תגית: פרו

סליחה….סליחה…מצטער גברת …סליחה , אתה מוכן לזוז ,אני עוד רגע מפספס את הטיסה…רצתי כמו משוגע בין כל ההמון שהצטופף בתורי הבידוק הארוכים…" סליחה אדוני לא התכוונתי..המטוס עוד שנייה ממריא..מצטער "….הוא עוד צעק משהו  לעברי ,אבל לא בדיוק שמעתי .

ככה זה שלא מכינים את הדברים מבעוד מועד .  עד אתמול בערב , היה ברור לי שהדרכון נמצא במגירה העליונה ליד הגרביים . "אני אכין את התיק בבוקר" אמרתי לה אתמול בערב , "זה יקח לי עשר דקות , ואת הערב נבלה יחד"..ואכן היה ערב נעים ,החברה הייתה נעימה כמו גם המסעדה שבחרנו לשוחח בה עד שעות הלילה המאוחרות.

צלצול שעון סיים את שנתי בשעה שש . חבטתי בשעון שיחדל , אבל הוא בתגובה עף לעבר המראה ,וברוב רשעותו ניפץ אותה…קמתי  מבוהל…והתחלתי לארוז..בעוד שעתיים יוצאת הטיסה מנתב'ג , ויש לי עוד 18 דק' נסיעה…20 דקות אחרי התיק אכן היה מוכן ..מיהרתי אל המגירה לאסוף את הדרכון ….אך שוד ושבר..במגירה היו רק ..גרביים..זיעה קרה כיסתה את פני…רק לאחר חצי שעה ארוכה כנצח  נמצא לו הארור , מונח ברישול בתיק הטיולים הקודם..לקחתי אותו ורצתי לכיוון הרכב..

כעת שעה ו 45 דקות אחרי ….נדחפתי לדלפק ביקורת הגבולות ,מתנשם ומזיע…הבודק הביט בדרכון ..ואז בי…הוא הקיש משהו במחשב…בהה בצג שלוש דק'…"סליחה אדוני הטיסה עומדת להמריא "אמרתי לו.הוא לא הגיב..לאחר דקותיים הוא הנההן לאות חיוב לעבר מי שעמד מאחורי…סבבתי לאחור " תתלווה אלינו בבקשה" אמר לי השוטר…" אתה צוחק עלי  ?"..שאלתי…"נראה לך שיש לי הומור ?"..הוא ענה לי בקול נמוך מים המלח…."ברקע נשמע הכרוז "קריאה אחרונה לנוסעים….לבואנוס אייריס"…דמעות כיסו את עיני בזמן שצעדתי אחרי כחולי המדים…

 

שבת אחרונה של חודש יולי ,הקורונה לא מראה כל סימן של עזיבה , גלי המחאה על המצב הולכים ומתפשטים , מטוסי הנוסעים חונים על מסלולי נמל התעופה וצוברים אבק, נראה לי שכדאי לעבור עליהם עם מטלית..ואנו למרות הכל נטוס השבוע.. ( וירטואלית ) לדרומה של אמריקה אל העיר…מאצ'ו פיצ'ו שבפרו.

מאצ'ו פיצ'ו ( בעברית: "הפסגה העתיקה") היא עיר קדומה-קולומביאנית השייכת  לתרבות האינקה. העיר, שהייתה מיושבת בתקופה שבה הייתה תרבות האינקה בשיא פריחתה, נמצאת על רכס הרים מעל עמק אורובמבה בפרו, במרחק של כ-70 ק"מ מהעיר קוסקו.

העיר הקדומה נבנתה ע'י בני האינקה, בשיאה של האימפריה במאה ה-15 , על הר בגובה 2430 מ' מעל פני הים.

 

האינקה היו עם ששכן באמריקה הדרומית והשם שנתנו הספרדים לאימפריה שלו. במקורו היה למעשה שם תואר אצולה של קיסר ששלט בפרו שבאמריקה הדרומית בין המאה ה-12 למאה ה-16, ושימש ככינויו של המלך בלבד, כמו התואר "פרעה" במצרים.  הספרדים הרחיבו את משמעות הכינוי והחילו אותו על כל שכבת האצולה, ובימינו הוא משמש ככינוי לעם ולאימפריה.

בירתה של אימפריית האינקה הייתה העיר קוסקו (Cuzco בספרדית, Qosqo בקצ'ואה), הנמצאת כיום בשטחה של פרו. לתקופה לא קצרה בהיסטוריה שלטה אימפריית האינקה על שטח גדול באמריקה הדרומית, שכלל חלקים מהמדינות המודרניות פרו, בוליביה, אקוודור, צ'ילה וארגנטינה. באימפריה זו חיו כ-6 מיליון איש בני עמים שונים, שדיברו ביותר מ-700 שפות. לאורך שנות קיומה של אימפריית האינקה משלו בה 13 קיסרים שונים (8 הראשונים היו כמעט חסרי משמעות מבחינת השפעה , שבעת האחרונים בנו והרחיבו אותה) האימפריה התקיימה משנת 1200 בערך ועד כיבושה בשנת 1532 ע'י הספרדים . שנה לאחר מכן הוצא להורג קיסר האינקה האחרון  (אַטַאוַאלפָּה (1533 – 1532)בידי החיילים הספרדים.

אז איך נוצרה לה אימפריה ??

אבות אבותיהם של בני האינקה התגוררו בפרו ככל הנראה החל משנת 2000 לפנה"ס. הם רעו עדרי לאמות וגידלו תפוחי אדמה במישורים של דרום פרו ולא נבדלו משאר השבטים האחרים שבקרבם חיו.

אגדה שנפוצה בקרב בני האינקה תיארה את מוצאם כבני אל השמש "אינטי". על פי האגדה, נולדו לאל השמש ארבעה בנים וארבע בנות במערה באי השמש (הקרוי גם טיטיקקה) שבאגם טיטיקקה (על גבול בוליביה–פרו של ימינו), והם שהיוו את הגרעין המקורי לעם האינקה. בהנהגת אחד האחים מַאנְקוֹ קַאפַאק , יצאה הקבוצה לחפש אדמות פוריות.  עפ'י המסופר באגדה הם נשאו עמם מטה קדוש מזהב, שכאשר יינעץ באדמה פורייה ישקע בה עמוק, וזה יהיה להם האות להקמת עיר חדשה במקום. אולם כנראה שגם בקרב בני אלים יש תככים ,וכך  במהלך המסע נפטר מאנקו קאפאק משלושת אחיו בדרך זו או אחרת, ונותר היחיד מבני אל השמש והיה לשליטם הראשון של האינקה. וכדי לקבוע חותם הוא לקח לו לאשה..את אחותו הבכורה…וכך בהמשך כל קיסרי האינקה נשאו לאשה רשמית את אחת מאחיותיהם .( פרט לנשים הרבות האחרות).

הם מצאו את המקום הראוי למחיה בעמק קוסקו . אולם שבט אחר גר כבר שם ולכן במשך 200 שנה נאבקו השבטים על השטח הפורה…השינוי יגיע רק עם הקיסר ה-9 בשנת 1438 ,הקיסר פאצ'קוטי ( רעידת אדמה ) .

פאצקוטי שכונן את אימפריית האינקה ,ניחן בעורמה פוליטית וחכמה , הוא ארגן את צבאו היטב והחל במסע כיבושים. שיטתו דמתה מאוד לשיטת  האמפריה הרומית.

 

לפני כל מסע כיבוש, נאסף מודיעין רב ,וכן נעשה ניסיון לשכנע את שליטי היריב להיכנע ללא קרב, ובתמורה יושארו לשלוט על שטחיהם במסגרת אימפריית האינקה (הגם שיועץ מטעם האינקה יופקד על "המדיניות הגבוהה"), ילדיהם יקבלו חינוך מלא, והיחס אליהם יהיה כאל אצילים בהיררכיה של האינקה. לעומת זאת אם יתנגדו, יוענשו ללא רחם. אם לא הספיקו תנאים אלה ומראה הצבא בן 200,000 הלוחמים לשכנע את היריב, ניתן האות להסתערות שבה בדרך כלל נוצח היריב, וחיל מצב מבני האינקה הוצב בשטח הכבוש. בעקבות החיילים באו פקידי ממשל ומהנדסים ולשון האינקה, הקצ’ואה, הוכרזה כשפה הרשמית. אם נעשו ניסיונות של מרד הייתה האוכלוסייה כולה צפויה להגליה…וזה אכן עבד.  פאצקוטי  כונן אימפריה אדירה על פי עקרונות מוגדרים היטב ובאופן שיטתי להפליא. בעזרתו של המבנה הארגוני ההיררכי, התאפשר לעם קטן יחסית לייצר ממאות שבטים שונים, יושבי אזורים גאוגרפיים שונים בתכלית ונבדלים במנהגיהם, לשונותיהם, עיסוקיהם ואמונותיהם, אימפריה אחת בת 6 מיליון נפש.

כלי הנשק של בני האינקה היו פשוטים למדי. חיצים וקשתות וחניתות.  היות שצבאם גויס על בסיס אזורי, כלי הנשק נטו להשתנות מאזור לאזור. כך, למשל, שוכני היערות היו קשתים מעולים, בעוד שבאזורים אחרים לא היו עצים מתאימים לבניית קשתות. בנוסף לכלי הנשק המקומיים, סיפקו האינקה כלי נשק משלימים מהמחסנים הממלכתיים על מנת להשלים את חימושו של החייל.

הטקטיקה של בני האינקה הייתה מתוחכמת למדי. הם נהגו לפצל את צבאם לשלושה ראשים במטרה לאגף את היריב. בקרב עצמו חיפשו לרוב את מיקומו של המצביא העוין במטרה להכריעו. האינקה הפרישו בדרך כלל עתודה חזקה לניצול ההצלחה הראשונית או כתגבורת לכוח שעמד בסכנה.

האינקה לא היו מסוגלים לנהל בהצלחה כה רבה את מלחמותיהם, אלמלא עמדה לרשותם רשת מסועפת של דרכים. הגדולה שבהן הייתה הדרך המלכותית של האנדים שנמשכה לאורך 5,200 ק"מ !!!! ( מע'צ אוכלים אבק ) על גב הרכס מצפון לדרום.

שפת האינקה קרויה קצ’ואה (Quechua) , והיא נקבעה כשפה רשמית לכל תושבי האימפריה. עם זאת גם שפת האיימרה (Aymara) הייתה נפוצה, במיוחד בשבטים שגרו מסביב לאגם טיטיקקה.

ואיך הייתה בנויה החברה של בני האינקה ??

בראש הפירמידה של האימפריה עמדו הקיסר ואשתו. עבור בני האינקה היה הקיסר צאצא ישיר של אל השמש ולכן נערץ על ידם כאל. כל הוראתו, מוזרות ככל שיהיו, הפכו מיד לחוק.

מתחתיו עמדו בני משפחת המלוכה, מעמד האצילים, מפקד צבא האינקה וכוהן הדת הראשי. אנשים אלה שלטו על אימפריית האינקה ורבים מהם התגוררו בקוסקו. במקום שלישי בהיררכיה היו ארבעת ה"אפו" (Apu), שליטי ארבעת המחוזות שהרכיבו את אימפריית האינקה. לאנשים אלו הייתה עוצמה רבה. הם יכלו לגייס צבא, לגבות מיסים והיו ממונים על החוק והסדר. מתחתיהם היו כוהני המקדשים, המהנדסים, מפקדי הצבא הבכירים ופקידי הממשל המקומיים.  המעמד הנחות ביותר היו האיכרים, הרועים ומגויסי החובה.

ומה לגבי פשיעה ?? האם גם לאינקה היו תיקי 1000 ?? 2000?? וכדומה ??..מסתבר שפשע אינו מחויב מציאות…

היות שבני האינקה לא היו זכאים להחזיק רכוש פרטי, נחשבו הגנבה והשוד פשע כנגד המדינה וחל בגינם עונש מוות. אולם משנתפס אדם רעב בגנבת מזון, הועמד לדין….דווקא…. המפקח עליו, באשמת הזנחת חובתו לדאוג לנתונים תחת פיקוחו.( אולי כדאי לאמץ את אצלנו ..עם כל כך הרבה שרים…) ,  כיוון שהכלכלה המתוכננת של האינקה שאפה לספק לכל אדם את צרכיו הבסיסיים, כמעט שלא היו מקרי גנבה אצל בני האינקה. לכן, לא היו בתי כלא באימפריית האינקה. הפשעים החמורים ביותר באימפריית האינקה היו רצח, העלבת קיסר האינקה ופגיעה בכבוד האלים. העונש על פשעים אלה – השלכת הפושע מצוק – היה מרתיע מספיק כדי שרוב האנשים ימנעו מעבירות אלו.

האימפריה בת 6 מליון התושבים החזיקה מעמד עד  להגעת הספרדים לדרום אמריקה בסוף המאה ה-15….הספרדים מגיעים לאמריקה ב-1492…35 שנה אחרי יגיעו גם לדרום אמריקה..

 

ב-1526 פרצה בממלכת האינקה מגפה, מחלה קטלנית שלא הייתה מוכרת לרופאי האינקה. היו אלו האבעבועות השחורות, מחלה שהגיעה עם הכובשים הספרדים מאירופה שמעבר לאוקיינוס 35 שנים קודם . אין נתונים מהימנים לגבי מספר האבדות במגפה, אך ההערכות הן שמדובר על אחוז ניכר מתושבי האימפריה – בין 20 ל-60 אחוזים.

כאשר מת הקיסר וואיינה קאפאק במגפה בשנת 1527, פורצת מלחמת אחים בין שני הבנים…המנצח בין השניים היה אַטַאוואַלפָּה.

לאחר נצחונו על אחיו התבשר אַטַאוואַלפָּה, כי "אנשים הגיעו באונייה גדולה מן הים ולהם לבוש שונה, הם מגדלים זקנים… ויש להם חיות הדומות ללאמות… אך גדולות מהן". מתוך סקרנות נשאר אטאוואלפה בעיר  ודחה את תהלוכת הניצחון בקוסקו. הוא היה סקרן לגבי הזרים, אך לא חשש מהם משום שעל פי המודיעין , ידע שהחבורה של הזרים מונה פחות מ-200 איש, ולא היה ספק בידו כי בעת הצורך יוכל לסלקם ללא קושי, בהיותו מוקף אלפי לוחמים נאמנים…אולם טעותו הייתה שאת הנשק שלהם,הוא  לא הכיר..וכך החל סופה של האימפריה…הספרדים שניצלו את יתרונם הטכנולוגי ותמימות המקומיים  הזמינו את הקיסר לפוגשם.  בנובמבר 1532 הגיע אטאוואלפה עם משלחת של 6000 איש לפגוש את " הזרים"…הללו ארבו למשלחת עם רובים וחומרי נפץ…. המשלחת כולה הוצאה להורג ..והקיסר נלקח בשבי…והוצא להורג כשנה לאחר מכן.

רוחם של בני האינקה נשברה , הקיסר היה עבורם הכל…. הם איבדו אמון ביכולתם ,וכן  איבדו כל רצון להיאבק . כך באמצעות 200 לוחמים ספרדיים בלבד נפלה אימפריית האינקה …הכיבוש נעשה כמעט ללא קרבות.. הספרדים עברו מעיר לעיר כבשו הרגו ובזזו את כל הנמצא ..מדי פעם היו כמה קבוצות שניסו להילחם אך אלה הוכנעו במהירות ע'י כלי הנשק וחומרי הנפץ שהביאו עימם הספרדים…תרבות מפוארת באה אל קיצה המהיר ע'י מי שכונו "תרבותיים".

אז למה האינקה היום ??

כי היום לפני 109 שנים ( 24/7/1911) גילה היירם בינגהאם השלישי ,חוקר ופוליטקאי אמריקאי את העיר האבודה והמדהימה " מאצ'ו פיצ'ו" שבנו בני האינקה, על הר בגובה 2430 מ', 70 ק'מ מקוסקו , ואשר ננטשה לאחר הכיבוש הספרדי…ועם הזמן כוסתה ביער עבות ונעלמה למשך כמעט 300 שנה….כיום היא נחשבת לאחת מפלאי תבל

 

ושיר השבוע הוא שירם של להקת להקת רוק קנדית מ-1969 בשם "משמקן"(  Mashmakhan)

השיר מדבר על זה שהשנים חולפות ,ולפעמים אנחנו אומרים משהו, אך מתכוונים למשהו אחר….והשנים חולפות…אולי אם בני האינקה לא היו מאמינים למה שאמרו הספרדים ונופלים לרשתם ואולי אם היו מבינים את כוונתם האמיתית ..אולי , אבל רק אולי מאצו פיצו לא הייתה עיר אבודה..ותרבות האינקה הייתה קיימת עד היום ..אף פעם לא נדע והשנים חולפות

שבת שלום לכולם.( שימו לב למילים )…..ולכוונות…

A child asks his mother do you love me
And it really means will you protect me
His mother answers him I love you
And it really means you've been a good boy
I love you as the years go by
Will not love another guy

At seventeen a girl says do you love me
And it really means will you respect me
The teenage boy answers yes I love you
I love you as the years go by
Will not love another guy

I-I-I love you forever
I-I-I love you forever
She says do you love me
And it means I'd like to hear it again
Her husband says to her I love you
But it really means I love you till the end
I love you as the years go by
Will not love another guy

Now you're asking me if I love you
And it really means will I marry you
And I answer yes I love you
But it really means that I won't be untrue
I love you as the years go by
Will not love another guy
I-I-I love you forever
I-I-I love you forever

 

 

 

בערבים אחרונים של השנה כשהשמש מעבר לצמרות העצים בדרכה לשקוע ,אני נזכר בנסיעה לירושלים . אוטובוס מדגם ליילנד מס 67 של אגד ,גונח קשות ופולט עשן בעליות לירושלים . כל סיבוב נראה כנצח . כל מטר  בעליה של הקסטל נראה כשנת לימודים .  אתה מתחיל אותה בבית מאיר בכיתה ג ,ומסיים אותה במוסד לעיורים ע'ש הרב קוק בכניסה לעיר כשאתה כבר בגיל בר מצווה . הבניין הזה של מוסד הרב קוק באותם ימים נראה היה  כעצום מידות על 6 או 8 קומותיו . מעין גורד שחקים שמימי ולנער המגיע מהמושב אל העיר ,מראה חיבורו של הבניין לשמיים נוסך משמעות שונה לכינוי " עיר הנצח".

יורדים בתחנה המרכזית ,עם שלוש תבניות ביצים צרורות בחוט בכל יד , ומשם פוסעים  אל שוק מחנה יהודה ,שם ימכרו  ביצים ויהפכו לכסף לצורך קניות. ריח השוק ואוירת החגים נמהלים בתערובת משכרת של ירק טרי ,שפע של פירות ,נתחי בשר תלויים וריח דגים וחמוצים . ביציאה מהשוק לרחוב יפו, עוצרים בחנות הבגדים קונים חולצה לבנה לכיפור ,ואחת צבעונית לסוכות ושמחת תורה. בהמשך אם יש מספיק אז גם זוג נעלים חדשות ומכנסיים ,והכל כפול 2 , סט לי ואחד לאחי . שוב הכל נצרר בחוט סיזל חום .צרור בכל יד ומשם לשוק לקניית הדגים,בשר הכבש ,והפירות לברכת שהחיינו , ולא שכחנו פחית קטנה של "פיצוחי גת" -50 גרם יקרים מפז של קשוא מומלח ..

אט אט המשקל בכל יד נעשה כבד ,מדי פעם עוצרים ,לוקחים אויר וממשיכים . לעיתים נוגסים במנת פלאלפל ,או שותים מיץ גזר ( אומרים שזה טוב לעיניים…ראיתם פעם שפן עם משקפיים ??.. ) וכך ,מעט לאחר השקיעה ואנחנו כבר בדרך לתחנה המרכזית ,מזיעים ,עייפים אך שמחים ומאושרים….החג בפתח.

עוד רגע יכנס החג ,על השולחן תונח מפה לבנה, ועליה יפרס שלל השוק . חלקו מבושל ,מטוגן או מסוכר…ובערב בבית הכנסת ישא נחמיה החזן כסוף השיער קולו בניגון קסום על סף שירה או בכי " אחות קטנה ..תפילותיה "…והקהל  בהרמוניה לאחריו יסיים את הקטע  ב " תחל שנה וברכותיה" …היינו ילדים וזה היה מזמן..מזמן…

שבת אחרונה של חודש אלול , על פי המסורת היהודית שמו של חודש אלול נגזר מהיחסים הקרובים בין בונה עולם לעמו הבאים לידי קרבה יתרה בימי חודש זה ( אלול-ר'ת " אני לדודי ודודי לי.)…ופינתנו פורשת כנפיים ונוסעת מערבה בעקבות שניים מקוראיה…אל דרומה של יבשת אמריקה אל פרו ובוליביה ,אקוודור ונצואלה וגם קולומביה..ומה משותף לכולן ?? האיש עם אחד השמות הפחות קצרים שאנו מכירים הלא הוא : סימון חוסה אנטוניו דה לה סנטיסימה טרינידד בוליבר אי פּאלסיוס….לצורך העניין אנו נקצר לסימון בוליבר.

סימון נחשב לאחד המצביאים החשובים ביותר בהיסטוריה של דרום אמריקה ונחשב לאבי האומה של מספר מדינות המכונות " המדינות האחיות"  ( אקוודור וונצואלה,קולומביה ,פרו וכמובן בוליבייה שנקראת על שמו ).

בוליבר נולד  בונצואלה ב-24 ביולי 1783. למשפחה אמידה שמקורה בחבל הבסקים מאיזור הפירנאים  שבין ספרד לצרפת ,שהיגרה לאמריקה והיתישבה בוונצואלה שם צברה המשפחה הון ונכסים .אולם כבר בגיל שלוש נפטר אביו ושש שנים מאוחר יותר גם אימו והוא נותר עם אחיו חואן ועם ירושה ענקית . מי שלמעשה גידל אותו היה דודו . ב-1797 התגייס ושירת כקאדט בגדוד של אביו. שנתיים מאוחר יותר ,ב-1799 נסע לספרד להשלמת לימודיו . מאחר והפרוטה לא חסרה בביתם זכה סימון בוליבר לחינוך משובח .הוא למד במדריד והיה מקורב לחצר המלכותית. במדריד הכיר את מריה   תרזה רודריגז דה לה טורו ,שהייתה גם היא בת למשפחה עשירה מקראקס, ונישא לה ב-1802. לצערם הרב נישואיהם לא נמשכו זמן רב ,שמונה חודשים מאוחר יותר נפטרה מריה לאחר שחלתה בקדחת.

סימון שב לצרפת וחיי שם חיי רווקות למשך תקופה נוספת . באותה עת נחשף להיסטוריה של אירופה , לסיפורים על נפוליאון , ולרעיונות ליברלים של חופש משלטון תחת עולו של עם אחר . שם גיבש את הרעיון בצורך לשחרורה של דרום אמריקה מעול השלטון הספרדי המעיק.

וכך לקראת שנת 1807 שב סימון בחזרה לוונצואלה ושם החל לפעול למימוש רעיון השחרור.

רקע קצר :החל מסוף המאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19 נתונים חלקים גדולים בעולם לשלטון הספרדי , החל בחלקים שונים באירופה ,מזרח תיכון ועד  אמריקה הלטינית. כמו תמיד לאורך ההיסטוריה ( והזכרנו זאת בעבר בפינות קודמות ,באימפריה המונגולית וכן העותמאנית, ותקופת נפוליאון) , באופן יחסי תמיד כמעט קל לכבוש ולהשתלט על מדינות ,אך ככל שהאימפריה גדולה ומבוזרת כך קשה לשלוט ולנהל אותה. וכך בתחילת המאה ה-19 מתחילות מרידות ,בחלקים שונים של הקולוניות של ספרד ,נפוליאון מאירופה מהווה השראה לתושבי אמריקה הלטינית בכלל ולידידנו סימון בוליבר בפרט.

וכך כאשר נודע בוונצואלה כי נפוליאון כלא את פרדיננד מלך ספרד ,התארגנה מייד חונטה (ראשי מועצה שלטונית שהיו תחת מרות ספרד) והחלו את תהליך ההפיכה לקראת עצמאות.הם שולחים את בוליבר לגייס את פרנסיסקו מירנדה מברטניה וביחד הם שבים לונצואלה וביחד מנהלים את המאבק לשחרור וונצואלה.ובאפריל 1810 הם מכריזים על שחרור ונצואלה משלטון ספרד ובסוף אותה שנה כבר מוגדרת חוקה לרפוליקה של ונצואלה.

אך החיים לא קלים כל כך …רבים מתושבי ונצואלה צידדו בספרד ונלחמו יחד עם גנרלים ספרדים כנגד בני עמם המבקשים עצמאות. ביולי 1812 ניהלו מירנדה ובוליבר ששימש כסגנו קרב בנמל פורטו נגד הצבא הספרדי ותומכיו ,מירנדה נתפס ונשלח לכלא עד סוף ימיו ,וידידנו בוליבר הצליח להימלט לאי קורסיאו שבים בקריבי.

בוליבר לא אמר נואש ,הוא הצליח לארגן מחדש צבא והחל שוב במסע צבאי לכיבוש מחדש של ונצואלה ,בסדרת קרבות לא קלים השתלט מחדש על קראקס, והקים בשנית את רפוליקת ונצואלה השנייה…אך שוב לא לאורך זמן..שוב התקוממות ושוב הימלטות הפעם לגרנדה החדשה (פנמה) ,שם החל לארגן מרידה כנגד ספרד לעצמאות בהצלחה זמנית ושוב חזרו הספרדים וידידנו נמלט ..הפעם לג'מייקה.

את הזמן הבא העביר בוליבר בארגון מחדש של כוחות המתנגדים לכיבוש ,הוא גייס אזרחים ,מליציות שונות של שכירי חרב, והרפתקנים חובבי לחימה וניסה לארגנם לגוף לוחם.

ביוני 1824 לאחר שנים רבות של לחימה ,נצחונות ולא מעט הפסדים ניצח בוליבר וצבאו בקרב קובובו את צבא ספרד שנאלץ לוותר על שליטתו  ולסגת ולהכיר בעצמאותן של קולומביה וונצואלה.

זמן קצר לאחר מכן נבחר בוליבר לנשיא קולומביה ,ובוגוטה נבחרה לעיר הבירה . אך ידידנו המשיך את מלחמתו לגירוש ספרד לגמרי משטחי אמריקה ,וביחד עם חוזה סן מרטין הוביל לנצחונות באקוודור ובהמשך גם  בפרו .ב1825 הקים בפרו העליונה מדינה חדשה שנקראה על שמו…בוליביה. לאור מלחמותיו העיקשות ואומץ ליבו הוא הוכר כגיבור במרבית מדינות אמריקה הלטינית וזכה לכינויים כדוגמאת "נפוליאון של דרום אמריקה", ,משחרר דרום אמריקה "  וכדומה.

חלומו של בוליבר לאיחוד מדינות דרום אמריקה לא צלח , שנים אחדות לאחר גירוש השלטון הספרדי ,החלו להישמע קולות לבדלנות לאומית..כל מדינה רצתה שלטון ועצמאות וכך חזונו לדרום אמריקה מאוחדת החל להתפורר זמן לא רב לאחר שנוסד.

הוא נפטר זמן קצר אחרי שהתפטר מנשיאותו בשנת 1830..ושנים מאוחר יותר הוכרז גיבור לאומי בכל מדינות אמריקה הלטינית.

ובוליבר מוליך אותנו במוסיקה אל ענק אחר שלו נקדיש בעתיד פינה בפני עצמה , אך רק נציין כמ נק' מחייו…היוצר ,השחקן ,הכותב והמגיש הענק..יוסי בנאי.

יוסי בנאי נולד בשכונת מחנה יהודה בירושלים ב-5 בנובמבר 1932 למשפחה ענייה ומרובת ילדים. ב-1951 שרת במחזור הראשון של להקת הנח"ל. אחר כך למד שלוש שנים משחק אצל פאני לוביץ' והתקבל לתיאטרון "הבימה". בשנות החמישים נסע לצרפת והתרשם מהשאנסונים של בראסנס, ז'אק ברל ואדית פיאף. עם חזרתו ארצה החל במשחק בתיאטרון ובהופעות בידור.

יוסי  נודע גם כזמר בעל קול עמוק וסגנון הגשה ייחודי, ובייחוד מוכרת אהבתו לשאנסונים צרפתיים.יוסי נודע גם כקריין. הוא קרא טקסטים באירועים ותוכניות רבות. בין היתר שימש כקריין בתסכיתי רדיו ובסדרת הטלוויזיה התיעודית על תולדות הציונות "עמוד האש"

אף על פי שעזב את ירושלים לאחר הצבא, הייתה העיר מושא געגועיו, הוא הרבה לבקר בה והיה מזוהה עמה. בנאי כתב את השיר הידוע ביותר שלו "אני וסימון ומואיז הקטן" על סמך חוויות ילדותו בירושלים עליו ועל שני חבריו, האחים סימון ומואיז יאיר, שביחד העלו הצגות בפארק, רדפו על גגות אחרי יונים ונשבעו אמונים לכל הילדות, כמילות השיר. על בסיס דמותו של אברהם סוראמלו, דמות ססגונית מירושלים, הוא כתב וביצע את תוכנית הבידור "שובו של הסוראמלו" והוציא ספר מסיפוריו העממיים.

 

ב-1998 זכה בפרס ישראל על פועלו בתחום התיאטרון. בן השאר העלה מספר ערבי יחיד של שירים וסיפורים: "פרצוף של צועני" – ערב שירי ברסאנס. "שובו של הסוראמללו". "אני וסימון ומואיז הקטן". "מיומנו של ישראלי שפוי". כמו כן השתתף כשחקן בסרטים רבים, שיחק במופעי בידור רבים, וכתב שירים ומערכונים עבור אמנים רבים כגון הגששים ,רבקה מיכאלי,שיתף פעולה עם נעמי שמר (מדינה אחת פעמיים ים..) ,ועוד.

בסה'כ השתתף יוסי בהוצאת 32 !!!! אלבומים , השתתף ב-16 תוכניות בידור , הוציא 8 ספרים ונטל חלק ב-9 סרטים….איש ענק…עוד נעלה את פועלו על נס בעתיד.

בנאי נפטר ב-11 במאי 2006 בגיל 74 ממחלת הסרטן, ונקבר למחרת בבית הקברות של גבעת השלושה.

ואיך הדברים מתחברים ??

מחר בערב כשהשמש תחל לשקוע ,ירד השקט על היישוב ,המוני ישראל יציינו את השנה החדשה מי בתפילה ומי בסעודה ,מי במפגש חברים ומי בסתם ערב שקט ונעים. וללא מעטים מאיתנו ערב ראש השנה וההכנות אליו מעלים לא מעט זכרונות ילדות נוגים .

ומחרתיים 10/9 יום שני של ראש השנה אצלנו,אבל רחוק במערב  יציינו בלימה בירת פרו 95 שנה למינויו של סימון בוליבר לנשיאה הראשון פרו העצמאית.

ומי מחבר באותו שיר את זכרונות הילדות המתוקים את מחנה יהודה  ואת סימון …??? נכון יוסי בנאי הגדול ..שהרי היינו ילדים וזה היה מזמן  , אני וסימון ( אולי בוליבר ) ומואיז הקטן.

שנה נהדרת לכולם בריאות ושלווה ..וברגישות עם הדבש.

 ולפעמים כשאני כך לבדי
אני חוזר לסמטאות ילדותי
אל נעורי שנעלמו עם השנים
לחברים שלי ההם הישנים
אני חוזר אל הצבעים והקולות
אל העיניים התמימות והגדולות
אני חוזר אל השכונה אל עץ התות
אל עפיפון אדום אדום קשור לחוט
היינו ילדים וזה היה מזמן
אני וסימון ומואיז הקטן 

בנעלי שבת עם כובע של בארט
ובעברית יפה עם עין ועם חית
דהרנו על ענן עשוי מכריות
ובאקדח פקקים הטבענו אוניות
הייתי טרזן , וסימון ארול פלין
ומואיז הקטן קפץ כמו גונגה דין
ובלילות החורף הקרים מאוד
היינו מתכסים בכל החלומות
היינו ילדים וזה היה מזמן
אני וסימון ומואיז הקטן

היא עצמה את עינייה מפאת החזר קרני השמש אשר התנפצו אל הגלים ומהם אל מבטה. מראה המפרש העולה ויורד עם גלי הים ,לרגע מתגלע ולאחריו נדמה כצולל ,עורר בה פחדים אותם חששה לבטא במילים….. מראה הרפסודה המתרחקת הלך ונעשה קטן ככל שנקף הזמן .הם יצאו אל הדרך חשבה לעצמה …מי יתן ותוכל לפוגשם שוב עת יגיעו אל מחוז חפצם …בשלום.
(רעיתו של תור על המזח ,נמל קייאו 28 לאפריל 1947).
השבוע בפרק השלישי של העונה השישית של הסדרה " משחקי הכס אומר טיריון לניסטר למלכה חאליסי " איש זקן אמר לי פעם ." ,…" אתה מנסה לשוות לדבריך חכמה מיחוס המילים לזמן רחוק ??" קטעה אותו חליסי ..

אז אנני יודע עד כמה זה נכון אך מספרים שלאו דה זה שהיה פילוסוף סיני, שחי, על-פי המסורת, במאה השישית לפנה"ס, ונחשב כאבי תורת הטאואיזם אמר פעם ""גם מסע של אלף מילין מתחיל בצעד אחד קטן.".
ופינתנו הקטנה מציינת השבוע מלאת 70 שנה למסעה של ה "קון טיקי".
קונ טי מה ?? .. קון טיקי.

קון-טיקי הוא שמה של רפסודה שחצתה בשנת 1947 את האוקיינוס השקט מפרו לפולינזיה, בניסיון להוכיח כי המסע ניתן היה לביצוע בתקופה הפרה-היסטורית, ובכך לחזק את ההשערה כי איי פולינזיה יושבו במקור על ידי מהגרים מאמריקה הדרומית.

את המסע עשה תור הייראדל-ביולוג נורווגי יחד עם חמישה שהצטרפו אליו …ותוכי . את הרעיון למסע קיבל לאחר שסיים את למודי הביולוגיה באוניברסיטה, ומאס בחיי הנוחות.הוא עבר עם רעייתו לגור על האי פאטו היבה (Fatu-Hiva) שבקבוצת איי מרקיז בפולינזיה אשר באוקינוס השקט.
על האי פגש בפולינזי זקן בשם טאי טטואה (Tei Tetua) שסיפר לו על המסורות שהוא קיבל בשעתו מאביו ומסבו. על פי מסורות אלו: "טיקי", שהיה גם אל וגם ראש השבט, הביא את אבות אבותיו לאיי פולינזיה. לפני כן הם חיו בארץ גדולה שנמצאת מעבר לים שהייתה ממזרח לאי. אך למרבה הפלא …ממזרח לאי פאטו היבה אין שום אזור יבשתי …עד חופי אמריקה הדרומית,מרחק 8,000 ק"מ משם.
הדבר עורר את סקרנותו של תור ,והוא החל לחקור את מקורות תושבי פולינזיה.
אך האם יתכן כי בזמנים עברו ניתן היה לעבור מרחק 8000 ק'מ באמצעי שייט פרמיטיבים?
הדעה הרווחת בחוגי המחקר הייתה כי מסע כזה הוא בלתי אפשרי ,על פי הידוע היה כלי השייט שהיו לשבטים בדרום אמריקה היה רפסודות אותם בנו מעץ הבלזה . וברפסודות לא ניתן לצלוח מרחק שכזה .על מנת לבחון זאת החליט ידידנו לצאת למסע שכזה . ומרגע שהחליט החל כדור השלג להתגלגל. הוא קיבל הצעה נדיבה לממן את הוצאות המסע בתמורה לכתבה בסיומה.
מלכתחילה תיכנן היירדאל כי בצוות יהיו ששה אנשים חסרי ניסיון ימי (כדי שלא יטענו אחר כך שהמסע אינו משקף את היכולות הימיות הדלות שהיו לאינדיאנים). באקראי פגש מהנדס מכונות מנורווגיה בשם הרמן ואצינגר שהתנדב מיד להצטרף על תקן של מבצע מדידות. יחד תכננו את יתרת הצוות המוזר. אחד מהם היה הצייר אריק הסלברג, ידיד נעורים של היירדאל, שלמד בבית ספר ימי וידע להשתמש בסקסטנט( מכשיר ישן לניווט ימי בעזרת הכוכבים  ). שני אנשי צוות נוספים היו האלחוטנים קנוט הוגלאנד וטורשטיין ראבי, שהיירדאל הכיר מהשרות במחתרת הנורווגית בעת מלחמת העולם השנייה. איש הצוות השישי נקבע מאוחר יותר כאשר ההכנות למסע כבר הגיעו לשלב מעשי. היה זה החוקר השוודי בנגט דניאלסון, שסיים מסע מדעי באמזונס ושמע על תוכנית הרפסודה בפרו, וביקש מיד להצטרף.
המסע יצא לדרך ב28/4/1947 מנמל קייאו שבפרו ,שני ימי ההפלגה הראשונים היו קשים מנשוא ,הצוות שלא היה מיומן בהיגוי,התקשה מאוד לשייט כנגד הזרמים, אך לאחר היומיים הראשונים שהתרחקו מזרמי החוף עבר השייט בצורה טובה יותר והם התקדמו מערבה בקצב ממוצע של 80 ק'מ ליום ,תוך ניהול שגרת שיוט רגועה עד כמה שניתן של היגוי מנוחה ופנאי , ומעט קשר רדיו עם העולם ( נגינה וציור ).
מזונם התבסס על מזון משומר ודגים שדגו ,ומים שלקחו או אספו בזמן גשם.
הם צלחו שתי סערות עזות ולאחר 93 ימי שייט הגיעו סמוך לאי הראשון "פוקה פוקה אך לא הצליחו לכוון עצמם אליו ,וחלפו על פניו מערבה ,וכך גם באי הבא. וביום ה-101 נסחפה הרפסודה אל אי האלמוגים "ראוייה" וכך לבא לסופו המסע הארוך ,שהראה שאכן ישנה אפשרות שתושבי האיים מקורם בדרומה של אמריקה.
את חוויותיו תיעד תור היידל בספרו " מסעות קון טיקי".

ומסע זה מוליך אותנו במוסיקה אל הזמרת האמריקאית הכל כך מצליחה ביונסה.

ביונסה ג'יזל נואלס-קרטר, נולדה ב-4 בספטמבר 1981, ומוכרת לרוב בשמה הפרטי בלבד. ביונסה-וונדרוומן , היא זמרת, פזמונאית, מפיקה מוזיקלית, רקדנית, ושחקנית אמריקאית.
היא התפרסמה בשנות התשעים המאוחרות בתור הסולנית הראשית בלהקה דסטניז צ'ילד, להקה שהפכה להיות אחת מלהקות הבנות הכי מצליחות אי פעם. בשנת 2003 ביונסה החלה בקריירת סולו עם האלבום "Dangerously in Love".
ביונסה נחשבת לאחת הזמרות שמכרו את מספר התקליטים הרב ביותר בכל הזמנים. במהלך הקריירה שלה הגיעו כל ששת אלבומי הסולו שלה ברצף למקום הראשון במצעד הבילבורד 200 והיא הזמרת היחידה שעשתה זאת, ובנוסף הגיעו תשעה משיריה למקום הראשון במצעד הבילבורד הוט 100.
היא זכתה בעשרות פרסים שונים , וב-71 מועמדיות לפרס הגראמי-מספר שיא.ונחשבת למוסקאית המצליחה ביותר ולאחת הנשים הכי משפיעות באמריקה. ואחת מ100 האנשים המשפיעים בעולם.
יכולותיה הקוליות המדהימות בשילוב עם מראה נפלאה וכריזמה בימתית הביאו אותה למעמד של דיוות על בעולם הבידור והתרבות באמריקה.

ואיך זה מתחבר ??
בקרוב נציין שנתיים למסענו ליבשת הכל כך רחוקה-ניו זילנד , שם עלתה השאלה  כיצד הגיעו השבטים המאורים אל ניו זילנד ?? אחת הגרסאות היותר מקובלות הייתה כי הגיעו לשם מאיי פולינזיה…..אבל אז עולה השאלה ..ואיך הגיעו לפולינזיה  ? ועל כך השיב ידידנו תור היידל –מדרום אמריקה ,בעזרת רפסודה הבנוייה מעץ הבלזה. במסעו שתם בדיוק היום לפני 70 שנה.
טוב נו אבל מה לזה ולביונסה??? …..האמת סתם כי היא שרה יפה , אבל מעבר לזה השבוע צייננו בתאריך העברי את נפילת החומות של ירושלים…ומנגד מחר נציין את אמצע חודש אב,הירח במילואו וההילה שלו תאיר את שמי הלילה , ..וטו באב הוא חג האהבה ומי יחבר לנו הילת ירח ,נפילת חומות ..ואהבה ?? ..ביונסה …אשר בשירה "היילו" שרה על החומות שניסתה לבנות סביב עצמה אך האהבה הפילה אותן ולו יש הילה…. אז חומות …אהבה ,ירח מלא ,ומסעות רחוקים ,שנאהב ושנפליג רחוק על כנפי השירה והדמיון ..שבת נעימה לכולם.( שימו לב לקול הנפלא ).

Remember those walls I built?
Well, baby they're tumbling down
And they didn't even put up a fight
They didn't even make a sound
I found a way to let you in
But, I never really had a doubt
Standing in the light of your halo
I got my angel now

It's like I've been awakened
Every rule I had you breakin'
It's the risk that I'm taking
I ain't never gonna shut you out!

Everywhere I'm looking now
I'm surrounded by your embrace
Baby, I can see your halo
You know you're my saving grace
You're everything I need and more
It's written all over your face
Baby, I can feel your halo
Pray it won't fade away

I can feel your halo, halo, halo
I can see your halo, halo, halo
I can feel your halo, halo, halo
I can see your halo, halo