Looks like we made it Look how far we've come, my baby (שינייה טווין- עדיין האחד)

והפעם בנופך אישי.

האחד התיישב במושב הנהג , האחר מימינו , ושניהן במושב האחורי . סיבוב ימינה של המפתח , האוטו הלבן הניע בנהימה קלה ויצא אל הדרך . כבר ביציאה משטח שדה התעופה של העיירה השקטה אוולו , ניתן היה להבחין בערמות הלבנות של השלג האבקתי משני צידי הדרך בתחילה , ובהמשך הן הלכו ונפרשו עד להיכן שהעין משגת לראות .

הגבעות , המישורים , הכבישים , ההרים , וגגות הבתים ,הכל לבן . בהמשך גם החורשות והיערים נצבעו חלב . הרכב גמע את הדרך , והעיניים את המראות , והלבן הלך ותפס את מלוא התמונה . לרגע קל הבליח זכרון ספרו של של ז'וזה סארמנגו – "על העיוורון " , בספרו הוא תיאר עולם דיסטופי שבו באופן הדרגתי אך מהיר כל הני האדם מתעוורים בעקבות וירוס כלשהוא , אך למרבה הפליאה , לא חשך עולמם , כי אם הלבין….הכל הפך לבן , בהיר מאוד כאילו טבעו הם באוקיינוס חלב בלתי מובן.

הוראות הוויז בקולו של רס'ר הבסיס שבקעו ממכשיר הטלפון ,השיבו אותנו למציאות ,והכל לבן מסביב . שקט קר ושליו ..השמש כבר שקעה כמעט במערב , והלבן כעת נמתח לכל רוחב שדה הראיה …אגמים , נהרות , עצים ומבנים ..הכל לבן , קפוא , וחרישי. בפס הכביש המתפתל טיפס לו צפונה רכב לבן , ואנשים בו ארבע. לילה קר ירד על חוג הקוטב.

שבת שלישית של חודש מרץ ,אומנם שבנו למכורתינו לפני יותר משבוע , אך מראות לפלנד ,הותירו בנו משקען ( תרתי משמע לחובבי תשבץ הגיון ) , עמוק בזכרון , וכמו באה לסייע בכך ,חלפה השבוע רמה סיבירית באזורינו והביאה גל קור ,ארוך יחסית . מומחי מזג האויר ידעו השבוע לספר כי גל קור כזה ארוך ,לא ראתה ארצנו 112 שנה….ופינתנו תספר השבוע על גל קור אחר שהיה לפני 108 שנים . ולא בחוג הצפוני..זה מהפתיח , אלה דווקא בזה הדרומי ..סיפורו המופלא והמדהים של ארנסט שקלטון...עם צוות האוניה אנדיורנס..

ארנס שקלטון

סֵר ארנסט הנרי שקלטון (אנגלית: Ernest Henry Shackleton; ‏15 בפברואר 1874 – 5 בינואר 1922) היה מגלה ארצות בריטי שהשתתף במספר משלחות חשובות לחקר היבשות אירופה ואוסטרליה. שקלטון התפרסם במיוחד בעקבות עמידתו בראש משלחת חקר שיצאה למשימה לחציית אנטארקטיקה בשנת 1914 והצלחתו להשיב את כל צוות המשלחת בשלום….מה המיוחד במסע ??..מייד נדע , אך ראשית בואו נכיר קצת את הבחור.

שקלטון נולד בקילקי שבאירלנד, אז , עדיין תחת שלטון הממלכה המאוחדת, לאב אנגלי-אירי שמשפחתו מקורה ביורקשייר ולאם מקומית. לאחר סיום לימודיו ב-1890 שירת כקצין בצי הסוחר הבריטי. לבחור היתה כריזמה ,ויכולת מנהיגות יוצאת דופן.

בשנים 1901–1903 היה שקלטון אחד המשתתפים במשלחת סקוט לכיבוש הקוטב הדרומי. אולם בשלב מסוים הורה סקוט על השבתו לבריטניה, באמתלה של דאגה לבריאותו. הסיבה האמיתית להדחתו מהמשלחת הייתה כנראה הפופולריות הרבה לה זכה בקרב חבריה, שסקוט ראה בה איום על מנהיגותו. יש הטוענים שהיריבות בין השניים נבעה גם מהעובדה ששקלטון השתייך לצי הסוחר, וסקוט לצי המלכותי.

הר הגעש ארבוס באנטארקטיקה

בשנים 1907–1909 ניסה שקלטון לארגן משלחת משלו לקוטב הדרומי, בספינה "נמרוד". אף שהמשלחת זכתה למספר הישגים נאים, כגון ההעפלה הראשונה בהיסטוריה לראש הר ארבוס ( הר הגעש הפעיל הדרומי ביותר בכדור הארץ. ההר נמצא באי רוס, והוא מתנשא לגובה 3,794 מטרים.), לא עלה בידה להגיע לקוטב הדרומי לאחר ששקלטון החליט שלא לסכן את חיי אנשיו, עקב בעיות אספקה , ולהחזירם בחיים. מאוחר יותר העיר שקלטון בעניין זה כי "עדיף להיות חמור חי מאשר אריה מת".

אך אנשים עם חזון..אינם מוותרים , הבחור רצה לחצות את הקוטב הדרומי ( יבשת אנטארקטיה ) מצפון לדרום…לא פחות . אולם מי ירצה לעשות זאת לדעתכם ??

בשנת 1914 מפרסם הבחור את ההודעה הבאה : " "מבוקשים אנשים להרפתקה מסוכנת. משכורת צנועה, קור עז, חודשים ארוכים של אפלה מוחלטת, סכנה מתמדת, חזרה הביתה מוטלת בספק. במקרה של הצלחה, מובטחים כבוד והכרה", ..נשמע מפתה ?? , … תתפלאו אבל נאסף צוות שהיה מוכן.

מפת הנתיבים הימיים של "אנדיורנס", "ג'יימס קיירד" ו"אורורה", הנתיב היבשתי של מצבורי הצידה של קבוצת ים רוס, והנתיב היבשתי המתוכנן של קבוצת ים ודל, שהיה אמור להוביל ארנסט שקלטון במשלחת הטראנס-אנטארקטית שלו בשנים 1915-1914:

הפלגה בים היא דבר אחד, הפלגה בים גבוה היא דבר אחר , אך הפלגה בים שקופא….היא כבר חוויה מסוג הרבה יותר מסוכן..

הרעיון בגדול היה יציאה של שתי אוניות האחת מאיי גורג'יה הדרומית שתנחת בים וודל -בחלק הצפוני של אנטארקטיקה ותתחיל לחצות אותו דרומה דרך הקוטב הדרומי. משלחת שניה אמורה הייתה לצאת מאוסטרליה לכיוון ים רוס , להגיע לשם ולהניח נקודות אספקה של מזון וציוד בחלק הדרומי עבור המשלחת שתגיע מצפון , על מנת שזו לא תשא על עצמה כמויות ציוד עצומות….נשמע קשה ,אך יש בתוכנית הגיון..אך תוכניות לחוד , ומז'א לחוד.

המשלחת הטראנס-אנטארקטית האימפריאלית, שבראשה עמד שקלטון, יצאה מלונדון ב-1 באוגוסט 1914 בספינה "אנדיורנס", ומטרתה כאמור הייתה לחצות את יבשת אנטארקטיקה, ממפרץ ואסל, דרך הקוטב הדרומי אל האי רוס הנמצא בצדה השני. "אנדיורנס" יצאה לדרכה מספר ימים לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה. כאשר נודע לשקלטון על פרוץ המלחמה, הוא שיגר מברק לשר הימייה הבריטי, בחור בשם וינסטון צ'רצ'יל, והציע לו להעמיד את "אנדיורנס" וצוותה לרשות הצי הבריטי, אולם צ'רצ'יל שראה רחוק כתמיד ענה לו במלה אחת "המשיכו!".

אנדיורנס

יומיים לאחר שיצאה מג'ורג'יה הדרומית נתקלה "אנדיורנס" בגושי קרח קוטבי (polar pack ice) שהאט את התקדמותה. במשך שבועות אחדים פילסה הספינה את דרכה בעד הקרח, כשהיא גומאת פחות מ-30 מיל ימיים (56 קילומטרים) ביממה. ב-15 בינואר 1915 נמצאה "אנדיורנס" מרחק 200 מיל (320 ק"מ) מיעדה, מפרץ ואסל. למחרת בבוקר הבחינו אנשי הספינה כי הקרח הנטרד הולך ונעשה עבה יותר, ובשעות אחר הצהריים החלה מתפתחת סערה עזה. הספינה לא יכלה להוסיף ולהתקדם בתנאים אלה, ותפסה מחסה בצלו של הר קרח גדול. במהלך היומיים הבאים נותרה "אנדיורנס" על מקומה, כשהיא נעה לסירוגין קדימה ואחורה בצלו של ההר.

ב-18 בינואר נחלשה הסערה, ו"אנדיורנס" פרשה את מפרשה הקדמי העילי והפעילה את מנועה בסיבובים נמוכים. טריד הקרח נישא עם הרוח והתרחק והספינה החלה מתקדמת באיטיות, אך שעות אחדות אחר כך נתקלה בו שוב. שקלטון ואנשיו החליטו לנוע דרך טריד הקרח עצמו, ובשעה 5 אחר הצהריים החלה הספינה מפלסת לה דרך בעדו. עד מהרה נתברר כי מדובר בקרח מסוג שונה מזה בו נתקלו קודם לכן. לא חלף אלא זמן קצר בלבד והאונייה כותרה בקרח עבה אך פתיתי ורך. "אנדיורנס" נלכדה מבלי יכולת לנוע. הסערה הלכה והתחזקה, והרוחות העזות הוסיפו לנשוב עוד כשישה ימים מכיוון צפון לעבר היבשה….וכך נלכדה הספינה בים קרח מבלי יכולת לנוע לאחור..אך עם מפקד נחוש ומיומן.

"אנדיורנס" נלכדה בקרח של ים ודל ב-24 בינואר 1915, לפני שהגיעה אל מפרץ ואסל, ועל אף מאמצים חוזרים ונשנים לחלצה, נסחפה צפונה בתוך הקרח הדחוס, במשך כל החורף האנטארקטי של 1915. במשך חודשים עמדה הספינה בלחצי מצופי הקרח שהתנגשו בה והעיקו עליה מכל צדדיה, עד שלבסוף, ב-24 באוקטובר, ריסק לחץ הקרח את דפנות האוניה ואילץ את 28 חברי המשלחת להוריד ציוד ומזון ממנה, להימלט אל מצופי הקרח שהקיפו אותה.

במשך חמישה חודשים התקיימו חברי המשלחת בתנאים קשים ביותר על מצוף קרח, שהתבקע והצטמצם יותר ויותר, אך ללא נתיב מים פתוח שיאפשר להם לממש את תוכניתם להיחלץ ממנו בסירות הצלה אל אחד האיים.

ב-9 באפריל, כשכל אנשי המשלחת מלבד שני השומרים ישנו באוהליהם, נבקע בבת אחת מצוף הקרח במקום שבו ניצב אחד האוהלים. שני חלקי האוהל נמשכו לכאן ולכאן על בקיעי המצוף עד שנקרעו, ואחד מן הימאים שישן באוהל נפל עם שק השינה שלו המיימה. שקלטון, בהפגנת תושייה וכוח פיזי יוצאים מגדר הרגיל, הסתער מיד על הבקע בקרח ועל אף החשיכה, הצליח למשות את הימאי בתוך שק השינה שלו ולהרימו אל פני המצוף. שניות לאחר מכן התנגשו שני חלקי המצוף שנבקע זה בזה בעוצמה. ….

האנדיורנס נבקעת ושוקעת אט אט בקרח

מי שחשב שכעת יוכלו להרגע..טעה . התבקעות המצוף חייבה את האנשים לנוס ממנו על נפשותיהם ולהתחיל במסע ימי רב-תלאות, נתונים לחסדי רוחות עזות , טמפ שנעו סביב מינוס -25-35 , סערה וזרמי ים, בשלוש סירות הצלה, שאותן הצליחו להשאיר יחד ולא להיסחף אל הים הפתוח. ארנסט שקלטון, טום קרין ופרנק וורסלי הנהיגו את שלוש הסירות ולאחר שישה ימים הצליחו לנווט אותן בקשיים רבים אל מפרצון מוקף סלעים בחופו של אי הפיל השומם.

הגעה לאיי פיל והרמת הסירות למקום מעט גבוה יותר.

כעת מצויים בקצה יבשת אנארקטיקה , על אי פיל השומם . ללא כל יכולת לתקשר ולבקש סיוע , במקום בו לא חולפות כל אוניות היה עליהם לגבש ולהגות דרך להיחלץ .

הנתיב מאיי פיל לאיי ג'ורג'יה הדרומית

כמפקד המסע ,הגה שקלטון את הרעיון הנועז הבא : הוא יצא על אחת הסירות עם 6 אנשים נוספים ,הם יפילגו לכיוון איי ג'ורג'יה הדרומית ממנה יצאו לדרך…מרחק של 1300 ק'מ !!!!! בים הפתוח וכשיגיעו לשם יגייסו אונייה וישובו לחלץ את שאר אנשי הצוות ….נדרשת כריזמה ענקית ויכולת מנהיגות יוצאת דופן , וזה מה שהיה לבחור. האנשים הסכימו לרעיון . שקלטון בחר למסע את הצוות באופן מבריק . הוא לקח את שלושת הטובים ביותר , ושלושת החלשים ביותר בצוות בכדי להגדיל את סיכויי המסע ומאידך לא לפגוע במורל הנותרים….מבין שלוש סירות ההצלה שהיו להם , נחשבה "ג'יימס קיירד" לחזקה ביותר ובעלת הסיכוי המיטבי לעמוד בתלאות המסע. שקלטון כינה אותה על שם ג'יימס קיי קיירד, יצרן יוטה מדנדי ופילנתרופ, שכספי התמיכה שלו עזרו לממן את המשלחת.

שקלטון וששת אנשי הצוות עולים על הסירה "ג'יימס קרייד"

שקלטון, וורסלי, קרין, הארי מקניש, ג'ון וינסנט וטימותי מקארתי, היטלטלו במשך שבועיים ארוכים קרים ונוראיים בגלי ענק שאיימו להטביעם, בתנאים שסיכנו את עצם קיומם והכבידו יותר ויותר על חייהם. טעות של מעלה אחת בניווט יכל לשלוח אותם לאוקיינוס העצום ,שם יעלמו ויאבדו לנצח . אולם לבסוף, ב-10 במאי 1916 בשעה 5 אחר הצהריים, הצליחו להידחק במעבר צר כל כך שחייב אותם להרים ברגע האחרון את המשוטים אל תוך הסירה, ונחתו על היבשה של איי ג'ורג'יה בחלקם הדרומי. הבעיה הייתה שהיישוב באי היה בצידו הצפוני. הדבר הראשון שעשו היה להסתער על פלג מי-קרחון שניגר על החוף ולהרוות את צמאונם הנורא, לאחר שהמים שלקחו עמם אזלו לחלוטין.

ציור המתאר את נחיתת ה"ג'יימס קיירד" על חוף ג'ורג'יה הדרומית ב-10 במאי 1916

ב-19 במאי, אחרי שנחו והשיבו לעצמם משהו מכוחותיהם שתשו במסע הימי המפרך, יצאו שלושה מחברי המשלחת – שקלטון, וורסלי וקרין – לטיפוס על ההרים, ללא אוהלים או שקי שינה, עם קרדום, חבל, מצפן, פתילייה ומזון לשלושה ימים. בטיפוס, ירידה וגלישה במדרון ארוך ותלול, שלא ידעו מה בסופו, הגיעו לבסוף ב-21 במאי אל תחנת ציידי הלווייתנים במפרץ סטורמנס וזכו, לראשונה לאחר חצי שנה, לרחצה, גילוח ובגדים שלמים ונקיים. למחרת הפליג וורסלי בספינת התחנה אל צדו השני של האי, שם השאירו את שלושת חבריהם.

הנתיב הרגלי לחציית איי ג'ורג'יה הדרומית

מפקד אמיתי לא מוותר גם בתנאים הכי קשים . בואו של החורף הדרומי ותנאי הקרח הקשים גרמו לכך שיותר משלושה חודשים עברו לפני ששקלטון יכול היה לבצע את חילוץ האנשים מאי הפיל. ניסיונו הראשון היה עם הספינה הבריטית "שמי הדרום", ולאחר מכן השאילה לו ממשלת אורוגוואי ספינה. בחיפושים באיי פוקלנד מצא את הספינה "אמה" לניסיונו השלישי, אבל מנוע הספינה התפוצץ. בפונטה ארנס, צ'ילה, השיג שקלטון גוררת קיטור בשם "ילצ'ו", בפיקוד לואיס פארדו, וסוף-סוף, ב-30 באוגוסט הצליח להגיע אל אי הפיל. האנשים יצאו כולם אל החוף לחזות בפלא הספינה שבאה לחלצם. הם הדליקו חבית דלק והניפו מעיל בלוי על תורן כדגל, אבל הדגל המאולתר נתקע בחצי התורן ולבו של שקלטון, שראה אותו מסיפון הספינה, נפל – לו אבד אפילו אחד מאנשיו הייתה זו לו מכה נוראה. הוא ספר את הניצולים דרך משקפתו, בזה אחר זה, ואז הכריז בצהלה, "כולם שם!" כל הקבוצה חולצה מאי הפיל והגיעה אל פונטה ארנס ב-3 בספטמבר 1916.

דאגתו של שקלטון לשלום אנשיו, כפי שהתבטאה כבר בזמן משלחת ה"נמרוד", היא שאפשרה להם לעמוד במשימת ההיחלצות בשלום מאנטארקטיקה, כאשר לרשותם עומדות שלוש סירות הצלה זעירות ומעט אספקה . כאשר נשאל אחד מחברי הצוות כיצד הצליחו לבצע את הלא-ייאמן, הוא ענה "במלה אחת: שקלטון!".

שקלטון השכיל לשמור על מורל גבוה בקרב אנשיו ולהימנע מסכסוכים וממתיחויות ביניהם. הוא דאג כי יימצאו בידיהם מצלמות וכלי נגינה, וערך מסיבות וערבי מוזיקה ושירה. הוא עודד את חברי הצוות לתעד את המסע ביומניהם והבטיח להם שוב ושוב כי הם יחיו לספר לאחרים את אשר אירע. אך הדבר החשוב מכול היה יכולתו להפוך את המסע מכישלון להצלחה. כאשר עמדו חברי הצוות והביטו בספינתם השוקעת אל מתחת לקרח, עמד שקלטון בנקודה מעט מרוחקת מהם, ואז אסף אותם אליו ואמר להם, "עכשיו אנו הולכים הביתה". כך הטיל עליהם משימה חדשה ומאתגרת לא פחות ממשימתם המקורית – משימה בה עמדו בהצלחה גדולה.

ספינתו של הצוות האחר, בפיקודו של קפטן אניאס מקינטוש, שיצאה לצדה השני של אנטארקטיקה כדי להכין נקודות אספקה עבור משלחתו של שקלטון, נסחפה בים קרח אף היא, ולמרות זאת הצליח צוות זה למלא את משימתו ולהשאיר אספקה עבור המשלחת שמעולם לא הגיעה. בדצמבר 1916 ארגן שקלטון משלחת הצלה אשר חילצה את מרבית אנשיו של מקינטוש מאנטארקטיקה. לא כולם שרדו.

במעשיו שימש שקלטון השראה למנהיגים אחרים אשר מצאו את עצמם במצב דומה, למשל לאסטרונאוט האמריקאי ג'יימס לװל, מפקד טיסת אפולו 13 (סיפור מרתק של מנהיגות בתנאים קשים ).

אז למה שקלטון דווקא היום ??

בשבוע שעבר לאחר 108 שנים , גילו חוקרי קוטב (9/3/22) במעמקי ים וודל את שרידי אונייתו המבוקעת של שקלטון "האנדיורנס " …אגב פירוש השם הוא….כח סבל..

ובימים אלו לאור הקורה בעולם ,נראה שמנהיגות קצת חסרה לנו.

נחתום בשירה של שאנייה טווין …"אתה עדיין האחד "…המילים הם לאהובה , אך מתאימות גם לסיפורו של שקלטון …אולי עוד ימצא המנהיג האחד לעולם החופשי.

שבת נעימה וחמימה לכולם.


Looks like we made it
Look how far we've come, my baby
We mighta took the long way
We knew we'd get there someday

They said, "I bet they'll never make it"
But just look at us holding on
We're still together, still going strong, mm
You're still the one I run to
The one that I belong to

You're still the one I want for life
(You're still the one)
You're still the one that I love
The only one I dream of
You're still the one I kiss goodnight

האם במותם ציוו חיים ??

המכונית שחלפה את הרחוב הגשום ,העיפה קילוחי מים קרים על המדרכה עת חצתה את השלולית הגדולה בשפת הכביש. רעש הגשם הניתך על גגוני הכניסות ברחוב האפלולי והקר של אותו פרוור נידח בקצהו הדרומי של לונדון ,העיב על הנעשה. 

לאורו המתעתע של הפנס הישן ניתן היה להבחין בארבע דמויות עטויות טלאים ופיסות בגדים , נעות בשקט אל הקפלה הצנועה של בית הקברות "סיינט פנקרס" . היה זה ליל ה-22 לחודש ינואר שנת 1975. אל החבורה המוזרה הזאת באותו לילה קודר נילוו גם שתי דמויות מכובדות .על פי לבושן ניתן היה להניח כי השניים הינם אנשי אקדמיה, צורת הילוכם ,ותוכן דיבורם העיד על כך .

 ארבעת לבושי הבלואים היו למעשה חסרי בית ,וכל לבושם ומנעלם ניתנו להם ע'י המנוח אותו באו ללוות .  ואילו שני המכובדים שצעדו עימם היו למעשה שני מומחי האבולציה המבריקים והגדולים בעולם באותה העת . עמיתים למקצוע ויריבים בדעותיהם למנוח. " הוא לקח את התפיסה הנוצרית ,ברצינות רבה מדי " אמר הכומר שהגיע לנהל את הטקס.

מניין לא היה שם סביב עגלת המת ,והשיח שליווה את העגלה בדרכה אל הקבר נע בין תיאורי טוב ליבו הבלתי מתפשר של הנפטר שזה אך מלאו לו 52 , ובין  השאלה באם יש לו קרובי משפחה או שמא הותיר אחריו רכוש או אולי קלסרים וכתבים….עירוב נושאים מוזר למסע לוויה קר ואפלולי..לאחר הליכה קצרה הגיעה החבורה אל חלקת הקבר שב"איסט רוד" המנוח הורד מטה אחר כבוד ורגבי העפר סגרו על הגולל..הקבר לא סומן.

המנוח .."גורג' פרייס , הגיע מאמריקה כדי לפצח את חידת האלטרואיזם וגילה משהו נורא. וכעת הוא שכב בארון, קורבן של ידו שלו"…..(שכתוב ע'פ ספרו של אורן הרמן ..מחיר האלטרואיזם, ידיעות ספרים ).

תוצאת תמונה עבור ג'ורג פרייס

שוב שבת גשומה ,לאחר שבוע שבו  הכינרת עושה את דרכה מעלה,מעל  הקו האדום , נחלים סביב הימה פוצחים שירה , ואנו שבנו אל מכורתנו ממקום ייסודה . מבאזל הקרה והמרהיבה ,ממרפסת מלון שלושת המלכים ,שם הגה הרצל את הרעיון אל הדבר עצמו אל פירות אותו רעיון. ופינתנו מקריבה עצמה למען נושא מעניין….זוּלָתָנוּת.

זוּלָתָנוּת (בלועזית: אַלְטְרוּאִיזְם) היא נטייה, רצון או תכונה של עזרה לזולת, המתבטאת בהתנהגות המסבה טוב למישהו אחר ללא תמורה. המונח נטבע על ידי הסוציולוג הצרפתי אוגוסט קונט בצרפתית, כהפך של אגואיזם.

עפ'י תורת האבולוציהשל דרווין ,כל פרט בטבע מכוון את מעשיו על מנת לשפר ולקדם את הישרדותו שלו . היינו כל מעשיו של הפרט נועדו להעלות את סיכוייו להמשכיות ולכן לא ישקיע מאמץ ,או יתן מעצמו בעבור פרט אחר. אולם בטבע לא אחת אנו נתקלים בתופעות בהם פרטים נותנים מעצמם  לעיתים עד כדי פגיעה עצמית ,על מנת לקדם פריט אחר . לדוגמא עטלפים מוצצי דם ( ערפדים) הנוהגים לחלוק בסוף לילה את הדם שהשיגו , עם חבריהם שנכשלו בהשגת דם , או צבאים אשר מבחינים באריה המתקרב ללהקה ,מנתרים לגובה רב על מנת להזהיר את חבריהם ,ובכך מושכים את האריה למעשה אליהם..ומצילים את הלהקה.

תמונה קשורה

לו היו חוקי האבולציה כל כך פשוטים ,אזאי היו הצבאים שהבחינו ראשונים באריה , נסים על נפשם ובכך מצילים את עצמם ממוות,והעטלפים היו שומרים את הדם לעצמם ..אך לא כך הם נוהגים..מדוע ?? וגם אנו כבני אדם רואים  תופעות מעין אלו לא אחת. הורים שמקריבים עצמם למען ילדיהם , לוחמים המקריבים חייהם למען חבריהם, למשוואה של בני האדם נכנס המשתנה של אהבה-אהבת הורה לצאצאיו ,שאולי משנה את המאזן .אך גם זו בעיה בפני עצמה שהרי האהבה למעשה פוגעת בסיכויי ההישרדות של ההורה או הלוחם ,אז האם האהבה סותרת את חוקי האבולוציה ? ?…יתר על כן במקרה של העטלפים למשל אין עניין של אהבה לצאצא ,כמו גם במקרה של הצבאים ,הפרט מציל את כל העדר …בעייתי משהו ?? .

גם ביהדות הנושא תופס מקום .מונח דומה לזולתנות  (אלטרואיזם) ביהדות הוא גמילות חסדים(חסד של אמת-ללא שכר), שאמורה להוות ,אחת מיסודות היהדות, עליה נאמר במסכת אבות:

""על שלושה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים."

עפ'י האמונה היהודית ,השכר יינתן מבונה עולם ,ולא ע'י מקבל החסד , אז אולי יש פה בכל זאת תגמול לנותן, ואין זה אלטרואיזם טהור.

תוצאת תמונה עבור גמילות חסדים

נושא האלטרואיזם , היה תעלומה לא פתורה , מעין " קוץ באצבע" בתורתו של דרווין. החוקר אורן הרמן  (יליד ירושלים, 1973. את תאריו הראשונים בביולוגיה ובהיסטוריה רכש באוניברסיטה העברית. את לימודי הדוקטורט עשה באוניברסיטת אוקספורד ואחר כך המשיך למחקר והוראה באוניברסיטת הרווארד),  אשר התחקה אחר חייו ופועלו של של החוקר ,נשוא הפתיח העצוב "גו'רג' פרייס" כתב את ספרו "מחיר האלטרואיזם-גו'רג' פרייס והחיפוש אחר מקורות טוב הלב". הספר שזכה בפרס ספר השנה של העיתון "לוס אנג'לס טיימס"..מתחקה אחר חייו ומחקרו של גור'ג פרייס.

.ג'ורג' פרייס ניסה להבין דרך מחקריו עד ליום התאבדותו את הסיבה בגינה קיים אלטרואיזם בטבע. האם הוא באמת כזה ואם כן או לא מהי הסיבה. נאמר רק שהוא מגיע לתובנה מעניינת טרם מותו . ומי שרוצה לקבל תשובה אפשרית לסוד האלטרואיזם  …מוזמן לקוראו.

וזה לוקח אותנו במוסיקה אל הזמר והיוצר הקנדי בריאן אדמס. אדמס נולד ב 1959\11\5  בקינגסטון, אונטריו שבקנדה להורים דיפלומטים, אשר התגוררו במהלך שנות השישים בבריטניה, ישראל, פורטוגל ואוסטריה, ולבסוף התמקמו בוונקובר, שם בילה אדמס את שנותיו כנער.

תוצאת תמונה עבור בריאן אדמס

כמו חלק גדול מבין המצליחנים ,הוא נשר מבית ספר בגיל 15, וקנה פסנתר כנף בכסף שהוריו חסכו ללימודיו בקולג'. בגיל 16 הצטרף ללהקה "Sweeney Todd", שהוציאה את האלבום "If Wishes Were Horses", כשאדמס הוא הסולן. האלבום היה לכישלון ואדמס עזב לאחריו את הלהקה. באותה תקופה הוא מימן עצמו במגוון של עבודות מזדמנות, כשוטף כלים ומוכר בחנות תקליטים, בעת עבודתו שם פגש את המתופף ג'ים וולאס, והשניים החלו להיות שותפים מוזיקליים בכתיבת שירים, שיתוף פעולה הנמשך עד היום. הבחור המוכשר מנגן ושר במספר כלי נגינה , גיטרה, גיטרה בס, מפוחית פה, פסנתר, עוגב, ופסנתר אפרייט . בשנת 2009 אדמס התחתן עם אליסיה גרימאלדי, אותה הכיר בזמן שעבדה עבורו כעוזרת אישית.

ולמה נושא האלטרואיזם עלה השבוע ??

התשובה היא טיטוס….לא , לא טיטוס מיוון אלה  קפטן לורנס אדוארד גרייס ("טיטוס") אוטס.

תוצאת תמונה עבור לורנס אוטס

אוטס נולד בלונדון, אנגליה בשנת 1880, בן למשפחה עשירה ועתיקת יומין, שהייתה בעלת נחלות באסקס במשך מאות שנים. דודו היה חוקר הטבע וחוקר יבשת אפריקה פרנק אוטס.

בשירותו הצבאי נפצע פרנק פעמיים ועוטר בצלב ויקטוריה. פציעת רגל השאירה אותו צולע ברגל אחת, שהתקצרה בהשוואה לרגל השנייה. בשנת 1910 הצטרף אל משלחתו של רוברט פלקון סקוט אל הקוטב הדרומי, והתקבל בעיקר על סמך ניסיונו עם סוסים, הוא יועד לטפל בסוסי הפוני שאמורים לגרור את הציוד הכבד בחלקו הראשון של המסע. בהמשך בחר בו סקוט לקבוצת חמשת האנשים שיצאו לקטע המסע הסופי אל הקוטב.

קפטן סקוט, קפטן אוטס ועוד 14 חברים במשלחת יצאו מבסיסם במחנה אוונס אל הקוטב הדרומי ב-1 בנובמבר 1911. בנקודות על קוי רוחב שונים, שנקבעו מראש במהלך המסע בן 1440 הק"מ, שלח סקוט קבוצות של אנשי התמיכה של המשלחת בחזרה, עד שב-4 בינואר 1912, בקו רוחב 87° 32' דרום, נשאר רק צוות הקוטב בן חמשת האנשים של סקוט, אדוארד אדריאן וילסון, הנרי רוברטסון באוארס, אדגר אוונס ופרנק אוטס לצלוח את 269 הק"מ האחרונים עד לקוטב. ב-18 בינואר 1912, 79 ימים אחרי שהתחילו במסעם, הגיעו לבסוף אל הקוטב, ושם מצאו את האוהל שחוקר הקטבים הנורווגי רואלד אמונדסן וארבעת אנשי צוותו הותירו מאחוריהם במחנה פולהיים שלהם, אחרי שהשיגו אותם בתחרות והיו הראשונים להגיע אל הקוטב. בתוך האוהל היה פתק מאמונדסן, להודיעם כי קבוצתו הגיעה אל הקוטב הדרומי ב-14 בדצמבר 1911, 35 ימים לפני קבוצתו של סקוט.

מאוכזבים ,ומותשים החלו החמישה את דרכם הקשה חזרה. הקבוצה נתקלה בתנאים קשים באופן קיצוני במסע חזרה, בעיקר עקב מזג אוויר גרוע במידה בלתי מצויה, אספקת מזון ירודה, חבלות שנגרמו בנפילות, והשפעות הצפדינה וכוויות הקור, שחברו יחד להאט את התקדמותם. ב-17 בפברואר 1912, סמוך לרגלי קרחון בירדמור, מת אדגר אוונס, כנראה כתוצאה של פגיעה מנפילה. אוטס ידידנו סבל מכוויות קור קשות ביותר ברגליו ,ופצע פציעתו מהצבא נפתח , הוא הלך ונחלש והאט את קצב הקבוצה . על הקבוצה היה לעבור בקרח הנורא כ-14 ק'מ ליום בין תחנה לתחנת עצירה ,בה הניחו מזון וציוד בדרך הלוך. התקדמותו האיטית יותר של אוטס, שיתר השלושה מיאנו להפקירו מאחור, גרמה לקבוצה לפגר בלוח הזמנים עד לקצב של 4.8 ק'מ בלבד ליום.

ב-15 במרץ אמר אוטס לחבריו, שאיננו יכול להמשיך והציע להם להניחו בשק השינה שלו. הם סירבו. הוא הצליח לגרור את עצמו עוד כמה קילומטרים אותו יום אבל מצבו החריף במשך לילה.

בבוקר ה-16 במרץ ( היום לפני 108 שנים) הקיץ אוטס משנתו וידע, כי עליו להקריב את עצמו כדי לתת לאחרים סיכוי להינצל. המפקד סקוט כתב ביומנו , שאוטס אמר להם, "אני רק יוצא החוצה ואולי אתעכב זמן מה," ויצא, חוסך מעצמו את הכאב והמאמץ של נעילת מגפיו. הוא יצא מן האוהל אל תוך סופת השלג בקור של 40°- צלזיוס, אל מותו. עוד כתב סקוט ביומנו, "ידענו שאוטס האומלל הולך אל מותו, אבל אף כי ניסינו להניאו מכך, ידענו שזה מעשה של אדם אמיץ וג'נטלמן אנגלי." וילסון, במכתבו אל אמו של אוטס, לא הזכיר את דבריו האחרונים, וגם לא את ניסיון חבריו להניאו מן המעשה. הדברים שכתב סקוט נועדו להציג את אוטס כמי שהקריב את עצמו לשם הסיכוי של הצלת חבריו, ולא כמי שסבלו גרם לכך שלא יכול היה עוד לשאת את הקושי והכאב, כפי שגרס וילסון.

קורבנו הנאצל של אוטס לא שינה בסופו של דבר את גורל חבריו. סקוט, וילסון ובאוארס המשיכו להשתרך את 32 הק"מ הבאים אל תחנת המזון "טון אחד" שיכלה להצילם, אבל נבלמו בקו רוחב '79°40 דרום על ידי סופת שלג אימתנית ב-20 במרץ. לכודים באוהלם בגלל מזג האוויר, חלשים, קפואים ומורעבים מכדי להמשיך, מתו לבסוף מקץ תשעה ימים, במרחק 17.6 ק"מ בסך הכל מיעדם. גופותיהם הקפואות נמצאו על ידי משלחת חיפוש ב-12 בנובמבר 1912. גופתו של אוטס לא נמצאה מעולם. סמוך למקום מיתתו המשוער הקימה משלחת החיפוש גלעד וצלב הנושא את הכתובת "במקום זה מת ג'נטלמן אביר באבירים, קפטן ל. א. ג. אוטס, מן האיניסקילינג דראגונס. במרץ 1912, בדרכו חזרה מן הקוטב, הלך מרצונו לקראת מותו בסופת שלגים, בניסיון להציל את חבריו, כורע תחת עומס תלאותיו."

אז איך כל הדברים מתחברים ? היום ה-16 לחודש מרץ יום מותו של לורנס אוטס שתבע את המשפט "אני רק יוצא החוצה ואולי אתעכב קצת", משפט שמהווה סמל ואולי , אולי גם הפתרון לחידת האלטרואיזם…אולי ההקרבה של הפרט היא בכל זאת למען הישרדותו של המין ,כפי שחשב דרווין..לא הפרט עצמו כי אם הכלל. ומה לזה ולבריאן אדמס  ??… בשירו המתוק מתוך פסקול הסרט " רובין הוד" ( ארה'ב -1991 , עם קווין קוסטנר ,ומורגן פרימן) , שר את שירו "כל מה שאני עושה , אני עושה זאת למענך" ...Everything I do
I do it for you….

ותגידו לי , מה זה אם לא אלטרואיזם…?

שבת נעימה לכולם .

Look into my eyes
You will see
What you mean to me
Search your heart
Search your soul
And when you find me there, you'll search no more
Don't tell me it's not worth tryin' for
You can't tell me it's not worth dyin' for
You know it's true
Everything I do
I do it for you
Look into your heart
You will find
There's nothin' there to hide
Take me as I am
Take my life
I would give it all, I would sacrifice

Do i wonna know ?

הצעידה הקשה והטמפ' הנמוכות רוקנו את ראשו מכל מחשבה , דממה כבדה ומעיקה השתלטה על המרחב העצום והלבן שנמשך עד לקצה האופק אותו יכלו הוא וחבריו לראות . ממש כמו טייס הטס מעל הים אשר מתקשה להבחין היכן מתחיל הים והיכן נגמרים השמים כך גם הם התקשו להבחין היכן הסתימו השמים  ומהיכן מתחילה היבשה . הלבן הכל כך קסום עד להחריד שיבש את דעתם והקור היבש שחדר לעצמות הקשה עד כאב את הנשימה.ממש כמו בשיר של הזמר הישראלי ששמע בביקורו בישראל  דן תורן , "לבן בחלום שחור" .כך חשו הוא וחבריו למשלחת המחקר בעודם פוסעים לכיוון תחנת המחקר -rotra. זה לא באמת משנה אם  הטמפ היא  35 או  45 מתחת לאפס ,אדי הנשימה שפלט מפיו קפאו בעודם באויר וצנחו מטה כקריסטלים. כל כך רחוק מהבית כל כך קרוב אל הלב חשב לעצמו ,לורי וודאי יושבת בסלון ביתם שבלונדון , סמוכה אל האח שבנו בקייץ האחרון מכספי קרן ההשתלמות שפדו . ג'ין ודני ישחקו לצידה מונופול….והוא ימשיך במשימתו…חקר המקום הקפוא הזה…אם לא לעצמו חשב  …אז בוודאי למען עתיד ילדיו .

הורד (2)

שבת ראשונה של חודש מרץ ,השמש עושה דרכה במעלה השמיים ,פרחים בגווני אדום וצהוב ממלאים כל פינה , ובקרוב יפנו מקום לצבעי הסגול עת יפסע האביב עוד כמה צעדים לתוך לוח השנה, ומנגד באירופה גל קור נדיר בעוצמתו עם טמפרטורות של למטה מ-20 מתחת לאפס…מה גורם לזה ??….ופינתנו עוטה לבוש כבד וחם ושמה פעמיה הי דרומה ..הי דרומה .היי דרומית לאילת …..לאנטארקיטקה.

יבשת אנארקטיקה מצוייה במקום הכי דרומי שניתן להגיע אליו..הקוטב הדרומי .שמה נגזר מהביטוי אנטי – ארקטיקה כלומר היבשת שמול הקוטב הצפוני (ארקטיקה).

הורד (1)

ב־28 בינואר 1820 גילתה לראשונה משלחת חקר רוסית את יבשת אנטארקטיקה. בראש המשלחת עמד פביאן תדאוש גוטליב פון בלינגסהאוזן שהיה אדמירל בחיל הים של האימפריה הרוסית. הוא פיקד על מסע החקר הרוסי השני סביב כדור הארץ. ויומיים לאחר מכן הגיע למקום  אדוארד ברנספילד ימאי בריטי ממוצא אירי-קתולי, מגלה ארצות . לאורך השנים תבעו מדינות שונות ריבונות על היבשת החמישית בגודלה, אולם מאז 1959 הושעו כל התביעות הללו.

 

2994646-eb9df504a0b74efe6bf80229ad881073

עם שטח של כ-14,000,000 קמ"ר אנטארקטיקה היא היבשת החמישית בגודלה (אחריה רק אוסטרליה).אנטארקטיקה היא המקום הקר  בעולם, ורובה ככולה  (97 אחוז )מכוסה קרח,בעובי משתנה של עד 2 ק'מ ולאורך כל השנה. באנטארקטיקה אין תושבי קבע בגלל תנאי מזג האוויר הקשים, אולם ממשלות רבות ברחבי העולם מחזיקות בה תחנות מחקר, שחלקן מאוישות כל השנה וחלקן מאוישות רק בקיץ.

למעשה לאף מדינה אין ריבונות על שטחה של אנארקטיקה ,מספר מדינות תובעות ריבונות על חלקים שונים מהיבשת אך לאף אחת מהן אין הכרה רשמית בכך.הסכמי הברית האנטארקטית שנחתמו בשנת 1951 שוללים את ריבונותן של מדינות אלו על השטחים. ארצות הברית ורוסיה לא טענו מעולם לריבונות על שטחים באנטארקטיקה, אבל הכריזו שהן שומרות לעצמן, כמעצמות, את הזכות לעשות כן.כמו כן התחייבו 45 המדינות שחתמו על הברית כי כל מה שיעשה ביבשת יעשה לצרכי מחקר סביבתי בלבד ,עם התחייבות לשמור על המקום נקי מכל זיהום ,ומכל שימוש בחומרי נפץ ובכללם ניסויי אטום.

חוקרים רבים המצויים בעיקר בחודשי הקיץ "החמים" ,רואים ביבשת זו מעין נייר לקמוס של כדור הארץ . הייותו נקי מזיהומים והקור הקיצוני והיבש מספקים תמונת "פריז"( FREEZ) של מה שאולי היה כאן לפני מליוני שנים. הסביבה נטולת זיהומים של אבק לחות ואור מספקת חלון הצצה נפלא אל היקום הסובב אותנו כמו מבעד לעדשה נקיה ,( נקיה   אפילו יותר מחלונות הבית בערב פסח,) דרכה ניתן לבחון את ההיסטוריה של היקום ( אור שמגיע ממרחק אלפי שנות אור ) ואת היבשת עצמה שמספקת תמונת מצב של כדור הארץ מלפני מליוני שנים, ממש כמו מסע במנהרת הזמן עם טוני ודאג.

בגלל הקור העז ושכבת הקרח העצומה ,מהווה אנטארקטיקה מעין מערכת מזוג אויר לכלל כדור הארץ .משבי רוחות בחגורת קוי הרוחב שבין 50 ל- 60 דרום יוצרות זרמי מים קרים עשירים בדגה הנעים באוקינוס הדרומי ,מתקררים ומשם נעים לכלל האוקינוסים .( ממש כמו מע' קירור ברדיאטור המכונית).

שטחה העצום של אנארקטיקה נאמד ב14 מליון קמ'ר , המספר אינו מדויק ,מאחר ושבחלקים גדולים  של קו החוף גולשים הקרחונים המכסים את היבשת אל תוך הים ,וקשה לדעת בדיוק היכן נגמרת היבשת. בשנה ממוצעת גדלה אנטארקטיקה  בממוצע בכ-1000 ק'מ מקו החוף . הים שסביבה  פשוט קופא ובקייץ יפשיר וישוב לקו החוף הרגיל מעין טבעת ים קפוא ברוחב של 1000 ק'מ סביב היבשת שנוצר ונעלם חליפות כל שנה.

images (5)

לאוקיינוס הדרומי ישנם שתי שלוחות ימיות (ים רוס וים וודל )שחודרות לתוך היבשת פנימה ומגיעות עד למרחק של 1300 ק'מ בלבד מהקוטב הדרומי . ים רוס מגיע בקייץ עד לקו רוחב 85 דרום ומשם והלאה הוא מדף קרח.ים וודל קשה יותר לכניסה מאחר ואיי שאטלנד הסוגרים עליו מאיטים את תנועת המים ויוצרים לעיתים מצב שאף בקייץ מימיו קופאים.

בסה'כ מכילה אנארקטיקה 91 אחוז מכמות הקרח בעולם ( מספיק לקרר המון שישיות של קולה ) מדענים מעריכים כי אם יופשר קרח זה יעלה גובה פני האוקינוסים בעולם ב-60 מטר  !!!(הלך על פתח תקווה ).גילה המוערך של היבשת במיקומה הנוכחי נאמד במאה מליון שנים ,וההערכות הם שהיא ניתקה בעבר הרחוק מיבשת העבר –גונדוונה ביחד עם דרום אמריקה ואוסטרליה ואפריקה מהם נפרדה ונדדה דרומה עד למיקומה הנוכחי.

מתחת לשכבת הקרח העצומה מצויים כשבעים אגמי ענק של מים מתוקים חלקם מגיעים לגדלים של 250 ק'מ אורך ורוחב של 60 ק'מ . מדענים מניחים כי הסיבה לתופעה שאגמים אלו לא קופאים קשורה לחום המגיע ממרכז כדור הארץ ומחמם את קרקעית אגמים אלו ומונע את קפיאתם.

הורד (1)

מחקרים של השנים האחרונות מעידים על תהליך של הפשרת הקרח ביבשת וגלישתם של קרחונים אט אט אל הים , בשנת 2006 ניתק מהיבשת קרחון בגודל של 11 אלף קמ'ר ( מחצית מדינת ישראל) ,החל משנת 2009 בשל התחממות כדור הארץ נשפכים כ-60 קילומטרים רבועים של קרח ממדפי הקרח של אנטארקטיקה אל הים סביב היבשת. כמויות הקרח האדירות מקררות את המים סביב אנטארקטיקה מה שמעצים את משטר ועוצמת הרוחות בחגורה המקיפה את  היבשת וזו מנעיה אויר וזרמי מים קרים הלאה ,וגורמת לשינויים בזרמי המים באוקיינוסים ולתופעות טבע חריגות בכל רחבי העולם בשנים האחרונות (אל ניניו ,איסט מונסטר וכדומה ).

הורד

ישנה גם תיירות מגוונת באנטארקטיקה ,אשר מפוקחת ומבוקרת ,ניתן לטוס מעליה ולהגיע עד הקוטב בטיסות מניו זילנד או אוסטרליה , או בשייט מארגנטינה , המגיע עד סמוך לחופי היבשת ומשם בסירות זודיאק לצורכי הליכה שיטוט צילום ואפילו סקי. אך הכל תחת בקרה קפדנית ושמירה מוגברת על הסביבה.

לא נרחיב את היריעה בנושא מגוון עצום של בע'ח הנע סביב ובתוך היבשת הקרה אך נציין רק שתי תופעות  מרהיבות המתרחשות ביבשת זו . הראשונה היא כמובן הזוהר הדרומי בלילות קרים ובהירים בדומה לזוהר הצפוני , והשניה היא אבק יהלומים , תופעה יחודית לאנטארקטיקה בה עננים מגיעים לגובה הקרקע כמעט ומי העננים מתגבשים לקריסטלי מים יפהיפיים כמו אבק יהלומים…ולסיום יש מדענים הסבורים כי היבשת אינה חתיכה אחת היינו גוש יבשתי מחובר אלה יבשת ועוד שרשרת איים שהמים והקרח שקפאו עליהם עד לגובה 2 ק'מ , איחדו אותם לכדי יבשת….. .

ומאנטארקטיקה נפליג במוסיקה אל   להקת אינדי רוק בריטית מהיי גרין (High Green), פרבר של שפילד שבצפון אנגליה…הלא היא הארקטיק מונקיז ( קופיפי הקוטב )  Arctic Monkeys.

הורד (3)

הלהקה הוקמה בשנת 2001.  אלכס טרנר וג'יימי קוק שהיו שכנים, ביקשו גיטרות חשמליות כמתנה לחג המולד. לאחר שלימדו עצמם לנגן, השניים הקימו להקה עם חברי התיכון של טרנר, אנדי ניקולסון ומאט הלדרס. ניקולסון כבר ניגן בגיטרה בס, כך שלהלדרס נשאר תפקיד המתופף. ג'יימי קוק הציע את שם הלהקה, עליו חשב עוד טרם הלהקה הוקמה. לפי הלדרס "הוא תמיד רצה להיות בלהקה שתיקרא ארקטיק מאנקיז".מוזר אבל זה מה שרצה.

לאחר מספר הופעות הלהקה הקליטה עצמה וחילקה דיסקים צרובים שלהם בהופעות. כשמעריצי הלהקה החלו לשתף את השירים ביניהם, קהל המאזינים שנחשף למוזיקה התרחב. הלהקה הודיעה כי היא תומכת בשיתוף הקבצים, מאחר שלדעתם כך אנשים נחשפו אל המוזיקה שלהם.

כמו הקרחון העצום שניתק מאנארקטיקה בשנת 2006 כך גם אלבום הבכורה, Whatever People Say I Am, That's What I'm Not, יצא בסוף ינואר 2006 וזכה להצלחה גדולה. האלבום מכר 363,735 עותקים בשבוע הראשון בבריטניה ולמכירות רבות בארצות הברית. האלבום הגיע למקום החמישי במצעד "האלבומים הבריטים הטובים ביותר" על ידי המגזין הבריטי NME. מאז הוציאה עוד ארבעה אלבומים מצליחים.

 

 

 

ואיך הדברים מתחברים ? אז היום לפני 56 שנים 3/3/62 הוכרזה הטרטוריה הבריטית על חלק מאנארקטיקה ( לא ריבונות) .הטריטוריה הבריטית באנטארקטיקה (באנגלית: British Antarctic Territory) היא שטח בריטי של הממלכה המאוחדת  החל מהקוטב הדרומי ועד קו רוחב 60° דרום, בין קווי אורך 20° מערב ו-80° מערב. בריטניה טענה לחלק זה כבר בשנת 1908 אולם עד שנת 62 היה שטח זה כחלק משטח איי פוקלנד ( ומכאן האיבה השוררת בין ברטניה וארגנטינה).

הורד (6)

הטריטוריה כוללת חלק מיבשת אנטארקטיקה, וכן את מדף הקרח רון-פילכנר, ים ודל, חלקו של חצי האי האנטארקטי הקרוי ארץ פאלמר, וכן את איי שטלנד הדרומיים ואיי אורקני הדרומיים.

גודלו של השטח הוא 1.7 מליון קמ'ר ובו  תחנת המחקר רות'רה ובה בדרך כלל עד 250 אנשי מחקר.

250px-Rothera_from_reptile

תחנת המחקר רות'רה

ומה עוד קרה באנארקטיקה ב-2006 ? נכון ניתק קרחון עצום אל הים בה בשנה שלהקת האינדי הבריטית הוציאה את אלבומה הראשון ..וללהקה קוראים…קופיפי הקוטב…

והשיר של הלהקה DO I WANNA KNOW , מבקש לדעת איזה עוד סודות היא  מסתירה ,ואילו אסים היא עוד מסתירה בשרוול  ? , ממש כמו החוקרים שמבקשים לדעת את הסודות שמסתירה היבשת הקפואה , סודות אפלים ומרתקים מזמנים רחוקים…. הקצב נהדר…..הם טובים הקופיפים מהקוטב – 590 מליון צפיות.. ..אז שימו אוזניות ,הוסיפו ווליום ולחצו פליי. בשבוע הבא סודות חדשים..רוצים לדעת ??.

שבת חמה ונעימה לכולם .

 Do i wanna know ??

 

Have you got color in your cheeks'
Do you ever get the feeling that you can't shift the tide
That sticks around like something's in your teeth
And some aces up your sleeve
I had no idea that you're in deep
I dreamt about you near me every night this week
How many secrets can you keep'
'Cause there's this tune I found that makes me think of you somehow
When I play it on repeat
Until I fall asleep
Spilling drinks on my settee
If this feeling flows both ways
(Sad to see you go)
Was sorta hoping that you'd stay
(Baby we both know)
That the nights were mainly made for saying
things that you can't say tomorrow day