"אבוא במנהרות ובמצדות ובמערות ובנקרות צורים ובמחילות עפר ,אי שם בלב הלילה דרוך וחרישי צופה בי מבקש נפשי" ( נעמי שמר-שבחי מעוז).

המחשבות , כן המחשבות הן הדבר הכי פעיל ב 11 החודשים האחרונים הכל כך ארוכים. באור העמום היא יכלה להבחין בצלליות שריצדו על הקיר הטחוב.זה אמיתי או שנדמה לה ? . ריחות של טחב ,שתן ישן ,אדמת לס ,ושאריות מזון עבשות , יחד עם לחות נוראה , מילאו את החלל הצר בו שהתה. אחת לזמן מה , לעיתים אחת לשעה לעיתים אחת לכמה דקות , ויש שהמרווחים היו גדולים יותר ,יכלה לשמע הדי פיצוצים עזים אי שם מעליה . האדמה רעדה ואבק ושאריות עפר צנחו מהתקרה והקירות אל תוך החלל הצר.

איפוא האחרים ? שאלה את עצמה ללא הרף , לאן לקחו אותם ?, מה קרה עם כל שאר בני הקיבוץ ? היא נשמה בכבדות , עורה החיוור , עיגולים שחורים סביב עיניה השקועות ,ומוחה העייף העידו על הזמנים הקשים אותם צלחה מאותו בוקר שמחת תורה… שנראה כל כך רחוק.

והמחשבות ,הלכו ושבו כל העת ,זכרונות הילדים , רגעים מחתונתה , פני הוריה מחייכים אליה בקבלת הקהל לחופה, צבעו הירוק ןריחו של הדשא על מדשאת הקיבוץ , טיפות הגשם הראשונות בגינה בחורף 2021, ריח תבשיל העוף של אמה , וריח השיער הרטוב של בנה הצעיר לאחר המקלחת , צלילי הרדיו בן ערביים בערבי שישי.

והיו גם מחשבות רעות , היא ניסתה בכל כוחה לדוחקם בכאלה חיוביות . הם יבואו …הם יוציאו אותי מכאן ..הם חייבים…הם לא יפקירו אותי…יחזירו אותי אל ארץ צבי …אל דבש שדותיה..אל הכרמל..והמדבר..אל עם אשר לא יחשה …שאת בניו לא יפקיר לזר…כך שרנו אחרי מבצע יונתן היא עודדה את עצמה ….אני חזקה …אני חזקה.

המחשבות נעו אנה ואנה , העייפות ,והתשישות הרפו את גופה הכחוש, והיא נשכבה על שאריות השמיכה המטונפת ועצמה את עיניה…מרחוק נשמעו הדים חזקים של פיצוצים…או שהיו אלה רעמים של סתיו 2024 שכבר עמד בפתח ..?

שבת לפני אחרונה של חודש ספטמבר ,סימני הסתיו הקרב ניכרים בכל פינה . חצבים בלבן נושאים ראשם , השמש העצלה פוקחת עיניה רק ב 0615 בבוקר , וחוזרת לטבול בים כבר ב 1830…הלילות נעשים פחות מעיקים בטמפרטורות , אולם הרבה יותר מעיקים בנפש פנימה.

בעוד פחות משבועיים נציין שנה !!!!, כן שנה ,למלחמת חרבות ברזל. ואנו ננסה ולו לרגע קט , עם כל הקושי להאיר פינה קטנה , שאיכשהוא קשורה אף היא למציאות חיינו.

והשבוע נעלה על נס את ספרו של ג.ר.ר טולקין…ההוביט.

"ההוֹבִּיט, או לשם ובחזרה" (באנגלית: The Hobbit, or There and Back Again) הוא ספר פנטזיה מאת ג'ון רונלד רעואל טולקין. הספר עוסק במסעו של ההוביט בילבו באגינס יחד עם חבורת גמדים, במטרה לשחרר את ממלכתם האבודה מאחיזתו של דרקון בשם סמאוג.

הספר מיועד בעיקר לילדים, למרות שהוא מכיל קטעים מפחידים שעלולים לטרוף את שנתם, אך נקרא על ידי בני כל הגילים. בדומה לספר הרפתקאות אליס בארץ הפלאות, ספר זה נולד מסיפור בהמשכים שנהג הסופר, טולקין, לספר לילדיו. טולקין היה פרופסור לבלשנות, לשון וספרות וקיימת טענה שהוא כתב את הספר כדי להדגים לסטודנטים כיצד ניתן ליצור אווירה בעזרת מילים.

חברים מתוכנו שזכרונם עדיין לא לברכה, זוכרים וודאי את הטיול שערכה חבורת ההלכים ב 2015 שהשבוע מלאו לו בדיוק 9 שנים . את יומנו השני לטיול התחלנו בפלך….הכפר של ההוביטים …הוביטון ,דרום מזרחית לאוקלנד.

הספר מספר את מסעו של בילבו בגינס .

בילבו בגינס, יושב הפלך הרגוע והשלו, נדחף למסע הרפתקאות על ידי הקוסם גנדלף, המצרף אותו לחבורה של 13 גמדים, הכוללת את דאולין, באלין, פילי, קילי, דורי, נורי, אורי, אואין, גלואין (אביו של גימלי), ביפור, בופור, במבר ובראשם תורין צינת-אלון, היוצאים עם גנדלף אל ממלכתם העתיקה.

לאורך המסע הארוך , פוגשת החבורה המוזרה והמופלאה , טרולים ,קוסמים , דרקון יורק אש נוראי ,עמים שונים ושבטים מגוונים , אורקים , ומיני זאבי ענק ,חיות מוזרות , אוייבים מרושעים, נופי מופלאים . אך בעיקר הם מגלים את עצמם . הם מגלים מהיא חברות אמת , מהיא נאמנות , מה חשוב יותר או פחות בחיינו ,מה הוא אומץ ? מה הוא פחד? , ומי הם שישארו לצידך תמיד, בטוב וברע.

מטרת מסעם של בני החבורה היא להגיע להר ארבור , המלא אוצרות זהב של ממלכת הגמדים , לסלק את הדרקון , ולהקים מחדש את ממלכת הגמדים שנחרבה בעבר.

המסע ארוך וקשה ובסופו קרב עצום בין חמש צבאות שונים-קרב חמשת הצבאות….לא נלאה אתכם בפרטי העלילה המופלאה והנהדרת..רוצו לקרוא ,או לראות את הסרט שנעשה בשלושה חלקים על ידי הבמאי המופלא פיטר ג'קסון.

חדי הזכרון זוכרים פוסט ישן מהעבר הרחוק בו דיברנו על טרילוגיית שר הטבעות בפינתנו .מלבד היותו ספר-מופת בזכות עצמו, מהווה "ההוביט" מעין פתיח לטרילוגיה הגדולה של טולקין, "שר הטבעות", אשר מוקדה היא הטבעת הקסומה שנשארה בידיו של בילבו כאשר חזר אל הפלך. בספר עצמו מוזכרים בדרך אגב מאורעות הנראים לכאורה שוליים, שלאחר מכן מתגלים בטרילוגיה כדברים רבי חשיבות בהיסטוריה של הארץ התיכונה (כגון גירוש בעל האוב – הלוא הוא סאורון – על ידי המועצה הלבנה). אולם, בעוד אשר הספר ההוביט יצא לאור בשנת 1937, הטרילוגיה יצאה לאור 28 שנים לאחר מכן, בשנת 1965. אפשר להניח כי לטולקין לא הייתה כוונה מראש לכתוב המשך לספר ההוביט.

ואזכור הספר ההוביט לוקח אותנו בקצרה אל הזמר המפורסם : אליעזר בן ניסן הכהן. תשאלו מי זה ??

אוקי ,אז למי ששאל אז אליעזר נולד למשפחה יהודית ממוצא פולני וליטאי ממעמד הביניים במונטריאול שבמחוז קוויבק בקנדה. אביו, נתן, היה מהנדס ,חייט ובעל חנות בגדים , ונפטר כשאליעזר היה בן 9, ועל חינוכו הופקד סבו מצד אמו מאשה, הרב שלמה זלמן קלוניצקי. בגיל העשרה הקים אליעזר את להקתו הראשונה, "The Buckskin Boys", שניגנה בעיקר שירי פולק אמריקאיים.

מי שהדריכו אותו בראשית דרכו בכתיבת שירה ועזרו גם בהוצאה לאור של הספר שיריו הראשון, היו המשורר היהודי-קנדי אירווינג לייטון, מהחשובים והחדשניים שבמשוררי קנדה, ששירתו השפיעה רבות על אליעזר.

בשנת 1967 עבר אליעזר להתגורר בארצות הברית במטרה להפוך לזמר ולמלחין. שירו "Suzanne" הפך ללהיט, ולאחר הופעות בכמה פסטיבלי זמר נתגלה על ידי מאתר הכישרונות של קולומביה רקורדס – ג'ון האמונד. האמונד "גילה" בין היתר גם את בוב דילן וברוס ספרינגסטין.

טוב אז למי שעדיין לא זיהה…מדובר כמובן ביוצר הענק ליאונד כהן …ומאחר והופיע כבר בפינתנו לא נרחיב בשבחו של האיש המופלא והיוצר הענק הזה.

אז איך הדברים האלו מתחברים בעצם דווקא היום ??

אז מחר ה21/10 הוא יום הולדתו של הספר ..ההוביט…הספר יצא לאור לראשונה ב-21 בספטמבר 1937 בממלכה המאוחדת ובשנים 1976, 1977 ו-2012 יצאו שלושה תרגומים שונים לעברית בישראל.

אחד התרגומים המפורסמים . אם לא המפורסם שבהם היה תרגום הטייסים. תרגום שנעשה בשבי המצרי .

השנה היא 1970 ועשרת השבויים הישראליים של מלחמת ההתשה מנצלים את זמנם הפנוי למלאכה משונה: תרגום הספר הראשון של ג'.ר.ר טולקין לעברית.

(מתוך אתר הספרנים) -ארבעת הטייסים שבתא – אבינועם קלדס, רמי הרפז, מנחם עיני ויצחק פיר, החליטו "לתרגם עבור המתקשים את ה'הוביט'". תחילה תרגמו הטייסים מילים וביטויים ספציפיים. מהר מאוד, משנוכחו שהמלאכה משכיחה מהם את מציאות החיים בשבי, מצאו את עצמם עובדים יום יום, במשך שעות ארוכות, על תרגום היצירה כולה.

וליאונרד כהן ? אז יום הדין הכרונולוגי העברי , והן שלנו כאומה הולך וקרב , והמאמינים שבנו מניחים כי בו יקבע " מי באש ומי בחרב " כשירו הענק של ליאונרד כהן שמחר (21/09/34) זה גם יום הולדתו.

ואיך זה קשור אלינו ??

אז אנחנו היום מציינים תשע שנים לשובנו מהמסע המופלא לניו זילנד , שם צולמה טרילוגיית ההוביט.

אבל בחזרה למציאות חיינו אנו נציין בעוד שבוע וחצי מלאת שנה למסע לשם ובחזרה כשם הספר ….מלחמת חרבות ברזל ….שנה חלפה ועדיין 101 מבני עמנו , בשר מבשרינו עדיין נמקים להם שם ….במחילות החמאס ואין להם מושיע , ואין להם דרך חזרה.

ובשנה הזו כמו במסע ההוביט , למדנו על בשרינו , מהיא נאמנות , מהם ערכי אמת, מהו מוסר ומיהם החברים האמיתיים שלנו , של העם , של האזרחים ,ושל המדינה.

חובה על כולנו לשנס מותניים ולצאת כולנו למסע להשבתם למולדתם מי לביתו ומי לקבורה , בדרך יהיו קשיים , אך אם חפצי חיים ,מדינה ותקווה לנו , ובעיקר לילדינו ..אין לנו ארץ אחרת ולא תהיה לנו גם זו . אם הם לא יהיו איתנו . ואם לא נעשה זאת אנחנו כעת , אף אחד לא יעשה זאת עבורינו בבוא יום.

לאליעזר ( ליאונרד כהן) ישנו שיר מופלא שאולי הפזמון מבטא את הכמיהה לשובם של החטופים יותר מכל.

Now so long, Marianne
It's time that we began
To laugh and cry
And cry and laugh about it all again

הלוואי והם יחזרו כבר , ונוכל לבכות ולצחוק ולבכות ולצחוק..כמו פעם. שיגמר כבר המסע הזה לשם ובחזרה…

שתהיה לכולנו שנה טובה , קצת יותר טובה מזו הנוראה שחולפת לה , שישובו כולם הבייתה , החטופים , החיילים המפונים …שתשוב התקווה והאמונה בארץ הזו.