תגית: חוק היובש

רעמים ברקים ומטחי גשם חזקים קידמו את פני כשהקצתי משנתי . מחלון חדר השינה ניתן היה לראות את השמים הקודרים , המשלחים בנו גשמי ברכה עזים ,שוטפים את רחובינו הצר ,גורפים איתם את עלי השלכת במורד היישוב אל נקודות הניקוז הנמוכות.

יצאתי בעקבות הזרם כבמסע אחורה בזמן ,המים שצפו דרכם מטה גאו ועלו על שפת המדרכה ונשטפו אל חיקו של נחל מאיר ..המראה הנפלא החזיר אותי באחת בדיוק כעשור לאחור אל שנת 2013…באותו הזמן אנו בטיול שורשים בקרלה שבהודו , רחובות צפופים בקוצ'ינים , מדרכות שידעו ימים טובים יותר ופתחי ניקוז בצידן , שספק אם ידעו מה יעודן.

ואנו פוסעים בשוק המקומי , דוכני האוכל מהבילים בריחות מיני מטוגנים שחלקם מוכרים לנו מהבית . חלקנו אהבו חטיף זה וחלקנו אחר , לאחד הייתה זו הבננה צ'יפס ולאחר היו אלו קציצות העדשים החריפות …אך היו גם שתרו אחר ה…אלווה…ממתק הודי העשוי מרכז מתוק המתבשל לאיטו …לאיטו…לאיטו..עד שנותר רכז כמעט בצקי הנמזג לתבנית מתקרר ונחתך לריבועים מתוקים שנוצרו כאילו בחסות חברה ליצור תרופות נגד סכרת..וכדי לשוות לממתק אופי ..הונח על כל ריבועי רכז סוכר..בוטן..אם כבר אז עד הסוף.

ולמה נזכרתי בממתק הזה דווקא עכשיו ??…..מייד נתחיל.

שבת שלישית של השנה החדשה , הגשם מכה בעוז ,כאילו מנסה לכפר על התנהגותו הקלוקלת ,שוטף וזורם ומפיח חיים ביער , בעצים ובפקעות שחיכו לו בצמא. שוטף את הארץ הדואבת מאירועי השבועיים האחרונים. ידידנו הפחות אהוב , האומיקרון כמו גם הגשם מגיע לכל פינה , עשרות אלפי מאומתים מדי יום , מתנקזים מדי ערב לכותרות החדשות , ומייחלים לחיסון העדר שבוא יבוא , ועם כל זאת נחכה לו בכל יום שיבוא , והשבוע פינתנו נוסעת מערבה אל העיר בוסטון …במדינת מסצ'וססט שבצפון מזרח ארה'ב שלאחר מלחמת העולם הראשונה….אל "אסון הדבשה של בוסטון".

ראשית מן הראוי שנבהיר מהיא דבשה ?.

דִּבְשָׁה (בלעז: מולאסה) היא סירופ סמיך כהה, הנוצר כתוצאה מבישול ממושך של מיץ קנה סוכר או סלק סוכר, המתבצע בעת זיקוק הסוכר הלבן. מוצרי סוכר מסוג סוכר חום ודמררה מקבלים את צבעם מן הדבשה, בהתאם לרמת הריכוז של החומר, וכעיקרון, הדבשה האמיתית עשויה מיץ קנה סוכר שמורתח לכדי סירופ.

הדבשה משמשת לעיתים כחומר מקשר בפורמולות מזון. הדבשה משמשת גם להכנת המשקה החריף רום, שנרקח לראשונה באיים הקאריביים. הרום נוצר מתסיסה של הדבשה וזיקוקה.

המדובר הוא במעט לפני תחילתה של "תקופת היובש " בארה'ב והשנה היא 1919. בוסטון של אותם הימים הייתה מרכז ייצור עצום של משקה הרום שהכניס לא מעט כסף לכיסהם של יצרני המשקה . וחוק היובש שאמור היה להכנס לתוקף ב-18 לינואר אותה שנה , איים לחסל את התעשייה המדוברת. וכמו בישראל כאשר מודיעים כי מחר יעלו מחירי הדלק ,ורבים אצים למלא מיכל בערב שלפני , כך היה בבוסטון יצרני הרום רצו להכין מלאי גדול של דבשה לייצור רום בטרם ייכנס החוק לתוקף.

בשבועיים שקדמו לינואר , במטרה לאגור כמה שיותר דבשה , הועברו מפורטו ריקו כמויות ענקיות של החומר מולסה (דבשה), עבור חברת "פיוריטי" שהייתה יצרנית של המשקה המבוקש. החומר אוחסן במיכל ענק בגובה של 15 מ' ונאגר בעבור ייצור מזורז.

נקטע לרגע את הסיפור עם הדבשה ,ונקפוץ לסצנה מהסרט ארמגדון ( יום הדין) . בסרט ישנה סצנה הבאה : רגע לפני שהמעבורת ממריאה לחלל , על כן השיגור , שואל אחד האסטרונאוטים את חברו , " האם הוא מרגיש בטוח ? " . וכך עונה לו החבר :" איך אני יכול להרגיש בטוח , כשאני יושב על מליון ליטר דלק , בתוך מעבורת שמורכבת מ-100 אלף חלקים שהורכבו ע'י קבלן שהגיש לנס'א את הצעת המחיר הזולה ביותר ?"…..

כך בדיוק היה הסיפור עם מיכל הדבשה . המיכל שנועד למקסם רווח ,נבנה מחומרים זולים ומעולם לא נבחן לגבי עמידותו בעומסים גבוהים . ועפ'י ספר החוקים של מרפי כל הדברים שצריכים לקרות..אכן יקרו …גם הרעים שבהם . ודבשה שידועה בתור נוזל צמיגי שנע לאט בפרט כשקר …דווקא באותו היום עלו הטמפ' במהירות ע'י גל חום מטמפ של מינוס 17 מע לחום של 4 מעלות דבר שהופך את הדבשה ליותר נוזלית ..וכך באותו הבוקר נשמע לפתע פיצוץ עז…

מכל דבשה בגובה 15 מ', שהכיל 9.5 מיליון ליטר של דבשה, התפוצץ. הפיצוץ היה חזק עד כדי כך שהקורות של מסילת ברזל מוגבהת סמוכה נקרעו ורכבת שעברה על גב מסילת הברזל, נפלה ממנה. מספר בניינים באזור קרסו, עקב הפיצוץ. הדבשה זרמה מהמכל ההרוס בגל בגובה שבין 2.5 ל-4.5 מטר ובמהירות של 56 קמ"ש.

21 אנשים נהרגו ו-150 נפצעו תחת גל הדבשה שמחץ וחנק רבים מהנפגעים עד מוות. עבודות הניקיון נמשכו שבועיים והשתתפו בהן מעל 300 איש, שקרצפו את הדבשה מאבני הרחוב, מהתיאטראות, מהעסקים, מהמכוניות ומן הבתים. נמל בוסטון בו נערכה "מסיבת התה " המפורסמת ( הופיעה בעבר בפינה ) , היה צבוע חום עד הקיץ. המזקקה שילמה מיליון דולר דמי נזיקין (מקביל לכמאה מיליון דולר כיום) באחת מן התביעות היצוגיות הראשונות במסצ'וסטס.

אולי הנחמה הקטנה בדיעבד הייתה ש"מעז יצא מתוק " . האסון הפך לחלק מהמורשת התרבותית של בוסטון, לא רק בגלל הנזק שנגרם, אלא גם בגלל הריח המתוק שמילא את השכונות הצפוניות במשך עשרות שנים לאחר האסון. על פי אחד הדיווחים העיתונאיים, "ריח המולסה נשאר במשך עשרות שנים והיה לחלק מהאווירה הייחודית של בוסטון."

אגב חוק היובש בוטל 14 שנים מאוחר יותר ..

ואסון הדבשה של בוסטון לוקח אותנו במעבר חד וכמעט לא קשור אל שירו של נתן אלתרמן "מסביב למדורה ".

השיר פורסם על ידי אלתרמן ב-7 במאי 1948 (כ"ח בניסן תש"ח, "כתמיד בניסן, הירח…"), במדורו הטור השביעי בעיתון דבר, לכבוד יום השנה השביעי להקמת הפלמ"ח. היה זה בעיצומה של מלחמת העצמאות וימים מעטים לפני הקמת מדינת ישראל ("על סיפו של הדרור…"), כאשר אנשי הפלמ"ח כבר הספיקו להילחם ולחרף את נפשם בכל חלקי הארץ.

זהו שיר הלל לפלמ"ח ששמו מבוסס על הספר "מסביב למדורה" אשר פורסם שנתיים קודם לכן, ב-1946, על ידי יצחק שדה, שהיה ממקימי הפלמ"ח ומפקדו הראשון. השיר מתאר את הווי אנשיו הצעירים ואת אורח חייהם הפשוט. הוא מעלה על נס את נשיאתם בנטל והקרבתם שנעשו בצנעה ובאלמוניות מחד, ומאידך את המיתוס הנוצר סביב אלו ("מה נוסיף ונאמר, מדברים פעוטים נוצרות אגדות…"). בשיר כלולים גם דברי ביקורת על הפלמ"ח ("זהו טיב הפלמ"ח, הוא איננו משאיר כל מלאכה לשלא משלנו" , אך מילותיו מסתיימות בהכרה ברורה בתרומת הפלמ"ח לתקומתה הקרובה של המדינה.

יאיר רוזנבלום הלחין את השיר מיוזמתו בשנת 1971. הוא נועד להיכלל בתוכניתה של להקת הנח"ל שהופקה באותה שנה, והסולן המיועד היה בחור צעיר בשם… גידי גוב. לא כך היה לבסוף וזאת עקב מחלוקת שפרצה בין חברי הלהקה סביב הפקת אותה תוכנית, שהביאה לפרישת רוזנבלום מהפקתה. בעקבות זאת העביר רוזנבלום את השיר אל צוות הווי חטיבת הצנחנים ושלישיית פיקוד המרכז עם הסולנית דורית ראובני, והוא הושר על ידם במשותף. כך נולד הביצוע הידוע ביותר של השיר. בעקבות הצלחתו אוחדו שני ההרכבים כדי ליצור את להקת פיקוד המרכז, וכללו את השיר בתוכניתם "שר מי ששר אחרון".

אז למה דווקא הנושאים האלו השבוע ??

אז היום מלאו בדיוק 103 שנים לאסון הדבשה של בוסטון .

והשיר של אלתרמן ורוזנבלום , לא קשור לנושא , אך קשור בהחלט לאירועי השבועיים האחרונים . בתוך עשרה ימים איבדנו 4 קצינים לוחמים בצה'ל . סא"ל ארז שחייני ורב-סרן חן פוגל נהרגו בהתרסקות המסוק בשבוע שעבר ושלשום נהרגו רס"ן איתמר אלחרר ורס'ן ואופק אהרון באסון הירי של סיירת אגוז.

וזה עורר את המחשבה על כך שבשעה שאנחנו מתכרבלים בשמיכה בלילות החורף הקרים , או יושבים מול המזגן בערבי קייץ לוהטים …יוצאים אותם "נערים לבלי שם " כפי שקרא להם אלתרמן , להגן ולשמור על המקום הזה שאנו חיים בו. עם כל המחלוקות המריבות שיש ביננו הם עדיין אפוד המגן הפיזי של החברה שלנו.

וגם בטיול שורשים שערכנו לפני עשור בקרלה הרחוקה שם פגשנו בממתק הסוכרי , היה ברור לנו שאולי נחמד לטייל ולחקור מקומות אחרים , אבל השורשים שלנו כנראה נעוצים עמוק עמוק בארץ הזו , הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים. ועצוב שאירועים כדוגמאת אלו מעלים בנו את ההבנה , או אולי השאלה לגבי נכונות דרכינו.

שיהיה שבוע קל נעים וחמים לכולם , ושלא נדע עוד צער . בתקווה לפינות שמחות יותר.

אֲבָל כָּכָה יוּגַד נָא לֵאמֹר:
נְעָרִים, לֶהֱוֵי נָא יָדוּעַ –
בֵּין חַגָּיו הַגְּדוֹלִים שֶׁל הַדּוֹר
אֵין יָפֶה מֵחַגְּכֶם הַצָּנוּעַ.
לְמוּלְכֶם הָאֻמָּה עַל סִפּוֹ שֶׁל הַדְּרוֹר
מִשְׁתַּחֲוָה, וּבוֹכָה – הֲבִינוּהָ.

חצות , אין כל צליל חולף במדרכה .היא נהגה לקרוא לירח בלשון נקבה .."האם הירח איבדה את זיכרונה ? " שאלה את עצמה . לאורו של פנס הרחוב , בהתה בעלי שלכת בצבעי אדום וחום אשר דבקו לעקב נעלה , והרוח השיאה אויר קר בשדרה.

זכרונות עלו בראשה ,כאשר פסעה בינות לעצי השדרה . היא נזכרה בימים ההם , החיים היו יפים אז. והזכרונות שכמו החיו את אותם ימים מחדש , העלו שימחה בליבה. "הכל נראה כעת חיובי יותר" המשיכה להרהר . האור שהפיצו פנסי הרחוב יצר עיגולים בהירים לאורך הרחוב ,שכמו הבריחו את החושך והמועקה .

בעוד זמן קצר יכבו האורות ,השמש תזרח ותאיר יום חדש ..וזכרונות אמש יתפוגגו בהמולת היום.

שבת נוספת במחוזותינו . היום הוא היום ה־80 בשנה (81 בשנה מעוברת) . עד לסיום השנה, נשארו עוד 285 ימים. ובנוסף הוא מהווה יום שוויון בשני חצאי כדור הארץ בין הלילה והיום. בחוץ הכל רטוב מגשמים ,האדמה בוצית עד כדי כך שתיכף נראה בופאלו והיפופוטם ,אז בואו נדבר דווקא על יובש…רק רגע..מתקנים אותי באוזניה…"תקופת היובש".

תקופת היובש (באנגלית: Prohibition) הייתה תקופה בין השנים 1920 ועד 1933, בה נאסר בכל רחבי ארצות הברית על מכירה, ייצור, יבוא והעברה של משקאות חריפים מסיבות של בריאות ומוסר הציבור. את הנהגתו של האיסור הובילו תנועות של תומכי חוק היובש, בעיקר פרוטסטנטים כפריים וסוציאליסטים פרוגרסיבים במפלגה הדמוקרטית ובמפלגה הרפובליקנית והתיאום של הנהגתו בוצע על ידי "הליגה נגד הבארים" (Anti-Saloon League). חוק היובש הונהג על פי התיקון ה-18 לחוקת ארצות הברית. חוק היובש הלאומי (National Prohibition Act, או כפי שהיה קרוי Volstead Act, על שמו של אנדרו וולסטד, שהוביל את חקיקתו), הגדיר את הכללים לאכיפתו של היובש והגדיר את סוגי המשקאות החריפים שנכללו באיסור. לדוגמה, שימושים דתיים ביין הותרו. כמו כן החזקה ושימוש פרטי במשקאות חריפים לא הוגדרו כשימוש בלתי חוקי , אך עם זאת, באזורים רבים, החוקים המקומיים היו קשוחים יותר, כשכמה מן המדינות אסרו איסור מוחלט על החזקת משקאות חריפים.

חוק היובש הופעל ב-17 בינואר 1920 כאשר התיקון ה-18 נכנס לתוקף. על כוח משטרה מיוחד של 1520 סוכנים פדרליים הוטלה המשימה לאכוף את החוק.

אף על פי שחוק היובש היה שנוי מאוד במחלוקת, הוא זכה לתמיכה בקרב קבוצות שונות. הפרוגרסיביים האמינו שהחוק ישנה את החברה לטובה, כמו שהאמינו נשים, דרומיים, כפריים ואפרו-אמריקאים. עד מהרה היו תומכי החוק בטוחים בעצמם שהוא לא יבוטל. אחד מיוצריו של התיקון, סנטור מוריס שפרד התבדח על כך ש"הסיכוי לביטולו של התיקון ה-18 שקול לסיכוי שציפור קוליברי תטוס למאדים כשאנדרטת וושינגטון קשורה לזנבה".

תיקון החוקה שעבר ב-1920 לא קבע שאסור לשתות אלכוהול, אלא דיבר על ייצור, הפצה ומכירה. כך שבתכלס יכולתם לשתות, אבל כנראה שהמשטרה הייתה מוצאת איך להעניש אתכם.

בחוק האמריקאי היו המון פרצות שהאזרחים נהנו לנצל. למשל, היין שהיה מצוי בכנסיות נחשב לחוקי והיה מותר לאנשים לשתות אלכוהול שהיה להם בבית עוד מלפני התיקון. אבל הפרצה הביזארית ביותר היא ללא ספק העובדה שבתי מרקחת לפתע החלו למכור "וויסקי רפואי" תחת מרשם מרופא.

נקודה מעניינת היא איך גישה או עמדה…יכולים לשנות היסטוריה ..לאחור..תומכי חוק היובש (שהיו גם נוצרים אדוקים) היו להוטים נורא להעלים המשקאות האלכוהוליים מהעולם, עד שהם שכרו היסטוריונים לשכתב את התנ"ך מחדש. החוקרים התבקשו להסיר כל אזכור לאלכוהול מהספר. זה לא בדיוק צלח…סיפורי לוט , אחשוורוש , וסיפורי המלכים נותרו בתנ'ך..

הביטוי "מים גנובים ימתקו "אינו זר גם באמריקה ….ספיק איזי היו ברים שהתחבאו בעיר ניו יורק ושאר ארצות הברית בתוך מספרות, מכבסות ובתי קפה. הברים האלו אפשרו לתושבים לשתות וויסקי, קוקטיילים ובירות בשקט. עד היום ברחבי ארצות הברית יש מקומות שעדיין פועלים וגם באירופה ובישראל מחקים את התופעה (למרות שאין ממי להסתתר, סתם כי זה מגניב).

השבוע אמר פרופ' יובל נח הררי לגבי מגיפת הקורונה ,כי "כאשר עושים צעדים למניעת אסון ,חשוב שיתוף פעולה גלובלי בכדי להצליח"..זה היה נכון גם בנושא חוק היובש …

למרות שתיקון החוק עבר בכל ארצות הברית, מספר מדינות פשוט בחרו להתעלם ממנו ולא לאכוף אותו. מרילנד הייתה הראשונה שהעדיפה את החיים שלה מהולים בוויסקי וסודה, מדינות אחרות הצטרפו אליה בהמשך….ובנוסף..

חוק היובש לא היה בתוקף בתחומי שכנותיה של ארצות הברית. מזקקות ומבשלות בקנדה, במקסיקו ובקריביים פרחו כאשר מוצריהם נרכשו על ידי תיירים אמריקאים או הוברחו באופן בלתי חוקי לתחומי ארצות הברית. נהר דטרויט, שמהווה חלק מהגבול בין ארצות הברית לקנדה, היה ידוע כנהר קשה לשליטה ודרכו הוברחו משקאות, בעיקר רום שיוצר בוינדזור. כאשר התלוננה ממשלת ארצות הברית באוזני הבריטים שקיימת חתירה תחת החוק האמריקאי בסיועם של פקידי ממשלה בנסאו, איי בהאמה, סירב משרד המושבות הבריטי להתערב. וינסטון צ'רצ'יל האמין שחוק היובש היה "עלבון לכל ההיסטוריה האנושית".

במהלך תקופת שנות העשרים הסוערות, נעשתה שיקגו לגן עדן למפרים של חוק היובש. רבים מהגנגסטרים הידועים לשמצה של שיקגו, כולל אל קפונה ויריבו, באגסי מורן, הרוויחו מיליוני דולרים ממכירת משקאות חריפים. עד לסוף העשור שלט אל קפונה על 10,000 מאותן מסבאות שנקראו ספיקאיזי בשיקגו , ועל עסקי האלכוהול במרחב שבין קנדה לבין פלורידה. מספר רב של סוגי פשעים, כולל גניבה ורצח, היו קשורים באופן ישיר לפעילות הפרת חוק היובש בשיקגו ובמקומות אחרים.

 

אל קפונה וחבריו בטיילת  של אטלנטיק סיטי  

נוצר מצב מעניין ..חוק היובש שטען שהפחתת אלכוהול תצמצם פשיעה כי יהיו פחות שיכורים…יצר תוהו ובוהו ורמות אלימות ,רצח והונאה עצומות ברחבי ארה'ב . במקום לצמצם את ממדי הפשע, חוק היובש הפך כמה ערים לשדות קרב בין כנופיות יריבות שעסקו בהברחת משקאות. במחקר שנערך על יותר מ-30 ערים ראשיות בארצות הברית במהלך השנים 1920–1921, התברר כי כמות מעשי הפשע גדלה ב-24%. בנוסף, מעשי גניבה ופריצות גדלו ב-9%, מעשי רצח ב-12.7%, כמות התקיפות עלתה ב-13%, צריכת סמים עלתה ב-44.6% והוצאות המשטרה עלו ב-11.4%. כל אלה היו בעיקר תוצאה של מה שנקרא "אלימות של השוק השחור" והסחת הדעת מפשעים שלא קשורים לחוק היובש…והעיר שושן צהלה ושמחה.

ניתן לאמר "שיצא שיכרו בהפסדו"..סיכום משנת 1924 ציין שאף על פי שהממשלה הוציאה כמאה מיליון דולר על פיקוח על היובש, באותו זמן יובאו לארצות הברית משקאות חריפים במאתיים מיליון דולר. כן נקבע שאלפי אנשים מתו משתיית משקאות חריפים מזויפים..

ואם זה לא מספיק לתומכי החוק ,אז גם בקרב הציבור נוצרה התחושה שהחוק טוב רק למעמד הגבוה. עם חלוף הזמן החלו רבים מאזרחי ארצות הברית לראות בחוק היובש חוק היוצר הפרדה בין מעמדות, לראייתם הרשויות הממונות על יישומו העדיפו באופן בלתי הוגן את האליטות החברתיות. התחושה הייתה שהחוק פועל בצורה הטובה ביותר רק כאשר הוא מיושם בקרב שכבת האוכלוסייה שאליה הוא יועד מלכתחילה, העניים בני מעמד העובדים. ההיסטוריונית ליזבט כהן כתבה: "משפחה עשירה יכלה למלא מרתף שלם במשקאות חריפים ולהסתדר, אך אם ברשות משפחה ענייה היה בקבוק אחד, הדבר הוביל רק לצרות"…סופו של החוק נראה היה באופק.

קשים הם חייו של חוק בלתי אהוד..באוקטובר 1930, שבועיים בלבד לפני בחירות אמצע הכהונה של הקונגרס, חשף מבריח המשקאות ג'ורג' קסידי ("האיש עם המגבעת הירוקה") את העובדה שבמשך עשר שנים הוא מכר משקאות חריפים לחברים בקונגרס. קסידי היה אחד ממבריחי המשקאות היחידים שחשפו את סיפורם בפומבי. הוא פרסם חמישה מאמרים בעמוד הראשון של הוושינגטון פוסט. הוא העריך שכ-80% מחברי בית הנבחרים והסנטורים שותים, אף על פי שהם היו אלה שהצביעו בעד חוק היובש. לפרסום זה הייתה השפעה חזקה על בחירות אמצע הכהונה. הרוב בקונגרס עבר מרוב רפובליקני "יבש" לרוב דמוקרטי "רטוב", שהבין שחוק היובש בלתי אהוד בציבור וקרא לביטולו.

ב-5 בדצמבר 1933, עם אשרורו של התיקון ה-21 לחוקת ארצות הברית, בוטל התיקון ה-18.

ומה מאז ??

לא ברור אם חוק היובש הקטין את צריכת האלכוהול לנפש. על פי חלק מההיסטוריונים צריכת המשקאות החריפים בארצות הברית לא חזרה לרמה שלפני כניסת החוק עד לשנות השישים. לעומתם היסטוריונים אחרים גורסים שצריכת האלכוהול הגיע לרמה שלפני תחילת תקופת היובש כבר שנים מעטות לאחר סיומה ושמאז היא המשיכה לעלות. שיעור שחמת הכבד, שבאופן רגיל הוא תוצאה של אלכוהוליזם, ירד לשני שלישים במהלך תקופת היובש. בעשורים שלאחר תקופת היובש, הסירו האמריקאים כל סטיגמה שהייתה עשויה להיות כנגד צריכת משקאות חריפים. על פי סקר של מכון גאלופ שנערך כמעט כל שנה מאז 1939, כשני שלישים מהאמריקאים מעל גיל 18, צורכים כיום אלכוהול.

ונגיעה קלה בתקופת היובש לוקחת אותנו במוסיקה אל זמרת שכבר הופיעה בפינתנו בעבר…הלא היא ברברה סטרייסנד…אז נציין רק כמה עובדות מעניינות על ברברה (כאילו נהיינו חברים)

מתוך אתר "מותקה" , רק כמה עובדות רקע והרבה כבוד :

ברברה(24 באפריל 1942 (גיל 77 שנים)),היא זמרת, תסריטאית, סופרת, שחקנית, פזמונאית, במאית ומפיקה !!!!!

ברברה מחזיקה בתארים שמספיקים לארבעה אנשים לפחות. מי שהתחילה בשנות ה-60 קריירה מצליחה במוזיקה ולאחר מספר שנים פרצה גם למסך הגדול עם סרטים בכיכובה ("מצחיקונית", "הלו דולי!") שהפכו לסיפור הצלחה, מכרה עד היום מעל 145 מיליון אלבומים ברחבי העולם. האמנית היהודייה-אמריקאית היא אחת הבודדות בתעשייה שזכתה בכל חמשת הפרסים היוקרתיים בעולם הבידור האמריקאי: האוסקר, הגראמי, גלובוס הזהב, האמי ופרס טוני.

את דרכה המקצועית החלה סטרייסנד כשהייתה נערה, כזמרת במועדוני לילה – אבל לא סתם מועדונים: היא חלמה להיות שחקנית והופיעה באופן קבוע בסאונות לגברים בלבד, מקום בילוי למי שמחפשים פרטנר ליחסי מין (לרוב גברים עם גברים). היא עשתה את זה אגב למרות ההסתייגות של אמה, שלא רצתה שבתה תכנס לתעשיית הבידור בטענה שהיא לא מספיק יפה ( סטרייסנד, שסירבה כל השנים לעבור ניתוח אף והפכה את האף היחודי שלה לסימן היכר). באותן הופעות בסאונות השיגה סטרייסנד את קהל המעריצים הקבוע הראשון שלה, שאחריו הגיע המחזמר הראשון שלה בברודווי.

יש מי שמגדלים בבית כלב, יש מי שמגלים חתול, וברברה סטרייסנד מגדלת … ורד שקרוי על שמה. במספר ראיונות עמה אמרה שכשהוא פורח הוא משנה את צבעו, מה שמתאים לאופייה כי גם לה יש צדדים רבים באישיות.

סטרייסנד ידועה בפעילותה בחיים הציבוריים והפוליטיים. היא לא מסתירה את השקפותיה ועמדותיה הליברליות ואת תמיכתה במפלגה הדמוקרטית בארה"ב, כמו גם את תמיכתה בישראל ובצה"ל. ב-2018 היא הוציאה שיר , "אל תשקר לי", שכוון לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ. "איך זה שאתה מנצח אם כולנו מפסידים/ אתה משנה את העובדות כדי להצדיק/ שפתייך זזות אבל המילים שלך הן מכשול" ..כך היא שרה.

אז למה חוק היובש ולמה ברברה דווקא השבוע?

מחר ה22/3 ימלאו 87 שנים (1933) לחתימתו של פרנקלין רוזוולט על החוק הבירה...שהתיר מכירת אלכוהול בארה'ב …ובכך חתם את תקופת היובש , וצימצם את רמות הפשע של השוק השחור.

ומאידך אצלנו בארצנו הקטנה ,הגשמים מרטיבים את הכל , אך הקורונה ..לא הבירה אלה הנגיף מטילה על הארץ כולה חוק יובש כפוי ..כל אחד בביתו , מיעוט תנועה ברחובות . גני המשחקים שוממים ,הקניונים ונתב'ג נראים כמו בכיפור..יובש אמיתי והשדרות הריקות בלילה נראות ממש כמו בשירה של סטרייסנד . שבשירה המדהים MEMORIES מתגעגת לימים אחרים ממש כמו כל אחד מאיתנו.

..לחדי העין שבינכם ..הפתיח הוא מעין המחזה למילות השיר.

שבת נעימה לכולם ,בריאות איתנה ..והיי מחר מגיע יום חדש ובהיר ממש כמו בשיר . נקווה שבקרוב נוכל לשבת על בקבוק בירה קרה של קורנה ולספר בדיחות..וכל השאר זכרונות…MEMORIES.

( ממליץ על אוזניות ושימו לב לעוצמה הקולית המדהימה בפזמון האחרון ).

Midnight, not a sound from the pavement.
Has the moon lost her memory? She is smiling alone.
In the lamp light the whithered leaves collect at my feet,
And the wind, begins to moan.

Memory, all alone in the moonlight.
I can dream of the old days, life was beautiful then.
I remember, the time I knew what happiness was.
Let the memory live again.

Every street lamp seems to beat, a fatalistic warning.
Someone mutters and a street lamp smutters, and soon it will be morning.
Daylight, I must wait for the sun rise,
I must think of a new life, and I mustn't give in.
When the dawn comes, tonight will be a memory too,
And a new day will begin.