מחבר elim06

"נו די כבר…נו די כבר …כמה פעמים אני צריכה להגיד לך את זה ??…תמשיך אחר כך יש לנו דברים לעשות",  גערה בו אימו . " צריך להכניס את שקי התערובת מהכביש אל הלול ,וגם לתת לעופות אוכל . השקים היו צריכים להגיע אתמול ,והתרנגולות רעבות ואתה קורא על שמשון הגיבור ? " . האמת שאימו אכן צדקה ,התרנגולות היו רעבות. ואחרי שהוא כבר אכל צהריים בשובו מבית הספר..מן הראוי שגם הן תאכלנה ,מה גם שפרנסת המשק תלויה בהן ובביצים שהן תטלנה.

הוא הניח את הספר מיידיו ואץ רץ אל השמש הקופחת של צהרי הקיץ המושבי של שפלת יהודה . ידיו אחזו בשק הלבן וריח התערובת החמה עלה באפו. "אני חזק כמו שמשון " , חשב לעצמו והחל גורר את השקים אל פתח הלול.נשימתו נעשתה כבדה ,אך בעיני עצמו דימה שהוא נאבק באריה המאיים על המשק ,ממש כמו האריה בו נלחם דויד המלך ,עת היה נער צעיר ואדמוני(את זה קרא בכרך אחר).הערב רד אט אט , שקי התערובת הונחו בקדמת הלול כלאחר כבוד . בעזרת הפאטרום ( כף לחלוקת התערובת) החלוד ,הוא פיזר לכל בעלת כנף את מזונה , ניקה את שקתות המים ומילא אותן במים חדשים. את תנובת הביצים אסף אל תבניות אפורות אותן ערם בערימות של 12 לערסל.

הוא חייך אל עצמו  בתחושת סיפוק …לא שמשון ,לא דויד האדמוני, ואפילו אהוד בן גרא עם חרבו הקצרה לא  יוכלו לי…הוא מיהר חזרה ,יאללה מקלחת ,שיעורי בית ואם נספיק נקרא גם על אליהו הנביא ומרכבות האש …זה נראה היה לו מדהים מעל דפי סדרת הספרים של "עולם התנ'ך לנוער"..הערב רד , ושקט מבורך ירד על בתי המושב..ורק תנים רחוקים יללו עצמם לדעת אל הירח שממעל.

 

 

שבועיים גשומים חלפו במחוזותינו ,זרימות נחלי הצפון בדרכם דרומה אל הכנרת הופיעו על כל מסך ,ומזגו קצת אופטימיות וחיוך אל המציאות החברתית החורפית משהו בארצנו הקטנה , ופינתנו שבה ללבלב עם הנץ השמש הקרה של השבת השניה של שנת 2019. אך הפעם לא נסע רחוק אלה נשאר בארצנו הקטנטונת שם נולד בשנת 1926 בעיר תל אביב הצעירה ,בן קטן וחמוד לזוג ההורים תמימה ואברהם וינוגרד. הזוג אשר עלה מרוסיה חמש שנים קודם ,והקים מפעל לנקניקים ,החליט כי מוטב לשנות את שם המשפחה מוינוגרד לגפני , ולבנם הצעיר קראו שרגא.

את ילדותו העביר ידידנו בלימודים בבית הספר למסחר בעיר ,ובגיל 16 כבר הצטרף לאצ'ל ולאחר פילוגה עבר ללח'י .כשהיה בגיל 20 עברה משפחתו  לרמת השרון שם הקימו יחד   משק חקלאי .שרגא פעל במסגרת הלח"י בשרון והצטרף למחלקת המודיעין של לח"י (מחלקה ו') עם ראשיתה. ב-1945 נעצר ע'י הבריטים לשבועיים בלטרון. באותה שנה התמנה כאחראי למחלקה ו' באזור תל אביב והמרכז (המידע שהעביר שימש בין היתר לפעולות כמו פיצוץ המפקדה הבריטית בשרונה, שבחלקן אף השתתף בעצמו).

עם הקמת המדינה היה גפני בין אנשי המחתרת שגרסו כי יש להתגייס מיד לצה"ל, והשתתף בקרבות חטיבת "גבעתי" כסמל חבלה. החוויות שעבר בשדות הקרב הטביעו בו חותם עמוק ואמונה לוהטת ובילתי מתפשרת בערכים כמו " אמונה באדם ו"מחוייבות עמוקה לעקרונות שעבורם נלחמו ויהי מה" והמון גאווה לאומית.

גפני המשיך לעבוד עם צה"ל במשך שנים רבות . החל מ1953- היה חבר מערכת ירחון צה"ל "מערכות" ואחר כך עבד בענף ההיסטוריה שליד המטה הכללי, שם כתב על פרשיות קרב שונות במלחמות ישראל .

בראשית שנות החמישים הצטרף גפני אל החוג ה"כנעני " (חוג כתיבה הדוגל בפטריוטיות וגאווה לאומית), שם פרסם כמה סיפורים תחת השם הבדוי " איתן נותב " שאחד מהם " הקרב על מבצר ויליאמס " נחשב לקלאסיקה של הסיפור העברי. ואף הוסרט בידי רנן שור (1981), בהשתתפות השחקנים עמי טראוב, סיני פתר ודורון נשר. זהו סיפור חתרני על חבורת לוחמים היוצאת לקרב התאבדות במלחמת תש"ח, . בסיפור זה תיאר את לבטי הצבר הישראלי במלחמת השחרור החי למעשה במציאות מיתית המבוססת כולה על ספרי גבורה והרפתקה וסרטים הוליוודים.

למרות ההצלחה הביקורתית היחסית של סיפור קצר זה למבוגרים עסק גפני מעתה ואילך בעיקר אך לא רק , בכתיבה לילדים (עם כמה גיחות פה ושם לעולם הכתיבה למבוגרים שמעולם לא זכו לאותה התפוצה). את מרבית יצירותיו כתב בשמות עת שונים ומגוונים ואת שמו האמיתי הוסיף רק ליצירות שחשב כ "רציניות"..וכך את מיטב תהילתו קנה בשמות עט ולא בשמו.

מי מאיתנו לא פגש את יצירותיו ? ומי לא אהב כילד את הדמויות הנפלאות שיצר .כתיבתו הפורה באופן מדהים הביאה לעולם מאות ספרים ועשרות סדרות ,מאמרים ותרגומים של סדרות ספרים גם מחו'ל. בין ספריו ניתן למנות ( רשימה חלקית ) את הסדרות  "הספורטאים הצעירים" , "הימאים הצעירים","דני דין-הרואה ואינו נראה " ," עולם התנ'ך לילד" , "האמיצים" , "הבלשים הצעירים" ," השבעייה הסודית שלנו" , " וספרים נוספים כגון :" דניאל בגוב האריות" ," בלדה עיברית ", "שועל בר מזל" ," ידידות ומאבק בשערי אנטבה" ," מרד הקנאים" , וכמובן תרגומים לסדרות של אניד בלייטון ( גם שם עט) "השבעייה הסודית" , "חבורת הבלשים והכלב", סדרת ג'ינגס ועוד רבים רבים וטובים.

אז למי שפגש אי פעם את שמות הסופרים /מתרגמים/כותבים הבאים :און שריג ,יגאל גולן ,איתן נותב , אבנר כרמלי, שרגא גפני , איתן דרור….דעו לכם כי זה אותו בחור מוכשר בשם שרגא וינוגרד (גפני).

ב-1953 השתחרר גפני  מצה'ל בדרגת סרן, והמשיך לפעול ב"מערכות" כאזרח. כמו כן, שימש קצין העריכה של הביטאון "צקלון" של הוצאת מערכות. את גיליון נובמבר 1959 הקדיש כתב העת "מערכות" לתיאור קרב המיתלה המפורסם , פרי עטו – למאמר זה היה  חלק חשוב בהפיכתו של קרב זה למיתוס גבורה.  ב-1968 עבר לענף ההיסטוריה של המטכ"ל, עד פרישתו לגמלאות ב-1991. במקביל החל מ-1974 שלח ידו בעריכה של פרסומים של מוסדות שונים.

בעשרים השנים האחרונות לחייו שב גפני להתגורר בתל אביב, ברמת אביב. בשנת תשס"ו-2006 הוענק לו התואר יקיר העיר תל אביב-יפו.
הוא נפטר בביתו בתל אביב בינואר 2012, בגיל 85. הותיר את אשתו מרגלית, שלושה ילדים, נכדים ונינים. נקבר בבית העלמין קריית שאול.

ושרגא לוקח אותנו במוסיקה אל הזמרת-יוצרת, מוזיקאית, רקדנית ומפיקה מוזיקלית בריטית …קייט בוש.

קייט בוש נולדה בשם קתרין בוש בבקסלייהיט, קנט( היום חלק מלונדון רבתי) שבאנגליה . כאשר למדה פסנתר וכינור בבית ספר עממי במזרח לונדון, משכה בוש את תשומת לבו של דייוויד גילמור, גיטריסט וזמר, חבר להקת הפינק פלויד. גילמור סייע לה במימון הקלטת הדמו הראשונה שלה. היא חתמה חוזה עם חברת EMI כשהיא הייתה בת 16, אך במהלך השנתיים הראשונות של החוזה היא לא הוציאה אלבום, אלא השלימה את לימודיה שכללו לימודי ריקוד, פנטומימה ומוזיקה.

אלבומה הראשון, The Kick Inside (הבעיטה מבפנים), יצא בשנת 1978, ובו שירים שכתבה בשנתיים שלפני כן, ביניהם הלהיט אנקת גבהים  (Wuthering Heights) ,שכיכב במצעדי הפזמונים הבריטי והאוסטרלי והפך ללהיט בינלאומי. זו הייתה הפעם הראשונה שאישה הגיעה לראש המצעד הבריטי עם שיר שכתבה בעצמה.

קייט שניחנה בקול מדהים ויכולות מוסקליות יוצאות דופן היא אומן מזן שונה. בעינייה הייתה היצירה חשובה יותר מהחשיפה וחיי הזוהר .לאחר עבודה אינטנסיבית הוציאה  באותה שנה את אלבומה השני, Lionheart.(לב האריה ),אך עם צאתו  היא הביעה חוסר שביעות רצון מהאלבום בטענה שהייתה צריכה זמן רב יותר לעבוד עליו. לאחר מכן יצאה בוש למסע מתיש של יחסי ציבור וסיבוב הופעות-דבר שלא אהבה כלל ,שבדיעבד הפך למסע ההופעות היחיד בקריירה שלה…מי שזכה זכה.

בוש נסוגה באופן הדרגתי מהחיים הציבוריים והחלה להפיק בעצמה את עבודתה באופן דקדקני השואף לשלמות. את האלבום השלישי שלה, Never for Ever (לעולם לא לתמיד), יצרה כשהיא חבויה בסטודיו שלה, ונחשפה לתקשורת רק כשהאלבום הבא יצא. עד החשיפה הופצו שמועות רבות על כך שהיא העלתה במשקל באופן קיצוני או אבדה את שפיותה, ואז היא הופיעה מחדש לרגע, רזה ושפויה למראית עין, ונעלמה בחזרה בתוך עבודתה.

בשנות השמונים נהגה בוש להעלם לתקופות של עד ארבע שנים בהן השלימה את יצירתה החדשה. אחרי הוצאת האלבום The Red Shoes (הנעליים האדומות) בשנת 1993 לא הייתה סיבה לחשוב שהיא לא תופיע שוב לאחר 3 או 4 שנים נוספות עם אלבום חדש, אך תקופה ארוכה לאחר מכן לא נחשפה לתקשורת כל שכן, לא הוציאה שיר אחד. בוש נעלמה מעין הציבור לשנים רבות אף שמדי פעם עלו שמועות על אלבום חדש. התקשורת לא הפסיקה להעלות השערות על העלמותה ותארה אותה כמתבודדת ומוזרה. למעשה, בוש ניסתה להעניק לבנה הצעיר ילדות נורמלית מחוץ לעולם הבידור. היא ילדה את בנה אלברט יחד עם הגיטריסט שלה ובן זוגה, דני מקינטוש, בשנת 1998. רק שנתיים לאחר מכן הגיעה הידיעה הזו לתקשורת. המעט שחשפה בפני התקשורת היה שהאמהות עושה אותה מאושרת.

אז איך הדברים מתחברים ?

 

מי מאיתנו גם כיום כבוגרים ,לא היה רוצה להיות ולו לרגע קט " רואה ואינו נראה " כמו דני דין , שחקן כדורגל נפלא כמו אלון-קפטן נבחרת הספורטאים הצעירים ,  פותרת תעלומות כג'ורג מחבורת הבלשים והכלב ,או אפילו  סתם  לרגע תעלולנית כג'ינג'ס ??..,גיבור כשמשון או אמיץ כאהוד בן גרא ? .. ומי העניק לנו את כל העולמות הדימיוניים הללו אם לא שרגא גפני.

והיום בדיוק מלאו 7 שנים לפטירתו של שרגא גפני/און שריג/אבנר כרמלי…..  you name it…האיש שכתב עשרות רבות של ספרים אם לא מאות ,סיפורים שעיטרו את ילדותנו וילדותם של רבים מבני הארץ. האיש שנשאר עם מבט של ילד במשך שנים רבות.  וקייט בוש מה לה ??

השנה מלאו 60 שנה לספריו הראשונים של שרגא גפני ,וכן שישים שנה לקייט בוש …הזמרת ששרה על האיש עם הילד בעיניו ….The Man With the Child in His Eyes…

שבת נעימה וחמימה לכולם ,שנשאר ילדים לנצח…שימו לב לקול הנפלא של קייט..

 

I hear him
Before I go to sleep
And focus on the day that's been
I realize he's there
When I turn the light off
And turn over
Nobody knows about my man
They think he's lost on some horizon
And suddenly I find myself listening
To a man I've never known before
Telling me about the sea

Oh his love is to eternity
Ooh he's here again
The man with the child in his eyes
Ooh he's here again
The man with the child in his eyes

גלי הים הגבוהים טילטלו היטב את הסירה הקטנה. למעט שני החיילים שישבו בירכתייה ,הכילה הסירה את זוג הימאים שעסקו בחתירה ,וכן את אנרי ,וז'וספה שהיו כבולים בידיהם ורגליהם באזיקים. 

נתזי הגלים הטיחו בפניהם המיוסרות טיפות מלוחות וניכר בהם כי השייט הארוך מצרפת ועד לגיאנה הצרפתית עשה בהם שמות. גופם היה חלש ומותש ,את מזון הימים האחרונים הקיאו ללא הרף בגלל טילטולי הגלים . רמת הניקיון הירודה שהייתה נהוגה במרתף הכליאה בבטן האוניה לא היטיבה עם ניחוחות גופם. אלבר-החייל הבכיר מבין שני החיילים ששמרו על צמד האסירים תהה האם לא נענשו כבר דיים במסע המפרך עד הנה.

כעת משהורדו  מהאוניה בסירה קטנה ,בסמוך לחוף בדרכם לכלא השמור שעל האי ,נראה לפתע " אי השדים " כמעין מקום מבטיח….או אולי עדיף על פני תלאות הים . הסירה החליקה חרש אל החוף המסולע שהיה זרוע באלפי צדפות ושברי סלעים שחורים . נגיעת חרטום הסירה ביבשה חילצה ממנה צליל ארוך ומיסתורי ..מעין שששששש עד שנתקע חרטום הסירה בחוף.

אלבר וחברו סייעו לצמד האסירים לצאת מהסירה והוליכו אותם אל עבר השער הגבוה של חומת הכלא שם המתין להם רב כלאי-אנטואן…."ברוכים הבאים לאי השדים " , פלט אנטואן וחייך חיוך של שיניים בשלל גווני הצהוב וחום….אנרי וג'וזספה תהו אם לצחוק או לבכות….

שבת ראשונה של שנת 2019 , כבר עברו 19 שנה מימי האימה של "באג 2000" ..ולא קרה כלום , טוב בואו לא נהיה קטנונים , לפחות לא הקטסטרופות שסיפרו לנו שיקרו ביום שבו 1999 תהפוך ל-2000.  אמנם קרו המון דברים אחרים אבל הם מאחורינו ,ועוד שבוע חורפי שחלף במחוזותינו לוקח את פינתנו צפון מערבה ,אל צרפת של סוף המאה ה-19..אל מה שאולי , אבל רק אולי ,הביא לדחיפה הגדולה להקמת מדינת ישראל…פרשת דרייפוס.

משפט דרייפוס, שנפתח לפני 120 שנה וגרם לאחד המשברים הפוליטיים החמורים ביותר בתולדות צרפת, מוצג בהרבה ספרי היסטוריה בארץ , ולא רק בישראל, כמה שהביא את הרצל למסקנה כי האמנציפציה (שיוויון זכויות )אינה תשובה לבעיית היהודים באירופה,  וכי יש לחפש לה פתרון מדיני מחוץ לגבולותיה של אירופה..בית לאומי משלנו.

רקע קצר :הכל מתחיל באוקטובר 1894 . באותו חודש חשף המודיעין של הצבא הצרפתי איגרת שנשלחה אל השגרירות הגרמנית בפריז ובה פירוט של מסמכים צבאיים חסויים צרפתיים.

העברת מידע סודי לידי מדינה אחרת היא עבירה חמורה  ואלפרד דרייפוס, שהיה היהודי היחיד ששירת במטה הכללי, נחשד מייד בשליחת האיגרת, והועמד לדין בבית דין צבאי, אף על פי שלא היו ראיות ממשיות נגדו. אך כנראה שעניין הראיות לא היה כל כך חשוב כשרוצים להגיע להכרעה מהירה ונוחה  ,וכך  כדי להשיג הכרעה במשפט, שנערך בדלתיים סגורות, הציגה התביעה ראיות מזויפות אשר לא הותר להגנה לעיין בהן.

לחפותו, טען דרייפוס כי הוא אזרח נאמן לצרפת ודחה את אשמת הריגול.אך בית הדין בשלו ,החליט להרשיעו בבגידה.ב-22 בדצמבר 1894, נקבע כי הוא אשם בבגידה. דרייפוס נדון למאסר עולם באי השדים שמול חופי גיאנה הצרפתית -באוקיינוס האטלנטי,בקצה הצפוני של יבשת דרום אמריקה.

 

חודשים ארוכים שהה דרייפוס בכלא, הסוהרים נהגו להציק לו בתקווה שיתייאש וישים קץ לחייו ,אך ידידנו לא אמר נואש. משפחתו בצרפת ניסתה כל דרך לסייע לו. העזרה הגיעה מכיוון לא צפוי..העיתונות… בשנת 1896 מוציא העיתונאי "ברנאר לזאר" חוברת בשם "האמת מאחורי משפט דרייפוס" בחוברת מאשים לזאר את הצבא בכך שכל המשפט היה לא אחרת זולת פיברוק אחד גדול ,פסק הדין לא הסתמך על אף עובדה ,נעשה בחופזה ,ללא כל מסמכים  ,וללא מתן אפשרות לנאשם אפילו לאמר את דברו…חוברת זו עוררה הדים בחברה הצרפתית ,והגיע אף לידיו של הסופר הנערץ באותם ימים ,אמיל זולא.

זולא  שהיה כאמור סופר מצליח וידוע ,  החליט כי עליו לקחת אחריות ולצאת כנגד העוול שנעשה לדרייפוס .הטענה לחפותו של דרייפוס הייתה קשה ולא התקבלה ברצון בקרב הרגשות הלאומיים שפיעפעו באומה הצרפתית כנגד " הבוגדים במולדת ".

אולם ההדים שעוררו החוברת ומאבקו של אמיל זולא החלו להתקדם כגלים על פני המים.במהלך אותה שנה מתמנה קצין מודיעין ראשי חדש בצרפת בשם פיקאר. פיקאר החליט לבחון את התיק של דרייפוס בשנית . כל חיפושיו למצוא מסמך כלשהו עליו בוססה אשמתו של דרייפוס עלו בתוהו..כי לא היה. יתרה מכך הוא מצא את הרשימה שכביכול נמסרה לנספח הגרמני ,ולמרבה הפתעתו כתב ידה תאם את כתב ידו של  קצין צרפתי בשם אסטרהזי.   מכאן החל מחול שדים לא קטן .הממונים על פיקאר החליטו לשלחו לתוניס ,כדי לא ליצור מהומות בצמרת הצבאית בעקבות גילויו של פיקאר. אסטרהזי שהבין שנתגלה ניסה בצעד נואש לפרסם שוב בעיתון כי נמצאו האשמות נוספות בהן מואשם דרייפוס אך ללא הועיל.

בכדי לנסות ולכסות את העוול ניסתה צרפת להניח עליו עוול נוסף . חיש קל נערך משפט בזק לאסטרהזי בו "יצא זכאי" כי היהודים זייפו מסמך נגדו ולכן שוחרר , ואילו פיקאר ששב לצרפת מתוניס הואשם מייד בבגידה וגורש מצרפת…ודרייפוס כל העת …עדיין באי השדים.

כמה ימים לאחר משפטו של אסטרהזי ,החליט הסופר אמיל זולא ,כי הגיע העת לצאת בגלוי וביתר שאת ופרסם את מאמרו המפורסם "אני מאשים" בו הטיל את האשמה של זיוף משפט דרייפוס על הצבא ועל השלטון. הדבר עורר מהומה גדולה בצרפת …" להאשים את הצבא ??…להאשים את ראשי השלטון ??..לא היה כדבר הזה.   ומה עושים..?? אהה זה פשוט. שופטים מייד את אמיל זולא בעוון בגידה.

וכך גם זולא מוגדר לפתע כבוגד הוא נידון לקנס כספי ולמאסר..והוא נמלט לאנגליה, בכדי להמשיך  משם את מאבקו .  וידידנו דרייפוס ??..הוא בכל אותה העת עדיין מסמן איקסים על קיר התא. יתרה מכך בשעה שיש "בוגדים בעם" ,זו שעתם של חמי המזג להרים ראש ולנסות להיפטר מכל מי שלא חושב כמותם. גלי שנאה כנגד יהודים פרצו בצרפת ואפילו בקולוניות שלה , כנגד יהודים בתוניס למשל ….העתיד נראה היה שחור משחור.

אולם מבעד לערפיח הגיחה  הישועה בדמות מינוי חדש למיניסטר לעניני הצבא ( שר בטחון במחוזותינו) .הלה דרש לבדוק מחדש את התיק מעורר המחלוקת הזה .חיש מהר נתגלה כי הקצין הנרי זייף את המסמך שמסר כביכול דרייפוס .הנרי אף הודה בזה….כמה ימים מאוחר יותר התפרסמה ידיעה חדשותית קטנה בדבר העובדה שהקצין הנרי.."איבד עצמו לדעת"…כמה מוזר.

כעת משנתגלתה האמת נמלט אסטרהזי מצרפת מחשש לעונש ,ודרייפוס נידון שוב  ל-10 שנים תחילה ועליהם קיבל חנינה (גם למערכת משפטית ..קשה להודות בטעות). רק ב-1903 נערך משפט חוזר וב-1906 זוכה דרייפוס לחלוטין.

וזה מוליך אותנו במוסיקה בקצרה אל הזמר והיוצר שלום חנוך ( נייחד לו פינה נפרדת בעתיד).

שלום חנוך נולד בספט 1946 בקיבוץ משמרות לשרה וחיים חנוך, יוצא לטביה מהעיירה וארקליאן, ואחד ממייסדי הקיבוץ. כבר כילד גילה את כישרונו המוזיקלי, כאשר ניגן על חלילית ומנדולינה, ובטרם גילה את הרוק הקשיב למגוון רחב של סגנונות מוזיקליים, מקלאסי, דרך שירי עם רוסיים ועד גוספל ובלוז.

כשהיה בן 12 קיבל חנוך גיטרת ג'אז והתחיל לנגן ולחבר שירים, וכעבור שנתיים כתב והלחין את שירו הראשון, "לילה". כמה משיריו הבאים נכתבו עבור להקת הקיבוץ, "המשמרון", שבה היה חבר גם מאיר אריאל. אחדים מהם התפרסמו אחר כך בביצועיהם של זמרים אחרים, כ"אגדת דשא", "ניסע לים", "ריסים" ו"יום אחרון". בגיל 16 התחיל ללמוד בבית הספר לתיאטרון "בית צבי".

שלום נחשב לאחד מראשוני היוצרים ברוק הישראלי. יצירתו, הן במסגרת שיתופי פעולה עם אמנים אחרים בתחילת דרכו והן לאחר מכן כסולן, השפיעה רבות על המוזיקה הפופולרית בישראל. במיוחד מוכר שיתוף הפעולה שלו עם הזמר אריק איינשטיין (אמש מלאו 80 ללידתו ) שהניב את אלבומי הרוק הישראליים הראשונים.

עבודתו המוזיקלית של חנוך לאורך השנים זכתה להערכה גדולה הן מצד המאזינים והן מצד המבקרים, והוא נחשב לאחד מגדולי היוצרים בישראל. הוא היווה השראה למוזיקאים רבים, ואף זכה לאלבומי מחווה מצד אמנים שונים בישראל

ואיך הדברים מתחברים ??

בימים אלו מציינת ישראל 70 שנה לקיומה. 70 שנים של עשייה כבירה והישגים מופלאים .הישגים שבהחלט יכולים אנו להיות גאים בהם אך בו זמנית גם לדאוג לתוחלתם. כידוע פעמיים בהיסטוריה היהודית זכה העם הנבחר לריבונות בו הוא יושב בארצו בגבולות סדורים ומנהל את חייו..בימי הבית הראשון ,ובימי הבית השני ,בראשון זה החזיק מעמד 70 שנה ,ואז יצאנו לגלות ,בשני 65 שנים ושוב יצאנו לגלות..של 2000 שנה. וכעת זו הפעם השלישית..וחלפו 70 שנה.

המעניין והמעציב בשני המקרים בהם איבדנו את ריבונותינו הוא שאנחנו הבאנו זאת על עצמנו .שום אויב מבחוץ לא יכל לנו ,עד אשר נקרעו בחברה קרעים גדולים מדי שסעים ומריבות ,שלא יכלנו להם,ואז בא החורבן ואחריו הגלות. והכל נסב סביב זה שלא קיבלנו האחד את דעתו של השני…כל אחד הפך בעינו השני לבוגד.

והיום אנו כבר 70 שנה בארצנו ,וקרעים ושסעים מאיימים לפורר את שנבנה פה ,והמילה בוגד מצוייה מדי בשפת הדיבור היומיומית.

והשבוע נאסף אל עמיו עמוס עוז סופר נפלא ונערץ ,אחד מגדולי הסופרים שקמו בארץ ,ובראיון שנערך עימו בעת צאת ספרו "הבשורה עפ'י יהודה" ,אמר כי נושא הבגידה מאוד עניין אותו כבר  מגיל צעיר כאשר גדל בבית רוויזיוניסטי ,ועבר לקיבוץ ,כבר כנער כונה "בוגד". בראיון עוד הוסיף כי אנשים רבים שהקדימו את זמנם ,בזמן שאחרים סירבו לעשות זאת , כונו בוגדים..אנשים כמו וינסטון צ'רציל ,אברהם לינקולן,ירמיהו הנביא  , מנחם בגין ,סאדת ,רבין ..אנשים שבדיעבד הסתבר שראו נחכה מה ששאר העם סרב לראות.

אז אם נסגור מעגל , קריאות הבוגד שכינה האספסוף את דרייפוס ,היום לפני 122 שנה הביאו להקמתה בדיעבד של מדינת ישראל, בואו נקווה שנשאר סובלנים ופתוחים האחד לדעתו של השני על מנת שקריאות "בוגד "…לא יביאו גם לחורבנה של המדינה כפי שקרה לנו כבר ..פעמיים.

ושלום חנוך ??, בשירו "הדרכים הידועות" מדבר על שער הברזל שנסגר מאחוריו , כפי שנסגר השער מאחורי דרייפוס בהגיעו לכלא ,ואמיל זולא -הסופר שיצא להגנתו ,ממש כמו עמוס עוז שעמד והביע את דעותיו בנימוס בדייקנות ובלשון חדה .עמדו על הבמה חשופים…ממש כפי ששר שלום חנוך…והדרכים ….הדרכים מנסיון העבר כבר ידועות…והלוואי ולא נגיע אליהם.

שבת שקטה ונעימה לכולם …כוחנו הוא הביחד…

 

שער הברזל נסגר מאחורי 
יצאתי לעולם הקר משוחרר על תנאי 
כותב את השירים ושר הדרך לפני 

מלון עם חדר להשכיר רחובות חשמל 
פוסע לבדי בעיר חדש במעגל 
עליתי לבמה לשיר מחפש קהל 

אין חשש – פותח דף חדש

…..

אין חשש – פותח דף חדש

…..

עומד על הבמה חשוף מוכן להישרף

אין חשש – פותח דף חדש

 

 

 

 

 

 

 

השמש החמה צרבה את עורפו . ואגלי זיעה  עגולים ניגרו  מקצוות שיערו ,והתגלגלו מטה לאורך גבו .שם נספגו בחולצת בית הספר הצבעונית ושיוו לצבעה הירוק מראה כהה יותר. מזה מספר שבועות שהטמפ' אינה יורד מ 35 מעלות והלחות …הוי  איזו לחות ..אפשר ממש לחוש את המים באויר המחניק והמהביל של מורדות הרי מונאר . בכל בוקר נוהג היה לעשות את דרכו מביתו שבכפר אל שולי העיירה הסמוכה . תיק האוכל בידו הימנית ותיק הלימודים על כתפו השמאלית.  על מנת לצקת עניין בהליכה יומיומית זו ,נהג למנות את שיחי התה  השתולים בשורות אינסופיות. יום אחד מנה את אלו הגזומים ,למחרת את אלו  שלא נגזמו. יום אחד מנה את השיחים עד לשורת הנשים הקוטפות ויום אחר מנה את השיחים החסרים , אלו שנעקרו מפאת גילם ,ובמקומם יינטעו בוודאי  שיחים חדשים.

כמה עניין יש באותם עלים , עד שלבסוף יחלטו במים רותחים ,אליהם יתווספו סוכר ממותק וחלב חם וביחד יימזגו אל כוסות הצ'אי מסאלה לאורכו ולרוחבו של העולם ,כך סיפרה לו אימו.אבל את ג'ומאר העסיקו עלי התה יותר כחצר משחקים למוחו הסקרן.

יום יבוא חשב לעצמו ואולי תצמח לי תועלת מכל משחקי החשבון הללו, מרחוק נשמע כבר צלצול בית הספר הקורא לתלמידים להיכנס לכיתות , הוא נשא את רגליו חיש קל ומיהר אל הכיתה , זכורונות האיחור האחרון עדיין היו טריים בראשו. 

שבת אחרונה של חודש דצמבר ,זה האחרון במניין שנת 2018 ,וכאילו יועצי המס של ממלכת העננים הורו לכל העבים להשיל את מימי השנה הקודמת בטרם תחל זו הבאה , והללו נענו בצייתנות והורידו גשמי ברכה גם בשבוע החולף , ואלו שלא הספיקו ימשיכו כנראה גם בשבוע הקרוב.

ובכדי להתחממם מעט נוסעת פינתנו השבוע מזרחה ,אל חלקה הדרום מזרחי של תת היבשת ההודית , אל חבל טמיל נאדו.ולמה דווקא לשם  ?  ראשית כי ממש יפה שם ,ירוק והררי ומלא במים, אך בעיקר משום ששם נולד לפני 131 שנים בדצמבר 1887 למשפחה דלת אמצעים בעיר הענייה אירודו ,ילד קטן וחמוד. הוריו החליטו לתת לו את השם הקליל ..סריניוואסה איאנגאר רמנוג'אן.

האמת היא שמכלול האירועים שהתרחשו בחייו היו די והותר 'תירוצים' לכך שלא יופיע בדפי ההיסטוריה. אך יד הגורל, רצון אמיתי ואהבתו למתמטיקה גרמו לדברים לקרות אחרת.

תלמידים מתחכמים אינם משאת נפשו של כל מורה וידידנו היה מסתבר גאון לא קטן .כבר בגיל צעיר ניכר אצל רמנוג'אן כישרון יוצא דופן בכל הקשור לעולם המספרים. לא פעם הוא הצליח להביך את מוריו לכיתה. למשל, כשהמורה שלו למתמטיקה בבית הספר היסודי הסביר כי חילוק של כל מספר בעצמו יביא לתוצאה 1, שאל רמנוג'אן "אבל אם נחלק אפס בננות לאפס ילדים, אז איך כל ילד יקבל בננה אחת? ". למזלו הטוב ולמזלינו אנו , מוריו הבינו כי מדובר בילד מבריק ולא חוכמולוג ,ובמקום לראות בדברי רמנוג'אן פגיעה בכבודם הם החליטו לרתום את כישוריו לטובת המערכת . רמנוג'אן הופקד על סידור מערכת השעות של כל בית הספר, תפקיד הידוע כסבוך, לא חביב  ודורש תשומת לב לפרטים רבים ושקלול של מכלול הגבלות ודרישות. נסו פעם אתם לסדר מערכת שעות של בית ספר , ואל תתפלאו אם פתאום יגאה בכם הרצון לעסוק בכריית פחם.

ידידנו הצעיר לא נרתע , הוא גייס לעזרתו את ידידיו הטובים ביותר..המספרים. הוא החליף במספרים את שמות השיעורים כדי לבנות את המערכת. כך הוא הצליח לייעל את עבודתו וגם גילה תוך כדי עבודה , את עולם ריבועי הקסם – טבלאות שבהן סכום המספרים זהה בכל שורה, בכל עמודה ובשני האלכסונים. רמנוג'אן חקר את תחום ריבועי הקסם וכיצד לבנות אותם, וכתב על כך רבות במחברותיו.

כיוון נוסף לעלילות הנער מגיע ממקור לא צפוי . על מנת להגדיל את הכנסת ביתם העני ,החליטה אימו לשכן עימם בבית שני סטודנטים בשכירות . הללו גילו חיש מהר את יכולותיו המתמטיות ונעזרו בו בפתרון בעיות בהם עסקו ואף השאילו עבורו ספר מספריית האוניברסיטה בשם "תוצאות יסודיות במתמטיקה טהורה" מאת ג'ורג' קר. הספר חידד והרחיב את הבנתו במתמטיקה וכך בסוף לימודיו בתיכון  בגיל 17 קיבל מלגת הצטיינות. הוא  התקבל לכיתת המצטיינים של המכללה הממשלתית לאומנויות. אולם על אף כישרונו המתמטי,סולק רמנוג'אן מהמכללה כעבור שנה אחת בלבד. מאחר והוא התעניין אך ורק במתמטיקה, ונכשל במקצועות אחרים בהם אנגלית וסנסקריט.

בגיל 19 הוא שוב מתקבל לכיתת מצטיינים באונברסיטה של מדרס , אולם לאחר שנה נאלץ לפרוש עקב בריאות לקוייה.אך ידידנו אינו אחד שמוותר.

במשך שש שנים תמימות הוא חיפש אחר פטרון אקדמי ומשרה קבועה שתאפשר לו לפרנס את משפחתו. בזמן זה התקיים מהוראת מתמטיקה והחל לפרסם מאמרים ב-Society Journal of the Indian Mathematical. המאמר הראשון שפירסם עסק בשאלת ערכו של הביטוי

טוב ,יש כאלה שזה ממש מרתק אותם , ולכן הוא הציע לשלוח אליו פתרונות ורעיונות כיצד לפתור בעיה זו, אך לאחר חצי שנה, שלא קיבל פתרון מניח את הדעת, החליט להתמודד עם הבעיה בעצמו, והראה שהפתרון שואף ל-3.( למי שלא מאמין אפשר לנסות..).

עם כל המתמטיקה והמלגות אימו עדיין חשבה כי לא טוב היות האדם לבדו ולכן מאחר ובאותה תקופה היו נהוגים בהודו נישואי קטינים, והחוק עדיין לא אסר על כך. אמו שידכה אותו לגַ'נָאקִי, בחורה בוגרת…בתם בת העשר של חברי המשפחה.  הם נישאו ביולי 1909 והחגיגות נמשכו חמישה ימים.

ממש כמו ב"נער החידות מבומבי" , או כמו בסרט "הכישרון של מר ריפלי" ,צפונות הגורל אינן נהירות, וכך בתקופה זו רמנוג'אן שמר על קשרים עם כמה אנשי אקדמיה בהודו. אחד מהם הפנה את תשומת ליבו במקרה למאמר של פרופסור ידוע מאוניברסיטת קיימברידג', גודפרי הארדי (Hardy), שציין סוגיה מתמטית בתחום הסדרות האין-סופיות שטרם הוגדרה. רמנוג'אן די הופתע משום שהוא הצליח להגדיר אותה. הוא ניצל את ההזדמנות לשלוח להארדי את תובנותיו בנושא ובנושאים נוספים בנסיון להרשים את מי שהיה אחד המתמטיקאים הבכירים בבריטניה בזמנו.

הארדי אכן התרשם מעבודתו של רמנוג'אן וראה שמדובר בגאון בעל כישרון רב.  הארדי הצליח לסדר שרמנוג'אן יקבל מלגה מאוניברסיטת מדראס להשתלמות באוניברסיטת קיימברידג', וכך במארס 1914 עלה ידינו על אוניה והפליג מערבה  לאנגליה בירת הידע והמדע של אותם ימים.

באנגליה עשה ידידנו הצעיר חייל בכל הקשור למתמטיקה  ( תורת המיספרים ,חוקי פאי ,פונקציות חלוקה ,וקבועים מתמטיים) ,הוא פירסם 21 מאמרים ועוד 11 מאמרים קצרים בכתבי עת מתמטיים. ב-1918 כשהיה רק בן 30  נבחר לחברה המלכותית הבריטית ולחבר אקדמיה בטריניטי קולג'. וכך הפך  נתין עני מאחת הקולוניות הרחוקות של האימפריה  לחבר אקדמיה…בטריניטי קולג'.

בין הישגיו החשובים היו  "משולש הריבועים של רמנוג'אן",   והמושג "מספרים פריקים מאוד". (אלה מספרים שלמים חיוביים (טבעיים) שלא קיים מספר קטן יותר שמתחלק ביותר גורמים מאשר הם), וכמובן חלקו הנכבד בתורת החלוקה ( כמה אפשרויות יש לפרק מספר לגורמים שלמים).

רמנוג'אן התקשה להסתגל לחיים באנגליה ולהתרגל למנהגים החברתיים שם, וכן ללבוש המערבי ולמזון הבריטי. אבל הקושי העיקרי שלו היה לעמוד בדרישות המתמטיות הפורמליות המקובלות באקדמיה, דבר שלא הקפיד עליו כשעבד לבדו. הארדי ציוות את חברו ועמיתו ג'ון ליטלווד (Littlewood) להנחות את רמנוג'אן בכתיבה אקדמית.

דפים מתוך מחברותיו המקוריות של רמנוג'אן

ב-1917 הידרדרה שוב בריאותו של רמנוג'אן. הוא חלה בשחפת ובמשך כמעט שנתיים אושפז שוב ושוב. בריאותו נפגעה עוד משום שכאיש הדת הברהמינית הוא הקפיד על תזונה צמחונית, אך הוא התקשה לשמור על תזונה זו באנגליה, בעיקר בתקופת מלחמת העולם הראשונה, נוכח המחסור בפירות וירקות טריים. המחשבה הייתה שאם רמנוג'אן יחזור לתקופה מסוימת להודו לפגוש את משפחתו ולשהות מזג האוויר נוח יותר, ישתפר מצבו הבריאותי. רמנוג'אן הפליג חזרה להודו, בראשית 1919, אחרי כמעט חמש שנים באנגליה, אך לרוע המזל תקוותו של הארדי לא התממשה, והוא הלך לעולמו, ככל הנראה בשל מחלת מעיים, ב-26 באפריל 1920 בגיל 32 בלבד.

רמנוג'אן חי את עולם המספרים כל הזמן. אנקדוטה מפורסמת מספרת כי באחד מאשפוזיו בא הארדי לבקרו בבית החולים, סיפר לו כי בא במונית שמספרה 1729, והעיר שזה מספר משעמם. רמנוג'אן אמר בתגובה שזה מספר יוצא דופן, משום שהוא המספר השלם הקטן ביותר ששאפשר לבטא כסכום של שתי חזקות שלוש, בשני אופנים שונים: 93+103=13+123=1729.בעקבות זאת, המספר 1729 מכונה בקרב מתמטיקאים "מספר הארדי-רמנוג'אן". בשנת 1991 הופק סרט על חייו בשם " האיש שידע אינסוף".

וזה לוקח אותנו בקצרה במוסיקה אל  הזמר והיוצר הישראלי רמי פורטיס.

רם אפרים פורטיס (נולד ב-7 ביולי 1954 בתל אביב) הוא זמר רוק ישראלי בולט צבעוני ומפתיע ויוצר משפיע. אלבום הבכורה שלו משנת 1978, "פלונטר", נחשב לפורץ דרך בתולדות המוזיקה הישראלית. אלבומו השני, "סיפורים מהקופסא" (1988), נחשב על ידי המבקרים כאחד מאלבומי הרוק החשובים ביותר שיצאו בישראל.

פורטיס הוא יליד תל אביב, אביו היה שנים רבות מנהל מחלקת התרבות של עיריית תל אביב.

רמי שירת בנ"מ במלחמת יום הכיפורים והושפע באופן ניכר מהתופת בחזית. שנה לאחר מכן הוא החל את דרכו המוזיקלית ב-1975 כעובד במה בהופעות של להקת תמוז. ב-1978 יצא אלבומו הראשון של פורטיס, "פלונטר", בחברת "סי.בי.אס" (אן אם סי) ובהפקתו המוזיקלית של חיים רומנו. האלבום היה אחד מהאלבומים הרועשים והפרועים ביותר שנעשו במדינת ישראל עד אז, ורק שיר אחד במרוצת השנים הפך ללהיט ידוע מהאלבום והוא "רד מעל מסך הטלוויזיה שלי" ( והיו גם "אינקובטור" ,"שמש לך מצפים").

הרוק הפרוע שהביא פורטיס לקדמת הבמה של המוסיקה הישראלית הקדים כנראה את זמנו. בסוף שנות השבעים זכה פורטיס בתקשורת לכינוי "משוגע", בשל סגנונו המוזיקלי הפרוע ולמעשה ייסד את הפאנק הישראלי שנמצא אז בחיתוליו בהשוואה לארצות הברית ולבריטניה.

 

ב-1980 נסע רמי פורטיס, יחד עם ברי סחרוף ומלכה שפיגל לאמסטרדם לנסות את מזלם, מכיוון שסברו שבישראל הרוק יישאר זרם שוליים קטן בחברה ובתרבות. הלהקה, שכינתה את עצמה "S.O.B" (קיצור של "הבנים של בטהובן" וכן של "בן כלבה"), גרה בבית נטוש והתקיימה בצמצום רב. לאחר זמן מה חזר פורטיס לישראל.

-1984 עזב פורטיס שוב את הארץ לאחר שסחרוף הציע לו להצטרף למינימל קומפקט, שכבר החלה להתבסס באירופה. פורטיס שר כסולן מוביל בלהיטים "Autumn Leaves" ו-"Inner Station". במהלך תקופה זו הוא היה בן זוגה של חברת הלהקה, הזמרת מלכה שפיגל.ב-1987 נקלעה מינימל קומפקט למשבר שגרר אותה להתפרקות. פורטיס וסחרוף החליטו לקחת חופשת קיץ של חודשיים בישראל, להקליט אלבום אחד בעברית ולחזור לאירופה.

מאז איחודם הוציא פורטיס בעזרתו של סחרוף כמה אלבומים נהדרים : "סיפורים מהקופסא" ,"1900" שזכו להצלחה נהדרת ולפריחה של סצנת הרוק בישראל.בהמשך היו עוד שיתופי פעולה נהדרים יחד עם סחרוף ,שלומי ברכה מלהקת משינה ,שיתוף פעולה בהפקת "עבודה עיברית עבודה בטלוויזיה ועוד אך קצרה היריעה והפינה.

ואיך הדברים מתחברים ?

ניצוצות של גאונות וניצנים של שורשים .

השבוע ציין העולם 131 שנים להולדתו של איאנגאר רמנוג'אן ,האיש שבעזרת ניצוצות מופלאים של גאונות יצא מהעיירה הנידחת בדרומה של הודו ,והגיע אל עילית המדע בטריניטי קולג' של אנגליה. האיש שעזב את טמיל נאדו חבל הארץ אליה משקיפים כשעומדים על הרי מונאר שבמזרח חבל קרלה .חבל ארץ ממנו הגיעו הורינו לפני 64 שנים.והשבוע בדיוק יצא הספר הראשון בו כותבים בני העדה עצמה,  בנות/בני הדור השני על המקורות והשורשים. והיה לי הכבוד ביחד עם יעלה קופר וכותבות נוספות לקחת חלק בספר זה.

 

הספר " מבעד לעדשה -קוצ'ין בעיני הקהילה היהודית" בעריכת ד'ר אתי גלעד יצא בקרוב לשוק ,(ההשקה ב16/1/18 בכנסת ישראל בירושלים ) , ומי שחפץ לנבור מעט בשורשינו ,לדעת קצת יותר מי אנחנו ומאין באנו ,לקלף קצת מקליפת ההווה על מנת לראות לרגע את העבר שהיה סמוך למקום הולדתו של רמנוג'אן מוזמן לקוראו.

ומי שר על ניצוצות ?? על לגלות מי באמת אנחנו ? כמובן רמי פורטיס בשירו הנפלא "ניצוצות" ,מהיפים שנכתבו בישראל מילים ולחן…

אז שימו אוזניות עיצמו עיניים ותנו לשיר לנגן..שבת נעימה לכולם.

כן, אנחנו שניים, האויב שהוא חבר
אני זה התחפושת ובפנים אדם אחר
צועק אל הירח, בוכה ומקלל
מסתובב כמו כלב, מוכה ומילל

זה כמו מכת חשמל, וזה זורם ומעוות
את חוש הזמן לאן? אני הולך ומסתבך
ניצוצות של הבנה, שוב חולפים כמו סרט נע
כמו רוח סערה הם מקלפים עוד חלקים מהקליפה

"די..די כבר..די עם כל הסיפורים האלו על המשקה השחור הזה ..כבר נמאס לי לשמוע כל היום ..קפה כזה ..קפה כזה..רותח..לא רותח..את מי זה מעניין בכלל.???"  , כך צעק  לו ג'ים ווילג' על חברו הותיק , רוברט טאון. רוברט נבהל מעט מקולו חסר הסבלנות של ג'ים , הוא בדרך כלל הרבה יותר רגוע חשב רוברט לעצמו . אולם ג'ים המשיך בשלו ובקולו הרועם " אין לי כח לכל בלבולי השכל האלה ,הרי לכולם ברור שאין טוב מכוס תה אנגלי חם ומהביל עם שלוש עוגיות ריבה בכדי להעביר את שעת אחר הצהריים בצורה מיטבית ,ואם יש שקיעה בוסטונית אדומה ,אז מה כבר יכול להתחרות בזה ??". רוברט נסוג מעט ,"אולי ג'ים צודק ??" , הרי גם הוא שתה מאז היה קטן את אותם כוסות תה ,לעיתים עם חלב אותם נהגה אימו להכין לטעמו או למורת רוחו…אבל האם זה לא מה שנקרא "עניין של טעם " ??…בשביל זה לכעוס כל כך ?? , מה השלב הבא ? מלחמה על קפה ??…הוא חייך לג'ים בהכנעה ,"עזוב" הוא אמר ,"בסדר ..נשתה תה והכל יבוא על מקומו בשלום"… אבל רוברט טעה…הם שתו אכן תה , אבל השלום רחוק היה מלהגיע.

 

שבת יפה של שלהי חודש דצמבר , בשבוע שעבר שטפו להם 155 מ'מ של גשמי ברכה את הארץ המובטחת , והשבוע האחרון הביא עימו שלל אירועים שמחים אך גם לא מעט עצב ,לאדמת כנען. כמו בכל סרט טוב לאחר הסערה , מגיעה השמש וביחד עם שמיה הכחולים צובעים הם את חיינו בשלווה ותקווה לטוב ..ופינתנו נוסעת לה הרחק אל יבשת אמריקה אל בוסטון שלפני 245 שנה אל שנת 1773 .

על פי רוב שתיית תה מסמלת איזושהיא שלווה ורוגע ,אך לא כך היה באותו דצמבר בו  נערכה לה המסיבה… "מסיבת התה של בוסטון".

הסיפור הוא די ותיק ומתחיל עוד טרם שהוקמה ארצות הברית. בשלהי המאה ה-18  באותה תקופה היו המתיישבים הראשונים באמריקה למעשה  אזרחים שהיגרו מאירלנד ,צרפת ,וכמובן  בעיקר בריטניה ולפיכך מעצם היותם נתינים בריטים,  הם גם חוייבו לשלם למדינת האם מיסים שונים. אחד מהמיסים האלו היה מס על יבוא סחורות שונות, ביניהם מס על תה, שהטיל הפרלמנט הבריטי בשנת 1765 על תושבי המושבות הבריטיות באמריקה. (צריך לזכור כי העול הכלכלי באחזקת האימפריה הבריטית היה לא קל, ולכן חוייבו כל הנתינים בתשלום מס ), למרות שתושבי המושבות נחשבו לאזרחי בריטניה, הם לא זכו לייצוג בפרלמנט  הבריטי , ולכן גם לא הייתה להם יכולת להתנגד למיסים האלו. הטלת המסים מצד אחד והיעדר יצוג בפרלמנט מצד שני נראו לתושבי המושבות לא הוגנים ולא צודקים. ובשל כך הם החלו להיאבק כנגד המס. "אין מיסים ללא יצוג!" הייתה סיסמתם. במשך מספר שנים הם מחו כנגד המיסים וניסו לבטל אותם, אך ללא הצלחה. אך השלטון בבריטניה היה נחוש , ובתגובה לפעולות המחאה שלהם שלחה בריטניה כוחות צבאיים לאמריקה , מה שרק התסיס את תושבי המושבות עוד יותר.

 

בדרך כלל נהוג לדמיין את האנגלים כנינוחים ומנומסים אך לא כך היו  פני הדברים . כאילו לא די בכך מגיע לה שנת 1773 , וממשלת האי הבריטי  מחליטה לחוקק את "חוק התה".  החוק מעניק הפחתה ממיסוי על תה לחברות מסחר בריטיות, בעוד שיבואני תה תושבי המושבות חוייבו במס מלא. חוק זה הכעיס עוד יותר את תושבי המושבות, ובמיוחד את תושבי בוסטון, והללו החליטו לא לנהוג על פי כללי הנימוס ולהיאבק כנגדו. שיאו של המאבק היה באירוע שזכה לכינוי "מסיבת התה של בוסטון" (The Boston Tea Party).

ומעשה שהיה, כך היה ….ויהי לילה קריר של אמצע דצמבר ,ותבואנה שלוש ספינות בריטיות עמוסות בארגזי תה בכדי לפרוק את סחורתן בנמל בוסטון ותתקלנה בהתנגדות מצד התושבים, ולא יאפשרון להם לפרוק את הסחורה. ויחר אף המלחים וייצאון  לעגון בקרבת הנמל.  בשלב זה התגנבו כ-60 מתושבי בוסטון כשהם מחופשים לאינדיאנים, ויזרקו את כל תכולת ארגזי התה שהיו על הספינות, הישר אל תוך מי  הים הקרים. לא מדובר היה בארגזים בודדים – החברים מבוסטון הטילו לים כ-45 טון של תה! היה זה אירוע כלכלי עצום ומרד בלתי נסבל בעיני האנגלים. בתגובה הם סגרו את נמל בוסטון עד שיוחזר להם השווי המלא של התה שהושלך לים.

חברינו "בהכל עובר חביבי" ,וגם אנחנו בערבי שירה בציבור נהגנו לשיר "ולפעמים המסיבה נגמרת" (חגיגה במקור ,אך פה נערכה מסיבה..שינוי קל ), ואכן החגיגה נגמרה , התושבים האמריקאים סירבו לשלם ,ובריטניה כעסה עד מאוד .אך האם בזה תם הסיפור ?..לא ולא זו הייתה בעצם יריית הפתיחה של מלחמת העצמאות של ארה'ב של אמריקה. הקשרים בין בריטניה לתושבי ארה'ב הלכו והתערערו , ותושבי מושבות נוספות קראו בעקבות מסיבת התה לעצמאות ושחרור מעול במיסים הבריטי….וכך אותה מסיבה הביאה למלחמת העצמאות בסופה עזבו הן בריטניה והן צרפת את המושבות באמריקה ושבו לכור מחצבתן..אירופה..ואמריקה ..??..היא חיה ובועטת עד היום אם אתם שואלים.

בתחום המשקאות התוצאה הייתה ממש משעשעת.. אם לפני "מסיבת התה של בוסטון" האמריקאים היו שתייני תה כבדים אף יותר מהבריטים, לאחר המרד ומתוך פטריוטיות אמריקנית – הם הפסיקו לשתות תה לחלוטין. והבריטים ??..הו הו ..הם לא טמנו ידם בכוס ועשו להם צעד נגדי. הם הקטינו למינימום את שתיית הקפה שלהם… יתכן שזה היה מעט ילדותי, אבל זה הפך להרגל וכיום האמריקאים הם שותי קפה מובהקים, בעוד שאצל הבריטים הפכה שתיית התה לפולחן. הקפה שלהם, אגב, הוא מהגרועים שיש..

וזה לוקח אותנו במוסיקה אל המוסיקאי הישראלי נתן כהן.

נתן נולד בתל אביב ביולי 1951 , בהמשך עברה משפחתו לגור בראשון לציון.בגיל 16 החל לפרוט על גיטרה. בנעוריו נחשף למוזיקה שהייתה אז פופולרית בישראל: שירים צרפתיים, איטלקיים, החיפושיות, פופ אנגלי ושירים ישראליים ובמיוחד התרנגולים ושלישיית גשר הירקון.בצבא שירת בצוות הווי הנדסה קרבית, ובמהלך פעילותו בה החל לעבוד עם מתי כספי. במהלך שירותו הצבאי הלחין ללהקה שני שירים, "ברחוב הנשמות הטהורות" (שכתב שמעון ספיר), ו"עוד מעט" (שכתב דודיק סמדר-הלא הוא סימנטוב מהתוכנית עיברית בסימן טוב לחדי הזכרון..זוכרים ??).

בסוף 1972 השתחרר מן הצבא וחבר ליורם ירוחמי, ששירת אף הוא בצוות הווי הנדסה קרבית, ולנאוה ברוכין הנפלאה (שיר הבוקר ) והקים עימם את להקת "הנשמות הטהורות". אלבום הלהקה היחיד, בו הלחין כהן את רוב השירים, נחל הצלחה במצעדי הפזמונים. כהן המשיך להנהיג את הלהקה גם לאחר שברוכין החליטה לעזוב, ועירית בולקא החליפה אותה. בולקא המשיכה לשתף פעולה עם כהן, בין היתר באלבום הסולו הראשון שלו, ובהקלטות שלה להלחנות ועיבודים שלו.

לאחר פירוק הלהקה, בקיץ 1975 הוציא כהן תקליטון שדרים כסולן, אך ההצלחה לא חזרה על עצמה.בהמשך היו לו שיתופי פעולה שונים ומגוונים עם אומנים רבים בניהם עירית בולקא ,אריק סיני , אהוד מנור ואילנית ,דורי בן זאב ,ובעיקר עם דני רובס באלבום "פנים ושמות", שיצא ב-1987. נתן כהן הקליט, וניגן בשלל כלים, הפיק מוזיקלית ועיבד עם רובס את שירי האלבום, שזכה להצלחה רבה. עוד באותה שנה עבר כהן ללונדון, שם הקים אולפן הקלטות, NC MUSIC. הוא שמר, עם זאת, על קשר עם מוזיקאים ישראליים.

ב-1994 שב כהן לארץ, ובאותה שנה יצא אלבום הסולו השני שלו, "שאהבה נפשי". שירי האלבום הוקלטו בבריטניה.

ב-2003 הודיע נתן , כי הנחה את אקו"ם שלא להתיר לגלגלצ להשמיע את שיריו, מכיוון שלטענתו מפלה התחנה אמנים אשר מסיבה זו או אחרת לא מוכנסים לרשימת ההשמעה ("פלייליסט") שלה. כמה שנים אחר כך, לקראת סוף העשור, יזמה התחנה שיחת פיוס עם כהן וזה הסכים להתיר לה לחזור ולהשמיע את שיריו.

ואיך הדברים מתחברים ?

אירועי השבוע העצוב הזה לקחו עימם כמה  נשמות טהורות אל עולם שכולו טוב ,החל בתינוק שנהרג בפיגוע ,דרך החיילים שנהרגו וכן הזמר הנהדר יגאל בשן ששם קץ לחייו השבוע.

ומחר ה-16 לדצמבר הוא יום מסיבת התה של בוסטון , האירוע שהביא בסופו של דבר לעצמאות האמרקאית ולקפה המזופת של האנגלים..אז מה מחבר תה קפה ונשמות טהורות ..?? התשובה היא נתן כהן…אשר הקים את להקת הנשמות הטהורות ,וביחד עם אהוד מנור יצר בשנת 1974 את הלחן לשיר הנהדר "קפה אצל ברטה "  ומי שביצע אותו הוא יגאל בשן.

השיר מדבר על בחור הרוצה לדעת את עתידו וניגש לקוראת בקפה . את השיר חיבר אהוד על חברו צדי צרפתי ,שבאותם הימים לא ידע מה יעשה בחיים , ונעזר לא מעט במגדת עתידות הקוראת בקפה, וכששאל אותה על אהבה ,ענתה לו " כן ,אבל לפני כן אכזבה..".

והעתיד הוא אף פעם לא ברור ,מסיבת תה יכולה להיסתיים לעיתים במלחמה, ובאובדנם של נשמות טהורות…..אבל אנחנו בסוף שנה וכדברי השיר " גלגל חדש יתחיל כשהשנה תצא"…שבת שקטה ונעימה לכולם.

(השיר הופיעה כבר בעבר בפינה ,ומוקדש לזכרם של נשמות טהורות ויגאל בשן.).

שימו אוזניות בעיקר שימו לב לכניסה הדרמתית של החצוצרות..מרוממת נפש…נהדר.

שאני שפוף ורע לי על הלב
אני הולך אל ברטה ואצלה יושב
אני שותה קפה שחור
מראה לה את היד
אומרת לי אתה נחמד
תשים עשירייה בצד

ואז לפתע היא שותקת ורואה
את כל מה שיקרה ומה שכבר קרה
רואה על מי אני חושב
ומה אני רוצה
אומרת שגלגל חדש
יתחיל כשהשנה תצא

תמיד כשאני עומד כבר לעזוב
היא מנסה לומר שיהיה עוד טוב
אחרי כמה צרות קטנות
פתאום תרגיש נפלא
תהיה לך שמחה גדולה
מילה של ברטה זאת מילה

צינת הבוקר היה מסוג הדברים שג'ים לא אהב. הערפל הסמיך ואדי המים הקרים על פניו שערו ומעיל הצמר הארוך והכבד שעטה על גופו הצנום העיבו על מצב רוחו שגם כך לא היה משהו. מזה יומיים שהוא צועד לו מערבה על הגבעות העשנות. ריחות של יער שרוף ,ואבק שריפה התערבבו להם עם הדים אחרונים של פיצוצים שעוד נשמעו מרחוק. 

הוא לא ידע אם באמת תמו ימי הלחימה ,ואילו יריות שמחה ,או שמא הוא הוזה והמלחמה הזאת כנראה תימשך לנצח. את מיטב חבריו ורעיו איבד ג'ימבו ( כך הם נהגו לקרוא לו כשעוד היו בחיים) ,במהלך השנתיים האחרונות. את חלקם הכיר טוב יותר ,ממסלול שירותו ,יחד עשו את כל הדרך מבית הספר,דרך הגיוס ועד לשדות הקטל. אחרים הכיר רק בשדות הקרב עצמם. יחד טיפסו ,ירו ,צחקו ובכו, והיו גם כאלה מהם זכר רק מבט ,ואת שמם לא ידע.

כעת כשפסע מותש וסר כוחות במורד הגבעה מערבה, הוא תהה בינו לבין עצמו . החיים קצת שונים ממה שסיפרו לי ביום הולדתי ה-19.סיפרו לי אומה מלוכדת,על מאבק צודק, על הגנה על גבולות בטוחים.וכעת כמעט 5000 ק'מ מהבית, היה בו ספק באם עשה נכון כשהאמין לאותן אמירות. מראות  ההרס סביבו וריחם החריף, של השרידים המפויחים היטשטשו מבעד לדמעות החמות שניקוו בעיניו,….אני אפילו לא יודע איך קראו להם, חשב לעצמו …הקולות הלכו ונמוגו ושמש של בוקר פילחה ענן טועה,והאירה את האופק באור צהבהב.

שבת שניה של חודש דצמ' בחלונות עם ערב מאירים נרות החנוכה את הזכוכית ,הגשמים מצידן החיצוני של החלונות שוטפים את הארץ וגורפים עימן אל הוואדי זכרונות קייץ אחרונים ופינתנו נוסעת לה מערבה…אבל ממש מערבה..חוצים את האטלנטי ,משייטים ברום על פני יבשת אמריקה , ממשיכים מעל הפסיפיק מערבה בואכה הוואי.אל האי המרהיב..אל חוף הפנינה..אל פרל הארבור..וחוזרים בזמן אל דצמ' שנת 1941.

פרל הארבור (Pearl Harbor; מאנגלית: "מעגן הפנינים") הוא מפרץ באי אואהו, אשר בהוואי, מערבית להונולולו. כיום המקום הינו אתר מורשת לאומי של ארה'ב .חלק גדול מהמעגן ומהאדמות שסביבו הוא בסיס מים עמוקים של הצי האמריקני המאכלס את מפקדות צי האוקיינוס השקט של ארצות הברית.

בבוקר ה-7 לדצמבר 1941, מעט לפני 8 בבוקר החלה ההתקפה היפנית על בסיס הצי האמריקאי בפרל הארבור.

מה הביא את היפנים לתקוף את הצי הכל כך חזק של ארה'ב ?..הסיבות לכך נעוצות למעשה הרבה אחורה בזמן .מאז ראשית המאה ה-17, נקטה יפן מדיניות של הסתגרות מהעולם שקיבלה בדיעבד את השם סאקוקו (ארץ בשלשלאות). זרים לא הורשו לרוב להיכנס ליפן, מלבד ההולנדים, שהוגבלו לאי המלאכותי דג'ימה שליד נגסקי.(צחוק או עצב הגורל שבנגסקי נסגר מעגל היחסים בהמשך ) עם זאת, במהלך המאה ה-19, החלו מעצמות המערב להתעניין יותר ויותר ביפן, וכלי שיט רוסיים, אמריקאיים, בריטיים ואחרים החלו לפקוד את נמלי המדינה. האורחים הבלתי קרואים גורשו, אולם למשקיפים יפניים אחדים ברור היה כי הזרים יחזרו בכוח רב יותר.בשלהי המאה ה-19, לאחר התקופה הידועה ביפן כתקופת הרסטורציה של מייג'י, תקופה שהביאה לפתיחת השערים לעולם וגרמה לתהליך תיעוש מהיר ביפן ,החלו לצמוח במהירות תחושות לאומניות ורצון חזק החל להניע את יפן לרצות להיות אמפריה כשאר מעצמות המערב אליהן נחשפה .

 

רצונות אלו הביאו לסיפוח וכיבוש טיוואן ב-1895 ,כיבוש מנצוריה מידי סין ב-1905 וכלה בסיפוח קוריאה ב-1910.באמצע מלחמת העולם הראשונה, ב-1915, ניצלה יפן את המצב כדי להציב בפני סין רשימה של 21 תביעות, שלימדו למעשה על כוונותיה האמיתיות להשתלט על מדינת הענק. אך לא די בכך ,שלוש שנים מאוחר יותר ב-1918 שלחה יפן כוח של כ-7,000 חיילים לסיביר, כדי לסייע לצבא הלבן במלחמת האזרחים ברוסיה כנגד הצבא האדום, וניסתה בתוך כך לספח אליה את סיביר, ניסיון שנכשל.

בנובמבר 1936,מנהלת יפן שיחות עם גרמניה הנאצית שהסתיימו בהקמת הברית נגד הקומינטרן, ובהמשך הקמת מדינות הציר יחד עם איטליה כנגד בנות הברית. במהלך שנת 1941 התגברה המתיחות הארוכה בין יפן הקיסרית וארצות הברית. ביולי 1941, כתגובה להמשך מגמות הכיבוש היפני בסין ובהודו-סין, הטילו ארצות הברית ובריטניה שורת סנקציות כלכליות על יפן, בהן אמברגו על ייצוא נפט, סגירת תעלת פנמה לספינות יפניות, והקפאת נכסים יפניים. צעדיה של ארצות הברית רק חיזקו את עמדתה של יפן כי היא חייבת להשתלט על המושבות העשירות בחומרי גלם על מנת להשתחרר מהתלות במערב וכי יש להילחם בארצות הברית, שהיא המכשול העיקרי להקמת האימפריה היפנית.

איסורוקו יממוטו, שהיה מפקד הצי הקיסרי היפני הוא שהגה את  המתקפה על הצי האמריקאי . הוא החל את ההכנות אליה בתחילת 1941. יממוטו, שהשתלם תקופה מסוימת בארצות הברית, הגיע למסקנה כי כדי להשלים את השתלטותה על סין ועל דרום מזרח אסיה, צריכה יפן תקופה של שנה לפחות, שבה הצי האמריקני החזק באוקיינוס השקט יהיה מנוטרל. לפיכך, המתקפה המתוכננת על פרל הארבור הייתה בעיניו מתקפת מנע שנועדה לצורך זה. לאחר עימותים שהיו לו עם מפקדת הצי היפני, כולל איום שלו בהתפטרות, הוא קיבל בסופו של דבר אישור להקים כוח משימה ייעודי של נושאות מטוסים"הקמיקזות" , ומינה את מינורו גנדה להכין את תוכנית המתקפה, שהתבססה כולה על עקרון ההפתעה באמצעות כוח אווירי של מפציצי טורפדו ומטוסי קרב הפצצה שימריא מצי של נושאות מטוסים,ויתרסקו על כלי השייט האמריקאים -מה שקיבל את השם -"קמיקזות" (רוח אלוהית -המקבילה היפנית לשהאיד ). לקראת אפריל 1941 קיבלה התוכנית שם קוד "מבצע Z"

למה    עטו טייסי הקמיקזה קסדות ??-שאלה לכשעצמה

 

כמו כל דבר בתרבות היפנית ,כשעושים עושים היטב. לשם כך נדרשים אימונים.בקיץ 1941 התאמנו טייסי מפציצי הטורפדו היפנים (הקמיקזות ) באי קיושו. קפטן גנדה בחר בעיר קגושימה כאזור אימונים משום שהגאוגרפיה, הטופוגרפיה והתשתית שלה סיפקו לטייסיו את אותם אתגרים שציפו להם בפרל הארבור.מטייסי הקמיקזה נדרשה מיומנות הטסה מרשימה, האימונים כללו טיסה בגובה של 1,500 מטרים מאחורי צלע ההר וצלילה חדה לעבר המבנים והבתים בעיר, עד לגובה של 7 מטרים בלבד…., לצורך הטלת הטורפדו במים, במרחק של כ-270 מטרים מהמטרה.ומהאגף הטכני של הצי נדרש לשפר את טילי  הטורפדו שהיו עד אז יעילים במיים עמוקים ,כך שיפעלו גם במים רדודים..של הנמל.

וכך עם בוא הסתיו ,העלים על צמרות העצים האדימו בגווני ארגמן ,ציפורים נודדות עזבו למדינות חמות, ובבוקר ה-26 בנובמבר עוזב תחת דממת אלחוט צי של שש נושאות מטוסים בפיקוד סגן האדמירל היפני צ'ואיצ'י נגומו את מפרץ היטוקאפו שבאי איטורופ, כשפניו לפרל הארבור. נושאות המטוסים היפניות שהשתתפו בתקיפה היו אקאגי, היריו, קאגה, שוקאקו, סוריו וזואיקאקו. את כוח המשימה ליוו שתי אוניות קרב מהירות, שתי סיירות כבדות, תשע משחתות וצוללות רבות. בסך הכול היו 441 מטוסים, כולל מטוסי קרב, מפציצי טורפדו, מפציצי צלילה ומפציצי קרב.

המתקפה היפנית הייתה קטלנית ,המטוסים תקפו בשני גלים, בשעה 7:53 ובשעה 8:55. מטוסי הצי היפני הפציצו את כל בסיסי חיל האוויר של צבא ארצות הברית על האי ואת כל ספינות המלחמה האמריקניות שעגנו במקום. כמעט כל המטוסים שהיו על הקרקע הושמדו, ורק מטוסי קרב בודדים הצליחו להמריא כדי ליירט את המטוסים התוקפים. חמש אוניות מערכה, שולת מוקשים אחת ושלוש משחתות טבעו, וחמש אוניות נוספות ניזוקו; 188 מטוסים הושמדו, ו-2,402 חיילים אמריקאיים נהרגו. אוניית המערכה אריזונה התפוצצה וטבעה ובה יותר מ-1,100 מלחים – כחצי מכלל ההרוגים בתקיפה. ליפנים אבדו 29 מטוסים במהלך הקרב, ונהרגו 58 טייסים ואנשי צוות….אולם פרט משמועתי נוסף היה בעוכרי מתכנני התקיפה…..באותו יום היו נושאות המטוסים האמריקאיות…מחוץ לנמל…והן לא נפגעו.

 

האדמירל נגומו החליט לוותר על הגל השלישי והעדיף להסיג את כוחותיו, דבר שאחר כך התברר כטעות קשה מבחינת היפנים. מטרתו של הגל השלישי הייתה לפגוע ביכולת השיקום של הצי, מוסכי הנמל ומפעלים חיוניים על האי. ביטולה של תקיפה זו איפשרה את שיקום צי האוקיינוס השקט והנמל בזמן קצר בהרבה מאשר בתוכנית היפנית המקורית.

הפגיעה בצי האמריקאי ,ובמורל האמריקאי הייתה קשה ,והביאה למעשה לתוצאה הפוכה מזו אליה קיוו היפנים….."לעולם לא מעירים אריה משנתו"..ואריה פצוע הרבה פחות בטרף.למחרת ה-8 לדצמבר 1941 מכריזה ארה'ב מלחמה על יפן…וההמשך היה מר וכואב.

ומהאודים העשנים של המתקפה בפרל הארבור אנו נעים במוסיקה אל העיר קניגסברג שבמחוז פרוסיה המזרחית של גרמניה. שם נולדה לבני הזוג צילה ואברהם בשנת 1911 בת חמודה. הזוג החליט כי השם לאה ילווה אותה. בשנות חייה הראשונות התגוררה המשפחה בקובנה. במהלך מלחמת העולם הראשונה נאלצו לברוח למחוז סרטוב, עמוק בתוך שטחה של רוסיה. כששבו לליטא בתום המלחמה עינו חיילים ליטאים מהצבא הלבן את אביה, שהואשם בקומוניזם, במשך כעשרה ימים; כתוצאה מכך סבל האב מהפרעת דחק פוסט-טראומטית.

את נעוריה העבירה לאה בגימנסיה העברית ע' שוואבה שבקובנה ולאחר מכן למדה פילוסופיה ושפות שמיות באוניברסיטאות קובנה, ברלין ובון. את הדוקטורט שלה, באוניברסיטת בון, כתבה על הניב השומרוני.בתום לימודיה חזרה לליטא, שם עסקה בהוראת הספרות בגימנסיה העברית בעיר ראסיין, ונמנתה עם חברי קבוצת הסופרים "פֶּתח".

על העיר קובנה הקרה והאפרורית בה גדלה כתבה :

"מכורה שלי, ארץ נוי אביונה
למלכה אין בית, למלך אין כתר.
ושבעה ימים אביב בשנה
וסגריר וגשמים כל היתר."

וודאי ניחשתם ,כי בלאה גולדברג אמורים הדברים ,וכך בשנת 35 עם עלייתה לארץ ,חברה, בסיועו של אברהם שלונסקי, לחוג "יחדיו" של אלתרמן ושלונסקי. בשנה זו יצא לאור ספר שיריה הראשון, "טבעות עשן", ובו התפרסמו, בין היתר, השירים "לתמונת אמא" ו"ימים לבנים" (שלימים הלחין שלמה יידוב).

לאה הייתה רבת פעלים היא כתבה סיפורים ,שירים ,ומאמרים בעיתוני מבוגרים וילדים .כמו כן עבדה כמורה בבית ספר, וכעורכת ספרי ילדים בספרית פועלים. בשנת 1949 זכתה בפרס רופין.

גולדברג כתבה את ספר הילדים המפורסם  "דירה להשכיר", ומחזורי שירים נוספים. האחרון בהם, "עם הלילה הזה", יצא לאור ב-1964. כמו כן תרגמה ממיטב יצירות הקלאסיקה העולמית, ובהן: "מלחמה ושלום" מאת טולסטוי, "סיפורים" מאת צ'כוב, "ילדות" מאת גורקי, מחזות ושירים מאת איבסן, שייקספיר, ופטררקה. וכן, כתבה ביקורת ספרים וביקורת תיאטרון ושלחה ידה גם בציור.

ב-1950, לאחר שהוצעה לה משרה באוניברסיטה העברית, עברו היא ואמה להתגורר בירושלים. שם כתבה את מחזור השירים "אהבתה של תרזה די-מון", המתאר אהבה נכזבת של אצילה צרפתייה למורה איטלקי צעיר. הספר מושפע מאהבתה לז'ק אדו(מורה לצרפתית בבית הספר אליאנס אותו הכירה).בשנת 1952 התקבלה להוראה באוניברסיטה העברית, והקימה בה את החוג לספרות כללית והשוואתית. היא עמדה בראשו במשך כעשור, במינוי פרופסור, עד מותה.

לאה גולדברג, שהייתה מעשנת כבדה, נפטרה ב-15 בינואר 1970 ממחלת הסרטן. היא נקברה בהר המנוחות בירושלים, בחלקת הפרופסורים. גולדברג שחייה היו רצופים אהבות נכזבות שבעטיים כתבה חלק מיצירותיה (ז'אק אדו-אהבתה של תרזה, ידידה הודי דטטריה פדקה -"סליחות"..ועוד)  לא נישאה מעולם ולא הקימה משפחה. את פרס ישראל לספרות יפה שבו זכתה, באותה שנה, קיבלה בשמה אמה צילה, שהוסיפה לחיות עוד 11 שנים אחריה. על מצבתה ביקשה צילה שייחרטו ארבע המילים: "אמהּ של לאה גולדברג" .

וכיצד מתחברים הדברים ? מלחמה וכמיהה לימי שלום.

היום ה-8 לדצמבר לפני 77 שנים  (1941)למחרת המתקפה היפנית על פרל הארבור ,הכריזה ארה'ב מלחמה על יפן . המלחמה תימשך עוד כמעט שלוש וחצי שנים.בה יאבדו את חייהם מליוני בני אדם…המחיר הכבד של מלחמת העולם השנייה ,השפיע עמוקות על לאה גולדברג ,ואת כמיהתה לימי שקט ושלווה ביטאה בשירה הנפלא " האמנם" …בו היא תוהה האם יתכנו ימים כאלו בעתיד בהם סתם תלכי בשדה יחפה,,,, סתם כך כהלך התם , ותימתק לנו צריבת הקוצים ..??? שאלה בהחלט ראויה להישאל ,ולתת תקווה לימים של שקט ורגיעה….נקווה שאכן עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד..כי מותר לאהוב..כן מותר לאהוב…שבת נעימה ושלווה לכולם.

האמנם האמנם
עוד יבואו ימים
בסליחה ובחסד
ותלכי בשדה
ותלכי בו כהלך התם

ומחשוף ומחשוף
כף רגלך ילטף
בעלי האספסת
או שלפי שיבולים
ידקרוך ותמתק דקירתם

,,

,,

,,

ונשמת ונשמת
את ריחו של התלם
נשום ורגוע
וראית את השמש
בראי השלולית הזהוב

ופשוטים ופשוטים
הדברים וחיים
ומותר בם לנגוע
ומותר לאהוב
ומותר ומותר לאהוב

 

כולם מכירים את הביצוע המופלא של חווה אלברשטיין לשיר ,אך לשם רענון מצורף הביצוע הנהדר של שלומי סרנגה לשיר.

 

 

 

הבזק של אור ואז יורד השקט , ומתוכו עולה זכרון ילדות רחוק. צהרי קייץ חמים, מסתיים לו עוד יום בגן, השנה היא שנת 72 ,,אולי 73 . אנו נחפזים אל הקיר הסמוך לדלת הכניסה של הגן, לאורכו תלויים שורה של ווי תליה, עליהם רובצים מאז ארוחת הבוקר התיקים שלנו. כל אחד ואחת מאיתנו נוטל מעם הוו את תיקו ויוצאים אל השביל המוליך אל השער. שם עמד לו "נחמיה החזן" הגבוה כארז ( כך לפחות היה נדמה לנו באותם הימים),שהיה בבוקר השומר בגן ובשאר היום חזן. ולאחריו אל שער גן הילדים.

…וכשאנו מגיעים לשער, אנו מבחינים בדבר שלא מוכר לנו ,…דרך העפר הצהובה, זו המתפתלת בין בתי המושב…הפכה שחורה…והיא גם מעלה אדים…היינו כחולמים .חנה הגננת ריכזה את כולנו לצד נחש העקלתון השחור והמפחיד, וכולנו בהינו בו בתימהון….אליהו חי ז'ל , אביה של ריקי שראה אותנו , הסביר שלנחש השחור יש שם…קוראים לו כביש, הוא כרגע חם ,כי זה לא מכבר סללו אותו, ועליו קל יותר לנוע…ההסבר נראה לי באותה עת קסום והגיוני לאור האדים העולים מהכביש החם…..ואז פלאש בהיר התמונות נעלמות ומראות אחרים עולים לפריים…

כשמתפזרים להם אדי האספלט עולה תמונה אחרת , גיל 7 או אולי 8 , אחר הצהריים של יום קייץ ואנו משחקים ליד הלולים הישנים ( שכבר אינם) אלו הסמוכים לבתי הסוכנות הישנים..שגם כמעט ואינם….ומתוך הזכרון עולה קולו של אחד הילדים שטוען שראה שועל…או אולי זאב…או אולי בע'ח כזה , עם זנב שרץ מהר לכיוון היער שעל ההר ….היער המדובר הוא כיום ההרחבה של היישוב. באותה עת היה זה יער עבות ( לפחות בעינינו ) ,עמוס עצים , שיחים, רקפות, מחילות וסלעים…בדיוק מה ששועל נמלט , או זכרון עמום זקוקים לו…ואנו כילדים לכששמענו את הידיעה על השועל ,מייד נמלכנו בדעתנו כי יש לתפסו..איך ולמה ?? לאלוקים פתרונים , אבל מייד אצנו רצנו .  ניסנו להכין חץ וקשת מענפים עקומים וגומיות מאולתרות , חלקנו הסתפק בענפים עקומים…וכך חמושים מכף רגל ועד ראש יצאנו ללכוד את המה שזה לא יהיה…..שוטטנו בגבעה במשך שעה ארוכה ,השמש החלה לשקוע..אך לא דובים ולא שועל…אפילו לא קצה זנבו..אך לפתע שמענו קול קורא….מה זה היה ?? אולי זה הוא .?? נו …השועל..???………..לא היה זה קולה של אמא שקורא לחזור הבייתה ,להתקלח ולאכול ארוחת ערב..עוד "כמעט הרפתקאה " התאדתה לה אל תהום השכחה,ואנו שבנו הבייתה…למציאות.

 

שבת ראשונה של חודש נובמבר, גשמי השבוע שעבר נשכחו כלא היו, ואת מקומם תפסו רוחות מזרחיות יבשות שמחקו כל זכר לרטיבות שהפיכה בנו תקוות לחורף….ופינתנו פונה לשוב הבייתה…אל הנוסטלגיה.

היום נהוג לראות בנוסטלגיה משהו סנטימנטלי ואפילו כמעט רומנטי,אך המושג נוסטלגיה מגיע מצירוף המילים היווניות Nostos – שיבה או חזרה, ו-Algos – כאב. ..למה כאב ???מאחר והוא הוצע לראשונה במאה ה-17 על ידי הרופא השוויצרי יוהנס הופר. הופר שעבד עם חיילים במצבים קשים, קיבל השראה מהמיתולוגיה היוונית, ובעיקר מהמשלים של הומרוס. הוא ייחס סימפטומים גופניים של כאב,  ונפשיים של געגועים של החיילים אותם פגש  לכמיהה שלהם לחזור הביתה. כמו אודיסאוס  במיתולוגיה היוונית שסירב להצעתה של הנימפה היפה קליפסו להישאר עימה  באי אוֹגִיגִיָה ולקבל חיי נצח, בגלל געגועיו עד כדי כאב לאשתו פנלופה.

לא תמיד נתפסה נוסטלגיה כחוויה חיובית. הופר  כאמור התייחס לנוסטלגיה כאל מחלה רפואית, ובכך קיבע את האופן שבו התייחסו אליה עד סוף המאה ה-19. (תאמינו או לא, הגורמים או ההסברים שניתנו ל"מחלת הנוסטלגיה" היו שונים ומשונים למשל שדים שמצאו את ביתם במוחו האמצעי של האדם הנוסטלגי , או גם שינויים קיצוניים בלחץ האטמוספרי שמשפיעים על המוח…אך הגדיל לעשות הסבר יצירתי אחר שדיבר על  הדהוד בלתי פוסק של פעמוני פרות מהרי האלפים השוויצרים שפגעו בעוד התוף..והם שגרמו לרגשות נוסטלגים..שביאו דיכאון וכאב).

המאה ה-20,הביאה שינוי גישה והחלו להתייחס אל התופעה כאל הפרעה פסיכיאטרית שכללה סימפטומים של חרדה, עצבות ואינסומניה (נדודי שינה ). לקראת אמצע המאה גישות פסיכו-דינאמיות התייחסו לנוסטלגיה כאל תשוקה לא מודעת לחזור לשלב מוקדם בחיים והיא קוטלגה כהפרעה כפייתית מדכאת, אך בהמשך קיבלה התייחסות כאל גרסה של דיכאון כתוצאה מאבל ואובדן.

רק בעשורים המאוחרים של המאה ה-20 נוסטלגיה נפרדה מהגעגועים הביתה . מחקרים מאותה תקופה הראו שאנשים מקשרים מילים כמו חום ילדות וכמיהה, לנוסטלגיה יותר מאשר לגעגועים הביתה. בעוד שהמחקר בנוגע לגעגועים התמקד בעיקר  בקשיים פסיכולוגיים (כגון חרדת היפרדות) שעשויים להתעורר אצל צעירים בעת מעבר מסביבת הבית שלהם, נוסטלגיה נמצאה כחוצת קבוצות  גיל.

וכך עם הזמן התבססה ההגדרה העכשווית לפיה נוסטלגיה היא למעשה כמיהה סנטימנטלית בעלת אפקט חמוץ מתוק, וחוזרת על עצמה לעבר.   מתוק כי היא מאפשרת לנו להחיות רגעים טובים, ומריר בגלל ההכרה שאותם רגעים לא יחזרו עוד. וכך למרות שנוסטלגיה החלה דרכה כמחלה…היא קיבלה עם הזמן אופי חיובי בסה'כ.

אי שם עמוק בתוך תוכנו
טמונים קולות וזכרונות
מראות רבים שכבר שכחנו
ספרי פלאים ומנגינות

במחקרים שנעשו ,דיווחו אנשים על תחושות נוסטלגיות חזקות יותר ברגעי משבר או בדידות ,ומאידך דיווחו הנשאלים על שיפור בתחושת המועקה ברגע שהוצפו בתחושות נוסטלגיות…היינו שהגעגועים לנק' זמן בעבר עודדו אותם…

אך מה מעורר נוסטלגיה ???…כבמטה קסם לנוסטלגיה מעוררים שונים . פעם תהיה זו שיחה להעלאת זכרונות ופעם אחרת יהיה זה  שיר ישן שמתנגן …לעיתים יהיה זה מראה של מקום מעברנו…ולעיתים יהיו אלה ריחות וניחוחות שונים המפעילים את תאי הזכרון הרדומים… כפי שהיטיב לתאר אהוד מנור בשירו "חלומות שמורים" שעוסק בדיוק באותן תחושות נוסטלגיות.

ולפעמים שריד של ריח
או צליל מוכר או קצה מילה
משיב אליך גן פורח
מחזיר אל קו ההתחלה

ושוב אתה חולם כילד
ושוב אתה תמים כאז
אתה נזכר בכל התכלת
הכל נשמר דבר לא גז.

נחקרים אף הוסיפו לתאר, כי לנוסטלגיה אפקט נוסף של……חמימות…מדיווחי הנשאלים עולה כי תחושת חמימות הציפה אותם, והדבר קיבל יתר ביטוי באם הם  היו במקום קר…היינו שלתחושות הנוסטלגיות הייתה גם השפעה על מחזור הדם…שהביאה לתחושת חמימות…

אך אחד הדברים הנפלאים עליהם דיברו הנחקרים היא ,על תחושות של אהבה ,שייכות , ואמפטיה לאדם האחר ..וגם אופטימיות יתרה שנסכו בהם אותן תחושות נוסטלגיות.

אותן זכרונות נוסטלגיים, נתנו לאלו שחשו בהן פרספקטיבה קצת יותר רחבה למצב בו היו נתונים ונסכה בהם אופטימיות, שהקושי בו הם נתונים באותו רגע עוד יחלוף , והם יתגברו , כי יש בשביל מי.. (דמות אהובה), ויש גם דרך (זה קרה בעבר וצלחנו את הקושי)…ובעיקר כי זה לא סוף העולם..זה קרה ,זה קורה..וכנראה עוד יקרה בעתיד…הנוסטלגיה נותנת לנו לעיתים פרספקטיבה רחבה יותר של החוויה בהאנו מצויים.

אז בפעם הבאה שמישהו (סבתא או סבא, או חבר נודניק) יספר לכם על חוויותיו מהעבר, נסו לא לפהק בשעמום ,זה אולי טוב  לו אך יכול להועיל גם לכם.

ונוסטלגיה לוקחת אותנו במוסיקה אל הזמר והיוצר ,האיש והגיטרה…דיויד ברוזה.

ברוזה נולד בשם דויד סיימון ברוויק ברוזה בעיר חיפה שעל רכס הכרמל. אמו היא הזמרת שרונה אהרון. סבו היה ממקימי נווה שלום..כאן ממש סמוך אלינו. נעוריו עברו עליו בספרד, שם שימש אביו בשליחות, והוא הושפע רבות מהמוזיקה והתרבות הספרדית. בנעוריו למד בפנימיה באנגליה,שב לספרד לתיכון , וב-1974 חזר לישראל כדי להתגייס.

לאחר שחרורו מהצבא החל ברוזה ביחד עם הגיטרה את דרכו העצמאית כזמר בהופעות קטנות בפאבים ומועדונים.למזלו ולמזלנו הטוב יהונתן גפן אשר הופיע באותה עת ,הבחין בו וצירף אותו למופעו "שיחות סלון" כחלק מ"להקה טובה" יחד עם יעל לוי ויצחק קלפטר. כעבור מספר שבועות עזב קלפטר את המופע, וברוזה תפס את מקומו. אלבום המופע, שיצא ב-1978, כלל את ביצועיו של ברוזה עם יעל לוי ל"שיר אהבה בדואי" ,שכתב יצחק קלפטר, ו"עד עולם אחכה", וכן את השיר הראשון המשותף של ברוזה וגפן, "יהיה טוב", שנכתב במהלך המופע לכבוד ביקורו של נשיא מצרים, אנואר סאדאת (נשוא פינתנו מלפני שלושה שבועות), בישראל, והפך ללהיטו הגדול ואולי המזוהה עימו ביותר.

שיתוף הפעולה בין ברוזה לגפן המשיך גם הלאה, באלבום והמופע לילדים "הכבש השישה עשר", שם הלחין וביצע ברוזה את השיר "ברקים ורעמים". ברוזה וגפן המשיכו בשיתוף פעולה  שהתבטא בתרומה הרבה של גפן לקריירה של ברוזה, בכתיבת חלק משיריו ובתרגום שירים מספרדית עבורו. לימים העיד ברוזה כי גפן הפך לחברו הטוב, והוא הושפע ממנו רבות הן כמבצע והן כאדם.

בהמשך הקריירה הפיק וביצע ברוזה שירים שונים לסרטים ולמופעי ילדים ומבוגרים ,ואף ניסה קרירה בחו'ל.-1980 יצא אלבום הבכורה שלו- "דויד ברוזה".  האלבום כלל שיר מתוך "שיחות סלון: "שיר אהבה בדואי", ביצוע חדש לשיר "יהיה טוב" (שכלל בית נוסף שלא נכלל בביצוע המקורי) וכן שירים חדשים, שבהם ניכרת השפעת המוזיקה הספרדית כמו "סניוריטה".בהמשך השנה יצא תקליט המופע "דויד ויהונתן" ובשנת 82 יצא התקליט השני "קלף " שלווה במסע הופעות, אולם סיבוב ההופעות שליווה את האלבום נקטע עם פרוץ מלחמת לבנון הראשונה.

הפריצה הגדולה הגיעה בשנת 83..ב-1983 הוציא ברוזה את האלבום "האשה שאיתי", שהכיל שירים ספרדיים מתורגמים לעברית, כחלק מההשפעות הספרדיות שספג בנעוריו. את השירים תרגם חברו יהונתן גפן והפיק ועיבד לואי להב. רבים מהשירים באלבום, כמו "האשה שאיתי", "בליבך" וכמובן , כמובן "סיגליות", הפכו ללהיטים גדולים. באלבום נכלל גם שיר אחד מקורי שהלחין ברוזה בעצמו למילים של גפן, בשם "הרומבה". אלבום זה הוא אחד האלבומים הנמכרים ביותר בישראל עד היום, הוא נמכר בלמעלה מ-200,000 עותקים!!!!! (פלטינה מחומשת). גם סיבוב ההופעות שנלווה לאלבום הצליח מאוד. בעקבות הצלחת האלבום נבחר ברוזה לזמר השנה של קול ישראל במצעד הפזמונים לשנת תשמ"ג.

בשיא הצלחת "האשה שאיתי" נסע ברוזה לניו יורק, ומאז הוא מתגורר בארצות הברית ומחלק את זמנו בין אמריקה לבין ישראל. לדבריו, עזב "כדי לחפש משהו אחר, בשביל להרחיב אופקים". הוא הוציא מספר אלבומים באנגלית וכן הוציא ב-2000 ו-2005 שני אלבומים בספרדית, שזכו לביקורות משבחות בספרד ובאמריקה הלטינית.

ב-1991 יצא אלבומו "נשיקה גנובה".  שניים מהלהיטים הבולטים של האלבום היו לחנים של ברוזה לשירים של מאיר אריאל: "מתחת לשמיים" ו"בצהרי יום". שיר נוסף מהאלבום שזכה להצלחה הוא "ביקור מולדת", שהלחין ברוזה למילים של יהונתן גפן.

מאז ועד היום הוציא ברוזה מספר תקליטים , והוא מרבה להופיע ברחבי הארץ וכן בחו'ל . דיויד ידוע כאומן שמרבה להופיעה בפני חיילים ,ובמהלך מרבית מלחמות ישראל ,החל במלחמת לבנון הראשונה ועד למלחמת "צוק איתן", הוא נוהג להופיע בהתנדבות לחיילים ולאזרחים במקלטים.

ב-28 באוקטובר 2008 החליט מלך ספרד חואן קרלוס להעניק לדויד ברוזה עיטור כבוד עבור פועלו הרב במוזיקה הספרדית ופועלו למען השלום. העיטור הוענק ב-5 באוגוסט 2009 מידי הממונה על שגרירות ספרד בישראל.

 

בסה'כ הוציא ברוזה 17 אלבומים בעברית ו-12 באנגלית וספרדית.

אז כיצד הדברים מתחברים ??

פינתנו נוגעת לא מעט פעמים בנקודות עבר ,מחשבות על עתיד ,וטובלת לעיתים בשירים נוסטלגים..ומה מתאר  יותר נוסטלגיה משירו הנהדר של ברוזה "ביקור מולדת"..נניח למילים לצלילים להסביר…שבת נפלאה לכולם…."עוד יהיה טוב..יהיה טוב..כן"

 

חזרתי הביתה אחרי עשרים שנה
במבט ראשון דבר לא השתנה
שני סוסים קשורים לעץ התאנה
קרטון על הבטון עם "חץ לחתונה"

רקפות עוטפות זרי סלעים כהים
שלוליות מקרקרות את שיר הצפרדעים
הזקנים יושבים בחוץ ומדברים
ספלים סדוקים של תה, בסקוויטים עם חורים

אבל לאן נעלמו הילדים
ששיחקתי איתם
איפה כל הילדים
איפה הם כולם
מי לקח לי אותם