עד 120…עוד נשוב נפגש על המים..

בוקר טוב אמיר
אז בוא נשיר ביחד שיר
נשיר באהבה לאמא שהביאה לנו אור
נגיד לאמא שאוהבים אותה……

בים הוא שקט פתאום הוא סוער
שמש גדולה ולילה קודר
יש אהבות
ויש מלחמות
פעם זה כך ופעם זה כך

(בוקר טוב אמיר-מילים אריק איינשטין….לחן יצחק קלפטר)

צהרי יום שלישי חמים של ה-15 לחודש מאי שנת 2018 ,מסייע למנחם לסדר דברים בתא המטען של הטנדר הלבן , מכיוון הכיס האחורי נשמע צליל הודעה. אני שולח ידי לאחור ושולף את המכשיר . על המסך הודעה מקבוצת " ס'ד -הגל השקט"….זה אודי…ובפיו בשורת איוב…"חברינו בן המחזור בקורס אמיר רובינשטין..נפטר"…..וברגע אחד הזמן נעצר לזמן ארוך….הצבע נעלם מהפנים …השקט משתלט במהירות על המולת הרחוב…והמח מסרב להאמין..אמיר ?…יפה התואר ?ירוק העיניים? האיש החכם האופטימי והמצחיק של החבורה ?….הכאב החד מתפשט בגוף במהירות מעוות ומפתל כל עצב חשוף ,הולם ברקה עד כי ניתן לחוש את הלמות הלב בראש. זה לא יתכן אני ממלמל לעצמי,,,,כאילו שזה יכול לשנות משהו.."זה לא הגיוני" ,אני ממשיך למלמל…אבל השמש לא משנה ממהלכה ונעה אט אט כלפי מערב..היא והתקווה ישקעו מעבר לים.

 

את אמיר הכרתי לפני בדיוק 30 שנה , יותר מהזמן שאני מכיר את זוגתי שתחיה . התגייסנו יחד לקורס חובלים  בפברואר שנת 87 , ונפגשנו לראשונה בבקו'ם בתל אביב . מושבניק בן רשפון ,רזה וגבוה. בתחילה היה שקט ובלט בעיקר עם בלורית זהובה והירוק העמוק  שבעיניים . עם חיוך ממזרי ולב רחב .לכל מי שרק זקוק לעזרה ,עצה או עידוד. יחד ירדנו דרומה על האוטובוס הצבאי לקציעות אל בסיס הטירונות של גבעתי שם עשינו טירונות חי'ר קצרה בנגב הצחיח .יחד רצנו, וביחד סחבנו אלונוקות . ירינו ,קפצנו זחלנו וטיפסנו ,הגרנו זיעה כעס ולא מעט קללות על מדים ירוקים ,וכובעים רחבי שוליים . טירונים שזה אך ניתקו עצמם מבית הספר. יחד עלינו ג'בלאות וירדנו מורדות, חלקנו צלחו אחרים נשרו…חלק שתקו ואחרים קיטרו… ,ואמיר ?? אמיר…גם כשקשה אמיר  תמיד מחייך…

עוברים לעכו ,טירונות ים ,שוב סוחבים  שוב מסעות,הולכים ,רצים מנווטים. שוחים צוללים ומטלפים וגם לומדים. ריצות אלונקה על שפת הים-הספורט החביב עלינו (שלא מרצון) , המדים שוב נרטבים מזיעה ומי ים אך הלב מתרונן .  בדיסקוטק הסמוך של מלון חוף התמרים ניתן לשמוע מדי לילה את השיר הצרפתי VOYAGE VOYAGE (מסע ,מסע) הם רוקדים ואנחנו רצים  .  מפליגים במפרשיות ובסירות גומי ,סוחבים ,וגם מקיאים…ואמיר..??..נו טוב הוא מחייך….ואפילו יש לו הומור. ולעיתים גם כמה בדיחות לספר…

והימים חולפים ,עוד שלב עובר , עולים על ספינות הבט'ש-הדבורים . סיורים ,לימודים, בט'ש והמון הקאות והפיטר פן הזה ..אמיר..העקשן ..מחייך.  הקורס מתקדם הלימודים מתרבים ועוברים לכלים הגדולים יותר -אל ספינות הטילים האחריות גדלה והמשימות קשות ומעיקות יותר  ..ואמיר ??..לא משתנה הוא תמיד מחייך…והימים חולפים ושנתיים רצות להן , וכבר מגיע טקס הסיום.  אמיר הגבוה כשמו ,בראש הצועדים ,חיוך רחב , מצטיין   ,זורק את הקסקט אל על ,שמחה גדולה וקטרזיס גדול זיקוקים וכובעים לבנים מרקדים בשמי הלילה הקר  של ינואר 89 בנמל חייפה …הזיקוקים כבים והמסך יורד על מערכה ראשונה.

 

אמיר רביעי משמאל שורה אחורית

מערכה שניה – השירות בספינות .4 שנים ארוכות ושירות שוחק,איש איש וספינתו ,איש איש ומשימותיו ואנשי הצוות שלו  . הפלגות אימון והפלגות מבצעיות. כמעט שלא נפגשים למעט בתדריכים ובתחקירים ,איש איש וספינתו ,ספינה ספינה ומשימותיה . וכך אימון רודף מבצע , ומבצע רודף אימון ,בקושי רואים את החברים מהקורס ,,,אבל שכבר יוצא  ונפגשים באיזה פאב בחיפה …אמיר הוא תמיד  הכוכב..שנון וחד עם שלל חוויות ובדיחות ,וחיקויים,וזכרונות  . אך גם תובנות מסקנות ולקחים מתערבבים בכל מפגש ושיחה…והחיוך אותו חיוך..והימים חולפים והשנים רצות  החברים משתחררים איש איש לדרכו ולביתו ואמיר נשאר בצבא ..דווקא הוא שכל הזמן רצה לעזוב נשאר,המשיך לפיקוד ,תחילה על גף סיורי ים , ובהמשך סיים תואר שני בכלכלה ושירת באגף תקציבים עד לפרישתו לפנסיה לפני 4 שנים ..האורות כבים מערכה ב הגיעה לסיומה.

מערכה שלישית–שחרור אל האזרחות שב אמיר  עם שמחה גדולה ורצון עז להשלים חוסרים .הוא חגג את חיי האזרחות  בכל דקה ורגע פנויים . חיבתו העזה לידע בכלל ,ולשירה עיברית והיסטוריה בפרט הביאו אותו לחקור ולנבור בסיפורים שמאחרי השירים והמשוררים שכתבו אותם.הוא הכיר כל משורר עיברי וכל מלחין או מנצח יהודי מאז תחילת המאה שעברה ועד ימינו אלה ,אנציקלופדיה מחייכת של השירה העיברית. את תובנותיו פירסם במאות פוסטים נפלאים בדף הפייסבוק שלו  שתמיד נפתחו במילים " פינתנו הדלה מציינת היום…"מאות חברים מכל רחבי הארץ ומחוצה לה רוו נחת מפינותיו הנפלאות ,מהידע הרב ,מאהבת השירה העברית ,מחדוות השפה מהשנינות וגם..מההומור .

את חיי האזרחות ניצל אמיר גם על מנת להשלים את חיי המשפחה שגרעו ימיו בצבא ,אבא למופת היה , וכל רגע פנוי בילה עם טלי והילדים בטיולים , צלילות , ובתחרויות הספורט.  שוטט ימים רבים עם עלמה -ביתו הקטנה ברחבי המושב לימדה כל פרח וצמח ,כל ציפור או חיה שפגשו ובמסיבות בבית הספר ובגן, אבא של שבת ושל חג ,ומדליק הנרות הקבוע בכל טקסי שבת ,חנוכה פורים ופסח.  אמיר שלח ידו גם בבישולים נפלאים ובעשיית חמוצים וכבושים וריבות תוצרת בית  . וגם ביישוב סייע לרבים מבני המושב הוותיקים לנבור בארכיונים בארץ ובחו'ל ולאתר את שרידי משפחותיהם ,או את שרידי בתיהם באירופה של אחרי מלחמת העולם השנייה.ארגן והוביל את כל טקסי הזכרון והמורשת של המושב בהנאה וחדווה ..והעתיד..הוא לרגע קצר  נראה ורוד  .

אבל אז יום בהיר אחד,לפני כשנה רק  חודש לאחר מפגש מחזור שערכנו לציון 28 שנים  לגיוס ,אמיר חלה. תחילה בשקט ,בהמשך שיתף באומץ את כולנו והמליץ לנו ללכת להיבדק..כי מה לעשות הגענו לגיל.. הוא נאבק כארי במחלה ,למד בדק וחקר כל פן שלה ,שמר על אופטימיות מחד ועל רציונליות מאידך . וגם כשכאב ודאב ,המשיך לשדר שהכל בסדר ואף נהג לסייע במידע שצבר לחולי המחלקה האונקולוגית בה טופל . רק בשבוע שעבר הגיע לארץ דיויד ,בן מחזור שלנו  שגר בארה'ב . החברים ערכו פגישה מצומצמת ,בדיעבד זה היה רגע של פרידה ..אף אחד מאיתנו לא שיער שתהה זו הפגישה האחרונה..ביום שלישי האחרון כשבוע לאחר המפגש, נפטר אמיר …והאורות כבים והמסך יורד על המערכה אחרונה….

 

אפילוג– תסלחו לי על הנימה האישית כל כך של הפינה , חשבתי השבוע לדבר על נושאים אחרים (סכר שלוש הערוצים בסין  , או אולי לורנס איש ערב,שהיום זה יום מיוחד עבורם ) אך  אירועי השבוע ופטירתו של אמיר  רעי הטוב ואביה הרוחני של פינתנו השבועית הביאוני לסטות מדרך הישר.

אמיר  מורי ורבי…( האדמו'ר…נהגנו לקרוא לך )..השבוע מציינת הפינה שכל כך הרבנו לדבר עליה , את הפוסט ה-120 שלה….ואנו בדרך כלל , כשאנו רוצים לברך מישהו באריכות ימים אנו מאחלים לו עד 120…ודווקא אתמול ,יום שישי בצהרי היום  ..כל כך בטרם עת הבאנו אותך אמיר למנוחת עולמים.

 

אז נוח לך בשלום אמיר אהובי וחברי היקר , נפלאה אהבתך לי ,ונעמו לי שיחותיך וחברתך,היכן שלא תהיה עכשיו ,על גבי עננים,בין אדוות הגלים  ,או בינות למשלחות של מלאכי מרום . נוח לך מהסבל והכאב ,חזור לחייך ושמור לנו מקום ליד כסא הכבוד,או ליד שולחן הפוקר, עם אותו חיוך ….וכמו שנהגנו לאמר עוד נשוב ניפגש על המים ….או אולי בשמיים ( אמיר רובינשטיין 1968-2018)

וזה מוליך אותנו במוסיקה בקצרה אל שיר שכבר העלתי בעבר שירו הנפלא של אברהם טל.."הימים עוברים"…ומילות השיר מבטאות יותר מכל את הצריך ביטוי….

מבקש את סליחתכם ,אם ציערתי אתכם ,נפגש שוב בשבוע הבא…ועד אז תזכרו שחיים רק פעם אחת ,ואין לחים חזרה גנרלית.זה ..זה.. ,אז חייכו ,אהבו וחבקו את היקרים לכם..כי הימים עוברים…והשנים חולפות….וביננו… מה פה חשוב באמת ??

שבת שלום.

אם תלכי לי
בשנייה עולמי יקרוס
ואם אלך לך תצטערי
על הזמנים בהם היינו יחד
ושתקנו

הימים עוברים והשנים רצות
ואיפה את ואני באמת
ילדים הולכים אמהות בוכות
תגידי, מה פה חשוב באמת?

כמה נתעסק עוד בכאב
וכמה נתעכב עוד על השונה
ואיפה לא היינו מי שאנחנו באמת

הימים עוברים והשנים רצות
ואיפה את ואני באמת
ילדים הולכים אמהות בוכות
תגידי, מה פה חשוב באמת?