תגית: פסח

"מי פה אמר שאין אלוהים ? ..מי ? …מה זה אין הוכחות ? ..יש ,

אני אומר לך , מה עזוב אותי ? ..נו תקשיב רגע , רק רגע אני אומר לך , בחיי לפעמים אתה כזה נודניק…תקשיב רגע סיפור שהיה..סיפור אמיתי …תשמע

. היה זה ערב יום רביעי , כשבוע לפני ערב פסח , לפני כמעט 3 עשורים , אל בית החולים התל אביבי מיהרו זוג נשוי , הבעל הגיר אגלי זיעה מראשו , והאשה בקור רוח השמור לנשים ,ניסתה להרגיעו , "אל תדאג ,זה כמו שלמדנו בקורס הכנה ללידה , קצת נשימות , קצת לחיצות ואנחנו אחרי , אני אומרת לך .." , אבל הוא בשלו ,הרגיש ונרעד כמו בחודש עשירי…,בכל זאת פעם ראשונה " זוזו" הוא צעק לבאי חדר המיון , "היא יולדת , איפוא הרופאה ? , זוזו…." אחות רחמניה אצה אל הזוג ,הם הושיבו את האשה על כסא גלגלים , ושעטו לכיוון חדר הלידה..שעתיים מאוחר יותר ,חייכה הרופאה אל האשה …"מזל טוב זה בן "…האם הטרייה חבקה את הרך הנולד , ואילו הבעל צנח בכסאו עייף ומותש.

ובאותן שעות בדיוק במרחק של 57 ק'מ לכיוון דרום מזרח ,באיזור התעשייה הצפוני של העיירה המנומנמת , נעצרה ברחבת הכניסה של "כינור דויד" , מכונית גי אמ סי עטויית פרחים , ממנה הגיחו בני זוג ושירכו רגליהם פנימה..חיוכים , נשיקות ,אורחים , חופה , סלואו ראשון ובורקס…לאחריו יגיע השוס….רבע עוף….ובסוף הערב טיפ לרב המלצרים המגונדר , ולתקליטן …

"נו מה ?? , אתה רוצה לשגע אותי , איך הסיפורים האלה מוכיחים שיש אלוהים ?? ", חכה אני אומר לו …נו מה אתה ממהר…חכה עד הסוף ותבין….

שבת שניה של חודש אפריל , החורף פינה באחת את מקומו לקייץ חם ושרבי , וכמו בכל שנה , תצפיתנים שבמרום הבחינו בכל מנקי החלונות לחג הקרב , ומייד שילחו בהם אובך , שרב , שחין ודבר ,שיחרבו את חלונות החג ואת ניגובי האבק מעל השידות…חשבתם שפרעה טבע בים ??…תבדקו זאת שוב ..הוא מחייך מלמעלה.

ומאחר וחג החירות ממשש ובא , נסור לרגע קט אל עולם השירה ונשלה מתוכו את המשורר והמלחין ,וזמר השאנסונים היהודי צרפתי….ג'ורג מוסטקי.

ז'ורז' מוּסְטָקי (בצרפתית: Georges Moustaki;‏ 3 במאי 1934 – 23 במאי 2013) היה משורר, מלחין וזמר צרפתי יהודי מפורסם. הבחור היה בין הראשונים שכתב והלחין בעצמו את מילות שיריו.

מוסטקי נקרא בתחילה בשם….. יוּסף מוסטקי . הוא בכלל נולד באלכסנדריה שבמצרים. בן לנסים ולשרה, יהודים-יוונים רומניוטים ( כינוי שניתן לעדה יהודית שאינה אשכנזית ואינה ספרדית, שבניה חיו בחבל הבלקן ובאסיה הקטנה.) , שהיגרו מהאי קורפו וניהלו באלכסנדריה חנות ספרים. בביתו דיברו יוונית ואיטלקית, וברחוב ספג את הערבית המצרית. הוריו היו קשורים לתרבות הצרפתית, ומוסטקי ואחיותיו נשלחו ללמוד בבית ספר צרפתי. המלחין והזמר הישראלי יוסף מוסטקי ( התפרסם כמחבר אחד הלחנים לשירה של רחל המשוררת, "זמר נוגה" וכמחבר והמבצע של השיר "ים ושקיעה") .הוא קרוב משפחתו.

בשנת 1951, בגיל 17, עבר מוסטקי יחד עם משפחתו לפריז. הוא הושפע מהזמר ומשורר השאנסון ז'ורז' ברסנס, ולכבודו הוא שינה את שמו הפרטי לז'ורז'. בהשראתו הוא החל לכתוב שירה ולהשתלב בחיי הבוהמה של העיר.

מוסיקה נמשכת למוסיקה וכך ,בשנת 1958 פגש מוסטקי לראשונה את זמרת השנסון הנודעת אדית פיאף. בין פיאף, שהייתה אז בת 43, ובין מוסטקי בן ה-24 התפתח רומן. מוסטקי כתב לה את השיר "מילורד" (Milord), אותו שרה בשנה לאחר מכן, ושהפך לאחד משיריה הנודעים ביותר. השניים נפצעו בתאונת דרכים, דבר שהחמיר מאוד את מצבה הבריאותי של פיאף, שנפטרה חמש שנים מאוחר יותר.

מוסטקי הפך לזמר בשנת 1966, עם הוצאתו לאור של אלבומו הראשון, "Le Metèque", שזכה להצלחה מיידית. בשנים לאחר מכן פרסם מוסטקי עשרות אלבומים שרבים מהם זכו להצלחה. כמו כן הוא פרסם ספרים וכתב מוזיקה למספר סרטים.

הפילוסופיה של מוסטקי באה לידי ביטוי בשירו "הצהרה" משנת 1973, בו כתב: "אני מכריז על מצב קבוע של אושר וזכותו של כולם לכל פריבילגיה. אני אומר שהסבל הוא חילול קודש כשיש ורדים ולחם לבן לכולם".

מוסטאקי הפך לאזרח צרפתי רק ב-1985.

בשנת 2008, לאחר קריירה של 50 שנה במהלכה הופיע בכל יבשת, הקליט מוסטקי את אלבומו האחרון, Solitaire. בשנת 2009, באולם קונצרטים עמוס בברצלונה, הוא אמר לקהל ההמום שהוא נותן את ההופעה הפומבית האחרונה שלו, מכיוון שהוא לא יהיה מסוגל יותר לשיר בגלל מחלת ריאות בלתי הפיכה.

חלק משיריו של מוסטאקי, (שביקר והופיע פעמים אחדות בישראל) תורגמו לעברית. פרט ל"אַת חירותי", זכורים, "הגבירה בחוּם" (תרגם יעקב שבתאי בביצוע אילנה רובינא ויוסי בנאי), "פרצוף של צועני" (תרגם ניסים אלוני וביצוע של יוסי בנאי).

מאחר ופסח -חג החירות קרב ,אנו נעלה על נס את שירו הנפלא אותו תרגם יורם טהר לב "את חירותי " ( "מא ליברטה").את השיר משמיעים הרבה בימי חג החירות, אלא שפרט למילה "חירות" אין קשר בין השיר לחג.

יורם טהר לב ז'ל , (אתמול מלאו 90 יום ללכתו ), שתרגם את השיר, מספר כי את השיר הביאה לו הזמרת חוה אלברשטיין, כדי שיתרגם אותו מילה במילה מצרפתית. את השיר המקורי "מא ליברטה", ומוסיף טהר לב: "זה כמעט השיר היחיד בחיי שבו ניסיתי לעשות תרגום מדויק לשיר לועזי, כי מאוד אהבתי את השיר ואת הרעיון שלו. לוותר על החופש למען האהבה. ניצחון הרגש על השכל"…

בשיר הנפלא מתמודדת הדמות , נראה שבהצלחה, עם מצבי חיים לא פשוטים (בדידות, כאב, צער) . היא מספרת על נפלאות החירות הפרטית כאשר זו ישנה : "

את חירותי
שמרתי לי אותך
כמו כוכב בסער….

את חירותי
לשמור בריתי איתך
את חולצתי מכרתי
סבלתי הרבה וכאבתי בלי די
רק למען אמון בי תתני
נטשתי ארצי וטובי ידידי
ושלך רק הנני.

החירות ככוכב קטן מול כל הסער , למענה של אותה חירות מכרה הדוברת את חולצתה את ארצה ואף את טובי ידידיה למען אותה ברית שכרתה עם החירות אותה כל כך אהבה ורצתה .

עם החירות אשר מדומה בשיר ממש לאדם , ניהלה הדוברת יחסים אנושיים כמעט :

את שלימדת אותי לחייך
למראה הרפתקה שחלפה לה
ללקק את פצעי במיסתור ולקום
וללכת לי הלאה

אולם אז בלילה קר אחד ,ניקרו דרכיה של דוברת השיר עם "האהבה ", כפי הנראה אהבת חייה….אשר בעבורה היא נפרדת מהחירות אותה אהבה והלכה עימה עד כה .

בלילה קר אחד
הפרתי את בריתנו
כך לבדי
ערקתי מהשביל
עליו פסענו שנינו.

בגדתי בך חירותי הטובה
אל הכלא פסעתי בצער
אל הכלא החם אשר שמו אהבה
נאספתי כמו נער.

הדמות השרה נעזרת במילים קשות: “עריקה”, “בגידה”, “הפרת ברית” על מנת לתאר את היעדר החירות בעקבות האהבה. ניתן כמעט לראות את התמונה הכמעט אפלה . “לילה קר, כניסה לכלא, סוהרת נועלת את השער..” החירות מוצגת בשיר כסתירה לאהבה, מטשטשת ומעוורת את עיני האוהב “כלא חם”, “סוהרת יפה”.

וזה מחזיר אותנו לחגיגות חג החירות. לאור השיר לעיל , האם החירות היא בהכרח רק טוב ?? ,האם חירות מושלמת ,לא משאירה אותנו חסרי כיוון או יעד מוגדר לחיינו ? , האם האהבה משמעה אובדן החירות ? , שאלות מעניינות ….שווה לחשוב עליהן לפני ה "מה נשתנה ?"..

ונחזור רגע להוא מהתחלה יש אלוהים ,אין אלוהים ?

אז שלשום יצא הבן שנולד לזוג מהפתיח לחגוג את יום הולדתו ה-27 , הוא חברתו וזוג נוסף החליטו כי המקום הראוי לחוג את האירוע הוא מסעדה בתל אביב בשם "נאם" . ותנחשו מי ישב בשולחן הסמוך אליהם ??…..נכון הזוג שנישא באותו ערב בו נולד הבחור כשבוע לפני חג החירות שנת 95 , בני הזוג חגגו ..27 שנות נישואים ויתרו על החירות למען הכלא אשר שמו אהבה ….אז עכשיו תגידו לי אתם מה הסיכוי ? מה הסיכוי ששני סיפורים ואנשים המתרחשים באותו ערב בשני מקומות מרוחקים , יפגשו אחרי 27 שנים באותו היום , באותה השעה בדיוק , באותה מסעדה , ללא כל תיאום ?? ….נו ? עדיין חושבים שאין אלוהים ?? וזה עוד בחג החירות בשבוע שאנו מציינים עשור לפטירת ג'ורג מוסטקי שכתב את השיר , ו-90 יום לפטירתו של יורם טהר לב שתרגם אותו כל כך יפה.

מאחל לזוג , עוד שנים רבות של אהבה וחירות , ולבחור הצעיר רק טוב…כל החיים לפניו.

חג שמח ,טעים ונעים לכולם , עם חירות המון אהבה ומוסיקה אביבית ומהנה.

את חירותי
שמרתי לי אותך
כמו כוכב בסער
את חירותי
עזרת לי לעמוד
בכל כאב וצער.
ולצעוד בדרכי גורלי
עד תבוא גם עליי השלכת
ולרקום חלומות על קרני הלבנה
וללכת ללכת
את חירותי
למען רצונך
את שבועותי הפרתי
את חירותי
לשמור בריתי איתך
את חולצתי מכרתי
סבלתי הרבה וכאבתי בלי די
רק למען אמון בי תתני
נטשתי ארצי וטובי ידידי
ושלך רק הנני.
את חירותי
הורית לי לוותר
על תפנוקים ונועם
את חירותי
לימדת את ליבי
גם בבדידות לשמוח.
את שלימדת אותי לחייך
למראה הרפתקה שחלפה לה
ללקק את פצעי במיסתור ולקום
וללכת לי הלאה
את חירותי
בלילה קר אחד
הפרתי את בריתנו
כך לבדי
ערקתי מהשביל
עליו פסענו שנינו.
בגדתי בך חירותי הטובה
אל הכלא פסעתי בצער
אל הכלא החם אשר שמו אהבה
נאספתי כמו נער
וסוהרת יפה בתנועה רחבה
נעלה את השער

מעולם לא אהבתי את פסח.

אהבתי את החופש ,את האביב ,את מזג האויר המתחמם . אהבתי גם את הפריחות …אבל את החג עצמו אהבתי פחות. את הניקיונות בכל הבית . את הדרישות שנראו לי מוגזמות .( למי באמת אכפת שעל צלחת הניקוז של המקפיא מאחור יש אבק ?? , "אם יש אבק ואף אחד לא יודע על קיומו , האם הוא קיים ??"). לא נהניתי מהוצאת כל הבגדים מהארונות , מהחלפת נייר הארונות ומהמסע של הבגדים חזרה.. מהורדת כל הספרים מהמדפים , עלעול בהם נגד עש , ובהשבתם למקום . וכן מהתמעטות כלי האוכל במטבח ככל שקרב החג , והמעבר לארוחה במחסן ביום שלפני …אח..אח אלו היו ימים …

אבל היו דברים שאהבתי . את ריח הפוליטורה על גבי הרהיטים שחזרו לחיים בגווני חום מבריק . את ריחו המיוחד של מרק הכבש בערב החג . את המולת הדודים שמגיעים , והבדיחות של דוד חיים ,ודוד מאיר . את ריחו המשכר של העוף המטוגן בצבע ירקרק , אותו צבע שנצבע ע'י המשרה של רסק עלי נענע וסלרי . אך יותר מכל אהבתי את עוגיות היין של האחים פפושדו…שלא תטעו, לא עוגיות הקוקוס ,וגם לא הבוטנים שמקומם יפה להם במחלקת דבקים של רופאי שיניים קהי לב , אלה גלגלי עוגיות היין בקוטר 2אינטש או 4 אינטש…

יחודם של עוגיות היין היה בכך שניתן לטובלם בכוס נס קפה מבלי שיצנחו מטה , אל קרקעיתו העמוקה של הספל , ויגרמו לשברון לב. ובסוף הערב בגמר הארוחה , כאשר המבוגרים יותר חפצים היו בקריאת ההלל ובקריאת "נשמת כל חי" , נהגנו אנו לשוות עייפות לעצמנו ולשקוע כביכול בשינה עד חלוף ההגדה…ואני חשבתי לעצמי " אם תרצה אין זו אגדה".

שבת אחרונה של חודש מרץ. אתמול העברנו לשעון קייץ והבוקר התעוררנו לגשמים עזים…כמה טוב שבא אביב . נותרו פחות מ 24 שעות בטרם נסב אל ליל הסדר , נערוך שולחן נמזוג כוסיות ונספר כל אחד עפ'י סגנונו את ההגדה שמספרת ביציאת מצרים..כל אחד ויציאת מצרים שלו….אך האם בכלל הייתה יציאת מצריים ?? , ואם כן או לא ,אז מה זה אומר לגבינו ?? אלו שאלות הרות משמעות , ולא ניתן פה מענה אך רק ניגע בכמה נקודות.

למי שלא צפה בסדרה להלן אירועי הפרקים הקודמים : LAST TIME ON PRINCE OF EGYPT….

בגלל הרעב גדול שהיה בארץ כנען ,יורדים בני ישראל למצריים ומשתקעים שם. לאור תהליך ההתרבות המואץ של העבריים, מעביד אותם מלך מצרים בעבודת פרך , ולקינוח את הזכרים הנולדים מצווה להשליך ליאור . גיבור הסיפור-משה התינוק , ניצל ע'י בתו של פרעה ,הופך בהמשך לנסיך ,ובהמשך למנהיג של העם המשועבד ובעזרת 10 מכות הגונות שבונה עולם מספק לו ,מוציא את העם ממצרים . הם חוצים את ים סוף ,בדרך עוצרים בהר סיני ,מקבלים את התורה ומקרטעים בדרך עוד 40 שנה עד שיגיעו לישראל יכבשו אותה ויתישבו בה..

וכאמור בעוד פחות מ-24 שעות נשב כולנו סביב השולחן נכרסם מצות ,סילאן , זרועות נטויות ( האמת יותר שוקיים ) נפתח ספרי הגדה ונספר בשבחי אירועי הפרק הקודם על מנת שיועברו מדור לדור…שנדע מניין באנו ולאן אנו הולכים כבר 70 שנה.

בארכאולוגיה ישנם גישות רבות ומענינות . אחת סוברת שההיסטוריה המסופרת שרירה וקיימת אלה אם כן ישנם ממצאים שיוכיחו אחרת-אמונה , אחרת טוענת שעל מנת להוכיח סיפור היסטורי יש להסתמך על ממצאים המאששים סיפור זה-מדעית.

על פי המסופר בתנ'ך כאשר יוצאים בני ישראל ממצרים , הם מונים 600 אלף גברים , כך שיחד עם נשים ילדים וזקנים מדובר על יציאה של קרוב ל 2 מליון איש. אחת השאלות העולות מכך ,אם כן וודאי יהיו סימנים לתנועתם של 2 מליון איש במשך 40 שנה במסלול ידוע וכתוב ..שאריות ,כלים , לבוש ,קברים ,סממנים דתיים…אולם חרף השנים הארוכות שחלפו והמחקרים הרבים מאוד שנעשו…( לא כולל אינדיאנה ג'ונס ) למרבה הפלא , לא נמצאו שום שרידים ליציאת מצריים , לא כלים לא לבוש ,ואף לא שרידי מחנות ,קברים , וכו'….הכיצד ??

יתרה מכך , מחקרים שונים הראו כי התרבות המצרית הייתה מאוד , מאוד מתקדמת יחסית לשאר העולם באותה עת ( שפה ,כתב ,מבנים ארכיטקטונים אדירים , מקדשי ענק , צבא מפותח ומצויד וכו') , וככאלה הם נהגו לתעד כל דבר בכתב . כתבים מצריים ישנים מתארים אפילו ,את שעות העבודה של פועלי הבנייה בפירמידות ,את שכרם , את קצובת מזונם . כמובן אירועים פולטיים ,מינויים שונים וקורות מלכים….אך בשום כתב מצרי ..לא מוזכרת יציאת מצרים של עם עצום ורב , כפי שאנו מספרים אותה…מוזר.

ישנם שאלות רבות לגבי הסיפור המופלא שאנו נוהגים כל שנה לספר .

חוקרי מקרא שונים ניסו לפתור דילמה זאת ע'י פתרונות שונים שיתאימו לחקר ההיסטורי ולממצאים ארכאולוגים .

תיאוריה אחת מדברת על כך כי בתקופה המדוברת עפ'י הרישום ההיסטורי , האימפריה המצרית שלטה גם בשטחי ארץ ישראל …ובאותה עת היו מחלוקות דתיות בתוך האמפריה המצרית לגבי האמונה . ופלג של כוהני דת עזב את מצרים בגלל עימות עם פלגים אחרים ,(ואולי מכאן עניין הלווים ועובדי המשכן אצלנו).

במקום אחר מעלים את האפשרות כי היציאה לא הייתה ממצרים לכיוון ארץ ישראל …בניגוד לסיפור התנ"כי המתאר את בני ישראל היוצאים ממצרים, הסברה הרווחת בקרב הארכיאולוגים מהזרם המרכזי היא דווקא הפוכה, וטוענת שהמצרים הקדמונים, הם אלה ששלטו בארץ כנען – והם אלה שיצאו מישראל – חזרה למצרים.

פרופסור שלמה פינקלשטיין מומחה לארכאולוגיה מקראית מציין בכתבה שהופיע באתר YNET באפריל 16 כי בתקופה הברונזה המאוחרת, בין המאה ה-15 למאה ה-12 לפני הספירה, מצרים שלטה בארץ ישראל. כמובן שלאחר 350 או 400 שנה של שלטון מצרי בארץ ישראל, נכנסו הנה גם השפעות של תרבות מצרים בתחומים שונים של חיי היום יום. ( לדוגמא ,ישנם בישראל שרידי מקדש מצרי ביפו , ושרידי מבשלת בירה מצרית היכן שנמצא כיום רח' אלנבי בת'א …אכן עיר ללא הפסקה ) ואז קרו שני דברים שקשורים לאותו עניין, הייתה קריסה גמורה של המרכזים העירוניים ושל הממלכות והאימפריות של המזרח התיכון הקדום – ומצרים נסוגה מישראל!"

. ומה לגבי חציית ים סוף ?? , עפ'י תאוריה זו הם למעשה חצו את אגם החולה ,שקיבל את הכינוי ים סוף בגלל ריבוי קני הסוף שגדלו בו…אפשרות ??…אולי.

ומה לגבי 10 המכות ,וכל התופעות טבע המוזרות שחוו בני ישראל והמצרים ??

מחקר חדש שבוצע בידי אוניברסיטת אריזונה והתפרסם לאחרונה מצא שההתפרצות ההרסנית של הר הגעש ת'רה שבאי היווני סנטוריני אירעה מאה שנה לפני התאריך בו האמינו עד היום שהתרחשה – כלומר במקביל לתקופה בה משערים כי משה הוליך את בני ישראל דרך ים סוף לכיוון הארץ המובטחת. החוקרים מאמינים שיש קשר ישיר בין התפרצות הר הגעש לקריעת ים סוף, והפתרון המדעי שלהם הוא – צונאמי. כלומר שגלי צונמי גרמו לנסיגת מים , בני חלפו ,ואז המים שבו כאשר המצרים הגיעו..

השאלה האמיתית בכל הסיפור קשה מלהגיע לידי פתרון ,וספק אם ישנו רצון אמיתי להגיע למסקנות . במידה ויוחלט למשל כי לא הייתה ולא נבראה , הן ליהדות והן לנצרות ולאיסלם תהיה בעיה להסביר את עצמן…אם לא היה מתן תורה …לא היו 10 הדיברות וכו'.

לכאן או לכאן ניתן להביא עוד המון אפשרויות והסברים אפשריים . הוכחות חותכות אין , למעט האמונה החזקה שעימה לא ניתן להתווכח.

וההגדה וסיפוריה לוקחים אותנו אל להקת פופ בריטית שזכתה להצלחה רבה בשלהי שנות ה-70. היא ידועה בעיקר עקב זכייתה בתחרות האירוויזיון 1976 שנערכה בהאג, הולנד, עם השיר "Save Your Kisses for Me" ("שמרי את נשיקותייך עבורי")…. למי שלא ניחש….להקת אחוות האדם (BROTHERHOOD OF MEN)

להקת Brotherhood of Man הוקמה בשנת 1969 על ידי המפיק והכותב השירים טוני הילר. בהרכבה המקורי של הלהקה השתתפו כותב השירים ג'ון גודיסון, הזמר טוני בורווס, כותב השירים והמפיק המוזיקלי רוג'ר גרינווי והצמד סו גלובר וסוני לאסלי.

באותה שנה, החלה הלהקה להקליט שירים עם מייסד הלהקה, מפיק וכותב השירים טוני הילר. הסינגל הראשון שלהם "Love One Another" ("אהבו אחד את השני") נחל כישלון ולא הצליח להתמקם בצמרת מצעד הפזמונים. בשנת 1970 יצא לאור הסינגל השני שלהם, "United We Stand" ("מאוחדים אנחנו עומדים"), וזכה להצלחה ברחבי העולם.

בתחילת שנת 1976, טוני הילר, מקים ומפיק הלהקה, היה להוט שחברי הלהקה יופיעו בתחרות האירוויזיון, והחליט לשלוח את השיר "Save Your Kisses for Me" ("שמרי את נשיקותייך עבורי") לקדם האירוויזיון הבריטי, "A Song for Europe competition". ב-25 בפברואר 1976, הלהקה נבחרה בקדם-האירוויזיון הבריטי . ואכן הם מגיעים להאג שבהולנד וקוטפים ניצחון מוחץ וזוכים ב164 נק ובמקום הראשון.

השיר, הפך להצלחה כבירה ברחבי העולם, והצליח להתמקם בראש מצעדי הפזמונים במדינות רבות. בסופו של דבר, השיר מכר שישה מיליון עותקים ברחבי העולם, ועד היום השיר הוא שיר האירוויזיון המנצח הנמכר ביותר אי פעם. בבריטניה השיר התמקם בראש מצעדי הפזמונים במשך שישה שבועות רצופים, מה שזיכה את חברי הלהקה באלבום פלטינה, וכיום השיר הוא אחד מ-100 השירים הנמכרים ביותר אי פעם בבריטניה.

יש שהשוו את הצלחתה של הלהקה להצלחתה של להקת "ABBA" השוודית (שזכתה גם כן בתחרות האירוויזיון בשנת 1974), שהתמקמה במקומות גבוהים ומכובדים במצעדי הפזמונים ברחבי העולם. השוואה זו התחזקה כאשר הלהקה שחררה את הסינגל החדש "Angelo" ("אנג'לו"), משום שהסינגל היה דומה במידה רבה לסינגל "Fernando" ("פרננדו") של להקת "ABBA". הסינגל החדש של הלהקה פורסם בקיץ 1977 וזכה להצלחה מיידית. השיר התמקם במקום הראשון במצעד הפזמונים של בריטניה, הפך לאחד מהלהיטים הגדולים ביותר במדינה באותה שנה, וכמו כן, הפך לאחד מ-50 הסינגלים הנמכרים ביותר של העשור.

אז איך הדברים מתחברים ?

מחר נסב לסדר ונספר את הגדת הפסח או אגדת הפסח ,כל אחד לפי אמונתו ומסורתו .היה או לא היה ,מה זה באמת חשוב . טעים …נעים…ממשיכים הלאה. ובשבוע הזה ,בו אם נביט מעבר לכתף נראה את הבחירות הרביעיות , ואם נביט קדימה אולי כבר נראה באופק את החמישיות.. אין זו בכלל אגדה..זה אמיתי.

ואולי מה שנחוץ לנו זה מעט אחוות אדם ,פה בתוכנו בתוך החברה בה אנו חיים ,ואז אולי הדברים יעלו על פסים חיוביים יותר ואיתם תגיע יציאת מצריים האמיתית של כולנו…ואחוות האדם ..?? ,גם הם שרו על האגדה ..של אנג'לו …בחור פשוט שאהב נערה ממעמד גבוה אי שם בהרי מכסיקו …הם מתאהבים למרות הסיכון ..וגם להם יציאת מצרים ..הם בורחים לחיות יחד..אגדה ממש..

מאחל לכולנו אגדות מתוקות , לפחות כמו עוגיות היין של פפושדו..והרבה אחוות אדם …חג שמח טעים ונעים לכולם.

Long ago,
High on a mountain in Mexico
Lived a young shepherd boy, Angelo
Who met a young girl and he loved her so

Rich was she,
Came from a very high family,
Angelo knew it could never be,
They ran away to their destiny

Running away together
Running away forever
Angelo
Running away from danger
Hiding from every stranger
Angelo
They knew it wasn't wrong
They found a love so strong
They took their lives at night
And in the morning light
They found them on the sand
They saw them lying there, hand-in-hand

"שירד כבר ,שירד כבר הלילה "חשב לעצמו. "כמה עוד יוכל אבא לסבול "..השמש נטתה לצידה המערבי של החווה , והאירה הכל באור בגווני זהב וחאקי . שיחי סירה שנתלשו התגלגלו להם ברחבה הגדולה שלפני ביתו של האדון. הוא יכל להבחין בהם כאשר חצו את החרך ממנו הביט החוצה מתוך אסם התבואה.

שערות ראשו נמלאו אניצי תבואה ,וחתיכות קש . הוא כבר סיים להאכיל את סוסי החווה , הכבשים ,ועוד מספר פרות שהיו במכלאה . גם לכלבים הגיש את מזונם , וכעת המתין לשובו של אביו. הדאגה לשלומו הפכה את ההמתנה לקשה יותר עם כל רגע שחלף . הוא נשא את עיניו אל קו האופק והבחין באבק המיתמר במרחק . " זה אבא " חשב לעצמו , "הוא בוודאי עושה דרכו חזרה אל החווה , הם בטח סיימו את קטיף הכותנה ,וכעת יוכל לתת מנוחה לגופו הדואב " . הוא דאג לאביו . בימים האחרונים למרות החיוך ששלח לעברו כל בוקר לפני יציאתו לקטיף ,הבחין כי אביו נהג לאחוז ולעסות את מותניו , ונדמה היה לו כי אף הבחין בסימנים כחולים שחורים בקצה גבו. " עד מתי ? " חשב לעצמו "עד מתי ימשך הסבל הזה ?" למה אנשים נוהגים כך האחד בשני ? , האם לאבא ולי לא מגיע קצת ,רווחה ושמחה מדי פעם ? , אולי זה תלוי גם בנו " , חשב לעצמו.

השמש חלפה את קו צמרות העצים כלפי מטה והאור הצהוב הפך אדמדם ,שקיעה נוגה העלימה את אבק הדרך..ונדמה היה לו כי שמע את קולו של אביבו מפזם שיר בלוז חרישי.

שבת שלישית של חודש מרץ , האביב בכל פינה . במורדות הר כרמילה הסמוך למושב ניתן להבחין בפרחי הדגנית בצבעי כחול עמוק, אחרוני הנוריות מפזרות כתמי אדום על מורדות נחל כרמילה ,לעזרתם באים פרחי הצבעוני הכתומים-אדומים ,הלוטם מביא מהבית את צבעו הוורוד ..חגיגה של חופש ,שמש ושלל צבעים..חג החירות בפתח , ואם בחירות עסקינן ,תעלה פינתו השבוע את ספרה המפורסם של הארייט ביצ'ר סטואו…"אוהל הדוד תום"

ביצ'ר סטאו נולדה בקונטיקט. אביה היה כומר קלוויניסטי אדוק. הרייט הייתה אחת מאחד עשר ילדים, אשר הנודע שביניהם היה הנרי וורד ביצ'ר , אחד הפעילים הנודעים לביטול העבדות. היא הייתה מורה למשך זמן מה. בסינסינטי פגשה בעבדים שחורים, ומאוחר יותר נטלה חלק בפעילות להברחת עבדים מהדרום. ב-1843 הוציאה את ספרה הראשון "המייפלאואר: רשימות, רישומים וטיפוסים מבין צאצאי החלוצים".

סיפור הספר "אוהל הדוד תום" התחיל את דרכו בהמשכים בעיתון "נשיונל אירה" (National Era, "העידן הלאומי" בתרגום חופשי), שפורסם מדי שבוע החל מיוני 1851. בתחילה תוכנן להיות סיפור קצר, אך לבסוף התפרש על פני ארבעים פרקים. המו"לים היו ספקניים לגבי הדפסתו בספר, אך בסופו של דבר יצא הספר ב-20 למרץ 1852, כשמונה שנים לפני פרוץ מלחמת האזרחים.

לאחר שפורסם הספר אזלו עותקיו מהשוק במהירות, ובתי הדפוס עמלו על הדפסת מהדורות חדשות שלו ללא הרף. בספר יש תיאור קשה של ייסורי עבד שחור המשרת בנאמנות את בעליו, אדם טוב לב ונוח שמוקיר את נאמנותו. עקב שינוי נסיבות, העבד מתגלגל ממקום למקום , , מציל נערה לבנה מטביעה בנהר ,ונקנה ע'י אביה , אמור להיות משוחרר ,אך אדונו נרצח ,והוא מועבר מיד ליד ומגיע בסופו של דבר להיות עבדו של אדון אכזר ורע לב. הוא לא מוחה ומקבל עליו את הדין למרות ההשפלות והמכות. ..עד לסוף שאותו לא נגלה.

לספר הייתה השפעה גדולה על דעת הקהל בארצות הברית נגד תופעת העבדות. יש הסבורים כי האווירה שהקרין הרומן עודדה את פרוץ מלחמת האזרחים האמריקנית ואת התנועה לשחרור העבדות.

כיוון שבאותה תקופה זכויות היוצרים לא היו מעוגנות בחוק, יצא, במקביל לפרסום הרומן, מופע בימתי הנושא את השם "המופע של תום" (Tom Show).

שמונה שנים לאחר צאת הספר , ב-1860, נבחר אברהם לינקולן לנשיא מטעם המפלגה הרפובליקנית והביס את יריביו הדרומיים שדגלו בהרחבת האזורים המדינות שבהם הייתה מותרת העבדות. לאחר שנבחר לינקולן, פרשו מדינות הדרום מארגון המדינות, צעד שהפך לסיבה לפרוץ מלחמת האזרחים האמריקנית .

ישנה אנקדוטה המספרת שכאשר פגש הנשיא לינקולן את הסופרת סטואו, אמר לה: "אז זוהי האישה הקטנה שהתחילה את המלחמה הגדולה הזו". אחרים טענו שלספר הייתה השפעה כה חזקה על הקוראים הבריטים, שבריטניה נמנעה בגללו מלהצטרף למדינות הקונפדרציה במלחמת האזרחים.

לשאלות לגבי כוחו של הספר, ענתה הארייט ביצ'ר סטואו: "לא אני כתבתי את 'אוהל הדוד תום'. אלוהים הכתיב לי את הסיפור ואני רק רשמתי את המילים מפיו".

דמותו של הדוד תום נתפסה הצורה אחרת עם חלוף הזמנים . כשיצא הספר, הדמות של "הדוד תום" נחשבה לדמות חיובית – לסוג של קדוש מעונה. אולם עם חלוף השנים , בעשור השני של המאה ה-20, הדברים השתנו . לאחר מותו של בוקר טי. וושינגטון, מנהיג והוגה מוביל ,בן הדור הראשון למנהיגים אפרו-אמריקאים שהשתחררו מעבדות , אשר עודד שיתוף פעולה עם הממסד הלבן, ויחד עם עליית תנועות לאומיות שחורות קיצוניות יותר , כמו זו של מרקוס גארבי (מייסד תנועת החזרה לאפריקה. מוציא לאור, עיתונאי ואיש עסקים אשר הקדיש את חייו למען המאבק הלאומי השחור). בימים הללו , כל מה שהיה ניתן להבין כהתרפסות כלפי לבנים נהיה שלילי. ( מזכיר לא מעט את שקורה אצלנו ) אחד המקרים הראשונים שהכינוי נשמע ברבים היה כאשר הכומר הלאומני השחור, ג'ורג' אלכסנדר מגווייר, אמר בפני הכנס של האגודה לשיפור האוניברסלי לשחורים ב-1919: "כושי 'הדוד תום' חייב ללכת, ובמקומו חייב לבוא מנהיג חדש לגזע השחור… לא איש שחור עם לב לבן, אלא איש שחור עם לב שחור." . עד היום משמש הכינוי "הדוד תום" בקהילה האפרו-אמריקאית ככינוי גנאי לשחור המתרפס ללבנים ומנסה לחקות את מנהגיהם, תוך ביטול עצמי של זהותו.

והנגיעה הקלה ,בספר "אוהל הדוד תום " לוקח אותנו במוסיקה אל המשוררת והעורכת הישראלית צרויה להב .

צרויה נולדה וגדלה בקיבוץ איילת השחר בשם צרויה חפרי. צרויה שירתה בלהקה הצבאית בצוות הווי חטיבת הצנחנים. בעת שירותה פגשה את לואי להב, לימים אחד המפיקים המוזיקליים הבולטים בישראל. לאחר השירות, בהיותה בת תשע עשרה וחצי, נישאה ללהב והשניים נסעו לארצות הברית, שם נולדה בתם היחידה טל, שנהרגה בתאונה בגיל שלוש וחצי.

במהלך היותם בארה'ב , בתחילת שנות השבעים שרה וניגנה (בכינור) ב-E Street Band, להקת הליווי של ברוס ספרינגסטין – בהופעות ובאלבומים The Wild, The Innocent and The E Street Shuffle ו-Born to Run. בשנת 1975 חזרו צרויה ולואי להב לישראל.

שנתיים מאוחר יותר הגרש הזוג ,וצרויה פנתה ללימודי משחק ואף הופיעה במספר הצגות . בתחילת שנות השמונים הייתה חברה בלהקת הברירה הטבעית. לאחר פרישתה מן הלהקה לא הופיעה עוד והקדישה את עיקר מרצה לכתיבת שירה ופרוזה.

שיריה הולחנו ובוצעו על ידי מיטב המוזיקאים והמבצעים בישראל. מוזיקאי שהרבה להלחין את שיריה של להב הוא רמי קלינשטיין, שהלחין משיריה הן עבור עצמו ("הים כבר לא", "על הגשר הישן", "תשארי עוד קצת") והן עבור ריטה ("חמצן", "ימי התום", "לאלף נמר", "שרה ברחובות"). גם יהודית רביץ הלחינה אחדים משיריה, כ"דרך המשי" ו"נעמיד פני יתומים". עוד ביצעו משיריה מאיר בנאי, דויד ברוזה, גידי גוב, ריקי גל ("תפילות הילדים "), יהודה פוליקר , ואחרים. בשנת 2003 הוציאה להב אלבום בשם "הים כבר לא", ובו 16 מן השירים שכתבה במרוצת השנים.

ספרה הראשון, "כפכפי העץ של אנדרה" (2002), המבוסס על סיפורו האמיתי של אריה בן-פלאי, שילדותו עברה עליו בהולנד בתקופת השואה, זכה בעיטור אנדרסן הבינלאומי, בפרס לספר ביכורים של משרד התרבות והספורט ובפרס יד ושם למפעלים חינוכיים לשנת תשס"ב, על כתיבת ספר לילדים ולנוער בנושא השואה. ספרה השני, "מלכת הביצות רוקדת טנגו" (2004), זכה בפרס אקו"ם לשנת 2005.‏

בשנת 2011 הוענק לצרויה להב פרס אקו"ם על מפעל חיים בתחום הזמר העברי למחברת. להב מלמדת בבית הספר לאמנויות המילה בירושלים.

אז למה אוהל הדוד דום וצרויה להב דווקא היום ?..התשובה היא שלוש נשים שמחברות עבדות ,חירות אוהל…וגם תום.

אז כידוע לכולם לפני שבוע החל חודש ניסן ,תחילתו של האביב ,ובעוד שבוע נסב לחגוג את ערב הפסח …חג החירות..

ומחר ה-20 לחודש מרץ ימלאו בדיוק 149 לצאתו של הספר ,"אוהל הדוד תום " , של הסופרת הארייט ביצ'ר סטואו , אשר לא מעט אנשים סבורים שהיה אחד המשפיעים על הסיבות למלחמת האזרחים בארה'ב שהביאה לסיומה של תקופת העבדות בארה'ב .ופה אצלנו נחגוג בעוד שבוע את חג החירות , זכר ליציאת מצריים……ואיך צרויה להב קשורה ??…אז אפרופו אוהל הדוד תום …צרויה כתבה את השיר הנפלא לריטה …ימי התום…ובכדי לסגור מעגל השבוע יצא לאור בהוצאת "מודן" , ספרה של ריטה יהאן פארוז ( הזמרת הנהדרת ריטה למי שלא מכיר ) , "צ'אדור נוטף מי גשם" , שמתאר את חייה באירן ,עלייתה לארץ והקליטה הקשה פה… ומי ערכה את הספר ???…נכון צרויה להב… ולמי ששואל מה זה צ'אדור…..התשובה היא שזו מילה בפרסית שפירושה….. אוהל…

אוהל הדוד תום—ימי התום –צרויה להב ויציאה לחירות שלנו ושל ריטה ..

שבת שקטה ונעימה לכולם , ,,,,אפשר להוריד הילוך עם הנקיונות, אנחנו כבר לא עבדים.

שיר נהדר ,קול נפלא ומילים יפות..לפני שנה נבחר לשיר האהוב ביותר על הקהל משירי ריטה.

וכשתגיעי לבית שלו
ותמצאי אותו שמה
ספרי שאני מחכה בלילות
ואל תספרי עד כמה

אמרי לו עדיין אני נמצאת
מסרי אהבה ושלום
בקשי שירים עוד כוס לחיי
ולזכר ימי התום

זמן שנשאר
ואין רחמים
אין לי שום חרטות או תקוות לעצמי
זהו כל מה שיש

אז מה מחבר בסופו של דבר
שני אנשים יחד
צל חלומות, משקל העבר
משא של בדידות ופחד

אני עייפה מלכסות יותר
עייפה מלרדוף
בין הברירות לשלם ולוותר
אני אשלם עד הסוף