משב הרוח הקרירה של אחר צהריים ירושלמי הקל במעט .בתיק הקטן שנשא עימו הייתה מקופלת הטלית שקיבל מסבתו לבר המצווה לפני המון שנים .האמת היא שהטלית הייתה מונחת כדרך קבע בארון הבגדים שלו תחת הסווצ'רים ובגדי החורף. הוא כמעט שכח שהיא שם. מדי פעם כאשר אימו נזפה בו על הבלאגן בארון ,נהג להוציא את הכל ולהניח על המיטה . לנגב את האבק מהמדפים ולהחזיר את הבגדים באי סדר הפוך. אלו היו המקרים היחידים בהם הייתה " פגישה ,חצי פגישה ,מבט אחד חטוף" , בינו ובן הטלית.
ההליכה בשביל היורד אל שער האשפות הייתה מעט חלקלקה . רוכל מקומי עם עגלת ממתקים שחלף כמה דקות לפניו שפך בטעות תה וסחלב חם על הדרך שהפכה לפתע חלקה שבעתיים. עיניו בלשו בקפידה את מקום פסיעותיו ,ואורות עמדת הבדיקה בכניסה לרחבת הכותל היו קרובים מתמיד. " שובו אל אביכם שבשמיים" זעק איש עטוף טלית ועב זקן , " שובו בנים ,שובו , ימים נוראים קרבים על עמינו " המשיך בעל הזקן בשאגותיו , והוא שלא רגיל היה, נתמלא לפתע פחד עמום…" כל כך הרבה שנים לא התעטפתי בטלית "חשב לעצמו , "אולי הוא כועס עלי ?"….
" לאן ?" שאל אותו שוטר לבוש מדים ," לכותל " ..ענה והביט לעבר הקיר הגבוה ,שהטיל עליו לפתע חשש.."מה ..פעם ראשונה שלך בי-ם ? ..סליחות או ..ברכת כוהנים ?" שאל שוב השוטר בחצי חיוך כמו בחן אותו . הוא לא ענה והשיב בהנהון קל ,אסף את תיקו ופסע פנימה ביחד עם ההמון. קולות שופר והמולת ההמון נתערבבו להם עם הערב היורד והשנה ההולכת וכלית.
שבת לפני אחרונה של חודש אלול , הבחירות מאחורינו והעתיד לוט בערפל .וכאשר העתיד לא כזה ברור מה יותר טוב מאסקפיזם ולו רק לדקה קלילה , ופינתנו שמה כנפיים ומרחפת לה אל מערב ארה'ב אל הוליווד ,שם חיים ויוצרים האחים ג'ואל ואיתן.
האחים כהן נולדו וגדלו בפרבר של העיר מיניאפוליס שבמינסוטה, למשפחה יהודית. ג'ואל כהן נולד ב-29 בנובמבר 1954 ואיתן כהן ב-21 בספטמבר 1957. שני הוריהם היו פרופסורים באוניברסיטאות מקומיות. אביהם התמחה בכלכלה ואמם בתולדות האמנות. כילדים נהגו לצלם חידושים לסרטים שונים , באמצעות מצלמה שקנה ג'ואל.
עם המצלמה החלו האחים לצלם קלאסיקות כמו "לאסי שובי הביתה", אבל בגרסה ביתית ובכיכובם של החברים מהשכונה. הם נוהגים כיום לספר על קומדיה בשם "סרט הבננה" ועל הפקת היוקרה "הנרי קיסינג'ר במנוסה", שבשבילה הצליח אית'ן בן ה-12 להשיג חליפה ותיק ג'יימס בונד והשניים יצאו לצלם בשדה התעופה של מיניאפוליס.
בבגרותם החל איתן בלימודי פילוסופיה באוניברסיטת פרינסטון, והכין עבודת תזה בנושא תורתו המאוחרת של הפילוסוף היהודי לודוויג ויטגנשטיין. וכשג'ואל סיים את לימודי הקולנוע שלו הוא הלך, כמו כל בוגר קולנוע מחוסר עבודה, לעבוד כקופאי בחנות כלבו, אך בינתיים ניסה לעשות הכול כדי להכנס לעולם הסרטים. הוא קיבל עבודות הפקה קטנות בסרטי אימה דלי תקציב, ושם פגש את סם ריימי, שיצר בדיוק את "The Evil Dead".
כאשר אית'ן סיים את לימודי הפילוסופיה שלו, פנה אליו ג'ואל ואמר: "בוא נגשים את החלום וניצור סרט משלנו". אולם מי ייתן להם ליצור סרט משלהם, כשברזומה יש להם יש רק את "סרט הבננה"? בתסכולם פנו לריימי, שדחף אותם להתדפק על כל הדלתות האפשריות בניסיון לגייס תקציב.
האחים כהן החליטו לצלם טריילר לסרט שלא היה קיים עדיין, בשם "רציחות פשוטות", ופנו למשקיעים פוטנציאליים. תתפלאו , אבל כך הצליחו לגייס 750 אלף דולר – די והותר כדי להתחיל לצלם את סיפורו של בעל בר, ששוכר בלש פרטי כדי שיהרוג את אשתו ואת המאהב שלה.
בחיפושם אחר שחקנית לסרט הם פנו לשחקנית שהחלה להתגלות בשם הולי האנטר, שלא ממש התעניינה בסרט, אבל הייתה מנומסת והפנתה אותם לשותפתה לדירה, פרנסיס מקדורמנד.
ומפה הכל היסטוריה , הסרט נחל הצלחה וביקורות מעולות ,ופרנסיס הפכה לאישתו של ג'ואל ,שתי ציפורים במכה אחת . מכאן והלאה החלו האחים לעשות סרטים נהדרים כאשר ההשפעות הגדולות עליהם באו מכיוון סרטי המתח והבלשים מחד , ומסרטי הפילם נואר אותם תיבלו בהומור נהדר ולא מעט ביקורת חברתית.
ועם ההצלחה הגיעו גם הפרסים .האחים זכו בפרסי אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר על "פארגו" ב-1996, וב-2008 זכו בשלושה פרסי אוסקר עבור "ארץ קשוחה": על הבימוי, התסריט המעובד ואף הסרט הטוב ביותר. על סרט זה זכו גם בפרס גלובוס הזהב לתסריט הטוב ביותר.
בין סרטיהם הנפלאים נציין את " רציחות קטנות (1984)" , "בייבי אריזונה (1987)" , "צומת מילר" (1990) , "פארגו" (1996) , "ביג לבובסקי" (1998), "אחי, איפה אתה?" (2000) , "אכזריות בלתי נסבלת" (2003) , "ארץ קשוחה" (2007) , ולאחרונה במסגרת ענקית הסטרימינג נטפליקס "הבלדה על באסטר סקראגס" (2018).
יכולתם המופלאה לשלב עלילת מתח עם הומור ,שנינות וביקורת חברתית על גזענות ,היחס לנשים,סטיגמות ותפיסות ישנות, הופכת את הסרטים לחוויה מהנה .
אחד מסרטיהם החביב עלי לפחות הוא סרטם משנת 2000 , "אחי איפוא אתה ?" .
הסרט הוא עיבוד מודרני לסיפור האודיסאה של הומרוס.
עלילת הסרט מתרחשת במדינת מיסיסיפי של שנת 1937, בתקופת השפל הגדול. יוליסס אוורט מק'גיל (אותו מגלם ג'ורג' קלוני הנהדר), או כפי שהוא מכונה, אוורט, נידון למאסר ולעבודות פרך בעוון עבודתו כעורך דין מבלי שיהיה בידו רישיון. אוורט, בעל תחכום מסוים ויכולת השפעה על שני בורים חביבים מקומיים, פיט ודלמאר ( המגולמים ע'י ג'ון טורטורו וטים בלייק נלסון) , שנידונו גם הם למאסר, בורח עימם מעבודות הפרך כדי לחזור אל עירו ואל אשתו. כדי לשכנעם לברוח עימו, הוא מספר להם על אוצר בלום שאותו קבר בקרקעו של עמק המיועד להצפה, בטרם נכנס לכלא.
העלילה מסתבכת כאשר השלושה מאבדים את הדרך ופוגשים שלל דמויות מגוונות, שרובן מעכבות אותם ואף מציבות את חייהם בסכנה. העלילה מצחיקה מפתיעה ומתפתלת …שווה כל רגע מזמנכם…מומלץ.( ולו רק בשל ההבעות הניפלאות שעושה ג'ורג' קלוני ),וגם שיר הסיום.
בסרט משולבים שירים רבים, בעיקר בלוגראס, קאנטרי ופולק אמריקניים. בכך מהווה הסרט מחווה אוהדת מאד של יוצרי הסרט למוזיקה השורשית של הדרום, על מקורותיה השחורים והעממיים.
האמת היא שבאופן טבעי השיר שאליו היינו ממשיכים הוא השיר של Soggy Bottom Boys , שמופיעה בחלקו האחרון של הסרט "Man of Constant Sorrow"(איש של צער מתמיד), אולם אם ב"איש של צער מתמיד" עסקינן ,אנו נעשה פנייה חדה ונעבור אל הזמר והיוצר …עמיר בניון.
עמיר נולד בבאר שבע ב-30 באוגוסט 1975 כבר מגיל צעיר החל לגלות עניין רב במוזיקה. את אלבומו הראשון הפיק בין היתר מחסכונותיו מעבודות שיפוצים. הוא התגייס לצה"ל, אך שוחרר לאחר ימים בודדים עקב בעיות סמים.
בניון, , נולד למקסים ואסתר, שעלו בצעירותם ממרוקו והשתכנו בעיר הדרומית. "מאז שאני זוכר את עצמי תמיד אהבתי מוזיקה וחיפשתי צלילים ואתגרים מוזיקליים, וזו לא קלישאה", הוא מבהיר. "כשהייתי ילד קטן הייתי מכוון את הגיטרה ומחפש בה צלילים שונים, חקרתי את הנושא. אביו היה נגן עוד וזמר, והוא זוכר את עצמו מתבונן בו כשהוא מנגן ולומד ממנו. את ההשכלה המוזיקלית הראשונית ספג ממנו. בניון גדל בבית ששמעו בו המון מוזיקה, ו"כנראה שזה היה באופי שלי" ,הוא נוהג לאמר.
בראיון שערך עימו השנה במעריב הכתב דודי פוטימר אמר :"הכתיבה באה אצלי בתהליכים, בפרצי יצירה שהופיעו פתאום. בגיל 14 כתבתי את אחד השירים הראשונים שלי, 'גולן'. במהלך הלוויה של בן דודה שלי התחלתי לכתוב אותו, פשוט תיארתי את המקרה. לאורך השנים שיפצתי את השיר, והוא מופיע באלבום הבכורה שלי. בגיל 17 ו־18 הייתה לי עוד פריחה יצירתית של כתיבת שירים, ובשנות ה־20 לחיי שוב החלו לצאת שירים, בעיקר באמצע הלילה".
כתיבתו של אמיר מדהימה בכל קנה מידה של ביקורת , שפה עשירה ,תכנים מגוונים ולחנים שמרעידים את הלב והנפש. על כך נוספים גם קולו וגם יכולותיו הוירטואוזיות לשחק עם גבהי השירה. סילסוליו עוררו לא מעט דעות ואמירות שלא היו ראויות ( הזכורה שבהן הייתה של טומי לפיד " לדעתי ג'נין כבשה אותנו ,ןלא אנחנו אותם ").ובהמשך השיר שכתב לאחר אירועי המרמרה " אתה אחי " שעורר בתחילה ביקורת ולבסוף הושמע ע'י נינט טייב באירוע הוקרה ללוחמי שייטת 13.
עמיר בניון ידע 20 שנות קריירה מוזיקלית למודת סערות אישיות ופוליטיות. בראיון שנעשה עימו במאי השנה בערוץ 13 טען שמוצאו המזרחי מביא לאפליה כלפיו, והביא כדוגמא את השיר "כשאת אומרת לא למה את מתכוונת" , אותו ביצע במקור אריק לביא, "קח אדם מזרחי, שנה לו את הלחן, תן לו קול עבה עם ע' ור'. אם מישהו שומע אותו שר הוא מזמין לו משטרה"…
היום לאחר 14 אלבומי אולפן ואלבום מיני אחד ואלבום אינטרנט נוסף זה כבר די ברור ,..כי ,בניון הוא יוצר משובח ומוערך כמעט בכל. רוחב הסקאלה המוזיקלית.
ואיך הדברים מתחברים ??…התשובה היא …"אחי איפוא אתה ?"…???
השבוע סיימנו סבב שני של בחירות קשות ונוראיות בהשלכות החברתיות שלו. זה מגדף את זה , והאחד מחרף את השני . זה "בוגד" והשני "שקרן" ,זה "גנב" והאחר " הזוי".וכך הלאה וכך הלאה…מריבות קשות באמתלה שכל צד רוצה…לא להאמין….. " את טובתו של השני".והחברה הקטנה והצעירה שלנו נקרעת לגזרים למרות שבסוף כולנו פה אחים..
ובשבוע הבא נלך כולנו ( טוב נו חלקנו) לבית הכנסת בתפילת ראש השנה נבקש סליחה ומחילה איש מרעהו וגם מהיושב לו על גבי עננים …ונבקש איש את אחיו לסלוח. ובסוף התפילה ביום.מגיעה ברכת כוהנים..
והיום…זה יום הולדתו של איתן כהן…מהאחים כהן עם הסרט " אחי איפוא אתה ? " שבפס הקול שלו השיר " MAN OF CONSTANT SORROW"….איש של צער מתמיד(השיר מבוצע מצחיק אגב )…ולאמיר בניון ישנו שיר שנקרא " אתה אחי "…אז יש לנו …האחים כהן….אחי איפוא אתה ?….אתה אחי…והכל בערב יום הדין.
והשיר של השבוע הוא התשובה.." ניצחת איתי הכל " בביצוע מיוחד בבריכת הסולטן בקייץ השנה…את השיר ביצעו חילוני , חוזר בתשובה ומסורתי….הביצוע נפלא ,כי כאשר מסירים מחיצות וזוכרים שאנחנו אחים אחרי הכל… ניתן להגיע רחוק…לנצח את הכל ( אמיר דדון ,ישי ריבו ,אמיר בניון).
ונקווה שכמו שנאמר בברכת כוהנים " יאר ה' פניו אליך וישם לך שלום ".כך אכן יהיה לו ולכולנו.
אז מזל טוב איתן ליום ההולדת,תמשיכו לעשות וליצור ,ומי יתן ונחדל לריב ויהיה פה שלום ביננו. כי לא רק האחים כהן…אלה אנחנו כולנו פה.. אחים.
מזל שיש אותך
תמיד את מנגנת תמיד שלמה עם עצמך
ברוך את מלטפת את מיתרי אהבתך
איזה מזל
מזל שיש אותך
את מבינה אותי ואת מראה לי את עצמי
מתלהב כמו ילד מתפנק בך
ואז אני נשאר איתך
בסוף כל לילה אני בא
את רזי צניעותך את נותנת לי ללמוד
וריחמת עלי כמו אם
וניצחת איתי הכל
מזל שיש אותך
אני שקוע בנסתר שבך אוהב מה שגלוי
אני עבד לחוכמה שלך ואין בך כלום שפוי
איזה מזל איתך
בסוף כל לילה אני בא…
במחשבה שניה 