ילדות….הגיל לא ברור..כמו בחלום ,אני זוכר את צבע עטיפת התקליט , ..ירוק בהיר ..ובחלומי….אני פוסע בשקט במסדרון הצר המוביל אל החדר ,פותח את הדלת ונכנס פנימה . משמאלי ארון הבגדים הגדול ,פורמייקה בצבע קרם בהיר ,ובתחתיתו שתי מגירות אני פותח את המגירה הימנית ובה ערימת תקליטים ,אני מבחין בתקליט קרטון של גו' עמר , וגם בעטיפת התקליט של יפה ירקוני בו להקת ריקוד עם חולצות לבנות עם פרחים רוקדים ריקודי עם או הורה….ושם בינות לשאר התקליטים , אני מבחין בזה עם העטיפה הירוקה…."סנגם ". את שפתו אנני מבין ,הינדית יסתבר לי עם השנים ,ההורים בבית דיברו במליאלם,השפה של יהודי קוצין אי שם בדרום מערב הודו, מדי פעם נוגן התקליט בבית הישן על הפטיפון שמעל לרדיו הגדול,,,,בהמשך כבר לא היה פטיפון ,ומירי,אחותי נהגה לרשום את מילות חלק מהשירים במחברת חומה של דפרון בעברית על מנת ללומדן בע'פ …אך יותר מכל זכור לי הדוד שלי..דוד יצחק ז'ל ,שבצעירותו ,טרם עליית המשפחה ,עבד בבומבי ושם למד את השפה , ושאהב להאזין רוב קשב לשיר DOST DOST ..חבר ,חבר…..הוא היחיד מביננו שגם הבין את פשר המילים…
בוקרו של שבת ראשונה בחודש האחרון בשנת הלימודים הנוכחית , אשר בעוד רגע קצר תהפוך לעלה נוסף בעץ הזכרון ובמארג החלומות שכל אחד מאיתנו מגדל בגינת מוחו , ופינתנו מציינת מלאות 16 שנה לסרטו של הבמאי בני תורתי ,יליד שכונת התקווה ," כיכר החלומות" .
הסרט שיצא במאי 2001 מגולל את סיפורם של שני אחים למשפחת מנדבון המעוניינים לפתוח מחדש ,בעקבות התגלותו בחלום של האב לאחד האחים , את בית הקולנוע של אביהם שנסגר לפני 25 שנה ולהקרין בו את הסרט שהיה שלאגר אהוב בזמנו , הסרט ההודי " סנגם" בכיכובו של אליל הקולנוע ההודי באותם ימים רא'ג קאפור. כאשר ברקע של העלילה ,ממש כמו בסרט הודי ,סיפורה של אהבה נכזבת ונסתרת ישנה שלא באה לידי מימושה בין אחיו של האב המנוח ,ובין האם , אותם מגלמים השחקנית יונה אליאן והשחקן מוחמד בכרי.
ממש כמו במנהרת זמן אמיתית ,הסרט "כיכר החלומות" צולם בשכונת עזרא בסמוך לשכונת הארגזים בדרום תל אביב, שם גדל במאי הסרט בני תורתי . הסרט מתאר את הווי השכונות, אי שם בשנות השבעים, על כל מאפייניו הצבעוניים . יש שם את בית הקולנוע השכונתי, הגיבורים המקומיים וגם את שוטי הכפר, המגולמים בידי ששון ברוך , יונתן דני, ויאיר מורד. חייהם של השלושה, גברים במיטב שנותיהם, נעים סביב שיאי החוויות כדוגמת איסוף קרשים לקראת ל"ג בעומר הקרב, ולחלופין משחקי קלפים באמצע היום.
,וכמובן ישנו גם יוסף שילוח המשחק דמותו של ישראל ההודי , דמות הזויה / מתוקה של איש החי את חיי היום יום כמו בסרט הודי בצורה מעוררת חיוך ,עצב ,וגם הערכה.
הסרט שזור במיטב השחקנים הישראלים : פרט ליונה אליאן ומוחמד בכרי מופיעים גם נירו לוי ,שרון רג'ינאנו , איילת זורר ,יוסף שילוח ,אורי גבריאל,אורי קלאוזנר ,בני תורתי הבמאי בתפקיד קטן (המוכר במכולת ) ואפילו שלומי סרנגה בתפקיד הזמר יודיאקיס.
את המוסיקה לסרט ערך שם טוב לוי הנהדר , והסרט זכה בחמישה פרסי אופיר ( שחקן משנה-יוסף שילוח ,בימוי –בני תורתי , מוסיקה-שם טוב לוי ,עיצוב אומנותי, ועיצוב תפאורה )
סרט נפלא ומומלץ לחובבי הנוסטלגיה והמוסיקה …
וסרט זה מוביל אותנו כמעט בטבעיות אל שחקן הקולנוע ההודי רא'ג קאפור .
ראג' קאפור (14 בדצמבר 1924 – 2 ביוני 1988), אשר אמש היה יום השנה ה19 למותו ,נחשב לגדול שחקני הקולנוע ההודיים בכל הזמנים. ראג' נולד בפשאוור בהודו הבריטית (כיום בפקיסטן) לרמסרני (ראמה) דווי ולשחקן פרטהוויראג' קאפור, אבי משפחת הבידור המפורסמת קאפור. נישא לקרישנה ראג' קאפור, ממנה נולדו לו בניו רנדהיר קאפור, רישי קאפור, ראג'יב קאפור ובנותיו רימה-ג'אין וריטו-נאנדה.
שני אחיו של ראג' הפכו לשחקנים ידועים בזכות עצמם, שאמי קאפור ושאשי קאפור. ילדיו, רנדהיר, רישי וראג'יב ואף נכדיו (קאריסמה קאפור, קארינה קאפור, רנביר קאפור) הפכו לשחקנים מוכרים ומצליחים בבוליווד.
ראג' קאפור החל לשחק בסרטים בגיל צעיר . הוא כתב תסריטים רבים לסרטים שביים. והיה מן המייסדים המרכזיים של עיר הסרטים בוליווד..
אחד השחקנים הנערצים עליו היה צ'ארלי צ'פלין ,ואת הליכתו ושפמו נהג לחקות ולשבץ בלא מעט מסרטיו.
ראג' שיחק ב-57 סרטים אך הוא התפרסם בעיקר בזכות שלושה סרטים אשר הפכו לסרטי קאלט בין מעריציו :
"הנווד" (תרגום חופשי: "היחפן"), סרט דרמה הודי קומי אשר, כמו הנודד, עוסק בחברה ההודית האטומה שמחלקת כל אדם ואדם לפי מעמדו ועיסוקו. הסרט בוים על ידי ראג' קאפור שגם שיחק בתפקיד הראשי.
סרט זה שצולם בשנת 1951 , היה הצלחה מסחררת בעיקר ברוסיה, שם קיבל את השם "ברודייגה".
"הנודד " ( שמו המקורי מר 420) הסרט מספר על ראג' (ראג' קאפור), בחור משכיל, עני, פשוט, מצחיק ומלא שמחת חיים שבא לעיר הגדולה בומביי כדי למצוא עבודה (ממש כמו חלק מהורינו שנדדו לבומבי על מנת למצוא תעסוקה ). על אף מאמציו, הוא נתקל בחומות של דחיות וסרובים מכל האנשים ונוכח לדעת עד כמה אטומה החברה בעיר זו. ראג' מתאהב בווידיה (נרגיס), בחורה פשוטה וענייה אשר מלמדת בבית ספר פרטי משלה.
באחת העבודות שראג' מוצא הוא מקבל מטלה להגיע למלון יוקרתי ולמסור בגדים נקיים. במלון הוא נתקל ברקדנית רמאית. היא מגלה את כשרונו במשחקי קלפים ומרוויחה כסף על חשבונו. כשהוא עוזב אותה הוא ממשיך לשחק בקלפים והופך לאיש עשיר, אבל עם זאת מתרחק מעקרונותיו ומאהבתו כלפי וידיה. הכינוי "420" ניתן לאנשים שקרנים ורמאים ומכאן שם הסרט.
בפס קול הסרט מופיע השיר Eechak Dana Beechak Dana (שיר ילדים :" זרע בצד ,זרע באמצע ,בין הרבה זרעים ) הנקרא בפי רבים בישראל "איצ'יקידנה". השיר זכה לפופולריות רבה , ונחשב בארץ לאחד השירים ההודיים הידועים ביותר.
וכמובן הסרט השלישי עליו דיברנו בתחילה "סנגם " (מפגש).
בסרט מסופר על סונדאר (ראג' קאפור), בחור פשוט ויתום אשר גדל בחיק משפחתו של חברו הטוב גופאל (ראג'נדרה קומאר). גופאל הוא האדם החשוב ביותר בחייו של סונדאר.
גם סונדאר וגם גופאל מאוהבים נואשות ברדהא, ידידת ילדות שלהם. רדהא עצמה מאוהבת בגופאל ולא בסונדאר. כשגופאל מגלה לראשונה שסונדאר מאוהב ברדהא, הוא מחליט לשכוח ממנה. היות שהוריה של רדהא סבורים שסונדאר אינו ראוי לבתם, מחליט סונדאר להפוך לקצין בצבא, שם לכאורה הוא מת מות גיבורים לאחר שמטוסו מופל מעל קשמיר בקרב נגד אויבי המדינה.
אחרי "מותו" של סונדאר מתחילים גופאל ורדהא לממש את אהבתם אחד כלפי השנייה. אולם לאחר זמן רב ,באופן מפתיע חוזר סונדאר בריא ושלם אל ידידיו. גופאל מוותר שוב על אהבתו ומבקש מרדהא לשכוח אותו. הוריה של רדהא, שעתה מתרשמים לטובה מסונדאר, מסכימים שתינשא לו. רדהא גם היא מחליטה לשכוח מגופאל ולהתחיל חיים חדשים עם סונדאר.
זמן מה לאחר נישואיהם של רדהא וסונדאר, מגלה סונדאר מכתב אהבה שקיבלה רדהא בזמנו מגופאל, מבלי לדעת שמכתב זה נכתב על ידי חברו הטוב. לבסוף מתגלה מי כתב את המכתב וגופאל שם קץ לחייו. סונדאר מבין כי מה שהיה חסר בחייו הוא סאנגם, מפני שעל אף ויתורו של גופאל על אהבתו לטובת חברו, גופאל לא הבין שסונדאר גם אהב אותו מאוד והוא זה שהיה צריך לוותר על אהבתו לטובת אהבתם ההדדית של גופאל ורדהא….עצוב אבל זה הסרט…..
אז איך הכל מתחבר ?
אז אתמול חל יום השנה ה-19 לפטירתו של כוכב הסרט סנגם- רא'ג קאפור, והחודש מלאו -16 לסרט כיכר החלומות שבמרכזו פתיחת הקולנוע הישן והקרנת הסרט סנגם, וחלומות שמנסים גיבוריו להגשים .המעניין הוא ששתי האהבות המרכזיות בשני הסרטים לא הגיעו לכלל מימוש משום שנעדרו מפגש ( סנגם ) שיכול היה להפוך חלום למציאות.
ואתם בצאתכם מהמושב בכל פעם ,בהגיעכם לכיכר קוצין בכניסה למושב המחברת בין ההווה- וההרחבה החדשה ,לעבר -ולמושב הישן …אל תוותרו אף פעם על החלומות .
מצרף את השיר האהוב עלי (ושהיה אהוב גם על דוד יצחק ז'ל ) חבר ,חבר.
(עם תרגום חלקי.)
שבת נעימה לכולם שניפגש תמיד ושייתגשמו מרבית חלומותינו.
dost dost naa raha, pyar pyar naa raha
jindagee hame teraa (aitbar naa raha – (2))
amanate mai pyar kee, gaya tha jisako saunp kar
woh mere dost tum hee the, tumhee toh the
jo jindagee kee rah me bane the mere hamsafar
woh mere dost tum hee the, tumhee toh the
sare bhed khul gaye, rajdar naa raha
jindagee hame teraa (aitbar naa raha – (2))
dost dost naa raha…..
safar ke wakt me palak pe motiyo ko taulti
woh tum naa thee toh kaun tha tumhee toh thee
nashe kee rat dhhal gayee abb khumar naa raha
jindagee hame teraa (aitbar naa raha – (2))
dost dost naa raha…..
תרגומו החלקי לעברית:
חבר חבר הוא לא יותר, האהבה האהבה היא לא עוד
החיים שלך האמינו לנו, האמונה שלך איננה
אני יוצא לדרך ומוותר על אהבתי בעבורך , החבר שהיית כל חיי
והמתחרה על אהבתי.
כשהיית כל הסודות יצאו החוצה שום דבר לא ניסתר.
החיים שלנו האמינו לנו.
החבר הוא לא יותר ,האהבה היא לא עוד….
במחשבה שניה 