תגית: נישואין

כבר בחניה היה אפשר להבחין בשינוי . השומר בכניסה חייך אל הבאים וסימן להם באדיבות להאט . למראה מד החום שאחז בידיו ,הבינו יושבי המכונית את שעליהם לעשות. ארבעת היושבים ברכב מיהרו לעטות מסכות ,כאשר עצר נהג הרכב את רכבו בסמוך לשומר.

"שלום אתם אתם לחתונה של מר וגברת ישראלי ?"..נוסעי המכונית הגיבו בחיוך והנהנו לאות הן. ולמראה מד החום , ממש כמו עברו אילוף ,הגישו אחד אחת את ידם לשומר . הנ'ל אמד את חומם ( ביננו , כולם יודעים שהמכשיר פחות מדויק מדני רופ ,אחרי שלוש כוסות טקילה ,לגבי מזג האויר של אתמול ) , ולאחר שניה קלה סימן להם להמשיך לכיוון החניה המסומנת.

לאחר שירדו מרכבם עטויי מסכות ושטופי אלקוג'ל , הם פסעו לעבר שער הפרחים בכניסה אל הגן..השומר הביט בהם בחיוך…"כמה מהר" , הוא חשב לעצמו " כמה מהר בני האדם משנים הרגלים ,ומסתגלים ומצייטים למציאות חדשה , מה שלא יידרשו לעשות..הם יעשו…הרי אם לפני שנה ,עוד שהיה חייל ,אם היו אומרים לו שיצטרך למדוד חום בכניסה לגן אירועים לאנשים עם בגדים הדורים ומסיכות .." הוא היה בטוח שמדובר במתיחה… אבל לפעמים המציאות עולה על כל דמיון..

שבת שניה של חודשו של אוגוסטוס קיסר רומא , 220 יום חלפו מתחילתה של השנה ורק עוד 145 נותרו לסופה , שערי בית הספר מתחילים להופיע מעבר לאופק מסכי הזום ופינתנו תיגע השבוע נגיעה קלה בנושא העבדים …

עפ'י ההגדרה , עבדות הוא "מונח המציין משטר עבודה המאופיין בבעלות ושליטה רבה של אדם על אדם אחר שנחשב לרכושו ,ובעליו יכול אף למוכרו ( יד שניה מרופא ). בעבדות האדם המשועבד איננו חופשי לקבוע את התנהלותו וסדר היום שלו, ואדונו הוא שקובע בעבורו את כל או רוב סגנון חייו ודרכי התנהלותו.

העבדות הינה מושג עתיק יומין , עפ'י היהדות למשל אדם נמכר לעבד כעונש. אדם לדוגמא שגנב ונתפס ואשר הושת עליו קנס אותו לא יכל לשלם ,הוא היה נמכר לעבד לפרק זמן של עד שש שנים. ועל בעליו חלו כללים וחוקים כיצד לנהוג בו , איך לתגמל אותו וכיצד ומתי ישוחרר . גם ביוון העתיקה הוגדרו כללים וזכויות לעבדים. העבדות הייתה מרכיב חשוב בכלכלת יוון העתיקה. תושבי יוון העתיקה ראו את העבדות לא רק כהכרחית לכלכלת המדינה, אלא כדבר טבעי ומקובל אשר אין לערער עליו…זה מעניין כי הצורך בעבודת העבד הופכת עם הזמן לזו המצדיקה את העבדתו…אבסורד ??..תלוי את מי נשאל.

בדרך כלל העבד יכול לקבל את מזונו וצרכיו האחרים מידי אדונו, ועליו לבצע כל עבודה שתידרש ממנו. פירותיה של עבודה זו יהיו לאדון. זאת בניגוד לעובד השכיר, הנהנה ממשכורת ואיננו תלוי באופן בלעדי במעסיקו לסיפוק מחייתו, מה גם שהשכיר ( בדרך כלל ..לא תמיד) ,עושה זאת מרצונו, בעוד שהעבדות נכפית.

בימי הביניים היה נפוץ באירופה צורת שלטון פיאודלית של וואסלים /צמיתים , אולם העבד שונה מהצמית הפיאודלי. שעבוד הצמית לאדונו מתבטא בתשלום מס שהוא מעלה לאדונו, והוא אחראי לאספקת צרכיו ולהגנתו ( למעשה האדון מגן על זה המייצר עבורו מזון). לעבד, לעומת זאת, אין בעלות על גופו ועל תוצרי מלאכתו, ואף את צורכי הקיום המינימליים שלו אין הוא משיג בעבודתו, אלא כלחם חסד מבעליו.

בארצות האסלאם עבדים בדרך כלל הועסקו בעבודות בית. ניתנה העדפה לשפחות שיכולות היו לשמש גם כפילגשים. העבדים הובאו לארצות האסלאם מאפריקה על ידי סוחרים מוסלמים. כך למשל, חלק מהעבדים הובאו מסודאן לארץ ישראל והתערו במהלך הדורות בקרב ערביי ארץ ישראל- הם החלו לדבר בערבית, לתת לילדיהם שמות ערביים, וגם קיבלו על עצמם את הדת המוסלמית…

מי אינו מכיר את הביטוי " עבד כי ימלוך ", הכוונה היא בדרך כלל לתאר אדם שקיבל תפקיד קטן , ולאט לאט צובר יותר ויותר סמכות ,עד שהפך מנשלט לשולט..ההיסטוריה הראתה שזה לא רק ביטוי.

מוסד חשוב של עבדים באסלאם היו הממלוכים. מדובר בעבדים כחיילים , אשר הובאו כילדים מהערבה האירואסייתית, אוסלמו ושרתו כחיילים בשירות הח'ליף. במקרה הזה ,לאט לאט הם צברו כח ומעמד ..והשתלטו על מצרים והפכו מעבדים לשליטים.

בהיסטוריה רווית הדמים , האנושות יצרה לא מעט מצבים בהם כובשים מאימפריות שונות הפכו את הנכבשים לעבדים /שפחות עבור האומה המנצחת והתייחסו לבני האדם כסחורה בשוק אותה ניתן להעביר מיד ליד בתמורה לכסף או סחורה אחרת. האשורים ,הבבלים , הרומאים ,האימפריה הבריטית , הכובשים הבלגים ,הפורטוגזים ,הספרדים ואפילו ההולנדים החביבים…ובעצם מי לא…חלק ניכר מהכיבושים בעבר לווה בהפיכת הנכבשים לכח עבודה בחינם עבור הכובשים…

האמת היא שכך למעשה נבנו חלק גדול מאימפריות ההווה.

עפ'י כתבה נהדרת של לירון כהן באתר " פוליטקלי קוראת " ( חודש יוני השנה )במהלך המאה ה-16, האירופאים סבלו מרעב גדול בעקבות מלחמות והתקררות אקלימית שפגעה בחקלאות, ונוצר הצורך לשטחי גידול חדשים . לכן יצאו לעולם לחפש מענה, ו"גילו" את יבשת אמריקה. הביטוי עצמו מדגיש עד כמה האירופאים הגדירו את העולם מנקודת מבטם האגוצנטרית, וזו מגמה שנמשכת למעשה בארה"ב של אמריקה עד היום….העולם נתפס ככזה המשרת את צרכי ארה'ב.

באמריקה האירופאים מצאו אדמה פורייה והחלו לגדל גומי, כותנה, קפה, סוכר, טבק ועוד. הילידים האמריקאים ( שבטי אינדיאנים , או שבטים בדרום אמריקה ) התנגדו לכיבוש, ולאחר שנות מאבקים, חוסלו פיזית ותרבותית בידי האירופאים…"נושאי הקידמה"..

אולם ככל שהחקלאות באמריקה שגשגה, האירופאים הרחיבו את העשייה לחקלאות תעשייתית, שדרשה כוח עבודה נרחב יותר. הפתרון היה שעבוד של אנשים לעבודה. באותה עת, המושג "עבדות" התייחס רק לעבדות מקומית שהייתה קיימת אז בעיקר אצל מוסלמים, אך בממדים קטנים ועם אספקת זכויות לעבדים ואפשרות להשתחרר מהעבדות.

המתיישבים באמריקה לקחו את העבדות לרמה אחרת. בתחילת המאה ה- 17 הכנסייה באירופה טענה שהאפריקאים הם לא בני אדם (דה-הומניזציה) לכן מותר להשתמש בהם כחפץ. זו הייתה חותמת כשרות למוסריות של שיעבוד עבדים מאפריקה. ב-1617 יצאה ספינת העבדים הראשונה מאפריקה לצפון אמריקה (וירג'יניה).

השבויים הועברו לעולם החדש, אמריקה, בספינות העבדים ובתנאים אכזריים, אפשר לאמר לא אנושיים. היסטוריונים משערים שלמעלה מ-12.5 מיליון עבדים!!!! הובלו רק לאמריקה, וכמעט 2 מיליון מהם נספו בדרך לשם.

חופיה של אפריקה ,היו במהלך כמעט 400 שנה ( מאות 16-19) כנמלי שילוח ,בהם הועמסו בכח ובהטעיה בני שבטים אפריקאים על אוניות והועברו לאירופה ( מעט) ,ובעיקר לאמריקה ,והם שהניעו את התעשייה החקלאית בעיקר.

באמריקה, האפריקאים המשועבדים היו כוח העבודה העיקרי בהקמת תשתיות (גשרים, נמלים, כבישים, פסי רכבת), עבודה במטעים ובשדות, כריית מחצבים ושירות במשקי הבית של האנשים הלבנים. כך בנו העבדים השחורים את תשתיותיה של אומת "האדם החופשי" בארה"ב…"ארצם של האמיצים ".

הבסיס לעולם המערבי, אותו נושאת בגאווה אומת "העולם החופשי" ארה"ב, נבנה על יסודות העבדות והסחר הטרנס אטלנטי במיליוני בני אדם אפריקאים.

סחר העבדים הטרנס אטלנטי הופסק בסוף המאה ה- 18' באירופה ובעיקר בברטניה, אך העבדות נמשכה בארה"ב עד לאמצע המאה ה – 19 ונאסרה שם סופית רק בשנת 1865.

בתיאוריה אין היום באופן מוצהר עבדות ,אולם למעשה היא קיימת בכל העולם ( לדוגמא תעשיית השוקולד שמבוססת על עבודת פרך של מליוני ילדים בחוף השנהב ,בורקינו פאסה ועוד , תעשיית הזהב והיהלומים אשר נכרים בעבודות פרך, בסיירה ליאון ,ניו גינאה ובשאר רחבי אפריקה , תעשיית התה ,סחר הנשים בתעשיית המין , מפעלי הביגוד הזול מסין המיוצר בעבדות ילדים ,ועוד כהנה וכהנה תעשיות). העניין הוא משחד אנו רוצים לצרוך יותר ולשלם פחות ומאידך אנו מלינים במבע נאור על העבדות כדבר שצריך להיעלם מהעולם…בעוד אנו עצמנו הם אלה שמניעים אותה.

וזה לוקח אותנו במוסיקה אל אחד השירים המושמעים יותר בטו באב הלא הוא חג האהבה והחתונות שצויין השבוע במחוזותינו..לאחר שביכינו את החורבן של בית המקדש בשבוע שעבר, מגיע לו ערב טו' באב עם שלל חתונות , חתנים, וכלות הפוסעים עדנות אל מתחת לכנפי החופה….שירו של יוסי בנאי " אהבה בת 20"..בעתיד נייחד פינה מיוחדת ליוסי הגדול…הוא בהחלט מן הראויים.

אז למה עבדות היום ולמה שיר יום אהבה וחתונות ??

אז עפ'י התיעוד הקיים היום לפני 574 שנים הגיע אוניית העבדים הראשונה מאפריקה לפורטוגל..ושם מוקם לראשונה שוק לממכר עבדים כסחורה…תחילת של העבדות המודרנית… אז אומנם חלפו שנים רבות ואין היום ( כמעט) סחר עבדים כפי שהיה בעבר אך שרידיו עדיין מפוזרים בעולם, והשבוע חשבתי לעצמי אולי זה טבוע בגנים שלנו ? להתייחס לאנשים כסחורה ,אולי בתת מודע הפרט האנושי עדיין חושב שהכל נסוב סביב צרכיו ..ולמענו…

ואיך זה קשור לחתונות ?…"שטר הכתובה" זה הניתן אחר תשואות לאם הכלה מייד בגמר הטקס עתיק היומין….מהוא שטר הכתובה אם לא החשבונית וכתב האחריות אותו מעניק הקונה ( הבעל ..זה שיש לו מעתה בעלות על "המוצר".. להלן הכלה) לאביה של הכלה ( להלן "המוכר") וכל זה במחיר טוב .."שווי פרוטה"….ואנו מחייכים מוחאים כפיים, מריעים ויוצאים במחול… האם זה לא הזוי במקצת ??..ואולי זה שריד גנטי לעידן קדום של סחר..?? ..אולי.

מקווה שבעתיד נקשור קשרים האחד עם השני על בסיס אהבה ונושא "העברת הבעלות" יתאייד מאיתנו אחר כבוד. אולי אם נאהב יותר( גם אם זה נשמע נאיבי)..ניראה שווים את האחר , בין אם הוא לבן ,שחור, צהוב, גבר או אשה ,הטרו , גיי או טראנס……הלוואי….או אז נוכל להביט לאחור להזדהות עם מילותיו של השיר " אהבה בת 20", שמילותיו המקוריות נכתבו והולחנו ע'י ז'אק ברל ותורגמו ע'י נעמי שמר ..ומבצע נפלא יוסי בנאי הגדול.

שבת נעימה שקטה וחופשית לכולם..וחג אהבה שמח לחוגגים

ידענו אש, ידענו רעם
ואהבה בת עשרים
ברחנו זה מזו לא פעם
אבל היינו חוזרים

וחדר זה עודו שומר
זכרון ימים יפים יותר
עקבות סופה אשר פרחה לה
כאן שום דבר אינו דומה
לאשר עבר לאשר חומק
לאשר הולך איתנו הלאה

יפה שלי
את יחידה ומכושפה שלי
מאור השחר עד לבוא לילי
אוהב אותך,
אוהב עדיין.