הקהל ביציעים נע בחוסר שקט . אם יורם ארבל היה משדר את האירוע ,ודאי היה אומר כי ניתן לחתוך את האוירה בסכין. מזג האויר היה אידאלי . הטמפ' עמדה על 23 מעלות ושמש נעימה שיחקה מחבואים עם קבוצת עננים סוררת . וכך הוארו רחובות העיר כבפנס חג המולד.
הרצים נעמדו על קו הזינוק , והמתינו לאות לקראת ההזנקה . אחדים עשו תרגילי מתיחה , שניים קפצו מעלה ומטה ,שלושה אחרים תרגילי נשימה ,ואילו רץ אחד , לא גבוה במיוחד ,לא ארוך רגליים כשאר הרצים ,ובהיר עור כלבנה , עצם את עיניו ונשם נשימות עמוקות וארוכות.
אל מול עיניו עלו מראות רחוקים מעיר הולדתו ,מימיו כנער עני . הוא זכר כיצד סנטו בו ילדי השכונה , כיצד לעגו למצבו הכלכלי ….זה עוד תחרות ריצה להקפת הרחוב מלמל לעצמו , " אחרי חנות הנעליים פניה חזקה ימינה , ואז ריצה מהירה לכיכר הפורחת בוורוד ומשם ספרינט לכיוון כיכר סיסו. הוא זכר כי עליו לשמר מעט כח לעלייה לפני הסיום….רעש הצופים באיצטדיון החזיר אותו למציאות …
"היכון" , נשמע המזניק , הם התקרבו לקו הזינוק ….שקט ירד על האיצטדיון של אנטוורפן ….הם נדרכו כקפיץ לפני שיגור…..טראחחח…יריית הזינוק שיגרה אותם אל המטרה….והוא שהחל לחוש את האויר על פניו חייך לעצמו…והאיץ את מהירותו…
שבת שנייה של חודש יוני ,עוד 201 יום לסופה של שנה זו ,השמש פה כדי להישאר ואנו שבנו דרומה מצפונה של המדינה כדי להעלות השבוע על נס את פועלו של אחד האתלטים הדגולים בכל הזמנים ,רבים לא מכירים אותו כלל וזה הזמן להציגו . תופים: טרררררר…גבירותי ורבותי קבלו בבקשה את הרץ… פאבו יוהנס נורמי.
רבים יתפלאו אבל נורמי לא נולד באפריקה ,וגם לא בג'מייקה…ידידנו נולד ב 13 ביוני 1897 בעיר טורקו שבדרום-מערב פינלנד.
הוא גדל בתנאי עוני קשים. מספרים שהחל לרוץ כבר מגיל 9, בסגנון של "תחרות סביב הרחוב" שעם הזמן הלך והתפתח לריצות של עד 10 קילומטר עם ילדי השכונה. אולם באופן חריג כבר בגיל 11 התחרה מול רצים וותיקים ומבוגרים ממנו , והגיע ל 5:02 דק' ל-1,500מ'.
צרותיו לא היו קלות ,בגיל 11 נפטר אחיו וכבן 12 כבר התייתם מאביו ויצא לעבוד . על מנת לסייע בפרנסת משפחתו הענייה נאלץ נורמי לעזוב את בית הספר ולהפסיק את "אימוניו". אחד הדברים שחישלו את גופו ורוחו הייתה עבודתו כשליח מאפייה. וככזה הוא נדרש לדחוף עגלה עמוסה בשקי קמח מן המאפייה בעליה הקשה אל תחנת הרכבת, הלוך-ושוב, וחוזר חלילה..
ידידנו בעל האופי הקשוח האמין ( ממש כמו רוקי בסרטו הראשון -שזכה אגב באוסקר) ,שחיי עמל , עבודה קשה ותלאות החיים נחוצים על מנת לפתח אופי של אלוף ריצה.
בגיל 15 הוא עולה שלב ,ומתחיל לבצע אימונים ממוקדים, ובגיל 17 הוא מצטרף לאגודת הריצה של העיר טורקו. הוא גם מתנסה לראשונה ובהצלחה בתחרויות מסודרות וקובע שיא פיני לנוער לריצת 3,000מ'.
באותן שנים מי שמהווה מקור השראה והערצה לידידנו , הוא אלוף ריצה פיני אחר בשם הנס קולמיינן. הנס שזכה לכינוי "הפיני המעופף"..היה אתלט בריצה למרחקים ארוכים. הוא היה אלוף אולימפי שזכה ב-5 מדליות, 4 מהן זהב ו-3 באולימפיאדה אחת. הנס היה מסמליה של האומה הפינית הצעירה בתחילת המאה העשרים ,ומושא הערצתו של ידידנו נורמי.
ספורטאי מצטיין כיום מקבל אפשרות להתאמן בזמן שירותו הצבאי וכך גם ידידנו. הזדמנות שלו להתאמן ולמצות את כישרונו מגיעה בשנת 1919 עת התגייס. נורמי היה אז אלוף מקומי לריצות שדה ובעל התוצאה החמישית בטיבה בפינלנד לריצת 5,000מ'. זו היה מרשים ומבטיח דיו כדי לזכות באמון ובגיבוי של מפקדו. נורמי הפך לתקוה הגדולה של היחידה שאיפשרה לו להתאמן.
הבחור הנחוש ערך את אימוניו בצורה שהיום וודאי תיראה מוזרה. הוא בנה לעצמו תוכנית אימונים עפ'י הגישה של "קשה באימונים קל בקרב"..הוא נהג להתאמן בכל מזג אויר החל מימי שמש חמים ועד לטמפ' של מינוס 30 . נהג להתאמן בהליכה ,ריצה , ספרינטים קצרים וארוכים ,טיפוס בעליות קשות , לעיתים עם משקל רב על גופו ..ועוד כאלה רעיונות..הוא היה בין האתלטים הראשונים שערך את אימוניו עם …לא תאמינו…שעון.
כיום זה אולי נראה ברור שכל רץ ,או הלך ,או מתעמל ,אשר יוצאים לאימון ,נושאים על ידם שעון המודד את זמן האימון על מנת לשפר או לחילופין להאט ,אולם בשנותייה הראשונות של המאה ה-20 סטופר ,שעון יד ,או כל כלי מדידה לא היה בנמצא למעט בתחרויות.
לא פלא אם כן כי בצבא סבל מבעיות משמעת ואף נחשד ברמאות כשסיים מסע רגלי ארוך תוך נשיאת משקל כבד, זמן רב לפני כל החיילים האחרים;……. למעשה הוא רץ את כל הדרך במקום ללכת….והגיע הרבה לפני כולם…ומפקדיו חשבו כי רימה…יכולותיו יוצאות הדופן גרמו לשיבוצו בסגל האולימפי לאולימפיאדת אנטוורפן 1920 של פינלנד.
וכך ידינו נורמי מגיע לאולימפיאדת אנטוורפן שנת 1920 עם התוצאות הטובות ביותר במבחנים הפנימיים של פינלנד. את מרוצו הראשון באולימפיאדה , 5,000 מטרים, סיים במקום השני, לאחר שבחוסר ניסיונו פרץ מהר מדי , ואיבד את ההובלה לקראת הסיום. לאחר מכן שעה לעצת קולמיינן וקצב עצמו טוב יותר במרוץ ה-10,000, אותו סיים הפעם ראשון לפני הרץ צרפתי שהקדימו ב-5,000. החייל הצעיר שב לפינלנד עם ארבע מדליות וקיבל קיצור פז'מ לדרגת רב-טוראי לאחר המשחקים.
אז אולי דפנה דקל שרה ש"זה רק ספורט" אבל כמו בכל מקום גם בספורט יש פוליטיקה..וכך אנו מגיעים לאולימפידאת פריז 1924 . המארגנים השוודים מהתאחדות האטלתיקה של תחרויות הריצה ,לא סימפטו בלשון המעטה את השליטה הפינית בריצות הארוכות ..ויצרו מכשול..הם קבעו את ריצות הגמר של 1500 מ' ו 5000 מ'…בהפרש של 55 דקות בלבד….אך לא בחור כנורמי ירים ידיים…ידידנו התאים את אימוניו למגבלה וכך יצר לעצמו אימונים מקבילים עם מנוחה של 55 ד' בניהם..ממש כפי שאמור להיות בתחרות ..תאמינו או לא …כבר במהלך האימונים בתנאים הללו ניפץ הבחור את שיאי העולם..וכך הוא מגיע מוכן לאולימפיאדת פריז 1924…
ריצת השדה שנערכה בחום כבד הותירה 24 מ-39 משתתפים מחוסרי הכרה !!!!… אולם נורמי עמד בתנאים הקשים והוסיף שתי מדליות זהב למאזנו. למחרת זכה בזהב חמישי בריצה הקבוצתית ל-3,000 מטרים……אך בכך לא תמו חוויותיו מפריז…פרנסי המשלחת הפינים מנעו ממנו זהב שישי, כאשר לא אפשרו לו להשתתף במרוץ ה-10,000, אם בגלל שחששו לבריאותו לאחר המאמץ המצטבר, או שהעדיפו שישאיר מדליה אחת לאתלטים הפינים האחרים, ואכן ידידו וילה ריטולה הפיני זכה במדליית הזהב בריצה זו. במחאה יצא נורמי לבדו לריצה בפריז, לא זו הרשמית של המשחקים -אלה ריצה עצמאית…… וסיים אותה בזמן טוב משיא העולם.
הישגיו יוצאי הדופן ,הפכו אותו לסלב , הוא הסתובב בעולם ונפגש עם דמויות שונות ומנהיגי עולם. אך בכך לא תמו הישגיו באמסטרדם 1928 הוא מגיע בפעם ה-3 לאולימפידאה , אולם מעט שחוק יותר …ומלקט "רק" 3 מדליות ( 1 זהב ,2 כסף)..
בשנים שלאחר אמסטרדם הציב לעצמו מטרה, כמו קולמיינן לפניו, להשלים את המעבר למרחקים הארוכים ביותר. הוא קבע שיאים במרחקים כגון 20 קילומטרים, בדרכו ליעד הסופי: סיום הקריירה בזכייה במרתון האולימפי של 1932. כשקבע שיא-עולם לא רשמי במבחנים הפינים, נראה היה שכהרגלו תזמן הפיני העיקש את הכנותיו באופן מושלם, אולם אז שוב הגיע הפוליטיקה ,ולפתע צצו ההאשמות במקצוענות. השוודים התלוננו שהפיני 'מקצוען' ומקבל כסף עבור עיסוקו, וכאמור אולימפיאדה אינה אמורה לכלול ספורטאים מקצוענים. למעשה, נורמי קיבל דמי נסיעה שהיו לדעת השוודים גבוהים מדי. וכך ברוב דרמטי של 13 נגד 12, החליטה התאחדות האתלטיקה הבינלאומית, בראשה עמד זיגפריד אדסטרום, לפסול את השתתפותו של נורמי במשחקים האולימפיים של 1932. עצומה של כל רצי המרתון בכפר האולימפי לא עזרה וההחלטה נותרה בעינה. כך נגנז חלום המרתון וירדו לטמיון שנות האימונים שהקדיש למענו. כתוצאה מההחלטה חלה אפילו התדרדרות של ממש ביחסים בין שתי המדינות הסקנדינביות…ככה זה שאין מלחמות על שטחים…מחפשים על מה לריב.
לאחר פרישתו עסק נורמי בעניינים הקשורים לריצה רק לעיתים רחוקות. הוא אימן את רצי המשלחת הפינית לאולימפיאדת ברלין (1936) שנערכה בגרמניה הנאצית ועזר להם לזכות ב-7 מדליות. ב-1952, כשארחה פינלנד את המשחקים האולימפיים בבירתה הלסינקי, הוחלט לכבד את נורמי וקולמיינן יחדיו בהדלקת הלפיד האולימפי בטקס הפתיחה .
לאחר פרישתו מהספורט פנה לעסקי המניות והנדל'ן ובהם עשה חייל והצליח מאוד . הוא נהג לשלם לעובדיו מעל השכר המקובל ,אך בתמורה דרש מהם מסירות והשקעה..ממש כמו בספורט.
פאבו נורמי הוא אחד מארבעה אתלטים בתחום הריצה שזכו ב-9 מדליות זהב אולימפיות, והיחיד שזכה ב-12 מדליות כלשהן. כמו כן קבע כ-28 שיאי עולם !!!! בקנה מידה זה רבים רואים בו את האתלט האולימפי הטוב ביותר אי פעם.
בזקנתו סבל נורמי מבריאות לקויה והקים קרן למימון מחקר רפואי בתחום מחלות הלב שמהן סבל. פאבו נורמי הלך לעולמו ב-1973 ונערכה לו בהלסינקי הלוויה ממלכתית. לאחר כן נטמן בחלקה המשפחתית בבית העלמין בטורקו.
פינלד ראתה בו דוגמא ומופת והוא הונצח על שטר של 20 פרנקים פינים .
ונורמי לוקח אותנו במוסיקה אל הזמר האמריקאי שכיום כבר בן 70 ןממשיך לשיר ולבעוט בקצב …אל ליונל ריצ'י.
ריצ'י נולד ב-20 ביוני 1949 בפרבר של טסקיגי, אלבאמה.
הוא התחיל את דרכו כמוזיקאי בלהקת הסול הנהדרת "הקומודורז" בסוף שנות השישים בה היה הסולן ונגן הסקסופון.
בשנות השבעים הקומדורז הופכת לאחת מלהקות ה-R&B ומוזיקת הנשמה המצליחות ביותר. ליונל ריצ'י היה אחראי ללהיטים הגדולים של הלהקה "Easy" ו-"Three Times a Lady". הצלחתו של ריצ'י בהלחנת שירים עבור מוזיקאים אחרים היוותה אחת הסיבות העיקריות לפירוקה של להקת הקומודורז.
בשנת 1982 פתח ריצ'י בקריירת סולו עם אלבום בכורה אשר הגיע למקום ראשון במצעדי הפזמונים בארצות הברית.
שני אלבומים נוספים אשר הוציא בהמשך: "Can Not Slow Down" (עם הלהיט Hello) ו-"Dancing On The Ceiling"' חיזקו את הסטטוס שלו ככוכב-על. נקודה שיא בקריירה שלו הייתה הופעה חיה עם השיר All Night Long באולימפיאדת לוס אנג'לס בשנת 1984. בשנת 1985 כתב יחד עם מייקל ג'קסון וקווינסי ג'ונס את שיר הצדקה המצליח We Are the World. בשנת 1986 זכה ריצ'י בפרס אוסקר ובפרס גלובוס הזהב על שירו "Say You, Say Me" אשר בוצע בסרט "לילות לבנים". לאחר האלבום "Dancing On The Ceiling" ריצ'י נטל הפסקה ארוכה, בין היתר, בשל מחלה במיתרי הקול, וב-1991 התפרקו נישואיו והוא התגרש.
בשנת 2000 עשה ריצ'י קאמבק עם אלבום חדש בשם "Renaissance" ולהיט חדש "Angel" אשר זכו להצלחה בעיקר באירופה. למרות הירידה המשמעותית במכירות התקליטים שלו, ריצ'י עדיין זוכה להצלחה רבה יחסית בהופעותיו החיות. אלבומו האחרון "Coming Home" יצא בספטמבר 2006.
לאורך השנים מכר ריצ'י מעל 100 מיליון אלבומים כאשר 22 שירים שביצע הגיעו למצעד ה"טופ 10" האמריקאי, כולל 13 שירים בתקופת השיא שלו, בין השנים 1981 ל-1987.
אז למה ליונל ריצי ולמה נורמי דווקא היום ??
אז היום הוא יום הולדתו ה-123 של אחד הרצים הגדולים בכל הזמנים ..הרץ האולימפי פאבו נורמי הפיני ,ולידידנו ליונל ריצ'י , אחד מרגעי השיא היה הופעתו באולימפיאדה ( עם שיר) , וכן יש לו שיר נהדר בשם "רצים עם הלילה" (RUNNING WITH THE NIGHT)..נורמי אומנם רץ יום ולילה אבל השיר נפלא לסגור איתו את פינתנו ה-219..
אז שבת שקטה ונעימה לכולם..לכו , תקפצו ,תרוצו ..תעשו יוגה או פילאטיס או כל ספורט אחר …ותהנו גם מהמוסיקה….לפני שהקסם יעלם כמו שאומר ריצ'י.
במחשבה שניה 