תגית: מייק אולדפילד

האמת הייתה שכבר נמאס לו .הוא לא בדיוק זכר על מה הוא נלחם. גם החברים שלו למחלקה לא בדיוק ידעו על מה ולמה הם מתבוססים בבוץ . העונות חלפו, שמש רדפה סתיו , וסתיו קדם לחורף…ובחורף היה קר וגשום , ויש שגם היכה בהם השלג.

הביגוד והמדים לא בדיוק הגנו עליהם מתחלואות מזג האויר במערבה של המדינה הכל כך יפה .כשנשאלו באחת הארוחות לפשר מטרות הלחימה , גם מפקדיהם לא ידעו בדיוק לאמר להם על מה ולמה..אבל שיגרה זו שיגרה ומסורת היא מסורת וכבר כמעט שישה דורות נמשכת המלחמה הזאת…ועל מסורת צריך לשמור ,מסתבר ,גם אם היא אידיוטית.

הוא הירבה להרהר לעצמו " בטח סבא רבא היה יודע על מה המלחמה הארורה הזאת" , אבל כעת דחקו בו חבריו למהר לארוחת הבוקר.."הם צודקים" חשב לעצמו, " איך אפשר להלחם על בטן ריקה ?"…הוא מזג לעצמו מרק מהסיר הענק שעמד על האש במרכז המחנה וניגש לעמדת הלחם…עוד יום מלחמה שגרתי יצא לדרכו.

שבת שלישית של חודש יולי , החום מלהט הרים , והלחות נדחקת מבעד לבגדים , תודה לבונה עולם שגילינו את המזגן. 198 ימים חלפו מתחילתה של השנה ,וזה גם בערך הזמן בו שוהה עימנו הקורונה , משבשת סדרי עולם ,ומעלה געגועים למחוזות רחוקים וחברים קרובים. והשבוע תעלה פינתנו על נס ( כן בטח , גם כן נס ) את השאלה " כמה זמן נמשכה מלחמת מאה השנים ?"…אז כל מי שענה 100 שנים..טעה…בואו נתחיל.

מלחמת מאה השנים הייתה סכסוך בין אנגליה לצרפת שהחל בשנת 1337 וסיומו בשנת 1453. הסכסוך ארך מאה ושש עשרה שנים, כשבתקופה זו שלטו באנגליה ובצרפת חמישה מלכים. הסכסוך לא התנהל בצורת לוחמה מתמשכת בעוצמה קבועה, כי אם בסדרת מערכות נפרדות, כשביניהן תקופות רגיעה שלעיתים היו ארוכות למדי, של לוחמה בעצימות נמוכה ושל הפסקות אש לסירוגין.( מזכיר לא מעט את המצב פה אצלנו ). המלחמה התרחשה כולה על אדמת צרפת, ולעיתים נראה היה שמדובר בכלל במלחמת אזרחים צרפתית, כשאנגליה פועלת כאחד המחוזות ביחידה מדינית אנגלו-צרפתית.

המאבק הארוך נסוב כמו תמיד בעיקרו על שטחי מולדת . בתחילה היו לכתר האנגלי זכויות אך גם תביעות טריטוריאליות בצרפת, אולם מערכת יחסים פיאודלית הסדירה את היחסים בין מלכי צרפת ואנגליה. תביעות ויחסים פיאודליים אלה היו הבסיס למתחים מתמידים הן בין מלך צרפת למלך אנגליה, והן בין מלך צרפת לאציליו הבכירים. המעניין הוא שגם התביעות האנגליות על שטחי צרפת נועדו בעיקרן להסיט את דעת הקהל האנגלי מסכסוכי שלטון פנימיים, למאבק על " שטחי מולדת" שנלקחו לטענת השלטון האנגלי ע'י צרפת.

כל עוד נמשכה המלחמה , הצליחו מלכי אנגליה להסיט את תשומת הלב מן הסכסוכים הפנימיים הממאירים בין הברונים הכפופים להם באנגליה והטוענים השונים למלוכה לבין עצמם, אל המלחמה כנגד צרפת, בשטחה. מלחמה זו הייתה כבור ללא תחתית שדרש השקעה אינסופית של כוח אדם ומשאבים.

שורשיו של הקונפליקט שהוביל למלחמה נטועים כ-400 שנה קודם לפריצתה, כאשר המנהיג הפרנקי הקרולינגי שארל התם התיר לוויקינגים, בהנהגת רולו מנורמנדי, להתיישב בנורמנדי, פרובינציה בצפון-מערב צרפת, בשנת 911. צאצאיהם של ויקינגים אלו הם הנורמנים, שפלשו לאנגליה בשנת 1066 בהנהגת דוכס נורמנדי ויליאם, הוא ויליאם הכובש. בקרב הייסטינגס באותה שנה הביסו הנורמנים את אחרון מלכי אנגליה הסקסונית, וכבשו את כל אנגליה.

יורשיו של ויליאם, היו אמנם מלכי אנגליה, אך הם היו גם בעלי אחוזות ונכסים בצרפת, ועל פי השיטה הפיאודלית שהייתה נהוגה אז הם היו וסאלים של מלך צרפת.

כמעט 200 שנה מאוחר יותר במאה ה־14 הייתה שכבת האצולה הנורמנית ששלטה באנגליה קשורה בקשר רופף מאוד לאבותיהם שניצחו בקרב הייסטינגס. שפתם כבר הייתה דומה יותר לאנגלית מאשר לצרפתית, אך הם זכרו שבתקופה הרחוקה הם שלטו בנורמנדי -ממנה יצאו אבותיהם לכבוש את אנגליה , ומעולם הם לא ויתרו בליבם על נחלותיהם בצרפת, ועל השבת ארץ אבותיהם לידיהם.

בתחילת המאה ה-14 מת מלך צרפת שארל הרביעי , טוב זה יכול לקרות לכולנו ,אבל במקרה של שארל ,הוא לא העמיד צאצא זכר שיירש אותו…אולי זה לא נורא ,אבל גם לאחיו לא היה יורש זכר..וכך נוצר מצב מעניין שהיורש הבא בתור הוא…בן אחותו…אדוארד השלישי..רק בעיה קטנה אדוארד הוא מלך אנגליה…הופסס…הצרפתים לא רצו בזר שישב על כס השלטון ובטח לא אנגלי.

לאחר ויכוח משפטי בדבר זכות הירושה, הוכרע כי פיליפ, רוזן ולואה יקבל את כס המלכות בצרפת ולאנגלים /צרפתים לשעבר ניתק הקשר עם שטחיהם בצרפת..ואז מתחילה התדרדרות.

בשלב זה נוסף לסכסוך מימד כלכלי. סחר הצמר עם ארצות השפלה תרם שיגשוג ועושר הן ליצרני הצמר האנגלים, והן לבורגנים בארצות השפלה אשר סחרו עמם. קשרים אלו לא היו לרוחה של האצולה הפלמית ששלטה בארצות השפלה, שהייתה בעלת סנטימנטים לצרפת. ב-1336 אסר אדוארד השלישי על ייצוא צמר מאנגליה. הדבר חולל משבר בארצות השפלה, ומרד של הבורגנים בשליטיהם הפלמים. הצרפתים התערבו לטובת האצולה הפלמית. הבורגנים בפלנדריה קראו להתערבות אנגלית. אדוארד, אשר מזה שנים חיפש סיבה טובה לפלישה לצרפת, קיבל את הקריאה לעזרה…וכך יצאה המלחמה לדרך..

בצורה מאוד גסה ניתן לאמר כי היו למלחמה 4 שלבים..פלישה אנגלית לצרפת….הדיפת האנגלים…פלישה שניה…והדיפה סופית שהביאה לעצמאות צרפת..

כאשר החלה המלחמה מנתה אוכלוסיית צרפת כארבעה עשר מיליון איש, וצבאה נחשב לטוב באירופה. ומנגד אוכלוסיית אנגליה מנתה כשני מיליון בלבד. בשנים הראשונות של המלחמה חבר אדוארד לאנשי ארצות השפלה ופלנדריה, אך לאחר שתי מערכות לא השיג דבר. עלותה של המלחמה, הצורך לשלם לבעלי ברית חיצוניים כנסיכי גרמניה וגם להחזיק צבא גדול בחוץ לארץ, רוששו את הכתר האנגלי.

בים הייתה ידה של צרפת על העליונה בתחילה, ומספר עיירות חוף אנגליות נבזזו על ידי הצי הצרפתי החזק, ואולם בשנת 1340 בקרב סלויס עלה בידי האנגלים להשמיד את הצי הצרפתי. הניצחון אפשר לאנגלים להעביר את צבאם לצרפת ללא הפרעה, אך לא מנע מהצרפתים לפשוט מדי פעם על חופיה של אנגליה ולבזוז את הערים הסמוכות לחופים.

ב־1348 הופיעה בזירה שחקן חדש – המוות השחור, שחל להתפשט באירופה, וכך במשך 8 שנים הכה גם באנגליה ובצרפת. האוכלוסייה קטנה בקצב מסחרר. לעיתים המגפה השאירה לא יותר ממחצית מבני המקום. קהילות שלמות הושמדו, ולב הבריות לא היה נתון למלחמות ולכיבושים. המלחמה שדרשה מימון תמידי על מנת להגיע להישגים כמעט וגוועה, כאשר שני הצדדים נמנעו מלצאת למערכות כבדות.

וכך כמעין שגרה ,פעם אלו באים וכובשים ,ופעם אלו. נצחון..הפסד ועוד נצחון ושוב הפסד..אלפי הרוגים …לא מעט פעמים היו הפוגות בלחימה ..כי לא היה כסף …אנו נדלג מפאת קוצר הפינה..

המלחמה נמשכה, וברוב הקרבות שנתרחשו עד שנות השלושים של המאה ה־15 ניצחו האנגלים, כשנראה היה שאין כוח בעולם אשר יוכל להם.

מילה גובני'ץ מתוך הסרט ז'אן דארק של לוק בסון(צרפת 1999)

או אז פרצה לבמת ההיסטוריה דמות ייחודית וחד פעמית בתולדותיה של צרפת: נערה כפרית פשוטה, בת 17 שנים, בשם ז'אן ד'ארק,( בעבר הקדשנו לה פינה שלמה ) שטענה כי היא "שומעת קולות ממלאכים הקוראים לה לשחרר את צרפת מעול האנגלים". בפגישה היסטורית עם הטוען לכתר מלכות צרפת (לימים שארל השביעי) הצליחה ז'אן לזהותו על אף שהתערב בין בני פמלייתו כשהוא לבוש בבגדים פשוטים; בכרעה ברך לפניו היא הודיעה לו כי מצוות האל היא שיוכתר בריימס-עיר שנהגו להכתיר בה את מלכי צרפת.

ב־1429 הטילו האנגלים מצור על אורליאן. ז'אן ד'ארק רוממה את מורל הלוחמים וסחפה אותם לקרב שפרץ את המצור. בסדרה של קרבות שאירעו בהמשך, הנהיגה "הבתולה מאורליאן" – כפי שכונתה ז'אן ד'ארק – את הצרפתים כשהיא עוטה שריון ונושאת חרב. בעזרתה של ז'אן נפתחה בפני שארל הדרך לריימס, שהייתה עד אז בעומק השטח המוחזק בידי האנגלים, ושם הוא הוכתר ברוב עם על כס המלכות של אבותיו…אולם סופה של ז'אן היה נפילתה בשבי הבורגנדים ומסירתה לאנגלים. שם הוצאה להורג.

ב-1435 חתם המלך שארל על חוזה עם פיליפ השלישי דוכס בורגונדיה, אשר העביר לתמיכה בכתר הצרפתי את בן בריתם הנאמן ביותר של האנגלים בצרפת – הבורגונדים. שארל צעד בראש צבאו כמנצח לפריז ב-1436; הוא ביצע רפורמות בצבאו, והחליף את מסורת הצבא הפיאודלי בקונספט של צבא קבע מודרני, מה שאיפשר לאמן את החיילים כך שתובא לידי ביטוי עדיפותם המספרית לעומת האנגלים. ב-1449 כבשו הצרפתים את רואן, וב-1450 הובסו האנגלים בקרב פורמיני, תוך שימוש (לראשונה) במסה גדולה של ארטילריה, מול הקשתים האנגלים המופתעים. הצרפתים כבשו את שרבור, בורדו ובאיון ב-1451. בשנת 1453 נותרה בידי האנגלים רק העיר קאלה. היה זה, למעשה, סופה של מלחמת מאה השנים….לצרפת…האנגלים שהפסידו..החלו למעשה את מלחמות שליטה אצלם במה שיקרא לימים "מלחמות השושנים" שבסופם נוצרה שושלת טיודר ששולטת עד ימינו אלה.

והמעבר המהיר על מלחמת מאה השנים לוקחת אותנו אל היוצר והגאון המוזיקלי מייק אולדפילד.

מייק נולד בממלכה המאוחדת בעיר רדינג שבאנגליה הסמוכה ללונדון.

ידידנו החל בקריירה מוזיקלית כבר בילדותו, כשהוא מופיע בצמדים שכללו אותו, את אחיו טרי ואת סאלי אחותו. ב-1970 היה שותף בלהקת הליווי של קווין איירס כבסיסט, וב-1971 הוציאה הלהקה את האלבום Shooting at the Moon.

במהלך אותן שנים החלה יצירתו המפורסמת Tubular Bells לקרום עור וגידים. לאחר שהשמיע גרסת הדגמה של היצירה למספר חברות תקליטים ונדחה שוב ושוב, שמע את היצירה ריצ'רד ברנסון, בעל חנות תקליטים שהיה בשלבי הקמתה של חברת התקליטים "ורג'ין רקורדס". ברנסון שם את אמונו באולדפילד, ואלבומו היה האלבום הראשון שהפיקה החברה. לימים הפכה ורג'ין לאימפריה כלכלית בשווי מילארדי דולרים הכוללת בין השאר חברת תעופה, הוצאה לאור, ורשת טלפונים סלולריים.

אלבום הבכורה כלל את היצירה בת 49 הדקות לבדה. לאולדפילד יצא שם של וירטואוז, לאחר שהוקלט באלבום כשהוא מנגן על כמעט 30 כלים מוזיקליים שונים, ביניהם גיטרה אקוסטית, חשמלית ובאס, פסנתר, מנדולינה, כלי הקשה, כינור, וכמובן פעמון צינורי – מעין כלי הקשה הבנוי מצינורות מתכת חלולים, שעל שמו נקראת היצירה. האלבום זכה להצלחה מסחררת, שהה 264 שבועות !!!! בפסגת המצעד הבריטי, מכר כ-16 מיליון עותקים והקפיץ את אולדפילד למעמד של כוכב. ביצירה האינסטרומנטלית נעשה שימוש בפסקול של הסרט "מגרש השדים", ואולדפילד קיבל בזכותה את פרס גראמי.

ב-1983 החל אולדפילד לעבוד עם הזמרת הסקוטית מגי ריילי, ויחד הוציאו את הלהיט "Moonlight Shadow", שהגיע למקום הרביעי במצעד הבריטי. הבחור נישא ארבע פעמים לנשים שונות ולו 7 ילדים בסה'כ.

אז למה מלחמת מאה השנים , ולמה מייק אולדפילד ?

אז היום לפני 577 שנים נערך קרב קסטיליון(17/7/1453)…הקרב האחרון שסיים את מלחמת מאה השנים והביא לעצמאות צרפת וניתוקה מאנגליה , וכן לסיום תקופת האבירים ומעבר לצבא מאוחד ומאומן ,ומאידך לתחילתן של מלחמות השושנים באנגליה שייסדו את שושלת טיודור , ולכינון הממלכה המאוחדת ,אשר בה נולד בדיוק 500 שנה אחרי אותו קרב , ידידנו מייק אולדפילד ואחד מלהיטיו הגדולים משנת 1984 ,יחד עם מי שהייתה אחת מנשותיו –מגי ריילי, היה …"להגיע לצרפת"…GET TO FRANCE…וכיום השלום שורר בין אנגליה לצרפת כאילו לא היה כלום , וכמו שאומר רב סמל חסון מגבעת חלפון " מלחמת מאה השנים ??..600 שנה לך תזכור…"

ואנחנו פה בארצנו הקטנה 72 שנים של לחימה ומאבק…נקווה שאצלנו נגיע לשפיות בקצת פחות מ-116 שנים…שבת נעימה לכולם ..שימרו על הבריאות.

Taking on water, sailing a restless sea
From a memory, a fantasy
The wind carries into white water
Far from the islands don't you know you're

Never going to get to France
Mary Queen of chance, will they find you?
Never going to get to France
Could a new romance ever bind you?

Walking on foreign ground, like a shadow
Roaming in far off territory
Over your shoulder stories unfold
You're searching for sanctuary, you know you're

חשוך היה הלילה. מרחוק נשמעו יללות התנים בצאתם אלי ליל ללקוט טרף לצאצאיהם. אויר קר של הרי ירושלים שטף את הואדיות התלולים של רכס חלילים ונחל אילן. את ריחות עצי האלון ואלת המסטיק כמו קישטו ריחות עשן תנורי החימום מהכפרים הסמוכים עין נקובה ואבו ג'וש. "הם לא מקפידים להשתמש בעצים יבשים" , חשב לעצמו .  השימוש בעצי הסקה רטובים או טריים הפך את הכפר לבלילה סמיכה של עשן תנורים אותה נשאו רוחות הערב אל הוואדיות הסמוכים.

הוא הידק את שולי הצווארון על עורפו . היטיב את מנח כובע הגרב , ופיטם את מקטרתו בעלי טבק .  עושה  היה את דרכו במעלה התלול מקריית ענבים אל קצה הגבעה אל מה שלימים יקרה טלז סטון של ימינו.

בהתקרבו למחנה הבחין באורות המפקדה . הוא שמע משהו כמו  " עצור סיסמא " , אך כדובר אנגלית ,לא הבין את פשר המילים,הוא ענה באנגלית כי הכל בסדר . והמשיך באותו כיוון …הוא  עוד הספיק לשמוע את רעש ירי הכדורים , בטרם נפל ארצה ,וכתמי דמו נמהלו בשיחי "לשון הפר" ו"דם המכבים"….התנים כמו נפלה עליהם יראת כבוד…חדלו מילל…דממה צנחה על הרי יהודה וצל ענק הוטל על ההר.

שבת חורפית נוספת באה על מחוזותינו. הגשם עורם שלוליות בצידי הדרכים ובשבילי העפר. הכנרת על סף מרחק מטר בודד מהרום המרבי , וזקני צפת מנסים לזכור מתי זה קרה לאחרונה , אך לפני כן היכן שמו את המשקפיים .  השבוע פינתנו מוקירה ומעלה על נס את פועלו של האלוף הראשון בצה'ל… מיקי סטון הלא הוא..דויד מרכוס.

מרכוס נולד בניו יורק ב-22 לפברואר 1901, כבנם החמישי  של מרדכי ולאה מרכוס, מהגרים יהודים עניים מרומניה, שהגיעו לניו יורק מספר שנים קודם לכן. אביו היה בעל דוכן ירקות מצליח למדי, ועקב כך התבססה כלכלת המשפחה תוך מספר שנים. אולם  בשנת 1910 נפטר אביו ומצבה הכלכלי של המשפחה התדרדר. עול הפרנסה נפל על מייק, האח הבכור בן ה־17. מייק היה דמות לחיקוי ולהערצה על ידי דויד הצעיר, שטרם מלאו לו 10. בעקבות כך, דבק הכינוי 'מיקי' בדויד, כינוי שלא עזב אותו כל חייו.

 

דויד קיבל חינוך יהודי וכללי. הוא הכיר את התלמוד ואת התנ"ך, ואף היה בקיא גם בכתבי שייקספיר ומשוררים בריטיים נוספים. בנעוריו, שחלפו בצל מלחמת העולם הראשונה, חלם להיות חייל ולוחם בצבא ארצות הברית. לאחר שסיים את התיכון בהצטיינות ב-1919, למד בסיטי קולג' של ניו יורק במשך שנה וחצי, ואז התקבל לאקדמיה הצבאית ווסט פוינט. ב־1924 סיים את מסלול הלימודים באקדמיה כחניך מצטיין.

לאחר  לימודיו בווסט פוינט המשיך את שירותו בצבא האמריקני, והשתחרר בדרגת קפטן (סרן) בחיל הארטילריה בשנת 1926. בשנים 1927–1928 למד בכיתות ערב ב"בית הספר ברוקלין ללימודי משפטים", ובתוך כך נשא לאשה ב־27 ביולי 1927, את אמה חייסון, מורה צעירה מברוקלין.

הוא עבד כעורך דין בפרקליטות של ניו יורק, וכשנבחר פיורלו לה גוארדיה לראש העיר ב־1934, מונה מרכוס, שהיה אחד מתומכיו, לסגן נציב שרות בתי הסוהר בעיר. כשחלה הנציב זמן קצר לאחר מכן, מונה מרכוס כממלא מקומו. הוא נודע כסגן נציב קשוח כלפי העבריינים, אך מאידך נתן הזדמנות שנייה לפושעים שסבר כי ייתכן שיחזרו לדרך הישר. הוא ארגן פשיטה על בתי הכלא באי וולפייר, פשיטה שעליה נעשה, מאוחר יותר, סרט הקולנוע "האי של בלאקוול" (Blackwell's Island). ב־1936 מונה על ידי לה גוארדיה למשך שלושים יום לשופט עירוני, כדי לעזור להתמודד עם העומס בבתי המשפט בניו יורק. באפריל 1940 קודם מרכוס לתפקיד נציב שרות בתי הסוהר.

בשנת 1940 התגייס דוד מרכוס בהתנדבות לצבא ארצות הברית, כשראה שיש סבירות גבוהה שארצות הברית תגרר למלחמת העולם השנייה. בתחילה מילא תפקיד בפרקליטות הצבאית, ולאחר מכן, ב־1942, הפך למפקד בסיס לאימוני סיירים (Rangers) באיי הוואי.  בצבא נדבק לשמו הכינוי סטון…. מיקי סטון.

כשנשלח ללונדון לפני הפלישה של בנות הברית לנורמנדי כדי לסייע להכנות להקמת מנהל אזרחי באירופה אחרי שחרורה מהכיבוש הנאצי, הצטרף, תוך חריגה מתפקידו, לפלישה עצמה ונלחם באופן פעיל בקרבות לשחרור אירופה. מזמן שהותו בלחימה באירופה נקשרו לשמו המון עלילות גבורה ,חלקם אמת ,חלקם מיתוסים.

דרך הגעתו של מרכוס לאירופה לא ברורה כלל. בחלק מהמקורות נטען שנחת מתוך כלי שיט כלשהו ואולי הגיע בדאון. ככל הנראה, צנח מתוך מטוס עם הכוחות הפולשים הראשונים. צניחה זו הייתה הצניחה הראשונה של מרכוס בחייו. מאוחר יותר הוחזר מרכוס לארצות הברית, ובסוף המלחמה ולאחריה מילא תפקידים נוספים בתחום הדיפלומטיה: הוא היה מזכ"ל הקבוצה האמריקנית במועצת הפיקוח של בעלות הברית בברלין, והשתתף בוועידות יאלטה, טהראן ופוטסדאם. במלחמה זו ראה את ניצולי השואה ועקוריה במחנות, בהם ביקר כמעט מיד לאחר שחרורם. הוא נדהם למראה הזוועה , ערימות היהודים המתים רזונם ועליבותם של הניצולים, ושיער שאילולא היו מהגרים הוריו לארצות הברית בזמן, היה גם הוא ביניהם. במכתב ששלח לאשתו  ציין: "אלה הם המון העקורים הנעים ונדים, אבודים, ציבור אנוש שאיש לא רוצה בו, כנראה… אין להם ידידים. כל זה ממלא את ליבי יגון. האם יהיה אי פעם קץ לצער?"

ובארץ ישראל באותם שנים שלאחר המלחמה ,הבינו אנשי ההנהגה כי על מנת ליצור צבא מסודר ומאורגן ישנו צורך בלוחמים ומפקדים שנלחמו על מנת שיסייעו במיסודו של צה'ל .

לפיכך נשלח שלמה שמיר (מי שיהפוך לימים למפקד חיל הים השני) בדצמבר 1947 לארצות הברית על ידי דוד בן-גוריון, במטרה לגייס קצינים אמריקאים בכירים שיסייעו לארגון "ההגנה" להפוך ממיליציה עממית לצבא סדיר ומאורגן ולסייע במלחמה. כשהגיע שמיר לארצות הברית, קיבל המלצה לפנות למרכוס כבר סמכא בנושאי צבא, המכיר קציני צבא אמריקאים רבים. על אף שהגיע עם רשימת קצינים, איש מהם לא נאות לבוא לארץ. הם היו עייפים לאחר מלחמת העולם, ודחו את שמיר בתואנות שונות. היחיד שהסכים לבוא היה מרכוס ללא היסוס.

כשהגיע החל מיד בעבודה, סקר את המצב בשטח וחיבר חוברות בענייני צבא. הוא הופתע לראות שמפקדים רבים ב"הגנה" אינם בעלי ידע צבאי או השכלה צבאית מינימלית. רק מיעוטם שירת בבריגדה היהודית. חוברות אלו תורגמו לעברית, ושימשו את ההגנה ואת צה"ל בהמשך. לאחר מכן, החל מרכוס לסייר ברחבי הארץ, כדי לבדוק את מצב הכוחות וארגונם. ב־2 במרץ 1948 הגיש דו"ח מפורט לדוד בן-גוריון, ובו נכתבו מסקנותיו מסיוריו. בין השאר, נכתב בדו"ח כי "בפלמ"ח יש חומר אנושי מצוין, נועז, אבל רוב מפקדיהם יודעים רק לפעול בכיתה ובמחלקה".

עוד הוסיף מרכוס כי כדאי לייבא מאמריקה 23 קצינים, שיפקדו לפחות על גדודים. בנוסף, הציע לארגן קורס מזורז, בן ארבעה שבועות, למפקדי גדודים, ולהיות ראש המדריכים (שיהיו, לפי הצעתו, שלמה שמיר, חיים הרצוג, שלום עשת ואפרים בן ארצי). בן-גוריון ביקש לבצע את הצעתו השנייה של מרכוס, אך זה היה בלתי אפשרי בתנאי מלחמת העצמאות. על כן, יושמה בצורה חלקית: מרכוס עבר בין החטיבות בארץ ישראל והעביר חומר בכתב שהכין למפקדים. מספר ימים מאוחר יותר, ב-12 במרץ, כתב דוד בן-גוריון ביומנו, כי "יש למנות את מרכוס מינוי רשמי – של סגן הרמטכ"ל – לכשיהיה צבא מסודר", אך רעיון זה לא יצא אל הפועל.

ב־28 במאי, יום נפילת הרובע היהודי, מונה מרכוס למפקד חזית ירושלים. זרותו הייתה אחד הגורמים למינויו, שכן היה חסר שיקולים אישיים ואינטרסנטיים, והיה צורך במפקד כזה לחזית רגישה זו. הוא גם לא היה שייך לאחת הקבוצות בוויכוח הקבוע בצה"ל של אותם ימים, האם לנקוט בשיטות הצבא הבריטי או ברוח האלתור הפלמ"חניקית. לרגל מינויו זה הוענקה לו דרגת אלוף, והוא היה הראשון לקבלה בצה"ל .

 

מטהו של מרכוס שכן בכפר אבו גוש, כפר ערבי קטן שאנשיו דוגלים באזרחות נאמנה למדינת ישראל. בד' בסיוון ה'תש"ח, 11 ביוני 1948, הוא יצא מן המחנה בשעה 3:35 בלילה עטוף בסדין לבן, והודיע על כך לשומר. אולם, התחלפות השומרים התרחשה מוקדם מן הצפוי – במקום בשעה 4:00, הם התחלפו  בשעה 3:40 לערך. העובדה שהיה זה שעות מספר בטרם תחילת ההפוגה הראשונה בקרבות, הניעה את מפקדי צה"ל להכריז על כוננות, שכן סביר היה שהערבים ינסו לתקוף ולהשיג הישגים לפני הפסקת האש. כשחזר מרכוס, שאל הזקיף מי שם. היה זה לילה ערפילי של תחילת החודש העברי, והירח כמעט ולא נראה. מרכוס ענה באנגלית, שפה שאותה לא הבין השומר, הוא המשיך להתקדם ודילג מעל גדר אבנים קטנה שהייתה במקום. השומר ירה ירייה אחת באוויר. כשהמשיך מרכוס ללכת, ירה בו השומר בחזה והרגו במקום.

 

מייד עם היוודע דבר מותו , משמר כבוד הופקד עליו, ומברק נשלח, בפקודת בן-גוריון, לטדי קולק ששהה בניו יורק באותה עת, שיבשר את החדשות לאמה מרכוס. גופתו של מרכוס הוטסה בחזרה לארצות הברית במטוס צבאי מיוחד ב־30 ביוני. הלוויתו נערכה בבית הקברות הצבאי בווסט פוינט ובה השתתפו, בחסות ההפוגה מהקרבות במלחמת העצמאות, משה דיין ויוסי הראל, מפקד האונייה אקסודוס. על מצבתו נכתב: "הקולונל דוד מרכוס – חייל לאנושות כולה". במקום מותו באבו גוש הוצבה אנדרטה, ועליה נכתב: "לזכר 31450, אלוף דוד (מיקי) מרכוס, שנפל במלחמת הקוממיות, ביום ד' בסיון תש"ח (11.6.48). היה נאמן לעמו היהודי ולארצו האמריקנית".

האנדרטה שהוקמה על גבעה חשופה מעל משטרת אבו גוש לא רחוק מהמקום שנהרג, נמצאת כיום בתוך היישוב החרדי קריית טלז-סטון.

על שמו קרויים רחובות במספר ערים בישראל, וכן היישוב הקהילתי משמר דוד. בנוסף, קרויה על שמו שכונת נוה דוד בתל אביב.

בשנת 1962 כתב טד ברקמן (Ted Berkman) ספר ביוגרפי על מרכוס בשם "האלוף", ועל סמך ספר זה צולם ב־1966 סרט קולנוע בשם "הטל צל ענק" (שמו באנגלית של הספר), שבו שיחק קירק דאגלס את דמותו של מרכוס.

ודויד מרכוס ( מיקי סטון ) לוקח אותנו במוסיקה  ממש בקצרה אל שירו הנהדר של מוזיקאי, מלחין ויוצר אנגלי. שמו דומה אגב …לא מיקי אלה מייק.. …מייק אולדפילד .

מייק שנודע בסגנונו המשלב רוק מתקדם, מוזיקת ניו-אייג' ומוזיקה מינימליסטית , לא נהג לשיר ,הוא ניגן ,כתב מילים והלחין ..ואת שיריו בד'כ ביצעו אחרים…את שירו המפורסם ביותר משנת 1982 ביצעה זמרת סקוטית נהדרת בשם מגי ריילי …לשיר קראו " צל אור ירח"…MOONLIGHT SHADDOW...השיר זכה להצלחה פנומנלית…דווקא מחוץ לאנגליה בכל רחבי אירופה…יש פרשנים שמייחסים את מילות השיר לרצח ג'ון לנון…(אך יש לא מעט הבדלים בין מילות השיר לאירוע של רצח לנון (מס היריות , מצב הירח באותו לילה , שעת הרצח ועוד..) ).

בראיון שנערך עימו אמר מייק כי לא כתב זאת על רצח לנון , אך העובדה כי היה באר'הב באותו יום ב-1980 לא רחוק מזירת הרצח ללא ספק השפיע על השיר שכתב..וכל השאר… אגדות….TALLS

אז כיצד מתחברים הדברים ??

תאריך לידה ומוות לאור ירח.

היום ה-22 לחודש פברואר הוא יום הולדתו  של דויד מרכוס אוהב ישראל והאלוף הראשון בצה'ל ,מי שייסד את תורת העבודה של צה'ל כצבא . והשבוע גם הלך לעולמו בגיל 104 שחקן קולנוע ענק .השחקן היהודי קירק דאגלס…מי ששיחק בסרט " הטל צל ענק" את דויד מרכוס….והשיר של מייק אולדפיל ??….ראשית השמות דומים ,מיקי ומייק…ושנית המילים בשיר המתארים את האיש שהלך אל מותו ללא כל כוונה לכך, ונורה בלילה ערפילי …מזכיר את מותו של מרכוס בליל חשוך לא רחוק מאיתנו על גבעת טלז סטון…( אולי עלילות סטון בתרגום לא מדוייק ??)

אז בפעם הבאה שתיסעו לירושלים , אחרי מחלף שורש הביטו שמאלה אל טלז סטון…וזכרו את דויד מרכוס , את ליל הירח ואת קירק דאגלס שהטילו צל ענק על מורשתינו. וגם את מגי ריילי ששרה כי תפגוש את אהובה בגן העדן…ממש כמו רעייתו של דויד אמה מרכוס ….ואולי כדברי השיר …See you in heaven one day

שבת נעימה לכולם ,היכנסו לפוך..מיזגו קפה חם ותקשיבו לשיר.

 

The last that ever she saw him
Carried away by a moonlight shadow
He passed on worried and warning
Carried away by a moonlight shadow
Lost in a riddle that Saturday night
Far away on the other side
He was caught in the middle of a desperate fight
And she couldn't find how to push through

The trees that whisper in the evening
Carried away by a moonlight shadow
Sing a song of sorrow and grieving
Carried away by a moonlight shadow
All she saw was a silhouette of a gun
Far away on the other side
He was shot six times by a man on the run
And she couldn't find how to push through

I stay, I pray
See you in heaven far away
I stay, I pray
See you in heaven one day
Four A.M. in the morning
Carried away by a moonlight shadow
I watched your vision forming
Carried away by a moonlight shadow
Stars roll slowly in a silvery night
Far away on the other side
Will you come to terms with me this night
But she couldn't find how to push through

I stay, I pray