רגע…רגע..מה קורה פה בעצם….מה זה כל האנשים האלה ??…ולמה אני מרגיש כל כך קליל ?? ..מה ירדתי כל כך במשקל ??..ומה זה שאני מתרוממם כלפי מעלה ??..אף אחד לא רואה אותי ??…הייי אני פה …חברים…אני פה ..אבל הם לא מגיבים …המצב רוח שלהם נראה מדכדך משהו …רגע…רגע אחד …זה בית עלמין פה בעצם …אתם לא רציניים …מה זו באמת הלוויה שלי ??..מתי נפטרתי ??…אהה אני נזכר עכשיו , (הייתי בטוח שבעיות זכרון זה רק בחיים )… נכון היינו בנופש ופתאום הרגשתי רע …כן אני נזכר …טוב נו מה אני מקטר , החיים בסה'כ היו בסדר איתי..והאמת גם עכשיו אני מרגיש לא רע בכלל..חשבתי שסובלים וכאלה…אבל אני מרגיש קליל …מרחף מלמעלה , מביט במלווים שהגיעו , האמת ציפיתי ליותר . אבל שטויות גם אני לא אלך ללוות אותם אז זה בסדר מבחינתי.
אני רואה שחלק בכל זאת עצובים, היי תפסיקו , אין צורך ,אני מרגיש אחלה , עזבו אתכם משטויות תחיו נפגש אחרי כן ,אל תבזבזו זמן על צער.זה באמת מיותר והאמת לא תורם לכלום. חישבו חיובי …היי מה זה ?שוב פעם הרב הזה מדבר ??….מה לא נמאס לו לאמר כל פעם אותו דבר ??…מרוב לוויות נעשיתי רב לעת מצוא הנה תראו " שמעיה בן אבטליה היה אומר , טוב ללכת לבית הנפטר מללכת לבית השמחה "…והנה עוד " טוב שם משמן טוב "..נו איך אני ??
נראה לי שאני מפריע ,,,הנה מתחילים בהקפות " ויהי נועם ה' אלוהינו עלינו ומעשה ידינו……." טוב אני אחכה לכם כאן ,אל תמהרו יש לי זמן בשפע ,ועוד כמה דברים לברר ..קחו את הזמן.
שבת אחרונה של חודש יוני , 176 ימים חלפו מתחילת השנה ונותרו רק עוד 189 ימים ללכתה ואוטוטו תחל אחרת ועוד אחת ועוד אחת …בעבר פגשתי אדם שנהג לשאול :" תגיד איזה יום היום ?? " , וכאשר עניתי לו ראשון , היה עונה " יאללא איך נגמר השבוע…."…ואכן הימים חולפים והחיים איתם ופינתנו תיגע ממש קלות בשאלה " אם כן מה קורה …אחרי החיים ??.. או החיים לאחר המוות"
אחד הנושאים שתמיד העסיקו את בני האדם הוא נושא המוות. אף אחד לא אוהב לעסוק בנושא זה, רבים מאתנו משתדלים אפילו להדחיק את הסקרנות הטבעית שמתעוררת מדי פעם ומעוררת תהיות רבות. הרעיון של "לי זה לא יקרה" , לא תופס במקרה הזה . שאלות כמו : זה כואב למות? האם ישנה נשמה בכלל ?? ואם ישנה אז האם הנשמה של הנפטר יודעת כמה אנחנו מתאבלים על לכתו מהעולם הזה? האם היא יודעת להעריך את מה שעשינו עבורה? ,האם באמת הגוף מרחף מעל האדמה ועובר דרך מנהרה לבנה? ועוד כהנה וכהנה שאלות ותהיות כיד הדמיון הטובה. עובדות והוכחות איין לעת עתה…מאחר ו" מרבית העדים " מתקשים להגיע למסור עדות….גם לא עדי מדינה.
האמונה בחיים שלאחר המוות קדמונית ומשותפת לרוב התרבויות הקדומות. היא באה לענות על שאלות ששאל עצמו האדם בקשר להפסקת הקיום הגשמי, ומה קורה לגוף ולנפש ' אם היא אכן קיימת ,אחרי מותו של אדם. בין הרעיונות שבאים לענות על שאלות אלו אפשר למנות את : רעיון גלגול נשמות מגוף אחד למשנהו ולאו דווקא מאותו סוג , רעיון תחיית המתים בעתיד לבוא והרעיון הכביר מכולם…. העולם הבא.
הראשונים לתעד בכתב את אמונתם בחיים לאחר המוות היו המצרים הקדמונים. בהתאם לכך נמצאו במצרים העתיקה קבורות מפוארות וחניטה, שהיו יישום מעשי של האמונה הזו. המת המצרי החשוב נקבר עם חפציו , שלא יגיע חס ושלום לעולם הבא נטול אמצעים , אך גם עם ספינת שמש שהייתה אמורה להובילו לעבר החיים הנצחיים על פני השמש ולעיתים גם מספר מטבעות זהב צורפו לקבר כתשלום לשומר בכניסה לעולם הבא…השוחד מסתבר אינה תכונה ארצית.
לדתות השונות היוותה שאלת החיים לאחר המוות כר פורה למשיכת מאמינים…חוסר הידיעה הוא השביל הבטוח לאמונה . דתות ובהן היהדות, האסלאם, והנצרות, ואף הדת המצרית העתיקה, מחזיקות באמונה כי רוח האדם נצחית ואחרי המוות כל אדם מתוגמל לפי מעשיו. לפי האמונה רוח האדם, או "הנפש", ממשיכה אחרי המוות.
על פי תורות אזוטריות רבות, בהן הקבלה, לאחר מות האדם , הנפש מתפרקת אך הרוח נשארת. בתוקף נצחיותה קימות דתות המניחות, באופן ראייה דיכוטומי, את המשך ה"מסע" למקום שכולו טוב – גן העדן ( יושבים ולומדים ליד כסא הכבוד , או נהנים ומשתובבים לפי אמונות נורדיות , פוגשים 70 בתולות ועוד כהנה וכהנה הנאות )…, או למקום שכולו עונש מתמשך – הגיהנום ( שריפה תמידית , אש ותמרות עשן , עינויים נצחיים גופנים ונפשיים , ועד שמיעת תקליטים של שלמה ארצי בלופ אינסופי בלי הנגנים..). התפיסות האלו מעודדות את המאמינים בהן לדבוק במעשים הראויים , ולהתרחק מן המגונים , וזאת על מנת להגיע, בהגיע זמנם, אל גן העדן ולא אל הגהנום. תפיסה זו תורמת גם בהתמודדות מאמיניה עם מות הקרובים להם בכך שהם מאמינים שהם נמצאים בעולם שכולו טוב ( בגן עדן ,ליד כסא הכבוד , אלוקים לוקח את הטובים אליו וכו' ). בבסיס האמונה טמון רעיון מאוד חיובי של יצירת חברה טובה יותר. …התנהג כראוי ותתוגמל ….תתנהג רע ותיענש.
אם נחפש ברשת ,נמצא לא מעט אנשים שהיו על סף מוות ( חוו מוות קליני וחזרו לחיים) אשר מספרים על החוויה . רבים מהם מתארים איזושהיא מנהרה מוארת אליה פסעו או בה היו. אחרים מתארים תחושת ריחוף מעל הכל…ועוד מיני חוויות משונות ומרתקות. אולם הוכחות מדעיות אמפיריות לא נמצאו עד כה להיותם של חיים של אחרי .
אבל מה לגבי המנהרה הבהירה אתם שואלים ?? הרי לא מעט ראו אותה …מדענים סבורים כי במצב של מוות קליני, מוצף המוח בשטף של מידע שגוי, מה שגורם בעצם, לפיוז במוח לקפוץ. וכך פעמים רבות מה שנדמה כמידע אמיתי, הוא בעצם פירוש שגוי של המוח. ( כבר דיברנו בעבר על הגבול שבין המציאות לבין המציאות כפי שהמח מפרש , וראינו שגם במצב של חיים , ישנו פער גדול בין השניים ).
שטף המידע הזה, בזמן המוות הקליני מגיע אל קליפת המוח הראייתית היוצרת תמונה של אור בוהק ההולך וגדל…. והמוח מפרש את התמונה הזו כהליכה לעבר מנהרה חשוכה.
גם לגבי תחושת הריחוף ישנו נסיון הסבר מדעי המדבר על פגיעה באיזור במח האחראי על תחושת ההימצאות במרחב ,דבר המתפרש כתחושה של ריחוף….כשנשאלים האנשים שעברו את ה"חוויה הקרובה למוות" מה הם זוכרים ? , עוברים הזכרונות דרך המודע, והתופעות הביזאריות לכאורה שנראות בלתי מוסברות – כל אלו הופכות להסברים רוחניים, לעתים במימדי קיום אחרים, או כשיחות עם אלוהים…..
הפינה אינה מתיימרת לתת פיתרון לשאלות . אך אם אכן היו החיים שלאחר המוות אמיתיים , ולא תלויי תרבות /דת סביבה , או אז כל האנשים שחוו מוות קליני היו מספרים על אותה חוויה. אולם העדויות השונות מדברות על פגישה עם ישו במידה והחווה היה נוצרי , או מפגש עם אלוקים ליד כסא הכבוד אם היה יהודי , ולחילופין מפגש עם בודהה במידה והחווה היה בודהיסטי וכו'…
ביהדות לא מופיע רעיון החיים שלאחר המוות בספר המכונן של הדת – התנ'ך ,אלא רק לאחר חמישת החומשים …בספר שמואל כאשר ידידנו מאחת הפינות הקודמות –שאול , מבקש מבעלת אוב להעלות מהאוב את רוחו של שמואל שנפטר זה מכבר….אך גם בסיפור זה אין כל התנייה של התנהגות בחיים , לבין המקום אליו הולכים לאחר שמתים… ואם נאמר עוד מילה אחרונה בנושא ,ספר קהלת שדבר כתיבתו משוייך לשלמה המלך דווקא דוחה רעיון זה : " כִּי הַחַיִּים יוֹדְעִים, שֶׁיָּמֻתוּ; וְהַמֵּתִים אֵינָם יוֹדְעִים מְאוּמָה, וְאֵין-עוֹד לָהֶם שָׂכָר כִּי נִשְׁכַּח, זִכְרָם. גַּם אַהֲבָתָם גַּם-שִׂנְאָתָם גַּם-קִנְאָתָם, כְּבָר אָבָדָה; וְחֵלֶק אֵין-לָהֶם עוֹד לְעוֹלָם, בְּכֹל אֲשֶׁר-נַעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ "( פרק ט פס' ה-ו).
יש עוד המון אספקטים שונים לנושא ,תפיסות אמונות , נסיונות הוכחה והפרכה ,אך קצרה פינתנו , והרשת עמוסה לכל המבקשים לתהות ולדעת…דבר אחד מובטח…יום אחד נדע כולנו את התשובה…אבל במקרה הזה… עדיף מאוחר מאשר מוקדם.
והרפרוף הקל כמשק כנפי פרפר בחיים שלאחר המוות לוקח אותנו במוסיקה אל הזמרת והיוצרת האמריקאית מארי פרנסס פאניק.
מארי נולדה בדצמבר 1931 ראשונה מבין 7 אחים ואחיות לזוג חוואים מקנטאקי שבארה'ב .
מאחר והייתה ילדה מלאת מרץ , נהג סבא לכנות אותה סקיטר ( כינוי סלנג ליתוש ). חייה לא היו קלים . אמא סבלה מדכאונות ופעמיים הצילה מארי את אמא מנסיונות התאבדות . מארי גודלה בחינוך פרוטסטנטי ,והחלה להתעניין במוסיקה בגיל הנעורים. חבריה מספרים כי כילדה נהגה לעמוד בחצר ולשיר בקול , וכן לספר סיפורים לילדי השכנים. בגלל בעיות האם וחיפושי העבודה של האב נדדה המשפחה ממקום למקום , בן השאר התגוררו בבנין השייך למנזר , מארי התרשמה מהנזירות ולתקופה קצרה אף שקלה להיות נזירה.
בעת לימודיה בקולג' פגשה את בתי דיוויס עימה נהגה לשיר ולנגן בגיטרה . חיבתן המשותפת למוסיקה הובילה אותן לעסוק בתחום. בעת טיול משותף שלהן ל Grand Ole Opry , הן הצליחו לפגוש את המוסיקאי הנק וויליאמס .
במהלך לימודיהן זכו השניים בתחרויות מוסיקה שונות ,והופיעו יחד . באחת התחרויות זכו בפרס של הופעה בטלוויזיה..הן קראו לעצמן האחיות דייויס. וכך מארי שכינויה היה סקיטר ( יתוש) אימצה את שם המשפחה דיוויס..ומעתה והלאה נודעה כ…סקיטר דיוויס. בהמשך הן נפרדו וכל אחת פנתה לקריירה עצמאית.
גם בהמשך למרות ההצלחה שהחלה לנחול בתחום המוסיקלי , וכן למרות נישואיה , ידעו חייה של סקיטר עליות ומורדות ולא מעט דכאונות. אך בשנת 1962יוצא לאור להיטה הגדול בכל הזמנים .END OF THE WORLD..
באופן מוזר, בהתחלה השדרים אליהם הגיע התקליט, לא אהבו את שיר הכותרת, אלא זה שהיה בגב התקליט. למרבה המזל, די ג'יי אחד מניו יורק לא הפך את התקליט,…. ובשבוע שלאחר מכן נמכר הסינגל עם תפוצה של 100 אלף עותקים. והפך להצלחה אדירה…השיר הוא שיר אהבה עצוב. הוא עוסק בתחושתה הקשה של המספרת, שאהובה נפרד ממנה. היא חשה כי זהו סוף העולם ותוהה מדוע העולם ממשיך להתקיים כרגיל.
מאז 1963 אמנים רבים ביצעו קאברים לשיר, בהם: פאט בון (1965), ננסי סינטרה (1967), דותי וסט (1968), ביל קאוסיל (1970), ברברה דיקסון (1976), ביל פריזל (1997), נינה גורדון (2000), וריקי לי ג'ונס (2019).
השיר, בגרסתה של דייוויס, הושמע בהפקות רדיו, קולנוע וטלוויזיה וכן במשחקי מחשב. בסרט הקולנוע "נערה בהפרעה" השיר מושמע שוב ושוב בחדרה של דייזי אשר נמצאת בסמוך ללא רוח חיים לאחר ששמה קץ לחייה (1999). השיר הופיע בסרט הישראלי "אלכס חולה אהבה", והוא חותם את פרק 12 בעונה השלישית של הסדרה המצליחה מד מן (2009 ואת פרק 3 של סדרת הטלוויזיה גמביט המלכה (2020). השיר, בגרסה של פטי סמית', מנוגן ברקע כתוביות הסיום של סרט הקולנוע אמא! (2017). ב-2018 חלקו הראשון של השיר, בביצועה של שרון ואן אטן, הושמע כחלק מסרטון פרסומת של דומינו'ס פיצה.
אז למה החיים שלאחר המוות ולמה סקיטר דיוויס דווקא היום ?
אז השבוע הוקרן בערוץ כאן 11 במסגרת התוכנית זמן אמת סרט התעודה החשוב " גרסאת הבמאי" , מומלץ לכולם לצפות . התוכנית עוקבת אחר הבמאי הנהדר רוני פיינקוביץ ( גדי המ'מ למי שזוכר מתוך הסרט "שתי אצבעות מצידון ") . רוני חלה במחלה טרשת נפוצה, והחליט לא לחכות למוות , אלה לעשות זאת בעצמו ע'י תהליך שתיית רעל בשוויץ. הסרט האמיץ והמדהים מלווה אותו ואת משפחתו המופלאה במסע האמיץ אל המוות. וחשבתי לעצמי היכן הוא עכשיו ??…היש לכך המשך , או כמו בסרט…האורות כבים והקהל מתפזר ??..בכל מקרה אם ישנו המשך..אז נוח לך בשלום רוני ..בשבילי אתה תמיד תהיה גדי המ'מ.
וסקיטר דיוויס זכתה לתהילת עולם בעיקר בזכות שירה …."סוף העולם "….האם יש לו באמת סוף ….האם הסוף מגיע עם המוות ?…או שדי בלב שבור ??…כמו של הדמות בשירה של סקיטר ??…כל אחד אמונתו ותשובותיו…
שבת שקטה ונעימה לכולם.
Why does the sun go on shining?
Why does the sea rush to shore?
Don't they know it's the end of the world?
'Cause you don't love me any more
Why do the birds go on singing?
Why do the stars glow above?
Don't they know it's the end of the world?
It ended when I lost your love
I wake-up in the morning, and I wonder
Why everything's the same as it was
I can't understand, no, I can't understand
How life goes on the way it does
Why does my heart go on beating?
Why do these eyes of mine cry?
Don't they know it's the end of the world?
It ended when you said, "Good-bye"
במחשבה שניה 