Knockin' on Heaven's Door

מבעד לחושך הנימסך על פני המים הכל נראה אותו דבר ,שחור משחור .ורק נתזי המים המלוחים והקרים של חודש פברואר המוטחים בפנים העייפות ,דליי הקיא בפינות הסיפון ,והטילטולים העזים ,הם שהעידו על ההימצאות במימיו הקרים של הים השחור ,שכמו שמו העיד על האוירה הכללית.

הצפיפות הייתה נוראית ,תכולת האוניה הייתה הרבה מעל הטונא'ז המותר ע'פי הרשיונות 764 במקום 400,הריחות הקשים ואינספור הבעיות הבריאותיות שהתרכזו בכל מטר מרובע של סיפון ,לא הביאו אף לא אחד מן הנוסעים לידי קיטור או רטינה. התקווה הייתה חזקה יותר מהכל .עשרה שבועות של המתנה וסבל לא יתואר לא שברו את רוחם .מאורעות הזמן שקדם לכך והחשש מהפשיזם שפשה ברומניה של אותם ימים דחפו אותם אל מצבם הנוכחי.

האוניה היטלטלה באיטיות בגלל מנועה התקול ושבבי התקווה עלו וירדו כגלים המכים בדופן האוניה. לאורה החלש של השמש שהחלה לעלות באופק  הבחין אחד הנוסעים בשובל לבן הנע במהירות על פני המים ,ועוד בטרם הספיק להבין במה מדובר ,נשמע לפתע פיצוץ מחריש אוזנים. דמויי האדם החלו לצעוק לעזרה …והים הוא כאילו לא חש במתרחש ,אדיש לנעשה על גליו ,המשיך להכות במימיו המלוחים באוניה . הצעקות ..נמשכו עוד כשעה,ולאחריהם ירד שקט על פני המים ,ורוח אלוהים ריחפה על פני תהום…והים ..הוא בשלו המשיך כאילו כלום לא אירע …וגליו כיסו את הכל….

שבת חמימה של חודש אדר ,הילדים בהכנות אחרונות להחליף את אסתר המלכה או את השוטר השכונתי. חלקם ידמו לגבינה אחרים לליצן ובסופו של שבוע זה ישא החזן קולו ויקרא " ויהי בימי אחשוורוש" ומצהלות הילדים יתערבבו בקולות הרעשנים…ופינתנו מטה הגה " לימינה 30 " וחוזרת לאחור. 76 שנים בדיוק אל לילו החשוך של ה24/2/1942 .אל מימיו של הים השחור ..אל אוניית המעפילים "סטורמה" אשר כמו בספרי עגנון…שמה יעיד על סיפורה..

המסלול-המתוכנן-של-סטרומה

 

סטרומה' הייתה אונייה בולגרית שנבנתה בשנת 1867 בניוקאסל, אנגליה, כספינת נהר, ורוב הפלגותיה היו בעיקר בדנובה.בשנת 1941 ארגנו אנשי התנועה הרוויזיוניסטית ברומניה, את הפלגת האונייה כדי לברוח מרומניה הפשיסטית, לאיסטנבול מרחק 14 שעות הפלגה.ב־11 בדצמבר 1941 עלו על סיפון האונייה, שעגנה בנמל קונסטנצה שברומניה, 103 ילדים, 272 נשים ו-393 גברים מבין יהודי רומניה. הכוונה הייתה להגיע לאיסטנבול ומשם להמשיך לישראל שהייתה באותם ימים תחת שלטון בריטי. המרחק לאיסטנבול לא היה גדול אולם מצבה הרעוע של הספינה הישנה ובעיות מנוע קשות לאחר היציאה לים ,הביאו לעיכובים קשים שבסופם נגררה לנמל איסטנבול .

01

האניה סטרומה עוגנת מול חופי תורכיה, פברואר 1942

המארגנים קוו לקבל בטורקיה סרטיפיקטים , (במסגרת ההקצאה השנתית של 2500 שהתירו הבריטים) ,ולהגיע באמצעותם לארץ ישראל. בין הנוסעים היו שישה בעלי סרטיפיקטים שהורשו לעלות לחוף ולהמשיך בדרך היבשה לארץ ישראל.סטרומה עגנה באיסטנבול במשך כעשרה שבועות. ממשלת טורקיה התנתה את שהות האונייה בחופיה בכך שמדינה אחרת תסכים לקלוט את הפליטים, אך מדינה כזו לא נמצאה, למרות השהות הארוכה של האונייה בנמל. במקביל סירבו השר הבריטי לעיניני המזרח התיכון וולטר גינס (הלורד מיין) ,והנציב בישראל הרולד מקייכל לאפשר את הכנסת הנוסעים לישראל, למרות מצבם הקשה ותחינות אנשי הסוכנות.

הנוסעים הושארו בהסגר ונאסר עליהם לרדת מהאונייה, פרט לשמונה . המעפילים שנותרו על הספינה חיו על אספקה שקיבלו מהקהילה היהודית באיסטנבול, עד שגם אספקה זו אזלה. בתוך האונייה הנתונה בתת-תנאים פרצה מחלת הדיזנטריה והנוסעים סבלו מקור, מצפיפות, מזוהמה ומרעב. הבריטים לחצו על הטורקים להחזיר את הנוסעים לארץ המוצא של ההפלגה, רומניה. ניסיונות של הג'וינט לפעול בדרכים אחרות מול השלטון הטורקי להתיר לנוסעים לרדת לחוף ולשהות בינתיים במחנה זמני, כשלו אף הם. השלטון הבריטי בארץ ישראל חשש מפריצת הסכר ומגל של פליטים יהודים שינהר בדרך האחורית לחופי ארץ ישראל וביקשו לחסום את דרך העלייה מארצות הבלקן דרך טורקיה.

מתוך היאוש וכדי למנוע את שילוחם חזרה לרומניה חבלו הנוסעים במכונות האונייה. לבסוף החליטו הטורקים להיפטר מהבעיה בכל מחיר. בליל 23 בפברואר 1942 'סטרומה', עם מנוע מקולקל ובלא עוגן, נקשרה לספינת גרר טורקית שגררה אותה ללב ים, אל מחוץ למים הטריטוריאליים הטורקיים, והותירה אותה שם בלא מזון ומים, על מאות האנשים שהצטופפו על סיפונה.

למחרת בבוקרו של ה-24 לפברואר 1942 ,הבחינה צוללת רוסית בכלי השייט שלא היה מזוהה מבחינתה , ועל פי הנחיות פתיחה באש באותם ימים ,הונחה מפקד הצוללת להטביע כל כלי שייט בלתי מזוהה הנכנס למימי הים השחור ,וכך עשה . הצוללת שיגרה טורפדו שפגע בגוף הספינה הרעועה והישן ותוך זמן קצר שקעה הספינה על כלל נוסעיה 764 במספר, פרט לשניים במצולות הים.

השניים שניצלו מהטביעה היו המעפיל הצעיר דוד סטוליאר ואחד מקציני האונייה, שהצליחו לטפס על קורה והיו סנטימטרים ספורים מעל קו המים. במשך הזמן ניסו שני הניצולים לעודד אחד את השני כדי לשרוד ובמשך הלילה הקר שבא שרו, דיברו וצעקו. הם חששו שאם יפסיקו – לא יחזיקו מעמד בקור העז ששרר במים וגופם יקפא. לפנות בוקר התברר לסטוליאר שהקצין לא החזיק מעמד ומת, והוא נותר הניצול היחיד מן האונייה. דייגים טורקים גילו במקרה את הניצול והעלו אותו לספינתם. דוד סטוליאר נכלא בידי הטורקים ולאחר מאמצים של הקהילה היהודית במקום שוחרר ועלה לארץ ישראל בדרך היבשה. לאחר מכן התגייס…. לצבא הבריטי עד לסוף מלחמת העולם השנייה. עם שחרורו הצטרף להגנה ובמלחמת העצמאות לחם כמקלען.

 

במהלך השנים עלו סברות שונות לגבי זהות הגורם המטביע ,היו שטענו למוקש ימי ,או אולי צוללת גרמנית ,אולם מחקרים הביאו את החוקרים לצוללת רוסית שמפקדה אף קיבל אות לשבח על הטבעתה של ספינת המעפילים סטורמה(הוא לא ידע שמדובר באונית נוסעים) .

האסון נחשב לאחד האסונות הימיים הקשים ביותר מבחינת מספר האנשים שטבעו .המחתרות בארץ  והלח'י בראשן הטילו את האחריות  על הלורד מויין ועל הנציב הבריטי בארץ הרולד מקמייכל והחליטו להורגם .

קבוצה של לוחמי לח"י, בפיקודו של יהושע כהן, תקפה ב-8 באוגוסט 1944, שייירה בה נסע הנציב העליון הבריטי, הרולד מקמייכל, בדרכו מירושלים ליפו. ביפו עמדה להערך לכבודו מסיבת פרידה לפני שנמלט מן הארץ מאימת המחתרת.

לחיסולו של הלורד מוין שהיה במצרים נבחרו שניים מלוחמי לח"י – אליהו חכים ואליהו בית צורי. הם קיימו מעקב ממושך אחרי שיגרת יומו של מוין. ב-6 בנובמבר1944 , כשחזר הלורד מוין ממשרדו לביתו ביצעו את ההוצאה להורג ביריות אקדח מקרוב. הם נמלטו מן המקום באופניים אך נתפסו על ידי שוטרים מצריים. הם הודו מייד במעשה והפכו את בית המשפט לבמה בינלאומית להסברת עמדת לח"י ולהוקעת הבריטים.הם זכו לאהדה גם בקרב דעת הקהל המצרית שראתה בהם לוחמים נגד הבריטים השנואים. אולם הבריטים ששלטו במצרים כפו על בית המשפט הצבאי המצרי להטיל עליהם עונש מוות. הם הוצאו להורג ב-22 במרץ 1945.

ובית-צורי

חיסולו של מוין עורר זעזוע בעולם כולו, ובמיוחד בדעת הקהל הבריטית, והיה בין המאיצים להסתלקות הבריטים מארץ ישראל.

הסטורמה הונצחה באנדטה בבית הקברות בבוקרשט שברומניה ,וכו בישראל : כיר סטורמה בחולון ,בשכונה א' בבאר שבע הוקם בית כנסת אשכנזי ע"ש סטרומה, בקומתו העליונה של בית הכנסת ישנו מוזאון לזכר הפליטים. בית כנסת אשכנזי נוסף בשם זה פועל בשכונת גיורא ברמלה.

250px-STRUMA_memorial_in_Holon

כיכר ואנדרטת סטורמה בעיר חולון

וסיפורה של הסטורמה לוקח אותנו מוסיקלית 31 שנים מאוחר יותר  אל שנת 1973 . בשנה זו הוציא הבמאי האמריקאי סם פקינפה את סרטו  Pat Garrett and Billy the Kid  . בסרט כיכבו ג'ימס קוברן ,כריס כריסטופרסון ..ובוב דילן ..כן כן בוב דילן הזמר…לסרט חיבר דילן ידידנו את שירו הנפלא " נוקש על שערי גן עדן" (Knockin' on Heaven's Door) .השיר הפך ללהיט הראשון של דילן שהגיע לראש מצעד האמריקאי (ב-1973), לאחת מקלאסיקות הרוק , ולאחד השירים המוכרים ביותר של דילן.

השיר כמו מבקש להפסיק את הלחימה ,מושר מפיו של לוחם עייף שכבר תש כוחו ואינו חפץ עוד בלחימה וברובה ,ופונה לאימו שתוריד ממנו את המעמסה את התג המחייב ואת הרובה בטרם יתדפק על שערי גן עדן.

במקור השיר בוצע בסגנון פולק רוק בקצב איטי, אך במהלך השנים הוא זכה למספר רב של גרסאות כיסוי בסגנונות ובמקצבים שונים.בין הגרסאות המפורסמות לשיר זה ניתן לציין את הגירסאות של אריק קלפטון , מארק קנופלר הגדול , אבריל לאבין ,דונה דה לה ריי , ואפילו רוג'ר ווטרס מהפינק פלוייד ,  ואחת המושמעות ביותר היא הגרסא של להקת רובים ושושנים                      " guns & roses"  .

וכיצד הדברים מתחברים ??? אז היום בדיוק לפני 76 שנים טובעה ספינת המעפילים "סטורמה "אשר נוסעיה התדפקו על שערי העולם החופשי לעזרה , והיום בשבת  שלפני פורים שנקראת "שבת זכור" ,מהקריאה בשבת :" זכור את אשר עשה לך העמלק בצאתך ממצרים…" אנו מצווים לזכור ולא לשכוח,האגדה מספרת שהמן-כוכב אירועי פורים היה אף הוא מזרע עמלק …והמהדרים טוענים שגם היטלר…אז בשבת בה נפגשים סיפור הספינה , אנשים המבקשים להימלט מזרע עמלק שבגרמניה , ולהגיע לארצם המיוחלת , בה בשבת שאנו קוראים לזכור את אשר עשה העמלק…פינתנו מבקשת לזכור דבר נוסף . בימים בהם מתדפקים על שערי ארצנו אנשים המבקשים מקלט מתלאובות המלחמה הרצחנית באפריקה , חשוב שנזכור את אשר עשה העמלק ,אך חשוב גם שנזכור כי גם אנו היינו פעם במצב דומה כי "גרים היינו בארץ נוכריה" ונמלטנו מציפורני מבקשי נפשנו והתדפקנו על שערי הארץ …שערי גן עדן ,אך היא הייתה סגורה…ואף אחד לא בא לעזרנו..בשבת זכור…כדאי שנזכור שהזכרון הוא הפכפך…

שבת נעימה וחמה לכולם …וחג פורים שמח ושקט לכולנו.

Mama take this badge from me
I can't use it anymore
It's getting dark too dark to see
Feels like I'm knockin' on heaven's door

Knock-knock-knockin' on heaven's door

Mama put my guns in the ground
I can't shoot them anymore
That cold black cloud is comin' down
Feels like I'm knockin' on heaven's door

איך מאייתים אהבה ??…לא מאייתים..מרגישים.

לפני מס שנים  ,די רבות למעשה ( 31 לערך-סביבות שנת 76 )  נערכה במושב קטן בהרי יהודה מסיבת חנוכה .ישבו להם הילדים והנוער וועדת התרבות של אותו המושב הקטן,נו זה  שבהרי יהודה וחשבו …חשבו על תוכן. כן כך היה נהוג באותם זמנים עתיקים , וביושבם על המדוכה הוחלט כי מאחר ומושבם קטן הוא ומעטים בו הילדים , מן הראוי כי בכל פעילות ישתפו פעולה שתי שכבות גיל . וכך הוחלט כי כיתות ה-ו ( כמדומני אם זכרוני אינו לברכה ) ישתתפו בפסטיגל שירי ילדים בסגנון להקת בצורת  שייערך במסגרת מסיבת בחנוכה. 

ההכנות היו בעיצומן ,ניירות קרפ נגזרו לשרשראות ציבעוניות , דמויות מכבי וכדי שמן עם נייר צלופן בגווני אדום וזהב  , הענק'ית ובית העם היו כמרקחה , ורחבת בית העם ככיכר השוק ההומה ,אך שיר לשיר איין.

ישבו וחשבו  בני אותן הכיתות ולבסוף הוחלט על הלהיט " שובי דובי " של להקת האחים והאחיות מפסטיבל שירי הילדים -7.

אך מאחר והיה רק מיקרופון אחד  ,הוחלט כי כל ילד ישיר בית ,ויעביר את המיקרופון לבא בתור. וכך נחרתה בראשי השורה העלמותית מתוך השיר : " יש לי דב כזה נחמד וקוראים לו שובי ,הוא ישן במיטתי ,הוא כזה חמודי , הוא אוכל מצלחתי  ,ועושה מקלחת ,הוא תמיד תמיד איתי ….. ניסים..קח את המיקרופון ".

שבת של אחרי החגים , אוירה של סתיו כבר בחצרות הבתים  ,חצבים בצידי הדרכים ועלים ראשונים של רקפות החלו להגיח מבינות לסלעים . ופינתנו ממריאה צפון מערבה אל אנגליה הקרירה ,בסמוך ליער אשדון ,שם פורסם היום לפני 91 שנה ספר הילדים הנפלא " ויני הפו " או בשמו המוכר יותר " פו הדב ".

הורד (2)

את הספר חיבר  הסופר המחזאי והמשורר הבריטי אלן אלכסנדר מילן (1882-1956),הספר הנפלא תורגם ללמעלה מ-40  שפות ונמכר בעולם במאות מליוני עותקים ,(1.2 מליון עותקים בברטניה בלבד בשנה ).

הורד

והוא בנוי מ-10 פרקים ובכל אחת הרפתקאה אחרת כאשר במרכז העלילה הדב פו. הספר בנוי בצורה של שיח בן המחבר לבנו כריסטופר רובין , והאב מספר לבן על ההרפתקאות דמיוניות ומצחיקות , שהוא כריסטופר עובר ביחד עם פו , איה ,רו , ארנבי ,חזרזיר  ושאר החברים.

 

מילן כתב את הספר אחרי מפגש מרגש בין בנו בן ה-5 כריסטופר לדובה שחורה בשם וויני בגן-החיות בלונדון. בגן החיות הלונדוני יש עד היום תמונה בה נראה כריסטופר כשהוא מאכיל את הדובה בחלב מרוכז.

לדברי היסטוריונים הדובה ניצלה מידי ציידים על ידי גדוד לוחמים קנדי באוגוסט 1914. היא הפכה לקמיע של הגדוד ובדצמבר באותה השנה, כשהגדוד עבר בלונדון בדרכו לצרפת, הוחלט להשאיר אותה בגן-החיות. וויני חיה בגן עד לשנת 1934. כריסטופר מילן, בנו של מחבר ספרי פו הדוב שהפך לסופר בעצמו, הלך לעולמו בשנת 1996.

הסיפור הראשון נכתב על כריסטופר רובין ופו הדב, והתרחש ביער אשדון אשר סמוך לחוות קוצ'פורד בה התגוררה משפחת מילן. ככל שנוספו צעצועים נוספים לחדר הילדים של בילי מון (כינוי החיבה של כריסטופר רובין), כך נוצרו גיבורים חדשים לסיפורים. כמה מחיות הבד שלפיהן נוצר הספר (פו, חזרזיר, טיגר, איה וקנגה) שוכנות מאז 1987 באגף הילדים של הספרייה העירונית של ניו יורק.

240674-How-Do-You-Spell-Love-

הסיפורים מלאי קסם והרפתקאות מתרחשים ביער ת"ק פרסאות, הלוא הוא יער אשדון.

ביער מקיימים כריסטופר רובין, פו הדב, חזרזיר, ארנב, איה, קנגה, רו, טיגר וינשוף מערכת יחסים מגוונת ומיוחדת, המעמידה אותם פעמים בצרות ופעמים בשמחות. זהו מעין מיקרוקוסמוס של החברה שלנו , כאשר כל חיה היא בעלת אופי המייחד אותה ולכל חיה גם דפוסי התנהגות קבועים. החיות מנהלות את אורח חייהן, מחליטות על מעשיהן ומהלכיהן ונושאות בתוצאות. גם הן, כמו בני האדם, בעלות מגרעות אשר לרוב גוררות אותן לבעיה חדשה ומעניינת, או מצחיקה  מקודמתה.

images

סיפורי פו הדב ,משקפים בתוכם דינמיקות חברתיות מחיי היום יום שלנו כילדים ואף כמבוגרים , ולא מעט ספרי פילוסופיה נכתבו על עלילות פו הדב , על אמירות שלו , ועל משפטים נפלאים מתוך הספר .

  • חזרזיר: "איך אתה מאיית 'אהבה'?" פו הדוב: "אתה לא מאיית את זה…אתה מרגיש את זה."
  • "יש אנשים שאכפת להם ממש. אני חושב שזה נקרא אהבה".
  • "אם אתה תחיה עד גיל מאה, אני רוצה לחיות לחיות עד גיל מאה פחות יום אחד כך שלעולם לא אצטרך לחיות בלעדיך".
  • "איזה מזל שיש לי מישהו שכל כך קשה לי להיפרד ממנו לשלום".
  • "אם שמץ מיני שמץ דבר לי ידוע, הרי מאורה זו פירושה שפן – אמר – ושפן פירושו חברה, וחברה- פירושה אוכל." 
  • "בקומך בבקר משנתך, פו," אמר לבסוף חזרזיר, "מה אתה אומר לעצמך?"
"מה יש לארוחת בוקר" השיב פו. "ואתה, חזרזיר, מה אתה אומר?"
"אני אומר: מי יודע מה יתרחש היום."
פו הניע ראשו מתוך הרהורים. "הרי זה בעצם אותו הדבר, אמר."

ועוד רבים וטובים. ומתוך ספר הילדים והמבוגרים כאחד לומדים על טוב לב , על חברות אמת ללא סייגים , על קבלה עצמית ,והימנעות מהאשמה עצמית ,אהבה , "אוי לו למבוגר שחייו יעברו בלי לקרוא את הספר", טוען הד'ר חיים שפירא  (ד'ר למתמטיקה ,ותורת המשחקים וגם פילוסופיה ) , וכדוגמא הוא גם מספק  לנו מתכון מוחץ נגד תחושת אשמה למשל : "כשפו תקוע בדלת, איזו הברקה יש לו. במקום להאשים את עצמו שהשמין, הוא אומר שפתח הבית נעשה צר יותר. העיקרון שלו הוא 'אני לא רוצה לכעוס על עצמי, יש מספיק אנשים שרוצים לכעוס עלי".

 

הסופר יהודה אטלס מנסה כמו רבים להבין את סוד קסמו של פו  טוען שזה בגלל שפו לא מנסה להתחבב על אף אחד ,"הוא לא עשה כלום כדי שנתאהב בו: הוא פשוט דוב שמנמן שאוכל כמויות עצומות של דבש.", ובעל לב טוב.

קבוצת מדענים קנדית בשיתוף עם קבוצת רופאי ילדים המתמחים בהתפתחות הילד פרסמה לאחרונה בירחון ארגון הרפואה הקנדית ניתוח פסיכולוגי מעמיק לדמויות החביבות. הממצאים: פו הדב סובל מאובססיביות, איה החמור דכאוני וחזרזיר סתם מופרע.

ובאמת כשקוראים את שלל ההרפתקאות המצחיקות/עצובות שקורות לפו קשה שלא לחבב את הדב החביב  ואת התובנות המקסימות שלו.

אין נתונים מדוייקים על שוויו הכלכלי של הדוב, אך לפני 15 שנה שילמה "דיסני" כ-350 מיליון דולר על-מנת להאריך את זכויות הבעלות על הדמות.

 

הספר הנפלא שחוגג היום 91 ,מומלץ בכל פה או פו  , ומחבורת חיות יער אשדון לחבורה מוסיקלית אחרת – להקת " טרבלינג ווילבוריז " (The Traveling Wilburys)  הוילבוריז הנודדים.

הורד (1)

 

ממש כמו גיבורי העל  בקומיקס  שהתאחדו  באולפני מארוול כך גם  חברי הלהקה הזאת התאחדו במקרה ונוצר הרכב שפעל בסה'כ שנתיים 1988-1990 , והספיקו להפיק 2 אלבומים.

חברי הלהקה היו : ג'ורג' האריסון-מהביטלס ,בוב דילן הענק, טום פטי- עליו דיברנו בשבוע שעבר עת נפטר , ג'ף לין – סולן "תזמורת אורות החשמל " , ורוי אורביסון.

ועם כזה הרכב ..יכול לצאת רק טוב.

בתחילה נפגשו רוי אורביסון וטום פטי באולפן ההקלטה של בוב דילן בסנטה מוניקה, קליפורניה, כדי להקליט בי-סייד לסינגל של האריסון "This Is Love". לין, חברו הוותיק של האריסון, היה גם מפיקו של אלבום סולו שהוציא אורביסון באותה תקופה. כאשר סעדו השלושה ארוחת צהריים יחד, הציע אורביסון להשתתף בקולות רקע בהקלטת אלבומו של האריסון. אולפן ההקלטות הפנוי היחיד שאליו יכלו ללכת באותה שעה היה בביתו של דילן, אלא שאז נזכר האריסון שהשאיר את הגיטרה שלו בביתו של פטי. החבורה נסעה להביא את הגיטרה ופטי, שרצה לדעת במה מדובר, הזדרז להודיע על הצטרפותו להרכב, "וילבוריס" הוא כינוי שהוטבע על ידי האריסון ולין במהלך ההקלטות של האלבום 'Cloud Nine' ל"גרמלינים" .

מותו של חבר הלהקה רוי אורביסון ב-6 בדצמבר 1988 היה אובדן כבד להרכב. ואולם, החבורה החליטה להקליט אלבום נוסף בלעדיו. האלבום השני Traveling Wilburys Vol. 3 יצא באוקטובר וזכה לפחות הצלחה מקודמו. ( לא היה vol 2.) בניגוד לאלבום הראשון, שבו התחלקו תפקידי הסולו באורח שווה, פחות או יותר, בין המשתתפים, הרי שבאלבום השני מורגשת הדומיננטיות של בוב דילן על הצד המוזיקלי כולו – בהפקה, בשירה ובעיבודים. היה בהמשך רעיון לעשות מופע איחוד מחדש בשם הציני VOL.5  , אך הוא נגנז. כיום נותרו בחיים רק בוב דילן ( חתן פרס נובל האחרון לספרות , וג'ף ליין – סולנה לשעבר של להקת תזמורת אורות החשמל.

ואיך כל זה מתחבר  ?

ראשית טום פטי שהיה חבר הלהקה ,הלך לעולמו בשבוע שעבר , שם בוודאי פגש באגף המוסיקה את רוי אורבינסון , וגורג הריסון  והם מנגנים יחד , אך מעבר לכך צורת ההתגבשות  המקרית של הלהקה הלהקה מזכירה  את האקראיות שבעלילות חבורת החיות של פו.  ושירם :End of the line  מבטא לא מעט מתפיסותיו של פו הדב ,הדברים יסתדרו אם נקח את החיים קצת יותר בקלות ונושיט מדי פעם יד לסייע, אז שתהיה שבת נעימה לכולם קחו את הכל  בקלות כמו פו , והחיים אולי יהיו נעימים יותר.., וכמה טוב שיש כאלה חברים שקשה להפרד מהם ,שבת שלום

 

Well it's all right, riding around in the breeze

Well it's all right, if you live the life you please

Well it's all right, doing the best you can

Well it's all right, as long as you lend a hand

You can sit around and wait for the phone to ring (End of the Line)

Waiting for someone to tell you everything (End of the Line)

Sit around and wonder what tomorrow will bring (End of the Line)

Maybe a diamond ring