מחבר elim06

שנתיים..כן שנתיים ,או אולי בעצם 32 שנים מאז תום ימי התיכון..לפעמים הזמן מרקד לפנינו כחזיון תעתועים . לעיתים נדמה כי אם נגביה עוף ,אם רק נתרומם אל על ,אל מקום משכנם של העננים חמורי הסבר , אל שדות הכוכבים הפזורים סביב , אל המקום אליו עפות הציפורים כאשר רעשי העולם מציקים להם ,או אז מהמקום ההוא נוכל לראות טוב יותר את שקורה סביבנו… …מגביה לו השחף ,פורש הוא את כנפיו ,מכה באויר בתנועות עדינות ונוסק אל על..כך גם הילד…לפני כשנתיים פרש כנפיו ויצא אל הדרך ..הלך ופסע ,רץ וקיפץ ,נפל וקם , סחב וקיטר ,נפנף לו בכנפיו לשלום מעל קן הוריו ויצא אל המסע…וכיום שנתיים אחרי כפי שחזה ריצ'ארד…הוא מיטיב ראות..או כפי שבאך ניסח זאת "השחף המגביה עוף, הוא זה המרחיק ראות."…

וביום חגו עת באנו לברכו על כותפותיו החדשות עטינו חולצות..ועליהן נכתב " אין מקום שהוא רחוק מדי "

שבת סתווית של חודש נוב' ,אחרי ימים ארוכים של חום מעיק ,אויר הרים צלול כבוץ ,וטמפ' בסגנון מאדים , מגיע סוף סוף החורף לביקור קצר אתמול והיום , ומחר ישאיר אותנו עם טעם של עוד וימשיך לעוף בדרכו הלאה אל מקום ממנו הוא בא. ופינתנו פורשת כנף ונודדת דרומה אל יבשת אפריקה…אל ימת ויקטוריה , או בשמה היותר מדויק..אגם ויקטוריה.

אגם ויקטוריה או "ויקטוריה ניאנזה" הוא הגדול בסדרת האגמים הגדולים של אפריקה. שטחו 68,870 קמ"ר -פי שלוש משטח מדינת ישראל. הוא האגם הטרופי הגדול בעולם, ואגם המים המתוקים השני בגודלו בעולם מבחינת שטחו, אחרי ימת סופיריור(82,000 קמ'ר ) שביבשת צפון אמריקה. אגם ויקטוריה רדוד יחסית-עומקו המירבי הוא בסה'כ 84 מטר, ויש בו 2,760 ק"מ מעוקב של מים, מה שמדרג אותו כאגם המים המתוקים התשיעי בנפח מימיו בעולם . האגם הוא מקורו של הפלג הארוך ביותר של נהר הנילוס, הנילוס הלבן. האגם שוכן על רמה בחלקו המערבי של הבקע הסורי-אפריקאי, ומפלס פני המים שלו הוא בגובה 1,134 מטר מעל פני הים. לחופיו שוכנות המדינות טנזניה, אוגנדה וקניה.

האזכור הראשון לקיומו של אגם ויקטוריה, הוא מלפני כמעט אלף שנה, ומגיע מסוחרים ערבים שיצאו לחפש באפריקה זהב, שנהב, עבדים וסחורות יקרות אחרות. במפה משנות ה-60 של המאה ה-12 הידועה בשם מפת אל-אדריסי (ע'ש מוחמד אל-אדריסי שהיה קרטוגרף, גאוגרף תושב סיציליה בחצרו של רוג'רו השני, מלך סיציליה.) , מצוין בבירור אגם ויקטוריה. בנוסף, מצין אדריסי כבר אז במפה כי האגם הוא אחד ממקורות הנילוס.

רק 650 שנה מאוחר יותר ,האגם נצפה לראשונה על ידי האירופאים. ב-1858, החוקר הבריטי ג'ון הנינג ספיק מגיע לבד לחופו הדרומי במסגרת המסע המשותף שלו עם ריצ'רד פרנסיס ברטון, מסע מטעם החברה הבריטית הקולוניאלית לאיתור מקורות הנילוס. מטעמים גאוגרפיים ספיק האמין כי מצא את מקורו של הנילוס והחליט לקרוא לאגם על שמה של מלכת בריטניה באותה תקופה, ויקטוריה. כיום ידוע שאגם ויקטוריה אינו המקור היחידי לנילוס ואף הוא ניזון ממספר נהרות קטנים שנשפכים מהאחד לשני עד שהם מגיעים ונשפכים יחד אליו הראשון שבנהרות קרוי נהר לובירונזה -ממדינת בורונדי ,כך שאם מתעקשים למצוא את המקור הראשוני… אז הנילוס מקורו בבורונדי.

אגם ויקטוריה ממלא תפקיד משמעותי בקיום התושבים המתגוררים סביב חופיו. אזור שצפיפות האוכלוסייה בו היא מהגבוהות בעולם, ועם זאת המערכת האקולוגית שלו פגועה. התערבות האדם בטבע עפ'י רוב לא עשתה טוב , בשנות ה-50 של המאה ה-20 הובא לאגם הדג נסיכת הנילוס , בניסיון לשפר את תנובת הדיג באגם. אך הסתבר שדג טורף זה פגע פגיעה חמורה במערכת האקולוגית של האגם, בהיותו אחראי להכחדתם של מאות צורות חיים אנדמיות (יחודיות למקום ) לאגם. למרבה המזל עקב דיג היתר של נסיכת הנילוס הצטמצמה האוכלוסייה באגם וכיום גדלות שוב אוכלוסיות הדגים האנדמיים שהיו בסכנת הכחדה.

למרות היותו האגם השני בגודלו בעולם,חשיבותו האקולוגית והיותו מקור פרנסה משמעותי להמונים ,וזה המצוי ברום של למעלה מ1100 מטר ..לצערנו האגם הולך ונהרס..עפ'י כתבה של טיה גולדנברג מהעיתון הארץ משנת 2007 :"מפלס המים באגם ויקטוריה ירד בתוך מאה שנה מ-120 מטרים ל-40 מטרים. המים הולכים ונעשים מזוהמים והדגים כבר כמעט לא עולים ברשת."

"בירוא היערות סביב האגם,לצורכי שימוש בתעשיית העץ , ועשרות הנהרות הנשפכים אליו גורמים לזרימת סחופת ומשקעים שהעלו את פני המים והובילו להתאדות מהירה יותר של מימי האגם. בנוסף לכך כ-80% ממי אגם ויקטוריה מקורם בגשמים. אולם, עקב הפעילות התעשייתית בצפונה של אפריקה הפכו המשקעים זרחניים, והרעילו את מימיו. יקינטון המים השנוא החל לשגשג, וכיום הוא נפוץ בחלקים נרחבים מהאגם ויונק מהמים את החמצן שהדגים זקוקים לו כדי לשרוד."

ומימת ויקטוריה נגביה עוף, ומגובה רב , אם נביט דרומה אז במרחק של 2300 ק'מ לערך ,נמצאים מפלי ויקטוריה ( תנחשו ע'ש מי ) ..בגבול בין זמביה לזימבבואה שוכנים המפלים שנחשבים לגבוהים בעולם. (107 מטר גובה -פי שניים מהניאגרא וקצת יותר מהאיגוסו שבברזיל-82 מטר ) מפלי ויקטוריה . המפלים המכונים "מוסי אואה טוניה", כלומר העשן הרועם המפלים קיימים כבר מיני אז אך למערב נודע על קיומם רק ב-1855 ( שלוש שנים לפני גילוי ימת ויקטוריה ). ושוב ע'י חוקר בריטי בשם דיוויד לוינגסטון. הוא כתב ביומנו כי "מעולם לא ראה יופי כזה". הבחור שהגיע מסקוטלנד ,והיה מגלה ארצות ומיסיונר . הוא היה למעשה האירופאי הראשון שראה את מפלי ויקטוריה. לצערו הרב הוא נפטר כתוצאה ממחלת המלריה מלווה בדימום פנימי כתוצאה ממחלת הדיזנטריה בזמביה בשנת 1873, באחד ממסעותיו לחיפוש מקורותיו של נהר הנילוס. גופתו נשלחה במסע אשר ארך חודשים רבים אל בריטניה, ושם נקברה בטקס רב רושם בכנסיית וסטמינסטר, שבה קוברת האומה הבריטית את גדוליה. יש האומרים כי לבו טמון בקופסת מתכת מתחת לעץ באזור העיירה אילאלה בזמביה, שם מת, וכנסייה בזנזיבר מתגאה בכך שלבו של ליווינגסטון טמון בה.

לזכרו של ליווינגסטון הוקמה עיר בשם ליווינגסטון בדרומה של זמביה.

וזה לוקח אותנו במוסיקה לארה'ב , אל זמר קאנטרי, כותב שירים, צלם, מפיק מוזיקלי, שחקן ויזם אמריקני בשם קנת ריי…כולנו מכירים אותו בשם קני רוג'רס.

קני נולד כבן רביעי למשפחה עניה בת שבעה ילדים ,להורים פלויד ולוסיל רו'גרס, באחת השכונות הקשות ביוסטון. הוא הושפע רבות מזמרי קאנטרי ונשמה כמו נט קינג קול, צ'רלי דניאלס, ארתור אלכסנדר וצ'אק ברי. דרכו המוסיקלית לא הייתה קלה .היא החלה בגיל צעיר כאשר היה בן 17 וניגן בלהקת דו-וופ מקומית בשם "The Scholars" (המלומדים). הלהקה לא שרדה זמן רב ,לאחר שהלהקה התפרקה רוג'רס הצטרף ללהקת ג'אז בשם "The Bobby Doyle Trio" (דויל בובי טריו). גם להקה זו התפרקה לבסוף בשנת 1965. אך קני לא אומר נואש וב-1966 הצטרף רוג'רס ללהקת הפולק New Christy Minstrels. בהמשך כאשר גם הלהקה הזו התפרקה רוג'רס הקים יחד עם חברי הלהקה מייק סטל, טרי ויליאמס ותלמה קמאצ'ו להקה בשם "The First Edition" (המהדורה הראשונה) בשנת 1967 (שם הלהקה שונה מאוחר יותר ל-"Kenny Rogers and The First Edition").

בשלב זה בשנת 1976 החליט קני לפרוש כנפיים ולנסות קריירת סולו…וכאן בא השינוי הגדול.

בשנת 1977 זכה להצלחה עצומה כאשר הוציא לשווקים את הסינגל "לוסיל", אשר הגיע לפסגת מצעדי פזמוני הקאנטרי והפופ בארצות הברית.

במהלך קריירת הסולו שלו נהג להקליט ולהופיע בהרכבים שונים. בייחוד בלטו הדואטים שלו עם זמרות כדוטי ווסט (שהייתה שותפתו לכמה תקליטים), קים קארנס ("אל תתאהבי בחולם") ודולי פרטון ("איים בזרם"), שהגיעו לצמרות מצעדי הפזמונים.

בשנת 1985 הופיע בסינגל "We Are the World" עם מיטב אמני ארצות הברית, במטרה לסייע לקורבנות הבצורת באתיופיה שהתרחשה בשנה זו.

הפופולריות של רוג'רס הלכה ודעכה בשנות התשעים, אף כי הוא המשיך להקליט ולהופיע מעת לעת. ב-2010 נערך לכבודו מופע הצדעה בתוכנית טלוויזיה – "קני רוג'רס: 50 השנים הראשונות" (בהשתתפות דולי פרטון, ליונל ריצ'י ואחרים).

ב-2013 נכנס רוג'רס ל"היכל התהילה של מוזיקת הקאנטרי". נאחל לו בריאות והמשך שירה

אז למה ימת ויקטוריה ? מפלי ויקטוריה וקני רוג'רס דווקא היום ??

התשובה היא "רק מגביהי עוף ירחיקו ראות" ….

מחר 17 לנוב' ימלאו 164 שנים להגעתו לראשונה של החוקר דיוויד לוינגסטון למפלי ויקטוריה המופלאים במסגרת חיפושיו אחר מקורותיו של הנילוס . בתחילה הייתה המחשבה שימת ויקטוריה היא המקור אך ככל שהגביהו מבט ומעוף ( עלו בגובה) הוברר כי המקור שונה. כמו גם קני רוג'רס כאשר העז ופרש כנפיים לקריירת סולו באה ההצלחה..עם שיר נפלא בשם איים בזרם.

ופה אצלנו השבוע מלאו שנתיים ליציאת העוף הצעיר למסלולו שלאחר בית הספר , והוא נוסק ומגביה עוף , ועל חולצת סיום בה'ד 1…זוכרים מהפתיח ??…נכתב "אין מקום שהוא רחוק מדי"…זה רק תלוי עד כמה נגביה עוף…והמשפט הזה לקוח משם ספרו הנפלא של הסופר ריצ'ארד באך( "תעתועים ","השחף", "אין מקום שהוא רחוק מדי" ) ולגיבור הספר " השחף "שם מאוד דומה לחוקר שגילה את מפלי ויקטוריה..שם השחף הוא ג'ונתן לוינגסטון .

אז שנגביה עוף ,וכך ניטיב ראות הרחק..שהרי חיינו אינם אלה איים בזרם…שבת נעימה לכולם.

Baby, when I met you there was peace unknown
I set out to get you with a fine tooth comb
I was soft inside
There was something going on

You do something to me that I can't explain
Hold me closer and I feel no pain
Every beat of my heart
We got something going on
Tender love is blind
It requires a dedication
All this love we feel needs no conversation
We ride it together, ah ha
Making love with each other, ah ha

Islands in the stream
That is what we are
No one in between
How can we be wrong
Sail away with me
To another world
And we rely on each other, ah ha
From one lover to another, ah ha

I can't live without you if the love was gone
Everything is nothing if you got no one
And you did walk in the night
Slowly losing sight of the real thing

But that won't happen to us and we got no doubt
Too deep in love and we got no way out
And the message is clear
This could be the year for the real thing

No more will you cry
Baby, I will hurt you never
We start and end as one
In love forever
We can ride it together, ah ha
Making love with each other, ah ha

Islands in the stream
That is what we are
No one in between
How can we be wrong
Sail away with me
To another world
And we rely on each other, ah ha
From one lover to another, ah ha

אור צהוב האיר את שולחן העץ הרחב , ערימות הדפים ,מכשירי הטלפון ומסך טלוויזיה ששידר ברצף ערוצי חדשות מכל העולם ,הפרו את השקט השמור לשעות לילה מאוחרות. ברחבי החדר היתמר לו עשן הסיגריות ,אשר מדי פעם הסתיר את הכרזה שנתלתה על הקיר: "חופש הביטוי ,הוא קו ההגנה קו ההגנה האחרון של הדמוקרטיה"…הוא לא האמין בכך בכל מאת האחוזים ,יש מקרים בהם לא אחת היו ספקות מנקרות את ליבו ובשעת לילה מאוחרת זו זה קרה שוב…לפרסם או לא לפרסם..??…זכות הציבור לדעת …החובה לחשוף שחיתות…ופגיעה אפשרית במשפחות של החשודים התערבבו להם בראשו..וגם המחשבה שעיתון אחר יקדים אותו..

הנייד שלו על השולחן היבהב ושבר את השקט , ג'ין הייתה על הקו ," יש החלטה ??" שאלה בקול מהסס ,…"השעה כבר 1225 בעוד רגע יהיה מאוחר מדי לגליון הבוקר"…הוא נזכר באביו שנהג לאמר לו " אם יש לך ספק בני …לך עם האינסטיקטים שלך"…." אוקי " הוא פלט לתוך המכשיר ," להוריד לדפוס ,בדיוק כמו שקבענו , והאל יהה בעזרנו"…..הוא הניח את המכשיר על השולחן..והביט מבעד לחלון. מכוניות בודדות חלפו ברחובות העיר השקטים ,בעוד כמה שעות תאיר השמש את גגות הבתים…וגם את האמת.

שבת ראשונה של חודש נובמבר ,עלי שלכת נושרים על גבי השבילים ושיחי הגינה , ציפורים עוסקות ברילוקשיין ,שמיכות החורף יורדות קומה , ובמזרחה של ארצנו מעבר להרי ירדן ,ועירק נמצא כך מספרים לנו …האיום האירני…אז בואו ניסע לשם …רק לא עכשיו אלה באמצע שנות השמונים של המאה הקודמת…אל פרשת אירן-קונטראס…או מה שכונה בזמנו אירן גייט.

איך אנחנו כל פעם מסתבכים בדברים לא לנו ? ..תחילת הפרשה הייתה באוגוסט 1985, כאשר פנתה ממשלת ישראל לממשל רייגן בהצעה לתווך בעסקה עקיפה שנרקחה בבית הלבן הרפובליקני באמצע שנות ה-80, למכור נשק למשטר האייתוללות באיראן דרך ישראל (כי טהרן הייתה נתונה לאמברגו נשק אמריקני), תוך הבטחה איראנית לשחרר שישה בני ערובה אמריקנים שנשבו בלבנון. בניהם הכומר האמריקאי בנג'מין ויר, שהוחזק אף הוא בלבנון.

לפי העסקה, ישראל הייתה אמורה למכור לאיראנים 508 טילי טאו נגד טנקים ובתמורה לקבל טילים חלופיים מארצות הברית. העסקה יצאה אל הפועל בחודשים שלאחר מכן.

בנובמבר אותה שנה התבצע השלב השני, שבו הייתה אמורה ישראל, בסיוע המתווך עדנאן חשוגי, להעביר 500 טילי הוק נגד מטוסים לאיראנים בתמורה לשחרור שאר בני הערובה האמריקאים. העניין הוא שכל העסקה נעשתה שלא בידיעת הקונגרס, בניגוד לחוק ולאימברגו האמריקאי.

בקיום העסקה החלו בעיות מאחר ואירן לא הייתה מרוצה מ-18 הטילים שמכרה לה ישראל וטענה להטעייה של ישראל. בינואר 1986 התבצע שלב נוסף, במעורבות ישראלית מצומצמת יותר, במסגרתו העבירו האמריקאים 1,000 טילי טאו נוספים לאיראן. בין החודשים מאי ונובמבר הועברו נשק וחלקי חילוף נוספים בערוץ זה.

..ובמציאות כמו בסרטים כשמתחילים להסתבך …מנסים להלבין את הכסף..אבל אז כמו בדומינו קוביה אחת מפילה אחרת.

הכספים שזרמו מעסקאות אלו הועברו לקולונל אוליבר נורת', שהיה פקיד במועצה לביטחון לאומי של ארצות הברית (NSC). נורת' השתמש בכספים עלומים אלו כדי לממן קבוצות של מורדים ניקרגואים שכונו ה"קונטראס" (קיצור בספרדית של Contrarevolucionarios, "מתנגדי המהפכה"). קבוצות אלו התנגדו למשטר הסנדיניסטי ששלט אז בניקרגואה וארה'ב תמכה במורדים מהסיבה שהשלטון היה פרו רוסי. ה-CIA אימן את המורדים החל מינואר 1982 וגם סיפק להם תחמושת, בשיתוף עם מחלקת ההגנה של ארצות הברית.

חשיפת העסקאות הנסתרות הגיע מכיוון לא צפוי ,…מלבנון…ע'י העיתון אשארע…ב־3 בנובמבר 1986 פרסם לראשונה העיתון הלבנוני "א-שראע" ידיעה על כך שארצות הברית מוכרת נשק לאיראן בתמורה לשחרור בני ערובה. הפרשה החלה להיחשף במלואה רק שלושה שבועות מאוחר יותר, כאשר נודע שהופל מטוס בניקרגואה שהכיל משלוחי נשק לקונטראס, והניצול היחיד מהמטוס סיפר לשוביו שהוא נשלח על ידי ה-CIA. ב-26 בנובמבר 1986, לאחר ששר המשפטים של ארצות הברית האשים את ישראל במכירת נשק לאיראן, פרסמה ישראל הודעה רשמית שהיא העבירה נשק לאיראן לבקשת ארצות הברית, אך שהכסף הועבר על ידי האיראנים ישירות לארצות הברית……

כמו אחרי מלחמת יום כיפור אצלנו ,כך גם בארה'ב הלחץ הציבורי הוביל להקמת וועדת חקירה ,וכמו כאן גם שם , הוועדה נזפה במספר בעלי תפקידים טכניים אך הנשיא רייגן וסגנו ג'ורג' וו בוש יצאו ללא פגע בטענה כי לא ידעו על העסקאות…מוכר לכם ??…לא בכדי..טיוח מצפון אינו המצאה ישראלית. עפ'י החוקר בוועדה רונלד רייגן, וסגנו דאז, ג'ורג' בוש האב, היו מעורבים אמנם עד צוואר בפרשה, אבל יצאו מהחקירה נקיים מבחינה משפטית בלא כל אחריות פלילית.

החוקר הגיע למסקנה ב-1991 כי למרות שהנשיא רייגן תודרך מראש לגבי משלוח נשק לאיראן ב-1985, יהיה קשה לתבוע אותו על הפרת חוק איסור מכירת הנשק לאיראן, משום שהתובע הכללי באותה תקופה, אדווין מיז, אמר לרייגן כי "חוק הביטחון הלאומי" עולה על חוק אמברגו הנשק ומבטל אותו.

כתוצאה מעבודת הוועדה הועמדו מספר אנשים לדין. חלקם זוכה וחלקם קיבל חנינה מג'ורג' הרברט ווקר בוש בשלהי כהונתו כנשיא ..(מי שנחשד "ויצא נקי " בתור סגן נשיא,היה גם מי שחנן את הנותרים מאוחר יותר כנשיא). נורת' ופוינדקסטר הועמדו למשפט והורשעו בקשירת קשר, מרמה, עדות שקר לקונגרס, שיבוש מהלכי משפט והשמדת ראיות. אך גם הם לבסוף זוכו בערעור מסיבות טכניות. כנגד מזכיר ההגנה של ארצות הברית באותה התקופה, קספר ויינברגר, הוגש כתב אישום בעבירת עדות שקר ושיבוש מהלכי חקירה ביוני 1992, אך הופסס..גם הוא קיבל חנינה מבוש ב-24 בדצמבר באותה שנה, בערב חג המולד…אז מי טען שסנתה קלאוס זה לא אמיתי ?

ומה בארצינו הקטנה ??…העסקה נעשתה בידיעתה ובעידודה של הצמרת המדינית והביטחונית של ישראל. ראשי הממשלה באותה תקופה( ממשלת האחדות), שמעון פרס ויצחק שמיר, כמו גם שר הביטחון יצחק רבין, היו מודעים לכל הפרטים.

המתווכים הישראליים בעסקה היו סוחרי הנשק הפרטיים יעקב נמרודי ואל שווימר (מנכ"ל התעשייה האווירית לשעבר). לאחר שבעה חודשים הם הוחלפו על ידי הדרג המדיני.

בהמשך הוחלפו נמרודי ושווימר בידי עמירם ניר, שהיה יועץ ראש הממשלה למלחמה בטרור. ניר נהרג לאחר סיום הפרשה, בשנת 1988, בהתרסקות מטוס במקסיקו. בשלב זה כבר לא נשא שום תפקיד ממלכתי.

33 שנים לאחר התפוצצות הפרשה עדיין מתנהל ויכוח בין המעורבים בה על פרטיה.

ופרשת אירן-גייט לוקחת אותנו במוסיקה אל הזמר והיוצר הנהדר מיקי גבריאלוב.

מיקי נולד בשם מיכאל גבריאלוב בתל אביב לאם מטורקיה ואב מארמניה. את ילדותו העביר בשכונת שפירא שבדרום העיר. הוא החל את דרכו המוזיקלית כחבר בלהקות קצב. באמצע שנות ה-60 הקים יחד עם חבריו המתופף עמי טרייבטש והגיטריסטים יצחק קלפטר וחיים רומנו את להקת הצ'רצ'ילים, בה ניגן בגיטרה בס. הלהקה צירפה לשורותיה חברים חדשים כמה פעמים במשך תקופת פעילותה, בסוף התקופה היו חברים בה חיים רומנו, גבריאלוב, עמי טרייבטש, רוב הקסלי ודני שושן. במשך תקופה זו זכתה להצלחה רבה בארץ ובאירופה, הוציאה שלושה אלבומים עם שמות מעניינים : "מקרה אישה", "ג'נקיס מנקיס אנד דונקיס", "ג'ריקו ג'ונס" .

בסוף שנות ה-60, גבריאלוב יחד עם חלק מחבריו ללהקת הצ'רצ'ילים הפכו ללהקת הליווי של אריק איינשטיין. היכרות זו הובילה לשיתוף פעולה פורה בין גבריאלוב לאיינשטיין, שהניב כמה מהאלבומים המצליחים ביותר של איינשטיין.

האלבום הראשון שהוציאו השניים היה "בדשא אצל אביגדור" שיצא בשנת 1971. האלבום, שהכיל עיבודים ולחנים של גבריאלוב למילים של איינשטיין עצמו ושל יעקב רוטבליט, זכה להצלחה רבה וכמה משיריו הפכו לקלסיקות ישראליות, ביניהם: "אני ואתה", "אני רואה אותה בדרך לגימנסיה", "שיר מספר 8", "צא מזה" ו"אני אוהב לישון". שיתוף פעולה זה המשיך בחלקו גם באלבומו הבא של איינשטיין "יסמין", לו הלחין את השיר "אמא אדמה" למילים של יעקב רוטבליט.

בשנת 1974 הוציאו גבריאלוב ואיינשטיין את אלבומם המשותף השני "סע לאט". גבריאלוב הלחין עבור האלבום שירים מצליחים כ"סע לאט", "אני אוהב אותך היום" ו"גן של שושנים". בשנת 1980 חזר גבריאלוב לשתף פעולה עם איינשטיין, ויחד הוציאו השניים את האלבום "חמוש במשקפיים", שהכיל את הלהיטים "הכניסיני תחת כנפך" ו"היא יושבה לחלון" שאותם הלחין גבריאלוב למילותיו של חיים נחמן ביאליק. בשנת 1986 יצא אלבומם המשותף הרביעי והמצליח של גבריאלוב ואיינשטיין: "אוהב להיות בבית" בו בלטו השירים "שכשנבוא", "אוהב להיות בבית" ו"השיר על התוכי יוסי". שנה לאחר מכן, הוציאו השניים את אלבומם המשותף האחרון, "על גבול האור", שהיווה המשך ישיר לאלבום הקודם, והכיל את הלהיטים "עוף גוזל", "שיר השיירה" ו"עיתונאי קטן".

כזמר ויוצר עצמאי הוציא גבריאלוב 20 אלבומים,ושיתף פעולה עם רבים ומגוונים. בשנת 1991 נסע לטורקיה ושיתף פעולה בהקלטות לאלבום "כשחלמתי על הבית" והופעות עם הזמרת הטורקייה סלדה בהג'ן, ובהמשך עם להקה בולגרית , וכמחווה לחתימת הסכם השלום בין ישראל לירדן נסע לירדן להקליט עם הלהקה הירדנית "השורדים".

בשנת 1992 קיבל גבריאלוב מאקו"ם פרס כמלחין ע"ש מרדכי זעירא. בשנת 2007 קיבל פרס מאקו"ם על מפעל חיים במוזיקה. בשנת 2009 קיבל פרס מפעל חיים במוזיקה מעיריית חולון.

אז למה אירן-גייט ולמה מיקי גבריאלוב דווקא היום ? אז לא מעט פעמים אנו בוחרים לעצמנו פרטנרים שונים במסגרת משימות החיים השונות בהן אנו שותפים ובחיים כמו בעסקים ונישואין ראוי שנבחר פרטנרים טובים ,כי אחרת …איך אומרים ?..זה לא עובד.

לאורך ההיסטוריה בחרו לא אחת מדינות פרטנרים שונים עפ'י אינטרסים שונים ולא תמיד זה צולח. כמו במקרה של שיתוף הפעולה של ישראל-ארה'ב בפרשת אירן גייט , או שיתוף הפעולה וסיוע ישראלי בהקמת החיזבאללה בתחילת דרכו ע'י ישראל..כן כן אנחנו הקמנו והדרכנו ( האינטרס היה החלשת אש"ף) , או שיתוף הפעולה בעבר של ארה'ב עם עירק שהפכה בהמשך לאויב ואז שוב לידיד ,כנגד אירן ועוד כהנה וכהנה דוגמאות. ובחיים מצד שני ישנם שיתופי פעולה שמיצרים דברים נפלאים כמו במוסיקה מיקי גבריאלוב ואריק איינשטין , מיקי גבריאלוב והצ"רצילים ,מיקי והלהקות הבולגריות והירדניות…אולי הסוד להצלחה זה מיקי…

אז לפעמים שיתופי פעולה צולחים ולעיתים ..לא ממש..ולמה שני הנושאים האלו היום ? כי היום זה יום הולדתו ה-69 של גבריאלוב ,ומחר ימלאו 33 שנה לפרסום בעיתון הלבנוני א-שרעאה…שהוציא לאור וחשף את פרשת אירן-גייט.

מקווה שבנסיון לשנות עולם ,נבחר שותפים ראויים ..בואו נתחיל באני ואתה.

שבת נעימה לכולם.

אני ואתה נשנה את העולם,
אני ואתה אז יבואו כבר כולם,
אמרו את זה קודם לפני,
לא משנה – אני ואתה נשנה את העולם.

אני ואתה ננסה מהתחלה,
יהיה לנו רע, אין דבר זה לא נורא,
אמרו את זה קודם לפני,
זה לא משנה – אני ואתה נשנה את העולם.

דוד אחד היה לי ,משכמי ומעלה היה . אמתיים וחצי רוחבו ושש אמות ושליש קומתו . כך לפחות נדמה היה לי . הן יודעים אתם כי בעינייה של נמלה , גבוה עד מאוד הוא הסנאי הגמדי זהוב הפרווה. ובעיני הילד בהן ניחנתי במשך כל תקופת ילדותי ,( האמת שגם קצת אחרי ) ,נדמה היה לי דודי כנפיל . אך לא בגובהו עסקינן רבותינו כי אם ביכולתו יוצאת הדופן , להניח למבקריו ולעוט לעבר מטרתו אותה ראה לנכון ,והמבקרים ??…הם ישאו קולם ללא הועיל …ישאלו בוודאי בני שיחי במה המדובר וכיצד תכונות אלה באו לידי ביטוי ? ,יסכיתו וישמעו מעשה שהיה כך היה.

ערבו של ליל פורים היה זה , בחוץ תופף לו הגשם על גגות הישוב ,שלמעט פנסי הרחוב הצהובים נטה באופן מפתיע להחשיך לאחר רדת החמה. באי בית הכנסת כבר נתקבצו זה מכבר , לשמוע קריאתה של מגילה. ונהוג היה כי דודי (זה הגבוה ) הוא שיקרא מגילה , כמנהג אחיו ז'ל ואביהם ז'ל . אולם למעט תכונת גובהו המוטל בספק ,ניחן היה גם בשמיעה קלוקלת וזוג מכשירי שמיעה נהגו לעטר את אוזניו . יחד עם אלו נלוותה לו תכונה נוספת …..חוסר סבלנות לדקדקנות היתר בקריאה מדויקת של המגילה . לתפיסתו "הכוונה היא העיקר ואם אינך סוטה מעלילת המגילה באופן משמעותי , אין זה משנה באם תקרא "ויאמר " עם סגול או קמץ…

אחר הדברים האלה ויהי ערב , וייעל דודי לדוכן ,וליבו טוב עליו ,שהרי ערב פורים הוא , ומה נשתנה ליל פורים זה מקודמו ? , אולם בניגוד למגילה וכיפה שנטל עימו בצאתו את בתו ,את מכשיר השמיעה ,שכח מאחריו ,וכך מגיעים אנו לקריאת המגילה ..עולה דודי לדוכן נושא קולו ופוצח בקריאת המגילה..חייב זכרוני לברכה לציין כי עפ'י רוב קרא הוא יפה להפליא למעט כמה וכמה טעויות פה ושם ,ועוד קצת שם ופה , …מבחינתו הטעויות היו כלא היו , אך מאחר וללא האוזניות לא יכול היה לשמוע את קריאות הנהי והשבר שבקעו מפיות המדקדקים שבקהל המתפללים..הוא העביר הילוך וגמע את המגילה , והעיר מסילת ציון צהלה ושמחה , והאחשדרפנים יצאו דחופים , ולא נמצא שמח ממנו באותו הערב מהודו ועד כוש…ועלתה המחשבה בליבי שמא "לא בדיוק שכח" הוא את אוזניותיו…אולי נתכוון לכך מלכתחילה ??…לכו תדעו.

שבת של אחרי כיפור ,מקווה שכל הצמים התאוששו ,ורוכבי האופניים שבו לגבולם ופינתנו נוסעת לה ככותביה אל בריטניה הגדולה ארצם של שושלות המלכים לבית טיודור, ביתם של שייקספיר והרי פוטר ( ג.ק.רולינג ) , של השחקנים יו גרנט, אמה תומפסון , וקנת בראנה של סר רוד סטיוארט וסר אלטון ג'ון מקום שירתן של אדל , של טסמין ארצ'ר ,ושל הביטלס וסטינג ,מגרשם של קני דלגליש ,ואיאן ראש ,מקום הולדתו של הבמאי גיא ריצ'י , מחוז כתיבתם של צ'ארלס דיקנס וג'ורג' אורוול , ארצם של המשוררים כלורד ביירון ורודיארד קיפלינג…,מקום מושבו של וינסטון צ'רצ'יל ומרגרט טאצ'ר …..ושל החבורה הכי מצחיקה בחמישים שנה האחרונות …מונטי פייטון.

מונטי פייתון (: Monty Python) היא קבוצה של שישה קומיקאים בריטים שיצרה תוכנית טלוויזיה ומספר סרטים קומיים משנת 1969 ועד שנות ה-80. הסרטים והמערכונים שיצרה החבורה היו אחת מאבני הדרך החשובות בתולדות הקומדיה, ורבים רואים בחברי הקבוצה את אבות הקומדיה המודרנית.

החבורה המופלאה מנתה את החברים : מייקל פאלין, ג'ון קליז וטרי ג'ונס. טרי גיליאם, אריק איידל וגרהאם צ'פמן.

לשם "מונטי פייתון" אין הרבה משמעות; הוא נבחר על ידי החבורה פשוט משום שהוא נשמע מצחיק. הוא קשור, ככל הנראה, לשמו של הרמטכ"ל הבריטי במלחמת העולם השנייה פילדמרשל מונטגומרי (מונטי). והשם פייתון פשוט נראה להם מתאים .

מונטי פייתון, כחבורה, החלה דרכה עם התוכנית "הקרקס המעופף של מונטי פייתון" ששודרה ב-BBC משנת 1969 ועד 1974. הסדרה הציגה תפיסות חדשות ומהפכניות לדרך שבה ניתן ליצור קומדיה ולהצחיק, וזכתה להצלחה רבה בבריטניה ובשאר העולם.

ב"קרקס המעופף" הוצג רצף של מערכונים בסגנון נונסנס לרוב, ולעיתים קרובות היא נשאה אופי סאטירי. לכאורה, הורכבה הסדרה ממערכונים, אך הגישה הייתה יותר של זרם התודעה, בעיקר בזכות קטעי האנימציה של טרי גיליאם. כך דחקה הסדרה את הגבולות של מה שנחשב אז מקובל, בסגנון כמו בתוכן, והשפיעה לא רק על הקומדיה הבריטית אלא על קומדיה בכל העולם.

הסדרה עוסקת לעיתים קרובות בסגנון החיים הבריטי, ומציגה מסרים שנחשבו לטעונים פוליטית בתקופת השידור. חברי הקבוצה היו בעלי השכלה גבוהה (אוניברסיטאות אוקספורד וקיימברידג'), ולכן לעיתים הוזכרו בסדרה דמויות מעולם הספרות והפילוסופיה. דבר חריג בנוף של הקומדיות.

לאחר הצלחת הסדרה (ועד שנת 1983) הפיקו חברי מונטי פייתון גם כמה סרטים אשר זכו גם הם להצלחה.

חבורת מונטי פייתון מעולם לא התפרקה רשמית, אך מאמצע שנות ה-80 החל כל אחד מהחברים לפתח קריירה משלו. רובם השתתפו בסרטי קולנוע שונים ואף פנו לתחומים שונים כבימוי וכתיבה. חברי מונטי פייתון הופיעו – לא כקבוצה מלאה (במיוחד לאחר מותו של צ'פמן ב-1989) – בהרכבים שונים בהופעות טלוויזיוניות כ-"Saturday Night Live" ובסרטי קולנוע.

בין סרטיהם ניתן למנות את :" משהו אחר לגמרי " , טעם החיים" , "בריאן כוכב עליון" ," הגביע הקדוש"," דג ושמו וונדה" .סרטים נפלאים עם הומור אנגלי משובח שצוחק על כמעט כל נושא ,כולל ובעיקר פרות קדושות ,ורלוונטי מתמיד גם בימינו אלה .

כמה עובדות מעניינות על החבורה :

• המערכון הכי נצפה של החבורה ביוטיוב, בפער ניכר מהבא אחריו, הוא "Always Look on the Bright Side of Life" מתוך "בריאן כוכב עליון", עם 20 מיליון צפיות.
• אחרי התפרקות הביטלס ( זו מהפינה של שבוע שעבר ) הוזמן ג'ורג' הריסון לבצע בתוכנית את השיר "I want to Be a Pirate". כמעט עשור אחרי ההופעה המוצלחת משכן הריסון את ביתו כדי לממן את סרטם "בריאן כוכב עליון" ואף זכה לתפקידון של כבוד כמר פאפאדופולוס.
• שבוע לפני צילומי "מונטי פייתון והגביע הקדוש" אסרה מחלקת איכות הסביבה הסקוטית על יריות בכל הטירות הציבוריות בהן תוכנן הסרט להצטלם. ההפקה נאלצה לשכור טירה פרטית וכל הסצנות בתסריט צולמו רק בה.
• בסוף ההקרנה החגיגית של "מונטי פייתון והגביע הקדוש" בפסטיבל קאן, בעוד הקהל גועה בצחוק, נפסק הרולר בפתאומיות ואל האולפן פרצו מכבי אש. הקהל היה משוכנע שזאת בדיחה נוספת מבית פייתון, אבל זו הייתה התרעת אמת על פצצה באולם.
• 43.5 השניות עברו מרגע פתיחת הקופות למופע האיחוד של מונטי פייתון שהתקיים ביוני 2014 ועד שנתפס המקום האחרון מתוך 20,000 הכיסאות בארנה O2 בלונדון.

ומחבורת מונטי פייטון נעבור במוסיקה אל חבורת הומור אחרת …חבורת ניקוי ראש.

ניקוי ראש הייתה תוכנית הטלוויזיה הסאטירית השנייה בטלוויזיה הישראלית (אחרי "לא הכל עובר"). היא שודרה בין השנים 1974-1976 בערוץ הראשון, שהיה אז הערוץ הישראלי היחיד ולכן הייתה לה השפעה רבה על הפוליטיקה והשיח הציבורי בישראל באותה עת.

העונה הראשונה שודרה בין מאי 1974 לפברואר 1975, והעונה השנייה שודרה בין אוקטובר 1975 למרץ 1976.

טוביה צפיר, רבקה מיכאלי, עליזה רוזן, אהרון אלמוג ושבתאי קונורטי השתתפו בשתי העונות של הסדרה. בעונה הראשונה השתתפו גם דובי גל ושמעון לב ארי (שעזב במהלך העונה הראשונה וחזר בסוף השנייה) ובעונה השנייה הצטרפו אל הצוות גם ספי ריבלין, איציק בן מלך ועוזי לוי (שהשתתף גם בתחילת העונה הראשונה).

כמו כן הופיעו בתוכנית באופן לא קבוע שחקנים נוספים, בהם: רחל שור, יוסי אלפי, מרגלית אלמוג, תקוה מור, אריה מוסקונה ואלי דנקר.

התוכנית עסקה באופן סאטירי באירועי האקטואליה של אותה תקופה ובהם: השבר לאחר מלחמת יום כיפור והעיסוק בדו"ח ועדת אגרנט, ממשלת רבין הראשונה, המתנחלים, שחיתות (בעיקר בקרב השלטון), פערים חברתיים וכלכליים, היחס לערביי ישראל ועוד.

מוטי קירשנבאום הגה, הפיק וערך את התוכנית וזכה על כך בפרס ישראל. יעקב אסל היה הבמאי.

צוות הכותבים כלל את אפרים סידון, ב. מיכאל, חנוך מרמרי, קובי ניב (בתוכניות הראשונות היה דן בירון בצוות הכותבים לפני שהצטרף מרמרי באופן קבוע) ובעונה הראשונה גם את יעקב לזר, עמוס קינן ואלי שרייבר. המנהל המוזיקלי של התוכנית היה רוני וייס.

אז למה מונטי פייתון ולמה ניקוי ראש ,דוקא עכשיו ?

השבוע ציין העולם יובל 50 למערכון הראשון של ה" הקרקס המטורף של מונטי פייתון " בדיוק בשבוע שבו שהינו בבית הכנסת בתפילת יום הכיפורים , שבוע שבו נעה המטוטלת בין צחוק לעצב . זכרונות ופרסומים ממלחמת יום הדין עיטרו את העיתונים ומסכי הערוצים השונים ,ומי שערבב ביקורת סאטירה , ומלחמת יום כיפור וצלף בשוט בממסד היו צוות ניקוי ראש.

והשבוע במהלך שיחה שניהלנו עם חברים בערבו של כיפור ,עלה בזיכרוני אותו דוד נהדר ,עם השמיעה החסרה משהו ,וחשבתי לעצמי שגם מונטי פייטון לא היו מצליחים לייצור כזו סצנה מצחיקה,כמו קריאת המגילה ללא אוזניות , ולעיתים המציאות חזקה יותר מכל דמיון ואין כמו מלחמת יום כיפור מלהמחיש זאת .

אז שתהיה שנה טובה ונהדרת לכולנו ,שנצחק ,נדמע ,נחייך ונרחיב אופקינו.

אנחנו נשתמע שוב ,עת נשוב מממלכת הבריטונים ,הוולשים והסקסונים..ובנתיים זכרו את שאמרו רבותינו "Always Look on the Bright Side of Life"

ולסיום השנה ,ולאחר כל סבבי הבחירות ,שירם של צוות ניקוי ראש לסיום תוכניתם….מתוך התוכנית האחרונה ששודרה במרץ 1976 ..שיר סיום ..שימו לב למילים.

אָתָאנוּ לְחַלּוֹת פָּנֶיךָ
כִּי חֶסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְּמוּ פָנֶיךָ
נָא אַל תְּבִישֵׁנוּ
נָא אַל תְּשִׁיבֵנוּ
רֵיקָם מִלְּפָנֶיךָ
סְלַח לָנוּ
וּשְׁלַח לָנוּ
יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים מִמְּעוֹנֶךָ…"

כך קרא החזן בבגדיו הלבנים מעל דוכן התפילה . כילד בן חמש הוא הביט באיש הלבוש לבן בהדרת כבוד . קולו המשתבר ,זקנו הלבן ,גובהו הרם , ושופר קרן האייל המסולסל שהונח בסמוך,כמו נסכו באיש כח מגי חסר מעצורים , כך לפחות חשב הילד.

נערים ונערות שנכנסו בפתח בית הכנסת הישן ,הביאו עימם מגבות ,עבור קטע התפילה ,בו כרעו המתפללים על פניהם כמנהג שנהגו אהרון ובניו הכהנים בעת קריאת תפילת " ברוך שם". הוא הביט בהם בחיוך סמוי ,הוא כבר הביא את המגבת בבוקר ,כך שחסך מעצמו הליכה הביתה ,דבר שאינו קל כלל ועיקר ,ובטח לא ביום צום חם שכזה.

חברו לכיתה וקרוב משפחתו שהיה בן גילו ,לעס בהנאה עוגיות בצורת שמונה . פירורים מתוקים בריח הל , עיטרו את שולי חולצתו ,והוא חפץ היה לטעום מהם ,הצום העיק עליו…"רוצה אולי פאלרום ? " ( חטיף קוצ'יני טעים ) , שאל אותו החבר ,עוד מעט שתיים עשרה ,ואמא שלי אמרה שלצום עד תפילת "ברוך שם" זה מספיק לגיל שלנו…הוא מיהר להסכים, חייך  והושיט את ידו לקחת פלארום קראנצי וריחני ,וגם עוגיית שמונה קיבל . הוא הגיש את החטיף הריחני אל פיו ונגס בו בהנאה …צלילו  של החטיף המתפצח בשיניו ,התערבב לפתע עם יללה מחרישת אוזניים….המתפללים הסבו מבטם אל החלון .."מי זה שעושה כזה רעש ביום כיפור ?" …מרחוק בכביש המתפתל ניתן כבר היה להבחין ברכבים שועטים במהירות ,סירנות ויללת צופרים התערבבו להם עם קול החזן שהמשיך לקרוא " ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך"…כמה גברים בקהל הניחו טליתותיהם ואצו אל עתיד לא ידוע.

שבת ראשונה של חודש אוקטובר ,שמש נעימה בצמרות העצים מבשרת על עוד בוקר שגרתי של חודש תשרי . ראש השנה מאחורינו ובעוד שלושה ימים יגיע לפתחינו "יום הכיפורים"…יום הדין …דין וחשבון.

בצהרי ה-6 לאוקטובר שנת 73 ,שבת ויום הכיפורים ,כמה דקות לפני השעה 12 בצהריים פרצה ברגע אחד המלחמה המשמעותית ביותר ( נכון לעכשיו) בחייה של אומתינו .בו זמנית תקפו הכוחות  מצרים בדרום , וסוריה בצפון את העם היושב שאנן ובוטח בציון. אליהם נוספו כוחות עזר ירדניים וכוחות סיוע מעירק. בימי הלחימה הראשונים שטפו כוחות מצרים וסוריה את גבולות המדינה ,ניתצו את קווי ההגנה הישראלים .סוריה חדרה לעומקו של רמת הגולן והחרמון נכבש באחת , ובדרום צלחו כוחות מיצריים את התעלת סואץ והשתלטו על כל קו התעלה למעט שני מוצבים עיקשים שהחזיקו מעמד  . ברגע אחד מצאה מדינת ישראל את עצמה באחד מרגעיה הקשים שאותו הגדיר שר הביטחון דאז משה דיין "חורבן הבית השלישי".

 

 

צה'ל "הגדול והחזק" לא היה ערוך לסדר הגודל של הלחימה שנחתה עליו במפתיע ( ברגע הראשון הייתה מחשבה שאלו רק התקפות ספורדיות בסגנון מלחמת ההתשה ) .קרבות קשים ואכזריים נערכו בשני החזיתות ומספר האבידות היה גבוה לאין ערוך..2,656 הרוגים ,7,251 פצועים , 294 שבויים…אלפי הלומי קרב ובנוסף על כך שבר חברתי עמוק ,אובדן האמון בקברניטי המדינה, וניפוץ פולחן הסגידה לגנרלים ולכח הבלתי מוגבל.

 

בהמשך גוייסו בחופזה כוחות המילואים ,שהגיעו אל הקווים ,ולחמו בציפורניים ובשיניים בקרבות הירואיים ,תוך הקרבה ,ואינספור גילויי אומץ לב ,ואט אט תוך ספיגת אבדות מסיבית ,הצליחו כוחות צה'ל להפוך ממגנים לתוקפים , אך מחיר המהפך היה יקר מנשוא.

בעקבות מלחמה זו נכתבו מאות מאמרים ,עשרות רבות של ספרים , פרשנים וגנרלים שונים ניסו לנתח אותה לאורך ולרוחב . מאפייניה , הסיבות לפריצתה , המהלכים שנעשו בה , מחירה, ושאלת השאלות …האם ניתן היה למנעה.

יעקב חסדאי, מי שהיה סא"ל ביחידות הצנחנים , חזר משדה הקרב והוזמן לשמש כחוקר צבאי של "ועדת אגרנט" , ועדה שמונתה לחקור את אירועי מלחמת יום הכיפורים. בין השאר נתבקשה הוועדה לחקור , האם זו הייתה רק הפתעה צבאית ? האם היה זה  מחדל מודיעיני או אולי כישלון של הנהגת המדינה , הצבאית והאזרחית , שהיו שאננים ובוטחים בעצמם מאז הניצחון במלחמת ששת הימים ?.

 

את מסקנותיו לא שמר חסדאי לעצמו אלה ריכזן והגישן במכתב לשר הבטחון דאז משה דיין. מאוחר יותר דיין מסר אותן לפרסום  בקובץ פנימי של גיליון "מערכות" שהיה מיועד לקצונה הבכירה בצה"ל.

חלפו כבר 46 שנים מאותו יום כיפור מר ונמהר ,אך דבריו של חסדאי במכתבו עדיין ראויים ורלוונטים , נעלה פה רק שתי נקודות מתוך מכתבו :

= "הליקוי הראשון הבולט לעין בניתוח לקחי מלחמת יום הכיפורים הוא הירידה ברמת החשיבה הצבאית. מצב ההפתעה קבע יותר מכל גורם אחר את קשיינו. מצב זה משקף ליקוי מהותי במחשבה, שכן פירושה של הפתעה הוא התגלות מצב שלא נצפה מראש, ואילו "צפייה" היא תמיד עניין למחשבה ולא למעשה.
לא קשה גם להצביע על הסיבות לירידה ברמת החשיבה בצה"ל. החשובה והמרכזית שבהן היא תחושת העוצמה והביטחון העצמי אחרי מלחמת ששת הימים. בשעה שאני גורס את ירידתה של המחשבה הצבאית , אין אני בא לטעון שהפסיקו לחשוב בצבא , אלא שהמאמץ המחשבתי הוסט לאפיקים ארגוניים וטכניים והופסקו המאמצים בשלושה תחומים שהם ליבה ונשמתה של החשיבה:
החשיבה המופשטת, החשיבה הביקורתית והחשיבה היוצרת."(  במילים אחרות ,הפסקנו להיות יצירתיים במחשבה על מה יעשה האוייב  ?, למה, מה המוטיבציה שלו  ? , וריכזנו את היצירתיות שלנו בעיקר בדרכים איך נבלום אותו כאשר יעשה כפי שאנו צופים שיעשה ,כלומר החלטנו מה יעשה מראש, וחיפשנו דרכים למענה….אך מה אם כוונותיו אחרות ??–כשלון הקונספציה המפורסמת).

עוד מוסיף חסדאי במכתבו " חשיבה יוצרת היא חשיבה המביאה לעולם יצירות ורעיונות שלא היו בו קודם. בעולם התרבות מבחינים בצורה בולטת בין כשרון רגיל לבין כושר יצירה. המבקר הספרותי עשוי להיות מוכשר יותר מן הסופר, אף על פי כן מייחד את הסופר הכוח היוצר. חשיבה יוצרת זקוקה לטיפוח. צריך לחפש את האנשים היוצרים וצריך לעודד כל גילוי של יצירה. מטבע הדברים הוא , שיצירה בהיותה חדשה , נתקלת בעולם זר ועויין וקל מאד להחניקה ולהעלימה. רק עוצמתה של יצירה חזקה , או תנאי סביבה נוחים , מאפשרים ליוצר וליצירה לפרוח.
דברים אלה , היפים לעולם התרבות בכללו , יפים גם לצבא. אנשים כוינגייט (המפקד אורד וינגייט ) , עשויים להיחנק במימסד צבאי בוטח בעצמו ומאובן. גדולתו של צה"ל בעבר הייתה יכולתו להעלות מתוך עצמו פתרונות מקוריים ששיקפו מחשבה יוצרת בתחום הצבאי , ואופיו – שנתן מרחב מחיה לאנשים יוצרים. אולם יכולת זו שהייתה מן הקווים המאפיינים של צה"ל בעבר , הלכה ודעכה. חיפושי דרכים חדשות פינו את מקומם להליכה בדרכים סלולות ומפקדים "מקוריים" הפכו למיטרד ולאבן-נגף."

בצה'ל של אותם ימים של טרום המלחמה רווחה התפיסה ( הקונספציה ) כי המצרים לא יצאו למלחמה קרקעית ללא מטריה אווירית. בטח לא  לאחר תבוסתם המוחלטת במלחמת ששת הימים ,ולכן גם סוריה לא תתקוף לבדה…משמע ..הסיכוי לפריצת מלחמה נמוך  ( למרות שבדיעבד היו סימנים ענקיים מול העיניים ועל הקיר) . וכאשר זו הייתה הקונספציה , עסקה מערכת הבטחון בעיקר בלבצר את הקו בדרום.

.

ראוי לזכור כי ישראל של אותם ימים  הייתה מדינה די  ענייה. ובכל זאת המדינה הזאת השקיעה בקו בר לב. לאורך 70-80 ק"מ, נבנו 32 מעוזים, שנחפרו באדמה, תחת דם ואש של מלחמת ההתשה (שהיו בה לבדה 500 הרוגים) . כל הברזל במדינה הלך לשם כדי לבנות בונקרים מתחת לאדמה, נסללו כבישים, פוזרו מיליוני מוקשים, ובו בעת המצרים ירו על בוני המעוזים. מה עושים ? הבולדוזרים  הקימו חומת מפגע לאורך התעלה בגובה 6-7 מ'…אין שינוי בחשיבה..

ואז מגיעה המלחמה בצהרי יום כיפור של שנת 73 ,ומנפצת באחת את כל התפיסות . המצרים צולחים את התעלה בכוחות אדירים של שתי ארמיות, שכללו כ-2,000 טנקים, כמות גדולה של קני ארטילריה, מטוסים וטילים נגד טנקים ו-5 דיוויזיות חי"ר, שבתוכן כוחות קומנדו וחטיבת נחיתה שפתחה ראשי גשר לחציית התעלה. מול הכוחות הללו היו לצה"ל כ-300 טנקים וכוחות חי"ר מעטים. חי'ר עם טילי נ'ט שמסב אבידות כבדות לשריון הישראלי וטילי הקרקע אויר פוגעים קשות בחיל באויר בצפון ובדרום…וההמשך העצוב והכואב ידוע לכולנו.

אז למה השבוע מלחמת כיפור ? יהיה כמעט מיותר לשאול , כי השבוע ימלאו 46 לאותה מלחמה ולפעמים עולה השאלה ,האם למדנו מלקחי אותה מלחמה ? . האם היום אנחנו חושבים בצורה פחות  או יותר יצירתית ? . האם איננו נעולים על פתרונות מסוג מסוים לדילמות שיש לנו בחיי היום יום ,למשל כמו בנושא אירן , או אולי הנושא הפלשתינאי ? ,ואפילו נושאים חברתיים וכלכליים בתוכנו פנימה ? ואפילו בחיי היום יום בדילמות בין אדם לחברו….או שאולי אנו צריכים וזקוקים לחשיבה אחרת . במקום להתבצר ולהתגונן איש איש בעמדתו ובתפיסתו כמו בבונקר ,אולי אנחנו צריכים לצאת החוצה מהקופסא ולחשוב יצירתית על פתרונות אחרים …גם אם לעיתים הם יראו לנו הזויים…חולמניים…או אפילו מטופשים..קשה לדעת ..רק הזמן או הנסיון יתנו פתרון לשאלות.

באחד מפרקי הסדרה התעודית  " תקומה "ששידרה בזמנו רשות השידור ( מי שלימים תהיה תאגיד "כאן 11" ) ,מציין הקריין כי כמה שבועות טרם המלחמה בראיון שנערך עם ראש הממשלה גולדה מאיר כאשר נשאלה לגבי מצב האומה ענתה :" מעולם לא היה מצבנו טוב יותר "….זמן קצר אחרי.. פרצה המלחמה.

ובמוסיקה זה לוקח אותנו אל שירה של נעמי שמר " שבחי מעוז " …

בתוכניתו של שמעון פרנס "העונג השישי" משנת 2018 בו ארח את עופר גביש בפינתו "איך שיר נולד" סיפרו :

"זה היה בחנוכה, דצמבר 1969, ממש  לפני 49  שנה. ימי מלחמת ההתשה שבין ששת הימים ויום כיפור. נעמי שמר קיבלה הזמנה, כנראה מעיתון כלשהו, לסייר בסיני, בקו המעוזים, ולפגוש חיילים. היא הגיעה ממש עד התעלה. החיילים מספרים שהאזור היה תחת הפגזות תכופות וירי של צלפים והמשוררת, ואת זה אנחנו יודעים ממקומות נוספים, הסתובבה שם והגיעה אל המקומות הכי מסוכנים.

את האורחת  לא עניין הנושא הצבאי, והיא שאלה אותם רק מה שהם קוראים, "שאלות של קיבוצניקית": איפה אתם ישנים? מה אתם אוכלים? איך מעבירים את הזמן? הם ענו לה מה שענו והראו מה שהראו, אבל מאחר והביקור היה בחנוכה הם הוסיפו עוד פרט אחד. הם סיפרו לה איך אספו תרמילי פגזים ריקים, והקימו חנוכיית ענק, ממש אל מול התעלה. וערב ערב הם מדליקים שלהבות גדולות מול פני המצרים, ושרים בקולי קולות "מעוז צור ישועתי". "שישמעו המיצרים עד מעבר לתעלה", אמרו.

ואצל המשוררת זה מיד הדליק איזשהו כפל לשון. במעוז, שרים "מעוז צור." היא לקחה את הפיוט המסורתי ונתנה לו משמעות חדשה. אם במקור, צור ישראל הוא הנותן לנו עוז, הרי עכשיו המעוז הוא המביא את הישועה. אם במקור "לך נאה לשבח" מכוון לקדוש ברוך הוא, הרי בשיר, לך המעוז, נאה לשבח. ואף קראה לשירה, שלא תהיה טעות, "שבחי מעוז".

אז אולי כל אחד ביום הדין שלנו  יתן רגע דרור למחשבותיו . מאחל לכולנו שנחדל להתבצר מאחורי ובתוך התפיסות שלנו ונפתח בשנה הבאה עלינו לטובה את הראש לרעיונות , פיתרונות וחשיבה אחרות לגמרי והמנוגדות לתפיסות הישנות …מי יודע אולי משם יגיע צור ישועתינו…ולא נהיה שוב בפתח המעוז עם המכנסיים למטה.

גמר חתימה טובה לכולם.

מעוז צור ישועתי, לך נאה לשבח
הרחק הרחק ליד ביתי הפרדסים נתנו ריח
אבוא במנהרות ובמצדות ובמערות
ובנקרות צורים ובמחילות עפר
אי שם בלב הלילה דרוך וחרישי
צופה בי מבקש נפשי

מעוז צור ישועתי, מבצר עיקש וקישח
עצי שקד ליד ביתי עומדים בלובן פורח
אבוא במנהרות ובמצדות ובמערות
ובנקרות צורים ובמחילות עפר
אי שם בלב הלילה דרוך וחרישי
מביט בי מבקש נפשי

מעוז צור ישועתי, בקרב אין קץ ינצח
אלי איילת אחותי חיוך עייף תשלח
אבוא במנהרות ובמצדות ובמערות
ובנקרות צורים ובמחילות עפר
אי שם בלב הלילה דרוך וחרישי
אורב לי מבקש נפשי

משב הרוח הקרירה של אחר צהריים ירושלמי הקל במעט .בתיק הקטן שנשא עימו הייתה מקופלת הטלית שקיבל מסבתו לבר המצווה לפני המון שנים .האמת היא שהטלית הייתה מונחת כדרך קבע בארון הבגדים שלו תחת הסווצ'רים ובגדי החורף. הוא כמעט שכח שהיא שם. מדי פעם כאשר אימו נזפה בו על הבלאגן בארון ,נהג להוציא את הכל ולהניח על המיטה . לנגב את האבק מהמדפים ולהחזיר את הבגדים באי סדר הפוך. אלו היו המקרים היחידים בהם הייתה " פגישה ,חצי פגישה ,מבט אחד חטוף" , בינו ובן הטלית.

ההליכה בשביל היורד אל שער האשפות הייתה מעט חלקלקה . רוכל מקומי עם עגלת ממתקים שחלף כמה דקות לפניו שפך בטעות תה וסחלב חם על הדרך שהפכה לפתע חלקה שבעתיים. עיניו בלשו בקפידה את מקום פסיעותיו ,ואורות עמדת הבדיקה בכניסה לרחבת הכותל היו קרובים מתמיד. " שובו אל אביכם שבשמיים" זעק איש עטוף טלית ועב זקן , " שובו בנים ,שובו , ימים נוראים קרבים על עמינו " המשיך בעל הזקן בשאגותיו , והוא שלא רגיל היה, נתמלא לפתע פחד עמום…" כל כך הרבה שנים לא התעטפתי בטלית "חשב לעצמו , "אולי הוא כועס עלי ?"….

" לאן ?" שאל אותו שוטר לבוש מדים ," לכותל " ..ענה והביט לעבר הקיר הגבוה ,שהטיל עליו לפתע חשש.."מה ..פעם ראשונה שלך בי-ם ? ..סליחות או ..ברכת כוהנים ?" שאל שוב השוטר בחצי חיוך כמו בחן אותו . הוא לא ענה והשיב בהנהון קל ,אסף את תיקו ופסע פנימה ביחד עם ההמון. קולות שופר והמולת ההמון נתערבבו להם עם הערב היורד והשנה ההולכת וכלית.

שבת לפני אחרונה של חודש אלול , הבחירות מאחורינו והעתיד לוט בערפל .וכאשר העתיד לא כזה ברור מה יותר טוב מאסקפיזם ולו רק לדקה קלילה , ופינתנו שמה כנפיים ומרחפת לה אל מערב ארה'ב אל הוליווד ,שם חיים ויוצרים האחים ג'ואל ואיתן.

האחים כהן נולדו וגדלו בפרבר של העיר מיניאפוליס שבמינסוטה, למשפחה יהודית. ג'ואל כהן נולד ב-29 בנובמבר 1954 ואיתן כהן ב-21 בספטמבר 1957. שני הוריהם היו פרופסורים באוניברסיטאות מקומיות. אביהם התמחה בכלכלה ואמם בתולדות האמנות. כילדים נהגו לצלם חידושים לסרטים שונים , באמצעות מצלמה שקנה ג'ואל.

עם המצלמה החלו האחים לצלם קלאסיקות כמו "לאסי שובי הביתה", אבל בגרסה ביתית ובכיכובם של החברים מהשכונה. הם נוהגים כיום לספר על קומדיה בשם "סרט הבננה" ועל הפקת היוקרה "הנרי קיסינג'ר במנוסה", שבשבילה הצליח אית'ן בן ה-12 להשיג חליפה ותיק ג'יימס בונד והשניים יצאו לצלם בשדה התעופה של מיניאפוליס.

בבגרותם החל איתן בלימודי פילוסופיה באוניברסיטת פרינסטון, והכין עבודת תזה בנושא תורתו המאוחרת של הפילוסוף היהודי לודוויג ויטגנשטיין. וכשג'ואל סיים את לימודי הקולנוע שלו הוא הלך, כמו כל בוגר קולנוע מחוסר עבודה, לעבוד כקופאי בחנות כלבו, אך בינתיים ניסה לעשות הכול כדי להכנס לעולם הסרטים. הוא קיבל עבודות הפקה קטנות בסרטי אימה דלי תקציב, ושם פגש את סם ריימי, שיצר בדיוק את "The Evil Dead".

כאשר אית'ן סיים את לימודי הפילוסופיה שלו, פנה אליו ג'ואל ואמר: "בוא נגשים את החלום וניצור סרט משלנו". אולם מי ייתן להם ליצור סרט משלהם, כשברזומה יש להם יש רק את "סרט הבננה"? בתסכולם פנו לריימי, שדחף אותם להתדפק על כל הדלתות האפשריות בניסיון לגייס תקציב.

האחים כהן החליטו לצלם טריילר לסרט שלא היה קיים עדיין, בשם "רציחות פשוטות", ופנו למשקיעים פוטנציאליים. תתפלאו , אבל כך הצליחו לגייס 750 אלף דולר – די והותר כדי להתחיל לצלם את סיפורו של בעל בר, ששוכר בלש פרטי כדי שיהרוג את אשתו ואת המאהב שלה.

בחיפושם אחר שחקנית לסרט הם פנו לשחקנית שהחלה להתגלות בשם הולי האנטר, שלא ממש התעניינה בסרט, אבל הייתה מנומסת והפנתה אותם לשותפתה לדירה, פרנסיס מקדורמנד.

ומפה הכל היסטוריה , הסרט נחל הצלחה וביקורות מעולות ,ופרנסיס הפכה לאישתו של ג'ואל ,שתי ציפורים במכה אחת . מכאן והלאה החלו האחים לעשות סרטים נהדרים כאשר ההשפעות הגדולות עליהם באו מכיוון סרטי המתח והבלשים מחד , ומסרטי הפילם נואר אותם תיבלו בהומור נהדר ולא מעט ביקורת חברתית.

ועם ההצלחה הגיעו גם הפרסים .האחים זכו בפרסי אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר על "פארגו" ב-1996, וב-2008 זכו בשלושה פרסי אוסקר עבור "ארץ קשוחה": על הבימוי, התסריט המעובד ואף הסרט הטוב ביותר. על סרט זה זכו גם בפרס גלובוס הזהב לתסריט הטוב ביותר.

בין סרטיהם הנפלאים נציין את " רציחות קטנות (1984)" , "בייבי אריזונה (1987)" , "צומת מילר" (1990) , "פארגו" (1996) , "ביג לבובסקי" (1998), "אחי, איפה אתה?" (2000) , "אכזריות בלתי נסבלת" (2003) , "ארץ קשוחה" (2007) , ולאחרונה במסגרת ענקית הסטרימינג נטפליקס "הבלדה על באסטר סקראגס" (2018).

יכולתם המופלאה לשלב עלילת מתח עם הומור ,שנינות וביקורת חברתית על גזענות ,היחס לנשים,סטיגמות ותפיסות ישנות, הופכת את הסרטים לחוויה מהנה .

אחד מסרטיהם החביב עלי לפחות הוא סרטם משנת 2000 , "אחי איפוא אתה ?" .

הסרט הוא עיבוד מודרני לסיפור האודיסאה של הומרוס.

עלילת הסרט מתרחשת במדינת מיסיסיפי של שנת 1937, בתקופת השפל הגדול. יוליסס אוורט מק'גיל (אותו מגלם ג'ורג' קלוני הנהדר), או כפי שהוא מכונה, אוורט, נידון למאסר ולעבודות פרך בעוון עבודתו כעורך דין מבלי שיהיה בידו רישיון. אוורט, בעל תחכום מסוים ויכולת השפעה על שני בורים חביבים מקומיים, פיט ודלמאר ( המגולמים ע'י ג'ון טורטורו וטים בלייק נלסון) , שנידונו גם הם למאסר, בורח עימם מעבודות הפרך כדי לחזור אל עירו ואל אשתו. כדי לשכנעם לברוח עימו, הוא מספר להם על אוצר בלום שאותו קבר בקרקעו של עמק המיועד להצפה, בטרם נכנס לכלא.

העלילה מסתבכת כאשר השלושה מאבדים את הדרך ופוגשים שלל דמויות מגוונות, שרובן מעכבות אותם ואף מציבות את חייהם בסכנה. העלילה מצחיקה מפתיעה ומתפתלת …שווה כל רגע מזמנכם…מומלץ.( ולו רק בשל ההבעות הניפלאות שעושה ג'ורג' קלוני ),וגם שיר הסיום.

בסרט משולבים שירים רבים, בעיקר בלוגראס, קאנטרי ופולק אמריקניים. בכך מהווה הסרט מחווה אוהדת מאד של יוצרי הסרט למוזיקה השורשית של הדרום, על מקורותיה השחורים והעממיים.

האמת היא שבאופן טבעי השיר שאליו היינו ממשיכים הוא השיר של Soggy Bottom Boys , שמופיעה בחלקו האחרון של הסרט "Man of Constant Sorrow"(איש של צער מתמיד), אולם אם ב"איש של צער מתמיד" עסקינן ,אנו נעשה פנייה חדה ונעבור אל הזמר והיוצר …עמיר בניון.

עמיר נולד בבאר שבע ב-30 באוגוסט 1975 כבר מגיל צעיר החל לגלות עניין רב במוזיקה. את אלבומו הראשון הפיק בין היתר מחסכונותיו מעבודות שיפוצים. הוא התגייס לצה"ל, אך שוחרר לאחר ימים בודדים עקב בעיות סמים.

בניון, , נולד למקסים ואסתר, שעלו בצעירותם ממרוקו והשתכנו בעיר הדרומית. "מאז שאני זוכר את עצמי תמיד אהבתי מוזיקה וחיפשתי צלילים ואתגרים מוזיקליים, וזו לא קלישאה", הוא מבהיר. "כשהייתי ילד קטן הייתי מכוון את הגיטרה ומחפש בה צלילים שונים, חקרתי את הנושא. אביו היה נגן עוד וזמר, והוא זוכר את עצמו מתבונן בו כשהוא מנגן ולומד ממנו. את ההשכלה המוזיקלית הראשונית ספג ממנו. בניון גדל בבית ששמעו בו המון מוזיקה, ו"כנראה שזה היה באופי שלי" ,הוא נוהג לאמר.

בראיון שערך עימו השנה במעריב הכתב דודי פוטימר אמר :"הכתיבה באה אצלי בתהליכים, בפרצי יצירה שהופיעו פתאום. בגיל 14 כתבתי את אחד השירים הראשונים שלי, 'גולן'. במהלך הלוויה של בן דודה שלי התחלתי לכתוב אותו, פשוט תיארתי את המקרה. לאורך השנים שיפצתי את השיר, והוא מופיע באלבום הבכורה שלי. בגיל 17 ו־18 הייתה לי עוד פריחה יצירתית של כתיבת שירים, ובשנות ה־20 לחיי שוב החלו לצאת שירים, בעיקר באמצע הלילה".

כתיבתו של אמיר מדהימה בכל קנה מידה של ביקורת , שפה עשירה ,תכנים מגוונים ולחנים שמרעידים את הלב והנפש. על כך נוספים גם קולו וגם יכולותיו הוירטואוזיות לשחק עם גבהי השירה. סילסוליו עוררו לא מעט דעות ואמירות שלא היו ראויות ( הזכורה שבהן הייתה של טומי לפיד " לדעתי ג'נין כבשה אותנו ,ןלא אנחנו אותם ").ובהמשך השיר שכתב לאחר אירועי המרמרה " אתה אחי " שעורר בתחילה ביקורת ולבסוף הושמע ע'י נינט טייב באירוע הוקרה ללוחמי שייטת 13.

עמיר בניון ידע 20 שנות קריירה מוזיקלית למודת סערות אישיות ופוליטיות. בראיון שנעשה עימו במאי השנה בערוץ 13 טען שמוצאו המזרחי מביא לאפליה כלפיו, והביא כדוגמא את השיר "כשאת אומרת לא למה את מתכוונת" , אותו ביצע במקור אריק לביא, "קח אדם מזרחי, שנה לו את הלחן, תן לו קול עבה עם ע' ור'. אם מישהו שומע אותו שר הוא מזמין לו משטרה"…

היום לאחר 14 אלבומי אולפן ואלבום מיני אחד ואלבום אינטרנט נוסף זה כבר די ברור ,..כי ,בניון הוא יוצר משובח ומוערך כמעט בכל. רוחב הסקאלה המוזיקלית.

ואיך הדברים מתחברים ??…התשובה היא …"אחי איפוא אתה ?"…???

השבוע סיימנו סבב שני של בחירות קשות ונוראיות בהשלכות החברתיות שלו. זה מגדף את זה , והאחד מחרף את השני . זה "בוגד" והשני "שקרן" ,זה "גנב" והאחר " הזוי".וכך הלאה וכך הלאה…מריבות קשות באמתלה שכל צד רוצה…לא להאמין….. " את טובתו של השני".והחברה הקטנה והצעירה שלנו נקרעת לגזרים למרות שבסוף כולנו פה אחים..

ובשבוע הבא נלך כולנו ( טוב נו חלקנו) לבית הכנסת בתפילת ראש השנה נבקש סליחה ומחילה איש מרעהו וגם מהיושב לו על גבי עננים …ונבקש איש את אחיו לסלוח. ובסוף התפילה ביום.מגיעה ברכת כוהנים..

והיום…זה יום הולדתו של איתן כהן…מהאחים כהן עם הסרט " אחי איפוא אתה ? " שבפס הקול שלו השיר " MAN OF CONSTANT SORROW"….איש של צער מתמיד(השיר מבוצע מצחיק אגב )…ולאמיר בניון ישנו שיר שנקרא " אתה אחי "…אז יש לנו …האחים כהן….אחי איפוא אתה ?….אתה אחי…והכל בערב יום הדין.

והשיר של השבוע הוא התשובה.." ניצחת איתי הכל " בביצוע מיוחד בבריכת הסולטן בקייץ השנה…את השיר ביצעו חילוני , חוזר בתשובה ומסורתי….הביצוע נפלא ,כי כאשר מסירים מחיצות וזוכרים שאנחנו אחים אחרי הכל… ניתן להגיע רחוק…לנצח את הכל ( אמיר דדון ,ישי ריבו ,אמיר בניון).

ונקווה שכמו שנאמר בברכת כוהנים " יאר ה' פניו אליך וישם לך שלום ".כך אכן יהיה לו ולכולנו.

אז מזל טוב איתן ליום ההולדת,תמשיכו לעשות וליצור ,ומי יתן ונחדל לריב ויהיה פה שלום ביננו. כי לא רק האחים כהן…אלה אנחנו כולנו פה.. אחים.

מזל שיש אותך
תמיד את מנגנת תמיד שלמה עם עצמך
ברוך את מלטפת את מיתרי אהבתך
איזה מזל
מזל שיש אותך
את מבינה אותי ואת מראה לי את עצמי
מתלהב כמו ילד מתפנק בך
ואז אני נשאר איתך
בסוף כל לילה אני בא
את רזי צניעותך את נותנת לי ללמוד
וריחמת עלי כמו אם
וניצחת איתי הכל
מזל שיש אותך
אני שקוע בנסתר שבך אוהב מה שגלוי
אני עבד לחוכמה שלך ואין בך כלום שפוי
איזה מזל איתך
בסוף כל לילה אני בא…

מה אני אגיד לכם , זה לא היה קל .צמחייה עבותה כיסתה את שני צידי השביל. מעבר לרצועת השיחים השתרע לו היער האפל . צלליות צמרות עצי הענק נראו כמביטות מטה בלגלוג על הנוסעים ובעלי העגלות אשר שרכו דרכם במעלה היער העולה אל העיירה סינג ויז אס ..

העששית התלויה מעל למראשותי האירה את הסוסים שמשכו את הכרכרה ,ומעט לפניהם ניתן היה להבחין באבני הציון ובגזעי הבמבוק שסימנו את גבולות הדרך. הרמתי את עיני וזאת בכדי להבחין במספר קטן של אורות בצבעי אדום . היו אלה פנסי הרחוב האדומים שהאירו את הרחוב הראשי של העיירה הקטנה . "בקושי 2500 תושבים", אמר לי אחד האיכרים שפגשתי לפני כשעה. באמתחתי ובשקים שהיו בעגלה היו ,מלח ,פלפל שחור , ושורשי מרפא שונים . בעיירה הקרובה כך סיפרו לי יש את תוצרת תבלין ההל הטובה ביותר בכל המחוז. חשבתי להחליפו עם שתילי אפרסק לבן אותם סחבתי עימי כל הדרך עד הנה. ולאחר מכן לשוב מערבה עם הסחורה הנפלאה…כן קשים הם חייו של סוחר קטן , אך התנחמתי בכך שגם דאגותיו קטנות הן. עוד רגע קט אכנס לעיירה ובעוד שבוע אפליג כבר באוניה מערבה …הביתה..הוי  בריטניה , בריטניה הנה אני בא.

דרך המשי

שבת ראשונה של חודש ספטמבר , שבוע מתחילת הלימודים , 250 יום מתחילת השנה ועוד 115 עד לסופה ,ופינתנו נוסעת לה מזרחה..ממש מזרחה אל סין של סוף המאה ה-19.

סין היא כנראה התרבות המפותחת והרציפה העתיקה ביותר בעולם. תיעודים כתובים של התרבות נמצאים כבר מלפני 3,500 שנים והסינים עצמם נוקבים במספר 5,000 !!!! כמספר שנות קיומה של תרבותם. שושלות השלטון בסין פיתחו לאורך השנים שיטות ביורוקרטיה שלטונית שהעניקו לסינים יתרון משמעותי על העמים השבטיים שחיו מסביבם. חברות בזמן העתיק התחזקו והתבססו בעיקר באמצעות הכתב ובעזרת סדרי שלטון שהתפתחו( אל מול התנהלות שיבטית ).

בסין התפתחה אידאולוגיה למדינה, המבוססת על משנתו הפילוסופית של קונפוציוס (המאה ה-6 לפנה"ס), יחד עם פיתוח מערכת כתב זמינה לכל (כבר במאה ה-2 לפנה"ס) חיזקו עוד יותר את התרבות הסינית. מבחינה פוליטית, סין נעה בתנועה מתמדת בין איחוד ופירוד ולעיתים גם נכבשה על ידי כוחות זרים אשר מרביתם התמזגו לתוך תרבותה והפכו לחלק בלתי נפרד ממנה.

עדויות מוקדמות לחקלאות סינית טיפוסית – גידולי אורז בברכות – מתוארכות לשנת 6,000 לפנה"ס. בדומה לתרבויות קדומות בכל העולם, הביאה החקלאות לגידול מהיר באוכלוסייה, כיוון שהתבססות על גידולים חקלאיים הבטיחה יכולת שימור המזון ואגירתו לזמן ממושך יותר, וזו הביאה בהדרגה לגידול האוכלוסייה, להתפתחותה התרבותית ובהמשך לריבוד חברתי.

 

ההיסטוריה של סין ארוכה ומורכבת:  מלכים ,קיסרים ושושלות ענק ליוו את חיי האומה הענקית הזו ,אך אנו נגע הפעם בפסיק קטן אך משמעותי בהיסטוריה שלה.

יחסי פתיחות \ סגירות בנושא המסחר עם העולם ליוו את מורשתה של סין .בתחילת ובאמצע המאה ה- 15, בעוד אירופה טרם יצאה מתקופת ימי הביניים, הגיעה האימפריה הסינית לשיא כוחה, עושרה ועוצמתה. בתחילת דרכה של שושלת מינג הייתה סין אחת מהמדינות העשירות והמפותחות בעולם, המסחר לאורך דרך המשי ולאורך דרכי הים העשיר את קופתה של הקיסרות וידע, סחורות ופיתוחים (דוגמת אבק השריפה והמצפן, שהומצאו בסין) עברו באופן חופשי בין סין, המזרח התיכון ואירופה.

במשך אלפי שנות היסטוריה שמרה סין על עצמאותה ובידודה היחסי משאר העולם, על אף שקיימה יחסי מסחר מצומצמים עם המדינות ששכנו ממערב לה. השלטון בסין לאורך השנים, ובמיוחד שושלת צ'ינג (Qing) ששלטה בסין משנת 1644, העלתה על הפרק את עליונות התרבות הסינית ונהגה זלזול כלפי עמים אחרים שנחשבו  בעיניה להרבה פחות מתקדמים.

למרות זאת מדינות המערב ראו  בסין מקור בלתי נדלה לידע ,טכנולוגיה וסחורות אקזוטיות. חרף ניסיונותיהן של משלחות שונות לקשור קשרים דיפלומטיים ומסחריים עם סין,הן  נכשלו לא מעט.  לעיתים כשלון השיחות נבע  רק משום שנציגי המשלחת סירבו לקוד את הקידה הסינית המסורתית בפני הקיסר, שנחשב בעיני הסינים לכמעט אל. סיבה נוספת הייתה התנגדות פנימית בתוך סין ליצירת קשרי מסחר והעמקת הקשר עם המערב.

הסגירות הסינית היחסית מפני העולם נמשכה עד לתחילת המאה ה- 19, אז הבריטים אשר שלטו בעולם כמעט ללא עוררין בים, בסיוע ספינות התותחים שלהם (צחוק הגורל הוא שהמצאה סינית, אבק השריפה, היא זו שבסופו של דבר הכריחה את האימפריה המסתגרת לפתוח את שעריה) הכריחו את הקיסר הסיני לפתוח את  סין למסחר, וכך אנו מגיעים למאה העשרים ,ובמשך מאה שנים, תקופה שהסינים רואים בה את עידן ההשפלה, תקופה בה נכנעה סין למעצמות המערב.

המאה ה-20 והפתיחות הכפויה למסחר גררו עמן את מלחמות האופיום (1839-1842)בין בריטניה לסין על זכויות סחר, וכן מרד הבוקסרים  (1898-1900) ,והמלחמה מול יפן. רק 50 שנה מאוחר יותר ב- 1949 הסתיימה מבחינתם  "תקופת ההשפלה" עם הקמת סין הקומוניסטית.

מרד הבוקסרים זכה לשמו בזכות קבוצה מהפכנית בשם "אגרופי הצדק ההרמוני" , שם שתורגם לאנגלית בצורה מפושטת מאוד: בוקסרים.

כאמור המרד פרץ בעקבות לחצים של מדינות המערב לשים דריסת רגל בסין ,ודרישתם לסחר כפוי עימם . המרידה התרכזה בצפון מזרח סין, לאחר שהמעצמות האירופאיות החלו לדרוש לעצמן שטחים, קווי רכבת ומכרות.  הקיסרות הגרמנית, לדוגמה, הטילה מצור על הנמל בצ'ינגדאו בנובמבר 1897, לאחר ששני אזרחים שלה נהרגו בפרובינציית שאנדונג. בחודש שלאחר מכן השתלטו הרוסים על שטחים בבעלות סינית. צרפת ובריטניה השתלטו גם הן על שטחים בדרום המדינה בסמוך לטריטוריות שלהן בהונג קונג.

 

הופעתה של תנועת אגרופי הצדק ההרמוני,  הייתה כתגובה לחדירת המערביים למדינה והכישלון של שלטון החצר הקיסרית במימוש הצעדים ל"התחזקות עצמית" שנקבעו ברפורמת מאה הימים, רפורמה שהנהיג הקיסר גוואנגשו לשיפור השלטון והכלכלה הסיניים.

אולם לאחר שהובסו הבוקסרים על ידי חייליו הנאמנים של הקיסר באוקטובר 1899, הם זנחו את שאיפותיהם האנטי-קיסריות והפנו את מלוא מאבקם ומרצם אל המיסיונרים הנוצרים וקהילות המומרים שלהם, אשר נתפסו בעיניהם כסוכנים של הקולוניאליזם הזר( ממש כמו המיתיוונים פה אצלנו בזמן מלחמת המכבים ביוונים). חצר הקיסרות, כעת בשליטתה המלאה של צישי, קיבלה בברכה את הפסקת ההסתה נגדה מצד הבוקסרים ואישרה צווי הגנה למורדים, כיוון שראתה בהם דרך לסלק את המעצמות מסין.  אולם בכך העלתה  צישי את חמתם של נציגי המדינות הזרות.

 

הקונפליקט בין הבוקסרים למערב הגיע לשיאו כאשר ביוני 1900 ביצעו הבוקסרים מתקפה נועזת על ריכוזי אוכלוסייה מערבית בערים טיינג'ין ובייג'ינג. ב-20 ביוני נרצח דיפלומט גרמני בכיר על ידי המורדים, מה שהביא לפריצת עימותים אלימים  גלויים בין המעצמות וסין. החצר הקיסרית  שבחרה לצדד בבוקסרים הכריזה מלחמה משותפת  כנגד מדינות המערב ואילו המעצמות מצדן החלו מרכיבות כוח להגנת נציגויותיהן בסין( מעין קולוניאליזם רב לאומי).

לבסוף, מצאו עצמם המורדים עומדים בפני צבא של הקואליציה המוזרה  ובו 45,000 חיילים מהאימפריה היפנית, מארצות הברית, מאוסטרו-הונגריה, מבריטניה, מצרפת, מאיטליה, מרוסיה וכן חיילים סינים אנטי-בוקסרים. הצבא הרב לאומי כבש את טיינג'ין ובייג'ינג ב-14 באוגוסט. הקיסרית צישי, אשר לא קיבלה את התמיכה המצופה מצבאה, ברחה מבעוד מועד מבייג'ינג לשיאן.

כישלון של הקיסרות להגן על סין מפני מעצמות המערב הביא לצמיחתה של תנועה רפובליקנית במדינה, תנועה שהגיעה למיצוי עשור אחד מאוחר יותר בסילוק המשפחה הקיסרית מהשלטון והקמת הרפובליקה הסינית כפי שאנו מכירים אותה היום מעין יצור כילאים של קומוניזם פתוח חלקית.

ומרד הבוקסרים לוקח אותנו במוסיקה אל הצמד הוותיק סיימון וגרפונקל.

פול סיימון וארט גרפונקל גדלו ברובע קווינס, ושם החלו את דרכם המוזיקלית. השניים נפגשו לראשונה בשנת 1953 בבית הספר "פורסט הילס" בקווינס. תחילת דרכם המוזיקלית המשותפת הייתה ב-1956, בשנתם האחרונה בבית הספר. בשנה זו החלו סיימון וגרפונקל לנגן יחד כצמד בשם טום וג'רי עם פול סיימון כ"ג'רי לנדיס" וגרפונקל כ"טום גרף" (Graph), שם שנבחר בשל מנהגו של גרפונקל לעקוב אחר גרף הלהיטים במצעדי הפזמונים.

קשה לחשוב על צמד יותר מוכר ומצליח בהיסטוריה של המוזיקה העולמית . מאז שהחלו את דרכם ב-1956 ועד שהחליטו על הפרדת כוחות כ-23 שנים לאחר מכן, היו אחראים השניים על כמה מלהיטי הפופ הגדולים ביותר.

מאחר ועסקנו בהם באחת הפינות הקודמות נציין רק שהצמד זכה להצלחה כבירה ,התפרק והתאחד חליפות עד שנת 2010 ומאז לא התאחדו שוב.

הצלחתם של סיימון וגרפונקל נבעה משילוב בין מילות השירים, מוזיקה קליטה, עיבוד מוזיקלי מוצלח ושילוב הרמוני בין הזמרים.

על המילים והלחנים אחראי פול סיימון, שכתב על מגוון נושאים, אישיים: אהבה (Cecilia ו-Bridge Over Troubled Water), אכזבה (I Am A Rock), געגועים (Homeward Bound), זקנה (Old Friends), וחברתיים: חיפוש העצמי (America) ומחאה כנגד החברה האמריקנית (The Boxer) והאלימות ומלחמת וייטנאם (Silent Night)…ועוד שלל נושאים ושירים.

הצמד זכה בגראמי על מפעל חיים במוסיקה , ונכנס להיכל התהילה האמריקאי.

אז למה מרד הבוקסרים ולמה סיימון וגרפונקל ?

בשבועות האחרונים אנו עדים למלחמות הסחר העצומות בין ארה'ב לסין ,המעניין הוא שכיום התהפכו היוצרות וסין היא כמעט מעצמת על …ומאבקה הוא לא להיסגר ,כי אם לפתוח את כל שווקי העולם לסחורה מסין. כמו לוחמים בזירת איגרוף הם לא מוותרים , חוטפים מכה ,קמים עם הזכרון ונאבקים.

והיום ה9\7 מלאו בדיוק 118 שנה ( 1901) לחתימת הקיסרות הסינית  על "פרוטוקול הבוקסרים" המאשרת הוצאה להורג של עשרה פקידי ממשל שהיו קשורים לפריצת המרד ותשלום 333 מיליון דולר אמריקני. חתימה שסיימה את המרד…אך הותירה משקע עמוק של איבה והשפלה אצל העם הסיני….ולמי יש שיר שנקרא "המתאגרף" ?….נכון לצמד סיימון וגרפונקל ..הבוקסר.

להלן קטע מהשיר , ניתן להניח את המילים גם על המאבק הסיני ,כמו גם על המתאגרף בזירה.

"בזירה ניצב מתאגרף
ולוחם במקצועו
והוא נושא עמו זיכרון
של כל מכת אגרוף שהפילה אותו
או פצעה אותו עד שהוא קרא
בחמת זעם ומתוך בושה
אני נוטש, אני נוטש,
אך הלוחם עדיין נשאר"

שבת שקטה ונעימה לכולם

 

I am just a poor boy
Though my story's seldom told
I have squandered my resistance
For a pocket full of mumbles, such are promises
All lies and jests
Still a man hears what he wants to hear
And disregards the rest
When I left my home and my family
I was no more than a boy
In the company of strangers
In the quiet of the railway station
Running scared,
Laying low, seeking out the poorer quarters
Where the ragged people go
Looking for the places
Only they would know
Lie la lie, lie la la la lie lie
Lie la lie, lie la la la la lie la la lie