מחבר elim06

החלל…הגבול האחרון ….אלו יומני ספינת החלל אנטרפרייז ..משימתה העיקרית היא לחקור עולמות חדשים…תרבויות חדשות…מקום שכף רגלו של האדם לא דרכה…..

( הפתיח לסדרת המדע הבדיוני המיתולוגית-" מסע בין כוכבים " 1966-1969 )

מעלות החום השבוע הרקיעו שחקים  ,אך נרגעו מעט ביום ה-189 של שנת 2017  . אין לפינתנו מושג באם יש קשר בין תאריכים ונושאים , אך בדיוק לפני שנה דנה הפינה במסע רחוק אחר של וסקו דה גמה להודו ( היום לפני 520  שנה ) , והפעם המסע רחוק יותר  ,…החלל.

בכדי להגיע לחלל העמוק ולחקרו אנו נדרשים לתחנת ביניים אשר תמוקם גבוה מעל כדור הארץ ,אלייה ניתן לחבור  לצרכי אספקה ,מנוחה ותחלופה.ובה גם ניתן יהיה לבצע מחקר ללא הפרעות ועיוותים אותם יוצרת האטמוספירה..ולשם כך נבנתה תחנת החלל הבינלאומית " מיר ".

מיר ברוסית פירושו  "תבל" ,התחנה נבנתה ע'י רוסיה במהלך 10 שנים (1986-1996)  ב-7 מקטעים שונים שחוברו האחד לשני על מנת לייצור תחנת מחקר  בגודל של  19 מ' אורך , 31 מ' רוחב  , ו27 מ' גובה .ובמשקל של  129 טון.

מיר הייתה מבוססת על סדרת תחנות החלל סאליוט ששוגרו לפניה על ידי ברית המועצות. היא קיבלה שירות בעיקר מחלליות סויוז רוסיות מאוישות וכן מחלליות משא בלתי מאויישות מסוג פרוגרס. נחזה שהיא תהיה היעד לטיסות של מעבורת החלל בוראן, אשר תוכננה ברוסיה אך ננטשה מאוחר יותר. ארצות הברית תכננה לבנות את תחנת החלל פרידום כמקבילה למיר. אך  לאחר תום המלחמה הקרה שולבו יכולות תחנת החלל מיר של רוסיה ומעבורות החלל האמריקניות. מיר סיפקה מעבדה מדעית גדולה וראויה למגורים בחלל ומעבורות החלל סיפקו משלוחים והרחבה זמנית של אזורי חיים ועבודה, ובכך יצרו את החללית הגדולה בהיסטוריה עם מסה משולבת של 250 טון. מעבורות החלל האמריקניות השתמשו בצווארון עגינה שתוכנן במקור עבור מעבורת החלל הסובייטית בוראן.

 

למה דווקא היום נזכרנו בה ? מאחר ולפני כשבוע וחצי מלאו 20 שנה לתאונת הדרכים הכי רחוקה ששמענו .

את האספקה לתחנת החלל ביצעו באמצעות חלליות  לא מאויישות מדגם "פרוגרס" תפקידן היה להגיע עצמאית אל התחנה לנווט עצמן אליה ולבצע עגינה אוטו ולהעביר הסחורה או האנשים.

ב27/6/97 הגיעה חללית מדגם זה אל התחנה לצורך העברת הטובין ,אך עם הבדל קטן ,בכדי לחסוך בעלויות בדגם זה לא הורכב מערכת עגינה אוטו' והרעיון היה שברגע הנכון יקחו החבריה בתחנת החלל שליטה על החללית ויבצעו עגינה ידנית…..ואכן החללית הגיע קרוב מאוד והחברים לקחו שליטה , אך מהירויות התגובה היו איטיות מדי והחללית פגעה בתחנה.

 

"היא נראתה מרושעת, כמו כריש מתקרב", סיפר לימים מפקד התחנה לזוטקין. "היא חלפה מתחתיי ואז כל התחנה רעדה והיטלטלה". כל מה שהספיק לעשות היה לצעוק לפואל להיכנס אל חללית המילוט.

 

הבלימה המאוחרת הסיטה מעט את הפרוגרס, אבל לא מספיק. החללית חלפה מתחת לחלון של לזוטקין, פגעה באחד הלוחות הסולריים של תחנת החלל, הרסה רדיאטור וניקבה חור באחד מחדרי תחנת החלל. אנשי הצוות מיהרו לסגור את פתח הגישה לחדר הפגוע, כדי לבודד אותו משאר התחנה, ונכנסו לחללית המילוט, מוכנים לנטוש את התחנה. עד מהרה התברר שאטימת החדר הצילה כנראה את שאר התחנה, אבל הבעיות לא הסתיימו.

ההתנגשות פגעה באספקת החשמל של התחנה והכניסה אותה לסחרור. הלוחות הסולריים לא היו מכוונים עוד אל השמש, מה שמנע את האפשרות לחדש את החשמל. מכיוון שבמהלך הניתוק החפוז של החדר ההרוס אנשי הצוות לא כיבו את המכשירים, מצברי החללית התרוקנו תוך זמן קצר, ובהיעדר חשמל לא יכלו להפעיל את מחשבי התחנה ולעצור את הסחרור. האפשרות האחרונה הייתה להפעיל את המנועים מהקרקע, אבל לשם כך היה צוות הבקרה צריך לדעת את מהירות הסחרור, כדי שצוות הבקרה יוכל להפעיל את מערכת הבלימה בהתאם.

 

החללית המשיכה להסתחרר כ-30 שעות, עד שפואל, דוקטור לאסטרופיזיקה, חישב את מהירות הסיבוב בשיטה ידנית: הוא הצמיד את אגודלו לחלון וניסה להעריך את מהירות המעבר של כוכבים מסוימים. החישוב הזה סיפק נתון קרוב מספיק, והפעלת המנועים מהקרקע בלמה את הסחרור. כעת נדרשו אנשי הצוות לסובב את תחנת החלל כך שהלוחות הסולריים אכן יפנו אל השמש. הם עשו זאת באמצעות תמרון מורכב, בעזרת מנועיה של חללית המילוט המחוברת לתחנה. לאחר שהתחדשה אספקת החשמל החלו אנשי הצוות לייצב בהדרגה את מצבה של מיר, אבל עבודות הבדיקה של החדר שניזוק חיכו עד לבואו של הצוות הבא לתחנה, כמה חודשים לאחר מכן. בסופו של דבר הנזק לא תוקן מעולם.

אף על פי שאין תחליף לתושייה האנושית, ליכולת האלתור ולתפקוד של האדם במצבים מורכבים, התאונה לפני 20 שנה, שכמעט הסתיימה באסון, המחישה גם את מגבלות היכולת האנושית והראתה שבמצבים מסוימים מוטב לסמוך על מכשירים מהימנים ולא לתלות את יהבנו בבני אדם – מוכשרים ככל שיהיו.

התחנה הקיפה את כדור הארץ  בגובה ממוצע של 360 ק'מ  בקצב של הקפה אחת כל  91 דק', סה'כ 15 הקפות ליום ובסה'כ  86330 הקפות עד לסוף דרכה ,104 חוקרים מ-12 מדינות שונות שהו בה לפרקי זמן שונים.

שלא כמו האנטרפרייז ממסע בין כוכבים , חייה של המיר היו קצרים יותר ,לאחר 15 שנות פעילות היא סיימה את דרכה ע'י כך שבעזרת שליטה מרחוק הוסטה מסלולה , והיא נכנסה לאטמוספירה ב23/3/2001 ונשרפה ,ושרידיה שקעו באוקיינוס  השקט בסמוך  לאיי פיג'י.

ומסעות בין כוכבים מובילים אותנו במוסיקה אל להקת סימפלי רד   ( פשוט אדום )

 

להקת פופ בריטית שפעלה בין השנים 1984–2010, וחזרה לפעול החל משנת 2015.

 

הלהקה הוקמה ב-1984 במנצ'סטר על ידי מיק האקנל (Mick Hucknall, שירה), טים קלט (Tim Kellett, חצוצרה וקלידים) ופריץ מק'אינטייר (Fritz McIntyre, שירה וקלידים), שהיו לגרעין הקבוע של הלהקה; סביבם הצטרפו ועזבו אמנים אחרים באופן תדיר. סימפלי רד ידועה למעשה כפרויקט של אדם אחד—האקנל; הוא עצמו ציין זאת בראיונות רבים. שם הלהקה מתייחס לשערו האדמוני של האקנל.

סימפלי רד יצרה שירי פופ קליטים עם השפעה גדולה של מוזיקת נשמה שחורה. בחלק משיריהם משולבים אלמנטים של ג'אז, פאנק ורגאיי. החל מאלבומם החמישי ניכרת השפעה של מוזיקת דאנס.

 

אלבומה הרביעי של סימפלי רד, "Stars", אשר יצא ב-1991, הוא המצליח ביותר של הלהקה ואחד האלבומים הנמכרים ביותר בכל הזמנים, עם למעלה מ-20 מיליון עותקים שנמכרו. Stars היה נקודת השיא של הלהקה. האלבומים שהקליטה מאז זכו לביקורות צוננות ולהצלחה מסחרית מצומצמת.

היא הופיע בישראל שלוש פעמים שהאחרונה שבהם הייתה ביוני 2016.

אז הכל מתרכז יחד… 520 שנה אחרי מסעו של וסקודה גמה להודו,ובשבוע של מסעו של מודי ראש ממשל הודו לישראל ,,,,,וביום הולדתו  ה-60 של ברי סחרוף הנפלא  ששר על חלליות בכותרת הפינה ,אנו מציינים  גם 20 שנה לתאונת המסע של פרוגרס למיר , אנקדוטה מעניינת נוספת היא ש20 שנה הוא גם הפער שבין תום סדרת מסע בין כוכבים לתחילת פרויקט מיר. ובנוסף  בשנה בה תמה הסדרה מסע בין כוכבים…1969…היא השנה בה לראשונה דרכה כף רגלו של האדם על הירח….(תחזרו לרגע למשפט הפתיחה של הסדרה..למעלה )….זהו…"הכל רשום ב……כוכבים " יאמרו המאמינים , כשם השיר של סימפלי רד..

שבת נעימה לכולם.

 

 

Too many hearts are broken

A lover's promise never came with a maybe

So many words are left unspoken

The silent voices are driving me crazy

After all the pain you caused me

Making up could never be your intention

You'll never know how much you hurt me

Stay, can't you see that I

I wanna fall from the stars

Straight into your arms

I, I feel you

I hope you comprehend

הלו ,יש מישהו בבית ? הוא קרא , זכריה ?? ,  ציונה ??.."רגע אני באה..מה הלחץ ? "הוא שמע את רחש הצעדים ואז נפתחה הדלת ,,,"אה אהלן  ציונה  ,מה נשמע ? ,שאל ,אני חייב אסימונים ,הפרה של אברהם ממשק 2 חצתה את גדר הגבול ,והחליטה שהעשב הירדני הסמוך ללטרון  טעים יותר , חייבים לצלצל ולבקש  מהחבריה של האו'ם להשיב את הפרה" .

ציונה נטלה מפתח מן המגרה ופתחה את חלקו התחתון של  מכשיר הטלפון הציבורי , היא אספה את האסימונים ובתמורה ל שתי לירות מסרה לו 4  . הוא שלשל בזהירות את האסימון מבעד לחריץ  והחל לסובב את החוגה ,שיענו כבר..שיענו …חשב לעצמו

תיאור ציורי למקרה שקרה ,מסילת ציון קייץ 1961.

בוקר שבת ראשונה של חודש יולי , החל מאתמול גם אצל ילדי בית הספר היסודי התרחב החיוך  .החופש הגדול כבר כולל גם אותם  .  וההורים מזיעים יותר, ספק מהחופש ספק מהחום , ופינתנו עושה דרכה אל  כנס "Macworld Expo" במוסקונה ווסט בסן פרנסיסקו, קליפורניה חורף שנת 2007 .

בכנס זה לפני מעט יותר מעשור ,הוצג לראשונה הפלא אשר לימים יקרה  ,..האייפון הראשון או כפי שכונה אייפון 2G.

אפל שיצרה את המכשיר בשיתוף פעולה חשאי וחסר תקדים עם חברת AT&T, לשעבר "Cingular Wireless". כאשר עלות הפיתוח של שיתוף הפעולה הייתה מוערכת בכ-150 מיליון דולרים אשר נפרשו על פני תקופה של 30 חודשים . המכשיר היווה שילוב של 3 פונקציות אותן ביקשה אפל להטמיע במכשיר אחד : האייפוד (כונן מוסיקה של החברה) ,טלפון , וכן קישוריות לאינטרנט.

לראשונה הנגישה אפל לציבור מכשיר טלפון המוני מבוסס מסך מגע ומחובר לרשת האינטרנט ,דבר שהיה בגדר מדע בדיוני . עד לא מזמן  ( למי שזוכר כבר ב 2002 הציג הבמאי סטיבן ספילברג  בסרטו " דו'ח מיוחד " על פי ספרו של פיליפ .ק. דיק , ובכיכובו של טום קרוז ,עולם עתידני בו מצויים מסכי מגע שקופים בהם ניתן להפעיל אפליקציות ומשימות שונות ע'י מגע..אז זה נראה היה הזוי ודמיוני לחלוטין היום קשה לדמיין אחרת )….חמש שנים מאוחר יותר אפל הפכה זאת למציאות.

המכשיר הראשון היה יחסית צנוע במידותיו ,מסך בגודל 3.5 אינטש  ( מול ממוצע של 5-5.5 כיום ) זכרון של 4 גי'גה  ( מול 16-256 כיום ) .

את המעבד  נתונים למכשיר בנתה עבור אפל  מי שלימים תהייה המתחרה הגדולה שלה- סמסונג.

האייפון שוחרר למכירה בדיוק אתמול לפני עשר שנים , ב-29 ביוני 2007 בארצות הברית. באותו היום, אלפי אנשים המתינו מחוץ לחנויות אפל ו-AT&T לפני השקתו של המכשיר, וחנויות רבות דיווחו על מחסור במלאי המכשיר שנגמר בתוך שעה. ובתוך ימים מעטים הגיעו המכירות ללמעלה ממליון מכשירים.באותה שנה הודיעה החברה על החלפת שמה מ-Apple Computer ל־Apple, שינוי שמצביע על מעבר החברה מלהיות יצרנית מחשבים בלבד לחברה המוכרת מגוון מוצרים.

מכירות האייפון אומנם פגעו במכירות האייפוד ….אך הסה'כ מכירות הפך את אפל תוך זמן קצר לאחת החברות העשירות והחזקות בעולם  עם שווי שוק של 798 מיליארד דולר  ,ו כ 115,000 עובדים !!!

 

אז מזל טוב לאייפון עם הגעתו לגיל 10 .

וזה מוליך אותנו במוסיקה אל  זמר אחר שחגג השבוע יום הולדת …ליונל רי'צי .

ליונל נולד ב20/6/49  באלבמה  ,והחל את דרכו המוסיקלית כפסנתרן בלהקת הקומודורס אשר בתחילת דרכה היוותה להקת חימום לחמישיית הג'קסונים המפורסמת.

בהמשך התבססו הקומודורס כלהקת R&B   נחשבת ומצליחה בפני עצמה , עם להיטים כמו easy ,tree times lady, nightshift , אך העובדה שריצי כתב להיטים גם לזמרים אחרים ,העיב על הווי הלהקה עד פירוקה.

ריצי פנה לקריירה עצמאית ועשה חיל .תקליטיו הצליחו היטב בארה'ב ומחוצה לה .

האלבומים הנוספים אשר הוציא בהמשך: "Can Not Slow Down" (עם הלהיט Hello) ו-"Dancing On The Ceiling"' חיזקו את הסטטוס שלו ככוכב-על. נקודה שיא בקריירה שלו הייתה הופעה חיה שנתן באולימפיאדת לוס אנג'לס בשנת 1984.

שנת 1985 כתב יחד עם מייקל ג'קסון וקווינסי ג'ונס את שיר הצדקה המצליח We Are the World. השיר בוצע ע'י מקבץ מדהים של מבצעים שונים כמו : סטיבי וונדר, ברוס ספרינגסטין, פול סיימון, טינה טרנר, סינדי לאופר, מייקל ג'קסון, דיאנה רוס, בוב דילן, ריי צ'ארלס, סטיב פרי, דריל הול וג'ון אוטס, בילי ג'ואל וקני רוג'רס..ועוד . השיר אשר נועד לאסוף כספים לילדי אתיופיה הרעבים עקב הבצורת קשה שפקדה את המדינה .בשנת 1986 זכה ריצ'י בפרס האוסקר ובפרס גלובוס הזהב על שירו "Say You, Say Me" אשר בוצע בסרט "לילות לבנים" ( סרט נפלא ).

לאחר האלבום "Dancing On The Ceiling" ריצ'י נטל הפסקה ארוכה, בין היתר, בשל מחלה במיתרי הקול, וב-1991 התפרקו נישואיו והוא התגרש.

בשנת 2000 עשה ריצ'י קאמבק עם אלבום חדש בשם "Renaissance" ולהיט חדש "Angel" אשר זכו להצלחה בעיקר באירופה. למרות הירידה המשמעותית במכירות התקליטים שלו, ריצ'י עדיין זוכה להצלחה רבה יחסית בהופעותיו החיות. אלבומו האחרון "Coming Home" יצא בספטמבר 2006.

 

לאורך השנים מכר ריצ'י מעל 100 מיליון אלבומים כאשר 22 שירים שביצע הגיעו למצעד ה"טופ 10" האמריקאי, כולל 13 שירים בתקופת השיא שלו, בין השנים 1981 ל-1987.

ואיך הכל מתחבר ??

אז השבוע חוגגים הן האייפון ,והן ליונל ריצי ימי הולדת 10 ו  68 .אז מזל טוב טוב להם , אך השבוע נישאו גם דניאל ואריה ,..מזל טוב גם להם ….ומה מחבר טלפון  וליונל ריצי עם חתונה ??

שיר רומנטי מתקתק וסוכרי בשם הלו…

שבת נעימה לכולם ומזל טוב לליונל ,לאייפון  ,, לדניאל ואריה….ולילדי החופש הגדול…..

I've been alone with you
Inside my mind
And in my dreams I've kissed your lips
A thousand times
I sometimes see you
Pass outside my door
Hello!
Is it me you're looking for?
I can see it in your eyes
I can see it in your smile
You're all I've ever wanted
And my arms are open wide
'cause you know just what to say
And you know just what to do
And I want to tell you so much
I love you

I long to see the sunlight in your hair
And tell you time and time again
How much I care
Sometimes I feel my heart will overflow
Hello!
I've just got to let you know
'cause I wonder where you are
And I wonder what you do
Are you somewhere feeling lonely?
Or is someone loving you?
Tell me how to win your heart
For I haven't got a clue
But let me start by saying I love you

נועה חייכה לעצמה , תחושת  ההצלחה העבירה זרמים במורד ידייה , היא נטלה עוד קוביה מהסלסלה ,והניחה אותה בעדינותה במרום המגדל הצבעוני אותו בנתה . המגדל  נע קלות ימינה ואז שמאלה ,שרירייה נדרכו באחת   , ואצבעות ידייה נקפצו  , אך המגדל שב והתייצב , והחיוך שב לפנים הקטנות  , " אמא" היא קראה , " בואי לראות מה בניתי " , היא נטלה קוביה אחרונה מן הסל ,בעוד צעדייה של אמא נשמעו פוסעות במסדרון ,היא הניחה את הקוביה האחרונה , ועוד לפני שהספיקה למשוך ידה ,צנח לו המגדל מטה ברעש מחריש אוזניים  ,דמעותיה זלגו מטה עוד בטרם הגיעה אימא לחדרה...

שבת שלשית של חודש יוני , השמש צולה בנחת כל ציפור על קו מתח גבוה שנראה כמו היה דף תווי נגינה  , ופינתנו תעסוק,בהצלחה וכישלון.

היום ה-17 ביוני הוא יום הולדתו של אחד מגדולי הספורטאים בכל הזמנים ,רוכב האופניים (לא לאנס אמסטרונג ,תתפלאו אבל היה רוכב  גדול ממנו ) הבלגי  אדי " הקניבל " מארקס .

אדי יליד מינסל קיזגם שבבלגיה  החל לעסוק בספורט בגיל צעיר ,תחילה ניסה כוחו בכדורסל אך בגיל 12 עבר להתאמן ברכיבת אופניים. בהיותו בן 19 התפרסם מרקס לראשונה כשניצח במרוץ הכביש באליפות העולם לחובבים בצרפת. באותה שנה כבר רכב באולימפיאדת טוקיו (1964) אך היה מעורב בנפילה  ממש לפני קו הסיום.

הטור דה פראנס של 1968 הסתיים בדרמה גדולה, כשהרוכב יאן יאנסן ניצח במירוץ נגד השעון בקטע האחרון כדי לעקוף את הרמן ואן ספרינגל ולזכות בחולצה הצהובה. עבור ואן ספרינגל, התסכול היה גדול מהמשוער. בגיל 25 בלבד, הבין למעשה כי התואר חמק ממנו לנצח. "ידעתי שזו ההזדמנות האחרונה שלי", הודה הבלגי, "ידעתי שמרקס בדרך".

 

כן, אדי מרקס שהפך לאגדה היה בדרך. לא כולם התלהבו מהרוכב הבלגי כשהפך למקצוען באפריל 1965.  דרכו של אדי לא הייתה קלה הוא היה פזיז בתחילתה והתרסק וכשל לא מעט פעמים ,אך הנפילות רק עודדו אותו ללמוד מטעויותיו ולנסות ולשפרן ,הוא ניצל כל רגע פנוי כולל פגרות בכדי להתאמן שוב ושוב ,באחד המקרים  בשנת 69 הושעה לחודש עקב כשלון בבדיקת סמים ,הוא ערער וזוכה ,ושב להתחרות במלוא המרץ.

במהלך הקריירה הארוכה שלו ניצח בכל המרוצים החשובים והצטיין בכל סוגי מרוצי האופניים הקיימים באופני כביש.אדי ניצח חמש פעמים בטור דה פראנס,  ובנוסף חמש פעמים בג'ירו ד'איטליה, הוא שבר את שיא השעה ( רכיבת מרחק מקסימלי בשעה ) שיא שהחזיק 28 שנים ,  וניצח באליפות העולם לחובבים ולמקצוענים. למעשה, בשנים 1968‏-1974 הייתה שליטתו של מרקס בענף כה מוחלטת עד שלמעשה במרוצים רבים הקרב האמיתי היה על המקום השני. בשנת 1996 העניק לו מלך בלגיה את התואר רוזן (Baron).

בשנת 1978 פרש אדי בגיל 33 מרכיבה וכיום הוא בעל חברה לייצור אופניים ומסייע בפרשנות בשידורי התחרויות.

למי שיצא לראות השבוע  את נאומו של מארק צוקרברג  לבוגרי הרווארד 2017 שרץ ברשת , מדבר מארק על  " תכלית" ועל האתגר העולמי של הדור שלנו …לנסות וליצור מצב בו לכל אחד מאיתנו תהיה גם בעתיד תכלית..או מטרה ..בעידן שמקומות עבודה יעלמו לטובת מכונות ..כי רק כאשר לכל אחד ישנה מטרה הוא מונע קדימה ואז כל החברה צועדת קדימה …. וכשלונות צריכים להוות גורם מניע ולא מונע …עלינו לחנךאת הדור הצעיר  לכך שכישלון הוא דרך למידה ולא מחסום."

לאדי הייתה מטרה…להיות הרוכב הכי טוב וגם כאשר נכשל טו נפל , נפילותיו  ,לא עצרו אותו והוא תמיד שאף קדימה…

וזה מביא אותנו השבוע במוסיקה אל הזמר שחקן ויוצר …

יגאל בשן .

יגאל בשן נולד  ב  11 בספטמבר 1950  ,  בשם יגאל בשארי במושב נחלת יהודה לציונה ויוסף בשארי, ילידי הארץ ממוצא תימני. מגיל צעיר אהב לשיר ולנגן בגיטרה. בתיכון למד בבית הספר לאמנויות רננים שבתל אביב.

מגיל 15 הופיע עם שלומית אהרון, חברתו לכיתה, בצמד "יגאל ושלומית". בהמשך תפרדנה דרכיהם ושלומית תככב בלהקת "הכל עובר חביבי" , ויגאל יפנה לקריירה עצמאית.

בשנת 68 הוא מוציא תקליט ראשון וזוכה להצלחה ,והקריירה פורחת . שנה לאחר מכן  ב 1969 זכה בשן ב"פרס כינור דוד", וביצע בפסטיבל הזמר והפזמון את "על גל האבן הלבנה" למילים של ירון לונדון וללחן של יעקב הולנדר. בפסטיבל הזמר החסידי שר את השיר "עושה שלום" אשר הלחינה נורית הירש למילים מן התפילה, וזכה במקום השני. בסוף אותה שנה הוציא תקליטון מצליח נוסף, בו נכללו השירים "אין לי יותר מה לומר" ו"שיר לפנות ערב". באותה שנה זכה בתואר זמר השנה של גלי צה"ל.

עוד בטרםהתגייס כבר חיזרו אחריו  לא מעט להקות צבאיות ..הוא בחר בלהקת פיקוד צפון (של  אלוף הפיקוד דוד אלעזר ).

ומאז הלכה הקריירה של יגאל מעלה מעלה  ,הוא הופיע בקולנוע בסרט "שרית" ,עבד עם מיטב הזמרים והיוצרים בארץ : מוטי גלעדי ,ריקי גל ,דורי בן זאב ,גרי אקשטיין ,עוזי חיטמן ,יוסי בנאי ,אבי סינגולדה ,סי היימן ,האחיות יוספי  ועוד רבים וטובים , יגאל הופיע בתוכניות ילדים "הופה היי" ,ובפסטיבלים ,הלחין מוסיקה לסרטים ותוכניות טלויזיה ועוד ועוד .

הוא נישא בשנת 72 למיקה מרידור ולהם זוג ילדים  אלינור ואורי.

לפני מספר שנים   מיעט יגאל להופיע  ,ושמו נקשר לכל מיני פרשות מוזרות ,אך לשמחתינו הוא שב להופיע וחזר לבמות.

אז המשך הצלחה ליגאל , וגם לאדי מהאופניים.

אז איך כל זה קשור ..?

כמו שאמר צוקרברג  ,כדי להגיע למטרה צריך לחנך את דור העתיד לא לפחד מלהיכשל ,ולהבין שזו דרך הלמידה הטובה ביותר ..( מארק ניזרק לפני שנים מהרווארד…והשבוע קיבל מהם תואר  ד'ר..) , וגם אדי מרקס שהיום חל יום הולדתו , היה חדור אמונה במטרה  ,כל הנפילות לא עצרו בעדו  כי אם להיפך רק דחפו אותו קדימה…

ויגאל בשן איך הוא קשור ???

ליגאל ישנו שיר נפלא משנת 76 אותו כתב אהוד מנור והלחין נתן כהן , השיר נקרא " קפה אצל ברטה".

השיר מדבר על בחור שתוהה לגבי עתידו ונוהג ללכת פעם בשנה לקוראת בקפה בשם ברטה.

וכשהוא שואל אותה האם צפויה לו  אהבה , היא עונה לו :" כן…אבל לפני זה אכזבה ".

אז בואו נקווה יחד שלא נפחד מכשלונות ורק נלמד מהן ..והן תובלנה להצלחה

שבת נעימה לכולם.(תקשיבו לחצוצרות…איזה יופי )

כשאני שפוף ורע לי על הלב
אני הולך אל ברטה ואצלה יושב
אני שותה קפה שחור
מראה לה את היד
אומרת לי אתה נחמד
תשים עשירייה בצד

ואז לפתע היא שותקת ורואה
את כל מה שיקרה ומה שכבר קרה
רואה על מי אני חושב
ומה אני רוצה
אומרת שגלגל חדש
יתחיל כשהשנה תצא

תמיד כשאני עומד כבר לעזוב 
היא מנסה לומר שיהיה עוד טוב 
אחרי כמה צרות קטנות 
פתאום תרגיש נפלא 
תהיה לך שמחה גדולה 
מילה של ברטה זאת מילה 

אני הולך אל ברטה פעם בשנה 

ובינתיים שום דבר לא השתנה 
אבל תמיד אני חוזר 
מראה לה את היד 
ומקווה שיום אחד 
אומר שלום ולא אפחד 

ואז אני שואל אותה על אהבה 
אומרת כן אבל לפני כן אכזבה 
אז לא כדאי לך לדאוג 
אולי תראה רופא 
תשמע אתה בחור יפה 
אולי תשתה עוד כוס קפה 

"מה אעשה ביום שאחרי  ? " שאל את עצמו  , וגם היא תמהה… הישוב הבייתה ? , היניח  כלי מלחמתו ? ,או שמא יתמכר לשמחת המנצחים . מתוק הוא טעם הנצחון , אך כמו שכבר למדה בשיעורי הביולוגיה , למתיקות  יתר ישנם גם השפעות שליליות . הסוכר מוצא דרכו עם זרם הדם אל פריפריות הגוף המרוחקות מן הלב , הלבלב עובד קשה יותר ונזקי הסוכר יתבררו עם השנים …..הסכרת בוא תבוא ואם לא ילמד למנן את כמויות המתוק…יבוא היום וגופו ישלם על כך מחיר של פרידה מפריפריות הגוף בהן פגע הסוכר..ופרידות  מחלקי גוף מטבען מכאיבות עד מאוד .

בוקר חם של השבוע ה-24 של השנה ,ונותרו עוד 204 ימים לסופה ופינתנו מציינת כמה סופים …קצוות…שנתקבצו יחד בשבוע זה .

מניח שכל מי שחי כאן בשבוע האחרון לא יכול היה ,שלא לשמוע את אינסוף האירועים ,איזכורים ,וחגיגות ה-50 שנה למלחמת ששת הימים .המלחמה שפרצה ב-5 ליוני 1967 ,עם שידור הסיסמא " סדין אדום " . לאחר תקופת מתיחות ארוכה  ,בה צפתה מדינת ישראל כסוסת הציפורניים לאשר יארע . המתח התפוצץ באחת עם שחרורו של הקפיץ הדרוך " מבצע מוקד" .

 

במסגרת "מבצע מוקד" תוכנית מגרה שנהגתה 11 שנים קודם למלחמה ,יצא חיל האויר בתזמון מדהים להשבית בו זמנית את כל צבאות האויר של צבאות ערב. ובשעה 0745 בבוקרו של ה-5 במאי הוטלו פצצות על 11 שדות תעופה צבאיים של מצריים ,ובהמשך בסה'כ על למעלה מ-130 שדות תעופה ויעדים נוספים של מצריים ,סוריה ועירק. וכך תוך שלוש שעות הושמדו מרבית חילות האויר סביבנו .

האופוריה הייתה ממכרת ובמלחמת בזק שארכה שישה ימים בלבד כבשה ישראל את חצי האי סיני ,את יהודה ושומרון ומזרח ירושלים ,ואת רמת הגולן בצפון.

החגיגות היו גדולות ,המעבר מאומה החוששת לגורלה , אומה אחוזת אימה ,לאומה מנצחת היה חד ומהיר . הסוכר התפשט במהירות ונספג בכל פינה בגוף ,ומטבעו סוכר מרים את רמות האנרגיה בגוף לזמן קצר ,ואת נזקיו חשים מאוחר יותר.

אך לא רק " מלחמת ששת הימים" החלה השבוע ,בדיוק 15  שנים מאוחר יותר, ב-6 ליוני 1982 ,יצא צה'ל למה שנקרא בזמנו" מבצע שלום הגליל" , מבצע מהיר וזריז ( כך חשבנו בהתחלה ) שמטרתו הייתה גירוש כוחות אש'ף היושבים בדרום לבנון , וסילוקם עד לקו 40 ק'מ מהגבול הצפוני שלנו .

התוכנית נהגתה קודם למבצע ,(ובדיעבד הסתבר כי למתכנני התוכניות היו כוונות אחרות,ראו ספרו של זאב שיף-"מלחמת שולל"), והטריגר להפעלתה ,הייתה הפגיעה בשגריר ישראל בבריטניה שלמה  ארגוב ע'י מחבלים   . כוחות צה'ל יצאו למבצע שאמור היה לארוך זמן קצר , אך אט אט ,נשרו העלים מהעץ והגיע החורף והבוץ בלבנון נעשה סמיך והכביד על הנעליים הצבאיות ,ועל כתפיו המותשות של רוה'מ מנחם בגין, וכך נותר צהל בלבנון 18 שנה !! ,עד לשנת 2000.

המעניין הוא שמלחמת ששת הימים נתפשה בתודעה כנצחון מזהיר ,כביצוע מושלם , הצלחה מטאורית של עם קטן וחלש שנלחם על חייו ,ועשה זאת מהר ואלגנטי וכמעט ללא מחיר,ואילו מלחמת לבנון נתפשה ככשלון  ,ליקוי מאורות,ואובדן כבד מדי  שקרע את העם , אך האם באמת זה כך ?

אם נקח את מדד ההרוגים או אז המצב נראה אחרת ,במלחמת ששת הימים איבדנו 779 חיילים במשך 6 ימים , ובמבצע שלום הגליל  ( טרם היותו מלחמה ) איבדנו 654 במשך 16 שבועות של לחימה . העניין הוא שכאשר מנצחים ,רעש החגיגות מעיב על הצורך לבדוק את עצמנו ,כולם עסוקים בלקחת קרדיט ולשבח את ההישגים,ופחות לבחון את שאירע ובעיקר את ההשלכות של תוצאות הלחימה.וכך אנו מוצאים עצמנו שש שנים מאוחר יותר ,לא מוכנים /יהירים מידי  ביום כיפור של שנת 73.

ובמלחמה כמו במלחמה וגם אם לא מציינים זאת היו גם היו מחדלים לא קטנים .ובמלחמת ששת הימים חרף הנצחון  היו גם היו תקלות קשות ומחדלים קשים כגון הקרב המיותר בגבעת התחמושת ..שהפך הירואי ,,תקיפת שדה התעופה H-3 בעירק , אובדן רבע מהסד'כ של חיל האויר.,חוסר הידע איך שולטים על העם שנכבש זה עתה ? לכך לא נערכנו ….ועוד ועוד ,אך כשמנצחים אין פנאי לביקורת, חגיגות הנצחון  מכסות את הכל.

 

ובמעבר חד ,דבר נוסף אירע השבוע…

השבוע כך מספרים ..אין איש במזרח התיכון ,ואולי בעולם כולו שהצליח לחמוק מטקס סיום שנה כלשהו בבתי הספר והגנים . תלמידים מכל רחבי הארץ ,שחררו אנקת רווחה ואויר ריאות שהיה כלוא במשך כמעט 10 חודשים ,, ויצאו לחופשה. אימהות ואבות הזילו דמעה עת ילדיהם לבושי לבן חגו במעגלים ,זרים על ראשם ,והודו לצוות המורים ,ולהורים.

ובוגרי הכיתות הגבוהות ( יב במקרה שלנו ) סיימו תקופת חיים משמעותית , ויצאו לדרך חדשה , מי לצבא  ,מי לשנת שירות ,מי לשירות הלאומי , ומי לכל דרך אחרת שיבחר.

תם פרק בחיים ומתחיל פרק חדש.

כל אלו  לוקחים אותנו במוסיקה אל הכנסיה ( כמו ששר הוייזר take me to church )….או אל השכל… בואו נתפשר על " כנסיית השכל".

"כנסיית השכל" היא להקת רוק ישראלית מצליחה שנוסדה בשלהי שנות ה-80 ,ישראל חוגגת כמעט שני עשורים לששת הימים ,וצה'ל עמוק בבוץ הלבנוני,  ובעיר שדרות קמה לה להקה  חדשה בשם "כנסיית השכל". והלהקה יוצרת מוזיקה בסגנון רוק וגל חדש עם נגיעות מזרחיות.

 

שם הלהקה, "כנסיית השכל", לקוח מספרו של רוברט מ. פירסיג "זן ואומנות אחזקת האופנוע", שם, אגב ניסיון להבחין בין מאפיינים גשמיים ומאפיינים שכליים של מוסדות האקדמיים, כינה פירסיג את המוסדות האקדמיים בשם "כנסיות השכל".

חברי הלהקה יורם חזן (שירה, גיטרה, סקסופון, כתיבה) , רן אלמליח (גיטרה בס, כתיבה), דוד ראסד (גיטרה חשמלית), דניאל זייבלט (תופים) ,ועמי רייס (קלידים, תזמור).

מוסיקת הלהקה הושפעה בעיקר ממוסיקה של ניק קייב וממוסיקה מזרחית בעזרתו של כוכב  נוסף משדרות  בשם קובי עוז-סולן להקת טיפקס.

לאחר ניסיונות לא מועטים הגיעו חברי הלהקה למסקנה, כי עתידם לא יצלח ללא מעבר לתל אביב ויצירת קשר עם אמרגנים וחברות תקליטים. הם עברו לתל אביב, ובה התגוררו בדירת חדר קטנה בדרום העיר, התפרנסו מעבודות אחרות והמשיכו לפתח את הלהקה ושיריה. לאחר זמן קצר פגשו אותם המפיקים דני רכט וניצן זעירא והמוזיקאי אבי בללי, שדחפו אותם להפקת אלבום בכורה ללהקה.

שני אלבומי הלהקה הראשונים לא הביאו להצלחה ,אך החברים לא אמרו נואש ובתקליטם השלישי שוב בעזרתו של קובי עוז ,כבר הגיעו לקהל הרחב והפכו להצלחה גדולה.

בשנת 2008 הקליטה הלהקה במסגרת הפרויקט "עוד מעט נהפוך לשיר" של גלי צה"ל את השיר "שום דבר לא יפגע בי", שהלחין יורם חזן למילים של ארז שטרק שנהרג באסון המסוקים.

ואיך כל זה קשור אלינו ??

אז השבוע לכל אורכו חגגנו 50 שנה לנצחון מלחמת ששת הימים , שגם אחרי חמישים שנה לא ברור לחברה בישראל האם יותר ניצחנו או אולי הפסדנו , ומאידך בשקט חרישי צויין השבוע גם 35 שנה ליציאה למלחמת לבנון הראשונה שגם עליה עולות השאלות באם הייתה יותר כשלון או אולי ההיפך ?? ,והשבוע חגגו ילדינו בהדר ובגאון את סיום הלימודים בטקס צבעוני ,חגיגי ובאמת מרגש ..הם גדלו והפכו מילדים /ילדים לבחורים ועלמות ..ועוד רגע יעלו על מדים.

ואנו נעמוד מהצד ונביט בהם פוסעים אלי בק'ום ונקווה שלא יצטרכו לשאת חלק במלחמה כלשהיא…..שלא תבוא הסערה הבאה.

ואמש במסיבת הסיום של שכבת יב' הם קפצו ורקדו לצלילי "כנסיית השכל " תגידי שחם, תגידי שקר .."

וחשבתי על המילים  מצד אחד כאילו רק לפני רגע הם שיחקו תופסת ,וכבר הם עוזבים והולכים לצבא ,ממש כמו בשיר " תגידי לי " של הלהקה

" יום שבת גשום
ואת במרפסת
רואים משם את הים
ילדים משחקים תופסת

אני מכין קפה
את עדיין שותקת
רואים שלא ישנת
אז מה את אומרת

תגידי שחם תגידי שקר
תגידי שאין בי שום דבר
תגידי שטוב תגידי שרע
תגידי תלך וזה לא נורא

הערב בא מוקדם
ואת מתלבשת
הים כבר נעלם
ילדים הולכים בגשם

אני שואל לאן
לאן את הולכת
בחוץ הסערה
אז מה את אומרת

תגידי שחם תגידי שקר

תגידי שאין בי שום דבר

תגידי שטוב תגידי שרע

תגידי תלך וזה לא נורא

שילכו בשלום וישובו בשלום בדרכם החדשה. ושלא נדע עוד מלחמות או סערות.

וששום דבר לא יפגע בהם ..שום דבר..לא אשה לא כדור…שום דבר

שבת נעימה לכולם

ילדות….הגיל לא ברור..כמו בחלום ,אני זוכר את צבע  עטיפת התקליט , ..ירוק בהיר ..ובחלומי….אני פוסע בשקט במסדרון הצר המוביל אל החדר ,פותח את הדלת ונכנס פנימה . משמאלי ארון הבגדים הגדול ,פורמייקה בצבע קרם בהיר ,ובתחתיתו שתי מגירות אני פותח את המגירה הימנית ובה ערימת תקליטים ,אני מבחין בתקליט קרטון של גו' עמר , וגם בעטיפת התקליט של יפה ירקוני בו להקת ריקוד עם חולצות לבנות עם פרחים רוקדים ריקודי עם או הורה….ושם בינות לשאר התקליטים , אני מבחין  בזה עם העטיפה הירוקה…."סנגם ". את שפתו   אנני מבין ,הינדית יסתבר לי עם השנים ,ההורים בבית דיברו במליאלם,השפה של יהודי קוצין אי שם בדרום מערב הודו, מדי פעם נוגן התקליט בבית הישן על הפטיפון שמעל לרדיו הגדול,,,,בהמשך כבר לא היה פטיפון ,ומירי,אחותי   נהגה לרשום את מילות חלק מהשירים במחברת חומה של דפרון  בעברית על מנת ללומדן בע'פ …אך יותר מכל זכור לי הדוד שלי..דוד יצחק ז'ל ,שבצעירותו ,טרם עליית המשפחה ,עבד בבומבי ושם למד את השפה , ושאהב להאזין רוב קשב לשיר  DOST DOST   ..חבר ,חבר…..הוא היחיד מביננו שגם הבין את פשר המילים…

בוקרו של  שבת ראשונה  בחודש האחרון בשנת  הלימודים הנוכחית  , אשר בעוד רגע  קצר תהפוך לעלה נוסף בעץ הזכרון ובמארג החלומות שכל אחד מאיתנו מגדל בגינת  מוחו , ופינתנו מציינת מלאות  16 שנה לסרטו של הבמאי בני תורתי ,יליד שכונת התקווה  ," כיכר החלומות" .

הסרט שיצא במאי 2001  מגולל את סיפורם של שני אחים למשפחת מנדבון המעוניינים לפתוח מחדש ,בעקבות התגלותו בחלום של האב לאחד האחים , את בית הקולנוע של אביהם שנסגר לפני 25 שנה ולהקרין בו את הסרט שהיה שלאגר אהוב בזמנו , הסרט ההודי " סנגם" בכיכובו של אליל הקולנוע ההודי באותם ימים רא'ג קאפור. כאשר ברקע של העלילה ,ממש כמו בסרט הודי ,סיפורה של אהבה נכזבת ונסתרת ישנה שלא באה לידי מימושה בין אחיו של האב המנוח ,ובין האם , אותם מגלמים  השחקנית  יונה אליאן והשחקן מוחמד בכרי.

ממש כמו במנהרת זמן אמיתית  ,הסרט "כיכר החלומות" צולם בשכונת עזרא בסמוך לשכונת הארגזים בדרום תל אביב, שם גדל במאי הסרט בני תורתי . הסרט מתאר את הווי השכונות, אי שם בשנות השבעים, על כל מאפייניו הצבעוניים . יש שם את בית הקולנוע השכונתי, הגיבורים המקומיים וגם את שוטי הכפר, המגולמים בידי ששון ברוך , יונתן דני,  ויאיר מורד. חייהם של השלושה, גברים במיטב שנותיהם, נעים סביב שיאי החוויות כדוגמת איסוף קרשים לקראת ל"ג בעומר הקרב, ולחלופין ­ משחקי קלפים באמצע היום.

,וכמובן ישנו גם יוסף שילוח המשחק דמותו של ישראל ההודי , דמות הזויה / מתוקה  של איש החי את חיי היום יום כמו בסרט הודי בצורה מעוררת חיוך ,עצב ,וגם הערכה.

הסרט שזור במיטב השחקנים הישראלים  : פרט ליונה אליאן ומוחמד בכרי מופיעים גם נירו לוי ,שרון רג'ינאנו , איילת זורר ,יוסף שילוח ,אורי גבריאל,אורי קלאוזנר ,בני תורתי הבמאי בתפקיד קטן (המוכר במכולת ) ואפילו שלומי סרנגה בתפקיד הזמר יודיאקיס.

את המוסיקה לסרט ערך שם טוב לוי הנהדר , והסרט זכה בחמישה פרסי אופיר ( שחקן משנה-יוסף שילוח ,בימוי –בני תורתי , מוסיקה-שם טוב לוי ,עיצוב אומנותי,  ועיצוב תפאורה )

סרט נפלא ומומלץ לחובבי הנוסטלגיה והמוסיקה …

וסרט זה מוביל אותנו כמעט בטבעיות אל שחקן הקולנוע ההודי  רא'ג קאפור .

ראג' קאפור (14 בדצמבר 1924 – 2 ביוני 1988), אשר אמש היה יום השנה ה19 למותו ,נחשב לגדול שחקני הקולנוע ההודיים בכל הזמנים.  ראג' נולד בפשאוור בהודו הבריטית (כיום בפקיסטן) לרמסרני (ראמה) דווי ולשחקן פרטהוויראג' קאפור, אבי משפחת הבידור המפורסמת  קאפור. נישא לקרישנה ראג' קאפור, ממנה נולדו לו בניו רנדהיר קאפור, רישי קאפור, ראג'יב קאפור ובנותיו רימה-ג'אין וריטו-נאנדה.

 

שני אחיו של ראג' הפכו לשחקנים ידועים בזכות עצמם, שאמי קאפור ושאשי קאפור. ילדיו, רנדהיר, רישי וראג'יב ואף נכדיו (קאריסמה קאפור, קארינה קאפור, רנביר קאפור) הפכו לשחקנים מוכרים ומצליחים בבוליווד.

 

ראג' קאפור החל לשחק בסרטים בגיל צעיר . הוא כתב תסריטים רבים לסרטים שביים. והיה מן המייסדים המרכזיים של עיר הסרטים בוליווד..

אחד השחקנים הנערצים עליו היה צ'ארלי צ'פלין ,ואת הליכתו  ושפמו נהג לחקות ולשבץ בלא מעט מסרטיו.

ראג' שיחק ב-57 סרטים אך הוא התפרסם בעיקר בזכות שלושה סרטים אשר הפכו לסרטי קאלט בין מעריציו :

"הנווד" (תרגום חופשי: "היחפן"), סרט דרמה הודי קומי אשר, כמו הנודד, עוסק בחברה ההודית האטומה שמחלקת כל אדם ואדם לפי מעמדו ועיסוקו. הסרט בוים על ידי ראג' קאפור שגם שיחק בתפקיד הראשי.

סרט זה שצולם בשנת 1951 , היה הצלחה מסחררת בעיקר ברוסיה, שם קיבל את השם "ברודייגה".

"הנודד " ( שמו המקורי מר 420) הסרט מספר על ראג' (ראג' קאפור), בחור משכיל, עני, פשוט, מצחיק ומלא שמחת חיים שבא לעיר הגדולה בומביי כדי למצוא עבודה (ממש כמו חלק מהורינו שנדדו לבומבי על מנת למצוא תעסוקה ). על אף מאמציו, הוא נתקל בחומות של דחיות וסרובים מכל האנשים ונוכח לדעת עד כמה אטומה החברה בעיר זו. ראג' מתאהב בווידיה (נרגיס), בחורה פשוטה וענייה אשר מלמדת בבית ספר פרטי משלה.

באחת העבודות שראג' מוצא הוא מקבל מטלה להגיע למלון יוקרתי ולמסור בגדים נקיים. במלון הוא נתקל ברקדנית רמאית. היא מגלה את כשרונו במשחקי קלפים ומרוויחה כסף על חשבונו. כשהוא עוזב אותה הוא ממשיך לשחק בקלפים והופך לאיש עשיר, אבל עם זאת מתרחק מעקרונותיו ומאהבתו כלפי וידיה. הכינוי "420" ניתן לאנשים שקרנים ורמאים ומכאן שם הסרט.

בפס קול הסרט מופיע השיר Eechak Dana Beechak Dana  (שיר ילדים :" זרע בצד ,זרע באמצע ,בין הרבה זרעים ) הנקרא בפי רבים בישראל "איצ'יקידנה". השיר זכה לפופולריות רבה , ונחשב בארץ לאחד השירים ההודיים הידועים ביותר.

וכמובן הסרט השלישי עליו דיברנו בתחילה  "סנגם " (מפגש).

בסרט מסופר על סונדאר (ראג' קאפור), בחור פשוט ויתום אשר גדל בחיק משפחתו של חברו הטוב גופאל (ראג'נדרה קומאר). גופאל הוא האדם החשוב ביותר בחייו של סונדאר.

גם סונדאר וגם גופאל מאוהבים נואשות ברדהא, ידידת ילדות שלהם. רדהא עצמה מאוהבת בגופאל ולא בסונדאר. כשגופאל מגלה לראשונה שסונדאר מאוהב ברדהא, הוא מחליט לשכוח ממנה. היות שהוריה של רדהא סבורים שסונדאר אינו ראוי לבתם, מחליט סונדאר להפוך לקצין בצבא, שם לכאורה הוא מת מות גיבורים לאחר שמטוסו מופל מעל קשמיר בקרב נגד אויבי המדינה.

אחרי "מותו" של סונדאר מתחילים גופאל ורדהא לממש את אהבתם אחד כלפי השנייה. אולם לאחר זמן רב ,באופן מפתיע חוזר סונדאר בריא ושלם אל ידידיו. גופאל מוותר שוב על אהבתו ומבקש מרדהא לשכוח אותו. הוריה של רדהא, שעתה מתרשמים לטובה מסונדאר, מסכימים שתינשא לו. רדהא גם היא מחליטה לשכוח מגופאל ולהתחיל חיים חדשים עם סונדאר.

זמן מה לאחר נישואיהם של רדהא וסונדאר, מגלה סונדאר מכתב אהבה שקיבלה רדהא בזמנו מגופאל, מבלי לדעת שמכתב זה נכתב על ידי חברו הטוב. לבסוף מתגלה מי כתב את המכתב וגופאל שם קץ לחייו. סונדאר מבין כי מה שהיה חסר בחייו הוא סאנגם, מפני שעל אף ויתורו של גופאל על אהבתו לטובת חברו, גופאל לא הבין שסונדאר גם אהב אותו מאוד והוא זה שהיה צריך לוותר על אהבתו לטובת אהבתם ההדדית של גופאל ורדהא….עצוב אבל זה הסרט…..

אז איך הכל מתחבר ?

אז אתמול חל יום השנה  ה-19 לפטירתו של כוכב הסרט סנגם- רא'ג קאפור,  והחודש מלאו   -16 לסרט כיכר החלומות שבמרכזו פתיחת הקולנוע הישן והקרנת הסרט סנגם,  וחלומות שמנסים גיבוריו להגשים .המעניין הוא ששתי האהבות המרכזיות בשני הסרטים לא הגיעו לכלל מימוש משום שנעדרו מפגש ( סנגם ) שיכול היה להפוך חלום למציאות.

ואתם בצאתכם מהמושב בכל פעם ,בהגיעכם לכיכר קוצין בכניסה למושב  המחברת בין ההווה- וההרחבה החדשה ,לעבר -ולמושב הישן …אל תוותרו אף פעם על החלומות .

 

מצרף את השיר האהוב עלי  (ושהיה אהוב גם על דוד יצחק ז'ל ) חבר ,חבר.

(עם תרגום חלקי.)

שבת נעימה לכולם שניפגש תמיד ושייתגשמו מרבית חלומותינו.

dost dost naa raha, pyar pyar naa raha

jindagee hame teraa (aitbar naa raha – (2))

amanate mai pyar kee, gaya tha jisako saunp kar

woh mere dost tum hee the, tumhee toh the

jo jindagee kee rah me bane the mere hamsafar

woh mere dost tum hee the, tumhee toh the

sare bhed khul gaye, rajdar naa raha

jindagee hame teraa (aitbar naa raha – (2))

dost dost naa raha…..

safar ke wakt me palak pe motiyo ko taulti

woh tum naa thee toh kaun tha tumhee toh thee

nashe kee rat dhhal gayee abb khumar naa raha

jindagee hame teraa (aitbar naa raha – (2))

dost dost naa raha…..

 

תרגומו  החלקי לעברית:

חבר חבר  הוא לא יותר, האהבה האהבה  היא לא עוד

החיים שלך האמינו לנו, האמונה שלך איננה

אני יוצא לדרך ומוותר על אהבתי בעבורך , החבר שהיית כל חיי

והמתחרה על אהבתי.

כשהיית כל הסודות יצאו החוצה שום דבר לא ניסתר.

החיים שלנו האמינו לנו.

החבר הוא לא יותר ,האהבה היא לא עוד….

על ראשינו שוב נושרות טיפות של גשם
רוח סתיו עלי זהב בכל פיזרה
שוב נמתין לשמש, נצפה ונחכה ש…
באביב היא תשוב בחזרה 

…

וגם את שנעלמת בבוא הגשם
שפרחת פתאום כרוח סערה
לא נזיל דמעות ולא נקרא לך שוב מפני ש…
באביב את תשובי חזרה

מי מאיתנו לא נוהג לפזם מידי פעם את שירו היפהיפה של שארל  אזנבור ( תרגום של אבי קורן ) הזכור לטוב מהביצוע הנפלא של  צוות הווי נח'ל…

…..בוקר של שבת חמה , החזאים אומרים שמעל לממוצע , מעניין אם הממוצע מתעדכן אחת לכמה שנים או שהוא ערך מוחלט מימי המנדט האכדי…כי חם בחוץ ..חם עד מאוד …האביב שקט ודומם , והשאלה בעינה עומדת …האם באביב היא תשוב בחזרה ??

ולמה עולה השאלה הזו ?? , כי היום לפני 110 שנים (27/5/1907) נולדה  רייצ'ל קרסון .

רייצ'ל זואולוגית וביולוגית ימית אמריקנית,  נולדה לאם מריה פרזייר (מק'לין) ואב רוברט וורדון . בחווה משפחתית קטנה בפרוור של העיר ספרינגדייל במדינת פנסילבניה. כילדה, התעניינה מאוד בעולם הצומח והחי בסביבתה. כשהייתה בת 8 היא החלה לכתוב סיפורים (רובם עסקו בבעלי חיים), וסיפורה הראשון התפרסם כשהייתה בת 10.

 

בלימודי התואר הראשון, במכללת קת'ם לבנות, בחרה קרסון בביולוגיה כמסלול עיקרי. היא סיימה את לימודיה במכללה בהצטיינות בשנת 1929. לאחר שהשתתפה בקורס קיץ במעבדה לביולוגיה ימית, המשיכה את לימודיה המתקדמים בחקר זואולוגיה וגנטיקה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס. בעקבות מצבה הכלכלי הרעוע, נאלצה קרסון לעבוד תוך כדי לימודיה, ועל כן החלה במשרת עוזרת מחקר במעבדת ריימונד פרל, שם עבדה עם עכברושים וזבובי דרוזופילה. קרסון השלימה את התואר שני בזואולוגיה בשנת 1932.

לאחר עשיית הדוקטורט שלה בביולוגיה ניגשה להבחן למישרה ציבורית של  ביולוגית ימית זוטרה וסיימה עם הציון הגבוה ביותר מבין כל הנבחנים, ובשנת 1936, כאשר מונתה למשרה של  ביולוגית ימית זוטרה, הפכה לאישה השנייה שהתקבלה לעבודה במשרה מלאה בתפקיד מקצועי במחלקת הדגה של ארה'ב.

קרסון התקדמה במחלקה (ששינתה את שמה בינתיים ל"שירות הדגה וחיי הבר") ובשנת 1949 הפכה לעורכת הראשית של הפרסומים של המחלקה. למרות שתפקידה החדש איפשר לה חופש רב בבחירת נושאי המחקר ועבודות השדה, הוא גם נשא בחובו אחריות הולכת וגוברת בנושאים בירוקרטיים ואדמיניסטרטיביים שעבורה היו משעממים עד מאוד. תוך כדי עבודתה, בשנת 1948 החלה קרסון לעבוד על חומרים עבור ספרה השני, ואף קיבלה החלטה לעזוב את עבודתה במחלקת הדגה ולהתחיל במעבר לעסוק בכתיבה במשרה מלאה.

בספט 1962 הוציא קרסון את סיפרה " האביב הדומם " ספר , זה נחשב כגורם שהזניק את התנועה הסביבתית המערבית. הספר טען כי לחומרי להדברת חרקים ישנן השפעות מזיקות על הסביבה, בעיקר על ציפורים .טענתה המרכזית הייתה כי בגלל אופי שרשרת המזון ההשפעה של חומרי הדברה ובעיקר הדי די טי  ,היא הרסנית ,למשל בעת שנעשה בחומר זה שימוש על חרקים  בריסוסים בשדות החקלאיים  ,מגיעים בעלי כנף שאוכלים את החרקים וגם הם  בולעים את  חומרי ההדברה , ואז הטורפים שלהם מושפעים וכן הלאה עד ליצירת השפעה משמעותית על האיזון האקולוגי בטבע ,פגיעה ביכולת האבקת צמחים וכו' וכן על בני האדם כגורם מסרטן.

הויכוח שעוררה היה קשה ומר ,היו שטענו שקרסון מתעלמת מהתועלת והצלת חיי אדם שנובעים מהדברת חרקים מעבירי מחלות ,ושאין הוכחה לנזק מסרטן על בני האדם ,חברות ההדברה והחקלאים ניהלו עימה ויכוחים קשים ,וחוקרים שונים אף דחו את טענותיה בדבר הנזק לציפורים במחקרים שהוכיחו שלא היה נזק כזה, אולם למרות זאת 8 שנים לאחר מותה נאסר השימוש בדי די טי בארה'ב.

 

"אביב דומם" שיצא בשנת 1962 זכה להצלחה מסחרית גדולה. קרסון זכתה לשפע הזמנות לדבר על הספר ועל רעיונותיה, אך נאלצה לסרב לרובן בגלל חולשה מתגברת שנבעה מסרטן השד שהתפתח אצלה כמה שנים קודם לכן. שנתיים אחרי פרסום הספר, נפטרה קרסון.

 

כ-16 שנים לאחר מותה ,ב-1980 הוכר פועלה למען איכות הסביבה בהענקת מדליית החירות הנשיאותית, עיטור הכבוד האזרחי הגבוה ביותר בארצות הברית, על ידי הנשיא ג'ימי קרטר ( חקלאי בעצמו לשעבר -גידל בוטנים ).וכמו כן ב-22 באפריל 2006, לכבוד יום כדור הארץ, שונה שמו של הגשר ברחוב התשיעי בפיטסבורג ל"גשר ריצ'ל קרסון" , וכן, הוקם אתר מורשת לאומי בבית הולדתה בפיטסבורג.

והאביב הדומם  מוליך אותנו במוסיקה ללהקת רוק ישראלית  צעירה שהוקמה בשנת 2000 ע'י  תלמידי התיכו ן אמיר אטיאס ואיתי שיף מנתניה ,וללהקה קוראים …"בית הבובות".

חברי הלהקה הם :

אמיר אטיאס – שירה וגיטרה

איתי שיף – שירה וגיטרה

דני מקוב – תופים

רן כהן – גיטרה

יניב דדון – גיטרה

איתי בן מרגי – קלידים

מי שכותבים את מרבית המילים והלחניםהם אמיר אטיאס ואיתי שיף.

 

 

לאחר שחרורם מהצבא הקליטו כמה משיריהם באולפן בקיבוץ העוגן. תקליטורים עם השירים חולקו לחבריהם של חברי הלהקה. בעת טיולם בחו"ל, ובעיקר בדרום אמריקה, הפיצו החברים את המוזיקה בין מטיילים שפגשו, ואלה נתבקשו לצרוב לחבריהם. השירים זכו לפופולריות גבוהה והגיעו אף למטיילים בהודו, אוסטרליה ויפן. ( למי שזוכר הם התארחו אצל יאיר לפיד לאור הצלחת שירם " סיגפו " שהפך להיט על בקרב הטיילים הישראלים בחו'ל ).

הלהקה שינתה את שמה פעמים רבות, אך לאחר חזרתם לארץ של אמיר ואיתי מהטיול בדרום אמריקה, החליטו השניים כי השם הנבחר יהיה "בית הבובות", כשם אחד השירים שהוקלטו בראשית דרכם באולפני העוגן. שם זה, בפועל, ניתן ללהקה על ידי המטיילים שקראו להרכב "בית הבובות של אמיר ואיתי".

 

תקליטם הראשון  יצא בשנת 2005 בשם  "מדפים" ובו הלהיטים " סיגפו" , "שיר בעיפרון" , "למעני" ועוד. האלבום זכה להצלחה ישראלית נפלאה ,ועד 2015 מכר למעלה מ100 אלף עותקים.

ומאז הוציאה הלהקה עוד 3 אלבומים ואלבום אוסף נוסף שיצא ב-2016.

ואיך הכל מתחבר ? ,טוב ……בחוץ חם ,והאביב דומם  ,וזהו גם שמו של ספרה החשוב של רייצ'ל קרסון ,שהיום הוא יום הולדתה , ואם לא נתעלם מהשפעתנו על הסביבה ,,,אז באביב היא לא תשוב בחזרה ..

ובית הבובות ,איך הוא קשור…טוב אז מדובר בלהקה נהדרת ששרה וכותבת נפלא , ואחד משיריה המופלאים הוא " שיר בעיפרון"…ועכשיו כשהאביב בשיאו  ,וממש אמש באירוע שבועות של המושב שמחנו ברכנו את הילדים שנולדו השנה ביישוב ,ומצד שני בעוד רגע ילדינו יסיימו את בית הספר ויצאו כל אחד לדרכו בחיים  ומילות השיר כאילו נכתבו לרגעים הללו של בואם לחיים ושל יציאתם של ילדינו למסע חייהם ….שימו לב למילים..ולמוסיקה הנפלאה …ממליץ בחום ( תרתי משמע) על אוזניות ועיניים עצומות…שתהיה שבת נעימה ונינוחה וחג שבועות שמח.

 

אל תשכח לשמוח גם בחלקי

ואל תמנע מלבכות כשעצוב

תנצל עד תום כל עוד אתה תמים

תלמד לוותר ואל תוותר על החיים.

 

כי בחיים הכל עובר

מטעויות למד והשתפר

מה שקולך הפנימי אומר, זו האמת שלך

לא, לסלוח זו לא חולשה

נצור אהבה בדרכך

ודע, את כל הסובב אותך.

 

אל תלך בדרכו של אחר

ואל תיכנע לחולשות שבגוף

שא בעול בכתפיים איתנות

ותאמין ותאמין, רק תאמין.

 

שבחיים הכל עובר…

זהו זה האביב עוד רגע עוזב והקייץ  אוטוטו כבר  כאן ,טקסי הזכרון וחגיגות העצמאות מאחורינו ,ומקדימה נפרש הקייץ מלוא הדרו וחומו עד לאופק של הרי נובמבר הרחוקים ,הוורדים בחצרות הבתים צובעים את הגינות בשלל צבעים וגם בוורוד ,למה דווקא וורוד. ?? ..מייד תבינו.

עוד רגע והחום פה יזכיר את המדבר ,ופינתנו שמה כובע רחב שוליים נעליים גבוהות ומים ונוסעת דרום מערבה למדבר סיני אל הנקודה המערבית ביותר של ישראל בשנים 67-80(מלחמת ששת הימים -עד השלב הראשון של ישום הסכם השלום עם מצרים )…….ברוכים הבאים לתעלת סואץ.

 

סיפור התעלה מתחיל באמצע המאה ה-19,באותם ימים הייתה  למעצמות האירופיות בעיה. האימפריות הלכו  והתפשטו בכל רחבי העולם ואיתן התרחב הסחר הימי של סחורות ליבשת, אך הגיאוגרפיה הייתה בעייתית . כל ספינה שרצתה להגיע מאירופה להודו, אוסטרליה או המזרח הרחוק הייתה נאלצת לעשות עיקוף גדול דרך  ג'בראלטר -כף התקווה הטובה – הקצה הדרומי של יבשת אפריקה -ואז מזרחה להודו סין או אוסטרליה– מסלול שהאריך מאוד את משך המסע וייקר את הסחורות. במיוחד סבלה מכך בריטניה, ששלטה בהודו ובהונג קונג והיו לה אינטרסים רבים במזרח הרחוק.

אך המעניין הוא  שדווקא צרפת היא זו שעשתה את הצעד המעשי לפתרון הבעיה, כשהציעה לחפור תעלה ברצועת היבשה הצרה המפרידה בין אסיה לאפריקה. וכך יוכלו ספינות לחצות את הים התיכון, להמשיך ממנו ישירות לים סוף ומשם לאוקיינוס ההודי. חיסכון אדיר בזמן ובכסף.

הרעיון של חפירה אינו חדש. כבר במצרים העתיקה נחפרו תעלות מהנילוס לים סוף, או לאגמים שנמצאים כיום בתוואי התעלה. אולם הצעדים המעשיים לחפירת תעלה ישירה בין שני הימים החלו רק בשנות ה-30 של המאה ה-19, כשהתברר סופית שאין הבדל בגובה המים בין ים סוף לים התיכון.

בערך אז התווה החוקר הצרפתי לינאן דה בלפון (Belefonds) את התוכניות הראשונות לתעלת סואץ. אחרים המשיכו אחריו, עד שלבסוף בשנים 1854 ו-1856 קיבל המהנדס הצרפתי פרדיננד דה לספס (Lesseps) זיכיון משליט מצרים סעיד פאשה להקמת חברה שתחפור ותנהל במשך 99 שנים תעלה פתוחה לספינות מכל הלאומים. קבוצת מומחים בינלאומית שהוא גייס עברה על התוכניות המקוריות של בלפון ושכללה אותן, עד שבדצמבר 1858 הוקמה רשמית חברת תעלת סואץ וב-25 באפריל של השנה הבאה החלו העבודות.(אצלם הבירוקרטיה מהירה יותר מישראל 2017).

עשר שנים של עבודות, בחום של 40 מעלות בצל בקיץ נשמע לא נורא ? – אבל איפה לעזאזל ניתן למצוא צל במדבר?… מנהלי העבודה האירופיים ישבו   בסככות מוצלות עם כובעי השעם , וראו את עשרות אלפי פועלי הדחק המצרים, רובם פלאחים שגויסו בכפייה, נצלים בשמש,  ..עובדים תמורת פרוטות ומתים ממחלות.

לפי הערכות מסוימות, קרוב ל–120 אלף פועלים מתו במהלך העבודות, מתוכם רבים מתו במגפת הכולירה בשנת 1865.

כשאנו רואים היום כיצד ציוד מכני הנדסי מודרני מבתר את הארץ לאורכה ולרוחבה ,מפלח הרים כחמאה ובוצע גבעות ומנהרות כמו היו עשויים מרשמלו  ,קצת קשה לדמיין את הקשיים העצומים שעמדו בפני הפועלים שעשו את מרבית העבודה ידנית ורק בשלבים הסופיים החלו להשתמש במכונות שהובאו מאירופה.

בסך הכול עבדו על התעלה בעשר שנות החפירה קרוב ל-1.5 מיליון פועלים במעדרים ואתים, עד שסעיד פאשה הפסיק את עבודות הכפייה. ולאחר מכן העבודה הושלמה ביתר יעילות באמצעות מחפרים מכניים ואתי קיטור שהפעילו עובדים מאירופה. וברקע כל אותה עת בחשו המעצמות בפרויקט, כשבריטניה עושה כל שביכולתה כדי לטרפד את התעלה שתבטיח תנועה חופשית של ספינות למזרח בלי פיקוחה.

בסופו של דבר, ב-15 באוגוסט 1869 הושלם החיבור בין הים התיכון לים סוף – 164 קילומטר (כיום 193 קילומטר ו-300 מטר) של תעלה מפורט סעיד בצפון לעיר סואץ שעל חוף הים האדום. ב-16 בנובמבר של אותה שנה נערך טקס החנוכה החגיגי בהשתתפות נציגים רמי דרג מכל העולם.

מעבר לתועלת ולחסכון הכלכלי העצום של התעלה בהעברת סחורות בזמנים קצרים של שייט ,הביאה התעלה גם להאצת תהליכים קולוניאלים , וכמו כן לגל מהגרים גדול מאוד …לא של בני אדם כי אם של מיני דגים אצות ומיניבקטריות שנעו כעת מאפריקה לים התיכון וגרמו לשינויים באיזון האקולוגי.

ב-1875 ממשלת בריטניה, שכל כך התנגדה במקור לפרויקט, קנתה ממצרים את מניותיה בתעלה והפכה לשותפתה של צרפת בבעלות על נתיב התעבורה החיוני,שנים רבות  מאוחר יותר החלה מצריים לרכוש חזרה את מנייות התעלה ועד 1962 הפכה לבעלת התעלה.

 

בשנה שעברה הושלם פרויקט הדגל של ממשלת מצרים – מיזם שנועד לשקם את הכלכלה הרעועה של המדינה, המתקשה להתאושש מתהפוכות "האביב הערבי".הנשיא המצרי ראה בפרויקט האדיר שעלותו 8 מיליארד דולר כדרך לגבש את העם סביב פרויקט לאומי ולרכך את קולות המריבה ששררו במצרים מאז אותו אביב אלים. . בעבודות שנמשכו כשנה בלבד, ובמימון של 80 אחוז ע'י העם המצרי, חפרו המצרים תעלה מקבילה לתעלת סואץ המקורית, שמחברת את הים התיכון לים סוף ומאפשרת תנועה דו-כיווניתשל 49-75 כלי שייט ליום ללא עצירות ,בציר התחבורה הימית החיוני הזה.

ובכך לשדרג את הכנסותיה של מצריים ממיסי התעלה מ-5.5 מליארד ל 13 מליארד דולר בשנה.

( נק' מעניינת בסיפור היא העובדה שישנם חוקרים והיסטוריונים שמדברים על בניית הפירמידות במצריים לא רחוק מהנילוס,גם כעל פרויקט שלא נבנה ע'י עבדים של האימפריה המצרית , כי אם ע'י העם המצרי עצמו שהתגייס מרצונו ,וראה בזה גאווה לאומית לבנות מבנים אדירים כדוגמאת הפירמידות והספינקיסים שעד היום לא ברור לנו כיצד ניבנו )

ומשייט בתעלה אנו מסיטים את הגה הספינה מערבה ומפליגים אל ארה'ב אל העיר ניו יורק שם חגגה לפני שבועיים  הזמרת הנפלאה ברברה סטרייסנד את יום הולדתה ה75 .

 

 

סטרייסנד נולדה ב-24 באפריל 1942 בברוקלין, ניו יורק. ברברה ג'ואן סטרייסנד היא השנייה מתוך 3 ילדים להורים עמנואל ודיאנה מהגרים יהודים מפולין. אך אביה מת בשל דימום מוחי כשהיא היתה בת 15 חודשים בלבד ואמא גדלה אותה לבד.
מגיל מאוד צעיר אהבה מוסיקה  . כנערה צעירה החלה להופיעה במועדונים למרות שאמא ניסתה להניא אותה מכך בטענה שאינה אטרקטיבית דייה בכדי לקחת חלק בעסקי השעשועים והבידור. ברברה לא שעתה לקול אימא והמשיכה.( לפעמים חוסר הקשבה..זה לטובה..אז לא לכעוס).

היא שאפה להיות שחקנית והחלה להשתתף במספר הפקות באוף-ברודוויי והופיעה בקביעות בסאונות לגברים בלבד, שם גם קיבלה את קהל המעריצים הראשון שלה. לאחר מכן קיבלה תפקיד ראשון במחזמר "I Can Get It for You Wholesale"

 

בעקבות הופעותיה בברודוויי היא הוחתמה להוצאת אלבום בכורה (בשם The Barbra Streisand Album) בחברת קולומביה רקורדס  האלבום, שיצא ב־1963 ,  הצליח מאוד וזכה בשני פרסי הגראמי. לאחר מכן הוציאה שני אלבומים מצליחים נוספים (The Second Barbra Streisand Album ,The Third Album).כמה מקוריים היו שמות התקליטים….

ההצלחה הובילה גם לתפקידה הגדול בדמותה של הזמרת והשחקנית פאני ברייס במחזמר "מצחיקונת"  בברודוויי בשנת 1964..

סטרייסנד היא הזמרת היחידה בהיסטוריה שהגיעה אל המקום הראשון במצעד האמריקאי ב-5 עשורים – משנות ה-60 ועד לעשור הקודם. יש לה 51 אלבומי זהב, 30 פלטינה ו-18 מולטי-פלטינה.
אלבומה 'People' מ-1964 היה הראשון שלה מבין 9 שהגיעו אל המקום הראשון והאחרון היה Love Is The Answer, אלבומה ה-63 והשישי שלה שהגיע אל המקום הראשון בבריטניה.
סטרייסנד מחזיקה בשיא לרווח הגדול ביותר בין האלבום הראשון לאחרון שהגיעו אל הפסגה – 46 שנה.
'Guilty' הוא האלבום המצליח ביותר בקריירה שלה, כשאחריו נמצאים האוסף 'Greatest Hits Vol. 2', אלבום שירי חג המולד 'A Christmas Album' ו-'Memories'.

בנוסף לקריירת הזמרה שיחקה סטרייסנד במספר סרטי קולנוע מצליחים, שבחלקם נטלה חלק גם בתסריט ובהפקה. על משחקה בעיבוד הקולנועי ל"מצחיקונת " ב־1968 היא זכתה בפרס האוסקר. בהמשך הופיעה בין היתר בעיבוד הקולנועי למחזמר "הלו דולי" (1969) ובדרמה המצליחה "כך היינו" (The Way We Were). ב-1970 זכתה סטרייסנד בפרס הטוני מיוחד על קריירת התיאטרון שלה. ב-1972 הופיעה בתפקיד ראשי, לצד ראיין אוניל  בסרטו של פיטר בוגדנוביץ, "מה נשמע, דוק?  " היא כתבה וביימה את הסרט "ינטל" (1983) על פי ספרו של יצחק בשביס זינגר וגם שיחקה בו בתפקיד הראשי. על בימוי הסרט זכתה סטרייסנד בפרס גלובוס הזהב .

סטרייסנד פעילה מאוד בחיים הציבוריים-פוליטיים. היא ידועה כבעלת השקפות ליברליות, כתומכת במפלגה הדמוקרטית בארצות הברית  וכתומכת נלהבת בישראל. בדצמבר2011 היא הופיעה בפני 1200 המשתתפים בערב ההתרמה עבור צה"ל ובמהלכו נתרמו כ-12 מיליון דולר. היא הפיקה סרטים על נושאים חברתיים, פעילה מאוד בנושאי זכויות אדם , ייסדה קרן תרומות ונאבקה בין היתר כנגד הכנסת התיקון השני בחוקת קולורדו שמנע זכויות מהומוסקסואלים . ביוני 2013 קיבלה תואר דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית במהלך ביקורה בישראל.

אז איך זה קשור האחד לשני  ? מהאביב שכרגע בכל פינה  .על כך מעידות הפריחות השונות בכל צעד ושעל ,בחורשות ובשבילי הדרכים . ותעלת סואץ המשודרגת נבנתה ונחנכה לא מזמן על מנת להרגיע את המהומות סביב.. "האביב הערבי ",ולידידתנו בעלת הקול הנפלא ברברה  אשר חוגגת 75  אביבים בימים אלו ,ישנו אפילו זן של ורד הקרוי על שמה הפורח בימים ,,,

(זן זה משנה צבעיו ,כפי שהיא משנה עצמה בין תפקיד לתפקיד אותו גילמה) . אז מזל טוב לכולם ,לנו.. לפרחים בשדות .לוורדים בחצרות .. , למצרים ולתעלת לסואץ ולברברה סטריסנד ,נאחל לכולם עד 120 ואף יותר ונקנח בקולה הנהדר של " אשה מאוהבת ".( שנכתב ע'י האחים בארי ורובין גיב מהבי-ג'יס …זוכרים ?)….והייתי חייב לצרף את הביצוע המצמרר של " זכרונות" MEMORY…מומלץ להאזין עם אוזניות…הבית האחרון יכול להביא לדמעות…ראו הוזהרתם..

 

שבת נעימה ואביב שמח לכולם.

WOMAN IN LOVE

Life is a moment in space
When the dream is gone
It's a lonelier place
I kiss the morning goodbye
But down inside you know
We never know why
The road is narrow and long
When eyes meet eyes
And the feeling is strong
I turn away from the wall
I stumble and fall
But I give you it all

MEMORY

Midnight
Not a sound from the pavement
Has the moon lost her memory
She is smiling alone
In the lamplight
The withered leaves collect at my feet
And the wind begins to moan

……

…..

Touch me,
It is so easy to leave me
All alone with the memory
Of my days in the sun
If you touch me,
You'll understand what happiness is

Look, a new day has begun…