פעם , כשהיינו מעט צעירים יותר , חשבנו שגזענות זה כאשר מישהו ממוצא מסויים מונע ממישהו ממוצא אחר השגת דבר מה ( תפקיד , הצטרפות למקום לימודים או תנאי מחייה וכו' ) ,רק בגלל מוצאו. זה היה נשמע לנו אומנם לא ראוי , אך הגיוני. שהרי כל אחד מנסה לשמור את הטוב לעצמו או לשכמותו.
אולם , לאורך ציר חיינו ,הסתבר שלא תמיד האחר הוא המונע ,אלה דווקא מישהו מאותו מוצא . …תמוה ?? , לאו דווקא .ומעשה שהיה ..כך היה.
בתחילתן של שנות השמונים היה הנער תלמיד בכיתה ט , ועמד הוא לעבור לתיכון. חשבו הוא ואימו כי מוטב להעבירו לבית ספר טוב יותר . מבית הספר האיזורי של המועצה , בו למדו בני כל המושבים באיזור ברובם המכריע בני עדות המזרח , לבית הספר הירושלמי…ליידה ( ליד האוניברסיטה) , אשר שמו יצא למרחוק באותם הימים. מנהל בית הספר בו למד , יוצא עירק לשעבר , לכששמע על כוונתו לעזוב יצא בהכרזות " זה לא בשבילך " , "זה רק לאשכנזים" , "לא יקבלו אותך"…" אם תרצה לחזור לא נקבל אותך"….הנער לא הקשיב…
שלוש שנים מאוחר יותר רצה הבחור ללכת לגיבוש חובלים בחיל הים…שוב יצא אותו מנהל באותן הכרזות בדיוק….ושוב העלם לא הקשיב…וטוב שכך..
שנתיים מאוחר יותר , בגמר הקורס בא העלם לבית הספר , לבוש מדים על מנת לקחת את תעודת הבגרות ממזכירות בית הספר. בכניסה למזכירות פגש את אותו מנהל. לכשראה הלה את העלם חייך והסביר פנים וביקשו אם יוכל ולבא לבית הספר ולדבר עם תלמידי יב על השירות הצבאי…העלם חייך בנימוס ופסע משם החוצה ולא חזר.
שבת שלישית של חודש פברואר , לאחר יומיים של מזג אויר מעט חמים יותר , חוזר לו החורף ומכריז "לא סיימתי איתכם"..וממשיך לפזר את גשמיו. במרבית חלקי הארץ כבר הגענו לממוצע השנתי של כמויות המשקעים . ואפילו במושבנו הקט , אשר לפני כחודש חששנו ,כי שנת בצורת בפתחנו , הצלחנו להגיע לסף 600 מ'מ …וכנראה שהזרוע עוד נטויה. והשבוע תעלה על נס הפינה את יצחק אולשן ( אולשינסקי)…נשיא בית המשפט העליון השני בישראל.
יצחק נולד בקובנה שבליטא בשנת 1895 . בן לסוחר אמיד אשר ידוע היה כמתנגד. מתנגד למה ?…..מתנגד להכל….כאשר היה אביו בן ציונים , התנגד לציונות …כאשר היה בין מתנגדי ציונות …תמך בציונות בלהט…לא פלא איפוא שגם יצחק …נטה לחשוב באופן עצמאי…בגיל מאוד צעיר עלו בו מחשבות על עליה לארץ ישראל….אביו התנגד כמובן , אך הוא לא נרתע…כנער מחונן נתן שיעורים פרטיים וחסך רובל לרובל על מנת לממן את נסיעתו ארצה. אימו שידעה על כוונתו סייעה בידו להכין הצידה לדרך . כשהגיע העת סיפר לאביו אשר נתרצה לבסוף אך בתנאי , שימשיך ללמוד בישראל , ושלא ישנה את אזרחותו לעותומנית לפחות 5 שנים לכשיגיע לישראל ( מאחר ודרכון תורכי ימנע ממנו אפשרות לשוב לרוסיה אם ירצה ).
וכך בגיל 17 , ב-1912 הוא עולה לארץ ישראל לבדו דרך אוניית קיטור ורכבת . לומד בגימנסיה הרצליה . אך שבועיים מהגיעו חולה הבחור במחלה קשה , ותל אביב של אותם ימים אינה יותר מכמה משפחות וכולם מודאגים ממצבו של הנער שהלך ונעשה בכי רע. מהגמנסיה כבר שלחו הודעה בטלגרף להוריו שמצבו של הנער בכי רע…אך אז אירעה התפנית , ולפתע ירד חומו הגבוה והנ'ל החל מחלים. ידידנו ממשיך בלימודיו ומסיים במחזור השלישי של הגימנסיה. אגב בוגר המחזור הראשון הוא משה שרתוק..לימים משה שרת ראש הממשלה השני של המדינה לעתיד. הוא חבר בהסתדרות המצומצמת והאידאליסטית ,המאמינה בעזרה לזולת ובשוויון בין כל החברים. בין חבריו היו דב הוז וזאב גולומב. ובחודש מאי 1918 מתגייס לגדוד העברי , ושירת בו עד לפירוקו של הגדוד, במאי 1921. בדרך עוד הספיק לפעול מחתרתית כנגד העותמנים להיעצר להימלט להיות מגורש ע'י האמפריה המתפרקת .
עם שחרורו מהגדוד העברי הצטרף אולשן ל"הגנה". ב-1923 נסע יצחק ללונדון לצורך לימודיו באוניברסיטת לונדון. את השנתיים הראשונות בלונדון הוא הקדיש ללימודים במדעי החברה במסגרת בית הספר לכלכלה של אוניברסיטת לונדון , ובשנת 1924 נרשם ללימודי התואר הראשון למשפטים, אותם סיים בהצלחה בשנת 1927. בשנה זו חזר לארץ ישראל, אז הוסמך לעריכת דין.
אולשן הצטרף למשרד עורכי הדין של עורך דין עליאש בירושלים, והצליח מאוד במלאכתו. כדוגמה ניתן למנות את ייצוגה של קבוצת יהודים שהוגשו נגדם כתבי אישום במאורעות תרפ"ט, כאשר כל היהודים אשר ייצג, זוכו במשפטם.
ב-1948 עם הקמת המדינה ,נמנה יצחק אולשן על חמשת השופטים הראשונים אשר נבחרו לכהן בבית המשפט העליון, שזה עתה הוקם.
7 שנים מאוחר יותר ,ב-11 בדצמבר 1953 מונה אולשן כממלא מקום קבוע של נשיא בית המשפט העליון, וכעבור שמונה חודשים , ב-1 באוגוסט 1954 נבחר יצחק אולשן לנשיא בית המשפט העליון. עיקר תפקידו של יצחק אולשן כנשיא בית המשפט העליון היה הסדרת נוהלי עבודה תקינים וכן קביעת כללים אתיים לשופטים, כגון הימנעות מהבעת דעות פוליטיות וכדומה.
כמו כן היה חבר בוועדת אולשן-דורי לחקירת פרשת לבון ( עסק הביש ) ,ופסק בערעור במשפטו של ישראל קסטנר.
ב-19 בפברואר 1965, פרש אולשן מכס השיפוט בהגיעו לגיל 70. במקומו נבחר כנשיא בית המשפט העליון השופט שמעון אגרנט ( מי שלימים -1974 יעמוד בראש הוועדה לחקירת מלחמת יום כיפור).
אולשן היה נשוי לשמחה (סימי), בתם של אברהם (אלברט) וציפורה צילה עמיאל. אלברט עמיאל היה בן למשפחה יהודית עשירה ממרוקו שעלתה לירושלים באונייתה הפרטית, בשנת תרל"ה (1875). יצחק וסימי שכלו את בנם יורם בשנת 1972( גיל 38) ממחלה.
אולשן הלך לעולמו בכ"ב בשבט ה'תשמ"ג, 5 בפברואר 1983, ימים ספורים לפני יום הולדתו ה-88.
ונשיא בית המשפט יצחק אולשן לוקח אותנו במוסיקה אל הזמרת והשחקנית בריז'יט אביטבול.
בריז'יט אביטבול נולדה בפריז שבצרפת למשפחה יהודית ממוצא תוניסאי. ב-1971, כשהייתה בת 11, עלתה לישראל עם משפחתה, שעברה להתגורר בנתניה. ב-1972, בגיל 12 שינתה את שמה ל"אילנה אביטל".
את דרכה בעולם המוסיקה החלה בגיל מאוד צעיר . ב-1973, בגיל 13 כבר הקליטה לחברת תקליטים גדולה מצרפת שלושה שירים בצרפתית.
שלוש שנים מאוחר יותר , בגיל 16 הפנה אותה מורה לפיתוח קול למפיק שלמה צח. צח ערך אודישנים לזמרי ליווי ליזהר כהן והתרשם מקולה. היא לא התקבלה כזמרת הליווי, אבל צח החתים אותה אצלו.
ב-1977, בגיל 17 צח יזם את השתתפותה של אביטל בפסטיבל הזמר והפזמון 1977 עם השיר "אותך", שכתב והלחין שייקה פייקוב, השיר הגיע למקום השלישי בפסטיבל , והזניק את הקריירה שלה…וכל השאר היסטוריה.
ב-1978 השתתפה בפסטיבל הזמר הבינלאומי בצ'ילה עם השיר "לאהוב", הגיעה למקום השלישי ואף זכתה בפרס ההופעה הטובה ביותר. בשנה זו יצא אלבומה הראשון, "לאהוב". בשנתיים הבאות היא כמעט שלא הופיעה, והתרכזה בגידול בנה עמית, אשר לימים נעשה גם הוא מוזיקאי.
בספטמבר 1981 יצא תקליטון הבכורה של אביטל בשיר "שלום חבר", לקראת אלבום בצרפתית. השיר נסק לראש מצעד הפזמונים של מונטריאול. בקריירה שלה מחוץ לישראל היא השתמשה בשמות הבמה לנה וסנדי מילר.
בהמשך היא תשתתף בעשרות מופעי שירה , תשחק בסרטים וסדרות טלויזיה , מחזות זמר והצגות , תוציא קלטת לטיפוח נשי , ועוד כהנה וכהנה יוזמות ועשייה רבה ומגוונת.
אז כיצד מתחברים הדברים ?
היום הוא יום הולדתו של נשיאה השני של בית המשפט העליון יצחק אולשן (18/02/1895) , האיש שהגיע חסר כל , לא היה שייך לכל אליטה ,אשר עם הרבה דם יזע ודמעות עלה מעלה עד להיותו נשיא בית משפט עליון , נאבק למימוש זכויות עובדים ועיגונם בחוק. ורעייתו שמחה הייתה בת לעולים ממרוקו. והיום זה גם יום הולדתה של הזמרת/שחקנית /יזמת אילנה אביטל (18/02/1960) אשר הגיע ארצה מתוניס , עמלה קשות מגיל צעיר להצליח ולעלות בתחום בו עסקה , בשתי ידיים, זיעה והרבה כשרון .
שני הדמויות מתחומים שונים , לא האשימו אף אחד עלו וצמחו בזעת אפם כל אחד בתחומו.
והשבוע שמענו ברדיו את דברי הבלע חסרי הרסן של אותו חכ כלפי נשיאת בית המשפט העליון בדבר שנאה קיפוח והפלייה של מזרחים , ונזכרתי באותו הנער מהפתיח . לו היה שומע אז בקולו של המנהל , יתכן שהיה חושב כמו אותו חכ . מזל גדול שלא עשה כך. לפעמים אנחנו מתמכרים לתחושת הקיפוח . וזה בהחלט מסייע להצדיק חוסר עשייה / יוזמה ואי רצון להתאמץ מצידנו…שהרי זה לא אנחנו שאשמים במצבנו…זה בגללם…אחלה תירוץ. זה לא אומר שאין הפליות וקיפוחים , תמיד היו וכנראה שתמיד יהיו . צריך להוקיע במידה ויש , ונדרש תיקון היכן שזה קורה. אך ישנה דרך ,וישנה גם דרך ארץ . ולפני הכל חשוב לבדוק את הפרטים לפני שיוצאים באמירות כל כך עלובות מעליבות וחסרות ביסוס.
מכתב התשובה של הנשיאה , דבריו של נשיא לשכת עורכי הדין ( מזרחי למהדרין) ,ושני נושאי הפינה הן ההוכחה כי מי שרוצה ומתאמץ , גם יצליח . לא משנה מוצאו ולא משנה שמו . כל אחד בתחום עיסוקו ירצה מאוד יצליח….ויעידו על כך מאות ואלפי דמויות בישראל שמובילות את המשק ,הצבא ,עולם המדע המשפט והרוח בחברה הישראלית ובהם דמויות משלל העדות , המגדרים והתפוצות…זה עוד לא שוויוני , אך המגמה ברורה.
שתמיד נדבק במה שאנו חפצים , ומי יתן וזה גם יצליח ויתממש , זה בעיקר תלוי בנו , ולא באחרים.
שבת נעימה לכולם.
אותך
אילנה אביטל
מילים ולחן: שייקה פייקוב
אותך
שואל הלב ומצפה לראות
אותך
אני חולמת יום וליל
אני רוצה אותך
אותך
רק הד עונה מתוך הערפילים
האם תזכור רוחות הסתיו
אשר ליטפו אותך.
אותך
אני זוכרת יום וליל
אותך
ליבי שואל ומתפלל
אותך
הומה הכאב ולא חדל
אותך…
אותך
אני חולמת עוד לראות
אותך
גם אם חלפו ימים מאות
אותך
לאחוז ביד ולהגות אותך.
במחשבה שניה 