מבעד לחושך הנימסך על פני המים הכל נראה אותו דבר ,שחור משחור .ורק נתזי המים המלוחים והקרים של חודש פברואר המוטחים בפנים העייפות ,דליי הקיא בפינות הסיפון ,והטילטולים העזים ,הם שהעידו על ההימצאות במימיו הקרים של הים השחור ,שכמו שמו העיד על האוירה הכללית.
הצפיפות הייתה נוראית ,תכולת האוניה הייתה הרבה מעל הטונא'ז המותר ע'פי הרשיונות 764 במקום 400,הריחות הקשים ואינספור הבעיות הבריאותיות שהתרכזו בכל מטר מרובע של סיפון ,לא הביאו אף לא אחד מן הנוסעים לידי קיטור או רטינה. התקווה הייתה חזקה יותר מהכל .עשרה שבועות של המתנה וסבל לא יתואר לא שברו את רוחם .מאורעות הזמן שקדם לכך והחשש מהפשיזם שפשה ברומניה של אותם ימים דחפו אותם אל מצבם הנוכחי.
האוניה היטלטלה באיטיות בגלל מנועה התקול ושבבי התקווה עלו וירדו כגלים המכים בדופן האוניה. לאורה החלש של השמש שהחלה לעלות באופק הבחין אחד הנוסעים בשובל לבן הנע במהירות על פני המים ,ועוד בטרם הספיק להבין במה מדובר ,נשמע לפתע פיצוץ מחריש אוזנים. דמויי האדם החלו לצעוק לעזרה …והים הוא כאילו לא חש במתרחש ,אדיש לנעשה על גליו ,המשיך להכות במימיו המלוחים באוניה . הצעקות ..נמשכו עוד כשעה,ולאחריהם ירד שקט על פני המים ,ורוח אלוהים ריחפה על פני תהום…והים ..הוא בשלו המשיך כאילו כלום לא אירע …וגליו כיסו את הכל….
שבת חמימה של חודש אדר ,הילדים בהכנות אחרונות להחליף את אסתר המלכה או את השוטר השכונתי. חלקם ידמו לגבינה אחרים לליצן ובסופו של שבוע זה ישא החזן קולו ויקרא " ויהי בימי אחשוורוש" ומצהלות הילדים יתערבבו בקולות הרעשנים…ופינתנו מטה הגה " לימינה 30 " וחוזרת לאחור. 76 שנים בדיוק אל לילו החשוך של ה24/2/1942 .אל מימיו של הים השחור ..אל אוניית המעפילים "סטורמה" אשר כמו בספרי עגנון…שמה יעיד על סיפורה..
סטרומה' הייתה אונייה בולגרית שנבנתה בשנת 1867 בניוקאסל, אנגליה, כספינת נהר, ורוב הפלגותיה היו בעיקר בדנובה.בשנת 1941 ארגנו אנשי התנועה הרוויזיוניסטית ברומניה, את הפלגת האונייה כדי לברוח מרומניה הפשיסטית, לאיסטנבול מרחק 14 שעות הפלגה.ב־11 בדצמבר 1941 עלו על סיפון האונייה, שעגנה בנמל קונסטנצה שברומניה, 103 ילדים, 272 נשים ו-393 גברים מבין יהודי רומניה. הכוונה הייתה להגיע לאיסטנבול ומשם להמשיך לישראל שהייתה באותם ימים תחת שלטון בריטי. המרחק לאיסטנבול לא היה גדול אולם מצבה הרעוע של הספינה הישנה ובעיות מנוע קשות לאחר היציאה לים ,הביאו לעיכובים קשים שבסופם נגררה לנמל איסטנבול .
האניה סטרומה עוגנת מול חופי תורכיה, פברואר 1942
המארגנים קוו לקבל בטורקיה סרטיפיקטים , (במסגרת ההקצאה השנתית של 2500 שהתירו הבריטים) ,ולהגיע באמצעותם לארץ ישראל. בין הנוסעים היו שישה בעלי סרטיפיקטים שהורשו לעלות לחוף ולהמשיך בדרך היבשה לארץ ישראל.סטרומה עגנה באיסטנבול במשך כעשרה שבועות. ממשלת טורקיה התנתה את שהות האונייה בחופיה בכך שמדינה אחרת תסכים לקלוט את הפליטים, אך מדינה כזו לא נמצאה, למרות השהות הארוכה של האונייה בנמל. במקביל סירבו השר הבריטי לעיניני המזרח התיכון וולטר גינס (הלורד מיין) ,והנציב בישראל הרולד מקייכל לאפשר את הכנסת הנוסעים לישראל, למרות מצבם הקשה ותחינות אנשי הסוכנות.
הנוסעים הושארו בהסגר ונאסר עליהם לרדת מהאונייה, פרט לשמונה . המעפילים שנותרו על הספינה חיו על אספקה שקיבלו מהקהילה היהודית באיסטנבול, עד שגם אספקה זו אזלה. בתוך האונייה הנתונה בתת-תנאים פרצה מחלת הדיזנטריה והנוסעים סבלו מקור, מצפיפות, מזוהמה ומרעב. הבריטים לחצו על הטורקים להחזיר את הנוסעים לארץ המוצא של ההפלגה, רומניה. ניסיונות של הג'וינט לפעול בדרכים אחרות מול השלטון הטורקי להתיר לנוסעים לרדת לחוף ולשהות בינתיים במחנה זמני, כשלו אף הם. השלטון הבריטי בארץ ישראל חשש מפריצת הסכר ומגל של פליטים יהודים שינהר בדרך האחורית לחופי ארץ ישראל וביקשו לחסום את דרך העלייה מארצות הבלקן דרך טורקיה.
מתוך היאוש וכדי למנוע את שילוחם חזרה לרומניה חבלו הנוסעים במכונות האונייה. לבסוף החליטו הטורקים להיפטר מהבעיה בכל מחיר. בליל 23 בפברואר 1942 'סטרומה', עם מנוע מקולקל ובלא עוגן, נקשרה לספינת גרר טורקית שגררה אותה ללב ים, אל מחוץ למים הטריטוריאליים הטורקיים, והותירה אותה שם בלא מזון ומים, על מאות האנשים שהצטופפו על סיפונה.
למחרת בבוקרו של ה-24 לפברואר 1942 ,הבחינה צוללת רוסית בכלי השייט שלא היה מזוהה מבחינתה , ועל פי הנחיות פתיחה באש באותם ימים ,הונחה מפקד הצוללת להטביע כל כלי שייט בלתי מזוהה הנכנס למימי הים השחור ,וכך עשה . הצוללת שיגרה טורפדו שפגע בגוף הספינה הרעועה והישן ותוך זמן קצר שקעה הספינה על כלל נוסעיה 764 במספר, פרט לשניים במצולות הים.
השניים שניצלו מהטביעה היו המעפיל הצעיר דוד סטוליאר ואחד מקציני האונייה, שהצליחו לטפס על קורה והיו סנטימטרים ספורים מעל קו המים. במשך הזמן ניסו שני הניצולים לעודד אחד את השני כדי לשרוד ובמשך הלילה הקר שבא שרו, דיברו וצעקו. הם חששו שאם יפסיקו – לא יחזיקו מעמד בקור העז ששרר במים וגופם יקפא. לפנות בוקר התברר לסטוליאר שהקצין לא החזיק מעמד ומת, והוא נותר הניצול היחיד מן האונייה. דייגים טורקים גילו במקרה את הניצול והעלו אותו לספינתם. דוד סטוליאר נכלא בידי הטורקים ולאחר מאמצים של הקהילה היהודית במקום שוחרר ועלה לארץ ישראל בדרך היבשה. לאחר מכן התגייס…. לצבא הבריטי עד לסוף מלחמת העולם השנייה. עם שחרורו הצטרף להגנה ובמלחמת העצמאות לחם כמקלען.
במהלך השנים עלו סברות שונות לגבי זהות הגורם המטביע ,היו שטענו למוקש ימי ,או אולי צוללת גרמנית ,אולם מחקרים הביאו את החוקרים לצוללת רוסית שמפקדה אף קיבל אות לשבח על הטבעתה של ספינת המעפילים סטורמה(הוא לא ידע שמדובר באונית נוסעים) .
האסון נחשב לאחד האסונות הימיים הקשים ביותר מבחינת מספר האנשים שטבעו .המחתרות בארץ והלח'י בראשן הטילו את האחריות על הלורד מויין ועל הנציב הבריטי בארץ הרולד מקמייכל והחליטו להורגם .
קבוצה של לוחמי לח"י, בפיקודו של יהושע כהן, תקפה ב-8 באוגוסט 1944, שייירה בה נסע הנציב העליון הבריטי, הרולד מקמייכל, בדרכו מירושלים ליפו. ביפו עמדה להערך לכבודו מסיבת פרידה לפני שנמלט מן הארץ מאימת המחתרת.
לחיסולו של הלורד מוין שהיה במצרים נבחרו שניים מלוחמי לח"י – אליהו חכים ואליהו בית צורי. הם קיימו מעקב ממושך אחרי שיגרת יומו של מוין. ב-6 בנובמבר1944 , כשחזר הלורד מוין ממשרדו לביתו ביצעו את ההוצאה להורג ביריות אקדח מקרוב. הם נמלטו מן המקום באופניים אך נתפסו על ידי שוטרים מצריים. הם הודו מייד במעשה והפכו את בית המשפט לבמה בינלאומית להסברת עמדת לח"י ולהוקעת הבריטים.הם זכו לאהדה גם בקרב דעת הקהל המצרית שראתה בהם לוחמים נגד הבריטים השנואים. אולם הבריטים ששלטו במצרים כפו על בית המשפט הצבאי המצרי להטיל עליהם עונש מוות. הם הוצאו להורג ב-22 במרץ 1945.
חיסולו של מוין עורר זעזוע בעולם כולו, ובמיוחד בדעת הקהל הבריטית, והיה בין המאיצים להסתלקות הבריטים מארץ ישראל.
הסטורמה הונצחה באנדטה בבית הקברות בבוקרשט שברומניה ,וכו בישראל : כיר סטורמה בחולון ,בשכונה א' בבאר שבע הוקם בית כנסת אשכנזי ע"ש סטרומה, בקומתו העליונה של בית הכנסת ישנו מוזאון לזכר הפליטים. בית כנסת אשכנזי נוסף בשם זה פועל בשכונת גיורא ברמלה.
כיכר ואנדרטת סטורמה בעיר חולון
וסיפורה של הסטורמה לוקח אותנו מוסיקלית 31 שנים מאוחר יותר אל שנת 1973 . בשנה זו הוציא הבמאי האמריקאי סם פקינפה את סרטו Pat Garrett and Billy the Kid . בסרט כיכבו ג'ימס קוברן ,כריס כריסטופרסון ..ובוב דילן ..כן כן בוב דילן הזמר…לסרט חיבר דילן ידידנו את שירו הנפלא " נוקש על שערי גן עדן" (Knockin' on Heaven's Door) .השיר הפך ללהיט הראשון של דילן שהגיע לראש מצעד האמריקאי (ב-1973), לאחת מקלאסיקות הרוק , ולאחד השירים המוכרים ביותר של דילן.
השיר כמו מבקש להפסיק את הלחימה ,מושר מפיו של לוחם עייף שכבר תש כוחו ואינו חפץ עוד בלחימה וברובה ,ופונה לאימו שתוריד ממנו את המעמסה את התג המחייב ואת הרובה בטרם יתדפק על שערי גן עדן.
במקור השיר בוצע בסגנון פולק רוק בקצב איטי, אך במהלך השנים הוא זכה למספר רב של גרסאות כיסוי בסגנונות ובמקצבים שונים.בין הגרסאות המפורסמות לשיר זה ניתן לציין את הגירסאות של אריק קלפטון , מארק קנופלר הגדול , אבריל לאבין ,דונה דה לה ריי , ואפילו רוג'ר ווטרס מהפינק פלוייד , ואחת המושמעות ביותר היא הגרסא של להקת רובים ושושנים " guns & roses" .
וכיצד הדברים מתחברים ??? אז היום בדיוק לפני 76 שנים טובעה ספינת המעפילים "סטורמה "אשר נוסעיה התדפקו על שערי העולם החופשי לעזרה , והיום בשבת שלפני פורים שנקראת "שבת זכור" ,מהקריאה בשבת :" זכור את אשר עשה לך העמלק בצאתך ממצרים…" אנו מצווים לזכור ולא לשכוח,האגדה מספרת שהמן-כוכב אירועי פורים היה אף הוא מזרע עמלק …והמהדרים טוענים שגם היטלר…אז בשבת בה נפגשים סיפור הספינה , אנשים המבקשים להימלט מזרע עמלק שבגרמניה , ולהגיע לארצם המיוחלת , בה בשבת שאנו קוראים לזכור את אשר עשה העמלק…פינתנו מבקשת לזכור דבר נוסף . בימים בהם מתדפקים על שערי ארצנו אנשים המבקשים מקלט מתלאובות המלחמה הרצחנית באפריקה , חשוב שנזכור את אשר עשה העמלק ,אך חשוב גם שנזכור כי גם אנו היינו פעם במצב דומה כי "גרים היינו בארץ נוכריה" ונמלטנו מציפורני מבקשי נפשנו והתדפקנו על שערי הארץ …שערי גן עדן ,אך היא הייתה סגורה…ואף אחד לא בא לעזרנו..בשבת זכור…כדאי שנזכור שהזכרון הוא הפכפך…
שבת נעימה וחמה לכולם …וחג פורים שמח ושקט לכולנו.
Mama take this badge from me
I can't use it anymore
It's getting dark too dark to see
Feels like I'm knockin' on heaven's door
Knock-knock-knockin' on heaven's door
Mama put my guns in the ground
I can't shoot them anymore
That cold black cloud is comin' down
Feels like I'm knockin' on heaven's door
במחשבה שניה 