאגר מציף שטח גדול במישור נוביה ומעל ל-90,000 בני אדם, רובם מבני המיעוט הנובי, מוקמו מחדש לצורך הקמתו.

בסכר משולבת תחנת כוח הידרואלקטרית ובה 12 מחוללים (גנרטורים), שהספקו של כל אחד מהם הוא 175 מגה ואט ובסך הכול 2,100 מגה ואט. ייצור החשמל החל ב-1967. כאשר הגיע הסכר לראשונה לשיא תפוקתו, הוא סיפק כמחצית מתצרוכת החשמל של מצרים (לעומת כ-15% מתצרוכת החשמל הלאומית בשנת 1998), ואפשר לראשונה את חיבור רוב הכפרים במצרים לרשת החשמל.

לבניית הסכר כאמור יתרונות רבים : ויסות ושליטה על זרימת המים לשדות החקלאיים ,לאורך כל השנה ללא תלות בעונה, מניעת הצפות והרס שטחים ,ייצור חשמל לכפרים והעיירות לאורכו של הנהר ,פיתוח ענף הדייג באגם נאצר ,וייצוב נושא מי השתייה לתושבים.

אולם שינוי כה גדול בטבע משמעו גם חסרונות :מאז בניית הסכר קטנה זרימת המים לים תיכון מ-35 מיליארד קוב ל 4.5 מיליארד בלבד , הדבר מביא עימו המלחה של הים התיכון ,ומינרלים וסחופת שהיו מגיעים מרמות אפריקה בעבר אל עבר הדלתא אינם מגיעים כעת והדבר מאלץ שימוש בדישון כימי . כמו כן איבוד המים באגם נאצר כתוצאה מאידוי הוא סביב ה-4.5 מיליארד קוב בשנה !!!( כמו צריכת המים השנתית של ישראל) ,ולבסוף גם ענף הדייג באגם לא מתפתח כתוצאה מעלויות הגבוהות של שינוע בקירור של הדייג בתוואי המדברי.

על פי השירות המטאורולוגי של מדינת ישראל ,היעדר הזרימה העונתית של מים חמים שהיו מגיעים בעבר מאפריקה אל הים התיכון גורר שינוי נוסף . הדבר מביא לקירור בטמפ זרמי המים באגן המזרחי של הים התיכון הסמוך אלינו ..וזה גורר בעתיו הדרמה ( תנועה דרומה ) של מערכות לחץ נמוך באיזורינו ,ולכן בשנים האחרונות מרכז הכובד של הגשמים בישראל אינו בצפון כבעבר אלה איזור החוף והמרכז.לפי חזאים אחרים שינויי מערכות הגשם באיזורינו אינן מושפעות משינוי הזרימה בנילוס אלה בעיקר מתנועת גושי אויר ברום גבוה מאירופה מזרחה אל חופי ישראל.

וסכר אסואן מוביל אותנו במוסיקה אל הזמרת ג'ואן אוסבורן שנולדה ביולי שנת 62 בארה'ב באנקורג' -פרבר של לואיויל בקנטקי .בשנות ה-80 עזבה את מקום הולדתה לטובת מעבר אל העיר הגדולה ניו יורק ,ושם חתמה לראשונה חוזה הקלטות עם אולפן.היא חתמה עם מרקורי רקורדס, ושחררה את האלבום הראשון באורך מלא שלה.בשנת 91 יצא תקליטה השני שהיה להצלחה גדולה בזכות הלהיט " אחד מאיתנו".גו'אן אשר נולדה דו מינית ,הפכה בהמשך לגבר וממשיכה להופיע עד ימים אלו תחת השם חואן אוסבורן. סה'כ הוצי חואן 9 אלבומי אולפן ,2 אלבומי לייב והייתה מועמדת לעשרות פרסי מוסיקה ואף זכתה פעמיים בגראמי ופעם אחת בבריט.

ואיך זה קשור אלינו?? הנילוס ,הסכר מחשבות רצונות ומגבלות …הכיצד ??

אז היום מלאו בדיוק 48 שנה לבניית הסכר הגבוה באסואן שבלם את זרימתו של הנילוס. והיום בבית הכנסת יקראו את הפרשה הראשונה של ספר דברים ,ספר שמוגדר כ"נאום האחרון של משה". בטרם מותו ,משה פוצח במחרוזת נאומים מלאי חזון וראיית נולד .שתי מהפכות רעיוניות משה יוזם במהלך נאומו בספר דברים בניגוד לנאמר בספרים קודמים, הראשונה צמצום ההיקף והחשיבות של הפולחן הדתי; ושנית והגבלות על כוחו של השלטון היינו המלך. לשתי המהפכות מטרה משותפת: להכין את העם שיצא מעבדות במצרים ונדד במדבר – לחיים עצמאיים בארץ ישראל.

הרב ד'ר מיכה גודמן בספרו הנהדר "הנאום האחרון של משה" מרחיב ומסביר זאת בצורה נפלאה ומעוררת מחשבה (מומלץ). ואותו משה שמתחיל היום את נאומו הגדול-ספר דברים ..החל את דרכו ההיסטורית ..על מימיו של הנילוס..כאשר בת פרעה משתה אותו מהמים ( ומכאן שמו )הביאה אותו לבית המלך פרעה ,שם הפך לנסיך…והשאר היסטוריה…צחוק הגורל הוא שפרעה שנדמה היה לעמו כאל נהג להסתיר את הרגליו כאדם במי הנילוס ..אותו נילוס ממנו עלה מתחרהו הגדול..משה…ואותו נילוס שנבלם בעצמו ע'י סכר מעשה ידי אדם. הנילוס כמרים ומעלה מחד וכעצור ומוגבל מאידך.

פרעה נדמה היה לעמו כאל שמיימי , אך מי שבא וחילץ את עמו…היה אחד מתוך העם..מפשוטי העם..וזה מעלה את התהיה …אולי אלוקים מצוי בתוכנו ??, האם הוא אחד מאיתנו ??..דמיינו שהוא האיש החולף על פניכם באוטובוס.. ואם הייתם פוגשים אותו ,מה הייתם שואלים ??..ממש כמו בשיר של ג'ואן אוסבורן "what if god was one of us "…..

הכל יכול להיות …אל תסכרו את הדמיון.

שבת נעימה וצום קל הערב לצמים.

If God had a name what would it be?
And would you call it to his face?
If you were faced with Him in all His glory
What would you ask if you had just one question?

And yeah, yeah, God is great
Yeah, yeah, God is good
And yeah, yeah, yeah-yeah-yeah
What if God was one of us?
Just a slob like one of us
Just a stranger on the bus
Tryin' to make his way home?

If God had a face what would it look like?
And would you want to see if, seeing meant
That you would have to believe in things like heaven
And in Jesus and the saints, and all the prophets?

לשתף

אהבתי

להשאיר תגובה לבטל