"כל הלחנים זורמים לים , והשיר איננו מלא"

"אֶליק נולד מן הים.

כך היה מספר אבא שעה שהיינו יושבים יחד לארוחת־ערב על מרפסת הבית הקטן, בערבי־הקיץ.

כך נפתח אחד הספרים שהכי השפיעו על ילדותי. ספרו של משה שמיר "במו ידיו -פרקי אליק".

את הספר קראתי בגיל צעיר 14-15 , ושמיר כתב אותו על אחיו ,הספר אינו רוֹמן. ובעיקרו, מחזור פרקים מחייו של אחיו אליהו, אשר נפל בי“א שבט תש”ח , בקרב עם מתנפלים ערבים שהתקיפו שיירה בדרכה לירושלים.( 20 שנה מאוחר יותר אני נולדתי ביב' שבט תשכ'ח) .

אולי היה זה מותו טרם עת של אחי שגרם לי לאהוב את הספר, או אולי זה הגיל הצעיר שנמשך לעלילות גבורה , אך בין כך ובין כך מצאתי עצמי שלוש שנים מאוחר יותר נולד אל הים , אל השירות הצבאי . שנים ארוכות של ים כחול/אפור /שחור/לבן , גלים גבוהים של מוטיבציה ועייפות , משברים של מיאוס ,וים של חברים וחוויות.

לימים שנת 93 בסיום השירות רכשתי לעצמי את הספר והיום בצהריים שעלעלתי בו ראיתי את שכתבתי באותה שנה על כריכתו : "פברואר 93 , 25 שנה, אליק נולד מן הים , ובפברואר גם עזב אותו".

באותו הזמן לא חשבתי על המילואים שנמשכו עוד 21 שנה .ובכלל אפשר להוציא בן אדם מהים , אך לא את הים מהאדם. בואו נתחיל.

שבת ראשונה של חודש דצמבר שנת 25 , השבוע קיבלנו בחזרה את החטוף החלל סונטיסק רינטאלק ,וכעת נותר שם עוד חטוף אחד ואחרון –רס'מ רן גוויאלי.

הגשם בעוד רגע יכה בחלונות כך מסרו החזאים ובתקווה לגשם אנו נפליג מערבה אל האוקיינוס האטלנטי שם נמצא האי "היספניולה".

היספניולה (בצרפתית: Hispaniola; בספרדית: La Española, לה אספניולה) הוא האי השני בגודלו בקריביים, אחרי קובה, וה-22 בגודלו בעולם. הוא שוכן דרום מזרחית לקובה. שטח האי כ-76,480 קמ"ר , לשם המחשה זה פי שלוש משטח מדינת ישראל , וחולקות אותו האיטי, בשליש המערבי של האי (27,750 קמ"ר), והרפובליקה הדומיניקנית, בשני השלישים המזרחיים (48,730 קמ"ר).

קולומבוס הגיע לאי ב-1492, וב-1493 הוקמה בו הקולוניה הספרדית הראשונה בעולם החדש. אולם לפחות 5000 שנה לפני שכריסטופר קולומבוס גילה את המקום, האי, הידוע בשם היספניולה (La Española), היה מיושב על ידי ילידים שאותם קולומבוס כינה "אינדיאנים" כי הם נראו לו שחומים כהודים אותם יצא לחפש במסעו .

אנתרופולוגים משערים שמוצאם של הילידים הוא משני מקומות עיקריים. העאמר-אינדיאנים (Amer-Indians) הגיעו מאמריקה המרכזית (כנראה מיוקטן ובליז) וחלקם, ה-Arawakan Indians, הגיעו מדרום אמריקה. רבים מהם עברו דרך עמק Orinocco שבוונצואלה. קבוצות הילידים הללו היוו למעשה את המקור לאינדיאני שבט הטאינו.

ההתחלה הייתה טובה ,המילה טאינו היא בתרגום חופשי מטאינואית "טוב" או "אציל" וילידי הטאינו קיבלו את קולומבוס והצוות הספרדי שלו בסבר פנים יפות (בהתחלה). בכתבים ספרדיים עתיקים נכתב שלא נראו מעולם אינדיאני טאינו נלחמים בינם לבין עצמם, למעשה, אנשי שבט הטאינו המירו כעסים ואמוציות למשחקי קרבות. משחק כפתרון לכעסים-שווה לחשוב על זה.

קולמבוס שנהג לתאר את מסעותיו בכתב עת , תאר את הטאינו כעם שליו מאוד, נדיב ומשתף פעולה עם האירופים. כתוצאה מכך, האירופים ראו בטאינו מטרות קלות לכיבוש. בנוסף, הם ראו על ילידי הטאינו קישוטי זהב ותכשיטים מהזהב שנמצאו בנהרות של היספניולה. לאחר כחודש, משסיים לחקור את החוף הצפוני של היספניולה, רצה קולומבוס למהר בחזרה לספרד להודיע על ​​הגילוי המוצלח שלו. אולם אחת מספינותיו שמלחיה נרדמו כולם עלתה על שרטון.

קולומבוס הורה לצוות לבנות משרידי האוניה מבצר קטן באי ולאסוף זהב ( הוא הבחין כי לילידים היו המון תכשיטי זהב ) עד שובו מספרד.

הצוות שנותר אכן בנה מבצר קטן והחל באיסוף זהב אך אז החלו מריבות בניהם שנמשכו להרג של חלקם , הנותרים נהגו לבזוז את הילדים לאנוס את נשותיהם ולהעביד את הגברים בפרך.

כשהגיעו מים עד נפש לתושבי האי ,פשט ראש השבט יחד עם לוחמים מבני השבט על המבצר והרג את יתרת הספרדים שנותרו.

קולומבוס ששב בשנה שאחרי , עם צי גדול הקים מושבה בשם איזבלה על האי , ואחיו ברתולומיאו מונה למושל , הכוונה הספרדית הייתה לכרות את כל מרבצי הזהב שבאי. לאחר גילוי זהב בחופיו הדרומיים של האי, ברתולומיאו ייסד את העיר סנטו דומינגו בשנת 1496.

בהיספניולה הוקמה לראשונה בתולדות העולם החדש האנקומיינדה, מוסד זה היה מערכת שלטונית אשר באמצעותו פיקחו הספרדים על האינדיאנים המקומיים. הילידים היו עובדים בעיקר בחקלאות בשביל האדון הספרדי והוא היה מספק להם הגנה. מאוחר יותר התברר כי האינדיאנים הועבדו בפרך, דבר שגרם למותם המהיר שנגרם גם מהמחלות אותם הביאו הספרדים לאי.

שלא כמו האירופים, האפריקאים והאסייתים שנחשפו למחלות במשך מאות שנים עקב המסחר הבינלאומי בדרך הים , הטאינו לא היו חסינים אליהן. בנוסף הטאינו שנלקחו ע"י הספרדים לעבודות לא היו מסוגלים גם לעסוק בפעילות חקלאית על מנת להאכיל את עצמם והרעב האיץ את שיעור התמותה שלהם.

כדי להימלט מן הספרדים, הטאינו החלו לנטוש את הכפרים שלהם ולשרוף את שדותיהם. הם נמלטו אל אזורים פחות מסבירי פנים של האי ויצרו מושבות זמניות. חלקם ברחו לאיים אחרים ואפילו אל יבשת אמריקה.

אבעבועות שחורות הגיעו מאירופה לאי בסוף שנת 1518 והאיצו את שיעור תמותת הילידים. אחרי 25 שנות כיבוש ספרדי, נותרו פחות מ-50,000 טאינו בחלקים שנשלטו ע"י הספרדים. בתוך דור אחד, כמעט כל מי שנותר באי הפך להיות מעורב מבחינה ביולוגית עם הספרדים והאפריקנים. זה מה שיצר את העם של היום המכונה דומיניקנים.

המאבקים בין תושבי האי לכובשים הספרדים נמשכו שנים וחדלו רק כשהספרדים הבינו שמרבצי הזהב נגמרים , ובמקביל גילו את האושר של המרבצים במקסיקו…והיספניולה ננטשה על ידי מרבית הספרדים , המעטים שנותרו יחד עם תושבי האי סיפקו בשר ומזון לספינות חולפות כמקור לפרנסה.

אם למישהו נדמה שכעט חזרה השלווה לאי ,טעות בידיו . הצרפתים שקינאו באוצרות שגילו הספרדים הקימו אף הם בתחילת המאה ה-16 בצפון היספניולה מושבה גדולה לשם הביאו נשים שהואשמו בזנות ועבדים מאפריקה ובנו חוות קני סוכר איתם סחרו. במשך השנים נכנסו ויצאו מהאי כובשים ממינים שונים :טוסון לברטור ,נפוליאון ,האיטי , מחתרות שונות שנלחמו על העצמאות ,ואפילו האמריקאים .

רפאל טורחיו

העצמאות של שני השלישים המזרחיים של היספניולה הוכרזה באופן רשמי ב-27 בפברואר 1844, והמדינה הפכה להיקרא – הרפובליקה הדומיניקנית. אבל אז כמו תמיד החלו מריבות פנימיות קשות ונוראיות כדוגמת הטבח הנורא בראשות הדיקטטור טורחיו שטבח עם צבאו "האיטים שחומי העור" אותם תיעב בשנת 1937 , כ20,000 איש נרצחו , קצת מאוחר אך גם הוא בא על עונשו 30 שנה מאוחר יותר עת שב מביקור לילה אצל פילגשו , ארבו לו מתנגדי השלטון ושלחו אותו לעולם שכולו פחות טוב.

אנחנו לא נאריך בכל המלחמות החיצוניות והפנימיות של האי ,שחיתויות רצח ותאוות ממון שליוו את היסטוריית המקום , בעצם עד ימינו אלה.

ומנגיעה קטנטנה בהיספניולה נעבור אל זמר ומוזיקאי בריטי ממוצא סקוטי, בעל עיטור מסדר האימפריה הבריטית , סר רודריק דייוויד סטיוארט..הלא הוא רוד סטיוארט.

סטיוארט בולט כזמר בעל קול צרוד וייחודי, אשר החל את דרכו בסוף שנות ה-60 עם הצטרפותו להרכב של ג'ף בק, ולאחר מכן עם להקת "Faces". בשנת 1969 פנה לקריירת סולו מצליחה הנמשכת עד היום.

כמה מוצלחת הקריירה ??

לאורך הקריירה שפיתח סטיוראט לאורך קרוב לחמישה עשורים, הצליח להוציא מספר סינגלים שהפכו ללהיטי ענק בינלאומיים. בבריטניה זכה סטיוארט למרבית הצלחתו, ועד כה הגיעו 6 מאלבומיו לפסגת מצעדי המכירות, 62 מהסינגלים שהוציא הפכו ללהיטים, כש-24 !!!!!מתוכם הגיעו לראשי מצעדי הפזמונים ו-6 מהם הגיעו אל המקום הראשון.

הצלחה בארצות הברית: 16 סינגלים שנכנסו לעשירייה הראשונה במצעדים ו-4 שביקרו במקום הראשון.

ההופעה הגדולה ביותר של סטיוארט היא גם הגדולה ביותר בהיסטוריה. בערב השנה החדשה של 1994 הופיע סטיוארט בפני קהל של 3.5 מיליון (!!!) איש בקופה קבנה שבריו דה ז'ניירו, ברזיל.

על פי בדיקה משוערת שערכה רשת ה-BBC, מכר סטיוראט עד היום למעלה מ_120 מיליון אלבומים, עובדה ההופכת אותו לאחד מהזמרים הנמכרים ביותר בעולם.

סטיוארט הופיע בישראל פעמיים : 1983 ( בחסות בירה שנדי "למי שזוכר) , וב2010 במסגרת סיבוב ההופעות שלווה את אלבומו Soulbook.

אז למה היספניולה ולמה רודריק סטיוארט דווקא היום ?

הים,,,והאוקיינוס האטלנטי-הים הגדול אליו הכל זורם.

כי היום לפני 523 שנה (5/12/1492) גילה קולומבוס את האי היספניולה ,שנמצא באוקינוס האטלנטי , ואחד השירים האהובים עלי , בגלל הים , של רוד סטיוארט הוא " אני מפליג -i am sailing" , והשיר הנפלא הזה הופיע בתקליט הסולו השישי שלו , שנקרא ..איך לא " חציית האוקיינוס האטלנטי" Atlantic Crossing, שיצא ב1975 .

השיר אגב לא שלו .

האחים הסקוטים גאווין ואיאן סאתרלנד כתבו ושרו את Sailing.

הקשר הימי שלהם לא הסתכם בכך. השיר יצא ב-1972 באלבום Lifeboat (סירת הצלה ) של הרכבם, Sutherland Brothers.

אלא שהוא לא הצליח ממש להפליג אל לבם של המאזינים , ובמובן מסוים אבד בים. השיר הגיע בסופו של דבר אל הקהל הרחב. זה קרה שלוש שנים לאחר מכן, בזכות זמר סקוטי אחר. הלוא הוא רוד סטיוארט.

ובשבוע הבא עת ימלאו לרוד שמונים , נמצא עצמנו באתונה במופע של האיש והאגדה :סיר רוד סטיוארט.

שתהיה שבת שקטה ורגועה , בתקווה שעד הפינה הבאה רן גוויאלי יוחזר למנוחות ארצה כמו ששר רוד

to be near you to be free

לא עוצרים עד החטוף האחרון .

רס'ב עמית ווקס ז'ל

הפינה מוקדשת לזכרו של רס'ב עמית ווקס, איש ים , לוחם שייטת 13 שנפל ב 7/10 בקרב מול מחבלים במושב נתיב העשרה. תשעה-עשר בני אדם נוספים נרצחו במושב באותו היום, בהם אחיו הבכור יגאל.

טקס ההלוויה התקיים בפלמחים בשל מגבלות ריכוז קהל, ומיד אחריו נערך טקס הלווייתו של אחיו יגאל. בטקס הושמע שירו של רוד סטיוארט Sailing ("מפליג"), ובו בין היתר המילים: "אני מפליג, חוזר הביתה, אני מפליג במים סוערים, להיות קרוב אלייך, להיות חופשי".

I am sailing, I am sailing,
home again, 'cross the sea.
I am sailing, stormy waters,
to be near you, to be free.

I am flying, I am flying,
like a bird, 'cross the sky.
I am flying, passing high clouds,
to be with you, to be free.

Can you hear me, can you hear me
through the dark night, far away,
I am dying, forever crying,
to be with you, who can say.

Can you hear me, can you hear me,
through the dark night far away.
I am dying, forever crying,
to be with you, who can say.

"המציאות היא מה שמסרב להיעלם גם כשאתה מפסיק להאמין בזה."(פיליפ ק. דיק)

חומי כשכש בזנבו ורץ מעט לפני.

קרני השמש החמימה שזהרו אחר הגשם שיוו ליער מראה מיסתורי משהו. פסי אור בגווני צהוב ולבן צבעו את הצמחיה בשלל גווני ירוק . מעולם לא דמיינתי כי ישנם כל כך הרבה סוגי ירוק.

נתזי המים שנשרו מהעלים הרטובים נצצו כמטר יהלומים הנופלים מטה מצמרות העצים . זה באמת יהלומים ?, האם גם חומי רואה את כל היופי הזה ? חשבתי לעצמי . אבל חומי רץ קדימה , זה לא ממש עניין אותו , הוא רחרח ללא הרף ,את השרכים הרטובים, את גזעי העצים , את השיירים שהותירו אחריהם חבורת צבאים שחלפה פה לא מזמן , הוא תחב אפו לחפירות המוזרות באדמה שעשתה משפחת חזירי בר שחיפשה שורשי צמחים טריים לארוחת הבוקר.

ואני ? אני ראיתי גומחות בקרקע , חומי וודאי ידע לזהות כמה חזירים, וכמה וצבאים היו כאן ,ואפילו לאן פנו.

זה מעניין ,הרהרתי . חומי ואני נמצאים באותו מקום בדיוק , ובאותו הזמן , אולם תמונת המציאות שאנו רואים וחווים שונה לחלוטין. יש לנו מעט מן המשותף , אם אקרא לו הוא יבוא , ואם יניח עלי אחת מרגליו אדע שהוא רעב, אם אהיה עצוב הוא יידע ראשון , אולם עדיין אנחנו חווים חוויה שונה לחלוטין בו זמנית , ורואים באותו מקום דברים שונים לגמרי , או שזו רק הפרשנות שלנו ??….מעניין .

את הבן הקטן שנשאתי במנשא לא עניינו ,לא ריחות בעלי החיים , לא טיפות הגשם ,וגם לא גווני הירוק , הוא חשב על המטרנה שריחה החמים קרץ לו מתיק הצד שעל כתפי , גבו היה מופנה לכיוון ההליכה ,הוא ראה את בד המנשא ,והוא בכלל היה רעב.

שבת אחרונה של חודש נובמבר שנת 25 . 784 ימים חלפו מאז בוקרו הנוראי של שמחת תורה שנת 23 .

גורי כתב שרבים כבר אינם כאן בנינו , אך נזכור את כולם.

פינתנו הצנועה תנסה לברוח ולו גם לרגע ,מהמציאות הכאוטית ,על סף הזויה אל עולם אחר.

והפעם ננסה לקחת צעד ממש קטן מעבר ,ולנסות ולהבין ולשאול מהיא המציאות בה אנו חיים ? האם היא אחת ? , או שישנן מציאויות שונות , שהרי אם כן ,נתקשה להיות שיפוטיים כלפי מי שחווה מציאות שונה מזו העוברת עלינו. לא מסובך . מוכנים ? , בואו נצא לדרך.

וותיקי הפינה , ובעלי הזכרון שביננו זוכרים כי הזכרנו בעבר את ספרו הנפלא של אדווין אבוטמישוריה , וכן העלנו פה בעבר את משל המערה של אפלטון

למי שלא זוכר להלן תקציר זריז :

נתחיל במישוריה:

מישוריה, היא עולם בו הכל שטוח. התושבים הם צורות גיאומטריות: נשים הן קווים ישרים, פועלים וחיילים הם משולשים, המעמד הבינוני הם ריבועים, והאצולה הם משושים ומעגלים. ככל שיש לך יותר צלעות – אתה במעמד גבוה יותר.

הגיבור: המספר הוא "ריבוע" (A. Square). הוא חי לו בשלווה את חייו השטוחים, נעים לו לזוז רק "קדימה, אחורה, ימינה ושמאלה". אין בלקסיקון שלו את המושגים "למעלה" או "למטה".

אבל אז יום אחד (תפעילו קצת את הדמיון) יום אחד, מבקר אותו יצור מוזר – "כדור" שמגיע מ"מרחביה" (Spaceland – עולם תלת-ממדי)…הופס…

כשהכדור עובר דרך המישור של "מישוריה", הריבוע רואה בעצם רק עיגול שמשנה את גודלו (חתך של הכדור). הוא לא מסוגל להבין מה הוא רואה. אבל הכדור האדיב מנסה לעזור לו להבין .הכדור מנסה להסביר לריבוע מהו "למעלה", אך הריבוע חושב שהוא משוגע …למעלה למטה ?? מה זה ?. בלית ברירה, הכדור תופס את הריבוע ו"תולש" אותו מתוך הדף אל החלל. פתאום, הריבוע רואה את עולמו הדו-ממדי מלמעלה. הוא רואה את בתוך הבתים הסגורים, את קרביהם של חבריו. הוא חווה הלם מוחלט – הוא גילה מימד נוסף (השלישי).

הריבוע חוזר למישוריה ומנסה לבשר לחבריו את "הבשורה של המימד השלישי". במקום להקשיב לו, השלטונות כולאים אותו בבית משוגעים לכל חייו, כיוון שהוא מדבר דברי כפירה על "כיוון שלישי" שלא קיים.

כעת נעבור למשל המערה של אפלטון ,

האסירים במערה צופים בצלליות כאשר החיים האמיתיים הם מחוץ למערה.

המשל נכתב על ידי אפלטון אי שם לפני למעלה מ2300 שנה (370 בערך לפנה'ס) כתגובה להוצאתו להורג של המורה נערץ עליו- סוקרטס.

המשל, המוצג בספרו "המדינה" ( פרק ז), מספר על קבוצת אסירים שנכלאה מגיל צעיר מאוד במערה חשוכה , ואשר רותקו בשלשלאות כך שראשם מופנה תמיד אל צד אחד-אל קיר המערה . מאחורי האסירים ישנה חומה, ומאחוריה בוערת מדורה שלא נכבית לעולם, ומאירה את הקיר עליו צופים האסירים. בין האש לבין החומה חולפים אנשים שנושאים דמויות שונות מעל גובה החומה. הדמויות המוארות מצידם האחד על ידי המדורה, מטילים את צלליהם על הקיר עליו צופים האסירים. כאשר משמיע אחת מנושאות הדמויות את קולה, שומעים האסירים את ההד השב מן הקיר. לפיכך סבורים האסירים כי מה שהם רואים בקיר הוא בעצם החיים המציאותיים. חייהם סובבים סביב הצללים וקולותיהם, האסירים מפתחים תרבות שלמה , ושלל תאוריות לגבי מה שהם רואים, ובונים את עולמם הרוחני על פי הדמויות על הקיר.

יום אחד ,אחד האסירים מצליח להשתחרר מכבליו. הוא גורר עצמו בקושי החוצה אל האור החזק בחוץ , תחילה הוא מתקשה לראות אך אט אט הוא רואה את העולם שבחוץ , הוא רואה עמקים והרים צמחים ,שמש ,ושמיים ,ומבין שכל מה שראה עד כה לא היה המציאות . לאחר הארה הזו , הוא חושב כי מוטב שישוב ויספר זאת לחבריו במערה.

אך כאשר הוא חוזר למערה, שוב אינו יכול לראות דבר, משום שעיניו התרגלו לאור השמש ואינן יכולות לראות בחשיכה, ומועד בחשיכה ,והאסירים האחרים לועגים לו וטוענים שהוא למעשה זה שהתעוור. הוא מנסה להסביר להם על העולם שבחוץ, אך הם מבטלים את דבריו בזלזול. האסיר שיצא לאור עומד על דעתו, ומנסה להאיר את עיניהם של חבריו , אך הם מחליטים שאם מישהו ינסה לשחרר אותם מכבליהם ולהוציא אותם מהמערה, הם ירצחו אותו כדי לא להתעוור בעצמם.

אני מניח כי שמתם לב לדמיון הרב בין שתי היצירות ,הספר מישוריה , הוא למעשה יישום מתמטי כמעט מושלם של הפילוסופיה האפלטונית.

נציין רק שני קווי הדמיון בולטים :

הראשון : במשל המערה: האסירים רואים צלליות על הקיר. הצללית היא הטלה דו-ממדית של אובייקט תלת-ממדי. הם חושבים שהצל הוא הדבר האמיתי. ב"מישוריה": הריבוע רואה את הכדור רק כעיגול שגדל וקטן. הוא רואה "פרוסה" (Slice) דו-ממדית של מציאות תלת-ממדית.

המסקנה בשניהם: מה שאנו רואים בעיניים אינו כל האמת, אלא רק מה שהחושים המוגבלים שלנו (או המימדים שלנו) מאפשרים לנו לקלוט.

השני: במערה: האסיר חוזר, העיניים שלו לא רגילות לחושך, והוא נלעג על ידי חבריו שמאיימים להרוג אותו. ב"מישוריה": הריבוע מנסה להסביר לחבריו שיש "למעלה ,למטה ", נחשב למשוגע ונזרק לכלא.

המסר הדומה : החברה מפחדת מאמיתות רדיקליות ששוברות את תפיסת העולם שלה. מי ש"ראה את האור" תמיד יהיה בודד או נרדף.( הוגי דעות ,מדענים ,נביאים ).

אך מהן גבולות הידע ? האם ישנם גבולות כאלה ?האם ישנו מישהו שיודע את המציאות המוחלטת ?

אצל אפלטון: השמש (האמת) היא מוחלטת וסופית. מה שאסיר ראה בחוץ זו המציאות . אולם מישוריה לוקח את זה צעד קדימה ,לאחר שהריבוע לומד על המימד השלישי, הוא שואל את הכדור (המורה שלו): "אם יש מימד שלישי, האם ייתכן שיש גם מימד רביעי וחמישי?"…. הכדור, שרגע לפני כן היה ה"חכם", כועס ואומר: "שטויות! אין דבר כזה מימד רביעי, זה בלתי אפשרי!".

המשמעות העולה ממשל המערה ובעיקר מהספר מישוריה מלמדת שגם מי שנחשב "מואר" (הכדור/הפילוסוף/המדען/הרב/הכומר) יכול להיות מקובע ויהיר. הידע הוא אינסופי, ותמיד יכולה להיות "מערה" נוספת גדולה יותר , או מימד נוסף למציאות שאנחנו לא מודעים אליהם.

דוגמא קטנה רק לשם חידוד הרעיון ,לכולנו ברור שיש לנו טלפון נייד אליו מגיעים בכל רגע נתון מיליארדי נתונים ( שידורי טלויזיה, הודעות וואטסאפ ,מיילים, עדכונים, משחקים ,עדכוני אפליקציות ,שיחות זום ועוד ,ועוד ,ועוד ) כולם מגיעים אל המכשיר הקטן , הם מגיעים אל כל מכשיר ומכשיר שלנו וסביבבנו ,דרך גלי שידור אלקטרו מגנטים , הטלפון "מתרגם" את הגלים לתוכן שאנו רואים על המסך שלו (הודעה, וידאו,או קול ) ומבינים .כלומר בכל רגע נתון אנו שוחים בתוך אוקיינוס עצום של גלים של שידורים שמקיפים אותנו 360 מעלות , אנחנו לא רואים אותם ,לא מריחים אותם , לא שומעים ואפילו לא יכולים למששם ,אבל הם סביבנו כל העת ,הטלפון מתווך לנו אותם דרך המסך ( כמו שהכדור מנסה להסביר לריבוע , כמו שהאסיר המשוחרר מנסה להסביר לחבריו האחרים …תשמעו , הוא אומר להם , " יש עולם אחר לגמרי פה מעבר למערה , אתם לא רואים אותו אבל הוא קיים ,צאו החוצה ותראו , צאו מהקיבעון החשיבתי שלכם , זה פה ממש…האם הם יאמינו ??

מעניין ? מסקרן ?? ( את מי שזה מעניין מומלץ לבדוק ברשת -מטריקס, מאורת הארנב ,מישוריה ועוד רבים )

הנגיעה בשאלת המציאות לוקחת אותנו במוסיקה אל המוזיקאי, זמר-יוצר וסופר אנגלי. ידוע בעיקר כגיטריסט להקת הביטלס. לאחר פירוק הלהקה המשיך בקריירת סולו כמוזיקאי , כחלק מהרב על , והקים חברה להפקת סרטים….הלוא הוא ג'ורג האריסון.

מאחר והופיע בעבר בפינתנו נקצר בתולדותיו .האריסון נולד בליברפול, ב-25 בפברואר 1943. בן רביעי לנהג אוטובוס ומוכרנית במכולת שגרו ברחוב ארנולד גרוב 12 שבליברפול אנגליה.

בנעוריו הושפע האריסון מוזיקלית בעיקר מאמנים דוגמת קאב קאלוויי, ג'אנגו ריינהארדט והוגי קרמייקל .כשהיה בן 14 בערך הציע חברו של האריסון, ריימונד יוז, למכור את הגיטרה שלו. אימו של האריסון שילמה עבור הגיטרה, שעלתה 3 פאונד ו-10 שילינג. באוטובוס התלמידים לבית ספרו פגש האריסון נער נוסף בשם פול מקרטני, שלמד גם הוא בבית הספר לבנים של מכון ליברפול, והשניים התחברו בזכות אהבתם המשותפת למוזיקה. וכל השאר היסטוריה.

פועלו של האריסון רב ומגוון בהמון תחומים , ובביטלס התבלט בעיקר כנגן , כאשר מי שזכו בתהילה היו בעיקר מקרטני ולנון. הוא הוציא גם אלבומי סולו , נטל חלק בהרכב העל הכי מופלא שנוצר אי פעם : The Traveling Wilburys (עם בוב דילן ,טום פטי רוי אורבינסון וג'ף ליין )אך לפינה היום בחרתי דווקא את השיר שכתב האריסון לביטלס :While My Guitar Gently Weeps.

אנקדוטה קטנה דווקא לסוף דרכו של האריסון וללהקת העל .

שנתיים לפני פטירתו ,ב 30/12/99 בעוד גורג ישן בביתו עם אישתו וביתו , פרץ לביתם צעיר מעורער בנפשו בשם אברם מייקל,ג'ורג ששמע רעש ירד למטה לראות במה מדובר. בדרך הבחין בחלון השבור כתוצאה מהפריצה ובמטבח ראה את אברם עם סכין בידו. ג'ורג שחשש לפגיעה באשתו והילדה החליט לנסות להשתלט על הצעיר , הנסיון עלה לו כמה דקירות בגוםו כולל ריאתו . הוא נאבק עם הצעיר והצליח יחד עם אשתו שהצטרפה לרתק את הצעיר עד לבוא המשטרה.

לאחר כמה שבועות אישפוז שוחרר ג'ורג מבית החולים , בראיון שנתן אמר כי הפורץ לא הגיע לביתו לאודישן ללהקת ה Traveling Wilburys…הוא מיעט להופיע מאז ונפטר שנתיים פחות חודש מאוחר יותר ב 30/11/01.

אז למה אפלטון והמערה , ומישוריה וג'ורג האריסון דווקא היום ?

כמו שציינתי בפתיחה חלפו 784 יום מתחילת של הסאגה הכי נוראית שקמה לעם היהודי מאז השואה , ואנו מוצפים כל העת ובטח בזמן הקרוב יותר במבול של הודעות , כתבות , תחקירים ,ודעות לקראת הבחירות שאולי תבואנה.

מה נכון ? מה לא? מה באמת קרה ? מה באמת קורה ? ומה יקרה ? בכל רגע נתון ישנם אינסוף הסברים ,פרשנים ומומחים,שידורים סרטונים ומודעות , ציורי מציאות שונים ומגוונים . ואם נרצה לדעת את האמת , אסור לנו להינעל בתפיסתנו ואמונתנו , חובה עלינו לאתגר אותם , את עצמנו , להגדיל ראש , לשאול שאלות , לצאת מהמערה , או להכנס פנימה אל מאורת הארנב של אליס בארץ הפלאות , לעזוב לרגע את המימד שלנו ולנסות לבחון את המציאות מכיוונים שונים , שאחרת נמשיך לבהות בצללים על קיר המערה והחיים יחלפו להם בחוץ.

והאריסון ? מחר זה יום פטירתו (29/11/01) , שימו לב למילות השיר הנפלא שלו, החיים נעים במסלולם והמציאות מתרחשת בזמן שהגיטרה מנגנת , היא מנגנת והחיים חולפים , כדאי שנביט מסביב בעניים פקוחות.

הפינה השבוע מוקדשת לזכרו של סגן הדר גולדין מפק'צ בסיירת גבעתי שגופתו הושבה ארצה לקבורה 11 שנים ושלושה חודשים לאחר נפילתו , ביום שישי 1/8/14 ,כשעה לאחר הפסקת האש של צוק איתן . מאביו שמחה גולדין ומאימו לאה למדתי נחישות מהי ומה עוצמתה של אהבת הורים.

שבת שקטה לכולם " עד החטוף האחרון-לא מפקירים אף אחד, לא עוצרים עד שכולם חוזרים !!!".

I look at you all
See the love there that's sleeping
While my guitar gently weeps

I look at the floor
And I see it needs sweeping
Still my guitar gently weeps

I don't know why nobody told you
How to unfold your love
I don't know how someone controlled you
They bought and sold you

I look at the world
And I notice, it's turning
While my guitar gently weeps

With every mistake
We must surely be learning
Still my guitar gently weeps

מצרף לצפייה את השיר בביצוע משנת 87 יחד עם אלטון ורינגו.

כי מאז ירדו גשמים ( י.ברייט-בדרך הבייתה)

אני זוכר את אותו הבוקר שלאחר הגשם.

שמי המושב נצבעו כחול חלקי , עננים שמנמנים בצבע אפור מאיים מילאו את החלק השני. רוח מערבית קלה נשבה , ויום חופש חדש נחת ברחובנו הצר.

עם אור בוקר , לבשנו כולנו את מדי הקבוצה התכולים . כל אחד וחולצתו , אחד אחד וגרביו , נעלי כדורגל עטורי 21 פקקים לרגלינו . וכל עוד רוח קרב נישבה באפינו , עשינו דרכינו אל רחבת בית העם.

כוכבי הפועל מסילת ציון בכדורגל (אפרוחים) בניצוחו של המאמן הבית'רי רענן , עומדים במעגל , חלוקת הוראות לפני אחרונה . עם הנשק הסודי שלנו ( שמות קוד ) ,קיבלו שלושת החלוצים הקדמיים ( אלי, אלי , ו…אלי) את הכינויים …קיגן , פלה , וקרוייף. כך יכל המאמן להפתיע את הקבוצה הנגדית בשאגת פתע :" קיגן , תעבור למרכז , קרוייף קח את האגף הימני" , ושחקני הקבוצה היריבה יהיו מבולבלים על מי לשמור…טקטיקה או לא טקטיקה ?……תודו.

עמוסי מצב רוח יצאנו לבירת מחוז בית סוסין-מושב תעוז. את הדרך עשינו בהליכה מדודה. לאחר שעקפנו את הלולים המערביים , של רוני וחיים המשכנו דרך מעלה התאנים והגענו לתעוז , מגרש הכדורגל , שקיבל את התואר רק בגלל צורתו המלבנית ,ו ביום שלאחר גישמי אתמול , נראה כמו עמק יזרעאל ,בקרב של סיסרא , שלולית בוץ אחת גדולה , ובקצותיה שני שערי ברזל עם רשת.

מושב תעוז , למטה ניתן להבחין בשרידי מגרש הכדורגל הישן.

תנועת האויר במשרוקית ששרקה לפתיחת המשחק הייתה הדבר הכי מהיר בסביבה ,כפי שנחשתם , לאור הבוץ הכבד ,המשחק התנהל לאט יותר מנאום של מתן וילנאי . שעמום אחד גדול , אבל רק עד לרגע הגדול וההיסטורי ההוא……..אני לא זוכר מי בעט , ואיך בכלל הצליח , אולם לפתע פתאום, מוצא עצמו עבדכם הנאמן בשמו המקצועי (קיגן או קרוייף…לא ברור) סמוך לשער המארחים והכדור הבוצי מתגלגל בסמוך לרגלי הגפרורים שלו, אחת מהם אף העזה ובעטה קלילות בגוש החום והלה החל להתגלגל לכיוון השער….לשמחתי ,סעדיה -השוער לא הצליח לזוז , המגפיים לרגליו ( הוא הוזעק לתפקיד מעבודה בלול ) נותרו תקועות בבוץ ,ולא אפשרו את תנועתו …וכך כמו בהילוך איטי ( למה כמו ?) הכדור התגלגל לאיטו , חולף את סעדיה שבהה בו נוגה ,והמשיך עד שהרשת עצרה אותו……1:0 לנו .

למיותר לציין כי זו הייתה גם תוצאת הסיום .מסילת ציון אימפריה מנצחת את מ.ס תעוז , ואנחנו בעננים . אין עלינו , אנחנו גדולים , חשבנו במשך היומיים הבאים , ואפילו חגגנו את הנצחון הגדול עם וופלה טורטית ובקבוק זכוכית של ספרייט שקנינו בצרכניה.

התמונה היחידה והחלקית מסגל הפועל מסילת ציון מאחור אייל ובועז ,יושבים קיגן ופלה…או להיפך(1981-לאחר הנצחון הגדול)

יכולותינו האמיתיות נגלו לנו ,חודש מאוחר יותר . על מגרש יבש , ובגדי ספורט לכולם , אירחנו את תעוז למשחק גומלין…בלתי נשכח , למה בלתי נשכח ? …הם נתנו לנו בראש 7:0….

מסתבר שכשמשחקים על אמת ,חשוב גם לרוץ , ושגם בלי שופט אנטישמי אפשר להפסיד.

שבת אחרונה של של חודש ספט , שבת אחרונה לפני אוקטובר , שבת אחרונה של תשפ'ד…בעוד רגע תסתיים לה שנה עברית ,ורגע קט אחרי נציין שנה למלחמת השביעי באוקטובר , 101 חטופים עדיין בשבי החמאס , ובצפון חזית חדשה/ישנה יצאה לדרך ואין איש יודע את סופה , את יעדיה , או את קוי העצירה שלה , יצאנו אליה ברגע נתון ,באבחת ביפר ,סלינו על מטוסינו ,ראשינו עטורים ,מקצוות הארץ באנו , הבאנו שימורים.

ולמרות הכל , יחד עם הלחימה , המחאה , הסיוע , והחיים עצמם , נעשה פאוזה קטנה לפינתנו השבועית טרם נשוב לשדה הקרב , והפעם …כדורגל ….

אז היום 27/9/24 ימלאו 76 שנה למשחקה הראשון של נבחרת ישראל כנבחרת לאומית , המייצגת מדינה עצמאית שזה אך נולדה..אומרים שישנו מושג שנקרא מזל של מתחילים ? , אז אומרים לנבחרת שלנו זה לא עבד .

אבל בואו ננוע רגע לאחור . ההיסטוריה של נבחרת ישראל בכדורגל החלה עוד בימים שקדמו להקמת מדינת ישראל. נציגי שלטון המנדט הבריטי, שהיו בעלי תרבות ספורט מפותחת, הובילו ב-1930 בשיתוף ההתאחדות לכדורגל את הקמתה של נבחרת שייצגה את "ארץ ישראל-פלשתינה", על אף שלא הייתה מדינה ריבונית, ושלחו אותה למסע משחקים בקהיר. הנבחרת הורכבה משחקנים חובבנים בהתאם למקובל באותה תקופה. היא הייתה נבחרת חלשה ביותר, ובטורניר המשמעותי הראשון שלה, מוקדמות מונדיאל 1934, הובסה 2–11 בסיכום שני המשחקים מול מצרים.

נבחרת ישראל-פלשתין 1931

לאחר הקמת מדינת ישראל, הפכה נבחרת זו ב 27/9/48 "לנבחרת ישראל בכדורגל".

הנבחרת החלה לייצג את מדינת ישראל העצמאית תוך זמן קצר מהקמת המדינה בה' באייר ה'תש"ח. הכוונה הייתה טובה , בקרב הנהגת המדינה הועלה הרעיון לשלוח את הנבחרת למסע משחקים בארצות הברית על מנת לשפר את המורל הלאומי. לאחר משא ומתן מול האמריקנים הוסכם כי הנבחרת תערוך שני משחקי ידידות בניו יורק ומשחק אחד בפילדלפיה.

במשחקה הראשון של הנבחרת שנערך בארצות הברית , באיצטדיון הינקי סטדיום -אצטדיון בייסבול ברובע הברונקס בעיר ניו יורק, ששימש את קבוצת הניו יורק יאנקיז . (מאז פתיחתו ב-1923 ועד סיום עונת 2008. היאנקי סטדיום היה אחד האצטדיונים המפורסמים ביותר בארצות הברית ובעולם כולו, אירח קרבות איגרוף מפורסמים, משחקי פוטבול, הופעות ואירועים רבים אחרים.)

וכך ב-26 בספטמבר (בארהב ) 1948 עורכת ישראל את משחקה הבינלאומי הראשון כנבחרת של מדינה עצמאית, ומפסידה לנבחרת ארצות הברית בתוצאה 1–3‏. השער הראשון לטובת ישראל לאחר הקמת המדינה הובקע בדקה ה-20 של המשחק, כאשר אליעזר שפיגל ממכבי פתח תקווה מסר את הכדור לשמואל בן דרור, עמיתו לקבוצה וקפטן הנבחרת, שהכניע את השוער האמריקני.

שמואל בן דרור מבקיע את השער הראשון בהיסטוריה של נבחרת ישראל בכדורגל לאחר הקמת המדינה.

המשחק השני בניו יורק, מול נבחרת כוכבים אמריקאית, הסתיים אף הוא בהפסד 1–4, והמשחק בפילדלפיה הסתיים למרבה ההפתעה בהפסד 2–3 לקבוצת כדורגלנים מקצוענים. מסע משחקים זה ידוע גם בעקבות היעדרותו של יעקב חודורוב, השוער הטוב ביותר בארץ באותה תקופה, שעזב את יחידתו בצה"ל ועבר ליחידה אחרת ללא רשות, ועל כך נשפט וזוכה בסופו של דבר.

במשחקי ידידות הייתה נבחרת ישראל לא רעה בכלל , אולם בתחרויות רשמיות , איך נאמר , היינו לא משהו .

נבחרת ישראל, שייצגה בפעם הראשונה בטורניר רשמי את מדינת ישראל העצמאית, הודרכה על ידי לאיוש הס והוגרלה לבית מספר 3 במוקדמות מונדיאל 1950, בבית זה נמצאה רק נבחרת אחת נוספת, יוגוסלביה. על פניו נשמע לא רע …אבל הכלל קבע שהמנצחת בשני המשחקים , הייתה אמורה להעפיל לצמד משחקים מול צרפת, שהמנצחת בסיומם תעפיל למונדיאל 1950 שנערך בברזיל. הס פרסם את סגל השחקנים ב-13 באוגוסט, וכלל בו 18 שחקנים כיוון שנאלץ לתת ייצוג שווה לכל אחד ממרכזי הספורט הגדולים שפעלו במדינה באותה תקופה. המשחק הראשון נערך בבלגרד ב-21 באוגוסט 1949, והסתיים בניצחון 6–0 לטובת היוגוסלבים. …טוב נו ..קורה.

אך אנחנו מסתכלים על חצי הכוס המלאה ,חרף התבוסה הייתה הדעה הרווחת בקרב עיתונאות הספורט בישראל כי השוער יעקב חודורוב הצטיין והציל את הנבחרת מהפסד גדול יותר. המשחק השני, שנערך באצטדיון המכביה בתל אביב, הסתיים בהפתעה בניצחון 5–2 לטובת יוגוסלביה. אבל היי גם אנחנו הבקענו , הפתעה או לא הפתעה ?… שייע גלזר הבקיע את שני השערים, והיה לשחקן הראשון בתולדות הנבחרת שמבקיע בה שער במשחק רשמי לאחר הקמת המדינה.

שייע גלזר מבקיע שער מול השוער היוגוסלבי וידניץ'

נבחרת ישראל השיגה את ניצחונה הראשון רק 14 שנים מהקמתה …במוקדמות המונדיאל במסגרת מוקדמות מונדיאל 1962, 6–1 על קפריסין, ומאז החלה בשיפור הדרגתי ואיטי בהישגיה במקביל לשיפור כללי ברמת הכדורגל בישראל.

ומתחילת דרכה של נבחרת ישראל ,נדלג במוסיקה אל. בחור בשם ישראל ברייט , ואל הלהקה שהקים..להקת השמחות

השמחות היא להקה ישראלית שהקליטה בסה'כ שני אלבומים בשנים 1998–2001.

חברי הלהקה: ישראל ברייט – קלידים, זמר, אלעד כהן – בונן – תופים, צחי הר נבו -בס , סמי בדרה – דרבוקה, ויטלי פודולסקי – אקורדיאון.

לאחר תקופת סולו קצרה איכותית אך לא פורצת קהלים ,ב-1996 החל ישראל ברייט לעבוד על שירים חדשים שכתב והלחין. מתוך העבודה הזו נוצר צורך בנגנים מסוג מסוים, ולאו דווקא אלה שברייט היה רגיל לעבוד איתם. מבחינת ברייט, זה לא היה שינוי כיוון מוחלט.

הצליל המיוחד של השמחות נבע משני הקצוות שבה. מצד אחד, ניגן בה סמי בדרה הערבי, שהפליא להקיש בדרבוקות, ו"זרק" את המאזין מיד לכיוון המוסיקה הערבית (במיוחד כשהוא מצטרף בשירה בערבית…). ומהצד השני, של הישראליות ושל המוסיקליות, ניגן בה ויטלי פודולסקי הרוסי, באקורדיון ש"לקח" את המאזין לא רק לצליל הישראלי-צרפתי-רוסי של פעם, אלא גם לצליל האתני החדש… ובתווך נמצאו צחי הר-נבו, המקצוען שבחבורה (ניגן עם להקת "דברים שעשיתי עם אחותי", איגי וקסמן ועוד), בבס ושירה, אלעד כהן-בונן, שהוא "לגמרי רוק", בתופים, וישראל ברייט בשירה, פנדר תכנותים ודגימות.

ברייט לא הקליט מיד את השירים החדשים שכתב. הוא החל להופיע עם השמחות, תחילה במועדונים קטנים. הם ניגנו יחד בהופעות רבות, שבהן התגבשו השירים והצליל החדש של הלהקה, ואשר בעקבותיהן הוחתמה הלהקה בחברת התקליטים "הד ארצי".

שנת 1998 הקליטו את אלבומם הראשון שנקרא על שם הלהקה בהפקתו של יוסי פיין כאשר ברייט כתב והלחין את כל השירים, רובם לבדו. הלהיטים הגדולים היו "יהודה יהודה" שחיבר עם גלעד ברייט ו"היו לי פעם חברים" שברייט כתב עם בדרה וכלל ציטוט מהשיר "קראוז צינוק" שהופיע באלבום "מדינת ישראל נגד קראוז שמואל" של שמוליק קראוס. באלבום נכללו גם השירים "אדם צריך בית", "בדרך הביתה", "ירח" (לפי מילים מאת ווליד תאופיק, שתרגמו בדרה ופודולסקי) ו"בוקר מצוין" שחיבר עם הר-נבו.ביוני 2001 יצא האלבום השני ,אשר לא זכה להצלחה והלהקה פורקה באופן לא רשמי. היא מופיעה מדי פעם פה ושם , במועדונים ובפסטיבלים שונים, בהם בתדר בבית רומנו, ב"כולי עלמא" ובפסטיבל אינדינגב. הם הוציאו מספר סינגלים משותפים עם מועדון הקצב של אביהו פנחסוב בהם "פלשתינה (א"י)" ו"הילטון" שזכה להצלחה ומעלים יחד הופעות משותפות.

אז למה נבחרת ישראל ולמה השמחות דווקא היום ?

אז היום יום הולדתו ה76 של המשחק הרשמי הראשון של " נבחרת ישראל " בכדורגל , אומנם היא יצאה לדרכה עם הפסד , אבל כמו הרבה ענפים בספורט , הגן היהודי , לא היה מפורצי הדרך הספורטיבית , עליהם נאמר " ההתחלה אומנם קשה , אבל ההמשך הרבה יותר גרוע"…וברצינות הכדורגל הישראלי העלה מידי פעם ניצוצות של משחק איכותי בדמותם של כוכבים שזרחו , ופרחו בארץ ובעולם ( יוסי בניון , אייל ברקוביץ, אבי כהן ,רוני רוזנטל חיים רביבו ועוד ) אולם כנבחרת כנראה שהדרך עוד ארוכה . אנחנו טובים בשייט ,ג'ודו, התעמלות אומנותית , טניס ,כדורסל ועוד…לגבי הכדורגל ..יש עוד הרבה מה לשפר.

והשבוע ירד לו הגשם ראשון על ארצנו הצחיחה , הכל נצבע רטוב , וגווני לחות שונים הופיעו על הצמחים שהמתינו בסבלנות כל הקיץ , ומראה החצר הרטובה הזכיר לי את שירו של ירון לונדון "בואי לאילת " , זמזמו את הפתיח ותזכרו…..את האוירה החורפית.

השיר נפתח (בעיבודו המקורי) במנגינת אקורדיון מלנכולית חורפית משהו , בדיוק כמו פתיחת שירם הנהדר של להקת השמחות..בדרך הביתה . ( מומלץ מאוד להאזין לפודקסט הנהדר של "שיר אחד" על "בדרך הבייתה", נפלא ). השיר נהדר והסיפור מאחוריו שווה האזנה.

קישור לפודקאסט : https://www.kan.org.il/content/kan/podcasts/p-8131/697893/

גשם ראשון סתיו 2024

מי ייתן והמצב פה בארצנו יהיה קצת יותר מוצלח ממצב נבחרת ישראל , וכל החיילים החטופים , והמפונים ישובו סוף סוף אחרי 357 ימים !!! , בשלום "בדרך הבייתה". והלוואי שכמו שכתב ברייט בשיר :

" כי מאז ירדו גשמים
ועכשיו הכל בינינו
כל הימים הגעגועים
אז בואי נעצור את הזמן
בדרך הביתה את אומרת
בסוף עוד יהיה לנו טוב
אני אומר לך
עד הבוקר הכאב הזה יחלוף"

שיגיע כבר הבוקר והכאב הזה יחלוף ,שבת שקטה ושנה טובה לכולם.

הנה בא
עוד יום שמח
משוגע על כל הראש
הנה באת
הרגע שלנו ביחד
מתחיל בריקוד

משחרר
וחם בבטן
כי מאז ירדו גשמים
ועכשיו הכל בינינו
כל הימים הגעגועים
אז בואי נעצור את הזמן
בדרך הביתה את אומרת
בסוף עוד יהיה לנו טוב
אני אומר לך
עד הבוקר הכאב הזה יחלוף
את מחשבת כמה זמן כבר
הסיפור הזה ממשיך
לא לא נגמר