שרביטי חצבים בגווני לבן בהיר וחיוור התנדנדו ברוח הנעימה של שעת בין הערביים . קרני שמש צהבהבות ליטפו ברוך את מורדות הגבעה עליה נח לו בשקט המושב . השקט צרח מכל פינה .את הדממה הפרה מדי פעם יללת חתול תועה ,שבוודאי שאל עצמו " לאן נעלמו כולם ?".
ספונים היו בביתם. סועדים את הארוחה המפסקת , זו המקדימה את הצום . בגדים לבנים גוהצו ,והונחו על קולב . השמש עשתה עוד צעד קטן בדרכה אל הים , גווניה קהו והפכו אדמדמים . בעוד רגע יצאו הילדים מהבית . הם יעברו בבתי הדודים והדודות הגדולים . יגעו הם בכף ידם ברגלי הדודים וינשקו ,"גמר חתימה טובה " , הם יאחלו , ובתגובה יזכו לברכה.
חתול מרוט על גג פח אשפה ירקרק ,ילעס לו בשקט שאריות עוף שידע ימים יפים יותר . ממרום מושבו יבחין באנשי הכפר ,לבושים לבן ,פוסעים מכל עבר אל בית הכנסת ,זה יזכיר לו את תנועת המים הרצים אל הניקוז בשולי הכביש בעתות חורף. השמש כבר נעלמה לה מעבר לרכס ,אך שרידי האור מהשנה הקודמת עוד מעטרים את השמיים .
על הדוכן בבית הכנסת עלה החזן נחמיה . איש מרשים היה , גבוה, רציני, פניו טובות , זקנו הלבן עשוי היטב ,גלימה לבנה כסתה את בגדיו הצחים כשלג ,והגיעה עד לנעלי הבד הלבנות שלרגליו. לראשו הטופי (כיפה קוצ'ינית) . לנו כילדים הוא נראה היה כענק . שקט שרר בבית הכנסת . הוא נשא עיניו מזרחה אל עבר ארון הקודש ופצח בקול בוכה :" אחות קטנה תפילותיה…..תחל שנה וברכותיה".
שבת אחרונה שלפני יום כיפור 2022 .עוד שנה גדושת אירועים חלפה לה , ואם אנחנו מצליחים לקרוא את הכתוב , אז יהיו שיאמרו שכנראה כך נכתב לנו לפני שנה . ביהדות מציין יום הדין את היום בו עומדים לפני הקב"ה כל ברואי העולם, ונותנים דין על מעשיהם. בתנ"ך מופיע יום הדין העתידי בשמות "יום ה'", או יום "למשפט"..התהליך על פי היהדות מתחיל שנה אחורה .
במשך השנה האדם חיי את חייו , עושה דברים טובים וגם רעים , לאחר אחד עשר חודשים מגיע החודש אחרון של השנה , חודש אלול בו משכימים בכל בוקר לבקשת "סליחות" על מה שעשינו שלא כראוי , ואז מגיע מועד המשפט בראש השנה ,בו כל יהודי על פי האמונה עומד למשפט על מעשיו , בתהליך מעט יותר קצר ממשפט נתניהו. כעת יש רק עשרה ימים , המכונים " עשרת ימי תשובה " בהם הנידון /נידונה מבקשים על נפשם עד יום הדין , "יום כיפור "…
בנצרות רווחים תיאורי יום הדין (ארמגדון -על שם המלחמה הסופית על פי האמונה הנוצרית שתתרחש בהר מגידו ) בספרות הדתית, ויותר מכול בבשורה על-פי מתי ( אחת מארבע הבשורות בברית החדשה. בשורה זו מופיעה ראשונה בכתבי הקודש הנוצריים, לפני הבשורות על-פי מרקוס, לוקאס, ויוחנן. מתוארכת לזמן קצר לפני חורבן בית המקדש השני בשנת 70 לספירה. ) , שם מתואר האל היושב על כיסאו ושולח את ה"כבשים" שמימינו למלכות השמים ואת ה"עזים" שמשמאלו לעונש נצחי עם השטן ומלאכיו.
האיסלאם קצת פחות סימפטי בתיאור יום הדין . באסלאם, יום הדין נקרא "יאום אלקיאמה" (يوم القيامة, "יום התחייה"). ביום זה יקומו המתים מקברותיהם, הכופרים יכירו בכפירתם ויעמדו למשפט האל. במשפט זה ייפתח ספר המכיל את כל מעשי האדם מלידתו, האל ידון את האדם ברחמים. לאחר הדין יצעדו בני האדם מעל תהום אש הגיהנום על גשר דקיק, רק אלו המאמינים והתמימים יגיעו אל העבר השני, שם גן העדן; כל החוטאים והכופרים יפלו מהגשר אל להבות הגיהנום .
הבודהיזם שלו למעלה ממליארד מאמינים ,קצת יותר נחמד .את הדין האדם נותן לעצמו….אין אלוהים בסיפור. בודהיזם היא דת לא-תאיסטית, כלומר שאינה עוסקת או תלויה בקיום או אי קיום של אל או אלים. מעשינו קובעים את עתידנו . רוב ענפי הבודהיזם מאמינים בקארמה, יחס של סיבתיות בין כל מה שקרה לבין מה שיקרה. אירועים שקורים הם תוצאה ישירה של אירועים שקרו בעבר.
לא יודע היכן כל אחד מכם על ציר האמונה , אבל אני הולך לקולנוע .
יום הדין / עמידה למשפט , נאשמים והאשמות סיפקו מאות אם לא אלפי תסריטים להוליווד סיבה ותוצאה הן בבסיסו של כל סרט. ולכבוד יום הכיפורים הקרב בחרתי לי שלושה סרטי יום הדין ומשפט שהייתי ממליץ למי שהזמן עומד לרשותו.
הראשון הוא ארמגדון (Armageddon) הוא סרט קולנוע שובר קופות מסוגת הפעולה, מדע בדיוני וסרט אסונות. הוא יצא בשנת 1998, בבימויו של מייקל ביי ובכיכובם של ברוס ויליס, ליב טיילר ובן אפלק.
העלילה עוקבת אחר צוות קידוח בארות נפט המתמחה בקידוחים לעומקים גבוהים במיוחד מתחת לפני הים. הצוות, בראשותו של הארי סטאמפר (ברוס וויליס) נקרא לדגל כאשר אסטרונומים מבחינים באסטרואיד גדול המאיים לפגוע בכדור הארץ ולגרום למותם המיידי של כמחצית מתושבי העולם, ולמותם המאוחר יותר של שאר בני האדם, כתוצאה מהשלכות ההתנגשות. השיטה : פיצוץ גרעיני באסטרואיד שיסיט אותו מהמסלול. את הקידוח יבצע הצוות הנבחר ולתוכו ישליך פצצה גרעינית….הפיצוץ אמור להסיט את האסטרואיד ולהציל את עולמנו.
ארמגדון באמונה הנוצרית הוא…יום הדין. הסרט הוא סרט אקשן עתיר כוכבים (תרתי משמע ) ,עם מוסיקה נהדרת . אומנם ישנם בסרט כמה בעיות שלא מסתדרות עם חוקי הפיזיקה , אבל היי זה היופי בהוליווד , ומקסימום נדבר על זה אם נגיע לעסקת טיעון במשפט. …אגב אם תאמרו מדע בדיוני אומר לכם לאו דווקא . רק השבוע דווחו בסוכנות החלל האמריקנית כי מה שהיה עד לפני כמה שנים מדע בדיוני, הפך עכשיו למציאות. במסגרת הניסוי התרסקה בשעה 2:14 יום רביעי השבוע (שעון ישראל) משימת DART על האסטרואיד הקטן דימורפוס. מדובר בניסוי שמטרתו לנסות לשנות את מסלולו של עצם בחלל, כדי שבעתיד יהיה ניתן להסיט אסטרואידים שעלולים לפגוע בכדור הארץ.
הסרט השני גם הוא מסוגת מדע בדיוני הוא " שליחות קטלנית 2-יום הדין".
המדובר הוא בסרט פעולה משנת 1991. הסרט נכתב, הופק ובוים על ידי ג'יימס קמרון (טיטאניק ,אווטאר , שקרים אמיתיים , מצולות ועוד ). הסרט מדבר על השפעת דברים שאנו עושים כיום על עתידנו ,על עתיד האנושות בכלל .דברים שנראים לנו כקידמה ופריצות דרך טכנולוגיות עלולים לעיתים לסטות ממסלולן ולהוביל לשואה עולמית , והדרך למנוע אותן על פי הסרט היא לנוע אחורה בזמן …ולנסות לבטלן .
בסרט , בעתיד המחשבים והמכונות מגיעים למצב של מודעות עצמית . הם מנתקים עצמם משליטת בני האדם ויוזמים מלחמה עולמית על מנת להיפטר מכל בני האדם. בני האדם מנהלים מלחמה נגד המכונות . המכונות מצידן שולחות רובוט אחורה בזמן כדי שייפטר מהילד שאמור להוביל את המרד כשיגדל , אך למרבה המזל גם הוא שולח רובוט שיגן עליו בעודו ילד….מסובך ? ממש לא . הסרט זכה בארבע פרסי אוסקר והוא מומלץ ביותר.
הסרט עשוי בצורה מרשימה , ומעורר המון מחשבות , על מה זה טוב ומי הוא הרע , ובפרט כיום כאשר אנו מביטים סביב ורואים את הנזק שאנו יוצרים לכדור בו אנו חיים , עולה שאלה זו אף יותר.
והסרט השלישי הוא "בחורים טובים ".
סרט קולנוע שביים רוב ריינר ב-1992, בכיכובם של טום קרוז, ג'ק ניקולסון ודמי מור. הסרט הוא דרמה משפטית על פרשת מותו של חייל חיל הנחתים האמריקני בבסיס מפרץ גואנטנמו בקובה.
החייל ויליאם סנטיאגו מת בשנתו לאחר שחבריו לצוות, רב"ט הרולד דוסון (ג'יימס מרשל) וטר"ש לאודן דאוני, דחפו לו סמרטוט לפה. זאת בתור צעד ענישה על שאיים להלשין על רב"ט דוסון שירה שלא כנדרש מעבר לגדר המפרידה בין הבסיס לקובה. צעד ענישה זה מכונה בז'רגון הנחתים "קוד אדום", והוא דומה לזובור או "שמיכה" בז'רגון הצה"לי. בחיל הנחתים מקובל לראות צעד זה כצעד משמעת שנועד לחנך את הנחת שהתנהג באופן לא ראוי, אם כי צעד זה אינו מעוגן בפקודות הצבא.
פרקליטה צבאית ( דמי מור ) , ופרקליט צבאי צעיר וחצוף ( טום קרוז) עם העוזר המסור ( קווין פולאק הנהדר) ,מנווטים דרכם במשפט על מנת להגן על צמד החיילים שהביא למות החייל , ומנסים להבין מי פה האשם ??…משחק נהדר ,דילמות משפטיות מענינות , שאלת האחריות במצב שגרה ובעיתות לחימה….סרט משובח שביים הבמאי המופלא רוב ריינר ( "אני והחבריה" , מייק מהסדרה "ארצ'י באנקר").
וזה לוקח אותנו במוסיקה אל שירה של נעמי שמר "לו יהי".
השיר חובר בסביבות מלחמת יום הכיפורים (שהשנה חלף יובל לפריצתה) , ובוצע בעצם ימיה. מאז נעשה לאחד מסמליה, וכן באופן כללי לשיר המסמל תקווה.
עוד לפני המלחמה החליטה נעמי שמר לכתוב מילים עבריות לשירם של הביטלס "Let It Be". לדבריה, היא לא אהבה את תרגום שם השיר ל"שיהיה", וחשבה שיש לתת לו את השם "לו יהי". עם פרוץ הקרבות, כתבה את המילים המבטאות תקווה לסיום מהיר של המלחמה ולשלומם של חיילי צה"ל ("זה סוף הקיץ, סוף הדרך, תן להם לשוב הלום / כל שנבקש – לו יהי"). אף כי פול מקרטני עצמו פירש את מילות השיר בצורה שונה מהבנתה של נעמי שמר והסביר כי "Let it Be" הוא "אל תדאג – הנח לדברים להיות כפי שהם".
כשהשמיעה שמר את השיר לזמרת חוה אלברשטיין כדי שתבצעו, טען מרדכי הורוביץ, בן זוגה של שמר, שחזר משירות מילואים, כי יש להתאים לשיר זה מנגינה מקורית, במקום הלחן של "Let It Be", ואמר לה: "אני לא אתן לך לבזבז את השיר על מנגינה של זרים; זו מלחמה יהודית ותכתבי לה מנגינה יהודית". שמר שינתה את הלחן כך שיתאים למילים העבריות. בערב חג הסוכות 1973 ביצעה אותו שמר בתוכנית מיוחדת של הטלוויזיה הישראלית "מפגש אמנים", וזמן קצר לאחר מכן הקליטה אותו יחד עם שלישיית הגשש החיוור. אלברשטיין, שמר ו"הגששים" שרו אותו בפני החיילים הלוחמים, והוא הפך לשיר המבטא את הכאב והתקווה שקיננו בהם בעת המלחמה.
הבית השני של השיר ("אם המבשר עומד בדלת, תן בשורה טובה בפיו, כל שנבקש – לו יהי") הושמט לאחר מכן מרוב הביצועים (למעט מהביצוע של חוה אלברשטיין), מפני שנעמי שמר התרשמה שמילותיו אינן מתאימות לאווירה הקשה שהייתה בתקופת המלחמה ולמספר המשפחות שקיבלו בשורות איוב.
אז למה כל הנושאים האלו היום ? …די ברור , יום כיפור ההולך וקרב אלינו ביום שלישי הקרוב
מצבו של כדור הארץ ההולך ונהרס במו ידינו מתחבר עם הסרט "שליחות קטלני-יום הדין" , מאיר את הנקודה שהעתיד שלנו תלוי במה שנעשה או לא בהווה . ואם במעשים שיכולים לשנות עתיד אנו עוסקים , אז הסרט השני "ארמגדון" מתחבר לחללית DART שהתנגשה השבוע באסטרואיד על מנת להסיטו ממסלול התנגשות בכדור הארץ.
והסרט השלישי " בחורים טובים ", מתחבר למשפט .בו אנו שואלים בעצם מי הטוב ומי הרע בכל סיפור. האם אנחנו יודעים את כל האמת , ו"האם אנחנו מסוגלים להתמודד עם האמת ?" …שאלה ששואל בסרט קולונל נתן ג'אספ המהולל , את סרן קאפי הצעיר…האם אנחנו באמת מסוגלים ?
והיום מלאו 31 שנה ליום פטירתו (30/9/91) של האלוף במילואים שמואל גונן ( גורדיש ) , מי שרוב האשמות בדבר הכשלונות הנוראים בתחילת מלחמת יום הכיפורים בגזרה הדרומית נתלו בו , ובדיעבד נתברר שזה ממש לא אשמתו….אז האם 50 שנה אחרי אנחנו מסוגלים להתמודד עם האמת ??. האם אנחנו רוצים בכלל ?, והאם ניתן את הדין על מלחמת יום הדין ??
תהה התשובה אשר תהה, מאחל לכולנו שנה חדשה נפלאה וטובה יותר מקודמתה…וכל שנבקש לו יהי.
עוד יש מפרש לבן באופק
מול ענן שחור כבד
כל שנבקש לו יהי
ואם בחלונות הערב
אור נרות החג רועד
כל שנבקש לו יהי
לו יהי, לו יהי
אנא לו יהי
כל שנבקש לו יהי
לו יהי, לו יהי
אנא לו יהי
כל שנבקש לו יהי
אם המבשר עומד בדלת
תן מילה טובה בפיו
כל שנבקש לו יהי
אם נפשך למות שואלת
מפריחה ומאסיף
כל שנבקש לו יהי
בתוך שכונה קטנה מוצלת
בית קט עם גג אדום
כל שנבקש לו יהי
זה סוף הקיץ סוף הדרך
תן להם לשוב הלום
כל שנבקש לו יהי
במחשבה שניה 