תגית: עד החטוף האחרון

חומי כשכש בזנבו ורץ מעט לפני.

קרני השמש החמימה שזהרו אחר הגשם שיוו ליער מראה מיסתורי משהו. פסי אור בגווני צהוב ולבן צבעו את הצמחיה בשלל גווני ירוק . מעולם לא דמיינתי כי ישנם כל כך הרבה סוגי ירוק.

נתזי המים שנשרו מהעלים הרטובים נצצו כמטר יהלומים הנופלים מטה מצמרות העצים . זה באמת יהלומים ?, האם גם חומי רואה את כל היופי הזה ? חשבתי לעצמי . אבל חומי רץ קדימה , זה לא ממש עניין אותו , הוא רחרח ללא הרף ,את השרכים הרטובים, את גזעי העצים , את השיירים שהותירו אחריהם חבורת צבאים שחלפה פה לא מזמן , הוא תחב אפו לחפירות המוזרות באדמה שעשתה משפחת חזירי בר שחיפשה שורשי צמחים טריים לארוחת הבוקר.

ואני ? אני ראיתי גומחות בקרקע , חומי וודאי ידע לזהות כמה חזירים, וכמה וצבאים היו כאן ,ואפילו לאן פנו.

זה מעניין ,הרהרתי . חומי ואני נמצאים באותו מקום בדיוק , ובאותו הזמן , אולם תמונת המציאות שאנו רואים וחווים שונה לחלוטין. יש לנו מעט מן המשותף , אם אקרא לו הוא יבוא , ואם יניח עלי אחת מרגליו אדע שהוא רעב, אם אהיה עצוב הוא יידע ראשון , אולם עדיין אנחנו חווים חוויה שונה לחלוטין בו זמנית , ורואים באותו מקום דברים שונים לגמרי , או שזו רק הפרשנות שלנו ??….מעניין .

את הבן הקטן שנשאתי במנשא לא עניינו ,לא ריחות בעלי החיים , לא טיפות הגשם ,וגם לא גווני הירוק , הוא חשב על המטרנה שריחה החמים קרץ לו מתיק הצד שעל כתפי , גבו היה מופנה לכיוון ההליכה ,הוא ראה את בד המנשא ,והוא בכלל היה רעב.

שבת אחרונה של חודש נובמבר שנת 25 . 784 ימים חלפו מאז בוקרו הנוראי של שמחת תורה שנת 23 .

גורי כתב שרבים כבר אינם כאן בנינו , אך נזכור את כולם.

פינתנו הצנועה תנסה לברוח ולו גם לרגע ,מהמציאות הכאוטית ,על סף הזויה אל עולם אחר.

והפעם ננסה לקחת צעד ממש קטן מעבר ,ולנסות ולהבין ולשאול מהיא המציאות בה אנו חיים ? האם היא אחת ? , או שישנן מציאויות שונות , שהרי אם כן ,נתקשה להיות שיפוטיים כלפי מי שחווה מציאות שונה מזו העוברת עלינו. לא מסובך . מוכנים ? , בואו נצא לדרך.

וותיקי הפינה , ובעלי הזכרון שביננו זוכרים כי הזכרנו בעבר את ספרו הנפלא של אדווין אבוט – מישוריה , וכן העלנו פה בעבר את משל המערה של אפלטון

למי שלא זוכר להלן תקציר זריז :

נתחיל במישוריה:

מישוריה, היא עולם בו הכל שטוח. התושבים הם צורות גיאומטריות: נשים הן קווים ישרים, פועלים וחיילים הם משולשים, המעמד הבינוני הם ריבועים, והאצולה הם משושים ומעגלים. ככל שיש לך יותר צלעות – אתה במעמד גבוה יותר.

הגיבור: המספר הוא "ריבוע" (A. Square). הוא חי לו בשלווה את חייו השטוחים, נעים לו לזוז רק "קדימה, אחורה, ימינה ושמאלה". אין בלקסיקון שלו את המושגים "למעלה" או "למטה".

אבל אז יום אחד (תפעילו קצת את הדמיון) יום אחד, מבקר אותו יצור מוזר – "כדור" שמגיע מ"מרחביה" (Spaceland – עולם תלת-ממדי)…הופס…

כשהכדור עובר דרך המישור של "מישוריה", הריבוע רואה בעצם רק עיגול שמשנה את גודלו (חתך של הכדור). הוא לא מסוגל להבין מה הוא רואה. אבל הכדור האדיב מנסה לעזור לו להבין .הכדור מנסה להסביר לריבוע מהו "למעלה", אך הריבוע חושב שהוא משוגע …למעלה למטה ?? מה זה ?. בלית ברירה, הכדור תופס את הריבוע ו"תולש" אותו מתוך הדף אל החלל. פתאום, הריבוע רואה את עולמו הדו-ממדי מלמעלה. הוא רואה את בתוך הבתים הסגורים, את קרביהם של חבריו. הוא חווה הלם מוחלט – הוא גילה מימד נוסף (השלישי).

הריבוע חוזר למישוריה ומנסה לבשר לחבריו את "הבשורה של המימד השלישי". במקום להקשיב לו, השלטונות כולאים אותו בבית משוגעים לכל חייו, כיוון שהוא מדבר דברי כפירה על "כיוון שלישי" שלא קיים.

כעת נעבור למשל המערה של אפלטון ,

המשל נכתב על ידי אפלטון אי שם לפני למעלה מ2300 שנה (370 בערך לפנה'ס) כתגובה להוצאתו להורג של המורה נערץ עליו- סוקרטס.

המשל, המוצג בספרו "המדינה" ( פרק ז), מספר על קבוצת אסירים שנכלאה מגיל צעיר מאוד במערה חשוכה , ואשר רותקו בשלשלאות כך שראשם מופנה תמיד אל צד אחד-אל קיר המערה . מאחורי האסירים ישנה חומה, ומאחוריה בוערת מדורה שלא נכבית לעולם, ומאירה את הקיר עליו צופים האסירים. בין האש לבין החומה חולפים אנשים שנושאים דמויות שונות מעל גובה החומה. הדמויות המוארות מצידם האחד על ידי המדורה, מטילים את צלליהם על הקיר עליו צופים האסירים. כאשר משמיע אחת מנושאות הדמויות את קולה, שומעים האסירים את ההד השב מן הקיר. לפיכך סבורים האסירים כי מה שהם רואים בקיר הוא בעצם החיים המציאותיים. חייהם סובבים סביב הצללים וקולותיהם, האסירים מפתחים תרבות שלמה , ושלל תאוריות לגבי מה שהם רואים, ובונים את עולמם הרוחני על פי הדמויות על הקיר.

יום אחד ,אחד האסירים מצליח להשתחרר מכבליו. הוא גורר עצמו בקושי החוצה אל האור החזק בחוץ , תחילה הוא מתקשה לראות אך אט אט הוא רואה את העולם שבחוץ , הוא רואה עמקים והרים צמחים ,שמש ,ושמיים ,ומבין שכל מה שראה עד כה לא היה המציאות . לאחר הארה הזו , הוא חושב כי מוטב שישוב ויספר זאת לחבריו במערה.

אך כאשר הוא חוזר למערה, שוב אינו יכול לראות דבר, משום שעיניו התרגלו לאור השמש ואינן יכולות לראות בחשיכה, ומועד בחשיכה ,והאסירים האחרים לועגים לו וטוענים שהוא למעשה זה שהתעוור. הוא מנסה להסביר להם על העולם שבחוץ, אך הם מבטלים את דבריו בזלזול. האסיר שיצא לאור עומד על דעתו, ומנסה להאיר את עיניהם של חבריו , אך הם מחליטים שאם מישהו ינסה לשחרר אותם מכבליהם ולהוציא אותם מהמערה, הם ירצחו אותו כדי לא להתעוור בעצמם.

אני מניח כי שמתם לב לדמיון הרב בין שתי היצירות ,הספר מישוריה , הוא למעשה יישום מתמטי כמעט מושלם של הפילוסופיה האפלטונית.

נציין רק שני קווי הדמיון בולטים :

הראשון : במשל המערה: האסירים רואים צלליות על הקיר. הצללית היא הטלה דו-ממדית של אובייקט תלת-ממדי. הם חושבים שהצל הוא הדבר האמיתי. ב"מישוריה": הריבוע רואה את הכדור רק כעיגול שגדל וקטן. הוא רואה "פרוסה" (Slice) דו-ממדית של מציאות תלת-ממדית.

המסקנה בשניהם: מה שאנו רואים בעיניים אינו כל האמת, אלא רק מה שהחושים המוגבלים שלנו (או המימדים שלנו) מאפשרים לנו לקלוט.

השני: במערה: האסיר חוזר, העיניים שלו לא רגילות לחושך, והוא נלעג על ידי חבריו שמאיימים להרוג אותו. ב"מישוריה": הריבוע מנסה להסביר לחבריו שיש "למעלה ,למטה ", נחשב למשוגע ונזרק לכלא.

המסר הדומה : החברה מפחדת מאמיתות רדיקליות ששוברות את תפיסת העולם שלה. מי ש"ראה את האור" תמיד יהיה בודד או נרדף.( הוגי דעות ,מדענים ,נביאים ).

אך מהן גבולות הידע ? האם ישנם גבולות כאלה ?האם ישנו מישהו שיודע את המציאות המוחלטת ?

אצל אפלטון: השמש (האמת) היא מוחלטת וסופית. מה שאסיר ראה בחוץ זו המציאות . אולם מישוריה לוקח את זה צעד קדימה ,לאחר שהריבוע לומד על המימד השלישי, הוא שואל את הכדור (המורה שלו): "אם יש מימד שלישי, האם ייתכן שיש גם מימד רביעי וחמישי?"…. הכדור, שרגע לפני כן היה ה"חכם", כועס ואומר: "שטויות! אין דבר כזה מימד רביעי, זה בלתי אפשרי!".

המשמעות העולה ממשל המערה ובעיקר מהספר מישוריה מלמדת שגם מי שנחשב "מואר" (הכדור/הפילוסוף/המדען/הרב/הכומר) יכול להיות מקובע ויהיר. הידע הוא אינסופי, ותמיד יכולה להיות "מערה" נוספת גדולה יותר , או מימד נוסף למציאות שאנחנו לא מודעים אליהם.

דוגמא קטנה רק לשם חידוד הרעיון ,לכולנו ברור שיש לנו טלפון נייד אליו מגיעים בכל רגע נתון מיליארדי נתונים ( שידורי טלויזיה, הודעות וואטסאפ ,מיילים, עדכונים, משחקים ,עדכוני אפליקציות ,שיחות זום ועוד ,ועוד ,ועוד ) כולם מגיעים אל המכשיר הקטן , הם מגיעים אל כל מכשיר ומכשיר שלנו וסביבבנו ,דרך גלי שידור אלקטרו מגנטים , הטלפון "מתרגם" את הגלים לתוכן שאנו רואים על המסך שלו (הודעה, וידאו,או קול ) ומבינים .כלומר בכל רגע נתון אנו שוחים בתוך אוקיינוס עצום של גלים של שידורים שמקיפים אותנו 360 מעלות , אנחנו לא רואים אותם ,לא מריחים אותם , לא שומעים ואפילו לא יכולים למששם ,אבל הם סביבנו כל העת ,הטלפון מתווך לנו אותם דרך המסך ( כמו שהכדור מנסה להסביר לריבוע , כמו שהאסיר המשוחרר מנסה להסביר לחבריו האחרים …תשמעו , הוא אומר להם , " יש עולם אחר לגמרי פה מעבר למערה , אתם לא רואים אותו אבל הוא קיים ,צאו החוצה ותראו , צאו מהקיבעון החשיבתי שלכם , זה פה ממש…האם הם יאמינו ??

מעניין ? מסקרן ?? ( את מי שזה מעניין מומלץ לבדוק ברשת -מטריקס, מאורת הארנב ,מישוריה ועוד רבים )

הנגיעה בשאלת המציאות לוקחת אותנו במוסיקה אל המוזיקאי, זמר-יוצר וסופר אנגלי. ידוע בעיקר כגיטריסט להקת הביטלס. לאחר פירוק הלהקה המשיך בקריירת סולו כמוזיקאי , כחלק מהרב על , והקים חברה להפקת סרטים….הלוא הוא ג'ורג האריסון.

מאחר והופיע בעבר בפינתנו נקצר בתולדותיו .האריסון נולד בליברפול, ב-25 בפברואר 1943. בן רביעי לנהג אוטובוס ומוכרנית במכולת שגרו ברחוב ארנולד גרוב 12 שבליברפול אנגליה.

בנעוריו הושפע האריסון מוזיקלית בעיקר מאמנים דוגמת קאב קאלוויי, ג'אנגו ריינהארדט והוגי קרמייקל .כשהיה בן 14 בערך הציע חברו של האריסון, ריימונד יוז, למכור את הגיטרה שלו. אימו של האריסון שילמה עבור הגיטרה, שעלתה 3 פאונד ו-10 שילינג. באוטובוס התלמידים לבית ספרו פגש האריסון נער נוסף בשם פול מקרטני, שלמד גם הוא בבית הספר לבנים של מכון ליברפול, והשניים התחברו בזכות אהבתם המשותפת למוזיקה. וכל השאר היסטוריה.

פועלו של האריסון רב ומגוון בהמון תחומים , ובביטלס התבלט בעיקר כנגן , כאשר מי שזכו בתהילה היו בעיקר מקרטני ולנון. הוא הוציא גם אלבומי סולו , נטל חלק בהרכב העל הכי מופלא שנוצר אי פעם : The Traveling Wilburys (עם בוב דילן ,טום פטי רוי אורבינסון וג'ף ליין )אך לפינה היום בחרתי דווקא את השיר שכתב האריסון לביטלס :While My Guitar Gently Weeps.

אנקדוטה קטנה דווקא לסוף דרכו של האריסון וללהקת העל .

שנתיים לפני פטירתו ,ב 30/12/99 בעוד גורג ישן בביתו עם אישתו וביתו , פרץ לביתם צעיר מעורער בנפשו בשם אברם מייקל,ג'ורג ששמע רעש ירד למטה לראות במה מדובר. בדרך הבחין בחלון השבור כתוצאה מהפריצה ובמטבח ראה את אברם עם סכין בידו. ג'ורג שחשש לפגיעה באשתו והילדה החליט לנסות להשתלט על הצעיר , הנסיון עלה לו כמה דקירות בגוםו כולל ריאתו . הוא נאבק עם הצעיר והצליח יחד עם אשתו שהצטרפה לרתק את הצעיר עד לבוא המשטרה.

לאחר כמה שבועות אישפוז שוחרר ג'ורג מבית החולים , בראיון שנתן אמר כי הפורץ לא הגיע לביתו לאודישן ללהקת ה Traveling Wilburys…הוא מיעט להופיע מאז ונפטר שנתיים פחות חודש מאוחר יותר ב 30/11/01.

אז למה אפלטון והמערה , ומישוריה וג'ורג האריסון דווקא היום ?

כמו שציינתי בפתיחה חלפו 784 יום מתחילת של הסאגה הכי נוראית שקמה לעם היהודי מאז השואה , ואנו מוצפים כל העת ובטח בזמן הקרוב יותר במבול של הודעות , כתבות , תחקירים ,ודעות לקראת הבחירות שאולי תבואנה.

מה נכון ? מה לא? מה באמת קרה ? מה באמת קורה ? ומה יקרה ? בכל רגע נתון ישנם אינסוף הסברים ,פרשנים ומומחים,שידורים סרטונים ומודעות , ציורי מציאות שונים ומגוונים . ואם נרצה לדעת את האמת , אסור לנו להינעל בתפיסתנו ואמונתנו , חובה עלינו לאתגר אותם , את עצמנו , להגדיל ראש , לשאול שאלות , לצאת מהמערה , או להכנס פנימה אל מאורת הארנב של אליס בארץ הפלאות , לעזוב לרגע את המימד שלנו ולנסות לבחון את המציאות מכיוונים שונים , שאחרת נמשיך לבהות בצללים על קיר המערה והחיים יחלפו להם בחוץ.

והאריסון ? מחר זה יום פטירתו (29/11/01) , שימו לב למילות השיר הנפלא שלו, החיים נעים במסלולם והמציאות מתרחשת בזמן שהגיטרה מנגנת , היא מנגנת והחיים חולפים , כדאי שנביט מסביב בעניים פקוחות.

הפינה השבוע מוקדשת לזכרו של סגן הדר גולדין מפק'צ בסיירת גבעתי שגופתו הושבה ארצה לקבורה 11 שנים ושלושה חודשים לאחר נפילתו , ביום שישי 1/8/14 ,כשעה לאחר הפסקת האש של צוק איתן . מאביו שמחה גולדין ומאימו לאה למדתי נחישות מהי ומה עוצמתה של אהבת הורים.

שבת שקטה לכולם " עד החטוף האחרון-לא מפקירים אף אחד, לא עוצרים עד שכולם חוזרים !!!".

I look at you all
See the love there that's sleeping
While my guitar gently weeps

I look at the floor
And I see it needs sweeping
Still my guitar gently weeps

I don't know why nobody told you
How to unfold your love
I don't know how someone controlled you
They bought and sold you

I look at the world
And I notice, it's turning
While my guitar gently weeps

With every mistake
We must surely be learning
Still my guitar gently weeps

מצרף לצפייה את השיר בביצוע משנת 87 יחד עם אלטון ורינגו.