"על פי נבואות נוסטרדמוס ,אסטרואיד היה אמור להשמיד את העולם ב-2018…כמה טוב שאנחנו ב- 2019"

בחום הנורא ששרר באותו בוקר ,קשה היה לפקוח עיניים ולהבחין בשרידי הצמח היבש שהתגלגל לו בנחת מגבעת חול אחת לשכנתה. אויר הבוקר לא העיד על העומד לקרות ,וכך כמו בכול יום שגרתי של חודש פברואר יצאה לה משפחת הלטאות קצרות הזנב לסיור ארוחת הבוקר . בראש החבורה צעד סמי אבי המשפחה ,מאחור פסעו שימי וסימה ובמאסף זינבה במרץ האם-יסמין.חרקים זה כבר לא מה שהיה פעם הרהר לו סמי . הסיפורים שסיפר לו אביו על ימים בהם יכול הייתה ללכוד יתוש או איזה זבוב עסיסי על כל צעד ושעל ,העלו בו געגועים לזבובים עברו. והיום כאבי המשפחה הוא זה האחראי הן על ההגנה והן על התזונה…את ענייני החינוך השאיר לרעייתו יסמין. ביננו חשב לעצמו "למי יש כח למסיבות הגן המתישות אחרי יום עבודה במדבר".

בחום ששרר גם החרקים לא ששו אלי לאנצ' ,וכך שוטטה לה המשפחה במשך קרוב לשעה סביב פתח המחילה בנסיונות לצוד איזה זבובון טועה או אם ירצה ה' ,איזה שפירית שמנמנה…דודתו מצד אביו נהגה לאמר שיש לבשלם קודם, אבל אצלם במשפחה העדיפו את התזונה הטריה, "הבישול פוגע בויטמינים",הייתה אימו נוהגת לאמר.

"אתם שומעים את זה ?",  שאל לפתע שימי. כל החבורה נעצרה באחת והרימה ראשה כלפי מעלה .אולם , אף לא לאחד מהם הייתה השהות לענות לו…..כדור אור עצום האיר את פני המדבר באור שזקני הגיהינום לא זוכרים כמותו ,לאחריו הגיעו בהפרש לא גדול גל הדף עצום ואויר בטמפ' של קרוב ל150 מע' ,משפחת הלטאות שהפכה בשלב הזה לזכרון מאובק-ז'ל ,שינתה מצב צבירה לאפר והיתעופפה לה אל המרחק…ולאחר הרעש העצום שנמשך כמעט 40 שניות …הגיעה לה דממת מוות ….והשקט ירד על הארץ (מדבריית לוס אלמוס 16/7/1945).

 

תוצאת תמונה עבור שממית במדבר

גשמי השבוע הצטרפו להם לגשמי החורף האחרון בחדוות מנצחים ,וביחד צבעו את הארץ הקטנה בצבעי ירוק.עצי היער חזרו לחייך ,התורמוסים הכחילו מקנאה ,והכלניות בנגב הסמיקו מחדווה..ופינתו נוסעת מערבה ,אל מקום בו המים אינם דיירי קבע….אל ניו מקסיקו ..אל לוס אלמוס של שנת 45..שלהי מלחמת העולם השנייה ,גרמניה על סף כניעה, יפן נלחמת בעוז..ופרויקט מנהטן בשלביו האחרונים.

 

ופרויקט מנהטן (באנגלית: Manhattan Project) הוא שם הצופן שנתנו האמריקנים לפרויקט פיתוח הנשק הגרעיני בתקופת מלחמת העולם השנייה. את הפרויקט, שמרכזו היה במעבדות לוס אלאמוס, ניהל הגנרל לסלי גרובס (Leslie Groves)(אנ'), והמנהל המדעי שלו היה רוברט אופנהיימר. בפרויקט השתתפו גדולי המדענים באותה עת, ובהם הפיזיקאים יוסף רוטבלט, נילס בוהר, אנריקו פרמי, אדוארד טלר, ריצ'רד פיינמן, יוג'ין ויגנר, ג'יימס צ'דוויק והאנס בתה

מי מאיתנו אינו חובב גאדג'טים ? ,מי אינו אוהב המצאות חדשות ,ומיני טכנולוגיות פורצות דרך ? . ובכן רובנו אוהב….אך לא בטוח הדבר לגבי הגאדג'ט הזה.

היכולת לביקוע האטום התגלתה בברלין, במעבדתם של אוטו האן ופריץ שטרסמן. בתהליך זה, נבקע גרעין האטום לשניים כאשר פוגע בו נייטרון, וחלק מן המסה של הגרעין הופכת לאנרגיה עצומה. בסוף שנות השלושים של המאה ה־20 החלה להתברר עוצמתו של התהליך. שלושה פיזיקאים יהודים שהגיעו לארצות הברית מהונגריה, לאו סילארד, אדוארד טלר ויוג'ין ויגנר, הבינו כי כתוצאה מתהליך זה עלולה להיווצר "תגובת שרשרת" של ביקוע: הגרעין המתבקע פולט שני נייטרונים או יותר, אחד מהם עשוי לפגוע בגרעין נוסף ולבקעו, וכן הלאה. אם המסה של החומר הבקיע גדולה די הצורך ("מסה קריטית"), תשתחרר מהתהליך בתוך זמן קצר כמות אדירה של אנרגיה. המסקנה כי ניתן לרתום את עוצמת האנרגיה המשתחררת בתגובת שרשרת ליצירת נשק רב עוצמה הייתה מהירה.

פיזיקאים אלו ידעו מניסיונם כי המחקר בתחום זה בגרמניה מתקדם ביותר. רבים מהם חשו על בשרם את אימת המשטר הנאצי, והבינו היטב כי אם תינתן הפצצה בידי היטלר, הוא לא יהסס להשתמש בה. הם שיכנעו את אלברט איינשטיין להתריע על סכנה זו בפני הנשיא רוזוולט. איינשטיין עשה זאת בחותמו על מכתב איינשטיין-סילארד ב־2 באוגוסט 1939, שנכתב על ידי לאו סילארד, ובעקבותיו הורה הנשיא לפתוח במחקר הגרעיני. נקצר את היריעה ונספר כי לצורך הענין הוקמו מעבדות המחקר העיקריות בלוס אלמוס שבני מקסיקו.

ניסוי טריניטי היה שיאה של "תוכנית מנהטן"– התוכנית האמריקאית הסודית לפיתוח נשק גרעיני. במהלך תוכנית מנהטן פותחו שני סוגי פצצות גרעיניות – פצצת אורניום המבוססת על "מנגנון ירי" ופצצת פלוטוניום המבוססת על "מנגנון קריסה". ספקות בנוגע ליעילות מנגנון הקריסה, המורכב והעדין מביניהם, ומחסור באורניום, הביאו להחלטה לבחון בניסוי פצצה מהסוג השני.

הידיעה כי הניסוי בא לבחון נשק שמידת עוצמתו משוערת בלבד ומיוחס משקל כה רב להצלחתו, העמידה קריטריונים מורכבים לבחירת אתר ראוי לקיומו. מטעמי בטיחות ברורים היה על האתר להיות מרוחק מאות קילומטרים ממקום יישוב וריק לחלוטין מאוכלוסייה. היה עליו להיות מבודד לצורך הבטחת סודיות הניסוי, אך עם זאת קרוב דיו למעבדות לוס אלאמוס על-מנת להקל על הליכי שינוע הציוד הכבד והמורכב שנדרש לביצוע הניסוי ומדידת הנתונים. כדי לאמוד נכונה את עוצמת הפיצוץ ותוצאותיו, פני השטח צריכים היו להיות מישוריים ושטוחים כך שדבר לא יעמוד בפני גל ההדף, על מזג האוויר היה להיות יציב, ללא רוחות עזות ועם תנאי ראות טובים.

על פי מדדים אלו, התלבט ביינברידג' בין שמונה אתרים אפשריים ובחר לבסוף באזור שומם בחלקו הדרומי של מדבר ניו מקסיקו, כ-340 קילומטרים דרומית ללוס אלאמוס. שם המקום כמה סימלי היה "חורנאדה דל מוארטו" (Jornada del Muerto, בספרדית: "מסעו של המת").

היה זה הפיצוץ הגרעיני הראשון ,והתחזיות הרשמיות בנוגע לתוצאות הניסוי נעו מכישלון מוחלט עד להערכה (כמעט מדויקת בדיעבד) כי עוצמת הפיצוץ תהיה שקולה לכ-18 אלף טון TNT.(כן זה לא טעות ,אגב לשם קנה מידה ברימון יד יש 80 גרם !!) עם זאת, אי הוודאות באשר לעוצמת ההרס הטמונה בפצצה החדשה, הניבה גם השערות אפוקליפטיות מרחיקות לכת.

לפצצת הניסוי ניתן השם החביב…גאדג'ט..וכך ב-16 ביולי 1945, בשעה 5:29:45 בדיוק, לעיני אנשי הצוות המדעי והצבאי אשר פוזרו במספר בונקרים מרוחקים, התפוצצה "גאדג'ט" במדבר ניו מקסיקו בעוצמה השקולה לכ-20 קילוטון TNT. ברגע הפיצוץ הוארו ההרים סביב האתר באור בהיר כרשף מגנזיום, 40 שניות אחר כך הגיע רעם הפיצוץ לאוזני הצופים, וגל הדף עצום וחם חרך את אדמת המדבר והורגש גם במרחק של 160 קילומטרים. כדור אש צהוב-כתום התפשט במהירות וממנו היתמר עמוד עשן לגובה 12 קילומטרים אשר הלך והתעוות עד שקיבל את צורת הפטרייה המפורסמת, אשר הוטבעה מאז בתודעה האנושית כסמל ההרס והחורבן של הנשק הגרעיני.

אחד מצילומי הצבע הבודדים מניסוי טריניטי

כתבים דיווחו על אזרחים במרחק 240 קילומטרים ממוקד הניסוי אשר חזו בהבזק אור שהאיר את השמים כשמש בצהרי היום, מלווה בפיצוץ אדיר וענן שחור. עוד דווח כי רעם הפיצוץ נשמע והרעיד חלונות במרחק 320 קילומטרים ממוקד הניסוי. המגדל שעליו הוצבה הפצצה התאייד כלא היה ומכתש בעומק של 1.5 מטרים וברדיוס של כ-9 מטרים נפער תחתיו בחול המדבר אשר הותך והפך לזכוכית רדיואקטיבית ירקרקה…

בעיתונות הרישמית פורסם מייד לאחר הניסוי ,כי הצבא פיצץ שאריות תחמושת ישנה…למחרת הניסוי היה נשיא ארה'ב טרומן בועידת פוסטדאם שבגרמניה..והעיר כבדרך אגב כי ארצו פיתחה נשק חדשני בעל עוצמה לא רגילה…ולא יותר מזה.

 

שלושה שבועות בלבד לאחר ניסוי טריניטי , כאשר עדיין לא היה ברור מהן ההשלכות הנילוות ,ומה בדיוק היקף הנזק האפשרי ב-6 לאוגוסט 1945 הוטלה הפצצה האטומית הראשונה על הירושימה ושלושה ימים לאחר מכן הפצצה השנייה על נגסקי שביפן. הפצצות גרמו להרג הגדול ביותר שידעה האנושות מהתקפה אחת . קרוב ל120 אלף נהרגו מהפצצות עצמן ועוד קרוב ל60 אלף נהרגו בהמשך מהשפעות הפצצות ,קרינה ,כוויות ,הדף וכו'.

וניסוי טריניטי בלוס אלמוס לוקח אותנו במוסיקה בקצרה אל להקת הרוק האמריקאית " אירוסמית".

תוצאת תמונה עבור אירוסמית

אירוסמית' (Aerosmith) היא להקת הארד רוק אמריקאית פופולרית אשר נוסדה בשנת 1970 ופועלת עד היום. הלהקה נחשבת כלהקה בוסטונית למרות שאף אחד מחבריה אינו מבוסטון.

אירוסמית' זכתה לפופולריות רבה בשנות השבעים, אך הפיצול בתחילת שנות השמונים וצריכתם הרבה של סמים ואלכוהול בקרב חברי הלהקה עמדו להם למכשול. מאז שנת 1984, לאחר שחזרו חברי הלהקה לפעול יחדיו, הפכה אירוסמית' לאחת הלהקות המצליחות בעולם.

חמשת חברי הלהקה המקוריים הם סטיבן טיילר (שירה), ג'ו פרי (גיטרה ראשית), טום המילטון (בס), ג'ואי קרמר (תופים) ובראד וויטפורד (גיטרה שנייה).

שורשיה של אירוסמית' החלו להתפתח בסוף שנות השישים. סטיבן טיילר היה מתופף וזמר רקע מיונקרס, ניו יורק, אשר לקח חלק בסדרה של להקות לא מצליחות. בשנת 1969, בזמן חופשה בסונפי, ניו המפשייר, טיילר פגש בנגן הגיטרה ג'ו פרי אשר עבד באותו הזמן כשוטף כלים בנמל-סונפי וכנגן בלהקה ביחד עם הבסיסט טום המילטון.

המילטון ופרי עברו לבוסטון בספטמבר, שם פגשו במתופף ג'ואי קרמר, גם כן מיונקרס, אשר הכיר את טיילר כבר מלפני כן וקיווה לנגן ביחד איתו בלהקה. קרמר, אשר היה סטודנט במכללת ברקלי למוזיקה, החליט לנשור מן הלימודים ולהצטרף ללהקה. באוקטובר 1970, שלושת הנגנים נפגשו שוב עם סטיבן טיילר. טיילר, אשר היה כאמור מתופף וזמר רקע, סירב לנגן בתופים בלהקה והתעקש על כך שיקח חלק בה רק אם יהיה הסולן. השאר הסכימו, ואירוסמית' הוקמה רשמית.

בתחילת דרכה ההצלחה לא האירה פנים ,ורק תקליטם השלישי שיצא בשנת 75 הפך אותם להצלחה מסחרית . משם החלה העליה. היריעה קצרה ורק נספר כי למרות גילם היחסית מבוגר של חברי הלהקה הם עדיין שרים ומנגנים סביב העולם במסעות הופעה של הארד רוק חזק ובועט . הסולן סטיבן טיילור נחשב לאושיית מוסיקה ,ומופיעה בתוכניות מוזיקה שונות ואפילו מדגמן (יחד עם בר רפאלי בעבר). סטיבן אגב הוא גם אביה הביולוגי של השחקנית /דוגמנית ליב טיילור ( בת האלפים שנישאת למלך בשר הטבעות ).

תוצאת תמונה עבור ליב טיילר

אז כיצד הדברים מתחברים ??

התשובה היא משפחה ,פיצוץ גרעיני ,ועתיד האנושות.

השבוע צייננו בזרים ופרחים את יום המשפחה . יום שמסמן בדרך כלל חום ואהבה .ולעיתים בעת השיחות בהליכה אנו מדברים על החשש שיש לנו מפני ההולך לקרות בעתיד עם התפתחות הטכנולוגיות השונות ( בינה מלאכותית ,הנדסה גנטית ,כלי נשק מסוכנים ,וכו') ותמיד עולה החשש כי סוף העולם קרב. אולם מנגד עולה גם הטענה כי ,גם בעבר היו חששות כאלו מפני המצאות אחרות שבדיעבד התגלו כמועילות ובדרך כלל מצאה האנושות את הדרך לשמור על עצמה וסוף העולם לא הגיע.

 

ניסוי טריניטי העלה על סדר היום של האנושות ,ובפרט לאחר הטלת שתי פצצות האטום את החשש כי כעת כל מדינה תתחמש בפצצה אטומית והסוף של עולמנו מחכה מעבר לפינה.אולם כנראה שלגורל כוונות משלו . היום פזורות ברחבי העולם אלפי !!! פצצות גרעיניות החזקות פי 50 או יותר מאלו שהוטלו ביפן ,אבל דווקא החשש מהשלכות השימוש בהן…הביאו יותר שלום ופחות מלחמות לעולם …בניגוד בדיוק לחששות שעלו אז.

ומה הקשר לאירוסמית ?? וליום המשפחה ??

תוצאת תמונה עבור ארמגדון

השבוע חל יום המשפחה , ובסרט " ארמגדון "( סוף העולם  באמונה הנוצרית ) ,נשלחת חללית לפוצץ אסטרואיד שעומד להתנגש בכדור הארץ…איך ? אתם וודאי שואלים . לא תאמינו ע'י פצצה גרעינית…האטום הוא זה  שמציל את האנושות…הפלה ופלא. ומי חברתו של אחד הגיבורים שנשלחים לחלל ..השחקנית ליב טיילור , ומי שר את שיר הנושא לסרט ??…נכון אביה סטיבן טיילור…הכל נשאר במשפחה. ולמי ששאל למה דווקא השבוע האטום על הפרק ? הסיבה היא שמחר ימלאו 52 שנה בדיוק לפטירת ראש פרויקט מנהטן- רוברט אופנהיימר.

נקווה שתמיד תשכיל האנושות לכוון את הטכנולוגיה החדשה לטובה ולא לארמגדון.

שבת שקטה ונעימה לכולם ויום משפחה נעים לכולנו.

( גם בצפייה ה-100 אותי זה עדיין מרגש)

I could stay awake just to hear you breathing
Watch you smile while you are sleeping
While you're far away dreaming
I could spend my life in this sweet surrender
I could stay lost in this moment forever
Every moment spent with you is a moment I treasure

Don't want to close my eyes
I don't want to fall asleep
'Cause I'd miss you baby
And I don't want to miss a thing
'Cause even when I dream of you
The sweetest dream will never do
I'd still miss you baby
And I don't want to miss a thing

 

"חיבוק של אמא נמשך שנים רבות אחרי שהיא מרפה."(פתגם עממי)…גם של אבא

המיניבוס  היה רועש כמידי יום בדרכם חזרה מבית הספר. הילדים בכיסאות האחוריים ,צחקו דיברו וצעקו בקולי קולות . היא לא אהבה את הרעש הבלתי נגמר הזה לאחר יום לימודים מתיש. הרכב נעצר בתחנת ההסעה , והיא העמיסה את ילקוטה על גבה ופנתה לרדת. רעש  האוטובוס הלך וגווע עם כל מדרגה שירדה ..עד שנמוג לחלוטין עם התרחקותו של רכב ההסעות אל קצה הרחוב. 

היא פסעה באיטיות לביתה ,התרמיל על גבה ,ומחשבותיה בראשה. רגליה הקצרות טיפסו בעייפות את חמש המדרגות שלפני דלת הכניסה לביתה . היא שלפה את הדובי החום עם מחזיק המפתחות ופתחה את הדלת. שאריות הבוקר עוד היו פזורות בצהרי הבית . שאריות כוס קקאו ועוגיות תפלות נותרו על צלחת לבנה שהונחה על השיש. ..על שולחן פינת האוכל הבחינה בפתק שהניחו הוריה " יש עוף ואורז בסיר השטוח ,ואל תשכחי להכין שיעורים לפני שאת יוצאת לחוג….אה ויום משפחה שמח חמודה"…היא בהתה בפתק ארוכות לפני שהכניסה את צלחת ארוחת הצהרים אל המיקרו….וואו כמה שמח הוא יום המשפחה חשבה לעצמה…בעצב.

 

שבת קרירה שניה של חודש פברואר והראשונה של אדר..זה שבגינו מרבין בשמחה.ופינתנו נוסעת מערבה במרחב ודרומה בזמן …אל ויסקונסין שבמערב התיכון של ארה'ב אל העיירה פיפין  שם נולדה בשנת 1876 ילדה חמודה , לצארלס וקרוליין אינגלס ,אחות שנייה לאחותה מרי…ההורים החליטו לקרוא לה לורה אליזבת אינגלס…השמות נישמעים לכם מוכרים ????

 

Laura Ingalls Wilder.jpg

לאלו מאיתנו שצלחו את גיל 30 ,השם לורה אינגלס נשמע מוכר….אהה נכון ..גם לילדה מהסדרה ההיא…נו.."בית קטן בערבה" קראו לורה אינגלס……אז נכון זו היא.

לורה אליזבת אינגלס וילדרLaura Ingalls Wilder;‏נולדה ב 7 בפברואר 1867 – ונפטרה 10 בפברואר 1957 בגיל 90 ) הייתה סופרת ילדים אמריקאית. בסדרת ספרים מצליחה שכתבה תיארה לורה  אינגלס , את חייה כילדה ונערה במשפחת חלוצים במערב התיכון בארצות הברית. סדרת הספרים מתארת בנאמנות רבה למדי את קורות חייה של לורה, המוכר מבין ספריה "בית קטן בערבה " הפך בשנות ה-80 של המאה ה-20 לסדרה מצליחה בת 8 עונות ששודרה גם בישראל.

משפחתה של לורה הייתה חלק מגל ההתפשטות מערבה בארצות הברית במחצית השנייה של המאה ה-19, וספריה של לורה מתארים את המקומות השונים בהם חייתה המשפחה. הספר הראשון מבחינה כרונולוגית, בית קטן ביער הגדול (little house in the big woods, 1932) מתאר תקופה זו.

תוצאת תמונה עבור בית קטן בערבה

כאשר הייתה לורה בת כשנתיים, ב-1869, נדדה משפחת אינגלס דרומה ומערבה, ובנתה בית בדרום מזרח קנזס, ליד העיר אינדפנדנס. הבית נבנה באזור שנשמר אז לאינדיאנים, ולאחר כשנתיים נדרשו המתיישבים הלבנים לפנות את האזור. תקופה זו מתוארת בספרה השני והידוע ביותר של לורה, בית קטן בערבה (Little House on the Prairie, 1935).

חיי המשפחה בארצות הברית המתפתחת היו לא קלים ,קשיי פרנסה ,בעיות בריאות ,עימותים עם תושבים אחרים ,ובעיות מול התושבים האינדאנים של ארה'ב של אותם ימים היו מנת חלקם היומיומית ואילצו את צארלס אבי המשפחה ורעייתו קלייר לנדוד ממקום למקום.

 

המשפחה חזרה לויסקונסין בשנת 1871. 3 שנים לאחר מכן, ב-1874, נדדה שוב המשפחה, והפעם מערבה, ובנתה את ביתה לחופי ערוץ השזיף (Plum Creek), ליד העיר Wallnut Grove (חורשת האגוז, בתרגום חופשי) במינסוטה. תקופה זו מתוארת בספר בית קטן על גדות נחל השזיף (On the Banks of plum Creek, 1937). המגורים ליד העיר איפשרו למרי וללורה להתחיל לימודים מסודרים בבית הספר בעיר. שתיהן התבלטו, לעדותה של לורה, כתלמידות מצטיינות, ולורה החלה להפגין את כושר המנהיגות שהיה טבוע בה.

תוצאת תמונה עבור בית קטן בערבה

לאחר כשנתיים, ב-1876, נדדה שוב המשפחה דרומה, ועברה לגור באיווה, ב-Burr Oak. תקופה זו אינה מתועדת בספריה של לורה. לאחר כשנה שבה המשפחה למינסוטה.

במינסוטה חיה המשפחה בבית שבנה צ'ארלס. בתקופה זו חלתה האחות הגדולה, מרי, ואיבדה את מאור עיניה. מאוחר יותר נשלחת מרי לבית ספר לעיוורים ואילו לורה הכריזמטית מוסמכת להוראה ..כבר בגיל 15 !!

בהמשך תפגוש לורה את אלונזו-בן למשפחת חקלאים משגשגת הגדול ממנה בעשר שנים והשניים נישאים ומקימים חווה . ההצלחה לא הגיעה מייד במשך קרוב ל-15 שנים נדדה משפחתה ממקום למקום ,תלאות מזג האויר ( גשמים ברד וסופות ) הקשו מאוד על היכולת להתבסס . ב-1894 עברו לורה ואלמנזו לתחנתם האחרונה, חווה במנספילד, מיזורי, שנקראה "חוות הרכס הסלעי" (Rocky Ridge Farm). בתחילה, הייתה החווה שטח סלעי ומיוער, שאפשר קיום בדוחק וכפה על בני הזוג לעסוק בעבודות רבות, מעבר לחווה, כדי לקיים את עצמם; הם נאלצו לחיות בבקתת עץ דלה ונטולת חלונות.אך אט אט עם המון עבודה קשה הצליחו בני הזוג להפריח את החווה ,וגידלו פירות ,עופות ובקר ,החווה שיגשגה ועימה ההצלחה .ולורה הפכה לברת סמכה בנושאי חקלאות.

תוצאת תמונה עבור לורה בית קטן בערבה

כמי שתמיד הפגינה כושר מנהיגות ומעורבות חברתית, הייתה לורה מעורבת יותר ויותר בהרצאות לחקלאים באזור. בתה, רוז, שהקריירה שלה כעיתונאית הלכה ופרחה, עודדה את אמה לכתוב, ולורה החלה בפרסום טור בעיתון מקומי, וזכתה להצלחה רבה; הטור עסק גם בנושאים חקלאיים אך גם בפרשנות לנושאים בחדשות ולהצגת תפיסות העולם של לורה מנקודת מבט של אשה.

שנת 1928 החלו לורה ואלמנזו לחשוב על פרישה; הם לא היו אנשים עשירים, אך הצלחתם הכלכלית אפשרה להם תנאים נוחים. ואולם, נפילת המניות בשפל הגדול בשנת 1929 מחקה חלק גדול מהונם, והתשועה הגיעה מהמשפחה ,הם מצאו עצמם נתמכים על ידי בתם, רוז.

לורה כתבה בתחילת שנות ה-30 ספר בשם בת חלוצים (Pioneer Girl). הספר היה סיכום של כל נדודי המשפחה, ולורה כתבה אותו כנראה בעקבות מותן של אמה (ב-1924) ואחותה, מרי (ב-1928), וכנראה גם בשל השפל הגדול. הספר נדחה על ידי כל המוציאים לאור. בשלב זה החל ככל הנראה שיתוף פעולה בין רוז לבין אמה, לורה; יש להניח שרוז ערכה וסגננה את זכרונותיה של אמה. רוז הפכה חלק מהספר "בת חלוצים" לספר בשם "כשסבתא הייתה ילדה קטנה" (When Grandma was a Little Girl), שהתמקד בעיקר בסיפורים שסיפר אביה של לורה לה ולמרי. ספר זה הפך לספר הראשון, "בית קטן ביער הגדול".

תוצאת תמונה עבור לורה בית קטן בערבה

סדרת הספרים זכתה להצלחה הולכת וגדלה, והביא להכנסה בטוחה וצומחת, בפעם הראשונה בחייהם של הזוג וילדר; הספרים הביאו פרסום, מכתבים, ומעריצים שגם הגיעו בהמוניהם לחוותה של לורה.בתה של לורה, רוז, שהייתה כאמור עיתונאית, סופרת, מסאית והוגת דעות, גם זכתה להצלחה רבה בזמנה. היא טיילה רבות בעולם וסיפורי המסעות שלה היו פופולריים מאד. היא הייתה אחת מהוגי הדעות החשובים של המפלגה הליברטריאנית בארצות הברית.

ספריה של לורה נחשבים נכסי צאן ברזל בלאומיות האמריקאית . הם מייצגים ערכים מרכזיים באתוס של ארצות הברית: חשיבותה של המשפחה – תפקידיהם של האב והאם, מערכת הכבוד ההדדי בבית, חשיבותו של "הביחד" ,שיתוף פעולה , הערך של היוזמה העצמית; ראיית החקלאות ועבודת הכפיים כערך חשוב;  מה שהיינו מכנים אצלנו .."ציונות "ועוד. 

ולורה אינגלס לוקחת אותנו במוסיקה אל היוצר והזמר האנגלי רורי צ'ארלס גרהם…הידוע יותר בכינוי ..Rag'n'Bone Man.(איש העצמות).

תוצאת תמונה עבור ‪Rag'n'Bone Man‬‏

הבחור נולד ב -29 בינואר 1985 באוקפילד, במזרח סאסקס שבאנגליה. הוא למד באקדמיה של קינגר ברינגמר, שממנו גורש, ואחר כך נרשם לקולג' אוקפילד בעיר מולדתו.

בהיותו בבית הספר הוא היה חלק מקבוצת נערים שנתמכה על ידי "קרן הנסיך" שפיתחה פרויקט קהילתי שעסק בציור ובגינון בקרובורו. כאשר הוא עבר לברייטון, חבר שלו Gi3mo הקים את קבוצת ראם ,והזמין אותו להצטרף אליהם. הוא החל להופיע בסליפ-ג'אם ב ', שם פגש אנשים שעזרו לו להתחיל את הקריירה שלו.הוא הופיע במסגרת הרכבים שונים בסגנון ההיפ הופ.

רורי ידוע בעיקר בגלל קול הבריטון העמוק והנהדר שלו ,אלבומו הראשון "אנושי" HUMAN.. על שם שיר הנושא הנהדר באלבום ,שוחרר בשנת 2016 וזכה בפרס המבקרים הבריטי .

ולמה הגענו מלורה ל"רורי איש העצמות "..??

התשובה היא…המשפחה.

בעבר היה נהוג לציין את "יום האם" , ואז רעמו האבות.."ומה איתנו ?"…והיום הזה הפך במסגרת הפוליטיקלי קורטקט..ל"יום המשפחה" וישראל תשכון לבטח שבעים שנה.

ובשבוע שעבר חל יום המשפחה . זרי פרחים נקנו בחנויות הפרחים ,ילדי הגנים הכינו ברכות , ילדי בית הספר יצאו בריקוד כיתתי משמים, ומשפחות מסביב העולם ציינו את הדבר הכי גרעיני שיש לנו בחיים ,ממנו באנו ואליו אנו שבים בדרך זו או אחרת. ומי כסופרת "לורה אינגלס" מציינת בספריה  יותר את ערכיו וליבו החם של הגרעין המשפחתי ?.

ומחר הוא יום הולדתה של לורה אינגלס (המקורית ) . וחשבתי לעצמי שזה לא משנה מי אנחנו וכמה גדולים וחזקים אנחנו ,תמיד מקור הביטחון הבסיסי שלנו הוא..המשפחה ( גם לוחם הכי אמיץ בסיירת מטכ'ל שפוסע חרש מעבר לקווי האויב בלילה חשוך …ברגע שקופץ מולו לפתע חתול שחור..מין הסתם יפלוט "אימאלה"…ונכון יש לעיתים מריבות ,כעסים ומשברים,אבל בסוף הקשר המשפחתי הבל יינתק יגבר על הכל,  וכאן מגיע ידידנו הזמר  רורי (איש העצמות ) … האיש נראה במבט ראשון גדול ומאיים ,אבל הוא שר כל כך יפה על זה שבסוף הוא בן אדם בסה'כ …ובשירו SKIN ' הוא מציין שגם שהוא נחלש ומפוחד הוא תמיד חושב עליה..ואני חשבתי שאולי גם האיש החזק לכאורה, .. בזמני משבר חושב על אימו..אולי…ואולי לא…אבל השיר נפלא בכל מקרה..

אז לכל קוראי הפינה יום משפחה שמח ,משברים באים וחולפים,כעסים ומריבות ימוגו עם הזמן ויקבלו פרופורציה נכונה ,וגם אם קצת קשה כרגע,קחו אויר ונישמו עמוק , בסופו של דבר כפי ששר רורי..אנחנו בסה'כ בני אדם ..ובסוף תמיד יש לנו  את המשפחה ,שתמיד תהווה מקור לביטחון.

יום משפחה שמח ושבת נעימה לכולם .

(זה מתחיל שקט ועולה נהדר בקצב..שימו אוזניות..מומלץ)

Rag'n'Bone Man – Skin

 

When I heard that sound
When the walls came down
I was thinking about you
About you
When my skin grows old
When my breath runs cold
I'll be thinking about you
About you

Seconds from my heart
A bullet from the dark
Helpless, I surrender
Shackled by your love
Holding me like this
With poison on your lips
Only when it's over
The silence hits so hard

'Cause it was almost love, it was almost love
It was almost love, it was almost love
When I heard that sound
When the walls came down
I was thinking about you
About you
When my skin grows old
When my breath runs cold
I'll be thinking about you
About you